אז שמח לבשר שהתחתנתי לפני חודש וחצי.

בא לתת תקווה למחפשים.
אז תחזיקו חזק. והרבה שמחות לכולם.


תודה ומזל טוב!
תן לנו איזה חיזוק מהדרך שעברת
למה נראה לי שאני מכירה אותך?
רוצה לברר את זה?
זה אחלה להיות יחודי אבל גם להיות עם היכולת להיטמע עם כולם
מתוך ידיעה שזה לא מה שישנה את היחודיות שלנו.
תשאיר חותם ביחודיות האמיתית שלך.
אני אישית רואה את זה כשייך למה שר' נחמן קרא אותו "נצרך לבריות"
על דרך מה שאמרו חז"ל "כיוון שאדם נצרך לבריות משתנה פניו לכמה גוונים" (ציטוט מהזיכרון)
הכוונה כשאדם מרגיש נצרך לבריות שיחשבו עליו משהו מסויים, ממילא הוא משתנה לכל מיני גוונים בכל מיני מעשים לפי המסר שהוא רוצה להעביר במקום להיות חופשי עם האמת, וככה אדרבא מתרחקים מהיחודיות הפנימית.
(אגב, מעריך שכמעט כולנו נמצאים שם זה קשה מאד שלא)
אממ כנראה שזה כן נובע מגאווה.
אני חושבת שזה בסדר כל עוד זה לא ממש חריג כי יש עניין לא להיראות מוזר וחריג מדי. זה פשוט לא טוב. כאילו זה הגיוני שבן אדם ירצה להרגיש ייחודי אבל לא חושבת שזה צריך להתבטא דווקא בחיצוניות.
כדאי לשאול את עצמך למה אני רוצה להיראות שונה? זה באמת בגלל שאני אוהב את המראה הזה? אם כולם היו מתלבשים כמוני עדיין הייתי הולך ככה?
מממ... בכללי יש תרבויות מכילות יותר, יש מכילות פחות. יש תרבויות שמתעסקות במראה חיצוני יותר יש כאלו שמתעסקות פחות בזה.
אתה חושב שהלבוש מביא את האישיות שלך לידי ביטוי בצורה מייטבית? אתה חושב שהשדר "קבלו אותי כמו שאני" הוא חשוב ומרכזי והלבוש עוזר כדי להעביר את המסר?
קצת יוצר מוחצן או אומנותי. כמובן צריך לשים ל שאין פ גאווה אבל זה משהו שאתה צריך להתבונן בעצמך
בטלפון בכמה דקות.
באופן כללי, אני כגבר שמח שאשתי מספרת לי בכותרת מה שלומה ורק אחר כך נכנסת לפרטים. זה יותר קל
איך העבודת ה' שלכם בתקופה הזאת?
איך הקשר שלכם אתו?
איך אתם רואים את התקופה הזאת מהמבט הזה?
ושאלה למי שכבר תקופה ארוכה ברווקות:
יש לכם לפעמים תחושה של ח"ו התעלמות\שכחה מצידו? ואם כן מה אתם עושים כדי להתגבר על זה?
תודה רבה
אחשוב על זה. למרות שלא בטוח שמסכים עד הסוף בנקודה הזו.
היית רוצה לאכול את עצמך כל החיים שרצית לנסות ולא העזת?
מה הכי נורא, שהוא יגיד לא?
לכי על זה עוד היום, לכי תדעי מה יהיה מחר (כמו שמותר לארס אישה בחוה"מ).
אני לא אומרת כן אם אני לא חושבת שיש סיכוי שיצא מזה חתונה. אחרת למה לבזבז לו ולי את הזמן וכוחות הנפש?!
כל מילה.
את חושבת שכל הצעה שמגיע אל אותו בחור הוא יוצא 'מטעמי סקרנות ואגו'? או שדווקא אליך זה בגלל זה? יש סיבה מיוחדת שהוא יחשוב שזה לא מתאים?
אל תאכל על זה סרטים, זה שטויות. אם היא מתחברת לכרטיס שלך היא תזרום, אם לא - לא.
אפשר לומר שאם מתעניינים ושואלים על משהו שהיא כתבה זה יכול להיות נחמד. מדברים באתר כמה תגובות ואז מבקשים לעבור לוואטסאפ. אם אתה רוצה לברר עליה עם חברה אתה גם יכול לבקש מספר של חברה.
אם התמונה תמצא חן בעיניה היא תענה. זה הכל.
אז לפי הכרטיס
השבוע התפרסם בעלון שבת ראיון עם כמה שדכנים.
אחת השאלות שהם נשאלו היא: "מה לדעתך הגורם העיקרי לתופעת הרווקות המאוחרת?"
שתיים מתוכם חשבו שזה קשור לתמונות, ובמילותיה של אחת מהן - "שהרווקים והרווקות פוסלים מהר מידי מועמדים או מועמדות פוטנציאליים, לרוב בגלל מראה חיצוני."
זה בהחלט נושא חשוב, אבל לא עליו רציתי לכתוב (ומי שרוצה יכול לפתוח על זה שרשור נפרד).
רציתי לכתוב על השלישי, אבל אני מעדיפה שתקראו אותו בלי התיווך שלי.
השלישי צוטט כך:
"לדעתי, הסיבה לרווקות, היא תחושת הייאוש. יש מן תחושת דיכאון שמתלווה לרבים, כאשר משהו לא מצליח להם. במקום להרים ראש ולהתקדם, הם ישר מרימים ידיים. טוענים שאי אפשר, שהם לא יצליחו. החיים שלנו מלאים באתגרים ויש עבודה, משפחה ולימודים. אך אם אנחנו באמת רוצים למצוא זוגיות, אנחנו צריכים להשקיע בזה – למצוא זוגיות ולתחזק אותה זו עבודה, שאנחנו צריכים כל יום לראות איך אנחנו משפרים אותה, משפרים את עצמינו.
"אני מאמין שמכל קשר, מכל שיחה עם בן אדם אפשר ללמוד משהו עליו וגם על יצירת קשר. אני ממש מאמין שמכל מפגש מתפתחים ומתקדמים בפן האישי. גם אני הכרתי דרך העמותה. ארוסתי הייתה שכנה שלי, והמספר שלה היה שמור אצלי בפלאפון, ללא קשר אישי או קרוב. היא נכנסה לקבוצה ושמתי לב שאני מכיר אותה, אז פניתי אל המנהלת וביקשתי ממנה שתקשר בינינו. ב"ה נפגשנו ומאז אנחנו כבר חצי שנה יחד. זוהי הוכחה ששידוכים יכולים להגיע משום מקום. שלפעמים הדברים נמצאים ממש מתחת לרגלינו, רק צריך להתבונן בהם"."
האם אתם חושבים שאתם מיואשים מהתהליך הזה, ואם כן, שזה משליך על הקשרים שלכם?
שאתם מרימים ידיים ונסוגים מול אתגרי הזוגיות?
בקיצור, האם אתם מסכימים עם השלישי?
הצגתי את זה כך לא בתור מה שאני טוען אלא ביחס למה שאני חושב שבעצם טוענים כל 'נביאי הזעם' שמביאים סיבות על למה יש רווקות מאוחרת.
אני חושב שזאת ההסתכלות שלהם. הם מניחים מראש שיש פגם למי שעדיין רווק והדבר היחיד שנותר למצוא זה מה הפגם הזה.
אני חושב שיש חסרונות וחולשות מסויימים שמקשים על למצוא זוגיות. חושב שזה יותר מורכב מכל התיאוריות המכלילות הללו.
רק לא להרגיש יותר מדי בנוח להיות לבד... לא להכנס למלכוד של יאוש מצד אחד ושאננות מצד שני.
או גם במישורים אחרים? לפעמים בכל הופך לסלט וכדאי לעשות סדר.
רווקות מתמשכת זה בהחלט מצב של בדידות, שרק הולכת ומתעצמת כאשר החברות מתחתנות ומקימות משפחות, ואת נותרת מאחור.
זה לא קל.
אין לי פתרון קסם, אין לי דרך להבטיח לך מתי ואיך תמצאי בן זוג.
אבל אני יכולה לשתף בעצה ששמעתי פעם:
ללכת להתנדב איפשהו.
להיות במקום של נתינה, עם עוד אנשים.
לצאת קצת מהמירוץ של החיים שלך, להשאיר את המטענים בצד, ולפתוח את הלב לאחרים.
כל אחת מהן

כן כולנו פה נקרענו
אבל באמת מוזר שבדיוק בשאלה האחרונה היא טעתה



הפיוקרבה אפשר להרגיש, גם אם זאת קירבה על אש נמוכה.
אבל אם לשני אנשים נחמד להפגש אחד עם השני והם מתייחסים אחד לשני יפה אז הגיוני שהם ירגישו טיפה יותר קרובים זה לזה אחרי הפגישה הראשונה שלהם.
א. קצת מחלק ממני שאני. בגדול כן. לא כל הצדדים אבל צד ראשוני שאני יכול להזדהות איתו.
ב. זה תלוי מה הסיבה של הריחוק. יכול להיות ריחוק בגלל יחס לא נעים כלפי, ואז מובן לחתוך. יכול להיות שזה סתם שעמום או משהו אחר שיש לי סריטה כלפיו ואז אפשר לחשוב מה כדאי לעשות עם זה לדייט הבא.
ג. ממש ממש לא. זה יכול מאוד לבאס. אבל משתדל מאוד לכבד את האוטונומיה של האדם מולו. זכותו להחליט במרחב שלו מה שהוא רוצה ומאוד מכבד את זה. גם אם אני לא מכבד את עולם הערכים וסדר העדיפויות האישיות אני מכד את עצם זה שהוא קיבל החלטה והחליט ושזה עניין שלו עם עצמו.
אני לא מרגיש שההתנהלות שלי בדייט ממש מייצגת את מי שאני אבל זה גם לא רחוק משם
הסיבה שהעלת לחתוך היא בערך הסיבה היחידה שאני מוצא לחתוך אחרי דייט ראשון (מתוך הנחה שעל הדברים הבסיסיים שאני מחפש אני מברר לפני)
אם הייתה אווירה טובה ונעימה בדייט והבחורה חתכה אני לרוב די מתוסכל.
כמו שכתבתי למעלה אני רואה סיבה מאוד מסוימת לחתוך אחרי דייט ראשון ואחרי דייט ראשון מוצלח קשה לי להבין איך היא הגיעה למצב כזה ואם היא חתכה בגלל שהתברר לה עלי משהו שלא מוצא חן בעיניה (אני כמובן לא יודע) זה מרגיש לי קצת לא בסדר. כאילו אם זה משהו שהוא מאוד בסיסי בשבילה בשביל לחתוך כל כך מהר הייתי מצפה שתברר לפני ואם בכל זאת אמרתי על עצמי משהו שלא נשמע טוב באוזניה יכול להיות שלא הייתי ברור מספיק או שהיא לא עד הסוף הבינה.
אני לא רואה מה יש להפסיד במצב כזה בלתת צ'אנס שני.
זה היחס שלי לעניין ובמידה רבה אני מצפה לקבל יחס דומה (לא בהצלחה כל כך...)
אני לא כועס, אני מבין. גם אני לפעמים חותך אחרי דייט ראשון. אבל אני מרגיש שלא מתייחסים מספיק ברצינות לנושא. המצב הממש התחלתי של קשר דורש ממני הרבה כוחות רגשיים וזה תסכל שכל פעם זה נגמר ככה.
לכאורה"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול
❤
לא הבנתי כל כך באיזה קטע להגיב
אתה יכול להסכים יכול לא להסכים להביע את דעתך על מה שכתבתי לא משהו מיוחד.
אם אין לך מה להגיב אתה לא חייב.
אני אסתדר גם אם לא תהיה תגובה בכלל
איך יכול להיות שאדם שביררת עליו הוא כל כך לא הכיוון שלך שאת יכולה לדעת את זה תוך דייט אחד?
אם זה קורה זה מובן אבל זה אמור להיות נדיר ממש.
לגבי הנחמדות ברור לי שזה לא קשור להתאמה ולכן דווקא על זה אפשר לפסול. כי אני חושב שאי אפשר לברר באמת התאמה תוך דייט אחד. העניין הוא שאם יוצאים מהדייט בתחושה שלא בא לי לראות את הבן אדם הזה עוד פעם אין עניין לכפות את עצמך.
אני של הבית?
אני של האחים?
אני של האחיינים?
אני של סבתא?
אני של החברות?
אני של הלימודים?
אני של העבודה?
אני של ההתנדבות?
וכו' וכו'
בדייט ראשון יש חרך צר לעולם שלי. העולם שלי מורכב מהרבה מאוד צדדים, ובדייט ראשון, במיוחד אם מדובר בדייט שבו יושבים ומדברים שעתיים-שלוש, מראה מעט מאוד ממי שאני.
לא בטוחה מה הכוונה בריחוק רגשי, אבל אין קרבה רגשית גדולה מידי - זה אדם זר.
לצערי, בערך חצי מהאנשים שיצאתי איתם חתכו אותי אחרי דייט ראשון.
אני לא כועסת, לא נעלבת, ולא לא מבינה.
אני לא כועסת, כי זה משהו שאין לי שליטה עליו, אז מה יעזור לי לכעוס?
אני לא נעלבת, כי אני יודעת שאחרי דייט אחד הם ממש לא מכירים אותי, וזה לא אומר שיש בי פגם מהותי כלשהו.
אני לא לא מבינה, אני מבינה שאני כנראה לא מה שהם מחפשים, כנראה שממש לא בכיוון שאפילו דייט שני הם לא מוכנים. אז זה חוסך לי זמן ומאמץ נפשי - ובעצם מסנן לי אנשים שלא הייתי רוצה לבנות איתם זוגיות, כי הם ממהרים לשפוט אותי בצורה מסוימת.
שרשור שפתחתי בנושא לא מזמן:
אז מחר אני חוגג 29 , לא מאמין שהזמן רץ ואני עדיין רווק,
במבט לאחור אם היו שואלים אותי איפה תהיה בגיל הזה הייתי עונה נשוי באושר לאישה מדהימה ב''ה עם ילדים ולומד תורה בערבים בנחת,
אבל הדמיון אחר ומציאות אחרת, כל מי שהתפללתי עבורו התארס/התחתן(המתפלל על חברו נענה תחילה?) , עשיתי כמעט את כל ההשתדלויות,שדכנים,הסגולות,תפילות,קברות צדיקים, ברכות של רבנים ועדיין לא נושעתי אז לא יודע כבר מה להגיד ומה לעשות כבר :/
ועכשיו הסגולה ,אגיד לכם משהו , נסעתי עם חבר(שהוא נושע מזה) שהתחתן לקבר של הצדיק מזוויעל זצ''ל מירושלים(הסגולה לבוא על קברו שני חמישי שני ,צדקה, להתפלל על קברו עם נוסח מסוים, ואז להבטיח לחזור להודות ולפרסם תנס), אך במקום לנסוע לבד ולהיות אנוכי ולדאוג לעצמי , שאלתי אותו אם אפשרי לצרף עוד אנשים לנסיעה, למה? חשבתי על עוד חברים שזקוקים לישועה ויבואו להיוושע בזכות הצדיק לפני ה', אני מרגיש את כאבם וגם אם לא אני פשוט דואג שיהיו מאושרים לפחות,
אז צירפתי עוד 3 אנשים ,
אחד מהם התארס עכשיו אחרי שניסה כמה שנים, השני(כבר נשוי) נושע במשהו שקשור לילדים , והשלישי לא שאלתי אותו עדיין אבל מאמין שגם
ואני טרם :/
אז רק רוצה קצת לפרוק ועל הדרך לעזור ולפרסם תסגולה , אם לא ניסיתם ! לכו ! בקשו להיוושע בזכות הצדיק לפני ה'! זה עובד!(אולי למעט עליי אך כבר מי יודע ) אולי בזכות זה איכשהו אוושע,
אם הצלחתי להושיע כאן רווקים/ות מהבדידות,מהעצבות, מלהפסיק להרגיש שאתה שובר לבבות ופוגע בצד השני להקים בית בישראל, אני את שלי עשיתי, =]
ולא תמיד חייבים לחכות חודשיים שלוש. (בדרך כלל לא צריך.)
לדעתי בערך אחרי ה-3 פגישות הראשונות מתחיל תהליך של היכרות עמוקה יותר. ואחרי חודש לדעתי כבר אפשר לאמוד בצורה הרבה יותר רצינית את המצב.
לא שלכל אחת אני אתן את ההזדמנות הזו, אבל אם בגדול היא סבבה, והנתונים היבשים הם טובים מבחינתי, אז אני בהחלט אשתדל לתת את ההזדמנות הזו...

השתדלות !אחרונה
המטיילת בארץפשוט מה שאתה יודע עכשיו תביא למרחב הזה של הדייטים ותחפש לפיו. ה' מדייק אותך בכל מקרה
יש משו שחשוב לך להיסגר עליו לפני?
כי גם קריירה וגם סגנון יכול להשתנות המון במהלך הזוגיות תלוי כמה שני בני הזוג פתוחים לשינוי
על איזה מגזר את מדברת שאת לא מרגישה שהבחורים שם מחפשים בית מאוד תורני כמוך?
יכול להיות שאת צריכה לחפש במקום אחר


אני מכיר מישהו שהתחתן עם מישהו מציבור אחר. האמהות הכירו אחת את השנייה. צריך לנסות למצוא גם כאלו שנמצאים בתפר ומחפשים גם מישהי כזאת. בעז"ה שתמצאי את הזיווג שלך במהרה....
איך את מודדת את צורת עבודת השם שלו? איך זה מתבטא בכרטיס?
אולי זה רק אני, אבל אני לא ממהרת לשתף את המדוייט בעולם הפנימי הרוחני שלי. בעיניי זה משהו מאוד אינטימי, ומי שמחר יזרוק אותי - למה שאני אשתף אותו?
אולי אולי במודעות הגבוהה שלך את ממהרת מידי לשפוט?
בכללי, אני חושבת שככל שאדם יותר נכנס לתבנית מסוימת, יותר קל לו למצוא מישהי בתבנית כמותו. אבל אנשים מיוחדים יותר, שנעים בין תבניות שונות - יותר קשה להם למצוא את אנשי הקצה האחרים.
ייתכן שיהיו לי דברים יותר מחכימים לומר אם היית כותבת לאיזה מגזר את משתייכת, ולמה את מתכוונת בצורת עבודת השם. בכל מקרה את ניק אנונימי, זה לא צריך להיות עם משהו מזוהה.
וזה קצת הזכיר לי דברים שכתבה בעבר משתמשת אחרת כאן. מקשר לכמה שרשורים שלה, אולי כדאי לחפש בהודעות שלה או ליצור איתה קשר.
דיבורים שכאלו - לקראת נישואין וזוגיות
ככה זה נשמע מדבריך. לפעמים גם כשיש הצעה - יש צדדים טכניים ויש צדדים מהותיים. האחרונים הם הכי חשובים ובהם כדאי להתעמק. אמנם הצדדים הטכניים יכולים לעזור לנו לחשוב על צדדים מהותיים יותר שיעזרו לנו. אך הם עצמם לא מעניינים. לכן זה מוזר לי מה שאת אומרת. שייכות מגזרית זה עניין כל כך קדוש? אי אפשר לעבור את התקרה הזאת עם מכנה משותף רחב ומשמעותי יותר מכך?
אם לך לא חשוב המגזר למה שלא יהיו אחרים שזה לא חשוב להם?
אם את מבינה שהעיקר זה המהותי ולא הטכני, זה למה שאחרים לא ייתייחסו לזה ככה?
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול
❤