פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 17)

אל תשכחי שלכל אחד יש את המוזרות שלו... 

אנשים שיאהבו אותך יאהבו אותך בכל מקרה ויגידו שפשוט ככה את וזה חלק ממך, ואנשים שמחפשים להסתכל על אנשים מוזר ולשפוט אותם לפי המבחוץ ולפי אמות המידה שלהם לנורמלי כנראה לא יהיו הקרובים אלייך.

מותר לך לא לנסות למצוא חן, לא ככה?

תתפלאי אני פעם שקעתי במחשבות וראיתי שחברה מסתכלת עליי, ובפעם אחרת ראיתי שהיא מחקה אותי! את המבט החולמני שעשיתי... יעני זה היה נראה לה מגניב ועמוק כזה. 

חשוב ביטחון עצמי ולא להתפס לפרשנות שלילית לעצמנו.

וגם למדתי ש"לכל זמן ועת לכל חפץ..."- זה אומר שאני לא מעוניינת לשקוע בעצמי בכל מקום, אלא לתחם את המחשבות ולשחרר אותן בזמן שאני לבד לדוגמא, ובזמנים אחרים כשאני באמצע עשיה להתרכז בעשיה. אחרת זה מנתק אותי קצת.

זה נכון מה שאמרת, לא תמיד אני זוכרת בפועל לשחרר

החלק השני- קראתי בעוד מקום, שזה גם טוב לתת לרגשות מקום, פעם ביום לעצור ולהיות עם עצמי

זה גם עוזר שאתה לא מסיים יום או שבוע מפורק מוצף רגשית... מאזן את זה כזה...

וגם סתם התחשבות בעצמךָ;)

ליל''ט

העבודה דוחקת, היום דוחק, המשימות ולמי שיש גם ילדים.

אני חושב שלהבין למה לא רוצים לישון, עוזר המון.

למשל אנשים שהם "עבדים" - בבוקר עבודה ,בערב בית - לפעמים הגוף בכח לוקח זמן לעצמם ואז הם יושבים ורואים סרטוני נטפליקס או איזה הבל אחר עד שהם עייפים באמת, ובכך הם דופקים לעצמם את היום למחרת.

לחבר כזה המלצתי פעם לשבת עוד שעה בעבודה ולראות סרט. אם הוא לא יקח את הזמן הזה לעצמו מראש הגוף "יקח את זה" בכחץ

 ובוקשי מתפקדים

אי אפשר לעזוב את הטלפון

לְמה זה טוב ובמה זה יעזור לי? כלום. ובכל זאת אי אפשר

אני ראיתי בעיני, וזה לא יוצא

נסעתי בשבת לשמה נורא מה שהיה שמה. 
קרה משהו ופינו אותנו..

ב"ה אני מבין מהחברים שלי ששמה שהמצב הרבה יותר נורמלי.

מזעזע ממש

עכשיו

ושאין כ"כ מה לעשות חוץ מלזעוק

(לא מושלם אבל ישנתי)

אבל לתפקד רגיל זה מאתגר יותר

עוד לא מתחילה לעכל בכלל מה עברתי.

וכמובן לא מצליחה לישון מרוב שהגוף עדיין מלא במתח ולא נרגע.

ואם חדשות זה סטרס מתמיד ולא מותאם לאדם רגיש אז מה אגיד על החוויה שעברתי.. שאנשים סביבי לא ממש הבינו את הסיבה לסף הרגישות הנמוך בטירוף לכל דבר סביבי.

ולמה גם עכשיו כשאני במקום יותר רגוע המערכת עדיין קופצת מכל דבר ולא נרדמת והמוח מתרגם כל רעש לצרור יריות, שריקות טילים ומיירטים, ירי טנקים ופגזים או נפילה.

כולל הרגשת האדמה הרועדת.

אין לי מילים עוד. רק דמעות.

ולראות אחרים אמיצים יותר ורוצים לצאת ולתרום ולעזור, אפילו תחת ירי ואש, ואני רק חושבת על זה שלי אין את היכולת הזו, המערכת שלי מתפרקת רק מלשמוע אזעקה. ומרגישה שברחתי, כי הפעם זה כבר יותר מדי עבורי, במיוחד כי מצאתי את עצמי במקום מסוכן יותר מהמרחב הטבעי שלי. ומרגישה חסרת אונים שרוצה לעזור במשהו ואין לי במה. חוץ מלהתפלל ולבכות ולא להוסיף לאנשים אחרים מטלה לדאוג לה בדמות אישה חרדה וחסרת יכולת תפקוד, אין לי איך.

ולבכות. פשוט לבכות.

🌅

(בועית אור)

רק שאני כן מוסיפה לאנשים "מטלה לדאוג לה בדמות אישה חרדה" לצערי..

כנראה גם אני.. כל רגע קופצת להם והם חושבים שאני מדמיינת קולות.. מנסה לבקש שכמה שפחות ידברו על זה ויתעסקו בזה. לפחות לא בווליום שיגיע לאוזניים שלי כי אז אני לא יכולה..

לא יכולה לשמוע את הדברים האלה.

מנסה לעשות טוב במקום שלי.. חיבוק לך אהובה.

יש איך לעזור לך מפה?

🌅

בקריאת תהילים לזכות כל עם ישראל. 
האמת שזה הדבר שהכי מרגיע אותי..

שנשמע רק בשורות טובות.

אם החיים הרגילים הם מצב מלחמה עבור אדם רגיש, אז מה זאת מלחמה באמת...

לא תמיד הנפש מסוגלת לקרוא כי אז מתחילה לבכות, ולפעמים מה שצריך זו עשייה מסוג אחר.

ואמן.

ומסכימה איתך..

🌅

מזדהה עם הרבה ממה שכתבת

אני חשבתי שהתחלתי לעכל ואני בסדר והתחלתי לדאוג לאחרים ומסתבר שלא,

אני לא בסדר בכלל והזנחתי את הרגשות שלי לכמה ימים.

זה לא משהו שמעכלים בכלל..

ותדאגי גם לך, טוב? תנסי למצוא את האיזון בין החוץ לפנים. אני עצמי מנסה לשים לב מה אני צריכה, לפעמים זה לפעול החוצה לפעמים להתנתק לפעמים להיות לבד.. כמה שמאפשר המקום.

אל תהססי לבקש ולקבל עזרה אם צריך, גם מאנשים סביבך. חיבוק, הקשבה או יותר מזה. אני אומרת גם לעצמי.

❤️🌅

אחרי שבשבת/מוצ"ש התחרפנתי לגמרי וביום ראשון התקשיתי לתפקד.  לא מושלם אבל יש לי הבנה מה עובר עליי ואיך מנהלים את זה.

גם בשגרת היום, וגם בטכנולוגיה. יותר יציב מהימים הקודמים, ב"ה.

אבל עכשיו, בלילה, כבד לי על הלב, וקשה להירדם. זה קצת מוזר לי, כי במהלך היום אני מתפקד היטב ובאופן רגוע ושקול, גם עבור מי שסביבי - אבל הנפש קצת מוזרה לפעמים, וזה מוכר לי. רק שאני צריך לישון, כי אזדקק לכוח מחר.

מעבר לזה שקמתי כדי לקרוא ולכתוב כאן, אני מנסה עכשיו מוסיקת רקע. הכיוון נראה מוצלח, מקווה לטוב.

טיפ שיכול לעזור זה למצא במהלך היום ולפני השינה זמנים להיות בשקט בעצירה ולאפשר להרגיש 

מה קורה איתך בלילה רגיל?

אני גיליתי שיש זמנים ביום שתמיד היו יותר מורכבים לי והמלחמה פשוט "נשאבה" לתוכם.

(אתה יכול להיות רק קרוב לשם ולא  דווקא שם, זה עדיין בסדר).

נסי לנח ,להירגע מכל החדשות ,לראות דברים שונים ,לדבר עם חברות ולהתרענן.

אני מבינה שיש לך חברה וגם  קרוב משפחה/חבר שנמצאים באיזורים הקשים, זה משהו שלא נותן להפסיק לחשוב מה יהיה איתם אם הם בחיים, אם קשה להם ואיך יהיה וכו' וכו' וכו'. 

שולחת לך כוחות.

גם אח שלי מגוייס ואני מאוד מבינה אותך בדאגה שלך... וגם כמו שאת אומרת חוץ מהמצב הלאומי לפעמים מצטרפים לזה לחצים אישיים שלא קשורים. מורכב

לחץ מתון זה טבעי ובסדר אבל לחץ משתק זה לא טוב.

למרות שאין לך ככ פינה לבד עכשיו אני מציעה לך ממש שתמצאי, אפילו תצאי למרפסת או משהו, לא יודעת איזה מקום אבל תמצאי. אפילו לכמה דקות שקט.

כי מאוד קשה כשהסביבה לחוצה...

להתנתק שניה, להרגיש את המציאות, שה' שומר, לשחרר. קחי נשימות עמוקות... הכל בסדר.

צדיקה שאת מקשיבה לאחרים עשית איתם חסד אבל מי יקשיב לך? דברי אליו כמה מילים רק הוא יכול לעזור לך. 

כדי להתאזן צריך להציף את עצמנו בהפוך בדברים טובים. לי עוזר לשמוע רבנים. מאוד מאוד. לשמוע שירי אמונה מרגיעים ולקחת חלק באמירת תהילים.

כל הכבוד לך וחיבוקק🤗

סתם צפיה בעדכוני חדשות זוועה. למה זה טוב לעזאזאל?<

אם כבר חדשות, לראות מה עשו להם, אמנם לא מידי אבל לפחות יותר נחמד

לעבוד על  השמחה זה לעשות עניינים משמחים חיצונים (כמו ריקוד שירים שמחים וכל מיני), ובעיקר פנימי, להכיר בדברים הטובים שיש ולשמוח בהם.

כל דבר שמפריע לאדם. שישאל שיברר.

במיוחד אם זה כל כך מהותי לך.

למה שתראי כחיילת אבל?

אך יכול להיות שהעניין זה הפירוש שלך לשאלות של אחרים, ובגלל מה שסיפרת שהיה לך בילדות התרגלת לפרשן ככה.

צריך כמובן לבדוק כל מקרה לגופו, אבל זה בהחלט הגיוני, כי משהו יושב לך ואת מרגישה שפלונית רואה אותך בצורה מסויימת, וכשהיא אומרת משהו ביניים כזה, את תפרשי ע"פ ההסתכלות שאת חושבת שהיא רואה בך.

אני לא מכיר אותך, אבל אני מבין פה שזה קורה ביותר ממקום אחד ועם אנשים לא קשורים.  כלומר יש  משהו בשדר שלך החוצה שמגן עלייך מפני משהו בצורה הזו.

והדבר הזה צריך הקשבה. קודם כל אוהבת. מה העניין, מאיפה הוא. ואחר כך לשחרר אותו באיזו רמה.

את הגוף שהקב"ה נתן לך בשביל לחיות בעולם הזה. את זקוקה לו ולשמור עליו.

הדבר השני זה להבין למה את נראית ילדה טובה. כלומר, איזה צורך זה מייצר אצלך. וממתי זה.  בהינתן העובדה שאף אחד שם לא רוצה את רעתך (כך נדמה לי לפחות) זה לגמרי שווה הקשבה.

כמה פסקאות ארוכות של מלל שיוצא ישירות מהמערכת החוצה ואפשר להבין מה קורה. 

בקילובייט....

אבל מותר לי.

לא נראלי שאגיע לרמת השריטות שלך. זה לגאונים בלבד

אפשר לכתוב לעצמך. אבל נראלי בלהוציא את זה לעוד מקום יש יותר עוצמה. (אני הייתי פשוט כותבת המון בפורומים וזו גם אפשרות)

וחיבוק חם מאדם קרוב עוזר. זה משחרר.

מוזיקה גם.

בעיקרון הדבר הכי טוב לדעתי זה להמיס את המגבלות ולתת לדברים נוספים לחדור ללב. ואת זה אפשר לעשות בכל מיני דרכים.

בהצלחה לך

אני כותב שירים על כמעט כל דבר שזז בחיים שלי וכותב גם יומן ולפעמים בפורומים וזה לא ממש עוזר לי.

מוזיקה זה החיים מבחינתי וזה כל היום סביבי גם השמיעה וגם בשירה וניגון אבל כל הדברים האלה הם נטו "משכח כאבים" עוזרים לרגע וכשמפסיקים הם מפסיקים יחד איתם.

חיבוק הלוואי שהיה לי למי, לא מרגיש לי אמיתי ומרפא חיבוק של מישהו שלא יודע מה עובר עליי ומי שכן יודע זה כאלה שלא יתנו חיבוק אמיתי...

הלוואי שהייתי יודע איך להמיס את המגבלות האלה אבל זה טוב מאצ' בשבילי לנסות שוב

למוח יש קטע. הוא מלא בזבל ובשטויות כדי לשמור עליך מהכאב האמיתי. כלומר בשביל להגיע לכאב האמיתי צריך לכתוב בערך 1500-2000 סימנים של שטויות של מה קרה היום ומה קרה אתמול ומה יהיה מחר. רק אחרי שמנקים את זה מתחילים לקבל תשובות לכל מיני דברים.

לימודים/עבודה/התנדבות, משהו שימלא את הזמן ויגרום לא להתרכז רק בדברי עבר, אלא יכניס תוכן חדש.

במקור- איך לטפל בפוסט טראומה שצפה

להתמקד בתחושת גוף אחת, רק אחת בכל פעם. ברמה אחת, במקום אחד.

אם מצליחים להחזיק את זה כמה דקות- הגוף יפרוק את המתח שאגור שם,

והרווחה המקומית יכולה לעזור לך להצליח לנשום ולחזור לעצמך.

(מתוך "קרעתי דרור", ח.ברטלר, שיצא ממש לפני חודש)

אולי באמת כדאי לנסות זה רעיון דווקא דיי טוב, יש עוד כל מיני פתרונות שעלו לי לראש שעזרתי לאחרים איתם אבל אני לא מסוגל לעשות בעצמי😔

לי הכי עוזר להתמקד בנשימות. כי זה כמו עמוד שדרה של הגוף, תמיד חוזרת לשם ומתישהו נרגעת

מקווה שבסוף תגיע לעצמך.

ואולי זה הבעיה ולכן אני לא מוצא את עצמי.

זה כל היום להתפלל וכל לילה ללכת ליער ולהתבודד קצת או לצאת לשם עם גיטרה ולבכות קצת אבל זה לא מפסיק ובינתיים לא היה משהו שבאמת עזר ליותר מכמה שעות

למשל העצה להתבודד ולצעוק, לדעתי היא יותר מזיקה ממועילה, לרוב (אולי לעיתים כן מועילה).

ולהיפך להעסיק עצמך בדברים יכול להיות מועיל וטוב, אם כי לפעמים זה רק לדחוק ולברוח מזה.

וכן לגבי שיחה ושאר דברים.

לכן ריבוי הדברים רק מבלבל יותר.

הגיוני שאתה זה שמשחק או מורח או מראה חוסר בהירות וחוסר רצינות, והיא רואה זאת ומתנהגת בהתאם. 

וגם יכולים להיות כמה גורמים לזה, יש דברים שלוקחים זמן, אז להתאפק קצת.

בסוף אפשר שייצא מזה משהו והיה משתלם כל ההמתנה והשהייה שלך. וגם אתה יכול לשאול אותה על זה ישירות.

אני לא מכירה את הסיפור ולא יודעת המקרה, אבל משערת שזה הדדי, ככה זה לרוב. רק שקל להגיד שהאחר הוא הבעייתי, ולא להסתכל במראה!

זה מעניין ממש התגובה שלך, היא גם מלאה מאוד רגש נשמע שנגע אצלך במקום רגיש גם. המחשבה הזו שיש מצב שזה הדדי ושיקוף של מה שצד אחד עושה, יש בה מן האמת במצבים מסויימים.

אבל, את לא חושבת שאובייקטיבית יכול להיות מצב שמישהו באמת מתנהל בצורה כזו כמו שתיארתי בלי קשר למה הצד שמולו עשה? ושיש מצב שיש צד אחד הוא באמת רציני ולוקח אחריות ועושה מה שצריך כדי לשמור על שני הצדדים וצד אחר לא מתנהג ומתנהל ככה ואז גם מאשים את הרציני בחוסר רצינות ובכל ה''מומים'' שלו עצמו?

שלא יכול להיות מצב שיש במערכת מישהו אחד רגיש יותר והשני ממש לא, והרגיש לא רוצה לפגוע והוא מרגיש שהולך לאיבוד ובגלל שרגיש לאחר ולא רוצה לפגוע הוא ישאר עד שהצד השני יחליט שזהו הוא לא רוצה יותר קשר? 

ברור שיש אפשרות כמו מה שכתבת, אבל מה שבאתי בעיקר להעיר, שכדאי לך גם לחשוב על האפשרות שהבחורה כן לוקחת רציני ולא עושה זאת סתם באי רצינות.

אנשים שונים מגיבים אחרת לדברים. ולפעמים לוקח להם זמן לדברים, ובכללי בחורות לרוב יותר רגישות ואולי לא נעים לה ממך ויש משהו שמפריע לה ולא מרגישה בנח לומר לך, כי אתה אולי מתעסק בעצמך ולא מנסה להבין מה מונע ממנה ולמה זה נראה שהיא משחקת.

כמובן שסתם נתתי לך כיוון, לא יודעת מה באמת הסיפור..

סיפור אישי, היה לי פעם שהמשודך רק ניסה לזרז ולהתקדם בקשר, ולי הפריע איזה משהו כמה זמן, וזה דבר שלא שואלים עליו ישירות, צריך מתוך שיחה יותר רצינית ועמוקה יותר. אבל הוא רק חשב על להתקדם ולא ניסה להבין באמת מה בליבי, והאשים אותי בזה שמתמהמהת.  בסוף זה הפסיק בגלל סיבה אחרת שאמרתי כדי לסיים זאת.

הסוף מלמד על מה שבלב, וזה באמת סיפור לא נעים במיוחד כשאת מבקשת התחשבות גם בך כאישה ולקצב שלך וגם לרגישות. וזה מובן יותר מאיפה הגיעו כל התגובות שלך למה שכתבתי.

רק אפשר לשאול איך הגעת למסקנה מי הכותב ומה הגיוני ש'הוא' עושה? ומה אם זה לא נכון?

במסגרת איזה מחקר בהתנהגויות בין חברים לעבודה או בין בני זוג עלה שזה תופעה נרחבת בין אנשים.

יכולה לשלוח את המחקר המקיף, וללומדי התנהגות בין אישים היא מוכרת.

ברור שלא דיברתי ספציפית על המקרה שלך, דיברתי על הטענה שהעלת.

נ.ב אני מבינה שזה את ולא אתה. אבל התובנות זהות

שהסוף של דברייך לימד אותי מה יש לך בלב. לא מה היה בקשר שלכם. ומה תופעה נרחבת? אשמח למחקר כדי להבין על מה את מדברת.

ואכן, זו את ולא אתה.

ושואלת ואשמח לתשובה כנה, את באמת היית מגיבה באופן דומה אם היית מבינה שזו בחורה כתבה את זה על חוויה שלה מול מישהו? וזה באמת אותו דבר התובנות? הזכרת שם שוני בין גברים לנשים באחת התגובות שלך..

ולמה מלכתחילה חשבת שאני גבר?

הטעות היא בין אצל נשים ובין אצל גברים.

לפעמים נשים לחוצות להתחתן וככה עושות הטעויות, לא מנסות להבין לעומק הענין של הבחור או מנסות להשוות לדברים שהיו פעם

אבל כל אדם עולם אחר.

את המחקר אמצא דרך להעלות למקום ואשלח קישור.

זה לא שם משתמש פרטי, זה שם כללי כזה בפורומים כשיש אפשרות להגיב כך, גם לך כתוב אנונימי.

שומעת מה את אומרת, ומסכימה בעיקר עם הלפעמים ועם זה שכל אדם הוא עולם אחר וגם שכל מפגש הוא משהו שלא היה ולא יהיה עם אף אחד אחר, לכן אין מקום להשוואות בשום דרך וצורה.

ותודה, את עוסקת בתחום או שזה משהו שלמדת מתוך חקירה אישית ומציאת מחקרים תומכים?

*אם כבר דיברנו על אנונימי וכל זה, אם תרצי תקחי שיעור שלמדתי בחיים הוירטואליים, ונכון גם לחיים האמיתיים במידה מסויימת. כשמגיבים לאנונימי ובמיוחד כשלא יודעים מה הצד הכותב בסיטואציה, נכון לנסות לברר בשאלות ולא ישר לצאת מנקודת הנחה שברור לי מעל לכל ספק מה הסיטואציה ומשם להגיב. את לא יודעת מי עומד מולך באמת, מה הסיטואציה ומה הצד שלו בעניין. גם חלילה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בטעות תוקפים את הנפגע שביקש תמיכה.. וזה לא מה שרצינו לעשות.

ברמה האישית, אם תשימי לב רוב התיאורים היו חוויה שלי ולא האשמה גם אם נשמע ככה, ובעיקר ביקשתי עצה איך להתמודד עם הרגש שעלה. ואגב, בהקשר של המחקר וכל מה שהתפתח בדיון כאן, לא תמיד הכל קשור לזוגיות חתונה וכדו' יש סוגי קשרים אחרים שאפשרי לחוות בהם דברים כאלו.

באיזה תחום את חוקרת?

ואני שמחה להחכים וללמוד גם אם לא מגיעים להסכמה בסוף.

לגבי הכוכבית זה היה בצד לא קשור למה שאנחנו מדברות עכשיו. זה היה שיתוף בשיעור שלמדתי על נפשי, ואמרתי אולי תרצי ללמוד ממנו גם. אם לא מתאים לך את לא חייבת אבל בבקשה אל תביני ממני דבר לא נכון.

לא אמרתי 'עלייך' ולא אמרתי שלא תגיבי לי בכלל, אמרתי שלמדתי שיש מצבים שבהם כדאי לברר קצת לפני כדי להגיב נכון ושאני באופן אישי ביקשתי עצה כדי ללמוד. סך הכל הארתי מנקודת מבט של מי שקיבלה את ההודעה הראשונה שלך והרגשתי מותקפת קצת, כשלא ראיתי סיבה לזה.

יש אנשים שמשחקים בכוונה. כן. אבל יש גם כאלה שלא מודעים לזה שהם בפועל משחקים. יש להם מנגנון בנפש שגורם להם לפעול ככה מכל מיני סיבות.

למשל הם מפחדים להתקדם, או שהם רוצים נורא להתקדם ואין לאן, או משהו אחר שקורה. 

זה לא אומר שצריך לסבול מזה. צריך לשים לב למשחק הזה ולעצור אותו מצד אחד אבל בצד השני שתהיה קצת חמלה כי לפעמים הצד השני לא קולט מה הוא עושה או לא רוצה לדעת...

ולפעמים לקיחת אחריות כשזו *באמת* אשמת האחר בלבד.

משתנה בין מקרים.

(בדיוק תהיתי לעצמי בעקבות שיחה עם מישהו לגבי מניפולציות, אם יותר קשה על רגישים. גם חצי קשור.)

מגיבה פה גם לקודמת שכתבת-

זה לא מתסכל להיות ככה כל הזמן ורק לספוג ולספוג? ומה זה המצופה הזה שאת מדברת עליו ואיפה את בעצם שם?

והסוגריים פה מעניינים, מתאים לך להרחיב בזה קצת?

צריך לשים לב לזה. מתי הרגשות הם שלנו ומתי הם לא. ולהפריד.

למה אני צריך להרגיש אשמה? בגלל שהוא צעק עליי? בגלל שהיא בוכה?

לפעמים זה אחריותי, לפעמים זה לא אחריותי ואני רוצה לעזור, אבל אף פעם אין סיבה שתהיה לי אשמה שם. פשוט לא.

לפעמים האדם כן אשם, יש מקרים כאלו, או לפעמים חצי אשם, אז הוא כן צריך לדעת מזה ולהוכיחו על זה.

אי אפשר לטהר ולהסיר אשמה על עיוור.

מה שכן, לא בגלל שהאחר אמר שאתה אשם ז"א שאתה אשם מיידי, אבל זה פתח לחשבון נפש והנצרך.

אבל אז אין טעם בייסורי מצפון ובאשמה. יותר בהקשבה רכה למערכת והבנה מה קורה שם ומה עשיתי ולמה, כדי לשנות את זה לפעם הבאה. אשמה זה בגדול אנרגיה שיושבת כבד בבטן ולא מועילה לאף אחד.

כואב גם פיזית. שמישהו שולח לי הודעה ואני יודעת שמצופה ממני (מי מצפה זו שאלה אחרת) לענות לו ולהיות שם בשבילו ופשוט כואב. וסופגים את זה.

אני תמיד אומרת על עצמי שאני ספוג, בגלל הדברים האלו...

מצופה זה גם מה אחרים מצפים ומה יעזור להם וגם מה אני מרגישה שמחובתי לעשות בשביל לעזור, גם אם זה פוגע בי. בעיקר זה אני עם עצמי. בכנות.

הסוגריים כבר נושא אחר אך בכל אופן- לרגישים יותר קשה בהמון דברים. ומניפולציות, קזה לכולם לעמוד מולן. ועלתה לי תהיה אם כשמישהו מבצע מניפולציות על אדם רגיש, אם קשה לו עוד יותר מאחרים, וכמה אחר כך הוא סובל ביחס לאחר, בין אם נכנע ובין אם לא.

לא מצופה ממך לעזור, ולהיפך לעיתים עדיף לא לעזור.

לא עוזרים לאחרים כשפוגע בעצמך, ברוב המקרים.

יש אנישם ייעודים לעזרה, לא צריך להתחכם ולקפוץ לעזור ולבסוף להפגע ולגרום נזק לשני אנשים במקום אחד.

אני לא יודעת הרבה לעזור. בכנות, בעיקר עוזרת בלהקשיב. וזה עוזר.

כנראה זה יהיה הסמן שלי אחרת אפשר להתבלבל עם ריבוי האנונימי פה.

כל כך מכירה את מה שאת מתארת. ההרגשה הזו שכאילו אין לך את היכולת או את האפשרות להגיד לא בכלל. את תמיד חייבת להיות זמינה ונוכחת, ואת תכילי ותספגי גם אם לא נכון ולא מתאים לך. זה כמו שאמרת כאילו יש איזה יצור פנימי שיושב לך על הכתף ולוחש לך ''את חייבת!'', ואם לא תעשי הוא ישגע את המוח עד שתעשי רק שישתוק כבר..

אני אומרת, לא חייבים להמשיך להחזיק בו, אפשר להגיד לו תודה על מה שעשה עבורך ושילך, כי את לא צריכה אותו. ושהרבה שלוחים למקום, ואם את צריכה לעשות ולעזור למישהו זה אמור להשתלב עם המענה לצרכים האישיים שלך גם כן. וזה צריך להיות במידה נכונה, ובוודאי שזה לא יכול לבוא על חשבונך. זה כמו שאומרים שאדם צריך לתת צדקה במידה מסויימת, גם אם זה בעין יפה זה צריך להיות במידה מסויימת ולא מעבר כדי שלא יהפך הוא עצמו לנזקק לאחרים. חסד הוא הטבה, והעניין הוא שחסד צריך להיות משולב עם מידות נוספות אחרת יגרום נזק, כמו שכתבה האנונימית השנייה.

לגבי הסוף- מהניסיון שלי, רגישים בדר''כ יזהו יותר מהר שיש מניפולציה, והתסכול היותר גדול הוא שהם צריכים לעבוד על עצמם כדי שלא תפעיל אותם. כי כמו שאמרת יש את הקול הזה שלוחש כל הזמן מישהו פה זקוק לך, את חייבת לעזור לו במה שאת יכולה, גם אם חלק אחר בנו מבין שזה מניפולציה הלב לא יכול לא לעזור בגלל הרגישות. 

אבל זה גם טוב לי.

גם כי עושה לי טוב בנפש, אבל גם כשלא, ועושה לי כאב- אני אוהבת כאב... זו שריטה שלי גם. אני נמשכת לכאב.

אז זהו, כשמישהו מפעיל עלייך מניפולציה, הרבה יותר קשה להתמודד. וגם ככה תמיד קשה.... 

ונכון. זה דורש יותר מאמץ. 

זה נשמע גרוע לאהוב כאב ... כנראה גם אוהבת המניפולציות ולכן מחפשת אותן, ומתרגמת דברים תמימים לזה. או שלא.

נכון. זה לא טוב. אבל זו אני כיום.

בעיקר אוהבת כאב פיזי. ויודעת שזה לא טוב, אבל עובדת על עצמי.

מניפולציות אני ממש לא אוהבת דווקא. זה עושה לי ממש רע.

(אולי הרגשת יותר בנח כי פה זה מקום יותר מכיל מאחרים (להרגשתי) )

(יש משו שכתבתי שהגוף כמו הנפש. הקבלה מעניינת. מצרפת לך קישור http://ch7.io/q562I )

משמעותי לי.

וכן. לגמרי קשה להאמין בזה...

יש מישהי שפעם בעבר כזה מכורח החיים בערך ידעה עלי כזה מלא דברים וכזה והייתה שם בהכל... אבל אפילו פעם אחת לא הרגשתי שאכפת לה באמת. וזה גם רע להגיד את זה... אבל פשוט הרגשה של פייק.

עברו 10 שנים ואני עדיין בתהיות על מה זה היה לפעמים...

ותכלס רוב האנשים גם אם זה לא פייק זה אכפתיות כי.... אכפתיות בגלל...

לא סתם כי אכפת להם ממני. וזה משהו שצריך לדעת להכיל אותו.

אנחנו בעולם מבוסס אינטרסים. ולומדים לקבל את זה.

כמובן שיש מעשים שאנחנו עושים בשביל לעזור לאנשים ולא עוד משהו. אבל בגדול יש פה אינטרסים.

אבל זה כואב. מסכימה לגמרי.❤

וצריך הרבה עבודה עצמית לשנות את המחשבה, התפיסה, של איך אאת תופסת את עצמך. לגלות שמגיע לך טוב.

רק כאן כדי להזכיר שהאדם הראשון שצריך להיות לו אכפת ממנו זה אנחנו בעצמנו

השאלה מה זה בררנות באוכל.

נגיד מאד יכול להיות שמאכלים כבדים מדי יפריעו, או מאכלים בכל מיני מרקמים, או מאכל עם ריח/טעם חזק ממש.

נעים להכיר  אורח | מבולבלת

ושלא כל אנרגיה שנמצאת בסביבה (מי שאני שמדבר) ישר תיספג אצלך (או אצלי....) בעוצמה מטורפת. זה לא יפתור את כל הבעיה אבל יפריד חלק.

בפועל זה יותר קשה מאשר במילים... אבל אנסה...

איך לנפנף אנשים חטטניים חסרי טאקט יש לך גם רעיון?

תשובה מוכנה מראש שמתאימה למה שהייתי רוצה לשתף ולהגיד.

כשאני יודעת בתוכי מה מתאים לי ומה לא, מה אני רוצה ומוכנה לשתף ואיך הייתי רוצה להרגיש אחרי השיתוף (מה יתן לי תחושה שאני מחוברת ובמקום טוב בתהליך שלי, גם אם לאחרים זה יכול להיתפס אחרת לפי מדדי חוץ שהם לא בסולם האישי של ההתקדמות שלי וכדו'), קל לי לשלוף את זה מול אחרים בביטחון ולהציב את הגבול שמעבר לו אין להם גישה.

ככה אני שומרת על מרחב בטוח עבורי מבפנים.

כשאני שלימה עם התשובה שלי ושלימה גם עם תשובות כמו: 'לא יודעת עדיין', 'מבררת', 'בהקשבה למה שנכון לי, וסומכת על עצמי בתהליך הזה' ו'מעדיפה להשאיר את זה אצלי כרגע, לא נכון לי לדבר על זה. אני מכבדת את הצורך שלי הזה', אחרים מקבלים את השדר שזה מה שזה ואין מה לנסות להיכנס לשם בלי רשותי כרגע. אם מתעקשים, ממשיכה להתעקש שמעדיפה לא לדבר על זה ואשמח שיכבדו את הרצון שלי. אם צריך הולכת הצידה, או מוצאת משהו שצריכה לעשות, אפילו 'מנדבת' את עצמי לעשייה שמתאימה לי כרגע ותאפשר לי שקט וזמן עם עצמי, כדי להיות בסיטואציה שעדיפה לי על פני חוויה לא נעימה. 

לא יודעת אם בכוונה כתבת פה או שהתכוונת לפורום אחר...

תזכרי שאת יפה ומהממת כמו שאת. ושמנה בכלל בכלל בכלל לא שווה מכוערת. זו משוואה לא נכונה.

תמצאי משהו אחד בך שטוב. משהו במראה, תכונה, כשרון.. משהו אחד, ותפתחי אותו עוד.

(ואם את רוצה חיבוק או לפרוק את תמיד יכולה)

❤🫂🫂

השנאה העצמית היא פשוט שיקוף של מה שהסביבה חושבת עלינו. כלומר אם מישהי בכיתה אמרה שאת שמנה, ועוד מישהי אחרת אמרה שאת מכוערת, את יכולה פשוט לשקף את זה ולהתחיל להגיד את זה על עצמך שאת שמנה מכוערת.

זה פשוט הפנמה של הביקורת החיצונית. הדבר הראשון זה להתחיל להטיל בה ספק ולשים עליה סימן שאלה.

האם אני שמנה?

האם אני מכוערת?

האם יש קשר בין הדברים? (בדרך כלל לא).

 הדבר השני זה לראות מה עוד יש במכלול וזה כתבת יפה. אולי אני שמנה אבל חכמה גאונה, אולי אני טיפשה אבל רזה ויפה, וכו'.  

(בהצלחה !)

ברור שזה מאחרים. וגם הקשרים מוטעים שעושה בעצמי. צריכה לראות מה עוד. ויותר מזה- למה קשה לשחרר את המחשבות האלו. למה רוצה אותן...

(ותודה)

(מקווה שכבר עברה העצבות)

בכל זאת-

שימי יד ימין על כתף שמאל

ויד שמאל על כתף ימין

ותלחצי

יותר חזק.

ושתדעי כשאני במצבי משבר כאלה אני מזה אוהבת לשמוע שיעורים של הרבנית רחל בזק היא שיאה עושה לי טוב..מוזמנת לנסות

שיהיה חג שמח בע"ה

וצום קל

תתעודד/י. זה אחד הימים הכי שמחים בשנה!!

תודה

זה בסדר לקרוס לא צריך לפחד מזה.

בהצלחה בלמצוא מה הביאה איתה הקריסה ואיך אפשר להיבנות ממנה

מאנשי טיפול.

האמירה הזו לא פתרה את הבעיות שלי, לצערי.

אכן מבאס.