פורום אולפנת מירון (עמוד 4)

זה כאילו מצד אחד אני עדיין כאן,(עדיין פפ) ומצד שני,בכלל בכלל לא.

למה לא נסעתי בסוף לירושלים. חבל,זה היה עושה לי כלכך טוב(לברוח)

ואני מתגעגעת,אני רוצה לפגוש אותה. ואותה גם.

ו,היה אתמול מביך רצח. איך דיברנו שעה ורבע? (כמה שטויות)

אני גם יודעת,שזה יהיה רק אחרי החתונה(חתונה.המ.נושא רגיש) ואין סיכוי בעולם הזה,זה זמן כלכך ארוך וואי.

 

היה..היה כזה..המ,איך נגדיר דבר כזה עצום וגדול? כמה זמן זה לקח? לאדעת,אבל..אבל,וואו,זה היה כאב מטורף עם מתיקות בלתי מוסברת(איזה הגדרה.לא משתווה בכלל למה שהיה שם)

 

הראש שלי מפוצלח לחלוטין.

 

עצום קצת עיניים

תן לעצמך לנשום

תבוא

הביתה.

מחילה. מחילה רבה. אבל כלכך אין לי כוחות למה עומד לקרות עכשיו.

אני לא רוצה לפגוע בהם בכלל בכלל,האמת. הם יקרים לי מאוד. אבל..אבל זה לא הולך להיות נחמד כלכך..

מתנצלת מראש,אני הולכת לברוח מפה עוד שלוש שעות וחצי,ב-ד-י-ו-ק.

מה הייתי עושה בלעדיה?

היא נשמה טהורה באמת,המתוקה הזאת

(חוץ מהסוף..ש,זאת הייתה אשמתי)

עוד שלוש דקות, בעיקרון. אבל לא באלי להיכנס.
אם זו הייתה טעות אני לא יודעת להגיד את זה בפה מלא,בסופו של דבר זה היה קצת קצת מוצלח..
ה-בעיה,אבל.
שורף לי,שוב. הכל צריך להיות שוב.
ושןב ושוב ושוב. ככה תמיד.
שוב.

מה היינו עושים בלי אביתר בנאי אני לא יודעת

זה התקפל, זהו המטרה הושגה

זה רק
חיבוק ארוך,חם ואוהב.
וחיוך.חיוך גדול שמדבק

מה עובר על העולם.

מה עובר עלי.

אתה יודע כמה שאני רוצה ש, קודם שיבוא אלינו קצת. היא מדברת עליו ככ הרבה, ומזכירה אותו המון, אז..רק שיבוא, שנכיר אותו במציאות. וגם..תכלס זו תקופה די ארוכה , אתה לא חושב? לא הגיע הזמן?

אני קצת מפחדת.

נפתחתי אליה מהר מדיי וסיפרתי לה ה-כל תוך שעה.

זו הייתה טעות?

ככה מרגישים הקלה?

שישמח

וידליק פה את האור

וישמור

על מה שיש לשמור פה

כל הזמן

 

ואחרים מנסים למצוא מקום לחיות בו

כל הזמן

 

ולפעמים הכל נראה אותו דבר

ולפעמים יש רגע מאושר

לא לא טאטע אני לא התכוונתי, באמת!

אוף איך זה כן יצא ממני בסוף? אני כלכך התאפקתי יא טאטע למה?

כלכך קשה לשנות דפוסי חשיבה, זה לא ייאמן פשוט.

ו,כן אין מה לעשות, זה משפיע ברמות. משהו פסיכי,גם עליי, מי היה מאמין.

מצד אחד באמת שטוב לי,

אבל, לא יודעת..מה אני יאמר.

מבולבל לי כל כך..

תציל אותי מפה!

 

כן,קשה לי, אבל לפעמים כל כך טוב לי במצב הזה, יואו.

 

לא. לא טוב לי. אני צריכה להשתנות.

מחר מתחילים את הכל מחדש.

 

פאק.

העולם הזה כזה מטומטם אוף.

אין לי כוח, שוב פעם.

איכס יא מגעילה.

את מגעילה. מאוד!

כל השיט הזה מתנקז אליי

פאק ריבונו  של עולם

כמה רוע אתה יכול לברוא בעולם אחד?

אורות גדולים

🙂

היום לא מורחים את הזמן. טוב?

והיום בבוקר זו הייתה המלחמה הכי קשה שחוויתי בזמן האחרון.

כמובן הפסדתי

אבל התחלתי, וזה היה רק חמש דקות

אני מותשת מהחיים  הא-לו

 מה עבר לי בראש שעשיתי את זה

@ניצוץ.

והאני שלי כלכך צריך לנשום עכשיו אוויר של עיר הקודש

נמאס לי. כואב לי הגב בעוצמות כאלה כאילו אני אחרי שעות מלקות רצח. בעצם, אולי מגיע לי ככה לסבול, מגיע לי. דבר אחד שכן מגיע לי. בחייאת.

אני מרגישה לא קשורה, מרחפת מעליהן, נשארת ערה כדי לשמוע, כי אני אוהבת לשמוע. אבל לא שמתי לב שאני רק שומעת. כבר אין לי שם מקום משלי, בכלל, פה כבר אין לי מקום, ו,וואו זה כלכך מחזיר אותי אחורה, מלפני שנתיים. באלי לקלל *** זה כזה עומד לי בלשון, מעולם זה לא עמד לי ככה. ריבונו של עולם מה קורה לי? מה קורה פה? למה אני לא סובלת אותה פתאום? למה אני מתה שהיא תעוף מפה כבר? למה יש בי כל היום רצון כזה שאני יעוף מפה? למה אני כבר כלכך רוצה למות?

רע לי כאן אבא.

קדושה אני מבקש?

איך הכל בחיים פתאום מתפספס לי מבין האצבעות, כל מה ש...

קודש קודשים.

אני תמיד מבקש.

יאו טאטע אני כבר לא מסוגלת!! לכלום אני כבר לא מסוגלת! נמאס לי להסתיר. כל היום, זה מה שאני עושה. די!

ואני צריכה עכשיו רק טבע, קדושת ארץ ישראל. ואין כאן לעזאזל ***** כאילו זה כבר מקלל אוטומטי בתוך הראש שלי.

אבא זה אני כותבת פה הכל?

נמאס לי מהחיצוניות הזאת מהמוחצנות הזאת. נמאס לי מעצמי. אני לא אני.

אני

איזה מילה

אגואיסטית.