פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 20)

עם יכולת להרגיש את האחר?

לפני כן זה היה הגיהנום  לכשעצמו.

אם אתה מרגיש את זה איך זה לא שלך? 

מכיה תגהנום אישית אבל איך לא שלי?....

היי בטן. זה שלי?
זה של מישהו אחר?

איך בטן יכולה לענות? מי אמר שהיא לא משקרת?

אני לא יודע מה מדוייק ומה לא, אבל בסוף הבטן לא טיפשה והיא יודעת להגיד משהו גם אם הוא לא מדוייק. אפשר להתקדם עם זה.

 

תנסי לשאול ותראי.

קצת קשה לשואל את הבטן אם אתה אשם ברגשות אשם... מרגישה כאילו אני משקרת לעצמי

זה בסדר גם כשהיא משקרת. אנחנו סומכים על עצמנו גם כשאנחנו לא מדוייקים. אי אפשר לחיות אחרת.

 

(ואם היא מרגישה רגשו תאשם של מישהו אחר אפשר לנסות להבין ולשאול "למה אני מרגישה ככה?")

תודה רבה!!!

אי אפשר לחיות אחרת..

ולגבי האיך יודעים, הזכירו פה בשרשור אחר שלנסות להרגיש אם יש כיווץ או הרחבה. בדר''כ הרחבה היא תנועה של כן וכיווץ לא. אז לשאלה אם זה שלי אפשר להרגיש אם כן או לא.. אם מקשיבים עמוק אפשר לשמוע עוד מעבר.

קמתי מוקדם מדי עם מצב רוח של לגרום לדברים לקרות

- ניסיתי לעשות דבר אחד שאני דוחה כבר שנה + (עדיין לא קרה אם תהיתם... אבל הפעם זה לא אשמתי)

- התקדמתי יפה עם כמה דברים

 

מה איתך?

אולי תעזרי לי לאסוף מרץ ?

 

קמתי נהדר ואז נתקעתי כבר שעות יושבת ליד משהו שרציתי להתחיל ומתעסקת בדברים אחרים

גם אני לא כתבתי פה זמן מה

 

קמתי מוקדם ליום חופשי ואני מנסה להיות רגישה ולסדר לפי הרצון הפנימי את מה שאני רוצה לעשות.

 

מזל טוב לך! ותתחדשי על הכל!

וכל הכבוד לך  חשוב ממש 

עשיתי כמה הפרדות בין סוגים של "כאבי בטן" וזה עזר להבין מה באמת אני מרגיש בסיטואציה. משהו שכאילו מפעיל אותי חיובי אבל בעצם הוא שלילי ומשהו חיובי שבעצם סוגשל ברחתי ממנו.

 

אתמול הצלחתי להתמודד עם הצפה (של מישהו אחר) ולהשאיר אותה אצלו. פעמיים. 

מקווה שעכשיו את מרגישה טוב יותר. 

 

(יש גם עצות פרקטיות אבל זה אם תרצי)

ב''ה קצת יותר טוב..
ואשמח לעצות, תודה.

זה עוזר להציף את מה שהמוח לא רוצה לספר וזורק אותנו להצפה הזו.

לכתוב? כי הגוף לא מסוגל לשבת בכלל והמוח מתפוצץ מכאב והעיניים שורפות?

הגוף מפוצץ באנרגיה בגלל שהוא לא מסוגל להכיל משהו. אם תצליחי להוציא את זה משם תראי איך שהאנרגיה יורדת.

ההרגשה שהאנרגיה ירדה לאפס כמעט.. אז להוריד אותה עוד? לא הבנתי..

אם ההצפה תלך, תחזרי להיות משהו קצת יותר מאוזן ויהיה לך יותר קל.

סוג של.. ועבר פורים.. תודה על ההתעניינות.

מה זה?
אני בהתכחשות ליום.
ב12 שנה האחרונות 6 פעמים לא חגגתי פורים.. השנה זו הפעם השביעית.

יש בי תיעוב מוחלט לחג הזה.

ובא לי לצרוח על אנשים מגעילים שמפוצצים לי נפצים מתחת לבית עכשיו.

לא הכל קשור לרגישויות 

 

ואני דווקא אוהבת את פורים

כיף ליעם זה שאף אחד לא יודע מי אני , מתחת למסכה...תמיד מתחפשת בצורה של מזהים אותי

לא יודע למה יש כאלה שלא נהנהים, זה החג הכי כיף אצלי כל  השנה...

.

שמח, ריקודים, משלוחי מנות וכו'...

גילוי נאות כבר מספר שנים שאני חוגג  יומיים

אפשר לעטוף בו הכל בדברים שאני אוהבת ונצנצים (כן לא מאוד יוצאת למסיבות אבל ממש נחמד)

 

מלבד הנפצים זה אסון אני מאוד נהנת שהמודעות לנפגעי הלם קרב שסובלים מזה עולה זה מקטין את השימוש בהם 

לא גאה בזה אבל זה שומר עליי שפויה 

בעיקר קושי בשינה מרוב כל המחשבות האלה כמו שקורה בסוף יום מוצף ממש

עוזב אותי השבת הזאת.
מפחיד!

 

רצון שהקב"ה יגיע וינקום נקמת דם עבדיו השפוך

ואיזה שהוא רצון לנתח אותם ולהכניס להם לב ומוסר ולחנך אותם מחדש

 

וילד..
אי אפשר להכיל את זה😔

 

אין לב אין- לא מצליחה להבין את זה איך הם רעים כאלה

ועכשיו כבר לא מצליחה.

נהיה לי כואב ממש בלב.

אישה צעירה שרק התחתנה ואיבדה את בעלה.

אמא שקברה בן אחד בכניסת שבת, אחד במוצאי שבת, בעלה שוכב פצוע מורדם בבית החולים, 2 ילדים שלה ראו את אחיהם מת מול עיניהם.

הילדים...

האבא שבע"ה יתעורר ויתאושש בקרוב אבל איך אפשר לספר לו דבר כזה??



זה מפרק אותי לחשוב על זה.

זה אומר שאת מפחדת (או "מפחדת") מהתגובה שלה ולכן את פשוט לא מפסיקה לחשוב.

תחושת בלבול שכנראה את מרגישה מול אנשים מסוימים ומול אנשים אחרים יש לך יותר בהירות ברגשות.

מסכימה עם אנונימי מעליי שהרבה פעמים זה נובע מפחד ואז כשמפחדים שהרגשות שלנו לא יהיו לגיטימיים או לא יהיה להם מקום אז הם מסתתרים ולא נותנים לנו להביע אותם באמת

סוג של הגנה כזאת.

מעניין לשים לב לפחד ומה הוא אומר לנו

האם לא יהיה מקום לרגשות שלי? האם אני אחווה נטישה אחרי שאומר את הרגשות שלי?

מה הסיפור של הפחד מספר לי בנוגע למה שאני הולך להגיד

 

אולי זה נובע מפחד אבל הרבה פעמים יש לי 'ריק' במחשבות, אני מנסה לחשוב ובאמת אין לי תשובה לשאלה ששאלו אותי, לא רק ממקום של פחד אלה גם ממקום שהמחשבות שלי מסיתות אותי מלמצוא תשובה.

אם הבנתי נכון למה את מתכוונת אז יצא לי גם לחוות את זה

כאילו שדיברת ואמרת במילים אבל זה עדיין מציק ומרגיש שלא אמרת כל מה שאתה רוצה ושיש משהו חסום כזה בקשר

האמת אין לי מה להציע כפתרון אבל אם יש לך מחשבות על זה אשמח גם לשמוע..

 

נ.ב-

מוסיפה שאחרי שקראתי שוב את התגובה האחרונה שלך זה נשמע שזה משהו בכללי בשיחות ולא רק בקשר לדברים שמפריעים אלא גם יכול להיות פשוט בשיחה רגילה

שהמחשבות פשוט הולכות למקום אחר

כשאני לחוצה או בעוררות יתר אני מרגישה שהמוח שלי כאילו נאטם ואני לא מסוגלת לחשוב בבהירות 

וכשאני רגועה אז המחשבות מתחלפות ונעות אצלי בצורה יותר חופשית יכול להיות שזה קשור לזה (?)

לא תמיד העוררות נראית אותו דבר לפעמים זה פשוט בן  אדם חדש או סיטואציה חדשה עם בן אדם שמכירים, או משהו שאנחנו בעצמנו חווים כקונפליקט ואז נרגיש הרבה פחות בטוח להוציא אותו החוצה

 

 

 גם מצתרפת לשני השאלות

צריך לעצור ולהקשיב לבטן. מה היא מרגישה כשאני אומר או כותב שם של מישהו ?

 

השני - 

מה זה חונק? באיזה מדיה?

אני עם כמה מחשבות על ווטסאפ ועל החסרונות שלו. אני אכתוב על זה פעם

אני גם ההיתי במקום הזה של ההתכחשות  (חרם ) זה רע ברמות ואם משהו פגע בך אתה צריך להכיר בזה ולרפא אתזה ולא לדחוק את זה פנימה כי זה רק מכאיב יותר פשוט צריך לשחרר את זה ובשביל לשחרר צריך בכלל להודות בזה והכי חשוב!זה לא אשמתך !ואסור לך להעמיד פנים שזה אשמתך כי זה גם סודשל התכחשות

זה באמת לא בסדר.

 

נשמע שהוא עשה דבר שמגיע לו ההרבצות והכעס.

 

נשמע עצוב.

 

אולי כדאי לבדוק עימו

 

לא צריך להתחמק מזה.

 

 

אתה לא חייב להחליט שאתה עושה אם זה משהו. אבל קודם כל להכיר בזה שנפגעת ושהרגשת רע. ושהוא היה לא בסדר, ושהיה צריך לפעול אחרת.

גם רצון לברוח, כאבי בטן.

מעין תחושה של התכווצות וקריסה פנימה, וטריקת דלת חזקה. זה מהדהד בעיקר במרכז הגוף.

ובעיקר באיזור הבטן והלב.

אני מכיר תחושה דומה. זה זה.

בעבר הרבה יותר

היום אני כבר לא מוותר על מה שיש לי .

אבל צריך לזכור שנורמלי =הנורמה שלי. מה שבשבילי הוא מותאם

ואין כזה דבר באמת נורמלי כמו שנראה לך.

אבל לאט לאט לומדת לקבל את התכונה כמתנה, יש פעמים שהיה עוזר לי אם הייתי פחות רגישה, מצד שני בלי התכונה הזאת, אני לא אני.
זה חלק ממני.

 

אם אהיה נורמלית. לא אהיה יוצרת.

 

לשלוח קישור לשאלון של מופנם/מוחצן?

יש הרבה מופנמים שהם גם רגישים או להפך הרבה רגישים מופנמים. לא סגורה על מה מביניהם. כך או כך זה לא מחייב אבל כן נפוץ ביחד.

וכן יש קווים מקבילים.

אני חושבת שלרגישות יש יותר מאפיינים. כלומר עוד דברים שנכללים בה כאשר מופנמות היא משהו צר יותר שלעיתים דומה או נכלל ברגישות.

בסופו של דבר השאלונים הם לא מדע מדויק, אבל הייתי אומרת שאם בשאלון הרגישות סימנת גם דברים שאינם קשורים למופנמות אז אתה רגיש ואם רק דברים שהם מקבילים גם למופנמות אז זה מופנמות. ויכול להיות שגם וגם כמובן.

הנ"ל נאמר לע"ד האישית בלבד.

כתבה לאחרונה על רגישות יתר.
אובר אמפתיה..

שממש צריך עור של פיל לעבוד שמה..

יש זמנים כאלה. שאני מורכבת, ומקשה על עצמי, וזה ככ קשה ודיי נמאס.

ובזמנים כאלה צריך לחבק, לאהוב. את עצמי. את עצמי המורכבת, את עצמי שקשה לה, את עצמי שמקשה, את עצמי שנמאס לה, את עצמי שנמאס לי ממנה.

לחבק ולנסות להרפות.

❤

 

מה שהוסיף עכשיו את הקושי זה שינויים בעבודה. דווקא דברים שהיו קצת יותר קלים בשבילי משתנים..

ותעברי את זה בעזרת ה'

ביטחוו עצמי זו תכונת נפש שנבנית לאט לאט.
לפעמים חוסר ביטחון נובע נובע מחששות- לא יקשיבו לי/ אני לא אצליח/ וכו

אני ממליצה לך לנסות להתגבר על הביישנות ולדבר קצת עם מי שאת מרגישה הכי בנוח.
כל יום עם מישהי אחת או כל יומיים.. מה שמתאים לך.
וכך לאט לאט החשש יתפוגג ותראי שאין לו בסיס ובעז"ה עוד ייבנה בך הביטחון.
(כמובן שאם עדיין יישאר חשש כדאי לבדוק ממה את מפחדת.)
בהצלחה

תנסי להיות יותר מדוייקת מה מגיע לך

איזה דברים מסויימים מגיעים אלייך שאת מבינה שהם קודים חברתיים ואת לא מסתדרת איתם?

פשוט מעלמת מהם.

 

אוף

איך מתמודדים עם זה? עם הפחד מכל שינוי ובעיקר מכל תגובה של הסביבה?

 

איך מתמודדים?

 

כמו ש @משה כותב פה הרבה,  צריך להפריד בין רגשות של אנשים אחרים שמשפיעים עלינו לבין הרגשות שלנו.

אסור לנו להרגיש לא בנח עם עצמנו בגלל מחשבות של מישהו אחר.

 

כדי שלא נתבלבל בין מה ששלנו ומה של אחרים, 

צריך לבנות לנו עמוד שדרה פנימי שיודע מי הוא 

לשנן לעצמנו כל הזמן- אני טוב ויש לי כח להתמודד. 

לא להקשיב לתגובות של אחרים

לא להיבהל משינויים, להתרגל אליהם לאט לאט בקצב שלך.

 

אצלי הפחד הוא עוד לפני מה יחשבו ומה יגידו. הוא עצם זה שידעו משהו... אם אני חושבת/יודעת שאי מי בעולם יודע/גילה/הבין עלי משהו, זה יכול לגרום לי לא לישון שבוע ויותר. בדברים קטנים וגדולים, טכנים ורגשיים. זה פשוט לא משנה העניין משנה שלא ידעו.

בקטע הזה יש לי שריטה עמוקה מדי...

וזה לגמרי אצלי. הכל בראש שלי.
לא יודעת מה לעשות.

ולא אני לא רואה את זה קשור לרגישות. היא אולי רק קצת תורמת להקצנה של זה. סתם כותבת פה.

כלומר גם. אבל עצם הידיעה. עצם זה שפרט כלשהו עלי ידוע למישהו אחר

אני יודעת ממה זה נובע. סוגשל "טראומת עבר". בערך.

כמעט ואין לי חברות רגישות
המעטות שיש זו הרגשה מדהימה של הבנה בלי צורך לדבר, אבל מצד שני היו זמנים ששתינו היינו מוצפות מידי ולא יכולתנו לעזור זו לזו וזה רק החמיר את המצב.

אממ. כן, הן לא מבינות אותי כל כך. לחלקן ניסיתי להסביר את העניין ולחלקן לא

ויש לי איתם קשר הכי חזק שאפשר. והם מבינים אותי הכי טוב שיש..

וחברות רגישות אין לי, לפחות לא שאני יודעת ומזהה עליהן שהן רגישות. אז לא, הן לא מבינות כל דבר, בטח לא את מה שקשור ברגישות. ואני גם לא מרגישה בנוח לשתף אותן בכל דבר..

כן.
יש לי חברה שהבנתי מההתנהגות שלה שהיא רגישה ואז הייתה סיטואציה ככה מאתגרת ודברנו על זה היה כ"כ כיף לדבר על זה... ובכללי הבנה טובה כזה בלי מילים של הסיטואציה ומה צריך ומה לא.

יש עוד אנשים שאני 'חושדת' שהם רגישים אבל אין לי את האומץ לשאול אותם.. ונראה לי גם אחד האחיינים שלי שזה קצת מתסכל כי אני רואה מצבים שקשים לו ולא מבינים אותו וההורים שלו מדהימים ומשתדלים בלי לדעת שהוא ילד רגיש אבל לפעמים דברים נראים גחמות מוזרות וזה והם לא מבינים.

ולא אנשים לא מבינים. אבל גם לא ניסיתי יותר מדי.

מאוד.
בעיקר קשוח
הקשר שלנו לצערי לא ממש טוב..לא חושבת שהיא יודעת שאני גם רגישה

האמת שנראה לי שגם אמא שלי. היא מאובחנת בדברים אחרים אז מסובך להבין האם היא גם רגישה או לא. וגם הקשר שלנו לא טוב. המרחק עוזר.

היא זרקה פעם את זה במפורש לכן אני יודעת

במקרה שלי היא לא מודעת שקיים דבר כזה בכלל.
החיים מורכבים.

ברמה כזאת או אחרת. זה נותן מימד אחר לקשר. וכל אחת יודעת מתי צריך להרפות....

נתקלתי בפורום הזה דרך כרטיס של מישהו.... נראה אחלה פורום;)

שמתי לב שהאנשים שאני מתחברת אליהם יותר אלה אנשים רגישים מאוד.. אחרי שקראתי על זה קצת והבנתי שאני כזאת קניתי את הספר.
נפגשתי עם חברה טובה שלי בבית שלי, שאנחנו מבינות אחת את השנייה בקטע הזוי והראיתי לה את הספר, ובחנו את עצמנו ביחד וגילינו ששתינו עונות על ההגדרה...
זה לא הפתיע אף אחת מאיתנו..

לא קשה מדי לזהות אנשים לא רגישים, והאמת שאני גם פחות מסתדרת בחברת אנשים כאלה. יש לי גיסה רגישה מאוד שמאוד טוב לי איתה ביחס לשאר, גם להן (לגיסות) הראיתי את הספר, והתוצאה הייתה כמו שחשבתי- היא כן והשאר לא...


מאחר וכל השאר לא, אני יודעת שבמלא דברים הם לא יבינו אותי, את הכוונות האמיתיות שלי. ואז זה דורש התנהלות אחרת, יותר מודעת, יותר מהססת, חוששת. מרגישה פחות בנוח...

גם לי בחברה חדשה לוקח תקופה עד שאני מצליחה להשתלב.
בטח זה קשור גם למקום חדש, לימודים חדשים, והרבה שינויים שמשפיעים עלייך.
אין לי עצות, רק באתי לומר שתדעי שאת לא לבד..

אולי תנסי להתבונן מהצד ולחפש את מי שגם לה קשה, ולא מוצאת את עצמה..

וחיבוק❤

תודה על ההזדהות, זה משמח ונותן!