בימים האחרונים, מסעירה ומטלטלת את המדינה פרשת "הרב מהצפון", אשר חשוד באונס נשים אשר באו להתייעץ עימו. פרשייה זו מצטרפת לשורה ארוכה של פרשיות, בהן, לפי החשד, אדם מוערך מאוד בציבור, בעל מפעלים חיוביים רבים, משליך את הכול בעבור פנכת עדשים.
פרשיות מן הסוג הזה מותירות את הציבור נבוך, ובייחוד את אותם אשר הכירו מקרוב את האדם המדובר ואף הלכו לאורו. "האמנם?", שואלים הם את עצמם בצער וכאב, "האמנם הייתה זו אך ורק הצגה? האם התחושות שלנו לגבי היושר, הטוב והעומק הרוחני של אותו אדם מופרכות מן היסוד?" (גם אם פרשה זו או אחרת לא הייתה ולא נבראה, אני נדרש כאן לשאלה העקרונית).
לפני ההמשך, חשוב לי מאוד להדגיש שאין בדבריי כל הצדקה שהיא למעשים מן הסוג הזה, או שמץ טענה שיש להקל בעונשו של הנאשם בעבירות חמורות כאלה. ברצוני, בסך הכל, להעלות נקודה חשובה אחרת, שיש לתת את הדעת עליה במקביל.
***
"ניכרים דברי אמת". קשה לבטל במחי יד את הזכויות הרבות של אדם גדול ולומר שלא הייתה זו אלא הצגה שנועדה לשרת היטב את מטרותיו השפלות ותו לא. קשה לומר, שהוודאות הפנימית החזקה שהייתה לאנשים רבים כל כך, שיש כאן (גם) משהו אמיתי מאוד - הכזיבה.
אלא מאי? לעיתים יש לאנשים, ואפילו לאנשים גדולים, התמודדויות קשות ומסובכות, שטרם מצאו את הכלים הנכונים להתמודד עימן. יכול להימצא אדם, שמקדיש ומשקיע המון בדברים טובים, ויחד עם זה, אינו מצליח בשום אופן להכריע את אותה נקודה שחורה ומרדנית, וכל ניסיונותיו להכניעה הם ללא הועיל. הנקודה המכוערת ממשיכה ללוות אותו כל חייו, ובדרך כלל מאפילה גם בעיניו שלו על כל מעשיו החיוביים.
אינני טוען שלאדם כזה אין בחירה (ואינני מתיימר להבין את גבולות הגיזרה של הבחירה). מה שאני מנסה לומר הוא, שלעיתים, יש אנשים שמתקשים לבחור בטוב בתחום מסוים, אם לא יציידו אותם בכלים מסוימים, המתאימים לאופי ההתמודדות שלהם. ייתכן שלקלפטומן ישנה בחירה האם לגנוב, אך מבלי לעבור טיפול מתאים, הוא יתקשה לבחור בטוב.
***
וכאן אני מגיע לנקודה שבעבורה כתבתי את הדברים. קיימים פתרונות שעובדים, לבעיות מן הסוג הזה, אך לצערי אין בציבור מספיק היכרות, לא עם שורש הבעיה, ולא עם הפתרון.
כציבור, במקביל ללקיחת האחריות על הוקעת מעשים מן הסוג הזה, ועל הדאגה שהעושים אותם יבוא על עונשם (ואין בכוונתי לגרוע כלל מחשיבות העניין), עלינו להגביר את המודעות לכך שיש אנשים הסובלים ממלכוד מסוים באישיותם, ובעקבות כך מתקשים לבחור בטוב, ואת המודעות לכך שישנם כלים העשויים לעזור להם.
יש לדבר על הבעיות ועל פתרונן גם בשלב שעוד ניתן למנוע את התפתחותן, ולא רק בשעה שהנפגעים כבר מוטלים לפנינו. אין להסתפק בבניית בית כלא מתחת לגשר. עלינו לבנות גם בית חולים בעמדת הבידוק שבכניסה אליו. הערנות שלנו עשויה למנוע את האסון הבא.
***
"ולמה כל כך בוער לך לכתוב את הדברים הללו?", אתם בוודאי שואלים, "האם אתה נמנה על באי בית מדרשו של הרב הנזכר ומחפש ללמד עליו זכות? לספר לעצמך סיפורים על כמה שהוא נשאר עדיין צדיק גדול?". אז לא. אני לא מתלמידיו. האמת היא, שאפילו לא כל כך התחברתי אליו בעודו עטור זרי תהילה. גם אין ברשותי "צדיקומטר" שיסייע לי לבחון את מעמדו הרוחני, ולשמחתי אני גם ממש לא מעוניין לעשות זאת.
מה שהביא אותי לכתיבת הדברים, הוא הסיפור האישי שלי, והרצון לעזור בעקבותיו לאחרים הסובלים באופן דומה.
ההתמודדות שלי עם התאווה החלה תקופה קצרה לפני בר המצווה שלי, והיא נמשכה במשך כעשרים שנה אחר כך. במשך אותן שנים, הסתובבתי עם תחושה גוברת והולכת שאין פתרון לבעיה שלי. פניתי לספרי הדרכה, רבנים ואנשי מקצוע, ושום דבר (אבל ממש שום דבר) שעשיתי לא הצליח לפתור את הבעיה ולהשאיר אותי "נקי" לאורך זמן. לפעמים, הבעיה אפילו החריפה בעקבות הניסיונות להתקדם.
הגעתי לייאוש כמעט מוחלט. לא יכולתי לשאת את הפיצול בין האדם הצדיק והמוכשר שהייתי מבחוץ, לבין האדם הרשע ורע המעללים (שחשבתי) שהייתי מבפנים. בשלב מסוים הגעתי לאתר בשם "שמור עיניך" (gye.org.il), ובו גיליתי שיש פתרונות שמעולם לא שמעתי עליהם, והחשוב (והמדהים!) הוא, שהם אכן עובדים.
כשהגעתי לאתר, לא כל כך האמנתי לסיפורים של אלה שכתבו שהצליחו בזכותו. אבל היום אני נקי כשנה וחצי, באופן איכותי מאוד. עבור מי שסבל כמוני – זה פרק זמן נכבד ביותר. חלום שכבר התייאשתי לגמרי מהציפייה שיתקיים – התגשם.
חשוב לי שאחרים לא ייאלצו להמתין עשרות שנים רוויות סבל, כדי להכיר פתרונות יעילים לבעייתם. לכן אני מעלה כאן את הדברים. יהי רצון שיהיו הדברים לתועלת, ולמניעת המקרה הבא.
