כללי הניקוד בקצרה
איך מנקדים ב WORD
כדי לנקד, ממקמים את סמן הכתיבה משמאל לאות הרצויה, לוחצים על מקש Caps Lock וכן על Shift ועל אחד מהכפתורים השייכים לשורת הספרות שבמקלדת. היעזרו בטבלה המצורפת:
|
דוגמא |
Caps Lock + Shift + ... |
סימן הניקוד |
|
שְ |
; |
שווא |
|
שֱ |
1 |
חטף סגול |
|
שֲ |
2 |
חטף פתח |
|
שֳ |
3 |
חטף קמץ |
|
שִ |
4 |
חיריק |
|
שֵ |
5 |
צירה |
|
שֶ |
6 |
סגול |
|
שַ |
7 |
חטף |
|
שָ |
8 |
קמץ |
|
שׂ |
9 |
שׂין |
|
שׁ |
0 |
חולם חסר / שׁין |
|
וֹ |
- |
חולם |
|
בּ |
= |
דגש / מפיק |
הערות:
Caps Lock + Shift + \
שֻ
(ויותר מעשי?)מילים נסתרות.
]
שירת החייםpictureאחרונה
ניצוץ אלוקי
i probably dont tell you often
how you make me feel
maybe its because
these feelings are so real
i'm just too shy to explain
what you do to my brain
it spins, and gets dizzy
never thinks clearly when youre around
even when youre busy,
i still look at you,
and smile
when youreon my mind,
they tell me
my smile is too wide
ifonly they truely knew
what we both went through
the broken hearted cries
or the happiness weve reached
they dont know what weve been through
they just love to preach
all there is to say
cant be expressed in words
so im just going to pray
for you to never leave
as we both forever believed,
were in each others hearts
you and i
will never be apart
קהילת פסיפס היקרה! 
הנכם מוזמנים לשבע ברכות של הזוג השביעי!!
אלעדי * בת מלך
שתתקיים ביום שלישי כ"א באב.
שעה:עוד לא ידוע אבל מוקדם!.
עלות: 20 ש"ח לכיסוי האוכל!
המקום: אצל משה ואשתו שתחי'(Admin, צדיקה אחותך), בבית אל!!
על כן כל היכול לבוא ולשמח שירשם עכשיו!!
בנים: ההרשמה אצלי(בנדא מצוי!!)!
בנות: ההרשמה אצל שרבוב!
וכמו כן כל היכול לתת יד ולעזור(דבר תורה, לקנות את האוכל, להכין כמה אוכלים וכו'...פרטים אצלי) אשמח לשמוע מכם .
דרכי הגעה: מי-ם: קו 170 - או טרמפים מהגבעה הצרפתית!
מאיזור אריאל: קו 148 - (עד לצומת הטי ומשם בטרמפים) או טרמפים על הציר!
דרכי יציאה טרמפים או אוטובוס קו 170 - לי-ם!
בברכת "עוד ישמע בערי יהודה..."
ושנזכה לשמחה אמיתית ושלמה!
דמיון מקלקל
אני יושבת ובוכה,כבר כמה שעות והמצב לא משתפר. איך יכולתי לעשות לה את זה????
אני לא מבינה מה גרם לה לכך, אבל אני מאשימה את עצמי .
אני בחדרי הגשם בחוץ דופק בחלוני והירח נמצא בחציו בין עננים אפורים.
קר בחוץ , אך יותר קר בפנים. הקור צובט לא נותן מנוחה, למרות המזגן החמים שמנעים את החדר.
אך למרות זאת אני בטוחה שעשיתי את הצעד הנכון והאמיץ ביותר בחיי.
הכול החל לפני מספר חודשים , בתחילתו של הקיץ.
עת שבו אנשים מתחילים להרגיש כבר את החופש מהלימודים, טיפה לחץ אחרון של בגריות ועוד מעט החופש הגדול מגיע.
אני בת למשפחה דתית, גרה בשכונה דתי,ת וגם לומדת באולפנה דתית.
יש לי חבר שאני מכירה למעלה משנה וחברותיי הקרובות מדברות על חברים וגם רוצות איזה נחמה "גברית" שתהא מנת חלקן.
מעגלי החברתי הקרוב לא נרחב, כמה חברות טובות שאיתן אני מסתובבת הרבה, מבלה הרבה, נהנית ואף רבה.
כמו כל חברות טובות.
ולמרבה ההפתעה והמזל הטוב אלירז חברתי הטובה מספרת לי שהיא מצאה חבר "חתיך" ומרבה לדבר עליו ,איתנו החברות.
אנחנו כמובן פרגנו לה כמו שרק חברות יודעות לפרגן,מכל הלב.
אפילו תכננתי לעצמי בראש את הפגישה המרובעת שנעשה אני היא ו2 החברים שלנו.
פשוט שמחתי בשבילה.
הכול היה כל כך טוב ופסטורלי , עד שהופיעו סימנים מחשידים.
יום אחד בעת שאני מתכתבת איתה ב " אי. סי . קיו. " היא מודיעה לי שלאוריאל, חבר שלה גם יש אייסיקיו והיא רוצה שאנחנו נכיר.
אני כמובן הסכמתי, מה רע שהוא יכיר את החברות הקרובות של חברתו החדשה?
דיברנו על דא ועל אה אך שמתי לב ששפת כתיבתו מאוד דומה לצורת כתיבתה של אלירז.
אותו צורת סמיילי, אותה פיסוק מיוחד שיש לה, סימני קריאה מרובים.
ממש כאלו היא כתבה את זה.
לא ייחסתי לכך חשיבות, חשבתי לעצמי יכול להיות שהם פשוט מצאו את הנפש התאומה שלהם, אפילו הכתיבה שלהם אותו הדבר.
אבל הגיעו עוד סימני ועוד סימנים ועוד סימנים
וכבר הייתי מאוד מבולבלת.
איך זה הגיוני שכל פעם שבקשתי לראותו, תמיד בסוף המפגש נדחה או בוטל מסיבות לא ברורות.
היה פעם שנסעתי איתה באוטובוס ואחרי שירדנו בתחנה היא אמרה לי שהבן שישב בספסל השני זה אוריאל.
ואני שואלת את עצמי, למה שהיא תגיד לי את זה רק אחרי שאני לא יכולה לראות אותו?
למה תמיד הפגישות נדחות?
למה אין תמונות שלו?
למה בפייסבוק רק אני והיא חברות שלו??
וככה צצו ועלו השאלות. ותשובות אין!
שסיפרתי זאת לאימי , היא כלל לא האמינה לי שיש לה חבר.
אלירז שמנה מאוד, ילדה מפונקת , ואימי לא האמינה בהתחלה שמישו "חתיך" ירצה חברה כזאת בכיתה יא' שאין עוד נישואין וקשר אמיתי באופק.
אני כמובן שהגנתי עליה שיש אהבה גם בגיל הזה ואי אפשר לדעת.
אבל זה הקש ששבר את גבי.
עלה לי רעיון מופרך לחלוטין, שהשלכותיו חמורות מאוד.
ועלי ילדה בכיתה יא' נפלה דילמה גדולה.
לאחר ברורים מעמיקים, החלטתי לעשות זאת ויהי מה!
פניתי למחנכת שלי וסיפרתי לה את כל מה שקרה ושאני חושבת שאלירז פשוט בטוחה בחבר דמיוני שלא קיים כלל!!
המורה ניסתה להפריך זאת אבל הוכחתי לה מכל וכול שהסיכוי שהיא ממציאה חבר הוא קלוש.
המורה אמרה לי כל הכבוד על האומץ, ושיחררה אותי לדרכי.
למחרת לא ראיתי את אלירז בכיתה, גם ביום שלאחריו.
התחלתי לדאוג לה , בפלאפון היא לא עונה וגם לא מתחברת לאייסי או למסן.
החששות התחילו לגבור.
בבוקר הלימודים הבא פניתי בהפסקה למורה ושאלתי אותה אם היא יודעת היכן אלירז?
המורה אמרה לי שהיא בבית חולים לחולי נפש ושאני לא אספר לאף אחת. עזבה אותי ופנתה לחדר המורות להכין את הקפה לקראת השיעור הבא.
אני מרוב הלם לא ידעתי מה לעשות, אפילו לבכות לא הצלחתי.
השעות באולפנה לא זזו, והראש שלי בכלל היה במקום אחר.
רק שהגעתי הביתה הדמעות החלו לרדת
אני שלחתי את חברתי הטובה ביותר לבית חולים לחולי נפש!!!!!!
אני לא יודעת איך להתמודד עם המציאות המרה, איך להתמודד עם הכאב!
הכאב שאוכל הכול מבפנים.
דיברתי קצת עם אימא, היא הייתה מאוד גאה בי שעזרתי לחברה במצוקה והסבירה לי שזו הייתה הדרך הנכונה ביותר לעשות.
אבל אני עדיין מאשימה את עצמי.
אולי היה עדיף שתחיה עם חבר דמיוני ותישאר איתי?
את הסיפור הזה אני כותב בלב שבור לכל אותם אנשים שמרגשים דחויים בחברה עקב מראה, עקב אנשים אחרים שמזלזלים בהם ועוד כהנה וכהנה.
כולנו בני צלם אנוש. אל תגרמו לצבע עורכם, למשקלם ולרמת יופייכם
להשפיע על חייכם ולסיים אותם לא כפי שתכננתם!
בהצלחה!
אבל אין לי סורק.אני12345)
בת מלךרבקה למפרטניצוץ אלוקי
צחקןקוגל ירושלמי
