פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1296)

אמש נפגשתי, ולפני שעתיים שוחחתי

עם ראש ישיבת פרשבורג בי-ם,

הנכד של הנכד של הנכד שלו

(ואם זה בדרשותיו - אז כנראה ראיתי את זה לפני כ-5 או 6 שנים),

ובכל אופן, לך אני יכול לומר:

עניין נר, עי' בגיטין (נח.) שתי פתילות בנר אחד ע"ש שנדרש על הקשר בין איש לאשתו,

וידוע מדרש דעל פתחינו כל מגדים וכו' שנדרש על חנוכה, ומנגד גמ' דעירובין (כא: ) בדרשה

על אותו פסוק - שאוגדות וכו', וצרף לזה את דברי החת"ס בחידושיו לשבת (כא: ) בטעמא

שהנשים לא נהגו להדליק. והכל עולה ככפתור ופרח. וקיצרתי מאוד.

כתב שדברי האמרי פנחס, שאור הנרות הוא בחינת האור הגנוז,

נמצאו כבר בדברי הקדמונים - בעל הרוקח והמהר"ל מפראג, וכיוון

שהאור הגנוז שימש ל"ו שעות, לכן גם אנו מדליקים ל"ו נרות בכל ימי החנוכה.

ונראה להסביר מה עניין אור הגנוז לחנוכה, שעניין האור הגנוז הוא כעין

ערוץ שמקשר אותנו ל"קדם העולם". העולם עצמו יצר מימדים של הגבלה:

זמן, מקום וכו'. אך הקב"ה השאיר פתח וצינור למימד שבו אין הגבלות,

כמו שהיה טרם בריאת העולם. ולכן אמרו ש"אדם היה צופה באור הגנוז

מסוף העולם ועוד סופו", שכולל בעצם דילוג על שני האלמנטים המגבילים

ביותר בעוה"ז - הזמן והמקום.

וגם בחנוכה, מלבד מה שהנס עצמו ממהותו מצביע על מה שמעבר לטבע,

עוד יש בו קשר אמיץ לאור הגנוז, שהנס התבטא דווקא ע"י גורם הזמן - 

במקום יום אחד שמונה ימים, לרמוז על הבחינה שלמעלה מהזמן שהיא

אור הגנוז כנ"ל. וגם המספר שמונה עצמו, כידוע, עליון מהטבע.

הכל או של גני ילדים או בהברה חסידית שאני לא מבין את המילים..!! 

ושלוש חתונות- שבוע אחרי שבוע- של שלוש חברות טובות.

איך עוברים את זה בלי לקנא? בלי להיכנס לדכדוך?

איך מצליחים לשמוח באמת בשבילם?

[אל תשאלו אותי איך. זה פשוט קורה לי ב"ה ]

אבל אני הכי מבסוט בשבילו!!...ברצינות..

למרות שיש משו מבאס בזה..במיוחד ששני החברים הטובים(ממש)נשואים כבר שנה..!

ועוד אחת התארסה.

ועוד אחת תכף מתארסת.

לא מקנאה, ח"ו.

אלא קשה הפרידה.

אבל יום יבוא בעז"ה בקרוב ואנחנו ניפרד מהחברים הטובים שנשארו רווקים

ללמוד להנות מזה..זה בערך מה שאני עושה..!!!

חלקן, אגב  

זה דירה או וילה???

סתם מסקרן אותי עכשיו כמה בחדר היו

בנות שרות אומללות

ניצחתי באומללות ?

פעם ראשונה

פעם שניה

פעם שלישית..

לא.

לא

ניצחון מוחץ ל.......

לי!!!

תודה... תודה...

מאיפה אתה מביא תסמיילים השווים שלך??

ומגניב.. סופסוף אתה קריא...חחח

אני דווקא ממש לא שמן. שאלי את מי שמכיר.

ואני כ"כ שמח שסוף סוף אני קריא (*).

(*) נראה לי שהכוונה הייתה ל"מובן". אבל מה זה משנה.

(C) זכויות היוצרים שמורות ב/ל מערכת.

ואח"כ עוד מעז לקחת לעצמו את הזכייה

ווייייייייי...

נראה לי שרוח הימים ממש משפיעה ועושה את שלה...

לא, גבירתי. עם כל רצון הטוב, אלו לא סופגניות. אלו סמיילים.

חשבתי שתבינו לבד

אם אני אסביר זה כבר לא יהיה מצחיק

א. אופציית השום נדחתה על הסף. לא אכיל.

ב. שמן - למיטב ידיעתי שמן יותר אוכל (מלרע) מאשר אכיל.

לכן לא הייתה לי ברירה אלא.

השמן אוכל והשם שלך אכיל (לפחות החצי הראשון שלו..)

מה לא אכיל בשום?? זה הדבר הכי שימושי בארץ

|רצה להכין מרק בצל עם שום|

עייני שָם.

נה נה בננה

בתוקף!!!

זו הפקעה גסה של זכויות יוצרים!

אותך לבית הדין הבין לאומי בהאג.

רק לא לבית הדין הבין לאומי בהאג !!!!!!!!!!

אני מרגישה כבר לא נעים עם הניצלוש הארוך.

סליחה ויטמין!

בדיוק רציתי לקנות סופגניה במילוי בקשופ

<צ>

אם כבר, כמו שלימדה אותנו הרבנית בגן שרה:

"יודעים אתם לכבוד מי,

יודעים אתם לכבוד מה,

לכבוד החנוכה!".

ובלי כל קשר - היא נסגרה כבר מזמן. יש מנצח.

אהבתי בעיקר את הקטע הזה

לא אתונות חיפשתי, לא מלוכה.
ביקשתי רק אותך.
דודי,
הנך לי ואני לך.
מדוע עזבת גנך?
האשמע קולך?

מה השאלה כמה אנחנו מרכלים או משתפים חברים בקשרים קיימים או בקשרים שהיו ונגמרו ?

קיימים רק חברים ממש קרובים .

שהיו בעיקר דברים מצחיקים ...

גם שאני צריך להתייעץ עם חבר/רב על מישהי

אני משתדל לשנות או להסתיר פרטים שלא רלוונטים כדי שלא ידעו מי זאת 

ועכשיו גם ריכלתי על עצמי

א. לרכל, זה לא דברים רעים!

ב. בדכ מי שאת מספרת להן/ם זה אנשים שלא מכירים את הנפשות הפועלות...

לנכדה שלו  

ויוצא שבעיקר בדייטים פחות טובים אני מספרת יותר.

מספרת לחברות בעיקר על הפדיחות והקטעים ההזויים

לק"י

אני חייבת לשתף בהרבה דברים, ובטח בנושא כזה..זה עוזר לי בדר"כ.

גם עכשיו אני מספרת דברים, אבל נראה לי שפחות.

לא ברור שאנחנו צוחקים?

טוב, נו |מקפל את הזנב ומקבל בהבנה את העונש|

את יכולה לבקש מיעל ובהינף שרביט כל הניצלוש יעלם.

לק"י

רות סוף!

פאי לחלק ל2 רדיאנים...

רק את אחותי..

אלא אם כן עולה לי בדיוק משהו לראש.

וגם אז תלוי עם מי אני נמצאת.

לא אוהבת לחפור בזה יותר מדי..

לק"י

ממש חבר טוב אתה <צ>

אבל לפעמים אתה מרגיש את זה כל כך חזק ולרגש קשה להכיל את הכלל הזה שהכל מסתדר בסוף קורה לי הרבה. וסה"כ אני בנאדם חיובי...

אבל תזכרי שזה שעוד לא פגשת אותו כרגע זה הכי טוב בשבילך, ה' רוצה את זה.

בקרוב בע"ה!

ותמיד לחייך -אין לדעת את מי תפגשי ;)

מסכימה?

מזדהה איתך אחות יקרה!!!

בעזרת ה' הרבה שמחה בקרוב לכל מי שצריך!!!

לצעוק לך:

הוווווווא כאאאאאאאאאאאאן !!

רק חכי רגע..

מכירה את התחושה של הרצון להעניק..

איתך

מבינה את התחושה.

כדאי לחפש לעשות משהו ש*ימלא אותך מבפנים*, ש*יתן סיפוק*.

ולאו דווקא התנדבות עם ילדים או חולים.

כל סוג של התנדבות שתרגישי ממנה סיפוק ונתינה לאחר.

קודם כל,לבכות באוטובוס זה אחלה! תרגישי בנוח,

גמאני עושה את זה לפעמים 

חוץ מזה,את במצב טוב,יש בך אהבה ויש בך רצון לתת.

זה ממש לא מובן מאליו!! יש הרבה לצערנו שמתחתנים ממניעים אגואיסטיים נטו

ואפשר לומר שקשה להחזיק זוגיות (קל וחומר שמשפחה) בצורה כזאת

ואצלך יש כאלה כוחות ורצונות טובים

זה מצב שהוא מובן ונורמלי.אנחנו בנ"א,קיים בנו רצון לאהוב,לתת,לתמוך.וכל התכונות הטובות שב"ה קיימות בנו.
אני מאמינה שקיים בך הרצון לאהוב ולהיות נאהבת,כי זו הרגשה נפלאה,ובעז"ה עם אמונה שלמה ותפילה זה יתגשם.ותזכי להרגיש אהבה אמיתית,טהורה.

אל יאוש!

אמן,תודה רבה לכם על התגובות המעודדות!

בעזרת ה' שכולכם תזכו מהרה!

חוסר אונים וזאת גם יכולה להיות תקווה מתוקה

כשמתחזקים באמונה (מדברת גם על עצמי)-קולטים שזה- רק עניין של זמן

הקב"ה מחליט מתי, עם מי ואיך הזיווג של כל אדם מגיע. 

גם לי היו - ועדיין יש - הרבה אכזבות, בעיות, עיכובים וכו' והכי הכי קל ליפול לייאוש ולעצב, אבל אני מאמין בעז"ה שהיא תגיע בעיתו ובזמנו...

בעזרת השם, עם הרבה תפילות, זה יקרה.

ובעז"ה זה יהיה כ"כ כ"כ מקסים, ויכניס כ"כ הרבה אושר לחייך.

עצה קטנה- דבר שלענ"ד עוזר: קבלי על עצמך דברים טובים לעשות לאחר שזה יקרה.

למשל- לעשות כמה שיותר כדי לשדך חברות או אנשים שסביבך, לחנך את הילדים ללימוד תורה ושמירת הלכה ללא פשרות וכו, (לכאורה חלק מהדברים הם מובנים מאליהם שכך תרצי לנהוג, אבל אם תגידי מפורשות לעצמך ולה' בתפילה, שבלי נדר כך תפעלי לאחר שתפגשי את המיועד- אני מאמינה שזה נותן כוח אחר לתפילה ויכול לזרז את הישועה... זכרי שתפילה על רוחניות איננה חוזר ריקם ולכן חברי את תפילתך למציאת זיווג לתפילה רוחנית, אחרי הכל, המטרה הראשונה שלנו בלהתחתן צריכה להיות קודם רוחנית).

בהצלחה רבה

תודה רבה!תבורכי

יש לי חבר כזה שמספר ספור במשך שעות

אני משמן לא עוקב

ואם הוא מספר על דייטים זה ממש סיפור בהמשכים

ההמשך יבוא...

לפעמים הבחור מדבר ומדבר ומד..

ואני בינתיים הספקתי לחשוב מה התכניות שלי למחר, ומה אכין לאכול מחר, ו..

ואז הוא שואל: "ומה את חושבת?"

פה נשברתי.

בדר"כ עם כאלה שנוטים לספר סיפורים ארוכים

משום מה זה קורה בעיקר עם סיפורי צבא,יש בהם משהו מרדים כזה

אבל ב"ה לא קרה לי לאחרונה,כנראה שהשתפרתי (או שמחיר הטיסות עלה) 

סיפורי צבא זה באמת דבר שלא נגמר

והכי מביך שמרוב בורות בענייני צבא,

אף פעם לא קלטתי את הפואנטה של הסיפור (אם בכלל הייתה כזאת..)

כך שלא ידעתי מתי מגיע הקטע שאמורים לצחוק\להתלהב

כדי לצאת מהספק,ישבתי לאורך כל הסיפור עם חיוך דבילי שכזה

בהחלט בעיקר סיפורי צבא! המדהים שכל פעם מחדש שכחתי את כל השטיויות שהסבירו לי ויכלתי להפגין בורות מוחלטת ולתת לבחור להיות גבר ולהסביר לי מה זה כל ר"ת שיש...

(אני טוענת שהתאהבתי בבעלי בעיקר כי הוא היחיד שלא סיפר לי סיפורי צבא!...)

אין מצב שאני אתן למישהו לנאום לי נאומים שלמים בלי לקטוע אותו, לשאול שאלות, הבהרות, להעיר בדיחה... (לא כל שניה כמובן , אני יודעת להקשיב, אבל זה המשמעות של דייט- לנהל תקשורת בין 2 צדדים- לא אוסף נאומים מייגעים וחסרי משמעות  .)

מעדיפים להישאר בארץ הקודש ולשמור את הכסף להוצאות החתונה..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t594729#6606709

ה-לא זה הציניות של הפיצול

ככה חשבתי

ואפשר לסמוך עליו בד"כ

זה שהוא ספרדי.. 

ככה זה הולך היום?

זה גם מנטליות שונה.

ומודה ומתוודה שגם אני לא תמיד עומד בזה.

לנו את הלב..

לילה טוב..! 

אם נעמיק קצת (או נחפור) למה צריך לקחת כדי לתת משהו טוב יותר?

בס"ד

תאר לך שאתה בקשר עם מישהי וחשבת שזה באמת ילך, ואז היא חותכת.

עכשיו ברור למה צריך לקחת?

כמה בלבולים עד שהוא תופס ש.

מכיר את השיר?

שמקבלים קודם, מכשיר את הלב למה שאח"כ.

ולפעמים להבנת הערך של מה שאח"כ.

ולפעמים אנחנו לא יודעים..

לק"י

מודה על הרצון הטוב, אבל מודיעה שאני מסתדרת לבד..

(על מנת שלא יחשוד) לומר לו שלא כ"כ מסתדר לך

עכשיו, או באופן ישיר שאת תפוסה.

שנראה שבמקרה כזה, על מנת שלא לפגוע באדם,

מותר לשנות, שדומה למה שאמרו חז"ל (יבמות ד' סג.)

שמותר לשנות מפני השלום (וגם זה נחשב "לשעבר",

ועונה על ההסתייגות שכתב ריה"ח בספר חסידים),

וכן מוכח בסנהדרין (ד' יא.) יעויין שם ששמואל הקטן 

שיקר על מנת להציל את חבירו מבושה. ויש עוד מה להרחיב

בזה, אך די בזה.

שאתם רוצים לנהל את זה לבד ואתם רוצים את המקום שלכם.

זה ממש הגיוני!!זו מערכת יחסים שלכם ולא של אף אחד אחר.

וסתם נקודה-לדעתי הרבה פעמים עדיף לא לשלוח שליחים אלה לדבר בצורה עדינה עם המדוייט\ת.

חסר כבוד לזולת בעיני,
שוכח- קורה לכל אחד, ואפשר להזכיר

מנסים לשדך גם אם זה עם פשלות.. כשזה המיועד או המיועדת- זה שווה גם אם השדכן גרם אי נעימות

מחזירה תשובה אחרי פוול זמן

שוכחת להעביר לו מסר חשוב 

מתקשרת אליהם ב-12 וחצי בלילה וכו <צ>

ועכשיו ברצינות: צריך להעריך את השדכנים שעושים עבודת קודש

לסלוח להם על הפשלות הקטנות

אבל כשזה מגיע לרמה של העברת מסרים שגויים-לא נעים בכלל

שובבה שכמותך..

בדיבור? בשפת גוף? בהתנהגות?

יכול להיות שאת באמת עוד לא כ"כ בקטע של להתחתן

או שאת משדרת איזה משהו חסר בטחון

תחשבי על זה....

בהפגנת הרצון להתחתן. זה נתפס כחולשה שמקורה

בתסכול וחוסר שביעות רצון מהמצב הקיים. בד"כ אדם

לא אוהב להראות עצוב ומדוכדך.

את כנראה קרועה בין התחושות הפנימיות שלך לבין 

התחושות שהחברה יותר אוהבת לשמוע ולראות. 

מה את משדרת בהתנהגויות מסויימות,
לפעמים זה סתם צירוף מקרים
ואם זה חוזר אפשר לנסות- או עם יועץ או ע"י בירור אצל השדכנים מה הפריע ולראות האם יש אמת

להתעצם עם רגשות חיוביים שאת נהדרת, ה' אוהב אותך והכי טוב עומד לקרות. חשוב טוב יהיה טוב

חברתי- רווקי.

אבל,

נראלי שלאפחד מכאן אין רצון שלא לעבור לפורום התחתון.

ההווי נוצר כתוצאה מהשייכות של כל אחד לחיסרון.

 /

מישהו כן? 

איזה כיף פה בפורום- רק בשביל זה שווה להיות רווק

 (אני לא אומרת שהפורום לא כיף -להפך)

וחוץ מזה יש פה גם נשואים- שגם נהנים מהאווירה כנראה.

אז ...אני לא חושבת  שאנחנו חוסמים את  עצמנו לנישואין בשביל להישאר בפורום.

משרשרת,יותר נכון

באופן מודע,ברור שאי אפשר בכלל להשוות בין הווי בפורום לחיים שלמים של משפחתיות.

אף אחד לא אומר לעצמו: וואלה,עם כזה פורום מקסים,למה לי להתחתן? ממש לא!

אולי יכולה להיות לזה השפעה בלתי מודעת,מרגישים בנוח להישאר במשבצת הזאת,הלחץ יורד

משקיעים את הזמן והאנרגיות בהתכתבות בפורום (התכוונתי פה למכורים שבינינו) במקום להתמקד בחיפושים עצמם

שהשאלה שלי לא הייתה נועזת עד כדי כך

במילא כולנ"ו פה באותה דעה

ומי שלא בדעה הזאת-פשוט לא פה

שיכול עיצורים.

עיניים שחצי נעצמות ב-11 בלילה

ואותיות קופצות באוויר

השאלה שלך מגיעה מזווית ראיה בעייתית בעיניי.

כאילו המטרה היחידה והחשובה ביותר היא להקים בית בישראל כמה שיותר מהר.

ואם הפורום (או כל דבר אחר) סוטה מעט מהדרך להגשמת החזון בלבן הרי שאין לו זכות קיום.

הווי של רווקות זה אחלה, להיות רווק זה כיף. (וגם להיות נשוי)

בכל תקופה בחיים צריך לקחת את הדברים הטובים.

מי שלא מבין את הקטע הזה, יכול למצוא את עצמו די מהר נשוי עם חסכים שקשה להשלים אח"כ

איך אמרו גדולים וחכמים ממני "החיים זה לא בעייה, וחתונה זה לא פיתרון" 

אם החיים שלך מאוזנים, אין סיבה לרדוף כל היום אחרי חתן.

תעשי מה שאת טובה בו ומביא לך הרגשה טובה ושמחה.

וגם החתונה תגיע.

לעשות לעצמי רגשות אשמה כדי שלא יהיה לי נוח ברווקות וארצה להתחתן - נשמע לי מוגזם.

הצורך בחתונה מגיע בתזמון אישי לכל אחד. אם את נלחצת זה רק ירחיק ממך את האושר.

ותרשי לי להכליל ולהגיד שמי שמתחתן בגיל צעיר (כמו שהמלצת) (וצעיר זו הגדרה ששונה בין אנשים)

לא תמיד יותר מאושר. לפעמים החסכים והלחצים מאד משפיעים

תקראי קצת בנשואים טריים ותוכלי לראות דוגמאות בלי סוף

אז את בצד הנכון

אל תחשבו,הכינוי שלי מטעה-כבר עברתי מזמן את גיל 7

זה בסדר,אני לא לחוצה. אחותי החיינוקית הרבה יותר בלחי"ת ממני

ואני בכלל התכוונתי לאיזון אחר,איזון שבין השמחה מהמצב הקיים ביחד עם הרצון להתחתן

וכן ממריץ אותי לפגוש את האחד אבל זה שונה מאדם לאדם.

אני מכירה אנשים שזה גורם להם בלחיות ולחץ מיותרים לחלוטין..

כמה שפחות לדבר בין הפגישות הראשונות.. שיגיע באופן טבעי.

אבל רק אם הצדדים יודעים שלא לחיות בדמיונות ולהיות עם רגליים על הקרקע

זה פותח כזה יותר..

שיחה ארוכה.. פשוט מעבר ל"מה נשמע? מתי נפגשים?"

קצת הכרות מעבר לשם וגיל ואיפה נפגשים..

ובדייט עצמו כבר מכירים יחסית, יודעים עם מי מדברים, כיף לדבר..

[וסמסים זה גם נחמד.. סתם, התעניינות...]

מנסיון העבר אני יכול לערוך את הרשימה הבאה. היא כתובה

בצורה של נקודות קצרות, וכמובן שיש מה להרחיב בכל נקודה:

יתרונות:

- שבירת הקרח. מוריד לחץ בפגישה הראשונה.

- היכירות בסיסית שעשוייה להועיל לפגישה עצמה ולזרימה בה. לא זרים לגמרי אחד לשני.

- התקשורת היא הערוץ המרכזי של בני הזוג (אם כי לא היחידי). כאן יכולה להיות

  בחינה של הערוץ הזה נטו כאשר שאר הגורמים מנוטרלים.

- לרושם הראשוני יש משמעות כמעט מכרעת בקשרים של בני האדם. באופן זה הרושם

   הראשוני נוצר שלא בסביבה לחוצה כמו בפגישה ראשונה, כך שייתכן שיהיה יותר קרוב

   לאמת.

חסרונות:

- תקוות ודמיונות שווא - חיוביות ושליליות. והרושם הראשוני שהזכרנו יכול לשמש כחרב פיפיות.

- יצירה של מחויבות מסויימת שעלולה לגרום לחוסר נעימות או חוסר אובייקטיביות בהחלטות הבאות

  לכאן או לכאן.

- חיסול כל נושאי השיחה לפגישה הראשונה שבלאו הכי מייצרת מטבעה מצבי שתיקה מביכים.

יש לציין שלמרות היתרון (אולי) הכמותי של היתרונות על פני החסרונות, יש לבחון כל נקודה

לפי המשקל הסגולי שלה. ודומה אני שאין כל הנפשות שוות.

שאומרים לאשה: "שתיקותיך יפה מדיבוריך" (כמו בגיטין דף מו: ),

אך עדיף שזה לא יהיה כך...

לפעמים השתיקה יכולה להיות עוצמתית ומקשרת במידה רבה מאד מהרבה מילים

אני חושבת שזה מתחלק ל2..

עד מתי שמחליטים שרוצים להפגש- אפשר לענ"ד להרבות בשיחות, התכתבויות וכו' (כמובן כשהמטרה היא שבסוף תפגשו..)

מהרגע שהחלטתם להפגש- אין מה להרבות בשיחה ובהתכתבות ועדיף לחכות לפגישה.. גם כדי לא לפתח מדי ציפיות, גם כי זה שטח "ריק" עם מורכוביותיו הוא..

את מדברת על מקרה שבו כבר החלטתם או ממש חשבתם על לצאת, ואז אתם מתכתבים/מדברים הרבה בפלאפון לפני הדייט הראשון? או על כל מקרה שבו את מכירה מישהו ומתכתבת איתו מסיבות כאלו ואחרות וזה מתפתח להתכתבות ארוכה מסיבותיה היא, אבל בהתחלה לאו דווקא חושבים על לצאת, וזה מגיע רק לאחר זמן, המחשבה על לצאת - על זה את מדברת?

בנוגע למצב הרראשון - אכן אני מאמין שלאחר שהחלטתם להיפגש ולצאת, כדאי לעשות את זה כמה שיותר מהר ובלי יותר מידי לדבר לפני, וגם בין לבין] לשמור על דיסטנס מסויים.

רק שבנוגע למקרה השני - כמו שכולנו יודעים ישנם זוגות פורום ולא כל זוג פורום מתחיל בהכרח מלכתחילה לדבר במחשבה של לצאת אלא לפעמים זה משהו שמתפתח והם מתחילים לדבר בגלל דברים אחרים, ובזמן הראשון בכלל לא חושבים על הקטע של לצאת, וזה מגיע רק בהמשך שפתאום הם מכירים אחד את השני טוב יותר... (מכיר מקרים כאלו) - ואז עולה הרעיון לצאת... - זה דבר טבעי שקורה, כאשר מישהו מוכן לדבר עם בן המין השני כשאין מראש הגדרה שזה לצורך בדיקה.... קשה להלחם בזה...

מניסיון אישי,זה סתם מפתח אשליות וציפיות מיותרות

במיוחד בדור האסמסים, כל כך קל לנסח הודעה נלהבת שיוצרת רגש מלאכותי

בכמה לחיצות מקש אפשר להריץ תהליכים שלמים שאמורים לקחת כמה ימים (לפחות!)

באסמסים מעיזים לכתוב דברים שלא בהכרח הייתם אומרים במציאות

וכך נוצר פער ענק בין הקשר הוירטואלי לקשר האמיתי

אני התכוונתי יותר לקטע של ריבוי אסמסים לפני הפגישה הראשונה.

לגבי תחילת הקשר,לפעמים ההתכתבות יכולה להועיל,כשמצליחים להשתמש בה בתבונה (כמוך).

בכל מקרה,כדאי לחשוב פעמיים לפני שהאצבעות מתחילות לרוץ

כמאמר השיר: "אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה"

כי כל הקשרים שלי עד עכשיו עוד לא הובילו לחתונה

כך שמנקודת המבט שלי,כל האסמסים היו מבוזבזים (עובדה שמחקתי אותם אח"כ מהפלא')

וחלק מהם אפילו פיתחו אשליות וציפיות מיותרות

את יודעת מה? יש משפט ששמעתי פעם: באהבה ובמלחמה אין כללים

*לנו כדתיים ב"ה יש כללי צניעות אבל מעבר לכך,אין חוקים גורפים.תמיד יש סיפורים הזויים ויוצאי דופן על קשרים שהצליחו להתפתח,כנגד כל הסיכויים. (לא,לא התכוונתי להגיד פה שאת יוצאת דופן)

כשאני חושבת על זה,אם אמשיך בגישה שלי

אז יום אחד גם אפסיק לצאת לדייטים.אחרי הכל,כל הדייטים שלי עד עכשיו לא הובילו לחתונה,רק פיתחו אצלי תקוות שווא ומתוך כל הקשרים שלי רק אחד יוביל בעז"ה לחתונה,אז מה הסיכוי בכלל  שיצא מזה משהו?

הייתי לא מזמן בשיחה שהעביר הרב יאיר בן שטרית לשדכנים של ארגון "קשר".

אחד הנושאים המרכזיים שהוא דיבר (וקונן עליהם) הוא העניין של עד כמה המראה החיצוני תופס מקום ענק בלי פורופורציה למציאות,בעיקר בתחילת הקשר.

אחת ההצעות שהוא הציע שם בשיחה כדי לעמעמם במשהו את העניין ולתת מקום בהתחלה לאישיות אח"כ למראה, הוא לדבר שיחה ראשונה ארוכה,אפילו מאד ארוכה, וככה להתחיל להכיר את הפנים לפני החוץ...

צריך לעצום עיניים.. להקשיב למנגינה בלי לראות כלום.

למרות שאני חייב להודות שלעתים יעיל יותר השימוש בסכין מטבח,

לעתים במכונת תספורת, ולעתים בקוצץ ציפורניים.

זה שמספריים עשויות לעתים להיות פחות יעילות מחלופותיהן,

ואפילו להיות מסוכנות כשלא יודעים איך להשתמש או שלא נזהרים -

כל הנ"ל, לא גורם לי להתנגד למספריים.

לפחות לא בצורה כוללנית וגורפת.

לרגע חשבתי ששירשרת את זה לפה בטעות,

כבר באתי להפנות אותך לפורום תסרוקות לבייניש"ים עד שקלטתי שזה רק משל

מסכימה לגמרי,אפשר להשתמש באסמסים בצורה נבונה. מה זה צורה נבונה? כל אחד יכול להגדיר לפי הדעה\ניסיון שלו

בשביל לקצוץ צפורניים

אפילו אם לפעמים אין ברירה 

זה לא הופך את השימוש לבטוח או יעיל

(אישית אני די בעד שימוש בסכין למטרה שצויינה לעיל)

את צודקת, אני גם חשבתי על זה, עשוי להיות מועיל מאוד. 

הדי מטומטמים על מה לקנות ואיפה... או יותר נכון "למה קנית??,"..... הלוואי ואזכה!!

את ההרגשה שתמיד, אבל תמיד חייבים  ממש ממש ברמה קיומית לעשות משהו... (דויינגנ ולא בייניג)

הדבר השלישי, שלפעמים בחלק מהדברים ההורים בוחרים לראות את הרע לפני הטוב...

הלוואי ואזכה!!!

כי ההורים שלי הם בערך האנשים הכי מושלמים שאני מכירה.. ואם אצליח לתקן את זה... אז .. ואווו!!

את המריבות לאוזני הילדים. הלוואי. את האשכנזיות הרגשית. הלוואי! את הנטייה להאשים. שלא נדע

ברור שגם את השאר אשאיר מאחור..

אבל השני זה כלל חשוב +.. 

[ואת הרכב אני לא אקח בגלל שאין לי רישיון אולי את הבימבה...]

=רמה דתית בין האחים במשפחה..

אולי חתיכות מהמנטליות האמריקאית שלא מספיק זורמת עם טיולים בטבע

לא רוצה מוזיאונים, לא רוצה הפנינג,רוצה טיול אמיתי!!

|רוקעת ברגליים כמו ילדה בת שנתיים| 

הלחץ והפחד מהמסגרת הלימודית- רוחני.

חפצים ממש? קשה.. מה שלא רוצים זורקים כבר עכשיו, ממ... אין.

צריך עבודה רצינית של כמה שנים...אם לא כל החיים.

רוב הדברים טבועים בנו עמוק. כ"כ עמוק שלפעמים אנחנו לא מודעים לביטוי במציאות של מה שאנחנו כ"כ לא רוצים.

בהצלחה...

מה את מערבת את האחות?

אם מישהו היה מוסר פרט הכי קטן לאחיות שלי על דייטים שלי- במיוחד אם הם בתחילתם, וואי מה הייתי עושה לו....

(גם לחברות\אמא\אבא\כל מי שלא אני עירבתי מרצוני החופשי)

היא לא גילתה כאן שום מידע סודי,

רק סיפרה את מה ששמעה במקרה באוטובוס.

את יכולה להקביל את זה למקרה שמישהו ראה אותך ברחוב בדייט וסיפר לאחותך.

מה רע בזה?

הם עסק שהמשפחה חלק ממנו (תראי איך החברה ישר סיפרה לאחותה על התקרית המצחיקה!)

וחוץ מזה, זה לא לערב" מבחינתי. לא ראוה בזה פסול.

תמונה מהממת שהכנתי פעם,

זוגיות משותפת ובריאה בעיניי

ערך של חיי תורה.

2. שירים בשולחן שבת

3. את האקווריום שבסלון (אבל מי יתן לי..)

שכחת יום אחד להאכיל אותם - והופס, הם כבר ז"ל... 

זה קצת מבאס כזה... 

בעל להאשים

את האהבה בין אבא לאמא ובין אמא לאבא. את הכבוד בינהם.. את הקשר בינהם, בכללי.

מקווה שגם לי יהיה כזה ^_^

|חושב על עצמו מעביר גיטרות ומגירות בשלימותן... קופסאות מלאות במליון דפים לא ממויינים וחפצים מעורבבים...|

זורקים הכל באמצע הסלון ומתיישבים לנבור ביחד בערמות.

תתחילו משא ומתן  של מה לזרוק ומה לשמור- אני אזרוק את מחברת תורה מכיתה א-ג בתנאי שהוא יזרוק את הסווטשרים הישנים מגיל 15-17 

אין לי משהו ספציפי.. הכל.. הצורת חיים בבית העכשוי שלי, בנויה ממכלול גדול שאותו הייתי רוצה לקחת..

החמימות שיש בבית שלנו,ההכנסת אורחים,התמיכה האינסופית.
זה לא משהו מהבית החפץ,אלא בשירות לאומי הייתי עם קשישות,וקשישה הביאה לי מין תמונה שכתוב שם את התפילה של הדלקת נרות שבת-והיא אמרה.כשבעז"ה תתחתני שיהיה לך לבית,מיותר לציין כמה התרגשתי

גם בשבילך, כדאי לשרשר נכון - זה מבלבל אנשים וגם את פותח/ת השרשור, כשמשרשרים לא נכון...

אולי זה טעות חד פעמית, אבל בכל מקרה - כשאת רוצה להגיב לפותח השרשור, את פותחת את ההודעה הראשונה ועושה עליה תגובה... כשאת רוצה להגיב להודעה מסוימת בתוך השרשור, את צריכה לפתוח את אותה הודעה, ואז לעשות תגובה לה... (אני כותב לך את כל זה כי אני יודע שאת די חדשה באתר אז אולי את לא בקיאה בזה...וסליחה מראש אם אאני סתם טועה ואת מעולה בלשרשר נכון וזאת רק הייתה טעות חד פעמית )

תודה על התיקון,!

הפסנתר 

החום ואהבה

והאוכל של אמא 

שלא יתקלקל... 

אני ישמח להביא את הפשטות והצניעות ואת הדברים מקרמיקה שהכנתי ושאכין בעז"ה...

פיזי: את הכדור קרמבו האגדי שלי (רציני! לדעתי שברתי שיא שלא קיים - יש לי כדור ע-נ-ק. אולי יום אחד בחורף הזה אעלה תמונה שלו לכאן...)

את כל הבגדים שלי אני מניח ממש לא הייתי רוצה לקנות הכל מחדש...אני שונא חנויות בגדים

רוחני - ערך האחריות, ערך היסודיות.

מלפני שנים שנים... וכיום הוא כבר לא מתקדם לצערי שתבינו - כיום כדי לעשות משהו אפקטיבי, לא מספיק לי עטיפה או שתיים - אני צריך משהו בסביבות 40-50 עטיפות כדי שיהיה לי עם מה לעבוד... (כלומר, הכדור עצמו מתכסה במשהו כמו 4-5 עטיפות, אבל הם לא יחזיקו אם אין כמותה שאני שם בבת אחת מכל כיוון וכו' וכו', ואז מחזק באמצעות לחץ של וואקום כמעט מלא על ידי שקיות. הבטחתי לעצמי לא להשתמש בשום דבק שהוא, הכדור הוא נטו עטיפות, והשאריות הקטנטנות של הקרמבו - אני אפילו מוכר אותו כל שנה במכירת חמץ מהחשש הקלוש שיש בו כזית חמץ ראוי למאכל כלב )

אבל גם לפסל נשמע תחביב מגניב דווקא לעשות כדור זה התחביב הרגיל והנפוץ...

שמפסלים מזה גביע מתהפך?

(עם מטבע של 10 אג' נוסטלגיה)

ובינינו - 85 % מחנויות הבגדים בעולם אם לא יותר, זה למין הנשי. השאר זה לגברים שהאמא/האישה/החברה שלהם דחפה אותם בטענה שהבגדים שלהם כבר יכולים לשמש כסמרטוטים.

נושא מעניין לחשוב עליו.

1. ספרים מסוימים שנכחדו מהעולם (או שעלולים להכחד)

2. כלי מוזיקה והמסטעפים

3. מחברות ודפים, ואקורדים ושירים, ופתקים וניירת ו.. ו..

יש עוד מלא, זו תחילת הרשימה, לפני שנתיים קנו לי ארון, יש בו 4 קופסאות של איקאה מלאות בחומרים וכל מיני דברים שלא ברור למה הם עוד לא נשרפו בהר הזבל, יש בגדים שקשה לזרוק, יש.. טוב, עזבו, שלוש זה כלום. ממש כלום. בכל אופן, כנראה שעדיף להשאר, יהיה קשה, קשה מידי

אהה, והרוחני? זה כבר בלתי נתפס. משהו מוכן לעזור לי לסחוב? /לא מצאתי סמיילי אומלל ממנו/

1.חמימות,טוב לב

2. הומור

3. משהו באווירה,אין לי באמת מילים לתאר את זה..

ודברים גשמיים: מחברות שירים ישנות,תמונות,מזכרות,מתכונים

1. ערך גדול למשפחתיות (להיות בבית כשהילדים מגיעים, ארוחות ביחד וכו') 

2. יכולת וידע לבישול ואפייה

3. את כל הספרים שלי שקניתי וקבלתי במהלך השנים.. אוסף שאני די גאה בו P=

שהילדים שלי הם האנשים הכי מושלמים עלי אדמות נואו מטר ואאט!!

את היחסים המדהימים מבחינה כלכלית בין ההורים שלי!!!

ואת הציונות הכהניסטית של אמא שלי...כפרעליה!!!

למה רק 3???

שטיחים, לונגים, פשטות ואבק. 

בס"ד

דרך חינוכית מקסימה לדעתי...

ערך של אנחנו משפחה אחת ואנחנו לא אמורים לתת לדברים טיפשיים להפריד ביננו...

עדיף להתרחק ממריבות.

הוא בטח התכוון שעדיין אין חתונה באופק