פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 11)

ואת לא רוצה לעבוד עם מי שלא עונה על דברים חשובים במשך שעות.

והלוואי שעות... יותר בכיוון של ימים ושבועות.

יש דברים שממש "יושבים" על המערכת עד לפיתרונם והם לא זזים הצידה. הם פשוט יושבים שם.

(מורגש חזק במערכות יחסים, ולא רק )

אצל אנשים "רגילים" זה פחות נמצא שם.

איך זה בא לידי ביטוי במערכות יחסים? 

המנגנון הזה מייצר רגישויות ובגדול מאפשר לנצל אותך די בקלות כי אתה טוב ולוקח אחריות ודואג שדברים יקרו (וכואב לך הבטן שהן לא). מהצד השני אתה אחראי ואתה דואג  להכל אז בית/עסק שמעריך אותך ומתגמל אותך בחזרה יכול להיות ייתרון ענק.

בשלב הדייטים זה יותר קשוח ועלול לייצר תוצאות לא בריאות, אבל זה כבר נושא קצת אחר.

עצם המחשבה שזה יכול להיות נורמלי, היא לא נורמלית, ולא- זה לא נחשב בני אדם

מלא עשו לי את זה בחיים.

וגם נכון יש תסתומים האלה שלא נפרדים מבחורה שהם יצאו איתה אלא פשוט נעלמים ותמיד בנות מתעצבנות עליהם?

יופי. אז שתדעו, שנתקלתי בכמה וכמה נשים בחיי, ודווקא נשים, שעושות אותו דבר פשוט בנושאים אחרים ולאפאחד זה לא נראה מוזר.

עולם דפוק.

אם  היו מחלקים כסף יש להניח שהיה מגיע בזמן.

לפני שאני בוחרת להניח פה מילים שחושבת בתוכי מרגע שראיתי את השרשור, רוצה לברר משהו -

זה שרשור פריקה שבעיקר משמש להוצאת תסכול או שיש רצון באמת לנסות להבין ולשמוע כיוון חשיבה קצת אחר על סיטואציות כאלו?

לא יודע לגבי כותבת השרשור.

מעלה את התגובה שלי פה @חצי משלם

קודם כל, חסר רקע והקשר מסביב.

לפעמים למי שקורא תיאור חלקי יכול להיות מאוד קל לשפוט אנשים שמתנהלים בצורה שנראית לא הוגנת. ויש מצב שהיא אכן לא הוגנת, לא אומרת שלא.

דבר ראשון-

כן, יש מצבים שזה קורה. לא תמיד באשמת האדם עצמו.

אם זה קורה כל הזמן צריך להבין ולברר למה זה קורה, האם זה נובע מזלזול, מחוסר כבוד שמתבטאים בעוד היבטים? האם הוא אולי תלוי באחרים או בגורמים נוספים שלא מודעים אליהם? האם זה משהו שתמיד היה כך או שקורה לאחרונה ויתכן שקיימת השפעה של המצב הכללי על הנפש?

אני לא יודעת... מעלה שאלות.

דבר שני-

לא יודעת למה בחרת להעלות את הדברים דווקא כאן, אם את מדברת כאר''מ, מנסה להבין אר''מ שמתנהל כך או שהעניין בכלל לא קשור לפורום, וזו פריקה על חוסר רגישות של אנשים בעולם.

בכל מקרה, יש אנשים שהם וזמנים לא עובדים יחד. וזה אתגר גדול עבורם כל הקטע של הזמנים. לפעמים זה משהו מובנה באישיות, לפעמים מסיבות אחרות, זה לא באמת משנה.

זה הופך אותם ללא אנושיים? מי שלא כמוהם לחייזרים?

לא חושבת.

זה אולי הופך אותם ל''מאותגרים זמנית'' בתרתי משמע.

אפשר לדבר, להעלות למודעות, להבין אם זה דפוס שנובע מזלזול, מחוסר תשומת לב או פשוט כי זה מובנה בהם.

זה חשוב ללמוד לדבר את הצורך שלנו מול התנהלות כזו, או לחילופין מי שכזה לעבוד על הדפוס הזה שלו מול אחרים, להסביר את האתגרים האישיים ולחפש פתרונות.

לגבי המפריע,

אם את מדברת על אדם אר''מניק, יכולה לספר לך (מניסיון), שלפעמים לו עצמו זה מפריע לא פחות ואפילו יותר ממי שפוגש את זה בו. ההתמודדות עם הרגישויות הגבוהות ודפוסים שנובעים מרגישות היתר, לפעמים משגעים את הנפש ועלולים להוביל למצבים שלא היינו רוצים להיכנס אליהם.

לצורך העניין,

יש סיבה שאדם לא מגיע בזמן, אם יש משהו בעצם המפגש שמקשה/מציף עבורו. או אפילו הדרך לשם.

יש סיבה שהוא מחליט להימנע בסוף, אם החוויה היא של משהו שאין סיכוי שיעמוד בו, כי אין לו כלים או סביבה מותאמת עבורו.

יש סיבה שאדם מתקשה ואפילו ימנע מלהגיב אפילו שבועות וחודשים, אם להתעמת ולעמוד לשיפוט וביקורת זה מה שתגובה מצידו תביא.

לאדם רגיל, או רגיש רגיל זה אולי לא יראה כזה סיפור.. לאר''מ זה סיפור רציני.

ואפשר לעבוד על זה, אבל כשנמצאים בתחילת הדרך ואין כל כך מודעות למצב הייחודי הזה שנתונים בו, ועל איך המערכות הפנימיות עובדות, זה קשוח ואפילו את עצמנו לא מבינים באמת עד הסוף.

וזה מתסכל.

ברמה המעשית אם יש משהו חשוב שרוצים עליו תשובה להתקשר.

לא לשלוח הודעה.

לנסות להבין עם הצד השני מה מעכב מבחינתו את מתן התשובה, ומה יוכל לסייע בזירוז המענה מצידם (כי חשוב/דחוף מבחינתך).

אם זה עבודה - להעביר מסר שאת לא יכולה לעשות את חלקך כל זמן שאין מענה. אם זה מעסיק או ממונה עליך - אחריותו לתת מענה. עובד תחתיך - זה יכול להשפיע עליו בכל מיני דרכים חוסר תפקוד.

אם זה בהקשרים חבריים/משפחתיים יותר-

אם השאלה מגיעה ממקום של להתחשב באחר ובדעתו, וזה לא הכרח, ואת יכולה לבחור/להחליט לבד - תוכלי להגיד עד מתי את מחכה לתשובה ואם לא תהיה תשובה תקחי החלטה כמו שאת רואה לנכון.

אם יש הכרח - לשקף את המצב ואת החשיבות במענה כמה שיותר מהר ומה ההשפעות וההשלכות של העיכובים.

יש עוד הרבה מה להרחיב, במיוחד אם תהיה הבנה מה הסיטואציה המדוברת, אבל כרגע נסתפק בזה. 

בהמשך אולי תהיה תגובה שלי פה כי אני מכיר את הכאב הזה משני הצדדים שלו, אבל צריך לארגן את המוח בשביל לדעת את זה.

פשוט קורה לי הרבה פעמים עם הרבה אנשים ומרגישה שלהרבה אנשים זה נורמלי ותקין.

לפעמים יש סיבות מוצדקות, ולפעמים אני גם לא יודעת מה הסיבות האלה ושהן קיימות ולכן אני לא אומרת את זה בצורה ספציפית על אפאחד בטח לא על גב פורום.

אבל כתופעה, התרשמתי מכמה אנשים שהם לא אר"מ שזה לא ממש מפריע להם דברים כאלה. לא לעשות אותם ולא שעושים להם. לא רואים בזה בעייתיות/חוסר נעימות וכו'. ושזה משהו חוזר על עצמו...

וגם, לפעמים ממש רואים שזה נובע מחוסר הבנה שזה פוגע במישהו, מבזבז זמן למישהו וכו'...

השרשור הזה לא נכתב על מקרה ספציפי. אלא על הרבה סיטואציות מתסכלות מאוד שקרו וקורות לי בחיים ואני מנסה להבין אם פשוט לי זה מפריע יותר מדי או שזה באמת לא בסדר.

התגובות שלי בשרשור:

חייזרים, זה היה אמירה אירונית על זה שלפחות חלקנו מהרגישים לפעמים קצת מרגישים חייזרים בעולם. ראי הקשר למשפט של משה.

ועל הבני אדם זה לא אני אמרתי, אני הגבתי את זה לתגובה אחרת שטענה שזה לא אנושי אז אמרתי שאם זה לא אנושי יש הרבה לא בני אדם סביבנו.. לא אמרתי שזה נכון, להפך. כי כנראה הם כן בני אדם, הלא כן?

נרגענו?

ובלי קשר מבינה אותך...

זה באמת לא נעים

אני מסדר לי את הרשימה של המשימות בערב כדי שלמחרת אני אהיה כבר באמצע המשימה, אחרת זה באמת קשוח.

יש כנראה סוגים שונים של אנשי מקצוע. כל אחד ומידת הקרבה שמתאימה לו.

ברמה שלדעתי לא מציגה מציאות כביכול

לא ראיתי את התכנית, אבל לא מפתיע אם המטרה של לרתק את הצופים, גוברת על המטרה להציג את הדברים באופן מציאותי.

אותך מעניין לראות את הסיטואציה באופן קרוב למציאות, אבל הגיוני שהם מעוניינים בכמה שיותר צופים, וחושבים שהדרך שלהם יעילה יותר כדי להשיג את זה.

אז ישנתי המון. המון ממש.

ועכשיו יידפק לי הלילה, והיום שמחר,

וחוזר חלילה עד שאצא מזה.

הכי חשוב שתרימי את עצמך, בעזרת טיפול מקצועי.

אי אפשר לתקן אף אחד וחבל שחייך יעברו בעצב

לשאלתך

יש הרבה אנשים רגישים מאוד עם חרדה חברתית (משערת שיותר מאשר בשאר האוכלוסיה באחוזים) כי אנשים רגישים יותר מודעים לדברים ולאנשים אחרים וגם הרבה פעמים מרגישים שונים או לא במקום וגם כי לפעמים מרוב פחד מהמפה במקומות המוניים יפתחו חרדה חברתית.

אבל גם חרדה חברתית קשה יכולה להיראות כמו רגישות גבוהה או לגרום לרגישות גבוהה (באופן זמני או מתמשך) בלי שתהיה לפני רגישות גבוהה - כלומר ברגע שיעבדו על החרדה והיא תשתחרר 'הסמפטומים' שנראים כמו רגישות גבוהה יפתרו...

אצלי היה משהו דומה.

אחרי שלמדתי על הרגישות הבנתי ששדרים של הגוף שלי שקראתי להם חרדה ולחץ וניסיתי למצא מה מלחיץ אותי, ממש ממש מלחיץ אותי אפילו, ןהתעסקתי המון בדברים שמפחידים אותי... הם בעצם שדרים של הצפה שפשוט אומרים שעמוס לי חושית או רגשית...

ועצם ההבנה הזו הקלה לי על החיים ככ

אני יכולה להעיד על עצמי, שאני בן אדם מאוד רגיש, וברגע שאני מרגישה פער ביני לבין הסביבה, אז מתחיל לי חרדה מסוימת.

כי בן אדם עם אינטילגינציה רגשית גבוהה, לרוב, רואה דברים שאחרים לא תמיד שמים לב אליהם, ואז נוצר פער מסוים.

את נפתחת בפנייה?

היו לי חברים ביישנים שהייתי נהנה בחברתם ונפתח בפניהם והתחברנו מהר, כששאר האנשים לא ממש ניסו ואני הייתי סוג של חבר יחיד ומאוד קרוב עבורם.

איך את מתנהלת בתחום הזה?

לוקח לי הרבה זמן.. בדרך כלל כולן מתייאשות ממני די מהר. ואז זה אפשרי רק במסגרות קבועות כמו עבודה/לימודים/שכנות.

בודדות אלו שהמשיכו גם כשלא ממש הצלחתי לזרום עד שהצליחו להתחבר אלי. אבל רובן ככולן היום לא בקשר… בעיקר בגלל אילוצי החיים.

אם סתם מישהי פונה אלי? לא מצליחה כל כך לדבר. אני מרבה להתחמק ולברוח.

לא לפחד ממה שחושבים עלייך וללמוד לקבל את עצמך איך שאת.

ללמוד להיפתח בהדרגה אל אנשים. לתרגל שוב ושוב איך לגשת לאנשים, איך להיפתח אליהם, בהתחלה זה יהיה באופן חיצוני ואז לאט לאט מתרגלים.

ובשביל לבצע את הסעיף השני צריך להיעזר בסעיף הראשון.

לדעת שאנחנו לא תמיד נהיה מעניינים, ולא תמיד נדע לרצות את כולם.

המון בהצלחה!!! 😊

זאת באמת תופעה מצערת..

יש חברה שבה להיות דומיננטי שעושה צחוקים זה המודל המושלם אבל לא כל חברה היא כזאת

אני גם ממש מרגישה את הקושי הזה, תמיד הייתי מסתגרת בחברת אנשים, ועם הזמן למדתי שביחידות, אני נפתחת הרבה יותר בקלות.

ועדיין קשה לי עם התחושה שאני תמיד נראית שקטה ומסתגרת, אבל ברגע שהרגשתי טוב עם לדבר עם משהי, אז הלחץ קצת יורד.

תנסי אולי למצוא איזה נקודה אחת שאת טובה בה בסיטואציות האלה, ובטוח יש!

ואני לא חושבת שהם חושבים שאת מוזרה, יכול להיות שאת חושבת את זה על עצמך..

ברגע שתחשבי על עצמך שאת הכי טובה איך שאת ותקבלי את עצמך, אז אני בטוחה שדברים ישתנו לטובה(:

1. להקשיב לעצמך ולדמיין איפה כן היית רוצה להיות עוד שנה.

2. להתייעץ עם אדם קרוב איך לעשות את השינוי בדרך הנכונה

הביטחון העצמי שלי היה ברצפה אחרי שנה אחת בהוראה 
(במקום אחר היה יותר טוב)

אבל מצד שני אח"כ כשהייתי במקומות אחרים שעשו לי טוב

ראיתי שדווקא כן יש לי ביטחון ברמה סבירה

אז לא יודעת להגיד לך.

אבל אני חושבת שטיפול בכללי זה תמיד טוב 

אני מורה וגם מטפל...

וככזה,

יש לי כאלף שאלות לשאול אותך בשביל שאוכל להתיימר לייעץ לך...

באופן כללי:

אם האישיות שלך נפגעת - תברחי משם אתמול....

ואם לא - תמשיכי, זה אצל (כמעט) כולם ככה.... בשנה ראשונה עד שנייה....

אך הינך צריכה לשאול מישהו חיצוני אם זה פוגע לך באישיות או שזה סתם קושי.

מעדכנת שסיימתי שם. (ממש כמו בריחה. רק חיכיתי לרגע הזה)

התחלתי טיפול. אני יותר בטוב.

והבנתי המון על הנפש שלי בעקבות זה

אךךךךךךךךך

מקווה שעכשיו טוב יותר !

פשוט חרדה רק מהמחשבה הזאת.

הפחד נמצא בגרון, בידיים ובלב.

פשוט באלי להעלם.

בטח את שנה ראשונה....

זוכר היטיב,

כל יום חושבים שביל מה אני ממשיכה.....

1) בפסיכולוגיה הדינמית,

זה נקרא 'מלכודת האמפתיה'.

2) תעצרי שנייה ותחשבו:

'להיות שקופה' מה זה בשבילך ? 

למה זה מפחיד אותך כ"כ ?

לפעמים דווקא אדישות נובעת מהדחקה גדולה של הרגש של האדם. לי אישית קשה להאמין שיש "יקים" קרים בלי לב. אני מאמין (כן, אני יודע שזו אמונה, כי אין לזה כ"כ ביטוי במעשה, ובכל זאת) שגם להם בסתר ליבם יש לב. זה מה שכתוב שה' ימול את ערלת לבבינו, "...והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". בין אם בנבכי עצמוּתם מסתתר לב ובין אם לא, אני בכלל לא מקנא בהם, וברור שעדיף להיות עם עודף רגש (אף שלא אבין לעולם את ההתמודדות שלכם ואת הקושי שבזה, אבל לפחות במבט מבחוץ כך נראה לי) מאשר להיות חסר לב. אני אישית בתור ילד הייתי מאוד רגשן, בכיתי המון (אז הייתי רגיש מאוד...😉), והיום אני כבר לא כזה. אבל כבן-נוער (עד השביעית בערך) שערי הדמעות שלי עדיין היו פתוחים, והייתי בוכה בענייני דקדושה ב"ה. ואז בשביעית (זה היה ממש מעבר חד, ממש שמתי לב לזה) פתאום כבר ננעלו השערים. וכ"כ קינאתי בעצמי הקודם, וכ"כ רציתי שוב את המתנה הזאת. ועד היום לצערי לא ממש נפתח לי הלב (אני צריך יותר לעבוד על זה ולהתמקד בזה, לכן עכשיו בעז"ה אתחיל ללמוד על התפילה ולנסות לשפר את התפילה שלי), ואני כ"כ מקנא במי שהלב שלו פתוח, גם אם "פתוח מדי". זה הגיע למצב שעברתי לינץ', וזה פשוט לא כ"כ הזיז לי. לא בכיתי ולא כלום. רק עזר לי לכתוב שיר אחד וזהו. אז יש לי רק לומר שאני מקנא בכם, וזהו.

כל פעם שאני נכנס ללופ הזזה ^ אני פשוט הולך לעשות משהו אחר. אחרת אני משתגעעעע.

וכאמור, אני בלחץ זמנים אז זה דיי מטומטם שאני לא עושה בינתיים מה שאני כן יכולה לעשות בכ"מ.

סרט זה רק מחמיר את המצב על ידי הצפה חיצונית.

והדבר הנכון זה להיכנס לשם ולהיות שם.  לא צריך לברוח מזה רק כי זה הצפה.

באמת מדהים

מתנה..

פשוט באלי שהתקופה הזאת תסתיים.

מעיק על הנפש

לכתוב לפחות 3-4 פסקאות על מה שמנהל לך את המוח עכשיו.