פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1220)

http://n2.inn.co.il/Forum/lmf_Profile.aspx/71005

מה נפל עליך פתאום?

ב. משערת שיש ניק כזה?

ג. התכוונתי לפינה ב"גילוי דעת"

ד. בקרוב אצל כולנו!

יוצאת מדעתה

נו זה ניק חשוב. הוא היה לנו מול העיניים שנתיים תמימות

הפותחת של שרשוא הכרות הקודם בצמ"ע

והמקרה שלי זה מה שאומר שמי שתקוע שם לאו בהכרח חשוב...

או שרק אני חושבת ככה..

הכי יפה היה על הספסל... או בחדר..

בהתחלה היא הצחיקה, עכשיו היא כבר לא, עם חזרה קבועה על אותו הקאצ'. (האישה הבל"חית..)

זה הפסיק מזמן וחבל - זה ההזדמנות לדעת עד כמה אתה מקושר למגזר, ועד כמה חוק דתיים שלובים עובד זה לבד כבר הצדיק את הקיום של הפינה, בלי קשר לפאנצ' עצמו. מעניין למה מזמן כבר הפסיקו עם המזל טובים.

ושינתה סופסוף מקום דייט


לא יאמן, עלון שבת בישראל
עם ציירי פפראצי

לפני ימי "בין המצרים"

שלצערנו מגיעים בעוד שבועיים וחצי...

אבל מעברי בניסיון להיות "שדכנית" ראיתי שניתן לקלוע- אבל כשמישהו מלכתחילה בורר הרבה ויש לו חיפוש אחרי משהו מסוים זה ממילא קשה יותר גם לו וגם לשדכן....

 

אישית לא ניסיתי,

כי זה מרגיש לי מעין חוסר יכולת להצליח לבד...

 

 

לגבי סוף דברייך,

למה לא להרחיב את טווח החיפוש? המעגל של אנשים שאני מכירה ושל אנשים שמכריי מכירים זה טוב ויפה, אבל אפשר להגיע להרבה מאוד אפשרויות נוספות באתרי הכרויות ודרך שדכנים, וממש חבל לא לנסות. לא ברור לי מה זה אומר "להצליח לבד" - אף שדכנית לא תיפגש, תשוחח ותיצור קשר רגשי עם בחור במקומך... מה ההבדל אם ההצעה הגיעה מהבחור עצמו, ממכר משותף, ממך, או משדכן? מכאן והלאה זה העניין של שניכם, בדיוק באותה המידה...

על אתרי הכרויות ושדכנים שזה מוצא אחרון.

ובאמת הרבה אנשים ניגשים לזה אחרי שלא הצליחו לבד...

 

הרי מי שמצליח ליצור קשרים זוגיים לבד לא זקוק לזה, לא זקוק שיעזרו לו...

 

מדובר כמובן דווקא בחיפוש ולא בפיתוח קשר... מרגיש לי נואש מדי לבקש עזרה- ולא רק משדכניות, אני גם לא אבקש עזרה בעניין הזה מחברים או מכרים....

שבנים יתחילו עם בנות זה כן צנוע בעיניך?

שדכנים- לא
חברים- לא
להתחיל- לא
אתרי הכרויות- ?
באמת לא הבנתי אז מה כן

ופשוט לא תפנה לשדכן.

מבחינה כמותית לא קיבלתי הרבה בכלל
יצאתי עם כמה בודדים. היו דברים טובים. ודברים לא קשורים קצת
בכל אופן. הצעד בכללי נראה לי חיובי. וחבל שאנשים חוששים מזה

יש להם ניסיון, ולרוב גם כוונה טובה. אולי הם יצליחו.

אני אישית בחרתי באתר הכרויות (שליש) כי שם הבחירה נעשית לפני ההצעה ואין פגישה על עיוור, מה שמוריד דייטים מיותרים.

היה לי גם קשה לפנות לשדכנית, הן דרך כלל נשים פטפטניות ועסוקות (או שזו סטיגמה?)... זה לא התאים לי

 

מועיל בטוח יועיל! בהצלחה.

 

>בגלל שהם מקצועיים בעניין- יש בידיהם כלים להצליח להיות שליחים של הקב"ה...

 

>בגלל התגמול הכספי (הרי שאם הם מקצועיים, הם כנראה משקיעים בזה הרבה מזמנם, וממילא זה חלק מפרנסתם) - הם מאוד חדורי מוטיבציה למצוא את אשתך!

 

>בגלל שהשדכן אינו מכיר אותך טרם נפגשתם (בד"כ)- הוא יסתכל עליך בעיניים אובייקטיביות למדי, ולא תהיה לו בראש איזושהי תכונה פחות יפה שלך שאולי תקשה עליו במחשבות מי מתאימה לך....

 

>ועוד באותו עניין שהשדכן אינו מכיר אותך- הוא פותח איתך דף חדש ("תרתי משמע")- מתחיל משאלות טכניות כמו עיר מגורים ובצפר, עד לשאלות כמו איזה תכונות אופי אתה מחפש וכו'...

בנימה אישית- לי אישית הצורך לחשוב מה אני מחפשת זה מה שגרם לי ללמוד על עצמי ומה ומי טוב לי...

ונגיד עכשיו- כשאני נשואה ובעלי ואני חושבים מדי פעם איזה חבר שלו מתאים לאיזו חברה שלי- אנחנו רושמים טפסים עלהים! כדי שהכל יהיה מסודר בראש ושבעלי יכיר טוב יותר את חברתי ולהיפך...

 

>יש לנדנד לשדכן- אבל לפחות זה יותר נעים מלנדנד לחבר נשוי שלך שזרק לך לפני חודש שיש לו רעיון..

הם לא מרגישים שמציקים להם, זו העבודה שלהם ואנחנו (קהל המשודכים) בסך הכל רוצים להתחתן!

 

>העלות הכספית- לא כותבת את זה כחיסרון כי זה בכלל לא! ברוכשם שאנחנו זוכים לשלם לעוסקים במצוות! ולא על דברים אחרים! יש לבדוק את זה בהתחלה ממש- את הסכום שיש לשלם במידה ומצליח השידוך וכן האם השדכן לוקח כסף על הרשמה אצלו (כניסה למאגר שלו).

 

>ליווי שדכן- השדכן, ב"ה, לא מסיים איתך את הקשר אחרי נתינת המספר של הבחורה וסלאמת'.

באם אתם רוצה וזה מתאים לך- הוא ממשיך לשאול ולברר איתך מה קורה, איך היה לך, נראה לך בכיוון? לא בכיוון?

נגיד נפרדת ממישהי- אז הוא שואל- מה היה לא מתאים, מה הפריע לך? כדי ללמוד מזה לנסיון הבא שיצליח אם ירצה ה'.

 

עוד הערה:

לא כל אחד יכול להיות שדכן.

שדכן צריך להיות עם חוש טוב מאוד בתחום הבין-אישי. מפגש של 10 דקות עם שדכן אינו שווה למפגש של 10 דקות עם אדם זר אחר. יש לו מין תכונה מסויימת שיכולה להרגיש את הבן אדם, הלך רוחו, ולמה הוא מתכוון בכל מיני דברים שאומר.

 

 

אה ו... גילוי נאות: שדכן הכיר ביני ובין בעלי

(מי שמעוניין לשמו... מה-זה מוזמן לאישי!)

החלטתי לרדת מזה סופית ופתאום קראתי ככ הרבה התלהבות שהצלחת לבלבל אותי מאוד..

כשאומרים שצרי לשלם- זה לשדכן במקצועו, או אפילו לחברים/ רבנים שהציעו?

ובאמת צריך לתת 5000 ש"ח כמו שאומרים בהרבה מקומות?

ולמה בכלל לשלם?

ולשדכן שזה המקצוע שלו, משלמים בעיקר על דמי-טיפול.

 

לגבי גובה התשלום:

שדכן מקצועי בד"כ מצהיר בהתחלה, כמה הוא לוקח במקרה של הצלחה וכמה במקרה של כישלון, ותחליטי אם את רוצה בזה.

לגבי חבר וכד' שמציע, נותנים מתנה בהתאם להרגשת ההוקרת תודה -

לפעמים שדכן רק זורק שם והזוג יוצא, ויש כאלה שמשקיעים ומלווים את הזוג.

אז ברור שאלה שמשקיעים ראויים להוקרה יותר גדולה.

בסופו של דבר, זה אמור להיות לפי ההרגשה של הזוג.

המנהג למחיר הקבוע יצא בעקבות זה שלא מעט זוגות שכחו להוקיר תודה כראוי למי שהכיר ביניהם.

אז נכון שבציבור שלנו יצא קצת "שם" לא נעים שאנחנו אוהבים כמה שיותר בחינם (למען האמת,ף רוב הציבור הישראלי. לכן בין היתר הישראלים הם בין אלופי העולם בהורדות שירים, אבל זה רק דרך אגב) - אבל בדיוק כמו שאתה משלם לבעל האולם שנותן לך שירות, כמו שאתה משלם לצלם, לחנות שמלות כלה, ללהקה, לספק של מוצרי החשמל וכו' - בדיוק כמו זה אתה צריך לשלם לשדכן שעשה את הדבר הכי גדול - הוא הוביל אותך לכל אלו. 

 

זה הזוי שלאנשים ברור שלבעל אולם שמארח אתכם בחתונה שלכם אצלו באולם, צריך לשלם כי זה העסק שלו, ואוילו לשדכן לא חייבים לשלם אם לא אמר מראש, כי "זה מצווה".

 

חברים, זה שזה מצווה לא אומר שלא צריך להבין שהבנאדם הזה הכיר לכם את בן/בת הזוג שלכם בעזרת ה' לעולמים! על זה מגיעה לו לא רק הכרת טובה ותודה, אלא גם מגיע לו תגמול כספי קרציני על זה, אפילו אם הוא רק חבר ולא שדכן מקצוי.

 

לאולמות משלמים עשרות אלפי שקלים ללילה אחד, אבל כשזה מגיע לתשלום של כמה אלפים בודדים - שבסך הכולל של חתונה ברמה של היום זה באמת יחסית כלום - לשדכן, פתאום מתחילים לעשות חשבונות של מצווה, ושל, הוא לא עשה את זה בשביל כסף וכו'.

 

חבר'ה, נפסיק עם זה. השדכן הוא מגיש השירות הכי חשוב בכל העסק מסביב לחתונה, וככזה צריך לתגמל אותו כספית ג-ם אם לא ביקש ודרש מראש.

וגם לא כ"כ מסכים

כלומר ההערכה של השדכן צריכה להיות רק כמה עבודה הוא משקיע בפועל בעסק

כי תכל'ס בסופו של דבר זה רק רק תלוי בה'. ההצלחה.

שדכן יכול לעבוד שעות ולא להצליח בכלום

ויכול לזרוק 2 שמות ולחתן. לכן א"א לזקוף את ההצלחה לזכותו

אלא רק את המאמץ שהוא משקיע

אי אפשר להשוות בעל אולם וחבר שזרק 2 שמות.
בעניין האולם יש פה עסק, ברור.
בעניין חבר ששידך, יש פה השגחה אלוקית מיוחדת, לא היה פה מאמץ, זה בטח לא הפרנסה שלו והמקצוע שממנו מפרנס.
שדכן שזה המקצוע שלו-מסכימה לגמריי שליגיטימי ואף ברור מאליו התשלום.

ואני חוזרת לשאלה שלי שעכשיו עוד יותר מתחדדת לי-
ככה אני רוצה להכיר האיש שלי? דרך משהו מלאכותי, מקצועי, כאילו אני קונה משהו ומשלמת עליו?
ונאיבי מדיי לבקש שגם אצלי זה יגיע בהשגחה אלוקית שפתאום חבר יזרוק 2 שמות משל זה היה נבואה?

לה׳ יש הרבה שליחים ואת את ההשתדלות שלך חייבת לעשות

כן ככה את רוצה! לא הסברת למה לא חוץ מלשאול בתמיה

ולהקים סטארט אפ ששווה מליונים, ולהבדיל יכול שנים לעבוד בלי פריצה מיוחדת - גם זה תלוי רק בה' כמה שהוא ירצה.

 

החבר הצליח לשדך אותך מייד? נכון! זה ה' עשה! כדי שתביא לו את השכר יותר בקלות!

 

אבסורד שמנסים לחפש כל הזמן תירוצים. זה ש"החבר רק זרק שם" והצליח לשדך - לא אומר שאתה מצדך לא צריך לתת לו על זה תגמול כספי.

 

אבל זוהי דעתי בלבד. כלומר - זה לא קשור לתהליך אלא לתוצאה. על התהליך, לעיתים, משלמים בנפרד - אם מדובר בשדכן מקצועי. כלומר - משלמים על ההשתדלות סכום התחלתי, ואם זה מצליח - משלמים סכום רציני, גם אם זה מצליח אחרי הצעה אחת בלבד בלי טרחה רבה מידי מצד השדכן המקצועי...

 

בהחלט ניתן לזקוף את ההצלחה למי שגרם לך להתחתן גם אם זה לא לקח חודשיים אלא שתי הצעות בלבד. מה שאמרת כרגע היה סוג של זריקת אחריות על ה' בלבד בלי הבנה שה' הוא זה שנותן את ההצלחה לאנשים - וכשמבינים את זה, מבינים שזה לא משנה מתי האדם הצליח, מייד או אחרי זמן - העובדה היא שה' רצה שהוא יצליח לשדך אותך!

אם מדובר על אחד שזה המקצוע שלו - אז זה נכון כי הוא מתפרנס מזה.

א"א להשוות את זה לצלם או לבעל אולם וכד' - כי הם מתפרנסים מזה.

 

יש דברים שזה בין אדם לאדם, למה להורים שלך אתה לא משלם על כל החינוך שהם עשו לך?

כסף זה לא הכל בחיים, ואני חושב שתשלום כ"כ גבוה בין חברים (בייחוד במצבים שמדובר שהשדכן לא עשה הרבה),

זה יכול להרוס את החברות ביניהם.

 

אם חברים שלי היו משלמים לי סכום כזה גדול של כסף על שידוך שהצליח, הייתי מנתק איתו קשר מחוסר נעימות.

אינ מסכים שצריך לתת מתנה מכובדת - אבל להפוך את זה לעסקי - זה דוחה ומגעיל.

השידוך היחיד שעשיתי והצליח- צחקתי עליהם שהם חייבים לי עכשיו..
ההורים שלו הביאו לי עגילים ושרשרת (מהממים!) ואמרתי לחתנכלה שהם אחראים על הבעל. לא צכה יותר מזה. מה יעזור לי כסף מהם? כאילו, יעזור מאוד. אבל לא רוצה מהם כסף.. עשיתי את השידוך בשמחה ובאהבה ומתוך רצון לעזור לשניהם וסלאמתכ.
אם זה היה המקצוע שלי ומזה הייתי מתפרנסת- בוודאי שהייתי דורשת תשלום לפי ההצלחה/הכשלון.
אבל אם זה שידוך חברי כזה.. מספיקה מתנה צנועה שתגיד הכל.. להגיד תודה אמיתית.. להזמין כאורח כבוד לחתונה (חברה שלי ביקשה שאהיה המלווה שלה. זה באמת מספיק לי!! ללוות אותה מתחילת התהליך ועד היום הזה זאת המתנה הכי גדולה ששדכן יכול לבקש לעצמו!)

השמחה שהיתה בהצלחה הספיקה ממש!!
והפדיחה שהיתה בקבלת מתנה הייתה גדולה!
שמחתי בשמחתם באמת ולא הרגשתי שום צורך במתנה.
הם הודו ממש והרגשתי שרק זה הצורך..
אולי אני סתם מוזרה אבל לא נראלי...

אם כי נדמה לי שהוא התכוון לשדכנ/ית שזה המקצוע שלו/ה.

ציטוט מתגובתו:

"מגיע לו תגמול כספי קרציני על זה, אפילו אם הוא רק חבר ולא שדכן מקצוי."

או אפילו לתת מתנה כמו שציינת...

חחח והאמת שכן הצלחתי להכיר חבר לידידה כי חשבתי שהם מתאימים והם ביחד כבר חודשיים

ב"ה איזה כיף!

עוד שבוע טוב בישיבה

עוד שבת כיפית בבית!

הלואי שנתבשר כבר בשורות טובות

רק שתדעו.

יחד עם הלחץ, הפגישות, השחיקה, הכאב, הגעגוע -

קורים דברים טובים.

 

השבוע שמעתי על כמה וכמה זוגות.

יווווווו.

איך אני מתרגשת

 

איזה טוב השם.

בקרוב אצל כולנו ואצל כל מי שמבקש.

אסור לקרוא עולם קטן בשבת. הכתבות שם גורמות לפעמים לדם לעלות לראש..

בס"ד

 

ב"ה נגמר הנהג חדש. טרמפיסטים, עכשיו אני יכול לאסוף אתכם יותר ולא לסמן לכם שאין לי יותר מקום.

 

ב"ה נולד לי השבת בן דוד (עוד שם שיהיה צריך לזכור, וגם כך אני כבר בקושי זוכר את הבני דודים הקטנים שלי, שלא נדבר על הילדים של הבני דודים הגדולים...)

 

ב"ה שבת בבית עם החברים, עם הקהילה... עם הקהילה... (ולא זה לא טעות...).

 

אז לכן,

ברוב הדברים אנחנו פשוט צריכים לנהוג בהיגיון שהקב"ה נתן לנו וללמוד תוך כדי הליכה,

הרבה דברים נלמד מההורים שלנו ומהמשפחה הקרובה, ומעט מאד מזוגות אחרים.

(יחס של בערך 60-65% - לימוד עצמי, 30-35% - מההורים ומהמשפחה הקרובה ו-5% - מאחרים)

 

אם אתה מעוניין להתחיל להבין את הצד השני, מומלץ לך לקרוא את הספר 'גברים ממאדים ונשים מנגה'.

את שונה ממני בדיוק כמו שאני שונה ממנו.

רק הערתי שזה לא פתרון-קסם שנשואים יגיבו, כי כל זוג הם משהו שונה.

אבל את יכולה להגיב כמו כל אחד אחר.

ונשמח כמובן לשמוע!

25, 6 וחצי...

יש לי המון תובנת על נישואין, ממני ומחברות, כמו שאני מניחה שיש להרבה נשואים אחרים. לא כי אני איזה משהו מיוחד... (ברור שכן!) ולפעמים אני חושבת שיש דברים שלא כל כך יעילים אם יגידו אותם, כמו שהרבה דברים אמרו לי ולא הפנמתי, עד שהגעתי אליהם. למרות שבכל זאת טוב ששמעתי אותם...

ובאמת אני מרגישה שיש לי מה לומר על המון דברים, בעיקר על כל שרשורי ה - הייתם יוצאים עם..., ועל שרשורי ה מה הייתם עושים אם הצד השני לא עשה משהו לפי איזה "כלל" שמי יודע מי המציא אותו ולמה...

לא יודעת.. 

גם אם ה לא עוזר למנוע טעויות-

 

הידיעה שזה נורמלי ובסדר, עוזרת,

 

וגם- לפעמים זה כן מונע

 

מספיק אדם אחד שהפנים לפני מעשה-

 

ואני חושבת שזה שווה את זה.

|עוד לא נשואה|

בעייתי לצפות מהצד השני לעמוד במשהו מסוים ולבחון אם הוא עומד בו.
עדיף לשתף את הצד השני ולראות איך זה מסתדר.
לדוג': בת יכולה לצפות מהבחור לא לייבש באסמסים. ( וכן לענות להודעות כמו "בהצלחה/יום טוב/אחר" אהמ .אהמ.. ) היא יכולה לבחון ולבחון וזה לא יעבוד כי הוא פשוט לא ידע שהיא מצפה למשהו וזה מפריע לה.
לכן נכון לומר את הציפייה ולראות מה הלאה.

ב"הצלחות!

אתם נפגשים בשוטף בעבודה/לימודים?


אם כן ונניח תצאט יהיה קצת באסה אם לא ילך

קודם כל להבין אם היא בקטע בכלל..

אחרי זה לגביך.. ואם זה יזרום מאז אז זה כבר יזרום

 

 

נראה לי שהכי פשוט, זה להודות בכך שהיה קצת מביך..

ושאתה שמח שבכ"ז זה הלך.. (אם הסכימה ואתם בדייט)

זה יכול לשחרר את האוירה, במקום להעמיד פנים...

על הטלפון הראשון, ויותר מזה על הפגישה הראשונה...

תצא מהקטע של הפדיחות,

 

זה סתם מכביד ולא- כיף

 

ודווקא זה מעולה, יש לכם יותר נושאים משותפים וכולי...

אחרי שהתרגלתי לכתיבה מכובדת, ולדיבור מצומצם ונקודתי.
מה גם שזה קשר ראשון(ואחרון בעז"ה ) אז בכלל אין לי מושג מהחיים.

ברררר
לא אוהבת בלי שמכירים לפני
(עושה את זה. אבל בלית ברירה.. הייתי שמחה להכיר את בעלי לפני "הכרות רשמית"...)

יותר נוח.. לא צריך לדבר על מי את ומה עושה בחיים ומה התחומי עניין שלך.. אפשר לדבר על דברים יותר.. אממ.. מעניינים. לא צריך לשבת רגל על רגל ולמצמץ בנימוס- כי כבר מכירים אז מה עכשיו לעשות רושם ראשוני?
הרבה יותר טבעי.. הרבה יותר יפה...

בהצלחה

בכולופן לדעתי זה המצב האידיאלי, הכרות מצומצמת שמובילה לקשר שבא מעצמך ולא ממישו חיצוני. מן הסתם יש לכם גם הרבה נושאים משותפים (כמו שאמרו לפני)

יכול להיות שהיא גם בעניין ומתביישת ליזום את הקשר..

גם לי קרה מקרה דומה,מישהו מהשכונה שלי פנה לצד ג' ואמר שהוא בעניין ובירר אם גם אני בעניין

אבל זה לא היה מתאים לדעתי ,ואנחנו אפילו שלום לא היינו אומרים אז זאת אמורה להיות לו יותר פדיחה ובכ"ז

הוא ניסה.. לא הייתי אמורה לדעת מזה שהוא רוצה אבל זה קרה

ואני מעריכה וחושבת שכל הכבוד לו על האומץ ואין לך ממה להתבייש!!

אם לא אז לא וממשיכים הלאה 

בעזרת ה' מקווה שכן ושיהיה לך בהצלחה!!!

 

אבל לא מעיזה לעשות עם זה משהו. (למרות שהשיחות הם ענייניות לגמרי...)

 

אז לך לפי עצת הגששים ו "תהיה גבר! תשפיל את עצמך! תהיה גבר!" 

 

בהצלחה.

רק שאני בעד לעשות את זה בצורה ישירה בלי צד שלישי.

 שישמע שאתה חשבת על זה אם אתה חושש מזה.

בהצלחה וכל הכבוד על האומץ והיוזמה, בע"ה...

ובכל מקרה, יש בזה הרבה יתרונות לעומת פגישה על עיוור.

לא התכוונתי עצות איך להתחיל איתה...
התכוונתי עצות לדייט ראשון...

תתחיל במה שלומך, איך היתה הנסיעה, איך היה לך היום? וזה יזרום..אל תדאג

גם אם יהיו רגעי שתיקה קצת מביכים לא קרה כלום...!

אבל זאת נקודת התחלה טובה

(כבר יש איזה הכרות ראשונית

וזה הרבה פחות מאולץ מדייט רגיל )

יכול להיות שגם היא חשבה על האופציה הזו

וחיכתה שאתה תעשה את הצעד

 

אני אומרת,פשוט לנסות להתנהג בטבעיות

ואם זה מוזר בהתחלה,לא להילחץ

כי מן הסתם גם לה קצת מוזר

בהצלחה

בהצלחה

אם אתה דוס שיוצא מהיכרויות, נסה את זה, אולי זו היא. אם הלך לכם עד עכשיו ב"עניניות", אולי ילך גם מעבר. אולי... 

מצד אחד, אין בסיס של פתיחות ושיחה חופשית, ומהצד השני מוזר גם להתחיל כמו פגישה ראשונה, כשמכירים כבר.

 

 

[אני מבין שהוא מצידו הולך על זה, והשאלה רק איך].

יש סיכוי פוטנציאלי גדול יותר שזה יתאים - מסתם שידוך. כי במקרה הזה שלא כמו בשידוך אתה כבר מכיר ברמה מסוימת את הבחורה באופן בלתי אמצעי, רואה אם ההליכות שלה, אם כל הדברים שהיא מתנהגת וכו' - מתאימים לך, מבחינות רבות - ג אם אתם לא מדברים יותר מידי וכו', יש המון שניתן ללמוד כאשר מכירים לאורך זמן

 

בעקבות זאת - אני אישית הייתי ממליץ לך כן לנסות - הרי להזיק, בעזרת ה', זה לא יזיק - נכון, קצת מוזר בהתחלה, אבל גם שידוך זה מוזר - אז מתגברים על הביישנות הטבעית בהתחלה, ובעזרת צד שלישי בודקים את העסק בזהירות, ובעזרת ה' גם יוצאים ואולי אפילו מגיעים לחופה - מבטיח לך שאם זה ייגמר בחופה, אתה ממש לא תתחרט על כך שהלכת על משהו "מוזר"

 

ב"הצלחה!!!

אין עצות כרגע, אולי מאוחר יותר..

לא קראתי את התגובות. אני יכולה לומר רק מה ההשלכות של זה. הכרנו כמה שנים בסניף דוס שמדברים בנים בנות ענייני וכו.
יצאנו חדשיים ואז הוא נפרד ממני.. אחרי שנה התחתנו.
תיקח בחשבון: שאם הקשר יתפתח למקומות רגשיים עמוקים, מאוד קשה לנתק קשר כזה ולהמשיך בהתנסות רגילה..
(אני לא ראיתי או דיברתי עם בעלי שנה למרות שאנחנו גרים באותו איזור)

גם אני פעם עשיתי דבר כזה.

תראה את זה בתור ברכה- לא צריך לעבור קשיים של פגישות וכד'- הנה יש לך בחורה כלבבך מתחת לאף. מתנה מה'.

שווה לנסות, ולא להירתע, וגם לא להתפדח יותר מדי.

אם היא מעוניינת. אם כן,אז תמצא את הדרך לפנות אליה.או באמצעות צד ג או ישירות.בדייט ראשון מומלץ ללכת למקום נחמד ושקט שלא מכירים אתכם.אפשר לטייל רגלית בעיר במקומות מעניינים ואז זה פחות מביך,או לשבת ולדבר.כמובן זו צריכה להיות שיחה שמעמיקה את ההיכרות השטחית שהייתה לכם עד עכשיו.(לספר על עצמכם, המשפחות שלכם, תחביבים, תכניות. לדבר על נושאים שמעניינים את שניכם. העיקר שיזרום.. כי פגישה ראשונה לפעמים מביכה.. )ואל תשכח להזמין אותה לקפה ומאפה!אפשר תוצרת עצמית אפשר קנוי, העיקר משהו .זה גם שובר קצת את המתח וגם משדר שאתה לא "מעופף" אלא גם חושב על הדברים הקטנים והפשוטים. אל תוותר על ההזדמנות, מקסימום ניסית ולא הלך.בהצלחה!!

אולי החשש הוא שאם זה לא יילך, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחזור למצב הקודם. בכל זאת, כדאי לנסות כי אם זאת האישה שנועדה לך ואתה תוותר עליה אתה עלול להצטער על כך כל החיים. במילים אחרות, בין הסכנה של להפסיד את היעודה שלך ובין להפסיד את הקשר הנוכחי -- עדיף להפסיד את הקשר הנוכחי.

אדרבה,

 

דרך כשרה מאד.

 

באה מתוך היכרות עניינית ורצינית, למטרה טובה של התנדבות, אפשר לראות מזה דברים טובים אצל השני. למה לא..

 

 

ואין מה לדאוג לדעתי.  אם הבחורה תסכים - זה כבר יהיה על מישור אחר, והיכרות אישית.

 

וכדאי להתחלה, פשוט להתענין ולהכיר כאילו לא היו השיחות מקודם. אלא שאפשר לשלב את הנושא המשותף כחלק משיחות, לא הכל. אז יש עוד משהו לדבר עליו, ענייני.

גם לי זה קרה.

פשוט פתחתי את הדברים ואמרתי את מה שחשבתי הכי פשוט שיש.

יצא מעולה!!!

בהצלחה!

אז חבל על כל דקה מבוזבזת.

 

ברכה והצלחה.

https://www.facebook.com/events/811354345551073/?ref=22

לק"י

או לשים מתנה קטנה.

אפשר לכתוב פתגמים או משפטים משירים.

בכל יום שלחתי פתק עם ברכה לשנינו לחיים שאחרי החתונה (פרנסה, נחת וכו')

וצירפתי מתנה ששנינו נהנה ממנה (למעט שתיים, שהן שלו בלבד)

פרנסה - ארנק חדש

נחת - כרית רביצה 80X80

וכן על זו הדרך

 

אני אשאיר לך את היצירתיות

מזלטוב.

כל יום הפתעה אחרת-

יום אחד זר פרחים, יום אחד חלוק אמבטיה, פאזל[כדי להעביר את הזמן]..

לא מאיתנו

לק"י

ספר
דיסק

אני אבודה

 

 

ספר או דיסק אהובים יכולים לעשות טוב את העבודה לדעתי.. 

תחשבי  מה הוא אוהב.. תנסי לשאול אותו ברמז ...

הכל תלוי מה הוא אוהב, וא-י-ך הוא אוהב.

 

יש בנים שאוהבים בעיקר גאדג'אטים (אם יש לו סמארטפון, למשל - יש הרבה אביזרים קטנים שאת יכולה לקנות לו לתוספת לפלאפון,  באריזה יפה וברכה מושקעת וכו'...

 

יש בנים, שלעיתים כמו בנות יעדיפו את הנגיעה האישית יותר מאשר ה"תועלת" של המתנה - ואז הדגש העיקרי יהיה בעיצוב המתנה, בקטע האישי (כמו למשל כוס עם תמונה שלכם, או איזה קולאז' תמונות שלכם ביחד ושלו לבד, מושקע שאת מעצבת, ועם כמה "מתוקים" בצד, וברכות משעשעות וכו'...) - ופחות ישנה כאן כמה "כסף" עלתה המתנה, או כמה היא "שימושית".

 

יש בנים שאוהבים מאוד ידע וקריאה/ תורניות - ולהם ספרתורני/ספר על נושא שאת יודעת שמעניין אותו, או משהו בסגנון - יתאים לו מאוד.

 

בחור שאוהב מוזיקה, מסויימת או כללית - ישמח בדיסקים.

 

בחור שמאוד אוהב לצלם - מאוד מאוד ישמח לקבל עדשה למצלמה שלו, למשל (רק שזה מתנה קצת יקרה, אם רוצים עדשה טובה).

וזה לא נגמר...את רק צריכה לחשוב מה ה"אופי" של הבחור, במה הוא מתעניין, ומה הוא מעדיף - "תועלת", או "נגיעה אישית" - ולהתמקד יותר במה שיעשה לו שמח.

 

העיקר - לזכור שהמתנה היא בשבילו ולא בשבילך - כלומר, שאת צריכה להביא לו משהו שה-ו-א אוהב, ולא משהו שא-ת אוהבת וחושבת שזה אומר שגם הוא יאהב

 

ב"הצלחה!!!

אני אצטרך לחסוך לפחות שתי משכורות... ואז אני אקנה אותה לעצמי

וכמובן, אמרתי שזאת מתנה יקרה...הכל תלוי בכמה מוכנים ויכולים להשקיע בחבר/ה (הרי בכל מקרה בסוף אם יתחתנו, זה יהיה משותף אז זה השקעה לעתיד )

יש מצב שלקחת אותה משרשור ישן?
או שזה היה שרשור דומה?
מעניין לדעת..

לא העתקתי את זה משום מקום. אולי כתבתי משהו דומה בעבר - הגיוני, כי אלו הדעות שלי...

לדעתי הכי כיף לקבל מתנה פשוטה שגורמת למקבל להרגיש שאת מקשיבה ושמה לב אליו

משהו אישי כמו מכתב ושי קטן 

! מקווה שאצליח לשמח אותו...

אחח המשפט האחרון מזכיר לי את השיר " הוי ארצי מולדתי"  , רטט קל עבר בי.....

 

(סליחה על הניצלוש)

יש כאלה שמסתדרת עם זה ומסוגלות להשקיע ברצינות בשתיהם ויש כאלה שלא.

רואים שאתה לא בתקופת מבחנים.

ואם כן- אז לא במקצוע כבד.

הרי להודיעך ידידי, שיש מקצועות שבתקופת המבחנים לומדים כל ערב עד אחרי עשר בלילה, לחוצים, פחות נחמדים ורגועים, ועדיין לפעמים נדרשים למועדי ב ..
לא מצב נפשי (וטכני ) ככ להתחיל בו קשר..

בס"ד

גברת מייכ, במחילה מכבוד תורתך, לא הבנת את תלונתי. אין לי בעייה שאנשים עסוקים, וכל דבר הוא לגיטמי. שאלתי ובקשתי היא שלא יסכימו לצאת- ואז יאמרו: "כן, התכוונתי שאני פנוי/ה עוד שבוע/שבועיים/חודש/חודשיים..." זה לא נראה לי הוגן.. 

עם כל הכבוד למבחנים..

ולא למדתי מקצוע קל..

כולל השורה האחרונה.

יש כאלה שרוצים להגיע למקום גבוה מקצועית, והם לא יצאו גם במהלך כל הלימודים כדי שיהיו מפוקסים בדבר אחד.

 

והאמת? מאוד מעריכה את הגישה הזאת...

הטענה הייתה שהוא לא בתקופת מבחנים או שהמקצוע לא כבד.

יתכן שאם הייתי שואף למצויינות לא הייתי יוצא מהבית. וזו באמת הנקודה.. סדרי עדיפויות בחיים

שלא הפסקת בגלל מבחנים.

 

אז יש כאלה שבתקופה הזו בלחץ.

ויש כאלה שמשקיעים כל השנה..... דווקא מראה רצינות ובגרות, וזה צד שהבאתי...

 

ויכול להיות שלך יש יכולות על שעוזרות לך להוציא במקצוע כבד בכל מבחן 95+, יש אנשים כאלה בכל הרצינות...ויש שזקוקים להשקעה כמו שצריך, בטח במבחנים....

 

 

בס"ד

לעניות דעתי מקצוע הוא שני לחיי משפחה- ולפיכך הכשר חיי משפחה=דיטיים. קודם להכשר מקצוע=תקופת מבחנים. מש"ל ואכלמ"ב

רובנו מבלים בעבודה הרבה יותר שעות מאשר בבית....

 

אז ברור שלימודים ועבודה זה מאוד חשוב!

בס"ד

כלומר אנחנו בצד השני של כל העולם. כאבינו אברהם שהיה מעבר הנהר. התפקיד שלנו הוא לא להתבלבל מהתנודות החולפות בעולם. ולזכור את ערכי הנצח.. משפחה,הייתה ותמיד תהיה לפני עבודה. וזה שהרבה מהעולם לא מתנהל כך זהו עיוות רציני.

שהם מעבר לבועה הדתית שאכן דורשים קצת יותר התמסרות.

זה ענין של מה המחיר של כל דבר.

לדחות דייט ראשון בשבוע-שבועיים- אין לזה מחיר כ"כ, כמובן שלא לעשות את זה אחרי שהסכמת כבר לצאת, אלא להודיע מראש (הבעיה שלפעמים מציעיםלצד אחד בלי לדעת אם הצד השני פנוי)

לצאת לדייטים בתקופת מבחנים- יש לזה 2 מחירים.

1- פגיעה בדייט. אתה מגיע לחוץ, הראש שלך לא בדייט, אתה לא מרוכז ורוצה רק שיגמר כדי לחזור ללמוד. 

2- פגיעה במבחנים=פגיעה בתואר=פגיעה ביכולת הבחירה למצוא עבודה טובה=פגיעה במשפחה בסופו של דבר (צר לי אבל משפחה מתקיימת על כסף, וכסף כידוע לא גדל על העצים...)

 

דייטים זה לא "הכשר לחיי משפחה" זה ספק מוביל לחיי משפחה וספק לא.

מבחנים זה בטוח חשוב לחיים- כיחיד ועוד יותר כמשפחה.

 

 

וכשם שאדם נשוי בתקופת מבחנים משקיע פחות מהרגיל במשפחה שלו- פחות עוזר בבית ואין מצב לצאת לערב זוגי או משהו כזה, והמשפחה מקבלת את השבועיים-3 האלו כי היא מבינה שזה חשוב להמשך קיומה (ופה עוד מדובר על דבר קיים וודאי- ולא ספק.)

אם אתה אוהב אותה, אתה תחכה לה. כמה שהיא תצטרך.

ובמקום לחשוב על הצד שלה שהיא טורחת לבנות לה ולמשפחתה עתיד, וטורחת קשה!

אתה שולח פוסט אנוכי וציניקני כזה...

יש גבול למה שהדחף לחתונה יכול להצדיק.

לא נוח לך, תעזוב. אבל תדע שזה לא בטוח יזרז את דרכך ליעד.

 

בהצלחה מכל הלב. הלוואי שתמצא מישהי שתרגיש ששוה לחכות בשבילה.

אני הבנתי שהוא מדבר על מישהי שהוא עדיין לא פגש אפילו...  איך אפשר לדבר פה על אהבה? זה לא קשור עדיין בכלל...

 

הגיוני שהוא מתוסכל אם מישהי אישרה את ההצעה ויכולה להיפגש רק עוד שבועיים ויותר. זה המון זמן בהתחשב בזה שיכול להיות שהם לא יפגשו שוב...

 

(בכל מקרה שבוע זה לגיטימי בעיני... אם יותר- אז לא להסכים להצעות באמצע תקופת מבחנים אם היא כ"כ עמוסה...)

 

בהצלחה לכולם עם המבחנים!

 

אם הוא לא פגש ואם כן.. לזלזל ככה במישהי שהוא לא מכיר!

על זה שהיא דחתה אותו בגלל לימודים?.

 

הוא לא חייב לחכות לה, ברור.

היא תבין את זה, כולנו נבין את זה.... פשוט צרם לי הזלזול.

 

והוא לא אמר שהוא לפני דייט ראשון. אולי הם בדייטים הראשונים שלהם?

גם אז לא כדאי לו לחכות כי עוד אין בינהם אהבה?

מצידו

(הוא פשוט כתב את זה בצורה  מליצית...)

אבל אני לא רוצה לדבר בשמו- שהוא יבוא ויסביר בעצמו למה התכוון המשורר

תני לבנאדם לפרוק..מה קרה?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t646880#7212031

בס"ד

א. שיר ידודת, תודה, אני אכן נהנה לכתוב מליצית, זה ממש לא בקטע ציני..

ב. אם זה לפני פגישה מה הקשר אהבה??

ג. אני מכבד כל אדם באשר הוא ורק פרקתי. מפריע לי המסר הדו משמעי.."אני מוכנה לצאת, אה, חכה שבוע+".. חברי היקר חיכה לדוגמא 3 שבועות וכל פעם בתוך השבועות הללו, הבחורה אמרה לו עוד שבוע.. 

כל טוב סלה, כולכם ברוכים

אתה שזה משהו שחוזר על עצמו

 

ללכת לטיול, לונה-פארק, שייט בים, באולינג, סדנאות יצירה, סדנאות העשרה, ועוד המון המון דברים שאפשר לעשות ביחד.

 

ואם זה רלוונטי אז יעוץ, ולא לקחת כמובן מאליו

אל תסתכלו על זה כדבר שמפיל את האוירה אלא תנצלו את זה להעמיק את הקשר.

החלטנו להתחיל לשמור נגיעה..נקווה שזה יעזור

אני חושבת שכן.. זה לעלות דרגה ועוד שלב ולהתקדם בזוגיות. זה הופך אותה לטובה יותר לפי דעתי..
והיום סידרנו הכל.. פתחתי את מה שהיה לי על הלב וזה מאוד עזר.. זה סוד לכל זוגיות בריאה.. לפתוח מה שיש על הלב ולדבר..
תודה לעונים

המחויבות?

הקרבה לאדם אחר?

איבוד הפרטיות?

 

יש הרבה שינוים במעבר מרווקות לחיי נישואין, וכל אחד מתקשה בענין אחר...

לחוצה להתחתן, מה בדיוק בחתונה מלחיץ אותך,
כשתביני את זה תוכלי בע"ה להתמודד עם זה

אני יכול למצוא לך הרבה סיבות למה להתחתן
אבל אם את שואלת את השאלה הזאת כנראה
שיש לך גם למה לא להתחתן והוא גדול וחזק

זה לא שאני לא רוצה..  אני רוצה לחיות עם מישהו שאני אוהב אותו והוא אותי ונחיה יחד בע"ה חיים יפים ומאושרים עם הילדים שלנו.

אני מתכוונת שכל הקטע עם המחויבות, ההתנהלות הזו שעכשיו היא בידיים שלך ולא בידי ההורים.. זה מלחיץ..

דווקא המחוייבות והאחריות הזו.

 

העיקר לקחת בלי לחץ ובשמחה.

זה כיף!!!! ואני חיה חיים לחוצים בטירוף! (תואר קשה ממש, בעל בישיבה...) זה מה שנקרא "להיות גדולים"! כמו לשחק באבא ואמא אבל באמיתי! צריך לקחת דברים בפרופורציה... כל קושי שלא יהיה בחיי נישואים- שווה את הבן אדם שאתה חי איתו... ואין יותר כיף מזה!!!!!

ואני באמת בן אדם לחוץ... גם באופי

למה הכנסת לך בראש שזה קשה?

יש כזה אור בתור חתן וכלה.
יש כזה אושר ושלמות מלהרגיש שלם .
יש כזאת שמחה שסוף סוף יש לך בית,יש לך מקום בעולם.

קשה להתרגל לזה?
זה חדש וכזה מתוק!
לטוב לא מתרגלים לעולם..הוא תמיד משמח ומרגש מחדש!

וכמדומני שמה שגורם לך לפחד זה ציור מעוות וחלקי ולא משקף ששמעת מדיבורים מסביב על כמה שלהתחתן זו עבודה לא פשוטה..ואיש ואישה זה הפכים..ויש קשיים ומחלוקות..וכו וכו

אז אני מעיזה לומר בהחלטיות-

זה לא ההגדרה של נשואים!
אם שניכם אנשי מידות עם לב טוב ואהבה אחד לשני והתאמה -
מחכה לכם אושר עמוק מאין כמוהו.
ואם עבורו תצטרך לדאוג לפרנסה ולשטוף כלים -לא תעשה זאת בשמחה?
ואם עבורו תצטרך לעדן את מידותך ולחדד את רגישותך לזולת- לא תעשה זאת בשמחה?

תכניס את זה טוב טוב לראש.

להתחתן זה הדבר הכי משמח שיש!ובמיוחד בתקופה הראשונה.

ואל תתיחס לכל הדיבורים המדכאים והנבואות זעם.
זה שיש אנשים שיש להם חוויה שלילית זה לא אומר כלום לגביך.
זו חויה אישית שלהם.והיא לא משקפת כלום.

אגב אני בת

הכי קל להיות מתחת לסינר של אבא ואמא ולקבל מהם כל מה שצריך.

לא פשוט לנהל בית ולהיות אחראים על ענינים כלכליים, ניהול משק הבית, חינוך ילדים וכו'.

אבל זה החיים, וזה הכי בריא.

ותכל'ס? גם אחרי שמתחתנים זה לא קורה בבת אחת. לאט לאט, ותמיד אפשר במובן מסוים להרים טלפון לאבא ואמא ולקבל תמיכה.

או לשדכן או ליצור קשר עם הבחור\ה עצמו\ה

אם כי הגיוני שהוא תפס את הצד השני רק יום אחרי,

 

היא יכלה לטלפן יום אחרי,

 

החבר ביקש להתקשר מחר,

 

והופה! עברו חלפו שלושה ימים...

 

מצד שני, יכוליות שזה לא המצב,

 

אז כדאי להזכיר בצורה עדינה

היא השתמשה נראלי בזאת שהכנו לה..

1 

 

2

 

ברגע שתלחצי על המספרים זה יוריד לך את הקבצים למחשב