מחשבות שעלו לחברה בעקבות מה שקרה היום וקורה בזמן האחרון..אי אפשר להתעלם מהרצף שבו הם מגיעים..
רישול במחלקת הגז ושבוע אח"כ רישול במחלקת ההדברה..ואני לא יודעת מי שמע על זה,אבל תינוקת בת עשרה חודשים נפלה היום ופשוט מתה. אולי זה לא קשור אבל בשלושת המקרים מדובר במשפחות דתיות..(ברור לי שזה היה יכול להיות גם אחרת) אבל פשוט אי אפשר להתעלם.
הקב"ה מסמן לנו משהו..זה צועק בתמרורים אדומים מכל הכיוונים. לדעתי גם התקשורת והטכנולוגיה שמאפשרות לשמועות להתפשט כמו אש בשדה קוצים זה לא סתם.יש לזה סיבה.
כשמסתכלים אחורה על ההיסטוריה של עם ישראל,בין בפן האמוני ובין בפן העובדתי, רואים לפעמים שלפני דברים קשים שקרו היו המון סימני אזהרה, נקודות אדומות בדרך שזועקות שיראו אותן,ולנו בפרספקטיבה של זמן קל ואולי נוח לומר-איך לא ראיתם??? כל הסימנים הראו אבל בחרתם לעצום עיניים.
ה׳ מדבר איתנו.ילדים מתים.
ילדים הם הדבר הכי טהור ונקי שיש.תמימות ושלימות ללא חטא. זה הדבר שהכי מרטיט את הלב ומקומם כשילד סובל,הרי הוא לא עשה דבר.
אם הם נפגעים זה צועק פשוט שנתעורר.
הפעם הזו אסור לנו להתעלם. לרוב אנחנו שומעים דברים קשים ועצובים או מקבלים הודעות להתפלל לרפואת,מתבאסים קצת(בכל זאת אנחנו עם ישראל) קוראים איזה פרק תהילים וממשיכים הלאה. אסור שזה יקרה לנו.
אסור לנו לעצום עיניים ולא לקרוא את הסימנים.
בדור של גאולה נפתחו שערי תפילה. התפילה צריכה לבוא ממקום גבוה יותר- לא רק להתפלל לה׳ שיבטל את הגזירה הרעה,הרי הוא הביא עלינו את הגזירה, סימן שהוא רוצה לומר לנו משהו, להעביר אותנו איזה שהוא תהליך, לכן התפילה צריכה להיות גם שנבין מה הוא התהליך, שנגדל מהניסיון שה׳ שלח ושהניסיון יפעל בנו וירומם אותנו למקום גבוה יותר מהמקום שהיינו בו קודם.
אני חושבת שאנחנו צריכים לעצור עכשיו, להסתכל טוב טוב בדברים שה׳ עושה,בדברים שקרו בזמן האחרון (נזכיר גם את התינוקות הרבים שנפטרו בקיץ לאחר שנשכחו ברכב-שוב,ילדים.) ואז להסתכל טוב טוב על עצמינו כפרט וכחברה, ולחפש מה אנחנו עושים מכאן,לאן מתקדמים מכאן. כמה עוד יש להשתפר בינינו לבין עצמינו ובינינו לבין זולתינו,כל אחד עם החברה הקרובה שלו ואנחנו כחברה מול עם ישראל. כמה מחלוקות ושנאה עדיין מתלקחות.
אני חושבת שכל אחד צריך להסתכל עמוק על המציאות עכשיו. להסתכל פנימה אל עצמו והחוצה אל המציאות שסובבת אותו ולחפש איפה אפשר להוסיף אור לדעתו. ר׳ נחמן אומר שהיכן שאדם רואה חושך, סימן שהוא, דווקא הוא, צריך להוסיף במקום הזה אור.
אני מאמינה בקבוצה הזו, שכונסה מלכתחילה לעשות טוב ולשפר מציאות בעולם שאנשיה אנשים רציניים, והלוואי והדברים יגעו.. אנחנו בתור אנשי תורה אלה שצריכים לשאת בנטל הזה, להגיד לה׳- תראה לנו מה רצונך! אנחנו כבר לא מתעלמים מהמסרים, אנחנו רוצים להתעורר.כוון אותנו ה׳ לעשיית רצונך!! עלינו לפתוח פתח כפתחו של מחט ולהתפלל שה׳ יפתח לנו פתח שקרונות ועגלות יכולים לעבור בו!
זהו!בבקשה!אסור לנו להתעלם. הרצף אימים הזה הוא תמרור עצור גדול מדי מכדי שנמשיך ליסוע כאילו כלום.
אני מקבלת על עצמי משהו מעכשיו גם בביני לבין המקום אך לדעתי הדגש הוא בבין אדם לחבירו, בכלל ישראל שלנו, ולכן גם בבין אדם לחבירו שלי.
אני מתחננת אליכם,כל מי שהמקרים הקשים שקרו נגעו לו ועוררו אצלו משהו שיעשה גם הוא השתדלות משלו. בואו נראה לה׳ שאנחנו מנסים. פותחים את העיניים והלב ולא עוברים הלאה.
דור הגאולה הוא דור שדורש מאנשיו להיות גדולים ולעשות דברים גדולים,אבל דברים גדולים מתחילים בקטן- כל אחד במעשה קטן בינו לבין סביבתו הקרובה והרחוקה מקדם משהו במציאות.
אני מצטערת על האורך והשעה, הדברים באמת באמת יצאו מהלב. הלוואי שיכנסו אל הלב. שנזכה לגדול מהניסיונות, נסיון מלשון נס- דגל, שנזכה להתרומם ולהתנוסס.
נתפלל שה׳ ישלח רפואה שלימה בגוף ובנפש למשפחה ושלא ישלח לנו עוד סימנים קשים כאלה לעולם..
רישול במחלקת הגז ושבוע אח"כ רישול במחלקת ההדברה..ואני לא יודעת מי שמע על זה,אבל תינוקת בת עשרה חודשים נפלה היום ופשוט מתה. אולי זה לא קשור אבל בשלושת המקרים מדובר במשפחות דתיות..(ברור לי שזה היה יכול להיות גם אחרת) אבל פשוט אי אפשר להתעלם.
הקב"ה מסמן לנו משהו..זה צועק בתמרורים אדומים מכל הכיוונים. לדעתי גם התקשורת והטכנולוגיה שמאפשרות לשמועות להתפשט כמו אש בשדה קוצים זה לא סתם.יש לזה סיבה.
כשמסתכלים אחורה על ההיסטוריה של עם ישראל,בין בפן האמוני ובין בפן העובדתי, רואים לפעמים שלפני דברים קשים שקרו היו המון סימני אזהרה, נקודות אדומות בדרך שזועקות שיראו אותן,ולנו בפרספקטיבה של זמן קל ואולי נוח לומר-איך לא ראיתם??? כל הסימנים הראו אבל בחרתם לעצום עיניים.
ה׳ מדבר איתנו.ילדים מתים.
ילדים הם הדבר הכי טהור ונקי שיש.תמימות ושלימות ללא חטא. זה הדבר שהכי מרטיט את הלב ומקומם כשילד סובל,הרי הוא לא עשה דבר.
אם הם נפגעים זה צועק פשוט שנתעורר.
הפעם הזו אסור לנו להתעלם. לרוב אנחנו שומעים דברים קשים ועצובים או מקבלים הודעות להתפלל לרפואת,מתבאסים קצת(בכל זאת אנחנו עם ישראל) קוראים איזה פרק תהילים וממשיכים הלאה. אסור שזה יקרה לנו.
אסור לנו לעצום עיניים ולא לקרוא את הסימנים.
בדור של גאולה נפתחו שערי תפילה. התפילה צריכה לבוא ממקום גבוה יותר- לא רק להתפלל לה׳ שיבטל את הגזירה הרעה,הרי הוא הביא עלינו את הגזירה, סימן שהוא רוצה לומר לנו משהו, להעביר אותנו איזה שהוא תהליך, לכן התפילה צריכה להיות גם שנבין מה הוא התהליך, שנגדל מהניסיון שה׳ שלח ושהניסיון יפעל בנו וירומם אותנו למקום גבוה יותר מהמקום שהיינו בו קודם.
אני חושבת שאנחנו צריכים לעצור עכשיו, להסתכל טוב טוב בדברים שה׳ עושה,בדברים שקרו בזמן האחרון (נזכיר גם את התינוקות הרבים שנפטרו בקיץ לאחר שנשכחו ברכב-שוב,ילדים.) ואז להסתכל טוב טוב על עצמינו כפרט וכחברה, ולחפש מה אנחנו עושים מכאן,לאן מתקדמים מכאן. כמה עוד יש להשתפר בינינו לבין עצמינו ובינינו לבין זולתינו,כל אחד עם החברה הקרובה שלו ואנחנו כחברה מול עם ישראל. כמה מחלוקות ושנאה עדיין מתלקחות.
אני חושבת שכל אחד צריך להסתכל עמוק על המציאות עכשיו. להסתכל פנימה אל עצמו והחוצה אל המציאות שסובבת אותו ולחפש איפה אפשר להוסיף אור לדעתו. ר׳ נחמן אומר שהיכן שאדם רואה חושך, סימן שהוא, דווקא הוא, צריך להוסיף במקום הזה אור.
אני מאמינה בקבוצה הזו, שכונסה מלכתחילה לעשות טוב ולשפר מציאות בעולם שאנשיה אנשים רציניים, והלוואי והדברים יגעו.. אנחנו בתור אנשי תורה אלה שצריכים לשאת בנטל הזה, להגיד לה׳- תראה לנו מה רצונך! אנחנו כבר לא מתעלמים מהמסרים, אנחנו רוצים להתעורר.כוון אותנו ה׳ לעשיית רצונך!! עלינו לפתוח פתח כפתחו של מחט ולהתפלל שה׳ יפתח לנו פתח שקרונות ועגלות יכולים לעבור בו!
זהו!בבקשה!אסור לנו להתעלם. הרצף אימים הזה הוא תמרור עצור גדול מדי מכדי שנמשיך ליסוע כאילו כלום.
אני מקבלת על עצמי משהו מעכשיו גם בביני לבין המקום אך לדעתי הדגש הוא בבין אדם לחבירו, בכלל ישראל שלנו, ולכן גם בבין אדם לחבירו שלי.
אני מתחננת אליכם,כל מי שהמקרים הקשים שקרו נגעו לו ועוררו אצלו משהו שיעשה גם הוא השתדלות משלו. בואו נראה לה׳ שאנחנו מנסים. פותחים את העיניים והלב ולא עוברים הלאה.
דור הגאולה הוא דור שדורש מאנשיו להיות גדולים ולעשות דברים גדולים,אבל דברים גדולים מתחילים בקטן- כל אחד במעשה קטן בינו לבין סביבתו הקרובה והרחוקה מקדם משהו במציאות.
אני מצטערת על האורך והשעה, הדברים באמת באמת יצאו מהלב. הלוואי שיכנסו אל הלב. שנזכה לגדול מהניסיונות, נסיון מלשון נס- דגל, שנזכה להתרומם ולהתנוסס.
נתפלל שה׳ ישלח רפואה שלימה בגוף ובנפש למשפחה ושלא ישלח לנו עוד סימנים קשים כאלה לעולם..
.
(מוסיפה כלשונו של קשלש) אשרינו.
)
) וישאלו, וכך הלאה...
זה ממש מפחיד! 
(אם יש לה בכלל מטרה..)
שגם מחפשות.
.
) שהלכו לשדכניות
וחשבי על כל שיטות ההיכרות שיכולות להתאים לך:
<צ>