למרבה הצער, כיום אצל הרבה אנשים המראה החיצוני תופס מקום מרכזי מדי בבחירה, בחוסר פרופורציות לחשיבותו.
ב. לדעתי, אם אדם באמת חי, מוטרד, ומתעניין בעיקר מהפנימיות של עצמו ושל מי שמולו, המראה החיצוני רק משרת את התפיסה הפנימית.
ג. צריך לדעת להתמקד בזה באמת. במה שבפנים. לחשוב על תכונות חיוביות שראית, להתעניין במה שמספר ובמה שחושב, לספר בעצמך. לבנות את הקשר בעולם הפנימי שלכם, לראות אם העולמות הפנימיים שלכם מתאימים זה לזו.
כשבזה מתעסקים, ומזה מוטרדים - ודאי גם לחיצוניות מתייחסים, ודאי גם היא חשובה. אבל במקום פחות מרכזי. הדברים לא סובבים סביבה, אלא היא מקבלת את מקומה: נקודה שיש להתייחס אליה, אבל לא מרכז האישיות של מי שמולך.
ד. כשבאמת העולם הפנימי הוא שתופס מקום מרכזי בקשר, אז היחס לחיצוניות מושפע ממנו: ככל שהולך טוב, המראה החיצוני מוצא חן יותר. ופתאום דווקא השוני ממה שציפית יכול להפוך למשהו שמפריד אותו מהאחרים, משהו שנותן לו ייחוד - שמזכיר לך את הטוב שבו...
ה. בצד הדברים, צריך לדעת שזה בסדר גם לפסול, כשיש דברים שבאמת מפריעים לנו. ראוי לשפר את עצמנו כך שנוכל להכיל דברים רבים יותר (ובעיקר כשמדובר בדברים שאינם מידות, או תפיסת עולם), אבל עלינו לדעת איפה אנחנו נמצאים: אם דבר-מה באמת מפריע לך, ולדעתך נכון לסיים בגללו, אבל את מכריחה את עצמך שלא לעשות את זה, כי "אולי הוא צדיק" וכי "רק לא להיות בררנית" - זה עלול לפגוע בשניכם.
ודאי, נישואין זה עולם של היפתחות לאחר, השתנות לקראתו והתחשבות. עלינו לעבוד על המידות כדי שנגיע לשם - אבל לא לעבוד על עצמנו. אם זה מעבר ליכולותינו, לא "לכפות את עצמנו"... אלא, לתקן את המידות באמת. שזה יהיה אמיתי, ולא כפוי.
(וממילא, כשמוכנים באמת לפסול - אם לא פוסלים אלא ממשיכים, הבחירה חזקה ואמיתית יותר. לא המשכנו כי חייבים או כי "אולי לא גיליתי כמה הוא טוב", אלא מפני שבאמת זה נכון.
ורק להדגיש, שאם היה בסיס מספיק רציני בשביל להיפגש, לדעתי בהתחלה ראוי לתת ניסיון להיכרות, גם אם ישנם דברים שבאמת מפריעים. אחרי פגישה או שתיים דברים עשויים להשתנות ולקבל פרופורציות אחרות, ואם כבר התחלתם בהיכרות - ראוי לתת את הסיכוי, ראוי לבחון ברצינות. כך לדעתי.
מקווה שדבריי הובנו נכון.
[עיקר דברי, בסעיפים הקודמים. כאן, זו נקודה כללית יותר, ובע"ה - שלא תשתמשי בה...]
ו. ב"הצלחה רבה!
