מבט זוגי ומשפחתי לפרשת שלח
פרשת המרגלים בעיני היא פרשת ההחמצה הגדולה, נתאר לעצמנו איפה עם ישראל היה היום אילו לא היינו חוטאים בחטא המרגלים. חכמינו מספרים לנו שבכל דור עדיין יש משרידי אותו החטא.
אילו לא היו חוטאים בחטא המרגלים כנראה לא הינו גולים מן הארץ והיום לא היו לנו כל כך הרבה בעיות עם שכנינו.
אפשר להפליג על כנפי הדמיון ולחשוב לאן עם ישראל היה מגיע.
אם כן איך "נפלנו" בחטא הזה?
מעניין, בהתבוננות בתורה המרגלים אינם נקראים מרגלים אלא התרים, מלשון תיירים.
ההבדל הזה הוא מהותי ולעניות דעתי מסביר במה טעו המרגלים.
התייר הוא זה שמגיע למקום לא מוכר אך מבטו הוא לראות את היפה, המפתיע והטוב., לכן הוא תייר הרואה טוב.
אך המרגל הוא מחפש את נקודות התורפה, מקומות החולשה. את הפרצות דרכם יוכלו לכבוש את היעד.
הקדוש ברוך הוא לא ביקש לשלוח מרגלים. הרי עם ישראל הולך כשבראשם ענן השכינה וארון ברית ה' ובלילה עמוד האש. אם על המצרים התגברו ודאי יוכלו להתגבר על יושבי הארץ.
הקדוש ברוך הוא שלח תיירים לראות את טוב הארץ, כמו שאמרו יהושוע וכלב "טובה הארץ מאד מאד".
התייר צריך לחזור בהתפעלות והתפעמות.
לעניות דעתי כאן התחילה הנפילה של עם ישראל., אך הנפילה לא נגמרת כאן.
בסוף החטא, לאחר שבני ישראל מתבשרים שהם עתידים להישאר במדבר ארבעים שנה עד שיוולד דור חדש שיהיה מוכן להיות "תיירים".
קמים קבוצה מתוך בני ישראל ואומרים למשה רבינו שהם הפנימו את הטעות וכעת הם עולים לארץ ישראל.
מתחנן אליהם משה ואומר להם, זה לא הזמן, ה' לא אתכם. ובכל זאת הם מעפילים להר ונופלים בידי העמלקי.
מה קורה פה?
לא רק שבני ישראל ( המרגלים – נשיאי העדה ) לא הבינו את המשימה. הם ממשיכים לא להבין את ההקשר, את חשיבות התזמון?
התורה מבקשת ללמד אותנו דרך סיפור המעפילים וחטא המרגלים שלארץ ישראל מגיעים יחד עם ברכת ה', ולא בניגוד לה.
כאשר אין את התזמון הנכון אי אפשר לתקן.
אני חושב ששני נקודות אלו שייכות לאינטראקציה הזוגית והמשפחתית.
כאשר בני זוג הם "תיירים" האחד כלפי השני, כאשר הם רואים את המפתיע כטוב ומחפשים ממה להתפעל האחד מהשני. וגם כאשר ישנם דברים לא צפויים, הם מחפשים תחילה את הטוב. כאשר לא מחפשים איפה נקודות התורפה והחסרונות, אז אפשר להתגבר על הרבה מאוד קשיים בדרך, מתקבלים כלים שעוזרים בהתמודדות להבין כיצד יש להמשיך ולגדול יחד עם כל ההשתנות בחיים.
אך אם המבט האחד כלפי השני הוא של מרגלים, אזי ימצאו רק חסרונות ונקודות חולשה - "פרצות".
הכל תלוי בנקודת המבט.
הנקודה השנייה היא חשיבות התזמון - מה קורה כאשר יש נפילה או טעות?
כדי לתקן צריך להיות רגישים לתזמון , מתי נוח לפייס את השני? לא כל זמן וכל מקום מתאים.
ישאל השואל מאין ה"תייר" ישאב כוחות לחפש את המרגש, את היפה הרי לא תמיד יש כוח?
בפרשה, כאשר התורה מגוללת את המסלול בו הלכו המרגלים היא משתמשת בלשון רבים חוץ ממקום אחד "ויבא עד חברון". שואלים חכמינו מי בא עד חברון? איפה היו השאר?
התשובה היא שכלב בן יפונה חש את הרוח הרעה של חבריו פחד שישאב לאווירה, הלך לקבל כוח מקברי האבות זאת על מנת להישאר במבט התייר המחפש טוב.
כך גם בזוגיות, לפעמים אין כוח. אז צריך במודע לחפש מנין לקחת כוחות לחפש טוב.
מקור הכוח יכול להיות בן הזוג, תפילה, לימוד או חבר טוב, העיקר לא להישאב למבט ה"מרגל".
שבת שלום ובהצלחה
ואין לו רעיונות למקומות אחרים.. אז יוצא שכל פעם נפגשים פחות או יותר באותו מקום.. מה עושים עם זה? זה קשה לי ממש כי זה לא יוצר גיוון בפגישות וכולן נראות אותו דבר . . מוריד לי את החשק להיפגש איתו...
