פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1116)

אם לוקחים בקלילות את כל הסיטואציה וזורמים, אז אם הולך- מצוין איזה יופי ב"ה..

אם לא (בהנחה שמסיימים בטוב) אז בהתחלה טיפה פאדיחה אח"כ כבר שוכחים מהעניין..

נכון. להצעת שידוך בין חברים/ות יש פוטנציאל להרוס קשרי חברות. (או "רק" לגרום להם להיות ממש ממש לא נעימים.)

א-ב-ל,

אם שני הצדדים באים לפגישה בידיעה ש"אנחנו כאן כדי לבדוק התאמה כי יש קווי דמיון בינינו והגיוני שיצא מזה משהו"

ואם מסיימים, מסיימים בהדדיות ובידידות "היה טוב, טוב שהיה. מצטערים שלא הלך. את/ה אחלה בן-אדם אבל לא בשבילי"

(ובגדול, מתנהגים כמו אנשים בוגרים ונחמדים)

אז הגורמים להרס קשרי חברות מצטמצמים ואפילו נעלמים.

ואולי כדאי לדבר עם האנשים שניסו והצליחו.

לשמוע על החששות שהיו להם ואיך הם התמודדו איתם. מה הפדיחות שעלולות לקרות ואיך להימנע מהן. 

*וזו היא דעתי המקצועית* 

אם זה קשר פתוח ואתה יודע שהחבר לא יקשר את עצמו לכל הסיפור ויעמוד בצד, סבבה. ממש אין מה לדאוג.

אבל אם אתה מרגיש שזה הולך לכיוון שהוא ידבר איתך אחרי פגישות או יצפה לשמוע/לייעץ וכו'... אז באמת יש מקום לחשש.

לי יש חברה ממש טובה שהציעה את אחיה, הסכמתי לשמוע ובסוף פסלתי עוד בבירור... 

לא היה לי נעים אח"כ וממש התביישתי ממנה אבל היא הייתה כזו שפיצית שהיא בכלל הפרידה בין ההצעה לביננו. וזה הסתיים בטוב. (למרות שפסלתי על דברים שכביכול ממש מעליבים...)

בקיצור, לענ"ד הכל תלוי בחבר ועדיף לדבר איתו על זה לפני שנכנסים לסיפור...

למרות שעדיין אני חושבת שזה תלוי בקשר עם החבר.

ואני לא בטוחה בכלל שאתה צודק.

לי היה סיפור ממש לא נעים בענייני עבודה עם אחותה הגדולה של חברה שלי. בעיקרון זה יכול היה להרוס את הקשר שלי עם החברה, אבל שתינו, גם האחות וגם אני, השתדלנו ככל יכולתנו להישאר ענייניות ולא לערב אותה (למרות שהיא הייתה זו שקישרה בינינו מלכתחילה) וב"ה, גם אם עדיין קצת לא נעים לי מהאחות כשאני רואה אותה מדי פעם, הקשר שלי ושל חברה שלי נותר בעינו.

כמו שכבר אמרו פה, באמת זה תלוי בגישה..

ואני אומרת מניסיון!! קרה לי כמה מקרים כאלו גם ככה וגם הפוך.

ואף פעם ב"ה זה לא פגע בחברות. אני חושבת שחבל לפספס הצעה כזאת במיוחד אם אתה כבר מכיר את הצד השני ויודע שיש סיכוי כלשהו.

גם הצד השני חושב על הדברים האלו ואם הוא הציע כנראה שהוא מוכן לקחת את הסיכון ולעמוד בו.

מקסימום תדברו על זה.. זה תמיד עוזר

לי גם חבר הציע את אחותו. 

ואני עדיין מסתפק למה הציע לי?

האם בגלל שהוא סומך עליי שאני ידאג לה כמו שצריך / שבכלל אחותו דלוקה עליי.. 

(: 

ומזה הווא אמינא? 

חזרת  משיעור גמרא?

תלוי מה אני יותר מרגישה.. רצון לצאת או לא

אם אתה צריך שידחפו אותך לזה, אני כאן.

זה התחיל בהזמנה תמימה לסעודה... פתחתנו מנגל והתחלנו לעשות על האש... הכל היה נחמד

 ואז...כל האחיינים הגיעו.. לא משנה כמה, אבל הם היו הרבההה 

הם הקיפו אותי מכל הכיוונים... הרעש היה נורא...היה להם חיוך מרושע (סתם סתם נסחפתי חחח)

בתכל'ס...  אוףףף הילדים האלה...כמה רעש הם עושים.. כל מה שמבקשים מהם הם עושים הפוך...

לא יודע אם יש לי כוח ליצורים הקטנים האלה...

לא נכון...אני רוצה שישכנעו אותי...

סתם עזבי... באמת אין לי כוח כרגע לקטע הזה...

מה הסיכויים שהילדים שלי יהיו נחמדים... לא יודע

האמת?

תלוי בך ובעבודת המידות שלך. באשתך לעתיד לבוא ובעבודת המידות שלה.

ובתפילות שלכם עליהם.

כך אני מאמינה: הילדים של האדם הם שיקוף שלו.

תתחיל להתפלל עכשיו. 

ילדים זה עול לא קטן. 

קשה, מחייב, אין חופשיות יותר, אנשים קטנים (עם חיוכים מרושעים לעיתים ) - תלויים בך לעד.

ואף אחד לא יגיד אחרת.

אבל! 

הם שווים כל טיפת מאמץ, כל טיפת זיעה וכל טיפת דמעה.  שווים הכל!

עד שלא תהיה אבא לא תבין את האושר הזה שבחיוך של הילד שלך,

בשמחה שיש לך עם כל התקדמות והצלחה שלו,

ומממ...  ובנעימות הנעימית הזאת של לחבק את הילד שלך.

בהמשך הם גדלים  וגדלים וגדלים וגדלים וגדלים     

האם מספיק קצת מוטיבציה שהיא תיצור.

אם זה סתם לא בא לך כלומר אין לך סיבה מיוחדת ואתה מעדיף את השקט הנוח והמנוחה הכיפית של "על מי מנוחות  ינהלני"

אז הכי כדאי זה לנסות לשמוע יותר פרטים ולבדוק קצת ולראות אם כדאי ואם זה עושה לך משהו כי לא כדאי לפספס

אבל אם הסיבה זה בגלל שאתה בתקופה מורכבת שהשקט חיוני כדי לדעת מה אני ומה אני באמת מחפש ולבירור פנימי 

אז אין טעם להיפגש ולבדוק עד שתהיה מבורר בתוך תוכך

היה נמאס לי מכל ההצעות הלא מתאימות,

וחברים לחצו עלי - אולי בכל זאת אף על פי שהיא היתה מהעדה וממדינת המוצא של הקודמות...

אנחנו נשואים כבר יותר מ-30 שנה...

לפני שתוקפים אותי ואומרים שיש עניין במציאת חן ושיש דברים קריטיים וכו'..

-לבקש תמונה נראה לי קודם כל כחוסר צניעות. נשמע לי הזוי שלבחור תהיה תמונה של בחורה והוא יצפה בה ויבחן ויחליט על פי זה אם היא יכולה להתאים לו או לא.. אז נכון שאם הוא שפוי הוא לא יבהה בתמונה או משהו ובכל זאת עצם הבקשה נראית בעיניי לא צנועה.

-דבר שני נראה לי כדאי ונכון לתת הזדמנות למפגש נפשות, כי בסוף זה העיקר! ודברים חיצוניים יכולים להעלם עם הזמן.. סליחה על הדוגמא, אבל לצורך העניין: מישהי שיש לה אף גדול וזה נורא מפריע לך- אם תראה תמונה כנראה שתפסול לפני.. אם תפגש ותראה את זה פנים מול פנים אבל בנוסף גם תפגש עם הבחורה, עם האישיות יכול להיות שזה פתאום לא יתפוס את כל הסיפור ושתרצה לתת לזה עוד צ'אנס ואולי אח"כ אפילו לא תזכור שהפריע לך האף..

- נכון שיש דברים שהם קיצוניים או שבעיניך הם יהרג ובל יעבור, אני חושבת שדברים כאלה אפשר לשאול בעדינוצ גם בלי לראות תמונה..

מכאן החלטה שלך..

בהצלחה!

שאני לא מבקש תמונה וגם לא שואל על מראה. יש למראה משמעות בעיני, בהחלט; ככל שהמראה יותר ימצא חן בעיני זה אכן יוסיף. אבל אני מאמין שאפילו אם יהיה מראה שפחות ימצא חן בעיני, אלמד להתרגל בע"ה והכל יהיה בסדר. ועם הזמן גם אאהב את זה בע"ה (את המראה שבהתחלה לא אהבתי).

אלא שלא כולם כמוני.

בהחלט ישנם אנשים שמבינים שלא יצליחו להסתדר עם מראה מסויים. הם צריכים לחיות איתה כל החיים, ומה לעשות, המראה הזה והזה פשוט לא מוצא חן בעיניהם... ולפעמים מדובר שבפשטות רואים זאת בתמונה.

הוא יקבל תמונה, ישלח הצצה מינימלית לוודא שהמראה מוצא חן בעיניו / הוא יוכל להסתדר איתו, ואם לא - יחסוך פגישה, ויקל את האפשרות להסביר למה לא מתאים.

ומה שאמרת על מפגש נפשות - בוודאי שמפגש הנפשות הוא העיקר. אבל הקב"ה רצה שהעולם יהיה בנוי גם מרוח וגם מחומר, ושהם יהיו מעורבים יחד. שהנפש תהיה מלובשת בגוף, ותהיה קשורה בו ומחוברת אליו. אי-אפשר ולא נכון לנתק בין הגוף לנפש. הנפש והגוף הם "עיסקת חבילה", והם באים ביחד - ולא בטעות. הקב"ה בכוונה חיבר אותם. ומכאן יוצא, שמפגש הנפשות עובר דרך הגוף (אני לא מדבר על מגע פיזי, אלא עוד קודם, בפגישות - רואים זא"ז, שומעים זא"ז). עד כדי כך, שאם הוא לא עובר דרך הגוף, לדוגמה בקשר וירטואלי - זה פגום, זה לא זה. אז חשוב לשים לב שגם המעבר דרך הגוף יתאים.

אבל מה אם ההתלבטות היא לא לגבי פרט מסויים של המראה, אלא המראה הכללי שנוצר?

מראה של אדם לא מסתכם בנקודה זו או אחרת, לא תמיד אפשר לתאר זאת במילים. זה הרבה יותר מזה...

ולכן זה דורש גם פגישה.

תמונה מקבעת ויוצרת דמות עוד לפני שפגשת את הדמות (שיכולה להיות כ"כ שונה ממה שיצרת לעצמך)

אני עדיין חושבת שזה לא בדיוק מהצניעות לבקש תמונה..

ועדיין לא מבינה למה מראה של מישהי צריך לקבוע מראש אם מוכן להפגש איתה או לא. (ואני לא מדברת על דברים קיצוניים)

אם יש דברים שבחור או בחורה יודעים שיפריעו להם מאוד- שוב- אפשר לשאול בעדינות.

מעבר לזה נראה לי שזה לא שייך ושאם ההצעה הייתה נשמעת מתאימה שייפגשו!

ואם אחרי הפגישה באמת המראה הפריע מאוד וזה גם היה נראה לא שייך , אפשר לחתוך בעדינות ולהגיד שלא היה נראה מתאים..

ממתי צריך לתת דו"ח מפורט למה זה לא מתאים אחרי פגישה אחת?

שהיא לא תדע מזה. לא לכולן זה עושה רושם טוב. (במילים עדינות)

אני מוכן לעשות את ההשקעה וללכת לפגוש את הבחורה באופן מכובד, ולא לבקש תמונה, מה שכמעט בוודאי יפגע בה.

(אפילו בנוגע לרצון לבקש תמונה לפני הפגישה, אני לא בטוח שהוא קיים ומשמעותי, אצלי)

אני מחפש שדכנים/שדכניות שמכירים/מכירות בנות דתיות לאומית - דתיות לאומית תורנית

דרום או מרכז

[כמובן, בהנחה שזו בעיה אמיתית. לא שמישהו "המציא"]

וזו לא דרישה מוגזמת, אלא אם כן מדובר במשהו חריג, ולא בהתנהלות קבועה.

תנסי לברר איתו למה זה חייב להיות דווקא כ"כ מאוחר.

ולפי אמיתיות ה"צורך", מול הצורך שלך - תנסו להגיע לעמק-השווה.

גם בעלי  רוצה פעם בשבוע אחרי העבודה (=בערב! כי כל היום עובד) להתאוורר קצת, אבל זה רק פעם בשבוע

ככה שלגיטימי לגמרי מה שאת רוצה.

אבל, כל מקרה לגופו. בהחלט צריך להתאוורר מדי פעם.

מה התדירות ? לאן הוא הולך ? ועם מי ?

וכו'...

ולכותבת - ממליץ לך לגרום לו שיגיע למצבים כאלו שבהם הוא ימשוך אותך איתו (נסי לעשות זאת לדעתי בהדרגה ובעדינות). לא יודע איך...

חחח וזה לא מיועד לאנשים 'שמנים' דווקא

אלא גם כדי לתקן ולשפר את אורח החיים ולהיות בריאים יותר!

(מאושרים יותר, מדהימים יותר, מלאי ביטחון עצמי, בעלי כושר התבטאות גבוה, יכולות חברתיות מדהימות,

כל זאת ועוד בלי להגזים.... )

אז תמצאי לך מקום אחר להגיב פעמיים במילים נבובות.

בטוח שאת צעירה... יש לך עוד הרבה מה ללמוד.

בס"ד

אני הרגשתי שהבחור זרם עם הרב- אבל אולי באמת יש פה עניין של רגישות..

מבינה בתזונה? 

(: 

[ללא השלכה הכרחית לשאלה הספציפית]

בפגישות ממש ראשונות, יתכן מצב שבחור רציני אינו יוצר קשר בין הפגישות, כי מבחינתו הוא בבירור ראשוני אם בכלל שייך; ואם זה יהיה לא - אז אין לו ענין שסתם בינתיים יצַר תחושת קרבה.

בנות לפעמים, מרוב הרצון "להרגיש" כבר, רוצות שיתקשר, ישלח הודעה.. ומוכנות, בלי מודע, לשלם את מחיר האשליה אם תתברר כאשליה... אמנם יש גם בנים שמכירים את זה - ולכן דואגים מראש לתת תחושת התענינות גדולה יותר, ללא קשר הכרחי להערכתם את הסיכוי (אח"כ מקבלים פה שרשורים הפוכים: למה הוא עושה כאילו הוא "בענין" ואח"כ פתאום אומר שלא..).

אז אם רואים שמדובר בבחור שלא ניכרת בעיה ביוזמתיות שלו בכללי, שווה להמתין טיפה ולראות אם בהתחלה זה לא בגלל שעדיין לא ברור לו הכיוון.

[ואת נהגת כמו בנות לא מעטות.. "חותכת" כי מרגישה בהמתנה.. אח"כ מתחרטת.. אח"כ חוששת שמא יקרה שוב... קשה להגיד מכאן - בלי להכיר אישית]

מעוניינת להמשיך בקשר- כשגם אתה בו, ולא "לא ממש פה". לתת לו כמה שעות לחשוב- וזהו.

כל כמה דקות בטלפון.

אולי תחליטי שאת כעת לא עוסקת בכך, עד שיעבור החודש שהוא לקח לו לטיול (מן הסתם גם כן כדי "להתאושש").

ואז תראי: אם בכ"ז יתחרט ויחשוב שיש על מה לדבר, תנסו.

ואם לא - אז אחרי חודש שלא עסקת בכך כי חיכית לראות אם ישתנה משהו - כבר יהיה אולי קצת יותר קל לעבור הלאה.

הטיול היה מתוכנן..לא לקח אותו כדי להתאושש..

אני פשוט מרגישה שאם הוא היה מתחרט הוא היה מראה אות חיים. אם הוא לא, אז אין לי באמת מה לחכות חודש..

ואם אין לי מה לחכות חודש אני נכנסת שוב לייאוש הזה, לחוסר סגירת מעגל. לתחושה של תקופה שנגמרה בשיחה אחת.

מבינה מאוד לליבך-עצה מניסיון

אחרי איזה כמה זמן שכבר ימאס לך להסתכל בטלפון ולחשוב הפינה הזו בלב.

תקבעי לך שזהו.

מהיום-לא חושבת עליו ולא אולי למה איך.

זה עוזר ...אבל תני לעצמך להרגיש גם את הכאב.

לפעמים רק החתונה (שלו/שלך) משחררת מהכאב הזה.

(ואסתכן ואומר בלחש בלחש שאף אחד/ת לא ישמע, שלעיתים לצערנו לצערנו גם לאחר החתונה שלו, זה לא קורה... )

ומצטער אם אני לא ממש מעודד, פשוט חשוב שתדעי שגם זה יכול לקרות...

לפול במהלך תקופה זו, אני מאמין שתמצאו את הדרך להסתדר.

לעומת זאת אם מנתקים, לפעמים יהיה קשה מאוד לחבר שוב במיוחד שאח"כ

יתכן שכל אחד יתפוס פינה ועמדה אחרת בחיים.

הכי ברור שאת יכולה. בלי רמזים, ובלי משחקים. ישיר!

הוא הראשון שצריך לדעת מזה.

אפשר ללכת ליעוץ על מנת לפתור.

בהצלחה!

עברת את גיל 18?

פעם היו כאלו שמתחתנים עוד לפני כן...

לדעתי לא נכון למהר לדבר על זה איתו, ובטח שלא לנתק, אם באמת אתם "מתאימים והכול".

בסה"כ את צריכה כנראה לשנות תפיסה (בטוח יהיו לך סיפורים לספר למה לא.. אבל אם תתעמקי בהם תגלי שהם בסה"כ תירוצים).

בהצלחה.

שם רגילים לומר כך. גם כתוב בספרים, וגם הרבי זצ"ל היה משתמש באמירה הזו.

קיפצובה.. איזה דבר ישן... IמתגעגעI

כי הם מפחידים וטוב שזה לא אמיתי, או כי הם עשו לך הרגשה טובה על הבוקר?

מממ... אני בשבת בבוקר חלמתי שדופקים בדלת ומביאים לי 2 תבניות של עוגות גבינה דלקטסיות.

זה לא היה כיף לגלות שזה לא אמיתי. ממש דבקה לשוני לחיכי מרב רצון לחתיכת עוגת גבינה קטנה.

אבל לא שמחתי שהתעוררתי... היא הייתה יפה 

גם כאן אם המנהלות אדיבות. ואם הן מעדיפות שלא יהיה כאן, אז שינעלו/ימחקו עוד מעט אחרי שאעביר לצמ"ע 

פה אחד, שתי עיניים. אף אחד, אבל שני נחיריים, וסטטיסטית לחלק יש סטית מחיצה.

סתם, לא הייתי שם אף פעם, אבל חבר'ה שאני מכיר משם הם דוסים רציניים.עני רציניים בדוסיות שלהם).

*ההודעה צונזרה מטעמי ניצלו"ש*

אבל בחיאת, תכתוב: י-י לפחות.

"יי" בעצמו הוא כינוי. לכתוב כינוי לכינוי זה מגוחך...

אבל כן כמו לכתוב "ה-שם". נכון מגוחך?

כך מקובלני.

זה נתפס בעיני כשם השם.

בשלב מאוד מאוחר קלטתי שזה בעצם לא אחד משבעת השמות שאינם נמחקים.

[ועדיין, נראה לי שלגירסא דינקותא הזו יש השפעה עלי].

אתה זוכר איך התחיל כל הסיפור?

הצעת פשרה: "יי" מכאן ואילך? בסדר? - לקראת נישואין וזוגיות

ב"ה שיהיו רק שמחות!!

מזל טוב! שימשיך לכל השבוע

מכל העמים. ונתן לנו את תורתו ואת גדולי תורתו. ואת המוזיקה הנפלאה של הדור הזה. ואת הרב שלמה קרליבך, ואת ביני לנדאו.
ואיזה טוב ה' שעבתי השבוע ושבוע שעבר. ואיזה טוב ה שנתן לי קרדיט לעוד שנת חיים.
ואיזה טוב ה' שניתנו לי מתנות נפלאות.
ואיזה טוב ה' שברא כ"כ הרבה אופציות למציאת אישתי שתחי'.

[שתזכה ליישם את ה"אופציות" עוד השנה בעז"ה..]