נכנסתי לאתר הכרויות "סתם" בשביל להסתכל..לא דמיינתי את עצמי
שאולי ארצה להכיר ככה
אבל ראיתי בחור אחד שהוא ממש מה שאני מחפשת חיצונית וגם מה שהוא כתב על עצמו
זה בדיוק מה שאני הייתי רוצה בבעלי.
השאלה אם כדאי לי להרשם לאתר? כתוב שזה למנויים בלבד,אני לא יודעת אם שווה לי
ואם זה אפשרי לחודש אחד?להרשם רק בגללו?כי לא נראה לי שזה יבוא לי בשימוש חוץ מזה שאשלח לו הודעה
ואולי הוא כבר נשוי היום גם אין לי שמץ של מושג..
לא יודעת מה לעשות?
מה כבר את יכולה להפסיד?
אבל אם זה הוא זה שווה כל שקל, לא?
בטח שכדאי, מה השאלה?
תוכנות ששולחות מסרים מפרופילים סמויים ועוד כאלו תכסיסים.
צריך להזהר, לקבל המלצות מחברים על אתרים שלא משקרים עליכם.
תכל'ס, אני פעם נרשמתי לאתר בגלל שקיבלתי פניה ממישהו שנראה לי ממש מתאים.
ברור שלקחתי בחשבון שאני נרשמת גם בשביל האפשרות להכיר אנשים אחרים אם זה לא יצליח. זה היה השכנוע האחרון בשביל שארשם כמנויה אחרי קצת זמן שהייתי רשומה בלי מנוי. (מאז כבר הספיק להיגמר גם המנוי כמדומני..)
אבל מה שרציתי לומר הוא - שאח"כ הבחור המדובר לא ענה לי. יכול להיות שהוא ראה את ההודעה שהמסר שלו לא נקרא, כי שנינו לא היינו רשומים, ומאז הוא פשוט לא נכנס. או שזו היתה פנייה פיקטיבית (למרות שקצת קשה לי להאמין שפנייה פיקטיבית היתה יוצאת כ"כ מותאמת אישית), או משהו אחר... יכולים לעלות על הדעת כל מיני תרחישים.
זה דבר שקורה באתרי היכרויות, בין אם זה כרטיס פיקטיבי ובין אם מדובר בבנאדם אמיתי, שלא מקבלים תשובות, או שהבחור תפוס. כמובן גם האפשרות שלא ייראה לו מתאים היא לא מופרכת.
אז אם השיקול הכלכלי אינו משמעותי - ייתכן שכדאי. אבל לקחת בחשבון שזה לא בהכרח יגיע לכדי פגישה. (וכמובן גם פגישה לא בהכרח מובילה לחתונה.)
ב"ה
מצאת מישהו שיש לך בו עניין.
זה שווה יותר מעשרה שאת לא מוצאת בהם עניין.
אם הוא כבר נשוי- הוא צריך להיות אחראי להוריד את הפרטים שלו מהאתר. אחרת אישתו.....
אולי ניתן לברר באתר פרטים נוספים על אנשים, שלא ישירות דרכם?
אולי כדאי לבדוק אם הוא מנוי גם באתר אחר שבו ניתן למצוא עליו יותר פרטים,
מקסימום, אפשר לבדוק בפייסבוק 
הציעו לי מישהי ממש חמודה, התחלנו לצאת והשיחה זרמה ומסתבר שהיא חוזרת בתשובה [כשהמשדך לא ציין את זה]
אני לא רוצה להיות שיפוטי אבל זה כן קצת מתעתע כי אני לא יודע מה היא עברה ואיזה סיפור יש לה, מה הייתם עושים במצב כזה?
בכל מקרה אל תפיל את זה עליה,
אם אם כן היא עצמה תעתעה בשדכן ולא סיפרה לו על עברה.
במקרה כזה- מותר לך לברר מולה ברגישות.
כי כביכול היא יחסית כבר כמה שנים בתשובה והוא לא חשב כנראה שזה כל כך משנה
ונכון, גם כשדיברתי איתה זה הרגיש שהיא כן ביררה עם עצמה והגיעה למקום די גבוה וכן יש עם מי לדבר
אבל עדיין, אני לא יודע אם לחתוך בגלל זה? זה לא שאני מושלם וגם לי היו נפילות אבל המושג הזה "חוזרת בתשובה" מרתיע אותי מאוד ואני שגדלתי כל החיים במסגרות דתיות לא יודע אם אני יכול להכיל את כל זה.. האם זה מצדיק לחתוך מלכתחילה?
ולו מפני שאיננו מכירים לא אותך ולא אותה.
כל תשובה שתקבל כאן תתחיל בעצם ב"אילו אני הייתי במקומך הייתי--"
וזה לא נכון ולא אחראי לענות כך.
ולא בגלל שהיא לא "בעלת מדרגה" כעת, חלילה.
זה תלוי לגמרי בתחושתך וגישתך האישית.
[ולדעתי, הוא היה צריך להגיד מראש]
שזה זורם?
שיש התאמה?
אז עזוב, החזרה בתשובה לא אמורה להפריע לך
מה שהיה נמחק
תלוי באדם.
אני מכיר גם סיפורים אחרים לגמרי - בדיוק בגלל "נסיונות שכנוע" כאלה.
זה לא קשור למעלתה הרוחנית, שבוודאי היא גבוהה אם חזרה בתשובה באמת.
אישי וספציפי.
היה די נחמד בפגישה, וכן קצת מפריע לי העבר עם בנים אחרים, היא לא גדלה עם החינוך התורני ואיך נחנך את הילדים שלנו חינוך כזה אם לה יש חוסר בזה? זה שונה כשמקבלים את זה בבית, זה בהחלט ראוי להערצה התהליך שהיא עברה, אבל תמיד יש את הפחד שפתאום זה יתרסק ואולי יהיה לה איזה משבר באמונה היא תרצה לקום וללכת.. יש כל מיני סיכונים אני באמת מנסה לא לשפוט, מה, משהו אצלי לא בסדר? רק לי החשש הזה עולה?
אני גדלתי בבית שנקרא דתי, חונכתי במוסדות לימוד דתיים. ואילו עכשיו כשאני אמא לילדים אני לא מרגישה שהדברים בדמי. לא למדתי במוסדות תורניים והילדים שלי לומדים במקומות כאלה- מתוך למידה מחודשת וצמיחה שלא מבית.
אני מכירה גם משפחה "עולים ישנים", שלמדו להכיר את היהדות והמצוות כשהבכור שלהם עלה לתיכון בערך.. ועכשיו כל הילדים והנכדים שלהם דוסים למופת חלק מהם בחינוך התורני..
תמיד יש פחד שזה יתרסק.. אני מכירה כמה דוסים למופת, דתיים מבית, שפתאום קלטו שהם לא באמת מאמינים.. (ואגב, חלק מהם נשארו בזוגיות טובה עם בן/ת הזוג הדתי/יה)
מבינה מאד את החשש וברור שצריך לבדוק את הנושא מקרוב והכל.. אבל שתדע שזה קורה לטובים ביותר ולאו דווקא לחוזרים בתשובה..
א. לא לכל הבנות החילוניות יש עבר עם בנים אחרים. מכירה הרבה מאוד בחורות חילוניות שהן צנועות באופי שלהן והבחור הראשון שהיו איתו היה הבעל שלהן לעתיד.
ב. אני חושבת שרוב האנשים שמתחתנים בוחרים לגדל את הילדים שלהם במסגרת שונה ממה שהם גדלו בה. בעיקר צריכים להחליט וליצור ביחד את המסגרת. (למרות שמסכימה עם אנשים שאמרו שלגבי הידע שלה יש לה מחסור. אבל ידע זה ניתן להשלמה. זה לא קריטי.)
ולא- החששות שלך ממש סבירות. תפתח את זה איתה. יכול להיות שתגלה הרבה משיחה גלויה איתה בנושאים.
משמח לשמוע. הלוואי. והלוואי גם הבחנה בין בעל לעדיין לא.
בין בן לבת.
אדם צריך לבדוק בכנות בתוך עצמו עד כמה דברים מסויימים מפריעים לו וכמה לא.
ואכן, מבחינת ה"חוזק" הנוכחי, יש לפעמים כאלו בעלי מדרגה גבוהה. תלוי באדם.
ב"ה
אז נכון - יש את העניין של איפה שגדלת,מה המקור שממנו ינקת בילדות שלך - אבל עדיין, כל אחד ואחד חוזר בתשובה על חטאים שהוא עושה, כל הזמן.
ואנחנו, שדווקא גדלנו בבתים דתיים, וכשנפלנו הרבה פעמים זה היה מתוך מודעות לכך שזה נפילה ולפעמים חצי ברצון חצי באונס - ובכל זאת אנחנו חוזרים אחרי זה בתשובה ומרגישים נקיים ושלמים ולא מעלים על דעתנו לקרוא לעצמנו "חוזרים בתשובה" - כי הרי באנו מבתים דתיים, וכביכול כל עוד לא "חזרנו בשאלה" ואז חזרנו בתשובה - כל עוד אנחנו מגדירים את עצמנו דתיים רק שנופלים לפעמים כמו כל אחד - אנחנו לא חושבים להגדיר את עצמנו חוזרים בתשובה.
ואם אנחנו ככה - אז אדם שגדל לא מרצונו במקום לא דתי, ומעצמו או כחלק ממשפחתו חזר בתשובה שלמה והגיע למקום שהוא מאמין בעצמו שהבחירה שלו מהלב ממש, ואפילו יותר מדתי שעושה מצוות אנשים מלומדה - החילוני שחזר בתשובה בחר בזה מרצונו החופשי - למה שערכו ייגרע?
אני מבין שרוצים, ברור שרוצים, לדעת דברים כאלו מראש - אבל לגביי אם זה משנה או לא, לדעתי, בהנחה שהתשובה היא תשובה שלמה - ואת זה רואים בפגישות הראשונות אפילו, אם מקפידים לשים לב לכל פרט - הרי שהמשמעות לכך שהייתה בעברה חילונית, קטנה...
מה "הסיפור" שלה - אני אפילו לא יודע אם יש עניין לפרט יותר מידי, לא יודע אם צריך - היא חזרה בתשובה, היא פתחה דף חדש והישנים נזרקו, זהו, עברו מן העולם. אין מזכירים לחוזר בתשובה חטאי נעוריו - ובמיוחד אם היה תינוק שנשבה. אין עניין לדוש בזה יותר מידי...רואים עכשיו בפועל: שאיפות, הנהגות, רצינות תורנית וכו' - ועל פי זה קובעים.
אני מכיר בחור נפלא חוזר בתשובה שחזר בתשובה בערך בגיל 16-17, הלך לישיבת הסדר - והתחתן בסוף עם בחורה שהגיע מבית כמעט חרדי. הוא בחור צדיק משכמו ומעלה, שקדן, רציני - ולא משנה בכלל מה עשה כשהיה צעיר...
בכל מה שתבחר - ב"הצלחה לך! (וכל מה שכתבתי, לעניות דעתי בלבד...)
הארתם לי את העניין הזה, אז פשוט לנסות ולא לשלול מראש?
אבל..אם אבא שלי היה מסנן את אמא שלי על זה שהיא חזרה בתשובה-לא הייתי פה בכלל!!
בקשר למה שכתבת על חינוך הילדים-להפך!
לראות מישהי שעזבה את "חיי החופש" ובחרה בדרך של אמת גדולה-אין דוגמא אישית יותר חיה מזה (מניסיון!)
ובמקום שבו בעלי תשובה עומדים-אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד
ועוד נקודה למחשבה: האם העובדה שמישהי נולדה עם חותמת של דתייה מבית מבטיחה שלא היו לה נפילות?
כמובן זה לא יתאים לכל אחד
כמובן שחשוב לעשות קצת בירור אם זה איתה ישירות
וגם דרך אנשים שמכירים אותה (רצוי כאלה שליוו אותה בתהליך החזרה בתשובה)
והכי חשוב: בירור עם עצמך,עד כמה אתה חזק בדרך שלך? עד כמה יש בך יכולת להכיל מישהי מרקע שונה?
אתה יודע מה, אני מבינה את החשש שלך אבל בתור אחת שהיא כביכול "בהגדרה" כמו שכתבת,סוג של חוזרת בתשובה, ויודע מה, זה ממש מעצבן שבהרבה מקרים חשים זלזול או "חשש" כזה או אחר, אף אחד לא יודע מה הבן אדם השני עבר ואיזה תהליך וניסיונות הוא עבר בשביל להגיע לזה, אל תיהיה שטחי תבדוק את זה מקרוב כמובןן שכל מקרה לגופו אבל אם מלכתחילה שרק שמעת את זה אתה רוצה לשלול את זה בלי באמת להבין מה הסיפור שלה, לפעמים היא תוכל להפתיע ,אני יכולה להגיד שהרבה "חוזרים בתשובה" עם כמה שאני לא אוהבת את ההגדרה הזאת אבל מילא, הרבה מהם שמים בכיס הקטן אנשים מבית דתי שהאמונה שלהם מסיבה כזאת או אחרת לא הכי מבוססת ושלמה.
אם אתה רוצה אני אשמח לפרט לך בפרטי על כל זה
אני מקווה שתקבל החלטה נכונה לפי ההרגשה שלך אבל גם לפי השכל.
בהצלחה.
שהיו תמיד סולידיים ונשארו עם תמימות. לא כולם שקעו בבוץ של תרבות הפריצות
השדכן היה אמור לציין. יתכן שעשה תרגיל שלא תדחה אותו בגלל זה. ואם ההצעה טובה ומסתדרים, אין ממה להירתע. ואם יש לה סיפור שתספר. לא צריך להתפרנס מדמיונות. שיהיה בהצלחה.
אבל משהו ששמעתי מאחד שמתעסק בנישואין:
יכול להיות שהבחורה צדיקה והכל, אבל המשפחה שלה לא.
וזה יכול להיות ההורים, האחים, הדודים וכו'
וזו עובדה שמתחתנים עם משפחה ולא רק עם בן/בת-זוג.
אני חלילה לא רוצה לגרום לנזקים, רק תשים לב טוב אם אתה רואה את עצמך בתוך המשפחה שלה.
(כמובן, אם הם מסורתיים זו לא כ"כ שאלה, אני מדברת על חילוניים לגמרי!)
תשים לב אם אתה רואה את הילדים שלך הולכים לסבא סבתא האלה, או לדודים האלה שאולי מחללים שבת, או שא"א לאכול אצלם בבית, או מדברים על כל מיני נושאים שלא היית רוצה שהילדים שלך יחשפו אליהם..
אם זו המציאות, ואתה לא רואה את עצמך אחד שיכול להתנתק במידה מסויימת מהמשפחה (או שהבחורה היא אחת כזו שמאוד קשורה למשפחתה), כדאי לחשוב פעמיים ושלוש ואם נראה לך שלא תסתדרו-גם אז לשאול רב!
מקווה שאני רק עוזרת ולא חלילה להיפך!
בהצלחה!
כמעט כל החוזרים והחוזרות בתשובה שאני מכירה (ואני מכירה..) הם כל כך מקסימים ורציניים וכמו שכתבו פה, הרבה פעמים עוד הרבה יותר רציניים מדתיים רגילים,
אני מבינה שיש חשש מסויים, וצריך לבדוק,
אבל נראה לי שמכאן ועד לשלול לחלוטין, צריך סיבה אחרת..
אבל נראה לי שהחשש הזה לא צריך להוביל אותך. כוונתי, אם יש משהו שמפריע לך, או עלול להפריע לך, אז תברר בינך לבין עצמך מהו בדיוק ואז תעלה את זה בעדינות מולה. כמו כל דבר אחר שיכול להפריע בקשר שמתהווה.
אבל אל תתן לחשש הזה למלא את כל היחס שלך אליה ואל תתן לו להאפיל על שאר הדברים הטובים, כמו שציינת.
תשמע, אנחנו בעולם הפוך והזוי. יש מי שגדל בבית דתי אבל הוא בכלל לא דתי באמת ויש מי שגדל בבית חילוני אבל הנשמה שלו והלב שלו כ"כ גדולים שהוא הגיע לתשובה.
העולם היום משוגע, ויש אלפי אם לא מאות אלפי חוזרים בתשובה. יכול להיות שחלקם לא יציבים, אבל רובם יציבים, מתחתנים ומקימים בתים שלא היו מביישים אף דוס מלידה. אגב, הם נמצאים בכל מקום- רק תפתח עיניים ותראה. אם אני חושבת על שני הישובים האחרונים שבהם גרנו- אצל רוב המשפחות יש לפחות צד אחד חוזר בתשובה. בין אם מעולם חילוני לגמרי ובין אם מעולם מסורתי.
מההכרות שלי- דווקא הם לא חיים את החיים הדתיים כמובנים מאליהם. יש מחשבה, יש ברור, יש חיפוש אחר האמת, יש רצון אמיתי של קדושה, וגם כוח מדהים להשתנות.
ולגבי המשפחה- לא מתחתנים עם משפחה. גם המשפחה של בעלי ממש לא בכיוון שלנו, אפילו שהם עקרונית דתיים. נכון, יש הרבה מצבים לא פשוטים, אבל אז מה? מתמודדים ביחד. לפעמים דווקא משפחות חילוניות מכבדות את המשפחה הדתית של הבן שלהם יותר מאשר משפחות דתיות מכבדות את הבן שהתחזק ונהיה "דוס" של ממש.
בקיצור- תעשה בירור על הנקודה שמפריעה, אבל מעבר לזה תזרום לגמרי ואל תתן לזה להפריע לך. ובהצלחה
ב"ה
שלום לכולכם!
1, כולם/כולן מוזמנים/מוזמנות להצטרף! (ותודה לחסדי הים).
2, 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים'<מנחות, קי, ע"א>.(ותודה לחסדי הים)
ובקיצור- לוקחים כמה פרק/י תהילים שיכולים לומר (ותודה לקשלש, בת שבע77, נפש חיה)
3, את התהילים אפשר לומר מרגע העלאת ההודעה ועד צאת השבת בלנ"ד. ככה גם אם מישהו שכח לא קרה כלום (כלשונו של קשלש).
4, לפותחי השרשור השבועי- מומלץ להוסיף את שם הפרשה של אותה השבת. לא חובה.
5,מי שמתחיל/ה ספר חדש- רושם תגובה להודעה של פתיחת השרשור, מי שממשיך ספר קיים- רושם תגובה להודעות של אותו הספר.(ותודה להטענגענס)
6, כוונה: להעמקת ההבנה של הפרקים, מומלץ לקרוא בתהילים "יסוד מלכות", שם מוסיפים פירוש מתחת לכל מילה (ותודה ליהודי). מומלץ גם ללמוד את הפרקים עם רש"י/פרשן אחר, ככה מבינים את המשמעות המילולית והכללית של הפרק.. (ותודה ליהודי) מומלץ לעבור לפרשנים נוספים כאשר 'מתרגלים' לפירוש אחד (ותודה לחסדי הים). חשוב לדעת למצוא את עצמינו בכלל ואת כל האומה בפרט (לא, לא החלפתי...) כאשר אומרים תהילים (ותודה לחסדי הים ולשום וחניכה) וכשלומדים בכלל.
7, כוונה: חשוב לי להזכיר שאנו אומרים תהילים כי אנו רוצים ליצור קשר עם הקב"ה. אם, על הדרך, גם כיוונו על מציאת הזיווג שלנו 
(מוסיפה כלשונו של קשלש) אשרינו.
8, כוונה: כמו שאמרה אביגיל25, אפשר להוסיף שמות זה יכול להוסיף כוונה. מוסיפים שם בתגובה להודעות (אפשר בתגובה להודעה הראשית של פתיחת השרשור) מוסיפה: אם אומרים שם, מבקשת שתאמרו "בתוך כל עם ישראל". זה הבסיס שלנו.
לגבי ההצעה לארגן רשימה מסודרת של שמות: חשוב לשים לב שהאחריות על עדכון השם המופיע ברשימה, חלה על מי שהעלה את השם.
מוסיפה: זהירות! שמות שמסתובבים ברשת יכולים להוביל לאי נעימויות. (אף אחד לא רוצה לראות שפרסמו את שמו כזקוק ל'זרע של קיימא" למשל) ממליצה שלא לרשום על מה מתפללים.
9, בקיצור: ____בן/בת____ בתוך כל עם ישראל. זהו.
ואם מחליטים להוסיף רשימה קבועה של שמות, מומלץ למחוק אותה לפחות כל שנה- וליצור חדשה. בין כך ובין כך- אם הוספת שם לרשימה האחריות היא עליך להוריד אותו אם צריך.
10, ישנה בקשה קדומה, שכל מי שלוקח את הפרק האחרון אומר את ה'יהי רצון' שבסוף, לטובת כולנו. (ותודה לננשמה!)
שבת שלום!
בת-שבע77 ק"כ-ק"ננהרהלקחתי קי"ט. חן חן ושבת שלום!! כלכבוד!!!
נפש חיה.בעיקרון,כל עוד את לא פותחת ספר-
את אמורה לשרשר לזה שלקח את הפרקים הקודמים (במקרה שלנו-רוצי שמוליק)
לונורא,לפעם הבאה
אהבת חינםאהבת חינםבועית מחשבה סו-ע בע"ה בל"נאהבת חינם א-ו בע"ה בלנ"דאהבת חינםאהבת חינםניצניםמיצית את העבר. גם אני.
ועתה - לעתיד.
את מרשה לי להקדיש לך משפט? פליזז
כשהכיוון ברור אז גם הדרך הכי ארוכה ומפותלת הופכת להיות אפשרית
כן,לפעמים מרוב קוצים בדרך כבר לא נשאר כוח לחשוב על המעיין שמחכה לנו בסוף הדרך
קחי לעצמך כמה רגעים לעצום את העיניים ולראות את עצמך עומדת שם,מתחת לחופה
עם השמלה הלבנה שנשפכת עד לרצפה
עם החיוך והברק בעיניים
עם הנשמה התאומה שלך
תרגישי את הכוחות שממלאים אותך
פתחי את העיניים ועכשיו תתחילי לצעוד
ובעז"ה תזכו למציאה גדולה
ספר/י על זה לקב"ה..זה משחרר קצת..
להגיד שאתה נבוך/שקט/מתבייש דווקא כי היא חשובה לך
ודווקא בגלל שאתה היית רוצה שיהיה המשך טוב ביניכם אז זה גורם לך ללחץ הזה
על כמה רעיונות לנושאי שיחה
ואם בכל זאת נתקעתם- תצחקו על כמה זה מביך
והמדוייטת שאלה אם אני רוצה להכנס..ואחרי לבטים עמוקים "ירדתי" לבוקסר ונכנסתי מפודח...
חכם או לא?..
(אהה...ושכחתי..זה היה בדייט שלישי)
גם סתם כי זה נשמע מוגזם ושאפשר היה לתכנן אחרת,
וגם כי - איפה אפשר להסתובב בשעות כאלה בלי חשש ייחוד? (אולי בנתב"ג? )
אולי מתאים בקשר מתקדם מאוד.
ולכל הבנות-לא בקטע המלחיץ אלה בקטע שתשימו לב היו כבר הרבה מקרים של הטרדות ואפילו אונס בדייטים[ כן גם עם בחורים שנראים דוסים] אז שימו לב..
מחסומים רגשיים זה לא דבר רע - עדיף שייפתחו בהדרגה ובלי "קפיצות דרך".
חוץ מזה, חבל על העייפות ביום שאחרי.
נועם הלהיות עם בחור כשאתם במצב כפית זה דבר לא ראויי בכלל.
זה ממש לא ההגדרה של הקיצור שולחן ערוך.אפילו לא למטרת חתונה.
מה זה התגלגל?
תקבעו בשעה סבירה אז לא תגיעו ל3-4 בבוקר. להגיע ל11-12 זה מאוחר אז ל3-4????
ואם קשה להשתחרר יש עוד דברים-לכו לבאולינג,תעשו מפגש חברים משותף,לכו להופעה של זמר שאתם אוהבים..
בעיני וסורי על הבוטות זה סוג של נבל ברשות התורה. כי זה פשוט לא מתאים.גם אם אין יחוד אז הלכתית זה בסדר.
אז לשאלתך-לדעתי כן,להגיד משו בסגנון: יאללה מאוחר,נזוז?
לשאלתך למה?
כי זה לא צנוע בגלל שהמצב המשוחרר הזה יכול לגרום לכם ליפול.
זה אולי מסתדר עם ההלכה הפשוטה אבל זה מצב שכמו קורה לבעיות..
[כמובן בהנחה שלא יכול לקרות מצב מסוכן]
דווקא אני די מסכימה עם התמיהה שלך מה לא בסדר בזה.
נכון-יש משהו באווירה,מועד לפורענות,וכו',אבל אפשר להגיד את זה על הרבה דברים.
גם על טיול או באולינג,לצורך העניין.(ואם תשאלו אנשים מסוימים-יש מקום גם לשלול טיול לדו'.מסיבות דומות.)
יש דברים שיוצרים אווירה מסוימת.
זה ממש תלוי באדם.ברור שלא לקחת סיכון וללכת למקום שאין טיפת חשש ייחוד(ולא רק "שמישהו יכול לעבור פעם ב"), אבל אם זה מקדם ועוזר להרגיש יותר (ומה לעשות-טיול וכו' לא עובדים הרבה פעמים!),ויוצר קרבה מסוימת בנפש,באמת כי המחסומים קצת יורדים-לדעתי אפשר לשקול לעשות את זה פעם ב...
לפי הצורך-אם אתם גם ככה פתוחים וזה יכול לעבור את הגבול-אולי לא כדאי.אבל אם זה יצור מצב טבעי קצת יותר...
נועם ה, סבבהmishi
הצחיק אותי ממש ההבדל שלך בין המגדרים
נראלי שאני מסכימה איתך.
או שאולי לא לגמרי-רק בנק' שאני חושבת שמלכתחילה אצלי זה מצב שבו הכל זורם טוב וזה לא נצרך.
אבל אם זה נצרך-זה לא אילוץ,ולא דיעבד.אם זה יעזור לי-אפילו שיש לי קצת רתיעה מזה מתוך חשש-יכול להיות שאני כן אעשה את זה,"מלכתחילה שבא מתוך דיעבד(שתקוע בהרגשה..)"..נגיד ש...
ועוד. כל מיני בנות שחיות בסרט... (לא באמת, בהקשר הזה אולי)
קראו את התגובות של אברי, לשם שבו ומביט. בנים שהגיבו בכנות. (אברי, תודה)
ועכשיו להסברים פנימיים של המיציאות.
בזמן הלילה ה״מזיקים״ (כוחות של הסטרא אחרא) יותר שולטים בעולם...!!
לכן לפני שהולכים לישון אומרים קש ופסוקי שמירה
והשכיבנו וכו...
לא מומלץ להיפגש מעבר ל12 גג 1... (למקרה ש....)
בנות, זה לא מכובד. בנים, אתם מעדיפים ככה, תאמינו לי.
בהצלחה!!
אה ודא יש גם הסברים ביולוגיים של המוח אבל אינלי כח לכתוב חחח
אם אין שם אנשים אז זה ייחוד.
זה מאוד לא ראוי בכל מקרה
) וישבנו ב שתים וחצי אחד ליד השני במרחק סביר.. בלי ששמנו לב הוא הצטמצם היד שלה כבר הייתה על הכתף שלי וכמעט הייתה נשיקה. הייתי צריך לגייס את מלא כוח הרצון כדי להגיד לה שנראלי עוד מעט ייקרה משהו ששנינו נתחרט עליו ולקום משם.הגששים!!!!!
לא יכולתי לעבוד בשתיקה על כפירה בעיקר!!
שנא׳ ״והגית בו אלף לילה ולילה״ ואחכ תדבר...
אבריאלא אם כן יש שם עוד אנשים סביבכם, אחרת זה ייחוד.
לבן זה מאוד מחזק את היצר הרע
חוץ מזה, ברור שהגירוי המיני של בן הוא מהיר יותר
שכרון,העניין המוחי שדיברתי עליו. עיקרון דומה.
איך זה שלכל דבר בחיים יש הכנה
רוצה להיות רופא? לך תלמד 7 שנים+
רוצה תעודת בגרות? לך תשקיע ותחרוש שעות
רוצה רשיון נהיגה? לך תצא ל-30 שיעורים + Xטסטים
ורק לחיי נישואין שמשפיעים כל כך על חיים שלמים, כמעט ואין הכנה..(ואני לא מדברת פה על הדרכות שלפני חתונה,אני מתכוונת יותר לתקשורת,השקעה במשפחה,לקיחת אחריות והתנהלות של בית בריא..)
האם אתם מרגישים שהכינו אתכם מספיק? איפה? (באולפנה\ישיבה\מדרשה\מהבית\אחר)
האם אתם חושבים שזה נושא שבכלל צריך לחנך אליו או שזה אינסטינקט שבא בטבעי?
אם כן,איך אפשר לחנך לזה? באיזה גיל?
יצא קצת ארוך,אשמח אפילו אם תענו חלקית
שבעקבותיו הוא לומד על עצמו וגם איך להתנהל בכל מיני מצבים עם אנשים שנמצאים מסביבו, שלעיתים, זה לא כ"כ שונה מלחיות עם בן זוג מבחינת תקשורת ועבודה על המידות.
זה יכול להיות בבית עם ההורים, או בפנימייה או בשירות או בצבא או הישיבה בכל מקום כזה תמיד נתקלים בזה ונבנים עם זה בין היתר עם האנשים שחיים איתנו ביום יום באותו בית וצריך להסתדר איתם , זה גם מצריך בעיקר עבודה על המידות ולהסתכל על הצד השני ולא רק על עצמי ועל הצרכים שלי. נראה לי שכל אחד חווה את זה בצורה כזו או אחרת. מעבר לזה כמובן שיש שיעורים שמכינים לכל זה אבל זה לא אותו דבר כמו לחוות את זה בת'כלס ביום יום.
אבל את כתבת יותר על הקטע התקשורתי שאותו מן הסתם אפשר ללמוד מתוך החיים עצמם.
אבל מה עם החשיבות של ההשקעה במשפחה? הבנת האחריות והתפקיד שיש לכל צד (בעל, אישה) זה משהו שכמעט ולא מדברים עליו. הרבה יותר מכינים את התלמידים להצלחה מקצועית ובקושי מכינים אותם להצלחה משפחתית. הנושא הזה נדחק לפינה וחבל
כשאת נכנסת לקשר אינטנסיבי כזה לאט לאט, יש לך ולבן זוג "שפה משותפת" שאתם מפתחים ביניכם, אולי זה יקח קצת זמן עד שתבנו את זה כי בכללי בשביל לבנות קשר כמו שצריך זה כן מצריך עבודה של שני בני הזוג. מדברים על זה וזה גם קשור לתקשורת, ועבודה על המידות כוללת בתוכה את האכפתיות לצד השני (מה לעשות מידות זה בסיס להכל) וכמו שעושים לפני הרבה פרוייקטים גדולים תיאום ציפיות אז גם בין בני הזוג זה תורם מאוד [ולענ"ד זה ממש מצליח לא רק בקשר של בעל ואישה אלא כמעט בכל קשר כזה קרוב] וזה עוזר מאוד להבין את הצד השני ויותר קל לנהל חיי משפחה וחיים בכלל כשיש את התמיכה וההבנה בין בני הזוג, כי לאט לאט מגיעים גם לפן הזה.
וכמובן שכפי שציינתי קודם לא חסר הכנות במדרשות או בשיעורים לנשים על התפקיד של האישה וגם לבנים עושים הכנות בד"כ לכל זה.
תיאום ציפיות יכול להועיל.
בקשר למה שכתבת על מדרשות\שיעורים לנשים- יש שיעורים מדהימים ב"ה אבל תסכימי איתי שזאת מסגרת פחות מחייבת.כמה בנות באמת זוכות להשתתף בשיעורים כאלה על בסיס קבוע?
בקיצור, אני מרגישה שהנושא הזה טעון שיפור
בקשר למה שנועם כתבה, מסכימה לגמרי שדוגמא אישית זה הכי חשוב
התנהגות אחת שווה יותר מאלף מילים!!
אבל..אנחנו חיים בעולם כ"כ שברירי ומורכב (כמו שחסדי כתב)
ולכן אני חושבת שדוגמא אישית זה עדיין לא מספיק
בשונה מימים עברו (אני נשמעת היסטוריונית..) שבהם הכל היה ברור,
(מי מבשלת ומי יוצא לעבודה, מי מנקה ומי יוצא לחטוב עצים..)
היום יש הרבה יותר דילמות ולחצים שמצריכים הרבה יותר הכנה וחינוך
שהיום כל זוג צריך הכנה חצי שנה לזוגיות ונישואים.
יענתו, שיהיו כיתות או ״מכינות״ לגברים ונשים בנפרד, מאורסים, הכנה לזוגיות
הכי חשוב, משפיע על חיים שלמים - בא מעצמו..
רוצה לעכל את האוכל - הכי חשוב, בא מעצמו..
רוצה שהלב שלך יפעם - עוד לפני שנולדת...
כנראה שבדברים הכי בסיסיים - הקב"ה לא סמך על "קורסים"...
עם זה - בוודאי שראוי להתכונן.
אבל ההכנה לדבר הבסיסי הזה, באה כבר מגיל צעיר מאד, כמו כל דבר הכרחי..
היא ההכנה של ה"בין אדם לחבירו". ההתחשבות, הנתינה, המידות המשפחה וכו'.. דברים שעל גביהם חל גם הטבע הבריא.
ואידך - פירושא, איך להחיל את זה בבית בריא בין איש לאשתו, יש מקום גם להדרכה ספציפית.
למה אמרו חכמים: לעולם ישא אדם בת ת"ח? בהנחה שהתחנכה למידות וערכים מן הבית, מן הסתם.
למה אמרו: ישיא ביתו לת"ח? בהנחה שהוא "בן אדם", עם ערכים ומידות ("המשיאה לעם הארץ, ככופתה ונותנה לפני הארי..)
וכמובן - גם החינוך שהאדם מחנך את עצמו.. היה הרצי"ה אומר, לפעמים יש בת - ת"ח.. (בעצמה..)
הכינו הרבה,באולפנא,למדתי גם על זה ואני כל הזמן לומדת עוד
צריך לחנך אליו
לדבר על מה זה אומר בית יהודי,לדבר על זוגיות. לדעתי אפשר להתחיל מהשביעי-שמינית כזה
לפעמים לימוד שמגיע בטבעי,מתוך החיים עצמם הוא אפילו יותר עוצמתי
שאלתי את האנשים הנכונים, יש פה אחלה פורום
תודה לכל העונים
סתם ניצלתי ת'הזדמנות לפרגן ליושבי הפורום
אבל..אם אתה כבר מתעקש...לא צריך
|הולכת לשאול את אחותי| <צ>
למה?? היא בקושי עברה בת מצווה
נו טוב, נאלץ להסתמך על הדעה שלכם
מבחינתי הלימוד הכי טוב לכך הוא לקיחת דוגמא אישית מאנשים שונים.
הן בנישואין מוצלחים (מה לקחת) והן בכושלים (מה לא לקחת).
טוב מראה עינים ממשמע אוזניים.
ברוב בישיבות היום הכנה היא מינורית .
אצלנו דווקא יש הרבה מאוד הכנה אך ממיטב ידעתי בהרבה ישיבות אין הכנה ויותר אין הכוונה בשלבי הפגישות..
לא כ"כ יודע מה יש במדרשות ..
בכל מדרשה (מה שאני מכירה לפחות) יש שיעור, וגם מדברים על זה..
אצלנו בחברותות גם לומדות מספרים,
וכמובן היחידת בגרות- על "בית חינוך ומשפחה" שאני לא יודעת אם יש את זה גם לבנים..
בראותי את הסביבה התומכת והמעודדת אזרתי אומץ והחלטתי להצטרף לחגיגה..
תגידו.. קרה לכם שהרגשתם שאתם רוצים לברוח? לעזוב את הכל ופשוט לברוח..
מהציפיות מהמחויבויות.. מרגישה מותשת.. אולי גם קצת מיואשת..
זהו.. פרקתי..
אבל זה לא צריך להיות ככה
זה יותר קשור לאיך שאת מתמודדת עם מצבים.
זה שהסביבה מלחיצה לא אומר שאת צריכה להיות לחוצה
בת-שבע77כן,קרה לי (בלי קשר לדייטים..)
מכירה את ההרגשה
זה נורמלי להרגיש ככה לפעמים (אם זה יותר מלפעמים-זאת כבר בעיה)
זה יכול לקרות מכל מיני סיבות:
עומס,קושי,אכזבות שחוזרות על עצמן,דרישות ולחצים מצד החברה
אם את מתכוונת לעומס מהדייטים,חשבת אולי לעשות הפסקה?
או סתם לעשות איזה טיול שישבור קצת את השגרה?
אהה,ועוד המלצה: אל תנסי לברוח מהבריחה (מניסיון,זה בלתי אפשרי!!)
להרגיש שאת רוצה לברוח זה בסדר גמור אבל להתכחש לרגש הזה-זאת כבר באמת בריחה
ומכאן נובע
שאת לא בבריחה,את מעיזה להיפגש עם הרגשות שלך כפי שהם
שזה פשוט הרגשה כללית.. יש לי כ"כ הרבה מחויבויות בתקופה הזו והצרה שאני כ"כ לא ממוקדת בשביל למלא אותן.. כי אני לא מרגישה רגועה.. מן הרגשה של חוסר מנוחה.. הרגשה של ציפייה למצוא את המקום שלי כבר.. "המנוחה והנחלה"..
אואה.. איזו דרמטיות.. לא אופייני לי..
תודה לכן מתוקות! ללא ספק הגעתי למקום הנכון..
אני לא יודעת בדיוק לאיזה מחוייבויות את מתכוונת (ואת גם לא צריכה לפרט)
אבל..ישר כשקראתי את מה שכתבת פה,זה היה נשמע לי כ"כ מוכר
מה עושים במצב כזה? אין לי כ"כ תשובה
בעיקר להבין שאת נורמאלית לגמרי, שזאת תקופה זמנית
ולמצוא את הדברים שנותנים לך כוחות (אם זה שיעורי תורה,חברות,מוזיקה או כל דבר שאת אוהבת)
ובקשר למה שכתבת על הציפיות של החברה,
לנסות להנמיך קצת את הווליום (אפילו כשהתופים קופצים
)
כך תצליחי להקשיב לרצונות של עצמך
עמוק!
יפה כתבת... חשבתי על זה הרבה
סיפר לי שהוא צריך אותי. איך בגיל ככ צעיר הגעת למסקנות האלה כבר??
זה רק אני בדיליי?
בת-שבע77אהבתי את הניסוח
יאללה לכו עלזה!
צריך לברר פרטים
תימנים זה משהו איכותי
שלום לכולם,
שמי נועה, ואני חווה את התקופה הקשה בחיי.
מעולם לא חשבתי שאכתוב בפורומים, אולם בכזה בירא עמיקתא, אין לי מה להפסיד.
לפני כשנה, ארוסי, אהוב נפשי, החליט לבטל הכל ולהיפרד.
ארוסי הוא אדם נפלא והיתה לנו זוגיות נהדרת. אולם בתקופת האירוסין הקשיתי עליו מאוד, התמקדתי בדברים הלא נכונים, החומריים, וייתכן שאף לקחתי כמובן מאליו את בן זוגי הנהדר.
חטאתי. עוויתי. פשעתי.
הוא אינו מעוניין לחזור בשום מחיר.
התנצלתי בפניו, בפני הוריו, עשיתי כל שביכולתי האנושית, הוא אינו מעוניין.
אני שבורה ומרוסקת, נאחזת בציפורניים באמונה.
העיניים רכות וכואבות מהדמעות שבפילות, כל בוקר וכל ערב.
איפה אמצא בחור זהב, נפלא, נשמה גבוהה כמו אהוב נפשי שהלך?
האם אי אפעם הקב"ה יסלח לי על שעוללתי? אמרגע הפרידה הנוראה החלטתי על עבודת מידות ותיקון גדול.
אין לי דרך לזרז את הגאולה, ועל הכל מחליט רק הקב"ה, אני יודעת.
האם הוא יסלח לי? האם יראה בי ראויה לאהבה ענקית פעם נוספת? אני מבקשת סליחה, סליחה מעומק ליבי השבור.
"לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה"
אבל לא יודעת עד כמה משמעות אמיתית יש לזה.
כשחיים עם זה 24 שעות אז זה מפריע באמת,
ואז לומדים כשלב ראשון להתעצבן על זה
כשלב שני להשלים עם זה ואחר כך לאהוב את זה באמת
מה משמעות יש למשל לגבר בלגניסט בפגישות?
בבית זה פעם אחרי פעם להתקל בגרבים שלו ובפיגמה שלו בכל פינה
ובחצאי כוסות קפה שנשפכו על הספה
ועוד פעם ועוד פעם לעזור לו לחפש את הארנק או את הנייד או את האשראי
מה משמעות יש בפגישות לטיפוס עצבני?
בפגישות אנחנו לא עם תינוק צורח על הידים ולא ליד ערימת כלים עד השמים
ולא ישנים ליד בנזוג שנוחר חזק שכל שנותר לעבור לחדר אחר
ומה משמעות יש לטיפוס רחפן?
בפגישות לא מנתקים את חשבון החשמל כי אחרי אלף הבטחות הוא בכל אופן שכח לשלם
בפגישות הוא לא מביא רוטב בולונז במקום רסק עגבניות אפילו שהסברת לו שזה דומה ושישים לב
לדעתי, אם באופן כללי אוהבים את בן הזוג, השוני לא אמור
להיעלם או להתאדות, אלא לקבל משקל שולי לגמרי.
כך שמצד אחד לא 'מתאהבים' בהם כהגדרתך, ומצד שני לא
'מקבלים' אותם כנשיאת עול וכהשלמה עם רוע הגזירה.
הערה: מתוקף היותי מגיב בפורום זה יש להבין כי הדברים הינם בע"מ
(כמו כל דבריי, כמעט).
בפגישות אמורים בעיקר לשים לב שהכוון שלנו בחיים אותו כוון מבחינת השקפות ומבחינת למעשה
או לכל הפחות לא שונה עד כדי שלא נוכל להקים בית יחד,
שנחמד ביחד זורם אתה רואה דברים שמוצאים חן בעיניך
לגבי החסרונות:
אם זה משהו שמציק כרגע ולא נראה לך שתוכל לחיות איתו- נראה שאין טעם
אבל בדברים אחרים שלא מפריעים כרגע
צריך רק לחשוב אם זה משהו שממש ממש לא תוכל לסבול בהמשך או משהו שתוכל להתמודד איתו
בכל מקרה , אחרי החתונה יהיו עוד הרבה הפתעות . אז מה צריך בעיקר זה ס"ד
הדרך היחידה שזה יגיע לחופה זה אם אותם "חסרונות" תופסים מקום שולי (בשלב זה אם אתה אוהב את החסרונות אז הם בעצם יתרונות)זה קצת מסוכן לצפות שכבר בשלב הדייטים תתאהב בכל החסרונות שלה
כי זה תהליך שיכול גם לקחת שנים
) ולשיעורים 5דקות לפני כולם. אשתי בדיוק, אבל הפוך! אף פעם לא בזמן! ארוחת ערב שמתוכננת ל19:00 תוגש בין 19:30 ל 20:00. בהתחלה זה קצת הפריע לי בהמשך זה הפסיק להפריע והיום (נשואים שנתיים)-זה ישמע מוזר-אני אוהב את זה!!!!!! כי זה חלק מהאישיות שלה, זה היא ואני אוהב אותה! בעיני,לא בריא לצפות לזה
עדיף לתת לזה לקרות באופן טבעי
לפני שמקבלים החלטה על חתונה,הכי חשוב
לקבל את החסרונות של בן הזוג (לפחות ברמת השכלית)
ואם מצליחים גם לאהוב אותם -זה כבר בונוס
האדם הוא לא התכונות שלו?
כל אדם הוא שונה ומיוחד [גם] בזכות תכונות מסויימות שחזקות אצלו יותר,
ולכן יש אנשים שבאופן אוטומאטי נתחבר אליהם יותר ויהיה לנו קל יותר לאהוב אותם [או להפך,אנשים שפחות נתחבר אליהם].
לא?
ולפי ההסבר שלך על מה שהתכוונת בחסרונות,
אם זה לא באמת חסרון, אלא תכונה ש א נ י לא מתחבר אליה-אז החסרון פה הוא בי, לא בזולת.. .
פתחתי את הניק הזה כדי שאוכל לכתוב פה ביותר חופשיות.
יש איזה הצעה של שידוך, שנשמעת לי ממש ממש טובה.
ובררתי הרבה על הבחור הזה
ואני חושבת שזה ממש ממש יכול להתאים.
העניין הוא שהוא עכשיו מברר עלי, הוא גם ביקש תמונה וכו...
ואני נורא נורא לחוצה, כי מבחנתי זה הדבר הכי טוב בעולם ואנחנו חייבים להיפגש.
ואני חושבת שזה ממש ילך בייננו, אבל הוא מברר.
ואולי גם שמבחינתו לא ניפגש....
איך אני נפטרת מהלחץ הזה?
אני כבר עוד רגע מדמיינת אותנו נשואים, והוא אפילו לא אמר כן לפגישה ראשונה.
קרה לכם פעם?
איך נמנעים?
שלכל אחד יכולים להיות קטעים מלחיצים (אם זה בשלב הבירורים או הפגישות עצמן)
אולי תנסי קצת לשחרר,לעשות משהו שאת אוהבת או סתם פעילות מרגיעה: הליכה(מומלץ!),ספר טוב
ותזכרי שאפילו אם הוא יחזיר תשובה שלילית-זה לא סוף העולם
וההפסד כולו שלו
בהצלחה נשמה
נקודה טובהאחרונהאם הוא הזיווג שלך- תפגשו בכל מקרה.. בכל מקרה חבל לדמיין..
שווה לבוא בכזו הרגשה,בשמחה וברצון שהקשר יתפתח מראש,
אני גם מאמין שגישה כזו תעלה את הסיכוי שהקשר באמת יתפתח.
מקסימום זה לא היה זה- את תצליחי לצאת מהבאסה שזה יגרור...
בהצלחה.
להרגע? כן,זה תמיד טוב להנמיך ציפיות? לא
מלכתחילה לא רצוי לייצר עודף ציפייה אבל אם היא כבר נוצרה אצלך-
כנראה שיש לה איזה בסיס (לא התרגשת סתם, שמעת עליו דברים טובים יותר מהרגיל)
בואי נגיד שאת נמצא במצב טוב,הרבה אנשים נמצאים בבעיה הפוכה של שחיקה,
(מגיעים בלי לצפות כמעט,די ברור להם שזה הולך להסתיים..זאת רק שאלה של זמן)
בקיצור,יש לך צרות של עשירים
מה שכן חשוב,להגיע ברוגע ובתודעה שאת הולכת להכיר נשמה
(תחשבי עליו בתור אדם נחמד שאת הולכת לפגוש,לא בתור בעלך)
בהצלחה
תגיעי ממקום של ידיעה שאת יודעת מי את ומה את שווה
ושאם הוא ילך על-זה הוא יזכה בך.
תכיני נושאי שיחה, זה קצת יקרקע אותך.
חוצמזה, ההתרגשות מובנת כיפית.
וכן, הכי חשוב, תפילה...
בהצלחה רבה
תסתכלי עליהם הרבה, ובסוף תבואי לפגישה עם ציפיות נמוכות...
במקרה הטוב - תתלהבי ממש (וזה מצוין)
במקרה הפחות טוב - פשוט לא תתאכזבי...
;)
הללישאחרונהאם הוא אומר שהוא ממתלבט זה קצת מוריד לי את החשק..
[גם אני מתלבטת הרבה פעמים אבל כל עוד אני נותנת צאנס אני לא אומרת את זה]
בת-שבע77 ואם הסיבות לביטחון לא מתאימות, גם לשים לב. אני שמחה לבשר שהתארסתי!!
נועם השיר ידידתמהדרום?
כמה "מהדרום" יש פה עכשיו...אנשים שלא מכירים כמעט יכולים לטעות ולחשוב שאתה דוגל בפוליגמיה
אין ספק שרעות הזאת נכנסה לנישה שלפחות אותי שיעשעה בגלל הסמיכות לשינוי הניק שלך...
הרבה אנשים "מהדרום"..
יש ייצוג מכובד לדרום פה ..
לא נורא, מאמינה שיצליחו לעשות את ההפרדה בין השמות הפרטיים
אריק במקור לא היה אריק מהדרום אלא אריק חרבי. הוא התארס עם המנהלת של הפורום, יעל מהדרום - ועקב כך (ככל הנראה) שינה גם הוא ל"אריק מהדרום" - וזה מה שהצחיק אותי, שפתאום יש גם אריק מהדרום, ומייד אחריו גם רעות מהדרום - ככה שנכון לעכשיו ככל הידוע לי יש שלושה אנשים שבניקם מתנוססת לגאווה המילה "מהדרום". וזה נחמד זה הכל
(ואלו היו 60 שניות על הדרום מהדרום )
מלכתחילה לא היייתי נכנסת לנישת הדרום ככה..!!
חיה וקיימתבעזרת ה'!!אלעזר300יעלי_אb.nפעימההתנערי מעפרשמח מאוד בשימחתך!!
אז שיהיה לך טוב איתו ולו איתך
מתוך האנשים שאת מכירה סביבך,
תחשבי על תכונות מסויימות שמעוררות בך רתיעה שכמעט ולא מאפשרת קשר
תחשבי גם על תכונות שחשובות לך מאוד, שבלעדיהן-לא תוכלי להעריך\להתחבר רגשית לאדם מסויים.
אדם ישר<ר>
אי אפשר להיות בזוגיות בריאה בלי לדעת להתפשר.
וחוץ מזה יש כמובן עוד דברים שמשתנים מאדם לאדם, כל אחד ומה שחשוב לו (זו תשובה על השורה השלישית).
נדמה לי בשם הרב מאיר חדש שהיה אחד מגדולי המשגיחים (בישיבת חברון)
אמר שאסור להתפשר על עקשנות.
כל היתר אינדבדואלי אליך ולמידות שלך
השאלה היא מה המינון הנכון בכל מידה ומידה.
שלום..
יש לי שאלה. מיועדת בעיקרון לבנות.
אני אתחיל בע"ה ללמוד רפואה בשנת הלימודים הבאה ועכשיו אני בן 23. עד כה הייתי עסוק בשיפור ציונים מתיש ותוך כדי עבודה.
הציעו לי כמה הצעות ואני החלטתי להתחיל לחפש את המיועדת, פשוט כי אני לא רוצה למצוא את עצמי עוד 6-7 שנים כשאני בן 30 רווק.
האם זה היה מרתיע אתכן לשמוע על מישהו שרק מתחיל ללמוד רפואה? אגב, חוץ מזה - האם הייתן בכלל רוצות לצאת עם מישהו שעתיד להיות רופא, כלומר משמרות אינטנסיביות לילה+שבתות+חגים לתקופה לא קצרה?
זה יכול להרתיע קצת, לא יודעת אם מלכתחילה הייתי ממש פוסלת את זה כי זאת שליחות מאוד חשובה, אבל לדעתי זה ענייין של הסתכלות, זה כמו להתחתן עם איש צבא זה דורש הרבה כוחות ומסירות גם מהאישה וגם מהבעל, אבל מצליחים ב"ה, קצת יותר קשה אבל... אפשרי, ואולי במקרים מסויימים אפילו יכול לתרום לקשר
מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרטן-אני חושבת שזה לא היה מתאים לי
אבל...אני ממש לא מייצגת ולא כדאי לקחת אותי כדוגמא
יש הרבה בנות שישמחו לצאת עם אחד כזה
זה מקצוע עם שליחות ענקית
בתור אחת שחלומה הוא להיות רופאה, וב"ה בדרך לשם... אין זה הוגן שאפסול על כך..
חשבתי על זה הרבה, שאם אני רוצה להיות רופאה- אולי דווקא כדאי בחור שפחות יעבוד במשהו בומבסטי...
אבל- מה שהחיים יביאו, בעז"ה זה מה שמתאים....
לא אפסול. אפילו אראה בכך מעלה גדולה.
נדיר למצוא רופא דתי רווק, בעצם נדיר למצוא רופא רווק.
ואלה שכן זה הרבה פעמיים מבחירה.
בערך כל סטאז'ר כבר נשוי, ואם אין אז יש לו חברה...
בקיצור, המצב בשטח לטובתך.
rivka501אין לך מה לחשוש.
(גילוי נאות: אני סטודנטית לרפואה בשנה ב').
אצלנו רוב הבנים הדתיים כבר נשואים++ (אבל הם יותר מבוגרים ממך), ואלה שלא נשואים הם גם פחות דוסים.
בכל מקרה,
בשונה מאצל נשים-רופאות, שיש את כל הפחד מ"אישה חזקה" או "אישה שלא תהיה הרבה עם הילדים",
יש הרבה יותר קבלה והכלה לגברים-רופאים בקטעים האלה.
שנות הלימודים הן השנים הטובות ביותר להקים משפחה, ואת זה יגיד לך כל רופא ממוצע - הרבה יותר מאשר בשנים המקצועיות. אז גם מזה אין לך מה לחשוש.
-שלא תעז לחכות לסטאז' בשביל להתחיל לצאת! כי אז כבר תחכה לסוף ההתמחות ולתת-התמתחות והפוסט-דוקטורט וכל שאר הדברים... לא מחכים עם דברים כאלה כי ברפואה ככל שאתה מתקדם בלימודים החיים הולכים לפחות יציבים, וזה לא רע מכשלעצמו אבל מבחינת יציבות אידיאלית לזוגיות המנוחה והנחלה מגיעה הרבה-הרבה יותר מאוחר.
מבחינתי, יש דברים אחרים מאלה שציינת שאולי יפריעו לקשר זוגי ויגרמו לחשש מזוגיות - לרופא בעבודה יש הרבה מאוד פיתויים מבחוץ (אחיות, פציינטיות וכו') שהוא יוצר איתן קשר הדוק ויומיומי ואותי אישית זה טיפה מפחיד...
כמה סיפורים אתה מכיר על רופאים שבגדו בנשים שלהם/התגרשו מהנשים שלהם והתחתנו עם קולגות?
יותר מדי 
ואני חלילה לא מתכוונת להכליל, אבל אותי כאישה שמחפשת קשר זה דבר שיכול להפחיד ולהתריע...
בכל מקרה, שזה לא מה שיעצור אותך: שהרפואה לא תעצור אותך מלחפש אישה, וההצעות לא יעצרו אותך מללמוד רפואה...
תתחיל לצאת,
ושיהיה המון בהצלחה!
נ.ב. -> איך אתה יודע בוודאות שתתחיל ללמוד שנה הבאה? מבחני המיון עדיין לא התחילו...
יוני רובכם הצלחתם להרגיע אותי
RIVKA 501 - תודה מיוחדת. אגב, אני לא יודע בוודאות כמובן.. אבל אני אחרי חריש עמוק של שיפורי בגרויות ופסיכומטרי (והציונים ב"ה בהתאם), אז אני לא דואג מזה במיוחד. יש טיפה חשש מהמו"ר, אבל אני מקווה שיהיה בסדר בע"ה.
אז שוב, תודה!
אבל הייתי יוצאת אם כל השאר היה מתאים לי.
עוד הצעה, נשמע מתאים, ציפיות, וכלום.. וזה חוזר..
איך אפשר לא להתייאש ולהשאר נורמלי ולא בררן זה מחרפן, ובעבודת ה' זה גם די פוגע
אני מאמינה שיש פה לפחות כמה כאלה שיצאו כמה וכמה פעמים וכלום, איך מתמודדים עם זה. הניחומים העצמיים לא עוזרים
וסליחה על הפסימיות אין לי דרך אחרת להציג את זה
"נכון שגם אתם עברתם דרך לפני?!!? נכון שהלב שלכם עבר שריטות וחבלות?!1? היה שווה לחכות!?!? "
ואל תעצרי עד שתמצאי זוג שיענה "כן" על שלוש השאלות!!
בהצלחה אחותינו!!
אבל בינתיים.. עם כל הנסיונות והמניעות האלה שכלום לא קורה זה עדיין מערער, וגורם גם לנפילות באמונה
השאלה האם להמשיך את ההשתדלות כי כביכול כן יש את חובת ההשתדלות, או שפשוט לצאת מזה ולא להכנס לזה מלכתחילה ואז מתישהו זה יגיע ממקום לא צפוי? [יש גם מקרים כאלה]
מרגישים את זה... לפעמים מרגישים את זה מיד אחרי הפסקת הקשר ולפעמים דווקא אחרי הפרידה זה נראה שאפשר להמשיך אבל פתאום שפוגשים מישהי חדשה הכל מתעורר וצף..ואז מגלים שצריכים הפסקה..
ולפעמים מרגישים שאפשר להמשיך.. ורוצים להתחתן.. אז עושים עצירה להתרעננות אמונית... וממשיכים במסע..
ני רוצה להוסיף שאלה רביעית- תשאלי אותם אם הם באמת מאושרים כמו שהם נראים.
נראה לי שאם הם הוגנים הם יגידו שהם עוד עובדים על זה.
אין סוף לעבודה הזו. גם אחרי נישואים מתמודדים עם משברים(גם קשים מאוד) וזה עבודה מתמדת על השמחה הפנימית שלנו שאנחנו צריכים לשאוב מתוכנו, מכוח האמונה.
כי כרגע זה די הפוך.. אבל תודה ממש!
אחרי שנפגשתי הרבה הרבה והתיאשתי ונפלתי וקמתי ובסוף התחנתי
הבנתי יותר מה זה אומר אלפים שנות גלות. אלפים שנות ציפיה לגאולה שלימה
(לא חלקית, לא התחלה , גאולה שלימה מלאה)
אלפים שנים של יסורים סבל נפילות קימות
עם ישראל לא מתיאש מגאולה שלימה ואמיתית והיא בוא תבוא
ולמה לא מתיאשים ? בגלל שאלוקים נמצא איתנו כאן
דווקא במקום שקשה לך אלוקים קרוב אליך מאוד.
יקרה.
בתור אמא לבנות שחשו וחשות כמוך,
בתור אישה שבמשך כ-5 שנים נפגשה והתפללה, לעיתים התיאשה, וב"ה כל צעד וצעד היה רק מקפצה של התחזקות אמונית לקראת הנישואין. וה' זיכה אותי ברוב נחת של רוב בנים ובנות כולם יראי שמים, גומלי חסדים ואוהבי ארצנו - המשך המורשת.
אז לא שוכחים, עדין חשה כמוך ונזכרת, אבל היום עם כל נכד ונכד - ההודאה לה' גדלה עשרת מונים.
חזקי ואמצי ותמיד תזכרי שהדרך היא לא לשווא.
ותזכי במהרה לישועה ולשמחה!
אמאשהסבתא מבינה.
זה מייאש וזה נורא.
תתקרבי לאנשים שמבינים אותך ואוהבים אותך ותומכים בך, שיהיה לך למי לפנות ברגעים קשים שיוכל לאהוב אותך לחבק אותך לנחם אותך ולחזק אותך. תמצאי דבר שבו את מדהימה ומתמחה ונהנית ממנו- אל תתני לזה להיות כל החיים שלך. לא כחלופה, אבל צריך למלא את מעיינות הנפש וזו לא הדרך היחידה. תזכרי שגם אם את לא מושלמת- אף אחד אחר גם לא ואין סיבה שזה לא יצליח לך.
בסופו של דבר אפשר רק להמשיך ולנסות, אבל תנני לעצמך מערכת תמיכה ותתני לעצמך משהו להאכיל את הנפש כדי שזה לא יהיה הכל מכל כל. אז כאת באה לצאת את הרבה יותר מחוזקת.
נקודה טובהאבל מתיש כשלא יודעים מתי הוא יגיע
