איך עברתם בשלום? דיונים וכאלה
אההה אוי ווייאנונימי (3)
לא בא לייאש או לדכאות, אבל זה ממש יכול להיות קשוח.
זאת תביעת גירושין עם ויכוח אני משער לא בהסכמה.
זה משתנה בין אנשים, ואם יש ילדים זה ממש משנה וכמה הויכוח הכספי..
עדיף לבוא עם משהי שמכירה (לא כדאי אמא לרוב) ולבחור טו"ר סימפטי ולומר לו החשש (הוא צריך להבין). והדיינים נחמדים לרוב!!
אוי 
משה
צריך מישהו שעבר כבר את הסרט הזה ויודע להגיד מה חשוב ומה לא. אם תרצה יש לי כמה רעיונות.
אני לא יכול להגיד מה נכון ומה לא נכון בהיבט העורך-דיני, אבל ברמה הרגשית יש לי כמה מכרים שמבינים מה נכון לעשות ואיך.
עורכת דין זה טובמשה
אתה צריך מישהו שיאזן/יתייחס אליך רגשית. זה הכי חשוב לך. את העבודה המקצועית היא תעשה וזה התפקיד שלה.
יצא לי (כתובע)משה
היה חוויה מציפה ממש, אבל התמודדתי יפה. בדיעבד ההצפה דווקא עבדה לטובתי.
מה הצורך שלך?משה
היה שני דיונים בבית משפט. היה הצפה מטורפת. פחות נוראי כי עיקר הטיעונים שלי היו מוכנים בכתב מסודר אז לא גמגמתי או משהו.
צריך להבין לעומק מה את/ה צריך/ה לעבור ולנסות להגיד לך מה אפשר. באישי אם יש צורך.
בא לי לכתוב את זה פה כי פה יבינומשה
אני סוגר היום 36 שנים על הכדור הזה.
ונדמה לי שמאוזן (ברגישות) יותר מאי פעם. להרבה דברים שחרפנו לי את המוח והלב והגוף במשך שנים יש תשובות ובאופן כללי העולם קצת יותר רגוע.
היו שנים שהיו לי התקפי חרדה סביב התאריך הזה. בדרך כלל ביום חמישי בלילה (עבודה וזה) שבוע או שבועיים לפניו. תחושה של לא הספקתי ושל לא מספיק טוב או לא מסוגל/רוצה לקדם משהו ש"צריך". אני חושב שוויתרתי על הדברים האלה. אני עושה את מה שאני יכול ומבחינת הרגישות - אם אי אפשר זה גם בסדר. לא חייבים להילחם חזיתית בכל אנרגיה ובכל דבר.
וואומבולבלת מאדדדד
איזה כיף זה להיות שלם עם עצמך. עם המקום שלך היום. ולהרגיש שאתה מאוזן. זה נראלי אחד הדברים הכי קשים שיש. ועוד להגיע לתובנות האלו ביום שתמיד היה הפוך כ"כ... שאפו!
ומזל טוב!!
תודה, מבולבלתמשה
לא יודע אם "שלם עם עצמי". אני לא. אבל אני בדרך לשם והרבה יותר קרוב לשם מאתמול או משבוע שעבר. וזה מספיק...
זה לא רק מספיק. זה מעולה.מבולבלת מאדדדד
הטוב ביותר האפשרי.
על המשפט השני אני מסכימהמבולבלת מאדדדד
אבל אם כל פעם כשאדם מצליח, יגידו לו שהוא צריך עוד, זה יפיל אותו ממש. וזה גם לא נכון לעשות את זה. כל הצלחה חשובה.
(אני לא יודעת מי את/ה אבל יש לי הרגשה שלא ממש מכיר/ה את הפורום והרוח בו..)
אז ברוכה הבאה קודם כלמבולבלת מאדדדד
לא עושים אווירה דיכאונית. אבל אנשים משתפים פה עם אתגרים שהם מתמודדים איתם הרבה פעמים. אנחנו פה כדי לחזק את האחר.
יש גם זמן ויש מגבלות של המערכת והנפשמשה
בנקודת הזמן הזו אני לא יכול להיות יותר טוב ממה שאני. יש רשימה של התקדמות וזה בסדר.
באותה נשימהביישן נ
צלחת את משבר גיל הארבעים בשלום
זה נראה ככהמשה
אני אמנם יותר קרוב לשם מאשר ל30 ובטח מאשר ל20, אבל תמיד עוד אפשר להפתיע אותי.
מזל טוב!ילדה של אבא
הרבה טוב ושפע! ונחת!
זה יפה שאתה מרגיש הבדל, ורואה שהתקדמת
בסוף הכול זה תהליכים שהחיים מלמדים אותנו, ושנזכה להתהלך בהם ולהגיע ליעדים טובים, ושנתקדם.
תודה על השיתוף
מגניב כי אני כבר כמה חודשים לא כאן (ולא בפורומים בכללי) ובדיוק היום נכנסתי
תודה ! 
משה
מזל טוב!פלוני בן אלמוני
בהצלחה בהמשך הדרך!!
מעניין מה תגלה לנו בעוד שנה..
תודה !משה
מזל טוב, משה!אלעזר300אחרונה
שיהיו בעז"ה עוד הרבה שנים טובות, פוריות ושמחות!
איך מתמודדים עם דכאון חורף?מבולבלת מאדדדד
\\אני:))))
..אני:))))
מחכים לחנוכה🥺הרמוניה
...הרמוניהאחרונה
הכל בראש זה נכון אבל יש דבר כזה, דברים טבעיים משפיעים עלינו,
נכון שזה לא תירוץ- אבל זה אתגר
הבטןאנונימי (פותח)
יש דברים שלהיחשף אליהם גורמים לבחילה קשה כאילו זה מה שהיה חסר עכשיו בנוסף לכל. ויש דברים שמעל להיגיון וליכולת ההבנה. זה מסוג הדברים שלא אבין.
רק להתרחק מהם כי זו ממש אש צולבת על הנפש מה שנעשה לה שם, זה מה שנשאר. מרגיש בלתי אפשרי אבל אם רוצים להישאר בחיים, חייבים חייבים חייבים לברוח משם כל עוד נפשנו בנו.
ואין יותר מילים , פשוט אין.
כן..אנונימי (פותח)
מוכר עד כאב המקום שמנסה לדלג שלבים ישר לטוב בכל זאת והחלטתי שלא עוד. אם כואב לי אז אזעק את הכאב!!
כל הזמן עולה הכאב הזה והבחילה יחד עם זה, ואין כח לשתוק, ואי אפשר לדבר אז זועקים מה שאפשר לזעוק במגבלות הקיימות שהן כלום ושום דבר במציאות הזו.
זה השלב האחרון להכיר בטוב שבזה, ואל דאגה זה כבר נעשה עוד לפני ההכרה בכאב. אז בבקשה אל תשתיקו לי את הכאב בדיבורי ''זה טוב'', כי עכשיו זמן כאב. זה המקום שהדברים נכתבו ממנו, ואין עניין לברוח ולטייח כאב ורגש ומה שנעשה ומה שמרגישים ביחס לזה. אם לא, זה יסחב בפנים בלי שיחרור אמיתי.
האמת?אנונימי (פותח)אחרונה
רק ה' שומע ומבין.
אם יכולתי להזהיר ולכתוב כל מה שהייתי רוצה לכתוב כדי להזהיר אחרים, זה מזמן היה כתוב אבל אי אפשר לצערי.
תשמרו על הנפש שלכם, אם משהו מרגיש כמו שכתבתי, אש צולבת על הנפש או יחס מרעיל וכזה, פשוט תתרחקו וכמה שיותר מוקדם יותר טוב כי אנשים עם רגישים הכי נפגעים מאנשים כאלו.
אין לי ארץ אחרתבלומה נאכט
הכל סוגר עלי
אין לאן לברוח
אני מפחדת מהבאות
הלב שלי לא יעמוד בזה לאורך זמן
ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני
אנה אפנה
נושמים? /לילה טובפרח-אש
מוזמנים לשתף, להגיג הגיגים וכדו
נושמיםמשה
אני מודע לאיך המערכת מציפה אותי ומתמודד יפה מאוד השבוע וגם בסוף שבוע שעבר.
האמת תקופה קשהמבולבלת מאדדדד
מכל מיני סיבות.
ובוכה המון. המון.
אבל יש דברים שמחזקים בתקופה הזו.
נשמע שזה משהו פנימי אצלךמשה
ולא רק קשור לסיטואציה הקיצונית בחוץ.
נכון מאדמבולבלת מאדדדדאחרונה
דווקא המלחמה כמעט בכלל לא משפיעה עלי מצד עצמה.
קצת כן מצד ההשלכות שלה.
אבל ערעורים בעצמי בנפש. וכמה התמודדויות במקביל. שכל אחת גומרת יותר...
בוודאימשהאחרונה
אנחנו חשופים הרבה יותר לדברים האלה וחווים אותם בעוצמה גדולה יותר.
קראתי פעם אצל חברת פיסי שאחד החומרים נוגדי דיכאון (ציפרלקס) גם מוריד רגשות (חיוביים) אחרים. נשמע שהוא פשוט מוריד את העוצמתיות של כל מה שיש במערכת.
כותרת כלשהי.חצי משלם
קשה לי דברים שלא קשורים למלחמה ולטבח.
ויש לי מצפון על זה.
וכמובן לא לדבר מול אחרים עכשיו אבל איפשהו גם מול עצמי אני לא מדברת את זה... ולא רק בגלל המלחמה אבל המלחמה מקצינה את זה יותר..כנראה.
אשמה?משה
לדבר מול עצמך (או בפורום) זה כבר מתנה. תנסי לתמלל מה קורה קומה מתחת.
זהו שזה לפעמים נכון ולפעמים לאמשהאחרונה
צריך להיות בקשב בפנים. לפעמים נוח להתעסק ב"צרת רבים" שאין לנו הרבה מה לעשות איתה ולא להתעסק עם הדברים הקטנים ואולי השוליים אבל שאותם אנחנו יכולים לשנות.
__הרמוניה
כן זה מפחיד כמה אני קולטת אנשים לעומק
אבל חשבתי שזאת יכולת של כל הבנות...
זה באמת מדהיםהרמוניה
גם ליבלומה נאכט
עלי אישית זה מקשה נורא. נורא!
רואה באיחורבלומה נאכט
כן מקשה מאוד, בטח איזו שאלה.
יש דברים שאני לא רוצה לראות ולדעת בהקשר למה בן שיחי חושב עלי או על נושאים שונים באופן כללי
כעחוֹם
זה גם מפחיד כי אתה נפגע נגיד מהבעות של אנשים כי אתה תולה עליהם כ''כ הרבה וזה לא תמיד פייר להם.
וגם לפעמים טועים;)
איך אתם מתווכים את עצמכם לעולם?😉חוֹם
מרגישה מוזרה בפניהם כל פעם שאני מתכנסת לעולם של עצמי
שהחברה לא יודעת איך לאכול אותי לפעמים...
לפעמים כשאני נשטפת מחשבות או רגשות באירוע חברתי (לא דווקא גדול ומלא אורות ורעש, פשוט עמוס רגשית...) ,
שלא ייחשבו שאני לא חברותית או לא מעוניינת בחברתם...
..אנונימי (2)
אל תשכחי שלכל אחד יש את המוזרות שלו...
אנשים שיאהבו אותך יאהבו אותך בכל מקרה ויגידו שפשוט ככה את וזה חלק ממך, ואנשים שמחפשים להסתכל על אנשים מוזר ולשפוט אותם לפי המבחוץ ולפי אמות המידה שלהם לנורמלי כנראה לא יהיו הקרובים אלייך.
מותר לך לא לנסות למצוא חן, לא ככה?
תתפלאי אני פעם שקעתי במחשבות וראיתי שחברה מסתכלת עליי, ובפעם אחרת ראיתי שהיא מחקה אותי! את המבט החולמני שעשיתי... יעני זה היה נראה לה מגניב ועמוק כזה.
חשוב ביטחון עצמי ולא להתפס לפרשנות שלילית לעצמנו.
וגם למדתי ש"לכל זמן ועת לכל חפץ..."- זה אומר שאני לא מעוניינת לשקוע בעצמי בכל מקום, אלא לתחם את המחשבות ולשחרר אותן בזמן שאני לבד לדוגמא, ובזמנים אחרים כשאני באמצע עשיה להתרכז בעשיה. אחרת זה מנתק אותי קצת.
תודה♥️חוֹם
זה נכון מה שאמרת, לא תמיד אני זוכרת בפועל לשחרר
החלק השני- קראתי בעוד מקום, שזה גם טוב לתת לרגשות מקום, פעם ביום לעצור ולהיות עם עצמי
זה גם עוזר שאתה לא מסיים יום או שבוע מפורק מוצף רגשית... מאזן את זה כזה...
וגם סתם התחשבות בעצמךָ;)
ליל''ט
סיטואציות לילהפרח-אש
אני עייפה רוצה לישון ולא בטוחה למה אני מסתבכת במקום
קמתי רגע לשירותים ולא היה משהו מיוחד שהפריע לישון אז מה הקטע?
נזכרת שמלחמה ואני מפחדת ודואגת ועוד מלאנטלפים רגשות והצפה כללית
משהו משתחרר (מין 'אה. כן' שכזה) נושם קצת ואני הולכת שוב לישון
לילה טוב
לילה זה מקום שלפעמים מציף דברים שביום נדחקיםמשה
העבודה דוחקת, היום דוחק, המשימות ולמי שיש גם ילדים.
אני חושב שלהבין למה לא רוצים לישון, עוזר המון.
למשל אנשים שהם "עבדים" - בבוקר עבודה ,בערב בית - לפעמים הגוף בכח לוקח זמן לעצמם ואז הם יושבים ורואים סרטוני נטפליקס או איזה הבל אחר עד שהם עייפים באמת, ובכך הם דופקים לעצמם את היום למחרת.
לחבר כזה המלצתי פעם לשבת עוד שעה בעבודה ולראות סרט. אם הוא לא יקח את הזמן הזה לעצמו מראש הגוף "יקח את זה" בכחץ
זה בסדר קורה גם ביום שנתקעת ככהפרח-אשאחרונה
פשוט זוכרת לשמור עלי ושמלחמה והמון וזה בסדר לגמרי להיתקע לפעמים
בהצפה של סטרססססססססססמשה
עוד לאאנונימי (7)
עוד לא מתחילה לעכל בכלל מה עברתי.
וכמובן לא מצליחה לישון מרוב שהגוף עדיין מלא במתח ולא נרגע.
ואם חדשות זה סטרס מתמיד ולא מותאם לאדם רגיש אז מה אגיד על החוויה שעברתי.. שאנשים סביבי לא ממש הבינו את הסיבה לסף הרגישות הנמוך בטירוף לכל דבר סביבי.
ולמה גם עכשיו כשאני במקום יותר רגוע המערכת עדיין קופצת מכל דבר ולא נרדמת והמוח מתרגם כל רעש לצרור יריות, שריקות טילים ומיירטים, ירי טנקים ופגזים או נפילה.
כולל הרגשת האדמה הרועדת.
אין לי מילים עוד. רק דמעות.
ולראות אחרים אמיצים יותר ורוצים לצאת ולתרום ולעזור, אפילו תחת ירי ואש, ואני רק חושבת על זה שלי אין את היכולת הזו, המערכת שלי מתפרקת רק מלשמוע אזעקה. ומרגישה שברחתי, כי הפעם זה כבר יותר מדי עבורי, במיוחד כי מצאתי את עצמי במקום מסוכן יותר מהמרחב הטבעי שלי. ומרגישה חסרת אונים שרוצה לעזור במשהו ואין לי במה. חוץ מלהתפלל ולבכות ולא להוסיף לאנשים אחרים מטלה לדאוג לה בדמות אישה חרדה וחסרת יכולת תפקוד, אין לי איך.
ולבכות. פשוט לבכות.
🌅
(בועית אור)
אני מזדהה עם כל מילה ומילהבלומה נאכט
רק שאני כן מוסיפה לאנשים "מטלה לדאוג לה בדמות אישה חרדה" לצערי..
כןבלומה נאכט
בקריאת תהילים לזכות כל עם ישראל.
האמת שזה הדבר שהכי מרגיע אותי..
שנשמע רק בשורות טובות.
אם החיים הרגילים הם מצב מלחמה עבור אדם רגיש, אז מה זאת מלחמה באמת...
תודה, חזרהאנונימי (7)
זה לא משהו שמעכלים בכלל..
ותדאגי גם לך, טוב? תנסי למצוא את האיזון בין החוץ לפנים. אני עצמי מנסה לשים לב מה אני צריכה, לפעמים זה לפעול החוצה לפעמים להתנתק לפעמים להיות לבד.. כמה שמאפשר המקום.
אל תהססי לבקש ולקבל עזרה אם צריך, גם מאנשים סביבך. חיבוק, הקשבה או יותר מזה. אני אומרת גם לעצמי.
❤️🌅
אני פה אם את צריכהפרח-אש
מוזמנת לפנות אלי
טוב,בלומה נאכט
מסתבר שאסור לאהוב.
כי אם כן למה הן קראו לי בשמות כאלה?
למה?
אין לי חלומות
אין לי חזון מרחיק לכת
לא עלה בידי רבע ממה שחיפשתי בחיי
רק את זה אני מבקשת-
קורט של נוחם
לב נקי ושליו
שמחה של אמת
את זה שביקשתי.
אני לא מתוכנתת למצב כזה
למלחמה הזאת
גדול עלי, גדול עלי
והחור שנפער בנשמה הולך ומתרחב
ומי יודע אם ייסגר אי פעם
לאן אנחנו הולכים
מה יהיה מחר
ואסור לאהוב,
פשוט אסור.
משהו שכתבתי לפני שבת *אזהרת טריגר*תילי חורבות
אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שמחיתי את הדמעות.
אני לא מאמין בזה, זה מנוגד לכל אינסטינקט שלי
כגנן, כמחנך, כגבר שהוא hsp
ועדיין- עכשיו עשיתי את זה.
ישבתי לבד בחדר (בחושך, כמו שפולנים אוהבים...)
שמעתי בלופים את השיר "שושנים עצובות"
בביצוע המפעים של יסמין מועלם ועדן חסון
והרשיתי לעצמי בפעם הראשונה בשבוע הארור קצת להתפרק.
קצת לשחרר את הנפש
ואחרי שנתתי לדמעות לזלוג גם מחיתי אותן
כי זמן לכאב ודמעות יהיה גם אחר,
אבל לי יש עוד רגע שמירה כפולה על הראש
וזה לא הזמן לגרום פה לחולשה...
ביחד ננצח
עוד יהיה זמן, גם לבכי, להספד ולדמעות
עכשיו אנחנו במלחמה
והמלחמה הזאת אנו מוכרחים לנצח.
שבת שלום💔
"הו, אלוהים תעשה שיבוא
מחכה ביום ובלילה
לא, אין לי כח שעוד יום יבוא
שושנים עצובות, והוא לא פה..."
הי מה שלומכם?פרח-אש
זה מצב לא פשוט בכלל
אנחנו כולנו במלחמה
גם מי שבמקום בטוח אין פה מישהו אחד שלא במלחמה (חשוב בשבילנו להבין את זה גם מי שלא בחזית עכשיו הוא במלחמה לגמרי ולא מקום של השוואה)
רציתי לשאול מה איתכם האם אתם מרגישים צורך שיהיה פה מוקד כלשהו לעזרה אולי אני יכולה להיות זמינה בטלפון או וזום (בעיקר לנשים) ואפשר אולי לארגן תמיכה פה שלנו אחד בשני אם צריך
ועוד כמה דברים
במלחמה הזו לכל אחד מאיתנו יש תפקיד איפה שהוא נמצא.
השלב הראשון כדי שנוכל לעשות את התפקיד שלנו הוא לדאוג לעצמנו, אם אני לא דואגת לעצמי ומנסה לעזור הלאה מוצפת ומדחיקה האנשים שסביבי חווים את זה וסוחבים את זה גם, אם אני תומכת במישהו כשזה לא מתאים לי באיזה רמה הוא מרגיש את זה...
אז איך כאנשים רגישים אנחנו דואגים לעצמנו בתוך מלחמה?
כל אחד פה במצב אחר ובמקום אחר אז הביצוע יהיה שונה
- לאפשר לעצמנו להרגיש.
- לדאוג לנו למקום שלנו (בא ביחד כי כדי להרגיש צריך מקום). זה יכול להיות מקום פיזי בחדר (שירותים / מקלחת) מקום על דף לכתוב או לצייר וכדו
-לדאוג לנו פיזית. לזכור לשתות לאכול לארגן מיטה ודברים תכניים שיעזור לכם, ללכת לשירותים (קצת מצחיק אבל ממש קורה שבזמני מטח אנחנו מתנתקים שוכחים וזה עוד משהו שמפריע לנו)
- תשאלו את עצמכם אם מה שאתם עושים עכשיו מועיל לכם...
אחכ אנחנו יכולים להשתמש בכלים האלה וכוחות שונים שלנו לעזור הלאה במה שעולה על דעתנו ולנסות להבין איפה אנחנו ומה תפקידנו במלחמה הזו
אני היום יותר טובמשה
אחרי שבשבת/מוצ"ש התחרפנתי לגמרי וביום ראשון התקשיתי לתפקד. לא מושלם אבל יש לי הבנה מה עובר עליי ואיך מנהלים את זה.
^^^אלעזר300
גם בשגרת היום, וגם בטכנולוגיה. יותר יציב מהימים הקודמים, ב"ה.
אבל עכשיו, בלילה, כבד לי על הלב, וקשה להירדם. זה קצת מוזר לי, כי במהלך היום אני מתפקד היטב ובאופן רגוע ושקול, גם עבור מי שסביבי - אבל הנפש קצת מוזרה לפעמים, וזה מוכר לי. רק שאני צריך לישון, כי אזדקק לכוח מחר.
מעבר לזה שקמתי כדי לקרוא ולכתוב כאן, אני מנסה עכשיו מוסיקת רקע. הכיוון נראה מוצלח, מקווה לטוב.
אתה לא היחיד בעיניןפרח-אש
הרבה פעמים קל יותר לתפקד כמו שצריך ואז בעצירה (לישון לדוגמה ) עולה לנו הכאב והפחדים והרגשות שהנחנו בצד
טיפ שיכול לעזור זה למצא במהלך היום ולפני השינה זמנים להיות בשקט בעצירה ולאפשר להרגיש
אנסה... תודה רבה!אלעזר300
שאלה שאני חייב לשאולמשהאחרונה
מה קורה איתך בלילה רגיל?
אני גיליתי שיש זמנים ביום שתמיד היו יותר מורכבים לי והמלחמה פשוט "נשאבה" לתוכם.
היי... אני מצטרף לפורום, כנראה, בינתיים.אלעזר300
אין לי מושג אמיתי אם אני מתאים ל"כותרת";
אני גם לא מתכוון לבדוק את זה עכשיו;
בגדול העדפתי להישאר בחוץ, כדי לא להתייחס לזה, בפני עצמי או בפני אחרים, כ"מועדון הטבות";
אבל כרגע אני זקוק לתמיכה, וסיכוי די טוב שאוכל לקבל אותה כאן. ואשמח מאוד גם לתת משלי.
ברוכים הנמצאים.
אלעזר
ברוך הבאמשהאחרונה
(אתה יכול להיות רק קרוב לשם ולא דווקא שם, זה עדיין בסדר).
קיבלתיאנונימי (פותח)
סוף העולם הגיע
לא נכון. סוף העולם הוא טוב. הכי טוב שאפשר.
אנחנו מצויים בתוך אירוע כואב מאוד ומפחיד מאוד
אבל אסור לאבד פרופורציות ולהיטרף בהיסטריה.
כואב. עצוב. מפחיד. עוד יבואו ימים טובים מאלה. בודאות.
הקב"ה כועס עלינו
הקב"ה הוא טוב ומטיב מעבר למה שאנו מסוגלים לתפוס.
הוא אוהב אותנו אהבה רבה ואהבת עולם ואנו אומרים זאת כל יום.
גם כשהוא לא מרוצה ממעשינו, הוא עושה עבורנו רק טוב, גם אם הטוב כואב.
וככל שנפנים את גודל טובו ורחמנותו כך יגדל חסדו וטובו עלינו.
מי יודע מה עוד מחכה לנו...
מי באמת יודע? אף לא אחד!
אבל לאור העובדה שהקב"ה טוב מעבר לתפיסתנו
הגיוני שהכואב ביותר כבר מאחורינו והחסדים הגדולים לפנינו.
"מקוה ישראל מושיעו בעת צרה!" (ירמיהו יד, ח)
אני אשם בכל זה, כי עשיתי / לא עשיתי...
אתה באמת חושב שכדור הארץ סובב סביבך?!
האשמה עצמית היא נסיון לשלוט במצב על ידי תלית מה שקורה בי ובמעשי
למרבה הפלא זה יותר קל לנו מלהיפגש עם מציאות לא נעימה שאינה בשליטתנו.
קח בחשבון שעולמו של הקב"ה מלא בבריות ובמעשים עד אין מספר
וחשבונותיו מן הסתם עמוקים ומורכבים הרבה יותר
אני חייב לחזור בתשובה ולהשתנות מהקצה אל הקצה
לחזור בתשובה זה דבר חשוב מאין כמוהו, אבל הרצון 'להשתנות מהקצה אל הקצה'
מעיד על כך שיש לך ביקורת עצמית חריפה מאוד, שעלולה להוריד אותך לבאר שחת של עצבות ויאוש.
בכולנו יש חלקים טובים ונפלאים וגם כאלה שדורשים שינוי ועלינו להכיר את שניהם.
ממליץ לך בתור התחלה להכיר את המעלות והטוב שבך ורק אחר כך לתקן על ידו את הטעון תיקון.
מסכנים החטופים והשבויים, חייבים להושיע אותם!!
לגמרי! לב מי לא נמס על מצבם ומייחל עד כלות לשחרורם?!
יחד עם זאת, חשוב מאוד שנזכור שהקב"ה רחמן לא פחות מאיתנו והוא זה שמנהל את העולם ולא אנחנו.
נעשה ככל יכולתנו למענם, אבל לא ננסה להחליף את הקב"ה בניהול העולם או ברחמנות עליו.
אי אפשר להמשיך את השגרה כאילו כלום לא קרה וקורה
ברור. אירועים מסוג זה הם בעלי השפעה רצינית מאוד על חיינו.
יחד עם זאת, השגרה מופרת מספיק גם בלי שנשתף עם זה פעולה.
למען החוסן הנפשי שלנו ושל סביבתנו, חשוב שכן ניצמד לשגרה עד כמה שניתן
חייבים לדאוג למצב הרגשי והנפשי של הילדים!
הילדים יהיו בסדר, אם אתה תהיה בסדר.
הסר מעצמך רגשי אשמה. בטח בטובו של הקב"ה והיה אופטימי. השתדל להמשיך בשגרה
ולהפחית את הדרמה מהאירועים (הם מספיקים דרמטיים בלי שנוסיף) ועסוק במעשים טובים.
בלה יותר זמן עם הילדים בנחת רוח, באוירה רגועה גם אם כאובה והיה קשוב למה שהם מביעים.
יש לך מחשבות קשות נוספות שמבקשות מענה?
שתף אותי!
הרב צבי חיים פפר
קשה לימבולבלת מאדדדד
אני משכנעת את כולם לא לראות חדשות ואני בעצמי רואה בלי סוף, זה מרגיע אותי קצת.
אני לא מאד בלחץ משום מה אבל מוצפת בגלל אלף דברים אחרים, וזה כמובן מוסיף, מתעסקת בדברים מאד "חשובים", אמא שלי רוצה שאעשה מלא דברים כי היא מרגישה ככה שליטה על המצב אבל אני לא פנויה לזה, אני דואגת לאנשים שמכירה שבשטח עכשיו (לכל עם ישראל ולהם בפרט), חברה שגרה בדרום ולא זמינה ואין לי מושג מה איתה, עוד מלא בנות שאני כבר לא בקשר איתן אבל חושבת עליהן, יש עלי יותר מדי, תכניות משתנות, אני צריכה את השקט שלי והלבד שלי ואני אפילו לא לבד בחדר. כל אחד מוסיף לי מידע שמכאיב לי, אח שלי משחק בטילים ואזעקות, יש פה רעש ומתח ומריבות ובלאגן ואין לי סבלנות לכלום. אני רק צריכה את הפינה שלי והשקט שלי. וכמובן שאין בבית למי לפרוק כי הרי לכולם קשה. אני לא יכולה להוסיף את הכאב שלי על אחרים. רק כל אחד שקשה לו פורק אלי. זה עוזר לי לדעת שעוזרת לאחרים ועם זאת מכאיב לי. יש כאלו שנותנת להם מעצמי לבוא לפרוק. בין במציאות ובין בהודעות. אבל לי אין למי... יש מישהו שרק עוד כמה שעות יהיה אפשר. אולי. ואני דואגת לו ממש. אני לא כותבת לו גם עכשיו כלום בשביל שלא יהיה לו קשה כשיפתח את ההודעות ויקרא.
אוף.
הייהרמוניהאחרונה
גם אח שלי מגוייס ואני מאוד מבינה אותך בדאגה שלך... וגם כמו שאת אומרת חוץ מהמצב הלאומי לפעמים מצטרפים לזה לחצים אישיים שלא קשורים. מורכב
לחץ מתון זה טבעי ובסדר אבל לחץ משתק זה לא טוב.
למרות שאין לך ככ פינה לבד עכשיו אני מציעה לך ממש שתמצאי, אפילו תצאי למרפסת או משהו, לא יודעת איזה מקום אבל תמצאי. אפילו לכמה דקות שקט.
כי מאוד קשה כשהסביבה לחוצה...
להתנתק שניה, להרגיש את המציאות, שה' שומר, לשחרר. קחי נשימות עמוקות... הכל בסדר.
צדיקה שאת מקשיבה לאחרים עשית איתם חסד אבל מי יקשיב לך? דברי אליו כמה מילים רק הוא יכול לעזור לך.
כדי להתאזן צריך להציף את עצמנו בהפוך בדברים טובים. לי עוזר לשמוע רבנים. מאוד מאוד. לשמוע שירי אמונה מרגיעים ולקחת חלק באמירת תהילים.
כל הכבוד לך וחיבוקק🤗
סטרסססמשה
שבת אחר הצהריים, אח שלי (עיסוק צבאי וכו') אומר שיש מלחמה מבקש ממני להדליק את הטלפון עם איזה משהו שלדעתו צריך לעשות.
מתלבט. פותח את הפלא', מחכה לי שם ווטסאפ מפיקוד העורף על מערכת שמחוברת לערוץ 7 ולא תקינה.
מתחבר למערכת הרלוונטית (מהטלפון). מנער את הטלפון במקום ללחוץ על הכפתורים ומתחיל להבין מה קורה.
טלפון לפיקוד העורף, עוד טלפון לספק של פיקוד העורף.
ובין לבין החדשות. ערוץ 7 מעודכן מ8 בבוקר. אני אמור לא לעשות את זה (בכל זאת שבת) אבל לא עומד בפיתוי ופותח את הכתבה הראשית. מאז ועד עכשיו עלה הסטרס למוח ולא מפסיק.
אין שום תועלת במה שאני עושה עכשיומשה
סתם צפיה בעדכוני חדשות זוועה. למה זה טוב לעזאזאל?<
משהו שכואב ליאמאל'ה23
אני בת 39 ונותנים לי 10 שנים פחות. נשואה עם כיסוי ראש וטבעת. כל פעם שואלים אותי אם אני נשואה זה ממש מעליב אותי. אני עם כיסוי וטבעת נישואין. כל אחד נשוי יודע איך נראית טבעת נישואין. היינו במפגש עם בנות מהעבודה ועוד כמה חבר'ה . השתדלתי לשתוק כל האירוע כדי להתנהג בצורה בוגרת כך שלא הרגישו לדעתי דבר.אחת מהן נשואה אגב ודתייה שואלת אותי אם אני נשואה? שזה בולט שאני עם טבעת וכיסוי ראש. מלא שואלים אותי את זה אגב וזה בעיניי על גבול הפוגע. אני אגיד לכם למה. אנחנו במדינת ישראל וברור שאישה עם טבעת וכיסוי ודתייה היא נשואה. דבר שני- בתיכון כל מיני בנות אמרו לי שאני מכוערת עם פרצוף של מפגרת. זה פגע בי ונשאר איתי עד היום. הייתי בטיפול וסיפרתי לפסיכולוגית והיא אמרה לי שזה כי אני נראית צעירה.אך אני לוקחת את השאלות לשם: היא כזו מכוערת ונראית מפגרת אין סיכוי שיש לה מישהו. איך נראית רווקה? בא לי פעם אחת ולתמיד לשאול למה שואלים אותי את זה. הבעיה היא שבתחושה שלי אף 1 לא אומר לי מה הוא באמת חושב עליי. רק מהמחשבה הזו בא לי לבכות אני גם ככה מתמודדת עם רגישות יתר מאובחנת
....אמאל'ה23
אגב אני קראתי פעם תגובה לשאלה כזו איך נראית רווקה ומישהי ענתה לה: ממורמרת. למרות שלדעתי זה לא נכון אגב יש מלא רווקות שמחות. אין לי אגב סיבות להתמרמר ברוך השם אבל לטענת אנשים ומכרים אני לא מחייכת מספיק ומשדרת מרמור. אף על פי שיש לי בעל וילד וכל מה שלדעתי אני צריכה. חסר לי רק חוסן נפשי ובגלל זה אני עצובה מלא כי אני טיפוס לחוץ וטעון מהעבר ומאמירות ומעשים פוגעניים שנעשו לי או למישהו אחר. איך עובדים על השמחה למרות הכל?
ואם עדיין ימשיכו להעליב אותי ככהאמאל'ה23
יהיה לי קשה לשים פס ולשמוח כי בפועל גם אני לא שלמה עם עצמי. לא עם המראה ולא המידות. 4ני מרגישה שכל עוד החברה לא מקבלת אותי אני לא אוהב את עצמי. זה מפריע לי לאהוב את עצמי שלא 4והבים אותי. שמעתי מחברה שביום שאהיה שלמה עם מי שאני לאנשים יהיה שלם איתי. מפחדת נורא שזה לא יקרה
כל מילה לא במקוםאמאל'ה23
מחרפנת אותי. להבדיל מבעלי ועוד כמה ששמים פס ומתקדמים אני לא ככה ונכנסת לתסביכים וללופים שלך תצא מזה אחר כך. לא יודעת לא לקחת ללב ולא טובה בזה
אתם לא מביניםאמאל'ה23
זה מפריע לי ברמות שאני בוכה מזה ואוכלת לבעלי את הראש. מרגישה כאילו יש לי דפקה ורואים עליי לפי השאלה חסרת טאקט הזו
מישהי אמרה לי שאני נראית חיילתאמאל'ה23
חיילת אין לה כיסוי ראש וטבעת. לא נראה לי שזו הסיבה.
לדעתיאמאל'ה23
היא לא באמת חשבה ככה כי בעיניי זה בורות לחשוב ככה פשןט לא ידעה איך לצאת מהסיטואציה המביכה ששאלתי אותה למה היא שואלת אם אני רווקה. בטח חשבה משהו שלילי ושאלה על הסטטוס וששאלתי מה פשר השאלה היא הייתה מובכת ולא ידעה איך לצאת מזה
אז יכול להיות ששואלים סתםאמאל'ה23
ואני מפרשת בצורה פוגענית כלפיי ועקומה? כאילו שואלים כדי לפתח שיחה או מבורות על הדת?
יש מצב שאתה צודקאמאל'ה23
יש לי כל מיני מחשבות למה זה קורהמשה
אני לא מכיר אותך, אבל אני מבין פה שזה קורה ביותר ממקום אחד ועם אנשים לא קשורים. כלומר יש משהו בשדר שלך החוצה שמגן עלייך מפני משהו בצורה הזו.
והדבר הזה צריך הקשבה. קודם כל אוהבת. מה העניין, מאיפה הוא. ואחר כך לשחרר אותו באיזו רמה.
יכול להיותאמאל'ה23
ואמרו לי פעם שאני נראית ילדה טובה כזו. אבל מה זה קשור? או מכוערת ? סליחה למה רק יפות נשואות?. ממש פוגע בעיניי. בחזות שלי אמרו לי שאני נראית ילדה טובה וסליחה על הביטוי: שמורה. אני שונאת את זה כי לא משנה איך אתנהג יגידו לי שאני ילדותית. כבר לא יודעת מה לעשות שלא יחשבו ככה. לא רוצה להגיד לך כבר לאיזה מצב הגעתי. נתתי לעצמי כאפה פיזית לפנים מרוב שמפריע לי הלוק שלי. יותר גרוע מזה?
קודם כל לאהוב את עצמךמשהאחרונה
את הגוף שהקב"ה נתן לך בשביל לחיות בעולם הזה. את זקוקה לו ולשמור עליו.
הדבר השני זה להבין למה את נראית ילדה טובה. כלומר, איזה צורך זה מייצר אצלך. וממתי זה. בהינתן העובדה שאף אחד שם לא רוצה את רעתך (כך נדמה לי לפחות) זה לגמרי שווה הקשבה.