פורום בית המדרש (עמוד 78)

התורה מקבילה בין ערלת לב לקשיות עורף.

באופן פשוט אני מבין את קשיות עורף כאחד שהולך ראש בקיר ולא מוכן להסתובב ולשים לב שהוא טועה.

כנ"ל ערלת לב, אדם שלא שם לב מה קורה  מסביבו, וממשיך להתנהל כרגיל גם כשהמציאות טופחת על פניו, הוא ערל לב.

לא זוכר איפה בש"ס כרגע.

אבל נראה לי שאתה צודק שהשורש ש.ב.ב בארמית מקבילה לשורש ש.כ.נ בעברית.
אך יתכן שגם שכין בארמית הוא תרגום טוב

ושכינתיה זה (רק) שכינתו (כלומר מוסב רק ביחס לשכינת ה׳)

יתכן ואני טועה.
אשתדל לחפש בשבת בלי נדר

אשה שהיתה בשכונתו ככה אני זוכר

״וחדא פרה הויא ליה והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה״ (בבלי שבת נד ע״ב). 

 

לא רלוונטי לענייינו כי זה כאמור בעברית. אבל תודה. 

וגיליתי שבעוד שבארמית ״הבבלית״ המקבילה של השורש ש.כ.נ היא ש.ב.ב בארמית ״הארץ ישראלית״ המקבילה היא מ.ג.ר

 

את המילים ״שכני הרעים״ מהפסוק מירמיהו יב יד:

 

״כֹּה אָמַר יְהוָה עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם״ מתרגם התרגום יונתן: ״מגיריא בישיא״. 

 

בירושלמי יומא פ״ח ה״ה מסופר: ״חד נפתיי הוה מגיריה (שכנו) דר׳ יונה נופלת דליקתא במגירותיה (בשכונתו) דר׳ יונה...״ 

 

 

ומצאתי עוד הפניה למדרש ויקרא רבה אבל אין לי אותו תחת ידי. 

 

בכל מקרה נראה לי שאכן מה שכתוב בויקימילון הוא טעות. 

במשמעות של אנשים שכנים זה אכן ש.ב.ב
אבל במשמעות של הפועל 'לשכון', זה ש.כ.נ
למשל "ובין כתפיו שכן" או 'שכינה' (במשמעות של כבוד ה') וכו'

בין רש"י לתוס' בין השאר. הדעה המסתברת היא שישנן הלכות מחודשות ולא כולם עברו במסורת.

יש ספר מצוין של הרב שמואל אריאל "נטע בתוכנו", אתה מוזמן לעיין בו.

בכל אופן, מומלץ מאוד לעיין בהקדמה לפירוש המשנה של הרמב"ם, שהוא בין הראשונים היחידים שכתבו על כך בצורה מסודרת. את המקבילה תוכל למצוא במשנה תורה, הל' סנהדרין, אחד הפרקים הראשונים לזכרוני.

שיטת הרמב"ם באופן כללי:
לא כל ההלכות נתנו למשה מסיני.
מחלוקת יכולה ליפול רק בדבר שלא קיבלנו ממשה.
יש דיני דאורייתא שנלמדים ע"י חכמים. הסנהדרין כמובן.
המידות שהתורה נדרשת בהן הם הדרך הפורמלית ללימוד. עצם קביעת הדין תלויה בסברת החכם. כלומר, לאחר שהחכם מבין מה היא כוונת התורה ומוציא ממנה סברה ישרה שכך צריך להיות הדין, הוא מחפש מקור ללמוד ע"י המידות את הדין מן התורה.

מקווה שלא עיוותתי דבריו. וא"כ, הדברים על אחריותי ולא על אחריות רבנו הנשר הגדול..

ואני בעצמי רוצה להתחיל מוסר אביך, נראה לי ספר מדהים

ר"מ במרכז, לא ניסיתי אישית אבל מכיר מישהו שאוהב.
הרב אליעזר קשתיאל, הרב יוסף קלנר,הרב אבינר, הרב לונדין..וואו יש הרבה. לא יודע אבל למי שיש שיעורים מוקלטים, יש כאלה עם ספרי פירוש.

יש לו ספרי ביאור ששוכתבו משיעוריו. מתוק מדבש!
הרב הוא תלמיד הרצי"ה ותורתו נמשכת ממש מתורת הרב זצ"ל

שהברירת מחדל זה לא לצאת ידי חובה אלא אם כן כיוונת לצאת.
אז זה בסדר לעשות אחד אחרי השני ברכות.
מה זה בסדר, זה ראוי ביותר*

יש מחלוקת אם מצוות צריכות כוונה או לא צריכות כוונה..להלכה צריכות כוונה..

אז אם אדם שמע את חבר שלו,מברך ברכה, וענה עליה אמן,

לדעה שאומרת מצוות אין צריכות כוונה,הוא יצא ידי חובת הברכה ולא יכול לברך, 

אז יש ספק אם יצא ידי חובה או לא, אז ספק ברכות להקל..

 

אבל המנהג היום לא כך ויש עוד כמה טעמים, אז אם לא כיוונו לצאת(ולהוציא, צריך את שניהם אבל אם רק אחד לא סגור על זה) צריך לברך 

 אבל אם אפשר לכוון ליפני  לא לצאת ידי חובה רק לענות אמן עדיף 

(כמדומני)

מקווה שברור..

וגם אם מצוות לא צריכות כוונה, מסתבר שזה דווקא במי שקיים מצווה בעצמו, אבל מי שרק שמע ולא כיוון לצאת - המעשה לא מיוחס אליו בכלל ואין כאן רק חסרון כוונה. ובכל אופן כאמור, אם המברך לא כיוון להוציא אז בוודאי שהשומע לא יוצא.

 

מה שחשוב לדעת בעניים סעודת אמנים ובכלל, זה שכשעונים אמן חייבים לחשוב על התוכן של הברכה שעליה עונים.

הוא ענה אמן ושמע את כל הברכה

בשביל לצאת ידי חובה חייב לענות אמן ולשמוע את כל הברכה

אז לדעה שאין מצוות וכ'

יצא ידי חובה

 

לחשוב על תוכן הברכה? למה הכוונה?

צריך לשמוע(אני לא סגור אם חייב לשמוע את שם ד', או מספיק שזה אדם כשר וסיום הברכה)

למה גם אם מצוות אין צר' כוונה- לא יצא י"ח.

 

ומי שלא ענה אמן יצא י"ח אם שניהם כיוונו לצאת ולהוציא.

 

וצריך לענות אמן בכוונה בלי קשר ללצאת י"ח, כוונה לתוכן הברכה

למה לא יצא ידי חובה, זה ברכה לא מצווה עם מעשה

 

וואלה,בדיעבד? מקור או משהו?פשוט לא מכיר את זה

 

יש כוונה לאמן, ויש לכוון לתוכן הברכה,ויש לדעת על מה הוא מברך..

 

מצד ההלכה כן צריך כוונת שומע ומשמיעה

אבל לדעות שלא חייב כוונה בשביל לצאת ידי חובה, לא צריך כוונת שומע ומשמיעה אלא יוצא ידי חובה גם אם לא כוון בזה

גם אם יש דעה כזו, זה לא ככ פשוט, כמו שהסברתי.

ואמרתי שזה לא הלכה,כי לא המנהג ויש עוד כמה טעמים..

בהלכה ברורה רשם את זה,לחפש לך בל"נ את המקור?

ולא מעין רעה

האדם המסוים הזה עם הרבה ביקורת והסתכלות שלילית על אחרים ועל מציאות שהיא חיצונית לו.

מכיוון שאני מאמינה שבכל דבר שלילי ה' שם גם טוב אני מנסה למצוא את הטוב בתכונה הזו.

תודה!

לכן נראה שזה דווקא קשור לאהבה מוגזמת לעצמו (כמו ילד).
או מתסכול בגלל חוסר מימוש עצמי ולכן ניסיון לבקר אחרים (כדי להראות שהוא שווה) או לגמד את מעשיהם (כדי לא להרגיש שהוא לא שווה).

אבל אם הביקורתיות נובעת מעין רעה כמו שכתבת,
אז הרבה פעמים זה נובע מפרפקציוניזם, שזה לא דבר רע.

יתכן גם שהוא מבקר אחרים כי הוא רוצה שהכל בעולם יהיה מתוקן וטוב ואנשים פה לא בדיוק טורחים לנסות להגיע למטרה הזו (אם הוא דתי חזק אז זה יותר הגיוני).
ואז הבעיה שלו אינה באמת עין רעה אלא רק נראית ככה.

כדי שהוא יהיה יותר שווה
גם הרגשה של נחיתות
וגם פרפקציוניסט

אז... מה הנקודה הטובה בזה?


תודה למגיבים!!

לגבי הנחיתות- הנקודה הטובה (או ביתר דיוק לדעתי- השורש הטוב) זה שהוא רוצה להרגיש שהוא שווה משהו, שהוא יכול לתרום לעולם להשפיע ולעזור.
מה עושים? מעצימים אותו. בקשת עזרה ממנו בדברים שהוא טוב בהם, נתינת מחמאות בטאקט וכו'.

פרפקציוניזם- בעקרון נראלי שזו מידה טובה. רק צריך ללמוד שלפעמים צריך לוותר.

בכל אופן אני חושב שהבעיה העיקרית היא הנחיתות. אם הוא ירגיש טוב עם עצמו ושהוא מועיל ותורם הוא ממילא יהיה פחות פרפקציוניסט כלפי אחרים.

חלק מהחיוב מיתה נובע מכך שהוא מודע לכך. כלו' העדים מזהירים אותו שיתחייב מיתה והוא אומר שאע"פ כן.

יש מחלוקת מה זה כרת, לאו דווקא שמדובר במיתה.

לשיטת התוס' זה 2 דברים, מיתה בידי שמים זה שהוא מת וכרת זה כאשר זרעו נכרת.

תקנו אותי אם אני טועה.

כלומר כיליון הנפש לאחר המוות.

 

לא זכור לי מה תוס' אומרים אבל נראה לי שמה שהזכרת בשמם זו שיטת רש''י.

יש גמרות שמהן משמע שכרת זה מוות עד גיל מסוים (תמיד היה לי תמוה שהרי אנו רואים כאלו שעוברים על כרתות ומאריכים ימים, וכן מה יהיה דין מי שעובר כרת אחרי אותו מספר שנים).

 

הערה על דרך הפשט:

מפשט הפסוקים נלענ''ד שהכוונה היא לעונש חברתי, כלומר היכרתות מהעם.

כך בפרט ט ובפרק י לפירושו לסנהדרין

 

לרש"י -

כרת: הולך ערירי וימיו נכרתין (שבת כה ב)

מיתה בידי שמים: ימיו נקצרים ואינו הולך ערירי (שבת כה א)

 

ולתוספות (שם) כרת הוא שלא מגיע לגיל 50, ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע ואפילו מת בגיל מופלג נחשב לו שמת בשביל עוון זה

 

ולכו"ע הגמרא אומרת שכרת חמור ממיתה בידי שמים, ומשמע מכל המפרשים שכרת כולל גם מיתה בידי שמים

 

 

כרת - אם אדם עשה תשובה כראוי, ניצל מהכרת.
מיתת בי"ד - במידה ומושלמים התנאים (הכמעט בלתי אפשריים) לחיוב מיתת בי"ד - אכן מומלץ לו לעשות תשובה ואף אומרים לו להתוודות, כדי שיועיל בבית דין של מעלה - אבל אין זה פוטר מהעונש.

תהנה מהמטעמים

היו אוגרים אותו במרכז המזבח ,בתפוח.

וכזה היה מתמלא היו קוברים אותו באתר מיוחד בהר הזיתים

-הדשן הוא אפר וגחלים.
-נלקח מערימת "שאריות" קרבנות יום האתמול.
-מונח ברצפת המקדש (והיתר מוצא אל מחוץ לירושלים במצווה הנקראת "הוצאת הדשן")
-תרומת הדשן/מזבח החיצון הן אותה המצווה.

תרומת הדשן (או תרומת המזבח) היא העבודה הראשונה בסדר היום במקדש.
הכהן שזכה בפייס לוקח את הגחלים ממרכז הערמה שנוצרה מעבודת הקרבנות של היום הקודם (מרמז על התוכן הפנימי של כל הקרבנות של יום האתמול)
את הדשן הוא מניח ברצפת העזרה בבית הדשן, שנראה לעיני הנמצאים בעזרת ישראל (מה שלפי הרש"ר הירש מסמל שעבודת היום שעבר היא חלק ממש מהמקדש. עלינו כל יום להתחיל מחדש [לשיטתו מפנים את התפוח כל יום] לכן גם מי שלוקח מהדשן- מועל בקדשים. למרות שלכאורה ה'שימוש' בן נגמר- הוא נשאר במטרה להזכיר את העבודה הקודמת, להראות שהיא חביבה בעיני ה' ולכן גם קדושתו נצחית) מראה את ההמשכיות של העבודה במקדש.

נראה לעיני עזרת ישראל כדי שעמ"י יראה כמה חביבים קרבנותיו- את התמצית שלהם שמים ברצפת המקדש!

בלי נדר אכתוב בהמשך השבוע, תזכירו לי בבקשה

כי המשמעות היא שחסרי בחירה יהיו באותה דרגה כמו בעלי בחירה

 

אולי אתה מתכוון למה שכתוב כאן ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן - תורה אור - ויגש - מג,ד | ספריית ליובאוויטש

 

או שאפילו זה ממש נובע מזה

 

(מה שכתוב בקישור - אם הבנתי אותו נכון - הוא בגדול שבגלל "סוף מעשה במחשבה תחילה", הדברים שבעולם הזה שפלים הם במקורם ממקום גבוה יותר, ולעתיד לבוא זה יתגלה)

 

ובקול דממה דקה אומרת חכמת ישראל, הקבלה, מדרגת החי דלעתיד לבוא תהיה כמדרגת המדבר דעכשיו, על ידי עליית העולמות. וזהו הוד התמונה אשר ציירו לנו הנביאים במצב התרבותי של בעלי החיים הדורסים: ] וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

אני יודע שיש חברות שבהן שאלה כזו היא לא מקובלת , אבל אשמח אם תוכל למצוא מקור (כתבי קבלה?) או הרחבה והסבר למה ומה זה אומר ואיך זה יתכן (כמו שציינתי, מדרגת המדבר היא בעל בחירה, שזה שינוי משמועתי מאד של מעמד העולם)

https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?book=143381&width=0&scroll=0&udid=0&pagenum=39

 

יש שם מקורות והסבר קצר בשני ניסוחים

דוסים, לייט, בר לב, דתל"ש?

אם זה מעורב , אז לדבר כזה על הפרשה והקשר שלה אלינו
שיחה שקשורה לחג / תקופה קרובה / חודש
אפשר לעשות סבב שיחות שכל ערב שבת מישהו אחר מהחבב עצמו מכין שיחה ולא להביא מישהו מבחוץ .
אפשר לעשות כמה שיחות על בית המקדש
אפשר לעשות כול שבוע חידון על הפרשה
שיחה על צניעות
אפשר גם לקחת ספר ספציפי , ועליו לעשות שיחה / שיחות

@חידוש@נחשון מהצפון

 

 

"מנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים".
"נשמת כל חי תברך את שמך", ניתן להבין גם כ'נשמה' וגם כ'נשימה' שעל כל נשימה אנו צריכים להודות, רק שאין אנו מספיקים...

יכול להיות הרבה סיבות לצרות על האדם או בגלל שחטאיו גרמו לו להתנתק מהשפע שה' משפיע לעולם ומימלא מגיעות צרות או כדי לעורר את האדם להמשיך להתקדם ולא להיות בנוני או כדי לכפר.
לכן מצווה להודות על הרעה כשם שמודה על הטובה כי גם הרע מטרתו טובה.

יש מצווה להודות לה' כאשר נחלצים מצרה כדי או מפני שזה מורה על כך שתשובת האדם התקבלה או כדי לזכור שהכל ממנו ולא חס וחלילה נגיע לבחינת "וישמן ישורון ויבעט".

לא אמרנו תודה סתם כך

 

אז הגיעה סיבה רשמית

גם יולדת שזה בהחלט משמח מודה על הצלה. גם יורדי הים וטסים במטוס. כל אלה לא מרגישים לרוב שהקב"ה הביא עליהם משהו כדי שיודו. ולא בטוחה שבכלל אמורים להרגיש כך.

אבל אולי מהכיוון ההפוך יותר נכון להסתכל על הדברים: כדי שאנחנו נראה שיש כאן חסד מצד הקב"ה, זה הופך *אותנו* להיות אנשים טובים יותר בעצם הכרת הטוב, לשים לב למציאות סביבנו. הקב"ה לא צריך את התודה שלנו, הןא לא צריך כלום. אנחנו צריכים אותה.

היום מתחיל ב"מודה אני" - תודה.

יש קרבן תודה בבית המקדש.

 

הקב"ה לא צריך את העולם ואותנו ועדיין ברא את העולם בשבילנו

נשמע שיורדי הים אכן היו בסכנה.

ובכלל, בימי קדם, לידה ושיט בים היו הרבה יותר מסוכנים מאשר היום.

וכל דבר זה בונוס מטורף.

כשאני חושבת ככה אני מבינה שעצם זה שהוא הציל אותי ממצב כלשהו זה לא מובן מאליו בכלל בכלל, כי באמת שהוא לא חייב לי כלום!

כמו שהקב"ה עשה את האמהות עקרות כי התאווה לתפילתן.

ענין ההודאה היא מלשון להכיר. כמו 'ומודה על האמת'. הרבה עניינים מבטאים את הענין הזה (למשל עבודת התפילה/ הקרבנות).

גם כאן זה ככה. ה' מכניס אותנו לסיטואציה כדי שנודה לו, כלומר נשייך את מה שקורה לנו אליו- למקור האלוקי- וככה נגלה את שמו בעולם

הוא לא היה גורם שזה יקרה...

שאכן את הכל ה' עושה והכל לטובה, אבל את הדברים הטובים הוא עושה כביכול ברצון ואת הדברים הרעים הוא עושה כביכול באי-רצון. כשאדם סובל ואפילו אם הוא רשע, השכינה מצטערת (משנה בסנהדרין), וכן להיפך כשטוב לאדם אז יש למעלה נחת רוח מזה.
אז יש כל מיני סיבות טובות שגורמות להנהגה של דין וקשיים לאדם, וכשה' עוזר לאדם לצאת מזה הוא עושה את זה כביכול בשמחה, כי זה מה שהוא באמת רוצה, שיהיה לנו טוב בכל הרבדים גם ברוחניות וגם בגשמיות. אז לכן מודים לו על ישועה מצרות כי בישועה מתגלה בפועל הטוב שלו.

או בבתי חבד באשקלון ובאר שבע.

הרב שילת חדש יותר, הוצאה יפה יותר לכאורה. לגבי דיוק וכדו' כל מהדורה עם שיטתה שלה.
יש גם הערות והפניות שונות בכל אחת מהמהדורות.

ללימוד הרמבם עצמו זה לא כל כך משנה.
אני מעדיף את השורות הקצרות עם שתי העמודות של הרב קאפח במוסד הרב קוק.

מהדורת הרב קאפח, את מתכוון לשישה סדרי משנה בתרגום הרב קאפח, שכל הקדמה נמצאת במקומה?

יש למוסד הרב קוק גם הקדמות לפירוש המשנה כספר בפני עצמו, מנוקדות, שיצאו כחלק מ'רמב"ם לעם', והם בתרגום הישן (אבן תיבון).

במהדורות אחרות לא הייתי נוגע מעבר לשימוש שיש בהשוואה והבנת שגיאות שונות בדפוס, שהטעו רבנים שונים לאורך הדורות.

ע' במבוא של הרב שילת תחילת עמוד טו

"לא ראיתי מעולם תמוהים מהם בדברי אף אחד מן ההולכים בעקבות תורת משה רבנו"

 

החצי הראשון של הפרק מסביר למה הוא חושב ככה...

 

אתה שואל למה לחשוב אחרת - כלומר מה היה מחבר פרדר"א עונה על קושיות הרמב"ם? כדי ליתן שכר טוב לצדיקים וכו' (כלומר, כשתבין לעומק את "כדי ליתן שכ"ט וכו'" תבין את תשובת ר"א)