פורום בית המדרש (עמוד 78)

עד שמגיע לבחינת "קול יעקב וידי עשיו"

ולכן הוא ראוי לברכה החומרית המיועדת לעשיו

וגם עשיו מכר הבכורה ליעקב

[הברכה הרוחנית היתה מיועדת לו גם ככה. בסוף פרשת תולדות]

מעניין:

לפי אסכולת רבקה עם ישראל צריך להיות גם עם בחינת עולם הזה, כמו שאנחנו היום, לא רק רוחניים, לא רק חיי עולם

אך לפי אסכולת יצחק עם ישראל אמורים להיות רוחניים בלבד והגויים (עשיו) היו עוסקים עבורנו בעולם הזה - כמו שיהיה באחרית הימים

אם יעקב לא היה מקבל ברכת עשיו אז מדינת ישראל היתה רוחנית בלבד ואמריקה היתה עושה עבורנו כל ענייני עולם הזה..

כל זה הסברים של אחרי...

בסופו של דבר יעקב לא אומר אמת מוחלטת (אנוכי....עשיו בכורך וכו') ליצחק.

הסברים למה לעשות כך לא חסרים.

מומלץ מאד  לראות דברי הרב  במדבר שור

וודאי שיצחק חושב שהוא עשיו

החומרית בזה שרבקה "מכשירה" אותו לענייני עולם הזה

ולכן הברכה שיצחק חושב שצריך לברך את עשיו - באמת ראויה ליעקב

בתכל'ס גנב את דעתו

פרגולה למטה

שאלו את ר' אשר
האיך יצחק רצה להביא את הברכות
לעשו
הוא לא ידע שהוא רשע
הוא ענה ואמר בטח הוא ידע והכיר
הבנים שלו,
אבל הוא עשה חשבון יעקב איש תם,
יושב ולומד כל היום.
הוא לא מכיר את העולם מחוץ
לביהמ''ד,
וברגע שהוא יצא ויסתובב בעולם

והוא יראה את הנסיונות
מי יודע אם הוא יחזיק מעמד,
חלילה חלילה הוא יכול ליפול
ומי יודע מה יהיה אתו.
אבל עשו שהוא יודע די טוב על הרשעות
שלו
ברגע שהוא יתפוס את עצמו ויחזור
בתשובה
הוא יהיה יותר מוסמך לקבל הברכות.

ברגע שיעקוב נכנס אליו (והכיר שזה
יעקב)
יצחק אמר רק הנשמה- הקול קול יעקב
אבל הגוף-
והידיים ידי עשו,
אה אתה יכול לרמות, אתה יודע לבלף,
אם ככה מגיע לך הברכות

פשוט צריך להתרגל לסגנון.

יש כבר שוטנשטיין על כמה כרכים. עדיף תתחיל מאלו

באופן כללי, המסכתות של סדר מועד יותר קלות, ולכן ככל הנראה יהיה לך רק את הקושי של הירושלמי (השפה, הסגנון, וכו') ולא את הקושי של עצם המסכת.

אנסה לענות מהבנתי ולא יותר.

אני חושב שתיארת יפה את הקושי ואת חיפוש המשמעות. פשוט לי שלאחר כמה שנים בהם היית בבית בלבד בניסיון ליצוק לתוכו תוכן משמעותי יותר ולמצוא בו סיפוק, יש מקום אמיתי ונכון לדון מחדש על החיפוש הזה. אולי באמת הגיע הזמן למלא אותו גם ממקום חדש.

אני לא חושב שהקב"ה רוצה שאתן תשבו "באוהל" כל היום. אני כן חושב שהיהדות שמה את ה"אוהל" הזה במרכז, והתפקיד המשמעותי הזה ניתן בעיקר לכן. אבל, כשמגיעים ממקום כזה, ממקום של הבנה שזה המרכז, ניתן גם לצאת החוצה. כמה ואיך זו כבר דרכך, אבל ה' יתברך לא מחפש לכלוא אותנו, ואם תחושת המשמעות לא מתמצית שווה לבדוק האם יש לך שליחות במקום נוסף.

אני מדגיש את הנוסף, כי אם את מרגישה שהנוסף הוא העיקר ושהבית אינו או חשוב פחות, כדאי להיזהר ולחשוב שוב; אולי טעינו בדרך. קצת כמו בכל השפעה שאנו רוצים להשפיע - קודם מוודאים שאנו מגיעים ממקום אמיתי וכנה, לאחר מכן מוודאים שאכן יש לנו מה להשפיע, ואז יוצאים בתפילה לברכת ה'.

כתבת שהכסף אינו משמעותי, כך שבאמת ניתן לחפש את המקום בו את יכולה לתרום מהכישרונות שה' נתן לך. ולכן זו לא חייבת להיות עבודה, זה כן צריך להיות חלק מהשליחות. גם אם זו עבודה, יש לך את היכולת לבחור בעצמך את הגבולות שלך, גם אם את לא עצמאית.

לכן בין השאר אני חושב שנכון וטוב באופן כללי למצות את הכישרונות שה' נתן לנו ולא להתעלם מהם (אלא אם הם מנוגדים להלכה). ואם את יכולה להשפיע טוב בעולם בתחום הכלכלה, אני חושב שנכון לנסות.

חשוב לי להדגיש, אני לא פוסק וזו לא תשובה הלכתית. אני מניח שאם היית רוצה כזו היית פונה לרב. לא רק זאת אלא שישנם דרכים שונות ביהדות בנושא ומקורות לכאן ולכאן, כך גם תשובות שונות ע"פ השקפות גדולי הדור. לכן אני לא מביא מקורות. כמו כן, כתבתי את דעתי האישית בלבד.

שיהיה ה' לעזר לכל המחפשים לעשות רצונו.

אבל אני רק שליח. יש מה להוסיף, אבל מאמין שאין צורך.

ולא הוספתי לפני את הערכתי על החזרה בתשובה, אז הנה היא.

בהצלחה.

אין איסור לאשה לעבוד, ומותר לה לדבר עם גברים בענייני כספים.

במצב הקיים, שבו השוק מעורב מאד, השאלה היא על גברים ונשים כאחד - איך מתנהלים כאשר מקומות העבודה מעורבים. יכול להיות שנקודת מבט נשית וגברית היא שונה, אבל זאת שאלה דומה ביסודה.

וזאת שאלה גדולה מאד בתחום הערכי - כאשר הערך של הפרדה וצניעות נפגע כתוצאה מהעבודה במקום מעורב. אבל זה תחום אפור - והשאלה היא בעיקר שאלה של שיקול דעת ותחושה אישית.

כדאי להתייעץ עם אדם חכם ונבון, שיוכל לשמוע את התחושות ולהתייחס אליהן

ובזמנו שהייתי אברך צעיר שאלתי רב גדול על הנושא.

הוא עיקם את האף וזע בחוסר נוחות.

כששאלתי אותו איך הבת שלו בהייטק, לא היה לו מה לענות...

כדאי להצמד לת"ח ספסציפיים שהוא מרגיש בנוח איתם.

ואם אין - אז ליצור כאלה.

כשמחוברים לת"ח לאט לאט מבינים מה הראש ומה כדאי לעשות..

זה הופך לךהיות הרבה יותר פשוט שמכירים ת"ח ושואלים אותם בעצמם.

כשאנשים מתנתקים מהחברה ועלם התורה האנושי יכולים לקרות דברים מאוד מוזרים.

הם בהכרח נתונים ביד המקרה.

בהצלחה רבה!! 

של פרופסור נתן אביעזר.

דו"ק ותמצא.

מרתק

באופן כללי יש שלש גישות לפרשנות פרשת הבריאה.

הגישה הסותרת -  המדע שפל מהאמת האבסולוטית של התורה - ולכן מה שכתוב זה מה שהיה: 7 ימי בריאה והבדלה של המים העליונים והתחתונים. כאן המים זה פשוט מי העולם שלנו.. 

הגישה המאחדת - המדע והתורה הם מאותו מקור, והם משלימים את עצמם, ומבארים אחד את השני. המדע גילה שיש מצבורים של קרח בחלל (לפני קיומו של כוכב הלכת ארץ)- וזה המים שמעל הרקיע שעליהם המקרא מדבר. כאן לא מדובר על 7 ימים שלנו, אלא יום הוא ביטוי לתהליך קוסמולוגי שיכל לקחת גם מליוני שנים. (נתן אביעזר, גראלד שרודר).

הגישה המפרידה - התורה לא באה ללמד מדע, ולא קוסמולוגיה, היא באה ללמד תאולוגיה ומוסר.  האמונה הבבלית של אז היתה שהרקיע הוא כעין חופה שעשוי כעין קרח נוקשה (יחזקאל א, כב) וזוהר (תהילים יב,ג) שמעליו יש מים - ובו הכוכבים נמצאים ומסודרים (ברקיע השמים). למה התורה כתבה אסטרונומיה של אז? או כדי לדבר במושגי המדע של הדור של אז (צבי מזאה), או כי התורה לא מנסה לתת משהו פיזיקלי - אלא מסר פנימי יותר (ליבוביץ, הרב קוק, ועוד). לכן מבחינתם הם יאמרו לך שתשנה את השאלה שלך משאלת עובדה לשאלת משמעות, במקום שתשאל מה זה? תשאל למה זה? 

ז"א שה"רקיע" מאוד קטן סמוך לאדמה (ולא כמו שנדמה לנו שרקיע הוא החלל...)

ז"א שהלחות באויר והעננים וכו הם מים מעל הרקיע

ואולי בכלל המים שמתחת לרקיע הם מי תהום!

והרקיע הוא המרווח בין מי התהום לאדמה והמים שעליהם?!

כמו שאנחנו מברכים "רוקע הארץ על המים" (עפי פסוק בתהלים בהלל הגדול)

לפי אפשרות זאת המים שמעל הרקיע הם מים שמעל האדמה

נ"י י"ח, ואין אדם יודע במה משתכר. שזה גם כן חוץ מן האדם, כי פרנסתו הוא חוץ ממדריגות האדם, כי דבר זה בארנו בחבור גבורות ה' (פס"ה) אצל כוס חמישי, שם הארכנו בדבר זה, ובארנו כי הפרנסה של אדם היא למעלה מסדר העולם, עיין שם. לכך אינו יודע במה משתכר. ואף אם האדם חושב כי בדבר הזה בודאי ישתכר, אין זה בודאי, כי אי אפשר לדעת זה: (באדיבות ספריא)

והמהרש"א שם, משום מפקיעי שערים לאותו דבר שיהוו הכל להוטים אחריו כדי להשתכר בו וע"י זה יתייקר אותו דבר: (באדיבות ויקיטקסט)

לכאורה א-לו הגישות המרכזיות בביאור עניין זה, לפחות כפי שאני ראיתי לבינתיים, יש פה רבים וטובים שיכולים להוסיף/לחלוק עלי.

אז אם אני מבין נכון...   ונראה לי שגם אתה, @אוצקו, לזה התכוונת..

הפירוש הוא שאמנם רוב הפעמים אדם כן משתכר ממה שהוא חשב,

אבל כיוון שזה לא בטוח אז זה נחשב שהוא לא יודע?

מאיפה הציטוט? ככה קוראים לספר - "דברי המהר"ל?

לספר קוראים נצח ישרא-ל.

המהרל אומר שאדם חושב שהוא ישתכר מזה, אבל לא בטוח, הואלא יודע סדרי שמיים, כי זה ממעל למעלתו.

המהרשא בחידושי אגדות אומר שהאדם חושב שהוא ישתכר מזה, אבל אדם לא יכול לצפות את תנודות השוק, כי זה ממעל למעלתו.

למרות שכבר ביקשנו לפני ובא לציון, יענך ה'.

נראה לי שזו הסיבה שבשבת ל"א הושיענו. כי השבת מושיעה וכו'

כמו שאמרתי כבר בלמנצח  ולאחר מכן לפני שיר של יום יש שמוסיפים מזמורים שגם בהם רואים  בקשות לישועה.

ייתכן אולי כי שיר של יום היה נאמר על הקרבן  וגם במעמד הזה היה מעמד שהיה מורכב מכלל ישראל

ועיקרו בין השאר הכלל כל עמ"י לפני הקב"ה.

אולי..

לומר לנו איזה מזמור אמרו במקדש שאיננו (!) ביום הזה

לכן מבקשים ישועה.

וגם כל יום הוא יום "בשבת" ומבקשים שנזכה לבחינת 'יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים' שאלו ימות המשיח אחרית הימים

"בשבת" הכוונה בשבוע

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3221

בהקשר של הפסוקים שנאמרים בפסוקי דזמרא, אחרי פרקי ההללויה - "ומפני שבאלו המזמורים הוא נשלם התהילים תקנו לומר אחריהם (תה' פט, יג) ברוך ה' לעולם אמן ואמן. (שם קלה, כא) ברוך ה' מציון וגו' וברוך ה' אלקים אלקי ישראל וגו' (שם עב, יח), ברוך שם כבודו. שאלו הפסוקים מצינו אותם כתובים בסוף ספרי התהילים ולכן תקנו לאומרם בהשלמת התהילים."

גם "הושיענו.. ברוך ה א-לוהי ישראל.." הם שני הפסוקים האחרונים של ספר רביעי שבתהלים.

ראי בהעמק דבר (בחלק מההוצאות זה נמצא בהרחבות בסוף).

)הרחב דבר: ותענה שרי. כתב הרמב"ן ז"ל חטאה אמנו בענוי הזה וגם אברהם כו'. אבל לא כן דעת חז"ל ברבה ריש פרשת חיי שרה )נח,א(. וזה לשונו: יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה )תהל' לז,יח( דבר אחר, זו שרה שהייתה תמימה במעשיה. אר' יוחנן כהדא עגלתא תמימה. ולא ביארו המפרשים מה העלה בזה ר' יוחנן. ושם להלן איתא עוד. עד שלא שקע שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב וגו' אר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא. וזה פלאי. אבל בא ר"י בזה לבאר תמימות הצדיקים הללו בדבר אשר היה נראה לעינינו ולהפך. שהרי שרה התנהגה עם הגר שלא בדרך תמים. על זה בא ר"י וביאר שלא היה מצד קנאת הכבוד וכדומה, אלא היה נוגע לעבודת ה' באשר הבינה שרה שבמה שהקילה הגר בכבודה אף על גב שהייתה מוחזקת אצלה בלי שום ספק ליראת ה' מאד, וכאשר ראתה ממה שפגע בפרעה על פי דבר שרה, אלא שהקילה בלבה בכבוד שמים, ועל זה הייתה מרתחא כדאיתא בתענית ד,א האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, ואף על גב שאין זה הגון, כדאיתא שם אפילו הכי מבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא. מכל מקום אין זה חטא. דכך טבע אש התורה. וכך היה קנאת אש יראת ה' עצורה בלבבה. עד שלא שמרה מחמת זה הליכות דרך ארץ כראוי לאשה כבודה ללכת עם שפחתה בנחת ובמעט קפידא. ועל זה המשיל ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא. והביאור על זה, שידוע דדחיפה בגוף הבהמה הרי זה תולדה דקרן המזיק ולא שן ורגל דאורחייהו דבהמה בכך. ומכל מקום העגלה הקופצת ממקום למקום והיא בדרך קפיצה דחפה לאיש והזיקו, אין זה קרן המזיק אלא כך הוא דרכה וטבעה ולא בכונה להזיק. כך מעשה שרה עם הגר לא להזיק לה עשתה כן ח"ו, אלא לקנאת כבוד ה' עשתה מה שעשתה והגיעה להגר. וכך הוא בשמואל דכתיב ושמואל שוכב בהיכל ה'. והיה במשמע שדרך שמואל היה לשכב בהיכל ח"ו. וזה בודאי אסור. וכבר נאמרו על זה יישובים. אבל ר"י אמר על זה כהדא עגלתא 31 תמימתא שלא היה כן משום קלות ראש ח"ו. אלא באשר היה שקוע בהתבודדות ובאלקות עד ששכח מקומו כי הוא בהיכל ה', וכסבור שהוא באיזה חדר חול שהיה סמוך להיכל. ובכה היה סבור עלי שאמר לו שוב שכב. הא מיהא שיצאה שרה אמנו מעון וחטאת בזה. ומה שכתבתי הרמב"ן שמשום זה היה פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני ענוי. לא ידעתי וכי בני ישמעאל לבדם התעללו בזרע אברהם ושרה יותר מכל אומות העולם זה בדור זה וזה בדור זה. וכן להפך בני ישמעאל לא עם בני ישראל לבד התעללו כי עם כל מי שהיה נכבש מהם בעת רמה ידם עשו פרעות.(.

נראה לי גוגל.

הרב אהרן קוטלר כמובן

הולך על הלכות ואז גמרא...

לע"נ סבתי שרה בת הרב יוסף, שנפטרה בפרשת חיי שרה

היתה ציונית ש"הבינה במהלך הנבואי"...

ובחרה לעלות לארץ אחרי קום המדינה, עם תינוק

ולא להשאר באירופה ולא לרדת לאמריקה למרות שהיתה שם משפחה והכל..

את המושג 'נבואה' לעומת המושג 'נביאות'. לא ממש הבנתי מה ההגדרות של שניהם על פיך.

והמבין במהלכי הנבואה מקבל נביאות - ז"א שיודע לכוון את הנביא

כמו שרב מבין בתורה והוראה אבל לא מבין בתהליכי הרבנות

ובעל תואר ב"מהלכי הרבנות בישראל", למרות שאינו רב, ידע יותר לכוון את הרב ברבנותו במקצועו

שרה, בגלל היותה יותר בבית פנימה, ידעה שמהלך הנבואה צריך להופיע דרך המשפחה הגרעינית, דרך האומה, דרך לאום.

אברהם היה יותר ראוניברסלי. עסק עם גויים מסביב, עם מלכים ובריתות, וחשב להשקיע גם בישמעאל שהיה בן הגר המצרית.

אז שרה המומחית הביתית למהלך הנבואה יודעת יותר לכוון אותו למהלך נבואי נכון

במקומות שבהם חשוב לזכור את המפרשים אתה כנראה תזכור (ביאורי מילים קשות או סיפורים לא מובנים)

אם אתה אומר שלימוד רציף עוזר לך לזכור פסוקים, אז לדעתי זה עדיף

יכולת להתפרנס.

אפשר לרכוש תחונה זו ע"י חתונה עם בחור שיכול להתפרנס ו/או לרכוש מקצוע כלשה שיאפשר לך להתפרנס.

בסטיגמה כללית - היא 'ישיבת קו' באופן די מובהק.

הדמות של הרב אבינר מלא כל הישיבה מתחושה שאני הרגשתי. מה שהגיוני מאו.

תשאל את עצמך אם אתה רואה אותו בתור רב פוטנציאלי בשבילך