פורום נסיונות פעילים (עמוד 7261)

מסקנה מאתמול-
כל הצרפתים, כולם בלי יוצא מן הכלל, מסרקים את השיער שלהם (אני מדברת על הבנים, כן?). זה פשטט מדהים העניין הזה
ועוד משו, צרפתית זאת שפה שלא משנה מה תגיד בה תשמע כאילו זה הדבר הכי מלהיב בעולם. אכלתי סנדוויץ!! וייויי ויי ויי!
ואז נאבד לי הפלאפון ואז הוא לא נאבד לי
נולד לו ילד! וייוייויי ויי ויי!

היה כיף השבוע
בריינווש!

אין לי כוח להוציא פתקים ולגזור ולכתוב שמות ולערבב ולהוציא,

אז אתם תעזרו לי בהגרלה.

יש ר', ד', ע', פ', א', י'.

וכל אחד מהם עושה למישהו, כמו גמד וענק.

מי מזווג לי?

מאתמול רק אכזבות.

 

 

אוח

אני צכה להיעלם

לכמה זמן.

 

 

 

עדיין תשימו לב?

בואו

נזכרתי במשו

 

 

 

אוקייאוקיי

 

אמא

פרוזן אני מאכזבת את שתינו

טוב נו ב11:35, מבטיחה!

 

 

אשמה

פשוטשתגידכברואוף

טוב, אתמול.

 

קמתי ב8 וזה היה ממש מוקדם,

והתארגנתי עם עצמי, וחברה שלי שהייתי אצלה ישנה..

ואז אמא שלה הקפיצה אותי לצומת

ואז נסעתי ב9 בבוקר הביתה

ואז כמעט עליתי על אוטובוס לא נכון,

ואז הנהג הנחמד הראה לי את האוטובוס שדיוק הגיע ואמר שהוא זה הנכון

ואז ירדתי בבית והעפתי את התיק ורצתי לבצפר

יאוו מכיתה ו לא הייתי בבצפר הזה

איזה ישןןן הואא

ואז דיברנו איתה, וכמעט שתכננו ללכת היום לבאולינג,

מזל שבסוף דחינו את זה

ואז הגעתי לבית,

ואז אני מקבלת ממנה הודעה

נא להתפלל לרפואת הלל יפה בת רינה, זאת בת דודה שלי, ומחבל נכנס לה לבית ודקר אותה

אוקי. נכנסתי להלם.

פתחתי חדשות.

הכותרת הראשית נערה נרצחה בלהבלהבלה

אני פותחת את הכתבה, ולא כתוב כלום על עוד ילדה

התחלתי לרעוד פתאום

ולא ידעתי מה להגיד לחברה שלי

וואי אני ממש גרועה במצבים כאלה,

פשוט פחדתי להתקשר לאחת החברות הטובות שלי, שבתדודה שלה נרצחה.

ואז ישבתי בחדר ושמעתי אלף פעם את השיר הזה, פרח.

ואז אמא הגיעה,

ונסענו לגוש,

וקניתי שמלה, ובכלל שכחתי הכל

ואז נסענו לסבתא,

וגם דודים שלי היו שם,

ואז חברה שלי אמרה שעושים הפגנה ושאני יבוא,

אז אמרתי לה שאני לא בבית,

ואז חזרתי למציאות ויצאתי מהבועה שלי.

ואז חזרנו לבית.

והיה ישבצ ממש תקוע.

אבל לפחות היה מצחיק.

ואז היא אמרה לנו שחייבים להוציא אותה מהבית,

כי היא והלל היו חברות ממש טובות.

ואז התחרפנתי.

ואז חזרתי לבית, והייתי מותשת ברמות.

וניסיתי להרדם, וזה לא הצליח.

כי חשבתי עליה, על הלל.

על הילדה הקטנה הזאת.

ואז חשבתי על הרוצח שלה,

שאיך אנשים יכולים לרצוח ככה ילדים קטנים חפים מפשע

ומה הילדה הזאת עשתה לו?

היא בסהכ יהודיה.

ילדה יהודיה.

איזה פשע נורא, להיות יהודי.

ואז חשבתי על האנשים האלה מבני נעים,

שחגגו אתמול בלילה,

וחשבתי על זה,

שאיך זה הגיוני שאני לא יכולה לישון בלילה ממחשבות על זה,

והם חוגגים כאילו

חוגגים!

ואז שוב רעדתי.

וגם כשנרדמתי זה לא באמת היתה שינה נורמלית.

 

ואופ.

 

 

 

 

(@!עם ישראל חי!)

 

 

אני חושדת שהשבת הזאת עומדת להיות נוראית

 

וגם אני ממש צבועה

בעע

 

די.

נגמר.

 

 

 

 

(אוליאניאמותוזהו?

ואפאחדלאישיםלבבכלמקרה.)

מבחינתי לשלוח הודעה ושיתפוצץ העולם.
אבל באותה שניה מגיע הקול השני ואומר לי שאני אפסיד מזה ושהתגברתי שלושה שבועות אז אני מסוגלת עוד, ושחבל להרוס לכולם וזה ידפוק אותי ועשיתי בשכל וחבל ליפול.
קשה להיות בן אדם
קשה לשלוט על מעשייך
קשה לחיות-
חבל לחיות.

אבל אבל אבל אבל אבל אבל

מצחיק שאפשר לכתוב עם סימני קריאה ואנשים יקראו בהתלהבות או בלוידעת מה

כשבעצם הסימני קריאה שם סתם ואני בכלל במצב רוח של בלי סימנים וחוסר התלהבות ועוד כלמיני דברים אחרים

אז נרצחה היום ילדה בת 13 יהודיה מתוקה קוראים לה הלל

ולא הצלחתי להרגיש כלום ולא הזיז לי כמעט בכלל

כלומר הבנתי וכאב קצת אבל כאב רק בשכל ולא בטבעי

הבנתי שכואב לי אבל לא הרגשתי את זה

הו כן ככה בדיוק

והספקתי היום לעשות המון דברים והרגשתי נפלא

ועדיין יש לאן להתקדם אבל בסדר

גם אתמול היה מנוצל לגמרי

וכיף ומצחיק ומעייף ומתיש

חיכינו לאוטובוס האחרון וחיכינו וחיכינו ואז הוא בא

והיה מלא והנהג עשה לנו עם הידיים סימן של אין לי מקום

ואחכ היה עוד אוטובוס למקום אחר וגם הוא היה מלא והנהג עשה לנו עם הידיים סימן של אינלי מקום

ואופס וואו איזה יופי ואיזה כיף הנה אנחנו כאן ואינלנו איך לחזור הביתה

וזה ככ כיף שלא מאבדים את האמונה וברור לכולם שהכל מה'

אז נסענו באוטובוס אחר וירדנו במקום אחר ואז אמא של רונית באה ונדחסנו תשע אנשים באוטו של חמש

וכבר היה לילה לילה

ואז אבא בא ולקח אותנו הביתה ב12 וחצי

ואיזה טוב ה' שיש לי הורים ושככה הם יכולים לבוא ולקחת אותנו כשאני לא יכולה לחזור בכוחות האוטובוסים

בכללי התאפקתי די הרבה זמן אבל הנה עכשיו זה בא כל זה

וביום שלישי מאה סמסמים רק על האירגונים של יום רביעי

נראלי שעצבנתי כמה אנשות אבל אני מקוה שהן סלחו כבר

בסופו של דבר בכלל לא הייתי נגדן ואפילו לטובתן

ומי שבאה נהנתה אז יופי

יום אחד אולי אני יבוא עם שילת לקייטנה

ועוד יום ניסע לאזור טבריה

וסבתא

ומועד ב'

וימי חמישי באלי להשאר בבית ולהכין דברים לשבת

ולימי שישי אני ממש רוצה שאנשים יתקשרו

הלוואי הלוואי

צריך להתפלל על זה

אני ממש לא מתפללת מספיק זה גרוע

אני לא מתפללת זה עוד יותר גרוע

ואז איכשהו מגיעים לסוף וזה כזה פדיחה להגיד יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך

כאילו הי מפיתום סימן קריאה

שום הגיון ליבי

הגיונות ליבי היו גרועים מאוד ובכלל אל תחשיב אותם שני סימני קריאה

אעעעעעעעע

בהלויה שמעו את המואזין יותר חזק מהשירה שלהם

נעמי היתה שם

איפושהו באיזשהו שלב

והיא גרמה לי לחשוב על זה יותר

קצת פסיק אבל יותר

טוב נו מה אני כותבת עלזה בכלל

את מי זה מעניין

מחר יום שישי אחכ שבת ובלי נדר אני כמעט יכולה להבטיח שביום ראשון כולם חוצ ממי שמכיר מקרוב שוכחים מזה

הרגל

וככה כל פעם מחדש שוב ושוב עד שיבוא משיח

נו יאלה שיבוא

אחח זה הסוף

 

ובסוגריים באלי לצאת מעצמי איזה יום ולקרוא כל מה שכתבתי כאן

מעניין מה אחשוב על עצמי ואם אבין דברים בלי לדעת מה שכמעט נכתב או מה שנכתב ונמחק

 

וגם מעניין לדעת אם הבנתי שם את הזאתי השישית

כי אם כן אולי הייתי רוצה להגיד את דעתי על זה

אבל כל עוד אני לא יודעת אני לא אומרת כלום וזה בסדר גם אם לא אדע

ויכול להיות שזה בכלל לא קשור אז טוב

 

 

 

בדיוק עכשיו נתקלתי בכתבה שעסקה בתאריך שלנו לפני שנתיים.

היום, לפני שנתיים התאחדו הציבור הדתי לאומי והחרדי לתפילה משותפת לשלום הנערים.

היום, שנתיים אחרי, כולנו מתאחדים שוב.

הפעם, בשל הרצח של הלל.

 

אומרים שהכי חשוך לפני עלות השחר,

שלפני אור הגאולה יהיה חושך כפול ומכופל.

רק אני חושבת שזהו? עברנו כ"כ הרבה, אנחנו בחושך כ"כ חזק, כ"כ הרבה צרות,

לא מספיק?

משיח לא יכול לבוא כבר?

 

תראה כמה עמ"י סובל.

כמה אנשים, נשים איבדנו רק השנה!

כמה איבדנו בשנים עברו.

אם ננסה לספור את כמות הפיגועים והנרצחים מכל השנים,

לא נוכל מרוב מספרם הרב.

 

דיי, נמאס לי.

אני רוצה משיח.

אני רוצה מציאות של טוב.

שנתאחד כולנו באהבת ישראל אמיתית, נמשיך עוד ועוד להפיץ יהדות,

שנמשיך ליישב את הארץ שלנו בכל העז והכח.

ושהכל יעשה מתוך מנוחת הנפש, מתוך שמחה וקלות.

 

בבקשה.

ה'.