פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 119)

אפשרות נוספת שהיא די שונה מהקודמת -
להיות חלק ממגזר לא מגזרי ואליטיסטי. הפטנט שהכי עובד. איפה שיש בחורות (ובחורים) עם קצת יותר ענווה.

אם אתה סוג ב' אז אתה סוג ב'. אין יותר מדי חילוקים בתוך זה.. בתוך הקטגוריה הזאת היה לי הרבה יותר קל מאשר אצלנו

ואתה כ"כ מקצין ומגזים שזה הופך לשטות.
נו נו,
אולי חלק ממה שאתה אומר נכון.

ולשיטת הדייטים בציבור החרדי גם כן. ולמערכת הערכים והאמונות בציבור הזה גם.

אולי לך זה לא היה עוזר. לי יש מצב גדול שכן.

לא מהצד של החרדיות, מהצד שלא מכניסים לקשר את כל הנושא של השתייכות דתית/רמה דתית.
זה בכלל לא מעסיק.
ההשקפה מאוד ברורה וחד משמעית
נכנסים לקשר נטו לבדוק כימיה וחיבור(או מציאת חן בשפה החרדית)

בכל מקרה, אני לא חושבת שמישהו 'לא מקוטלג' יכול לקטלג את עצמו בכח
ויותר מזה יש הרבה יתרונות בלא להיות מקוטלג גם בלנ"ו וגם בכלל שלא שווה לוותר על זה.

 

שאצלנו נחשבים כדברים לא מובנים מאליהם. בגלל שבציבור החרדי זה יותר קיים/ יש יותר מודעות

אני כן חושבת שיש גם חסרונות בגישה הזאת
כמו למשל כל העניין של רגש/חיבור/רצון וקשר עמוק ופנימי קצת מתפספס שם
וזה לא רק בזוגיות. זה גם מול הבורא ובכלל

המילה 'אהבה' זאת מילה גסה.
וברור שזה משפיע מאד על היחס לעולם השידוכים

אני מבינה מה שאת אומרת, ולא בהכרח שוללת על הסף (לי באופן אישי יצא לראות את זה דווקא בקשרים חברתיים סתמיים יותר (חברות לעבודה/לימודים וכו').
יחד עם זאת, נראה לי שזה שהקשר הזוגי, או להבדיל, הקשר עם הקב''ה, מתנהל אחרת מזה שאני רגילה/מכירה לא מחייב שהוא מתפספס..

וגם, המילה אהבה היא לא מילה גסה. אבל לא תמיד מחפשים אותה לפני החתונה. לפעמים היא גם באה לידי ביטוי באופנים שונים..

התחלתי לכתוב, אבל באמת פחות בקטע של לדבר על מקומות שצריכים תיקון/גישות
שכל אחד יעשה מה שנכון לו(:

אבל אני מאמין שהייתי יודע לגשר עליהם.
סורי, אני מאמין שעל רוב הדברים אפשר לגשר והם לא ענין של התאמה מהשמים. אם אתם אנשים נורמליים, השיטה החרדית לא אמורה לגרום לכם להתגרש אחרי שנתיים

מבינה את הגישה שלך, אשריך!
ומאחלת לך רק טוב!

הפגישות הם לא כלי שמשמש לסינון, אלא סתם בשביל הפרוטוקול (עד שיראנה וכו') במקרה כזה, כן, קל מאוד להתחתן כמה שיותר מהר.

כי כל החיים שלך אתה מוסלל לכך שבגיל 18 ימצאו לך כלה חביבה ונחמדה ותקימו בית נאמן בישראל. אז כן, במקרה כזה רוב הסיכוי שהוא היה מתחתן מהר יותר.

 

 

מכונה שמכניסים כסף ואז אפשר לנסות לדוג חתן במלקחיים (זה גם יהיה ריווחי יותר)

 

 

נ.ב. יש דבר כזה כלות מיובאות, כך שזה לא רעיון כל כך הזוי מכונת חתנים

ראיתי משהו על הנוהג הזה בסין. בגלל מדיניות הילד האחד שהייתה נהוגה שם במשך שנים וההעדפה התרבותית לבנים, (שהובילה להפלות יזמות ולא בטיחותיות של תינוקות בנות, נטישת התינוקות האלו, או ממש רצח שלהן אחרי הלידה) המצב כיום הוא שיש להם הרבה יותר בנים מבנות בפער מאוד גדול.

אחת הדרכים להשיג לרווק המבוגר בן ה40 והמכור לעבודה שלך כלה, היא לחטוף נערה צעירה מדרום קוריאה. משלמים לחוטפים ממוחים שתופסים בכוח נערות או אפילו ילדות שהולכות ברחוב, הם מבחירים אותן מעבר לגבול, וההורים משלמים לפי שווי הסחורה. (האם היא בתולה, יודעת סינית, יודעת עבודות בית, יש לה מקצוע, וכו')

אולי הצד החיובי היחיד הוא שהחמות לא יכולה להתלונן על הכלה שלה כי היא שלמה עליה בעצמה.

חטיפת נשים – ויקיפדיה
זה לא רק בסין, יש את זה בכל מיני מקומות בעולם.

גם להכניס כסף ולהוציא חתן נשמע קצת כמו סחר בבני אדם

והוא כבר זורם כי צריך להתחתן וזהו וכו'

 

כמו שהיידי מוזס - הבת של הח"כ מוזב סיפרה שקרה לה

וזה סיכון קטן שמערכת השידוכים החרדית בוחרת לקחת

 

נ.ב. גם בציבור בדת"ל זה קורה, עיין ערך מספר כתבות שנעשו בעיתונות הדתית על נישואים בהם למפרע התברר שהבחור לא נמשך לנשים

אבל נשמע לי שאם מפגישים רק בשביל הפרוטוקול (משמע מצפים ממך שתסכים ולא תפוצץ)

יש יותר סיכוי שיהיו זוגות שהסכימו רק מהלחץ ולא כי הם אוהבים.. 

 

תקני אותי אם אני טועה

אוהבים אחרי שמתחתנים

 

 

הכוונה למציאת חן.

 

אבל גם הקביעה שאוהבים אחרי החתונה מצריך עיון גדול.

(הנה פתחו שרשור)

מבחינת מציאת חן - רוב הגברים נמשכים לרוב הנשים ולהפך. קל וחומר כשמדובר בקהילות יחסית סגורות בהם לא נחשפים (או בכל מקרה יחסית) לקריטריוני יופי בחברה המערבית, כך שהם לא מרגישים צורך למצוא את דוגמנית הצמרת הבאה.

מבחינת אהבה - כשאתה מגיע מכוון מטרה להקים עם מישהו בית ומנתב את כל האהבה והמאמצים שלך לבנות משהו יציב וטוב, אז כן, זה מוביל לאהבה (אני אומרת את זה על בסיס מחקר שטח אנתרופולוגי שערכתי על חברות וקרובי משפחה)

היו לי הזדמנויות, אני זה שלפעמים קצת נסוג מהחשש מכל האחריות שנילוות לזה

לפעמים אני חושש שאני אמנם אוהב זוגיות אבל לא בנוי לכל האחריות והשיגרה שנכנסים אליה.

 

אני סנופקין בנשמתי

לסנופקין אין

ואמונה אמיתית בזה שאני טוב ומגיע לי טוב. ביטחון עצמי, אינטיליגנציה רגשית, נחמדות ללא ריצוי.

ולתת לסביבה. לשתף שמחפשים. להירשם לאתר ולא להסס להתחיל אם רוצים. במובן הרוחני-תפילה ומעשים טובים.. ובעיקר לבקש שלא תצטרך זיווג שני..

היתכן שלא תסביר את ההקשר בו נאמרו הדברים? הדברים נאמרו בהקשר לשידוכים של קהילות מסוימות בציבור החרדי

סליחה..

 

גם אם זה לא את

אם את באמת אוהבת אותו, את רוצה שיהיה לו טוב גם אם זה אומר שלך יהיה קשה

זה סופר קשה
אבל זה מגיע ממקום
שאתה באמת רוצה שיהיה לבן אדם טוב.
איתך, ובלעדיך.

אם זה חוסר הקשבה למה שכתבתי
או חוסר יכולת לענות ברגישות
התגובה שלך צרמה לי,
גם בצורה אובייקטיבית-
אם היית מגיב אותה למישהי אחרת

גם אם זה נכון ברמת ההיגיון
(ואף עשיתי מה שאתה כותב בעבר)
בדרך כלל שאדם פורק (וחשבתי שמספיק בלטה פה
השפה הרגשית שכתבתי את הדברים)
הוא לא מחפש פתרונות הגיוניים.ולא סתם פרקתי פה
אני דווקא רגילה ליותר רגישות והכלה מהאנשים כאן
אבל תודה לך

אין במה שכתבתי שום חוסר רגישות

בהצלחה לך!


[חבל שפריקה מתקבלת כך בעיני אנשים. לא היה כאן שום שיפוטיות]

באמת שלא התכוונתי לבקר

פשוט הכאיבה לי התגובה שלך
הרגשתי שזה לא רק פתרון הגיוני, זה גם מבחן לכמות האהבה שלי
ולאכפתיות שלי לצד השני.

שזה לא נעים שעושים לי את זה, במיוחד כשאני כאובה ופורקת 
ולכן גם הרגשתי שזה חסר רגישות
 

לפעמים האמירה הזו יכולה להאיר בתוכנו משהו ולקבל את זה ממקום שלם יותר.

לא בסדר בלשון המעטה

איך אתה רוצה שאגיב אם לא מהאנונימי?
לא סתם פתחתי את זה מאנונימי

היא גם ככה מאנונימי.

היא פשוט יכולה שלא להגיב.
מעוניינת להגיב, שתואיל בטובה שלא להגיב מאנונימי.

ואז טוען שזה לא בסדר שהחזרתי לך תגובה כי יכולתי לא להגיב?!
אתה שם לב למה שאתה אומר?

לק"י

לא רוצה לנצלש, אבל האנונימי בהחלט מיועד למקרים כאלה.
אם מישהו סתם מבקר מאנונימי זה משהו אחר.
אבל כשמדובר בפותח השרשור שרוצה לענות לגיטימי לגמרי לענות מאנונימי.

בעזרת ה' הלב עתיד להתרפא, לא ביום אחד, זה תהליך.. שחלקו ממש בשלב הזה, ההכרה בכאב בעצום. זה קשה.
הרבה דמיונות, הרבה תפילות. בהצלחה רבה.

הכוונה לזה?
דאבל הכרויות - אתר שהוא כמו חבר.שדכן.וירטואלי

 

וכאן יש עוד כמה:

מחפשים שידוך?

שברשימת השדכנים יש כמה מיזמים (כולל כאלה שהיו חדשים לי).

 

רשימת שדכנים התשפ"ג

ידוע מי מעדכן את זה ?, יש שם גם פרויקטים שנסגרו למרות שרשום שזה מעודכן

שדרכו ניתן ליצור קשר. 

לי אין מושג מי עומד מאחורי זה.

לדעתי, אם מישהו כאן ידע, זו @ברוקולי, וגם אז, אני לא בטוחה שמי שמארגן רוצה שיפרסמו.

שזה די מבאס, כי זה ממש חדשני ויחודי (לפחות דייט בתשע)

 

הרשמה - דייט בתשע

לקחתי

עוד מיזמים דומים

של היכרויות דרך הזום

זה לא מעכשיו..
אבל אולי יש איך לברר על משהו עדכני..

ערב חשיפה לזוגיזום - טיקצ

לא מכיר אבל בטח יש להם משהו כזה

סתם
אולי כריזמה, אנרגיות

למה עוצמה מתחברת לך עם כריזמה?

בכללי, ממליץ מאוד תמיד לבקש דוגמא.

אם החבר חשב על זה ישר, כנראה זה משהו שממש מסמל את הבחור...

יפה, נכון, באמת כל אחד יכול להגדיר את זה אחרת
ולכן חשוב לבקש דוגמא
יותר היה נכון שאנסח "למה אתם תתכוונו כשתגידו את זה על מישהו"
זאת אומרת, מה זה אומר לכם. ברור שכל אחד יחשוב אחרת ולכן הדוגמאות יהו אחרות
אבל אם אתה, בספציפי, תגיד על מישהו 'הוא עוצמתי' למה תתכוון?

אולי, נשמע לי גם, אופי אופטימי וחולם (בקטע של שאיפות ותכנון לטווח הרחוק מאוד)

אבל זה באמת לא אומר הרבה. לבקש דוגמה יעזור יותר מלנחש.

גודל הכמות, סוג הכמות (סופי /אינסופי) ואיכותו (בן מניה או לא).

מביאה כוח לעצמה ולאחרים משהו עמוק

"עוזרת לניצולי שואה, טיפסה על האוורסט, סיימה תואר ראשון בתיכון, מתכוננת לחידון התנ"ך ותוך כדי אופה לחם מחמצת"

יכולת והרצון להודות בחולשות

לא ציפתי עד כדי כך.

 

ואז לפנות לשדכנים, להירשם לאתרים, מיזמים, קבוצות וואטסאפ\פייסבוק, מפגשי פו"פ וכו'.

 

הבחורה למטרה הרצינית לא צריכה לטפל לו בבעייה (אותה הגדרת כבעיית בטחון). מטפל מקצועי יכול לעבוד על הנקודה הזאת, לשפר את הבטחון העצמי.

 

יש כאן בפורום משתמש שאולי יכול לעזור, @היום הוא היום.

תודה על הפניית תשומת הלב

בהצלחה!

ברור לי שהייתי פוסל על זה בלי להניד עפעף.

למישהו אחר ברור שהוא יפסול אם היא תלך "רק" עם שלושתרבעי ולא עם ארוך

למישהו אחר לא ברור לפסול על חולצה קצרה.

 

נכון, צניעות בלבוש זה תחום רגיש. תברר עם עצמך עד כמה קריטי לך. לך ולא למישהו אחר.

לכן לא הבנתי את השאלה שלך...

 

אבל אם אתה שואל האם לדעתכם לגיטמי לפסול על דבר שכזה?

לדעתי בהחלט.

ועכשיו ברצינות: גוועאלד.

אז ברור שאין לך מה לצאת איתה.

אם היא תגיד לך שהיא תלך עם חצי אז עדיין תפסול אותה ?
אני לא כל-כך הבנתי את השאלה
אני ספציפית חושבת שזה לא נכון לפסול על זה .. כי יש הרבה טובות עם חצי בעייני זה לא באמת מראה על יראת שמיים
אבל תלוי בך ..
מה הקריטריונים שלך ומה חשוב לך מאה אחוז מה אולי פחות .. ומה אתה מוכן להתגמש.
יש בנות שמוכנות לצאת עם בחור שלומד פעם בשבוע ויש בנות שרוצות כל יום..
יש בנות שמחפשות מישהו עם ציצית בחוץ ויש כאלה ציצית פנימה .

הרי ברור שגם מי שלומד בעתניאל מצליח למצוא את אשתו

השאלה עצמה ,האם מישהי היתה יוצאת עם מישהו שא/ ב
מיותרת .
כי אם החלטת לעשות משהו מדהים .. למה לחפש אישורים?
בכללי לחפש אישורים זה מאוד מעייף ולא תמיד נכון

מתנצל שאני לא גדול כמוך ושאני מתעסק בשטויות.

לא שאלתי באופן שיפוטי.

תנצל את הזכות ;)

בנות שלא
(לכל ישיבה יש בנות שזה ממש הסגנון שלהם ואחרות שאין מצב)

אם זו ישיבה שמתאימה לך- לך על זה!
כתבת בשרשור קודם שאתה חושש מאיך תכיר מישהי... אני לא מכירה את הסגנון של עתניאל, אבל מסתבר שמי שתתאים לך, תתחבר לסגנון של הישיבה...
זה לא מעלה ולא מוריד. זה סגנון. אם הישיבה בסגנון שלך, מעולה. ויותר מזה, אם תלך לישיבה שלא הסגנון שלך, אתה עלול להרגיש שלא טוב לך שם, לא ללמוד כמו שצריך, ואז להפסיד גם מהכיוון הזה...

תבחר בחירות נכונות! אל תושפע ממה שאחרים אומרים. תקשיב למי שנותן לך עצות טובות, להורים ולרבנים שלך, ותעשה מה שאתה מרגיש שהכי מדויק לך ונתן לך את המענה הנכון.
בהצלחה!

ויש כאלה שהן אדישות לזה. אם תחשוב על זה, סיכוי מאוד גדול שלא תרצה מישהי שמוריד לה העובדה שאתה לומד בעתניאל, לא בגלל שאתה מחזיר לה על זה שפסלה אותך, אלא בגלל מה שעומד מאחורי זה, כנראה זה מעיד על זה שאין לכם מכנה משותף.

וזה לגיטימי לגמרי

עוזרת ומעודדת אותך בלימוד התורה, בוודאי שזה עוזר

בפן האישי לא מכירה את הישיבה יותר מדי בסגנון וכו', מאמינה שיש עוד כמוני...
אתה צריך למצוא מישהי שבעיניה זה שאתה לומד בישיבה זה מוערך, ואולי אפילו מעריכה את הישיבה הספציפית הזאת.

תמיד יהיו בנות לכאן או לכאן, שממש רוצות או ממש פוסלות, או כאלה שמסתכלות על הבחור ספציפית בלי קשר לישיבה בה הוא נמצא

לכולנו יש תקופות כאלה, חשוב להיות מסוגלים להרפות

תודה(:
והעניין עם הרפיה ואי כל-כך נכון בכל תחום

ושולחת כוחות❤❤

ולהשלים עבודה כשחושך בחוץ?

יש פריחה מהממת אם יודעים לאן ללכת...

 

מה נותן לך כוחות?

אני סבבה כבר עבר שעות (;
מה נותן לי כוחות? להתפלל לקרוא לכתוב

לא כולם זוכים לזה...

ושמחה לשמוע שאת כבר בטוב🙂

זה נראה לי דברים שקל לפנות להם זמן, כי זה לא דורש הרבה אמצעים חיצוניים.

 

אני גם נראה לי מזהה כאן דפוס שיש לך בקרים קשים - אולי תדלגי עליהם, תתחילי מהצהריים ושלום על ישראל?

אתמול ולא בבוקר

ואל תנתח אותי תודה ♥

פעם שניה כבר

קשה התחושה,
לגמרי מבינה

אבל.. רק אומרת,
שיש לך מלא כח, בכל אדם יש פי מיליון אנרגיה
מהתחנת כח הכי גדולה בעולם

להגיד 'אין לי כח' זה קצת לא להוקיר טובה לאלוהים
ולזלזל בכל האנרגיה שאת מוציאה ויש לך שליטה עליה יום יום

אז את יכולה לבקש עוד כח, או לבקש כח רצון.
אבל יש לך מלא כחח

מלא

אבדתי בעניי".

אין זמן ותאריך לדברים כאלה

יש פה עניין של הרגשה.

יותר חשוב להרגיש את זה מאשר לחשוב על זה…

להרגיש שיש אמון,
לתת לאדם השני את כל הפרטים הרלוונטיים והרציניים והמהותיים לגבייך כדי לתת לו לבחור בלב שלם שאיתך הוא רוצה להתחתן, עם כל מה שאת מביאה איתך.
וגם את- שתדעי שהוא איתך, ולא לחשוש איך הוא יגיב.

ממש לא לחכות ולחשוב על לתת אמון רק אחרי החתונה

ומטבע הדברים הוא משתנה מקשר לקשר
כמו כל עניין תהליכי זה לפעמים צעד קדימה שתיים אחורה וכן להיפך

<כותרת פרובקטיבית>

כשאני יוצאת עם מישהו אני סומכת עליו שהדברים האישיים שאני מספרת לו, זה נשאר בינינו, ולהפך - לא אספר לאחרים מה שהוא אמר לי (וגם כאן בפורום, על אף האנונימיות אני מאוד מנסה להיזהר ולטשטש).

 

האם על ההתחלה אשתף אותו בכל דבר?

לא. לא צריך לספר הכל בפעם הראשונה.

 

אבל אני לא נפגשת עם אדם רנדומלי מהרחוב, יש פה איזשהו בסיס משותף.

זה לא מישהו שהתיישב לידי באוטובוס, או מחכה איתי בתור לרופא.

לכן לדעתי יש מקום לשתף אותו במשהו (אחד לפחות) שהוא פנימי יותר, לוקח לרבדים העמוקים יותר, ולראות איך הוא מקבל את העניין.

כלומר - 

(לפי שימוש בדוגמה של ד"ר ציפי ריין - להפוך קשר לעמוק - לקראת נישואין וזוגיות)

כשאורח בא הביתה, מכניסים אותו לסלון.

לא מביאים אותו לחדר (המבולגן), למחסן, לעליית הגג. זה שמור לאנשים הקרובים יותר.

כבר בפגישה הראשונה, אני רוצה לחרוג מגבולות הסלון.

 

 

אם לא משתפים בדברים אישיים, מה מבדיל בין הקשר הזה לקשר של מישהו שעושה איתך עבודה בלימודים?

בעיניי זה משהו שחייב שיהיה, והרבה לפני החתונה.

אני רוצה להתחתן עם מישהו שיכיר אותי ברבדים שונים של חיי, לא רק כשהכל ורוד ונוצץ. שידע גם על המקומות הנמוכים שהייתי בהם, על הדברים שהתמודדתי איתם, שידע מה מעצבן ומכעיס אותי - אבל גם מה משמח אותי, ממה אני נהנית וכו'. זה לא שאני צריכה שהוא ידע כל פרט ופרט על חיי, אלא יותר שיקבל את העניין שאני מכלול של דברים - ושנוכל לדבר על הדברים, שהם יהיו גלויים ומדוברים. שיוכל לתת לי אוזן שומעת וכתף תומכת.

זה המשמעות בעיניי של תקשורת, של זוגיות.

על סמך מה את רוצה שהוא יעריך אותך אם את לא משתפת בעולם הפנימי שלך?

 

משתדל להזהר מאאוטינג.

וגם מתי זה רלוונטי... לספר לו נגיד כמה אני מבואסת ממבחן שלא הצלחתי, חברה שקרה איתה משהו... וגם מתי הוא ידע איך להגיב לזה?

מתי שאת רואה את התגובות שלו ורואה שהן מתאימות לסטיאציה בדרך כלל אז את ממשיכה לנסות.

ולפני שמחליטים בכלל על חתונה? או עד שזה לא סופר רציני לא כדאי?

בתחילת קשר משתפים טיפה יותר אינטימיים וככל שהזמן עובר ככה משתפים יותר ויותר עד שמגיע רגע ההחלטה צריכה להיות פתיחות שיא

לתת בו אמון? אם אחרי שהוא יודע הכל הוא יחליט שלא מתאים לו? הוא עלול להשתמש במידע לרעה....
אני רוצה להאמין שאין לו עניין לעזות רע, לצערי נתקלתי ביותר מדי כאלו, אבל אם נגיד הוא מספר את זה לחבר שלו בישיבה וזה עובר הלאה?

אם קשה לך לסמוך על אנשים ולתת אמון את יכול לעשות זאת בתהליך איטי שתהיי בטוחה בכך. אך לא לתת אמון בכלל זה לא פתרון.
זה גם הפוך - הוא גם חושף בפניך חולשות..

לא בבום

1. מנשה מוחל לאפרים על הכבוד של הבכורה במתן הבכורה, זה מלמד אותנו על החשיבות לוותר.
2. המחילה של יוסף לאחיו ובכך שהוא לא ינקום בהם, מלמדת אותנו לסלוח ולא לזכור בהמשך לנקום במי שפגע בנו.

לא הצלחתי להגיב כי הכל נתקע פה

אני רגיל שלא מגיבים לי, הלכתי לבכות בחושך כי לא הגבת לי.

<צ>

אני נסיתי מבטיחה

להודיע מראש אם הגעת אחרי אוכל ואת לא רעבה לעוגיות, תודה

אתה לא חייב להביא אוכל וגם אתה מביא אז בקטנה כאילו.. זה נשמע לשחק משחקים, למי יש כוח לזה

א. אני מביא תיק בשביל שתיה ועוגיות.
ב. אני לא אקח אם היא לא רוצה.
ג. אני לא יודע כמה צריך ללחוץ או לוותר

אם אתה מפרגן באהבה, תפאדל, אם לא - לא חייב ולא "צריך".

אולי תשאל אותה בעצמך אם היא תרצה לאכול, זה חמוד. מה שבטוח - היא לא צריכה להודיע לך מראש. ואם הבאת תיק לחינם, גם לא נורא..

למה שתצטרך ללחוץ? תאפשר לה אווירה נעימה ואם היא תרגיש את זה היא תקח אם היא תרצה

כמאמר התם: "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי..למה לנו לדבר מאחרים"

תודה רבה על השיתוף

אוי זה גדול

ובגרסה הדתית האופטימית:

הנסיך שומר נגיעה
קומי

אין פה שום חוסר שמירת נגיעה ה' ישמור

צנזרו לה אותו

לפי התגובות פה....

אבל היא ישנה מושלם מידי בשביל המשפט המבאס

מי מתנדב לתמלל לי את התמונה והמשפט (וכמובן להרוס את הפאנץ' תוך כדי) כדי שגם אני אוכל לצחוק?

תכלס התמונה שהפי העלתה היא פשוט תמונה של היפהפיה הנרדמת?

אין נסיך, קומי

אין פה שום דבר רע מוזר

יש לי סינון קשוח שמסנן כל תמונה של אישה/דמוי אישה/גבר שעמד פעם ליד אישה

את לא צריכה לסנן דווקא גברים? 🤔

הלם

שהחסימה שלך בעצם מאשרת לך כמה אתרים וכל השאר בלי הקשר חוסמת

היא פשט קיצונית מאוד בצנזור תמונות (יש אופציה להוריד לכמה שעות את הסינון של התמונות..אבל זה פרוצדורה שלמה..

לא ראיתי, אך שמעתי עליו וראיתי סצנה אחת.
בגרות היא עניין יחסי, יכול להיות שמראים בסרט ילדה בוגרת לגילה.

והנק' בגרות היא היכולת להכיל עצב ושמחה כלפי מצב אחד מורכב

(זה אנימציה)

מעורר מחשבה

בדר"כ אני לא בלחץ על זה, אבל עכשיו היא התחתנה וזה מרגיש לי לא ראוי(או לא מועיל) להשאיר את התמונות אצלי

זה כמו למחוק הודעות ממישהי שיצאת איתה... לא משנה מי הוריד, אחרי שמוחקים עלולים להרגיש החמצה כזה...
אנו נגיד קראתי את כל ההודעות שהיו לי איתו לפני שמחקתי. תמונות מחקתי מיד...

למחוק וזהו

אבל פחות מתחבר לסגנון של לכתוב למישהו 'בלבולי מוח'

סליחה, @חדשכאן, אבל אני חושבת שאם מוחקים בלי להרגיש עם זה שלמים, זה עלול להיות יותר בעייתי. משחזרים אחר כך הודעות באובססיה ממש, נזכרים בתמונות, ובכללי זה יותר משתלט על החיים. אם מרגישים שלמים עם זה, הרבה יותר קל אחר כך. אני בעד לקרוא הודעות לפני שמוחקים, בשביל לעבור על הכל, לסגור פינות עם עצמך, ולהיות שלם עם המחיקה. לא להתחרט אחר כך.
אבל נורמלי לגמרי שאנחנו חושבים אחרת. ככה נבראנו... ואשמח לשמוע את דעתך.

תמחקי גם את השחזור

זה מיותר. סתם מנחם בכאילו. אין בזה שום תועלת אמיתית.

היו לי התכתבויות (לא עם מדוייט) שמחקתי בלי לחשוב יותר מדי לפני, ואחר כך ממש הצטערתי, ברמה שעברו מאז 5 חודשים, ועדיין אני משחזרת את ההודעות...
לעומת זאת, עם מי שהיה ארוסי, שזה מאד רגשי וחזק, מחקתי די מיד אחרי שהתפרק, קראתי הכל, הרגשתי שלמה ומחקתי. ועכשיו אין בי רצון שוב לקרוא את ההודעות... אני לא מרגישה שיש לי חורים או פינות לא סגורות.

מה זה יתן לך? כדי לראות כמה הוא אהב אותך?
או כמה ההומור שלכם היה משותף? או המחמאה שהוא אמר לך?
מה בדיוק את מפיקה מזה?
(את כותבת לא עם מדוייט אבל על זה מדובר)

זה כמו שאדם שהפסיק לעשן ורוצה להיגמל, ישאיר אצלו סיגריות כדי שיוכל לעשן ולהיפרד מהם כמו שצריך. זו שטות. שיזרוק אותם ולא יקנה עוד.

ואם את יכול לשחזר בראש, לא הבנתי מה מחיקה עוזרת?

הראתה לך שמהניסיון שלה היא מכירה את עצמה ככה שזאת שיטה הרבה יותר אפקטיבית בשבילה, ואתה עוד שואל מה יוצא לה מזה.
אז כבר תמוה...

לא נראה שאתה באמת מנסה להבין, נראה שאתה מנסה להשיג משו אחר, אבל את זה אני משאיר לה להחליט אם להמשיך לדון איתך

יום אחד תבין

אחרת אני מרגישה החמצה.

אתה יודע, לילדים שאחד ההורים שלהם נפטר, בעבר היה ברור שהילדים לא מגיעים ללוויה, שהם צעירים מכדי לראות את הלוויה של ההורה. ובשנים האחרונות יש יותר מודעות להסביר לילד מה קרה ומה עומד לקרות, ולתת לו לבחור אם הוא רוצה להיות נוכח או לא. ילדים שלא נמצאים, הרבה פעמים ממשיכים לגדול בתחושה שהם לא נפרדו כראוי מההורה. תחושת החמצה, שאפילו זה לא היה להם.

אני לא משווה לגמרי חלילה, אבל יש אלמנט משותף. בתכלס, עם כל מעשה שאנחנו עושים, צריך להרגיש שלמים. אם מישהו קורא את ההודעות, ומשלים עם זה, הוא יוכל למחוק בהרגשה שהוא לא פספס משהו באמצע. אם הוא מוחק בבת אחת, בלי לקרוא, אחר כך הוא עלול להצטער מזה מאד.
כשמחוברים רגשית למישהו, נשארים מחוברים הרבה זמן, במיוחד אם לא סגרת פינות איתו או עם עצמך.

ולשאלתך מה זה נותן לי- אני נזכרת במה שהיה, דברים שאמרנו אחת לשניה, מחמאות שהיו בינינו, שיתפנו ממש אחת את השניה בהמון. בעיקר אני שיתפתי. על קשיים שיש לי, התמודדויות, נפילות, והיא כל פעם כתבה לי הודעות מרגיעות, מעודדות, שבאמת עזרו לי. גם היא שיתפה, פחות על קשיים, אבל מחשבות, ורגשות... אז מחוברים רגשית לבן אדם ככה.
ואז קרה משהו בינינו, שהבנתי שאני צריכה להפסיק את הקשר בבת אחת, ומחקתי את כל ההודעות. היו כבר הודעות שמחקתי לפני, אבל תמיד נשארו לי עוד הודעות... ואז מחקתי את כולן. אחר כך התכתבתי איתה עוד קצת, עכשיו כבר בכלל לא, אבל אני נזכרת בהודעות, וכמה שהיה לי טוב להתכתב איתה, וזה עושה לי טוב ומרגיע אותי! גם עכשיו כשיש נפילות, אני נזכרת מה היא היתה אומרת. אני לא חושבת על מה שקרה בינינו אלא על כל הטוב שהיה לנו ביחד.

לגבי הדוגמא עם הסיגריות, סבבה הוא יזרוק, אבל אתה אומר "ולא יקנה עוד". מי אמר שהוא יצליח לא לקנות? הדחף להשיג חזק מהרצון. אני מכירה את זה בנושאים אחרים ואני משערת שגם אתה. בדוגמה הקלאסית של דיאטה מול שוקולד אפשר להבין את זה. הדחף לשוקולד עלול הרבה פעמים להיות חזק מהרצון לרדת במשקל.
להיפגש, הוא יזרוק, יעבור קצת זמן, וזה עלול להתפרץ, והוא ילך לקנות כמות נוספת של סיגריות. הכל צריך להיות בהדרגה. קיצוניות לא עוזרת.

אני מוחקת כי זו ההבנה שלי, שזה מה שנכון. אבל אחר כך מתגעגעים לקשר, וזה מה שעוזר...

אני מקווה שקראת הכל (אני כותבת מגילות...) ואשמח מאדדד לשמוע מה דעתך.

שאת ההורה לא מנסים לשכוח, זו רק הבנה איך נכון יותר להתמודד עם הכאב

עם המדוייט, יש עניין לשכוח. וכל הדברים היפים שאמרת (לגבי החברה) רק מכאיבים יותר ומבלבלים יותר. זה בדיוק ההיפך ממה שאתה מנסה לעשות - להתנתק ולשכוח.

אני רק יכול לשער שלא היית במצב כזה עם מדוייט או עם משהו שהיית רוצה לשכוח..

אתה אולי רוצה באיזשהו מקום להדחיק. אני לא חושבת שנכון לשכוח באופן מוחלט. ותכלס הכל נשאר בזיכרון שלנו...
וכשקשה, וכואב, ומרגישים אבודים, ההודעות האלו יכולות לעזור בלשמור על שפיות. כי נזכרים שהיה טוב. ויודעים שיהיה טוב. חוזרים באיזשהו מקום דרך ההודעות לחוויות המשותפות שהיו ביחד. ומדמיינים, ושוכחים מהקשיים, ומרחפים במקום אחר... ובורחים מהמציאות הכואבת.
אבל אולי רק אצלי זה ככה....

שהיא הרבה יותר מסתם חברה.
קשר חזק עם מישהו הוא עוגן. גם אם כבר אין אותו, הוא נותן לך הרבה ושומר עליך.

זה פשוט לא אותו דבר

כי אני מנסה להתנתק.
עזבי, מרגיש לי מיותר דיון במצב כזה.

מטבע הדברים אני לא יודעת מה עברת בחיים, ומקווה שלא התמודדת עם דבר כזה בעצמך. אבל כמי שיצא לה להיפגש עם העולם הזה הייתי נזהרת בהשוואה בין העולם הזה והתהליכים וההחמצות שנוגעות אליו, להחמצות אחרות. גם אם יש קווים שלכאורה מקבילים, זה לא דומה בכלל.

התכוונתי רק בנקודות מסויימות...

מחילה ממי שנפגע! באמת שלא התכוונתי.
אם מישהו פגוע ממני, שיגיד בבקשה.🙏

גמאני פעם הייתי שומר את כל ההודעות.. היום פחות מקפיד על זה

תמחק את התמונות מיד כשאתה יכול, אבל רק כשאתה מרגיש שלם עם זה...

זה האמת קצת מחזיר אחורה כשרואים את התמונות שהיו ביחד... יש אפילו את הפעמים שנכנסים למיטה ולא רוצים אפילו לצאת ממנה... אבל חשוב לתת לצער שעוד קיים מקום, לא להדחיק, גם אם עבר מאז הרבה זמן, לתת לו מקום, ואז לסגור אותו בחזרה בקופסה. שלא ישתלט עליך.

שעה של דכאונות אז בכלל... טוב שמחקת, בזה פינית מקום במחשב לתמונות עם מישי שיותר שווה את זה, וגם בלב