פורום נסיונות פעילים (עמוד 725)

שאף אחד מכל גולשי יוטיוב לא ניסה להתנקש בחייו של הדר אשוח?

@המקדש השלישי בדרך

@נחמיה17

פשוט תשמעו.

 

 

 

ורק הם.

לא יודע על מה, סתם לתת לידים לדבר דרך המקלדת.

 

אז כמובן 

מסיר אחריות וכו'.

 

~ ~ ~

 

כאבן שאין לה הופכין

אבנים שחקו המים

כמים הפנים לפנים.

 

~ ~ ~

טריגר: בל"חיזם משולב )

(זהירות, כאן חופרים! )

 

מדהים כמה קשר אנושי ישיר ובלתי-אמצעי מסוגל לעשות.

בנפש, בפשטות, מתמלא חלק מהחוסר מהחמימות שלא קיימת בדרך אחרת.

 

חברים זה דבר חשוב מאין כמוהו. 

חברים ממשיים, לא מדומים. (|משועשע מעצמו| גם רציונלים זה לא מספיק וד"ל מתמטיכיף!!! אעעעה)

 

החלק המסוכן הוא כשזה גבר ואישה, המקיימים קשר חברותי שכזה. 

אישה מגלה צדדים שגבר בד"כ לא מגלה, ולכן טיב הקשר שונה ועמוק יותר. 

בוודאי שזה משתנה בין אנשים, וישנם גברים שמשתפים ומתקשרים ברבדים עמוקים זה לזה, אך אין זה אותו הדבר.

גם שני גברים שעברו גיהנם עלי אדמות יחד ונהיו אחים בדם, ויודעים מה השני מרגיש וחושב ע"י מבט בלבד, זה צד אחר.

יש בחיבור שכזה משהו טהור, חסר-אנוכיות. אך הוא חסר.

חיבור בין אישה לחברתה, ובין גבר לחברו, מסוגל להעצים יצירה מהכיווון הנשי או הגברי בהתאמה, אך גבר ואישה מסוגלים ליותר מכך - לשלב כוחות לכיוון חדש שאינו גברי או נשי בלבד אלא שלם. 

 

כל הקלישאות והמשפטים על חצי אדם, ומנגד המשוואות השונות על 1+1=2, 1+1=3, 1+1=1 ומשמעויותיהן, בעצם עומדים על נקודה שורשית.

גבר+גבר = שני גברים. חשבון פשוט לכל ילד. בוודאי שזו לא רק משוואה, אלא ש"טובים השניים מן האחד" וכו', אבל לא זו הנקודה שלי כאן.

לעומת זאת - 

גבר+אישה = שלם. לא בגלל שכל אחד הוא חצי במובן הממשי, אלא במובן של שני חלקי הפאזל המשלימים ליצירה שלמה (נסירה וכו'). 

כאן המקום להזכיר נקודה ששמעתי מאחד הר"מים שלי ומאמי שתחי' כמה וכמה פעמים - אדם לא בא לקשר נישואין מתוך חוסר אישיותי\התפתחותי כלשהו, אלא מחוסר שלמות שלא הצד השני אינו יכול להשתלם. זה כן מובן מסוים של בדידות, אבל זה לא מתוך חיפוש קשר אנושי בלבד או סיפוק צורך כלשהו [למרות שגם זה קיים, זו רמה פחות אידאלית] אלא מתוך הבנה פנימית ש"לא טוב היות האדם לבדו".

 

למה בכלל הגעתי לזה? לא לזאת הייתה כוונתי הראשונה |משועשע|.

אה, כן. 

כל הנושא של ידידות בין גברים לנשים. 

|משועשע קשות|

|נאנח| (מעבר חד, כן)

 

לא באתי לחדש חידושים, אלא לחזור על הידוע כבר פרסום רב וכו'

 

~ ~ ~

 

 

 

 

טישו?








למה אנשים כ"כ נמשכים לחרוזים (במיוחד כשהם נפוצים)?

הרבה זמן שלא גיששתי אחרי העננים שבלב
מזג אוויר נוראי, צועק איזה מאבטח, והמזג שלי התבלבל.
ישבנו איזה שעה או שעתיים, אם מדברים במושגים של זמן, ודיברנו על ריח של זכרונות,
של אנשים מתים
ומשפחה צורחת.

וכמה מוזר העולם הזה, והמזג אוויר. אוי. המזג אוויר.
ורצתי מהר להחייאה, וחי האדם. וחי החלק בתוכי שמת מזמן.
והיא אמרה לי, טוב יאללה, תחזיקי לו פה ופה ופה ונזריק לו את זה מהר, למה, עוד שניה הוא קם להסתרק, וצחקנו כל כך.
קם להסתרק.
רק המזג אוויר שלי קם להסתרק כל בוקר, כל יום מחדש הוא קם ומחליט לאן פניו מועדות היום. ואנה הוא בא. ואני אנה אני באה. אולי לחדר תפירה, שלא תופרים בו לבבות. רק ידיים ורגליים וגבה.
ואשה רועדת וקפואה באה אלי, ואני רואה אותי בה, וקשה לי.
קשה יותר מלעטוף מת. קשה יותר מצרחה של אמא שאיבדה בן. קשה לי.
ואני מסתכלת לה בעיניים והם נורא. אדומות. נורא. נורא נורא אדומות. ואני אומרת לה תנשמי מאמא, תסתכלי עלי. והיא מסתכלת עלי, ואני רואה אותה שוקעת לתוך הבורות שלה, שוקעת ושוקעת ואין לי מה לעשות.
ואני מנסה להגיד לה שוב ושוב לנשום ואני מרגישה שהנשימה שלי הולכת לעזור לה ואני כושלת ליד איזה רופא, ואני נכנעת לגמרי. אני לא מאמינה בלסמם את המח. לא מאמינה בזה. אבל היא שוקעת ושוקעת ואני, אנה אני באה.
והרופא בא ושואל, את בלחץ, בקול קולני ומבטא ערבי ואני כמעט ממש שונאת אותו לרגע. והוא דוחף לה איזה וואליום, והיא שוקעת לגמרי, והגוף נרפה והנשימה שלי חוזרת אלי שבורה ומדוכאת. ועצובה.
ואני יוצאת לנשום, והמזג אוויר דביק, והמזג אוויר בלב שלי מעונן, אוהו מעונן. ואני שולחת תפילה לשלום כל הנפשות השוקעות שיצאו מאפלה לאורה אמן.
כי הרי הכל לטובה, ואלוקים אב רחמן.

הי אנשים,שלום שלום.
מה נשמע?
ואיך החיים?
מה אתם עושים עכשיו,אבל בדיוק.
אה,אתם בחדר?
אתם אוהבים להיות הרבה בחדר?
מה אתם עושים בחדר?.

טוב,לי אתם באמת לא חייבים לענות על התשובות האלו אם לא מתאים לכם,
אבל יש אנשים בעולם הזה ששואלים אותכם על עצמכם מלא מלא,רוצים לדעת.
רק לדעת.
לפעמים זה מסתם חוסר ידיעה בלי כוונות רעות ולפעמים זה מרוב שהם מנוסים בדברים האלו,הם רוצים להגיע לסחיטת מידע עליכם ומתחילים בשאלות ממש רגילות,כמו על החדר שלכם..
ואז על איך אתם מרגישים..וכו וכו.

כל מה שאנשים מדברים איתכם/מתכתבים,אתם *בלבד* צריכים להחליט אם אתם רוצים לענות להם או אולי לא.
ואל תפחדו.
הם עושים חדירה לפרטיות.
הם לא בסדר.
אתם בסדר גמור ואל תקחו אשמות עלייכם.
והי,לא לפחד לענות-
"וואלה לא מתאים לי לענות לך,אז ביי."
ולא תמיד השאלות האלו יגיעו מאדם שדומה לשטן או ליצר הרע עם שלושה עיניים.
לפעמים,או בדרך כלל,זה אנשים שנמצאים סביבנו,אפילו עם כיפה על הראש וזקן עד הריצפה.
והם לא נראים רעים.
הם אפילו נראים לנו טובים,
עובדי השם,עוזרים,מקשיבים,מבינים
(ואחרי הכל..אם לא עוצרים..זה יכול להידרדר הלאה..והם גם נוגעים.)
אני מדברת פה גם לבנים וגם לבנות.
לא טוב לכם עם שאלות כאלו,מרגיש לכם חדירה לפרטיות?מדברים על נושאים שהצנעה יפה להם,נדלקות לכם נורות אדומות?
אל תהססו לענות-
"לא.אני לא רוצה לדבר איתך."
בבקשה ממכם,שמרו על עצמכם.
כמה שפחות לתת מידע עלייכם-תבורכו משמיים.
המשך יומקסים ובתקווה שהבנתם,
אני.

אתה נכנס לי ללב בבת אחת, בלי אזהרה מוקדמת או תמרור, ופותח את כל מה שנמצא שם וקורע הכל ומבהיר וחודר לתוך המחשבות שלי פנימה כמו עם סכין, ומשאיר הכל פתוח ופעור
אני יודעת שאתה לא מתכוון לפצוע
אתה מתכוון להוציא את הלכלוך ולעזור לי להתנקות, אבל אתה שוכח לתפור לי את הלב.
זה כמו לפתוח את הלב בעזרת קילשון, זה פשוט לא הכלי המתאים.
אתה לוקח את היד שלי ומלטף אותה ואומר כמה שאתה מעריך אותי וכמה שאני חשובה לך
אם באמת הייתי חשובה לך, לא היית יוצר לי לב כואב מלכתחילה.
זה מפחיד לדבר עם אנשים חכמים כמוך. זה מרגיש מדוייק מדי ואי אפשר לערפל רגשות.
ואתה אומר בעצם שאולי אני מצפה ליותר מדי. ולא בטוח שבכלל החלום שלי ייתגשם. אתה אומר שבסוף החיים שלי יהיו מאושרים. אתה מתקן את עצמך ואומר שאולי בסוף החיים שלי יהיו מאושרים. אבל הכאב הוא דבר שסוחף וקשה לצאת ממנו וחוסר הוודאות הורג אותי ואני לא מבינה למה עשית לי את זה אם ידעת שלא אהיה מאושרת. למה. אני לא מסוגלת לראות את העולם מבחוץ עם כל הרבדים שאני לא רואה, כי אני רואה רק את מה שקרן אור עוברת מהשמש אליו אל העיניים שלי.
כמה כעס יש בכאב.
וקשה לדעת שיש קרני אור שהעיניים שלי לא יודעות להכיל.

אני מוחקת את המילים שאתה אומר וקובעת.
אני רוצה לב חדש

קרני האור יגיעו אליי. אני יודעת שזה כבר פה.

ולא ידעתי כלום מיזה??😱😱😱
אנ י צריך להתעורר מהר וליראות שאני לא מפספס עוד כמה דברים

בא לי פשוט לדלג 10 שנים קדימה,
לראות מה קורה איתי ולחזור להווה.

זה היה כלכך עוזר לי עכשיו ובכללי השנה

ואני כל כך רוצה אהבה כבר

אוף.

את הגישה הזו שבעצם אנחנו מתייחסים לדבר צדדי,
שהוא אחד הביטויים הגדולים ל,
ופשוט אומרים שהכל הוא בחינתו,
אבל בעצם אולי זו דרך קלה (כלה) יותר להבנה מדרכו של רה"י,
אבל ואוו, אני כל כך מאוהב בזה שרה"י לא ברור,
בעצם אני מאוהב ברה"י,
יש בי רגשי געגוע עזים,
גועה נפשי במחשבתי על האפשרות, ל לחזות בזיו פניו,
ז"א כפשוטו,
הוא ולא מסך, הוא ולא קול מפוקסל,
האמת, כמה עז רצוני לשחזר ולו במעט את האפשרות לבטא אהבתי אליו
כמו בפורים, כשישבתי ועסקתי בלפרוק עליו רגשי אהבתי והערכתי אליו,
חמש פעמים ולא פחות {בעצם, משום מה זכור היה לי המספר, אבל הצלחתי לשחזר רק ארבעה} חיבקתיו,
וכל זאת, לא כלום אל מול אהבתי אליו כי רבה,
רה"י,
[אני מתגעגע, עוד מגיעה לנו שבת אצלו,
אני מצפה,]
 

הרב, זה אמור להיות ככה, בלי הרב, יותר מדיי זמן,
אני מתגעגע לרב,
{אולי אשלח לו את זה?, עכשיו כבר מאוחר, 
בבוקר}

שהכנת בשבילי, אני שומע
מתוך הלב הנשבר תבקע שמחה גדולה
שמזומנת לכבודי, אני יודע

מאחורי חומות אליך שר
הופך מר למתוק, נזכר
איך אתה לא מוותר עליי
יותר שומר עליי
כשהתרחקתי ונטעיתי מאוד
הכול סוגר עליי, מה שעובר עליי
כשהתרחקתי ונטעיתי מאוד
שמאלך תחת לראשי וימינך תחבקני

מתוך שינה אליך שר
הופך מר למתוק, נזכר
איך אתה לא מוותר עליי
יותר שומר עליי
כשהתרחקתי ונטעיתי מאוד
הכול סוגר עליי, מה שעובר עליי
כשהתרחקתי ונטעיתי מאוד
שמאלך תחת לראשי וימינך תחבקני

שמאלך תחת לראשי וימינך תחבקני

(שולי רנד)

בשנה שעברה, הייתי לקראת דבר עצום וגדול ממני,

אחרי הריקודגלים אני וחבר הלכנו מהכותל והרכבות היו קצת מוזרות,
אז הלכנו על המסילה כל הדרך,
אני לא זוכר איך הגענו לזה,
אבל דיברתי כל הדרך, {אז לא ידעתי שאני מסוגל ל לדבר כל כך הרבה},
ו אז, נטעתי זרע, הבנתי קצת יותר את תורת רה"י, 
חיברתי שיחות שנתן, ומשם,
אא,
טאטא,
איך אתה מזכה אותנו לחיבור הזה? אא,
חיבור שמיים וארץ.