ככל האפשר...
בכל אופן הכי חשוב לדבר עם בן/בת הזוג, ולשתף ברגשות ובלחצים, כדי שתיהיה הבנה של הצד השני.
בהצלחה וחתונה בקרובב
חג שמח

אם הוא רוצה לגור באילת ואת במטולה, אז פשוט הולכים לגור בירושלים.

בס"ד

אירוסין זו תקופה מאוד רגישה.
מה שלמדתי ממקרה עם חבר קרוב. הכי חשוב זה לדבר ולדבר על הדברים בנחת ובשמחה.
וחושב מאוד למצוא יועץ חיצוני שהוא דמות ששניכם יכולים לסמוך עליו ומעריכים אותו, שיעשה סדר אם צריך.
בהצלחה רבה בעזרת ה'.
"אל תפחד ללכת אל האופק המתוק על אף כל הצללים האורבים בדרך" (ביני שיחיה)

בסד
הי"ת זימן לכם הזדמנות כבר עכשיו לראות איך אתם מתמודדים וצולחים ביחד מחלוקות משמעותיות ביניכם.
כללי הבסיס בפתרון קונפליקטים זה לברר מה באמת קריטי ומה לעומת זאת אני מאוד רוצה אבל אצליח לחיות בלי זה. וכנל לברר לגבי השני, וביחד לנסות למצוא אתא הפתרון שיענה על הצרכים הקריטיים של שניכם, ולהתגמש, לוותר ולבוא לקראת השני במה שאני יול לוותר עליו.ד (כמו שכבר אמרו-אפשר ויכול מאוד לעזור להתייעץ עם בנאדם ששניכם סומכים עליו מאוד..)
וכמו שהלל הזקן כבר לימד אותנו-כדאי קודם כל להבין את הצד השני, להזכיר את דעתו ולתת לה מקום, וטז מתוך כך להביע גם את עמדתי.
אתם יכולים גם להחליט על מקום זמני כדי להקל מהלחץ של למצוא עכשיו דירה לפני החתונה.. אבל תזכרו שההתלבטות לא תברח לשום מקום..
בהצלחה! קחי את זה כגל שיגביה אתכם ויעמיק טת הקשר ביניכם עוד. תחשבי על הסיפוק והתחושה הטובה של הקרבה כשתצליחו להבין אחד את השני ולהתגמש. והכי חשוב- דברי איתו בכנות. תחזקו את האמון והפתיחות. שזה לא יהווה מחסום..
שיהיה ביניינכםמבניין עדי עד.

אם היחס אמיתי - צריך לגשת לענין "חזיתית". 

 להגיד, שמע - אנחנו הרי מעריכים מאד אחד את השני, רוצים אחד את טובת השני. בוא ננסה ביחד לראות מה לכל אחד חשוב בנושא הזה, ונראה איך מגיעים למשהו שהוא הכי קרוב למה ששנינו רוצים. יהיה לנו תירגול טוב לחיי נישואין, שצריכים להחליט כל מיני דברים ביחד..

 

תשבו בנחת, תדברו כמו על נושא תיאורטי באיזו פגישה. כל אחד יעלה את הצדדים "שלו", ינסה להבין מה רוצה השני, ובוודאי תמצאו רעיון.

 

העיקר זה לא בלחץ. לפעמים גם כשכבר נמצאים בהכנות, צריך לייצר "בועה בזמן", ואת החצי שעה למשל שיש לכך, לשבת כאילו אין שום דבר אחר.

 

הצלחה רבה.

פעם העלו לכאן כמה נחמדים..כרגע אין לי אפשרות לחפש בשבילך...אבל אני מאמינה שתמצא. בהצלחה.

מסעדת אנג'ל מאחורי התחנה המרכזית. בדרך כלל שקט שם...
מוסקט או קפה קפה בכנפי נשרים.
קפה גרג בסנטר 1 או בממילא.
בהצלחה!

שהם עברו למיקום אחר בסנטר ויש בסנטר גם את קפהקפה, בקומה החדשה..(כשנכנסים מרחוב יפו, תחנה מרכזית..)

קפית בעיר(נראה לי בשלומציון). גם בממילא יש כמה (קפה רימון,גרג.) קפה תמרה בגן הטכנולוגי. יש בדרך חברון בית קפה פולי (ליד בית קטן בבקעה).
בהצלחה!

השגרה משעממת

בעיה טכנית לכל היותר. הכרת הרבה כאלה?

אז יש לך 66 אחוז.. מתוכם תמצאי את המשונים לכמה ?אחוזים תגיעי ??
כאמור למעלה, בדרך כלל רוב שפגשתי הם אנשים לא שיגרתיים.. להכליל ציבור מסויים זאת נראית לי טעות..
מסקנה- מי שאת מחפשת הוא אדם "רגיל" לגמרי הכל עניין של היבטים

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=169560

 

כבוד הרב שלום וברכה 
אני כותבת את המכתב הזה עם חצי צחוק חצי בכי, לפעמים כל המצב הזה נראלי לי כל כך אבסורדי ובו בזמן מתסכל נורא. 
אני בחורה בת 27, היו לי עד כה 4 קשרים רציניים, בין לבין יצאתי והכרתי לא מעט בחורים. ואני שמה לב לדפוס חוזר, תמיד נמשכתי לבחורים שהביאו איתם סיפור חיים בעייתי, אחד מהם סבל ממחלה קשה בילדות שיכולה להשפיע גם בעתיד, אחד הגיע מרקע חילוני לא למד מקצוע וחי בבית מפורק עם לא מעט קשיים,ואני מנסה להבין למה אני נמשכת רק לבחורים האלה??? 
אני בחורה משכילה, מבית טוב, חכמה עם איכויות רבות והכרתי לא מעט בחורים כמוני ברמה שלי ואף טובים יותר ולא נמשכתי אליהם כלל. 
זה מצב מאוד מתסכל, במיוחד שלאחרונה הכרתי בחור מקסים ממש שעונה על כל הקריטריונים שלי ואני לא מרגישה אליו שום רגש, לא בא לי לדבר איתו או לפגוש אותו ואני לא מבינה למה זה קורה? 
כרגע אני לא יודעת אם להמשיך בקשר או לא בגלל שאני ממש מכריחה את עצמי לצאת איתו ולדבר איתו (נפגשנו עד כה פעמיים). 
אשמח לעצתו הכנה של הרב 
תודה מראש

 

(הרב ראובן בר כץ)

שלום וברכה לשואלת היקרה. 
השאלה שאת מעלה מוכרת מאד לאנשי המקצוע בתחום הזוגי. 
לא מעט נערים ונערות נמשכים לקשרים שיש בהם מימד של ''פרוייקטיות'' ו'נתינת חסות וחסד' לאיזשהו אובייקט (במכוון אני משתמש במילה - אובייקט) שהוא נצרך. 
ארחיב ואסביר, 
חלק ניכר מאלה שנמשכים לקשרים עם אופי ''בעייתי'' כהגדרתך, או אופי 'נצרך' בהגדרה מקצועית יותר, באים על בסיס של מבנה אישיות 'שבעה'. כלומר, כאלה שיש להם 'נתונים מצויינים' שבאים לידי ביטוי ביופי חיצוני, חכמה, יכולת וורבלית מעולה, בית עם יכולות כלכליות, דימוי עצמי גבוה ועוד. 
מכל מיני סיבות נפשיות מורכבות שלא אכנס אליהן כאן האנשים הללו חשים 'אי נוחות' מעצם העובדה שהם 'קיבלו יותר מידי' לעומת אחרים, וכדי להרגיע את התחושה הזו שעולה אצלם מעת לעת, הם חשים גרייה מתמדת לעזור, לסייע, לתמוך, להתנדב, בפרט למי שנתפסים אצלם ככאלה ''שקיבלו הכי פחות'', וכאשר הם עושים זאת, חל אצלם במבנה הנפשי איזשהו איזון, שיש בו מן הצדקה, על כך שיש להם נתונים מצויינים. ואז נוצרת במנגנון הנפשי שלהם, התמכרות לתחושה הזו, שיוצרת אצלם 'מעגל' מתמשך של נתינה ורצון עז לתרום. 
איפה אם כן הבעיה? 
כאשר קשר מסוג כזה קורם עור וגידים והופך לעובדה מוגמרת, עם הזמן האובייקט 'הנצרך' חדל בהדרגה להיות 'נצרך' (מכל מיני סיבות) או מפסיק להיתפס בעיני בן הזוג כ'נצרך' (גם כאן מכל מיני סיבות). ואז התחושה המרוממת של 'הנתינה' מתפוגגת. כך שמתחיל להיווצר עירעור באיזון הנפשי. התסכול צובר ומתעצם ו'הפיצוצים' הם רק שאלה של זמן ומינון. 
מה עושים? 
ראשית, את כבר במצב מעולה מעצם העובדה שאת מודעת לכך שאת נמשכת ל'בעייתיים', רוב אלו שנמצאים במצבך אינם מודעים לכך כלל. 
הולכים לכמה פגישות אצל איש מקצוע בתחום, מציפים את הצורך הנפשי שלך, מבררים על איזה חסכים או עיוותי חשיבה (מיסקונספציה) הם יושבים. מלמדים אותך לתת לצורכי הנפש שלך מענה ראוי, דרך מגוון אפשרויות נוספות, שיתנו לך תחושה תמידית של איזון נפשי, בלי לסכן את המערכת הזוגית שתהיה לך. 
כאשר תהיי מודעת לצרכים שלך, תוכלי לפנות את עצמך מבחינה רגשית מהגרייה המתמדת לחפש את פן 'הנצרכות' אצל מי שיושב מולך. או אז תהיי פנויה נפשית להתרגש מחיוך, או אמירה חכמה, או הקשבה, או הכלה, או תמיכה ואכפתיות ועוד ועוד של בן הזוג ה''לא בעייתי'' שיישב מולך - ובא לציון גואל... 
בהצלחה רבה, 
ראובן בר-כץ 

052-5616360

אני לא מחפשת לטפל בבעלי...
אבל יצא לי כמה פעמים שאנשים אמרו לי על בחור שנפגשתי איתו אחרי שסיפרתי להם איזה מהלך, שהוא הזוי או דפוק. ואני דווקא נמשכתי אליו רק בגלל זה.
אבל מעניין מה שהבאת. תודה...

תודה.

כשיש פער בין מה שנמשכים אליו למה שמתאים זו בעיה.

אם נמשכים לטיפוס הרפתקן, אבל מעוניינים בהרבה יציבות בחיים, זו בעיה.

אם יתאים לך לבנות את חייך ביחד עם טיפוס כזה, אז זו לא בעיה.

עוד לא מצאתי מישהו שאני גם נמשכת אליו וגם יודעת שהוא טוב לי... אם הייתי מוצאת הייתי מתחתנת מזמן.
לכן שאלתי אם יש בעיה...

מעניינים ואטרקטיבים - זה נשמע לכיון חיובי.

הזוי או דפוק- נשמע שלילי.

 

 

נפגשו בו, או שיש כאן סתירה מהותית, ששני התנאים האלה סותרים אחד את השני.

[יש גם אפשרות ביניים, שזה דברים שקשה שיתקבצו באדם אחד, כי יש ביניהם ניגודיות מסוימת, אבל עדיין אפשרי שיקרה]. 

גדר תיל- זה מה שבעינהם ומה שבעיניי.

אדם כל שהוא- אני לא יודעת אם זה מקרי או מהותי... אני נמשכתי לאנשים שלא הייתי רוצה להתחתן איתם כי ידעתי שיהיו לי בעיות או אתגרים איתם כי היו להם כמה חסרונות.
לעומת זאת האנשים שהיו טובים אלי, הבטיחו לי את חייהם, היו בעלי מידות נעלות ויראת שמים ותורה (שזה מה שאני מחפשת ורוצה בבעלי) לא משכו אותי. הם היו קצת יורמים.
אני רוצה לחשוב שזה מקרי... אבל אני לא בטוחה.

כשפוחדים מקשר אמיתי,מצליחים לפתח רגש רק כלפיי כאלו שברור שלא יצא איתם כלום-כך אין את מנגנון ההגנה ,כי הרי אין את האיום של מהלך שיוביל לקשר בפועל.

 

מצד אחר,יכול להיות שרק יצא צירוף שכזה ואת נמשכת לטוב/למעניין שבהם,למרות ולא בגלל הבעייתיות שבבחורים המסויימים האלו. תשאלי את עצמך ,אם היו את אותן תכונות של מובילות/עניין אצל הבחורים הטובים שנפגשת איתם,היית כן נמשכת אליהם?

הייתי אחת כזו משעממת (לפחות את עצמי) או לפחות פחות מורכבת- אולי היה לי יותר קל למצוא מישהו

או שהמישהו ימצא אותי..

 

 

תןבנה שלי מהשבוע-
לא חייבים להיות כמו כולם, וצריך לקבל בשמחהובאהבה את זה שהדרך שהי"ת מוביל אותי בה היא קצת אחרת.

כשיהיו לך תובנות חדשות ומסקנות לגבימשאלתך אשמח אם תשתפי אותי(;

מה שנראה לך יותר... אפחד לא היה שם חוץ ממך ורק את יכולה לדעת...

ותשאלי אם רוצה גם.
אולי הוא יתעורר מהתרדמת
במידה ולא תזמיני עוד כוס מים ותעירי אותו

וממש קמצן. עם הומור שבכלל לא מצחיק

מילא את לא קונה לעצמך שתיה - כי את קמצנית!

אבל את עוד מצפה לשתות על חשבונו?!?!

מה נסגר איתך??

כולה פגישה שניה, זה לא שהגעת לבית שלו שאז אמורים לצפות שהוא יציע לך לשתות ולאכול משהו.

אתם נמצאים במקום ששניכם אורחים בו, אין שום סיבה לעזאזל שהוא יציע לך!

ואם הוא מציע לך, אז כל הכבוד לו, אבל תדעי לך שזה ממש 'לפנים משורת הדין'!

לפעמים בגלל ההתרגשות לא מציעים דברים טרוויאלים.. לדעתי לא צריך להיות כלכך נוקשים, אחרי מספר קטן כזה של פגישות..

כנראה שהוא מנסה להצחיק ולא הולך לו ;)
אבל רק את באמת יודעת מה בדיוק הלך שם..

בעלי לא הציע לי שומדבר לאכול או לשתות עד איזה דייט 5 בערך וגם אז סתם נכנסנו לאיזה חנות וקנינו בן אנד ג'ריס .. אז מה??! וגם הוא מגיע ממשפחה מבוססת מאוד. לא אומר שום דבר. בעלי ממש לא קמצן, ו בחיי הנישואים הוא זה שדוחף אותי לקנות לעצמי דברים וכו'. פשוט בדייטים, עד שזה לא נהיה רציני הוא לא רואה שום צורך לממן את הבחורה, מה קרה?? שנינו באים להכיר אחד את השני, לא לבדוק מה המצב הכלכלי...
כבר אי אפשר להכיר בן אדם בלי כל המשחקים והגינונים האלה??
מידות טובות של בן אדם לא נמדדות בכוס שתיה שהוא מציע/לא מציע...
ובלי קשר, זה שההורים מלאים בכסף לא אומר שהבן שלהם צריך לקחת מהם... בעלי לא לקח שקל מההורים בתקופת הדייטים (שהייתה מאוד קצרה גם ככה...)

אבל איך בפגישות אפשר לבדוק את המידות שלו?

זה שהוא דמגוג ויודע לדבר יפה מאד על חסד במימדים הרואיים, זה יפה. אבל למעשה?

אם זה היה רק זה הייתי מעבירה, אבל גם לא להציע לבחורה ליווי, לא צריכה שיקח אותי ברכב שלו או שיממן לי מונית אבל סוג של, לפחות ללות עד התחנת אוטובוס, זה גם דרישה מוגזמת?

ולא שבאמת אכפת לי לצעוד לבדי,

אבל כשאת אומרת שלא בדברים האלה נמדד האדם אז במה כן???

אני באופן אישי חושבת שמידות של אדם אפשר לראות אפילו בשפת הגוף שלו, בעיניים שלו.
בכל מקרה, אל תצפי אחרי 2 פגישות של 3 שעות לדעת מה המידות שלו לפי הדברים האלה (כי הוא יכול סתם לשחק אותה... ואז מה? זה אומר שהוא נדיב??)

אם התחושה הכללית שלך ממנו הייתה שהוא אדם טוב לב ואדיב אז אל תתיחסי, אבל אם ההיפך, זה בכלל לא משנה מה הוא קנה או לא קנה לך

ולכן הוא שכח להציע לך לשתות וללוות אותך, או שעבר עליו יום לא כל-כך פשוט..

אני כמעט בטוח שהוא לא עשה את זה במזיד..

לא לחשוב בפזיזות! לאפשר, לתת הזדמנות!

 

 

נ.ב מצטער שאני כותב את זה אבל הרגשתי צורך. לפעמים כדאי לעבוד "שלא על פי הקלסר". הוא קנה לי שתיה V הוא ליווה אותי V. להרגיש את הבחור באמת ולא סביב חוקים - הגיוניים מאוד - שאם לא מילאו אותם אז אבוי.

בהצלחה!

א. הוא לא חייב לקנות לך, ולא ללוות אותך. כל דבר שיעשה מעין זה, זה +. לכן זה נחשב "מחווה".

 

ב. בטח ובטח כשמדובר בנורמות שלא מקובלות בכל מקום.

(אני מעולם לא ציפיתי שילוו אותי וגם כיבוד לא כולם נוהגים להביא)

 

ג. לא ממליצה לך למדוד אדם בדברים אלה. זה יכול להעיד עליו ויכול שלא.

יכול להיות שהוא למד בשיעור הכנה-לחיים בישיבה שלו (יש דבר כזה נכון?) שעליו להביא אוכל לפגישה ראשונה והוא עושה את זה.. עדיין לא אומר שהוא ג'נטלמן או לא קמצן.

ויכול להיות שהוא מאוד נדיב ואדיב אבל לא מכיר את הנורמות האלו או לא חושב שהם שייכות בפגישה-שתיים הראשונות.

אפשר ממפגש ודיבור לקלוט את האדם הרבה יותר, לדעתי, מהמדדים האלו.

 

 

[נפגשתי עם מישהו שלא הביא כיבוד או שתיה בשלושת הפגישות הראשונות. היה לי ברור שהוא לא מתקמצן, הוא פשוט לא חושב על זה. בייניש שלא מכיר את הנורמה.. המידות הטובות ניכרו גם בלי זה.

אז אנחנו באות עם כל הציפיות שלנו והם בתמימותם לא מבינים שכבר מהרגע שהם לא הוציאו שתיה מהתיק התחילה הכף בראשנו לנטות לחובתם...]

 

 

 

 

איפה את חיה?
אני הייתי נפגעת בתור בחור אם הייתי חושבת שאני צריכה לממן בחורה וללוות אותה ולא יודעת מה.
אנחנו לא בימי הביניים, ברוך ה' יש כסף ואפשר לקנות לעצמך.
אני יכולה להעיד שפעמיים הקפצתי בחורים לתחנה וכדומה..
קיצר אם הוא בחור מקסים חבל להפסידו על שטויות

אם כן, זה בהחלט מוזר.

לפי מה שאני יודעת, בבתי מלון יש מינימום סכום שחייבים לשלם כדי לשבת בהם.

והבחור תמיד מציע משהו לשתות, אפילו רק כדי למלא את הזמן של השתיקה בשתיה שנותנת גם זמן לחשוב.

עוד שמעתי, שהבחור לוקח את הבחורה במונית/ ברכב לבית וחברה סיפרה לי גם שיורדים ברחוב ליד כדי שאף אחד לא יראה

אז אם אפילו ליווי לתחנת אוטובוס הוא לא הציע- זה בהחלט נשמע מוזר.

בכל מקרה, אם זה המצב- זה נשמע לי קצת מוזר.

אם את מרגישה שהכל זורם בינתיים תמשיכי.

אם גם ככה לא נראה לך - אין טעם להמשיך.

בעניין מידות-

אין לי ממש מושג איך בודקים את זה אבל אם למשל עד עכשיו הוא נתן את הטון לגבי איפה תיפגשו,

תנסי הפעם את לבקש מקום שונה, כמו בית קפה, ותראי איך הוא יגיב.

1. תהיו חייבים להזמין משהו.

2. תראי אם הוא רוצה להחליט הכל או שהוא מוכן להקשיב לרצון שלך גם.

 

 

נשמע לי מוזר יותר שבחור אמור ללוות בחורה..אם זה סגנון חרדי..
דבר שני..קחי בחשבון שאולי זה פעם ראשונה שהוא יושב עם בחורה..האינטראקציה בעולם שלהם הוא עם בנים בלבד! לא חושבת שזה שהוא לא התנהג כמו שבתורה מצפה או כמו שבעולם מקובל מראה עליו דברים..הוא אמור לא לדעת מה מקובל..
(למשל אני זאת שהצעתי לשתות ואצלינו לא משלמים אחד על השני!)

לא אמרתי שהוא לא התנהג כמו שצריך, מי אני שאשפוט,

הבעתי את דעתי לפי הידוע לי על מה שנהוג בעולם החרדי.

מוזר או לא - זה מה יש.

וכן, אני בהחלט חושבת שיש משהו לא נכון בזה שהבחור צריך תמיד לשלם על הבחורה כי אם בסוף הם לא מתחתנים והם יצאו יותר מפעם 1 זה יוצר מצב לא נעים.

או לפחות אני הייתי מרגישה ככה...

אולי תנסי להתייעץ עם מי שהציע לך אותו? או מישהו אחר שמכיר רותו?
אם זה אופי או שפשוט ככה בדשייטים הראשונים מסיבה זו או אחרת..
ופעם הבאה אני ממליצה לך להציע ש"אולי נזמין משהו לשתות?". חבל להתייבש בגלל שאת מתפדחת(;

הן סתם עושות נזקים.

אם בחור מציע -יופי כל הכבוד לו. אם לא- זה אומר רק דבר אחד- שהוא לא הציע. ומה עוד? כלום.
בטח לא מראה על מידות.
אולי הציפיה הזאת לקבל...מראה על מידות.

את היית צמאה? תציעי את .
ולא. לא חייב על חשבונך. ולא חייב על חשבונו.
את יכולה גם להביא בקבוק עם 2 כוסות.

הוא לא אמור לנחש שאת צמאה. זה לא שאת התארחת אצלו בבית והוא לא הציע לך לשתות.

מי שלא מצפה גם לא מתאכזב.


לא זוכרת מתי בעלי הזמין אותי למשהו...
והיינו בקשר כמעט שנה.
היו פעמים שהביא איתו משהו לאכול. או שנכנסנו למכולת וקנינו משהו. אבל היו לפני גם המון פעמים שלא...

זה נשמע כאילו הוא במבחן תמידי אבל בקטע רע.. התלבטת אם ללכת לפגוש אותו. ואת כאילו מחפשת סיבות למה לא... נטרלי את הכסף שלו!! תתמקדי בו בתור אדם..
וסליחה על ההטפה!!!בהצלחה!!

יותר מדי מתלוננות על התופעה...

ולמה לא הצעת כלום??

היית יכולה להגיד לו רוצה לשתות משהו בוא נשתה קפה ביחד זה יכול להיות מאוד רומנטי

ואת יכולה גם להביא בקבוק בתיק לשעת הצורך.

ולעניין, ניראלי שזה ממש מיותר לפסול בגלל דבר כזה.

עוד לא הספקת ממש להכיר. וזה לא אומר הרבה יש דברים הרבה יותר חשובים..

 

 

היה שמח וכייפי בליל הסדר! טוב להודות לה'!

הרגשה משפחתית מיוחדת במינה ששמורה רק לאירועים מאין אלה.
החלטות אשכרה מתקבלות סופסוף!

שבוע מבורך לכולנו

אני יכול להבטיח לך שהוא שם ומעוניין לעזור ועוזר... דברי איתו קצת אולי תגיעו להבנה

 

מ"אין" -יבוא עזרי.  העזר האמיתי ,הישועה באה מהאין סוף ברוך הוא ,בלי יכולת לתכנן ולהביא אותה,מלבד תפילות והשתדלות רוחנית,,היא באה רק ובאופן שהוא יתברך מחליט

גם מאין- מה"ענווה" תבוא עזרי. כמו "והחכמה מאין תמצא". שמסביר ר' נחמן ששורש החכמה בביטול העצמי.
אם רק  נזכה להתבטל  באמת לאינסוף ברוך הוא "כל הדרכים החוסמות יפתחו בפנינו" (ביני שיחיה).

כלומר אפילו אם את לא רואה שום אפשרות לישועה הרי ה' יכול להביא ישועה אפילו מאין.

"יש בחינה"
"מה נפ"מ"
"מה את חושבת?"

  את צודקת!

 

 

על איזה טעות שלי

הם בסוף לומדים

ואת ממממש לא חייבת לומר כן אם לא באלך...

שכשיבוא הרגע, היא תתן את הסימן.

ושבינתיים תתפלל, תתאזר בסבלנות,

 

 

 

 

 

ו...

 

אל תפסיק לחפש.

אני חסכנית. מאוד. לא נפתח את זהכרגע.
אבל מה זה בן קמצן?
לא משלם עלייך בדייטים לפעמים?
לא קונ לך לשתות נגיד? מציע? משהו...
בגדול לא כדאי לצאת עם בחור *קמצן*. זה לא טוב גם לעתיד. תשימי לב...

"אפשר להציע לך משהו לשתות?
-בכיף
הנה, הבאתי מים מהבית!"

למה הוא צריך לקנות ? כדי לעשות עליך רושם?

לא רואה בעיה בלהביא שתיה או אוכל מהבית.


ולדעתי מעט מאוד אנשים הם באמת קמצנים.


בעלי גדל במשפחה מרובת ילדים שהכסף לא שופע בלי חשבון...ב''ה יש אבל לא ברווח...
ולמד לכלכל את עצמו ולמד לנהוג בחסכנות ולא סתם לפזר.. משווה בין מחירים , לא קונה סתם בלי סיבה.
גם בפגישות לא היה קונה דברים יקרים...
בעיקר כי היה תלמיד ישיבה שגם ככה ממן שכר לימוד ונסיעות ואוכל לבדאז מאיפה יש כסף בצד להזמין אותי על חשבונו??

לא חשבתי שזה אומר משהו שלילי כי הראש שלי לא מובנה בצורה כזאת. שונאת להיות בעמדת מקבלת..לא מצפה לזה.

אני באתי לפגישות להרגיש את הלב שלו- ולא היה לי ספק שיש לו לב טוב ורגיש.
לא בחנתי את ליבו במדדים אלו או אחרים.


ב''ה נשואים שנתיים וחצי ואני מודה על זה שהוא יודע לחסוך.
זה לא מונע ממנו גם לצאת מהשגרה ולפנק ולפרגן מדי פעם בשורולדים או בפינוקים אחרים...

לא לבזבז כסף זה משהו אחד.

להיות קמצן, זה כבר אחרת...

יש כאלה שעושים את זה בתור מחלה ושיגעון, ויש כאלה שעושים את זה בצורה מחושבת ומקצועית מתוך מטרה להשיג יעד.

 

צריך לשים לב להבדל בניהם.

לא יודע איך להדגיש מהפלאפון,דגש על לבזבז ואפשר גם על אוהב

חסכן וקמצן זה לא אותו דבר...
אולי חסכן=לא אוהב לבזבז כסף

*חסכן*זה שם מכובס ל*קמצן*
באמת, חסכן=מי שלא *מבזבז* אבל על דברים חשובים הוא יוציא בשמחה.
*קמצן*=לא יוציא על אחרים גם בדברים חשובים.
*כילי*=לא יוציא גם על עצמו בדברים חשובים

לי חשוב משהו מסויים (נניח תפילין) - אם אני לא יוציא
עליו לעצמי ויש לי- אני כילי.
להוא חשוב משהו אחר(נניח משחק כדורגל) אם הוא לא יוציא על עצמו ויש לו -כנל.
וכן על זה הדרך

הייתי מבררת עם הבחור (בדרך הנכונה כמובן) מה הסיבה למעשים שפרשתי כמעשים של אדם קמצן.
אולי תגלי דברים חדשים?
אולי הוא נמצא במצב כלכלי שדורש ממנו להצטמצם? אולי כל אחד מכם הבין את הסיטואציה אחרת ולכן ציפית ממנו להתנהג בצורה שונה?
אולי הוא פשוט מתנהל בצורה חסכונית?
חשוב מאוד (בעיקר כשבוחנים אדם ) לעשות את ההפרדה בין חסכן לקמצן.
חסכן פועל מתוך חשיבה, דאגה לעתיד ואחריות. לעומת זאת קמצן פועל מתוך רכושניות, אגואיזם ולפעמים גם נקודה חסרה באמונה..

בחיפוש אחר האדם המושלם. 

<צ>

 

וברצינות:

לבדוק עד כמה עלולה תכונה זו להפריע *לך* בחיי הנישואין. 

 

אפשר לדבר אתו על זה, כמו שהמליצו לפניי; 

אם אתם כמובן ברמה כזו של פתיחות. 

 

בכלל, במקום לברוח מהתמודדות בכל מיני מצבים של היתקלות בבני אדם לא מושלמים, 

כדאי לברר איך "אני יכול/ה להתמודד עם זה?". 

 

וזה עדיף מאשר המשך החיפוש אחר האדם הלא-מושלם הבא.. 

 

ולענייננו, 

כדאי גם לשקול את הפן החיובי, כדברי אדמין. 

ובקיצור, למצוא את שביל הזהב בין קמצנות לבין פזרנות, ובלשון הרמב"ם - נדיבות. 

 

בהצלחה.

 

 

את כאילו מנסה למצוא את המידות הרעות שלו?

זה מה שיש לך לעשות?? משעמם לך??

 

את צריכה לשאול את עצמך אם טוב לך איתו או לא?

ובהתאם לזה להחליט..

וזה גם ממש לא משנה מה אחרות חושבות על בחורים קמצנים!

בדרך כלל זה משהו בולט

מתי זה בולט בדיוק?

 

ב-99% מהסיטואציות המצויות שתביאי,

אני אוכל להסביר לך למה הגיוני שלא מדובר בקמצנות אלא בסיבות אחרות.

בס"ד

צריך אח"כ להחליט האם מתאים לי להשלים עם זה.

 

זה אמנם לא משנה מה אחרים חושבים, אבל זה פותח כיוונים למחשבה.

אבל מדבריה ניכר שהיא מנסה למצוא (דהיינו מחפשת) את המידות הרעות של הצד השני,

אם כך, לענ"ד מדובר על מידה רעה בפני עצמה שחשוב מאד מאד מאד לתקן (בייחוד כשמדובר על זוגיות)!

הייתי מביאה אותנו למצב שבו צריך להוציא כסף ורואה איך הוא מתנהג.
תנסי להבחין אם מדובר בקמצן או באחד שלא רוצה להוציא כסף שאין לו.
זה בא לפעמים גם עם קמצנות ריגשית.

אם את רואה שהוא באמת קמצן, מציעה להפסיק לפני שיהיו לך רגשות כלפיו.

ויש הבדל מהותי בין "להשקיע" כסף לעומת "לבזבז" כסף.

 

ואם כן טוב שהוא "לא אוהב לבזבז כסףף..."

לאלה שלא הבינו אותי נכון. אני חלילה לא מנסה למצוא נקודות רעות ממש לא. אך ידוע לי ממש. מסיפורין שהוא סיפר. מדברים שאמר. מהתנהלות שלו שהוא לא אוהב להוציא כסף..
מה עושים במצבין כאלה..? מנסים בעדינות כל פען לנסות לשנות את זה? זה אבוד מראש..?

 

אם הוא ממש לא מוציא, גם על דברים חשובים.

אישה צריכה (לרוב) בעל שיפנק אותה ויעניק לה. לא בפזרנות. אבל בפרגון ובשמחה.

לעומת זאת חסכנות זה דבר חשוב- להיות מחושב ושקול, ובודק על מה אתה מוציא כסף.

לבקש מחבר קרוב או מהמשדך/ת לרמוז על התהייה שלך לגביו...

אם יודעת בוודאות שהוא קמצן, מפסיקה מידית...

והכי טוב לדעתי שאת הבירור היותר מעמיק יעשו אחד עם השנייה

 

סגנון דומה זה אחד הדברים החשובים. אופי, סגנון התקשורת, מזג... - אלה בדרך-כלל הדברים שמעלים את הרעיון. אחרי כן חושבים האם מבחינה דתית הם מתאימים, ואולי גם מבחינה חיצונית (ומבחינת גובה). מעבר לזה שומעים מהצדדים עצמם מה הם מחפשים ומנסים לראות לפי זה אם אכן רלוונטי.

 

לגבי מוצא - יצא לי לשמוע על מי שמחפש דווקא מוצא מסוים כשהצעתי לו מישהי שלא עונה לכך. יצא לי לשמוע גם מחברה (נשואה כבר) שהמוצא היה חשוב לה מאוד. בקיצור - זה קיים. לרוב אני מניחה שהמוצא לא חשוב... אבל לא מזיק לשאול.

 

לא נראה לי שיצא לי לרצות שיציעו מישהו ולא משנה מי - סתם בזבוז זמן וכאב ראש. (לשאלה הסמויה - אני לא חושבת שכדאי להציע גם כשלא חושבים שזה יוכל להתאים, ולו כדי להציע. אם מסתפקים אם מתאים זה עניין אחר.)

 

הצעתי די הרבה (חתונה לא יצאה מזה בינתיים..)

 

לא חוויתי ייאוש, ברוך השם.

על הפיסקה הראשונה והשניה אני מסכים, רק כמה הערות קטנות- 

מזג זה לאו דווקא מחייב, אלא אופי פנימי (רגיש\קשוח) ולאו דווקא תואם, אלא רצוי

 

לגבי מוצא זה קשור לרמת המסורתיות של הבחור\ה, ככל שהם מסורתיים יותר ככה יהיה יותר

חשוב המוצא.

(אני אישית לדוגמא חשבתי שיצליח לצאת עם אופי זהה אלי ומטרות דומות, גם כשהמוצא שונה

אבל בסוף אחרי עבודה קשה יצא שהמוצא של ארוסתי יצא זהה למוצא שלי (חלקית),

והבית בו גדלנו הוא זהה לחלוטין בתוכנו)

על מה מסתכלים?

 

שלב בחיים,

מה שהוא והיא מחפשים בפועל,

סגנון (ונכנס כאן גם סגנון דתי וגם גישה כללית לחיים),

תכונות אופי בולטות (רצינות, שאפתנות, אהבה לדברים מסוימים),

בד"כ כשמכירים טוב אז יודעים פחות-או-יותר מה הם מחפשים ואז אפשר לחבר קצת קווים דומים.

 

צריך גם אינטואיציה (ולי אין כל כך ) ולנסות לשמוע את מה שהם אומרים.

לא יצא לי שביקשו מוצא מסוים, אבל כן מנטליות מסוימת (לפעמים זה מתנגש ולפעמים ממש לא).

בכל אופן, יש כאלה שזה קריטי מבחינתם, אבל זה לא נובע מתוך עניין אישי בד"כ.

שואלים על פרטים כמו: סגנון דתי, גובה, מה היא עושה בחיים, תמונה, תוכניות לעתיד - הדברים הרגילים.

 

עריכה: יש מצבים ששואלים אם הוא ליטאי או ספרדי וכו', אבל מבחינתי זה כמו לשאול אם הוא חב"דניק. לאו דווקא על המוצא המסוים. 

 

 

 

נשמע שהבעיה היא לא רק ברצון

הבעיה היא בעיקר בפחד

פחד הוא מעצור די חזק

ברגע שהפחדים יעלמו (או לפחות יופחתו)-

אז גם הרצון יצליח להתגבר ביתר קלות

 

תנסי להגדיר לעצמך מה מפחיד אותך

פחד מעצמאות כלכלית? פחד מלהיכנס לקשר קרוב?

פחד שהקשר יגדע באיבו? פחד משינויים?

 

אם זה משהו פשוט-אפשר להעזר באמא\אחות\חברה

לא להילחם בפחד,פשוט לתת לו להתפוגג

אם הפחד יותר רציני-אולי כדאי לשקול טיפול אצל מישי מקצועית

זאת לא בושה

חבל להסתובב סביב עצמך שנים כשאפשר לטפל בזה תוך כמה שבועות\חודשים

בהצלחה

צודקת.

ותודה על התגובה נשמה.

לגמרי אתך במה שכתבת.

לרגע לא חושבת שזה בושה להתייעץ, ההפך!

הלכתי לטיפול אצל מישהי מדהימה!! וגם מתייעצת ומדברת על זה חופשי ובכלל, ממש פתוחה לזה.

אבל את יודעת, תהליכים הם דבר תהליכי

אז סתם פתאום התחשק לי לכתו פה למקרה שאולי יש מי שמבין את התחושה ואולי יהיו תובנות מעניינות שאוכל ללמוד מהן ולקחת לי לחיי...

ברור לגמרי שזה עניין אישי וכל אחד מתמודד עם דברים שונים, אבל לפעמים יש דברים משותפים, אז מעניין אותי לשמוע.

בכל מקרה, אני מאמינה שכל אחד והסיפור שלו וזה באמת קצת כללי מדי...

ובכל זאת, אשמח לשמוע אם יש מי שחווה מניעות על הרצון ומצא דרך לברר אותו ובא לו לשתף.

(כמובן שהפנייה היא לבנות ובנים, סתם הניסוח בלשון זכר)

ומטפלת בזה

אולי אפשר להעזר בדמיון (לדמיין את עצמכם יושבים ביחד בשולחן שבת, יושבים כזוג קשישים במרפסת) 

וגם במעשה (כשאת הולכת לעבודה-תכניסי לעצמך לראש

שזה לא סתם בשביל כסף לפינוקים,זה כדאי שיהיה לכם ממה לחיות)

וגם להתפלל,זה מאוד מחזק את הרצון

אולי בהתחלה התפילה נראית מאולצת כי את לא בטוחה לגמרי שאת רוצה את זה

אבל אחרי כמה פעמים הרצון מחזק

 

לחשוב פתאום על מצב שבו לא מחליטים לבד. צריך לארגן חתונה ולאחריה דירה/מקום מגורים/וכו'.
צריך לדעת לשחרר, לדעת שהכל יסתדר, שיש רק צורך בלהיות מסודר ולתכנן את העתיד(ביחד).
זהו פחד מה לא נודע, תמיד המצב החדש מפחיד אותנו.
דברים שצריך לגדול אליהם ואיתם כוללים בין היתר את הבעל. לא מתחתנים רק כשהכל מגובש, ברור שצריך לדעת מי אתה ומאין באת ולאן אתה הולך...אבל צריך גם להיבנות ביחד ולא להגיע כאנשים 100% מגובשים בלי רצון להשתנות.

תודה רבה!! 

 

אנסה ליישם 

 

בסוף, על זה שצריך להיבנות ביחד ולא להגיע כאנשים מושלמים בלי רצון להשתנות.

אז מסכימה אתך לגמרי.

מה שאני חושבת שאני צריכה לעבוד עליו זה בדיוק הדבר הזה.

 על להיות פתוחה לזה שאני, הלא מושלמת ועוד לא מושלם אחר, נבנה משהו טוב ביחד.

שנעבוד על עצמינו ונתקדם לטוב שכולנו שואפים אליו כל הזמן.

פשוט אני יודעת שכשאהיה עם בן זוג, אני לא אוכל לעבוד על עצמי אפילו טיפה שאני מושלמת, אז אני צריכה להכין את עצמי לזה  

 

 

טוב ובונה אם את רק מוכנה להקשיב.................          

שיעור מעולה. חשוב.

בא לי בזמן..

ה' יברך אותך!

מאיפה העלית אותו? איך אני מגיעה אליו באינטרנט (לא דרך פה), יש מצב כזה?

לא יודע איפה אפשר למצוא אותו

אמרתי שהוא מוכר כי כך שמעתי, אבל לא באמת ידוע לי. סליחה

אבל אין אפשרות להוריד אותו מהאתר כאן?

 

כ"כ בדברים האלה... (של להוריד מהאתר וזה) 

הגיוני מאוד שהוא מוכר, לא הרבה מעזים להגיד ככה את הדברים האלה. וזה מאוד אמתי מה שהרב אומר שם...

(זה הרב יהושע שפירא, נכון?) יש שם לשיעור אולי? שאוכל לחפש?

הרב יהושוע שפירא - לא בשמיים היא, בחירת בת זוג

נראה לי שחיזוק האמונה בה' ובהשגחתו יעזור לך בכל ענייני החיים וכמובן גם בזה:

ממליץ על הספר ב"גן האמונה".

 

חיזוק הביטחון בה' זה לא מספיק. ממה שאני מבין יותר נדרש כאן חיזוק הביטחון והאמונה בעצמי.  יש המון קשיים בחיים ולא תמיד הכי נוחים, חתונה זה סטטוס חיים אחר, עם הרבה אושר ושמחה, אבל עם הרבה התמודדויות ואחריות שעל כתפיך, ופשוט צריל למצוא בנו את היכולת ואת הכח ללכת על כל הגודל הזה, ולומר לעצמי שאני מוכן לכל החיים הללו, ללכת על זה בגדלות ותמיד ללחום את מלחמת החיים, להתגבר ולעלות, תמיד  

לכן, נראה לי שבנישואין צריל הרבה אמונה בי, בעצמי, שה' נתן לי יכולת לעמוד בזה, ואז-להסתער על זה בכל הגודל ובכל הכח, כמה שיותר בשמחה

באמת. 

דברים מחזקים ומאירים.

אני מלקטת פה דברים שאין לי ספק שיעזרו לי בדרך הזאת...

ממש מרגש אותי. 

באמת תודה רבה!

 

 

לא הצלחתי למצוא את השיעור, אבל אמשיך לחפש ואולי אצליח להוריד מפה 

מקום ניפלא למצוא בו שיעורים בכל הנושאים וגם בנושא הזה. דוגמאות:

 

בית ספר לשפות - על פערי תקשורת בין גברים לנשים -יום עיון בנושא זוגיות טבת התשע"א

 

שידוכים (הרב הסופר יוסף אליהו ) - 7 שיעורים

 

מה זו אהבה ? - יום עיון לחיזוק התא המשפחתי כסלו תשע"ב

עידוד זוגיות מוקדמת - חלק א - בניין החוסן האישי של ילדים

 

 

 

בנושא הפחד/החשש:

משבירה לתיקון - התמודדות עם משבר - ד"ר מיכאל אבולעפיה

 

 

תחפשי שם בין כל השיעורים באתר דברים שמתאימים לך - מאוד מומלץ.

שווה להאזין ולהתמודד עם הנאמר.

 

תודה על הבאת הדברים.

בתור אחת שרצתה להתחתן בכל ליבה.
ושמונה שנים היתה בפגישות.
נפגשה עם יותר מ80 בחורים.
ואחרי שב''ה התחתנה יכולה לומר בוודאות גמורה-
לא הייתי יכולה להתחתן עם אף אחד מכל ה80+ בחורים!!!! ברור לי במליון אחוז שאף אחד מהם לא בעלי ולא התקרב לכך.
לא כי פחדתי. לא כי הייתי בררנית.
פשוט רק אחרי 8 שנים ה' החליט להפגיש ביננו. ואם הייתי מכניסה לי לראש כל מיני סברות אחרות שאני לא התחתנתי כי אני לא באמת רוצה או לא בסדר בכך וכך- אוי ואבוי לי.

וזה קשה להודות בכך שיש משהו שתלוי בקב''ה ולא רק בנו.
כי זה קשה להיות בחוסר ידיעה איך ומתי. וקשה לחכות.

וברור שיש הרבה עניין של השתדלות מעשית ונפשית ורוחנית.

אבל זה לא סותר.

כי לא מתחתנים רק מכח בחירותינו. אלא גם ובעיקר -מרצון ה' שזה יקרה .


ואני ממש לא מתכוונת לסתור את הרב יהושוע חלילה. מכבדת אותו מאוד. ויש לו חלק גם בזה שהתחתנו...


פשוט מאוד לא אוהבת כשקובעים עובדה שהבעיה היא במי שלא מצליח התחתן.
לרוב זה לא נכון. אולי לפעמים כן.

אלא שהרצון שלך להתחתן לא היה חזק מספיק כדי להעביר מעיניך את הבעיות שהיו באותם בחורים.

אפילו לא טיפה נכון.

רציתי להתחתן באמת בכל ליבי,

ורק ה' יודע כמה.

זה שכל מי שהיה לא התאים זה כי ידעתימאוד מה הלב מחפש. לא בהגדרות חיצוניות...לא פסלתי אנשים כי הם לא שילמו עלי בדייט או כי הם למדו בישיבה בסגנון שונה.
היו לי בערך 3 דברים מהותיים שחשובים לי וידעתי שאני חייבת להרגיש אותם בבעלי בצירוף עם מציאת חןו וחיבה פשוטה.
ואצל אף אחד זה לא היה.
לא בגלל שהוא לא מספיק...בגלל שמה שקרה ביננו לא היה מה שחיפשתי.

ואני לא רואה טיפה קשר לעצם הרצון להץחתן. אולי אצל בנים יש יותר בלבולים בעניין. לי מעולם לא היה בלבול ברצון. רציתי להתחתן לא כדי ללבוש שמלה לבנה- החלום שלי היה זוגיות, בית של תורה ושמחה, משפחה.

וסתם שתדע- את בעלי ראיתי לראשונה 5 ששנים לפני שנפגשנו רשמית. וישר אמרתי למי שהיתה לידי שזה בעלי. למה? הלב הרגיש.
נפגשנו רק אחרי5 שנים.
ולמעשה לא יכולנו להפגש לפני- כי הוא קטן ממני ב4 שנים....

בקיצור לה' יש מהלכים שונים שמעביר כל אחד בעולם עם תחנות שונות בדרך...ולא הכל קדור להאם אדם רוצה או לא...
יש מפתחות שהם בידי שמיים וטוב שכך.
זה נכון שצריך להשתדל. זה נכון ששצריך לרצות באמת.
וזה לא אומר שאם זה לא קרה זה כי לא רצית.

לא רציתי להתחתן יותר כשפגשתי את בילי מאשר מה רציתי להתחתן שבוע לפני כשפגשתי את הבחור לפניו.
פשוט הוא היה מה שחיפשתי והוא לא.

אפילו לא טיפה נכון.

רציתי להתחתן באמת בכל ליבי,

ורק ה' יודע כמה.

זה שכל מי שהיה לא התאים זה כי ידעתימאוד מה הלב מחפש. לא בהגדרות חיצוניות...לא פסלתי אנשים כי הם לא שילמו עלי בדייט או כי הם למדו בישיבה בסגנון שונה.
היו לי בערך 3 דברים מהותיים שחשובים לי וידעתי שאני חייבת להרגיש אותם בבעלי בצירוף עם מציאת חןו וחיבה פשוטה.
ואצל אף אחד זה לא היה.
לא בגלל שהוא לא מספיק...בגלל שמה שקרה ביננו לא היה מה שחיפשתי.

ואני לא רואה טיפה קשר לעצם הרצון להץחתן. אולי אצל בנים יש יותר בלבולים בעניין. לי מעולם לא היה בלבול ברצון. רציתי להתחתן לא כדי ללבוש שמלה לבנה- החלום שלי היה זוגיות, בית של תורה ושמחה, משפחה.

וסתם שתדע- את בעלי ראיתי לראשונה 5 ששנים לפני שנפגשנו רשמית. וישר אמרתי למי שהיתה לידי שזה בעלי. למה? הלב הרגיש.
נפגשנו רק אחרי5 שנים.
ולמעשה לא יכולנו להפגש לפני- כי הוא קטן ממני ב4 שנים....

בקיצור לה' יש מהלכים שונים שמעביר כל אחד בעולם עם תחנות שונות בדרך...ולא הכל קדור להאם אדם רוצה או לא...
יש מפתחות שהם בידי שמיים וטוב שכך.
זה נכון שצריך להשתדל. זה נכון ששצריך לרצות באמת.
וזה לא אומר שאם זה לא קרה זה כי לא רצית.

לא רציתי להתחתן יותר כשפגשתי את בילי מאשר מה רציתי להתחתן שבוע לפני כשפגשתי את הבחור לפניו.
פשוט הוא היה מה שחיפשתי והוא לא.

ואני יצאתי עם מגוון בחורים במשך 6 שנים. וגם עם אלו שחשבתי שאני יכולה להתחתן- הם חשבו אחרת...כידוע, צריך הסכמה הדדית בענין הזה...

אך לא לכל הרווקים

על כל החלטה שלו, לאיש אין זכות לערער

מבחינתי אין שאלה בכלל. כל אחד יעשה בבית שלו עם המשפחה שלו.
יהיו להם מספיק חגים ביחד בעתיד כדי להחליט אצל מי עושים חג...
ולעניות דעתי זו ממש לא דרישה לגיטימית מצד הבחורה.

לשאלתך: כבד את אביך ואת אמך זה דאורייתא ובעשרת הדברות.
ולפני החתונה אין שאלה בכלל שיעשה עם משפחתו.