אם אני לא אוהב את המראה של הבנאדם-

מן הסתם לא אמשיך להיפגש איתו,

אני לא יודעת מזה סביבות ה95 ק"ג כדי לענות-

אבל יצאתי עם כמה בחורים שמנמנים,

ולא הפריע לי בכלל, היה להם מראה ממש נעים,

וזה היה חלק מהמראה- שאהבתי.

(אם את רוצה להיות בטוחה לגבי אמינות התשובה- אז אחד הקשרים הארוכים שלי היה עם בחור שמנמן.)

לא אוהבת את השרשור הזה

ולכן אתה מגיב ככה.

אבל כדאי קצת רגישות.

יש הרבה אנשים- שיש להם מערכות בגוף שפועלות בצורה מסוימת-

שלא משנה כמה דיאטות הם יעשו,

זה לא יעבוד על יותר מ5-7 קילו,במקרה הטוב.

ככה שעל עצלנות- זה ממש ממש לא מלמד.

אבל,

באמת עדיף שאדם שמכיל ומבין את הצד הזה ומעריך בלי קשר למשקל יהיה

עם אנשים כאלו בקשר,

כמו כל דבר שמצריך הכלה הבנה והערכה בחיים.

אבל גם אם אתה לא מבין-

מן הראוי להתייחס ברגישות ולא לענות באופן שעלול לפגוע באנשים.

לא כל דבר שהוא נכון, צריך לצאת לאוויר העולם.

תחשוב על זה.

איזה אושר התגובות כאן גורמות לי משהו מיוחד

בס"ד

שים לב מה אתה כותב

וזכור תמיד שאתה בפורום פתוח ואתהלא מכיר פה את רוב האנשים...

כל אחד ומה שמפריע לו.

אז יש כאלה שזה מפריע להם,

ויש כאלה שמפריע להם בחורים עם זקן ופאות,

ויש כאלה שמפריע להם בלי,

ויש כאלה שמפריע להם בחור גבוה,

ויש כאלה שמפריע להם נמוך,

ויש כאלה שמפריע להם אף מסויים,

ויש עוד הרבה..

זה לא שייך לשאול כזו שאלה בפורום, כי באמת שמראה זה דבר סובייקטיבי לגמרי, וכל אחד מרגיש שהוא מתחבר למראה מסויים, ולא אוהב מראה אחר. וזה חלק מהסינונים שה' נתן לנו- אם אנחנו לא אוהבים אדם בגלל המראה, כנראה שהוא פשוט לא הזיווג הנכון, ולכן ה' נתן בנו את ההרגשה שאנחנו לא אוהבים את המראה, כדי שלא נתחתן עם הבחור שלא מתאים לנו (למרות המידות הטובות וההתאמה בשאר הדברים) וכדי שנמצא את הזיווג שלנו האמיתי.

רק בגלל שזו שאלה "מעניינת"?

השמנה עלולה ללוות את האדם ולהשפיע על הקשרים החברתיים, הבטחון העצמי וכו' מקטנות עד בגרות.

לדעתי אין בכלל מקום להשוואה.

את זה לא לוקח להוריד 2 שניות 

|אייקון של סמיילי עם חד גבה עצבנית|

מצאתי משהו דומה...

http://3.bp.blogspot.com/_lRwTxx0Ydxw/TBUIrKY3qXI/AAAAAAAAAJE/3TQZiQ_Jk40/s1600/bert-and-ernie.jpg

לא היתה כאן כל כוונה להעליב מישהו.

אני לא שואלת סתם מהתעניינות (כנראה שטעיתי בבחירת הכותרת)

אלא כי אני נכללת בהגדרה הזאת. זה לא הפריע לי אף פעם בחברה או בכלל בחיים כי אף לא חייתי בלי זה, זה מולד ומשפחתי (כן ניסיתי אלפי דיאטות כבר מגיל מאוד צעיר) אני אישית בחיים לא חשבתי שזה חיסרון אבל התברר שגם אם אני בסדר בכל תחום בחיים בתחום של מציאת בעל ושותף לחיים זה בעיה מאוד מרכזית.

לכן שאלתי לחוות דעתכם ובקשתיי שתענו בכנות כי אני רוצה לדעת את האמת בלבד.

אשמח לתשובות גם באישי

טאקט. חוסר טאקט הוא לאו דווקא כוונה רעה. זה פשוט לא ככ יפה.

השאלה שלך בסדר וכל שמנמן מודע לכך שזה לא פשוט..

יש גם בחורים מאד רזים שלא אכפת להם להתחתן עם מלאות וכנ"ל הפוך..

מי שצריך להיות בעלך בעזרת ה' יאהב אותך איך שאת!!!

ברור שזה לא בריא וצריך לנסות לעשות דיאטה אבל בכ"ז גם אם את לא מצליחה,שזה לא יוריד לך את הבטחון העצמי!!

וחוץ מזה יש אנשים עם עודף משקל שנראים ממש טוב!!!

אז אל תתייאשי !!בהצלחה בכל

ואני לא כותבת לך סתם בשביל לעודד אותך

מניסיון,גם לי יש כמה קילוגרמים טובים להוריד..

בעזרת ה' לאט לאט 

ברוך ה' למראה חיצוני קשה להשפיע עלי. ברגע שהבן אדם הוא בן אדם טוב נורא קל להתעוור 

שאלה יותר מבסדר- תפסיקו להיות יפיי נפש..(כן כן..)

האם להיפגש? התשובה אצלך. לא חסרון, יותר עיניין של טעם. אלא אם כן הסיבה של העודף לא מוצדקת בעליל!!!

אגב, יש הבדל בין שמן לשמנמן. שמנמן כן-שמן לא.

בהצלחה.

אני תמה על פתיחת השרשורים כאן לאחרונה והיד עוד נטויה ויעויין בגמרא בתענית (כ.).

ודבר אחרון, אני בטוח שלכל אחד ואחת מכם יש חבר או חברה שאולי בעיני המתבונן מן הצד יחשב "מכוער ביותר" (שם) אבל לכם זה כ"כ לא משנה וההכירות שלכם עימו, עם יראת השמיים שבו ומידותיו הטובות מכסים על הכל ויותר מכך. זו נקודת המוצא.

צריך להתיחס בכבוד לכל אדם. גם אם הוא מכוער, למשל. הבעיה במקרה של השמנה היא לא המראה החיצוני אלא בעיה בריאותית. יש אנשים שחוששים להתחתן עם בן אדם שיש לו בעיות בריאות. מספיק רע שעליהם להתמודד עם בעיות בריאות שצצות אחרי הנישואין. אז אותם אנשים לא רוצים מלכתחילה להכיר אנשים שעלולות להיות להם בעיות בריאותיות. זה לגיטימי. מאוד מצער אבל לגיטימי.

לפי הסטטיסטיקה, רק 5% מהשמנים שעושים דיאטה מצליחים לרדת במשקל עד למשקל הרצוי [בהתאם לגובהם] ולהשאר במשקל הרצוי לשארית חייהם או אף לתקופה ארוכה. האמונה, שאם רק רוצים יכולים להפסיד את המשקל העודף ולהישאר במשקל רצוי, איננה עומדת במבחן המציאות. אותם אנשים שמתיחסים בזילזול לאנשים בעלי עודף משקל הם בדרך כלל אנשים בני מזל שלא סובלים מעודף משקל. אנשים אלה הם אנשים לא סובלניים ומתנשאים. יתירה מזאת, בגלל אנשים כאלה, הרבה אנשים שמנים מכניסים את עצמם לבעיות בריאות הרבה יותר קשות מאלה שהיו להם מלכתחילה. הם עושים דיאטה, מפסידים במשקל, ושוב חוזרים ומשמינים כי אי אפשר לרעוב כל הזמן. מצב הידוע כ"מצב היו-יו". אנשים אלה, בסופו של דבר, נעשים בכל מחזור "יו יו" כזה יותר שמנים מאשר לפני הדיאטה. אחרי הרבה פעמים שהם חוזרים על הדיאטה, הם נעשים מאוד מאוד שמנים.

מתקשים ללכת, מתקשים לקשור את שרוכי נעליהם ועוד ועוד. חוץ מזה הם סובלים נזקים בלתי הפיכים לעורקים, לכבד, ללב וכו'. אחרים נכנסים למצבים של אנורקסיה  ובולימיה. האנשים הללו יכולים להיות אנשים טובי לב, חכמים, חביבים על הבריות ופשוט חבל עליהם. למה לפגוע בהם ללא צורך ? לחלק מהאנשים שרוצים להפסיד במשקל יכולה לעזור דיאטה של ירקות ירוקים [פלפל, סלרי, תרד וכו'] ובשר, ביצים, עוף ודגים [כמה שרוצים. לא חשוב עם הבשר שמן]. הם חייבים אבל לקבל כדורי סידן עם מגנזיום וויטמין D כי בדיאטה הזאת יש מעט מאוד סידן. אבל לא כולם יכולים לעמוד בדיאטה הזאת והיא אסורה על חולי כליות. רצוי לשתות לפחות 8 כוסות מים ליום וללכת ברגל כל יום שעה.

התייחסות משמן: דבר ראשון, אני מניח ששמנים רבים אכן לא היו רוצים להיות שמנים מסיבות רבות ומגוונות.

אני לא הולך להיכנס עכשיו לסיבות למה זה כן קשה/לא קשה להרזות - זה לא רלוונטי.

דבר אחד ברור לי כשמן, ואני מניח שלעוד שמנים - לא הייתי רוצה שיעשו לי "טובה" כשיוצאים איתי, ושיצאו איתי "למרות" המשקל. כי קשר כזה דינו כמעט מראש לכשלון. מעדיף שהבת תהיה כנה עם עצמה מראש ואם המראה מפריע לה ברמה מסוימת, שפשוט תגיד שעדיף שלא ניפגש - כי אם רוב הסיכויים שזה ימשיך להפריע לה גם לאחר מכן, אין לי טעם להיפגש עם אדם שמראש נותן לי פחות מ50 אחוז סיכויים שאני אהיה בן הזוג שלה.

אני רוצה שמי שתצא איתי תצא איתי לא "למרות" המשקל, אלא שתצא איתי בגלל מי שאני, ושהמשקל לא יהווה אצלה גורם חיסרון משמעותי עד כדי כך. כלומר - שזה לא יהיה דבר שהיא פוסלת עליו ושבנפשה.

דבר נוסף - בגלל היותתי שמן, ובעיקר בגלל רצוני "למנוע מקרים מצערים" מראש, ממש אין לי בעיה אישית לתת תמונה שלי בשלב הבירורים - כי אין בי רצון שהבחורה תצא על סמך ידיעה מעורפלת כאשר אולי זה עניין שמאוד קריטי לה.

אני מודע לכך שלא כולם סוברים כמוני - אבל זוהי דעתי האישית, כשמן. אני מודע לכך שגם יש הבדל בין בנים שמנים שרוצים לצאת עם בנות, לבנות שמנות שרוצות לצאת עם בנים. אני מדבר מנקודת מבטו של בן, כמובן

כל טוב לכולם.

חסרונות:

1. גאווה

2. עצלות

3. עצבות

4. חוסר כיוון בחיים

5. להתבייש במי שאתה

6. חוסר שליטה בתאוות (שמן בגלל מטבוליזם דפוק זה לא חסרון זה ממש כמו צבע עיניים לעומת שמן שלא מפסיק לדפוק פיצות בורקסים שוורמות ושאר ירקות זה חסרון)

7. יר"ש לקוייה

וכו...

אמרת שגם את כזאת

אז למה את צריכה לדעת שזה יפריע למישהו?

כדי לרסק לך את הביטחון העצמי?! 

הרי ברור וידוע לך שזה לא יתרון

אז מה את מצפה?

שאנשים יבאו ויגידו לך שזה טוב ומשובח

את יודעת שלא...

את מנסה להיתפס במעט העידודים שיתנו כאן כדי לקדם את הביטחון העצמי שלך

אבל על הדרך

בלי שאת שמה לב,

את מרסקת אותו!

אחותי היקרה

בעלך יאהב אותך בדיוק כמו שאת 

עם כל מאה, עם כל סגנון

לא רק שהוא יאהב אותך ככה

אלא הוא יעדיף שתהי כזאת

אל תנסי להיתלות בניחומים של אחרים

תעשי לך רשימה גדולה

עם תכונות טובות שלך

וכל פעם שהביטחון מעט יברח

תסתכלי על הרשימה 

תשמחי שאת כזאת טובה 

שיש לך כאלה תכונות טובות

תשמחי שאת הבת של ה'!  

לדעתי זה תלוי במראה הכללי.

אני יצאתי עם בחור גדול ומה שהפריע לי ביותר הייתה ההזנחה וחוסר האכפתיות שלו מעצמו. הוא התלבש כמו שלומפר, לא סידר את הזקן וכו והיה חסר מוטיבציה בחיים לגמרי.

אם בחור/ה מראים השקעה ואכפתיות (ובאמת אפשר להראות יפה בכל משקל, עבדתי בחנות למידות גדולות), נראה לי שווה מאוד לנסות.

צריך ממש לזכור שתנודת המשקל של אישה בחיים הן בד"כ ענקיות- מרזה לשמנה להריון וכו וכו.  גברים בד"כ הולכים ומפתחים כרס בגלל האוכל .

זה לא נראה לי רע- חלק מהחיים. כמו שיש תנודות באמונה, במקצוע וכו, יש גם במשקל.

אם נפסול אנשים, אינטיליגנטים, בעלי לב טוב שמראים אכפתיות ואהבה בגלל משקל, נראה לי שפספסנו משהו.

אני שמעתי סיפור בשכונה (לפני המון זמן אבל עדיין) על בחור ובחורה שקבעו, הוא בא לקחת אותה, ראה שהיא שמנה והמשיך לנסוע. עם בחור כזה לעולם לא הייתי רוצה לצאת.

הייתה לי תקופה שהייתי גדולה  יחסית אבל מושקעת ומטופחת וגברים סיזיפיים דוחים ולא מושקעים דחו אותי על הסף. רזיתי בגלל שאני רציתי, ופתאום אותם בחורים מאוד מעוניינים. אני בדיוק אותו בן אדם, כרגע יותר רזה, ומה? הרי יתכן מאוד שהייתי עושה את זה איתם, או שלא.  המשקל נהיה כ"כ חשוב.....סליחה שאני אומרת, אבל כל התיאורים בתנ"ך הם לא  "חתיכה בלונדה יוצאת מן הכלל ממש לשטוף עיניים", אלא יפת תואר ויפת מראה מה שהיה באמת חשוב זה מה הם/ן עשו.

עוד נקודה למחשבה היינו רוצים שמישהו ידחה את הבת או שהבן שלנו רק בגלל זה? לנשים וגברים גדולים ביותר בד"כ אין את החתיכות, אבל יש המון חן חיצוני ופנימי וזה דבר שנשאר.

ואכן אני באמת חושבת ככה, לא רק חושבת שצריך לחשוב ככה.

לטעמי בכלל לא משנה המשקל משנה המראה

י

ברצוני להבהיר שהשרשור נפתח באמת מהתעניינות, מהסתכלות לוגית שלי על המצב ורצון להבין מה עומד מאחורי התשובות השליליות של בחורים. (אגב אני שייכת למגזר חרדי וכל העניין מתנהל דרך שדכניות וההורים)

עזרתם לי בתשובותיכם ובתמיכותיכם (וגם בגילויי הלב...) להתסכל על המצב בזויות שונות ועל זה תודתי.

חשוב לי לציין שאני לא כמו הרבה שמנים ואני ממש לא סובלת מחוסר ביטחון עצמי, אני ממש לא מוזנחת ולא עצלנית. אני עושה ספורט ובשנה האחרונה שומרת על אורח חיים בריא. השומן לא הגביל אותי בשום דבר בחיים. ואף פעם לא ריחמתי על עצמי בגלל השומן!!! (להפך אולי זה מה שהפריע לי לרדת) לכן לא חיפשתי כאן הורדת מפלס הביטחון וכו' 

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.