פיגוע דריסה בצומת תפוח.
עוד אחד.
כמה נפגעו הפעם?
ולמה אנחנו מחכים?
ומתי תהיה הפעם הבאה?
יש כאן משהו הזוי. מילא נשק וסכינים, אתה תיאורטית יכול לאתר את המחבל הבא. אפשר לעשות מחסומים בכל פינה, ולבצע בידוק אחד אחד. נגיד.
מגוחך שבזה עוסקת המערכת במקום לתקוף את האויב, אבל לשיטתה המעוותת, יש בזה לפחות איזו שהיא לוגיקה.
אבל נגד נשק הדריסות אין אפילו את זה. אין שום יכולת לאתר מראש את הדורס הבא. הוא נוסע עכשיו כאן ממש לידך בנתיב הנגדי או ברכב מאחוריך ומחייך אליך. עד שהוא לא ידרוס אין לך שום יכולת לנחש זאת. תבדוק אותו דקה לפני, מה תמצא? כלום. הוא יוציא רשיון נהיגה בתוקף, ותא המטען יהיה נקי.
אחרי הבידוק המדוקדק שיוכיח שהכל ממש בסדר, ואין איתו שום בעיה, לא תהיה לו שום מגבלה ללחוץ על דוושת הגז ולנסות לרצוח את החבר'ה שם בטרמפיאדה ממול.
אין שום אפשרות למנוע פיגוע כזה, ככה אומרים המומחים.
ואולי יש?
אם הערבים החליטו שכלי הרכב שלהם הם כלי נשק שמשמשים לטרור, לא במקרה אחד ולא בשניים, אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נתייחס לכלי הרכב שלהם כך?
חופש התנועה של הערבים נהיה כאן ערך עליון, והיהודים משלמים בחייהם את המחיר.
זה הגיוני?
אפשר וצריך לשנות את זה.
אפשר וצריך להגדיר שכל עוד כלי רכב משמשים ככלי נשק, לא תותר לערבים נסיעה בכלי רכב. בדיוק כפי שלא נתיר לערבים לשאת נשק לצורכי צייד או ספורט, כשחלקם משתמשים ברובים הללו לטרור.
זכויות מקבלים כמתנהגים יפה. כשהזכויות מנוצלות למעשי רצח, אז אין זכויות.
מה מסובך?
הקרדיט לבעז אלברט
