אמנם אני עוד לא נשואה, אבל כן, המטרה של נישואין היא התאחדות.
אם הזוגיות לא מתנהלת כשורה צריך לטפל במה שצריך לטפל. אבל לפעמים יש חוויה של בדידות בלי קשר לטיב הזוגיות. כלומר לא כל תחושת בדידות אפשר להשליך על זה.
אני מאמינה שזה קשה מאד שיש אי הבנה וכבר יש "צלקות" אחד מהשני בקשר, אבל אני חושבת שיש איזו נקודה שלפני שמטפלים צריך להיות שלמים עם עצמנו. כלומר לעשות איזשהו תהליך שמבין את עצמנו ואת תחושת האכזבה מהציפיות שנכזבו, אבל גם קם ולוקח אחריות... בלי האשמה ותלות. כי ממה ששמעתי, לפני הבנה ואהבה, הדבר הכי קריטי להצלחת זוגיות הוא כבוד הדדי. כמובן שקל לדבר וזו עבודה ליישם... ואולי כדאי לנסות להיעזר בטיפול זוגי או אישי.
למדתי פעם בקורס פסיכולוגיה שזה טבעי בזוגיות, שבהתחלה יש התמזגות מוחלטת והגבולות בין צרכים של אחד לשני מטשטשים, ואז מגיעה ההתפקחות כביכול והמריבות, וזוג שצולח אותן בעצם לומד דפוס חדש של זוגיות שבה יש מקום גם לביחד וגם לכל אחד לחוד.
הבאתי לך הרחבה על זה אם יעניין אותך-
שלבי התפתחות בזוגיות
באופן כללי, ניתן לתאר את התפתחות הזוגיות במספר שלבים עיקריים:
1. שלב ההתמזגות / התאהבות ("ירח דבש")
זהו השלב הראשוני, המאופיין באופוריה, אידיאליזציה ותחושת אחדות עמוקה. בשלב זה:
- התמקדות ב"אנחנו": בני הזוג חווים תחושה חזקה של חיבור ודמיון. הם נוטים להתמקד במה שמשותף להם ולטשטש הבדלים.
- הקרנה חיובית: כל אחד מבני הזוג מקרין על השני את תכונותיו האידיאליות, ולעתים קרובות רואה רק את הטוב והחיובי בבן הזוג. הפגמים נתפסים כחמודים או מועלמים.
- התמזגות והשלמה: יש תחושה של השלמה הדדית, כאילו כל אחד מצא את החצי השני שלו. לעיתים קרובות ישנה נטייה לוותר על צרכים אישיים לטובת ה"ביחד".
- הורמונים ועוצמה רגשית: שלב זה מלווה בעלייה משמעותית של הורמונים כמו אוקסיטוצין ודופמין, שתורמים לתחושת האושר, ההיקשרות והמשיכה העזה.
שלב זה הוא טבעי וחיוני לבניית בסיס של קרבה וחיבה, אך הוא אינו יכול להימשך לנצח. המציאות והאינדיבידואליות מתחילות לצוץ בהדרגה.
2. שלב ההתפכחות / התארגנות מחדש (הופעת הקונפליקטים)
ככל שהקשר מעמיק ומתקדם, בני הזוג מתחילים להכיר זה את זה באופן מציאותי יותר. זהו השלב שבו ההבדלים האישיים, הפגמים והצרכים הנפרדים מתחילים לבלוט, ומופיעים לראשונה קונפליקטים.
- התנגשות בין אינדיבידואליות לזוגיות: ההתמזגות הראשונית מתנגשת עם הצורך של כל אחד לשמר את עצמו כפרט נפרד. הדפוסים האישיים, ההרגלים השונים והציפיות הלא מותאמות מתחילים להתנגש.
- הופעת מאבקי כוח: בני הזוג מתחילים להיאבק על מקומם, על הצרכים שלהם ועל השליטה בתחומים שונים בקשר. זה יכול לבוא לידי ביטוי במחלוקות על כסף, ילדים, מטלות הבית, זמן פנוי ועוד.
- תסכול ואכזבה: ישנה תחושה של אכזבה מכך שהבן זוג אינו מושלם כפי שנדמה היה בהתחלה, ושהקשר אינו תמיד קל וזורם.
- "החזרת הציוד": בשלב זה, בני הזוג מתחילים "להחזיר" זה לזה את ההקרנות החיוביות ששמו עליהם, מה שעלול להוביל לתחושת ריחוק או עוינות.
שלב זה הוא קריטי. זוגות רבים נתקעים בו, או שאינם מצליחים לצלוח אותו ונפרדים. המטרה היא לא להימנע מקונפליקטים, אלא ללמוד כיצד לנהל אותם באופן בונה.
3. שלב הדיפרנציאציה / האינטגרציה (צמיחה וקבלה)
זהו השלב הבא, שבו זוגות מצליחים לנווט את הקונפליקטים ולמצוא דרך לשלב את האינדיבידואליות עם הזוגיות. זה דורש עבודה מודעת והתפתחות אישית וזוגית.
- קבלה של השונות: בני הזוג לומדים לקבל ולהכיל את ההבדלים והפגמים זה של זה, במקום לנסות לשנות אותם. ההבנה היא שכל אחד הוא אדם נפרד עם צרכים, רצונות ודפוסים משלו.
- ניהול קונפליקטים בונה: במקום שהמריבות יובילו להתרחקות או פירוק, לומדים לנהל אותן בצורה שמקרבת, דרך הקשבה, אמפתיה, פשרה ופתרון בעיות. זהו שלב של "הסכמה לא להסכים" בנושאים מסוימים, תוך כבוד הדדי.
- בניית מערכת יחסים מציאותית: הקשר הופך להיות מבוסס על אהבה בוגרת ומציאותית, שאינה תלויה באידיאליזציה. יש הכרה הדדית בכוחות ובחולשות, ובחירה מודעת להישאר יחד למרות הקשיים.
- איזון בין "אני" ל"אנחנו": בני הזוג מוצאים דרך לשלב את הצורך באוטונומיה ומרחב אישי עם הצורך בקרבה ואינטימיות זוגית. כל אחד יכול להיות נאמן לעצמו, ובו בזמן להיות מחויב לקשר.
- התפתחות אישית בתוך הזוגיות: הזוגיות הופכת לפלטפורמה לצמיחה אישית. הקשיים והאתגרים בתוך הקשר מאפשרים לכל אחד ללמוד על עצמו, על דפוסי התנהגות ולשפר את יכולות התקשורת וההתמודדות שלו.
מה קורה אם לא עוברים את השלב השלישי?
זוגות רבים מתקשים לעבור את שלב המאבקים וההתפכחות. הם עלולים להיתקע ב:
- מריבות כרוניות: הקשר הופך לזירת קרב מתמדת, שבה כל צד מנסה "לנצח" או להוכיח את צדקתו.
- ריחוק רגשי: בני הזוג מתרחקים זה מזה רגשית, מפתחים ציניות או אדישות, ונמנעים מקונפליקטים באמצעות התכנסות פנימה.
- שחיקה ודיכוי: תחושת התסכול והאכזבה גוברת, והקשר הופך למעמסה במקום למקור תמיכה ואושר.
- פרידה: במקרים רבים, חוסר יכולת להתמודד עם הקונפליקטים ולעבור לשלב הדיפרנציאציה מוביל לפירוק הזוגיות.
תפקיד הטיפול הזוגי
טיפול זוגי יכול לסייע לזוגות לנווט את השלבים הללו, ובמיוחד את שלב הקונפליקטים והדיפרנציאציה. פסיכולוג או מטפל זוגי יכול:
- לספק כלים לתקשורת אפקטיבית: ללמד את בני הזוג להקשיב זה לזה, לבטא צרכים ורגשות באופן ברור ולא שיפוטי.
- לזהות דפוסים לא בריאים: לעזור לזוג לזהות דפוסי התנהגות חוזרים שגורמים למריבות או לריחוק (לדוגמה, ביקורת, התגוננות, בוז, התחמקות).
- לעודד אמפתיה והבנה: לסייע לבני הזוג לראות את הדברים מנקודת מבטו של השני ולפתח חמלה.
- לבנות מחדש אמון ואינטימיות: לסייע בריפוי פצעים ובבניית בסיס איתן של קבלה והערכה הדדית.
- לתמוך בבניית "אנחנו" חדש: לעזור לזוג להגדיר מחדש את הזוגיות שלהם כך שתכלול ותכבד את האינדיבידואליות של כל אחד מהם.
לסיכום, המסע הזוגי הוא תהליך דינמי של צמיחה, שמחייב התמודדות עם שינויים ואתגרים. השלב השלישי, שלב הדיפרנציאציה והאינטגרציה, הוא זה שבו הזוגיות הופכת לבשלה, עמוקה ומבוססת על אהבה שרואה את האדם השני במלוא מורכבותו.
אבל ב"ה גם הבכורה כך...
חווה את זה גם לפעמים