פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1236)

ולהבין שלא בטוח שהפירושים שלך לביטויים נכונים..

(לא הייתי קוראת לדוגמה שהבאת "דברים טכניים פשוטים").

אולי זה עניין סביבתי או חברתי, אני אף פעם לא התקשרתי לברר, מעבר למעט שאלות ששאלתי את המציעה. ואני לא חושבת שהיה לי מה לשאול דמות אחרת בבירור מעמיק יותר.
מסייגת שבינתיים יצאתי רק עם הצעות שהציעו לי חברות שלי, ולא איזו שכנה שמכירה אותי מבית הכנסת וכד'...

באמת הדוגמא לא הייתה משהו טכני, דברים טכניים זה כמו אורך חצאית או מראה.

רק ע"ס הבירורים.

בלי קשר ברור שאין תחליף לפגישה.

ועם זאת, אי אפשר להיפגש עם כל אחת שמציעים לך...

בעירבון מוגבל את הדברים.

לפעמים צריך לקפוץ למים.

(כלענ"ד ויש החולקים, כמובן...).

שהן החברות הכי טובות שלי... ואחרי שכמה פעמים זה נפל...

אמא שלי אמרה לי לתת מספרים של אחרות

אז נתתי מספרים של סתם בנות שיודעות לדבר...חחח

אז כשהבחור שאל אחת :איך היא תסתדר עם בחור שלומד כל היום?

הראשונה ענתה... תראה... היא לא בקטע של לחכות שהכסף יגדל מהעצים... 

השניה ענתה... ואאאוווו היא ככ ככ תשמח שבעלה ילמד תורה והיא מוכנה להצתמצם בשביל זה....

אז הבחור לא הבין מה נסגר...

מסתבר ששתיהן צודקות אבל כל אחת מכירה צד אחר בי

מאז אני כבר לא מבררת... מי שבכז מיתעקש, אני נותת לו שיקרא תכ״א שלי .... ואז הוא בורח כל עוד נפשו בו.... 

תזכו להקים בית נאמן בישראל!

תזכו לבנות בית נאמן בישראל. בשמחה, בטהרה ובאהבה רבה.

בהצלחה!

איזה יופי. המון ברכות, אהבה ואחוה ושלום ורעות.

מזל טוב! שתזכו לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה'!!

אני דווקא מבין לגמרי למה זכית בבחור ירא שמיים, תלמיד ישיבה, מידות טובות, משפחה טובה וכו'.. 

הרבה מזל טוב,שתזכו להקים בית נאמן!

בניין עדי עד

שימחת

בס"ד

שתזכו להקים בית נאמן בישראל, בניין עדי עד

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובקדושה.

שימחת

ישתבח שמו לעד!!!

מזל טוב ענק!!

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

שתזכו לבנות בניין עדי עד!!

שהכל ילך בנחת ובשמחה

כל הברכות וכו' וכו'

רק הנאה בכל ההכנות...

ה' גם אוהב אותך ואת עושה לו נחת רוח!!!

בזכות השמחה בעבודת ה' והאהבה שלך ,בעז"ה הכל יעבור ישועת ה' כהרף עין

מאחלת לך חודש טוב ומבורך ובשורות טובות!!!

לא אומר שצריך להיענות לכל הצעה.

תבחני כל הצעה לגופה.

לא בגלל שיש הרבה הצעות זה אומר שאפשר לסנן בלי חשבון

ולא זה שאין הצעות צריך להיפגש עם מישהו למרות שלא נראה לך...

זה היה מצחיק!!

ברור מהצד שלי.

קצת חוששת להשלות... (אחרי שהבנתי שבנים מפרשים את זה כהתקדמות...)

אבל זה רק אני.. כל אחת ומה שנוח לה..

א ב ל גם רק אחרי שאת יודעת ש ה ו א מעוניין.

אבל לדעתי בכמ מבערך פגישה שלישית 

לפני לדעתי זה כבר יותר מידי...

אני בעד שמההתחלה שניהם ייצרו קשר. יצא לי להתקשר אחרי דייט ראשון וגם לפני דייט ראשון.
נראה לי שמטבע הדברים - ככל שעובר הזמן ומתקדם הקשר, תדירות יצירת הקשר גבוהה יותר כך שיוצא לשניהם יותר להתקשר ולשלוח הודעות, גם "סתם".

לק"י

את הקשר.

לצאת ביחד לכל מיני מקומות שנהנים בהם יכול לעזור בזה.

כמובן, אם שניהם אוהבים את זה

ואפילו בדייטים ראשונים אבל זה כבר ממש תלוי אם שניהם אוהבים את זה וכמה הם זורמים.

זה תלוי בקשר ביניכם ובאופי שלכם. אם שניכם זורמים בכיוון, אז למה לא? יכול להיות אפילו נחמד וגיוון מדי פעם.

אם יש לכם כבר קשר זה יכול רק להעמיק אותו, ולתת נושאי שיחה משותפים (כל זה בתנאי שאתם מרוכזים בעיקר אחד בשני ופחות בסיור עצמו)

יד ושם קצת פחות נראה לי, כי עדיף משהו שמח ובונה, אבל גם זה עניין של אופי ושל טעם (תברר קודם גם עם הבחורה..)

פותח אפשריות שיחה רבות.

בזמן המתאים.

כמו המון קישורים לאחרונה, מדאיג.

סליחה טעות שלי בהבנת הסקר- לא שמתי לב ש4 לא מכוכב. חיים מאושרים, אוי לדורנו שנזקקנו לסקרים כאלו.

בס"ד

https://docs.google.com/forms/d/1ljedrZhR6TlI8RwqUTF5UWBWTt7BnTTEYXaLkJ70C4E/viewanalytics?usp=form_confirm

זה לא כ"כ אפקטיבי בצורה כזאת לדעתי.

נראה לי שעוצמת ההפתעה נעה על סקאלה רחבה.

ר"מ שלי (יועץ זוגיות) סיפר לי על נשוי טרי שהגיע אליו שגילה אחרי החתונה שלאשתו יש הפרעת אישיות גבולית (הפרעה פסיכיאטרית זוועתית) והחיים שלו נעשו חלום בלהות. הוא המליץ לו להתגרש וכשהבחור לא היה מוכן הוא הדריך אותם בטיפול קשה בהפרעה שלפחות בהתחלה דווקא די הצליח. מעניין איך זה הסתיים. אם זכור לי נכון, הוא הסביר לנו שבדרך כלל יש הפתעה לא קטנה ומשבר, נראה לי שהעוצמה משתנה בין מקרה למקרה (כמובן שהמקרה הנ"ל הוא מקרה מאוד קשה).

שבוע טוב!

אני עושה את זה על פי השכל והרגש.

לך תדע מה יזדמן לי.

עינינו. 

וזה מה שיפה פה, שהאהבה(+האמונה, כל אדם בתמהיל שונה) כרגע גורמת לנו להגיע להחלטה שבשכל לא בטוח שאי פעם בחיינו היינו מגיעים אליה.

אח"כ כמו שכתבו לך, העבודה המשותפת תיתן לך לגשר על הפערים שיוצרו (כמעט בהכרח).

אגב, אין חלופה אחרת, במיוחד כדתיים.

אין אפשרות לדעת בדיוק איך ירגיש אחרי החתונה.

(ותמיד, כמה שלא כדאי לחשוב על זה, במקרי קיצון יש ביהדות, בניגוד לנצרות למשל, דרך מילוט, גירושין)

לא רק לדעת למה לצפות בעתיד ע"פ הנתון לנו כרגע -

אלא לדעת, בבוא העת, להיות שלמים עם המתנה העצומה שהקב"ה זיכה אותנו,

ולהיבנות יחד בהתאם.

ולפעמים דווקא ההפתעות משמחות אותך ומלמדות אותך

דברים חדשים על עצמך.

כלומר צריך להתחזק באמונה ובטחון בה'

ולזכור שתמיד- ותשובה ותפילה....

בס"ד

"הרפו ודעו כי אנכי אלקים". על זה אמר המסילת ישרים "מן הזהירות שלא תרבה להזהר".. צריך לקפוץ למים בענווה ובשמחה.. יש ה' בעולם..

בעלי ואני היינו חברים בערך 4 שנים לפני שהתחתנו. הכרנו אחד את השניה כמעט מ-א' ועד ת'.

ובכל זאת - אחרי החתונה התגלו פערים גדולים שלא ידענו עליהם כמו השקפת עולם דתית וכו'. ולא שלא דיברנו קודם על הדברים האלה. אבל בכל זאת מצאנו את עצמנו נתקלים בקושי גדול מאוד ביחס לצורת החיים שכל אחד מאיתנו רצה לחיות וזה היה משבר גדול בשבילנו.

אז כביכול גם אצלנו זה היה מן "חתול בשק". הרי מסתבר שלא באמת הכרנו לחלוטין עד אחרי הנישואים.

אבל אני מאמינה ששאלות כמו "אולי האהבה תיפסק" ו-"לך תדע מה יהיה אז" הן שאלות שהתשובה שלהן אחת - עבודה.

על נישואים וקשר צריך לעבוד, לתחזק ולשמר. למצוא את נקודת הקושי ולהפוך אותה לנקודת אור ותמיד מתוך הזיכרון של האהבה הגדולה שהביאה אתכם לבחור בחיים משותפים. להיצמד לזיכרון הזה ומתוכו להסתכל על השני ואז מובטח שהאהבה לא תגמר (ברוב המקרים).

לגבי הנתון שלפעמים מגלים אחרי הנישואים ומתברר כבעייתי מאוד - אני לא יודעת עד כמה אפשר לצפות את זה מראש. צריך לברר המון על מי שיוצאים איתו, מהרבה כיוונים, ובעיקר להתפלל שהקב"ה יכוון אותנו לאדם הנכון.

מקווה שעזרתי. בהצלחה!

נישואים בשק - חתול

אם אתה מתנהג כמו חתול וכל הזמן מחפש אז הנישואין בפח 

אחרת -= תפקח עיניים והכל יהיה בסדר 

מדברת מהנסיון שלי בלבד-

לדעתי אם יש קשר משמעותי ועמוק לפני החתונה, אין כזה "חתול בשק".

שומדבר לא היה לי חדש אחרי החתונה.

אלא שהכל יותר עוצמתי.

אם בפגישות הוא היה רגיש- לאחר החתונה זה יותר עוצמתי,

חכם, מבין, עוזר ולעומת זאת גם כעסן, עצלן ונצלן- הכל צריך לראות לפני

ולדעת שהכל מתעצם...

אז- אם שמתם לב לאיזו מידה רעה במהלך הקשר- תדעו שזה קצה קרחון!!

ולהיפך- אם יש קשר משמעותי (לא של 3 פגישות, כן?!) ורואים את המידות הטובות-

אז הכל יתעצם...

בהצלחה!

אבל היה לי קשה קצת עם המשפט "תדעו שזה רק קצה קרחון".

מפחיד מאוד להגיד דבר כזה על מידות לא טובות. זה לא שאם פוגשים באדם שמולך תכונה של קמצנות, למשל, אז היא רק חלק קטן מקמצנות הרבה יותר גדולה שאותה נראה רק אחרי הנישואים. וההפך - זה לא שהמידה הטובה של נדיבות היא רק קצה קרחון של נדיבות גדולה יותר.

זה נכון שכשחיים יחד כל דבר מתעצם כי בחיים משותפים התכונות של השני הן המציאות היומיומית שאיתה אנחנו נפגשים ומתנהלים, אבל להגיד שמה שרואים בדייט זה רק "חלק קטן ממשהו גדול" נראה לי קצת בעייתי. אני חושבת שנכון יותר להגיד הוא שמה שרואים בדייט הוא מה שיש. הוא קיים. אחר כך ניפגש איתו יותר, אבל זה לא שהתכונה הטובה/לא טובה רק תגדל אחרי החתונה.

שום הפתעות לא היו לי.

אולי כי יצאנו תקופה משמעותית ומאתגרת וזכינו להכיר אחד את השני מאוד. וכמו שאמרת- כל תכונה טובה שלו רק התעצמה אחרי חתונה וגיליתי עד כמה הוא ככה אפילו במצבים יותר קשים ממה שחווינו לפני החתונה. 

גם לערוך סגנונות של הודעות, שנכתבים בצורה גסה שפורום שיש בו מינימום יהדות אינו שייך לניסוחם הזה.

זה יחסוך תגובות נורמליות על דברים כאלה.

ותקיפה של סיגנון - אינה תקיפה של אדם.

"הכלה" של כל תועבה - היא גישה שבאה כיום מתרבות זרה לחלוטין.

אפשר לעזור לאנשים שנקלעים למצוקה, גם אם לא נעימה, גם בלי שייכתבו סגנונות שנותנים בעקיפין לגיטימציה לכל תועבה, בעצם "חופשיות ניסוחם" ברבים.

לק"י

וצודק, גם הודעות שאינן הולמות את האתר- נערכות או נמחקות!

בבקשה שימו לב לא לפרסם דברים שנוגדים את רוח היהדות..

"הכלה" - כי זה ציטוט של מה שמישהי כתבה בשרשור אליו את מתייחסת.

וצריך לדעת, שיש הבדל בין "לא להסכים" לדעות מסויימות - שזה בוודאי צריך להיעשות בישוב הדעת ובצורה נאה של חילוקי דעות - 

לבין למחות טבעית על סגנונות/התנהגויות קיצוניות, בפרט כשמועלים חופשי ברבים, שהם מתאימים אולי לאתרים שהרימון חוסמם...

למשל, אם מישהו יכתוב: הכנסתי אגרוף ברחוב למישהו שלא מצא חן בעיני ומיד לקחו אותו לבי"ח...

אף אחד לא יגיד ש"יש דרך איך לא להסכים איתו"...

החסימה של טבעיות התגובה וההתייחסות לא תמיד טובה ונכונה. 

ויש הבדל גדול בין לעזור למישהו במצוקה - שזה בוודאי חשוב, לבין למות על הפיכת רשות הרבים לבמה ל"התבטאות חופשית" קיצונית.

אני עצמי סייעתי לא פעם לאנשים שמחיתי על סגנון קיצוני של דבריהם ברבים. לא סותר.

ושוב - המחאה על הסגנון, לא על האדם. לאדם צריך לסייע.

אחרי השטיפה שהעברנו אותו...

החברים כאן ב"ה יודעים למחות ברגישות ובדרכי נועם

ולהעניק לכותב הזדמנות לערוך את הודעתו בתיאום

עם המנעלים...

לק"י

אם יש ניק שבאופן קבוע כותב דברים גסים, קללות או שאר דברים לא נעימים- סביר להניח שלא נכיל את ההתנהגות שלו ונמחה עליה יותר בתקיפות (למרות שבמקרה הזה מן הסתם שהוא היה נחסם לכתיבה בפורום...).

אבל במקרה של מישהו שבאופן חד פעמי כותב משהו לא שייך- צריך לברר מולו מה הסיפור, ולפעמים גם למחוק או לערוך מיד (תלוי במה מדובר).

לפעמים מדובר בפליטת פה (או מקלדת..) או במישהו שלא מכיר את הפורומים ולא יודע מה נכון ומה לא נכון לכתוב כאן, ואחרי שמסבירים לו- הוא מבין ומתאים את עצמו לנורמות פה.

בכללי- אני לא חושבת שצריך להכיל הכל ומותר למחות, רק שצריך לעשות את זה בצורה שתכבד את האדם שמולך (שוב, אם מדובר במקרה חד פעמי, ולא במישהו שמטריד ומציק בעקביות).

שהכותב מודע מספיק לבעיה בדבריו וזה פשוט לא עניין אותו.

זה גם אפילו פגיעה בחבר'ה של הפורום במודע,

שאתה ככה מזלזל בהם ופוגם באווירה שאתה יודע שרוצים לבנות פה.

ידידי היקר.

וישירות ממני.

לגמרי בנועם.

[וכמובן, כשעורכים הודעה בסגנון מאד בעייתי - אפשר אח"כ לערוך גם את התגובה שכבר התייתרה.. אף אחד לא שש לכתוב "חריף" סתם.. אבל זה הסדר. ולא ההיפך...]

בס"ד

1. בד"כ אנשים לא קוראים את הנעוצים.

2. כבר שלושת הנעוצים האפשריים מנוצלים.

למה את רוצה להכניס את השאלה?

<ר>

ובאמת מעניין אותי לשמוע דעתו על פרשת השבוע!

או אפילו מה היה בדף היומי, הסיפורי פרות שנופלות לבור תכלס מעניינים אותי, ואני עצמי לא אלמד לבד גמרא

רגע.. בעצם התכוונת לשאלה בכלליות או לשאלה על פרשת השבוע?

איך אני אסביר "סתם דוסית רצח".. זה דוסית שמשחקת אותה יותר דוסית ממה שהיא

ואני לא כזה דוסית בכלל.. 

התכוונתי לפרשת השבוע.

אם הנושא באמת מעניין אותך והוא חלק מחייך, טבעי שהוא יעלה בשיחה,

כמו ששאר הנושאים עולים, ולא בצורה של להכניס..

היה נראה לי שהשתמע מדברייך שאת רוצה כאילו "לדחוף" את הנושא בכח,

וזה מראה על משהו שלא טבעי..

אני סטודנט, הייתי בייניש,הייתי חייל, אני קובע עיתים,ב"ה יש לי משפחה נהדרת ואני גולש בפורום ומתעניין במחשבים

רק טבעי שהנושאים שיעלו אצלי בפגישות הם הצבא, הישיבה,המשפחה,המחשב. (כמובן מצידי. מצידה- מה שמעניין אותה וכו')

הכי הגיוני בעולם שזה יעלה במהלך השיחה. אם העניין הוא חלק מחייך זה כבר יעלה בצורה טבעית.

אבל,אם תנסי לדחוף משהו שלא טבעי שיעלה בפגישה שיראה כאילו טבעי-רבים הסיכויים שתכשלי בניסיון..

ואין יותר מדי מה לעשות. זה למה אני בד"כ מגביל פגישות לכשעתיים פלוס מינוס כדי לא לסחוב (בין אם אני ממשיך ובין אם אני לא. מדבר על פגישות ראשונות).

בנים עוברים דברים שונים מאשר בנות ולכן כדאי למצוא דברים משותפים כמו לימודים או טיולים וכו' וזה טבעי שיהיו נושאים פחות מעניינים בגלל הבדלי מגדר. מה שכן שלדעתי זה חבל שזה לא ככה (ככה אני מרגיש לפעמים), שאם צד אחד פותח בנושא מסויים שהצד השני פחות מתחבר, כדאי לפחות להביע טיפה עניין גם אם זה לא ממש מדבר לשומע. זה יכול להעשיר את הידע וסתם מראה על נימוסיות.

לגבי נושאים תורנים, לא יודע מה לומר. בדר"כ זה עולה תוך כדי נושא מסויים (בד"כ השקפות תורניות). נניח שאת יודעת הלכה של משהו ואת רוצה לדעת מה הוא שמע על זה, כל עוד זה לא נשמע בצורה של שאלת טריוויה אני לא חושב שזה אמור להפריע. אולי תאמרי: "שמעתי כך וכך וההלכה כך וכך, מה אתה חושב..?" וברוב המוחלט של המקרים הוא לא יפגע.

מקווה שעזרתי, בהצלחה.

תלקטי כמה "סיטואציות"  מהחיים שלך, תספרי כאילו-טבעי, ותשאלי מה הוא אומר, איך לדעתו היה צריך לנהוג, מה הוא היה עושה, וכד'. הכל "טבעי".. אולי יתפתח קצת דיון..

(כלומר, אם יועיל לך לדעת שיש לך רשימה לעת הצורך, אולי כדאי, אבל אין צורך ממשי).

בכל אופן, שיחה מתפתחת מזה שצד אחד אומר X והצד השני מתעניין, שואל שאלות, אומר מה הוא חושב/מרגיש/היה עושה באותה סיטואציה/ היה עושה אחרת וכו'.

כך שיוצא שלפעמים גם כשאין נושאים מוגדרים, בסופו של דבר מדברים על המון דברים תו"כ.

אפשר לספר על דברים שקרו לך (באותו יום/שבוע/בחיים, אם זה מתאים לך), לדבר על דברים שאת אוהבת לעשות ובכלל, לספר על עצמך. ברגע שהצד השני ישתף פעולה זה כבר ימשיך מאליו.

אפשר לדבר על כל נושא שמעניין אתכם; לימודים/ תחביבים/ השקפה פוליטית/דתית/ דעתך על XYZ/ עבודה/ צבא/ שירות לאומי/ ישיבה/ טיולים/ חברים/ משפחה/ אוכל/ חרדים/ תופעת הדתל"שים/ תקציבים למשרד החינוך/ רכבים/ נשק גרעיני באיראן וכו'. נראה לי שהכוונה ברורה ;-ׂ).

בפגישות יותר מתקדמות, בד"כ הנושאים באים מאליהם כי יש כבר יותר מן המשותף.

גם במקרה שצד אחד מספר על משהו שלא נוגע לצד השני, כדאי בכל זאת להראות התעניינות ולשאול שאלות או להביע דעה כדי שתתפתח שיחה (לפחות בהתחלה).

בנודע לנושאים כמו פרשת שבוע וכו' - נראה לי שכל עוד זה לא נראה מלאכותי והנושא מעניין אותך, אפשר לשאול או להביא רעיון שלך ולראות איך זה יתקבל ע"י הצד השני.

אחרי הכל -- זה לא נורא אם יש שתיקות. לגיטימי להתחלה.

אני חושבת שבסופו של דבר, צריך לבחור מישהו שיהיה לך כיף גם לשתוק איתו וזה נחמד לדעת שאפשר לשתוק לפעמים ביחד, לדבר בלי הפסקה ולהיות כנים אחד עם השני. זה הכי חשוב.

בהצלחה!

(הכל לענ"ד).

ובקשר לשאלה- אצלי לפחות יש אנשים שהשיחה איתם יותר זורמת ויש כאלה שפחות, אין הרבה מה לעשות רק לתת לזה זמן.

נסי להראות התעניינות בכל מיני נושאים שמעניינים גם אותו. הכי טוב זה למצוא נושאים משותפים (למרות שלפעמים זה קשה...)

ועל פרשת השבוע- את יכולה לספר על שיעור ששמעת תוך כדי שיחה. (אם  מתרחשת שיחה )

בהצלחה!

אין איזו נוסחה שגורמת ל"בנים" לדבר.

מטבע הדברים על אדם ידבר וירחיב יותר על הדברים הקרובים לליבו.

בייניש על הישיבה, חייל על הצבא, כל אחד על הלימודים שלו ובתחומי העניין שלו.

אגב,יש אנשים שהם פחות אנשים של דיבורים, ככה זה.

בכללי, אני בתור בן משתדל שיהיו לי כמה נושאים אקטואלים ב"קנה", למקרה של שתיקה מוגזמת..

(וזו גם הזדמנות לברר בצורה נוחה דברים שחשובים לך, להעלות דילמות לדוג' בנושא מקום האשה בבית,

מי אחראי על הפרנסה,בצורה עקיפה וברוח טובה, דרך סיפור או משהו כזה, במקום להתקשקש על איזה חמודים האחיינים וכד')

(אני בדר"כ אני לא נתקע, יש גם בנים שמדברים הרבה..)

ובכללי,אם כיף בפגישה ונח, לפעמים זה נחמד שתיקה של כמה דקות, אפילו בפגישה ראשונה..

אם הוא עונה תשובות קצרות, אבל בשאלה מסויימת נראה שהוא נהנה לענות, ואולי אפילו סיפר מיוזמתו עוד קצת, אפשר לנסות לזרום יותר לכיוון הזה.

אפשר לומר בודאות שזה יגרום לו לפתוח את הפה..

<צ>.

ששמעתי בשיעור של הרב פנגר.

בנים מדברים בשתי סיבות.

1. אינפומציה.

2.להרשים.

או שהם צריכים לקבל איזה שהוא ידע כזה או אחר, או שהם מנסים להרשים את מי שהם מדברים איתו.

בנות, אצלהם הדיבור הוא משהו אחר לגמרי. 9 קבין של שיחה ירדו לעולם 9 נטלו הנשים.

יש פערים בנושא "הדיבור" בין גבר לאישה.

גברים לא מדברים סתם. הם צריכים סיבה.

בנות הן יותר פטפטניות.

ואם תגידי שיש בנים שמדברים הרבה בדייט הראשון,לעיל הסיבה הראשונה.

עצה: אל תנסי לגשר על הפער הזה שיש בין גברים לנשים. 

עדיף שבנים ישתקו.

נכון זה מביך, אבל ככה בחרנו להכיר את השני, אז בהצלחה לנו.

 העניין הוא שאין לי בעיה לדבר בעצמי.. אוהוו בכיף..

רק שבאתי להכיר אותו, ואני רוצה לשמוע אותו

אז חייבים לגשר על הפער איכשהו

אז כמו שהצעתם כאן, זו באמת דרך להתעניין בנושאים שהוא העלה אבל זה לא תמיד מספיק

מרגיש לי עדיין שזה תקוע, וגם אם אני אכין נושאים מראש (למרות שחלקכם אמרתם שלא)

עדיין אני לא יודעת איך פתאום לשלב אותם Out of nowhere

ומה זה "להנפיץ"? רוב הדייט הוא די מונפץ.. סה"כ זה בנאדם זר שאתה לא מכיר

ואני אדגיש את השאלה שוב

בנים, על מה הייתם רוצים לדבר? מה מעניין אתכם?  (שמתאים לדבר עליו עם אדם זר בדייט ראשון)

נכון שכל אדם שונה, אבל תרגישו חופשי לזרוק נושאים.. ותהיו ספציפיים פליז..

קיצר, צאו מנק' הנחה שמדובר במוגבלת חברתית

פוליטיקה,ספורט, סוגי דתיות (בשורוק), דת ומדינה.

אבל באמת שהכי נחמד לדבר ולהרחיב אחד על השני, להכיר את האדם. 

(ההיסטוריה שלו, המשפחה שלו)

אם כן - תסביר להם את זה 

זה לא משחק באבא באמא זה דברים רציניים 

הבנאדם מרגיש מוכן.

הוא רוצה להתחיל לצאת שנה הבאה,ואתם קוראים לזה אבא ואמא? אין טיפת רגישות וכבוד לבנאדם?

הוא לא ביקש ממכם עצה מתי לצאת. הוא ביקש עצה איך מודיעים את זה להורים.

אני בטוח שהוא מודע לזה שזה דבר רציני. הוא אדם רציני. הוא לא מעופף.

מי שמוכן לענות על השאלה שלו באופן ספציפי, אהלן וסהלן.

סליחה על התוקפנות. אם מישהו נפגע,אני מתנצל מראש.

ובד

כן חשבתי על זה אני מכין את עצמי ויודע שזה לא משחק ילדים אני גם יודע שההורים שלי לא יהיו מרוצים מזה שאני אתחתן מוקדם - אבל זאת ההחלטה שלי.

השאלה היא איך להציג להם את זה על מנת ליצור מינימום חיכוכים איתם על הנושא הזה

אלא- להתחיל לחפש..ככה זה יישמע רחוק...

לק"י

גם תתחתן איתה..

מתנן להתייאש מראש בעזרת ה' וביישועתו הגמורה 

,אני מתפלל שזה ילך לי מהר

אני מכיר כמה וכמה אנשים שתחתנו עם המדוייט/ת הראשון/ה.

אבל בלי קשר לזה. השאלה היתה זאת: והיה אחרי שמצאת אותה, החלטנו שזה קשר רציני (לאו דווקא שהחלטנו כבר על חתונה) איך אני מציג את זה להורים שלי

כאילו, אבא, אמא, אני ברוך ה' התחתלתי לצאת לפני חצי שנה, יצאתי עם 2 בנוץ שלא הלךמהו אבל עכשיו אני כבר 3 חודשים יוצא עם מישהו  וזה קשר ממש רציני, רוצים לפגוש אותה?

תגיד להם *לפני* שאתה מתחיל לצאת שחשבת על זה, ונראלך שמתאים לך להתחתן בגיל מוקדם ואתה רוצה להתחיל לצאת.. 

מניסיון, זה עדיף. גם אם הם לא מסכימים עם זה ולא אוהבים את זה, הם יתמכו. הם יעזרו.. הם יקשיבו..

כשאמרתי להורים שלי בסוף השירות שאני רוצה להתחיל לצאת הם היו בשוק, ואמרו שמבחינתם- יוצאים רק בסוף שנה א' בלימודים מינימום, אז את ההצעות שישלהם בשבילי הם ישמרו עד אז, אם עוד אהיה רווקה.

[והנה אני, סוף שנה א', רווקה ]

ואח"כ, כשהם כבר יודעים שאתה מתכנן לצאת וזה.. הם לא יהיו מופתעים כשתבוא ותספר להם שישלך מישי,

או שאתה רוצה להביא אותה הביתה,

או שהחלטתם להתחתן.

הם יהיו מוכנים לזה..

יעבור למעשים

אם הם יודעים, פשוט תהפוך למציאות..

"אבאמא, הציעו לי מישי.."

להסביר להם שאתה מוכן ורוצה להתחיל לצאת. אתה יודע שהם יתנגדו שאתה שואל את זה?

(יש הבדל בין יתנגדו ללא יהיו מרוצים)

אם הם באמת יתנגדו אז תיתן להם נתונים ותראה להם שאתה מוכן להתחתן.

כדאי לשמוע מה מפריע להם ולמה הם מתנגדים, אבל כל עוד אתה לא יודע שהם מתנגדים אז אין סיבה להיכנס לסרטים פשוט תדבר איתם.

יעשו בעיות... אבל הם כל הזמן אומרים לי קודם תבנה את עצמך... מה אתם חושבים אני עושה?!?!? זה מה שאני עושה ויעידו עלי אלה שמכירים אותי כאן אני מספיק בוגר

לעשות מה שנכון לדעתך.

אתה צריך להתייעץ עם אנשים שיש להם נסיון ושמכירים אותך,אבל בפועל מי שמקבל את ההחלטה זה אתה ורק אתה.

זה עניין אישי שלך ואתה מחליט בו בסופו של דבר. אתה מכיר את עצמך יותר טוב מכל אחד אחר.

לפני שהתחלתי לחפש, פשוט ביקשתי מהם לשוחח, ושאלתי אותם אם זה בסדר מבחינתם. לא היתה לי כוונה בכלל להכניס להם חתונה של בן בשלב לא מתוכנן. לשמחתי הם שמחו בזה; אני לא יודע מה הייתי עושה עם לא.

נסה בכל מקרה לשכנע אותם, אבל בעדינות ובכבוד.

להעריץ אנשים עם כוחות כמו שיש לך...!

אם אתה צריך עזרה יותר פרקטית - אפשר באישי..

חיזקת אותי... שלפעמים אפילו שמתים מרוב כאב, צריך לעשות את מה שטוב באמת.

שתזכו להחזיק מעמד

תיקני את הטעות..(מקווה שזה בסדר מצידך)

שקראתי כך אוטומטית (לה' על הרע)

ואני בדר"כ נוטה לשים לב לטעויות

אבל לא נראה לי שלגמרי

אני ישנה וליבי ער'.
'אני ישנה' מבית המקדש ו'לבי ער' בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
'אני ישנה' מן המצוות ו'לבי ער' לעשותן (ילק"ש שה"ש פרק ה').

"אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה." (יבמות סב, ב)

רק עכשיו במעבר שני הבנתי שזה לא חלק מהשיר.. כדאי עוד אנטר, אולי, אבל כבר לא חשוב.

בקצה של ההר / רשמים מרגעים לא פשוטים בבין הזמנים האחרון לפני שירות בפועל

הר ירוק. עיר אדומה. שמים שחורים. לא הבנתי...
הכפירים שואגים למעלה בגן, (גן האם?)
והתַנִים עונים, למטה בעמק,
מתחת להר.

ואצלי על השידה,
השכוי הבחין בין יום ובין לילה,
קורא בקול גדול, ואני נבעת:
"אבנים מִגִיר. לבבות מִצוֹר. מֵחוֹגים מברזל." ?!

בקצה של ההר.

לפנות בוקר, מניין אחרון,
אֲשָׂרֵך רגליי, למקום בו עצר השעון,< מניחה שיש פה משהו שלא הבנתי
כמה זקנים, נשארו מהמון,
והעיר ישֵנה, אך ליבה התעורר,
אם לא מחר, לפחות היום.

בקצה של ההר.

יש לו, לַזמן, מחליף אחראי,
חזן מהיר ודייקן, חיפאי.- מאד אהבתי, זה מתנגן טוב בקריאה.
דגים מנהר פרת, וחוֹפְשִׁים מהונגריה,
המוֹרָה במעברה, והמרור של טבריה,

כאן ביחד, הם חיים, עדיין,
ואני, מתוך הגולה, בינתיים,
מייחל לחיים, מייחל לבית,
דע שכן הוא: למנהגנו, ברכת כהנים אַיִן.

בקצה של ההר.

כביש שחור. שמש צהובה. שמים כחולים.
בית הכנסת המרכזי נדם, ישֵנים חייו החיוורים,
עד עת ערב.
שוב לבד, מול שטף עיר נמה, שוקקת חיים,
רוח אחרת עימה, בינתיים.

ממש ממש יפה, אבל אני מניחה שיש פה הרבה מאד שפספסתי,

אם בגלל שאני עייפה, אם בגלל שלא הבנתי שיש משהו שדילגתי

כי אינני מספיק בקיאה במושגים.

בכל אופן יפה מאוד. אבל לא הבנתי איך זה מתקשר למה שנועם ה כתבה..

יש לו, לַזמן, מחליף אחראי,
חזן מהיר ודייקן, חיפאי.
דגים מנהר פרת, וחוֹפְשִׁים מהונגריה,
המוֹרָה במעברה, והמרור של טבריה,

לא הבנתי איך הוא קשור?

בדרך כלל יש לי מה לומר על שירים, אבל הפעם...

אני חושבת שהבנתי ואז מגלה שרק נדמה לי.

אני בטוחה שיש רבדים מאוד עמוקים בשיר הזה, רק שהפעם הם לא כל כך נהירים לי משום מה.

זה עולם שמשאיר אחריו שובל מסוים , אך נסתר מעיני.

בכל אופן דבר אחד יש לי לומר בודאות, אהבתי את ההרמזים והאזכורים בשיר.

ואת המטאפורות.

הלוואי והייתי מבינה יותר.

מה שאני כן אכתוב זה שראיתי בשיר בדידות, הרגשת גלות (ואני מתוך הגולה- יחזקאל?) 

יש פה ניגודים:

 עייפות ולאות עם חיים- העיר ישנה, ליבה ער.

זקנים והמון (שבד"כ הוא סואן לעומת הזקנים שהם לאים יותר(??)))

שחור וצהוב

עיר נמה- שוקקת חיים.

ואני אקרא את השיר שוב מחר כדי להבין אותו יותר

לא שמתי לב לזה

(כבר אמרנו שפספסתי..)

אבל באמת זאת ההרגשה גם שלי בחיפה

זאת הגדרה די מדוייקת של העיר הזאת..

מן עיר שהזמן נעצר בה תוך שהוא ממשיך לזרום.

בלי ניגוד..

גם הישן חדש וגם החדש ישן.

חיפה שכזאת..

אולי חשבתי על משהו אחר באותו רגע.

ולא, אני לא חיפאית, אבל יש לי שם קרובי משפחה.