פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1181)

"מנהג ישראל חובה הוא"

ובנים רבים נראה לי באמת לא חושבים שזה חובה, אבל בגלל שהמנהג כבר השתרש, הם מפחדים להיתפס כסתם קמצנים אם לא לכל הפחות יציעו לבחורה שישלמו עליה (ויש כאלו שמהדרים לחשוש וגם אם הבחורה מסרבת ואומרת שהיא תשלם על עצמה, עדיין מתעקשים לשלם, כי חוששים עד כדי כך מהכלל, שחושבים שאם "יוותרו" לה בקלות, היא תחשוב שבאמת הם קמצנים ולכן כל כך מהר ויתרו לה כשאמרה שהיא תשלם על עצמה...). וכל זה כאשר זה לא קשור ל"קמצנות" אלא לסיבות רבות נוספות כמו שכולם יודעים: למה שמישהו יצטרך לשלם על מישהו אחר שיכול להיות שעוד דייט/כמה דייטים, הוא יותר לא יפגוש לעולם? ובעיקר אם מדובר בבחור שבאמת אינו משופע בכסף - למה הוא צריך להוציא את זה? וגם - האם הבחורה כל כך נזקקת שצריכה שהוא ישלם עליה? האם זה לא בעצם זילזול בעצמאותה של הבחורה?

אבל כאמור, בגלל שזה כ"כ השתרש, כבר די קשה להתנהג אחרת כי אז אותו אחד שמתנהג אחרת ייתפס מוזר ו"יחשבו" עליו דברים... (כמובן שיש בנות שלא יחשבו עליו רע - אבל הוא לא יכול לדעת מראש, ומעדיף להוציא את הסכום כסף הזה בשביל לצאת מכדי ספק).

אין באמור לעיל בכדי להגיד איך אני נוהג בדייטים שלי

אולי בשלישית נחשוב על זה ...

אבל תכלס מישהי שאני אוהב אותה יביא לה גם את מגדל אייפל

סתם היא תצטרך כמובן להתפשר על שקית במבה גדולה ופחית קולה

להרגיש היוזמים והאחראים שתמיד אפשר ליפול לזרועותיהם בשעת צוקה. זה פסיכוסומטי..;)

מספיק שיש 10% מהבנות יראו בהתנהגות אחרת של הבנים כקמצנים כדי שאלו יפיצו לחברות שלהם הנ"ל קמצן ואפילו בפגישה הראשונה לא שילם עליה ויוציאו עליו שם רע. כשהעסק מתקדם והיחסים כבר קרובים יותר, אפשר בהחלט לשנות את בגישה ולאפשר לבחורה לשלם מדי פעם בלי לחשוש כל כך מהוצאת שם רע.

וכן שמעתי מגיסי שנעלב כשאשתו לעתיד התעקשה לשלם...

מעין מחווה ג'נטלמנית.

יש לי כסף, תודה. ואני לגמרי מסתדרת בעצמי.

אני תמיד-תמיד מוציאה את הארנק ואומרת שאין לי בעיה לשלם על עצמי, אבל עד כה, חוץ מפעם אחת (וההתנהלות של הבחור ההוא הייתה תמוהה בעיניי באופן כללי, בלי קשר לזה), הבחורים מתעקשים... 

אתם מפחדים לצאת קמצנים? לא יודעת, התשובה הזאת קלה מדי, חבר'ה. סורי. בעיניי זו תחושת גבריות נטו. נותן מול מקבלת, אם תרצו. טוב *לכם* שאתם משלמים עלינו. אבל אולי אני טועה. הבנים כאן מוזמנים לפקוח את עיניי.

(לפני חודשיים בערך נפגשתי עם מישהו מקסים ונחמד ולא קשור בעליל, שידעתי מיד שאין סיכוי, אבל בכל זאת, אנחנו כבר כאן ולא נעים וכו', ולפחות נהנה בערב חביב משיחה עם יהודי... [אני רק אציין להגנתי שלרוב אני נותנת צ'אנס שני אבל כאן היה משהו ספציפי, וזה פשוט היה לא שייך.] בקיצור, כששנינו סיימנו ת'שוקו, הוא שלף ת'ארנק, ושלפתי גם כן את שלי, והודעתי לו שאני משלמת על עצמי, והוא התעקש, והתעקשתי בחזרה. ופתאום קלטתי שעומדים על כף המאזניים חוש הצדק הפמיניסטי-משהו שלי - "היי, אני עומדת לומר לך שלום מחר בבוקר, אין סיבה בעולם שתשלם עליי..." - מול תחושת הגבריות שלו. אז השבתי את הארנק לתיק והוא שילם.)

זה לא מנהג גויי. כשאליעזר פוגש ברבקה, הוא נותן לה תכשיטים. זה חיזור ע"י שליח.

חוץ מזה, יש דברים שכל בני האדם המתורבתים עושים. למשל לחיצת יד לשלום. גם הגויים עושים את זה וגם היהודים. במקורות קוראים לזה "נתן לו שלום". לא כל דבר שגויים עושים, אסור לעשות משום שהוא "מנהג הגויים". אם כל מה שהם עושים אסור לנו לעשות, אז אנחנו נותנים להם את הכוח להחליט מה מותר לנו לעשות ומה אסור. הם אמורים ללמוד מאיתנו ולא להיפך.

מבלד זאת אתה הראשון שמרוויח מזה שכן זה מחייב אותם לתת שרות טוב

כל מיני קישוטים

כמה דפים למוזמנים,

אולם,

אוכל,

להקה,

שמלה,

צלם..

כל מה שצריך לאירוע..

משפטים שאמרו אחד לשני...

כדאי לשמוע איך המשפחות מהר נוף דברו אחרי שאבא שלהן נהרג 

אני מבינה אותך לגמרי ויש לי הרבה מה לומר לך אבל לא שייך לכל הקוראים [אם תרצי בפרטי, בכיף..]

ורק בעניין של להמשיך הלאה-אין חוקיות ואני מאמינה שאת צריכה לעשות מה שטוב לך,

אל תקשיבי לאנשים מסביב אף אחד לא יודע מה עובר עליך בפנים,

אולי תשמעי הצעות ותסנני לעצמך, לא בקטע של ברננות, אבל אני מאמינה שכשתגיע הצעה שתשמע לך טוב זה יפתה אותך לצאת ואת תרצי בזה...

זה כל- כך קשה להיפרד ממישהו שנקשרים אליו.

לפני זמן מועט גם אני נפרדתי ממי שהיה לי את הקשר הכי ארוך וחשוב עד כה, אבל זה סיפור אחר שאני כרגע שומרת לעצמי.

בקשר אליך- 

מנסיון בגלגול אחר שלי, תני לעצמך את הזמן הזה להתאבל על מה שהיה ואיננו.

תני לעצמך מקום להתפלל גם על מה שלא הגיוני שיהיה, להתפלל על עצמך שתתגברי, לבכות, לכעוס, לשקוע,

כן, לשקוע לפעמים מאפשר לצמוח שוב אח"כ.

לי לקח כמה חודשים (שוב, בגלגול האחר שלי...) עד שהתבוננתי על עצמי אחרי שקיבלתי הצעה, ולמרות שהיא עצמה לא היתה מפתה, הלכתי עליה כדי להיכנס לרצון הזה שוב.

זה כן חשוב לדאוג לא לשקוע נמוך מדי, אבל תני לעצמך עכשיו. כשיגיע הרגע שתוכלי לגרום לעצמך, או לתת לאחרים לגרום לך לזוז למשבצת אחרת- את תעשי את זה.

רק אל תשכחי לפרגן לעצמך, לגדל את המבט שלך על עצמך ולחיות את חייך.

איך להישאר חזקות באמונה- 

אני לא יודעת. אני רק יודעת וחשה שלמרות שבאיזשהו מקום ה' לא עונה לי, הוא מחזיק אותי חזק חזק ומוליך אותי לאן שאני צריכה ללכת, ונכון שכרגע אני נגררת קצת בבוץ, אבל אני יודעת שלא אטבע בו.

עוד עצה קטנה- מצאי לך משהו להתמיד בו כמו תפילת שחרית או מנחה כל יום, פרק תהילים עליך או על מישהו אחר- כל יום, לקרוא... אנא עארף.. משהו שעושה לך הרגשה של ביטחון, של משהו מוכר וטוב ולנסות להתמיד בו,

בשבילי- זה מה שמחזיק אותי עם החיים בעולם הזה בתוך כל האבל הפרטי.

כל הכבוד על שיקול הדעת. זה באמת קשה. אין לי ממש תגובות חכמות חוץ מלזכור שכנראה זה לא מי שאיתו יהיה לך הכי טוב ושמה טוב איתו יהיה בע"ה ואי"ה גם בקשר האמיתי שלך.
תזכרי שמשברים נועדו לעשות משהו גדול, ויש אפילו מושג של 'יסורים של אהבה'.
ושברמה המעשית ממשברים אפשר לצאת יותר מאמינים ויותר חזקים וזה יכול להקל עלינו במה שעוד יבוא, או לתת לנו את היכולת להקל על אחרים.
 

תזכרי שמה שהקב"ה עושה זה רק טוב! אין רע!! וכשמסתכלים על זה מהזווית הזו אז נכון שעדיין זה קשה ולא נעים וכו אבל נכנסים לפרופורציה שזה מה שאבא רצה וזה הכי טוב בשבילך! מותר לבכות והכי חשוב להתפלל שתמצאי את מי שמתאים לך בקרוב.. כנראה שהוא לא היה בשבילך אפילו שהיה נראה לך שהוא הכי מתאים לך. 

בהצלחה 

נ.ב רב אחד הביא משל על כוס מיים שגם אם תרצי שיצא ממנה יין זה בלתי אפשרי כי יש בכוס רק מיים אין בו יין אז גם טיפ טיפונת קטנטנה של יין לא תצא. כך הקב"ה כולו טוב ואין רע יוצא ממנו...

אני בן, אמנם רגיש מאד, אבל בן. ראיתי אותה אצל חברים ולבי יצא. מיד כשהלכה, לקחתי פרטיה וניסיתי, סירבה ושוב סירבה ושוב, עד שבסוף נתנה לי צ'אנס. זה היה לא מהעולם הזה, גבוה מעל גבוה, הכפלתי שנותי במהלך שני חודשי הקשר, ואז היא אמרה לי לא. חשכו עיני תרתי משמע. התחלתי לצייר שחור, כמו שהיה על קירות חדרה, וארבע שנים המשכתי לצאת, אבל אף אחת לא הגיעה לקרסוליה, ואז נודע לי שהיא התחתנה, וילדה, ושנתיים אחרי חתונתה נפטרה מסרטן. ואמרתי לה': אתה הכול יכול, ואז גם אני יכולתי. והתחתנתי עם בת זוגי האמיתית. יש לי היום שבעה ילדים

בע"ה שנתחזק ונתעלה.. ושנזכה לראות את הטוב הגלום בכל דבר.

כלומר - שאתה בעצמך עברת(אתה הכותב?), מישהו שאתה מכיר?

נשמע שעוברת עלייך תקופה לא פשוטה בלשון המעטה.

אני יכולה לשתף אותך מהניסיון האישי שלי, שאני מתייחסת לתקופה שלאחר פרידה כמו אל אבל. בעצם נגמר פה משהו משמעותי שהיה קיים בין שני אנשים. אני זוכרת שאחרי קשר משמעותי שהיה לי הייתי במצב רוח כל כך רגיש, לפעמים היו יורדות לי דמעות באופן לא רצוני כי הייתי כל כך מוצפת... וזה עוד לאחר שהפרידה הגיעה ממני, שלכאורה אני אמורה להיות שלמה איתה.. אבל זה עדיין היה קשה מנשוא. אין ספק שזו מציאות שקשה לקום ממנה.

לכן אני חושבת שחשוב לתת את הזמן שצריך כדי להתנקות ממה שהיה ולהמשיך הלאה.

חשוב שתהיה דמות שאת משתפת אותה שתתמוך בך בזמן הזה- זו יכולה להיות חברה טובה או כל דמות אחרת.
אם תיראי שההתבחבשות הזו גורמת לך ליישאב לייאוש- אז יכולה להידלק לך נורה אדומה. 

מאחלת לך מכל הלב בהצלחה!
 

בס"ד

שיהיה בהצלחה, חזרה קלה ויציאה מהירה.

באמת הרבה זמן לא ראינו אותך פה!!! (כאילו אותי כן...)

את שאר דבריי את יודעת איפה למצוא.

מסתבר שכמה שמנסים לברוח מהפורום, לא תמיד זה עוזר .

מעולם לא הייתי במצב שמתחיל להתקרב להיות דומה למה שאת מתארת אז מצטער שין לי עצות מחכימות מלבד להתאזר בהרבה סבלנות, אומץ, נחישות, ויצירתיות. וכמובן תפילות, כמה שזה בנאלי - אבל זה באמת חשוב.

שנשמע ממך בשורות טובות מהר...

אינלי הרבה מה להגיד אבל אני בהחלט מזדהה עם חלק ממה שכתבת

גם אם לא נתתם עיצות..עזרתם!

אמנם הזקנתי מעט מאז שעזבת,

אבל הזכרון תקין עדיין

איזה כיף שאת כאן

אז זה בהחלט רלוונטי לשלול על זה.

אני מכירה 2 סוגי פלפלים:אדום וירוק

טוב,ברצינות.

יש פלפליות שנובעת מהחצנה רגשית. הבנות האלה שתמיד יהיו מסמר הערב, יקרעו את כולן על הרצפה

ויש פלפליות אחרת שקשורה יותר לחוש הומור ושנינות.

אם הוא התכוון לסוג הראשון-כנראה שהוא לא ימצא את זה אצל בחורה שקטה

אם הוא התכוון לסוג השני אז זה בכלל לא צריך להיות סותר

מכירה המון שקטות פלפליות

אז כדאי לחשוב ולברר טוב טוב

חבל לפספס מישהי בגלל סטריאוטיפים

זו דעתי

(בתור אחת שגם פסלה פעם על חוסר פלפליות)

גם אם אכן הוא רוצה פלפליות מסוג מסוים, ויודע בוודאות גמורה שאין לה - אני חושבת שלא נכון לפסול, ברוב המקרים.

כמובן שלאדם שבדיוק התכונה הספציפית הזו היא לגמרי בנפשו, בחורה שלא כזו לא תתאים לו.

רק,

שלא ברור לי למה דווקא תכונה מסוימת כזאת כ"כ קריטית.

אם זאת היתה תכונה כמו: כעסנית נגיד, שזה דבר שממש משפיע על שלום בית, הייתי מבינה.

אבל תכונה כמו פלפליות, ועוד הרבה כאלה, לדעתי במהלך הזוגיות שנבנית עם השנים משמעותית מעט ביותר עד בכלל לא.

וחבל מאד לדעתי לסנן בצורה כזאת.

אז כן, אולי קל לי לכתוב ממקומי כנשואה שפלשה לפה,

אבל אני אומרת את זה עד כמה שאפשר ממקום נקי בליבי, שמאמין לגמרי באמירה הזאת.

 יש דברים קריטיים הרבה יותר. חבל "להפסיד" בחור\ה על דברים כאלו לענ"ד.

(כמובן שהכל בידי שמיים, ואם אין "חיבור" זה לא ילך, וכו' וכו'...)

הייתי רוצה להאריך... ויש לי עוד מה. אולי בהזדמנות.

יום ראשון קו 261 מי-ם?  ישבת משמאלי..

אשמח שנכיר

אבל אולי גם ההורים שלך הכירו באוטובוס

אבל הוא יזם עוד בנסיעה

ולא חיפש אחר כך

אני מכיר זוג שהתחתן באוטובוס

ותאמינו או לא.. מכאן הבדיחה המפורסמת של נולדת באוטובוס

הגיע הזמן שילמדו לגשת באוטובוס ולא להיות פחדנים, ולא לחכות לאח"כ ולעלות הודעה לפורום שהסיכוי שלה קלוש....

צריך ללמוד מזה...

מכל מיני סיבות

אחת גם ניסתה באוטובוס אפילו ..

כלומר למה לשאול אם האוטובוס מגיע לתחנה מרכזית שניה לפני שהוא מגיע לשם ?

אני הולך לתבוע לך את הפוני !!!

חח אבל לא את טועה ראיתי את המבט המורעב בעיניים שלה

חוץ מזה שזה לא הדוגמא היחידה .

כלומר למה שמישהי תשאל בן כמה אני סתם כך ? אע ! נראה אותך עונה על זה ...!

למה אין כאן צחוק מרושע?

תעוף עוד קצת על עצמך

צריך לכתוב על זה שיר

הומוריסטי, כן?

הנקודה שבחרת להקשות עלי מדברי שלי (בהנחה שאני חושב על מה שאני מדבר ובלי קשר שברגש הכל יכול להיות גם מנוגד לשכל) אבל שיהיה.

לעניין - כתבתי "למה אני לא יכול להתלהב מכל בחורה כי-......." שזה אומר שאני צריך שיהיה לי משהו "וואו" בפגישה הראשונה כצורך נפשי כי לצערי היו לי פגישות ראשונות שהציבו לנפש שלי רף מאוד מאוד גבוה.

אינני אומר שזה צריך להיות המצב כך ואינני אומר שזהו האידיאל - 

אני פשוט אומר שהקניין הבסיסי בנפש צריך להיות שגם אם זה לא "וואו" אתה מסוגל

לצאת עם רצון וחשק, ולי אין את זה.

בנוגע לייחודיות - שוב אני מדגיש, אם תקראי בפוסט דיברתי על חשבון של אדם לעצמו.

אבל גם בחשבון של אדם לאחר - האם לא יכול להיות שיש הבדל בין בחינת קשר ממושך לפגישה ראשונה?

האם לא יכול להיות שיש הבדל בין דרך מעשית-מוסרית לאדם הפרטי הנ"ל לבין אמת כללית שאמורה להנחות עקרון?

גם בנוגע ל"למצוא זיווג שמתאים לייחודיות הזאת" - האופי שלנו הוא לא מיקשה אחת. יש נקודות שאנחנו יחודיים ויש נקודות שאנחנו מרובים (חומר ושכל) כך שזה מדובר על בדיקה מעמיקה, ולא על "מתאימה לי רק מישהי X Y Z" אני לא מדבר על תבנית מעשית אלא על איכות אופי. (ושוב - איכות לא בהכרח חייב להיות יחסי "אני מעליך ואתה מעלי".).

ולא דיברתי על למצוא מישהי ייחודית אלא דיברתי על כך שאדם צריך לזהות אצל עצמו את הנקודות שהן ייחודיות לו למרות שהתבנית המעשית שלהן מופיעה בצורה שונה ממה שהחברה מגדירה כטוב ונכון

ואת הנקודות שבהן הוא חומרי ולכן אולי גם בר שינוי ועל פי בחירה של 2 הנק' הנ"ל לפעול עם עצמו.

לסיכום - דיברתי מעולם הרגש (שהגיוני שהוא סותר בהרבה פעמים את השכל, פה לא אמנם. אך לא מתחייב להתאמה - האם אישה לא בוכה כי בעלה לא מתייחס אליה בשעה שהיא יודעת שהוא אוהב אותה? מבולבלים? גם המין הגברי )

על כך שאני מבואס שנפגעה אצלי התמימות ביחס לפגישה הראשונה (שלדעתי אמור להיות צ'אנס שווה לכל דבר שהוא בחזקת "פוטנציאל להתאמה" מבחינתי) ולצערי כרגע הדגש בנפש שלי היא שאני יותר אהנה ואחווה ואצפה לפגישה הבאה עם בחורה חדשה וזה דבר נדיר שלא קורה הרבה. וזה כואב לי. זה הכל

שזאת פשוט התקופה שאתה נמצא בה שלחוצה יותר, ופנויה פחות להתלהבויות כאלה? (רק זורק כיוון)

או מה שזה הפך לשגרה?                    אני מנסה לומר, לא לגמרי ברור (לי) שאלו הבנות שאתה נפגש איתן שפתאום מלהיבות פחות.

[עריכה: עכשיו מתחזקת בי ההנחה שאכן לזה התכוונת. אז - אמנם לא הייתי שם, אבל אני משער שאפשר להתחדש. לפעמים זה קורה לך בעל כורחך, אני משער שאפשר לפנות לשם גם מתוך השקעה והכוונה.]

הצבא פשוט גורם לי להיות מצומצם מבחינת "הקצאות זמן" וזה הכל.

אך זה גם משהו שהיה בישיבה - הבנות שהשאירו אצלי את הרושם החזק מעטות במספר

ואני מודע לזה במאה אחוז, ואני מודע לזה שהיה שם משהו מיוחד.

אבל מודעות לא עוזרת לי.

כשאני מסוגל להריץ פגישה ראשונה של חמש שעות שהכל זורם והדבר היחיד שמפסיק את הפגישה זה שצריך גם ללכת הביתה - זה מלהיב.

כשאתה יושב ומדבר על דברים בנאליים כמו "אז מה עשית בקיץ האחרון?" ו"איך תראה את שולחן השבת שלך?" (לא באמת כן?) ו"האם מאמר הדור לדורנו או לא?" (תאמת שעל זה הייתי מת לדבר בפגישה!!) אז - לא קשור לתקופה. זה פשוט מבאס

נראלי שכן,בתור בן.

פשוט שואלים. זה חוסך המון כוחות נפש של תהיות שאלות והתלבטויות

מגוון "פרשנויות" לכל מיני אמירות (האם כשהיא אומרת "תבוא לבקר" זאת הלצה בעלמא או שמא...)

והמון תסכולים כשיצופו לך הצעות במקביל - תסיים עם זה כי אין מה להפסיק!

אם זה כן אז זה כן אם זה לא אז זה לא (ולעתיד לבוא אתה צריך רק כן אחד).

מה שכן, אם אתה הרבה בעולם הזה של התכתבויות ויצירת קשרים דרך האינטרנט צריך להזהר מריבוי,

זה טוב להיות ישיר אבל כשזה בכמויות גדולות זה יכול ליצור אצלך קניין בנפש שכל העסק הוא זול או קניין של ייאוש מרוב הדברים שבמקום להפוך לרציניים הם "סתם" ואז אתה עלול להתייחס לכל דבר בחזקת "סתם" עד שיוכח אחרת.

בס"ד

ב"ה זכיתי לשמח חבר טוב בחתונתו, והשבת בשבת שבע ברכות שלו

ב"ה הייתה שבת טובה!

אבל לא יודע אם התכוונת לזה..

פעם ראיתי פה 2 "סרטים" באורך של 11 דקות כל אחד על דייטים..

כמובן שהייתי מאוד משועמם באותם רגעים

אבל לענ"ד הסרטים על דייטים רק מכניסים לסרטים (וואלה?)

הם גורמים לך לצייר לעצמך תסריט בראש של איך דייט אמור להיראות

זה כל כך שונה אצל כל אחד

עדיף להיות טבעית,להיות מי שאת

ואם את ממש מתעקשת...אז כבר עדיף ספרים (צנועים כמובן)

זה פחות מקבע את הראש,פחות מתמקד בחיצוניות

ונותן מרחב לדמיון שלך

צירפתי לך סרטון (לא סרט!! כבר הבעתי את דעתי בעניין)

שאחד הניקים פה העלה מזמן (לא זכור לי מי)

אותי זה הצחיק

http://www.inn.co.il/TV/Cat.ashx/31/191140

הרצון שלה הוא רצון טבעי..ברגע שמתחברים לאדם בצורה עמוקה רוצים אותו הכי קרוב שרק אפשר..

הם נשמעים כאנשים מאוד בוגרים שמבינים שקשר ארוך לפני חתונה הוא לא כ"כ בריא..

ובד"כ רק הורס יותר מאשר מועיל וזה מהסיבה העיקרית: גירוי היצרים גם אצלה וגם אצלו (דבר שיכול להביא לחטא..)

זה גם יכול לרדת כמו שזה עלה..היות ושנה וחצי זו תקופה ארוכה שהם כביכול רק מדברים הם יכולים להתרגל אחד לשניה

וכבר לא להרגיש את הפרפרים של ההתחלה..

הדבר האידיאלי הוא..שהיא תאמין בו והוא יאמין בה ולנתק את הקשר לשנה וחצי הקרובים..זה אולי נשמע קיצוני

וקצת לא ריאלי אך זה יכול לשמור עליהם ולתת גם מנוף לחיזוק הקשר עוד שנה וחצי בעז"ה.

במידה ולא יצליחו(בכל זאת זה מאוד קשה..) אולי כדאי שתחשוב שוב על השנת שירות(תפסת מרובה לא תפסת..)

ממש לא פשוט העניין..יפה שאת חושבת עליה ורוצה לעזור לה...

שיהיה בהצלחה!

לדעתי זה לא לעניין, וצריך לעשות את זה מצד דרך ארץ שצריך לנהוג כלפי כל אדם..

שלא נדבר על זה שבוודאי הוא טרח מבחינת התארגנות, נסיעות, עבודה/לימודים וכו'..

כך שלדעתי תיפגשי איתו, בצורה מכובדת ורגילה.

אולי תופתעי ותגלי אחרת משחשבת

ואם לא- תוכלי לאחר מכן לסיים את הקשר.

בהצלחה

אם את תסבלי לפגוש אותו ו/או שזה גורם לך לטרחה גדולה,

והוא עדיין לא התחיל בהתארגנות לקראת הפגישה, אפשר להתקשר ולהיפרד.

אם הפגישה איתו לא תגרום לך סבל ו/או טרחה יתירה, אז לדעתי מן הראוי להיפגש ולהיפרד לאחר מכן.

אולי הם הבינו ממך שזה מה שאת מתכננת בכל מקרה

לדעתי ברור שיש סיכוי

(במיוחד אם את מוסיפה סמיילי עצוב אחרי כזאת שאלה- סימן שאת לגמרי לא שלמה עם

האפשרות לחתוך)

וזאת רק פגישה שלישית

ועוד משהו חשוב- אם אכן כולם היו בעד לחתוך- היית חותכת??

תחשבי עם עצמך מה מתאים לך לעשות, לא רק לפי מה שמציעים בפורום,

את מכירה את עצמך ואותו (קצת) יותר ממנו

ברמת ההגיון הוא אמור לעורר בי עניין, אבל במציאות זה פשוט לא קורה.

אם כן, אז תנסו ביחד פשוט לבדוק אם הן פתירות ולפתור אותן.

אם לא, אז כנראה שהוא גם לא אמור לעניין אותך (גם אם זה מה שהשדכן אמר).

ולגבי זה שכולם המליצו לך לחתוך מקודם, בעיקרון אם הבחור לא מעניין אותך זו אחת הסיבות הכי טובות להיפרד ממנו.

וזה גם היה נשמע מדברייך שאת החלטת כבר סופית לחתוך, אבל רק התלבטת לגבי העתוי המתאים.

ואם זה לא כך, השאלה שלך הייתה אמורה להיות מנוסחת אחרת..

ואת רק מתלבטת איך לעבור את הפגישה השלישית..

עוד לא נתת לזה הזדמנות...

אם את רואה התאמה בשאר הדברים, זה בהחלט עוד יכול לבוא

נפגשנו פעם שלישית, לא הרגשתי התקדמות,

אבל ב"ה הוא עשה בשבילי את העבודה השחורה...

אין שמחה כהתרת הספיקות... !!!

לא הייתי פוסלת אם מדובר בבחור בוגר.

גיל הוא לא האינדיקטור הבלעדי לבגרות...

בהצלחה!

מוקף בהרבה זוגות מאושרים כאלו

אם זה לא משפיע על התקשורת בינכם,

ורמת הבגרות הנפשית מתאימה-

אז למה לא?

כל עוד אני חושב שאני מספיק בוגר כדי לצאת עם מישהי גדולה ממני, אני לא רואה בכך בעיה.

כמובן תשובה אישית

כדברי האדמו"ר מפיאסצ'נה זצ"ל - "הגיל לא מבגר" (לא זוכר מאיזה אחד מהספרים)

גיל הוא לא בהכרח מדד לבגרות נפשית או להתנהלות מעשית.

תמיד אני מגחך לשמוע כל מיני בחורות טוענות שביינישים עוד "לא יצאו לחיים והם לא בוגרים מספיק" למשל, על פי זה יוצא שהרב קנייבסקי הוא צ'ונג רציני ופיו עוד מלא חלב...

או שיצא לי פה ושם להסתובב בפורמים שבחורות בגילאים כגון 37 טוענות שהן לא אוהבות לצאת עם "צעירים" כי הם לא בוגרים מספיק... לא בוגרים מספיק?! יש אנשים שמנהלים משפחות עם 7-6 ילדים בגיל הזה כשאת עוד מתברברת!

ולמה בחור יכול לצאת בלי בושה עם אישה 7 שנים מתחתיו? אז בסדר לנשים זה מפריע קצת יותר (בצדק או שלא זה לא הנושא)

אבל שנה זאת בדיחה.

ואם הוא שנה מתחתיך וקפץ שנתון אז הוא במקום שלך בחיים? ואם הוא בגיל שלך ונשאר כיתה?

בקיצור - נא להפריד בין עובדות להשערות.

גיל הוא עובדה אך ההשלכות שלו זה ההשערות והדמיונות שלך, ומנתון כלכך נייטרלי כמו גיל אין שום בסיס לשום השערה.

ואם זה מפריע לך, אני חושב שזה מגיע יותר מצד חברתי או ממחסום פסיכולוגי כי באמת ששנה זה כלום.