הקדמה: אני לקויית למידה. גאה. עם בערך כ-ל הלקויות שקיימות, כמעט
סתם, בעיקר דיסגרפיה, לקות מוטורית, קושי בארגו וקשבריכוז..
שמיניסטית.
ועכשיו תכלס- בעצם כל חיי אני עם התאמות למינהן.. ודווקא בסדר לי עם זה. כי ב"ה עם ההתאמות אני יכולה להגיע לציונים ממש סבבה והכל
אבל, השנה ממש נמאס לי.
משומה, באולפנה שלי אין כ"כ מענה ללקויות למידה. כאילו, יש.. יש כיתות קטנות, בכל שכבה.. אבל מי שבכיתה רגילה, פחות יש עם מי לדבר.
יש לי הכתבה לבוחן ניטראלי. שזה מצוין. ממש. מציל לי את המבחנים והבגרויות.. א-ב-ל, השנה, אני צריכה 'לרדוף' אחרי כל העולם כדי לקבל אתזה! כדי שיהיה לי סיכוי לתעודת בגרות.
וזה פשוט מתסכל, ומוציא לי את כל החשק לנסות ללמוד. גמככה ממש קשה לי. אז זה רק מקשה יותר.
ואני לוקחת רטלין.. כדי להצליח ללמוד משו. [שונאת ת'רטלין. א"א איתו. אבל בלעדיו פשוט לא תהיה לי תעודת בגרות, וחבל. כי הוא כן עוזר.] אבל כשצריך להתייבש שעה+ כדי שיואילו בטובם לתת לי בחוניטראלי בחדר הכי רועש באולפנה- אז זה לא יעיל. ואז זה נותן תחושה שסתם לקחתי רטלין, ואיכס.
זהו. סתם פרקתי. לא יודעת למה אפילו.
בעיקרון הייתי ממש חברה של הלקויות למידה שלי.. ופיתום עכשיו אני ברוגז איתן, וה מפריע לי!
. למה אי אפשר לפרגן לי?! למה אני אמור להרגיש שגם מה שנתנו לי זה טובה ענקית ולא מגיע לי בכלל? 
) ויש לי גם בעיות שליפה (לא מסוגל לענות על שאלה ב30 שניות)
)
