מקום אחרזה אחד הה- קטעים..
יודעת את כל הפרקים בע"פ
הסדרה הזאת פשוט אהבה!
אחלה ילדות הייתה לי
-"אבא, בחיים לא עושים רק מה שאוהבים, הנה תראה,
גם אני מתקלח לפעמים" (מולי, שם שם)
זה גם תמיד מצחיק
אין בעולםם על הסדרה הזאתתתמקום אחראחרונה
מישהי בעולם!הכל מבחוץו
(דווקא את החדשים אני מסיימת
)אנחנו קוראים תמיד כל דבר שתמר כותבת.
הלוואי שהיום יהיה מנוצל יותר. ישנת משהו?
חלילית אלטחלילית אלטויוווו אני רוצה לראות את הציורים שלך|מתחנן|
יש לי סיכויאה, בעצם אני עציצה בלי קשר |נשנק|
פינג.שורדתתתחלילית אלטשורדתתתאת קולטת אותי מעכשיו מתחילה לפייס צנצנות
פרפר לבן.וזה לא הוגן, את גם צריכה להראות לי ציורים שלך!
(ובכלל שאני תמיד קוראת אותך)
מה את עושה פה?! |נוזף|חלילית אלטפרפר לבן.אחרונהורציתי גם להגיד לך להתחדש על החתימה ושכחתי
אז תתחדשי
אולי זה יעזור
מעניין, רוב האנשים משתמשים במילה הזו בכדי לתאר דברים אחרים... (פיזית? חזור בך למען ה', מנטלית אולי)
בכל מקרה, בוא ננסה לצייר מודל אבסטרקטי הנפש ע"פ שיטתך.
ישנו אותך, שהוא השכל, החווה כל מיני אירועים מוזרים, שהם הרגשות, והוא צריך להתעלם מהם ולהמשיך לעשות את הדבר הנכון. האמנם?
אז תאר אותו בעצמך...
פיזית זה פיזית? זה קצת תרתי דסתרי לדבר על יכולת פיזית ועל שכל במשפט אחד... (אלא אם אתה מטריאליסט ר"ל)
אצלי השכל שולט... הבעיה היא שאני לא מצליח לעזור
ראשית כל, לא תקפתי את הגישה שלך, אלא את הגישה הכללית הזו שמדברת כל הזמן על השכל והרגש כשני דברים נפרדים שנאבקים זה בזה. זה לא אישי...
לא ברור מה ניסית להגיד מנביא. כתבת את הגדרת הנביא בעיניך, לא הבאת מקור או סימוכין. לא ברור לי כיצד זה מעלה או מוריד ולכן לא ראיתי לנכון להגיב..
אז ככה. בעיני, בניגוד לתפיסה הדיכוטומית המקובלת, יש קשר הדוק בין פעילות השכל לרגשות. אני שהרגש לא נוצר מהמציאות כשלעצמה אלא מהאופן בו אנו תופסים אותה. האופן בו אנו תופסים את המציאות נובע מהשכל. ולהיפך, הרגש מגדיר את האופן בו אנו חווים את המציאות אותה אנו תופסים וממילא הוא "מגדיר" עבור השכל את המצב בו הוא פועל. על רגל אחת...
בכל מקרה. אתה לא יכול לומר שענווה היא יכולת פיזית, לפחות לא בשפה המקובלת על רוב בני האדם.
העוילם נוטה לחלק את פעולות לשני סוגים - פעולות פיזיות (הנובעות מהגוף) ופעולות מנטליות (הנובעות מהשכל, מהתודעה). ענווה, מעצם היותה תכונה (מידה), נובעת בוודאי מהשכל ומהתודעה ולא מהגוף. אין "שריר ענווה" שאנחנו מחזקים שמסוגל להפעיל הרבה או מעט כוח. ע"פ זה, הביטוי "התגברתי שכלית באופן פיזי" הוא חסר תוכן לחלוטין... (אני עד עכשיו לא בטוח מה בדיוק ניסית להגיד...) אני לא מעביר עליך ביקורת ח"ו, זכותך להשתמש באיזה עולם מושגים שלבך חפץ. רק רציתי להעלות למודעותך שעולם מושגים זה שונה מהמקובל, ואם אתה מעוניין לבצע שיח עם אנשים אחרים על נושאים אלו עדיף להתיישר ע"פ הנורמות...
מאיפה המקור שלך לכך שנבואה זה עניין של שכל ותו לא?
הרי אלישע לא קיבל רוח נבואה כאשר היה שרוי בעצמות למרות שכלו הנהדר, מנוח זכה להתגלות נבואית למרות שאשתו הבינה דברים שהוא לא הבין, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו גדולי ישראל בחכמה ממנה.
גם בדעת הרמב"ם (שכמדומני ממנו אתה שואב את רעיונתיך) יש עניינים נוספים, עיין בהקדמה למשנה. [עוד מעט אביא מקור]
וכמובן יש גם החולקים על הרב"ם, כגון הרמב"ן וכו'
פרק ז-
ח [ד] כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין: שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה. לפיכך בני הנביאים, לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והם מבקשים הנבואה; וזה הוא שנאמר "והמה מתנבאים" (שמואל א י,ה)--כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שיינבאו, כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.
והנה עוד מקום מעניין שמדבר מהנושא הנ"ל-
אתה אומר שהאדם (=השכל) שולט על רגשותיו הוא הנקרא נביא.
אני טוען שרק ע"י שכל אין אפשרות לקבל נבואה, אפילו לא לפי הרמב"ם, שמחה זה לא תחושה שכלית שאפשר להגיע אליה ע"י שליטה עצמית ממקור פנימי, בכל אופן לא תמיד- עובדה שאלישע נצרך למנגן אחר, חיצוני לו, כדי להגיע למדרגה נבואית.
אם אתה רוצה להרחיב בנושא יש על זה מאמר דיי ארוך של הרב שרקי ב"אמונה וטבע".
בכל מקרה, בוא ננסה לצייר מודל אבסטרקטי הנפש ע"פ שיטתך.
ישנו אותך, שהוא השכל, החווה כל מיני אירועים מוזרים, שהם הרגשות, והוא צריך להתעלם מהם ולהמשיך לעשות את הדבר הנכון. האמנם?
לא תמיד השכל שולט על הרגשות ויותר- הרבה פעמים השכל נשלט על ידי הרגשות..
לדבר עם חרדיות זה נחמד ממש וגם עם חסידיות
מה נראה לבנים האלה יאוו ממש
גם לי נראה הקטע עם הלמסקן
ונחשוב על זה ואגב אני כבר רק ניקוד
וגם רגע עוד משהו, שאני מכירה מישהי קוצ'ינית ששמה קרם הגנה!
כאילו,היא חצי קוצ'ינית אבל אזמה. זהו
יאלה בואי. נגרש אותם ביחד
משעמם
ישנתי התקלחתי וזה..
השתעממתי כי לא מצאתי אנשות שיבואו איתי למעיין 
זהו
אם כן, אז ראינו וגם דיברנו איתכןןן!
אם לא אכפת לך אאוטינג, איפה ישנתן?כבשהבס"ד
אעהעה
לחץ
ושמישו יביא לי את הושיה
ואם
אז זה כבר יהיה שרשור קדוש 0.3?
אפשר שתספרי לי איך קוראים לילד החדש במשפחה?
מבנה
חשבתי באמת באמת
לילדים יש קטע להיות קריזיונרים
גם אח שלי קריזיונר
אולי זה כי הוא מכור למחשב
LightStar
כמו שאפסוסי זאת מילה מילתית ללא אף בדל ספק, כן? וכמו שקדרוריות וכמו שלהתאכפת וכמו שפיסות וכמו שקישואה, אז ככה שמופר
שיח סוד משהו באמת מהלב... אם זה שעון
תמונה
ציור
מראה
וילון
כל דבר שיוסיף הרבה לבית....
את יכולה אפילו לראות מה יש אצל חברות והיית שמחה שיהיה גם אצלכם...
מפתיע ויכול להיות מגניב....
זה ממש כיף לקבל ארוחה שאת הכנת והשקעת בה בעצמך(לומרות שלא את תאכלי אותה...)
המשעבדים את עצמנו..
זה רק עלה הנידף ברוח
החיים הכי יפים
מאוהבת בשיר הזהההההה
חלילית אלטחלילית אלטוהוא מהממם וממש מדבר אלי
תודה
יומנים נשרפיםאצלנו בגן יש המון ילדים,
את חלקם אני אוהב, את חלקם אני לא מכיר,
אבל מי לא שמע על האומץ של רן-
הוא הכי מהיר בחול; הוא הכי חזק בגן.
אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות,
שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות.
אז בלילות קרים,
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים,
והוא מגלה לה מה היא בשבילו,
כל עולמו, מוגן מתחת לשמיכה.
אצלנו בגן יש הרבה חבורות,
יש כאלה נחשבים, יש כאלה שפחות,
אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות-
מריעים להם כפיים; מלמדים אותם לנחות,
מורמים על נס הדגל, גאוות כל האזור,
רק לפעמים כשהם קופצים רחוק, הם שוכחים לחזור.
אז בלילות קרים,
עם פנס מתחת לשמיכה, הם מדברים,
והוא מגלה לה מה היא בשבילו,
כל עולמו, מוגן מתחת לשמיכה.
אצלנו בגן נפרדים בשמחה,
כי היום לא ארוך ונפגשים שוב מחר,
חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן-
אמרו לי שהם רק עברו דירה, מעבר לענן.
אז בלילות קרים,
עם פנס מתחת לשמיכה, הם מדברים,
והוא מגלה לה מה היא בשבילו,
היא בוכה כשהוא מציע לה להיות כל עולמו,
בערב שלפני המלחמה.
אצלנו בגדוד יש המון ילדים,
את חלקם אני אוהב; את חלקם
אני לא אכיר.
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך.
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך.
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית כמי באר ואש כיריים.
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.
זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם.
שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה
אשר תאיר
עד אם ננוח ונישן.
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה,
רק ערב קיץ חם שבא לא למורא.
הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה
אמרי, מדוע, את צוחקת כמו פחד
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה.
אמרי מדוע העולם כה זר עדין
ואש ומים מביטים בו מכל צד,
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד.
אמרי מדוע אט מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר
בחפשה אשנב
