וואי זה אדיר !!!!!!!שאג
הגיע הזמן להאמין שריבון העולמיו נותן לנו חירותצהובה
לחיות את החייםם הכי יפים
אולי סופסוף נבין שכולנו חופשיים וזה רק אנחנוירא ורך לבב
המשעבדים את עצמנו..
אז שכל אחד יקום ויהיה מושיעצהובה
ויגאל עצמו מידיו
אם רק נסתכל אחורה נראה שהדבר שבורחים מפניוירא ורך לבב
זה רק עלה הנידף ברוח
אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוחצהובה
ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משביה ממאנת לפרוש כנפיהירא ורך לבב
עבדים היינו,היינו עבדים היינו עבדיםצהובה
עתה בני חורין עתה בני חורין,בני חורין,בני חורין,למה אנו מחכים?!
הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים נותן לנו חירות לחיות אתתחשוב טוב...
החיים הכי יפים
מאוהבת בשיר הזהההההה
אוי אתם חמודים
חלילית אלט
ואתם גם צודקים בהחלט, אם כי אפשר להתפלסף על זה.
שיר נהדר. הזכרתם לי לשמוע אותו, תודה*בננית*אחרונה
בוקר.יומנים נשרפים
ישנתי שעתיים בלילה.
איזה כיף לי
בעכס
אוף
אני רוצה לישון יומיים
איזה כיף לי
בעכס
אוף
אני רוצה לישון יומיים
חלילית אלט
אבא אני רוצה לעמוד מולך;
להאמין שאתה אבא טוב.
אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי,
ככה סתם, אבא טוב.
אבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב;
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה.
אבא, אני רוצה לחזור אלי;
למצוא אותך שם איתי.
במקור שלי אני טוב גמור, אבא,
ושם אני מאמין בעצמי.
יונתי בחגווי הסלע
השמיעיני את קולך,
תשירי לי שיר חדש, חדש,
שיאיר ליבי ואת מיתריי.
להאמין שאתה אבא טוב.
אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי,
ככה סתם, אבא טוב.
אבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב;
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה.
אבא, אני רוצה לחזור אלי;
למצוא אותך שם איתי.
במקור שלי אני טוב גמור, אבא,
ושם אני מאמין בעצמי.
יונתי בחגווי הסלע
השמיעיני את קולך,
תשירי לי שיר חדש, חדש,
שיאיר ליבי ואת מיתריי.
...חלילית אלט
וזה קורה-
כשמישהו פתאום עוזב,
אחד הולך, שני חושב
על כל מה שבפנים.
וזה קורה-
כשמישהו נשאר לבד,
מרגיש פתאום מעט נפחד,
מהגעגועים.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
אז קח תרמיל
ושים בפנים את הזכרונות;
ןשים בפנים את החוויות,
אם יש שם עוד מקום.
ואל תשכח,
שאבא שוב דואג לך,
ואמא היא תמיד שלך;
צלצל תגיד שלום.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
אז קח תרמיל,
ושים בפנים את השיר הזה,
שמתיישב שם בחזה,
עמוק בתוך הלב.
כשמישהו פתאום עוזב,
אחד הולך, שני חושב
על כל מה שבפנים.
וזה קורה-
כשמישהו נשאר לבד,
מרגיש פתאום מעט נפחד,
מהגעגועים.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
אז קח תרמיל
ושים בפנים את הזכרונות;
ןשים בפנים את החוויות,
אם יש שם עוד מקום.
ואל תשכח,
שאבא שוב דואג לך,
ואמא היא תמיד שלך;
צלצל תגיד שלום.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
והדמעות,
דמעות של אהבה;
דמעות של דאגה;
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב.
אז קח תרמיל,
ושים בפנים את השיר הזה,
שמתיישב שם בחזה,
עמוק בתוך הלב.
למה השיר הזה רודף אחרי? מכל השירים בעולםשוברת גלים
הוא הכי פוגע ומבכיא ואני מתומטטת רק מלראות את המילים
אז למה. למה. למה?
חיבוק תמקה,
סליחה שפלשתי לך לשרשור לרגע
אז למה. למה. למה?
חיבוק תמקה,
סליחה שפלשתי לך לשרשור לרגע
...חלילית אלט
הוא באמת שיר מבכיא נורא.
במשך כמה שנים הייתי נרדמת איתו בלילה בבכי.
במשך כמה שנים הייתי נרדמת איתו בלילה בבכי.
לא הכרתי את השיר הזה.מתנחלת גאה!
והוא מהממם וממש מדבר אלי
תודה
אודי דוידיחלילית אלט
זה די ישן
...חלילית אלט
היא לא אומרת כלום.
לא מספרת כלום.
רק לפעמים בלילה בוכה קצת,
אבל לא אומרת כלום.
דיברנו כל היום,
סיפרנו לה הכל,
והיא סגורה בחדר, בשקט,
ולא אומרת כלום.
וכל היום, כל היום,
אנשים מתאספים, שואלים,
מדברים המון.
וכל יום, כל היום,
מנסים סיפורים ותפילות;
מנסים הכל.
אבל היא לא שומעת כלום.
אולי היא לא יודעת כלום.
וגם כשמתקרבים ו-
לוחקשים לה,
זה לא עושה לה כלום.
רצינו שתזכור שיש סיבה לחזור,
והיא לבד בחדר, שוכבת,
ולא אומרת כלום.
וכל היום, כל היום,
אנשים מתאספים, שואלים,
מדברים המון.
וכל היום, כל היום,
מנסים סיפורים ותפילות,
מנסים הכל.
אבל היא לא אומרת כלום.
היא לא אומרת כלום.
היא לא אומרת כלום.
היא לא אומרת כלום.
לא מספרת כלום.
רק לפעמים בלילה בוכה קצת,
אבל לא אומרת כלום.
דיברנו כל היום,
סיפרנו לה הכל,
והיא סגורה בחדר, בשקט,
ולא אומרת כלום.
וכל היום, כל היום,
אנשים מתאספים, שואלים,
מדברים המון.
וכל יום, כל היום,
מנסים סיפורים ותפילות;
מנסים הכל.
אבל היא לא שומעת כלום.
אולי היא לא יודעת כלום.
וגם כשמתקרבים ו-
לוחקשים לה,
זה לא עושה לה כלום.
רצינו שתזכור שיש סיבה לחזור,
והיא לבד בחדר, שוכבת,
ולא אומרת כלום.
וכל היום, כל היום,
אנשים מתאספים, שואלים,
מדברים המון.
וכל היום, כל היום,
מנסים סיפורים ותפילות,
מנסים הכל.
אבל היא לא אומרת כלום.
היא לא אומרת כלום.
היא לא אומרת כלום.
היא לא אומרת כלום.
...חלילית אלט
אני הולך לבכות לך,
תהיה חזק למעלה.
געגועיי, כמו דלתות
שנפתחות בלילה.
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד,
וניפגש בסוף, אתה יודע.
יש לי חברים,
אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע.
כשעצובים הולכים לים;
לכן הים מלוח.
וזה עצוב, שלהחזיר ציוד אפשר-
לא געגוע.
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד,
וניפגש בסוף, אתה יודע.
ויש לי חברים, אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע.
וכמו הגלים, אנחנו מתנפצים,
אל המזח; אל החיים.
וכמו הגלים, אנחנו מתנפצים,
אל המזח; אל החיים.
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד,
וניפגש בסוף, אתה יודע.
ויש לי חברים, אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע.
אני הולך לבכות לך,
תהיה חזק
למעלה.
תהיה חזק למעלה.
געגועיי, כמו דלתות
שנפתחות בלילה.
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד,
וניפגש בסוף, אתה יודע.
יש לי חברים,
אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע.
כשעצובים הולכים לים;
לכן הים מלוח.
וזה עצוב, שלהחזיר ציוד אפשר-
לא געגוע.
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד,
וניפגש בסוף, אתה יודע.
ויש לי חברים, אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע.
וכמו הגלים, אנחנו מתנפצים,
אל המזח; אל החיים.
וכמו הגלים, אנחנו מתנפצים,
אל המזח; אל החיים.
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד,
וניפגש בסוף, אתה יודע.
ויש לי חברים, אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע.
אני הולך לבכות לך,
תהיה חזק
למעלה.
...חלילית אלט
שקט, שקט, בני נחרישה,
כאן צומחים קברים.
השונאים אותם נטעו פה מעברים.
אל פונאר דרכים יובילו,
דרך אין לחזור,
לבלי שוב הלך לו אבא,
ועמו האור.
שקט בי לי, מטמוני לי,
אל נבכה בכאב.
כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אויב.
גם הים גבולות וחוף לו;
גם הכלא סייג וסוף לו.
ענותנו זאת, היא בלי גבולות,
היא בלי גבולות.
תור אביב בא אל ארצך, לנו סתו אבל
אור גדול בכל זרוע, וסביבינו ליל.
כבר הסתו יזהיב צמרת,
המכאוב יגבר.
שכולה האם נשארת,
בנה הוא בפונאר.
מי הויליה הנכבלת כבר ישאו דכים,
זועפים קרעי הקרח, נישאים לים.
תמוגר חשכת ימינו,
אור גדול יזרח עלינו.
בוא פרש, עלה, בנך קורא, בנך קורא.
שקט, שקט, אל בסער, מבועי הלב.
עד אשר חומות תיפולנה נאלם בכאב.
אל נא בני לי, אל תצחק נא,
לא עת צחוק עכשיו:
צר הפך את אביבנו לעלה בסתיו.
אט יפח נא המבוע, שקט, בן רחום.
עם הדרור ישוב גם אבא,
נומה, נומה, נום.
וכמו ויליה המשוחררת,
כאילן עוטה צמרת.
עוד תכה לאור, בבוא הדרור,
בבוא הדרור.
כאן צומחים קברים.
השונאים אותם נטעו פה מעברים.
אל פונאר דרכים יובילו,
דרך אין לחזור,
לבלי שוב הלך לו אבא,
ועמו האור.
שקט בי לי, מטמוני לי,
אל נבכה בכאב.
כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אויב.
גם הים גבולות וחוף לו;
גם הכלא סייג וסוף לו.
ענותנו זאת, היא בלי גבולות,
היא בלי גבולות.
תור אביב בא אל ארצך, לנו סתו אבל
אור גדול בכל זרוע, וסביבינו ליל.
כבר הסתו יזהיב צמרת,
המכאוב יגבר.
שכולה האם נשארת,
בנה הוא בפונאר.
מי הויליה הנכבלת כבר ישאו דכים,
זועפים קרעי הקרח, נישאים לים.
תמוגר חשכת ימינו,
אור גדול יזרח עלינו.
בוא פרש, עלה, בנך קורא, בנך קורא.
שקט, שקט, אל בסער, מבועי הלב.
עד אשר חומות תיפולנה נאלם בכאב.
אל נא בני לי, אל תצחק נא,
לא עת צחוק עכשיו:
צר הפך את אביבנו לעלה בסתיו.
אט יפח נא המבוע, שקט, בן רחום.
עם הדרור ישוב גם אבא,
נומה, נומה, נום.
וכמו ויליה המשוחררת,
כאילן עוטה צמרת.
עוד תכה לאור, בבוא הדרור,
בבוא הדרור.
..יומנים נשרפים
איזה שירשור..
וואו
תמרי
חיבוק גדול אהובה שלי
וואו
תמרי
חיבוק גדול אהובה שלי
תודה אהובה שליחלילית אלט
...חלילית אלט
הם התקדמו לאט, הכל היה רגוע,
מנגד לנהר הגומא מרשרש.
פתאום רעם ברק, אחד צעק, "פצוע!"
"אני כבר בא," ענה לו החובש,
"עלינו על מוקש!" צעק אז הפצוע,
"אני כאן לצדך," ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך: ברד כבד; קטוע,
מעבר הנהר, הגומא הרוחש.
"השאירו אותי כאן," ביקש אז הפצוע,
"עזוב שטויות," ענה לו החובש,
"הצל את עצמך!" ביקש אז הפצוע,
"אני נשאר איתך," ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח,
והם נותרו שניהם, והם תלויים לאש,
"אנחנו אבודים," מלמל אז הפצוע,
"אחוז בי טוב," מלמל אז החובש.
"נפצעת גם אתה!" מלמל אז הפצוע,
"עזוב, זה לא נורא," עה לו החובש.
האש כבדה, כבדה;
קשה, קשה לנוע;
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש!
"אזכור אותך תמיד," נשבע אז הפצוע,
"רק לא ליפול," מלמל אז החובש.
"שלך עד יום מותך!" נשבע אז הפצוע,
"היום הוא יום מותי," ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק; פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב; רועש.
"ניצלנו, הם באים!" ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
"אחי, אחי שלי!" ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר, הגומא מרשרש...
"אחי, אחי שלי, אחי, אחי שלי... אחי..."
מנגד לנהר הגומא מרשרש.
פתאום רעם ברק, אחד צעק, "פצוע!"
"אני כבר בא," ענה לו החובש,
"עלינו על מוקש!" צעק אז הפצוע,
"אני כאן לצדך," ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך: ברד כבד; קטוע,
מעבר הנהר, הגומא הרוחש.
"השאירו אותי כאן," ביקש אז הפצוע,
"עזוב שטויות," ענה לו החובש,
"הצל את עצמך!" ביקש אז הפצוע,
"אני נשאר איתך," ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח,
והם נותרו שניהם, והם תלויים לאש,
"אנחנו אבודים," מלמל אז הפצוע,
"אחוז בי טוב," מלמל אז החובש.
"נפצעת גם אתה!" מלמל אז הפצוע,
"עזוב, זה לא נורא," עה לו החובש.
האש כבדה, כבדה;
קשה, קשה לנוע;
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש!
"אזכור אותך תמיד," נשבע אז הפצוע,
"רק לא ליפול," מלמל אז החובש.
"שלך עד יום מותך!" נשבע אז הפצוע,
"היום הוא יום מותי," ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק; פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב; רועש.
"ניצלנו, הם באים!" ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
"אחי, אחי שלי!" ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר, הגומא מרשרש...
"אחי, אחי שלי, אחי, אחי שלי... אחי..."
...חלילית אלט
פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות יישמע,
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
איכה היו השלושה לאחד, וציוו לנו חיים,
עלו לתומם כאייל נעקד, על מזבח הבנים.
שמים בכו מעל הגלעד, והארץ רעשה,
מתוך נפתולי הלב שרעד, חייכו בתמונה השלושה.
פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות ישמע,
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
ובין מיצרים, בקרוב עלי מרעים, התמלאו במסך האבק
קשרים שבתוך מנהרות מסתתרים, מזימות שנורו למרחק.
הרוח נשבה ישנה, חדשה, וקרבה לבבות רחוקים,
מתוך תעצומות הנפש ביקשה: לא ליפול גם כשלא, לא מבינים.
פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות יישמע,
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
ובתוך הטירוף, בין מרדף לנרדף,
תעלה זעקה לשלום הנכסף.
והעם שעייף משנאת החינם, יתאחד לחיבוק אחים.
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות יישמע,
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו-
נחמה.
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
איכה היו השלושה לאחד, וציוו לנו חיים,
עלו לתומם כאייל נעקד, על מזבח הבנים.
שמים בכו מעל הגלעד, והארץ רעשה,
מתוך נפתולי הלב שרעד, חייכו בתמונה השלושה.
פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות ישמע,
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
ובין מיצרים, בקרוב עלי מרעים, התמלאו במסך האבק
קשרים שבתוך מנהרות מסתתרים, מזימות שנורו למרחק.
הרוח נשבה ישנה, חדשה, וקרבה לבבות רחוקים,
מתוך תעצומות הנפש ביקשה: לא ליפול גם כשלא, לא מבינים.
פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות יישמע,
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
ובתוך הטירוף, בין מרדף לנרדף,
תעלה זעקה לשלום הנכסף.
והעם שעייף משנאת החינם, יתאחד לחיבוק אחים.
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו נחמה.
פתח ליבך ברחמים על בניך, קולם לדורות יישמע,
בשמים ניצבים לעד דבריך, ובארץ המצא לנו-
נחמה.
...חלילית אלט
לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב,
ואיך מוצאים את ההבדל שבין לקחת ולקבל,
עוד תלמד לתת, לתת.
לגלות סודות בסתר, להתיר את סבך הקשר,
כשהלב בך נצבט מכל חיוך, מכל מבט.
אתה נזהר, אתה יודע, וחוץ ממך איש לא שומע,
פוסע בין הדקויות וממלא שעות פנויות.
לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב,
עוד תלמד לתת, לתת.
אתה לומד עם השנים לבנות ביחד בנינים,
לחיות עם כל השינויים, לרקום איתה סיפור חיים,
ולעבור ימים קשים במצוקות וריגושים,
תמיד לדעת לוותר ואת הטעם לשמר.
לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב,
עוד תלמד לתת, לתת.
לראות בתוך הנפילה שיש מקום למחילה,
תמיד אפשר שוב להתחיל, כמו יום חדש, כמו כרגיל.
לתת...
ואיך מוצאים את ההבדל שבין לקחת ולקבל,
עוד תלמד לתת, לתת.
לגלות סודות בסתר, להתיר את סבך הקשר,
כשהלב בך נצבט מכל חיוך, מכל מבט.
אתה נזהר, אתה יודע, וחוץ ממך איש לא שומע,
פוסע בין הדקויות וממלא שעות פנויות.
לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב,
עוד תלמד לתת, לתת.
אתה לומד עם השנים לבנות ביחד בנינים,
לחיות עם כל השינויים, לרקום איתה סיפור חיים,
ולעבור ימים קשים במצוקות וריגושים,
תמיד לדעת לוותר ואת הטעם לשמר.
לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב,
עוד תלמד לתת, לתת.
לראות בתוך הנפילה שיש מקום למחילה,
תמיד אפשר שוב להתחיל, כמו יום חדש, כמו כרגיל.
לתת...
...חלילית אלט
...חלילית אלט
דברי עכשיו ילדה, אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך,
כבר במבט כחול את מגלה
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח,
קורץ, צהוב צהוב, מתוך האפלה.
תהיי קטנה, מאומה לא יפגע בך,
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה, מאומה לא יגע בך,
אני אהיה גדולה גם בשבילך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך,
כבר במבט כחול את מגלה
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ, צהוב צהוב,
מתוך האפלה.
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך,
כבר במבט כחול את מגלה
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח,
קורץ, צהוב צהוב, מתוך האפלה.
תהיי קטנה, מאומה לא יפגע בך,
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה, מאומה לא יגע בך,
אני אהיה גדולה גם בשבילך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך,
כבר במבט כחול את מגלה
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ, צהוב צהוב,
מתוך האפלה.
יומנים נשרפים
יש כאן שירים שמזכירים לי נשכחות.
מזכירים לי עוד שהייתי שומעת אותם סתם לכיף. כשלא הרגשתי עדיין. כשלא ידעתי מה המשמעות של הרגיש.
תודה
(החתימה שלך. גוש קטיף)
מזכירים לי עוד שהייתי שומעת אותם סתם לכיף. כשלא הרגשתי עדיין. כשלא ידעתי מה המשמעות של הרגיש.
תודה
(החתימה שלך. גוש קטיף)
|מנצלש|כמו הירח.
את מגורשת?
לא. אבל זה מזכיר לי את זה ממשיומנים נשרפים
אה.כמו הירח.
לכולם, אני מניחה.
פעם הייתי שומעת אותם המון.חלילית אלט
ילדונת בת עשר שבוכה לכרית בלילה. כל לילה. אפילו פחות מעשר.
החתימה שליחלילית אלט
זה אחד השירים שהכי מבכיאים אותי
...חלילית אלט
אצלנו בגן יש המון ילדים,
את חלקם אני אוהב, את חלקם אני לא מכיר,
אבל מי לא שמע על האומץ של רן-
הוא הכי מהיר בחול; הוא הכי חזק בגן.
אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות,
שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות.
אז בלילות קרים,
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים,
והוא מגלה לה מה היא בשבילו,
כל עולמו, מוגן מתחת לשמיכה.
אצלנו בגן יש הרבה חבורות,
יש כאלה נחשבים, יש כאלה שפחות,
אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות-
מריעים להם כפיים; מלמדים אותם לנחות,
מורמים על נס הדגל, גאוות כל האזור,
רק לפעמים כשהם קופצים רחוק, הם שוכחים לחזור.
אז בלילות קרים,
עם פנס מתחת לשמיכה, הם מדברים,
והוא מגלה לה מה היא בשבילו,
כל עולמו, מוגן מתחת לשמיכה.
אצלנו בגן נפרדים בשמחה,
כי היום לא ארוך ונפגשים שוב מחר,
חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן-
אמרו לי שהם רק עברו דירה, מעבר לענן.
אז בלילות קרים,
עם פנס מתחת לשמיכה, הם מדברים,
והוא מגלה לה מה היא בשבילו,
היא בוכה כשהוא מציע לה להיות כל עולמו,
בערב שלפני המלחמה.
אצלנו בגדוד יש המון ילדים,
את חלקם אני אוהב; את חלקם
אני לא אכיר.
...חלילית אלטאחרונה
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך.
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך.
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית כמי באר ואש כיריים.
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.
זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם.
שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה
אשר תאיר
עד אם ננוח ונישן.
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה,
רק ערב קיץ חם שבא לא למורא.
הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה
אמרי, מדוע, את צוחקת כמו פחד
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה.
אמרי מדוע העולם כה זר עדין
ואש ומים מביטים בו מכל צד,
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד.
אמרי מדוע אט מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר
בחפשה אשנב
יווואוו שתצא שבת כבר אצל אמאא. סיוטטיומנים נשרפים
אמא שאלה מה אני רוצה שהיא תקנה לי בניו יורק.
וואלה אין לי מושג.
אבא אמר שאני גורמת לסכסוכים
וואלה אין לי מושג.
אבא אמר שאני גורמת לסכסוכים
היא התפללה אצל הרבי עליייומנים נשרפים
חח אשכרה היא אמרה שהיא נסעה להתפלל רק בשבילנו.
לקרוע את השמיים.
במיוחד אחרי שסיפרתי לה, אז לפני חודש. היא אמרה שהיא תתפלל עליי שאצליח לעבור את התקופה הזאת ובטוב.
תודה
לקרוע את השמיים.
במיוחד אחרי שסיפרתי לה, אז לפני חודש. היא אמרה שהיא תתפלל עליי שאצליח לעבור את התקופה הזאת ובטוב.
תודה
וואוחלילית אלט
באמת סיפרת לה?
ממ על מה?יומנים נשרפים
סיפרתי לה על הדבר שאני מתכוונת אליו כבר יום אחרי.
אל תשאלי איך זה הגיוני
אל תשאלי איך זה הגיוני
טוב נראה לי זו שיחת חרשים.חלילית אלט
כי היה משו מזמן שלא העזת לדבר עליו עם ההורים שלך אז חשבתי שזה...
אבל בכל אופן כל הכבוד.
אבל בכל אופן כל הכבוד.
הגיוני לגמרי שזה זה.יומנים נשרפיםאחרונה
אני לא זוכרת.
תודה יקרה
תודה יקרה
זהויומנים נשרפים
אלך לישון עם חיוך.
תודה
תודה
זהו. לילה טוב.הכל מבחוץ
לכו לישון גם אתם,
בהזדמנות.
ויופי לי עכשיו
הבנתם?יומנים נשרפים
זה קורה לנגד עיניי המופתעות במשך כמה וכמה דקות.
נממ
זה עשה לי טוב
פתאום נראה שרגיל
מעניין מה לך
וסליחה שכתבתי ודיברתי יותר מידי על זה.
לא התכוונתי
נממ
זה עשה לי טוב
פתאום נראה שרגיל
מעניין מה לך
וסליחה שכתבתי ודיברתי יותר מידי על זה.
לא התכוונתי
ייאא טאטעעיומנים נשרפיםאחרונה
בואנה אני אמורה להיות עכשיו בלי מצברוח.
מדהים כמה מילים יכולות לשנות..
אני שמחה עכשיו.
באמת אבל.
שיש גבולות ויש החלטיות, ויש את הגישור בין כלום לנגיעה בזרת שעושה הכל.
תודה
תודה
תודה
שמחתי כל כך.
ממש ממש
|מאוהב|
רות יותר מאושרת ממני
בעצם לא
חח היא כמעט התקשרה עכשיו
מחר בעבודה היא אמרה שלא מעניין אותה מי מה אני מקריאה לה.
חולה עלייהה
מדהים כמה מילים יכולות לשנות..
אני שמחה עכשיו.
באמת אבל.
שיש גבולות ויש החלטיות, ויש את הגישור בין כלום לנגיעה בזרת שעושה הכל.
תודה
תודה
תודה
שמחתי כל כך.
ממש ממש
|מאוהב|
רות יותר מאושרת ממני
בעצם לא
חח היא כמעט התקשרה עכשיו
מחר בעבודה היא אמרה שלא מעניין אותה מי מה אני מקריאה לה.
חולה עלייהה
למה אני ערה למען ה'?!יומנים נשרפים
מחר לקום בשבע ולתפקד יום שלם במעון.
אני חייבת לישון אבל מסובך מידי לישון
אני חייבת לישון אבל מסובך מידי לישון
אני דפוקההיומנים נשרפים
נראלי שמחר אשן צהריים עם הילדים על המזרון בגודל מטר.
דווקא אני אכנס בו טוב נראלי
הו, אני הולכת למות מעייפות מחר
דווקא אני אכנס בו טוב נראלי
הו, אני הולכת למות מעייפות מחר
שינה בשעה מאוחרת לא הופכת בנאדם לדפוק,הכל מבחוץ
עד כמה שידוע לי
אממ.יומנים נשרפים
נכון
אבל מחר אני צריכה לקום מוקדם כי יש עבודה בשבע וחצי עד ארבע ואני לא אתפקד טוב ויחדים צ'כים צומי
אבל מחר אני צריכה לקום מוקדם כי יש עבודה בשבע וחצי עד ארבע ואני לא אתפקד טוב ויחדים צ'כים צומי
וגם זה לא הופך אותך לדפוקה.הכל מבחוץ
בכלל, השאלה היא זמן או כסף?
מזתומרת זמן או כסף?יומנים נשרפים
את מעדיפה להנות בחופש, או לעשות כסף?הכל מבחוץ
אם א', אז בוקר טוב,
אם ב' כדי שתלכי לעשות שנצ קטן עד שבע וחצי.
אממ זה לא כל כך נתון לבחירתייומנים נשרפים
כרגע עוד לא מרגישה חופש וכנראה שגם עד בין הזמנים לא ארגיש.
כי התחייבתי לעבודה.
לא נורא
סוגרת רשיון החופש ושנה הבא סלאמת'
כי התחייבתי לעבודה.
לא נורא
סוגרת רשיון החופש ושנה הבא סלאמת'
רשיון? וואלה.הכל מבחוץ
בהצלחה עם זה.
וממ, אם ככה כדאי שתלכי לישון
לא השנהההיומנים נשרפיםאחרונה
אני פיצית מידי בשביל זה..
יש לי עוד זמן עד אז..
אבל סתם שיהיה כסף לזה
ואז לחסוך לכרטיס לאומן (ואפשר גם להודו..
)
נממ
תודה
יש לי עוד זמן עד אז..
אבל סתם שיהיה כסף לזה
ואז לחסוך לכרטיס לאומן (ואפשר גם להודו..
)נממ
תודה
לישון?צהובה
אני סתם שואלת גם ככה לא אצליח להירדם
כדאיהכל מבחוץ
אני חושב
למה כדאי?צהובה
אני צריכה שזה יהיה מספיק משכנע לערנות...
שינה היא הדרך הכי טובה לשכוח דבריםהכל מבחוץ
לא משכנע מספיק..צהובה
שינה היא הדרך הכי טובה.הכל מבחוץ
סתם,
בכללי, לישון זה תענגו החיים.
באנו לעולם הזה רק כדי לישון,
העירנות זה סתם כדי שהשינה תהיה מתוקה יותר.
אתם עוד תראו שבגן עדן כולם יוכלו לישון בלי הגבלה
אחח מה שנה אחת בישלצ עושה לבנאדם 
תחשוב טוב...
יאווו
חח זה משכנע,אבל לשנת בוקר כשמוכרחים לקום
צהובהאחרונה
למה ?תחשוב טוב...
אולי כי ישנתי בצהריים?!צהובה
אולי כי סתם לא נרדם לי עכשיו
אהההתחשוב טוב...
אבל יש לך מחר גן !!! עופי לישון !!!!
נכוןצהובה
אז בי גברתת !תחשוב טוב...
אני לא עומדת בהחלטות שלי!!!תחשוב טוב...
זה נוראאאא , לא הולך לי לעבוד על זה . עצה מישו?
או שאני מתחילה דברים ולא מסיימת 
אוי אני כ"כ כ"כ שונאת את זה
בעניין הזה לפחות אני ממש מתגעגעת למי שהייתי פעם - הייתה לי אחלה משמעת עצמית 
יש לי חברה נשמה אמיתיתתחשוב טוב...
נראלי הרסתי לעצמי קצת תאוזניות . מה לעשות שאני מעפנה?תחשוב טוב...
וואי כמעט אין פה אף אחד יווווווותחשוב טוב...
אוישש.שוגי~
פשוט לתת עונש לעצמך.. זה נשמע מפגר אבל כן..
למשל- עד שאני לא מסיימת את התרגיל הזה אין פלאפון/שוקולד...
ותעמדי בזה!! אם את מצליחה- פרגני לעצמך משוו שיעשה לך טוב!
בהצלחה נשמה
למשל- עד שאני לא מסיימת את התרגיל הזה אין פלאפון/שוקולד...
ותעמדי בזה!! אם את מצליחה- פרגני לעצמך משוו שיעשה לך טוב!
בהצלחה נשמה
אוי זה רעיון טוב חחח....תחשוב טוב...אחרונה
תודה! 
אבל זה כ"כ הרבה דברים כל היום אני יהיה בעונש 
הצילוווופוסעת
אני צריכה להחליט.
ורני פשוט לט יודעת.
אוף מבולבל לי בראש ואני על סף בכי.
שמישהו יבוא ויוציא אותי מהים הזה של המחשבות. דחוף.
אני לא יודעת מה לעשות ומה לבחור וזה עושה לי רע.😢
ורני פשוט לט יודעת.
אוף מבולבל לי בראש ואני על סף בכי.
שמישהו יבוא ויוציא אותי מהים הזה של המחשבות. דחוף.
אני לא יודעת מה לעשות ומה לבחור וזה עושה לי רע.😢
מרוב בחירה לא יודעים מה להחליט.הכל מאת ה'
לכי עם מה שכייף לך,טוב לך,נעים לך,
שיעשה לך טוב.
תיזרמי..
עם זאת בחירנ גורלית,אז תבררי,תחשבי,תחקרי,תבדקי,
ולאחר מכן,יהיה לך לאחר כמה זמן ברור מה טוב לך.
שיעשה לך טוב.
תיזרמי..
עם זאת בחירנ גורלית,אז תבררי,תחשבי,תחקרי,תבדקי,
ולאחר מכן,יהיה לך לאחר כמה זמן ברור מה טוב לך.
זה די גורלי...פוסעת
אין ככ דרך חזרה
ואני לא יודעת מה טוב
ואני לא יודעת מה טוב
אז זה גורלי,הכל מאת ה'
לא בלחץ,את צריכה לקחת לך כמה זמן,ולחשוב,
לברר,לבדוק.
לאט לאט יהיה לך תשובה.
זה מה שאני עושה .
בודקת,שואלת אנשים ,מבררת,לאחר הרבה זמן,יש לי תשובות,יתרונות וחסרונות,ברור שגם בחירה שלי..
אבל זה מכוון אותי ..
ושיש לי הרבה מחשבות בזה,
השיקול,הבחירה,היא הכי אמיתית,כי זה שיקול דעת שהכי טוב עבורי והבחירה היא לאחר הרבה מאמצים.
יש גורלי,ויש פשוט שהופכים אותו לגורלי,
תחשבי לך מה טוב...בשבילך,עבורך.
סורי שאני לא יכולה לעזור,אני לא יודעת מה ההחלטה,
אם תירצי באישי מוזמנת..או פה לשאול.. הכל טוב (:
לברר,לבדוק.
לאט לאט יהיה לך תשובה.
זה מה שאני עושה .
בודקת,שואלת אנשים ,מבררת,לאחר הרבה זמן,יש לי תשובות,יתרונות וחסרונות,ברור שגם בחירה שלי..
אבל זה מכוון אותי ..
ושיש לי הרבה מחשבות בזה,
השיקול,הבחירה,היא הכי אמיתית,כי זה שיקול דעת שהכי טוב עבורי והבחירה היא לאחר הרבה מאמצים.
יש גורלי,ויש פשוט שהופכים אותו לגורלי,
תחשבי לך מה טוב...בשבילך,עבורך.
סורי שאני לא יכולה לעזור,אני לא יודעת מה ההחלטה,
אם תירצי באישי מוזמנת..או פה לשאול.. הכל טוב (:
לעבור אולפנא או לאפוסעת
את לא שמיניסטית?הכל מאת ה'
ומממ.ווואו החלטה חשובה .
חמשושהפוסעת
אכתוב לך מחר טוב?(:תזכירי לייהכל מאת ה'
יוו יואו יואוושוגי~אחרונה
אני גם אשמח לדבר איתך מחר!
יש לי כמה תובנות ומסקנות מהחלטה דומה
יש לי כמה תובנות ומסקנות מהחלטה דומה
שבוע טוב לכל חברי הפורומיסטים !מיכל =>
איך היה שבת?
שבת רגועהזית שמן ודבש
טוב לשמוע ^-^..מיכל =>
גם אצלי האמת ..היה ממש רגע ונחמד
סבבה לגמרי. עברה מהר מדי.ירא ורך לבב
חלק חלקפוסעת
כייייפית.הכל מאת ה'
שבת עם המשפחה ואחותיי עם בעלה והילד!
אייך הייתה אצלכם?
ותוודה שאת שואלת מידי פעם(:
אייך הייתה אצלכם?
ותוודה שאת שואלת מידי פעם(:
נחמדהתחשוב טוב...אחרונה
משום מה הלב שלי על 200 קמש.יומנים נשרפים
כמה דברים.
פוף
השבת הזאת
ואתה
והיתרגשות
וסערת רגשות
ואז הם
ותוך כדי הכל
ובילבול מה לומר מה לא
ולצאת נעל
וחוסר וודואות
אוףף
פוף
השבת הזאת
ואתה
והיתרגשות
וסערת רגשות
ואז הם
ותוך כדי הכל
ובילבול מה לומר מה לא
ולצאת נעל
וחוסר וודואות
אוףף
כמו הירח.
אתם לא צריכים להגיב על זה.
בכלל לא.
בכלל לא.
שוב אני מצפה מאנשים יותר מדי.כמו הירח.
הרי אף אחד לא *באמת* מבין אותי. אני צריכה להפסיק עם זה.|מת בלי להשאיר עקבות|
|קורא|קול דממה
|לא יודע איך להגיב|
אני. אני.כמו הירח.
כאילו כל כך בעע
אני צריכה הרדמה.
קודם לכאב.
אחכ להכל.
אני די מטומטמת לפעמים.
אני צריכה הרדמה.
קודם לכאב.
אחכ להכל.
אני די מטומטמת לפעמים.אסור! אסור לך!כמו הירח.
את משוגעת.
נכון.
אסור להזכר בזה. זה הדבר הכי רע שקיים.
אסור אסור אסור מפגרת
נכון.
אסור להזכר בזה. זה הדבר הכי רע שקיים.
אסור אסור אסור מפגרת
כן. תשאלי! אני מתה שתשאליכמו הירח.
רק לי זה קורה.כמו הירח.
לכולם יש עם מי להיות.
לכולם יש חברה.
כולם מסתדרים איכשהו.
לכולם יש חברה.
כולם מסתדרים איכשהו.
מילה אחת פשוטה.כמו הירח.
צומי.
אני אלך לישוןכמו הירח.
בתקווה לא לקום במצב שנרדמתי איתו.
אני שונאת כבר לבכות בלילה
אני שונאת כבר לבכות בלילה
אני יכולה לתת לך חיבוק?יש לי סיכוי
ובכלל לא צומי. יחס
הו, כמה שיחס זה דבר חשוב
ואת מדהימה ואני מזדהה איתך מלא
הווו זה כל כך אני!שוגי~אחרונה
יש לי המון מה לומר לך
ובעיקר שצומי זה דבר נהדר
וכולם צריכים אותו
מי יותר ומי פחות
וזה בסדר גמור לרצות יותר צומי.
ואת מדהימה ובאמת חזקה.
ומחר יהיה יום חדש ותקומי שמחה ומלאת כוחות ורעננה.
לילה טוב יקירה.
ואני פה באישי בשמחה
ובעיקר שצומי זה דבר נהדר
וכולם צריכים אותו
מי יותר ומי פחות
וזה בסדר גמור לרצות יותר צומי.
ואת מדהימה ובאמת חזקה.
ומחר יהיה יום חדש ותקומי שמחה ומלאת כוחות ורעננה.
לילה טוב יקירה.
ואני פה באישי בשמחה
כןכןיש לי סיכוי
תתעלמי
את לא יודעת כמה זה נחמד לי
<ציני>
וואו, כמה שכיף לנצלשירא ורך לבב
היי,לא קלטתי עדיין מה הר"ת של לנצלשצהובה
נראלי לנצל שירשורירא ורך לבב
גם אם לא, זאת המשמעות.
כן,תמשמעות הבנתי.צהובה
בדיוק חשבתי עלזה .תחשוב טוב...
צריך לבקש סליחה מפיתה פיתה... 
ניצלשנו מלאאא
עקרונית מותר לנצלש פה זה נסיופ..ירא ורך לבב
באמת? לא ידעתי...תחשוב טוב...אחרונה
באלי להציףיש לי סיכוי
..יומנים נשרפים
למה פתאום אין לי שליטה על הדמעות?
למה פתאום בכלל יורדות לי דמעות?
ממתי הן כאלה לחוצות לצאת?
בדרך כלל הן נשארות בכוונה קלועות ותקועות בתוך גוש בגרון, שמאיים לחנוק אותי עד מוות.
מה פתאום הן יוצאות? ועוד בלי שליטה?
כמה פעמיים זה קרה השבת.
כמה פעמים זה קרה במוצש.
למה בכלל?
זה מגעגוע? למי געגוע? אין לי אף אחד בעולם להתגעגע אליו.
יש לי המון. הבעיה שזה לא הדדי. לכן לא שווה להשקיע את הגעגוע הזה.
זה מכאב? כאב על מה? שאין לי בשביל מה לחיות? שאין בשביל בשביל מי?
שאין ל-מה?
זה מתסכול? אולי. על מה תסכול? הרי ידעתי שהמקרה הזה היה וקיים. מה פתאום הוא מתפוצץ ככה?
מעלבון? לא הרגשתי את זה לפני. אולי הבעיה באמת בי? לא ייתכן שזה קרה כמה פעמיים בחודש האחרון ולא זה לא הבעיה בי.
אני בכל מקרה מצאתי מספיק היגיון בזה שזה לא אשמתי. אבל אין ספק שאני חלק גדול מזה.
למה מתאספים סביבי כל האנשים האנוכיים?
אולי בעצם אני אוספת אותם אליי כי אני כזו?
אני כבר לא מכירה את עצמי.
משנת לילה אני קמה. משנת צהריים אני קמה.
בקריאת ספר- אני מבינה שלא קראתי כלום.
מה עובר עליי?
אני אני?
לא. אני לא אני.
אני למדתי לחיות את אני, אבל זה לא אני.
זה משהו אחר שמשתלט עלי.
קוראים לזה- יצר הרע.
כן
הוא החליט שעד כיתה ח' הכל יהיה וורוד(לא משנה שאת הילדות אני לא זוכרת כי המוח באופן אוטומטי מוחק זכרונות כואבים).
והוא גם החליט, שבסוף כיתה ט' אני אגלה איך הכל שחור משחור.
הוא החליט לאיזה חברות אתקרב, גם אם בתוך תוכי אני יודעת שזה רע. הא עצם לי את העיניים כל כך חזק.
לא נתן לי שום אפשרות לפקוח אותן.
הוא עיוור אותי.
הוא החליט שאני ארגיש אבודה. שאני ארגיש בודדה. שאני ארגיש כושלת.
הוא החליט.
הוא החליט הכל.
הוא שולט עלי ביד רמה.
אין לי את הכוח להילחם בו.
ולכן אני איפה שאני.
לכן אני לא מכירה את עצמי.
כי זה לא אני.
זה הוא.
זה היצר הרע.
זה הרוחות הרעות שמסתובבת סביבי.
אני בכלל אמורה להיות אדם שמח. אז מה פתאום אני צריכה להיות ממש עייפה כדי לצחוק?
כדי להוציא חיוך אמיתי ולא סתם לעקם את הפה?
חברה שלי אהובה אמרה לי.
אני לא מכירה אותך. את לא את!
את צריכה לקום. יש בך עוצמה. יש בך כוח.
רק תרצי.
ואני זועקת. אני יודעת שיש בי. אני מרגישה את זה.
אבל אני פוחדת. אני כל כך פוחדת שאני כבר משותקת בכל הגוף. כולל במוח. ללא המוח שום פקודה לא עוברות לשום איבר בגוף.
אם המוח משותק. כולי משותקת.
אני מפחדת מעצמי.
מפחדת להתקלף.
מפחדת להיחשף.
מה כבר יש לי להסתיר?
כלום.
חוץ מפחד.
והרבה פחד.
ומחשבות רעות.
זה מה שיש לי להסתיר. לא יותר.
ואולי כן יש עוד דברים שסגרתי כל כך חזק, במגירות הכי מרוחקות וצדדיות, במקום הכי מוסתר במחסן הלב, שאני כבר לא זוכרת שהן נמצאות.
ולכן אני לא מכירה בהם.
האובדן הכרה הזה גומר עליי.
אני מרגישה נטושה. למרות שזה לא.
די דמעות.
אני יושבת בסלון כמו מטומטמת ובוכה.
מה יהיה עליי?
למה פתאום בכלל יורדות לי דמעות?
ממתי הן כאלה לחוצות לצאת?
בדרך כלל הן נשארות בכוונה קלועות ותקועות בתוך גוש בגרון, שמאיים לחנוק אותי עד מוות.
מה פתאום הן יוצאות? ועוד בלי שליטה?
כמה פעמיים זה קרה השבת.
כמה פעמים זה קרה במוצש.
למה בכלל?
זה מגעגוע? למי געגוע? אין לי אף אחד בעולם להתגעגע אליו.
יש לי המון. הבעיה שזה לא הדדי. לכן לא שווה להשקיע את הגעגוע הזה.
זה מכאב? כאב על מה? שאין לי בשביל מה לחיות? שאין בשביל בשביל מי?
שאין ל-מה?
זה מתסכול? אולי. על מה תסכול? הרי ידעתי שהמקרה הזה היה וקיים. מה פתאום הוא מתפוצץ ככה?
מעלבון? לא הרגשתי את זה לפני. אולי הבעיה באמת בי? לא ייתכן שזה קרה כמה פעמיים בחודש האחרון ולא זה לא הבעיה בי.
אני בכל מקרה מצאתי מספיק היגיון בזה שזה לא אשמתי. אבל אין ספק שאני חלק גדול מזה.
למה מתאספים סביבי כל האנשים האנוכיים?
אולי בעצם אני אוספת אותם אליי כי אני כזו?
אני כבר לא מכירה את עצמי.
משנת לילה אני קמה. משנת צהריים אני קמה.
בקריאת ספר- אני מבינה שלא קראתי כלום.
מה עובר עליי?
אני אני?
לא. אני לא אני.
אני למדתי לחיות את אני, אבל זה לא אני.
זה משהו אחר שמשתלט עלי.
קוראים לזה- יצר הרע.
כן
הוא החליט שעד כיתה ח' הכל יהיה וורוד(לא משנה שאת הילדות אני לא זוכרת כי המוח באופן אוטומטי מוחק זכרונות כואבים).
והוא גם החליט, שבסוף כיתה ט' אני אגלה איך הכל שחור משחור.
הוא החליט לאיזה חברות אתקרב, גם אם בתוך תוכי אני יודעת שזה רע. הא עצם לי את העיניים כל כך חזק.
לא נתן לי שום אפשרות לפקוח אותן.
הוא עיוור אותי.
הוא החליט שאני ארגיש אבודה. שאני ארגיש בודדה. שאני ארגיש כושלת.
הוא החליט.
הוא החליט הכל.
הוא שולט עלי ביד רמה.
אין לי את הכוח להילחם בו.
ולכן אני איפה שאני.
לכן אני לא מכירה את עצמי.
כי זה לא אני.
זה הוא.
זה היצר הרע.
זה הרוחות הרעות שמסתובבת סביבי.
אני בכלל אמורה להיות אדם שמח. אז מה פתאום אני צריכה להיות ממש עייפה כדי לצחוק?
כדי להוציא חיוך אמיתי ולא סתם לעקם את הפה?
חברה שלי אהובה אמרה לי.
אני לא מכירה אותך. את לא את!
את צריכה לקום. יש בך עוצמה. יש בך כוח.
רק תרצי.
ואני זועקת. אני יודעת שיש בי. אני מרגישה את זה.
אבל אני פוחדת. אני כל כך פוחדת שאני כבר משותקת בכל הגוף. כולל במוח. ללא המוח שום פקודה לא עוברות לשום איבר בגוף.
אם המוח משותק. כולי משותקת.
אני מפחדת מעצמי.
מפחדת להתקלף.
מפחדת להיחשף.
מה כבר יש לי להסתיר?
כלום.
חוץ מפחד.
והרבה פחד.
ומחשבות רעות.
זה מה שיש לי להסתיר. לא יותר.
ואולי כן יש עוד דברים שסגרתי כל כך חזק, במגירות הכי מרוחקות וצדדיות, במקום הכי מוסתר במחסן הלב, שאני כבר לא זוכרת שהן נמצאות.
ולכן אני לא מכירה בהם.
האובדן הכרה הזה גומר עליי.
אני מרגישה נטושה. למרות שזה לא.
די דמעות.
אני יושבת בסלון כמו מטומטמת ובוכה.
מה יהיה עליי?
אהובה ריעות.
אני כאן כדי לעזור
אימאלה אני קוראת ובוכה.כמו הירח.
לא נותר לי אלא להזדהות עד כאב
ולקוות שאם אני אתן לך חיבוק מפה זה יעזור בקצת.
וואו. טלטלת אותי.
ולקוות שאם אני אתן לך חיבוק מפה זה יעזור בקצת.
וואו. טלטלת אותי.
שורדתתת
את כל כך כאובה.
זה מרגיש נורא רע ועצוב..
אבל יחד עם זה את נראית כמישהי שמסוגלת לעשות את מה שאמרת, בדיוק.
את מה שאת חושבת שיהיה טוב לך וטוב למצב הרוח שלך.
את מודעת לעצמך, וכל מה שכתבת פה רק מראה עד כמה, ואם ככה-
תוכלי גם להבין מה גורם לך להרגיש רע, ולהתרחק ממנו או להרחיק אותו ממך.
מכירה את הפחד הזה><
אם את רוצה, אני פה, מוכנה לשמוע אותך.
רק להגיד שקראתיגלידת לימון
והזדהתי עד כאב.
תודה.
|חיבוק|
זה צורב.*בננית*
לחיות בכלום, בתסכול מתמיד. אוי כמה שזה כואב.
זה דורש הרבה בכי והרבה אהבה. זו הדרך היחידה לפתור את זה, כך אני לומדת לאט לאט.
אני חושבת, שאדם גדול שלא מצליח לממש את הפוטנציאל שבו מגיע במוקדם או במאוחר למצב הזה של מחסור ברצון, בעיקר ברצון לחיים (במלוא מובן המושג).
הבדידות היא אחד האסונות של הדור הזה. דור של חומות, של הרבה לבד.
('מה יהיה עליי?' - איזו שאלה מוכרת. חוסר אונים שורף.)
אני לחלוטין מאמינה שתמצאי איך להוציא מתוכך את האור שיש בך. לא אור נרות, אור מדורות (הוא כבר יוצא, אבל קשה לחוש בו ככה). בסוף תצליחי לגלות את האש הזו, בלי תופעות הלוואי המעיקות (או כמו שאומר אהרן רזאל היקר - "הי אחי, יש'ך אש! לא אש שורפת ומכלה, אש לוחשת את סודה, כקרן שמש בכנפיה היא מרפאה").
אוהבת אותך מאוד.
תודה לכן יקרות.יומנים נשרפיםאחרונה
אני אהיה בסדר בעז"ה.
תודה
תודה