פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1154)

אז את אמורה לדעת הרבה יותר טוב מאיתנו איזו מתנה הכי תתאים לו..

ב. זה תלוי בהרבה דברים, סתם כך מקבלים רק שכ"ד שזה בערך 750 ש"ח.

    אבל אם האישה שנה שניה בלימודים אקדמאים, אז מקבלים תשמ"ש די גבוה.

    בהריון מחודש רביעי גם מקבלים תשמ"ש.

    זה גם תלוי במצב הכלכלי של המשפחה וכד'.

 

בקיצור, התשמ"ש מהצבא תלוי בהרבה גורמים וסעיפים.

וזה רק אם התחתנו בשנה שניה ומעלה.
אם אין ילדים ואין הריון באופק, עדיף בעיני לדחות כמה שאפשר.
העניין בשחר שכל יום חוזרים הביתה, ושלומדים מקצוע.

במצטבר כולל שכר דירה וכולל ת''ש זה יגרד ת2000 אני חושב

מי שלא- 1200 ואם היא עובדת משרה מלאה ולא מגיעה ל 5000 הצבא משלים.

וזה מגיע ביחד ל4,000+
בשביל זוג בלי ילדים זה מספיק מעל למעבר! מצליחים לחסוך כ800-1,000 ש"ח בחודש.
כשיש ילד מקבלים עוד איזה 800-1000 ש"ח לא זוכרת בדיוק .. אבל זה בסדר גמור.

ויפה שאתם מצליחים לחסוך.
אנחנו מוציאים בערך 4+ לחודש, זוג בלי ילדים.

חח... אנחנו מחושבים ברמת השקל כי אני לומדת את התחום ובעלי סתם כזה באופי

לצערי יש לי הוצאות לא רגילות, ואני לא מסוגלת לא להתפנק לפעמים, בגלל מצבי הבריאותי.
בכל מקרה זה מעניין, כי אני הבנתי שזה 3000 בלבד מחברה אחרת.

לא כולם מקבלים אותו דבר...

אין לי פרטים מדוויקים אבל מה שכן

זאת אחת התוכניות הכי טובות בצה"ל

אם לא ה-

אם את רוצה מוזמנת לאישי

https://www.aman.idf.il/sip_storage/files/5/69195.pdf

עמודים 23 ואילך.

עדיף להיכנס למסלול כנשואים+

זה מאוד משתנה מאחד לאחד

תצליחו!

לחלוטין משהו שזאת הנטייה שלו על פני משהו שחוסך,

אני מרגישה שהתכונה הזאת היא הרבה פעמים משקפת הרבה יותר מאשר גישה לכסף, יש בזה משהו מהתנועה של הנפש

כמובן שאני לא בעד חוסר מחשבה/ פזיזות אבל אעדיף משהו שעובד על עצמו בקטע של לפזר פחות מאשר הפוך 

בגדול לא יפריע בכלל.
כל עוד האדם יודע להתנהל עם כספו.

כמו השרשור עם הקמצן.
צריך לשים לב אם הוא קמצן או חסכן.

וכאן צריך לשים לב אם הוא פזרן או נדיב.

מה המצב הכלכלי שלו? אם הוא טוב, הוא יודע להתנהל טוב עם הכסף? ואם לא- לא מתאים.....

אישית עם כמה שכסף זה לא הכל בחיים, לחיות במצב כלכלי טוב זה מרגיע וכיף- אפשר להתפנק מדי פעם...
אני לא אתנגד..

אבל כדאי שגם יהיה לזה כיסוי...

כל אחת ומה שמתאים לה.

אבל פשוט כדאי להיות נדיב, שזה לא קמצן ולא פזרן. ככה הרמב"ם אומר.

אכן נראה מה יהיה אחרי החתונה. יש לי בסיס טוב, אבל באמת אצטרך לראות אם זה יסתדר.

[לגבי מה שהרמב"ם כותב להיות נדיב. טוב יש בחינות שונות והבעל שם טוב כותב אחרת. עכ"פ אולי אני סתם חולם, ובאמת אחרי החתונה לא אוכל לנהוג בפזרנות, ובאמת יהיה קשה לי להתרגל לחיי צמצמום, וזה יצור בעיות. אני סומך על ה' שיספק צרכיי ברווח, ונקווה שזה באמת יהיה כך ולא אתבדה. אבהיר לבחורה ביתר פירוט את הדבר הזה, כי היא גם לוקחת את הסיכון אתי. אכן אני מניח שלרוב הבחורות זה לא יתאים, אבל אני מחפש בחורה אחת!]

כסף בעיני הוא לא המטרה, אלא אמצעי,

ולפעמים זה אמצעי להשיג דברים, אז אין לי בעיה להוציא על אחרים, וזה גם עניין תרבותי כנראה, לדג' שאתה עם חבר- להזמין אותו ולשלם עליו..  זה הכי נראה לי נחמד, לא רואה בכסף משהו שחשוב שיהיה בבנק, אלא באמת אמצעי,

אז יש שיגידו שאני פזרנית[ואומרים..]

 

ואם מישהו לא כזה, זה קשה... כי זה אומר מישהו שעושה חשבון להוצאות בצורה שבעיני מוציאה את הכיף.

ולא, זה לא חוסר אחריות, כי אני דואגת לעבוד בשביל לחיות ככה,

וברור שיש תקופות שחוסכים יותר, ועדיין... 

 

חוץ מזה, שעובדים קשה, אז לא נהנה מהכסף?

 

אבל כאמור רצוי לחסוך ושיהיה איה כיסוי להוצאות...

יש בית לכלכל וצריך ולדעת להתנהל נכון. אם אתה יודע לעשות זאת- אשריך. ואם יש לך את הכסף, מה טוב.
זה טוב לדעת שיש כסף. כי חיים טןב. לא מתפזרים יותר מדיי אבל יודעים להתפנק כשצריך

שוב, אם יש לך את הכסף - מעולה. איזו אישה לא תרצה שיפנקו אותה?

כי החיים מאד שונים שאתה נשוי , ואם יש לך שני ילדים במעון ומשכנתא ואתה מרוויח מצוין , עדיין יש מצב שבסוף החודש לא תבין לאן הכסף נעלם... ואני הכי בעד לחיות את החיים הטובים , אבל בטעם.
ועצת הזהב שלי - לחסוך כסף בפקדון סגור כבר מגיל 16 ...

במחילה, נראה לי שהשרשור הזה הוא פשוט דרך מתחכמת לשאול מי מעוניינת בבחור שיפנק אותה, במושגים שלך, ושיש לו "די והותר", כדבריך.

שזה לגיטימי, רק בוא נשים דברים על השולחן.

מעט, פורשת בפיהוק.

ואף על פי כן אנשים שואלים פה שאלות כדי לדעת אם יש מקום לתקן את הטעויות שלהם, לשמוע את דעתם וכו וכו

וידיעה שאני נכשל בצד ההפוך, אז רק לברר ולתקן מתוך רעיונות נשיים ובכלל.

עם בחור שמחליט איזה אדם להיות לפי השאלה מה בנות רוצות שהוא יהיה.

צריך להפוך לגמרי לאדם אחר, אבל ברור שלהתחשב.

נגיד, אם נקח את השרשור הזה. ברור שלא אשנה את טבעי שטוב לי איתה, להיות פזרן, אבל כן זה יגרום לי למיתון.

דווקא דעת הבריות, היא חשובה מאוד. האדם הוא לא יחיד בעולם, הוא צריך להתחשב בדעתם של אחרים, וזה גם עוזר למתן וליישר את דעותיו של האדם.

תמהני. בהצלחה בחיים..
(ולמען הקוראים האחרים, אם יש, אני כן בעד להשתנות למען בן זוג קונקרטי, וכן בעד להיות מעורב בדעת עם הבריות ולהשתנות למען הסביבה גם אם לי פחות מפריע עניין מסוים.
לא מאמינה בלשאול בנות מה מושך אותן ולכוון לשם. לא מאמינה שיכול להיווצר מזה שינוי כן ואמיתי.)

אחד הדברים הכי מרכזיים שגורמים למיתון וישרות דעת הבריות היא המשיכה והצורך להתאים את עצמך למין האחר. זה כוח חזק שעושה שינויים וכדאי להשתמש בו, לפי דעתי.

לא נראה לי שיש אדם בעולם, שלא משתמש בזה כדי להשתנות, ויעידו על זה מלא שרשורים שיש פה, ששואלים את דעת המין השני על כל מיני דברים.

תהום פעורה בין השאלה (שמנוסחת אחרת אבל מה שעומד מאחוריה זה -) "אני אדם שרגיש לסביבה וחשוב לי שהצד השני ירגיש בנוח בקרבתי. האם בנושא תשלום בדייטים הצעד שיבטא את זה יהיה לשלם עליה, או דווקא לא?", לבין השאלה "האם להיות אדם רגיש ומתחשב בסביבה או לא?" (שזו המקבילה למה שאתה שאלת).

ולא הבנתי מה רע בזה.

גם לא הבנתי, מה השרשור הזה שונה מהשרשור, של האם הייתם יוצאים אם אדם קמצן, שממנו קבלתי את הרעיון לשרשור זה.

לטובת בן זוג עתידי - באותה מידה אפשר להשתנות לטובת כלל בני האדם, גם בני מינך, וזה נשמע לי אמיתי יותר.

אבל אני שייכת לאסכולה שגורסת שההבדל הכי משמעותי בין קשר עם בני מינך לקשר עם בני המין השני הוא אלמנט המשיכה, ולכן בכל הכנות השתדלות גורפת למצוא חן בעיני המין השני (*לא בן זוג ספציפי*) במקומות שבהם מול בני מינך לא הרגשת צורך לשנות - מתקשרת לי אוטומטית להיבט מיני..

לגבי השרשורים -
בשרשור ההוא מדובר ב*בחורה* שרוצה לאמוד כמה נוראית הקמצנות אצל בחור שפגשה. כלומר, איך לפרש ואולי גם איך להתמודד עם מציאות נתונה מבחינתה - הקמצנות של אדם אחר.

בשרשור שלך מדובר ב*בחור ששואל על עצמו*, איזו מציאות *לקבוע*. לא איך להתמודד עם משהו שאחרים קבעו.

וזה מתחיל לחזור על עצמו אז בזה אסיים. חג שמח, מאחלת לך למצוא בקרוב אישה שאוהבת איש פזרן..

שאתה מכיר אותו או אותה, וזה כלל לא קשור למיניות, אלא ליכולת להתאים את עצמך להבדל בין המינים.
סתם לדוגמא, תכנס לדירה של רווקים בנים, הרבה פעמים זה לא הכי מסודר, כי בנים רואים פחות צורך בסדר. אבל כדאי להכין את עצמך לצורך הנשי בסדר ויופי. עכשיו איך נגיד דבר כזה, או הדבר לעבוד על פזרנות קשור למיניות?! זו הכנה נפשית רחבה להתאמת עצמך לבן המין השני.

*פזרנות כלל לא נוגעת באנשים אחרים עד שאהיה נשוי. דוקא אנשים נהנים מזה. היחידה שתפגע זו אשתי ובני ביתי, לכן מאוד מובן שהצורך הכי גדול לשנות את זה, זה ביחס לביתי העתידי.

*יש מלא שרשורים שאנשים שואלים, איך להתאים ולהכין את עצמם לבני המין השני, וזה מבורך.

*הנקודה, המרכזית שאני לא מבין בדברייך, שאיך את לא רואה את זה דבר חיובי המאמץ לשנות מידות לצורך אשתך לעתיד, גם אם אתה לא מכיר אותה בפועל. זה נראה לי יסוד הגיוני מאוד.
*

להשתנות זה נפלא. תמיד.

אבל אני שואלת את עצמי איך להיות טובה יותר לאנשים, לא איך לכבוש את בן הזוג הפוטנציאלי. ואני שואלת את זה מיום שעמדתי על דעתי ולא רק סביב בניין הבית.

מה שכן נהיה יותר רלוונטי סביב המפגש עם בני המין השני, זה הבדלים שהם באופן מובהק תלויי מגדר.

למה שיחס לפזרנות יהיה כזה? תסכים איתי שהצורך להיות מאוזן במידותיך קיים תמיד, לכולי עלמא...?

ולילדיי, לא לי, אני מסתדר עם זה מצוין.

כמו שאמרתי קודם, אם יש, מה טוב. ברוך ה׳!
שתמיד יהיה כי יש כאלה שאין להם... (מה שמזכיר לי שראיתי כתבה בערוץ 2 על יוקר המחיה וסלי מזון לחג....ה׳ יעזור.. עצוב. באמת...)

למה זה פגיעה בעצם?

תכלס, אתה מוציא על שטויות?
גם כשאין לך אתה מוציא?

לפעמים כשאני מרגישה שכבר "ניצלתי" אותו, אני מציעה לשלם, ודווקא מרגישה יותר בנח אם הוא מאפשר...

זורמת שאוהבת את הפינוקים שלי, וגורם לי לאהוב אותה יותר.

ואם היא מייחסת לזה חשיבות זה אומר שהיא צריכה להתאוורר קצת מאווירת הדייטים.. (כמובן אם זה בגלל 'כללי דייטים' ולא בגלל מצב כלכלי בעייתי)



גם בדייט ראשון מצידי שהיא תשלם על שנינו או שאני ישלם על שנינו או שהיא תשלם על עצמה או שאני ישלם על עצמה או מה שלא יהיה...
ולא זה לא עניין של כסף ואין לי כסף מיותר ורוב הסיכויים שההוצאה הזאת תרשם במאזן ההוצאות החודש

אין לזה שום השפעה על ההסתכלות שלי עליה

מה אני כספומת??? אין שום סיבה שהגבר ישלם לעד.
אם היא לא מציעה אז אחרי כמה זמן אני ארמוז/אזכיר את הנושא. כשהיא לא משלמת זה מפריע מכמה סיבות. קודם כל אין לי כסף מיותר, כמו כן כשהיא גם משלמת זה מראה שהיא משקיעה בקשר וכמובן אני פמניסט...יאלה שוויון

אם הוא מציע לשלם ואז מסכים שאני אשלם, אז זה מעולה מבחינתי. במיוחד בדייט ראשון שעדיין לא ברור מה-מי-מו. ככל שהמצב מתבהר זה כבר פחות ופחות רלוונטי מי משלם.

*משעשעת אותי המילה "מסכים", בהקשר הזה

אם היא מתעקשת אני מכבד
ולא מפריע לי אם היא לא מציעה

לק"י

אלא אם כן הייתי משלמת בקביעות, וזה היה נראה לי מוזר/ קמצני/ נצלנות..

אם הוא לא מסכים/ אני מרגישה שלא נוח לו אני לפחות משאירה את הטיפ,

חושבת שזה חשוב

תמיד הייתי מציעה לשלם פגישה ראשונה ובשלב מסויים הבנתי שהם פשוט נעלבים מההצעה.

הייתי שמחה אם הייתם זורמים יותר ומאפשרים גם לנו לשלם, כן, אפילו לפעמים לשלם גם עליכם....

לפעמים לא נעים שחמש פגישות הוא תמיד משלם ו... זהו בסוף זה נגמר ואני מריגשה כאילו חייבת...

בכסף

חס ושלום

אבל הייתי מתעקש לשלם דייט ראשון ורוצה גם שני אבל לא מתעקש. אם חמישה דייטים והיא לא הציעה הייתי רומז/אומר משהו

כמו לעלות חזן.
פעם אחת בתוקף בשנייה מוודא שהיא בטןחה שלישית נותן לה לשלם.

אני אוזרת אומץ ומציעה לשלם.

ב. אם הוא מסכים זה מפדח אותי שעד עכשיו לא הצעתי... או שעד עכשיו הוא הוציא כסף שהוא לא יכול להוציא.
הכל תלוי באופן שבו הוא מסכים... אני לא מגלה לכם מה הדרך הכי נכונה להתנהג בזה, בשביל שתהיו טבעיים איתנו.

לוידעת למה... אני לא מסוגלת שישלמו...

הםסקתי ממש להתווכח עלזה כי זה מטופש,אבל לא אוהבת שמשלמים עליי...

רמז: לא 2 כוסות עם חוט!!!!!!

בפגישות סבבה והכל, אבל בין לבין נאדה!
או שלא זמין או שלא עונה... בסוף חוזר ומתנצל...

יכולות להיות לזה כמה סיבות.

בהתחלה השיחות קצרות ורק בודקים מה דעת הצד השני ואם יש רצון להמשיך, ואם כן קובעים מתי, איפה וכו'..
כשהקשר יותר מתקדם אז השיחות הן חלק מקידום הקשר והן יותר ארוכות בד"כ כיוון ש2 הצדדים גם רוצים לדבר ולשתף בחוויות מהיום שעבר וכו'

 

עדיפות לשיחות לשמוע את הצד השני שמדבר.

הייתי בדיוק ככה. לא זמינה או לא עונה ואחכ חוזרת ומתנצלת.

היום אני מבינה שהרגשתי שהקשר מתפתח מהר מידי ולא ידעתי מה לעשות עם זה. ברור שזה לא הדרך להאט את הקצב, אבל ככה יצא שהתנהלתי.

למזלי הרב הוא לא נפגע. הוא העלה את זה באחת הפגישות ומאז באמת שמתי לב, חשבתי מה מניע אותי, ומשם היתה התקדמות.

מציעה לא להפגע ולדבר על זה.

היום נשואים באושר ב"ה.

 

הבן אדם שיהיה בריא פשוט לא מתקשר...
ואני מחכה לטלפונים...
האמת שמראש הוא הזהיר שהוא לא טוב בטלפונים אבל כשזה ממש הפריע לי דיברנו על זה.
ככה הבנתי שזה לא שהו לא מתקשר כי אני לא חשובה לו אלה כי הןא באמת רחפן בקטע הזה והוא באמת מתכוון להתקשר אבל שוכח.
חשוב שתדברו!!

גם לי היה קשה בהתחלה עם שיחות טלפון כי הייתי רגילה לחיים חופשיים בלי בחורים בראש.
אולי השיחות דורשות ממנה משהו לא טבעי וזה מעייף או מלחיץ אותה.
מה שבטוח זה שזה לא אמור להלחיץ אותך מידי.

בכל מקרה, מה שעזר לי זה שבחור אחד כפה עלי שיחות ארוכות פתאומיות בלי הודעה לפני "הי, מתי אפשר להתקשר"
ואז הייתי עונה בטבעיות ובגלל האורך של השיחה התרגלתי לזה.
אתה לא חייב להאריך ואולי אפילו מומלץ שלא. אבל לפעמים שיחה ארוכה זה יתרון...

שיחת הטלפון היומית או יותר/פחות מזה היא בעיניי הכרחית שכן השאיפה שלנו היא להגיע לרמת קשר טובה ולדעת מה עבר על השני באותו יום וכו קצת לחיות את השני בתחושות ורגשות (כמו שנפגשים בבית בחיי הנישואים וכמו שחברים מדברים בניהם לא רק שפוגשים אחד את השני) אבל מה לעשות שעוד לא נשואים ואולי בכלל לא? לכן צריך לעשות בהדרגתיות כמו הפגישות.. תתארו לכם מצב שנפגשים פעמיים בשבוע נגיד ראשון וחמישי איזה קשר בדיוק מפתחים אם לא מדברים עד ערב לפני הפגישה הבאה? זוכרים אחד את השני? לכן לדעתי שיחה טלפונית הא חשובה ומי ששוכח להתקשר שיעשה עם עצמו חשבון נפש כדי שלא יגיע למצב שבעתיד גם ישכח שהוא נשוי.. והצד השני הפגוע שיעלה את זה לדיון ואם הדבר נמשך אני אישית לא הייתי מוכן לדבר כזה שזה נראה בעיניי כזלזול וחוסר חשיבות אצל השני.. בהצלחה לכולם!!

כי מרגיש לי לא נעים שרק הוא מתקשר, אבל זה רק ההתחלה ולא נעים לי....

אנחנו שמחים כשגם היא יוזמת

יכולות להיות תקלות. פלאפון שלא עובד וכדומה. השאלה בקו הכללי האם מרגישים שיש רצון. 

שיחות טלפון\ הודעות מהוות לדעתי עזר בבנית הקשר, שהרי לא תמיד ניתן להיפגש..

ואני מצטרף לדברי מר ג'ינג'י. מילים כדרבנות

אני למשל לא אוהב לדבר בטלפון, ופגישות פנים אל פנים הרבה יותר עושות לי את זה.

לכן מבחינתי קשר טלפוני יומיומי רציף לא עושה לי טוב, אבל אני עושה את זה רק כי אני יודע שלצד השני זה מאד חשוב.

אממ... הסיכוי שזה יקרה.... אפס!!!

שמישהו ראה באחד הפורומים כאן דברים שנכתבו עליו, והגיב.

ב. יש מלאן אנשים בעולם, אבל בדרך כלל ההתיעצות היא לא לגבי סיני או הודי, אלא לגבי בחור/ה דת"ל, וכאשר מתוכם יש מאות [או לפחות עשרות רבות], שמסתכלים בפורום זה, הסיכוי שהוא בין הקוראים אינו זניח.

(אלא אם כן זה מישהו/י שלא מתקרב למחשבים / אינטרנט, או משהו כזה).

או שמנסים לטשטש פרטים, או שמנסים לכתוב רק דברים שזה לא יהיה נורא מדי אם הוא/היא תראה.

ולוקחים סיכון מסויים בסופו של דבר.

או שמחליטים להימנע מלכתוב בגלל החשש הזה...

 

אין ספק, זו בעיה. מנסים למצוא פתרונות כמה שאפשר.

(תארי לעצמך, מה יעשה זוג-פורום שהיה רוצה לשאול ולהתייעץ בפורום??)

בתכלס, עם כל הטשטוש  - תמיד יישאר החשש. אצלי בכולופן...

כי מי שמכיר אותי - בשניה יזהה שזאת אני.

 

בס"ד

 

אני פשוט לא אכתוב יותר מדי פרטים..

 

[אצלי לא תופס כי כולם יודעים שאני כאן ולא קשה לזהות אותי ולכן באמת אתייעץ בסגורים אם יהיה לי חשוב.].

 

אם יש לי יסוד להניח שהוא פה אז באמת אתייעץ במקומות אחרים.

 

וכל זה כמובן תאורטי בגלל הסיבה שכתבתי בסוגריים

אם קרה בטעות שהחלטת לצאת עם מישהו/י מהפורום
ואז ידוע מראש שאין לך איפה להתייעץ

כלומר, אל זה של הבנים, כמובן.

ב"ה לא הייתי צריכה להתייעץ אז אין לי ממש מושג איך מתמודדים עם מצב כזה.

(ויותר מזה-לא כותבים)

ולפעמים זה הפוך

אני כותב דווקא בגלל שאני יודע שהיא תקרא אתזה.

(בד"כ זה דברים שאני יודע שרק היא תבין)

 

 

 

 

בברכה כפיר

אלנתן גוטווירט מאלון מורה - 0527710050

אמנון תם 0542217789

יונתן בן חיים מבית אל 

המספר שלו- 0545244850

אלעד דוידי. צלם מעולה, אמין וטוב!

אם הוא פוטוגני, מה זה אומר עליו?

http://www.aryegallery.com/odot.html

 

אנחנו מאד מרוצים ממנו.

הוציא לנו בשמחות תמונות מדהימות!

וממש זול.

 

גם אשתו מצלמת.

http://www.beayntova.com/

ממליצה בחום על הצוות צילום שלנו "אור פשוט" לשעבר מיכאל ליבמן, חנה מדהימה!! נטע הצלמת שהייתה לי פשוט מקצועית ברמות, גם אלעד הצלם הראשי שליווה את בעלי.
גם 2 צלמי הdslr. היו מאוד יצירתיים!
היה צוות מדהים מקצועי ורואים באיכות התמונות והסרט!
אין לי מילים רק הלל!
גילוי נאות- אני אדם פדנט ברמות שקשה לרצות ופשוט שמחתי מאוד שבחרתי בהם!
שווים כל שקל!

ממני השכנה בדלת ליד.

אז בכלל אני ממליצה

הוא מצלם מעולה!

לק"י

חיים בוכריס מאשקלון

והיה שם צלם מ-צ-ו-י-ן!!!

אני לא זוכר את הפרטים שלו

אנסה לברר בעז"ה

מזל טוב!

רשימת שדכנים - לקראת נישואין וזוגיות

אולי מי שציין שם מספרים ועדין נמצא פה יכול לעדכן...

סיפור חסידי,שם,שם

בס"ד

וזה באמת לא בשבילי לכל החוששים..

שדכנים זה פחות הקטע שלי כרגע

"בתורת החיים"

למה רק לאישה צריך להגדיר "תפקידים" ולהתפעל כאשר האישיות שלה* באה לידי ביטוי באופן מעשי?

 

 

*וזו תשובתי לשאלתך עצמה

התמקדתי במקרה המצוי, וכן רציתי לשאול בפרט על רב ורבנית.

מומלץ גם להסתכל בגילוי דעת 211

עמודים 18-19

http://pisrael.com/giluy_daat/2014/211/#p=19

רק הלוואי שנצליח להפנים...

כי אנחנו חיים בסרט שברגע שנפגוש את האחד.. תהיה התפוצצות של רגשות. ושנדע בוודאות שזה זה.

|צ|
שווה לבדוק אם הם מסכימים...

ב"ה

 

לבדוק עם פנימה אם זה בסדר מבחינתם לעלות דברים בתדירות..

בכל מקרה, יישר כח על היוזמה!! אשרייך!

אם מישהו יודע ליצור איתם קשר בנוגע לכך - זה יהיה מצויין (:

לק"י

בשורות טובות בעז"ה

בע"ה שאחותך תצליח. וגם אתה.
להקים בניין עדי עד.
אם הקב"ה היה מעדען אות ו מראש בתוכנית שלו היה לנו יותר קל.
אם היית יודע שעכשיו היא ואתה רק בעוד שנתיים. אבל בעוד שנתיים זה בטוח יקרה.
ברור שהיינו רגועים ושמחים יותר.
הקב"ה רוצה את התפילה והקשר שלנו איתו.
והאתגרים לא קלים.

המון בהצלחה.

לק"י

אבל כשיש הפרשים קטנים- זה עוד יותר הגיוני, וזה נראה לי ממש נורמלי.

לק"י

או שחשבת שיציעו לך קודם?

אם לשכן היה בחור במלאי הוא אמור להציע אותו לאלעזר ורק אם לא מתאים אז לאחותו ?!

מצטער אני בסוג של מצב כפית מהשרשור על ארוון,אגב לדעצי כדאי חנעוץ ,

(ואני בפנים כבר מספיק זמן.)

בכ"א התכוונתי שלא שייך שיציע לך את ההצעה לאחותך...לכן לא שייך קדימות.

שיתוף נחמד.

(בכלל לא הגבתי אליך!)

בכל מקרה בהצלחה. לשניכם.

לק"י

וזה בהחלט משעשע לגלות שהאחים גדלים להם.

נראה לי הייתי שמחה שבוע

איזה כיף לך! בהצלחה לשניכם

שמגיע הרגע שלך-עם כל הכבוד לאחים/אחיות שלך

אני לא חושב שאתה צריך להתעכב בגלל זה...

מה שנכון נכון, לעולם לא תמצא מישהי מושלמת כי אין אדם מושלם, מי שמחפש חסרונות אצל האחר תמיד ימצא אותם.

לא מומלץ לחכות עד אז..

חפש במלאך אדם- לא תמצא
חפש באדם מלאך- לא תמצא
חפש באדם אדם- תמצא מלאך

אם מציעים לך בחור ואומרים שאין עליו והוא טוב ומושלם ממש- תברחי ואל תקחי.

למה כי מושלמים יש רק בג"ע- ואם הוא מושלם אז הקב"ה בטח יקח אותו מהר.

 

אז עדיף לקחת אחד כזה שהוא לא מושלם ויהיה לך עוד זמן לחיות איתו.

כשתמצא אותה, תגלה שהיא המושלמת בשבילך.

ככה אומרים... סתם. לא.
רק כשהיא תהיה רעיתך תוכל לומר "כולך יפה רעיתי... ומום אין בך".
אם אתה מחפש מושלמת, כדאי לך להתייאש כבר עכשיו ולהתפשר... אין מישהי כזאת.

הרב קוק זצ"ל בספרו עולת ראיה (ספר על התפילה) דורש את הפסוק "התהללו בשם קדשו, ישמח לבמבקשי ה´. מדוע כתוב שמי ששמח הם אלו שמבקשים את ה´ ולא אלו שמצאו את ה´? 

מסביר הרב קוק שבעבודת ה´ אי אפשר לעולם להגיע לשלמות, משום שרבש"ע הוא אין סופי וממילא תמיד יש לאן להתקדם, תמיד יש מדרגה בדבקות בה´ שעוד לא זכינו לה. ממילא עיקר עבודתנו היא לא להיות "מוצאי ה´ " כי זה דבר בלתי אפשרי כי רבש"ע הוא אין סופי. לכן אף פעם לא נצליח להגיע לשלמות בדבקות בה´. אלא מטרתנו היא להיות "מבקשי ה´ " שנהיה תמיד במצב שאנחנו שואפים להשיג עוד דבקות, במצב של השתלמות ולא של שלמות.
וכמו שאומר רבנו
"אין שלמות בעולם כלל"

אבל תמיד אפשר וצריך להתחיל מחדש, ולהגיע לשלמות עליונה יותר.

אפילו שכחתי שרשמתי חח

בדיוק מצאתי לך מישהי!!!

טוב, לא משנה..

אבל בתור שאלה רטורית, 

כפי שהבהיר הכותב כאן.

 

[זהירות! ניצלו"ש]

 

כ"כ מקומם אותי לקרוא כאן שאלות בסגנון של: 

"האם הייתם/ן יוצאים/ות עם ... [בעל/ת תכונת אופי מסוימת שלילית] ?"

ואת התשובות הצפויות: 

"לא!", "מה פתאום?" וכו'. 

כאילו הם מחפשים, ובודאי ימצאו את האיש/ה המושלם/מת; 

ומאידך, כותבים שאין למצוא אדם מושלם. 

אז מה עדיף? 

להתחתן ורק אחר כך לגלות את התכונות השליליות? 

 

  

 

יפה כתבה גדל תיל על המושלמת בשבילך.

 

אני כמובן משתדל לעבוד על המידות, 

ומודע (או משתדל להיות מודע) למידות החיוביות, ולאלו המידות שאני צריך להשתפר בהן. 

 

אבל אין לפסול אדם בשל כך שהוא [עדיין] לא מושלם!

 

 

 

רק חבל בשבילך שאני גבר

אז הוא לא היה אדם...כי מושלם יש אצל רק אלוקים

אדם כותב ע"ד המנהלים,ויפקיעו התגובה מעיקרא
|צ|

אין אין
החינוך שלי איתך על הפנים...

"אין דבר יותר שלם מלב שבור..."​

 

כלומר יש כאן הרבה מושלמים ומושלמות...

כולם מחפשים את האישה המולשמת

אמהמהמה?!

היא נשואה לי כבר 40 שנה...

 

 

 

פשוט שבי עם עצמך ודמייני לך חיים עם בחור כזה..
תלכי לפחות 10 שנים קדימה ותכתבי על דף בצורה מסודרת את היתרונות והחסרונות.
מעבר לכך, תהיי אמיתית עם עצמך. שימי לב האם מה שאת רוצה מתאים לרמה שבה את נמצאת.

כי אם כבר עכשיו מפריע לך שהוא לא מתפלל ולומד תורה אז כשתהי אשתו לא תוכלי להיות השוטרת שלו ולהכריח אותו, כי זה מה שאת חושבת שצריך לעשות.. 

לכן את צריכה לבדוק דברים כאלו לפני חתונה או פשוט להסכים עם העובדה ולהחליט שזה לא מפריע לך.

תדברי איתו, תראי אם הוא מסכים להשתנות ולהתאמץ יותר בקטע הרוחני כדי שזה לא יכאיב לך את הלב אם תחליטי להינשא לו.

ולדעתי לא כדאי להתחתן לפני שמסכימים על כאלו דברים שעקרוניים אצל אחד מהצדדים..

 

 

לחשוב שאולי הוא ישתנה מתישהו..

האם זה העיקר... יש בו רצון כן להיות דתי יותר. אבל בנתיים הוא פשוט לא. והוא אומר לי שיש לו רצון אבל כרגע הוא לא שם פשוט.
השאלה האם להגיד סטופ ולחתוך בגלל זה או להתחתן ולשאוף גבוה

נראה שבאמת יש ביניכם פערים רוחניים ואידיאולגיים. זה עניין שעל מנת שתוכלי לבנות על גביו בית עם בסיס איתן - דורש מאמץ אדיר ולא פשוט בכלל (מח' לגבי חינוך ילדים, הרבה וויתורים והתפשרויות, סבלנות, הכלה ועוד...). 

 

אני חושב שבשביל לבנות בית שתשרה בו "אהבה ואחווה שלום ורעות" בני הזוג צריכים להיות כמה שיותר קרובים מבחינת האידיאולגיה, ההשקפה והכיוון הדתי. מדוע ? מכיוון שממילא קיימים הבדלים בין הזכר לנקבה מעצם היותם שונים (הן רוחנית והן חומרית) ולכן אין שום סיבה להקשות ולהוסיף עוד על ההבדל שקיים בכל מקרה. 

 

כאשר ישנם פערים אידיאולגיים והתלבטויות רבות מידי לפני חתונה - זה מעיד שמשהו כאן קצת לא בסדר ולכן זה לגיטימי שאת בדילמה. במקום שאת נמצאת כרגע אני חושב שאת צריכה לעשות את הדברים הבאים:

 

א. להתפלל לבורא עולם שהוא כל יכול (!!!) ורק מחכה לשמוע אותנו. 

ב. לברר מה חשוב לך מאוד שיהיה בבן הזוג ואת לא יכולה לוותר או להתפשר עליו, ומה פחות חשוב לך - ולכן את יכולה לוותר עליו.

ג. לבחון את הנתונים לעיל עם המציאות הקיימת ומתוך כך להגיע לתמונה כללית שכנראה תשקף את מה שנכון לך לעשות בע"ה יתברך.

לבוא לנישואין מתוך גישה של "הוא ישתנה/אני אשנה אותו" - ידועה כאכזבה בסופו של דבר. מתחתנים עם בן/בת זוג שהוא לכתחילה ולא בדיעבד, הרי הוא הולך להיות מרכז ועיקר חיינו למשך 120 שנים טובות בע"ה וכולנו רוצים את הטוב ביותר שאפשר. 

 

אני יודע, מניסיון לצערי, עד כמה שזה קשה לשים את הרגשות שהתפתחו עם הזמן בצד - אבל זה שווה את זה. בתוך תוכך את כנראה יודעת את התשובה האמיתית והיא תמשיך לזעוק עד שתעשי את הדבר הנכון. 

 

להגיע לחופה עם תחושה שאני עושה את הצעד הטוב והנכון ביותר - זה הדבר הכי גדול ונשגב, חבל להגיע לשם עם ספקות ואח"כ ח"ו להתלבט אם זה היה נכון או לא נכון.  

בהצלחה גדולה. מאחל שתזכי בע"ה לבנות בית נאמן וכשר בישראל בעיתו ובזמנו ! 

רמה תורנית זה קריטריון חשוב מאוד ואם הוא פחות ממך אז תיפרדו

אם הוא מןדע לזה ויש לו כוונה להתחזק?
אם כן אז יש תקווה
אם לא אז זה צלוי עד כמה את רואה אותו במצב הזה כבעל וכאבא לילדיך

א. כפי שכבר אמרו, לא מתחתנים בשביל לשנות את בת/בן הזוג. מתחתנים עם האדם שנמצא לפנינו. תקבלי אותו כפי שהוא עכשיו ולא לפי מה שאת רוצה שיהיה.
ב. אני חושב שמאוד חשוב שתדברי איתו. במובן הכי פשוט שיש. כפי שפתחת את ליבך כאן, תגידי לו בדיוק מה את חושבת. מה ההתלבטויות שלך.
ג. והכי חשוב, לכי לפי נטיית ליבך! אנשים כאן ממהרים להגיד שתפרדו ולא בטוח שזה הדבר הנכון. אם את אוהבת אותו וכיף לך איתו, זה סימן הגדול ביותר עבורך. רק את יודעת מה את מרגישה כלפיו.
אשמח לפרט יותר אם יש צורך.
בהצלחה!!

בנוגע לדבר השלישי שציינת: "לכי לפי נטיית ליבך". הלב הוא דבר מתעתע ולא יציב בעליל ! איך אפשר להמשיך קשר ע"פ "נטייה של הלב" ? כמובן שהוא מרכיב חשוב ביותר בבחירת בן זוג, אבל לענ"ד במצב שלה (וזה מתוך ניסיון) צריך לשים בצד את הרגשות שהצטברו ולשקול האם הוא מתאים לי שכלית או לא. אח"כ אם זה מתאים יש מקום לבדוק האם יש רגשות חיבה וכו'. 

 

אם האדם לא מבסס את ההחלטה שלו ע"פ השכל - יום יבוא והרגש יחלוף ואיתו גם הרצון להישאר עם אותו בן זוג. ואז מה היא תאמר ? הלב פעם רצה ? 

אבל היום דיברתי איתו פתחתי הכל. שאלתי אותו מה יקרה בעתיד ואם הוא מתכוון שזה ימשיך להיות ככה שהוא אף פעם לא פותח סידור, הוא ענה שאני לא יכולה לבקש ממישהו להשתנות בשבילי ואם הוא ישתנה זה רק מרצון שלו. שאלתי אותו אם יש לו רצון להשתנות הוא ענה שהוא מפחד להגיד לי תשובה כדי שלא אבנה עליו. הוא אמר שכרגע הוא לא מתפלל והוא לא מתחבר לזה, הוא לא יודע למה... ושלא אצפה שאחרי החתונה הוא יתחיל להתפלל כי זה לא יקרה. אמרתי לו אם תפילה לא אז תיקח על עצמך לימוד תורה שעה אחת בשבועיים (זה כלום!!) הוא שוב ביקש שלא אכפה עליו את הדת, (שהוא היה קטן אמא שלו מאד כפתה עליו תפילות ולימוד תורה וכו) והרגשתי שהוא מרגיש שאני אמא שלו אמרתי לו שאני לא אמא שלו אלא פשוט רוצה להקים בית עם גרעין תורני.. לא דוסי מאד כי אני גם לא דוסית מאד אלא תמיד משתדלת. הוא אמר שהוא לא רוצה ומרגיש שאני כופה עליו, וגם בשבתות בבוקר הוא היה הולך כי הרגיש שחייבתי אותו והוא לא רוצה שאחייב אותו, או שלא אחייב אותו ואלך לבד לתפילה בבוקר ואתאכזב. (אני תמיד הולכת לתפילה בבוקר שבת) הוא אמר שפשוט אקבל אותו כמו שהוא, ואם הוא ישתנה אז מעולה ואם לא אז לא, אבל ללמוד לשמוח במי שהוא.
כאב לי הלב לשמוע את זה, כי לי מאד חשוב ואני רוצה שזה יקרה ואולי אם לא אכפה עליו זה יגיע, אבל השאלה האם נכון לקבל אותו כמו שהוא עכשיו ולהשלים עם הרמה הדתית שלו...??

אני חושב שיש נטייה טבעית בפרק זמן שיוצאים עם בן/בת זוג למטרת נישואין להגדיל את התכונות החיוביות ביחס לתכונות השליליות. לכן אני מדגיש את החשיבות של ההליכה אחרי השכל במקום שאת נמצאת כרגע ולאו דווקא הרגש (הקומה שנבנית על גבי הקומה הבסיסית של ההתאמה במישור השכלי). 

 

אף אדם מלבדך לא יכול לייעץ לך "תשלימי" או "אל תשלימי" עם המצב מכיוון שזה דבר נורא סובייקטיבי ביחס לאיך את רוצה לראות את עצמך, את ביתך ואת ילדיך ולאיזה כיוון את שואפת.

כשם שלפעמים במערכת המדינית נתקלים בניגוד ערכים ובעקבות כך עורכים את "מבחן הוודאות הקרובה" ומבררים מה יותר חשוב וקריטי - כך גם בחיינו המעשיים ישנן נק' רבות בהן אנו נדרשים לערוך את "מבחן הוודאות הקרובה" ולהחליט מה יותר חשוב לי. 

 

לפי מה שנראה, את מצפה לרמה קצת יותר גבוהה ממה שהוא כרגע נמצא וב"ה שהוא גם גלוי איתך שהוא לא נמצא שם ואולי גם לא יהיה .אם הרמה הדתית חשובה לך מאוד - נראה שיהיה לך די קשה להשלים עם זה. אולי בהתחלה את תצליחי להתמודד, אבל זה יתחיל "לנקר" במחשבותיך במהלך הזמן ועלול להתגבר. 

אמא שלי אומרת שהכל נכון אבל אסור לגרש את המזל כשהוא בא... היא אומרת קהוא בחור מקסים ואם הוא המזל שלי אז לא מגרשים..

אני לא חושב שיש מקום ל"חשבונות" כאלו.

 

מה ששייך לעצם הבחור - זו כבר בדיוק השאלה שלך. ובהיות שאת זו שאמורה להתחתן, את זו שצריכה להחליט כמה זה עונה על מה שאת רוצה.

 

[אולי כדאי לנסות להתייעץ עם הרב אליקים לבנון. ת"ח, אדם נחמד, מייעץ בעניינים אלו, מבין לנפש בני אדם]

אפשר לשלוח לו למייל שאלה(יותר נכון לעוזר שלו שמעביר לו)
itielgi@gmail.com

ועדיפות גם לאחד שמכיר אותך.

 

כל הרשימה של הרבנים שיביאו לך כאן לא תהיה רלוונטית, אם לא יביאו לך רב שהוא בכיוון שלך..

 

ו-"ישראל לאו בני-מזל הם" (סוף מסכת שבת), כלומר שהמזל לא שולט בהם, כך שענייני מזל לא קשורים כאן לענ"ד.

גם לא בא לי לסיים איתו ואז להמשיך בדייטים מתסכלים, הורים לחוצים, ושברון לב.
ומעבר לזה, אחרי שנה וחצי זה כ״כ קשה להחליט לחתוך

יש משפט מדהים של ר' נחמן מברסלב שלפעמים כשאני נזכר בו אני מקבל מעט פרופורציה: "לפעמים מכיוון שלא רוצים לסבול מעט - סובלים הרבה" (שיח שרפי קודש, חלק ב'). 

 

הכי קל להישאר במקומות ישנים, ברורים ומוכרים לנו מאשר לצאת אל הלא נודע והמעורפל. זה לגיטימי. השאלה היא האם את מעדיפה "לסבול מעט" עכשיו ולמצוא את מה שבאמת באמת מתאים לך בע"ה או להנות עכשיו קצת ולא להתחבט מחדש בכל מיני שאלות - אבל לסבול ח"ו במשך כל החיים בגלל אותו רגע קטן של הנאה ? 

חיינו רצופים התמודדיות לא פשוטות ואם מדחיקים אותם - הן יבואו במוקדם או במאוחר. 
תסמכי עליי, מניסיון אישי לצערי הרב, הרבה יותר טוב ונכון לסבול קצת בתקופה הזאת מאשר בעתיד כשנשואים והאתגרים הרבה יותר מורכבים מעכשיו. 

 

 

אין מה לומר, לא פשוט..

 

מצד שני - זה לטווח ארוך.

 

אם היית שואלת "למפרע" (וזה טוב עבור אחרים שעוד לא הגיעו לכך. לכן נכתב) - היה נכון ממש אחרי זמן לא רב להכריע בנושא. ואז גם רגשית היה יותר קל.

 

מכל מקום, טוב שאת מתייעצת וחושבת. שיהיה בהצלחה רבה.

עם מה שאולי יהיה. ואם מה שעכשיו לא טוב לך וגורם לך להמון הרהורים הייתי חושבת הרבה אם להתחתן..
בזוגיות יש מספיק אתגרים בחיים, לא חייבים להוסיף דברים שבוודאות יש איתם מחלוקת..

בהצלחה עם המחשבות וההחלטות

אבל אני פשוט מרגישה שאני חייבת מישהו שיעזור לי להחליט מין סימן עזרה משמיים... נפשית זה פשוט הורג אותי כבר

לא חושבת שנכון לחכות לסימנים משמים...

מה שעוזר לי, ואולי יעזור גם לך, זה פשוט לשבת ולשפוך את כל מה שיש לך בכתיבה.

אני מדגישה לשפוך ולא רק לכתוב בנקודות, אפילו אם זה יקח לך כמה עשרות עמודים...

זה מנקה ומשחרר ועוזר להגיע להחלטה ממקום מבורר ונקי יותר.

המון הצלחה.

זה לא בושה!
פני ליועץ זוגי עשי איתו פגישה /2 /3
תשוחחו הוא יגרום לך לנקודות למחשבה ולחידוד נקודות שכבר חשבת עליהן..

את לא תקבלי מאף אחד גם לא מיועץ זוגי אישור אם להתחתן איתו.. ההחלטה צריכה להגיע ממך.
יועץ יכול לתת כלים לחשיבה בראיה ונכונה.

הצלחות!

אין מה לעשות, אם את שואפת לחיים יותר תורניים והבחור לא כל כך(אם בכלל?) חבל להמשיך..
בהצלחה!

אולי זה לא סיבה מספיק מהותית לא לבנות בית בגלל זה...

השם יתברך זה דבר הרבה יותר מהותי מכל דבר אחר.
ואם אין את הבסיס שמחויבין להשם יתברך איך אפשר להתחתן עם אדם כזה?

לדעתי זאת גישה שפשוט מתכון לאכזבה. 

שאם את אוהבת אותו ואת עצמך- מעשה האהבה הכי טוב פה יהיה לקבל את המקום 

אחד של השני, את המקום שלך מול המקום שלו

ולהיפרד.

 

כי החיים ביחד, כשאת מצפה ממנו ליותר ממה שהוא רוצה לצפות מעצמו יביאו לתסכול ובלי שלום בית,

הוא יהיה מתוסכל ממך ומעצמו ואת תהיי מתוסכלת ממנו (כמובן שבהתחלה יהיו זיקוקין וניצוצות,

אבל חיי היומיום הם קצת יותר מזה...).

 

זו דעתי.

 

אבל עוד משהו יותר חשוב:

לכי לייעוץ מקצועי!!!!

זה הדבר הכי חכם, אוהב ורצוי שתוכלי לעשות, גם ביחס לעצמך ולרצונותיך.

ממש תודה רבה רבה לכל העונים !!! עזרתם לי... ואם יש למישו עוד מה להגיד... אשמח... תודה שוב

מעריכה אותך מאוד!

תחשבי על זה שאת הולכת לחיות איתו כל החיים שלך.

מזה ללכת על זה וזהו. זה לא אנדנדינו.

ולא כדאי שעוד כמה שנים תתחרטי על זה.

לא מחליטים דבר כזה בפזיזות ואת נשמעת ממש לא בטוחה במה את רוצה לבחור.

ואני מבינה אותך כי זאת החלטה לא פשוטה

וגם שהסיבות שלך לספקות נכונות ואמיתיות.

קחי בחשבון שמבחינתך הוא לא השתנה- אל תצפי שהוא השתנה כי זה לא יקרה! (לא שאני חורצת גורלות)

הוא יכול להשתנות אבל מתחתנים מתוך ידיעה שככה הוא כי לרוב שבני זוג מבטיחים כל מיני הבטחות לפני.. זה לא באמת קורה אחריי..

בקיצור אני ממש מבינה את הקושי שלך וטוב שהוא קיים כדיי שיעזור לך לבחור נכון.

אל תישארי עם זה לבד. לדעתי זה לא מספיק להתייעץ פה בפורום.

תלכי להתייעץ עם אנשים שחשובים לך ואת סומכת עליהם. אנשים שאת מעריכה, דמות רבנית.

מאחלת לך המון המון המון הצלחה ושה' יאיר את דרכך ויעזור לך לבחור נכון וטוב..

אני ממש מבינה את המקום שאת נמצאת בו ואני אומרת לך שזה לא סיבה להיפרד,

אני נשואה לאדם חילוני ואני דתיה, בהתחלה באמת היה לי קשה לקבל את זה אבל 

למדתי עם הזמן שהוא זה הבחירה שלי ואני לא רוצה לכפות עליו ואם הוא ירצה בע"ה 

לחזור בתשובה אני יהיה שם בשבילו, זה באמת לא פשוט אבל כן אפשרי...

אחרי שהתחתנו אמרתי לו שהחינוך של הילדים זה עליי ואני היא זו שמחנכת אותם לשבת

ולכל מה שקשור בדת והוא מקבל את זה ואני מקבלת אותו כמו שהוא,אנחנו נשואים 8 שנים

עם 3 ילדים מקסימים שוב אני אומרת זה באמת לא פשוט אבל אפשרי אם את תקבלי אותו כמו

שהוא והוא יקבל אותך כמו שאת...

את צריכה להיות מוכנה לזה.

חושבני שאת לא יכולה להגיד לה ש"זה לא סיבה להיפרד"....

 

לכל היותר, כמו שאמרת בהמשך - שאצלכם ספציפית עם האופי שלכם, זה הולך.

 

יש כאלה שאצלם ה"צורה הרוחנית/דתית" של השני, זה ממש חלק נכבד ממה שהם רואים כאישיותו.

 

ויש גם שאחרי הראשוניות, ההבדלים הללו אינם מניחים להמשיך רגיל, או שמקשים עליהם עם עצמם בדבר שמאד מהותי להתקדמותם, או שחושבים שאי אפשר בענין כזה מהותי להינשא.

 

אז חשוב שהצגת איך אצלכם, להראות דוגמה כזו, אבל עד הנקודה של לומר כאילו זה משהו ש"אובייקטיבית" "לא סיבה להיפרד"... אחריות קצת גדולה..

ואני בתור אחת שחיה את המציאות הזו אומרת לה שזה לא סיבה להיפרד,

אני אומרת שזה אפשרי למרות הקשיים...

אני מגדירה את עצמי כאדם מאוד דתי ובעלי הוא ממש לא ואנחנו מוצאים את 

הדרך,לקבל את השני ולא לבקש ממנו להשתנות בשבילי או בשבילו...

אין בעיה שאת אמרת שאת חווה כך. אדרבה, טוב שאת מציגה שיש מציאות כזו.

 

הטעות היא בכך שאת אומרת ש"זה לא סיבה להיפרד". כאילו אובייקטיבית זה כך.

 

וזה כבר לא נכון. מאד תלוי באנשים, וגם מעבר לכך.

 

גם כי זה ש"אתם" מוצאים את הדרך ב"ה, "למרות הקשיים", לא אומר שגם אצל אחרים יהיה כך. אני מניח שאת יודעת שלא אצל כולם זה הולך.

 

וגם - כי יש כאלו שאצלם זה ממש מהותי. לגמרי. לא רק ש"הם אישית" מאד דתיים, אלא זה מהותי אצלם לכל אפשרות היחס, זה שהשני גם כן "שומר מצוות" בהגדרתו והתנהלותו.

 

אז טוב שמביאים דוגמאות לצדדים שונים - לעזור לשיקול הדעת - אך לא כדאי לקבוע על סמך זה כאילו אובייקטיבית-מוחלט, "זו לא סיבה".

 

 

מי אמר שהבחור שלה יסכים לכזה דבר?

לחיות עם שוני מהותי צריך להיות עם מכנה משותף אחר מאוד רחב

והסכמה על עקרונות בסיסיים משותפים.
כמו טהרת המשפחה - אם לא יתחשק לו לחכות לה למקווה
כמו כשרות
שבת - מה עושים אחרי הקידוש? סעודה רואים משחק?

אצלכם ברור שבעלך בא לקראתך ומפרגן לך שהבית מתנהל לפי ראות עיניך.

ממש לא בהכרח שגם הבחור שלה.

ואם כבר חינוך ילדים. ילדיך קטנים. כיגדלו וירצו בדרך של אבא ולא של אמא מה אז?

למה לאבא מותר ולילד לא נניח לנסוע בשבת?

אלה חיים מאוד מאוד מורכבים. חיי זוג מורכבים מאוד גם ככה.
למה להוסיף בעיות מראש?

 אין כזה דבר בררנית מדי. יש כזה דבר יודעת בדיוק מה אני רוצה...

או לחילופין, עדיין לא מספיק רוצה להתחתן אז... מוצאת תירוצים...

זאת דעתי העניה.

שילוב של שתי הדברים כזה..

 סתם.

פשוט מנסיוני העשיר...

אם את מחפשת הרבה דברים שאת לא מוכנה להתפשר עליהם בגבר ואין לאף אחד הצעה בשבילך אז כן.

זה האיש שילווה אותך לאורך כל החיים בע"ה, וזכותך המלאה לא להתפשר.

 

אמנם צריך לחיות במציאות ולא להיתפס לפנטזיות,

אבל אל תקשיבי לשדכנים או לאנשים שאומרים לך שאת בררנית.

יצאתי עם אחות של חבר, לא התאים לי ולא קרה כלום אח"כ

יצא לי הרבה מקרים כאלה, אבל חוץ מפעם אחת שכנראה הבחורה (חברה טובה של אשתו של החבר) ליכלכה עלי לאחר הקשר ואז הקשר עם החבר נפגע משמעותית, כל שאר הפעמים החיים המשיכו כרגיל.

2. אם הוא יהיה קשור.

1. לא נראה לי כי זה לאבד פרטיות...

שניכם אנשים בוגרים...אפשר להיפרד יפה ושלא תהיה בעיה

כ"כ מתאימות.

אני מכיר אחד שיצא עם חברה של אחותו, וזה לא הצליח, ועד היום הם מתפדחים אחד מהשני, על אף ששניהם התחתנו כבר.

עכ"פ ברור לי שהאידיאל הוא, שאם יש אפשרות שזה מתאים, אז שינסו. פשוט, אני לא מסוגל.

2.אחות שלי בת 3 אז...

אם זה נראה לי מתאים אז כן