שבתקופה האחרונה מאז שהתחיל המלחמה נהייתי יותר עצבנית ומוצפת הרבה יותר בקלות וזה מביא איתו את כל הרגשות הפחות נחמדים, שנופלים על אנשים שלא מגיע להם שאני אתעצבן עליהם כל כך וגם מתבזבז לי הרבה זמן שאני צריכה אותו בגלל זה.
איך מנתקים רגשות?
הבנה חשובה מאודפרח-אש
נראלי כמעט כולם היום עמוסים יותר רגשית, המלחמה נוגעת בכולנו ברבדים שונים וההבנה שזה מה שמשפיע מאוד חשובה .
כמה עצות
1. לקחת בחשבון שאת עצבנית ומוצפת יותר פשוט בגלל המלחמה.
2. לדאוג ליותר זמן לנשום ולהתאוורר ולהוריד לחצים כמה שאפשר. לא תמיד אפשר, אבל מה שכן מאוד משמעותי נגיד לדאוג לשתות מספיק ...
3.למצא זמנים ודרכים לפרוק את הרגשות מהמלחמה והיומיום
אני גם מוצפת יותר..במין רגישות יתראור123456
והלוואי שהייתי מצליחה לקבל ולהכיל את זה..היה לי יותר קל להתמודד
לא מנתקים רגשות !משהאחרונה
אבל כן אפשר לעבוד איתם. לדבר איתם, להרגיש אותם. ובמקום להתעצבן על אנשים שלא קשורים צריך פשוט להבין את הקושי ולקבל אותו.
לגבי בזבוז הזמן - הוא לא בזבוז זמן. את זקוקה לו לעיבוד הרגשי שלך וזה באמת בסדר גמור.
זה תופעה מוכרת (ומרגיזה)משה
אבל האמת היא, שאין מה לבוא אליהם בטענות. זה שלהם. אנחנו יכולים לשלוט רק על התגובה שלנו.
שונאת אותיאנונימי (פותח)
ואת הרגישות המטומטמת הזאת.
כל הזמן מפריעים לי רעשים, אני בוכה בלי סוף, צריכה לתווך בין העולם לביני, הבטן כואבת, אני לא רוצה את הרגישות המפגרת הזאת. פשוט לא רוצה.
אם אי פעם ישאלו אותי מה השאלה ששאלתי את עצמי הכי הרבה פעמים בחיים, זה- עד כמה באמת שווה לחיות עם הרגישות הזאת ומה אם הייתי אדם רגיל, איך הייתי חיה?
אני מותשת.
אלו החסרונות. אבלמקשיב_בסבלנות
איזה יתרונות יש ברגישות הזו שאין להרבה אנשים ואולי הם אפילו מקנאים בך על זה?
זה יקל במשהואילת השחר
קשהילדה של אבא
תעשי משהו שיעשה לך טוב.
...הרמוניהאחרונה
נשמע קשוח
את בן אדם רגיל שבנקודה הזאת את לא רגילה.
אין אדם רגיל, לכל אחד יש את הנקודה שהוא לא אוהב בו ושמאתגרת אותו.
כששקועים בקושי שלנו זה משכיח מאיתנו קשיים אחרים... אבל אם תחשבי על זה אני בטוחה שאת מודה שאין לך נקודה קשה אחרת כמו מוגבלות פיזית חלילה והתמודדויות אחרות.
מה אפשר לעשות כדי להקל עלייך? אטמים אולי? רגעים לעצמך? מוזיקה אהובה?
מה שאת יכולה לעשות כדי להקל תעשי וכשנהיה לך מאתגר מדי את לא חייבת להיות כמו כולם... תקשיבי לעצמך...
רגישות זה דבר טוב בעיקרון, רק שכמו כל מידה צריך למדוד את המינון הנכון עד כמה שבשליטה שלנו.
שתדעי שאני גיליתי שדברים שמובנים לי מאליו בעצמי הם בעצם מיוחדים בעיני אחרים... ואני חושבת שככה זה גם עם הרגישות שלך. אנשים לא רגישים יכולים לעמוד מהצד ולהתפעל ממך ולראות את הרגישות הזאת כפלא, כי הם רואים את זה מבחוץ עם כל הדברים היפים שהיא מבינה איתה. אמפטיה, רחמים, עדינות, רגישות וכבוד לזולת, הכלה והקשבה, שימת לב לפרטים, עומק, לב פתוח, ערכים גבוהים ועוד. נכון היא גם אתגר ולפעמים אתגרים נראים לנו כמו הר שרק מפריע בדרך וזה נורמלי. אבל יש רגעים שאנחנו מצליחים לראות את זה אחרת ולהתקדם... בסוף את תתגברי גם על האתגר הזה
💗
היום גיליתי שהשם שונא אותי וממש בא לי לעזוב את הדתאמאל'ה23
ולחזור להיות מסורתית כמו שהייתי לפני 10 שנים. פשוט שונא אותי. לא בא לי לחיות בעולם המסריח הזה. עולם מרושע מה זה התיקונים האלו
אפשר לשאולבועית אור
מה גורם לך להרגיש ככה?
לפעמים לתת מילים למה שמרגישים עוזר להיכנס לפרופורציות נכונות לפחות עבור עצמנו. זה באמת לא קל לפעמים, להתמודד עם העולם הזה וכל הניסיונות האלו שאנחנו עוברים. יכולה להזדהות עם ההרגשה הזו שלך.
עריכה: עכשיו רואה שכתבת פה לא מזמן.. נשמע לא קל.
אם אפשר הייתי רוצה לשתף בשני דברים שעוזרים לי במצבים כאלו, אולי יעזרו גם לך. מישהי אמרה לי פעם שלפעמים ממי שהכי אוהב אותנו ניפגע יותר מכל אחד אחר, כי יש שם קשר וחיבור עמוק יותר ולכן גם יותר נפגעים. ואז יש מצב שאם נדע מה הכוונה האמיתית של השני ונדבר על זה, תהיה לנו יותר הבנה ובהירות והלב יהיה יותר מקבל, גם אם זה יקרה שוב... וכנראה זה יקרה, כי ככה זה כשמאוד קרובים, אנחנו לא חסינים לגמרי מטעויות ומפגיעות. אבל ההבדל יהיה שהפעם אנחנו יודעים שזה בא מאהבה, שיש כאב כשכואב לנו ואנחנו לא לבד, והכל זה חלק מתהליך שלם של תיקון הרבה יותר גדול שיום יבוא ונבין יותר. עכשיו זה שלב בדרך, ולא כולה גלויה תמיד לעיניים שלנו.
זה לא בדיוק אותו דבר אבל אפשר ללמוד קצת לעניין אחר. ה' אוהב אותנו, גם אם אנחנו לא מבינים ושואלים המון למה ולמה ולמה על המציאויות והמצבים ההזויים והלא נורמליים שאנחנו פוגשים או מתמודדים איתם באופן אישי. וכשקרובים כל כך ונפגעים כל כך, צועקים וכועסים ומאוכזבים... אלה רגשות טבעיים במצבים כאלו שנפגעים ממישהו קרוב.
ועם זה אולי מה שיכול להחזיק אותנו קרובים זה להאמין שה' מצטער איתנו בצער שלנו, הוא רוצה את הטוב ביותר עבורנו וזה מה שעושה, גם אם זה לפעמים נראה לנו הדבר הכי נוראי שאפשר ומי יכול לחשוב בכלל שיש בדבר הזה קמצוץ של טוב...
מה הדבר השני? כל יום להשתדל לחפש לפחות דבר אחד קטן שיש לנו או שטוב בחיים שלנו, ולהגיד עליו תודה אמיתית. גם אם הלב מסרב או לא מוצא על מה, אפשר להגיד תודה על זה שרוצים למצוא משהו טוב, לפעמים זה המון שבכלל יש רצון. בקצב שלו הלב יפתח ויראה יותר ויותר טוב.
חיבוק לך🤍🦋
השם אוהב אותךכי קרוב.
היום נרגעתי מהעניין והבנתי שהכל פה לטובהאמאל'ה23
משמח לשמועכי קרוב.
בא לי להציע לך לשאול שאלהמשהאחרונה
מתי את מרגישה ככה?
זה הרי לא פעם ראשונה. זה חוזר על עצמו.
תבדקי איזה דבר כל כך מציף אותך, ועם זה יהיה אפשר להמשיך הלאה ולהתמודד *איתו נקודתית* ולא עם כל העולם.
הרבה הצלחהמבולבלת מאדדדד
היתרון הוא שאם הם מודעים לזה, הם מבינים מה עובר על הילדים.
הערב בארועמשה
ככה זה נראה ונשמע. הבכור שלי ברח ושלח לי בווטסאפ שרועש לו מדי.
דווקא לי סבבה
יפה שהחזקת מעמדמבולבלת מאדדדד
גילוי נאות- אני ברחתי. שבוע שעבר. הייתי באירוע (חברות) ולא עמדתי בזה. אבל לא יכלתי ללכת. נעלמתי לצד לשעה וחצי ואחכ אמרתי שהיתה לי שיחת טלפון.
מענייןאמאל'ה23
למה תמיד משמיעים קול של האח של הילד עם הצרכים המיוחדים ולא את אותו בעל צרכים מיוחדים שלא על עוול בכפו נולד כזה? אז אני נולדתי עם בעיה נורולוגית וכתוצאה מכך אני קנאית ממש אני מודה באשמה. יש לי נזלת כרונית ולא מזמן נפלתי על האגן והחלקתי. אני אמורה ללדת אל דאגה הכל בסדר עם העןבר בדקתי. אחותי לעומתי בריאה וגם הולכת להיות אמא. העניין הוא שאני סובלת מרגישות ודכאון ושנאה עצמית עקב זה. חוששת שהכאבים שלי ישארו לנצח ולא אוכל לקום להאכיל את הילדה בלילה ואז ייקחו לי אותה. אני ממש מקנאה בכל הבריאים שיכולים להיות הורים טובים יותר לפעמים נראה לי שהחיים לא צודקים הכל נגדי. יש לי ילד והסיבה שאני בוחרת בחיים זה כי הוא צריך אמא אבל לפעמים בא לי להוריד את הכיסוי ראש כי אני כועסת על השם. למה הוא עשה אותי ככה ואת האחיות שלי בריאות ומסוגלות? איך אני אמורה לשמוח עכשיו
כל מה שבא ליחצי משלם
זה להכנס למיטה שלי מתחת לפוך ולבכות.
לא לראות אפאחד לא לשמוע אפאחד.
ואני בעבודה, מוצפת
אז מסכה ומתפקדים.
וכשאגיע הביתה - תגיע הקריסה.
הצפות זה קשוחמשה
את עובדת בחדר שיש בו הרבה אנשים? צפוף כזה?
מבולבלת מאדדדדאחרונה
אין לי איך לעזור...
אבל חיבוק🫂
שאלה שחשובה שליאנונימי (פותח)
כחלק מהרגישות שלי והעומק- יש גם צד של קושי במעשיות... הראש שלי כל היום במחשבות מופשטות, בריחוף
תתנו לי כל היום לדבר בדברים של נפש ולעשות שחנ"שים...
שאר הדברים- בקושי מעניינים אותי ומעיקים עליי פעמים רבות.
כך גם חלק מנושאי שיחה שאנשים אוהבים לדבר עליהם... כמו פוליטיקה. זה פרקטי ובקושי מדבר אליי וכך עוד נושאים.
אולי אני יותר מדי שקועה בעצמי?
איך להגדיל את החיבור לעולם המעשה? להרגיש חלק מזה?
אני חושבת שזה בסדרילדה של אבא
יש אנשים שיותר מחוברים למעשה ויש כאלה שמחוברים יותר לרגש.
זה מפריעה לך שאת ככה? היית רוצה להשתנות?
תקראי את זהאנונימי (3)
https://www.bettibach.com/clematis תקראי את זה. זה התמצית של האישיות שלך (יש עוד)
ויש עוד תמצית שעוזרת לעולם המעשה. את יכולה לקרוא כאן
https://www.bettibach.com/hornbeam
אם תעבדי על זה, זה יכול להשתפר, זה הרבה תלוי ברצון.
כי זה בעצם ללכת נגד האישיות/הטבע שלך...
ויש כל מיני דרכים להתקרקע ולחיות את עולם המעשה.
את יכולה להתחיל בלעשות פעולות מעשיות שקשורות לבית, גם אם זה קשה.
פעולות קבועות. מאמינה שגם ספורט עוזר, (לא ניסיתי, אני לא אוהבת... )
אישית אני פשוט לקחתי פרחי באך וטיפול אנרגטי וזה עזר.
אההה אוי ווייאנונימי (3)
לא בא לייאש או לדכאות, אבל זה ממש יכול להיות קשוח.
זאת תביעת גירושין עם ויכוח אני משער לא בהסכמה.
זה משתנה בין אנשים, ואם יש ילדים זה ממש משנה וכמה הויכוח הכספי..
עדיף לבוא עם משהי שמכירה (לא כדאי אמא לרוב) ולבחור טו"ר סימפטי ולומר לו החשש (הוא צריך להבין). והדיינים נחמדים לרוב!!
אוי משה
צריך מישהו שעבר כבר את הסרט הזה ויודע להגיד מה חשוב ומה לא. אם תרצה יש לי כמה רעיונות.
אני לא יכול להגיד מה נכון ומה לא נכון בהיבט העורך-דיני, אבל ברמה הרגשית יש לי כמה מכרים שמבינים מה נכון לעשות ואיך.
עורכת דין זה טובמשה
אתה צריך מישהו שיאזן/יתייחס אליך רגשית. זה הכי חשוב לך. את העבודה המקצועית היא תעשה וזה התפקיד שלה.
יצא לי (כתובע)משה
היה חוויה מציפה ממש, אבל התמודדתי יפה. בדיעבד ההצפה דווקא עבדה לטובתי.
מה הצורך שלך?משה
היה שני דיונים בבית משפט. היה הצפה מטורפת. פחות נוראי כי עיקר הטיעונים שלי היו מוכנים בכתב מסודר אז לא גמגמתי או משהו.
צריך להבין לעומק מה את/ה צריך/ה לעבור ולנסות להגיד לך מה אפשר. באישי אם יש צורך.
בא לי לכתוב את זה פה כי פה יבינומשה
אני סוגר היום 36 שנים על הכדור הזה.
ונדמה לי שמאוזן (ברגישות) יותר מאי פעם. להרבה דברים שחרפנו לי את המוח והלב והגוף במשך שנים יש תשובות ובאופן כללי העולם קצת יותר רגוע.
היו שנים שהיו לי התקפי חרדה סביב התאריך הזה. בדרך כלל ביום חמישי בלילה (עבודה וזה) שבוע או שבועיים לפניו. תחושה של לא הספקתי ושל לא מספיק טוב או לא מסוגל/רוצה לקדם משהו ש"צריך". אני חושב שוויתרתי על הדברים האלה. אני עושה את מה שאני יכול ומבחינת הרגישות - אם אי אפשר זה גם בסדר. לא חייבים להילחם חזיתית בכל אנרגיה ובכל דבר.
וואומבולבלת מאדדדד
איזה כיף זה להיות שלם עם עצמך. עם המקום שלך היום. ולהרגיש שאתה מאוזן. זה נראלי אחד הדברים הכי קשים שיש. ועוד להגיע לתובנות האלו ביום שתמיד היה הפוך כ"כ... שאפו!
ומזל טוב!!
תודה, מבולבלתמשה
לא יודע אם "שלם עם עצמי". אני לא. אבל אני בדרך לשם והרבה יותר קרוב לשם מאתמול או משבוע שעבר. וזה מספיק...
זה לא רק מספיק. זה מעולה.מבולבלת מאדדדד
הטוב ביותר האפשרי.
על המשפט השני אני מסכימהמבולבלת מאדדדד
אבל אם כל פעם כשאדם מצליח, יגידו לו שהוא צריך עוד, זה יפיל אותו ממש. וזה גם לא נכון לעשות את זה. כל הצלחה חשובה.
(אני לא יודעת מי את/ה אבל יש לי הרגשה שלא ממש מכיר/ה את הפורום והרוח בו..)
אז ברוכה הבאה קודם כלמבולבלת מאדדדד
לא עושים אווירה דיכאונית. אבל אנשים משתפים פה עם אתגרים שהם מתמודדים איתם הרבה פעמים. אנחנו פה כדי לחזק את האחר.
יש גם זמן ויש מגבלות של המערכת והנפשמשה
בנקודת הזמן הזו אני לא יכול להיות יותר טוב ממה שאני. יש רשימה של התקדמות וזה בסדר.
באותה נשימהביישן נ
צלחת את משבר גיל הארבעים בשלום
זה נראה ככהמשה
אני אמנם יותר קרוב לשם מאשר ל30 ובטח מאשר ל20, אבל תמיד עוד אפשר להפתיע אותי.
מזל טוב!ילדה של אבא
הרבה טוב ושפע! ונחת!
זה יפה שאתה מרגיש הבדל, ורואה שהתקדמת
בסוף הכול זה תהליכים שהחיים מלמדים אותנו, ושנזכה להתהלך בהם ולהגיע ליעדים טובים, ושנתקדם.
תודה על השיתוף
מגניב כי אני כבר כמה חודשים לא כאן (ולא בפורומים בכללי) ובדיוק היום נכנסתי
תודה ! 
משה
מזל טוב!פלוני בן אלמוני
בהצלחה בהמשך הדרך!!
מעניין מה תגלה לנו בעוד שנה..
תודה !משה
מזל טוב, משה!אלעזר300אחרונה
שיהיו בעז"ה עוד הרבה שנים טובות, פוריות ושמחות!
איך מתמודדים עם דכאון חורף?מבולבלת מאדדדד
\\אני:))))
..אני:))))
מחכים לחנוכה🥺הרמוניה
...הרמוניהאחרונה
הכל בראש זה נכון אבל יש דבר כזה, דברים טבעיים משפיעים עלינו,
נכון שזה לא תירוץ- אבל זה אתגר
הבטןאנונימי (פותח)
יש דברים שלהיחשף אליהם גורמים לבחילה קשה כאילו זה מה שהיה חסר עכשיו בנוסף לכל. ויש דברים שמעל להיגיון וליכולת ההבנה. זה מסוג הדברים שלא אבין.
רק להתרחק מהם כי זו ממש אש צולבת על הנפש מה שנעשה לה שם, זה מה שנשאר. מרגיש בלתי אפשרי אבל אם רוצים להישאר בחיים, חייבים חייבים חייבים לברוח משם כל עוד נפשנו בנו.
ואין יותר מילים , פשוט אין.
כן..אנונימי (פותח)
מוכר עד כאב המקום שמנסה לדלג שלבים ישר לטוב בכל זאת והחלטתי שלא עוד. אם כואב לי אז אזעק את הכאב!!
כל הזמן עולה הכאב הזה והבחילה יחד עם זה, ואין כח לשתוק, ואי אפשר לדבר אז זועקים מה שאפשר לזעוק במגבלות הקיימות שהן כלום ושום דבר במציאות הזו.
זה השלב האחרון להכיר בטוב שבזה, ואל דאגה זה כבר נעשה עוד לפני ההכרה בכאב. אז בבקשה אל תשתיקו לי את הכאב בדיבורי ''זה טוב'', כי עכשיו זמן כאב. זה המקום שהדברים נכתבו ממנו, ואין עניין לברוח ולטייח כאב ורגש ומה שנעשה ומה שמרגישים ביחס לזה. אם לא, זה יסחב בפנים בלי שיחרור אמיתי.
האמת?אנונימי (פותח)אחרונה
רק ה' שומע ומבין.
אם יכולתי להזהיר ולכתוב כל מה שהייתי רוצה לכתוב כדי להזהיר אחרים, זה מזמן היה כתוב אבל אי אפשר לצערי.
תשמרו על הנפש שלכם, אם משהו מרגיש כמו שכתבתי, אש צולבת על הנפש או יחס מרעיל וכזה, פשוט תתרחקו וכמה שיותר מוקדם יותר טוב כי אנשים עם רגישים הכי נפגעים מאנשים כאלו.
אין לי ארץ אחרתבלומה נאכט
הכל סוגר עלי
אין לאן לברוח
אני מפחדת מהבאות
הלב שלי לא יעמוד בזה לאורך זמן
ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני
אנה אפנה
נושמים? /לילה טובפרח-אש
מוזמנים לשתף, להגיג הגיגים וכדו
נושמיםמשה
אני מודע לאיך המערכת מציפה אותי ומתמודד יפה מאוד השבוע וגם בסוף שבוע שעבר.
האמת תקופה קשהמבולבלת מאדדדד
מכל מיני סיבות.
ובוכה המון. המון.
אבל יש דברים שמחזקים בתקופה הזו.
נשמע שזה משהו פנימי אצלךמשה
ולא רק קשור לסיטואציה הקיצונית בחוץ.
נכון מאדמבולבלת מאדדדדאחרונה
דווקא המלחמה כמעט בכלל לא משפיעה עלי מצד עצמה.
קצת כן מצד ההשלכות שלה.
אבל ערעורים בעצמי בנפש. וכמה התמודדויות במקביל. שכל אחת גומרת יותר...
בוודאימשהאחרונה
אנחנו חשופים הרבה יותר לדברים האלה וחווים אותם בעוצמה גדולה יותר.
קראתי פעם אצל חברת פיסי שאחד החומרים נוגדי דיכאון (ציפרלקס) גם מוריד רגשות (חיוביים) אחרים. נשמע שהוא פשוט מוריד את העוצמתיות של כל מה שיש במערכת.
כותרת כלשהי.חצי משלם
קשה לי דברים שלא קשורים למלחמה ולטבח.
ויש לי מצפון על זה.
וכמובן לא לדבר מול אחרים עכשיו אבל איפשהו גם מול עצמי אני לא מדברת את זה... ולא רק בגלל המלחמה אבל המלחמה מקצינה את זה יותר..כנראה.
אשמה?משה
לדבר מול עצמך (או בפורום) זה כבר מתנה. תנסי לתמלל מה קורה קומה מתחת.
זהו שזה לפעמים נכון ולפעמים לאמשהאחרונה
צריך להיות בקשב בפנים. לפעמים נוח להתעסק ב"צרת רבים" שאין לנו הרבה מה לעשות איתה ולא להתעסק עם הדברים הקטנים ואולי השוליים אבל שאותם אנחנו יכולים לשנות.
__הרמוניה
כן זה מפחיד כמה אני קולטת אנשים לעומק
אבל חשבתי שזאת יכולת של כל הבנות...
זה באמת מדהיםהרמוניה
גם ליבלומה נאכט
עלי אישית זה מקשה נורא. נורא!
רואה באיחורבלומה נאכט
כן מקשה מאוד, בטח איזו שאלה.
יש דברים שאני לא רוצה לראות ולדעת בהקשר למה בן שיחי חושב עלי או על נושאים שונים באופן כללי
כעחוֹם
זה גם מפחיד כי אתה נפגע נגיד מהבעות של אנשים כי אתה תולה עליהם כ''כ הרבה וזה לא תמיד פייר להם.
וגם לפעמים טועים;)
איך אתם מתווכים את עצמכם לעולם?😉חוֹם
מרגישה מוזרה בפניהם כל פעם שאני מתכנסת לעולם של עצמי
שהחברה לא יודעת איך לאכול אותי לפעמים...
לפעמים כשאני נשטפת מחשבות או רגשות באירוע חברתי (לא דווקא גדול ומלא אורות ורעש, פשוט עמוס רגשית...) ,
שלא ייחשבו שאני לא חברותית או לא מעוניינת בחברתם...
..אנונימי (2)
אל תשכחי שלכל אחד יש את המוזרות שלו...
אנשים שיאהבו אותך יאהבו אותך בכל מקרה ויגידו שפשוט ככה את וזה חלק ממך, ואנשים שמחפשים להסתכל על אנשים מוזר ולשפוט אותם לפי המבחוץ ולפי אמות המידה שלהם לנורמלי כנראה לא יהיו הקרובים אלייך.
מותר לך לא לנסות למצוא חן, לא ככה?
תתפלאי אני פעם שקעתי במחשבות וראיתי שחברה מסתכלת עליי, ובפעם אחרת ראיתי שהיא מחקה אותי! את המבט החולמני שעשיתי... יעני זה היה נראה לה מגניב ועמוק כזה.
חשוב ביטחון עצמי ולא להתפס לפרשנות שלילית לעצמנו.
וגם למדתי ש"לכל זמן ועת לכל חפץ..."- זה אומר שאני לא מעוניינת לשקוע בעצמי בכל מקום, אלא לתחם את המחשבות ולשחרר אותן בזמן שאני לבד לדוגמא, ובזמנים אחרים כשאני באמצע עשיה להתרכז בעשיה. אחרת זה מנתק אותי קצת.
תודה♥️חוֹם
זה נכון מה שאמרת, לא תמיד אני זוכרת בפועל לשחרר
החלק השני- קראתי בעוד מקום, שזה גם טוב לתת לרגשות מקום, פעם ביום לעצור ולהיות עם עצמי
זה גם עוזר שאתה לא מסיים יום או שבוע מפורק מוצף רגשית... מאזן את זה כזה...
וגם סתם התחשבות בעצמךָ;)
ליל''ט
סיטואציות לילהפרח-אש
אני עייפה רוצה לישון ולא בטוחה למה אני מסתבכת במקום
קמתי רגע לשירותים ולא היה משהו מיוחד שהפריע לישון אז מה הקטע?
נזכרת שמלחמה ואני מפחדת ודואגת ועוד מלאנטלפים רגשות והצפה כללית
משהו משתחרר (מין 'אה. כן' שכזה) נושם קצת ואני הולכת שוב לישון
לילה טוב
לילה זה מקום שלפעמים מציף דברים שביום נדחקיםמשה
העבודה דוחקת, היום דוחק, המשימות ולמי שיש גם ילדים.
אני חושב שלהבין למה לא רוצים לישון, עוזר המון.
למשל אנשים שהם "עבדים" - בבוקר עבודה ,בערב בית - לפעמים הגוף בכח לוקח זמן לעצמם ואז הם יושבים ורואים סרטוני נטפליקס או איזה הבל אחר עד שהם עייפים באמת, ובכך הם דופקים לעצמם את היום למחרת.
לחבר כזה המלצתי פעם לשבת עוד שעה בעבודה ולראות סרט. אם הוא לא יקח את הזמן הזה לעצמו מראש הגוף "יקח את זה" בכחץ
זה בסדר קורה גם ביום שנתקעת ככהפרח-אשאחרונה
פשוט זוכרת לשמור עלי ושמלחמה והמון וזה בסדר לגמרי להיתקע לפעמים
בהצפה של סטרססססססססססמשה
עוד לאאנונימי (7)
עוד לא מתחילה לעכל בכלל מה עברתי.
וכמובן לא מצליחה לישון מרוב שהגוף עדיין מלא במתח ולא נרגע.
ואם חדשות זה סטרס מתמיד ולא מותאם לאדם רגיש אז מה אגיד על החוויה שעברתי.. שאנשים סביבי לא ממש הבינו את הסיבה לסף הרגישות הנמוך בטירוף לכל דבר סביבי.
ולמה גם עכשיו כשאני במקום יותר רגוע המערכת עדיין קופצת מכל דבר ולא נרדמת והמוח מתרגם כל רעש לצרור יריות, שריקות טילים ומיירטים, ירי טנקים ופגזים או נפילה.
כולל הרגשת האדמה הרועדת.
אין לי מילים עוד. רק דמעות.
ולראות אחרים אמיצים יותר ורוצים לצאת ולתרום ולעזור, אפילו תחת ירי ואש, ואני רק חושבת על זה שלי אין את היכולת הזו, המערכת שלי מתפרקת רק מלשמוע אזעקה. ומרגישה שברחתי, כי הפעם זה כבר יותר מדי עבורי, במיוחד כי מצאתי את עצמי במקום מסוכן יותר מהמרחב הטבעי שלי. ומרגישה חסרת אונים שרוצה לעזור במשהו ואין לי במה. חוץ מלהתפלל ולבכות ולא להוסיף לאנשים אחרים מטלה לדאוג לה בדמות אישה חרדה וחסרת יכולת תפקוד, אין לי איך.
ולבכות. פשוט לבכות.
🌅
(בועית אור)
אני מזדהה עם כל מילה ומילהבלומה נאכט
רק שאני כן מוסיפה לאנשים "מטלה לדאוג לה בדמות אישה חרדה" לצערי..
כןבלומה נאכט
בקריאת תהילים לזכות כל עם ישראל.
האמת שזה הדבר שהכי מרגיע אותי..
שנשמע רק בשורות טובות.
אם החיים הרגילים הם מצב מלחמה עבור אדם רגיש, אז מה זאת מלחמה באמת...
תודה, חזרהאנונימי (7)
זה לא משהו שמעכלים בכלל..
ותדאגי גם לך, טוב? תנסי למצוא את האיזון בין החוץ לפנים. אני עצמי מנסה לשים לב מה אני צריכה, לפעמים זה לפעול החוצה לפעמים להתנתק לפעמים להיות לבד.. כמה שמאפשר המקום.
אל תהססי לבקש ולקבל עזרה אם צריך, גם מאנשים סביבך. חיבוק, הקשבה או יותר מזה. אני אומרת גם לעצמי.
❤️🌅
אני פה אם את צריכהפרח-אש
מוזמנת לפנות אלי