פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1153)

 עידן רייכל, ממעמקים.

לעניות דעתי הוא ממש מרגש , ולא סטנדרטי..(תקריא לה אותו בעצמך! אין לי ספק שהיא תמחה דמעות של אושר )

מזל טוב..

ובאמת שיר מהמם

אני לא שמעתי שיש בעיה שזה יהיה שלו. יש בעיה שהוא זה שיתן את הטבעת. מעניין לעניין באותו עניין. אם אין שם שני אנשים שיהיו עדים אז זה פחות בעיה. ועדיף תמיד לומר, שזה לא על מנת קידושין או דבר כזה. ושהלא יתן לה ביד אלא יניח או על ידי מישהו אחר. 

דבר שני - 

מתנה תלויה בתקציב של הנותן, ובכבודו של המקבל.

לכן, עליך לשאול אותה בצורה עקיפה איזה טבעת תכבד אותה. 

אפשר גם ללכת איתה לחנות וסתם להסתכל על טבעות. ואז להפתיע אותה בטבעת שהיא אהבה.

המפגש נועד לגילאי 25-30.

אבל כמעט כל החבר'ה שם ובעיקר הבנות היו סביב גיל 29-30

כך שחוץ מבערך 4-5 בנות שהיו בטווח הגילאים שרלוונטי מבחינתי (שלא היו רלוונטיות מבחינתי), כמעט כל השאר היו גדולות ממני ב3-5 שנים.

אז אם אתם מעוניינים ללכת לזה, כדאי להתחשב בנתון הזה.

האירוע עצמו סבבה (רק מה לעשות שבגלל שמדובר ביום אחד, אז אין הרבה זמן להכיר),

שיטת הקיטלוג היא סה"כ סבירה (למי שזה רלוונטי לו).

רק הפריע לי שבסוף התברר שכמעט כל הבנות שם גדולות ממני ב3-5 שנים.

(מתוך ה-40 בנות הייתה אחת שהיה נראה לי מתאים, ועוד ארבע בנות שסימנתי "אולי".

 ולאחר מכן התברר שחוץ מאחת שסימנתי "אולי" שהייתה גדולה ממני "רק" בשנתיים וכשדיברנו בטלפון גם הבנו מיד שאין התאמה,

 השאר ממש לא היו בטווח הגילאים שרלוונטי מבחינתי וגם מבחינתן.)

והשידוכים וההצלבות עצמם - זוועה!

אני לפחות כנראה לא אחזור לתכנית הזאת עוד.

"לב יודע מרת נפשו", וכן...גם אנשים שנראים נורמלים לחלוטין נושאים איתם בפנים מטען שרק הם יודעים עליו וטירוף שמוכר רק להם.

לא יודעת אם זה מנחם, לא יודעת אם כולם ככה. אבל אחוז ניכר מהאוכלוסיה מסתובב עם תחושות כאלה או דומות להם מבפנים, גם כשמבחוץ הכל כרגיל.

לא חושבת שהפתרון הוא להתחתן, כי אפשר להרגיש בודדים גם שם. צריך לעשות עבודה של מודעות, של להבין מה מציק לי ואיפה אני בעולם. ככה מי שיקבל אותך יקבל מישהי הרבה יותר מגובשת, הרבה יותר שלימה וגם את תוכלי לבדוק קשרים בצורה יותר מודעת ופחות להתייחס אליהם כקרש הצלה.

אני איתך לגמרי!!!

ואם את רוצה המלצות אפשר באישי בכיף.

קודם כל, לשבת עם עצמך בנחת - ולראות על מה ה"תסכולים" שלך. מה מפריע לך. האם זו באמת תחושת "לבד" (שזה יכול להיות גם כשיש חברות ומשפחה. בשלב מסוים צריך להתחתן..) - או משהו אחר. אולי חוסר של מטרה פנימית, של אידיאל של טוב או כד'.

אח"כ, תנסי לראות - מה היה לדעתך גורם אפשרי למלא את מה שאת מוצאת כחסר. אפשר גם להתייעץ עם נשים חכמות/מורות/רב.

יתכן שתראי שבאמת מה שחסר זה להקים בית. ואז אכן כדאי להתחיל לחפש.

ויתכן שבמקביל - גם זה וגם זה.  אפשר לעסוק בבנין פנימי, אם הכיוון שאת רוצה די ברור לך; וגם לחפש את האדם המתאים להתחתן איתו.

וכדאי מאד שתציבי לעצמך כלל-ברזל, בשכל, שלא מתקרבים לתחומים שלא ישרים עפ"י ההלכה, גם כשמאד רוצים להשיג "יחס ואהבה". זה טוב בפני עצמו - ומשתלם גם לטווח ארוך..

הצלחה רבה.

נשמע כמו משו מאוד עמוק בנשמה...

לפעמים, כשמגיע הזמן של אדם לעבוד לשלב הבא בעבודת ה', מתעורר ריק מאוד גדול וצורך במשו שהוא מעבר למציאות שקיימת אצלו כבר עכשיו..

אני באופן אישי הייתי מנסה לקחת את זה לכיוון הזה. כל חוסר שיש לאדם בעולם הזה, בטח כשהוא לא מוסבר, הוא דרישה של הנשמה להתקדמות ולקרבה גדולה לה'

שזה לפחות בחלקו עניין נפשי (אני לא בטוח שזה רק חוסר בקדושה וקרבת ה') . אולי תשקלי ייעוץ/טיפול (עצם האבחון מאפשר התמודדות הרבה יותר טובה ושקולה עם הבעיה)? אשמח להמליץ לך אם את מעוניינת. באמת חבל שתסחבי את זה הלאה ותסבלי מזה כל הזמן. התורות למטפלים עמוסים באנשים נורמטיביים, עמוקים וכואבים מבפנים...

בס"ד

כמובן חשוב חשוב חשוב במידה ותעשי את זה :

להיפגש רק במקום הומה אדם ומרכזי.....

מסיבות ברורות.

אולי אבחון פסיכולוגי או משהו כזה.
וממש לא בקטע רע. זה פשוט ללכת על בדיקה מקצועית. כמו שמישהו שכואבת לו הבטן אחרי שהוא אוכל לחם יעשה בדיקת צליאק.

לא ממליצה לך להתחתן ממקום של בריחה. מתוך מחשבה שזה יציל אותך כי נישואין ממש לא הולכים להציל אותך!!

זה עול זה קשה ועדיף שתיכנסי לשם מוכנה ובמיטבך.

מדברת מנסיון אישי---עברתי גם כל מיני דברים והנישואין שלי היו סוג של בריחה.. מתוך מחשבה דומה לשלך.

ועכשיו אני גרושה. ואחריי הגירושין עברתי את התהליך שהיתי אמורה לעבור לפניי..

אין מה לעשות אין לאן לברוח אלא לטפל בעצמינו.

ממליצה לך בחום ללכת לטיפול. זה לא בושה. וזה מאוד עוזר ובימינו יש מלא סוגים של טיפולים.

אני בטחוה שתמצאי משהו שיתאים לך.

אם את צריכה עזרה במשהו מוזמנת בפרטי

הרבה הצלחה.

פשוט שבי מול אלקים ותשפכי לפניו הכל. בלי לסנן. תני לעצמך פשוט להיות מולו כמו שאת בלי מסיכות .

זה חיים אחרים...

יש כל מיני סוגים- גם בטיפולים אלטרנטיביים.
באופן אישי הכי ממליץ על פסיכולוגי, אבל זו הוצאה גדולה.
אבל משהו שיותר מעמיק וכמה שיותר מקצועי וטוב.

אם זה דברים שאת לא רוצה לספר בפומבי אולי כדאי ללכת לייעוץ אצל מישהו מקצועי שיותר מבין ושתוכלי לפרט לו את הבעיה

אני שנים ניסיתי לטפל בעצמי ע"י פסיכולוגים שונים ושום דבר לא עזר לי כי באמת זה היה משהו שהיה לי קשה לבטא..

עם השנים למדתי להיפתח, למדתי להביא את הבעיות שלי והרגשות שלי. ומצאתי טיפול שמתאים לי.

יש מלא סוגי טיפולים בימינו וכל אחד צריך למצוא את הטיפול המתאים לו ביותר.

חשוב שזה יהיה משהו מיקצועי ולא סתם.

אני ממש ממליצה לך ללכת ולא להשאיר את הדברים ככה.

כי אם זה מציק לך וקשה אז למה להשאיר את זה ככה..

התבודדות זה תמיד טוב, לספר לאבא הכל לבכות, להודות לבקש לדבר אליו כמו חבר.

וגם להתחזק רוחנית זה מצוין. ועוזר מאוד. לכי לשיעורים תתחזקי באמונה...

הרבה הצלחה..

אז תמשיכי וכשזה יהיה זה את תדעי.

לגבי השעמום, אם זה לא באופי של הבחור (רק ללכת ולדבר) אז תעשו דברים אחרים, יש שלב שמשיכת אינפורמציה בשאלות ושיחה על ספסל כבר מיצה את עצמו, ואפשר (וכדאי) לעבור לסגנון אחר של פגישות, כזה שמאפשר להכיר את הצד השני בעוד דרכים, סגנון יותר, נקרא לזה, חוויתי, שהשהייה שלכם יחד תהיה באטמוספירה טבעית יותר, כיפית יותר (כמו עם חברים/ משפחה). זה מאפשר לבחון איך החיבור ביניכם עובד גם בלי לדבר, אם יש נעימות בקשר (וכבר כתבתי על יתרונות המפגש החוויתי באריכות בשרשור אחר. עיי"ש).

ואם זה באופי שלו (כלומר, הוא לא אדם שעושה עוד דברים חוץ מללכת ולדבר), את צריכה לשקול אם זה מתאים לך או לא.

בהצלחה...

יש לך דברים שאת יודעת שהם חשובים לך, [באישיות, או ברמה הדתית וכדו'], כדאי לבדוק אותם.

כמובן, צריך לעשות את בצורה שלא תכביד על הזרימה, וגם צריך לא להציב דרישות מיותרות/ מוגזמות.

לשתף מעצמך בחייך, כמו עם חברה...

ולתת זמן / הזדמנות להיווצרות של הקשר , 

שכן לפעמים לוקח זמן.

מה זה שבועיים? יש כאלה שנפגשים בשבועיים רק פעמיים שעתיים, אז לא למדים הרבה...

וחיים באושר ושמחה. מסכימה זה מה שכתבו שחשוב עד השלב הזה לדעת אם הוא עונה על כל הנקודות שחשובות לך. חשוסב באמת באמת.

אחרי שמבחינת השכל רואים אם יש התאמה- לראות אם יש גם ברגש. את אוהבת אותו? את חושבת שהוא אוהב אותך? הבית רוצה שהוא יהיה אבא של הילדים שלך? אני שאלתי את עצמי- עוד 50 שנה, כשהילדים כבר יתחתנו- אני רוצה להיות איתו?

ברור שלא לכולם מתאים להתארס מהר אבל הנקודה שהלכתי איתה זה לא- אולי זה הוא ואולי זה לא הוא, אלא-זה הוא אלא אם כן יש סיבה שהוא לא...

כתבת שאתם יוצאים הרבה זמן

מה רק לבנות מגיע מתנה.

לבנים לא? אני בטוחה שהוא ישמח לקבל מתנה

ובנוסף גם שוקולד ושצירוף ברכה אישית

חביב ומראה על השקעה.

וכמובן פתק אישי...

ואחלה אתר חוץ מזה שכמעט אף אחת לא ענתה לי עד עכשיו

והאמת לא הבנתי איך זה עובד בכלל

אני רשומה כבר מלא זמן (בלי לעשות מנוי) וכל פעם שאני מתחברת יש לי הודעה חדשה מאותו בחור

כל פעם אותו אחד!! ורק ממנו אני מקבלת הודעות..

הוא כנראה שילם כדי שהודעות שלו ישלחו לכולן, אחרת זה בכלל לא ברור מה קורה שם..

איך זה עובד?

יש לך כרטיס בו אתה כותב על עצמך ומה אתה מחפש.

אם אתה רואה מישהי שנראית לך מתאימה אתה יכול לכתוב לה הודעה, גם אם אין לך מנוי.

(המנוי לדעתי מוסיף רק אפשרות לצ'אט שאני לא מבינה למה צריך אותו..)

בנות כמובן יכולות לפנות גם אליך כנ"ל.

שושבינים זה אותו עיקרון אבל ממליץ פותח כרטיס בשבילך. הוא כותב עליך ואליו מגיעות הפניות.

כך בחשבון שרובן שם לא שמות תמונות, אם זה מהותי מבחינתך.

וגם, אם החלטת להצטרף זה אומר שאולי יפנו אליך, ואולי בנות שלא יראו לך מתאימות, ועדיין אתה צריך להגיב בנעימות.

גם בכלים ווירטואלים צריך להישאר בני אדם. 

והתרשמות אישית- מה שאנשים כותבים שם ממש לא מספיק בשביל להתחיל להבין מי הם.

ככה אין כמעט סיכוי שאפנה למישהו.

אבל לא יודעת, אולי בנות כותבות יותר מפורט..

בהצלחה

תקני איזה 6 מטפחות לפי רוב הצבעים של הבגדים..

ובהמשך תקני לאט לאט עוד עד שיהיה לך הרבה..

פשמינות זה זול ומהמם.

יש דוכנים בקניון שיש שם דברים מהממים.. אני מכירה בקניון מודיעין.

סינרים זה יקר 80 זה המחירים

יש מטפחות רגילות שיכולות להיות גם בין 30 ל40 שזה לא כ"כ נורא.

תשקיעי בעצמך מותר.

גם ככה החתונה עולה הרבה. אז עוד 400 שקל לא יעשו את ההבדל.

בכללי אחרי החתונה את יכולה לפנק את עצמך כל חודש במטפחת ואז זה מצטבר.

לי יש מלנטה מטפחות וקניתי אותם לאט לאט.

אל תדאגי. יהיה טוב בעז"ה.

בבנדנה בעיר (ירושלים) יש. ובאוטנטי.

בהצלוחה.. והמון מזל טוב

סביר שגם מעוצבות.

אבל לא ממליצה לך לקנות הרבה מטפחות מעוצבות, הן מתחילות לצאת מהמודה ולובשים אותם פחות ופחות,

ובנוסף הרבה פעמים אחרי החתונה מחליטים לשנות סגנון,כי סגנון מסויים לא כל כך נוח או כי את אוהבת עליך משהו אחר (למשל אני חשבתי שאני אוהב מטפחות מעוצבות, ובסוף הן שוכבות לי בארון ונלבשות פעם ב..)

לכן מומלץ לקנות קצת מכל סוג ולהשלים אחרי החתונה

עד שלא תלכי עם הכיסוי כל הום על הראש לא תדעי מה באמת נוח לך, יפה בעיניך ונעים לך,

ואז ייצא שהרבה ממה שקנית לא יהיה שימושי, תקני בקטנה,

ואז פחות נורא כמה עולה כל מטפחת. ו80 ש"ח למטפחת מעוצבת זה לא יקר.

יש את כובעי הלן , יש בפ"ת אולי גם בירושלים, יש שם מגוון רחב של סוגים ומחירים.

המון מזל טוב בהצלחה רבה.

בשם קמיליון (והם לא משלמים לי על פרסומת... )

יש להם ב-30 ש"ח מטפחות ממש יפות...

ואני מצטרפת להמלצות שכתבו לקנות רק קצת לפני החתונה ואח"כ לראות לאיזה סגנון את מתחברת...

יכול להיות שתגלי שלא נוח ללכת כל היום עם מה שחשבת שהכי יפה לפני החתונה

וזו מצווה אדירה לפרנס אותה

בחנות מפעל של עימגה בירושלים,מרחק הליכה קצר מקניון הדר.

קניתי שם מטפחות ב20 שח.

בחנות הזאת שלפניי השווארמה ודודאלפיצה... ישם מטפחות ממש יפות וגם מטפחות בסיס וכל מיני סוגים במחירים ממש טובים ואפילו עגילים מגוונים בעשר שקל... 
 

שנאמרו כבר ואגיד שוב כי אני גם ממליצה-

קמיליון, בנדנה, natany//

הם ממש ברצף ויש שם מטפחות יפות מאוד

ובמחירים שפויים.

מזל"ט..

אבל אם את רוצה את הפשוטות יותר יש בבני ברק מול "מכון מור" על ז'בוטינסקי חנות  בגדים ועוד כל מיני דברים

ויש להם גם מטפחות וצעיפים זולים (אני קניתי פשמינות ב20 ש"ח כל אחת ומהסוג הטוב)

ויש גם חנויות בירושלים במדרחוב וברחוב יפו במחירים יחסית זולים (שראיתי במקומות אחרים את אותם המטפחות במחירים יותר יקרים)

בהצלחהה!!!

גם היום אני לא אוהבת את העניין, כי אני חושבת שהנוכחות של הבנאדם יותר חזקה ומשקפת לטוב ולרע מתמונה.
אבל היום אני יותר מבינה את הצורך של אנשים לחסוך לעצמם דייטים מיותרים

הסיבות שלך מוצדקות ואפילו מוצדקות מאד!

ואני יכול אפילו להוסיף עוד כמה תירוצים אפילו יותר טובים,

כמו לזהות את הרמה הדתית, ואפילו הרבה פעמים אפשר לזהות מהתמונה את האופי של הבחורה.

אבל אבל אבל..

בגלל שמבחינתי פסילה על מראה חיצוני היא חולשה שנגרמת מיצר הרע,

שכן, אני מודה, גם לי קשה להתמודד עם היצר הרע הזה, וחלק ניכר מהבנות שפסלתי זה היה לצערי על מראה חיצוני.

אבל אני אעשה הכל הכל על-מנת לא לחלק ליצר הרע הזה סוכריות, וגם לא להיכנע אליו בשום צורה!

ברגע שאני מבין שזה מהלך שיצר הרע שלי הוא זה שמוביל אותו - אז אני מנהל נגדו מלחמת חורמה,

גם אם אני יודע שבעצם הכרזת המלחמה עליו אני נכנס לסיכון גבוה שאני אכשל בחלק מהמערכות נגדו!

כמובן, שמי שבכ"ז מבקש תמונה, אני חושב שזו בקשה לגיטימית.

אבל זאת דרך ההתמודדות שלי עם העניין.

ומצד שני גם אני לא אוהב את התירוצים הצדקניים של הבנות שמתעקשות לא להביא תמונה מטעמי צניעות,

אם לראות תמונה זה לא צנוע, אז לראות אותן פנים אל פנים זה פי 10 לא צנוע - תגיעי עם רעלה לפגישות???

ועם כל הכבוד, מכיוון שלא מדובר כאן על עבירה מדרבנן ובוודאי שלא מדאורייתא, אז בבקשה אל תעשי את ההתחסדויות שלך על חשבון אחרים.

תני לו להתמודד בדרכים שלו!

אחרי שתכירו, אז אולי תוכלי להציע לו דרכים אחרות להתמודדות (וגם את זה לעשות בסופר זהירות)..

הייתה לי היום שיחה על הנושא עם כמה חברים מהישיבה.

אתן כמה נקודות למחשבה..

1.מה מקום היופי בבחירת בן הזוג?

2. מה מקום היופי בקשר הנישואין?

מה העמדה הנפשית של הבן אדם ביחס ליופי החיצוני של האשה.

הנחת יסוד - היופי הוא פנימי. ראיה: אמא תמיד תחשוב שהילדים שלה יפים, גם אם לך נראה בבירור שהם מעוותים.

יופי נובע מתוך קשר פנימי לבן האדם מולך.

הנחת יסוד - יופי הוא דבר סובייקטיבי. כל אחד לפי הטעם שלו. וכן, האדם מושפע מהחברה סביבו(למשל - מדד ליופי הוא מבנה גוף רזה\שמן.) היום אדם רזה נחשב ליפה, לעומת פעם בשביל להקבל למקום עבודה חשוב אתה זקוק לכרס מכובדת.

הנחת יסוד - יופי, זה דבר חולף. אשתך לא תשאר צעירה ורעננה כמו שהכרת אותה. ואני לא מדבר על גיל הזקנה, אלא על הלידה הראשונה. שמשם העניינים תמיד מקבלים עוד משקל תרתי משמע.

מקווה שהוספתי משהו לדיון.

(לא קראתי את התגובות. סליחה אם חזרתי)

בקשת התמונה מבחינתי - היא כדי להתכונן לבן אדם שאראה מולי, בין אם הוא יפה יותר ובין אם פחות.

היום לא הייתי פוסל על עצם הבקשה , והייתי נותן תמונה אבל מראש היה לזה פחות סיכוי...

הסגנון של הבנאדם. שלא תבוא ותופתע פתאום כי חשבת משהו אחד ופתאום זה משהו אחר...

פחות בקטע של יופי או לא.

וגם אפשר ללמוד דברים על אופי מתמונות. באמת. חברה שלי אלופה בזה

רק כדאי לזכור לא לעשות פונדקאית כוהנת

נכנסתי במקרה לדיון מהדף הראשי.

הנושא כואב לי מאוד כל פעם שאני נפגשת בו.

תשמעו, אם הייתי צריכה להחליט אם להיפגש עם בעלי על סמך פרטים ראשונים+תמונה , אז לא היינו נשואים היום כנראה.

חשוב להבין שתמונה לא משקפת בד"כ את הנפש של האדם. יש כל כך הרבה מעבר לתווי פנים, כשאתה נפגש לדייט אתה רואה את המכלול ונותן צ'אנס לחיבור בין הנשמות. 

אז אתה רואה את החיוך, ואת שפת הגוף. אתה מתבונן בעיניים ורואה פנימה לתוך הבנאדם.

ולא, זה לא יכול לקרות בתמונה. וזה לא יכול לנבא משיכה. משיכה היא לא פועל יוצא של אסתטיקה אלא של מכלול האדם. כל מה שהוא משדר, בנוסף למראה חיצוני.

כשניסיתי לשדך ואחרי שיחות טלפון מייגעות ההצעה נפלה בגלל תמונה, זה היה כל כך מתסכל!  וכל כך טיפשי...וחבל.

חבר'ה, אולי אני מדור אחר, אצלנו זה לא היה מובן מאליו שמבקשים תמונה, (תקופת הדייטים שלי היתה לפני 8 שנים) אבל באמת תחשבו קצת קדימה. היופי הוא בעיני המתבונן ובתמונה אנחנו הרבה יותר שיפוטיים.  היופי גם נעלם עם השנים.

מציאת חן, ומשיכה הם באמת חשובים מאוד מאוד בקשר הזוגי, אבל תמונה זאת לא הדרך. תחשבו על זה.

אבל היום זה לא כמו לפני 8 שנים,אני מוכן להתערב על מה שתירצי שאם היום היית בתקופת פגישות כן היית רוצה לראות איך בעלך נראה וכן אליו,זה לא בעיה וכל רשת חברתית תשיג לך את זה כמו שכבר כתבתי,וזה לא משנה כמה דוסית את

נכון שיש התלבטות האם זה בסדר לפסול על פי מראה.

אבל למה אנחנו מתכוונים במראה?

כשאני שולח תמונה (ויצא לי לא מעט..) כמעט מיד הבנות פוסלות אותי. (כמובן שהם אומרות שזה לא בגלל התמונה..)

בתמונה אני נראה "דוס" לגמרי, ואני פונה אל בנות שהם לא 100% בכיוון.

חשבתם על זה?

האם זה בסדר לבקש תמונה כדי להבין את הכיוון הכללי של האדם שלפניך? את הסגנון?

למרות מה שכתבתי, אני לא בהכרח נגד..

לרפואת כל חולי עמו ישראל

זיווג הגון ולידות קלות בע"ה

שבת שלום

אקט "רציני לגמרי וסופי"..

מותר לך להגדיר כך, ולבקש שיובהר שזו המשמעות.

עם זאת, מסתבר שזה שייך רק כשנראה שהדברים "בכיוון". הרי לא תלכי להורים של כל אחד שאת נפגשת איתו לאיזה "דייט"..

ותבדקי עם עצמך - האם באמת יש לך ענין בזה, או שזה רק בגלל "לחץ" מהצד השני. שהרי עיקר ההחלטה צריכה להיות בגלל האישיות של האדם; המשפחה זה "נתון נוסף". 

זה תלוי ברמה הדתית שלכם..

אם אתם ברמה דתית חזקה אז לדעתי זה רק אם אתם יודעים שזה לכיון חתונה ורציני.

אבל אם אתם אמממ אך אסביר את הרמה הדתית...בני עקיבא כזה..אז לדעתי זה בסדר ורגיל..וההורים לא "ייבהלו" שבחורה/בחור נכנסו הביתה..כי זה ברגיל.

בהצלחה מותק

זה תלוי בזוגיות שאת רוצה לבנות

שום דבר עד הטבעת לא סופי.

לעומת זאת. ללכת להורים זה כן סוג של איתך גמרתי לברר, תראה לי באמת מאיפה באת. אני רוצה לראות יותר עמוק. 

עד שאתם שניכם לא מחליטים. או עד שההורים שלכם נפגשים. (אתם יותר חשוב) אין שום סגירה.

שברגע שאני מגיעה אליו הביתה אין לי שליטה על הדברים.
הוא נגיד היה אצלי בבית, והבהרתי לו שזה לא אומר כלום.אני רוצה שהוא יראה מאיפה באתי, את ההורים, וזה ממש לא בקטע של רציני(זה גם היה שלב די מוקדם)
אבל ברגע שזה עובר לצד שלו..הכדור יכול להתגלגל מהר מידי לא? כי אין אותי להרגיע שם את הענינים בקטע של רציני או לא. (הוא בעניין, ואני עוד מתלבטת...)

מה אומרים?

ותגידי לו גם במקביל שאת עדיין לא סגורה על העניין.

ותגידי לו מפורשות שאין עניין כרגע להתחיל לגלגל את כדור השלג!

פשוט תגידי לו לפני שיבהיר להוריו שלא יחשבו שזה רציני כרגע.ורץ לעניינים אחרים.

ושזו עדיין הכרות.

ואז ההורים ייראו את זה בצורה אחרת ופחות רצינית

בהצלחה

רק שהסבלנות הזאת ממש חשובה, והיא מראה מעכשיו את הרגישות וההתחשבות אחד בשני.

פשוט לתת את המרחב והנחת. הרבה פעמים זה חלק ממה שצריך לברר - האם יש לי מרחב ונחת בקשר הזה...

בהצלחה!

הייתה אומרת שזוגיות מאושרת תלויה בכך שהגבר יאהב את האישה קצת יותר ממה שהיא אוהבת אותו.

אז ראשית, תהיה רגוע. אתה נשמע לי בריא בנפשך... והמצב שלכם ממש בסדר.

ברור שהכי כיף שההתקדמות הדדית; אבל אם היא קצת יותר ספונטנית ממך, או שאתה קצת יותר פטפטן ממנה, הגיוני שגם בקצב לא תהיו ממש שווים. וזה לא עניין של טוב ורע, אלא פשוט של מציאות חיים.

טוב שהנושא עלה ביניכם. תדע שעצם זה שהוא עלה וששיתפתם זו את זה במקומות שבהם אתם נמצאים בקשר - זה מעולה, ומעיד על רמת פתיחות וביטחון (שלה בך, כן).

מה עצתי לך בת'כלס? להמשיך לדבר כמובן, עוד ועוד ועוד. ולתת לה זמן וביטחון שהיא שווה בעיניך ושאתה מוכן להמתין לה. יש משהו טיפה מבהיל בבחור ש"סגור" עלייך סופית לפני שהחלטת בעצמך, וכאן נמדדות רגישותך ועדינותך כלפיה - אתה מוכן להניח את עצמך רגע בצד בשבילה? מוכן באמת? תנסה לחשוב כמה זמן אתה מסוגל להיות נינוח ולא לחשוב בכלל על העתיד המנצנץ (שמלה לבנה, בטן...) - שלושה שבועות? חודש? חודשיים? ותעמוד בהחלטה שלך (אתה לא צריך לומר לה את זה כמובן, שהיא לא תרגיש תחת שעון מתקתק או משהו). בזמן הזה תהיו חברים, כן, חבר וחברה, ולא כאלו שצריכים בסוף כל דייט להחליט אם יוצאים לדייט נוסף. תבלו יחד, תעשו דברים כיפיים ושונים, תדברו על אלף דברים חשובים ועמוקים מני ים... כשבונים יסודות לבניין, צריך לדאוג שיהיו חזקים ויציבים, וזה לוקח זמן. זה מה שאתם עושים כאן עכשיו. אגב, אני מאמינה שהבהירות מגיעה תוך כדי תנועה.

ובקשר ללב שלך - אל תפחד להיפגע. תווסת את עצמת הרגשות (זה אפשרי, מבטיחה לך, גם אם קשה), אבל תשמור על הלב פתוח. סמוך על ה' שישמור עליך.

מה עוד יש לי לומר? הלוואי שה' יאיר לכל אחד מכם בנפרד ולשניכם יחד...

בהצלחה!