אני לקויית למידה "רצינית"
דיסגרפיה שגרמה לי לאי יכולת מוחלטת לכתוב משהו במבחנים ובשיעורים,
והפרעות קשב וריכוז. גם הייתי נרדמת חזק בשיעורים בגלל הכדורים של הטורט.
( עוד מתנה... בגלל זה התחילו הלקויות למידה)
היום אני סטודנטית לתואר ראשון ועוד מעט מסיימת...
ועכשיו לילד שלכם...
לא לקחתי ריטלין כי זה גורם לטיקים, אם לא אז הייתי לוקחת.
יכול להיות שיש לו דיסגרפיה, ושהוא לא מצליח לכתוב וזה מתסכל אותו
כדאי לבדוק את זה...
לגבי הרטלין, נתנו לפני עצות מועילות.
תבררו אם כל המורים נותנים לו את מה שמגיע לו,
לי לא כולם נתנו וההורים שלי עמדו מאוד על המשמר כדי לגרום להם כן לתת.
(ומדובר פה על שנות ה90-תחילת 2000, המורות שחצו את גיל 50 לא הבינו מה זה בכלל ולא רצו להבין)
לי אמרה מורה אחת, כשאמרתי לה שיש רעש בכיתה, לכי לעשות בחוץ את המבחן,
ובחוץ היה בלגן אטומי, היא התעלמה מהבעיה בקלישאה "תעשי מה שאת מסוגלת" הייתי מסוגלת לקבל מאה,
בסוף קיבלתי ציון מגוחך יחסית לידיעות שלי.
יכול להיות שהוא חווה גם דברים דומים שגרמו לו ליאוש.
יכול להיות שהוא צריך הוראה מתקנת, ולא שיעור עזר רגיל.
תנסו לדבר איתו, מעבר להסברים המנומקים שלו, ולהבין מה הוא מרגיש ולמה הוא לא רוצה להתאמץ
ולקבל טיפול. יכולות להיות סיבות שלא העליתם על דעתכם.
לעניות דעתי אם אין שום מוצא אחר,
עדיף כן להיכנס למצב של גבולות ותקיפות
מאשר שהילד ילך לאיבוד, הילד הנבון בעל הידע הנרחב יסטוגמט
בבית הספר כילד חלש שלא עושה כלום,
הילד הנבון ירגיש שהוא חלש ולא מסוגל לכלום
וזה יהיה מעגל קסמים שחוזר על עצמו...
כשהוא יסיים בגרות בהצטיינות בסוף י"ב,
כפי שילד נבון וסקרן עם ידע עולם נרחב יכול לעשות
במקום להשלים אותם אחרי צבא ולהימרח סתם
הוא ינשק אתכם ויברך אתכם על כך שהכרחתם אותו.
מדובר כאן על ניסיון אישי שלי
אני מודה להורים שלי שישבו לי על הראש
ושלא ויתרו לי. גם אם זה היה כרוך בעצבים ומריבות.