פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1283)

לא ממקום של שפיטה או ביקורתיות אלא מתוך רצון טוב בלבד

למרות שהחוש השישי שלכם כבר תקופה מבשל את הזוג הזה וזה נראה כ'כ נכון? (חשבתי על לסדר בין שניהם התקלות באופן מקרי.. )

שלדעתך זה מתאים, ואם הוא רוצה להסביר למה לא, תוכלי לשמוע ולחוות את דעתך לגבי הסיבה (האם זו התרשמות נכונה לגבי הבחורה המדוברת).

ואם הוא לא מעוניין להסביר מדוע לא - את מכבדת את זה...

מצטרף לשאלה...

אחרי הסברה שאת חושבת שהתמונה שהתקבלה אצלו מפי השמועה אינה נכונה ופשוט חבל לך על ה"פיספוס"..

 

ולשאול אם מעונין לשמוע מה בפיך (תדגישי שאת לא "בשליחות" של אף אחד.. אלא פשוט מהכרת הצדדים..).

 

ירצה - תאמרי.

לק"י

אבל הכי חכם מלכתחילה להמנע מרצונות כאלה ולהבין שלא ז-ה מה שחשוב.

וכמובן שיש מלא יועצים זוגיים שמדברים על זה  ויכולים לעזור.

וכמובן שיש הבדל אם את יודעת שאת מעדה מסויימת וממש קשורה ורואה את הבית שלך בדיוק אותו דבר ואז את מחפשת מישו שרוצה גם בית בדיוק כמו בעדה הזאת,וסביר להניח שהוא יהיה מהעדה.

יש הפרדה בין גובה,משקל ועבודה לדברים שהם מקסימים והכל אך לא מתאימים לך.

איך אני אוהב לכתוב את ההודעה הזו...

אתה לא אמור להיות רשום טענגנס?

כן. שיניתי. מעניין עוד כמה פעמים ישאלו אותי...|מגרד בפדחתו|

אדם צריך לבצע החלטות קשות כמו לנסות דברים!

יש יועצים שיכולים מאוד לעזור בעניינים האלה

אם לבן אדם יש עוצמה פנימית אמיתית הוא יכול להחליט שהוא עושה משהו לא משנה מה!

זה מקל על ההחלטה של הבנאדם במידה והוא הסתפק אם להמשיך ובסוף זה הגיע מהצד השני להפסיק את הקשר. סוג של "לא מרגיש אשם 100%". במידה והצד השני רצה להמשיך וההוא לא, יתפתח רגשות אשם כלפיו כי לכאורה "חטאתי" שגרמתי לו "רע". הבעיה שאין מה לעשות עם זה אבל מצד שני בגלל שאחד מרגיש רע בלחתוך, אז הוא לא יחתוך? לכן לדעתי אין צורך להרגיש רע אם זה לא מתאים.

לא הבנתי באופן ברור מה דעתך - לומר או לא לומר? (לפי מה שניתן להסיק - לומר)

אם 2 הצדדים חשבו לחתוך אז רצוי כן ליידע את הצד השני (כמו שכתבת, זה עוזר לשמוע מהצד השני דעה דומה)

ואם רק הצד השני חשב לחתוך- אז עדיף פשוט לקבל את זה  בלי להגיד שאתה חשבת להמשיך כדי לא לתסבך אותו רגשית.

 

*למעט מקרה שבו אחד הצדדים באמת חושב ומרגיש שיש פוטנציאל ואז הוא יעדיף לשתף במחשבותיו מתוך תקווה שזה אולי ישכנע את הצד השני או יגרום לו בהמשך לרצות בכל זאת לצאת 

 

ובקשר לדעה השניה-גם זה עלול להשפיע בצורה מסוימת,אפילו בתת מודע

 

ודאי, לא על זה דיברתי

 

לא הבנתי לגמרי את השורה האחרונה, אשמח אם תוכלי להרחיב. (האם התכוונת שזה יכול להגיע מצד האומר מהתת-מודע כדי לפצות על הפגיעה באגו, או שזה יכול להעביר מסר מתגונן לשומע בתת מודע, או שניהם?)

סיבכת אותי

אני צריכה לחשוב על זה

 

אם יש לך חשק וזמן, תודה אם לא, תשכחי מזה - לא כזה חשוב!

הקשר הוא דו-צדדי, וגם אם צד אחד חותך, הוא מעוניין ומגיע לו לשמוע את הצד השני.

אם הצד החותך לא ישמע את הצד האחר שגם לא רוצה, הוא יחשוב, שהצד האחר עדיין רוצה, ואולי יש לו אפשרות לחזור אליו.

גם כדאי לצד האחר להגיד אם הוא רוצה להמשיך, כי אולי זה יעורר חשיבה מחודשת לצד החותך.

אבל היתה נראה לי רק פעם אחת...

 

וזה לא היה מקטע גאוותני, זה היה כי כבר בפגישה הבנו שזה לא מתאים (לפחות אני, וגם לא הסתרתי את זה) ...

אז פשוט אמרתי "נכון"...

 

חוץ מזה, אם יקרה דבר כזה, אומר שגם אני חושבת שזה לא מתאים, כי נראה לי שככה זה יותר טוב גם בשבילו... (שידע את המציאות, שאם במקרה ירצה לחזור או משהו..) ככה נראה לי...

ה"מצב" שלנו הוא רק בראש שלנו. מה שנראה לנו.

ה' רואה ההההכככככלללל אחרת

מה כבר אנחנו יודעים

האשמה והלקאה עצמית באה ממקום שיפוטי,

 אני במצבי עכשיו שופט את אני של אז.

 

גם על זה נאמר שאין לדון עד שיגיע למקומו,

מי אמר שבנתונים הקודמים לא פעלת נכון???

 

לכולם יש את החשיבה של רציתי להיות....

תמונה בראש.....לא ממומשת.

 

מי שחינך את עצמו לצאת מהתמונה

לתת מקום לקב"ה

ויחד עם זאת לעשות חשבון נפש אמיתי

לא מה רציתי להיות

אלא האם פעלתי במיטביות להיות מה שאני

חייו נראים ומרגישים טוב יותר.

 

זו אחת העבודות הגדולות של חיינו.

 

 

נפשו"- כולל אלו ששופטים את עצמם.

אדם אין בכוחו לדון את אחרים ועצמו ל"אשם".
הוא יכול לעשות הערכות, ולשפוט בהערכה תהליכים ולתקן, אבל לקבוע בוודאות "אשם", אין בכוחו.
יש כ"כ הרבה גורמים והשפעות מסובכים, שאין בידי האדם לשפוט בוודאות.

הקב"ה הוא השופט האבסלוטי היחיד. גם דיינים, צריכים את השראת השכינה במשפט, כדי לשפוט, כמבואר בגמרא ב"ברכות" ובגמרא "סנהדרין".

לגזור ולשים בחדר!!

 

 

תודה רבה!!! 

ללמוד לקחת אחריות על המעשים ולא על התוצאות - התוצאות זה השטח הבלעדי של הקב"ה.

 

 

 

ואם את לא בנקודה שרצית/חלמת/חשבת, כנראה שזו לא הנקודה שאת אמורה להיות בה עכשיו ואם זו עדיין המטרה שאת מכוונת אליה - 

תבחני את המעשים וקחי עליהם אחריות, במידה ואת עושה מה שאת יכולה בצורה הכי נכונה והכי טובה והתוצאה מאכזבת - כנראה שככה טוב.

לוקח זמן לקבל ולהפנים את זה, אבל החיים קלים יותר עם התובנה הזו. מנסיון.

 

 

החיים לוקחים אותנו למקומות שלא היינו חושבים עליהם, הכי נכון זה לזרום עם המציאות ולדעת להתחדש עם ההזדמנויות שבדרך

כש10 זה הכי אשמה.

אז התשובה היא-

10- מינוס עשר!

את לא אשמה בכלל!!

את אמיצה וגיבורה שאת רוצה ורוצה ומנסה ועושה..וקמה בבוקר לבד,ומתלבשת יפה,ומחייכת..ושוב מתפלת .ועדיין מאמינה.
ועדיין מצפה..

תראי כמה את מקסימה וחזקה!

זה מה שה' רואה כשהוא מסתכל עליך.

זה שעדיין לא התחתנת -זה לא אשמתך.
זה רק ה' המחליט.

אם יש למישהו טענות- שיפנה אליו.
מה' אישה לאיש.

את רק טובה!

ומי שאומר אחרת-
מפחד מהאמת. ומפחד מלהיות במצב של חוסר ידיעה.

זה לא סותר להתבונן ולעבוד על נק' בעצמך ולדייק אותן.
אבל לא עליך המלאכה לגמור.

התחתנתי לא כי עשיתי משהו.
אלא כי ה' רצה.

אני מרגישה אשמה..כי הפסקתי לקוות,לפעול,ליזום..
תמיד ידעתי מי אני,ומה אני רוצה.היה לי ברור על מה אני לא מתפשרת ומה אני מחפשת..ואז קלטתי שזה לא מגיע בגללי,לפעמים אני מאוד רוצה משהו אחד ומראה משהו אחר..
כבר לא יודעת מי אני..
נמאסתי מעצמי.

למה להאשים?
‏"במקום שנגמרת ההשתדלות מתחילה האמונה"הרב קוק

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו לעשות הכי טוב.וב"ה מתפללים לטוב..

ובעצם, אף התורה עצמה (תענית ט.).

 

זה באופן כללי.

 

רק שיש להעיר שזה רק כאשר ברור שיש אשמה והשאלה

היא על מי היא מוטלת. אך לפעמים האשמה היא אשמת שווא.

שהוא יתפשר על דת"ל! יש הבדלי דרכי חיים עצומים! קווי מחשבה שונים! דרך חיים אחרת!

כן יש הבדל בין דת"ל לחרדי הגישה וההשקפה כן שונה, בגלל זה כמעט גם ואין הרבה זוגות כאלה ממה שידוע לי, אלא אם כן אחד מהצדדים שינה דרך או משהו

במאמר הדור הרב מסביר נחרצות למה שיטת הלימוד החרדית לא מתאימה לימינו.
חרדים שלומדים ומתחנכים ככה? תפאדל. אבל להכניס לשם אנשים שאתה יכול 'להציל' לא הכי מתאים. ואין בזה שום הכללה שאינה לצורך!
יש דרך חיים חרדים ודרך חיים דתית לאומית.

א. במאמר הדור לא מוזכר דבר כזה. זה "היקש" מופרז.

 

ב. להכליל ש"יש הבדלי דרכי חיים עצומים", זה פשוט מוגזם לגמרי. אינני יודע כמה נובע מהכרת המציאות בשטח, וכמה מ"סטיגמות". יש הרבה גוונים בכל המקומות, וגם גוונים בין האנשים הספציפיים. אני מכיר כאלה שהתחתנו "בין המגזרים" ללא כל בעיה. תלוי לגופו של ענין. 

ואם הוא נפגש איתך,

ומגדיר את עצמו כמו שכתבת,

הייתי מנחשת (בזהירות, כי אני לא באמת מכירה את הפרטים), שהוא עצמו לא היה מעוניין לחנך את ילדיו במוסדות חרדיים-קלאסיים.

 

מפריע לך שהוא יותר "דוס" וחוסר כימיה, או הבדל בהשקפת עולם? כי ממה שסיפרת לא ברור עד כמה באמת יש הבדל בהשקפת העולם. מפריע לך שהוא לא שירת בצבא?

 

(לגבי הביגוד, זה לענ"ד דבר שמאוד מושפע מהרגל, ולא בהכרח מעיד על הפנימיות. ייתכן גם שקשור ליחס עם ההורים וכד'.)

 

 

[ מתעצל לכתוב בעצמי]

אגב נשמע יותר חרדי פתוח מאשר חרד"ל

"המשיך לתואר מסודר ללא צבא ועכשיו עובד קבוע " !!! חרדל"י ??? (לא שופט כי אולי זה בשל בעיית בריאות)

 

נראה יותר חרדי "פתוח"... גם בחיצוני לפי תיאורך.

 

לא ברור שיכול להתאים למישהי עם השקפות דת"ל, צריך לבחון היטב.

 

 

 

 

 

הוא ידוע שהוא נפגש עם בחורה דת"ל זה מראה משהו על הכוון שלו

שאלי אותו על הכוון שלו בחיים , לאיזה מוסדות הוא היה רוצה לשלוח את הילדים וכו'

מה הילדים שלו הולכים לעשות עם צבא באזהי קהילה הוא רואה את עצמו מתברג וכו'

(קצת מצחיק אבל אם הוא חרדי אז הוא לא יבהל כי זה מאוד מקובל לדבר על זה בפגישה שניה- שלישית)

 

ואולי מתלבש חיצונית כחרדי, אני לא רואה איך הוא עונה להגדרה בכלל. (לפי מה שהצגת כמובן..)

לא בטוח ש"הוא יותר 'דוס' ממך" הגדרה לא הופכת בן אדם לדוס. (לצערינו לפעמים אדם מסתפק רק באיך שהוא מגדיר את עצמו, ולא מכבד את ההגדרה.)

אשריך שאת מקפידה על מה שאת מקפידה, זה דבר חשוב מאוד, ואם את שואפת להתקדם ולהקפיד יותר.. זה בכלל חשוב ויפה מאוד..

אני חושבת שאדם צריך לבדוק לאן הוא שואף, ולפי זה לחפש בן זוג. אם אני שואף להקים בית מסוים, אני צריך לבדוק שהכיוון שלנו משותף גם בשאיפה (כי אני מאמינה שהאדם באמת הוא יותר מה שהשאיפות שלו מאשר מה שהוא במצב הנתון). [ויש שיחלקו עלי. אבל זו דעתי.]

כדאי לי לדעת טוב מה אני רוצה מעצמי לפני שאני מחפש בן זוג, ככה אני לא "אמשך יותר לכיוון שלו... בגלל שיש לי נטיה ותרנית"... אני מאמין ושואף, ולא אתן לחלום שלי להתמוסס בכזו קלות.

ונראה שיש לך שאיפות, תבדקי שההוא שעומד מולך, (מי שזה לא יהיה) באמת יענה לשאיפות (ולא רק באיך שהוא נראה, אפילו שזה מטעה לפעמים) שלך בעתיד. השאיפות שלך חשובות...

שתיקות זה דבר טבעי עם אדם שאנחנו לא מכירים ולא צריך להלחץ לענ"ד, אך לפעמים זה באמת נובע מחוסר כמיה וחיבור, שגם זה לא נורא, רק צריך לדעת איזה סוג שתיקה זאת...

בהצלחה רבה מאוד!

ישמצב שאני טועה..

פעם הייתי מתעצבנת לשמוע את הביצוע הזה כי הייתי רגילה לשל ריטה...
היום אחרי בערך 5 שנים שלא שמעתי את ריטה, זה בהחלט ה-ביצוע לשיר הזה!

זה שיר שנכתב במיוחד בשבילי... אחרי קשר כושל... בעודי חובש את הלב ומורח לו קרם הרגעה.. 

ולחשוב על המטרה הסופית שבסוף תגיע.

(חח זה באמת מתאים לשני המקרים)

היו מנסים גם את זה לטשטש וגם שהבנים יוכלו ללדת איכשהו..

 

אני התכוונתי לומר שאולי לאפידורל יש עוד תפקיד, לא ידוע..

 

 

ויעל- מה שנכון, נכון..

(הזרקת חומר הרדמה ואלחוש לחלל האפידוראלי שבעמוד השדרה) ראיתי כמה פעמים שהשתמשו בזה בניתוחים אורתופדיים (גם על גברים)

אז זה לא רק ללידות

ולא רק בהרדמות לאורטופדיה.. גם באזור שמתחת לאפידורל שהמטופל לא רוצה להיות ממש מטושטש, או כדי לחזק את ההרדמה, אותו עיקרון בהרדמה ספינלית.

כמובן שיש גם עניין של כמויות... וזה נקרא אפידולי/ספינלי על שם המקום בו מוחדר.

אני בן 21 ואני מוכן לענות על השאלון

בנוסף אני גם סקרן חח

להיתלות בו.

נראה לי שמצאת את המשותף להם

סתם משקרים לעצמם ולחברה שלהם זה מה שמרגיז . אני לעולם לא אבין את המשחק הזה

מכיר אדם אישית שנפרד מהמדוייטת שלו לאחר חצי שנה שהוא בטוח שזה היה זה. הוא סיפר לי שכבר דיברו על חתונה (והוא כבר ראה את ההורים שלה) ואז היא חשבה על זה טיפה לעומק והוא נתן לה לחשוב טיפה עד שכבר זה נמרח והחליט לחתוך. לא חושב שהייתי קורא לזה משחק, אלא דברים שיכולים לבוא פתאום בגלל דבר שהתפתח ואז מגיעים לצומת ומהססים.

כואב הלב...
ובאמת עלול להלחיץ טיפונת לפעמים...
אבל בעז"ה כדאי לחשוב חיובי...


(אבל זה לא שייך למגדר כמובן, שמעתי מקרים דומים גם על בחורות...)

בגלל שאצל אנ"ש לא פתוחים לגמרי (מעין אצל אחינו החילונים) ומאידך לא סגורים לגמרי (מעין אחינו החרדים) קורה שמתקדמים רציני לפני חתונה אך בפועל לא מתקדמים רציני אלא רק בתאוריה וחלומות

קונפליקט זה יוצר דברים לא ברורים וסמפטומים שונים לכאן ולכאן במיוחד כמגיע "רגע האמת"

ככלל,

 

אדם צריך בשלב סביר להחליט אם אכן זה נראה בכיוון.

 

וברור, שאם נמשך - צריך לראות אם הוא אכן עומד בדעתו שהוא מתכווין להתחתן.

 

ו"אחרי כמה וכמה חודשים" להגיע למסקנה לא שלא מתאים, אלא שבעצם לא הגיע זמנם להתחתן - זה לא פשוט, אם כי יכול לקרות לפעמים, שלא במזיד.

 

אבל צריך אחריות, להתבונן מבפנים, בזמן סביר ולהבין שאם זה יהיה כן - אז כן. ואם לא - אז לא להשלות.

 

שמענו כאן על דברים כאלה גם מהכיוון השני..

 

וככלל, אין ענין "למרוח" מעבר למה שסביר על מנת להיות שלמים עם ההתאמה ועם הרצון להקים ביחד בית בישראל.

 

 

בואי נגיד שהחיים מלאים (בין השאר) גם באסונות וקשיים:גירושין,תאונות,יתמות,כאב

כך שיכולנו לשאול את אותה שאלה גם על המון דברים אחרים

"האם אני יכולה להבטיח שזה לא יקרה גם לי?"

אף אחד מאיתנו לא נולד עם תעודת ביטוח ביד,אפשר להתפלל

וגם להאמין שה' יתן לנו את הטוב ביותר בשבילנו

מסתבר שבהחלט זה הכללה גסה.
אבל בלי קשר, באמת שיש פעמים שחשבו דבר מסויים והתברר שהוא לא. א"א להגיד על כל דבר שבכוונה מלכתחילה נעשה בכוונה רעה

לק"י

 

אבל נראה לי שזה לא קשור לגברים או לנשים, אלא לאופי של האדם..

אבל לא קרה לך אי פעם שעמדת מול דבר שחשבת שאת רוצה ומוכנה לעשות והתחרטת? אולי החזקת את עצמך ועשית את זה אבל פה זה לחיים! את מעדיפה חתונה עם מישהו שלא בשל העיקר שישתוק????

לא הייתי שניה לפני חתונה.. אבל כבר דיברנו על חתונה והכל.. אפילו היה לנו וויכוח על כמה ילדים ובשעתיים זה נגמר.. אז אל תדברי עלינו.. דברי קודם כל עליכם.. ברגע שהבנות יהיו מושלמות יהיה לכם זכות לבקר אותנו.. "אין אדם בודק בציציותיו של אחר..."

יש הרגשה שזה קיים יתר אצל הבנים

אבל לא ברור שזה כך.

 

"להבטיח שלא יקרה"

למה להילחץ...יהיה בסדר,

 "דיה לצרה (ח"ו) בשעתה"

 

באופן  מערכתי,

לו היו מקדישים זמן לנושא הזוגיות באולפנות ובישיבות

כנראה שהמצב היה טוב יותר.

לא יודעת כמה אפשר להאשים את הבנים בזה,

אבל כן זה מכאיב מאד כשזה קורה.

 

לכן אני משתגעת מלראות ילדים בני שש עשרה בל"חים.

 

אח"כ כשתצאו ותבינו שזה הדבר האמיתי,

יש סיכוי סביר שתשתפנו.

 

ואז מה?

תפגעו בעצמכם ובשני/ה.

ועוד סיפור של נוער שהצליח להסתבך בדברים האלה.

דברים כאלה לא צריכים להיות בלחץ

לכל אחד לוקח זמן להתבשל

 

שמעתי על מקרים שהוא/היא החליטו אחרי שתי פגישות

ויש כאלה שלוקח להם לעכל את זה גם יותר משנה

 

לענ"ד אם אתה יודע שזה הזיווג שלך, וכנראה רק עניין של זמן מפריע

שווה לחכות לו!!!

 

מכיר אישית מקרה של בחורה תושבת אנגליה שהגיעה לארץ לשנה התנדבות, מצאה את שאהבה נפשה

הוא תושב הארץ, היה בישיבת הסדר כך שלא יכל לצאת מהארץ

הוריה לא הסכימו בשום פנים ואופן שתתחתן לפני שהיא מסיימת תואר במימון מלא שלהם באנגליה

אז הם חיכו 4 שנים עד שהם התחתנו 

 

נשמע המון?

נכון?

 

שאלתי אותו "איך?!" 

איך הסתדרתם?

והוא הסביר לי שכאשר יודעים שזה זה

באמת שהזמן הוא משהו כ"כ זניח ומוכנים לחכות

 

 

יתרה מזאת שכאשר יודעים שהזמן רק יעשה טוב לצד השני

זה אפילו משמח לחכות לו

משמח לדעת שאנחנו עושים לו טוב!

 

 

אך אנו רגילים לחיות בעולם מיידי

עולם של כרגע ואהבה עצמית

 

"נו תחליטי כבר!"

"יש לך עד שבוע הבא להחליט!"

 

 

לא ככה עושים את זה! 

כמובן שלא צריך למשוך סתם

אבל דברים כאלה לא עושים בלחץ!

ממש לא!

 

לחץ מביא בעתיד לחרטות, להתלבטויות, לרגלים קרות ברגע האחרון וכו'...

 

והפוך מכך

התחשבות מביאה להרגשה טובה

לשלמות, לתחושה שזה הצד הכי חכם עושים שרואים שיש שם מישהו שמחכה לך.

 

 

 

בהצלחה לכולם!

שצריך להחליט אם זה זה או לא זה.

 

אחרת אתה נשאר תלוי בין שמיים וארץ.

 

רוצה, ולא יודע אם שייך..

ואז באה האמירה "נו, אז מה הבעיה להתחתן??"

ותשובה ראילית-רציונאלית אין להם

כי זה משהו שתלוי ברגש 

 

ולכן הרבה יותר פשוט להגיד שעוד לא החליטו

כי לא להחליט זה יותר לגיטימי

 

אבל לוחצים מישהו/י להחליט

סביר להניח שהוא יעדיף לעזוב הכל וללכת

 

כי אם עכשיו, לפני החתונה לא מבינים את הצורך שלו/ה

אז מה יהיה אחרי?

 

מאשר לא להחליט ולהשאר ככה.

 

ולא ללחוץ עליו להחליט, אבל כן לעזור לו להתקדם לשם.

 

מבינים. ועוד איך מבינים.

 

 

 

 

 

(אופס, קצת הסגרתי את עצמי)

לכן דורשים מהצד השני להחליט.
מה עוד, שאם זה לא זה אז חבל על זמן לחכות לו/ה.
יש הבדל בין לחכות להחלטה לבין לחכות לחתונה לאחר ההחלטה.

אך לחכות 4 שנים לפני החתונה זה בהחלט מוגזם.

הוא היה צריך להעביר את מקום לימודי הדוקטורט שלו לשוויץ, משום שהוא גורש מגרמניה.

(הוא לא חיכה עוד 7 לרחל אלא התחתן איתה מייד ואז עבד עוד 7.)

תפתחי תנ"ך ותקראי.

7 שנים עבד בשביל רחל

התחתן עם לאה

אחרי שבוע התחתן עם רחל

ועבד עוד 7 שנים בשבילה.

 

מי הגננת הראשונה שעיוותה את הסיפור?

הוא עבד 7 שנים

התחתן עם לאה

התחייב לעבוד עוד 7

התחתן עם רחל

ועבד עוד 7 שנים

 

ראיה מרש"י

"גם את זאת" - מיד לאחר שבעת ימי המשתה ותעבוד לאחר נשואיה (בראשית כט,כז ברשי ד"ה גם את זאת)

אופס... איזו התלהמות...

(מעולם לא נגעתי בזה מאז הגן כנראה..., גם לא בקריאת התורה )

"ואחרי כן אמר לו לבן מלא שבע שנים של לאה זאת". [לא כמו פירוש רוב הפרשנים]

כנראה היה לך בראש הרמב"ן הזה. אולי למדת או שמעת באיזה שיעור, וזה נשאר לך בראש. זה בסדר גמור.

"אלו ואלו דברי אלוקים חיים". אשרייך!

אנחנו לא צריכים להכריע בזה, וכמו כל המחלוקות האחרות בפרשנות, שסותרים אחד את השני במציאות. "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

הלוואי שזאת הסיבה, כבר כמעט חשבתי לעשות הסבה מקצועית

(סתם. באמת שפשוט לא זכרתי, וכל עוד אני לא מטעה תלמידים, אני אחלה עם זה )

אבל תודה

הרב השתנה לחלוטין. ונהיה הרבה יותר קדוש ופרוש. כשהם ישבו לפגישה- הרב לא הוציא הגה מהפה. ואז היא באה לרב שלו ואמרה שהוא לא מדבר. אז הוא דיבר איתו והבטיח שידבר. ואז בפגישה השנייה הייתה קערת פירות, הוא אמר: תאכלי. וזה כל מה שדיבר. לפי איך שזכור לי הם התחתנו בכל זאת איכשהו.

אני מסכים איתך מאוד. צריך להגיע למטרה אבל לא לשכוח להינות מהדרך ושיש עוד דברים לעשות. שזה לפעמים ובמקרה פרטי אומר גם לקחת הפסקה מהדייטים (למי שצריך כמובן). כמו שאמרת כשיגיע הזמן, זה יגיע.


אשריך טנגענס! ‎‎

צריך לדעת שחז"ל קבעו "כל השרוי בלא אשה- שרוי בלא שמחה" [גמרא יבמות] זה לא אומר שעצובים, אבל אין שמחה מתמשכת וזורמת, זה כל מיני נקודות של שמחה שנמשכים כמה זמן וגוועים עד הנקודה הבאה.
המצב של 'אי-השמחה' המתמשכת וזורמת הזאת היא טובה, כי היא דוחפת אותנו להשלים את עצמינו!

לא סותר בכלל שאפשר להנות כמה שיותר מהזמן שקודם 

המקום הזה שאנחנו תמיד מחפשים את מה שאין...

תמיד נרגיש שמשהו בתוכנו חסר.

 

וגאולה, זה בדיוק המקום ההפוך. המקום שמרגיש שלם.

 

ואנחנו יכולים להילחם בזה, אבל זה חלק מהטבע שלנו. וחלק ממה שאנחנו מאמינים שיבוא בע"ה עם הגאולה השלמה.

 

לכן השמחה צריכה להיות עצם הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה זה לטובה ומקרב את הגאולה השלמה.

שנזכה בע"ה.  

מניסיון של נשוי +++++

לי אין מטרה להתחתן!

 

יש לי מטרה לעבוד את ה' ולהיות מאושר

 

שאתחתן, זה יהיה בעיקר כדי לקדם את המטרות האלה

ולא הפוך!

זה אומר שאת בחורה חכמה

כך צריך 

אלא אם כן לא הבנתי נכון את דבריך!
הרי הגמרא ביבמות אומרת, שמי שבלי אשה לא נקרא אדם.

כל מצווה קרוי מטרה, כמו שמאריך המהר"ל ב'תפארת ישראל'. ק"ו מצווה כ"כ בסיסית.

חתונה ונישואין הוא כל כך בסיסי, שלא שייך להיכנס לעבוד את ה' באמת ולהיות מאושר באמת בלעדי זה!
"כל השרוי בלא אשה- שרוי בלא שמחה ובלא תורה" כתוב ביבמות עוד דברים.
בזוהר חדש מוסיף עוד וכותב "שרוי בלא חיים".

תחושה חזקה שתמיד מלווה אותי היא- שכרגע אני בשלב הכי שווה של החיים...

באולפנא היה ברור לי שעכשיו הכי שווה וכיף, בשרות לאומי הייתי בטוחה שזאת הההשנה של חיי.

במדרשה נהניתי וניסיתי לשמר כל רגע וכן... גם תוך כדי הדייטים נהניתי מהסיטואציה והמפגש.

בתור זוג צעיר ברור שמרגישים שאין טוב כמו עכשיו ועם כל ילד שמגיע זה רק מתעצם.

 

וכשמסתכלים אחורה- וואלה, היה אז כיף. אבל עכשיו יותר...

 

 

רק עם המסקנה של דבריי

הדרך אל האושר או האושר שבדרך?!?

וזה בדיוק מתחבר למה שניצן כתבה על גלות

בגן העדן הדרך הייתה עם אותו טעם ומתיקות כמו המטרה עצמה

ועכשיו עוד לא הגענו אל הגאולה השלמה

אבל......

 

 

אנחנו בדרך

בשאיפה לנסות לטעום לפחות קצת מתיקות 

זה חטא הארץ כבר בבריאה.

ותוצא הארץ עץ עושה פרי במקום עץ פרי.

ככה זה כשמגיבים מהר מדי אבל..

זה כבר לא נותן לי לערוך

שאני הגבתי תוך דקה

(ומי שלא מאמין לי...מוזמן להסתכל בשעות שכתובות למעלה^^ )

אז לא הספקתי כמעט לחשוב על מה שאני כותבת

כך שלצערי בתוך התגובה שלי,הייתה טעות

בס"ד 

סחטיין עלייך טענגנס, את התמיד מביא זוויות ראייה יפיפיהות  "אני היום ילדתי"  וכן הרבה ברב קוק וברבי נחמן

העתיד מניין העבר אין וההווה כהרף אין, צריך לעצור ברגעים.

גם לך ולכולם כאן.

תחיה תחיים תהנה מהווה זה ככ כיף וטוב!!

חוצמיזה תוספת קטנה.. ככה זה בכלל העולם הזה.. פרוזדור בפני טרקלין.. אולי בגלל זה זה נגזר..

"רוצה להיות שם" מרחוב סומסום

 

 

 

על שבו"ש שמגיע לישיבה ומסבירים לו מה זה הכא ומה זה התם. פפפפ... ביינישים...

אבל זה פשוט החברה שלתוכה גדלנו.
המירוץ הבלתי פוסק אחרי השגיות. וכמה יש לי יותר וכמה הספקתי להביא ילדים ואם התחתנתי ראשון או נשארתי רווק עד גיל מאוחר. כל הזמן אנחנו בריצה.

לכן צריך להגדיר את המטרה. ולזכור להנות מהדרך והאמצעים להשיג את המטרה. אם זה דייטים אז להנות מהדייטים אם זה תקופת אירוסין ואם זה חתונה ואם זה ילדים.

אני ב"ה משתדלת להנות מהדרך שאני עוברת עכשיו. ברור שלפעמים אתה חושב על העתיד. רק פשוט צריך למצוא את האיזון ולזנוח בצד את מה שהחברה "מחנכת" אותנו אליו.

תמיד מנסים להתקדם ולא יודעים להנות מהרגע... אבל כשאני פעם אחת נהנתי מהרגע המציאות התנפצה לי בפנים.. אז אני לא יודע עד כמה אני אהנה מהרגע.. אני פשוט כל הזמן אשמר אותו..

כל החיים לאושר, ותמיד רודפים אחריו, ואין רוגע. (אוי לי אם חיי היו רגועים)... אבל למה זה מחייב ש"מפספסים את הרגעים הקטנים בחיים"?...

 

נשימה עמוקה לא תעזור, חבוב.. אושר הוא לא דבר שאפשר להשיג באחד פלוס אחד... התהליך הוא ארוך, מתמשך, והאושר מרחף שצריך לעמול ולתפוס... (אמרתי את זה פעם, ולא הספקתי להעלות את שרציתי משהו שהוא לא נודע, שמחכים לו, יוצר תחושת אושר... כלומר, מה האושר שבחיים נטולי גוון, נטולי צפייה, אפ' ממושכת? 

ויותר מכך, למה זה סותר הנאה ושמחה של הרגעים עצמם?

 

 

אוקיי, דבריך בטלים ומבוטלים. (אני יכולה להבין אותך, כלומר, סוג של חיזוק... אבל לא בהכרח נכון בתוכנו.)

ושדכנים: אתה מוזמן להעזר במנהלי הפורום הזה.

אם עכשיו אתה מרגיש שאתה רוצה למצוא את אשתך,
הייתי ממליצה יותר מעל שדכנים טובים, שתכין דף שבו תמלא את מה שאתה מחפש-
תכונות אופי ושאיפות.

אחרי זה יש לי כמה שדכנים להציע.. אפשר במסר אישי.

בינהם אחותי...
אין לי מושג בנוגע לזה כי אני לא דוגל בזה.. אבל תשאל את המנהלים לגבי מי הם / שמות ניקים וכו'

שדכנים מומלצים מניסיון אישי/ של חברים
דרכים להכיר מניסיון אישי..

בעה"י

 

לפרט מה אתה רוצה-ואולי יהיו כאן הצעות בשבילך...

 

יש לך רשימת שדכנים וארגונים אבל אתה לא פונה אליהם.

יש לך מלא בנות כאן שישמחו לשמוע עליך אבל אתה לא מספר על עצמך.

יש לך בנות פה ושם שאתה פוגש, כמו כל אדם, אבל עד היום לא פנית אליהן מיוזמתך--

 

יאללה לעבודה.

מי שלא טורח בשידוכים איך יתחתן??

עד היום צולע

יש אתרי אינטרנט שההכירות שם היא ישירה או עקיפה.

ישירה- "שליש גנעדן", "שניים שהם אחד", "מתאימים", "שבע ברכות", ועוד...

[http://netex.mako.co.il/?c=c6154994-bef4-429f-82a8-a48c63922b89]

י

ש בדרכים עקיפות כמו "שושבינים" שם אתה ממליץ על חבר, ולא על עצמך.

 

יש שדכנים של מוסדות לימוד [כמו מדרשות ואולפנות]

ויש שדכנים כללים.

כמו: חיים קורץ, שולמית מינקוב, בת אל גרינשפן ועוד...

אין לי מספרים של כולם, אבל אולי לאחרים יהיה יותר מה לעזור.

בהצלחה!

השדכן הוא חיים קורץ, מישיבת מצפה יריחו.

יש לו המון הצלחות ב"ה, הוא אפילו לא הכיר אותי ובכל זאת הבחור היחיד שהוא הציע לי היה בעלי.

כשהתקשרנו אליו שנה אחרי החתונה, לאחל לו שנה טובה, הוא אמר שבינתיים 12 או 13 זוגות שהוא שידך התחתנו.

מה אתן מפנות בעיות נקודתיות של בחורים מסוימים לכלל הבנים כאילו זה שייך לעשות את זה?

לק"י

אבל אני מניחה שרוב הגברים לא ככה, וגם רוב הנשים לא.
פשוט נתקלת באחד שהוא כן ככה.

בהצלחה בהמשך ובלי יסורים בעז"ה!

מנסיון.

אולי יש מישהי אחרת אבל היא לא רוצה אותו, וכחלק מההתנתקות ממנה הוא יוצא עם מישהי אחרת, בתקווה שיתפתח קשר מספיק עמוק שישכיח את ההיא.
עובר חודש, הוא מרגיש טוב, מרגיש שהקשר מספיק טוב כדי לשתף בנקודת קושי, והוא אומר שיש משהו בעברו שהוא עוד לא התנתק ממנו לחלוטין, אבל הוא רוצה להתנתק ממנו ועכשיו הוא מרגיש שהוא מצליח להתנתק יותר.
הבחורה שומעת את זה ומבחינתה הוא בגד באמונה, וכל מה שהתפתח נשבר כי לא היתה לה הרגישות לזהות את התחושה הטובה שאיפשרה לו לפתוח את זה.

יכול להיות גם שאחרי חודש הוא מבין שהוא לא מספיק מצליח להתנתק, אז הוא מסביר שלמרות שהוא ניסה ובאמת היה נחמד, הוא לא מצליח, ולכן הוא בוחר להיפרד.

זה בעצם ההבנה שבעולם הדייטים אנשים סוחבים איתם משקעים מקשרים קודמים. מי שחושב/ת שאפשר להתעלם מזה, פשוט לא מבין איפה הוא נמצא. צריך לתת את היחס המתאים שמבין ומאפשר לקחת את הזמן עד לניתוק מלא.

(כמובן שיש שלב שזה עוד מוקדם מדי לחזור ולצאת. צריך לקחת פסק זמן ולתת לדברים לשקוע קצת. אני רק מדבר על הסיטואציה האפשרית..)

לנסות לדון לכף זכות.

מי שלא עושה את זה מהמניעים האלו יש לו בעיה נפשית כנראה... ולרוב הבנים אין...

חבל שאנשים לא מספיק רגישים..

תקשיבי זה באמת מבאס... קשה... ומרגיז מאוד...!

כנראה שיש דברים שהם בלתי נשלטים, אולי אפילו הוא בעצמו לא היה מודע לגמרי לזה שהוא עדיין חושב על האחרת... או שאולי חשב וקיווה שיעבור לו עם הקשר - כמו ששלום ש אמר.

מסכימה איתך שאחד שיוצא עם מישהי, והוא עדיין חושב על אחרת בפגישה השניה, חייב לחתוך. זה נראה לי לא פייר בעליל!
ראית שלא עובר לך? אל תשלה אותי ותבזבז לי את הזמן, או שלפחות תיידע אותי על זה בהתחלה. (קרה לי עם בחור כזה, ועבדנו על זה ביחד).

אבל אולי שכלית הוא ראה שיש איתך פוטנציאל, ורגשית הוא היה עדיין שם, ולכן הוא המשיך לתת לזה צ'אנס. (וברור שזה לא פייר וקשה, אני רק מנסה להבין מה קרה לו).


[וכאן אני דווקא מעיזה להגיד (בלי להכליל) שלגברים באמת יותר קל לעשות את זה באופן כללי. ההתנהלות שלהם אחרת, אנחנו רגשיות יותר, ולכן גם אם נרצה, לדעתי לא נצליח להיסחב לפגישות עם מישהו ולחשוב על האחר. (כי גם אם שכלית זה יכול להראות לנו מתאים, זה לא יראה לנו. לענ"ד קשה לנו לעשות את הניתוק הזה. הרגש ימנע את זה מאיתנו, שזה יכול להיות חיובי ושלילי).

וזה ^ לא כי אני באה לתת לזה לגיטימציה, זה חמור בעיני (הייתי מקבילה את זה לאיסור מסויים, אבל אני לא אעשה את זה פה).]

אם לא סיימתם ובכל זאת את עדיין רוצה לנסות, תוכלי אולי לדבר איתו על זה, "לטפל בו" אולי זה יעבור. נראה לי שזה אפשרי...
(אבל אני אומרת מהנסיון שלי נטו. אני לא באמת יודעת)

ולפעם הבאה, אם תיהיה, תדעי יותר לבחון את זה אולי, לראות שהוא לא לגמרי איתך... (וברור שקשה להבחין כשהוא מעיז לדבר על ה"עתיד" שלכם...)

סליחה. כתבתי את זה לא ברור בעליל. לא נורא...

 

(חוץ מאשתי כמובן)

 

שילוב של:

ספונטניות, קלילות, חמימות ורגשנות,

סגנון לבוש והשקעה במראה החיצוני.

 

תלוי כמובן בהקשר \ את מי שואלים.

הכוונה כשאנשים מתארים מישהי כ"טיפוס נשי",

לחילופין, למה בחור מתכוון אם הוא אומר "לא", כי היא "לא נראית לי מספיק נשית" (בחרי את האפשרות המועדפת).

זה ממש לא אמור לתאר את כל הבנות.

 

(ככה הבנתי את השאלה, אולי לא הבנתי נכון)

לאחרונה יוצא לי להכיר כמה וכמה נשים שלא עונות על ההגדרות האלו. והן נשיות מאוד.

מעניין מה הופך אותן לנשיות.. כלומר, מעניין מה *עוד* נחשב כנשי..

 

אם הכוונה במישור הרוחני:

אחד שמתפלל תפילה אחת ביום,

לא מניח תפילין

מדליק נרות בערב שבת

לא הולך עם ציצית

לא לומד גמרא (חוץ מבודדים)

 

או שאולי הכוונה במישור הגשמי:

טיפוס עדין

מתלבש בצורה מסויימת..

מביע רגשות יותר מהנורמה

 

 

 

מה זה נשי/ת?

יש לזה השפעות! מומלץ יעוץ של אנדוקרינולוג...

 

ועכשיו ברצינות- איך אתה מדמיין את האישה המושלמת? קח תכונות בולטות וצור את הטיפוס הנשי.

אותנו לימדו לדג' באיזה קורס שאחת הסיבות המושרשות בהיסטוריה שהמקצוע שלי נחשב נשי הוא זה שבעבר הוא התאפיין בתכונה נשית של דאגה ואכפתיות כביכול.

סטיגמטי? כן...

מאפיינים נשיים כוללים רגישות בין-אישית ויכולת אמפתית גבוהה, התבוננות הוליסטית על מערכת קשרים, עניין ברווחת הזולת, נכונות לסייע, נעימות, חמימות ועדינות. כמו כן כושר ניתוח ניואנסי, יכולות מילוליות, תקשורתיות, שפתיות, מוטוריות וקורדינציות גבוהות. פרט לתכונות אישיות, מאפיינים מגדריים מתבטאים גם במראה החיצוני, בסגנון הלבוש, ועוד.

ויקי בטח כתב ת'הגדרה על אשתו (המכונה ויקיה),

זה עדיין לא מבטיח שכל הבנות כאלה

לא סיכמנו היום שמפסיקים לעשות הכללות? |תוהה|

 

אבל..אם נתעלם לרגע מבקשת המנעלים,

זאת הגדרה טובה ומפרגנת 

 

 

ברור שלא כל הבנים ואו הבנות גרועים, מדברים על תופעות שלצערי קיימות מאוד ובמספר לא מבוטל של מקרים, מכאן הקביעה.

לק"י

תתייחס לבנאדם עצמו בלי קשר למגדר שלו.

איך הם מסוגלים לשבת וללמוד כ"כ הרבה? אה?!?! איך הם מצליחים להתפלל 3 תפילות ביום??? אוף!!!
איזה מזל שלא נולדתי בן, בטוח לא הייתי עומדת בזה!!! <ר>

די עכשיו רציני. מה זה הגזמנו עם ההכללות האלו לאחרונה! זה מציק. צריך נראה לי לשים לב לא להאשים מגדר שלם! זה שיש אחד שהוא לא בסדר, זה כי הוא לא בסדר. לא יותר מזה. בסופו של דבר אנחנו נצטרך להתחתן עם אחד מכם ואתם עם אחת מאיתנו.

נקודה חשובה

כולם פה מכלילים בעיניך?

מש"ל.

היא תמיד מנצחת!!!!

אני מאוד מבינה לליבכם.

אכן, מעצבן ומקומם ואפילו מעליב כאשר נשמעים משפטים כגון: "כל הבנות האלה תמיד _____" או "אין... תמיד גברים _____".

 

וכמו שהרוב הסכימו עם שדרותי לגבי שימת הלב להתייחס לאדם ולא למגדרו (בניסוח של יעלוש מהדרום)-

 

אני ניסיתי לחשוב איך זה יכולה להתקיים בפועל.

והנה המהלך:

 

חזרתי מדייט (פגישה בשביל יעלי_א), והבחורה התעקשה לשלם... ניסיתי לומר לה בעדינות שאני אשמח להזמין אותה והיא אמרה שהיא מעדיפה לשלם על עצמה... (מוכר לכם מאיפשהו?)

 

ואז מה?

 

הוא בא הביתה, פותח שירשור בלנ"ו "בנות! למה אתן מתעקשות לשלם על עצמכן???"

ולא, הוא לא מכליל!!! הוא נתקל בבמקרה ורצה להבין אותו.

לפעמים כשהמצב פחות נעים- הוא עדין רק רוצה לדעת למה זה קרה! כי כנראה לא ברור לו..

 

מהסיבה הברורה- שיש איזשהו קצר בתקשורת בין בנים לבנות, וממילא מנסים איכשהו לעקוף את זה..

אז אני לא רואה את זה כהכללה. אלא כנסיון להתריס על התנהגויות לא מוכרות וממילא לרדת לעומקן ולכעוס/להתבאס פחות....

 

מקווה שהובנתי. ערב טוב

אבל כשמישהו כותב ״בנות מה נסגר איתכן?! יש לכן קטע כזה לשבור לגברים את הלב?!״
או ״בנים אתם כאלה חסרי התחשבות, יוצאים עם בחורה, מראים לה כאילו הכל טוב, ובסוף נפרדים ממנה!״
או דברים בסגנון... זו בהחלט הכללה...

וזה באמת לא בסדר!

רק ש..... חשבתי שכדאי שניק בפורם שהוא גם מגיב/פותח שירשורים וגם קורא- ידע לקחת הכל בפרופורציה...


ושוב, זה נכון מה שכתבת...

 

אןפס,  לא ראיתי שמישהו כבר כתב אתזה.. 

חחח

זאת עדיין לא סיבה להכליל ולחשוב שכל השדרותים הם כאלה!!!

את נגמרת בתמר,זה אומר שאת בת?

פרצוף רציני, פרצוף שמח, מצחיק, עצבני ואפילו קנאי ואכזרי.

(ועיינו בקומיקסים, כמובן שזה בהגזמה אבל זה הרעיון)

לק"י

וגם זה לא תמיד נכון ועלול להטעות.

(לא מכירים את הילדים עם הפרצוף התמים, שאחרי שמכירים אותם מגלים שהם לא כא-לה תמימים?!).

יש לי כמה ספרים על זה בבית, אם אתה מעוניין

רק שלא כולם יכולים לקרוא אותו (ולאו דווקא במשמעות המיסטית).

וכבר ידוע שהמילים בעברית אינן מקריות: פָּנים מעידות על הפְּנים.

 

וראה לדוגמא בתענית  (ה: ) כל אדם שיש לו עזות פנים בידוע שנכשל

בעבירה. וידועה בזוהר פרשת "ואתה תחזה". אבל זה כבר נוגע להסתכלות

מאוד פנימית. 

מה הדין בבחור שאומר לבחורה שהפנים שלה משדרות עזות למשל? (סתם שאלה תמימה)

וסתם לדוגמה - לטעמי, פניו של ר' מאיר שמחה משדרות נועזות.

(נועזות)... אופס..
נו בסדר, אם לטעמך פניו של רבי מאיר שמחה משדרות נועזות, אז יש על מה לסמוך...

(חחח)

כמו שהמצודת דוד אומר על הפסוק בקהלת "ועז פנים ישונא"- ש"פניו נשתנו לשבח".
הרמ"ק כותב שהאדם צריך שפניו יהיו מאירים תמיד, אבל זה לא סותר את החוזק שצריך להיות בפנים.

יש "עזות פנים" שמראה על חוצפה, שהיא לא טובה, וכמו שהגמרא בתענית ז., מפרשת את הפסוק לעיל ש'עז פנים' מותר לשנאותו. וכן הפסוק במשלי "העז איש רשע בפניו", שמותר לקרותו רשע. וכן המשנה באבות "עז פנים לגיהנום".

ישראל נקראו 'עזים שבאומות'.

בס"ד

הבעות פנים ושפת גוף הם עולם ומלואו, והם משקפים הרבה מאוד. העיצוב החיצוני של האדם מנסיוני ומהמבט הפשוט על העולם לא כ"כ.. כמו שמצינו דוגמני על מושחתים, ואנשים כעורים מלאי אור פנימי.

וכמו שאמרו לפני, צריך לדעת לקרוא אותו...

אפשר לזהות אופי מסוים, השאלה אם זה נכון או שסתם פירוש שלי

 

ראית פעם ילד אוטיסט עם מבט של בייני"ש שיעור ט' לומד גמרא? או איש הייטק עם פרצוף של סטלן שכל היום כל גראס?

אבל תמיד יש יוצאי דופן

סתם דוגמא,כשהתחלתי לימודים פגשתי מישהי במסדרון

ממבט ראשון היא נראתה לי סנובית כזאת

ופתאום אחרי היתקלות אקראית (כמעט נתקענו אחת לשניה בראש)

התחלנו לדבר וגיליתי שהיא כ"כ לא כזאת

היא באמת אכפתית וחברותית

מסקנה: אל תסתכל בפרצוף אלא ב..

גם לי זה קרה בלימודים‎‎

אז יכול להיות שאיתך כמעט נתקעתי בראש?

אבל אני לא יודע לקרוא את האופי מתוך הפרצוף

ואנחנו עוד שרים את זה בכזו שמחה וצהלה..

משעשע משו

נראה לי שאת מחפשת יותר בכיוון של אברך, לא?

ורוצה לעבוד את קונו וללמוד לכבודו?...

 

 

תירוץ: כל אדם יכול לעבוד את ה' בכל דרך שהיא בין אם הוא אברך או בין אם לא אבל בכלליות (בממוצע) מי עובד את ה' "יותר" (בכוונה בגרשיים)? אברך או בעל-בית? ככל שאדם עוסק בלימוד תורה כך הוא מתקרב יותר לה', כלומר היראת שמיים שלו יותר גדולה, אבל זה לא אומר שמי שהוא לא אברך הוא לא ירא את ה' בכלל! אחרת, למה בנות מחפשות בחור שהיה לפחות כמה שנים בישיבה ולא מסתפקות בעבודת ה' שהוא עושה בעצמו (וזה מתחבר לשרשור שפתחו לא מזמן, נראה לי אתמול)? הרי סופסוף הוא עובד את ה' בשמחה באמת, לא? לכן יש מקרים נדירים שיש אנשים שלא היו בישיבה והם בעלי יראת שמיים גדולה אבל רוב האנשים הולכים לישיבה להתגדל כי זה מצריך עבודה לאורך זמן. לכן חשבתי על אברך.

 

 

(כך נראה לדעתי ומוזמנים לתקן אותי)

שבגילאים צעירים מי שכבר היה בישיבה כמה שנים ורוצה להשאר עוד בכולל כדי ללמוד כמה שיותר, יותר סגור על עצמו בכיוון הזה.

אבל זה ממש לא מונופול לבני ישיבות

אני מכיר לא מעט שמיד אחרי התיכון הלכו לצבא כי לא חשבו שזה מתאים להם באותו זמן, ואחרי תקופה התחילו לבנות את עצמם בצורה יציבה וטובה וכיום משלבים תורה ועבודה עם חיים רוחניים מלאים לא פחות מחבריהם בני הישיבות. 

 

לפותחת השרשור .

הם מצויים גם עכשיו פשוט צריך להמשיך לחפש ולהתפלל. 

וכן גם אברכים יכולים לענות על הגדרות וגם אנשים עובדים

 

למשל בית עם חינוך ליראת א-לוהים, הוא בית שמחנכים לכך, לאו דווקא בית שהאבא יושב ולומד. בכלל לא.

 

אני לא יודעת למה בנות מחפשות בחור שלמד כמה שנים בישיבה, זה לא באופן גורף. אבל וודאי שהרבה מן הבחורים שלמדו בישיבה כמה שנים, היה להם הזמן והכוח מהמערכת, לבנות את עצמם רוחנית וכו'. לא אומר שבחור שחתם קבע ו/לא לומד בקביעות אין לו את כל הבניה העצמית הזו...

מה זה אברך?

...

 

כלומר, "להתפרנס" מלימוד תורה. (עד כמה שניתן לקרוא לכך פרנסה, הסכם ישכר וזבולון, וכו' וכו')

ללמוד ולא לעסוק במקצוע מסוים. (לא מחייב, כמו כל דבר אחר, שהוא ירא שמים וכו'... וע"כ לא ככ הסתדרה לי ההודעה של פריסבי.)

יתכן שחברים שלו לא בקטע לצאת או שהם תפוסים.
אם את בקטע-אולי כדאי לפנות למישו אחר,שדכן אולי שיעזור לך להכיר.
בהצלחה!

אפילו כאן בפורום..

(אבל אני לא חושבת שאני מייצגת כל-כך)

וירגיש מתחתייך...

 

בכל אופן, מדובר על מישהו בעל ידע תורני, וקובע עתים יום-יום לאורך זמן.

התגיייס ישר אחרי תיכון וסיים קבע. הוא עכשיו בלימודים (ביחד איתי ), והוא נשוי.

מינימום של כמה שנים בישיבה זה בסיס אצלי.

 

לא יודעת אם זה מוצדק או "סתם" ג'וק, אבל זה כך אצלי. לא מתפשרת על זה.

אם אומרים שהוא מאוד תורני ,קובע עיתים . אז למה לא?לכול אחד היו הנסיבות שלו וישיבה היא לא הבטחה לכלום...

נוגע לכל השאלות-סטיגמות בשידוכים.

 

זה אינדיבדואלי. אישית- כן. 

 

מי בכלל רשאי לקבוע מה הוא ה"מינימום"?  יש כזה בכלל?...

 

רוצה להקים בית של תורה,קובע עיתים לתורה, ממש תורני... זה לא מספיק בשביל להאמין ולבטוח בו כירא שמים? (ברור שזה לא וודאי, כמו כל דבר אחר, אבל..)

 

יש לך כאן שלוש אימרות, די כבדות... אפשר לאמר אולי "מחליפות את השנים שבישיבה"... (וזה לא גורף, קיצור, תבררי, מה שיש לו (בהנחה שבאמת יש לו.. ) זה הרבה יותר מבסיס.

ואני לא בא לומר בכלל שאפשר לפסול על סמך פרט כזה או אחר.
אבל האם כל הבנות שענו כן באמת מבינות מהי משמעות של ישיבה? כמה בנים אתן מכירות שאתן יכולות לומר שהייתן יוצאות. איך אפשר להקים בית של תורה ללא ידע תורני בסיסי? זה כמו להיות רופא בלי ללמוד באוניברסיטה. לימוד תורה זו מצווה בסיסית שכל גבר חייב לקיים. וקשה לי להאמין שיש הרבה אנשים שלא הלכו לישיבה ובאמת תורניים כראוי.
בכלל אני מרגיש שבציבור שלנו יש ממש קיצוניות הפוכה לנורמה החרדית. אם שם כל מי שלא לומד בישיבה עד גיל 70 נחשב ע"ה, אצלנו אפ' מי שלא סיים מסכת אחת בחייו יכול להיחשב צדיק ויר"ש. אם שם הכל הולך לפי איפה אתה לומד ומי אבא שלך וכמה תורה הוא יודע. אצלנו לא מחשיבים את זה כמעט. לאנשים אכפת העיקר שהבן שלי ידע מקצוע, אח"כ ברור שאני אם אשמח אם יהיה ת"ח.
וע"כ נאמר אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

מה הקשר כמה בנים אתן מכירות? שאלו פה על בחור ספציפי,ומעידים עליו שהוא תורני וקובע עיתים לתורה..

 

ואנלא מסכים איתך שאי אפשר להקים בית תורני ללא שנים רבות בישיבה.ניתן לרכוש ידע תורני גם מחוץ לישיבה, וודאי שיש בתים שמתנהלים בדרך התורה למרות שהגברים לא למדו בישיבה.

 

ודאי שיש משמעות גדולה ללימוד בישיבה ושהוא בונה את האישיות התורנית של האדם, ועדיין, יש יראי שמיים רבים שלא למדו בישיבות, וישנם שלמדו בישיבות ואינם לא צדיקים ולא יראי שמיים.

לא מספר שנות הלימוד בישיבה הוא הקריטריון הקובע בנקודה זאת.

 

 

שבסדר, אז מה אם אומרים?
תכל'ס כמה בנים הבנות פה מכירות שהם יוצאים בקביעה נחרצת שכן היו יוצאות. כמה בנים הם מכירות שזה יכול לתת אינדיקציה למה ישיבה גורמת לבנאדם.
ואכן כמו שאמרתי א"א לפסול על פרט כזה או אחר.
ועוד לא הבנתי איך אפשר לרכוש ידע תורני לא בישיבה? בצבא אולי? תורה זה לא דבר שעושים על הדרך, זה עניין שצריך להשתקע בו לחלוטין.

אתה מה זה לארג' נראה לי...
אתה מסנן משהו?

ואכן. באמת יש לי בעיה לדעת מה לסנן.
אבל יש הבטחה "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים"

הסכמתי באופן תיאורטי

רוב הבחורים כן צריכים את המסגרת של הישיבה שתבנה אותם מבפנים ותמלא אותם בתורה ויר"ש

תמיד יכולים להיות יוצאי דופן שהצליחו ללמוד המון בצורה אחרת (לימוד עצמי\חברותא\שיעורים קבועים\רקע טוב מהבית)

כך שאם בכלל היו חושבים להציע לי בחור כזה,סביר להניח שהייתי מבררת עליו טיפ טיפה יותר מהרגיל

 

 

והיה לי חסר שם משהו... הבעיה היא שהרבה מסתכם ב-רוצה להקים, רוצה להיות, מעריך נורא, אבל. .לא שם!!!

אז תחשבי אם חשוב לך שהוא היה בישיבה בגלל רצונות עתידיים או ידע ודרך חיים של תורה שהוא רכש. זה חשוב כדי לחדד לעצמך.

וואלה פה, מסכימה עם טענגענס לגמריי

ןיודע פחות ממני...

אז כנראה שכן.

תמהני.‏
ברור שהבעל צריך להיות הרבה יותר מהאישה. זה מצווה שלו לא שלה

ותלוי באדם עצמו