כאן יהיו מסקנות. מוזמנים להצטרףהנסיך הקטן.
אז אני אתחיל? כן.חלילית אלט
¬ אבא נוסע לסיני ומשום מה נראה לי שאני אתגעגע אליו.
¬ אם אני אתפרק אני אצטרך לאסוף את עצמי בחזרה וזה מה שמפחיד אותי בהתפרקות.
¬ אני צריכה להיות מוזמנת כל שבת. זה יעזור לי לעזור לעצמי.
¬ בכלל, לעזור לעצמי זה הרבה יותר קשה מלעזור לאחרים.
¬ חשבתי שלהרגיש טוב זה מפחיד. מסתבר שטעיתי. הפחד הוא לא מהטוב אלא מהנפילה שתמיד באה כשהטוב בשיאו.
הורדת מסךהנסיך הקטן.
אבא זרק לי משו בהערת אגב ואני כבר בונה על זה מגדלים שלמים. אני מדמיינת בדיוק איך זה יהיה ולמה וכמה ונראלי שאני עומדת לחטוף כאפה בפנים אבל אני עדיין מדמיינת את זה. וזה עושה לי כיף בלב
אבל זה מטומטם. לפתח ציפיות לא עושה כלום חוץ מבכי כשזה מתפוצץ ונשארים רק הקרעים המעוכים והרטובים מרוק של הבלון. רוק שהוצאנו מעצמנו כשנשפנו לתוך הבלון. זה לא מכוון, אבל זה יוצא. ובסוף זה רק מרטיב והופך את הרסיסים האלה למגעילים וזה דוחה אותנו.
ואני עדיין לא מצליחה לעצור בעצמי מלדמיין.
מציאות חדשה זה לא הרס של הזיכרון הקודם. להוסיף לעצמו עוד חוויות לא פוגע במה שכבר קיים בנו, שכבר יש לו מקום, ואפילו די מכובד, בחיים שלנו עכשיו. הזיכרון אולי משפיע על המציאות החדשה, הוא כרוך בה והם נובעים זה מזה, אבל זאת פשוט בנייה של עוד קומה מעל, לא בניית בית חדש
אם הקצב של השיעורים בפסיכו ימשיך כמו שהוא עכשיו אני אשתגע סופית. אני לא בכיתה ב למען השם! וגם אתן לא. אז תתבגרו כבר ופשוט די
אני רוצה ללמוד, לא לשבת ולבהות בקיר. אני לא מצפה שזה יהיה בקצב שלי כי הקצב שלי מהיר נורא, אבל בחייאת |מתוסכל| אני אוהבת ללמוד. תתמודדו
אני ממש ממש ממש אוהבת את המשפחה שלי. למרות הצעקות והריבים והקללות ועם כל המשחקים והחיבוקים והצחוקים והמתיקות של אחים שלי
הקב'ה אדיר.
הביאו לנו בסמינריון גוש חימר ורעות ביקשה שננסה ליצור את מצב הרוחניות שלנו עכשיו, כמו איזה כלי אנחנו מרגישות, כמה מקום זה תופס אצלנו ואיזה. בגלל שאני לא אמנותית יצא לי משו שנראה כמו אף גדול, אבל בתיאוריה זה היה ביצה שבורה כזאת שבתוכה יש אפרוח מצייץ שרק עכשיו בקע.
עד לפני שנה, עד פולין, הייתי בתוך ביצה עם קליפה די קשה. לא ככ האמנתי, ולא ככ רציתי להאמין, אבל הייתה לי את הבועה של האולפנה שאםשרה לי להתפתח בתוכה. ואז היה את פולין. הייתי בטוחה שאני אחזור משם כופרת אבל ההיפך הוא מה שקרה. שמה פתאום הביצה נסדקה, פתאום האפרוח התחיל לקבל צורה, רוצה לנשום קצת יותר, ובסוף הביצה נבקעה והאפרוח צייץ.
ורק רציתי לנשום אוויר.
אבל מאז פולין לא השתנה כלום. אני עדיין אפרוח שלא רוצה לעזוב את הביצה השבורה. שמבין שצריך להתפתח ולהתקדם אבל אמא שלו נעלמה והוא צריך להתחיל לחפש אוכל לבד. אפרוח שמפחד, אבל רוצה.
אני כבר עם רגל אחת בחוץ, ויש לי עוד דרך ארוכה יד שאני אגדל ואהפוך לתרנגול חזק (זה לא נשמע טוב). אני מפחדת כלכך אני אני באמת באמת רוצה. ואולי אני עדיין לא מוכנה לצאת ולהיכנס לעולם הזה. עוד קצת ואני שם ואני אתחיל לאכול לבד.
ואני רוצה לחזור לרבי אלימלך מליז'נסק |בוכה|
הרמת מסך.
יום ראשון אני מתחילה אפילו שזה צום. כאילו שיש הבדל
אני נהיית רעבה רק מלחשוב עלזהאבל מותר תפוח ירוק! שזה ממש מגניב
אבא אמא וכל השאר (=סבא)
דברנו בשולחן שבת על הבחירה החופשית, הכל צפוי והרשות נתונה והיה ממש מעניין
הבחירה שלנו היא בעצם איך נספר את הסיפור. היה מה שהיה, קרה מה שקרה, וזה היה כתוב מראש והשחקנים נבחרו עוד לפני.
הבחירה שלנו מתמקדת באיך אנחנו בוחרים לעבור את החוויה. קח שני אנשים שעברו בדיוק אותו הדבר, כל אחד מהם יכול לקחת את זה בכיוון שונה לגמרי עד שזה נראה כמו שני מקרים שונים
מה שאנחנו בוחרים לקחת מהחוויה, איך שאנחנו בוחרים להתייחס אליה, איך שאנחנו רוצים לזכור אותה, זאת הבחירה שלנו. איך שנצא משם, זה כבר תלוי רק בנו
כואב לי הראש והבטן והגב והצוואר וכל הגוף בכללי וזה לא ככ נחמד
ואני רעבהה! למרות שאכלתי עכשיו סיר שלם
מחר עושים המון פסיכו ואז בערב יוצאים עם אדר. אולי מתישהו שם גם קונים פלאפון והולכים לבקר את סבא וסבתא
צפרדעון
קראתי השבת בדיחה ממש מצחיקה אבל אני לא מצליחה להיזכר בה. חבל
עד כאן דברי להיום. אני הייתי אביגיל, אתם הייתם הקהל
היו שלום ותודה על הדגים
..הנסיך הקטן.
מצאו דרכם אל תוך ביתי הלילה
וכל המנגינות שנשארו תמיד בחוץ
גדעו אושרי, טיפסו, עלו למעלה
זה לא נותן מנוח, האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר, מלבד אהבתנו
ואם אמצא הדרך, האם יהיה בה ערך?
יש רק אותי, יש רק אותי וזה מעט
מעט לשנינו
אם תקראי את מכתבי, את מילותי
תדעי שמשהו נורא קרה הלילה
אל תעצבי ילדה, לא אל תבכי יותר מדי
אני שומר עלייך מלמעלה
זה לא נותן מנוח, האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר, מלבד אהבתנו
ואם אמצא הדרך, האם יהיה בה ערך?
יש רק אותי, יש רק אותי וזה מעט
מעט משנינו
זה לא נותן מנוח, האם יהיה בי כח?
אין לי דבר, אין לי אין לי דבר, מלבד אהבתנו
ואם אמצא הדרך, האם יהיה בה ערך
בלי הכוכב?
בלי הכוכב אשר מאיר את שמי חיינו
געגועים קורעים את מיתרי ליבי
...
מי שם נפשו שתהיי מאושרת?
לכבות את החושך.
...
זה שיר עצוביש לי סיכוי
שחברות של אחותי הקליטו.
אהה את שמעת אתזה.
סליחה
תודה על האיפשורפינג.אחרונה
שמחנו להיות לך לקהל.
היה לנו מעניין ותודה רבה.
|מניח את זה כאן|יעל
רק שלא יהיה אאוטינג
היקלעות למצב תקוע למדי בין אנשים שונים.
שלא יהיה פלצני וחרוש.
אבל שכן יהיה עם דעה.
דתי, חילונייה, חרדי. הו הקלישאתיות.
(אבל מה לעשות, כל זה זה קלישאה אחת גדולה)
לא יכול לרדת גשם כי קיץ, באסה.
צריך בית מקדש.
נתקעו במכון המקדש? אבל מה הם עשו שם?
- הדתי בא לסיור עם החבר'ה ושכח את התיק,
- החילונייה באה לקנות פאזל של המקדש לאחיין שלה,
- החרדי... בא לחפש מניין? חרדים בודדים בכלל מחפשים מניין?
אולי נעשה שיש שם כמה. נגיד החילונייה עם האחיין והחרדי עם החבר שלו.
ורק הדוס לבד כי הוא המספר הגיבור.
אוי גוועאלד
על מה הם דנים?
על משהו פתוח כי אין לי ממש דעה בדבר הזה.
איך ייבנה בית המקדש!
הדתי אומר שאנחנו צריכים לבנות אותו,
החילונייה אומרת שהעם עוד לא מוכן לבית מקדש,
הדתי אומר יאללה בונים רק תביאו זהב מאנשהו,
החרדים אומרים לעזאזל כמה גיבורים יש במדינה. סתם, הם אומרים לעזאזל בואו נחכה שהמשיח יבוא לקרוא לנו מאירופה עד אז אנחנו לא זזים.
והוא הדגיש שצריכה להיות עלילה ולא רק דיאלוג.
אז עלילה:
היה אחלה סיור במכון המקדש, כולם יוצאים לפלאפל ליד הכותל. פיפס, מיודענו שכח את התיק ליד דוכן הקבלה.
הוא חוזר לשם לבד כי הוא שכנע את החברים שהוא לא צריך ליווי, ואיך שהוא נכנס שומעים צעקות מבחוץ ואומרים שיש מחבל ואף אחד לא יוצא. אף אחד זה אלו שאמרתי למעלה שנשארו במכון כי הוא עוד דקה נסגר אז כבר אין מבקרים, והיו גם שתי בנות שירות שהתנדבו שם.
הן מדברות ביניהן על כמה נורא שהערבים עוד עושים פה מה שבא להם, והחילונייה מצטרפת לשיחה ואומרת שזכותם להיות פה, רק לא לנסות לפגוע בנו.
אחד החרדים מסנן לחבר שלו שהן לא מבינות כלום ורק צריך שיבוא המשיח, ואחת הבנות שירות שומעת ושואלת אותו איך לדעתו יגיע המשיח.
אבל גם פה, לא דיאלוג! צריך עלילה.
איך עושים את זה?!
ואז החבר של הדוס מתקשר ואומר שתפסו את המחבל ואין נפגעים.
האנשים סביבו שואלים אותו והוא מספר להם, החילונייה ממהרת לצאת והחרדים גם כי הם צריכים מניין. הם שואלים את הדוס אם הוא יכול להשלים, והוא אומר שהחבר'ה בחוץ והוא ישאל אותם.
הם מצטרפים כולם (חוץ מאחד שכבר התפלל כי בכל זאת זה מציאות ולא סיפור, כמובן) ובסוף התפילה אומרים לו שכוייח קיווע מצטרפים ללימוד?
אויש ואבויש! הם ליד הכותל! חייב להיות שם מניין! 
אז בעצם הם צריכים עזרה כי הסוס שלהם התהפך בצד וכל החציר נשפך והוא לא יכול להיעמד.
סתם, נו, התחרפנתי לגמרי, הבעיה היא שהם לא יכולים להיתקע עם האוטו כי הם באמצע העיר העתיקה.
הא! אין להם כסף לאוטובוס!
אז הדוס עם ארנק ריק והוא מוביל אותם לחבר'ה שיביאו להם והם נותנים, ואז אומרים שהם גם בדרך למרכז העיר אז יאללה נסיעה קבוצתית עלינו.
הם מגיעים לתחנה מרכזית ופתאום הזמן של ערבית, בואו נארגן מניין מעולה אנחנו בדיוק שני חרדים ותשעה חבר'ה. למה זה בדיוק? כי במציאות זה לא יכול להיות בדיוק אז נעשה בערך.
הם מתפללים ונשאר להם זמן עד האוטובוס - מסתבר שהחרדים ושלושה מהדוסים לאותו כיוון - אז יאללה מוציאים ספר ולומדים. איזה ספר? לא יודעת, נו. אז לא ספר. מה עוד יכולים לעשות חמישה אנשים בודדים?
כלומר, איך זה יתפתח לשיחה?
ואולי משל! החרדים חושבים שצריך לחכות, הדוסים אומרים שצריך להביא. יש לי אחלה משל אבל צריך משהו שיתפתח לשיחה.
הא! פעיל חוזרים להר שבא להתרים כסף! הדוסים תורמים, החרדים עושים פרצוף אבל תורמים.
ואז מתפתחת שיחה!
יופי יעל.
עכשיו לכתוב את כל זה
אוי גוועאלד ואוי וויזמיר הלכו לים 
אוי גוועאלד טבע אז אוי וויזמיר אמר: אוי גועאלד!
וכשנגמור נוכל לשחק במשחק הישן ההוא כמו ילדים בכיתה ד' שהולכים לישון מאוחר למרות שמחר יש חשבון על הבוקר.
מחר אין, אבל נו שוין
אויש, זה ארוך! אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח 
יעל
380 מילים! יש עתיד! 
יעל
סתם שתדעי שקראנוקול דממה
יו! אבל זה משעמם יעל
לונורא היה לנו מעניין קול דממה
מי זה לנו?יעל
ליקול דממה
גמרתי |מאושר|יעל
ואני אומרת לו ששום עריכה ושום נעליים.
אני לא נוגעת בזה יותר, שיערוך בעצמו ודי.
וגיט יומטף.
קולולופינג.אחרונה
פעם מדריך תמיד מדריך חפשו אותי בפייסבוקרוח גבית
אני רוצהחלילית אלט
כשהמחברת הסגולה שלי פתוחה
(באחד העמודים הבודדים שנותרו)
ולכתוב.
אבל לא סתם לכתוב.
להצליח לשחרר את כל הרעיונות שמתערבלים לי בבטן
ואז לשכתב
ולשכתב
ולשכתב,
ומה שיצא בסוף זה ספר
שמורכב משירים, מקטעים קצרים
ואפילו רק ממשפטים בודדים בעמודים שלמים
שכל מילה בהם חדה כתער
בעלת משמעות
כאלה שמשאירים אותך פעור פה
משתוקק לעוד.
הו, הלוואי.
הלוואי.
נשמע חלוםציף
המ..חלילית אלט
חלום זה משהו שחולמים בשינה, וזה יכול להיות גם סיוט
זו משאלה, שהלוואי והיא תתגשם.
אמןציף
^^ מדויקשפיותאחרונה
בנניתוש.יומנים נשרפים
..*בננית*אחרונה
שלומי ב"ה טוב
אתמול עבר טוב בסהכ חוץ מקצת כאב ראש.
לפני שנרדמתי פתאום קלטתי כמה אני דואגת מהחודשיים הקרובים. יותר מידי. זה ממש הפריע לי להירדם.
קצת אסקפיזם גאווה (יהודית) ודעה קדומה (גמכן)דרשתי קרבתיך..
ככה עבר הצום
ובאלי שוב כי לא ניצלתי אותו כמו שצריך
אסקפיזם:
סתם-מחשבות על בחירות ובריחות
והעניין הזה שהדברים החשובים באמת לא בוערים אצלי כל הזמן ביוםיום.
הו זה משגע.
אז לקחתי את הילדונת הקבועה והושבתי אותה על כסא הפסיכולוג ואותי על הספה
וזה שחרר משהו
גאווה (יהודית):
הידעתם?
סבא רבא שלי ותשעת אחיו היו ה-משפחה הלוחמת של הלח"י
הוא-ישב בכלא עכו,אחותו-בכלא בבית-לחם,שניים מהאחים ועוד גיס במחנה מעצר בעתלית
כל האחים הקטנים היו יוצאים בלילה לתלות שלטים עם דבק שאמא שלהם הכינה
ו-הם היו חסידי גור
סיפור האהבה שלנו עם הלח"י לגמרי לא התחיל ממנו
חתיכת מורשת
דעה קדומה:
תנו לי רק להיות פרימטיבית.משיחית,קיצונית וכו
אדם נהדר כבר אמרנו?
תנסו למצוא איזשהו היגיון בסלט הזה.
אני אעזוב אותכם שוב (מקווה)
לככה שבועיים
הייתם אחלה של קהל
היי אני ידעתיייי!דורשת קרבתךאחרונה
מגניב רצח ומדהיםם
וגעגועי ילדה
מישו פה?V.I.P
ערבריעות.
כואב לי הראש
אני לא ישנה טוב
אבל אני מרגישה טוב
בא לי שעה במנהרה עם עוד מישהו
בא לי לדבר איתך
אני צריכה לדבר איתך
אתם לא מבינים! אני כל כך אוהבת אותה
אני לא שונאת אף אחד בעולם, גם לא אותו
ובא לי לסיים
2:50ציף
תפילה
****
ספר
לישון.
אין בעולם עוד כלום.
יאלה? יאלה.
I'd rather be there next to youריעות.
אפצ'י וסיפור! מרק דלעת/הלן קופרהנסיך הקטן.
אי שם רחוקהנסיך הקטן.
עומדת בקתת עץ ישנה, לבנה
מוקפת בגינת דלעת קטנה.
ריח טוב של מרק נישא מארובת הבקתה
ובלילה, אם יתמזל מזלךהנסיך הקטן.
חתול מחלל בחמת חלילים
סנאי פורט על גיטרה
וברוז קטן, שרוצה לשיר עד בוקר אור
מרק הדלעתהנסיך הקטן.
מתבשל כאן, בבקתה, על ידי חתול, שקילף את הפרי וגם פרס
ועל ידי סנאי, שבחש בסיר ובחש ובחש
ועל ידי הברוז, שהביא מלחיה ובזק למרק לא הרבה מדי ולא מעט
הם לוגמים מהמרק שלהםהנסיך הקטן.
ואחר כך מזנקים למיטה ומתכסים בשמיכה
שנתפרה על ידי החתול
ונרקמה על ידי הסנאי
ומוחאה בנוצותיו הרכות של הברוז.
שקט ונעים בבקתה הישנה, הלבנה.
לכל דיר תפקיד משלו
ונראה שכולם מאושרים..
ואולי לא?
בוקר אחד, מוקדם מוקדםהנסיך הקטן.
בשקט בשקט, על בהונותיט, פסע לעבר המטבח
וחייך לעבר הכף הגדולה של הסנאי
'מה יהיה' מלמל בקול חרישי
'אם אני אהפוך לטבח הראשי'?
הוא הביא שרפרףהנסיך הקטן.
נעמד, הזדקף, מתח צווארו
עד שנגע בקצה הכף במקורו.
בוום-טראח-לה-לה!
הכף נפלה, התגלגלה!
בצעדים מהירים חזר הברוז לחדר השינה
נופף בכף והכריז
'היום תורי לבחוש את המרק! היום תורי!'
יבב הסנאיהנסיך הקטן.
החזר לי אותה! לבחוש זה התפקיד שלי!'
אתה נמוך מדי לצפקיד הבחישה, רטן חתול
החזר לו את הכף ונחזור לבשל כמו תמיד!
אבל הברוז בכף אחז ולא זז.הנסיך הקטן.
וניסה וניסה וניסה עד ש..הופ!
הכף התעופפה באוויר, ומרוב בלבול
התנגשה בראשו של החתול!
איזו קטטה פרצה בבקתה!
מהומה, תגרה-
ממש צרה צרורה!
אני לא נשאר כאן! קונן הברוזהנסיך הקטן.
את חפציו ארז, את כובעו חבש
ויצא לדרך, מתנדנד מצד לצד.
החתול פקד-חזור הנה תכף ומיד!
והסנאי הרים את הכף אל על
אבל הברווז לא חזר.
הוא לא חזר לארוחת הבוקר
ואפילו לא לארוחת צהריים.
'אני אמצא אותו' לגלג החתול
'הוא בטח מתחבא שם, בחוץ'.
'הוא בטח מסתתר בחלקת הדלעת'הנסיך הקטן.
הם לא מצאו אותו בשום מקום ביער.
הבמאי והחתול התישבו
וחיכו וחיכו וחיכו.
כל אותו אחר צהריים ארוך
הם חיכו וחיכו וחיכו
נחתול פקח עין על הדלתהנסיך הקטן.
'הברווז הזה עוד יצטער כשיחזור הביתה' הם מלמלו מתחת לאף
אבל הברוז לא חזר.
הוא לא חזר אפילו לארוחת ערב
שהיא בעצם ארוחת מרק
המרק לא היה טעיםהנסיך הקטן.
ובכל מקרה, הם כבר לא היו רעבים
הם בכו מעל הצלחות, ודמעותיהם זלגו לתוך המרק שנעשה מלוח עוד יותר
'חבל שלא הרשינו לו ךבחוש את המרק'משך הסנאי באפו.
'הוא בסך הכל רצה לעזור' התייפח החתול.
'בוא נצא לחפש אותו'
החתול והסנאי היו עצובים ונפחדיםהנסיך הקטן.
בחושך, בשבילים
הם דאגו איך יסתדר ברווז קטן ונחמד לגמרי לבד
בין כל העצים
בין כל הזאבים
בין כל השועלים
בין כל המכשפות
בין כל הדובים...
אבל הם לא מצאו אותו.
הם רצו אצו, אצו רצוהנסיך הקטן.
עד שהגיעו אל שפת התהום!
'אולי הוא נפל פנימה' ילל החתול
'אני אחלץ אותו!' צייץ הסנאי
וירד לתהום, מתנדנד
על חבל ארוך ורועד
כשסוף סוף הגיע בשלום אל קרקעית התהום
המשיך לחפש את הברוז בכל מקום.. אבל לא מצא אותו.
מתוך החושך בקע קולו של החתולהנסיך הקטן.
"נכון," בכה הסנאי,
"חברים כאלה שנותנים לו לעזור".
בלב כבד החלו השניים לשוב על עקבותיהם
מרגישים על כל צעד ושעל שהברווז צדק כשהחליט לצאת מחייהם.
אבל כשהתקרבו הביתה ראו לפתע..הנסיך הקטן.
אור דולק בבקתה הקטנה, הישנה, הלבנה!
'זה הברווז'! הריעו שניהם, הרימו רגליהם
ומיהרו להיכנס פנימה.
והברווז כלכך שמח לראות אותם! כל כך כלכך שמח
הוא היה כם מאוד רעב, ולכן,
למרות השעה המאוחרת
הם החליטו שכדאי לבשל- -
מרק דלעת!הנסיך הקטן.
הם לא אמרו מילה אפילו כשהברווז בחש כלכך מהר
כד שמרק ניתז על הרצפה.
הם לא פצו פה אפילו שהסיר נשרף קצת.
אחר כך הסביר הברווז לסנאי איך בוזקים מלח, לא הרבה מדי ולא מעט.
ומרק הדלעת שלהם היה הטעים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
שוב חזרו השקט והשלווההנסיך הקטן.
עש שהברווז נשמע אומר - -
"אני חושב שעכשיו אתחיל לנגן בחמת חלילים"!
הסוףהנסיך הקטן.אחרונה
רבי עקיבא ורחל.אחד הסיפורים היפים.ציף
אני תקועה בחדר בגלל הגברימ האלה שיושבים בסלוןתחשוב טוב...
וזה בכלל לא הבית שלי אז משעמם לי ...
ציףאחרונה
0213מישי' מאפושו'
פדיחה כזאת..יוני
תיאמתי עם אחים שלי שיבואו לעזור לי עם התיקים
האזור של התחנה היה חשוך וראיתי שאחותי מתקרבת אז שרקתי לה שתראה איפה אני
אז היא נעצרה והסתכלה עלי
ובאותו רגע הבנתי שזאת לא אחותי
ביקשתי סליחה ואמרתי לה שחשבתי שזאת אחותי
והלכתי משם מהר, עם התיקים..
את אחים שלי פגשתי כבר בדרך
וזה מוזר שהמקום הזה פתאום מלא בדוסים
בשעה הזאת במקום הזה, המקסימום שציפיתי לו (אם לא אחותי) זה חתולה...
ותהנה בביתשטות
ותודהיוני
לא שורקים לאחיות, קוראים להן!יעל
תודה על ההמלצה!יוני
יומנים נשרפיםאחרונה
לעזאזל באיזה קטע כואבת לי הבטן?!יומנים נשרפים
מה נסגר איתה?!
מטומטמת
יאלה.ציף
מה שלומך גברת? ספרי מה חדש..
רוצה שאקרא לך בכף היד?**
122576
| 8.088596409743783
|1
לא מאמינה בזה.ציף
רוצה להיות חברה שלי?**
122576
| 1.0294893113991965
|1
אני, אני רוצה!יעל
יש לך כוסברה בשן 😁**
105757
| 9.954239239743277
|1
הלוואי והיתה לייעל
כמה זמן לא הרחתי את הדבר הזה...
מעניין לי את הרישתית של העין**
105757
| 9.402600420581852
|1
חחחחחחדורשת קרבתך
חשבת לפעמים מה תפקידך פה?**
59839
| 7.473214726144004
|1
יש לך נמש על האף**אחרונה
59839
| 1.1000432846008756
|1
והיא היתה ממש חמודה
)