מרחמת על האויב שלי על מי שעושה לי רע
ומי יבין וירחם עלי?
את לא...אנונימי (3)אחרונה
זה שאת מרחמת אומר שאת איומה?! הפוך אם כבר...
את קצת התבלבלת אז את לא מרחמת על עצמך, אבל את אמורה להתייחס לעצמך בחמלה, בוודאי.
את יצירת כפיו של ה' הוא שם בך הרבה רגש, יופי, שכל, יכולות...
ה' מרחם עלייך ורוצה את הטוב בשבילך (וגם אין לו מגבלה מלתת את הטוב הזה) והוא זה שנתן לך את הרחמים שיש לך...
במקרים שיש מישהו שרוצה להזיק לך תשימי לרגע את הרגש בצד ותתמקדי בשכל: איך לפי השכל את אמורה להתייחס לכזה דבר? לפי השכל שלי צריך קודם למנוע אותו מלהמשיך לפגוע וגם להעניש אותו כמה שמגיע לו אבל לא מעבר, ולנסות לגרום לו שלא יפגע להבא. אבל צריך ללמוד כדי לדעת איך להתייחס לאוייבים זה לא נושא פשוט.
מה שבטוח תתחמי את הרגש שלך, תני לשכל להנהיג.
בהצלחהה
אחרי תקופה שמתלבטת החלטתי לשתף פה
פרח-אש
שלום אנשים
אם אתם זוכרים התלבטתי פה מזמן לגבי הקליניקה שלי
רציתי לשתף אתכם שכבר תקופה ב''ה אני מכוונת את הקיניקה לנשים רגישות מאוד, וב''ה זוכה גם לעשות טוב ולעזור.
ורציתי להודות פה על גבי הפורום לכל מי שהעלה נקודות ויעץ ודייק איתי סליחה שלא זוכרת מי בדיוק אמר מה ולא יכולה להודות בשם. עבר זמן ועלי באופן אישית קופה עמוסה ביותר (עם פתיחת קליניקה חתונה ועכשיו פתיחת קליניקה במקום חדש) הרבה מהדברים איתי ובמחשבותי .
תודה רבה לכם.
מניחה פלאייר שהכנתי
וואו את אלופה, תודה ששיתפת🌷ילדה של אבא
תודה רבהפרח-אשאחרונה
בהצלחה !משה
תודהפרח-אש
נראה מדהים! בהצלחה!Galaxy
תודה רבהפרח-אש
--אנונימי (פותח)
ולמה אני מתבישת על עצמי ובמי שאני? למה אני דופקת חשבון לחברה הלא טובים בחברה?
כי הם "נחשבים"?!
בזה שאני רצינית יותר (סאחית?!)
ורגישה (מה את נפגעת בכלל, עלובה, חלשה עדינה מדי)
בזה שקשה לי לפעמים (מה את מתבכיינת...)
בזה שאני לא החלטית ונחרצת (מה את מתלבטת? אין לך שכל?)
שאני מבינה את כל הצדדים (זה לא מעצבן אותך מה שהיא עשתה?!... איך את מקבלת את זה בשלווה את לא מבינה אותי)
שאני קצת ביישנית (את מתביישת להתפרע ולהשתטות איתנו? אין לך את זה את לא מגניבה ושווה)
שאני כמעט תמיד מחייכת (זה בטח מזויף, תמימה כמו ילדה...)
תודה על הזלזול לכולם
הצלחתם לפגוע
אני יודעת שאתם הסובלים הכי גדולים מדרך החיים שלכם
אבל יש אמת וצדק בעולם
אני אתגבר בעז"ה
אתם? תעשו את החשבון שלכם מול בורא עולם...
תשאלי את עצמך בפניםמשהאחרונה
לדעתי זה לא בושה זה אשמה. אשמה על מי שאני, אשמה על התכונות ועל הרגשות ועל תחושות הגוף שבי. אני אשמה ואתם צודקים. משהו כזה.
החיוך גם נמצא שם. לפעמים זו האמת שלנו (לרוב, אגב) ולפעמים זהו דרך להסתתר/להתבייש.
זה כנראה לא תמיד ככה. אבל הרבה מהזמן זה עובד בתצורה הזו.
ומה שצריך לעשות (בעיניי לפחות) זה ללמוד לקבל את מי שאנחנו. אנחנו כאלה. הסביבה כרגע משקפת לך בעיקר את הצד השלילי שבעניין, את מקומות החולשה, את הפינות שבהן זה לא עובד.
אבל יש מקומות שזה עובד. שהרגישות הזו קיימת שם ומאפשרת לך להבין עוד רובד במציאות שהם לא יכולים. שאת יכולה להקשיב יותר עמוק ויותר בקלות..
תשימי לב לזה. לשני הצדדים כמובן.
הנסיכה (הרגישה) על העדשה - עיבוד מותאם (לנו) לאגדהאנונימי (פותח)
היה הייתה נסיכה
רכה, ענוגה ונמוכה
שיצאה לחפש את בחיר לבה
זה שידע להשיב לה חיבה.
נדדה הנסיכה ביערות
(לבה רטט וסמרו לה השערות)
נפצעה ברגליה הרכות
(אבל לפחות נהנתה מהשתיקות)
נרטבה מגשם סוחף
(הרעם צמרר את בשרה היחף)
ובגדיה הרטובים נצמדו לשדה
(לו רק היה תנור נעים בהישג ידה).
ולבסוף, לאחר נדודים
הגיעה לארמון עצום ממדים.
דפקה הנסיכה על הדלת קלות
(הנקישה הכאיבה לאצבעותיה הנעלות)
ונכנסה פנימה כשמשרתת נוקשה
פתחה לה הדלת והנידה ראשה.
"מה ברצונך?" קול המשרתת חרש בה צמרמורת
והיא כבר שכחה שרצתה כלל אחרת.
"רק קורת גג, להגן מפני המטר
ואם אפשר - אז גם תנור לא יהיה מיותר.
ומקום לישון עליו - אבל שיהיו מצעים נוחים
בעלי מרקם רך וריח דק של פרחים.
ואם יש - אז גם בגדים אחרים
אבל מסוגי בדים שלא מצמררים.
זהו, לא אבקש יותר,
רק בזה אסתפק, ועל השאר אוותר."
"רק בזה תסתפקי?" נשמע קול מצווח.
המלכה ההדורה אל החדר נכנסה בצעד בוטח.
בגדיה היו כבדים וארוכים
על צווארה וידיה ענדה תכשיטים צועקים
כל-כולה אמרה נוכחות וביטחון גאוותני
ומעל הכול - היה הקול הצורמני:
"באמת, לא ייאמן! רק את זה ברצונך!
אולי גם עשרה מצעות נספק בעבורך?"
"אולי, באמת," לחשה הנסיכה
היא הרגישה כל כך נבוכה...
"מפונקת!" ירקה המלכה בכעס,
"אין לנו כאן צורך בנסיכה חסרת מעש!"
הנסיכה הקטנה, רגשנית שכמותה
חשה בדמעות העולות לעומתה.
"אמא, מה לך אכפת?" נשמע קול חדש, עדין,
"הבה ננסה, נקבל אותה, נארח כדין.
עשרה מצעות? מה זה משנה?
יש לנו כאן בארמון גם לכך מענה."
הנסיכה הרימה עיניים בוכיות,
ראתה את הנסיך, חשה שנגמרו הבעיות.
הנסיך אמר את דברו, והמלכה הנהנה.
הנסיכה קיבלה חדר קטן, המביט לגינה.
ובלילה, על עשרת המצעות הגבוהים
התהפכה הנסיכה, כשאיבריה תוהים:
היאך זה אין היא מצליחה לישון?
הרי כל המסע חלמה על השינה, דבר ראשון!
חלמה על השקט, על הנחת ועל הרכות,
חלמה שזה יהיה לה הצעד הראשון למתיקות.
אך קולות צרצרים נשמעו מהגינה
ונקישות מוזרות הגיעו מהפינה
ומעל הכול - משהו שם הציק והפריע מתחת:
איך אפשר עם משהו דוקר כזה לישון בנחת?
בבוקר פנתה אליה המלכה באדיבות מזויפת:
"איך ישנת?" שאלה בעין רושפת.
"די רע, וסליחה על הכול,"
ענתה הנסיכה כמעט בלי קול.
"די רע?" התפרצה המלכה בקול מחריש
הנסיכה מיד אטמה את אוזניה, בלי להרגיש.
"איזו כפיות טובה! מפונקת שכמוך!
אינך ראויה להיות! כל שכן למלוך!
אמנם הכרזנו שהנסיכה הראשונה שתגיע
תהיה לכלה לבננו הנסיך, שבדיוק הופיע.
אבל את - הנה, מה את בוכה?
ולחשוב שבמקור נולדת נסיכה..."
הנסיכה הקטנה לא יכלה לעצור הדמעות
היא קמה ממקומה, כמעט מעדה בלי לראות.
רק לברוח, חשבה, לברוח מהכול -
מהעלבון, מהכאב, מהמגע, מהקול
מהרעשים המצמררים שתמיד אותה מקיפים
מהבדים הלא נעימים שמעירים בה חושים שקופים
מהעומס של החיים, מהריצוד הבלתי פוסק
מהריחות ומהטעמים שחודרים ללא הפסק.
ואילו רק הייתה יכולה לברוח מהיותה רגישה...
אילו רק לא הייתה מרגישה כל עדשה ועדשה...
ומרחוק, בחלון הארמון, ניצב והשקיף
בן המלך הצעיר, העומד כזקיף.
בצער הביט על בת המלך הנבוכה
על הנערה שכבר לא חשבה שהיא נסיכה.
בצער הביט, ובאמון מלא בלבו:
כי הוא ידע שעוד יום יבוא -
יום יבוא, והיא תשוב לכאן
תתעטף ברכות, תיהנה מהמוכן.
יום יבוא, וזו תהיה גאולה ראשונה
כשהיא תבין - שהרגישות לה מתנה.
אני שמחה שנפתח הפורום הזהאמאל'ה23
אין לי תקציב לטיפול פסיכולוגי. התפטרתי מהעבודה הקודמת שלי ואין לי עם מי לדבר. מאז ומתמיד הייתי פגיעה לכל מה שאומרים לי ולא ידעתי לשים פס. יש תופעה שאני נתקלת בה כל פעם מחדש יש לי שפת גוף מזעזעת שמראה חוסר בטחון וחרדות עקב משהו נוירולוגי שנולדתי איתו. כל מי שרואה אותי בנוסף שאני נראית 10 שנים פחות מהגיל שלי טוען שאני אינפנטילית לא משנה מה אני עושה. בעבודה הקודמת מישהי אמרה שאני ילדה כי אכלתי עוגיה בהפסקה . אחרת אמרה שאני ילדה כי התחתנתי מאוחר. 2 נשים שלא מכירות 1 את השנייה. ה3 אמר שאני נראית מפגרת. זה ממש בוגר לדבר ככה זה כמו אחיינית שלי בת העשר שזורקת דברים בלי פילטרים ןאומרת מה שהיא חושבת.. החברה שלנו נהייתה שיפוטית כלפי מוגבלים. אני פשוט רותחת שאני כותבת את זה זה פוגע לי בבריאות הפיזית והנפשית בדופק של הלב ובתפקוד ואני ברשימת המתנה של יותר מחצי שנה בקופת חולים שלי . אני ממש משתגעת אין לי חשק לעשות כלום. אני נפגעת מהר משחר ילדותי וזה יכול לגרום לי לחולי מה אני צריכה את זה. מה זה התיקון הבלתי נסבל הזה אי אפשר ככה
גם אני רגישהאנונימי (2)אחרונה
מאד מאד רגישה בנוסף היה לנו במשפחה בר מצווה היגיעו רק אחים של בעלי ואח אחד שלי ומחכה ומצפה לאורחים וכלום רק בודדים הגיעו להגיד מזל טוב המשפחה של בעלי מסתכלים עליי ברחמים עצומים
איך זה ולמה לגיסה הנחמדה שלהם לא היגיעה שום אישה לכבד את המעמד יצא ונפל האירוע על זמן של מסיבה וארוע קהילתי ולכן הנשים העדיפו ללכת לאירוע ואני כבר כמה ימים אוכלת את עצמי למה ולמה לא ארגנו את המקום למקום קטן ונחמד ולמה אני צריכה את המבטים ה רחמים העצומים של חמותי המפגרת ושל גיסתי הנחמדות בכיתי את נשמתי לאחר האירוע במקום לשמוח וליהנות שהנה נכנס בני למצוות! במקום לשמוח איתו ולהנות איתו אני בדאון כבר כמה ימים מבלי יכולת להתרומם מחדש! ב"ה שאצל הגברים היו והיו את החברים שלו
והכי מעצבן בכל הסיפור שלא די שסבלתי עוד מקבלת עונש של לשון הרע עסיסי מכל הקרובים כי הרי שלושה נענשים המספר השומע ומי שמדברים עליו... כואב צורב ומדמם!
ואת ממשיכה וחייבת לחייך כאילו לא קרה כלום כל כך רע לי בפנים עצוב וכואב!
איך אתם מתמודדים עם אירועים משפחתיים?אנונימי (פותח)
מצד אחד אתם מן הסתם מתרגשים ושמחים, מצד שני - יש חשש גדול מהעומס ומההצפה הרגשית והחושית שיהיו שם...
אז איך מתמודדים?
איך מצליחים לשרוד את הרעש ואת העומס ואת הציפייה שתושיטו יד (נגיד בשבתות משפחתיות מורחבות), ואתם לא מסוגלים בגלל הרגישויות השונות שמונעות מכם?
איך לא יוצאים סנובים נוראיים בעיני בני המשפחה, שלא מבינים מה זה להיות רגיש??
(לאחרונה יש לנו במשפחה רצף של אירועים משפחתיים, ועם כל השמחה וההודיה פשוט קשה לי
ואני מרגישה שאני חייבת לקבל כלים להתמודדות, כי אחרת לא אהיה מסוגלת לבוא לאירוע המשפחתי הבא...)
במקרה אחדמשה
לקחתי צד שבו יש לי עבודה מאוד ממוקדת, ועשיתי רק אותה. איפשר לי להתחמק גם מהארוע עצמו וגם מהסטרס סביבו.
תלוי מה אופי הארועמשה
אם זה שבת שלמה - להתכונן מראש (במקרה שלנו: עיתונים, עלוני שבת, מקומות שאפשר לברוח אליהם, נעלי הליכה טובות לטיולים).
אם זה ארוע של כמה שעות, הסיפור יותר פשוט. אפילו אטמי אוזניים.
סעודות ארוכות מדי זה ממש אכזרי לרגישיםמשה
מצאתי לעצמי כל מיני שיטות לברוח. המשפחה לא אוהבת את זה אבל למדה לחיות עם זה.
זה יותר קל לי יחסיתפרח-אש
1. אני בתפקיד לא יודעת למה אבל מקל עלי יודעת בדיוק מה לעשות ומה צפוי
2. עשיתי כל מה שיכולה נשאר לשחרר
לגבי הסבר לאנשיםפרח-אש
1. חשוב לי להסביר שזה מכיל גם המון טוב אם זה מה שנמצא במודעות שלי מי שאני מסבירה לו גם מבין את זה ככה לרוב
2. יש אנשים שאני לא אכנס איתם לפרטים רק אגיד שקשה לי הרעש ואני רגישה לרעשים (נדמה לי שאנשים הרבה יותר מודעים לויסות חושי מורכבויות שלו אז הרבה יותר פשוט להם לקבל אותו)
אני לא הולכת להסביר לכל העולם מה זה HSPאנונימי (פותח)
לפחות כרגע זה מרגיש לי אישי מדי.
ולגבי קשיים בוויסות חושי, אנשים פשוט יגידו לי "אז תתגברי". אפילו אמא שלי, שהיא עדינה ומבינה אותי בדרך כלל, אמרה לי שהרעש של הילדים שלי מפריע לי רק כיוון שהם שלי, ואני צריכה לטפל בהם. היא לא הבינה שזה לא משנה, ו*כל* רעש מפריע לי...
(בינתיים אני מסתפקת בלומר לאנשים שאני לא מרגישה כ"כ טוב, ולכן אני בצד. אבל כמה אפשר לא להרגיש טוב, בלי להיתפס כטיפוס חולני...)
הסברתי שאני לא שורד ארוחות שבת ארוכותמשה
זה פשוט לא אני. אני לא בנוי לזה. אני עובר לספה ואם אחד הילדים רוצה הוא מצטרף אליי.
חלק כן, חלק לאמשה
צריך להתעקש על זה. ולהסביר מה מפריע בדיוק.
ללכת
ולחזור.
יש לך 2 אפשרויותמשה
הראשונה זה להילחם בעצמך ולהיות קרציה מעצבנת לך ולסובבים אותך.
השניה זה לשתף בקושי ולהגיד שזה לא אפשרי כי אני לא מסוגלת.
מה עדיף?
דווקא באירועים גדולים יחסיתGalaxy
נורא קל לברוח, לכולם יש מספיק אנשים אחרים לדבר איתם, ואף אחד לא עוקב מי נמצא ומי לא
הי נשמע לי שאת ממש לחוצהפרח-אש
אני כל כך מבינה את זה. זה באמת מפחיד להיות מוצפת ולעשות רושם רע...
בואי תנשמי רגע.
הכל בסדר, ברור שזה לא קל אבל עם הקושי מגיעים הכוחות להתמודד איתו ולהגיע בלחץ סביב הנושא רק מציף עוד יותר...
היה מפגש משפחתי אפילו בסגנון מאוד אחר שהיה לך כיף בו ? שלא היית מוצפת או אם היית מוצפת זה לא השתלט לך על כל האירוע?
כמה טיפיםפרח-אש
1. תגיעי באנרגיות טובות ותדעי שיכול להיות נהדר ושהצפה לא חייבת להשתלט על החוויה שלך - באווירה כזו מוצפים פחות מהר וגם כשכן מוצפים אפשר שזה יעבור ולא ימשיך כל האירוע...
2. תנסי לדעת מראש מה השבת /אירוע מכיל
3. בזמן ישיבה במיוחד אם לזמן ארוך תנסי לשבת עם גב לקיר או לפינה ככה שיהיה לך פחות גרויים מהצד ההוא.
4. לפעמים אפשר לצאת להתאוורות לכמה דקות גם אם לא מתאים להעלם(שירותים, לעזור במטבח או במקום אחר, להוציא ילד רגע להתאוורות וכו') .
5. להביא משהו שלך שאת יכולה להתעסק בו ולמשש לקרקוע (צמיד נגיד)
6. להסביר פנימה שזה כמו דברים מוכרים ונחמדים לך רק גדול או קצת אחרת (עוזר להרגע לפעמים )
וחוץ מזה בטוחה שיש לך שלל כלים קטנים שאולי את לא מחשיבה אותם אבל יכולים מאוד לעזור לך כתבתי פה כמה שעלו לי עכשיו... תכתבי מה עוזר לך
אוףפרח-אש
חיבוק לך (אם רוצה כמובן)
תקופות לחוצות באמת מקשות את הכל פי אלף ♥️
תודה רבה@ציפיות זה מאוד יפה, אבל תעשי מה שטוב לךGalaxy
המשפחה תתמודד.
את לא חייבת הסברים לאף אחד
רעש, עומס והצפה - נושמים עמוק, מגיעים לא עייפים עד כמה שאפשר, ומוצאים עם מי "לדבר בחוץ".
חושבים שאת סנובית - אף אחד לא חושב דבר כזה על מקרה חד פעמי, אם זו התנהגות קבועה, שווה לחפש איך את יכולה להגיב לאנשים בלי שזה יציף אותך
^^פרח-אש
מעלה נושא להשבוע 🎉פרח-אש
לקח קצת זמן ואנחנו פה
משהו שפגשתי הרבה בזמן האחרון וגם אצל כל מיני רגישות אחרות
*איך מתנהלים מול רצון לקשר/קשר עם החבְרה?*
מוזמנים לכתוב ולשתף דברים שמורכבים לכם, פתרונות שעזרו, הגיגים בנושא וכל מה שעולה על דעתכם
צריך בעיקר להבין מה הרצון האמיתי שםמשה
יש הרבה "הצפות" ועניינים כשנמצאים ועובדים מול אנשים אחרים בעולם. הרבה פעמים אנחנו במתח בין לרצות להיות חבר של.. להיות מול ואיתו או להיות בארוע לבין היכולת שלנו להכיל את מה שנקבל חזרה.
הרבה מזה מעודד שיחות מקלדת למינהן. שם יש מרחק (פיזי, ולא רק) וגם היכולת להתבטא בכתיבה בלי כל המטען הרגשי שהבן אדם מביא איתו בנוכחותו הפיזית או בדיבור.
לכן הפורומים האלה נכתבו מלכתחילהמשה
בשלב מסויים בחיים שלי גיליתי שכל או רוב החברים שלי גרים במרחקים של קילומטרים נסיעה. בהתחלה חשבתי איזה מעצבן, ואז הבנתי שזה לא באג זה פיצ'ר. המערכת (בתת מודע) בחרה אנשים שגרים רחוק כדי שיהיה אפשר להיות חברים-רחוקים שלהם. מראש בחרתי משהו שאני מסוגל להתמודד איתו ולהכיל.
איך אתם עם הקיץ?ילדה של אבא
אני מאוד אוהבת..
שחרור כזה, מרגישה שיש לי פתאום אוויר לנשום.
מה?Galaxy
זה בדיוק הפוך, אין אוויר והכל חם ומגעיל והימים לא נגמרים
(תחזירו לי את החורף 
)
גם אני ככהפרח-אש
רוצה חורף
וואו הפתעתםילדה של אבא
מבחינת מזג אוויר - אוהבת אביב, וזהו. אולי סתיו.אנונימי (4)אחרונה
בחורף יש רעשים נוראיים של הגשמים והרעמים, בקיץ יש את הרעש של המזגן. וזהו, זה סבל...
מבחינת החופשה - אני גם מחכה לזה וגם חוששת מזה. אוהבת לבלות עם הילדים שלי, אבל מצד שני להיות איתם יממה שלמה זה מתכון לכך שהרעש (המתוק!) שהם עושים "יעלה לי לראש"...
כאב בטן לא שלךמשה
אתם בטח מכירים את זה שאתם מוצפים אנרגטית מכל האנשים סביבכם וכל הבלגן הזה.
זה בדרך כלל מייאש אבל לפעמים יש גם הצלחות.
הבכור שלי אתמול: יש לי כאב בטן. תבדוק אם זה שלי.
אני: זה לא שלך, זה של אמא
הלך לישון. כאב בטן הלך.
יש לי אירוע עוד מעטאנונימי (פותח)
הבעיה שעברתי טלטלה לפני כמה שנים נשים באו לעזור וכו ועד היום עוזרת לי אחת( מתוך "מצווה ולא מתוך הלב) ואין לי חשק להזמינם בכלל בגלל שהם מתיחסים אלי בצורה שהם מעליך ואתה אפס בגלל מה שעברתי... דבר שמוריד מהערך שלי וגורם לי להרגיש רע מאד ואני סופר רגישה!
אך מצד שני יש לי מחויבות כלפיהם והכרת הטוב איך יוצאים מהפלונטר...!??
לעשות הפרדה בפניםמשהאחרונה
זה שהן עזרו לי לפני חמש שנים זה לא אומר שהן מעליי.
למה את רמגישה עם ערך נמוך? איפה עוד את מרגישה עם ערך נמוך? זה שווה הקשבה.
היי אני חדשה בפורום ממש שמחה שקיים כזה שרשוראנונימי (פותח)
עברתי אירוע מאד מביך לפני כמה שנים עד שנכנסו לפה שכנים לעזרה כיום ב"ה כמעט עבר אבל בלבי פנימה הר געש הן כלפי בעלי שהוא בספקטרום ובגללו עברתי מה שעברתי בלי קודים שיבין בלי תקשורת בלי עזרה בלידות עד שהוא מעיר אותי לחתל להאכיל להעיר ילדים בזמן שאני מפורקת ממש כיום בתסכול למרות שאני מבינה שהוא כזה.. קושי עצום שמתבטא באפס מעשה גם אין גיסות מבינות( משפחה אין לי כ"כ אח שלא רגיש כמוני ולא חווה את שלי ואמא בבית אבות ) כי גם ככה לפני כן לא הייתי אהודה ממש כי בעבר הייתי מופנמת נרתעת וככה נשאר באירועים אני לבד גם בגלל מה שקרה לי וגם העבר ככה נשאר כמו שהיה. ברחוב נשים ב"ה חלקן כבר השלימו איתי עם מה שעברתי ולפעמים מדברים איתי.. ובגלל המופנמות שלי אין לי גישה למענה רגשי בכלל הכל כלוא בפנים הכל מבינה מה שעוברת בגלל רגישות גבוהה אבל זה מתפוצץ עוד ועוד נורא להרגיש ככה מקווה לפרוק פה ותקבלו זאת באהבה! שלכם אנונימית רגישה מאד וחכמה מאד שלא כולם מודעים לכך וחושבים אותי לטיפשה גמורה
אני מבינה שהוא כזה אבלאנונימי (פותח)אחרונה
כוון שהוא מבוגר הוא עצמאי עם "דעות" וניאנוסים מקוממים ומפוצצים בלי שיבין גם אותי בנושא ואני מפנימה את הכעס ומתפרקת לא מעט שוב ושוב בלי לתת ביטוי רגשי להוציא החוצה לעולם קשה כואב ומתסכל מאד ויחד עם זה משתוקקת כן להכיר בהכרה מלאה שהוא ככה ואין מה לעשות נגד זה... איך מכילים בלי להתפוצץ מבפנים
ושוב מדגישה שאני רגישה סופר אבל מופנמת קיצונית סופר... היו מקרים שבהתחלה ניסיתי להפתח אל בעלי אבל בגלל שאיננו רגיש רק חסם לי את הגישה בצורה מעליבה ופוגענית מבלי להבין מה היתה הפגיעה.. נחסמתי סופית...
מכירה לא של cbt עוזר?פרח-אש
רוצה להניח בעולםאנונימי (פותח)
רציתי בשמי אבל עדיף שלא, זה בעיקר פריקה אליכם כי נחוץ חיבוק.
כמה קשה לבנות לב אוהב.
כמה קל לרסק ולנפץ אותו.
תיזהרו עם הלבבות האלו בסדר?
אתם לא מבינים בכלל כמה עבר הלב הזה.
אתם לא מבינים כמה הוא ספג.
אתם לא מבינים כמה מילה אחת שלכם יכולה בשנייה
לגמור עליו.
באותה שעה שהוא בא לתת לכם חתיכה מעצמו...
שתשלימו בכם..
שתרפאו בלב הפצוע שלכם, שהוא לא יכל לשאת את המראה החסר שלו...
ורק רצה שתחייכו.
שתהיו שלמים.
בבקשה...
תרחמו.
לב אחד (מרוסק) בעולם.
וואומשהאחרונה
אבל לפעמים דברים קורים למרות שרוצים שהם יהיו אחרת. שהם יהיו טובים. זה באמת קורה ככה.
תודה שכתבת.