פורום יוצרים (עמוד 14)

חיבוק? אפשר להציע? אחד חם, חזק ויציב.

אנחנו מבטיחים להתרגש בשבילו.

תגידו את השמות!!!!!!!!! מהר!!!!!!!!

מקום ראשון-טלאור סופר

מקום שני-שמואל לעסרי

מקום שלישי- הדס פרץ

אם אני לא טועה תחילת מאמר צימאון לא-ל חי של הרב קוק יש עיסוק בענין הזה, כדאי לעין שם..

משנה טיפה את הגישה לשיר, כשהשיר ככה הוא סגור לשדרוגים .

או שלא דווקא לשדרוגים ,הוא קשה להלחנה אם רוצים להלחין אותו השורות ארוכות 

והמילים טיפה מסתבכות בפה.

אבל הוא מאוד מאוד יפה אני ממש אהבתי.

הקטע מדבר על גודל ומידה ונותן לנו קצת נגיעה בכמה מוזרה התפיסה שלנו את עצמנו.

 

וכך התחיל האיש השחור לדבר.

היקום מכיל בתוכו סתירה גדולה וסופנית מכדי שהמוח הסופי יוכל לקלוט אותה. כפי שהמוח החי אינו יכול להבין את המוח שאינו חי למרות הוא חושב שהוא יכול-אין ביכולתו של המוח הסופי להבין את האין סופי.

עובדת קיומו הפרוזאית של היקום לבדה יכולה להביס את האדם הפרגמטי והציניקן. היה זמן, מאה דורות לפני שהעולם התקדם הלאה, בו השיגה האנושות די מיומנות טכנית ומדעית כדי לקלף כמה שבבים מעמוד האבן האדיר של המציאות. אפילו אז, אורו הכוזב של המדע (הידע אם תרצה לכנות אותו כך)בהק רק בכמה מדינות מפותחות.

עם זאת למרות התרבות אדירה של מספר העובדות הידועות, היו מעט מאוד תובנות של ממש. יקירי, אבותינו נצחו את המחלה-אשר-מרקיבה שאנו מכנים סרטן, כמעט נצחו את ההזדקנות הגיעו לירח-"

("אני לא מאמין לזה-אמר האקדוחן ולזה הגיב האיש בחיוך בלבד ואמר "אתה לא צריך להאמין")

-ויצרו או גילו מאות של תכשיטים נוצצים ונפלאים אחרים. אולם כל עושר המידע האדיר הזה הוביל למעט מאוד תובנות, אם בכלל לא נכתבו שום שירי תהילה לנפלאותיה של ההפריה המלאכותית-או למכונית אשר נעה. נראה כי רק מעטים, אם בכלל, הצליחו לתפוס את עיקרון המציאות. ידע חדש מוביל תמיד למסתורין גדול עוד יותר. ידע פיזיולוגי גדול יותר לגבי המוח הופך את קיומה של הנשמה לפחות אפשרי, ועם זאת סביר יותר מעצם קיומו של החיפוש. האם אתה מבין? מובן שלא. אתה מוקף בהילה הרומנטית של עצמך, אתה שוהה מדי יום בקרבתו של המיסטורי.

ולמרות זאת אתה מתקרב לגבולות שלך-לא גבולות האמונה, אלא ההבנה. אתה ניצב בפני מצב של אנטרופיה (אי סדר במערכת-מושג בתרדונומיקה) הפוכה של הנשמה אולם בחזרה לתיאור פרוזאי יותר של הדברים:

המיסטורין הגדול ביותר שהחיים מציע לנו אינו החיים, אלא הגודל המידה והשיעור. הגודל המקיף את החיים, והמגדל מקיף וחובק בתוכו את הגודל. הילד שחש הכי בנוח עם התהייה. שואל: "אבא, מה יש מעל לשמיים? "והאב עונה: "החושך של החלל" הילד: "מה יש מעבר לחלל? האב ":הגלקסיה" "ומעבר לגלקסיה?" "גלקסיות נוספות". "ומעבר לכל הגלקסיות האחרות?" האב: "אף אחד אינו יודע."

אתה מבין? הגודל מביס אותנו. בעבור הדג. האגם שבתוכו הוא חי הוא היקום. מה חושב הדג כאשר אנו מניפים אותו בפיו דרך הגבולות הכסופים של קיומו אל תוך יקום חדש בו האוויר מטביע אותו, והאור הוא בחזקת טירוף כחול? היכן שהולכי שתיים ענקיים וללא זימים דוחפים אותו לתוך קופסה מחניקה ומכסים אותו בעשבים לחים עד שימות?

או שניתן לקחת את חוד העיפרון ולהגדיל אותו. אדם מגיע לנקודה בו נוחתת עליו ההכרה המדהימה: חוד העיפרון איננו קשיח. הוא מורכב מאטומים אשר מסתובבים כמו טריליון כוכבי לכת מטורפים. מה שנראה לנו קשיח הוא למעשה רק רשת רופפת, שמה שמחזיק אותה כיחידה אחת הוא כוח המשיכה. אם נכווץ אותם לגודל הנכון, המרחקים שבין אטומים אלה עשויים להפוך לקילומטרים, תהומות, נצח נצחים. האטומים עצמם מורכבים מפרוטונים אלקטרונים וגרעין, המסתובבים סביבו. ניתן להגיע אף רחוק יותר לגרעינים תת-אטומים. ואז למה? חלקיקי טאכיונים? (חלקיק היפותטי שנע מהר ממאירות האור) ל-אין? מובן שלא. כל דבר ביקום מכחיש את קיומו של האין. להציע מסקנות לדברים הוא אחד מהדברים הבלתי אפשריים.

אם תיפול מחוץ לגבולות ליקום, האם תמצא שם גדר עם שלטים שכתוב עליהם "דרך ללא מוצא"? לא. יתכן שתמצא משהו קשה ומעוגל, כפי שהאפרוח ודאי רואה את הביצה מבפנים. ואם תנקר את דרכך דרך הקליפה הזו, איזה אור אדיר וסוחף יזרח דרך החור שלך בקצה החלל? הייתכן שתביט דרכו ותגלה שכל היקום שלנו אינו אלה חלק מאטום אחד על עלה דשא מוארך? הייתכן שתיאלץ לחשוב כי בהבערת ענף קטן, אתה שורף נצח נצחים? הקיום  הזה אינו חל על אינסוף אחד, כי אם על אינסוף אינסופיים?

אולי ראית את המקום שתופס היקום שלנו במסגרת מכלול הדברים-כאטום על עלה של דשא. הייתכן כי כל מה שאנו יכולים לתפוש, מהווירוס המזערי ועד לגלקסיית ראש הסוס, נמצא על עלה דשא אחד ויחיד.. עלה שייתכן כי היה קיים במשך יום אחד או שניים בלבד ברצף זמן זר? מה אם העלה הזה יחתך בלהבו של חרמש? כשיתחיל למות האם הריקבון יחלחל לתוך היקום שלנו ולתוך חיינו, ויהפוך את הכל לצהוב וחום מיובש? אולי זה כבר התחיל לקרות. אנחנו אומרים שהעולם התקדם הלאה, אולי מה שאנחנו מתכוונים זה שהוא כבר התחיל להתייבש.

חשוב כמה קטנים עושה אותנו צורת החשיבה מעין זאת! אם יש אלוקים שמשגיח על הכל, האם הוא אכן ממלא תפקיד של שופט  מעל למרוץ יתושים זה בקרב אינסופי של מרוצי יתושים? האם עינו רואה את ציפור הדרור שנופלת, כשהדרור קטן יותר מכתם של מימן שצף לו מנותק מכל דבר בעמקי החלל? ואם הוא רואה? מה צריך להיות טבעו של אלוקים מעין זה? היכן הוא גר?  כיצד ניתן לחיות מעבר לאינסוף?

דמיין לעצמך את חולות המדבר הגדול ודמיין טרילוני יקומים-לא עולמות, אלא יקומים-המתקיימים בתוך כל גרגר חול של המדבר הזה. ובכל יקום  יש אינסוף יקומים אחרים. אנו מתנשאים מעל יקומים אלה מעמדת היתרון האומללה שלנו על עלה הדשא. בהינף אחד של מגפך, אתה יכול להעיף מיליארד מיליארדי עולמות לתוך האפילה, ברצף שלא יושלם לעולם.

 

גודל....גודל, ומידה...

יחד עם זאת, חשוב מעבר לזה. נניח שכל העולמות, כל היקומים נפגשות בנקודת הצטלבות אחת, בשער אחד, במגדל. מדרגות אלה האם תעז? הייתכן כי במקום כלשהוא מעל לכל המציאות האינסופית? האם באמת תוכל לבחור טוב יותר מאלוקים?

לא תעז

לא תעז.

 

 

 

 

 

מישהו העז.. אמרתי

"ומי זה היה?" חייך הנביא

"אלוהים" אמר האקדוחן ברוך ועיניו נצצו "אלוהים העז..או שהחדר ריק?, הנביא?"

"אני לא יודע" פחד חלף על פניו של הנביא, רך וכהה ככנף של דיה."ובנוסף לכך אינני שואל. זה עלול להיות לא נבון".

מפחד שברק יכה אותך למוות? שאל האקדוחן בליגלוג

אולי מפחד ממתן דין וחשבון"

 

מעניין... מה ההסבר בזה>> ידע פיזיולוגי גדול יותר לגבי המוח הופך את קיומה של הנשמה לפחות אפשרי, ועם זאת סביר יותר מעצם קיומו של החיפוש

 

ממ.. בעצם לא הבנתי את הרוב..

ז"א.. תפסתי משהו, אבל לא קלטתי את מה שהוא אומר.

או שאולי יש לך קצת טעויות פיסוק שמבלבלות..?

 

הקלדתי את הכל ממזמן במקום להסתובב עם הספר הזה בתיק.

רוב הדברים שהוא אומר מעניינים, וגם לי אין מושג מה הם אומרים.

והגדרת את זה מעולה.

תפסתי משהו אבל לא קלטתי מה שהוא אמר.

בפלאפון, כטיוטה(תזכורות או אימיילים...), לעיתים רחוקות על דף!!

(אלא אם כן זה משהו כאן ועכשיו, או למוסדות, ואנשים חיצוניים.
ולגעת- בחיים לא!!!!,
רק מה שאני מפרסמת

במחברת/ דף.

לקחתי מחשב של חבר, שמתי אותו על שולחן, ואת כלה דפים שלעי מסביב.

 

בדר"כ מחשב, כדי לתאם את מהירות הכתיבה עם המחשבה אבל אם אני צריך לכתוב משהו אישי, או שיר, או שאין לי מושג  מה אני רוצה לכתבו ואני רוצה משהו שיאט אותי, אז רק דף.

אם אני רוצה לכתוב יותר לאט אז על דף הפוך. 

אני עצלנית כך שאין לי כח לכתוב ביד ומרגישה עצורה בד"כ בגלל זה.

לפעמים לפעמים כותבת ביד על דף שיש לי באותו רגע, ואת זה כמובן אף אחד לא אמור לראות בלי תאום איתי...

אני אומר עכשיו בככות מוחלטת, תודה רבה. אין לך מושג כמה זה עוזר.

שיחקת אותה!! , פשוט יפיפה, אין מילים!!!!

 

(אפילו לא ידעתי שזה אתה, אז תודה ל"פיתה פיתה" שהגיבה על זה!

(הפריע לי המילה "חביבי, של הזקן", הוא לא אמור להיות עתיק?!

 

תודה רבה, והלוואי שנזכה כבר!

 

אני לא מכירה את עולם קטן...

האדם שיצליח להתחיל סיפור מהמשפט שלי כנראה גאון.

המפשט הוא כזה-ומאז הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה.

נראה אתכם ממשיכים את זה.

עצם היום הזה היה אירוע מעניין. ניתן היה לומר תקרית מכוננת. או אולי זה סתם היה ההוא, הממזר האידיוט מתחנת הרכבת הקודמת שבגלל עיניו הכל השתבש ואלמלא הוא שום סיפור לא היה מסופר כאן.

(מי גאון של אמא?)

אמרו לי שזה יכול לקרות.חברה שלי סיפרה לי על שגם לה זה קרה.

אבל לא יכול להיות שמישהו, שדיברת איתו שעות אל תוך הלילה, ותמיד היה שם יתנהג ככה.

ככה עושים אנשים לבושי שחורים, שצורחים בחוץ אץ האפילה שבתוכם, וגורמים לעולם להיות חשוך עוד יותר...

מה, לא?

"ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה"...
מאז?.. טוב בואו לא נסחף, זה לא באמת קרה בכזאת קלות,
אמ..בואו נתחיל מההתחלה, משהשניה הראשונה ש-

"עד עצם היום הזה", כן, משפט מוכר, מוכר עד כדי שהוא עלול לאבד את הקסם שלו בדיוק כמו ...

למשל: "ולאחר שאמרה את המשפט {ומאז הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה} הזה מצאה את עצמה שמה במקום עליו חלמה לפני-כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"""""" זהווווווו מה קשה?

הוא בסהכל עודד את "הגאונים" שפה

 

(ובכלל, אין משפט שאין לו המשך...פשוט יש יותר מאתגרים ויש פחות (ככה אני חושבת)

וכמו שאמרה כבר מי שאמרה "לכל סוף^^^ יש התחלה"

חייכתי, בתקווה שזה יפוגג את המתח.

אבל הוא השיב לי מבט נוקשה.

הבנתי- שוב, אחרי חודשים של קשר-

צריכים להתנתק ולמצוא, לנסות למצוא

מישהו חדש

כבר לא ביקשתי הסבר

התרגלתי להידחות בלי סיבה.

"שיהיה בהצלחה ויום טוב"

ואני שוב ברחוב,

חלשה,

פגיעה,

בודדה.

 

(שיראו לי ולך שלא כולם טיפשים וחייתים והאדם הוא לא ערימת אידיוטיות אחת גדולה ומסריחה.
כי הוא מצליח עוד לשתות את המים האלה. ולנצל אותם. והי.. הם מחלחלים לך שם בפנים.
ו..נו. תעשה לי טובה, תחייך בעצימת עיניים כשאתה עולב בכל המין האנושי.
וזוגות זוגות (טובעים במבול. ובכ"ז בזוג) כדי שלפחות נמות וניקבר בזוגות. עם עוד לב. או כדי למצו עוד סיבה למות, משיברון.

המלחמה עוד לא פרצה ואתה כבר הכית בכל הכח.
ומה קורה פה בכלל?
יפה.)

אני לא עומד מאחורי הדברים כמובן, פשוט התחדד לי יותר השבת מה בעצם מנסים לעשות לנו לבלרי המוות, נחשפו הפרצופים הזדוניים שלהם, השמאלנים הכופרים המתים שרוצים להרוג את כולם יחד איתם. כתבתי בשמם.

חושב ככה? כשאתה בתוך נעליהם הכוונה.

לא הצלחתי לתפוס את השאלה

החיים מאמינים באלוקים, המוות\המתים - לא.

עדין ומצד שני מלא עוצמה...
הייתי קוראת לזה אמ...
או- אצלי היא לא תזרח.
או- רוצה לצעוד...

הרבה הצלחה!!

 

אהבתי את הרעיון של השיר..(ולא רק את זה, כן?)

 

 

זוג כפרי צעיר וחשוך ילדים התגורר מול גן יפהפה, בו נהגה האשה לצפות במשך שעות. הגן המסתורי היה מוקף גדר ולאיש לא הייתה רשות להיכנס אליו. יום אחד, בעודה מביטה מבעד לחלון, ראתה פעמוניות - פרח סגלגל עם צוף מתוק. האישה ביקשה לטעום מהן, עד שלקתה כמעט בשגעון והודיעה לבעלה כי לא תחיה מבלי שתטעם את צוף הפעמוניות. בחשש רב טיפס האיש מעל לחומות הגן, ליקט מעט פעמוניות והביאן לאשתו המאושרת. עם הזמן גברה להיטות האישה לפרח והיא התחננה בפני בעלה להמשיך וללקט לה אותו.

באחת הפעמים, בעוד האיש מלקט פעמוניות, הבחינה בו המכשפה, בעלת הגן, האשימה אותו בגניבה ואיימה לחסלו. האיש התחנן לפני המכשפה שתחוס עליו, והיא הסכימה, בתנאי שאם יוולד תינוק לזוג הוא יהיה שלה. בנוסף התירה לאיש לקטוף מהפעמוניות כאוות נפשו.

האיש ידע שאשתו עקרה, והסכים להצעת המכשפה. למרבה הפלא, כעבור שנה נולדה לזוג בת יפהפייה, והם קראו לה "פעמונית" על שם תאוותה של האישה לפרח הממכר. אז נזכר האיש בהסכם עם המכשפה ובלב כבד מסר לה את התינוקת. המכשפה כלאה את פעמונית הקטנה במעלה מגדל נטול דלתות, שהיה בו רק חלון קטן המשקיף על היער. פעמונית גדלה בבדידותה והפכה נערה מקסימה. היא הייתה שרה לעצמה ולחיות היער שבאו לבקרה וקיפצו על אדן החלון. כשהמכשפה רצתה לבקר את הנערה, היא הייתה קוראת "פעמונית פעמונית, השליכי את צמתך"... פעמונית הייתה משלשלת את צמתה הארוכה דרך החלון, והמכשפה הייתה מטפסת בעזרתה למעלה המגדל.

יום אחד נקלע למקום נסיך. הוא ראה את המתרחש ונדהם. אחר כך התעשת וקרא לפעמונית לשלשל את צמתה כדי שגם הוא יוכל לטפס. פעמונית נבהלה למראהו של הנסיך שכן מעולם לא פגשה נפש חיה מלבד המכשפה. מאותו רגע נהג הנסיך לבקר את פעמונית לעתים תכופות, ואף הביע רצון עז לשחררה מכלאה במגדל. כאשר נודע למכשפה על ביקורי הנסיך, היא קיצצה את צמתה הארוכה של פעמונית כדי למנוע מהנסיך גישה אל המגדל.

כשהנסיך קרא לפעמונית, שלשלה המכשפה את צמתה של פעמונית דרך הצוהר, החזיקה בקצה והנסיך החל לעלות. באמצע הדרך, עזבה המכשפה את הצמה והנסיך התרסק על שיח קוצני ששרט את עיניו ועיוור אותן. המכשפה הבריחה את פעמונית אל קרחת היער והנסיך העיוור שוטט ביער וחי מפירות ומצמחים שמצא. יום אחד שמע את שירתה של פעמונית ונמשך בחבלי קסם אליה. כשראתה את אהובה העיוור פרצה פעמונית בבכי, ודמעותיה ריפאו את הנסיך והשיבו לו את מאור עיניו. פעמונית והנסיך המאוהבים נישאו וחיו באושר

ממ .. בע"ה ביום ראשון אעלה לכאן

גמאני אעלה בהזדמנות את התוצר

זה אתגר ממש גדול בשבילי, מקווה שאצליח...

ויש לי עבודה בספרות עכשיו .

 

אשתדל לעבוד עלזה בהזדמנות ..

בבית ה' בכוונה לקחת 2 שורות משיר מקורי?

רק משו קטן לא הסתדר לי
"את הכבשים שאותם חיפשנו לא נמצאו מעולם"
(אולי לא מצאו לעולם....?!)

הכאבת לי בלב !!! השיר הזה מדהים.. אהבתי מאד את המבנה, חרוזים וכו' וכו' ...

 

אשמח לדבר איתך באשי

 

ריגשת אותי חזרה!!!

 

את יכולה בבקשה לפנות אלי במסר או בש"א?

יש לי כ"כ הרבה מה להגיד לך! בבקשה. בשבילי..

וגם אם תחליטי שלא - תדעי תמיד שאפשר לצאת מיזה. שולחת לך הרבה עידוד מאחורי המסך..

הלוואי שהייתי מכיר את מי שיכול לעזור לך.

הלוואי שהאדם הזה היה קיים.

 

אבל באמת שרובנו, רוב האנשים יכולים רק לשמש כאקמול.

אולי קצת לשכח את הכאב, אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתת עצות.

קצת לספר לך איך אנחנו יצאנו, מה עשה לנו טוב.

 

בבקשה. בבקשה תמצאי את מה שעושה לך טוב.

טוב אמיתי לא טוב כמו שאת חווה עכשיו.

שרק מעבירה את הכאב ומתעלמת לחלוטין מהפן האסטתי של הדברים.

הצלחת ברמה מרשימה מאו8ד.

תודה לך על הקטע הזה באמת.