פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1294)

מוכנה לייעץ טלפונית,
ויש סוללה של יועצים טובים

מה שבטוח-הייתי מתלבטת על זה

תכלס,תלוי מה הדבר שהפריע בקשר:

משהו שקשור לאופי של המשפחה? תכונה ספציפית?

אבל בשירשור "סבבה והכל"...

כן, אבל צריך לעבור הרבה זמן.

(ב"ספרים וסופרים" בדיוק יש שירשור על "נשים קטנות", זה מזכיר לי...)

שהבחור יצא עם האחות הגדולה ולא התאים.

אחרי שנה או שנתיים יצא עם האחות הצעירה יותר והם היום נשואים באושר ב"ה.

אני, אם הייתי חושבת שיכולה להיות התאמה - הייתי מנסה.

מה גם שיש את ההתרשמות של אחות שלי שכבר יצאה איתו (בתאורייה..).

בעיקרון זו לא אמורה להיות בעיה כשיש סיכוי סביר להתאמה. 

מה שכן חשוב ליידע את מי שמשדך שיצאת עם אח של הבחור

וגם חשוב שיעדכן את הבחור שיצאת עם אחיו 

ולשאול אם זה לא מפריע לו או לאחיו.

אמא שלי יצאה עם דוד שלי ואחרי כמה שנים עם אבא שלי. 

אבל, אם הקשר עם האח היה קשר חזק או ארוך נראה לי שזה הרבה יותר לא פשוט. 

סתם..

לחצר

כי היה נראה לו יותר מתאים לאחיו.

פדיחה בהתחלה אבל לא קריטי

מאיזו בחינה אין אפשרות? אם טכנית - כסף, לימודים, וכו' - ישנם הרבה שהתחתנו כאשר לכאורה בצד הטכני "אין אפשרות" - ושרדו.

אם בקטע המהותי פנימי - נגיד, אין אפשרות בגלל חוסר בשלות שא מרגישה, וכו' - אזי, את צריכה להודות לה' על כך שאת מבינה שאין אפשרות ושצריך לחכות - כי נישואי בוסר שכבר קרו בעולם, לא תמיד נגמרו טוב והרבה פעמים התפרקו, ולעיתים אפילו אחרי שיש איזה ילד/שניים - שזה סיוט הרבה יותר גדול. לכולם.

בקיצור - בכל מקרה צריך להודות לה', ולבחון גם דרך אנשים חיצוניים בלתי תלויים עד כמה באמת "אין אפשרות"...

ב"הצלחה!!!בקרוב בשמחות!!!

אוי... נו באמת...

חשבתי כבר משהו הרבה יותר משמעותי.

מאוד לא מוצא חן בעיניי הפינוק של היום, רוצים

שיהיה בחתונה שלהם בכל מכל כל - אורות מהבהבים,

מאכלים מכל המינים ומכל הגוונים, תפאורה יוקרתית וכו' וכו'.

אז מה יקרה אם נצטנע קצת ונוותר על פריט אחד מכל אלו?

כמו החתן למשל.

[צולע משו. צריך להיות על הנוער. חבל.]

לכי לפורמים לגיל שלך!|צורח|

אופיינית לבחור רציני ושכלתני, שלא מבין כ"כ את נפש האשה.

אל תלכי על אירוסין לפני שזה קורה

מאידך אל תוותרי עליו כל כך מהר - כמו שכתוב כאן דברי איתו, או עם יועץ או משהו כזה

אגב, יכול להיות שזה בחור שהתחיל לצאת רק לאחרונה?

זה מאוד יכול להשפיע על התנהגות בפגישות

זה נכון לברר עם הבחורה שהציעה לי אותו? אני לא רוצה לערב אותה אם לא באמת צריך..

לאח שלי הייתה בעיה טיפה דומה

אז הוא עשה הפסקה

ועכשיו הוא נשוי באושר

הפסקה מפתחת געגוע

באיזה שלב לדעתכם בקשר כבר אמור להיות רגש? אני יודעת שזה הדבר שהכי אין חוקים בו.. אבל ממה שנראה לכם..

אם תדברי איתו  בעדינות על זה, זה יכול להועיל מאוד, 

וחוץ מזה, עצם הדיבור על משהו פנימי ורגשות פנימיים שקורים לך ואת משתפת אותו ומצפה לשיתוף פעולה, 

עצם הדבר הזה אמור לגרום קירבה כי זה חשיפת רגשות שלך.. אז גם מהצד הזה זה אמור להועיל.

בכ"מ, כל עוד אין תשובה ברורה, עדיף לנסות עוד כמה פעמים ולהיות בטוחים שזה לא מתאים, מאשר מוקדם מדי ואז לאכול את עצמך אולי זה היה עובד.

בהצלחה אחותינו!

לומר שאת מרגישה שהודעות קונקרטיות ושכליות, ואת מנסה להרגיש גם קרבה

יצא לך לדבר במילים לא פוליטקלי קורקט והוא לא הגיב.

ולפתוח את הנושא ביניכם, לשמוע מה מניע אותו ואיפה הוא מונח 

לומר מה את צריכה ומחפשת ולא לנטוש את הקשר,
לתת קריאת כיוון לאן נכון יהיה לפתח את הקשר.

כדאי להתאמץ וגם אם בסוף זה לא יהיה זה תבני לעצמך כלי ויכולת תקשורת נוספת.

בשורה התחתונה- בלי רגש- לא רלוונטי להתחתן

עד מתי תהתל כך בבני האדם?

מדוע אתה ממאן לחשוף את הצופן שלך?

השכל לפניך כשועל דמה, הולך מסביבך סחור סחור, נוגע ולא נוגע.

כשנדמה לו שהוא מתקרב, אתה משתדל להתרחק.

נסתר ונראה כאחת.

אתה מניע תהליכים, אך עלום מעיני כל רואים.

דואג לנפץ פעם אחר פעם כל חוקיות שמנסים לאפיין לך.

הבט נא וראה רק בפורום הזה, כמה דובר עליך, כמה שאלות

ותהיות נסובו סביבתך, כמה נהרות של דיו (או של פיקסלים) נכתבו

כדי להבין ולו במקצת מה סודך ואיך בדיוק לתפעל אותך, אך אתה

עדיין מסתתר בצד ומגחך בהנאה על המבוכה שעמה כנראה יצטרכו

להשלים.

אכן אכן,

יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע.

להסתכל על זה? תראי, אם זה כבר כמה פגישות, ואין סימן התנגדות מצידו, כנראה שלא מדובר בריחוק של דייט ראשון, או ריחוק רגשי כלשהוא בגלל סיבה כזו / אחרת.

אולי הוא פשוט שכלי מאוד, ולא אוהב התקשקשויוות רגשיות?. יצאתי עם אחד כזה, במידה מסוימת זה מרגיע, כלומר, אהבתי את זה. הלוואי עלי, אפשר לאמר.

בהצלחה.

נראה לי שכדאי שתקחי את הזמן ותתני לו את האפשרות להיפתח 

יש אנשים שמטבעם שכליים ומופנמים וגם קצת ביינשים וביישנים לפחות בתחילת הקשר , 

ולבטא רגשות  עם בחורה אחרי כל חיי הדוסיות הנפרדים זה לא הכי בא בטבעיות 

ייתכן מאוד שהוא כמו אותם ברווזים שמעל פני המים נראים רגועים 

אבל מתחת לפני המים הרגליים לא מפסיקות לזוז 

והרגש שלו כלפייך קיים ברמה שלא חשבת .  תתפלאי אבל יש בחורים כאלו והם לא מיעוט  .

ייתכן שהוא מרגיש מחוסר מודעות שביטוי רגשות צריך להיות בשלב שאחרי האירוסין ....

לסיכום אם בשכל יש התאמה מה שלא חויית הרבה בעבר עם אחרים

ומשמע מדברייך שאת כן רוצה שיהיה איתו רגש ולכן זה חסר לך

אז אל תוותרי עליו קחי את הזמן לאט איתו וגם תנסי לפתח שיחה איתו על זה או שמישהו שלישי ידבר איתו 

בע"ה בהצלחה ובשמחה !

תראי, אתם יוצאים רק כמה מפגשים..

לוקח זמן לבחור להכניס את הרגש לבפנים.. תני לו זמן.. הכל בסדר!

הוא קצת גבר.. מה יש?

כמה מפגשים וכבר נראלך שהוא יגיב לכל דבר, יכול להיות שזה עדיין לא ברור לו כמו שזה ברור לך..

כמובן, כבסיס לכל קשר זוגי זה האמינות, והשיתוף..

אם את מרגישה בנוח, נסי לדבר איתו על זה..

אולי זה יקרב אתכם יותר, אולי מה שהוא מנסה בתור מחוות כאילו ואחרות את לא מפרשת ככאלו..

בקיצור, הכל בסדר!

שיהיה בהצלחה!

וידידינו הדגול הרב חסדי שליט"א דיבר בזה לפני כמה ימים,

רק שאתה הוספת לזה נופך מעשי. 

תשואות חן חן לשניכם!!

ירבו כמותכם בישראל!

חשבתי משהו לא בסדר...

לק"י

שונאת את המושג הזה..

בהצלחה

זה פרודיה

בהצלחה

חחחחח סתם נו

אז בהפסקה?.........?

מחמם את הלב

אבל אני לא יפסול על זה...

אצא גם עם מבוגרות ממני בהנחה שבבירור המקדים אניח שיש סיכוי להתאמה גם מבחינת פער רגשי וכו' - ובתוך הקשר אשים לב גם לעניין הזה של פער רגשי וחברתי, אולי יותר ממקרה הפוך...

מה שכן - הגיוני שלצאת עם מישהי שגדולה ממני בעשר שנים, לא אצא כי אז גם אני אבין שהפער במקום הנפשי, הרגשי, החברתי וה"מקצועי" - קצת גדול... לפחות בגיל הנוכחי שלי (כיוון שיש הבדל בין בחור שיוצא בגילאי 20+ עם בחורה בגיל 30+, לבין בחור בגיל 30+ שיוצא עם מישהי בגיל 40+...). למרות שגם קראתי על מקרה כזה של הפרש 9 שנים לטובת הבחורה (מי שזוכר את הכתבה שהבאתי בעניין).

אז זה לא דבר שכל כך חשוב לי. יותר חשוב לי שתהיה התאמה ואהבה...

בתענית (ג.) הטוענת שטל לא נעצר...

כן, התגובות שלי לרוב לרוב ארוכות. מי שרוצה - שיקרא, מי שלא - אין בעייה. הרי אני לא יודע מי קרא ומי לא - אז למה זה משנה בכלל?

ובלשון הגמרא אם כבר התחלנו: למאי נפקא מינא? אם אתם אומרים לי את זה כדי שאקצר ושאנשים יקראו - כבר אמרתי, אם אני כותב ארוך, אז אני כותב ארוך - ואין לי בעייה שחצי בנאדם יקרא, או אפילו אף אחד לא יקרא. תכל'ס אני כותב קודם כל בשבילי, וכל אחד שיקרא, ברוך הבא.

אז אנא - מי שקורא את זה - אני מודע לעובדה שאני כותב ארוך, נא להפסיק לכתוב אותה פעם בשבוע על גבי הפורום זה לעיתים קצת קצת לא נעים, מודה... מקסימום, ניתן להגיד באישי.

תודה ובאמת שזה לא אישי פשוט כבר שיגעו אותי עם זה...

ואולי כדאי שפשוט תכתוב את זה בכ. אישי

ופשוט תענה: עיין בכ"א. לא לחפור תודה.

ככה לפחות העריכה טוענת...ואני לא רוצה לוותר על אף דבר שכתוב כעת בחתימה...

בעייה

מצטער באמת שאני מעוניין להרחיב בטיפה יותר מאשר כן או "לא"... <צ ולא צ>

מעדיפה שהוא יהיה יותר גדול,אולי בגלל שאני בוגרת (יחסית) לגילי

וגם על סמך ניסיון קודם (יצאתי עם צעירים יותר והפער הציק לי)

רצוי משהו כמו שנה-3 שנים מעלי

אבל אם תהיה הצעה טובה-כנראה שלא אפסול על זה

זה לא משנה...

בעיקר בגלל שאני קטנה

[מי שקטן ממני התחיל השנה שיעור א'. לא בקטעים שלי אני מעדיפה מישו אחר צבא ]

מה קרה קצת אידאלים בשביל בעלך???

הוא רץ על ג'בלאות ואת כולה צריכה לישון לבד בבית...

(דבריי נכתבו בצחוק, אך בכל צחוק יש טיפת אמת)

חוץ מזה שהוא יהיה בבית כל ערב.

אני מוכנה איש קבע.

אבל העניין זה לא "שיהיה בבית" אלא שיהיה אחרי שלב כלשהו בחיים [ועל צבא אני כמעט לא מוכנה להתפשר, בעיקר בגלל שזה חלק מהשלב.. בלהבלהבלה אם באלך פירוט מוזמן לאישי]

ו.. כן. אני קצת מפונקת ובאלי אותו איתי אחרי החתונה.

כל טיול טוב מתחיל בטרמפ טוב...

מהתחנה המרכזית רכבת קלה עד הר הרצל משם קו 27 לבי"ח הדסה.

יורדים בהמשך הכביש עד לעין חינדק (עד חצי שעה של ירידה)

אפשר להשאר שם במעיין ולהסתובב באזור ואז לחזור להדסה (ואז זה בעליה)

 ואפשר להמשיך עד הסטף בסימון של שביל ישראל או לבן-ירוק-לבן (כשעתיים-שלוש עם עליה)

ומהסטף ממשיכים עד לכביש ומשם קו 183 חזרה לבניני האומה

אפשר להגיע רק לסטף.  קו 183 מבניני האומה ויורדים בכיכר של הסטף (אחרי הישוב מבשרת ציון)

אפשרויות נוספות: ליפתא- בכניסה לעיר, עין לבן (אמרו שאין כ"כ מים) ועין חיניא- אזור גן החיות , יער ירושלים- אזור הר נוף,

מעיינות בת עין

שיהיה בהנאה

מגיעים עם האוטבוס לבית שמש, תדירות גבוהה.. יורדים בצומת אשתאול, הולכים למערת בני ברית. משם יש מסלול מעגלי כמעט ממש יפה..

על כל אחד שמפרסם???

יש מנהלים

דווקא הרש"ש בסנהדרין (דף נא: ) הוכיח שכן.

וכן, זה לא כמו אז וכו'..

סתם.. ניחשתי לבד מה הבדיחה

לגבי אסמסים-בתחילת הקשר משתדלת להיות עניינית (להשתמש באסמסים כדי לקבוע פרטים טכניים)

ועם זאת,לא להיות אנטיפתית (כלומר,לכתוב בנחמדות).

לגבי טלפונים-אני מודה ומתוודה שזה לא הצד החזק שלי

(מין נטייה הזויה כזאת להיות מקסימה בפגישה ומייבשת בטלפון).

בקיצור,עדיף שתשאלי מישהי אחרת..

בשלב ראשון שיחות והודעות בעיקר עניניות... 

לאט לאט השיחות והודעות הופכות להיות דבר שבשגרה.. 

ולרוב הגבר יוזם את השיחות או את ההודעה .. 

אך בשלב שהבחורה גם יוזמת שיחה זה מראה על קשר מתקדם....

(אני זורמת לגמרי אבל פתאום כשזה מגיע לשיחות טלפון,הייבשנות מתחילה לשבור שיאים)

שונאת לייבש אבל...זה פשוט קורה!

מעניין אותי מה קורה לאנשים אחרים בקשר..

והאמת נראלי אצלנו הפוך מאצל בת-שבע,הוא מקסים בדייטים ויבשן בטלפון.

ואני יותר זורמת בטלפון[וגם בדייטים]

אין דבר כזה נורמה

כל אחד והקצב שלו..

מה שכן,נשמע לי קשה להיות בצד היחיד שזורם בטלפון (במיוחד כשאת בת ויש איזה ציפייה ממנו להוביל את הקשר)

בעיני,יש כל מיני סוגים של יבשנות

יש יבשנות של מבוכה (אצלי זה ככה,

יש יבשנות של חוסר עניין\חוסר רגש ויכול להיות שהוא בדיוק טרוד בעניינים אחרים

את בטח תדעי לזהות מאיפה הביישנות נובעת

אם את חושבת שזה מגיע ממבוכה-כדאי לתת לזמן לעשות את שלו

(כלומר,כן להמשיך גם לדבר בטלפון אבל לא בלחץ

אולי הוא יתחיל להרגיש יותר בנוח 

(כמובן,מנקודת הנחה שיש התאמה וקשר טוב)

האמת הוא ממש מוביל את הקשר

אבל אני אדם יותר פתוח ממנו באופן כללי.

והוא לא רגיל לטלפונים,הוא מדבר הכי הרבה זמן איתי וגם זה 10 דק' כזה,

אני[אולי כי אני בת] רגילה לדבר שעות בטלפון עם חברות..

אתמול אמתי לו:השיא שלי בדיבור בטלפון הוא 3 וחצי שעות.

והוא היה המום.ואמר:כל החודש אני לא מדבר 3 וחצי שעות..

ואני יודעת שאין נורמה וזה אישי,אבל עניין אותי מה אנשים חושבים.

עצם זה שכבר דיברתם על הנושא- כבר מעולה

זה מעיד על פתיחות ומודעות לעניין

בקשר מתקדם שהיה לי,

סמסים בשוטף - שני הצדדים.

טלפונים- הוא (אבל זה כי לא רציתי להפריע לו בלימוד אז היה עדיף שהוא יתקשר כשיוכל).

הטלפונים זה מדד טוב - לדעת אם הצד השני מרגיש מספיק נח בקשר כדי להתקשר..

איך שזורם לך. בא לך לדבר- תדברי.

לא בא לך לדבר- אז אולי בשלבים חצי מתקדמים (אולי 3-4 ומעלה)

כדאי להתאמץ לעשות את זה גם עם זה לא זורם

2 הפסקאות הראשונות שאפשר לסנן שם את הרוב.

ובסגנון טוב ומצחיק

אני לא אומרת שהחיצוניות לא חשובה, אבל לא צריך לנתח לרמות כאלה ולהתקטנן על שטויות.

זה פועל ברמת התת מודע. בד"כ יפריע לבנות (גם דתיות) לצאת עם מישהו נמוך מהם או מקריח

(גם אם הם לא ידעו מה הפריע להם בבחור)

כך שבסה"כ היא די צודקת לגבי כולם...

יש חובה להיפגש פיזית לפני החתונה, מכאן שיש חשיבות למציאת חן חיצוני.

ובוודאי שהטיפוס המתואר לא הכרחי אצל כולן,עובדה שגם טיפוסים אחרים מתחתנים.

היא צודקת ברמה הזאת, ש...זאת המציאות.

נכון, קשר כזה שהוא חיצוני לגמרי שייך לעולם חומרני יותר.

אבל, לא צריך להיות כל כך חומריים.

לא צריך לשים את החיצוניות במרכז. זה לא הדבר העיקרי.

מעבר להרס הנפשי שזה עושה (שכולם צריכים להראות טוב, שאני אתחתן עם מי שנראה טוב, רק עם רזים.. [עיין פסקה 3.כרס]) זה לא הגישה הנכונה שאנחנו צריכים לאמץ לעצמנו.

זה רק בונוס נחמד..

בס"ד ובהשתדלותי

שבת שלום וחנוכה שמח

לא חסר במה לעזור, צריך להגדיל ראש ולעשות מה שצריך, אני חושב שלא צריך להגדיר תפקידים..

אם רואים כביסה בחבל-מורידים, כלים בכיור-שוטפים.. 

לא משנה מי עושה את זה, שנינו חיים בבית ושנינו צריכים לדאוג להחזקתו..

ואפפם לא ידעתי שיש לאשה

טאבו על המטבח

אגב- זה לא לעזור,

זה לעבוד, הבית שייך לשני הורים באותה המידה..

לק"י

זה גם הבית שלו.

אני מניחה שהעבודה תתחלק איכשהו שכל אחד יקח אחריות על דברים מסויימים (לא תורנות של פנימיה או דירת שירות).

העבודה לא צריכה ליפול על אחד הצדדים, בעיקר שהיום הרבה פעמים שני בני הזוג עובדים מחוץ לבית- זה לא שאחד מביא פרנסה ואחד עובד רק בבית (ועבודות בית זה לפעמים יותר קשה מעבודה בחוץ).

ואני מוכנה לתורנות בבישול..

ממש לא אכפת לי שמישהו אחר יבשל לפעמים (גם היום אני סבבה עם זה).

יש אנשים שפחות נחמד לי לעבוד איתם במטבח, אבל לא כולם..

אין דבר כזה "לעזור בעבודות הבית".

הבית הוא של שניכים באותה מידה, ושניכים נמצאים בו ועובדים ביחד לתחזק אותו. אין פה עזרה שמשמעה " אני לא צריך לעשות את זה ובכל זאת החלטתי להיות נחמד ולעזור לך לעשות..." - חלילה! הבית הוא משותף, וכל אחד עושה כמה שהוא יכול כדי לתרום לבית!!! כמובן שעם הזמן מחלקים תפקידים, מה שיותר נוח לכל צד שהוא והשני יעשו - עם הזמן רואים במה כל אחד טוב - נגיד האישה יותר טובה בלגהץ והבעל יותר טוב בלתקן את הסתימה בכיור - אז סבבה, שיחלקו - אבל מראש להגדיר שכאשר הבעל נכנס למטבח הוא בגדר "עוזר" - חלילה לנו. אם אין אוכל והבעל נכנס ומבשל משהו לכולם - הוא לא עוזר, אלא עושה את חובתו בבית.

אם אני שוטף כלים כי אני חייב. אז סתם עשיתי

אבל אם אני שוטף כי אני עוזר לאמא שלי, אז אני מקייים מצווה מדאורייתא

דבר שני, לטעמי אכן גם ילד בבית צריך להושיט יד בהתאם לרמתו ולהיות שותף בבית. זה לא סותר את זה שגם אם אתה "מחוייב" לשטוף כלים היום בערב, עצם זה שאתה עושה את זה כי אבא ואמא אמרו לך שאתה שותף בתחזוק הבית - זה כבר מצווה מדאורייתא של כיבוד הורים... 

אבל אישה - אשתך, זה כבר סיפור אחר לגמרי. שותפות אמת של ממש.

וגר בבית לבד. יש מצווה לשטוף ולסדר את הבית

משום: כל פעל ה' למנהו

לק"י

אני יעזור לו..

זה שזה חלק מהתפקידים בבניית הבית זה לא הופך את זה ללא מצווה.

גם שמירת שבת היא חובה ומצווה וכו'.

גם לי מפריע כשסבא וסבתא שלו שואלים אותי אם הוא עוזר בבית. מה עוזר? שותף! שנינו עובדים לתחזק את הבית המהמם הזה!

זה לא שהבעל "עוזר".

הוא חי ושותף פעיל, בדיוק כמו האישה בבית, נהנה מהקיים בו ומשתמש בו, ולכן אין צורך להתקטן אלא הוא צריך גם לקחת חלק

באופן כללי,אני ארצה שעל עבודות הבית תהיה אחראית אשתי. זה התחום של האשה.

כמובן אשמח לעזור במה שתבקש,אך בסה"כ שהאחריות תהיה עליה,עיקר הבית היא האשה.

אגב,בערך באותה המידה ענייני החוץ שייכים לגבר,כמובן שהאשה מסייעת אך זה תחום אחריותו בסה"כ.

ענ"ד.

בימינו יש כאלה שיתאים להם לחיות כמו פעם

ויש כאלה שיתאים להם לחדש

בס"ד

וברצינות- הייתי רוצה שהוא יעזור בכל מה שאצטרך עזרה.

אני מניחה שזה ישתנה בתקופות חיים...

תלוי בעבודה

הריון או לא הריון

וכו'.

פשוט שיהיה שם בשבילי...

אמממ.. הכל תלוי מה עובר לך בראש.. 

הכי עדין.

טוב, אבל זה באמת יכול להתפרש לכמה כיוונים.

סליחה אם אני לא הייתי הכי עדין...

בכ"א מחקתי את הודעתי הקודמת (תוך כדי שהסתבכתי

עם עוד הודעה ריקה ומיותרת).

לא קונה את הטענה הדמגוגית הזאת

הממוחזרת שוב ושוב.

ואם תרצי אוכל גם להוכיח את ביטולה.

תוכן הוויכוח ביננו הוא שאת טוענת שיש לנו סף

רגישות גבוה ומוגזם מדי, חושד בכל דבר שזז,

ותלית את זה, בלי להתבלבל ב: "מה עובר לך בראש",

(ספגתי את העלבון הצורב), ואת טוענת שצריך להיות טבעי

וזורם.

מה היית אומר למשורר ששופך את נפשו על הנייר, 

כאשר הוא מביע את אהבתו העזה לא"י למשל, וכותב

לדוגמא מילים בסגנון הבא:

"ראיתי בה פנים מאירות ולחיים אדומות של בנותיה".

מה שבטוח, שזה לא יותר בוטה ממה שאת כתבת,

ולפי דעתך זה לא אמור להבהיל מישהו. הלא כן?

(מחכה לתשובה)