פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1295)

בע"ה בקרוב תראי אור!!

של חודשיים 

אל תקחי אישית אף פעם... קחי את זה תמיד בקטע של "זה פשוט לא התאים"- כי זאת האמת תכלס
אולי זה יקל עלייך...
בהצלחה
ותשמחי שהקב"ה סינן לך עוד אחד שהוא לא בעלך...

זה מזכיר לי שיר שכתבתי פה פעם

אולי תמצאי בו נחמה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t580923#6407793

תנסי לא לקחת את זה יותר מדי אישית,לא יודעת אם זה מעודד

במצבים כאלה אני אומרת לעצמי את המשפט הזה: אני בחורה זהב, הוא בחור זהב

אנחנו פשוט כמו 2 קווים מקבילים

שלעולם לא ייפגשו

 

 

 

ולעיתים גם כשנמצא עמוק בפנים-

קשה לעמוד במקומו ולכן אולי עדיף שיתחתן עם מישהי שבאה מרקע דומה כדי שתוכל להכיל אותו.  

 

שנזכה לאש הדבקות והאהבה של בעלי תשובה!!

אבל אני יעשה בירור טוב שהוא באמת חזר בתשובה..

וכמובן תלוי מה הוא עשה בחייו..

אם אני הייתי מתחיל לצאת רק כשאני מוכן לחתונה ( מבחינת תיקון המידות, הסתדרות בחיים וכו') נראה לי הייתי מתחיל לצאת בערך בגיל 80 ככה פלוס מינוס...
יחד עם זאת צריך לשים לב לא להתחתן בנישואי בוסר ששני התחומים האלו לעייל לחלוטין לא מאפשרים זאת.

לעשות חשיבה מעמיקה למה רוצים להתחתן ואם זה מתאים לך עכשיו.

תחשבי עם עצמך-אני רואה את עצמי בתאוריה עוד 5 חודשים נשואה?!יתכן בכלל?!

 

חתונה זה לא פיקניק-זו עבודה מאוד קשה וזה אחריות על עוד מישו.

יש כזאת מחשבה שניפגשים כצו בכל הסיפורים,האמת שרק כשתגיעי לבליינד דייט אז תרגישי כמה זה עסק אמיתי ולא סתם משו שמדברים עליו,זה עיסוק בנפשות וזה יכול לפגוע באדם אם לא מתנהגים בסדר.

 

אם את בת שרות-ואת נעולה על זה שאת רוצה לסיים את השירות אז יתכן שתיווצר בעיה שתמצאי מישו מתאים ותירצו להתחתן ואז תגידי-אויי אני באמצע שרות ורוצה לסיים אותו.זה בעייתי.

[אם את אומרת-אני מוכנה אולי אם נרצה וזה יתאים לנו לסיים לפני את השרות אז אולי כן]

 

האמת?שמעתי לא מזמן על אירוסין שבוטלו בגלל שפתאום הבחור הרגיש לא מוכן לחתונה והשאיר את הבחורה עם לב שבור.

כדאי לחשוב על דברים כאלו!

 

שיהיה המון בהצלחה!!!!

 

כמה שאפשר לחשוב על זה ולהגדיר דברים תמיד יהיו מציאויות בחיים הדינמים של חתונה שאת לא תוכלי לתאר לעצמך מראש..
זה כולל מוכנות ובגרות בתחומים רבים, וכמו שנאמר לפני בחלק מהתחומים האלו אפשר שאף פעם תרגישי ב 100% מוכנה לזה.
לדעתי חשוב להפנים שחתונה זה אומר לחיות לא רק ״עם״ מישהוא,אלא גם לחיות ״בעד״ מישהוא.
כשמתחתנים אין מקום יותר לשום אינוכיות,צריך להיות מוכן לכל ויתור(אני לא מדבר על לוותר על דעות או השקפות כמובן אלא על ויתורים שלכאורה ניראים קטנים לטווך הקצר אבל לטווך הארוך כשחיים עם מישהוא צריך לזה מוכנות נפשית).
צריך לדעת שלמרות כל הצדדים הטובים שיש בלהתחתן,זה לא אומר שכל דבר ילך חלק וכמו שתמיד חלמנו על זה.כמה שבן אדם מצפה גבוה כך האכזבה יכולה להיות יותר גדולה,צריך לדעת להישאר מציאותי ועם זאת צריך מודעות עצמית כדי לדעת עד כמה אפשר להתפשר.
בהצלחה.

מה כולל אדם בוגר? זה כולל הרבה דברים

אבל נראה לי מיותר לפרט כי בדרך כלל כאשר אדם בשל לנישואין הוא מתחיל לרצות לעשות את זה

ולפני כן הוא חושש ולא רוצה כי הוא מרגיש שזה גדול עליו

 

הצורך של חתונה הוא צורך בסיסי מאוד בנפש

וכאשר לאדם יש את היכולת הרגשית לעשות את זה 

הרצון להתחתן יגבר על הפחד מהשינוי ואז תרצי להתחיל לצאת

גן, יסודי, אולפנה, שירות, דייטים, חתונה, ילדים, לחתן את הילדים, נכדים, חופשה באיטליה, חלקת אדמה ליד הירקון.

את לא צריכה להיות מוכנה, בדיוק כמו שמהגן המשכת לבית ספר, בשירות את צריכה להתחיל לצאת לדייטים.



<צ>

היה לי איזשהו קשר רציני - שלא התחיל בתור דייטים וחשיבה על חתונה אלא הגיע לכך אחרי הכרות...
אני ממש רציתי, והבחור בסוף לא רצה... זה שבר אותי לחלוטין... כעבור זמן מה החלטתי ללכת למישהי מקצועית שתעזור לי עם הסיפור הזה...
כך שאני מבינה את העיסוק בנפשות...
אני יודעת וברור לי לחלוטין שחתונה זה ממש לא פיקניק ושמדובר באחריות וכו'...
כרגע מה שעוצר אותי מלהתחיל להפגש זה א. שעוד לא יצאתי לחלוטין מהסיפור ההוא... (קרה לפני מספר חודשים...)
אבל יש גם ב. הרגשה שאני עדיין לא מוכנה לחתונה... ואני לא מצליחה להצביע על הנקודה המדויקת...

ובקשר לשירות - אמנם ב"ה טוב לי! אבל זה לא יעכב אותי ולא מה שימנע חתונה... אם אתחתן אז אפסיק את השירות...

א. זאת בהחלט נקודה. יכול להיות שכדאי לטפל בה קודם, אבל יכול להיות דווקא הפוך - שהיכרויות אחרות יעזרו לך לבנות את עצמך בלי תלות בקשר ההוא. אני הייתי ממליץ - אם ברור לך איך לטפל ברגשות האלה, גם אם זה לאט ובהדרגה, כדאי לחכות (קצת) עד שתהיי במיטבך. אבל אם את בונה על זמן בעיקר - לדעתי חבל שתתעכבי בגלל זה, אם את יכולה לעמוד בזה כמובן

 

ב. היה ר"מ אצלנו בתיכונית שאמר לנו בשיעור על הנושא הזה בדיוק שהוא עדיין לא מרגיש מוכן להיות בעל, או אב. מה שצריך לבדוק - אם נניח ל'מוכנות' - זה יכולת - בגבול הסביר - ואת הרצון שלך. אם את רוצה להתחיל להכיר ובקרוב להתחתן - לכי על זה.

 

בהצלחה רבה!

זה מטופל -הלכתי לאיזושהי יועצת שמבינה ספיציפית בתחום הזה...
ברור לי שלא אתחיל להפגש עד שלא אצא לחלוטין מהסיפור הזה.
אני לא בונה על זמן. אני בונה על תהליך...
אבל בקשר למוכנות: בגלל הסיפור הזה לא יכולתי לבדוק קודם האם אני מוכנה כי זה לא היה עם מטרה מוגדרת לחתונה בתחילה...
ועכשיו הרצון חזק מאוד, אבל איך אני יודעת עד כמה אני מוכנה?
באשר לב. - התגובה במה שכתבתי להורות משמעותית.
ותודה

לק"י

 

ומוכנות- תחשבי מה נישואים כוללים והאם זה יכול להתאים לך..

זאת מחוייבות גדולה.

 

בהצלחה בהחלטה!

השאר יגיע לבד עם הזמן והמפגשים, חבל להתבחבש.

עצם זה שמשו/היא רוצה להתחתן ממש לא אומר שהם מוכנים לזה  אני מכיר מישו שהתחיל לצאת וחתך את הקשר כשהבחורה שאלה למה הוא ענה "אני לא מוכן לחתונה" תחשוב על הכאב של הצד השני שהשקיע בקשר יצא, רצה ואז מקבל תשובה כזו. (ולא בגלל המילים עצמם אלא בגלל האדם)

אני רוצה, מאוד!! הכל טוב בחיים לכאורה - משפחה מדהימה, שירות מדהים. ועם זאת - אני מרגישה בודדה. החצי השני חסר כ"כ. אני כ"כ מתגעגעת לאותו אדם שאין לי מושג מי הוא...
אבל, אצלי הרצון לא בא בדרך בריאה וטבעית אלא בעקבות הסיפור הזה. ולכן אני לא יודעת ושואלת האם אני באמת מוכנה?...

א. נכון, הקשר הקודם פתח אצלך את הנקודה, והרצון שלך למצא את "ההוא" דומה ל"ריבאונד", אבל לקב"ה יש את דרכיו לקדם אותנו, לפעמים אף דרך קשר כושל, העיקר שאת רוצה ומרגישה צורך למצא אותו וזה מה שחשוב.

 

ב. יתכן מאד שהקשר שלא צלח גרם לך לחוסר אמונה  ביכולות שלך ובמסוגלות שלך להתחתן, מכאן מגיעה השאלה שלך, ולכן גם את לא יכולה למקד את הקושי מכיון שהוא וירטואלי, זה קורה לרבים ואם זה לא מטופל זה ממשיך להפריע לאורך שנים.

 

הפיתרון הוא ע"י חשיפת החוזקות שלך והעצמתן בכל התחומים ובמיוחד בתחומים הנוגעים ליצירת זוגיות, טיפול בבית המשותף וכו'.

 

אל תחששי, חזקי את עצמך, בקשי מחברות טובות לאתר ולומר לך את תכונותייך הטובות, את החוזקות שלך, את המיוחדות  והייחודיות שבך, העצימי אותן וגלי את המסוגלות שלך ליצירת חיי נישואין תקינים.

 

ברכה והצלחה

 

 

לב גדול,מכיל ואוהב זה חשוב מאוד! אבל כמובן שצריך יותר מפגישה אחת כדי לראות עד כמה היא משתפת,מעניקה ותומכת..

לגבי היצירתיות, למה הכוונה? לכל אחד יש את היצירתיות שבו.. יש משהו צפציפי שאתה מתחבר יותר, ורוצה שיהיה אותו עניין לבחורה? או שאתה רוצה שהיא תעבוד בתחום?

רשמת על האסתטיקה.. מאמינה שכמו כל גבר מצוי..חשובה לך מאוד העיניין של איך הבחורה נראית (גובה,משקל וכו')

אם זה ממש גורם עיקרי לפירדות,תעשה חושבים עם עצמך..תנסה לתת צאנס גם אם לא נראה מבחינה חיצונית.להבין שזה חשוב,אבל לא העיקר!

בהצלחה רבה!

אני מדבר על הבירור.. שמדברים שיש ל לב גדול ורחב..
ויופי ואסתטיקה בצד של אהבה פנימית, ממש לא בכיוון של איך היא נראת חיצונית...  לא פסלתי על זה כמעט אף פעם.. (בואי נגיד שחיצונית חשוב לי שתתלבש יפה ואסתטי, לא דווקא אם גבוהה או רזה וכו..)

אלא יותר חשוב לי - ממה היא אוהבת ומתחברת, שיש בה את הרצון ליצירה ויופי... שזה חלק ממנה...

'בלון', אם אתה מנפח לתוכו אוויר חם, אז הוא מתמלא ומתרחב ויכול להגיע למימדים ענקיים. אותו דבר, אם תעניק לבחורה שמולך, אהבה אמתית וכנה מעומק לבך, יש לך סיכוי שהלב שלה יתמלא ויתרחב ויגיע למימדי ענק.
רק כמו ש'בלון', יכול להתפוצץ מעודף אוויר, אותו דבר תעניק לה אהבה במידה, ואל תחנוק אותה!!!
הגיגי בוקר מ'ליצן קטן'

קצת הליום ל״בלון״ על מנת שתמיד יהיה שמח!

את לב האשה, צריך לנפח בה רוח של צבעים נועזים, וריחות נעימים ועסיסיים!!!

(צוחק) אנחנו פעורים. יוצא מההודעות שלנו שלב האשה הוא כמו צעצוע שלנו... טוב כבר אמרו על הלב שלנו את הביטוי 'לשחק עם לב של גבר'! חחח

אחרת תצא עם על אחת שהיא בתחום גילאים המתאים רק כי היה דתייה...

נראה לי שרשימה של פחות מ4-5 דברים זה לגיטימי והוגן.

שגם תחום גילאים זו דרישה מוגזמת

זה עדיין מצמצם, לא? 

טוב חבר'ס בעיקרון אני בן 63 ואני יוצא עם אחת בת תישעים, בעיקרון יש זרימה והכל

וגם רגש מידות טובות

הבעיה שלא הצחנו להיתפשר על מיקום בבית אבות

אני רוצה חדר בקומת קרקע והיא רוצה רק קומה שנייה

לפסול על כזה דבר שולי?

תתפשר בשביל שלום בית! אחרית הכל, היא זאת שמנקה, לא? אתה רק עוזר...

'להציב' תנאי סף כדי לא לצאת עם כל הבחורות בארץ זה בהחלט הגיוני.הבעיה בקריטריונים שלך זה שלדעתי הם דברים. שאי אפשר לבחון עד שמכירים קצת את האדם לדוג'-תיתכן בחורה שלומדת מתמטיקה ועל פניו נראה שהיא קצת רחוקה מיצירתיות אבל מנגד,יכול להייות שהיצירהוהאהבה לכך קיימים בה ואולי אף במידה רבה מאוד.זה שהיא לא עוסקת במקצוע יצירתי לא מעיד על חוסר יצירתיות.ואם לא יצאת איך תדע?בנוסף,אפשר להבחין בין אהבה ליצירה כאשר הקשר בין הצדדים הוא אפלטוני לחלוטין(היא אוהבת אבל בפועל היא לא טובה בזה) לבין בחורה שחיה יצירה.השאלה מה אתה מחפש..האם אהבה לדבר מספיקה או אחת שממש בתוך זה..?!

אם עוסקת בזה זה כבר בונוס...

דווקא נשמע טוב ודי מאוזן. להגדיר מה בנפשך ועליו אי אפשר לוותר, ומה לא ממש בנפשך ואפשר לוותר...

בהצלחה ובשורות טובות!

התכונות האלה אפילו נוטות להשלים אחת את השניה

גם לב רחב וגם יצירה הם דברים שנובעים מתוך רגש

מכירה הרבה בנות שמכילות את 2 התכונות הנ"ל

אגב,כמו שכתבו-היצירתיות לא חייבת להתבטא דווקא במקצוע

יכולה להיות מישהי במקצוע ריאלי ועדיין יצירתית

 

ועוד נקודה למחשבה: כתבת גם על יצירה וגם על אסתטיקה שזה לא בהכרח אותו דבר

יצירתיות יכולה להתבטא בהמון דרכים:רעיונות,צורת חשיבה,כתיבה,אומנות וכו

אולי כדאי שתחדד לעצמך לאיזה יצירתיות אתה מתכוון 

 

יכולה להיות מישהי יצירתית מאוד,שופעת רעיונות (סופרת נניח) שהאסתטיקה זה  לא בדיוק הצד החזק שלה

ויכולה להיות מישהי אסתטית,משקיעה בהופעה חיצונית אך חסרת כל שביב של יצירתיות

כלומר,אסתטיקה ויצירתיות יכולות לבוא ביחד אך זו לא בדיוק אותה תכונה

ומכאן יוצא שאולי אתה מתכוון ל-3 תכונות (לב רחב,יצירתיות,חוש ליופי\אסתטיקה)

זה די נדיר אבל לא מוגזם לדעתי.
מי שזה באמת חשוב לה כאידיאל, שלא תתפשר רק כי זה לא מאוד מצוי.

הרבה יהיו מוכנות להסתפק בקביעת עיתים של דף יומי או סדר הלכה, שמו"ת זה בסיס של הבסיס בדרך כלל, בלי לזלזל (אני יודע שהלימודים שלך אינטנסיביים מאוד יחסית לשלי אבל אם יש לך עוד כמה דקות נסה ללמוד עוד קצת נגיד דף יומי עם שטינזלץ וכדו')

...זה באמת קשה לשלב תורה ולימודים.

(לא שהתנסתי בכך אבל אני בינתיים "רק" עם לימודים ואני לא רואה איך אפשר להכניס עוד משו ללו"ז היומי..)

 

הארה חשובה וטובה!

 

ובשבילך, אל תתעסק בזה ברמה הפרטית, תעשה מה שנכון וטוב לך.

בס''ד

 

כשהנושא עולה חשוב מאוד להגיד איפה השאיפות שלך.

אם אתה כרגע בלימודים מאוד אינטנסיבים ואתה היית מאוד רוצה ללמוד עוד תורה וגם שבעז"ה בעתיד כשיהיה לך יותר זמן אתה בעז"ה תקדיש זמן ללמוד תורה בצורה יותר מסודרת.

הגיוני שהלימודים זה זמני וזה אינטנסיבי ולכן חשוב לדעת איפה אתה רואה את עצמך בקשר ללימוד תורה אחרי הלימודים גם..

ב"הצלחה

יובלות לא ראינוך בין כותלי פורומינו...

רובן לא ידעו מה אתה בדיוק לומד

בשביל רובן לימוד גמרא בקיאות במסכת תענית זה יהיה כמו לימוד גמרא עיון בסדר יבמות

 

"הוא לומד גמרא"

 

לא באמת משנה להם מה הוא לומד

העיקר שיהיה בו רצון ללמוד גם דברים שהוא לא חייב (כמו שתיים מקרא ואחד תרגום)

לפחות מהבנות שאני מכיר

היום גם באוניברסיטה וגם במדרשיות שונות לא חסרות בנות שלומדות..

בס"ד

 

אני דוקא מכירה כמה כאלה.

ונכון, זה קשה.

 

אבל בתור מישהי שלומדת מקצוע עמוס ועדיין מתאמצת ללמוד (גם אם לא יבמות), אני מצפה מהבחור להתאמצות דומה, לפחות.

 

וזה בכלל לא עניין של "דרישה", זו שאלה של איך אני רוצה שהבית שלי יראה. אני לא אכעס על אף אחד שירדם על הגמרא (קרה לי כמה פעמים..), אבל לוותר מראש על לפתוח, מראה כן על איזשהו ריחוק וניתוק.

זה מרגיש לי שאת הישיבה, הבחור השאיר בישיבה,

ובהכרעה מה יותר חשוב פרנסה או יראת שמים הוא בחר אחרת ממני.

אני לא חושבת שצריך לחיות בעולם "אוטופי" שבו פרנסה זה לחלשים, ממש לא. אבל גם לא בעולם שבו לימודים דוחים הכל..

 

וכמו שאמרו מעלי- השאלה היא איפה הלב שלך (אבל אי אפשר רק לדבר...).

קשה להן להשלים עם המציאות... עם הפער שיש אולי בין הציפיות של ההורים שלהן, הציפיות של עצמן ל"ביטחון" כלכלי, ומצד שני החינוך התורני שהן קיבלו.... הן רוצות "גם וגם"...

באמת הכי יפה וטהור להקים בית מתוך יומיום תורני. זה יפה שהבעל בשנה הראשונה לנישואין לומד תורה רוב היום. זה לא אומר שהוא רק ילמד כל החיים, אבל זה חזק כשמניחים את היסודות לבית החדש באוירה של קדושה. להרבה בנות יש כיסופים למקום הזה

כי הן מחפשות את ה"שנה ראשונה" הזאת ולא מוכנות לצאת עם כאלה שבדיוק גמרו את הישיבה והולכים ללמוד מקצוע- ולא משנה כמה הבחור למד לפני כן- העיקר שהוא ע-כ-ש-י-ו בישיבה.

 

ואם בחור הוא בן 25 ועוד לא התחתן? הוא כבר לא בישיבה... אז מה? משיעור א' הוא היה הרבה שנים בישיבה וזה שהכרת אותו אחרי זה לא מוריד ממנו כלום! זה אותו בנאדם, פשוט בשלב אחר בחיים.

 

אני חושבת שבגלל שהרבה בנות רוצות להיות "אברכיות" יש את הקטע הזה של שנה ראשונה וזה גורם לפסילת בחורים צדיקים ויקרים, וחבל!

איפה הוא לומד מקצוע? באוניברסיטה? רק באוניברסיטה? אז הוא באמת בחר באוירה אחרת. ובחורה יכולה להחליט שזה לא מתאים לה. זה אולי שונה אם הוא משלב לימודים בכולל עם לימודי מקצוע, או לומד במקום שמשלב לימודי קדש משמעותיים.

 

ראיתי בחורים רבים מגיעים לאוניברסיטה אחרי ההסדר או אפילו אחרי שיעור ו' ויותר מזה - והאוניברסיטה השפיעה... אין מה לעשות זה עולם אחר. חילוני. מוקף בנות. מורים ומרצים חילוניים. אוירה שונה.לעיתים פרוצה ממש. אלה שנשארו רווקים באוניברסיטה.... נו, אחרי שנתיים שלוש כבר היו משהו אחר מכפי שהיו בישיבה... ראיתי לא פעם נפילה ביראת שמים....

 

 יש גם המלצה של הרבי מליובאוויטש שהבעל ילמד בכולל בשנה הראשונה לנישואים. גם לאנשים שאחר כך פונים ללימודים גבוהים או לעבודה, בשנה הראשונה לנישואים מומלץ ללמוד בכולל.

 

אז אם בחור רווק רוצה להישאר תורני, שיקח את כל זה בחשבון.... אני לא חושבת שרווק תורני צריך ללמוד באוניברסיטת תל אביב למשל... ואם כן שידע שמבחינה רוחנית זו סכנת נפשות. כפשוטו ממש.

בכלל היה יותר טוב אם היו עוזרים לכולם, לבנים ולבנות, להתחתן בשלבים יותר מוקדמים.... לתשומת לב הנוגעים בדבר

 

 

לכל הבני״שים שאני לומד איתם כרגע. בגלל שאני ועוד מלא חבר׳ה לא לומדים במכון לב/שילוב ביצהר*, זה עושה אותנו פחות יראי שמיים? אני וכמו כל החבר׳ה למדנו בישיבה והשקענו בדרך שאנחנו רוצים לחיות, חיים תורניים, וכן, לא כל החיים נחיה בישיבה, אלא מתמודדים בחוץ. חבר שנתיים מעליי שלמד איתי בישיבה אמר שהוא בחיים (כמעט) לא ייצא מדרשיסטיות. למה? כי חלקן לא מבינות מה זה אדם שנמצא מחוץ לישיבה, שתתאכזב למה הוא לא שורק משפטים של הרב קוק.

 

כפי שאמרת, אנחנו צריכים לקחת בחשבון איפה אנחנו לומדים ולדעת שהחיים מחוץ לישיבה כבר לא כפי שהם היו עד עתה ושצריך להתמודד, ולפעמים כשמתמודדים, לא תמיד מצליחים, אבל יודעים מה צריך לעשות ולאן להתקדם ותמיד אפשר לחזור לישיבה כשרוצים. לגבי פריצות? אין הבדל ברחוב לבין אוניברסיטה.

 

*השילוב לימודים בבית מדרש ביצהר הוא מאוד קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי ללמוד תואר עם רף שעות גבוה+ לימוד לתואר עם כומתה שיעורי בית. אז לכן לא הלכתי לתוכנית הזו.

אני לא חושבת שכל התמודדות הכרחית או ראויה בכל שלב. למשל, ברור שאם אתה והחבר'ה שלומדים איתך הייתם מגיעים לשלב הנוכחי נשואים, כל ה"התמודדות" היתה שונה לגמרי . ואם בנאדם משלם מחיר כה ברור ביראת שמים שלו, אז זו שאלה האם ה"התמודדות" הזו מותרת לו בכלל. 

 

זו אחת הבעיות במסרים הסותרים שהציבור הדת"ל מעביר לבניו. הוא זורק אותם להתמודדויות קשות בלי כלים מתאימים ואחר כך מקונן על התוצאות... כביכול "אין ברירה אחרת" אבל תמיד יש ברירה, זו רק שאלה של סדר עדיפויות.

 

בכלל לימודים אקדמיים יש איתם בעיות מגוונות, וזה שהציבור הדת"ל מקדש את ה"השכלה" זו עוד קליפה לא מבוררת...

 

 

 

וכן בישיבה מסבירים לנו (לפחות בישיבה שאני למדתי) מה יש בחוץ ושכדאי לבוא לקראת, שזה לדעת להציב גבולות מה כן ומה לא ויש גם גבולות אפורים. אני לא חושב שיש הרבה הבדל אם אדם הוא נשוי או לא לבין התמודדויות לגבי פריצות (נשואים, תקנו אותי אם אני טועה) וכאילו במגזרים "יותר" שמרניים אין בכלל בעיות... בסופו של דבר אדם בוחר איפה ללכת וגם אם הוא הולך למקום פחות בעייתי, זה לא אומר שאין לא התמודדויות, זה אומר ששם הוא לא מתמודד.

אנחנו חושבים שצריך לעבוד את ה' בכל מה שאתה עושה כולל בלימודים, במדע, בכל מקצוע שתעבוד בו וכו'

 

אני יודעת שהתכוונת לזה במשמעות אחרת אבל ההבנה שאנחנו חושבים שכל עבודה וכל דבר צריך להיות עבודת ה'  עומדת בבסיס  ההבנה של הציבור שלנו...

 

ונכון - לפעמים יש פער גדול בין השאיפה למה שקורה בשטח... בשביל זה אנחנו פה בעולם- כדי לעבוד על עצמנו ולהתאמץ ולגלות את ה' בכל דבר.

למה להגיד שאסור ללכת לת"א למשל?
אנשים בוגרים, הם מחליטים החלטות..
וחוצמיזה זה מאוד גישה בחיים, האם להיסגר לגטו ולדאוג רק לעצמי, או להיפתח לכולם, ולחזק תאמת הפנימית, ואם אפשר גם להאיר לסביבה..

אסיים בציטוט )חחחח)
הצדיקים האמיתיים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים אורה.. (הראיה(
קוראים לך הדס אור..

במכון לב ובבר אילן זה נראה לי שיחסית קל להגיע לכזה שילוב.

 

אבל לא חושבת שבנות מתכוונות שילמד כמו בישיבה- שיהיה לו חברותא פעם-פעמיים בשבוע. ילך לשיעור פעם בשבוע. ילמד כל יום משהו. וכמובן שבשבתות הרבה יותר.

יכול להיות שאלו בנות שעדיין לא עשו הכרעה מציאותית.

 

אם את רוצה בית תורני - לכי על זה, ותעשי עבודה פנימית על התחזקות באמונה וביטחון, כדי לקבל את זה שבעלך לא יביא משכורת של מהנדס הייטק. זה מקום של בירור רוחני - מה חשוב, למה אנחנו כאן, מה היעד, מה השליחות. מי באמת זן ומפרנס לכל חי.  באיזו אוירה את רוצה לגדל את ילדייך. מה סדר העדיפויות.

 

מאידך, אם האיש שלך למד "מקצוע נחשב", ואת בוחרת בו בגלל שהוא מתאים לך מסיבות מהותיות, אז תשלימי עם זה שהוא לא "רב", יש לו התמודדויות עם "העולם" ולחציו השונים, והיום הצלחה במקצוע נחשב דורשת השקעה טוטאלית... ואדרבא דוקא בגלל זה הוא זקוק לאשה צדיקה, כדי שהרוחות החיצוניות לא יסחפו את שניכם.

 

בכל מקרה כדי לבנות בית תורני, זו עבודה משותפת שדורשת מסירות נפש של שניכם. שדורשת בעיקר וקודם כל את ה"חכמות נשים בנתה ביתה", בין אם את נשואה לאברך כולל או למהנדס הייטק. הבית לא יהיה תורני רק מפני  שלבעלך יש קביעות עיתים לתורה. זה לא מספיק. הוא יהיה תורני גם בזכות התפילה והאמונה שלך.

 

לכן בשידוכים צריך לבדוק עניינים מהותיים כמו יראת שמים ומידות. ואחר כך צריך לקחת אחריות על הבחירה ולשנס מותניים בעצמך

 

זה כי לא התנסו בזה.. באמת ככה אני חושבת..

אם חושבים טוב ומבינים תדרישה הזו רואים שהיא דרישה גדולה המתאימה ליחדי סגולה באופן טוטאלי, ולשאר באופן חלקי..

העיקר זה מה הן הבן אדם, מה הא מעריך, מה הוא עושה בפנאי שלו- שם האדם נבחן..

הכי מבעס לצאת עם האלו שלא סגורים על עצמם. מה חשבתם לעצמכם?!

כשהם יבינו שבחיים שלהם הם לא באמת יספיקו

להיות שלמים עם עצמם -

 

או לפחות, לפני שיתחתנו...

כאלה שבבלבלות מטורפות זה באמת מוזר בעיני...

ועוד לפני שמתחתנים -

 

כמה מאיתנו יודעים לומר על עצמם שהם שלמים עם עצמם?

 

(אפילו הרב קוק העיד על עצמו את ההיפך כמדומה, שנשמתו קרועה)

להיות שלם עם עצמך זה לא אומר לחשוב שאתה מושלם ותמיד ממצה את כל היכולות שלך ושאף פעם אתה לא מבזבז את הזמן, הפוך - לדעת איפה החולשות שלך ומה אתה מסוגל/ לא מסוגל וככה השאיפות שלך הם ברמה סבירה ומתאימה למציאות.

(למשל: בן אדם שלא מסוגל ללמוד שעתיים ברצף והוא חולם להיות רב גדול הוא בן אדם שלא שלם עם עצמו)

חשוב להיות שלם עם עצמך

לחיות בשלום עם מה שאת

ועדיין,לכל אחד יש עליות ומורדות

יש ימים כאלה שאת קמה בבוקר

הכל טוב ויפה,צלול ומובן

ויש ימים שבהם הראות מעורפלת

עם סימני שאלה מכל צד

שום דבר כבר לא מובן

אפילו לא את

 

 

 

שלפעמים מישהו לא שלם עם עצמו, דווקא כי אין לו אישה שהוא יודע שהוא חשוב לה, ושהיא משלימה אותו בצדדים שאין בו. במקרה כזה לא הייתי אומר לו לחכות עד שיהיה שלם עם עצמו - להיפך...

עצמו' ל'מושלם', אדם ששלם עם עצמו הוא מי שמכיר את החסרונות (בין השאר - רווקותו) והייתרונות שלו ויודע לחיות עם זה בשלוה ובהיגיון ולא לחיות בסרטים שהוא יותר או פחות ממה שהוא באמת. אני לא חושב שצריך להתחתן כדי לדעת ולחיות את זה.

ובאופן כללי - הרצון להתחתן כדי שמישהי תקבל אותי ותתן לי אישור נשמע לי לא הגיוני, בן אדם לא צריך לחפש את אשתו כדי שהוא ירגיש שיש לו משמעות בעולם. בן אדם צריך להתחתן מתוך מחשבה שככה הוא מתקדם צעד נוסף בחיים ולא שהוא בא לפתור בעיות עם עצמו.

לא תמיד קל לבת להגדיר במילים רגשות עמוקות שלה!!!

מאוד מעליב לא לתת טעם לפרידה.

הבחור נותר נטוש נבוך ומבולבל ואפילו לא יודע במה הוא צריך להתפשר וללמוד לקח, אם צריך.

יש סיבה, ומן הסתם סיבה טובה ולא אחת! תנו כיוון! זה נראה לי משפיל...

יכול לשנות. נראה לי שזה סתם מיותר להגיד לא שהוא לא מתאים לה בקטע חיצוני נגיד. הוא לא יכול לשנות את זה. אז מה? גם היא סיימה וגם היא חושבת שהוא. מחואר? למה הוא צריך לחטוף מכות? אולי אדיף שפשוט יהיה קצת מבולבל.

אבל אני לא חושבת שהיית רוצה שהקשר ימשך אם היא לא מעונינת בו.
ודבר נוסף:יתכן שזה הסתדר לה שכלית ולכן המשיכה את הקשר וכשהוא לא הגיע אז היא החליטה להיפרד,זה דבר נפוץ..
בכל אופן ב"ה תגיע הבחורה הראויה לך בזמן הנכון!!

לא היית רוצה להיות במקומו,

ואין שום סיבה שינהגו בו כך.

 

בבחינת משתמשים וזורקים.

אולי זה לא מובן מאליו כמה העניין הזה פוגע,

אם זה חשוב בשבילך באמת כדאי להעלות את הנושא לדיון,

אבל לפעמים באמת אין סיבה, במיוחד אם הסיבה לא שכלית-

כמו שקורה לפעמים כשהקשר ארוך כי יש התאמה שכלית אבל משהו ברגש עוצר.

 

ואם נפרדתם מסיבה כזו אין עניין של למידה והסקת מסקנות,

שניכם אנשים מעולים, פשוט אין התאמה.

 

שיהיו רק בשורות טובות!

אני רואה אצל הרבה חברות שלי שהם מראש לוקחות באיזי... אני לא הייתי מורחת בכוונה אבל יש עניין כזה לקחת בנחת את העסק....זה תלוי בטיפוס. יש אנשים שפוחדים לטעות וחושבים המון על כל פיפס.....אולי אתה היית יכול לברר כל פעם מה דעתה ומה נראה לה.....בהצלחה

לוקח זמן עד שמתגבשת דעה.
יכול להיות והיא ראתה שזה אולי מתאים ונתנה לזה עוד זמן מחשבה לבחון עוד כל מיני היבטים.
זה יכול לקרות שאחכ מחליטים שזה לא ששיך.
לא חושבת שהכוונה שלה היתה להראות שמתאים ואז לחתוך.

מה שכן אתה צודק שמגיע לך הסבר.

או שאין סיבה אמיתית אלא סתם לא כ"כ מסתדר לה

 

 

בחודשיים בדר''כ ממוצע הפגישות נע בין 15 ל20, ולשמוע שפתאום לא מתאים זה ממש מעצבן גם אם מסבירים למה, קל וחומר כשלא מסבירים, לפעמים יש כאלה שמושכים סתם כי אין להם בנתיים הצעות אחרות, לפי דעתי במקרה כזה חייב להסביר למה. בני אדם זה לא אופניים שזורקים כך סתם, אנחנו צריכים להיזהר מאוד מהתקרבות לנורמות חילוניות ששם לצאת שנה ולזרוק זה לגיטימי ומקובל. אנחנו הרי נפגשים למטרת חתונה בלבד, ואין שום מקום למרוח, ואם כבר מרחנו אז להסביר למה ולבקש סליחה יפה.

רק הסברתי למה זה קורה כי הוא רצה להבין

 

 אך אם לא נוצר בחודשים קשר רציני אז אני מבין שזה לא נעים.... 

לפעמים אנחנו באמצע משהו...

|תוהה לעצמי| למה בדיוק התכוונת כשכתבת "הייתם מעדיפיםן לקבל הודעה או משהו לפני...."

מה עוד כבר יכול להיות? מברק? יונת דואר? דפיקה בדלת?

סתם וואטצאפ נניח...

לק"י

 

מצד אחד נוח לי לדעת מתי מתקשרים.

מצד שני אם אני לא יודעת, אז אני לא בלחץ סביב השעה שיתקשרו..

 

אולי עדיף לשלוח הודעה מיד לפני שמתקשרים, ולא הודעה עם השעה שבה הוא יתקשר.

העיקר שיתקשר

ואם הוא רוצה לשלוח הודעה לפני - סבבה. לא משנה לי.

ראשונה נראה לי בסדר לשלוח(לא ליפול עליה) אבל אחרי זה לדעתי מפריע לזרימה של יצירת קשר.

אז השאלה לא כ"כ רלוונטית האם אני מעדיף לחכות או לא וכו'

 

אני אישית שולח הודעה בסגנון "שלום ___ זה ___, מתי יהיה נוח לך שאתקשר? "

שהוא יתקשר ואחכ שנדבר מתי נח לנו לדבר..

אני לא תמיד זמינהבטלפון...

אשמח להודעה לפני.
להתארגן גם נפשית וגם פיזית (זמן).

כל אותן שמשום מה לא רצו לציין את עובדת היותן

בנות רח"ל בכרטיסן האישי,

מסגירות את עצמן בשופי בהגיבן לשרשור הזה.

 

ראו הוזהרתן!

 

 תירוצים דוגמת "אני עונה באופן כללי" ושאר ירקות, לא יתקבלו.

 

 

 

חנוכה שמח!

 

 

נשמע כמו ציד.. בעעע

לרוב זה במקום |מקיא|

במחשבה שנייה נראה לי שהתשובה לשאלה השנייה ברורה.

ברורה מדי הייתי אומר. 

הייתי ממליץ בחום לקחת כמה כמה קורסים לרכוש תבלין פלא.

הוא לא הכרחי, אך לפעמים בלעדיו קשה להבין את הסביבה.

הוא תורם מאוד לזרימת החיים ונותן להם צבע.

יש לו יכולת להפוך טוב לרע ורע לטוב.

אומרים שליהודים יש אחד כזה משלהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

‎קוראים לו הומור

חג שמח לכולם

אני משתדלת לסנן מספרים לא ידועים.

פשוט אחרי שמסכימים - "אוקיי, אז אני אעביר לו את המספר שלך" + זמן מתי המספר יועבר \ הודעה שהמספר עבר.

 

אבל מי שמפריע לה לענות למספרים לא מוכרים - יכולה כמובן לבקש גם את המספר שלו.

ובמקרה עניתי.... וזה היה לא נעים כל כך...

מעדיפה בהודעה.

לא תמיד נמצאת, לא חוזרת למספרים לא מוכרים, הרבה פעמים עסוקה ולא יכולה לדבר בכללי.. 

וסמס אפשר לשלוח גם בשעות הכי תקועות שיש.. 

 

ובמעשים יותר חשוב!!! אהבתי את הניק שלך

קודם נעשה את מה שחייב כמו שצריך ונתפלל בכוונה אמיתית... אח"כ אפשר לעשות את המוספים-הסגולות למינהם..

 אם אני נופל בדברים מסויימים זה אומר שאני לא יכול להתחזק בדברים אחרים?

אם קמתי בעשר בבוקר, זה אומר שאני לא יכול להניח תפילין עם כל הכוונות?

נראה לי שהוא התכוון לרעיון הזה של 'לפני שאתה נותן לי מתנה תחזיר לי את החוב שלך'...
יפה מאוד שאתה נותן לי מתנה, אבל קודם תעשה את מה שאתה חייב...

שים לב, אני לא סותרת את הדברים שלך, מסכימה איתך..

קודם כל באמת תלוי מה פירוש הפסוק. ויש כמה פירושים.. לעניין הפירוש שאמרת:

 

יש משהו בזה שאור מחזיר אור,

בשביל לגלות שהשני אוהב, צריך באמת לגלות את האור שבליבנו- צריך גם לגלות אהבה.

אבל לטעמי זו מעלה כל כך גבוהה, שלא כולנו מחזיקים בה.

כי בעקרון אפשר לאהוב כל אחד מישראל..

 

אהבה מרחוק כביכול לא משפיעה...
הבנתי נכון?

אבל משחקתותה שלא... מה מנצח, מה שאני מראה לך כלפי חוץ? או מה שאני מרגישה כלפייך באמת?

אם הוא אוהב- אז הוא ימשיך לאהוב למרות הכל..

למרות שגם בזה יש גבולות.

כי אם זה לא יופגן בדרך זו או אחרת מצידך, ייתכן שהצד השני כבר יתרחק

 

(זו שאלה קצת שונה ביחס לפסוק או שהסתבכתי קצת..)

אכתוב מחשבותיי.  מסוקרן, מה יכתבו בהמשך.

 

קודם כל, הבן איש-חי כותב, שלא מדובר בפסוק על אהבה שטחית, או אפילו עם חלק מהלב, אלא אהבה עמוקה מכל הלב.

 

אניח פה יסוד, שמזה יתבררו השאילות שלך.

לפענ"ד הפסוק הוא סימן ולא סיבה. זאת אומרת, שזה מראה על מציאות קיימת, ולא פועל כמשהו אקטיבי להגביר אהבה, כמו אדם שמסתכל במראה, אין כאן שינוי, אלא זאת מציאות קיימת.

[אהבה יכולה להתגבר, כתוצאה מאהבה של אדם אחר, אבל זה לא מוכרח, וזה לא הנושא של הפסוק]

 

יוצא שאם באמת יש לאדם אהבה מכל ומעומק הלב לאדם אחר, אז זה סימן שגם לאדם השני יש את אותה אהבה אליו. קשה, מאוד להבחין מתי באמת יש לך אהבה מכל ומעומק הלב.

לכן זה לא תלוי בקרבת מקום, כי זה סימן על אהבה קיימת. יש חוסר הדדיות בקשרים, כי באמת אין כאן אהבה מעומק ומכל הלב.

אני הייתי מעוניין שיהיה את ההדדיות של האהבה מעומק ומכל הלב.

מראה על מציאות קיימת? - אם אני אוהבת מישו, בהכרח שהוא אוהב אותי?

לא כל כך הבנתי את הפיסקה שלך לגבי הסימן ולא סיבה

סימן. אם אתה אוהב אדם מכל ומעומק הלב, בהכרח הוא גם אוהב אותך באותה צורה. זה הנושא של הפסוק, להגיד לך את העובדה הזאת.

נושא אחר לחלוטין, אם אהבה לאדם אחר מגבירה, את אהבתו אליך. התשובה לכך, זה יכול להועיל, לא בהכרח יועיל.

אבל זה לא בהכרח יעבוד.

ראשית בתוס' מסכת פסחים (קיג: ) מוכח שלא כמו שכתב ידידנו

חסדי, אלא שבכח האהבה או השנאה לעורר תגובה מקבילה

אצל זולתו, וזה לא המצב רק בדיעבד (סימן).

וגם הסיפור המפורסם על ר' אריה לוין יכול לסייע לנו.

 

לגבי איך מסבירים את זה והאם זה גם בשלט רחוק:

 

כנראה אלו שתי שאלות שהן אחת. מכיוון שהתשובה לשאלה

הראשונה היא שזה עניין יותר סגולי מאשר הגיוני, דהיינו שישנה מין חוקיות

מסויימת שפועלת בתת-המציאות שמשפיעה על ההכרה של בני האדם

(כך לפחות משמע בגמרא ביבמות), וממילא מובן שאין ההשפעה תלויה

במרחק הפיסי כי אם במרחק הנפשי.

 

[וביתר פירוט: בגמרא (מגילה ג. ועוד) השתמשו בביטוי: "אע"ג דאיהו לא

חזי מזליה חזי", פירוש: למרות שהוא לא רואה, מזלו רואה. ולא ניכנס

כאן לביאור המדוייק של המושג "מזלו", אך באופן עקרוני נוכל לומר שמדובר

על חלק מאישיותו של האדם שהאדם לא מודע אליו ברמה ההכרתית,

אך בכ"ז הוא משפיע על ההכרה. לפ"ז יוצא שישנן כל מיני תשדורות

סמויות שנקלטות אצלינו בכלי קיבול שאנו לא מודעים אליהם, אך אנו 

כן מודעים ומושפעים מהשלכותיהן של תשדורות אלו. ועתה כל שנותר

הוא להציב את האהבה או השנאה בתבנית הזאת].

 

בנוגע לשאלת חוסר ההדדיות:

אם אכן החוק הזה הוא חוק ברזל, ככל הנראה הקצר הוא באהבה

שאיננה אמיתית או שאיננה שלימה.

 

תודה...

מהתוספות. אולי תוכל לפרש יותר.

תוספות שם אומרים שאם אחד שונא לחבירו

מתוך כך גם חבירו שונאו, ולכן יש המלצה

לכפות את יצרו ולא לשנואתו על מנת

לא לשלהב את אש השנאה.

 

ואם כך מוכח בתרתי שזוהי סיבה אקטיבית:

גם ממה שגורם לחבירו לשנאתו ע"י שנאתו שלו.

וגם מההדרכה לכפות את יצרו כדי שזו תשפיע

ותמנע את שנאת חבירו לו.

מי אמר שזה בגלל שהצדיק שונא את הרשע, לכן הרשע שונא את הצדיק. אפשר לפרש, שזה סימן.

לגבי החלק השני, תוספות לא מביא את הפסוק כלל על זה.

רחוק בעיניי לומר ששנאה מלאכותית כזאת, שצוותה התורה

לעורר על עוברי עבירה תשמש כסימן. שווה בנפשך, לפני רגע

בטרם ראהו עובר עבירה לא היה סימן לשנאה הדדית, ועכשיו

לאחר שראהו ושנא אותו פתאום יהיה סימן. אולם לפי דרכי

שאהבה 'מולידה' אהבה וכן להיפך, אתי שפיר.

 

לגבי החלק השני - טענתך לא מובנת. ראשית, וכי ציפית שתוס'

יזכירו את הפסוק כל שתי מילים? וברור שמסתמכים והולכים

על מה שהזכירו אותו קודם תוך כדי דיבור. ושנית, לפי דבריך

מה היא עצה זו שיכפה את יצרו על מנת שלא תהיה שנאה

גמורה, הלא מכיוון שכבר הגיע למצב ששנא את חבירו שנאה

גמורה הרי זה סימן שזה הדדי, ומה תועיל כפיית היצר לשנאה

הגמורה שכבר נוצרה, הלא היא כדקיימא קיימא.

לידי הסכמה. אבל אציג את הבנתי בתוספות.

שנאת הצדיק לרשע, היא לא מלאכותית, אלא זה פער עמוק ורחב.

לגבי החלק השני, מעצם זה שתוספות, לא הזכיר את הפסוק על החלק הזה. זה נותן אפשרות לפרש כך או כך, ובמילא לא מוכח נגד דבריי. לגבי הקושיא השנייה שהקשית, לא הבנתי. גם אם יש לאדם שנאה גמורה וסימן לזה, הוא יכול לשנות את זה, כמו שאהבה יכולה להשתנות.

אבל איך ולמה ששינוי זה יפעל על שנאתו הגמורה של חבירו?

יכולה לעורר רגשות אהבה אצל האחר, ובמילא גם שנאה, אבל זה לא הכרחי, ולא קשור לפסוק לפענ"ד.

בה.
האם אתה חושב, שתמיד אהבה משפיעה על אדם אחר? הרי רואים במציאות, שזה לא תמיד כך. תחשוב הרבה פעמים הורים אוהבים את הבנים שלהם, והבנים לצערינו הרב שונאים את ההורים.

אם הבנתי נכון, כך יוצא מהבנתך את הפסוק, שתמיד אהבה משפיעה על אחר, במידה זו או אחרת.

דווקא לגבי הדוגמא שהבאת:

כמעט אין בן שלא אוהב את הוריו. זה שהוא מתמרד ומתחצף

ומכעיס ומעצבן ומה שלא תרצה, לא יכול לכבות את האהבה שיש

בתוך תוכו להוריו.

כל בן נורמלי, כאשר תדיע לאוזניו שמועה שאחד מהוריו נפצע או חולה

הוא הראשון שידאג להתייצב, למרות שידע לפני כן משבר תקשורתי

קשה עם ההורה.

נקודת האמת שלא האהבה לא מתבטאת דווקא בסממנים החיצונים,

היא עמוק עמוק פנימה. וע"ע כנס"י והקב"ה.

שכתבת לגבי יחס הורה ובן!!! לצערי אני רואה מקרים לא כך.

טוב, מכבד מאוד את דעתך!

שאלה טובה

אולי אפשר לומר שבקשרים גם אם יש איזה רגש חיבה כלפי מישהו

זה אפילו עוד לא קצה הקרחון של האהבה האמיתית

 

ובמילים אחרות: רגש חיבה חד צדדי-יכול להיות

אהבה חד צדדית-לא יכולה להתקיים ואפילו אם כן, היא לא תחזיק מעמד

חוש השמיעה- דיסק/תשיר לה שיר

חוש הראיה- ספר/מכתב (אהבה..)

חוש הריח- פרח (אחד כי זה רומנטי)

חוש המישוש- משהו שהיא אוהבת ותשמח בו ושאפשר למשש אותו..... נגיד צעיף אולי

חוש הטעם- גלידה,פיצה../ תכין עוגיות או משהו, שוקו קפה...

שמיעה- דיסק, נגן, וכאלה...
ראיה- סרט, ספר וכאלה...
ריח- בושם, קרם גוף וכאלה...
מישוש- הבלון הזה עם הקמח המסטיק הזה שילדים מתעסקים בו בשיעור נו.. חחח וכאלה...
טעם- שוקולד! וכאלה...

אתה לא חייב להתלבש באות סגנון רק תבדוק שלא מפריע לך....
בהצלחה! !!

איך קשור הסגנון שאני לובש?

אני מתלבש בסגנון שאני רגיל אליו, אני לא משנה אותו.

מה שמפריע לי זה שיש בחורות שלא משקיעות ב"טיפוח" שלהן.

ושוב, אני לא דורש שבחורה תבוא בלבוש אלגנט.

היו בנות שיצאתי איתן, שלבשו חצאית ג'ינס וחולצה, וזה היה נראה יפה

בעיני ככל הנראה המוטו שלה זה את יפה כשנוח לך

אם זה לא הסגנון שאתה רוצה אז אל תצא איתה

זה לא כי היא לא מכבדת אותך או כי היא לא משקיעה

(בטח אם חלפו כמה פגישות)

אלא כי זה הלבוש שיש לה בארון

ויש בנות שלא משקיעות בטיפוח שלהן כי הן לא רוצות.

אם למרות הכל אתה בוחר להמשיך- תקבל אותה ככה.

אם במהלך החיים היא תרצה- היא תעשה שינוי מעצמה.

אם לא- לפחות ידעת מה אתה מקבל

(לא כמו בנות שבאות מתוקתקות לפגישות ובחיים בפועל מתלבשות אחרת).

 

 

אישית- כשבחור העיר לי לא קיבלתי.

למה? כי אכן ככה אני מתלבשת ומי שלא נוח לו שימצא אישה אחרת.

(אם הבנתי אחרת ממה שהתכוונת, אבקש סליחתך)

כשאני יוצא לדייט או ראיון עבודה (לצורך ההמחשה), זה ברור שאני לא אלבש אותם בגדים שאני לובש ביום יום, מסתובב איתם בבית, הולך למכולת.

כשאני יוצא לדייט, אני משקיע.

 

ויש מחליף מלתחה.

אני לא אבוא על עקבים לדייט, למשל, ולא אתאפר עם מייקאפ, כי זה לא אני.
אני אבוא עם חולצה וחצאית נקיות..
ואם הייתי הולכת ביומיום עם אלאדין הייתי באה עם האלאדין הכי יפה שלי. כי ככה אני לובשת..

ביום חול לובשים בגדי יום חול

בשבת לובשים בגדי שבת

היית מעדיף מישהי שתשלה אותך?

תבוא מתוקתקת ובפועל אחרי שתתחתנו היא תהיה ממש לא כזו?

היא לבושה כך- take it or leave it

 

יש הבדל בין לבוא לפגישה עם בגד מלוכלך או לא מקולחת לבין בגד שלא בסגנון שלך

 

 

זה לא עניין של להשלות!

א.בשביל שתהיה מציאת חן ראשונית, אז כן, אתה משקיע. אתה לא לובש את הבגדי יום יום שלך ואת מה שאתה לובש שאתה בבית

ב.אני בבית מסתובב עם שורט וחולצה מלוכלכת ונעלי בית. כשאני אתחתן בע"ה, אשתי גם תראי אותי ככה,

אז למה להשלות אותה? אני ארגיל אוהת מעכשיו, שתראה איך אני אראה בבגדים האלה.

אני אבוא עם מכנס קצר, החולצה שאני ישן איתה, נעלי בית.

למה צריך להתקלח לפני הפגישה, לשים בושם ודאודורנט? כשאני אהיה בבית או כשאני אחזור הביתה  אני לא אהיה מבושם ומקולחץ

חבל להשלות את הבחורה שתתרגל לראות אותי ככה

להשקיע לפני דייט (כל אחד ברמתו) זה מבחינתי מינימום השתדלות כדי למצוא חן. וכמו שבדייטים ראשונים יש דיבור יותר "רשמי" ואף אחד לא יגיד שזה שקר כי אתה לא מתנהג ככה ביום-יום, ככה לגבי הלבוש, ראוי לבוא בפעמים הראשונות עם בגד טיפה יותר "רשמי", ובהמשך, באופן טבעי הרשמיות תרד וכל אחד יגלה את צורת היום-יום שלו, וזה יהיה בשלב שכבר יהיו דברים הרבה יותר חשובים ומהותיים לבחון בהם את הקשר

כמו בלבוש, זה גם נוגע לשאר הדברים.

זה גם בא לידי ביטוי באיך שתדברו בדייטים הראשונים, מה תגידו ומה לא, מה תספרו ומה תשאירו לפגישות מתקדמות וכו' וכו'.

(זאת הדוג' הראשונה שעלתה לי לראש, אבל זה תקף לכל דרך התנהגות או איך שאתה מדבר ביומיום)

אם אני ביום יום אדם עם חוש הומור, ציני (אבל בטעם), אז לפחות בדייא הראשון- שני, כל עוד אני לא יודע איך הבחורה תפרש את זה ואם היא תקח את זה ברוח ספורטיבית, אז כן!, יש דברים שאני לא אומר ולא אצחק איתה עליהם.

ואם אני אוהב לצאת לטיולים/באולינג, למה לא לצאת עם הבחורה בדייט הראשון שני למקומות האלה?

הרי בסופו של דבר, היא תראה שאני ציני, אני גם אצא איתה לטיולי, מסלולים, נבלה יחד מידי פעם בבאולינג,

למה להשלות אותה סתם ולשבת בבית קפה/ים/פארק וכו'???

 

אז גם פה אני משלה את הבחורה?

 

זה יפה טלא חצאית גינס וחולצה...

ויש בנות שלא מתאפרות.

ויש כלות שלא מתאפרות. ולא עושות תסרוקת. ונועלות נעלי ספורט לחתונה שלהן. (אני כבר תפוסה)

ומי שלא מתאים לו הסגנון- כנראה שהוא החתן הלא-נכון.

לכל סיר יש מכסה.
(ואני מציעה לך להיות נקי ומסודר בבית כמו בחוץ וכך אני נוהגת, בעלי חשוב יותר מהאנשים ברחוב)

נראה לי שזה לא הוגן לבוא לפגישה ולהיות בקשר עם מישהי בידיעה שאתה הולך לשנות אותה.
לא מדברת כרגע על הלבוש אלא באופן כללי.
אל תשנה בנאדם אם לא מתאים לך אז אל תצא איתו.

ולגבי הלבוש- אם כלכך מפריע לך והקשר בינכם טוב וזה נראה לך זה משהו שאפשר לשוחח עליו.
לבוש אפשר לשנות.
למרות שאני לא בגישה הזאת.

אבל אולי שמד'ובר בלבוש, זה לא ממש שינוי באופי של הבן אדם.

זה לא שאני מבקש ממישהי שתפסיק לשמוע לועזי/תפיסק לצאת ל....

 

ולנסות לאהוב אותה כמו שהיא.

 

אם זה משמעותי בעינייך אפשר אולי בשלב יותר מתקדם ללכת ביחד לקנות בגדים או משו כזה[שמעתי על זוג שעשו את זה בדייט שלישי..]

 

אבל תדע שתצטרך לחשבו עם עצמך עם זה רק העניין הספיציפי הזה או שזה נפש כזאת שקשה לך להסתדר איתה[נפש יותר זורמת ופחות אלגנטית ומנומסת]

 

שיהיה בהצלחה!!!

אני מבין את מה שאתה אומר שאתה רוצה שהבחורה תטפח את עצמה לפני דייט.. זה באמת מראה על משהו יותר פנימי.. בואו לא נהיה עיורים. זה יכול לבוא לידי היטוי כמו שאמרת גם בראיון עבודה.

יש עוד גישה בנושא.
הגישה שאומרת אני מי שאני בלי להסתיר.
זתומרת, החברה היום קבעה לנו כל מיני קודים של לבוש, וכל מיני חוקי טאקט. ויש אנשים שלא מתחברים לגישה החברתית הזאת, ולא רוצים להיות מושפעים מהחברה.. ולא לקנות מותגים.. ולא להתלבש "יפה".. אלא להיות עצמי.. ואם זה אומר גם לבוא לדייט לא מאופרת כי כזאת היא.. ובנות פה אמרו שיש כאלה.. אז..

שורה תחתונה.. זאת הבחורה. באופן כללי מרגיש לי בדיבור שלך שאתה כן מחפש לשנות אותה..(מחילה)
יתרונות וחסרונות תמ צא בכולן. נסה להתגבר עליהן בעבודה עצמית ובעבודה משותפת..

בהצלחה ..

שאתה משקיע לפני דייט,לפני ראיון עבודה, מעבר לצורה החיצונית, זה מראה גם משהו עלייך, השקעת, התאמצת.

 

לגבי הגישה של "אני מה שאני...", כפי שרשמתי למעלה,

בשביל מציאת חן ראשונית, דעתי היא שצריך להשקיע. אני מה שאני אומר שאני יכול לבוא גם בכפכפים ושורט לפגישה.

 

לגבי הלשנות אותה, לא, אני ממש לא מחפש לשנות אותה. (למרות שיש סיפורים על זוגות ששינו אחד את השני, בין אם זה הגבר, בין אם האישה).

פתחתי את זה בשביל לדעת האם זה נכון לשנות אותה?

האם צריך לנסות ולהמשיך? לוותר ולהמשיך?

 

ברור לי שאין בחורה מושלמת.

צריך כל אחד לדעת על מה הוא מוכן להתפשר ועל מה לא.

 

לי באופן אישי, קשה שבחורה לא משקיעה בעצמה מבחינה חיצונית,

אז כן, כמו שהגיבו פה, בבית שלה היא לא תהיה "מתוקתקת", אבל בשביל ליצור את הכימיה, את המשיכה, את המציאת חן, צריך להדליק את הניצוץ, בשביל זה, אתה צריך לדאוג להשקיע בעצמך

שאני אומר להשקיע, איפור וכו', ממש לא מה שעושה לי את זה לכאן או לכאן.

אבל לפחות בלבוש...

יש אנשים שזה באופי שלהם. אני כתיכונסטית מאד אהבתי את המראה הזרוק- ועד היום כיף לי ללכת עם בגדים כאלו. 

אז אצלי זה קצת השתנה ואני הולכת גם יותר "נורמאלי" אבל לא תמיד..

אבל מי שקיבל אותי- קיבל איתי גם את המראה הזרוק וצריך להסתובב איתי ברחוב גם כשאני לבושה בג'ינס מלפני 7 שנים וטוניקה שקניתי יד 2..

וקיבל איתי גם את הבגדים הצבעוניים שלי (בעלי התחלחל בהתחלה מכמות הצבעים שאני מסוגלת ללבוש על עצמי ביחד )

 

אז נכון שאני כן בוחרת את מה שאני יודעת שהוא יותר אוהב- כי אני יודעת שזה משמח אותו.

אבל אני הולכת גם איך שהוא פחות אוהב. והוא מקבל את זה.

וגם לא את כל הבגדים שלו אני אוהבת, אז מה?

 

אם זה מאד מציק לך ואתה חושב שזה לא ישתנה- אז תחתוך.

אם אתה מאמין שיש לך את היכולת לקבל אותה ככה- אז תעבוד על עצמך ותקבל.

סגנון מסויים של אדם זה המהות שלו.אתה לא יכול לשנות אותה בחורה שבמקום ללבוש מכנסי אלאדין תלך עם חצאיות ג'ינס.יכול להיות שזה לא מרגיש לה שזה היא.זה לא הסגנון שלה.מה שכן,אני מצפה מאדם שלדייט יבוא עם בגדים מכובדים .מזה בגדים מכובדים?בגדים נקיים,לא קרועים,בלי כתמי אקונומיקה או בלויים.אם סגנוןמסויים הוא מכובד או לא זה בהחלט תלוי חברה וסובייקטיבי

יכול להיות ששווה לך כן לנסות להעלות את הנושא. לפעמים זו לא "אמירה אישית" שמתבטאת בלבוש אלא פשוט חוסר מודעות מספיק לחשיבות של הטיפוח.
מכירה מישהי שהייתה די "שלוחית" לפני שפגשה את בחיר לבה והיום היא אחת המטופחות...
אז נכון שלא צריך לבנות על שינוי אחרי החתונה, אבל שווה לנסות דרך צד שלישי לבדוק אם זה סתם חוסר מודעות ולעזור לשפר את המצב..
אם אתה מרגיש שיש בסיס עמוק יותר לקשר וזו כל הבעיה, לדעתי שווה לנסות.

באמת זה עבודה גדולה מאד. אני רואה את התקופה הזו בתור הזדמנות להתחזק המון באמונה וביטחון.

בכל קשר כזה משקיעים כוחות נפש.

 לפעמים יש תקווה מתנפצת,חיתוך חד

ואתה שוב מוצא את עצמך עומד שם,לבד.

 

כשרוצים להסתכל על זה בהסתכלות חיובית

אפשר לראות יש פה תהליך של השתלמות

מניסיון, מכל קשר אפשר ללמוד

מהמידות הטובות,מתהליך הבנייה

לחזק את הרצון,להתחיל לטעום מה זאת אהבה

לחדד לעצמך את התכונות שחשובות לך

ואפילו בדייטים הכי מאכזבים: לגלות שאימון וכימיה בין אנשים-זה ממש לא אוטומט!

האכזבות האלה יקלו עליך לזהות את האחת

בהצלחה

 

לראות את הטוב שהיו בקשרים ובאמת ללמוד מכל אחד על עצמי ועל החיים.

מאמינה באמת שהכל לטובה וכך גם כניסה לקשר ויציאה ממנו..

למרות שהיה לי קשר ארוך..

ואולי טוב שכך?

לא לשאול שאלות, לא לחשוב מה היה קורה אילו, לא להתעסק בעבר?

 

(וברור שזה כואב וזה לוקח הרבה כוחות נפש)

יש כאלה שיכולים פשוט להמשיך הלאה שזה אחלה

(אם אני זוכרת נכון,כתבת לי פעם שאת לא חופרת)

ויש כאלה שנוטים להעמיק ולחשוב,לאסוף תובנות מהדרך

שגם בזה יש יתרון (כל עוד לא מגזימים בנבירה ומתרחקים ממצב של הלקאה עצמית על טעויות וכו)

כל אחד והסגנון שלו

העיקר שמצליחים להמשיך ללכת

 

וברור שמלכתחילה לא הייתי רוצה את זה...

 

אבל אני מאמינה שבשביל להגיע לאיש שלי הייתי חייבת לעבור דברים -

לעבור מסלול כדי להגיע לשלמות שלי.

וזה המסלול שלי... ובלי זה לא הייתי מגיעה למקום שאליו הגעתי.

 

ראייה חיובית שראיתי אצל אישה מקסימה:

היא התחילה לצאת בגיל 18 והתחתנה בגיל 28 - 10 שנים... (!)

והיא אמרה לי: ב"ה שהתחלתי לצאת מוקדם! הייתי צריכה לעבור את כל זה - אז טוב שהתחלתי עם זה מוקדם...

אין לי הסתכלות חיובית יותר מזה שזה רצון ה'.

שקשה לי לפתח קשר עם בחור כי אני מפחדת שבסוף זה לא ילך ואני אשאר עם לב שבור..

כל קצה קצהו של צער או כל תחושה אחרת נלקחו בחשבון

על ידי נורא עלילה.

אין איתנו מי שיכול לרדת לעומק מזימותיו (במובן של מחשבה.

כך אצל הראשונים).

"כל גל וגל שבא עליי נענעתי לו בראשי" (יבמות קכא.).

 

אני לא מאלו שמחטטים בכל דבר שעובר על מנת למצוא

בו בכל זאת את מה שטוב לי. די לי במה שאני מאמין שברמת-

העל הכל לטובה ואני לא אמור בהכרח להבין איך כמה ולמה. וכמדומני

שכרוח הדברים הללו כתב החזו"א בספר אמונה וביטחון. אמנם

אם התובנה עולה מאליה, אדרבה, אני לוקח אותה בשמחה,

אך נזהר שלא לקבוע בה מסמרות ולא לראות בה את חזות הכל.

 

לענ"ד כל הצדדים החיוביים שמעלים כאן מדי פעם שקוראים להסתכל

על צד פלוני או לשים לב לצד אלמוני, הם רק כתרופת הרגעה לנפש

המיוסרת והנבוכה. מוצאים לה נקודת אור שתבליח באפילה.

אך צריכים להיות מאוד זהירים מן היומרה לומר ש"עלינו" על התכנית

האלוקית. 

נכון שאני צריכה להאמין שהכל לטובה ונכון שקטונתי מלהבין חשבונות שמים

ועדיין,אני לא רואה בעיה בלנסות לחפש את הטוב האלוקי שמסתתר מאחורי הדייטים המאכזבים

אפשר לעשות את זה בדיוק כמו שמנסים לראות את הטוב האלוקי גם בתחומים אחרים בחיים

לא עולה לי עכשיו דוגמא אבל אני חושבת שהובנתי

לא שללתי את הנסיון כל עוד הוא נשאר בגדר נסיון.

עם זאת, לא כ"כ התלהבתי מחתירה קדחתנית לתור

אחר איך זה טוב בשבילי. לפעמים זה בא בהברקות

והארות, וזה מספיק לענ"ד.

לפעמים יש תחושה שאונסים את המציאות לחייך אליי, גם

אם היא לא כ"כ מעוניינת. ברובד האלוקי וודאי שזה כך,

אך לא צריך להתעקש לראות את זה גם בעיננו (אמנם,

להתפלל אפשר, וכמו שכתוב: "הראנו ה' חסדך").

אם אדם מרגיל את עצמו באופן קיצוני לדרך הזאת, יתכן

שהוא ימצא את עצמו נבוך במציאות שחורה משחור

שלא יימצא בה אף חלקיק אור אחד.

אמנם אם הוא מרגיל את עצמו לחשיבה על תכנית

כוללת שמגמתה ואפילו מציאותה בהווה היא טוב לכולם,

הוא ילמד לחשוב בצורה קצת מופשטת מעבר למה שרואות

עיניו ומשיגים חושיו בפועל.

לכאורה לא יתכן ש"נדע" באמת מאומה, והרי ההסבר:

 

ידועים דברי הרמב"ם בהל' יסוה"ת שלגבי הקב"ה הכל אחד- 

הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה. נמצא א"כ שהמידע ("הידוע"

בלשון הרמב"ם) הוא חלק בלתי נפרד מהקב"ה, ואיננו נטפל

אליו כבני אדם. ועל דרך זו אמר החכם ר"י אלבו בספר העיקרים:

"אילו ידעתיו - הייתיו".

 

נוסיף עוד נדבך:

 

מכיוון שהשאיפה לאחד את שלושת ה"מרכיבים"

הנ"ל לגבי הבורא נובעת מתוך הכרת אחדותו, שלא יתכן שכלפיו

יתפרדו שלושת היסודות הללו משום שא"כ לא יהיה אחוד באמת,

א"כ כל שכן שלא נוכל לומר במידע עצמו שהוא חלוק לכמה חלקים,

כלומר שניתן להפריד ידיעה מידיעה, שהרי המידע הוא חלק ממנו,

ואם במידע ימצא פירוד וחיבור, נמצא שגם בו עצמו שייכים אותם

מושגים.

 

 

נעבור הלאה:

 

לאור האמור לעיל לכאורה נגזרת המסקנה שלא יתכן שבן אנוש

יבין וישיג וידע השגה אמיתית כלשהי מהמציאות על אמיתתה,

שהרי אותה השגה היא בהכרח חלק מהמידע אותו הקב"ה יודע,

וכבר אמרנו  שאם משיג מקצת המידע בהכרח הוא שמשיג כולו,

ואם משיג כולו נמצא שהוא עצמו הקב"ה. והרי הכשל עומד לפנינו

כחומה בצורה.

 

ואם תרצו אפשר גם להתקדם הלאה:

 

גם התובנה הזאת שלא ניתן להבין כלום בכל זאת מוגדרת 

כ"תובנה". לאור התובנה הזאת עצמה - איך ניתן להבין או לידע

אותה עצמה?

 

וסליחה אם  למישהו,

או שהוא מה אני רוצה ממנו...

מילה ממה שאתה כותב..

:'(

אשתדל בעז"ה להיות יותר ברור.

 

אבל אבל אבל!

עם זאת יצויין שלעיתים אני כותב בכוונה תחילה ובאופן

יזום בסיגנון אזוטרי על מנת לסנן את קהל הקוראים לסיבת

סיבות שונות ומגוונות.

הצלחת לסנן...

אתה מבין את כל העסק הזה שה' וידעתו אחד, ולא יכול להיות בו שום שינוי?

לפי זה הקב"ה לא שמח במצוות שלנו, לא עצוב מהעבירות שלנו, לא רוצה שנעשה מצוות והוא כמו סלע שלא משתנה בכלל.

 

וכתוב שם שהקב"ה "כביכול" רוצה, ו"כביכול" שמח. מה זה "כביכול?

 

אני מזמן התייאשתי להבין את המושג אלוקים בעצמותו, אלוקים הוא משהו לא מובן מעצם היותו דבר שלא היה צריך בריאה.

 

קשה, אך לא תמיד בלתי אפשרי.

 

ולגבי מענך:

 

בעצם מה אמרת?

"שאלת שאלה? בא ואוסיף לך עוד שאלה. כמו שלשאלתי אין תשובה -

כך לשאלתך".

 

ובכן,

בעיקרון אינני נבהל משאלה ללא תשובה, אך לשאלתך הספיציפית

הזאת כנראה שיש תשובה. בעצם לא ממש תשובה. יתכן ששאלתך

או ליתר דיוק - תמיהתך, היא היא התשובה. כלומר, יתכן שאתה די

צודק למרות שלא כ"כ נראה לך. "די צודק" - בבחינה מסויימת.

בהתגלות -לא, אך בעצמות - כן. יש דרגה (אין הכוונה ל'דירוג' ח"ו

באלוקות אלא יותר במובן של 'בחינה'. ואכמ"ל) עליה נאמר: "אם חטאת מה

תפעל בו וכו' ואם צדקת מה תתן לו" (איוב לה). ועליה גם נאמר:

"הלא אח עשו ליעקב" (עובדיה א) - ששם, שניהם שווים לפניו רע כטוב,

וטוב כרע.

 

ועוד בטרם תתקפני על "החילוק" הזה שחילקתי (למרות שאם תדייק

זו לא בדיוק המילה הנכונה), שים לב שאתה צריך להתמודד עם מקראות

מפורשים כאלו ואחרים המצביעים על הנקודה הזאת שהנחת כמושכל

ראשונה שאיננה נכונה.

 

זה בעצם כל הקבלה, אחרת איך יש עשר ספירות.

 

מדברים על התגלות ועל מה שאנחנו רואים שהוא פועל.

בקיצור כל הזמן מדברים על האינטראקציה שלו איתנו ולא עליו בעצמו.

 

אבל זה לא קשור לדבריך. אתה דיברת על עצמותו יתברך, שהוא וידיעתו אחד, וזה מה שניסיתי להעביר - אין לנו שום מושג בעצמותו ית', וקשה לבנות טיעונים לוגיים על דברים שלא מבינים

 

(לא אמרו לך פעם שאתה חופר על?, כי לי אמרו...)

החילוק הזה מופיע כמה פעמים כבר אצל הראשונים.

 

אך שים לב שלא ניסית ללבן סוגיות בעצמותו גופה, אלא ביחסינו

אנו אליה וכלפיה, וחושבני שזה די לגיטימי.

 

 

בנוגע לסוגריים:

 

שאלה טובה שאלת בני. 

קודם כל - "חופר" <> "על" - הילכו שניהם יחדיו?

שנית, אינני זוכר אם אמרו לי בעבר או לא, אך מה שבטוח שעכשיו

אמרו (ואגב, למה התכוונת ב"כי לי אמרו"? זה סובל שתי משמעויות

לפחות).

ברוב זמני אינני כזה, אלא אם כן כאשר נחה עליי הרוח. אבל מה יש? דווקא כיף.

היינו שאמרו לי שאני כזה (כשהייתי צעיר ושיגעתי את כולם, עדיין לא קראו לזה חפירה, וקראו לזה שאני מתפלסף)

התכוונת להגיד שאין בעיה בהארות האלה של התגלות הטוב האלוקי (יותר נכון,מה שאנחנו בשכלנו הפשוט חושבים שזה אולי  קצה קצהו של הטוב האלוקי..)

אך צריך להזהר מחיפושים קדחניים של חיפוש האור במצבי חשיכה כי זה עלול להוביל לייאוש

כך שבמצבים כאלה כבר עדיף להסתפק באמונה הפשוטה שהטוב האלוקי קיים גם כשהוא לגמרי נסתר מאיתנו

במילים אחרות: אם יש הארה-יש!

וכשאין הארה-אוחזים באמונה

 

*במחשבה שניה,מבחינה מסויימת האפשרות השניה יותר גבוהה מהראשונה בגלל שהיא דורשת ממך להסתכל מעבר למה שאתה רואה (מלך האריות,שם שם) ולהאמין במקום שבו שבו השכל נגמר והראות מיטשטשת.

היה לך תיקון כלשהו
ב"ה שזה נגמר בטוב, ועכשיו יש מעכב אחד פחות בדרך לחופה

צריך באמת לחשוב- מה קיבלת, איזה כוחות חדשים גילית בעצמך?
מה הפתיע אותך? משהו שדווקא זרם לך כשחשבת שאין סיכוי?
מה המכנה המשותף בין קשרים שהסתיימו? האם יש דפוס שחוזר על עצמו?

הייתי מציעה לך קודם כל להחליף את המילה "קשר" במילה שידוך... למה? ובכן, קודם כל כדי להיות יותר ממוקד. "קשר" יכול להימשך גם זמן רב, חודשים... לכאורה הכל "כשר" אבל משהו עמוק יכול להיות מפוספס ולחרוץ את גורל ה"קשר"...

 

יש הכרויות שמתחילות נהדר ונכון. מבררים, שומעים דברים טובים, נפגשים, יש "כימיה" ואפילו התלהבות. זה השלב שבו "שידוך" היה פשוט נסגר - היו אומרים לחיים ושוברים צלחת!  (כן, כן, אחרי שלוש או חמש פגישות בלבד. כמובן שלפגישות הללו קדם בירור מעמיק)

אבל "קשר" עלול לחשוב שהוא רק בתחילת הדרך וצריך להמשיך להיבחן מאלף זויות לאורך תקופה.... מוכרחים "לצאת" ולהכיר עוד ועוד ועוד... כך או כך שטות כזו או אחרת יכולה פשוט להפיל אותו.

לאנשים יש מצבי רוח, משפחות לא מושלמות, רגישויות, טראומות... כשהוא לא צולח, כהגדרתך, לא חושבים שזה שטות אלא דבר מהותי ושהוא לא צלח "בצדק". אבל האמת היא, שאין שלמות בעולם. במילים פשוטות, כל אדם שהתלהבת ממנו בהתחלה, לאורך זמן תמצא אצלו גם חסרונות ואפילו מהותיים...

 

בשביל להתחתן לא צריך למצוא אדם חסר חסרונות כי אין כזה. אלא לראות שהדברים העיקריים הם בסדר (יראת שמים, טוב לב) ומרגישים טוב ביחד ויש הערכה הדדית ורצון טוב ומשיכה, וזהו. לקפוץ למים. בכל מקרה יצוצו חסרונות, בכל מקרה תהיה עבודה משותפת, בכל מקרה החיים זה התמודדות.

 

הרבה הכרויות מוצלחות נגמרות בכלום, (ותמיד בגלל סיבות לכאורה מוצדקות) בשעה שאותן הכרויות ממש בתור שידוכים ממוקדים היו נגמרות בחתונה... בשורות טובות והצלחה רבה

 

 

למרות שעדיין יהיה חוסר בהבנה  מדוע ולמה למה דוקא היא  , 

האם לא היתה לקב"ה דרך אחרת להביא אותי להיכן שאני רק באמצעותה  ועוד שאלות ...

בל נשכח שגם הצד השני עבר דרך לא קלה עם שאלות לא פחות משלך בסופה 

בגדול נראה לי שאם תתחיל עם השאלות יהי לך קשה להבין וגם השאלות רק יתחילו להצטבר 

תשובות לכל השאלות סביר להניח שתמצא רק אחרי  120

 

אבל אתה לא צריך תשובות , אתה צריך הבנה ובהירות שמה שלא היה טוב שלא היה ,

ולחכות לטוב שבע"ה יבוא וישאר תמיד , 
בע"ה כשתפגוש את האחת הכל יהיה מאיר ובהיר וכל השאלות יעלמו ברגע עם סייעתא דשמיא .

 

יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו לחוש זאת מהרה עם זיווגו בשמחה !

בעיצומה של הדלקת נרות חנוכה

אבל זה מעניין לדעת את אחוז שכן יוצאים מכאן..

אני יצאתי עם אתיופי..כמה פעמים..לא רואה בזה שיקול לפסילה אך וודאי שצריך לבדוק את המנטליות ולראות אם זה מתאים..

אבל ב"ה יש לי הרבה חברים בני העדה האתיופית.

 

מתה עם חלב עברנו לאינג'רה?

מהשכונה שלנו, התחתנה עם בחור יהודי אתיופי.

פעם הייתי ברכבת הקלה, וראיתי בחורה יהודיה אתיופית נאה וחסודה, ואמרתי לעצמי יש משהו בה בול מתאים לחבר שלי שהוא יהודי אתיופי. לא היה לי אומץ לגשת ולסדר את השידוך. עד היום אני מצטער, כי חבר שלי עוד לא התחתן.

יש לי חבר אחר, שהוא בן 33 יהודי אתיופי, מאוד נחמד וכישרוני. הוא לומד בישיבת הסדר ידועה, והוא מוציא חוברות של דברי תורה. אם מישהו מחברי הפורום, חושב על שידוך בשבילו, אשמח בש"א או מסר.

אני מחפשת ל-2 בנות מנשה מתוקות, 32, ו43(סיבוב שני)

פרטים באישי למי שיש רעיון

הרי שהם התנצרו........צאצאי פלשמורה .....
.הכרתי עולה חדשה שאני מאוד מחבב, אבל כששאלתי את חבריי האתיופים (הם וותיקים-ביתא ישראל), אפילו הם לא כאלה מחבבים אותם בלשון המעטה(!!!) ונמנעים מלהינשא להם......
מה עושים???

תבדוק ותברר ספציפית

תברר אצל הבחורה על המוצא של משפחתה ולא לשאול אחרים!!!!
ואגב לא כל מי שעלה לפני 15 וכו שנה התנצר וכל מיני סיפורים למינהם.. פשוט לא כולם זכו לעלות לארץ באותו זמן ..

גם אם המשפחה שלו לפני מאה שנה התנצרה (פלשמורה.. שאגב, זה ממש כינוי גנאי, ראוי להגיד זרע ביתא ישראל,. )
זה דומה ליהודים האנוסים בספרד.
הרב מרדכי אליהו זצל אמר שיש חשיבות גדולה לקרב אותם ולהחזיר אותם לחיק היהדות..
כי הם צאצאים של יהודים, והם שמרו על הקהילתיות שלהם, הקהילה הנוצרית לא קיבלה אותם.

נכון שיש מתחים בין "ביתא ישראל" ל"פלאשמורה" אבל תשאיר את זה להם.. 

 

זה כמו שיש מתחים בין חסידויות וזה לא אומר שחסידות אחת טובה יותר מחברתה

 

אני מתנדבת עם עולים שעלו בשנה האחרונה, הידע שלהם ביהדות די גדול וגם באתיופיה הם חגגו חגים וכו'.. 

 

ברגע שהם עוברים גיור גם פה אין לך מה לחשוש בכלל.. 

ואגב.. למיטב ידיעתי.. הידע שלהם גדול כי הם באו כמו מ"מחנות מעבר" באתיופיה.. שהיו שם שליחים של הסוכנות.
לא את כל החגים הם מכירים.
יש מצאצאי ביתא ישראל שאפילו את הסיגד, החג של האתיופים, הם לא מכירים.

באמת צריך לזכור שהרב מרדכי אליהו אמר שחשוב לקרב אותם ולהחזיר אותם ליהדות.

ושכולם עוברים פה גיור.
(נכון שקעקועי הצלבים נשארים על הפנים.. אבל זה לא מעיד על הלב.. )

צריך לקרב אותם ולהאיר להם פנים! תחשבו שהם צאצאים של דן! קולטים את זה??

ובקשר לשידוך- תבדוק פערי מנטליות מילא.. כי הם ודאי יהודים..

של הרב יוסף הדנה, הרב ראשי לעת האתיופים בארץ, והוא מהעדה בעצמו. הוא בירך אותי לזיווג הגון, במתיקות ובאריכות. איזה כייף!!!

ופה זה לא היה שיגרתי. הרב ממש התרגש!!!