פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 14)

ולא אוכלת נורמאלי בכלל

רק סוכר, מלא סוכר. והמשקל בהתאם והתחושות בגוף בהתאם. ואני עייפה. נפשית. נפשית נפשית נפשית.

משהו שם מציף אותך ואז את ממשיכה את ההצפה עם הסוכר והמשקל והגוף.

ניסית לסדר לעצמך את המחשבות על נייר?

ובמקביל לזה עבודה תובענית.

וניסיתי

ועדיין, פשוט חולדה ועייפות ורק תחושה דל להחזיק את זה עוד קצת. וזה מה שמתיש.

אטמי אוזניים אם צריך יעשו לך טוב מאוד.

חתונה זה אחד האתגרים..

אין לי הרבה עצות-

אולי לצאת כל רבע שעה להתאווררות בחוץ,

לשבת בשולחן צדדי אם אפשרי,

לבחור באיזה שלב של החתונה להגיע,

לבוא עם מישהו.

תעדכנ/י איך היה..

לא צריך גם להילחם בו.

שנתקל במושגים האלו 

ברגע שראיתי שאחד מהמאפיינים זה משיכה לאבני קריסטל ישר נידלקה לי נורה. תמיד הייתה לי משיכה ענקית אליהם ואני עדיין מחפש אותם בטבע. גם האחיין שלי ב"ה ממש כזה אפילו יותר ממני..

מוזיקה,שירה , כנות ,ישרות,רגישות פירצת מוסכמות הכל ממש נוגע אליי חוץ מהקטע של יוגה ומדיטציה.. אבל אולי זה מתחלף עם תפילה.

נראה לי שאני איפה שהוא באמצע בין אידניגו לקריסטל 

תודה ממש על פרסום המאמר!

ומי שלא, פחות בקטגוריה

יש לי כמה חברות רגישות אבל הרוב לא כאלו.

החלק היותר מורכב זה להיות חברה של רגישות, אבל שהן מדי מדי לא מאוזנות נקרא לזה (יש מושג כזה רגישות לא מאוזנת? ) והן לא תמיד מודעות לרגישות. עם זה אני עוד תוהה איך מתמודדים...

קשה מדי להיות חברה של כאלו. בכנות. 

באמת קצת קשה החורף והחושך הזה.. זה לא ככ מוסיף לאווירה גם ככה.

הלוואי שבאיזור שלך יהיה שמש ותצאו קצת.

אני היום יותר בסדר.

אתמול היה נורא ממש.

גשם בלי הפסקה, שחור, מסביבי מלא ילדים היפראקטיביים שרק רוצים לצאת ולשחרר אנרגיה ולא הייתה אפשרות.

חזרתי הבייתה מוצפת נורא ובאפיסת כוחות.

אח״כ הלכתי לחברה וחזרתי עכשיו וזה היה לי פשוט טוב.

אני גם נפגשתי עם חברה השבוע וזה מפליא איך שזה ממלא באנרגיות

התלבשתי היטב, אבל היה כיף.

הכי טוב להפוך את זה לאטרקציה חוויתית

לקחתי גם את הבן שלי איתי. היה מעולה ממש.

אני אוהבת חורף

נהנת מהקולות של הגשם אבל לא יוצא לי עכשיו לצאת

החורף יותר קשה לי מכמה סיבות

חושבת על החיילים

לחוצה מהקור עם תינוק קטן ב''ה

ועם ברזל נמוך אז יותר קר ...

תקופה קצת מורכבת ומאד מוצפת, אבל שורדים. 

מוצאת לעצמי דברים שיחזיקו אותי עם ראש מעל המים. בעיקר יש לי כמה חברות קרובות שאיתי ממש (למרות שלא יודעות על הרגישות)

החורף פחות משפיע עלי לאחרונה, גם כי יש גשם שהוא משמח אותי, וגם כי לא פנויה נפשית להכיל אותו. אז לא מתייחסת אליו...

שוקעת בלימודים שעושים לי טוב ועוזרים לי להתנתק מהשאר.

האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב.

אל תקשיבי לאנשים שמנמיכים אותך. זה קשה אבל שווה את זה.

זה עוד שורף ולא מרפה...

מעבירה את הסיטואציות במוח שוב ושוב- מה עשיתי לא בסדר? מה עשיתי למען ה'?

בסדר של מי?

איזה כאב מתסכל. אוף.

של אבא, מעולם ותמיד.

והוא לא יודע שהוא גורם נזק לא יתואר לנפש שלי וליכולת שלי ליצור אינטרקציות בריאות, או לפתח מערכת יחסים. 

וזה חוץ מההצפות שמטביעות אותי עד חוסר יכולת לנשום.

אני מודעת להשלכות כיום, לאחר שעברתי טיפול קוגניטיבי התנהגותי בו הבנתי שהעובדה שיש לי בעיה ביצירת אינטראקציה (בעיקר עם בני המין השני)- מקורה בחוויות מהילדות, בהן התגובה של אבי לנוכח אינטראקציות בין מגדריות תמימות לכל הדעות שקיימתי- הייתה כזו שהותירה בי רושם שקשה מאוד למחות, עד היום. וככל שאני מנסה להתקדם משם- אמירות מהסוג הנ"ל גורמות לנסיגה שלא תיאמן בתחום הזה.

הרגישות הזאת תגמור אותי.

קשוח ממש.

הרגישות שלך לא "תגמור אותך" אלא את צריכה ללמוד להכיר אותה וגם לכבד אותה.

לדוגמא כשניהלתי שיחת חולין עם ילד או נער או בחור, או אפילו כששיחקתי עם ילד כדורסל.

כאמור בתקופה האחרונה הבנתי את ההשלכות.

או שרק זה?

כשהדברים מאוזנים

האור שלך זורח בעולם ולא מסנוור אף אחד

...ותודה על המשפט הזה, מעניין מאיפה בא.

לא תמיד מותר לטעות, ולא תמיד זה בסדר.

לא תמיד הכל חייב להיות מושלם ובלי שום טעות.

אדם רצח אדם "בטעות", זה לא תמיד תירוץ הבטעות.

לרוב ניתן היה למנוע את הטעויות למינהם...

אני חושבת שבהתחשב בזה שאנחנו אנשים רגישים מאוד, אנחנו לא נגיע למצב של ״לרצוח בטעות״ וגם אם כן, סביר להניח שהמצפון שלנו לא יגיד לנו שזה בסדר לטעות בכזה דבר אלא נאכל את עצמנו כל החיים.

לא לטעויות כאלו התכוונתי.

התכוונתי לטעויות יום יומיות שקורות לכולם.

תארי עצמך נוהגת בכביש מהיר, ופתאום מקבלת בשורה קשה או עולים בך דברים שיכולים לגרום למעין איבוד הדעת. ובטעות זה לא משתלט ו..

אז זה דוגמא סתם שיש טעויות נוראיות. 

כנראה דיברת על טעויות פחות חמורות, שיותר קל לשוב עליהם בתשובה שלמה..

נכונים בעיניי. וזה מדהים כי את מתארת תהליך של לשחרר את התדמית ולהסכים להיות מי שאת תוך כדי תנועה, תוך כדי עבודה, ולהעביר את המיקוד הפנימי מהנעה חיצונית להנעה פנימית שמקבלת את המערכת הזו שמשתלמת. וזה לא תמיד קל לעשות את זה.

יש מי שקל להם או לימדו את עצמם להיות בנינוחות עם טעויות, ושזה אנושי, ויש מי שטעות עלולה להשבית אותם מלפעול ולעשות, או לעשות רק בתנאים מאוד מסויימים כי ''מה יגידו'' ו''איך זה יראה?" מאוד שם, יש שיקראו לזה פרפקציוניזם. ולרוב זה לא יהיה בגלל שהם לא מאמינים באנושיותם ובזה שהם משתלמים ולומדים ומתנסים וגם טועים, אלא בגלל התגובה והפידבק מבחוץ בין אם בעבר או בהווה, שנקלט ומשפיע הרבה יותר בגלל הרגישות הגבוהה.

הייתי רוצה לכתוב לך עוד דברים או לשאול אבל מרגישה שזה כבר לא משהו שאכתוב בפורום כזה, במיוחד כשבחרתי לכתוב מהניק שלי.

זה מאוד אנושי וטבעי שאם שומעים משהו מעציב הרגש מגיב לזה. ולפעמים גם יכול להיות מצב שנשמע משהו והתגובה תהיה הלם, וההתפרצות הרגשית תקרה רק כשנהיה עם עצמנו.

אני הייתי שואלת את עצמי שתי שאלות:

מה עורר את הבכי הזה? האם הסיפור עצמו או המקום שבו זה נגע אצלי? לפעמים הסיפור נוגע בטריגר עמוק שמפעיל את הבכי.

ומול מי אני נמצאת ומה בגדר סביר בסיטואציה ומה זו תגובתיות יתר במצב הזה? כי זה מאוד משנה מתי, מול מי זה קורה, באיזו מידה ומה המקום שלנו מול האחר. כי יש הבדל אדם קרוב יותר לכזה שקצת יותר רחוק ופחות מוכר, כמו בין בכי של דמעה שבורחת מקצה העין, בכי זורם לבכי תמרורים כאילו הדבר קרה לנו עצמנו.

מה הייתי עושה? מקבלת את זה שזה אנושי לבכות, ואנשים רגישים יותר ננגעים וזה בסדר, וזו מתנה שמאפשרת חיבורים עמוקים במקום מאוד פנימי. יש בביטוי הזה משהו מאוד מחבר, כי בכי זה סימן שמשהו נגע עמוק אצלנו ולא משנה הסיבה. ובשלב הבא, כדי לעצור לעצמי לווסת את הרגש ולהרגיע משהו בפנים מנסה לייצר הבחנה בין הסיבות לבכי - האם זה של האחר וזה בכי של הזדהות והשתתפות, ושם מזכירה לעצמי שזה לא הסיפור שלי, ומבררת אם יש לי דרך לתמוך ולחזק שם, או שזה בכי של נלחץ לי פה טריגר ופונה לעבודה עם עצמי.  

1.  צעקתי על מישהו והצעקות חזרו אלי כמו הד, נפגעתי מהם גם

2. אנשים רגישים אולי יותר עדינים ואז את בוכה מהבהלה

כשאת מרגישה את הסיטואציה הזו - תעצרי רגע. ותשאלי בפנים האם הכאב הזה שלך? אם כן - יש  בירור לעשות. אם לא - להבין שזה לא שלנו ולבקש ממנו ללכת.

ומה שכתבתם רלוונטי גם לזה

אז בכל מקרה תודה למי שענה🩵

כי לפעמים האחר לא במצב להכיל ולדעת איך להתנהג, ואז מתאכזבים מהשיתוף כי לא מקבלים מה שציפינו לו ..

זה בכללי.

תחושה כזאת שתמיד נמצאת לי בגוף של, אני צריכה לשתוק ולא לדבר.

בעצם לא משנה מה היתה התגובה של השומע הית מגיעה לאותה הרגשה?

המבחן שאני אוהב לשים כמתכנת זה פחות או יותר  הדבר הזה:

אני בוחן התנהגות מסויימת של מישהו אחר או שלי מול מישהו אחר.

אם במקומות אחרים אני מתנהג אחרת - זה אומר שאולי יש לי בעיה מול המישהו הספציפי ואולי זה שלו.

אם אני מתנהג במקומות אחרים אותו דבר יש סיכוי טוב מדי שהבעיה אצלי ואני צריך לחפש את  הנקודה אצלי בפנים.

זה מקום שאת נמצאת בו הרבה זמן חשוב שיהיה לך מקום.
תנסי להבין מאיזה מקום זה נובע ולנסות להבין ולטפל בנקודה, אני מרגישה לא שייכת לפה? אני מרגישה שזה לא מעניין אותם?...
בסוף הרבה דברים זה בראש שלנו וצריך לשחרר את זה, וזה המון עבודה.
וחיבוק.
 

מזדהה במאה אחוז. 

מחזק לדעת שלא לבד בזה.

שזה הטירוף של איך המערכת עובדת כשלא מבינים אותה

לגבי השליטה והקשב פנימה יש אחרים. בטח יש אבל כרגע זה מה שעולה לי.

בשבתות אני בלי פלאפון, ואז אני אפילו לא זוכרת שיש מלחמה. אמיתי. אני כאילו במוצש מדליקה את הפון ואז כזה אה נכון, יש מלחמה.

עסוקה בדברים שממלאים אותי בטוב ב"ה.

בהתחלה זה די המם אותי המלחמה. עכשיו כבר לא.

איך לך?

כדאי לשים משהו לזכור את זה. 

כמו שתיקנו דברים לזכור החרבן (לא לשים כל התכשיטים, להשאיר מקום ריק בשלחן, אמה לא מסויידת ולא לשיר), כך לא נכון לשכוח שמאות אלפי יהודים בסכנה ובלחימה. המינימום זה להתפלל עליהם ולהשתת, בצער איתם.

בשבת אני במקום אחר לגמרי. הרגשה של שבת. של טוב...

(מעניין אם אני של לפני 10 חודשים היתה שומעת את אני של עכשיו, איך היא היתה מגיבה...)

השבת מתו כ 8 חיילים!

והרבה פצועים, וחיילים ישנו בגשם והסתכנו.

הערה שראוי לומר: מי שהידיעות האלה פוגעות בו כי הוא לא יודע איך להתמודד איתן, עדיף שימעיט בחשיפה. אפילו שיתעלם. כי חייו קודמים.

ואולי עדיף ללמד השקפה נכונה על המצב המורכב והכואב, השקפה עם אופטימיות ואמונה לפני שאומרים לאנשים שהם אמורים להשתתף בצער כי זה עלול להוביל למקום לא טוב בכלל. וד"ל.

יש דברים שאני יודעת מה הם עושים לי ולכן אני לא חושפת את עצמי אליהם. מבחירה. לא מהתעלמות מהרוע והכחשה, אלא מידיעה מה טוב לי ומה לא.

זה נכון שאולי עדיף להמנע מלהחשף לכל מיני פרטים ולהזהר מכל החשיפה.

אבל להגיד משפט כמו שהיא אמרה: שלא מזיז לה כבר. או ששוכחת לגמרי מהמצב.

זה בזיון לדעתי.

דמוקרטיה

ולדעתי יותר עצוב שזה כבר המצב, שרגילים אליו... שילד קטן שמשחק בטילים ואזעקות או מחבלים ומדבר על שבי, שזה הפך למשהו שקורה...

ואין מה לעשות, המלחמה הארורה הזו שבחסדי שמיים עצומים אנחנו זוכים בה להמון ניסים, נמשכת כבר חודשיים וחצי, ואנחנו לא יכולים לעצור את החיים בגללה. עושים מה שיכולים לאחרים. אבל צריכים להתקדם הלאה.

אם היה לך בן או אח בצבא גם היית שוכחת מהכל וחיה כאילו כלום??

אני בטוח שאפילו אם הוא לא היה במקום מסוכן היית דואגת לו וזוכרת מצבו. ולא אומרת מה אכפת ממנו אני ממשיכה החיים.

אז כש"כ שמאות אלפי יהודים בסכנה או בצער ממש שזה נורא לזלזל ככה.

ואפילו לא לזכור זאת ולכתוב שלא מזיז.

כלומר - מה שצריך לעשות טכנית עושים. אם יקחו אותי למילואים (רציתי, יותר מפעם אחת, לא לקחו) - זה אני אעשה בשמחה.  מה שצריך לעשות עושים.

היה לי עבודה שקשורה למלחמה בכמה השלכות צד ועשיתי את זה וזה היה לי חשוב.

אבל - סתם להיות שרוי בחדשות ובצער סתם - זה לא מועיל לי ולא מקדם אותי. בכלל בכלל לא מקדם אותי. זה פשוט לא הדבר הנכון בשבילי.

עם ישראל יסתדר גם בלי המועקה שלי בבטן. אני צריך לתפקד.

בעלי מגוייס

וב''ה בהריון

אז בתוך כל זה נמצאת בהרבה מאוד חוסר וודאות ואפס יכולת לתכנן קדימה

מצד שני אני ממש לא בחדשות מעדיפה להתפלל ולדעת מה קורה רק במינימום אחרת אני מרגישה שהמתח יהיה לי לא בריא 

בהצלחה שם...

הזמן הזה הוא מורכב ועוד יותר מורכב האי וודאות.

מה שעוזר לי-

להיאחז במה שיציב- בוקר, צהרים. ערב. שמיים, חצר.

ואז כשמגיע משהו קשה- יש יותר מוכנות לקבל אותו ולא לשקוע- להמשיך בשגרה הקבועה בכל זאת.

נראלי כמעט כולם היום עמוסים יותר רגשית, המלחמה נוגעת בכולנו ברבדים שונים וההבנה שזה מה שמשפיע מאוד חשובה .

כמה עצות

1. לקחת בחשבון שאת עצבנית ומוצפת יותר פשוט בגלל המלחמה.

2. לדאוג ליותר זמן לנשום ולהתאוורר ולהוריד לחצים כמה שאפשר. לא תמיד אפשר, אבל מה שכן מאוד משמעותי נגיד לדאוג לשתות מספיק ...

3.למצא זמנים ודרכים לפרוק את הרגשות מהמלחמה והיומיום 

אבל כן אפשר לעבוד איתם. לדבר איתם, להרגיש אותם.  ובמקום להתעצבן על אנשים שלא קשורים צריך פשוט להבין את הקושי ולקבל אותו.

לגבי בזבוז הזמן - הוא לא בזבוז זמן. את זקוקה לו לעיבוד הרגשי שלך וזה באמת בסדר גמור.

אבל האמת היא, שאין מה לבוא אליהם בטענות. זה שלהם. אנחנו יכולים לשלוט רק על התגובה שלנו. 

אבל רק מאשימים אותי

ואין כוחות לשאת את זה יותר.

אנשים שלא מבינים מה זה רגש, בטח שלא מבינים מה זו רגישות יתר...

אולי הם באמת צודקים?

איזה יתרונות יש ברגישות הזו שאין להרבה אנשים ואולי הם אפילו מקנאים בך על זה?

תעשי משהו שיעשה לך טוב.

נשמע קשוח

את בן אדם רגיל שבנקודה הזאת את לא רגילה. 

אין אדם רגיל, לכל אחד יש את הנקודה שהוא לא אוהב בו ושמאתגרת אותו.

כששקועים בקושי שלנו זה משכיח מאיתנו קשיים אחרים... אבל אם תחשבי על זה אני בטוחה שאת מודה שאין לך נקודה קשה אחרת כמו מוגבלות פיזית חלילה והתמודדויות אחרות.

מה אפשר לעשות כדי להקל עלייך? אטמים אולי? רגעים לעצמך? מוזיקה אהובה?

מה שאת יכולה לעשות כדי להקל תעשי וכשנהיה לך מאתגר מדי את לא חייבת להיות כמו כולם... תקשיבי לעצמך...

רגישות זה דבר טוב בעיקרון, רק שכמו כל מידה צריך למדוד את המינון הנכון עד כמה שבשליטה שלנו.

שתדעי שאני גיליתי שדברים שמובנים לי מאליו בעצמי הם בעצם מיוחדים בעיני אחרים... ואני חושבת שככה זה גם עם הרגישות שלך. אנשים לא רגישים יכולים לעמוד מהצד ולהתפעל ממך ולראות את הרגישות הזאת כפלא, כי הם רואים את זה מבחוץ עם כל הדברים היפים שהיא מבינה איתה. אמפטיה, רחמים, עדינות, רגישות וכבוד לזולת, הכלה והקשבה, שימת לב לפרטים, עומק, לב פתוח, ערכים גבוהים ועוד. נכון היא גם אתגר ולפעמים אתגרים נראים לנו כמו הר שרק מפריע בדרך וזה נורמלי. אבל יש רגעים שאנחנו מצליחים לראות את זה אחרת ולהתקדם...  בסוף את תתגברי גם על האתגר הזה

💗

העולם כלל לא מרושע אולי להיפך.

יש חסרונות, אבל הרוב המוחלט מעולה!!!

מותר לו להגיד מה שבאלו!! תחבקו, תבינו. שונאת ששופטים. 

מה גורם לך להרגיש ככה?

לפעמים לתת מילים למה שמרגישים עוזר להיכנס לפרופורציות נכונות לפחות עבור עצמנו. זה באמת לא קל לפעמים, להתמודד עם העולם הזה וכל הניסיונות האלו שאנחנו עוברים. יכולה להזדהות עם ההרגשה הזו שלך.

עריכה: עכשיו רואה שכתבת פה לא מזמן.. נשמע לא קל.

אם אפשר הייתי רוצה לשתף בשני דברים שעוזרים לי במצבים כאלו, אולי יעזרו גם לך. מישהי אמרה לי פעם שלפעמים ממי שהכי אוהב אותנו ניפגע יותר מכל אחד אחר, כי יש שם קשר וחיבור עמוק יותר ולכן גם יותר נפגעים. ואז יש מצב שאם נדע מה הכוונה האמיתית של השני ונדבר על זה, תהיה לנו יותר הבנה ובהירות והלב יהיה יותר מקבל, גם אם זה יקרה שוב... וכנראה זה יקרה, כי ככה זה כשמאוד קרובים, אנחנו לא חסינים לגמרי מטעויות ומפגיעות. אבל ההבדל יהיה שהפעם אנחנו יודעים שזה בא מאהבה, שיש כאב כשכואב לנו ואנחנו לא לבד, והכל זה חלק מתהליך שלם של תיקון הרבה יותר גדול שיום יבוא ונבין יותר. עכשיו זה שלב בדרך, ולא כולה גלויה תמיד לעיניים שלנו.

זה לא בדיוק אותו דבר אבל אפשר ללמוד קצת לעניין אחר. ה' אוהב אותנו, גם אם אנחנו לא מבינים ושואלים המון למה ולמה ולמה על המציאויות והמצבים ההזויים והלא נורמליים שאנחנו פוגשים או מתמודדים איתם באופן אישי. וכשקרובים כל כך ונפגעים כל כך, צועקים וכועסים ומאוכזבים... אלה רגשות טבעיים במצבים כאלו שנפגעים ממישהו קרוב.

ועם זה אולי מה שיכול להחזיק אותנו קרובים זה להאמין שה' מצטער איתנו בצער שלנו, הוא רוצה את הטוב ביותר עבורנו וזה מה שעושה, גם אם זה לפעמים נראה לנו הדבר הכי נוראי שאפשר ומי יכול לחשוב בכלל שיש בדבר הזה קמצוץ של טוב...

מה הדבר השני? כל יום להשתדל לחפש לפחות דבר אחד קטן שיש לנו או שטוב בחיים שלנו, ולהגיד עליו תודה אמיתית. גם אם הלב מסרב או לא מוצא על מה, אפשר להגיד תודה על זה שרוצים למצוא משהו טוב, לפעמים זה המון שבכלל יש רצון. בקצב שלו הלב יפתח ויראה יותר ויותר טוב.

חיבוק לך🤍🦋

מתי את מרגישה ככה?

זה הרי לא פעם ראשונה. זה חוזר על עצמו. 

תבדקי איזה דבר כל כך מציף אותך, ועם זה יהיה אפשר להמשיך הלאה ולהתמודד *איתו נקודתית* ולא עם כל העולם.

נסו לעבוד על הרגישות שלכם

ככה זה נראה ונשמע. הבכור שלי ברח ושלח לי בווטסאפ שרועש לו מדי.

דווקא לי סבבה

את עובדת בחדר שיש בו הרבה אנשים? צפוף כזה?

אין לי איך לעזור...

אבל חיבוק🫂

יש אנשים שיותר מחוברים למעשה ויש כאלה שמחוברים יותר לרגש.

זה מפריעה לך שאת ככה? היית רוצה להשתנות?

זה מפריע בסיטואציות חברתיות לפעמים...

מרגיש לי לא מאוזן...

https://www.bettibach.com/clematis תקראי את זה. זה התמצית של האישיות שלך (יש עוד)

ויש עוד תמצית שעוזרת לעולם המעשה. את יכולה לקרוא כאן

https://www.bettibach.com/hornbeam

אם תעבדי על זה, זה יכול להשתפר, זה הרבה תלוי ברצון.

כי זה בעצם ללכת נגד האישיות/הטבע שלך...

ויש כל מיני דרכים להתקרקע ולחיות את עולם המעשה. 

את יכולה להתחיל בלעשות פעולות מעשיות שקשורות לבית, גם אם זה קשה.

פעולות קבועות. מאמינה שגם ספורט עוזר, (לא ניסיתי, אני לא אוהבת... )

אישית אני פשוט לקחתי פרחי באך וטיפול אנרגטי וזה עזר. 

מה זה שותים את זה? וזה באמת עובד? 

זה יותר טיפות ששמים מתחת ללשון. לחלוטין עובד.

פשוט הרבה אנשים לא מכירים את זה. מכירים רסקיו להרגעה אבל לא את שאר התמציות... 

פשוט להכיח עצמך בכח ללמוד דברים מסודר ורציני, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

אני מצליחה ללמוד כי זה גם משהו מופשט, אבל זה עדיין תיאורטי

אני יכולה ללמוד ולדבר על מה שלמדתי אבל יותר קשה לי לדבר על סתם דברים או לעשות סתם דברים

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" נכון.. מנסה, תודה