בגלל שאני לא באה מרקע דתי אלא בחרתי את אורך החיים שלי בעצמי(דתי לאומי, למי שלא הבינה..),והיא לא היתה רגילה לבנות שהן לא התבנית המוכרת לה, היא לא ידעה איך "לאכול" אותי, מה גם שזו היתה תקופה מאוד נגדיר את זה "מאתגרת" בשבילי, התחלתי לחזור בתשובה ונתקלתי בקשיים עצומים בבית ונוסף לזה השירות שהיה נורא, ואני לא נוקטת בלשון הגזמה, אז הייתי במצב מאוד עדין ומבולבל, ניסיתי לנהל בקושי רב אורח חיים דיי זר, ניסיתי להתקרב ורק הורחקתי,מפה ומשם, ובמקום להבין היא ראתה בי נטע זר שנדבק לגרעין שלה וכשעזבתי את השירות והיא התקשרה אלי ודיברה איתי במשך דקות ארוכות,הוכיחה אותי וכעסה עלי על כך שעזבתי את השירות ,המילה היחידה שאני זוכרת שנאמרה היא "מוזרה" נכון לא התנהגתי בצורה שיגרתית, כיוון שהייתי נתונה בלחץ עצום,אבל אשת חינוך אמורה לדעת שלא שופטים אדם בשעת מכאוב, בצומת דרכים,בשעת קושי,היא כלל לא הבינה את המצב הבלתי נסבל שהייתי נתונה בו בבית, שה"סיירת" שלה שנולדו לזה והכל ניתן להן עם כפית של זהב לפה בבית ובאולפנה שלמדו בה מעולם לא נתקלו ולא יתקלו בו. למען האמת, הצלקות ממנה הרבה יותר עמוקות מאשר מהסייעות, כי היא כביכול אישה דתיי'ה, רבנית, בת של רב, "דוסית", והן היו אנאלפבתיות שאין מה לצפות מהן יותר מידי שחיו את כל חייהן בזוהמה, שניתן לצפות הרבה יותר מאשת חינוך שמכנה את עצמה "תורנית"... ניתקלתי ביחס מזלזל מצידה, היא חשבה שאני מנפחת, שאני סתם "מקטרת" על היחס הנורא, ושהבעיי'ה בי, כיוון שלא שתקתי להן (הסייעות) כשההתעללות החמירה. היא לא ראתה בי אדם שאפשר להאמין לו, היא ראתה בי נחותה לעומת הבנות של הגרעין מהסיבה הפשוטה, שלא נולדתי לזה. עבדתי בפרך שנה שלמה על מנת להיות מה שאני היום, שומרת מצוות, סטודנטית במכללה דתית, לפני חתונה בעז"ה עם בני"ש שדווקא מעריך אותי יותר, מהסיבה שהיא לא העריכה אותי כלל, שהולכת לשבתות התנדבות ולא מאמינים שאני לא "נולדתי לזה". עברה מעל שנה, ואני כותבת את זה עם דמעות, הכאב שכאבתי ממנה לא משתווה בכלל למה שהיה בגן, חוסר האמון, ההתנשאות...
הייתי בוכה לה שבשבתות מדליקים לי בלילה אורות בחדר. שאמא שלי אמרה שהיא תהרוג אותי ותתאבד. שאבא שלי אמר ש18 שנה הלכו לזבל, שמקללים אותי, שאחותי ואמא שלי אמרו שהן יגזרו לי את השרוולים. ואם אני יכולה להיות בשבתות בדירת שירות עם הבנות, התשובה היתה לא נחרץ, אטום, קפוא, מתנשא.
עוד לא הרבה שנים בעה"י גם אני אהיה כניראה נשואה לרב, יהיו לי ילדים לא פחות דוסים מהילדים שלה, בלבוש וקל וחומר בפנימיות, אני אחבוש כיסוי ראש לא פחות, אם לא יותר צנוע משלה כנ"ל הלבוש... אני אהיה אשת חינוך אמיתית, ולא עם נחמדות סלקטיבית, ואולי אני אראה אותה ואגיד לעצמי בלב "ראית לאן הגעתי? לא הצלחת לשבור אותי".