במכתב שקבלתי ביום שישי האחרון, הופתעתי לגלות כי בנוסף לרב שלום בער וולפא הנודע, מקרית-גת, יש בחב"ד עוד הרב שלום בער וולפא, תושב ביתר. המפליא בצרוף המקרים הנדיר הוא בכך שמצד אחד יש ביניהם דמיון מדהים ברהיטות, בנחרצות ובכושר השכנוע. מצד שני, המרחק בין עמדותיהם ותפיסת עולמם גדול מהמרחק שבין שמיים לארץ.
בעוד הרב וולפא הראשון, מקרית-גת, הכריז בחוברת מיוחדת שהוציא לאור בבחירות קודמות כי "מי שמצביע למפלגה שתומכת באוטונומיה, נעשה שותף בשפיכות דמים" – הרב וולפא השני, מביתר, קורא להצביע למפלגה שהמסר המדיני המרכזי של מנהיגה הוא "רק אוטונומיה".
שעה שהרב וולפא הקרית-גתי פסק כי מוטל עלינו להעניש כל חייל שלא היה לו אומץ לסרב פקודה – ולצורך כך אף הוציא לאור חוברות מאיימות ומפחידות עם תמונות החיילים שפחדו לסרב – הרב וולפא הביתרי, בניגוד של 180 מעלות, קורא להצביע למפלגה שמנהיגה הצהיר לפני כמה שבועות, באחריות ממלכתית, כי הוא מתנגד לסירוב פקודה. כלומר, לא רק שאין להעניש חייל שפחד לסרב פקודה, אלא אפילו חייל אמיץ שמוכן להסתכן ולהפר פקודה – ובלבד שלא לגרש יהודים – אסור לו לעשות זאת.
בניגוד לרב וולפא מקרית-גת שהצהיר לא אחת כי הדבר המסוכן והשלילי ביותר הוא האמונה ב'אתחלתא דגאולה' – הרב וולפא מביתר קורא להצביע למפלגה שהמשותף היחיד בין כל חבריה (מהמועמד מספר 1 ועד למועמד מס' 120) הוא האמונה האיתנה בציונות ובאתחלתא דגאולה.
***
ויכוח נוקב ביותר מתנהל בין שני הוולפאים גם בנושא השותפות בקואליציה ובממשלה. הרב וולפא הראשון כותב כי כל מי שמצביע עבור מפלגה שיש חשש שתהיה שותפה בקואליציה, נלחם כפשוטו נגד הרבי. הרב וולפא הביתרי, לעומתו, מסביר מדוע חייבים להצביע רק למפלגה שמבטיחה להיכנס לממשלה (כי הרבי אמר שחייבים להצטרף לממשלת ימין).
כך גם, למשל, בנושא קולות ההולכים לאיבוד. וולפא הקרית-גתי עמד בראש מחנה הנמנעים והפתק הלבן, וקבע בצורה נחרצת (בבחירות פרס-נתניהו) כי כיוון שאין שום מועמד מושלם הנוהג בדיוק של מאה אחוז לפי הוראות הרבי – שמים פתק לבן. הוא גם הוכיח בחוברת מיוחדת שהוציא לאור בתשס"ט כי כמה פעמים הצביעו חסידי חב"ד בידיעת הרבי למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה (כהנא, ורדיגר, שאקי) ולכן חובה להצביע עבור מרזל על אף הידיעה הברורה כי כל הקולות כנראה יילכו לאיבוד ויסייעו לשמאל.
וולפא הביתריסט, לעומתו, בניגוד מוחלט, מסביר שאסור בשום אופן להצביע לבן ארי (למרות שסקרים רבים קובעים שיעבור את אחוז החסימה) מחשש 'שמא-פן-ואולי' הקולות יילכו לאיבוד, "וזה הדבר הכי חמור".
אינני יודע איזה משני הוולפאים צודק. שניהם מדברים באותו להט. שניהם משתמשים באותו כושר שכנוע. שניהם מפגינים אותה נחרצות מרשימה נעדרת ספקות. אפילו בכישרון החזק ביותר של וולפא הקרית-גתי – הדמגוגיה – הוכיח עמיתו הביתרי כי אינו נופל ממנו:
בראשית מכתבו הוא מצטט 8 מכתבים של הרבי על הנחיצות העליונה בהקמת חזית דתית ועל האיסור להצביע למפלגה שאינה בעד חזית דתית. ולכן – קובע וולפא הביתרי – חובה להצביע למפלגה בראשות בנט שעשתה חזית דתית בין.. הבית היהודי והאיחוד הלאומי.
היתה לו רק בעיה 'קטנטנה': כשהרבי תבע להקים חזית דתית, הוא לא דיבר, כמובן, על חזית בין המזרחי לפועל-המזרחי. הרבי לחם להקים חזית דתית בהשתתפות אגודת-ישראל, פא"י והמפד"ל. ומר בנט הנכבד – יודעים כולם – לא יסכים, תמורת כל הון שבעולם, להקים חזית דתית וללכת ברשימה משותפת עם אגודת-ישראל, ש"ס ועוצמה לישראל.
בעיה? תסבוכת? לא לוולפאים. הוא מסביר מיד, בלי להסמיק, כי הרבי דיבר על חזית-דתית רק בין הנאמנים לשלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ ... לא פחות ולא יותר. העובדה שכל המאבק של הרבי להקמת חזית דתית היה הרבה לפני שהרבי התחיל בכלל לדבר על "שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ" – לא מטרידה אותו יתר על המידה. הוא סומך על כך שרוב הציבור החב"די היום צעיר מכדי לזכור עובדות 'פעוטות' שכאלו...
אז מי משניהם צודק? יתכן כי צודק וולפא הקרית-גתי. יתכן כי צודק דווקא ניגודו המוחלט מביתר. יתכן ששניהם לא צודקים. לי אין שום דעה בנידון. מה שברור ולא נתון לויכוח: לא יתכן, בשום אופן שבעולם, ששניהם צודקים...
****
מספרים על משולח ירושלמי, הדור צורה ונשוא פנים, שביקש לשאת דברים בכינוס גדול של סאטמר בוויליאמסבורג נגד פשעי המדינה הציונית. כשעלה על הבימה ותיאר בלשון ציורית ועשירה את סבלם של היהודים החרדים מהקלגסים הציונים, סחף עמו בדמעותיו את הקהל, במיוחד את עזרת הנשים, שבכו יחד עמו. בסיום נאומו אף ניגשו אליו יהודים רבים, נגידים ופשוטי עם, וביקשו לתרום ולסייע לפעולותיו של יהודי דגול שכזה.
יהודי אחד שנכח במקרה באותה דרשה, נזדמן לו כעבור שבוע להיכנס לתפילת מנחה בבית-הכנסת הגדול של 'המזרחי' במנהטן. הוא לא שם לב שהתאריך הוא ה' אייר, וכשנכנס לבית-הכנסת, שהיה מלא מפה לפה, נדהם לראות על הבימה את מיודענו משבוע שעבר בויליאמסבורג, מדבר בלהט ובהתרגשות גדולה על כך שזכינו לאתחלתא דגאולה של הציונות, ועל משמעות מצוות ההלל וההודיה בחג העצמאות.
כשסיים את נאומו המלהיב והשתרך תור ארוך של מתפללים שבקשו ללחוץ את ידו, נעמד גם אותו יהודי בתור, וכשעמד מולו פנים אל פנים ולחץ את ידו, לחש לו: "אינך מתבייש?! אין גבול לצביעות?!". ענה לו הנואם הדגול, אף הוא בלחש: "אני צבוע?! אני האדם העקבי ביותר!! תמיד, בלי שום יוצא מהכלל, אני חושב רק על הכסף שאקבל מאותו קהל. מעולם – אף לא פעם אחת ויחידה – לא סטיתי מהמטרה הקדושה הזאת!!".
***
כל מי שמקשר בין הסיפור הנ"ל לבין הנושא הנידון של הוולפאים – עושה זאת על אחריותו האישית בלבד.
גם מי שבכושר דמיונו המופלג עשוי לקשר בין הסיפור על המשולח, לבין סירובו של בן ארי להיכנע לסחיטה של פלוני אלמוני לקבל לידיו סכום ענק מכספי ההקצבה המפלגתית – עושה זאת על אחריותו האישית.
***
כמובן וגם פשוט, בנאמר לעיל אין משום חוות דעת – בשום צורה שהיא – עבור מי להצביע או עבור מי לא להצביע.
(מקור)
)
)
.)
.
.
-