פורום בית המדרש (עמוד 79)

למצוא את כולם דרך הקטגוריות של ויקיפדיה

רוב הרשימה נכתבה באמצעות ויקי, אבל חסר עוד...

קטגוריה:רבנים חרדים ישראלים – ויקיפדיה

אבל אעבור מחדש.
תודה!

המלצות לספרים לקראת אלול והימים הנוראים - בית המדרש

מחשבה/הלכה?

יש את "מקור חיים השלם" של הרב חיים דוד הלוי (מחבר הספר קיצור שולחן ערוך שרבים מאיתנו למדו בבית ספר) שמשלב יפה בין אגדה להלכה. בעקבותיו הרב אליעזר מלמד עשה אותו דבר בפניני הלכה.

יש את הטור, באורח חיים יש לו מספר סימנים על ראש השנה (סביבות תר) ואני מת על הסגנון שלו.

יש את תורת המועדים של הרב גורן שדן בשאלות פילוסופיות עמוקות לראש השנה, אם יש לך ראש, מוזמנת לנסות. (יש לו גם את מועדי ישראל,  שזה אופי מחקרי-הסטורי יותר)

 

בהצלחה רבה

תורת המועדים נשמע טוב, אנסה לרפרף ולראות. ממש תודה תבורכו ;)

אזשם אני פחות בקי כמו שבטח שמת לב, אבל תורת המועדים אולי יכול להתאים. אם כי זה ספר קשה מבחינות מסוימות אז זה בסדר.
אמן וגם את

על עבודת הנפש לחודש התשובה. נראה שווה (לא קראתי עדיין)

מרוכב יותר - מי מרום חלק ז' - אורי וישעי (ספר למדני)

באמצע - על התשובה הרב סולובייצ'יק

יותר קל - קול דממה הרב ראם הכהן

 

מומלץ לבדוק באתרים של ההוצאות השונות כמו 'מעמק חברון'

אני חושב שראיתי פעם דיון פה שאולי אין בזה ייחוד במובן הלכתי מובהק אבל בעייתי.

כל יום חוזרים על אתמול וממשיכים וכל 5 דף חזרה על ה5 דפים. וסוף פרק חוזרים על כל הפרק.
ומכאן והלאה כל אחד כמה שיכול לחזור עוד, יותר טוב.

רק מוסיף חזרה על כל השבוע ביום שישי..

בהרבה ישיבות לימודי הבקיאות הם לא בקיאות.

אנשים מקשים לך שאלות וקושיות. פותחים ראשונים וכו.

יש כאלה.

 

אתה שואל לדעתי? סדר בקיאות נועד כדי להיות בקיא.

בשונה מסדר עיון.

 

מאוד תלוי בך ובקצב שלך. בקצב של החברותא ועד כמה אתה מעיין בסדר שלא אמורים לעיין בו..

כתבו פה קצב מסויים. עם 4 חזרות..

אני מכיר כאלה שלומדים בקצב הזה. אולי קצת יותר מהר בלי חזרות בכלל.. או עם חזרה קצרה.

 

תכלס? בסוף תלוי בך ובחברותא.

בהצלחה.

זה קריאה, לא לימוד.

הבנת את רשי, את תוספות? יופי.

 

אל תנסה לדון ולחלק לי חילוקים בסדר בקיאות.

זה חשוב.

אבל גם חשוב להיות בקיא

בצהרים מתחילים מההתחלה, בערב משליש האחרון של המסכת בערך

הקצב - צהרים - 4 דפים בשבוע והיום חמישי חזרה- השאיפה גפ'ת , למעשה יש דף תוס' נבחרים ביום חמישי למי שלא הספיק את הכל.
בערב - 2 דפים בשבוע וחמישי חזרה,
שישי שבת חוזרים על הכל..

החברה ב'ה מסיימים מסכתות בבקיאות יפה וגם נבחנים על רוב המסכת

למה בערב פחות?

כי סדר צהרים הוא 3 שעות וסדר ערב הא שעה וחצי בערך (יש שיעורים)

אה כן. שכחתי מהשיעורים

#מבריז מהשיעורים בראבקקק

יש שמה אנשים שאנ'לא מכיר בכלל

 

מקום גדול

בסוף וחצי מכם באים אלינו לשבו'ח.

קצב ההבנה שונה בין אנשים. יש אנשים שלימוד תוס' מעמיס עליהם ומבלבל אותם, וגורם להם שכל הסוגיא תהיה מעורפלת, ויש כאלה שהוא מועיל להם מאוד.

יש כאלה שאם יש להם נקודה מוקשית, או לא מספיק מובהרת, זה מאוד מפריע להם בלימוד, והם זקוקים להתעכב עליה, ויש כאלה שמבחינתם אפשר להניח את הנקודה בצד, להבין את השאר ולהמשיך הלאה. יש כאלה שעיקר ההנאה שלהם מהלימוד היא מלזכור, ואם הם לא יחזרו מספיק, הם פשוט ישברו מכל הלימוד.

להיות בגימטריא יהויריב, בצאתם לגלות, ואחרי חישוב זה לא יוצא..
אולי מישהו מכיר

זה תרגום 'יריב ריבי'- מקור יהויריב- בערבית תימנית

כלומר: 'הפילוסופים' זה שם רחב אבל היו שכן, אפילו הרוב, וזה כולל את רס''ג והרמב''ם עצמם (יש גם לא מעט פסוקים כאלה, אם מבינים אותם כפשטם או כמשל הקרוב לפשט).

אולי חוץ ממדברים. ואגב הרב קוק כותב שאי אפשר להפריך את זה בצורה מוחלטת

עמ''י אוהב חומרות.

צאת הצום היא בצאת הכוכבים, אבל יש דעות שונות מתי צאת הכוכבים. 

כנראה שבלוחות כותבים את צאת הכוכבים, לפי חישוב שמבוסס על 20 דקות מהשקיעה [בהתבסס על שיעור זמן שמופיע בגמרא/בראשונים], ואת צאת הצום לפי חישוב שמבוסס על הערכה לגבי הזמן שבפועל יוצאים הכוכבים.

קצת מצחיק שבאותו לוח צאת הכוכבים וצאת הצום לא באותה שעה

מי אמר למוציאי הלוחות איזה שימוש יעשה הקורא בזמן צאת הכוכבים שהם ציינו?

[אמנם יש דעה בראשונים שמתירה להקדים ק"ש, אבל לא פוסקים כמוה, ולא כ"כ נראה לי ששייך לצרף אותה אפילו כספק]. אבל זה אם לא קוראים אח"כ שוב את ק"ש כדין [כגון בק"ש שעל המיטה].

בכל אופן, איני יודע למה מוציאי הלוחות החליטו לכתוב כפי שהם כתבו.

שספק בין השמשות שלו אסור.

 

בתענית רגילה ספק בין השמשות מותר ולכן מקלים לאכול כשניתן לראות שלושה כוכבים גדולים.

 

יוה"כ דינו כשבת ומחמירים בו שאין לאכול ולעשות מלאכה עד שניתן לראות שלושה כוכבים קטנים.

 

על ת"ב מחד אמרו - כאמור - שספקו אסור, ומאידך הוא מדרבנן, ולכן מתירים לאכול כשניתן לראות שלושה כוכבים בינוניים.

 

צה"כ בלוחות הוא כמו בתעניות רגילות. לכן בת"ב צאת הצום מאוחר יותר מצאה"כ הרגיל.

 

הנושא מבואר בהרחבה בספר "בין השמשות" של הגרי"מ טוקצ'ינסקי.

 

(אגב - לדעתו, לא יוצאים יד"ח ק"ש של ערבית בצאה"כ שבלוחות

והמתפללים ערבית בזמן זה סומכים על ק"ש שעל המיטה).

אני יודע שבהרבה צומות יש מחמירים לעשות צאת הכוכבים של 36 דק אחרי שקיעה

עד כמה שהבנתי מגעת הסרטון מדגיש את הנקודות האלו.. (נק' ההבדל, לאו דווקא מבחינה דוסית אבל גם)

מבחינה דתית,

ישנם חרדלים שמקפידים על כשרויות חרדיות, כמו הבד"ץ או הרב לנדאו ולא סומכים על הרבנות.

חרדלים בדרך כלל גם הולכים עם ציציות, הרבה פעמים בחוץ.

 

לא יודעת אם ישנם עוד הבדלים דתיים.

 

הבדלים תרבותיים, כמו בידור, חומר קריאה, נופש, מוסדות חינוך, כאלו ישנם הרבה. 

אבל יש את האנשים שגם ידקדקו ויפריע להם אם יש בזה בעיה

ויש שיעשו בגדול.

 

יש דתי של פלטה בשבת

ויש דתי של הרבה יותר מפלטה

 בזמני הציונות הדתית יוצגה רק על ידי המפדל. כעת אני שומע מושגים  כמו חרדלניקים,  תקומה, הבית היהודי, נעם

ועוד ובתמימות (כן יש דבר כזה) אני רוצה לברר בבית המדרש קודם אם יש הבדל דתי מהותי בין כל  הקבוצות חללו

ההבדל עד כמה שידוע לי זה בדיקדוק ההלכתי, ובחוסר התפשרות או הכנעות בממשלה לדברים שעקרוניים או שחשובים.

ברור לך הרי שנפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ שונים מאוד אחד מהשני מכל כיוון שרק לא תסתכל?



בגלל שאני לא כזאת אובייקטיבית אז ערכתי את מה שכתבתי.

אבל בקיצור לפי מה שנראה לי -
ההבדל מבחינה דתית הוא בעיקר בין המפדלניקים לבין האיחוד הלאומי הוא בהקפדה ופחות התפשרות.
ההבדלים בין שאר המפלגות מבחינה דתית קטנים.
עוצמה מדגישה יותר את המובן האידאולוגי.
נעם בכלל לא באים מהכיוון הדתי. אלא מתוך מקום שמרגישים שלא מספיק מבטאים את הדעות ה''נורמאליות''.
(לדעתי, זו ממש לא הדרך לעשות את זה. ככה הם לא יגיעו לתוצאות הרצויות. אבל זה לא הדיון כרגע)

תלך לפורום של פוליטיקה יעזרו לך יותר

זה לא מצדיק לשון הרע.

זה לא מצדיק שנאת חינם.

זה לא מצדיק פילוג.

זה לא מצדיק מריבות.

 

אם זה מצדיק 3 מפלגות? זאת הבעיה האחרונה שלי.

למפלגה שדתי בשבילה זה פלטה אני לא מסוגל להצביע

ומפלגות שלא יעברו את האחוז גם לא.

 

 

עריכה: עכשיו ראיתי שאמרו לפני. לך לפורום פוליטקה.

רק תיזהר מלשון הרע. הוצאת דיבה. שנאה וכיוצב.

בהצלחה.

ולמה החלוקה למפלגות צריגה דווקא להתבסס על הבדלים דתיים.

אולי שתתבסס על הבדלים כלכליים?

‏‏ודווקא במדינת ישראל הרבה פעמים קורה שיש מפלגות שאין ביניהן הרבה הבדל

אבל זה לא אומר שאין להן זכות קיום

 

סתם דוגמא

איזה הבדלים אידיאולוגיים יש בין ליברמן לליכוד?

אין ממש הבדלים משמעותיים  ‏שאפשר להצביע עליהם

 

הכל פרסונלי

 

ככה גם קורה הרבה במפלגות הדתיות

ומי סובל בסוף מזה? אתם.

כמו שאמרתי בעבר:

במקום שיש הרבה חכמים יש הרבה יותר טפשים.

לא ידוע לי.

מה ההבדלים?

 

החרדלים, אני מתארת לעצמי שאצלם "אסור אסור אסור" על כל דבר.

 

לדתיים יש השקפה אחרת?

המפד"לניקים הרבה יותר ממלכתים.

תחש המשכן – ויקיפדיה

יש גם ביבמות בפרק יב,אם זה קריטי אני אחפש..

פשוט נתקלתי בכל מיני דעות ולא הצלחתי להבין.

עכשיו ראיתי את ההודעה של ימ"ל, לפני כן לא ידעתי שיש דיון כזה.

יש דיון בגמרא לגבי רכיבה על בעלי חיים (רק ששם הדיון הוא: א. לגבי הלשון, אם צנוע להתבטא כך לגבי אישה, ולא לגבי המעשה עצמו. ב. אם יש בזה רגילות ולא אם המעשה בעייתי כשלעצמו. ובכל זאת יש שלמדו מזה איסור) ויש שמשליכים על כל רכיבה, אבל בשורה התחתונה השאלה העיקרית היא אם זה צנוע או לא וזה תלוי באופן הרכיבה ובסביבה החברתית.

 

נ"ב

יש אופניים שמותאמים לנשים עם חצאיות.

אני מפנטזת על אופניים כבר הרבה זמן (וגם על אופנוע)

הברזל נמוך

ב. מוזכר שנשים רוכבות בשתי רגליים בצד אחד.
יכול להיות כדי שהחצאית לא תעלה, מה שמוסדר באופניים של נשים, שהברזל נמוך.
יכול להיות גם ללא קשר.

 

 

כתבי הומרוס נזכרים במספר מקורות בדברי חז״ל, למשל:

 

״אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקודש מטמאין את הידיים, וספרי המֵירָס אינם מטמאין את הידיים. אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי), אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן, וספרי המֵירָס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידיים״ ( מסכת ידיים פרק ד משנה ו) 

 

עכשיו. קודם כל מאוד צרם לי הבורות הזאת שהוא מפקפק בקיומה של מציאות של ״פרה אדומה״ ומשווה את זה למוזרויות שבכתבי הומרוס שם שוורים מתוארים בצבע יין. הוא עושה רושם של אדם חכם בקי ורחב אופקים שמדבר דברי טעם, ואני באמת תוהה האם הוא לא שמע על פרות אדומות ? 

 

אני רוצה לכתוב לו על הנקודה הזאת של הפרה אדומה, אבל על עוד נקודה. 

בהערה שמופיעה בעמוד הקודם הוא מציין ש ״תכלת לעולם אינה משמשת בתנ״ך לתיאור צבע השמיים או הים, ‏ושום מילת  ‏צבע אחרת לא קיימת בתנ״ך במשמעות כחול״. 

 

חז״ל לכאורה הבינו את הוראת המילה תכלת במשמעות של כחול: 

״תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד, י) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא״  

(בבלי מנחות מג ע״א)

ועד שהוא הולך לחפש פרשנות אצל כל מיני חוקרים מודרניים רחוקים, הרי לו פרשנות הרבה הרבה יותר קרובה לזמנו של הומרוס שהכירה את המושג של צבע כחול והבינה ככה את המושג של צבע תכלת. 

 

למה רק לכאורה ? כי במקבילה של האמרה הזאת בירושלמי מופיעה תוספת שמערערת את ההבנה הזאת שלי: 

 

״תני בשם ר"מ וראיתם אותה אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא דומה לספיר דכתיב (יחזקאל י) ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא״. (ירושלמי ברכות פרק א הלכה ב) 

 

מה קשור פה עכשיו עשבים ? איך ים דומה לעשבים ? 

 

אז לפני שאני פונה אליו אשמח אם מישהו יוכל להבהיר לי את הנקודה הזאת. וגם הייתי רוצה לקבל הערכה כמה זמן בערך חי רבי מאיר אחרי הומרוס ?

יש לי סימוכין לכך גם מהמקורות שציינת כאן וגם ממקומות נוספים.
אין לי פנאי להרחיב על כך, בהזדמנות...

בינתיים, תוכל להדגים באמצעות תמונה מה הכוונה טורקיז שחרחר ?

‎#164640 ערכות של קודי צבע הקס, תרשימים, לוחות צבעים

נסה לראות פעם על רקע שחור ופעם על רקע לבן...
תראה את הכחול שלים, את הירוק הדומה לעשב, את השמיים בגוון הזה לעת שקיעה ואת השחור שהתכלת דומה אליו שמשקפים את הנפקא מינה ההלכתית בדבר (בגד שחור, אם יעשה חוטי לבן שלו כעין צבעו או לא)

איך זה: "דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו של רקיע"?

ואז יש 'טהרו שלרקיע', בעת הדמדומים, ישנו הגוון הכחול, ירוק כהה המשחיר הזה שעליו אני מדבר...

אפשר לטעון שאנשים אז לא ראו דברים שצבעם כחול.

אפשר לטעון, שלא היה לאנשים יכולת להבחין בין כחול לאיזה שהם צבעים אחרים.

אפשר לטעון, שהייתה יכולת להבחין ובכל זאת כללו את הכחול באותו שם עם צבעים אחרים, ולא הייתה אבחנה לשונית ביניהם. [הרי אנחנו מבחינים בין הרבה מאוד גוונים של כחול, ולכולם אנחנו קוראים כחול].

אפשר שאנשים ראו את הצבע הכחול, אבל לא נתנו לו שם.

 

 

רבי מאיר חי כאלף שנה אחרי הומירוס. (לא בדקתי בדיוק, אבל זה הסדר גודל).

 

ולגבי אבחנה בין גוונים בחז"ל - ראה משנה בתחילת נגעים, לגבי גוונים של לבן.

 

 

 

 

הטענה שאנשים לא ראו כחול / לא היתה להם יכולת להבחין בינו לבין צבעים אחרים עד תקופה מסוימת היא ההווה אמינא של המהלך שלו. הטענה שאנשים ראו פיזית את הצבע הכחול אבל לא הבחינו בו ביחס לצבעים הקרובים לו על פני הרצף, פשוט כי לא היתה להם אבחנה לשונית לכך היא ממה שאני זוכר הפתרון לקושיה בסוף המהלך. 

לכאורה, התכלת היא שם של חומר. (חומר הצביעה המופק מהחילזון, או הצמר הצבוע באותו חומר). לכן, האזכור שלה בחז"ל איננו סותר את הטענה שלא היה שם לצבע הזה באותה תקופה.

לגבי פרה אדומה - נראה לי שהפרות האדומות שקיימות היום הן בצבע חום/ חום-אדמדם. 

 

 

אבל לגבי הפרה אדומה. זה מוזר (וההערה הזאת מתייחסת גם להעני ממעש) הרי בניגוד למצב ביחס לצבעים אחרים אדום וחום אלה צבעים שיש כבר הבחנה ביניהם בלשון של התורה. 

אתה מתכוון למה שמופיע אצל יעקב ולבן?

יש מחלוקת בין המפרשים מה המשמעות של זה, וגם אם הכוונה לחום כמו בעברית שלנו, ייתכן שהגבול בין חום לאדום היה שונה מאשר בלשוננו, וחום אדמדם היה מוגדר כבר כאדום.

ואגב, במפרשים שם לגבי חום, מוזכר הצבע האדום.

ולכן הרבה עסקו בזה רבות בימינו. אני מעלה לך שני מאמרים. אחד עוסק באופן כללי בכל נושא הצבעים במקרא של נדב שנרב ואחד מתייחס לצבע התכלת.

20190813203611.pdf

 20190813203503.pdf

במיוחד כשזה נדב שנרב אז עשה אוזנך כאפרכסת. 

צהבת יילודים נקרא 'ירוק'

יש מסורת שאכן זה לא אדום שלנו. אלא חום. נראה לי רסג.

לאו דווקא שהם לבוש גברי אלא שהמצווה היא לגברים.
(יש שאלה כללית לגבי מצוות עשה שהזמן גרמן - קודם כל אם הכלל הזה הוא סימן או סיבה ושנית מה טעם הפטור).

יש פועל של לְתַנוֹת - כלומר לקונן ולהתאונן, אז מי שמתנה במובן הזה הוא למעשה מתלונן.

שנשים כן מקיימות שאר מצוות שהזמן גרמן כמו תפילה, לולב, שופר ועוד.. ורק ציצית ותפילין לא? (שמעיקר הדין הבנתי שכן מותר.. הרמבם שם שם, וכן הרב פיינשטין)


ותודה! חשבתי שזו מילה סבירה.. מקווה שבסדר לעשות בה שימוש

נשים יכולות להניח תפילין וללבוש בגד עם ציצית (לגבי טלית אולי יש שאלה כי בפועל היא משמשת לגברים, אבל זו לא בעיה להטיל ציציות על בגד שהוא לא גברי).

מהאימרה הזו של כלי גבר.. (ועובדה שהרב פיינשטין מתיר רק אם זה לא נראה לבוש גברי)

והעניין הזה נלמד מהתרגום יונתן שם על הפסוק.. השאלה אם יש איזה הסקה מהכתוב, שהוא עשה

בגלל כמה סיבות ובעיקר משום יוהרה, לא בגלל איסור לא ילבש ובטח שלא בגלל התרגום (יותר סביר שמשם זה הגיע לתרגום יונתן ולא להפך).

אין צורך לחפש לזה מקור בפסוק, כמו רוב הדברים שמופיעים בתרגום הזה.
וגם פוסקים שכן מזכירים אותו לא מתייחסים לזה כמקור עיקרי לאיסור.

אנלא מבינה עדיין למה דווקא שני אלה לא מקובלים בכלל בכלל

והחתימה שלך זזה לי בעיניים 🤕

כלומר לעשות משהו שאת לא חייבת ו/או שאת לא במדרגה בשבילו.

אבל לא לדעת כולם זו יוהרה, וזה גם יכול להשתנות מאדם לאדם.

להחליף חתימה?

לאלא סתם מציינת עובדה שולית

"אמר מהר"י סגל דלא נהירא בעיניו מה שנשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית."

 

רבי יעקב מולין, שו"ת מהרי"ל: עיקר מצות ציצית כדי לזכור תרי"ג מצוות, ונשים אינן בתרי"ג מצוות ולכן פטורות.

אף כי ראיתי נשים שלובשות ערבע כנפות מצויצת, נראה דאינו אלא מן המתמיהין, ויוהרא חשיבנא להו ומקרו הדיוטות.

 

רמ"א בסימן י"ז סעיף יב: מחזי כיוהרא ולכן אין להן ללבוש ציצית.

נשים חייבות בתפילה, אף שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה.

נשים חייבות בתפילה, (כי) היא לא מצוות עשה שהזמן גרמה.

 

מצוות תפילה (מהתורה) לא תלויה בזמן, חז''ל תקנו זמנים לתפילות.

לפי הרמב"ם, נשים חייבות בתפילה, אף שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה, כי מהתורה אינה כזאת.

לפי שאר הראשונים, מסיבות אחרות.

סתם סקרנות איך זה נהגה? מה הניקוד?
Metane ?

מְתַנֶּה

גבר מניח תפילין כל היום, הן הופכות להיות חלק מההופעה שלו.

אשה, גם בתקופה לפני שזה היה אסור, אם הייתה מניחה, לא הייתה עושה זאת לכל היום.

אתה אומר שכיוון שבעבר גבר היה מניח כל היום
ואישה כמובן לא יכלה כי היא הייתה עסוקה בדברים כמו החלפת חיתולים
אז זה התקבע כלבוש גברי

מעניין!
לא חשבתי על זה

אלא שזו כוונת התורה. זה המצב האידיאלי.

זו השאלה שלי

טעם המצווה. העובדה שיש מצווה בכל פעם שמקיימים אותה (בניגוד למצוות כמו נטילת לולב). העובדה שכמעט ואין מקור בש"ס ובראשונים שזה שהמצווה היא להניח פעם ביום.

יש כמה פוסקים שאומרים שיש בציצית איסור של "כלי גבר", אבל המקור הוא לא מהתרגום יונתן.

וגם כותבים שיש עוד טעם עפ"י הסוד שנשים לא ילבשו ציצית.

תמצא הרבה דברים מתאימים

כל מה שהצלחתי למצוא זה דברים מאוד מרפרפים, גם השיעורים הארוכים לא ממש עוברים על הכל והם מרגישים לי מתאימים יותר למי שלמד כבר

אולי כדאי למצוא חברותי קבועה, לא טלפוני.
ללמוד עם 'מתיבתא' או 'שוטנשטיין'.
כדאי גם להתחיל עם מסכתות יותר קלות כמו 'מגילה', תענית, ר"ה ולסיים כדי שיהיה תחושה של סיפוק ומתיקות ואח"כ לעבור למסכתות ארוכות וקשות יותר.

בהצלחה רבה!!!

כרגע לא יכול להשיג את השאר... גר בחור אז קצת קשה לי לקבוע עם חברותא לא וירטואלית לצערי

בעדין הוירטואלי אפשר חהזמין ישירות לבית..
ולכאורה יש חברותא בכל חור, רק צריך למצוא אותה

אם כי לרמת מתחילים, שוטנשטיין נח יותר

בסגנון.
תנסה לקרוא אותו במקביל ללימוד עם פירוש שטיינזלץ

יצא לי לאחרונה לקנות ספר העונה על שאלתך ששמו 'מפתחות לתלמוד'.. ספר מעולה שעזרתי בו רבות...

לינק לראיון עם המחבר שמצאתי ברשת:

https://www.hidabroot.org/article/1122186

מה הרקע שלך?
בית ספר דתי, בית דתי?
אל תלמד גמרא תתחיל ממשנה עם מפרשים עד שהכל ברור לך לחלוטין, כל מילה.

בית ספר לא...

אז קיימתי כבר את עצתך. מה עכשיו?

יש שיעורי דף היומי באינטרנט, תבחר מסכת ותעבור עליה.
(קלים יחסית, מגילה, ראש השנה, תמיד, בבא קמא [מבחינת הסדר הוא אחד המסודרים, אבל מבחינת מהלך פחות])

אבל כמו ש@סתם 1... אמר, העולם הדתי לומד גמרא שלא כסדר הלימוד ומפסיד הרבה, לך יש את ההזדמנות ללמוד נכון, לא תנצל את זה ותלמד כסדר?
קודם תנ"ך, אחר כך משנה ואחר כך גמרא.
(עדיף שתסיים את התנ"ך ואת המשניות פעם פעמיים לפני שתעבור לגמרא.)

נראה לי פחות יעיל ללמוד מהר דף, כשאין לך רקע בלימוד.

נראה לי עדיף שתלמדו בצורה שאתה תבין טוב כבר בלימוד עם החברותא, [אבל תמשיך לחזור לסכם כמו שאתה עושה עכשיו, זה חשוב], וכמה שתספיקו תספיקו.

 

ברגע שלמדת סוגיא אחת בהבנת פשט טובה, ואתה גם חוזר עליה וזוכר אותה, אז אתה מקבל כלים להמשך הלימוד - מילים בארמית, מבנה של מהלך סוגיא,  [כולל מילות מפתח], מושגים שמופיעים בסוגיא. בצורה כזו, היכולת להבין לבד משתפרת מאוד.

טלפוני / אם אתה מהדרום אז יש מצב פרונטלי

ב. יש חברותות טלפיוניות של 'שתי הלכות במייל'. אולי תנסה

בהצלחה

לפתוח אצלכם שיעור גמרא למתחילים. ולזכות עוד אנשים

עוד לא סגור על הרעיון, אבל אם תרצה אפשר לנסות חברותא יחד.

אבל לצערי לא רלוונטי עבורי כרגע...
מעריך

בגמרא סדורה,

הטקסט יהיה בהיר, ומסודר.

תדע מה מקור הטקסט - פסוק \ מקור תנאי \ מימרא

מי אומר אותה

הגמרא מחולקת לסוגיות 

כל סוגיה מחולקת לפסקאות

כל פסקה יש לה מטרה - קושיא \ פרשנות \ שאלה \ תירוץ \ סיוע וכו'

בלימוד המונחים אתה תוכל לאפיין את הפיסקה עוד לפני שהבנת אותה.

התמודדות כל פעם בקטנה ברמת הפיסקה ולאחר מיכן ברמת הסוגיה.

כדי להיות לומד עצמאי ובעל הבית על הגמרא - גמרא סדורה

אנסה!
השבת יש לי חברותא אז נוכל להבהיר את כל מה שלמדתי לבד עד עכשיו

אקצר לך,

תמצא את הדרך שלך ללמוד, אבל בגדול

תתחיל ללמוד, תשתדל כל יום כמה שורות לפחות, אם תפספס לא נורא העיקר להתמיד זה הכי חשוב! שבוע לא למדת ח"ו, תמשיך ללמוד מאותו מקום

ממליץ על מסכת ברכות,שוטנשטיין להתחלה,

תתחיל ללמוד תעזר שם בצד, יש ביוטיוב רבנים שהעלו הסבר שלהם על הגמרא(יש לרב זמיר כהן שליט"א לכמעט כל ה30 דפים הראשונים בערך לדעתי)..אהבנה של 60% פילו תרוץ קדימה 

אחרי איזה 20 עמודים תתחיל להשתמש פחות בפירושים, תלמד בלי ואז תחזור על הפירושים(סתם זרקתי כמות עמודים תלוי בך)

ואז תעבור לגמרא רגילה, ובמקביל תשתמש בקטעים בודדים בפירוש שוטנשטיין

ואז תתחיל פה ושם קצת תוספות עם הבנה כמה שאפשר..

אתה תראה אחרי חצי מסכת אתה תתקדם נהדר כיף לראות את זה^_^

תמצא את הרך שלך בגדול

המליצו כאן על ספר מפתחות לתלמוד. ספר טוב מאוד. יש בו אריכות דברים על רקע היסטורי, אורחות החיים בזמן המשנה והגמרא וכדומה. יכול להיות שתעדיף לגשת ישירות לפרקי ההדרכה איך ללמוד.
רוצה להמליץ לך על ספר שנקרא "שותף לדף", ספר נפלא שמכניס אותך צעד אחרי צעד ללימוד הגמרא, בשפה פשוטה וקולחת. עם דוגמאות מעשיות רבות.
בהצלחה רבה!

אבל היום רוב ה"מגזר השלישי" (דהיינו העמותות) הולכות לכיוון הזה. ברגע שיש גב כלכלי לעסק הוא לא תלוי בקפריזות של תורמים או בדברים כאלה. יש גב כלכלי יציב כמו לכל עסק מכניס כסף אחר.

זה להעמיד את (...) על הרגליים לבד.

ובאמת צריך לברר כל סוג'.

נכון, אבל אני רחוק מהאידאל.

1. הליכה אחרי פוסק מסויים.

2. הליכה ע"פ כלל הפוסקים, ובמקרה של מחלוקת ביניהם, ע"פ כללי פסיקה. [יחיד ורבים, להחמיר במחלוקת בדאורייתא ולהקל בדרבנן, ועוד].

3. בירור עצמי.

 

כל המסלולים אפשריים, אבל המסלול של בירור עצמי הוא מסלול קשה, וניתן רק למי שיוכל לעשותו בצורה ראויה. עבור מישהו כזה ייתכן שבאמת זהו המסלול המועדף.

 

וראה עוד בכל הנושא הזה כאן - http://asif.co.il/?wpfb_dl=409

בדבר שהוא מח' שו'ע ורמ'א יש מנהג אבות שמחייב. (אלא אם אתה מחמיר לפי סברתך)

נגיד יש לאדם בחצר "ים" של מים מתוקים

בא אדם מתחנן אפשר כוס?

הוא אומר לו בוודאי קח..

אחרי זה הוא אומר תודה רבה ואז מבקש שוב..

בערך כן

הקב"ה אין סוף טוב, זה שמבקשים מימנו עוד זה עוד הודאה לכבודו..

בתלמוד לא כתוב שאלו ברכות הודאה, אלא שהן "כעבד שקיבל פרס מרבו ונפטר והולך לו", כלומר פרידה. חלק מפרידת העבד מרבו היא הודאה, ומלבד זאת הוא גם אומר משהו בסגנון "היה נעים מאוד לדבר עם כבוד מעלתו, אני מקווה שתמיד אהיה אורח רצוי אצלך ושפעם הבאה ניפגש במקום הראוי לכך יותר" ("רצה") ועניינה של "שים שלום" אינה בקשה על משהו ספציפי כשאר הברכות, אלא הבעת רצון כללית להיות מוארים באור ה' שכולל שלום טובה וברכה, כלומר שהרשמים האלוקיים שחווים בתפילה ימשיכו להופיע גם במשך היום בחיי החול. זה בקצרה.

הרמב"ם כן מגדיר זאת כך, כך שלפיו השאלה בעינה.(ראיתי ששאלו את הרב מיכאל אברהם באינטרנט ע"כ והוא ענה שאין לו תשובה).

 

 

הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ד

 

"ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים וכו'

אלא זו נתינת שם לחטיבת ברכות לפי הברכה המרכזית שבה