פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1325)

בס"ד

 

 

שבוע טוב ומבורך

 

 

לא היית פה מיליוןןן שנה 

אבל כייף לקרוא את זה 

 

תודה

איך אני אוהבת את הדברי תורה האלה!

 

ממשש מחזק!

 

איזה כיף שזה חזר...תודה רבה! 

 

שנזכה.. 

בס"ד

 

היה שווה

ואפילו אפשר לשלב את זה עם סיור סגווי..

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A2 

(סגווי בלעז.. )

 

נחמד מאוד שמה..

 

(יש כאלו שמציעים שם נישואים..)

 

עוד פרטים באתר: 

http://www.cityofdavid.org.il/tours/armon-hanatziv

ההליכה.

ממרכז העיר נניח?

קו 8 וקו 107.

בעיקרון קו 8 ממרכז העיר וקו 12 מעין כרם- מלחה- תלפיות מגיעים עד הטיילת.
קו 71, 72,74,75 עוברים בדרך חברוןןת ממש קרוב..

בס"ד

 

אולי כדאי לחכות לאחרי החופש שלא יהיה מפוצץ ושיהיה יותר נעים..

ב"הצלחה

אלא אוספים טפסים של בנות וטפסים של בנים

ומשדכים את הטפסים (תרתי... )

אבל אולי הם מכירים מאוד מקומות...

ששואף להיות "רב" (בתקוה שזה לא בשביל ה"תואר", אלא בשביל הרצון להשפיע וכו') - 

 

אז מבחינה זו מן הסתם, זה לא מישהו שמתכוין שלאורך ימים תהיי "מפרנסת", אלא כמו - להבדיל - מישהו שלומד משהו אחר במשך כמה שנים אחרי החתונה, ואח"כ יש לו "מקצוע".

 

אכן רב זה לא "מקצוע" - אבל בהחלט אם הוא אדם שמוכשר לכך - יש הרבה פרנסה לגיטימית היום, גם בחינוך וגם מעבר לכך - לפי מדרגת האדם.

 

לכן לענ"ד, בהיות שניכר מדברייך שעקרונית את רוצה בכיוון הזה מבחינה רוחנית, והשאלה היא יותר "מעשית" - אז לכאורה כדאי להיפגש, ותוך כדי שיחה ללבן איתו את גישתו ותוכניותיו.

 

במקביל - באמת גם טוב לברר עם עצמך את הנושא יותר לעומק. זה תמיד טוב.

 

הוא שלמצוא משרת רב זה קשה מאוד. לגבי עבודה אחרת בתחום התורני, הבנתי שגם זה לא פשוט כלל.

אדגיש: אני לא יודעת בעצמי עד כמה זה נכון, ואין לי נתונים יותר מומסכים\מדוייקים, אבל זה מה ששמעתי מכמה תלמידי ישיבה שמצויים בעניינים הללו. כדאי להיות ערים גם לעניין זה.

ולא ממש קל למצוא עבודה בתחום שלהם..

 

אבל אני לא חושבת שבגלל זה כדאי לוותר על תחום שאוהבים ויכולים להוציא דרכו כוחות מן הכח אל הפועל כדי להשפיע, להיטיב ולהנות.. 

לומד ל"רבנות" - זו כמובן לא המטרה של לימוד התורה לשמה..  אבל המשמעות מבחינת ה"פרנסה" היא שאם נניח הבחור ילמד גם במכון הוראה (שיש בכל מיני ישיבות /כוללים במקביל) - אז ה"סמיכה" הזו מזכה אותו באקוויולנטי לתואר שני. זו יוזמה של זבולון המר ז"ל, שנשארה.

 

רוב הבחורים, לא שואפים להיות "רב" פורמלי. מי שכּן, והוא ראוי לכך - מסתבר שימצא גם היכן. ואגב, בחורי ישיבה צעירים באמת לא כ"כ יודעים בזה לרוב, דומני.

 

אך מ"מ בוודאי נכון שהמגמה העיקרית של לימוד התורה אינה כדי "להיות.." - אלא מי שלומד תורה לשמה וגדל בה באמת - מטבע הדברים ראוי שיעסוק גם בהרבצתה לאחרים, ויש בהחלט ביקוש לכאלה, בכל מיני מסגרות.

תדעי שפרנסה זה בידי שמים! נכון שיש קושי עם בן זוג שלא עובד בעבודה מסודרת. אבל כיום יש הרבה מאוד משרות תורניות, במוסדות חינוך פורמלים ובמסגרות לא פורמליות. בדיוק בשביל בחורים שעשו הסמכה לרבנות.
כמובן שחשוב מאוד לדבר ולברר אם קיימת הנכונות לצאת ולעבוד.
בהצלחה רבה!

בעל של חבר שלי למד תואר בהנדסה והוא מובטל כמה חודשים. 

ולעומת זאת בעל של חברה אחרת הוא מלמד בתלמוד תורה ודווקא מצא עבודה בקלות.

אז קודם כל את צריכה להפנים שפרנסה היא מה',

אמנם צריך לעשות השתדלות בעניין אבל גם לדעת להרפות, אי אפשר באמת לדעת מאיפה נרוויח יותר כסף..

 

אם הבחור שהציעו לך מרגיש שיכול להוציא את כוחותיו דרך הוראת התורה ופסיקת הלכה- אז זה המקום שלו!

ובעז"ה בסיום לימודיו ותוך כדי לימודיו- הוא גם יעבוד, אין סיבה שלא..

 

אני חושבת שרוב האברכים היום מבינים שקשה להתקיים ממשכורת אחת והם עובדים כמה שעות ביום או בלילה..

 

את רק צריכה לוודא במהלך הקשר איתו שאכן יש לו מודעות לפרנסה..

 

הרבנית- שיהיה בהצלחה! 

 

 

מלכתחילה לא חשבתי בכלל על האופציה של לצאת עם בחור כזה

הייתי יותר בכיוון של בחור תורני מאוד שעוסק במקצוע כלשהוא (חינוך\הייטק\הנדסה וכו)

אחרי שזה עלה כמה פעמים אז חשבתי שאולי זה כן יכול להתאים

שאולי שווה לנסות

 

תודה על כל התגובות המחזקות!

אשמח לשמוע תגובות נוספות..

כדאי לך לברר עם עצמך  קודם אם באמת זה מתאים לך ומסתדר לך עם הרצונות שאיפות וכו.

אחרי שתעשי בירור ותגיעי למסקנה שבמת יש כיוון טוב וונראה לך שמתאים לך להתחתן עם רב על כל ההשלכות לטוב ולרע אז כדאי לצאת ולבדוק.

בהצלחה !!!

 

העלית נקודות חשובות שכן צריכות לעלות בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה .

 

לבחור שיושב ולומד רבנות בצורה רצינית להתגדל בתורה ולא רק כדי לעבור את הבחינות בציון עובר ולהיקרא רב ...

לשמוע הצעה של בחורה שבאידיאל מחפשת בחור שעוסק בתחום התורני לסוגיו ובפרט "רבנות" קרי  אברך

זה כ"כ מיקל , כי הבחורה כבר מבינה את הערך של לימוד תורה יש בה מסירות לכך
וממילא המטרות של החיים של הזוג הן משותפות ומשתלבות לדרך בונה לפחות לשנים הקרובות .

 

אמנם יש בנות שמבינות את הערך של הלימוד תורה , אבל לא מוכנות מה שנקרא "להקריב " בשביל זה

במקרה כזה ייתכן מאוד שהן ישיבו להצעה של בחור שלומד רבנות בשלילה מה שיהיה מובן מבחינתן .

אבל יש כאלו שכן ירצו לבדוק מתוך מחשבה שאולי הבחור ימצא חן בעיניי ואני אהיה מוכנה להקריב בשבילו

כלומר בשביל אהבתה לבחור היא תהיה מוכנה להתפשר על מספר דברים , על כל פשעים תכסה אהבה ,

אבל לא בשביל הערך שבעלה  ילמוד ויתגדל בתורה ואח"כ יהיה מגדלאור בעם ישראל  .

במקרה כזה , לא מופרך  להניח שאם הבחור הוא לא נסיך החלומות שלה מבחינת כל מה שהיא רצתה

הנקודה הזו שהוא לומד תורה - רבנות , תיהפך מיתרון רוחני לפחות בהתחלה של הקשר בעיניה לה ולביתה ,
לחיסרון לא מבוטל של קושי בפרנסה  וכידוע החשיבות של מקור הפרנסה של הבעל אצל רוב הנשים
היא לעיתים קרובות שיקול בין השיקולים החשובים בהחלטה של כן/לא להמשיך .
 

לפעמים זה גם נובע מתחושה שהבחורה לא רואה בבחור משענת

שוב טעות שנובעת ממבט בעיניים גשמיות וחומריות .

בעל ת"ח עם מידות טובות ויר"ש מהווה משענת במשך החיים לכל הסובבים אותו וכל שכן למשפחתו ואשתו .

השאלה היא שוב כמה האישה מעריכה את הבעל ועיסוקו .

לכן יכול להיות מצב שהבחור הוא עלם חמד מידות טובות וכו' תורני ודוס אבל השיקול של "הכל יפול עלייי ..." יהדהד .

 

וכאן היא הטעות מכמה סיבות :

א. רוב רובן של האברכים לפחות מהמגזר של הציונות הדתית מבינים את החשיבות של הפרנסה והכתובה

"יגע כפיך כי תאכל " בנים ... ושוב בנים

ולכן גם אם בשנים הראשונות יש מצב שהבעל הוא לא המפרנס העיקרי

לאחר כמה שנים שכהוא יוצא בחוץ עם המטען הרוחני שרכש להשפיע [רב , ר"מ , רב קהילה , דיין וכו'...]

עיקר נטל הפרנסה אם לא כולו עובר לידיו ברצון  .
ב. כפי שאמרו קודמיי הפרנסה מאיתו יתברך והמציאות מוכיחה זאת מעל כל דמיון .

ג. אין כמו לעסוק כל חייך בתורה במעשה ולא רק ברוח
כל המשפחה חיה חיי תורה , ואפילו הסמול טוק יש בהן מין רוחניות אמונה חסידות וחיות .

השמחה בחיים כאלו היא כ"כ גדולה וגם כאלו שלא כ"כ חשבו על זה כשחיו כך וטעמו , ראו כמה טוב ה' ותורתו  .

 

בחור שלומד תורה מתוך הבנת ערכה והתורה בונה אותו משפיעה על אישיותו ומתקנת את מידותיו

מה שמתבטא בלב הטוב בחסד בעין הטובה בחיי התורה במעשה וברוח וכו' ..

אומר לך שכן כדאי לך לנסות ולבדוק מתוך הבנת ערכה של התורה ולימודה

כך אי"ה תגיעי לפגישה כשאת נמצאת במצב של הסתכלות על חיי תורה כיתרון ולא כחיסרון .

 

לסיום האפשרויות שהעלית כולן נכונות . אבל אולי בסדר הייתי משנה

קודם תבררי כמה נושא הזה חשוב לך

לאחר מכן תביני שמצב זה שהוא ישב וילמד זה לא לנצח.

בד"כ זה רק בשנים הראשונות ומסתמא בשנים אלו  יש תמיד מסייעים שהקב"ה שולח בדיור ובפרנסה
לדוג' מלגה ומגורים מהישיבה /כולל .  
ובסוף תבררי הן עם אחרים והן איתו בשיחה גלויה וכנה 
ומה המטרות שלו והתכנון לעתיד ותקבלי תמונה מציאותית יותר עם פחות חששות .

 

בע"ה בהצלחה !

 

מקווה שלא כתבתי סתם ארוך

 

 

זה ממש לא ארוך סתם...

מסכימה שזה נשמע הגיוני מאוד

קודם כל לברר עם עצמי את הנושא

ורק אח"כ לגשת לכל השיקולים והבירורים המעשיים...

 

קודם כל להבין ולהרגיש את הגודל של חיי תורה

ורק אח"כ לחפש את הדרך המעשית לשם

 

ותודה גם לכל שאר המגיבים

השארתם לי המון חומר למחשבה

מקווה להגיע להחלטות טובות בעז"ה

כמה רבנים שלא מכניסים את מכירה? (מהמגזר הדתי כמובן...)

בכל אופן,העלית נקודה מעניינת

ברור שאף אחד לא הופך להיות רב בשביל הכסף (מקווה לפחות)

זה רק תוצר לוואי

ואני מניחה שלפחות בשנים הראשונות (זוג כזה) צריך להסתפק במועט

מתחילים בתפקידים קטנים ולוקח זמן עד שמקבלים משהו יותר משמעותי

 

 

> הצלחתי להתמודד עם משהו קשה בטירוף!

 

> היתה שבת מוערכת בחיק המשפחה

 

> ה' עוזר לי כ"כ בהכנות הנפשיות והטכניות....

 

 

 

שבוע טוב לעם ישראל.

מצטער על האיחור. עוד לא חיברתי אינטרנט בבית החדש.

 

אז למי שעוד לא יודע עברנו דירה להר נוף.

 

מתקדמים לקראת לסגור אולם בעז"ה

 

ושורדים את החופש הגדול בזכות הסבתות והדודים

חיכינו חיכינו סוף סוף הנה באת...!

 

ברוך השב....!

 

בהצלחה בבית החדש!!

המון הצלחה והמון מזל טוב

וטעמו..

אם נגיעות ה'עארס' לא מפריעות לך.. מה זה משנה הגורמט?

ומזה כסף.. שישקיע גורמט זהב! עם שרשרת חי זהב עדינה..

אל ה"לוק" של בחור הישיבה הממוצע, כמו שכתבו לפניי, זה מאוד תלוי בך. למרות שחשוב לוותר על הנוחות האישית בשביל הזוגיות. גם אם זה במחיר של לא לענוד גורמט (:
כך שאם זה מפריע לך כדאי לדבר.
בהצלחה ושבוע טוב!

לא ראיתי את התגובות האחרות.

אני מניח שיהיו שיאמרו שזה לא עד כדי כך משמעותי ויהיו שיאמרו שזה בהחלט משמעותי.

בלי לפרט כרגע, אני מהסוג השני.

לק"י

 

בסה"כ זה סוג של "קפיצה למים".

זאת החלטה חשובה, ואם הייתי שלו ורגוע מידי- אז זה קצת בעיה אולי..

 

אין לי עיצה בשבילך, אבל אולי תנסה לחשוב על כל הנקודות הטובות שיש בה ובקשר שלכם, ושגרמו לך לרצות להתחתן איתה.

 

בהצלחה רבה!

יש יועץ נישואין צדיק שמוכן לדבר חברה מהפורום בחינם. הפלא שלו 0527640283. תחפש אחד בשם מנחם ותוכל לכתוב לו באישי המייל שלו shiduch123@gmail.com

 

תעשה טובה לעצמך ולה ותדבר איתו. הוא פשוט מקסים ולא צריך להתבייש לבקש עזרה.

 

נסו ותהנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 

אם כן אז זה השם משתמש שלו  (וואלה?!)

ושיהיה בהצלחה!!

מראה שאתה בחור אחראי.

 

ולא קשור כלל לזה שאתה בא מבית דתי מאד. אדרבה. אם כי יתכן שזה אכן עוזר לך לקחת את הענין ברצינות, כראוי.

 

אולי כדאי שתנסה להרפות. אל תחשוב על זה שאתם "מתחתנים".

 

תחליט שאתה נותן עוד כמה פגישות של התענינות הדדית, לראות אם מרגישים טוב אחד עם השני, יש על מה לדבר, אין דחיה וכו'. ותראה איך תרגיש אח"כ.

 

ואם ה"יצר" ילחיץ אותך - תגיד לעצמך, בדיוק בשביל שאוכל להחליט, אני כעת צריך להכיר עוד קצת בלי לחושב על "מה יהיה".

 

בלי לחץ - תוכל יותר טוב לחזור לעצמך, ואז לשקול שוב בישוב הדעת.

 

אל תתעסק בשאלה אם זה זה או לא

 

תבחר שזה יהיה זה

 

 

בעלי גדול ממני ב4 שנים.

בהתחלה זה היה נשמע לי פער גדול.

והיום ב"ה בקושי מרגישים את זה.

4 שנים בהחלט נשמע לגיטימי וגם 5.
השאלה היא מה קןרה מעבר לחמש שנים או שש.

האם זה עד כדי כך מורגש?

יותר מחמש שנים וודאי שמרתיע, ולרוב יהיה משמעותי. יכול גם להיות אחרת.

והדבר היחיד שמטריד אותי בגלל זה..זה שיהיו לי שערות לבנות לפניו

ובעצם גם זה לא,כי המטפחת מכסה.


וברצינות-
זה הכי לא משנה ולא מורגש!
לא זוכרים את זה בכלל!
מדברת מנסיוני ומעוד חברות רבות שהתחתנו כשיש פער בגיל - וזה פשוט פרט חיצוני וחסר חשיבות.

ממליצה בחום!!

 

זה לא שאין התמודדויות, אבל יהיו לכל זוג.

כשאוהבים - זה ממש לא משנה.

 

רווקים וגרושים זה קצת אחרת, מהצד שהם כבר חוו מעין זוגיות..

אבל צריך לבדוק כל אחד לגופו... יש סיפור שונה לכל אחד, וזה משפיע על המציאות.

 

מתחתי לא ממש משנה לי אבל שנה מעלי זה כבר לא בשבילי, אבל זו שריטה שייחודית לי

ונראה לי שיש הבדל בנושא הזה בין רווקים לגרושים

לא הפריע לי. כרגע זה די הגבול שלי (אולי כי זה יוצא עגול...), אבל אם תהיה הצעה ממש מדהימה של בחור שיותר מבן 30 אולי אשקול זאת.

זה הפריע לי יותר מנטלית מאשר במציאות כי הוא היה ממש צעיר ברוח ובמראה,

אבל אני לא מצטערת שנפרדתי ממנו, לדעתי שנינו נפיק יותר ממישהו בן גילנו.

 

אבל- את יכולה להחליט מה את חושבת עליו בפגישה ראשונה, לא חייבים לפסול מראש-

יש לי חברה שהתחתנה עם מישהו שגדול ממנה ב9 שנים והם נראים לי שמחים מאד.

וואו!

ו???
הרגשת הבדל גדול?

וההוא שהיה גדול ממני ב7 שנים היה פחות בוגר ממני.. 

זה תלוי מי זה ולא בן כמה הוא..

ו12 ימים

זה משהו שממש היה מרתיע אותי.

 

אבל אולי כי אני אדם מאוד דומיננטי..

והוא מסתדר מצויין עם זה..
ואני מרשה לעצמי לענות בשמו

הצעירים מרגישים לי מאוד מאוד קטנים לידי

אני מכירה זוג שיש 7 שנים פער כשהאישה היא הגדולה.. והם זוג מקסים ומבחוץ לא רואים פער.. הם הכירו כשהיה חייל

והוא היה הפרח שלה..

 

(למדה קלינאות תקשורת..)

 

הזוי ממש!!

 מזל שהיא לא הייתה המטפלת שלו במעון...

20 מול 30 

לא דומה ל30 מול 40 

ככל שהגיל עולה הפער מצטמצם..

 

 

נראה לי שככל שיותר צעירים הגיל יותר משמעותי...
נגיד 18 מול 24 הרבה יותר משמעותי מאשר 28 מול 34
כך נשמע לי...

בהצלחה

הוא הרבה יותר בוגר והראיה שלו יותר מקיפה ומרחבית.

 

אני גם נראית יותר צעירה (כשהייתי בלי כיסוי ראש, עכשיו זה לא ממש נכון).

 

המשפחה שלי טוענת גם שהוא נראה בוגר ואמא שלי אומרת שמזל שמצאתי מישהו שייקח אותי בידיים ....

 

הוא זה ש"סידר " לי את החיים מהרבה בחינות - מלווה אותי ברצינותו כשאני בהתקפי הצחוק והשטויות שלי, וגם כשאני בהתקף ילדותי של  "נמאס לי מהעבודה הזאת".

 

בקיצור הוא יותר בוגר.

 

העניין הוא שעברנו דברים שונים בחיים - אני תמיד הייתי הילדה הקטנה והמפונקת והוא להיפך - טיפל בכל המשפחה.

 

ככה שזה אינדוודואלי.

 

 

רציתי להרביץ להם... 

איזה סרוטים ופדחנים....

"זה שהיא אחות של אבנר לא מוסיף" ?!

לק"י

 

זה לא אמור להלקח על ידינו ברצינות..

...

 

 

ברור! אני נראית לך אחת שתיקח את אנדרדוס ברצינות? ברצינות?

 

(פשוט, כולם התכוונו ב"עם חברים כאלה" לזה שהם הורסים לו עם דנה, ולא לחלק הזה בהתחלה..)

מבחינתי - דומה זה טוב

בשביל שאחד ישלים את השני.

 

אז מי אמר שצריך דימיון?

אי חושבת שהשינוי בין גבר לאישה כלכך גדול
ויש גם ככה פערים שצריך להתמודד איתם עצם היותם איש ואישה.
לא חושבת שהיה מפריע לי מישהו שדומה לי
להפך!
הייתי בזוגיות עם אדם שהיה מאוד ההפך ממני.
חשבתי גם אני שפה תבוא ההשלמה.
לי זה לא היה נכון.
גם כשבני זוג דומים עדיין יש להם איך להשלים אחד את השני.

השלמה היא לא רק איזון בין תכונות אצל בעל ואישה
אם הוא שמח והיא עצובה אז הוא ישמח אותה וכו..
)נתתי דוגמא מאוד מופשטת )
ההשלמה נעשית גם בתכונות אופי דומות .

בעיניי זה יתרון הדימיון.

המ"ה

שמשלימים.

אם היא רעשנית שהוא יהיה שקט ... וכו ... 

לפי דעתי דמיון בערכים ובשאיפות לחיים גורם לחיבור אבל באופי דמיון גדול מדי קצת מפריע כי את עצמך אתה כבר מכיר...לפעמים דוקא אנשים שונים,לא בכל דבר ולא לגמרי שונים, משלימים זה את זה ונמשכים זה לזה.כמובן שאין בזה חוקים ברורים וכל מקרה לגופו ובחירת בן/בת זוג נובעת גם מדברים פסיכולוגים של מה הבן אדם ראה בבית וכד', אבל באופן כללי נראה לי שזה נכון. 

זה לא ילך.

אין לי בעיה שהוא יהיה כמו תכונותי הטובות, זה יהיה נחמד

אבל לא בול אותו הדבר.

זה מתכון לחיכוכים. נראה לי שרוב האנשים בעולם לא יסתדרו עם מישהו שדומה להם מדי.

 

צריך מן איזון כזה, לא שני קטבים- כי זה לא יהיה הפכים משלימים.

אבל זוג, כדי שיהיה "מושלם" צריך להשלים במגרעות של השני (מגרעת לאו דווקא שלילית מוחלטת.)

 

ההבנה הרגשית,ההזדהות,החלומות שנפגשים, התגובות הדומות למצבים שונים..
אומרת על זה רק תודה.

אבל!
זה תלוי במה שהלב שלך מרגיש בפנים שהוא צריך.

יש כאלה שנמשכים רק למישהו שונה מהם ויש הפוך.

רק חשוב להיות מודעים שלפעמים החיפוש אחרי מישהו שונה עלול לנבוע מחוסר קבלה עצמית שגורמת לרצות מישהו שהוא כמו מה שהיתי רוצה להיות ולא מצליחה..
קשר שבנוי על תלות אישיותית שכזאת לא תמיד יהיה קל..
לטווח ארוך זה יכל להגביר את החוסר בטחון עצמי.

אני בהתחלה כשהיתי בת 19 חיפשתי מישהו משלים אותי ושונה מהדמות החיצונית שלי.
כשהתגבשתי יותר עם עצמי הרגשתי אחרת וחיפשתי מישהו דומה.
ומישהו שכמה שפחות משתבץ בהגדרות החיצוניות של גבר טיפוסי(ממש חיפשתי מישהו מאוד רגיש ושאוהב לדבר ושחשוב לו להיות שותף בעשיה בבית-כן,גם במטבח)

אבל שוב, כל אחד ומה שהוא מחפש.
כשדומים זה כמעט תמיד יותר קל.
אבל לא זה השיקול-
העיקר אם אוהבים ומעריכים ואם טוב יחד. וזה יכל להיות בהחלט גם בהפכים.
תלוי איך מטפחים את הקשר.

ותודה לכולם על העצות!

 

ברור שזה עניין שמשתנה בין כל אחד, ברור גם שאין דבר כזה שני אנשים זהים...

במצב שלי הדמיון היה גדול מדי ולא בדברים שמשתלבים טוב כשיש אותם אצל שני בני הזוג לדעתי.

 

קשר לא אמור לקדם אותך? להפוך אותך טוב יותר?

אני יודעת שיש בי יתרונות ואני רוצה שהוא יפצה על לפחות חלק מהחסרונות שלי..

וגם ידעתי מה הוא הולך להגיד אחרי כל שאלה ששאלתי.. זה היה קצת מוזר (..או מצחיק..)

מהתקדמות שלכם כזוג.

את לא מחפשת כבר רק להתפתח ולהתקדם בעצמך והוא זה שעוזר לך..

אתם שואפים לבנות ולפתח יחד את עצמכם יחד.וגם לחוד.

ולדעתי זה יותר קל כשדומים..כמובן למי שזה שייך לו.

אל ייאוש נשמה!!

נשתדל...

כדי שלא יטעו בכותרת 

(או שכל הנשואים חושבים שכיף להם, ואתה בא להוציא אותם מטעותם. ואז אנחנו קצת בבעיה )

נשואים = יודעים שהחיים עבודה 

כולם = כל הנשואים, ולא באתי לדבר בשם כולם 

 

קפיש ?

דברי קשלש: "כולם חושבים שעם הנישואים באים "הכיף חיים"

ולא היא ! בלי ליאש חס ושלום"

 

שאלת ריבוזום: "ממ. מיהם ה"כולם" הללו?"

 

לא מבינה את הצורך ליידע אותנו שנישואין הם המון עבודה,

החיים הם עבודה, כל יום, כל היום,

לא חושבת שיש אנשים בוגרים שלא מודעים לכך,

אני כן חושבת שלשמוע יותר מידי כמה נישואין הם עבודה קשה זה מזיק,

מי שמורגל בחיים של עבודה גם ברווקות, אולי יצטרך ללמוד סוג נוסף של עבודה בנישואין,

אבל זה לא יפול עליו מהשמיים,

המנגנון קיים, ההבנה קיימת, האמונה בזה ישנה-

אז בע"ה נתמודד עם זה בשמחה, בנחת.

 

בכלל אני לא אוהבת את המילה "עבודה",

עבודה זה משהו שעושים מחוסר ברירה, צורך הישרדותי,

שלא תמיד יש לו תמורה הולמת, שלא בהכרח מתאים לך,

עושים כי צריך.

אני מאוד מקווה שבנישואין לא עושים כי צריך, עושים כי רוצים,

עושים בשביל מטרה קצת יותר גדולה מאשר הישרדות,

וגם התמורה לא נמדדת בכמות אלא באיכות,

אני מעדיפה לקרוא לזה "התמודדות , "אתגרים", "צמיחה", "השקעה", "תהליך"

משהו שמשקף גם את הצד הטוב שבזה, ויש כזה,

ועליו צריך לדבר יותר מאשר על הצד הקשה יש לנו מספיק מזה, באמת.

 

 

 

 

וזה גם לא "אוטומאטית" הסתכלות של כל אחד.

 

ונישואים טובים - זה דבר טוב מאד.

 

ולבנות דבר טוב מאד בהתחשבות הדדית (שיש פה הרבה בעלי מידות מעולות שמוכשרים לה ורגילים בה),

 

זה עצמו דבר לא פחות טוב..

 

לא מרגישה שאני בעבודה...

מרגישה שטוב לי ונעים
ויש חבר טוב לדרך משותפת.

אני לא מרגישה שאני עובדת על עצמי יותר מלפני החתונה.. כל החיים אדם בעבודה

עבודה יכולה להיות גם סתם משהו מקדם עבודת המידות, למשל...

ואם נכניס לרגע את הפיזיקה לעניין, עבודה היא למעשה כוח לאורך דרך.

אתה בוחר לאן לכוון את הכוחות שלך, ומהי הדרך אליה אתה שואף.

והעבודה היא השילוב בין השניים.

במובן הכי לכתחילי שיש.

 

 

עם הלב, בגלל הלב, 

כמו שהוא תיאר את זה למעלה זה לא היה נשמע כך.

שלא הבינו כאן את כוונת קשלש.

 

הרבה מאוד פעמים, אנשים בטוחים שלהתחתן זה לחיות חיים של לבבות ורודים פורחים באויר,

 

ופרפרים בבטן כל בוקר,

 

ומן עולם אוטופי מושלם כזה.

 

וקשלש, לא אומר שהרובד הנחמד הזה אינו קיים כלל בחיי נישואים,

 

אלא הוא אומר- שמה שמחזיק ומעצים וגורם לזה-

 

זו עבודה. עבודת מידות רצינית, הלבבות הורודים נשארים כרובד מסויים, וכפועל יוצא של העבודה על חיי הזוגיות,

 

וזו עבודה שהיא יותר תובענית מעבודת מידות לפני החתונה, 

 

ואשרי מי שנכנס לחיי נישואין במודעות שזו הולכת להיות עבודה.

 

עבודה- זה לא אומר שסובלים ממנה. וודאי שחפצים לעבודה אותה- זה הרי עם אדם שבחרנו היטב, שאנו אוהבים

 

ורוצים לעבוד איתו. אין סתירה בין השניים.

 

וכמו שפעם חברה נשואה הגדירה: נישואים זו העבודה הכי מתוקה שיש

||מכחכח בגרון|
לא באתי לדבר בשם כולם אלא רק בשם עצמי וניסיוני

בגלל שכל נשוי מתוסכל שדואג להזהיר את חבריו הרווקים ...כולם חושבים שעם הנישואים באה "העבודה הקשה"
ולא היא !
בלי לטעת תקוות חס ושלום
נישואין הם אושר ושמחה..

קמים לפעמים בבוקר עם ניצוצות בעיניים של פגישה ראשונה,
עם זיקוקין ופעימות לב של חברות עמוקה,
ואם דואגים להתחדש ולצמוח יחד זוכים להתלהבות מתמדת ותשוקה

מה יש?
המון המון עבודה ששכרה בצידה! יש רגעים של התמודדות,אבל ביחד צומחים גם מתוכה.
אפשר ליצור, לפתח, לשכלל ולקדם את הבית
להיכן שאתם רוצים
לא חופרים עוד בדייטים ושורפים זמן על פגישות שלא באמת מקדמות

אבל, הכל מגיע עם השגחה צמודה של ריבונו של עולם ! המון אמונה!

אז חשוב להחליט מתוך הרגשות ותחושת בטן טובה
וגם מתוך מקום של הבנה והקשבה

-דבר הנשואה שנמאס לה לשמוע רק נאומי עבודה וקושי..שרק יוצרים חששות ופחדים.
כל אחד ילך במסלול שה' הועיד לו ויתמודד עם מה שיתמודד וישמח במה שישמח. ואין צורך להציג תמונה מראש שמראה את הבורות והמכשולים הצפויים..
באותה מידה לפחות שמדברים על עבודה חובה לדבר גם על השמחה.

או מישהי שיודעת עליו קצת יותר פרטים (ישיבה, אופי, סגנון חיים, השקפה וכו)
לדעתי אם את מחפשת בחור רציני שלומד בישיבה כדאי לדעת מראש באיזה ישיבה למד (שלא יתברר כמכינה או משו בסיגנון שאת לא מחפשת)

קיצר תבררי לפני ותחסכי מעצמך פגישה שלא שייכת.

עם זאת, הדרישה של לימודים בישיבה מאוד לגיטימית ומובנת.

וכך לחסוך אי נעימות...בהצלחה!

וראיתי חלק שישבו בישיבה כפשוטו 

וכאלה שלא היו בישיבה ולמדו המון תורה ומאוד תורניים 

 

יותר חשוב האדם - מה השאיפות שלו ואיפה הוא ...

 

עצתי 

דברי עם הבחור תחושי ומקס' אומרים לא בטלפון אחרי הבירור 

עדיף כך מאשר אולי סתם לפספס בחור טוב בגלל סטיגמות 

"כי הוא לא בחור ישיבה"...

 

הרי חוץ מזה שהוא בחור (וכנראה דתי).. - אין לך כל סיבה לחשוב שזה מתאים לך.

 

ואין פה דברים בסיסיים שלך הם חשובים.

 

ומסתבר שאכן מי שעשה 3 שנים צבא ומיד אח"כ הולך ללימודים אקדמיים, אינו מה שאת מחפשת.

 

והעדפה של "בן ישיבה" אמיתי, היא לגיטימית ויפה, אם כי יש גם אנשים טובים במקומות אחרים.

 

לא מבין כ"כ מה הסיבה להתקשר אליו, יותר מלכל בחור דתי אחר בגיל זה שיסכים שיתנו לך מס' טלפון..

ההערה על זה שיש אנשים טובים במקומות אחרים, כאילו בעינייך הם פחותים המקומות האלה.

 

לפחות מי שלמד מקצוע ובאקדמיה יקיים את הכתובה שלו ויפרנס,

האחר יחיה על מלגה והציבור ובעצם לא מקיים את סעיפי הכתובה.

 

 

צריך להתגאות שהציבור הדתי לאומי, שדרכו היא דרך של שילוב משתלב בצבא ובאקדמיה!

זוהי דרכו של הציבור הדתי לאומי, לא רק תורה, אלא שילוב בעולם המעשה.

זה שבשנים האחרונות נהיה כאן תת ציבור שבורח לישיבות....לא בשביל זה קם הציבור הדתי לאומי מלכתחילה....

ולא מדובר בבודדים, אלא ברבים ששכחו את דרכו של הציבור לאומי.

 

ואה, גדולי הדוסים שהקימו את הציבור שילבו תורה ועבודה.

 

בתור אחת שמתגוררת במקום שהוקם ע"י דתיים לאומיים, אני יכולה לספר לך שהם שכבו על הכביש כדי לא לחלל שבת ועדיין הם דגלו לחלוטים בדרך עבודה, ומבחינם זה שיבוש מה שקורה פה, שחלק שחכו לשרת ולעבוד....

אולי מרוב שיש לך בראש "גישה מסויימת" - לא הבנת מה עיקר מה שרציתי לומר.

 

אז קודם כל, עיקר מה שבאתי לומר לה, היה שלפי מה שהיא מציגה - היא לא קיבלה כל נתון עליו שאמור להתאים לה בדווקא. ולפי זה, כל אדם ברחוב שיגיד לה שהוא מכיר מישהו דתי (שהנתון הידוע לגביו זה שעשה צבא והולך לאקדמיה..) - היא תיקח את מס' הטלפון שלו. זה לא נראה הגיוני...

 

 

בנוסף - קל וחומר אם מה שהיא רוצה זה "בן ישיבה", ש"לומד במסגרת תורנית" (והיא לא ביקשה פה מאף אחד לחוות דעה על שאיפתה הלגיטימית הזאת), אז בוודאי שלא נראה הגיוני להתענין בהצעה "אנונימית" שהדבר היחידי שכן ידוע לגביה, זה לא בדיוק מה שהיא חיפשה, בלי כל נתון לצד השני של משהו שבגללו היא מעוניינת לבדוק.

 

 

ב. לא אמרתי כאילו בעיני "פחותים" מקומות אחרים. זה בדימיון שלך. כיוון שהזכרתי שזה בסדר גמור שהיא רוצה מישהו שלומד בישיבה וכו', אז לטובת אנשים טובים פה, שאינם כעת בסטאטוס זה, טרחתי לציין שגם במקומות אחרים יש אנשים טובים - על אף שהיא מחפשת משהו ספציפי.  שוב - קראת בגלל מה ש"בראש שלך"...

 

 

ג. כיוון שכבר הזכרת את הנושא, אתייחס בקצרה: ראשית - רוב לומדי התורה בציבור הדת"ל אינם מתפרנסים לנצח על מילגה... עם הזמן הם מלמדים וכו' - ומשקיעים בהם פחות ממה שמשקיעים בסטודנט לתלמוד באוניברסיטה..

 

 

דבר שני - מלבד מה שאני לא מתלהב מהחיתוך של עם ישראל ל"ציבורים", הרי שהניתוח ההיסטורי שלך רחוק מדיוק..

 

נכון שכלל, ה"ציבור הדתי לאומי" הוא ציבור שמעורב בדעת עם הבריות, וכציבור אינו מונע עצמו מתחומי החיים החיוביים השונים; אבל להגיד בשביל מה "קם הציבור בדתי לאומי מלכתחילה", כאילו יום אחד מישהו "הקים" אותו כך - זה שיכתוב ההיסטוריה.  המזרחי קם במגמה ליישב את הארץ עפ"י התורה, כחלק מהתנועה הציונית. לא היתה אז "אקדמיה" וגם ישיבות בקושי היו..  תהליך של שיבה לארץ. מתוכו התפלג הפועהמ"ז, שהדגיש יותר את העבודה המעשית. כמובן דבר חשוב (הרב צבי יהודה זצ"ל, ראש הישיבה.. , ראה בהם מעלה יתרה בגלל זה).

 

 

ולהגיד ב"אגביות" "ואה, גדולי הדוסים שהקימו את הציבור שילבו תורה ועבודה".. זו גם בחלקה אגדה אורבנית. עשו מה שצריך - חלק כך וחלק כך. הרב נריה זצ"ל, עסק בתורה ולימד תורה (אגב, את ישיבת כפר הרא"ה הקים ללא לימודי חול. כך ראה את האידיאל.. רק אח"כ, בלחץ הקהל, נהייתה "ישיבה תיכונית"). הרב צבי יהודה זצ"ל - שרוב הזרם הענקי של ההתנחלויות, הגרעינים התורניים, הישיבות הלאומיות, והכרת הערך של הישוב המעשי של הארץ, בא ממנו - היה ראש ישיבה ששקוע כולו בתורה. הרב מיימון זצ"ל, מנהיג ה"מזרחי", מלבד עסקנותו הציבורית, היה ת"ח וכתב ספרים. אלו "מקימי הציבור הדתי לאומי" אם כבר...  והם היו אנשים שעניינם היה חזרת ישראל לארצו, והבינו את הצורך גם בלומדי תורה וגם בעמלי העבודה המעשית מתוך הדרכתה של תורה. לא היו אנשים "שטחיים".

 

 

להגיד: "בשנים האחרונות.. תת ציבור שבורח לישיבות" - מלבד מה שכבר עשרות שנים יש ב"ה ישיבות גבוהות בציבורנו - הרי שזו תת-רמה לדבר כך.. "בורח לישיבות". "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", אמרו חכמים.

 

 

ב"ה שיש התקדמות. לא צריך לחיות באשליות והמצאות. כמו שיש התקדמות בתחומי העבודה המעשית ובאקדמיה - כך, להבדיל, יש ב"ה התקדמות בבנין התורה. לא כל מה שניתן לעשות היום - היה ניתן אז כשרק "נעמדו על הרגליים". הדבר הזה גם עלה לציבור הדת"ל ביוקר רב מבחינה דתית. לא צריך לעשות מכל שטות אידיאל. הציבור הזה עולה מבחינה תורנית - וצריך לברך על כך. ואני גם מציע להיזהר מלהביע דעה איך בונים תורה, למי שאינו מבין בכך. זה הרבה יותר שטחי מאשר שמישה שאינו מבין ברפואה ימליץ לך איזו זריקה לתת..

 

וכי "מקימי הציבור הדתי לאומי" חשבו שישבו אנשים מול הטלוויזיה ויצפו בכל מיני דברי הבל?... רק בזה יש "התקדמות"?... 

 

 

וכדאי לומר ברור: אין תורה חדשה שנקראת "דרכו של הציבור הדתי לאומי".. מה שטוב עפ"י דרכה של תורה, נכון לכולם.

ומה שטוב  עפ"י תורה - שואלים ת"ח ולא כל "בעל בית" שזוכר שאבא שלו אולי לא ידע ללמוד ולכן חושב שזה "הדרך" של הציבור שהוא בו (זה כמובן, ב"קריקטורה" ובלי הכללות).

 

ועל פי דרכה של תורה, טוב שיש כאלו וטוב שיש כאלו. וטוב מאד שיש היום יותר אנשים שמקדישים זמן הגון להתגדל בתורה, ויוצאת מזה איכות שמי שאינו שם כלל אינו מבינה.  ואנשים אלו - בחלקם הגדול הופכים למרביצי תורה בעם ישראל, מחנכים, וגם בתם אנשים עמלים שקובעים עיתים הגונות לתורה. ואם יש להם נשים שרוצות מאד להיות שותפות לאידיאל - אשריהן.

 

 

ולגבי מה שאת "יכולה לספר לי" - תנוח דעתך... כילד הייתי בהפגנות כאלו, בהרצליה.. ולא כל מי שהיה שם כבר נהיה "סמכות" לתת ציונים מה שיבוש ומה לא..]

 

 

נ.ב. אגב, הרבה "בני ישיבה אמיתיים" - לומדים הרבה וגם עושים צבר כהוגן; זה המקובל. ואין כל "קדושה באקדמיה דווקא.

בשיעורי מולדת עד ו' שעסק בדיוק בתולדות הציבור הדתי לאומי.

 

הדתי לאומי השפוי.

כן, זה שהתחנך על בני עקיבא.

 

וסתם ככה הרב קוק היה חרדי,

זה שתורתו אומצה ע"י בני הציבור הדתי לאומי גם ממש לא מעידה שהוא הקימה...

 

הוא גם אמר שלבנות אסור להצביע ודברים נוספים שבני הציבור הדת"ל לא יסכימו ועוד דברים.

אז תורתו אומצה והם מכבדים אותה בדיוק כמו שגם חרדים לאומיים לומדים ממנו, אז?

גם בנו לא זכור לי עם כיפה סרוגה.

 

והזכרת את הרב נריה, "מייסד דור הכיפות הסרוגות"- שהוא כבר בולט בדרכו הציונית דתית,

וישיבות בני עקיבא לא בדיוק לימדו רק תוכן דתי עם עידוד להשתקע רק בישיבה.

והוא כן עסק במשהו- בחינוך ואפילו היה במפדל.

בכל מקרה זה שהיו לומדי תורה זה לא היה המטרה שכל הציבור יהיה כזה, רבני הציבור הדתי לאומי התגייסו בהחלט לצבא ולא מעודדים מציאות ישיבתית,  אם זאת הייתה המטרה- בבקשה ישנו ציבור חרדי, שם מאוד ישמחו שתלך ותעודד ללמוד תורה על חשבון צבא ולימודים.

מי שכותב על סמך מה שלמד עד כיתה ו בנושאים כאלה, זה מה שקורה...

 

אני מניח שבמקצוע הסיעוד הרפואי אינך מסתמכת על מה שלמדת ביסודי. הנושאים הללו רציניים ועמוקים לא-פחות.

 

וההגדרה שהגדרת את הרב קוק זצ"ל, היא מתחת לשטחית, במחילה [בזמנו היו, אגב, רק ההגדרות :"חרדים" ו"חופשים"...]. תגידי לי, כמה מכתבי הרב קוק זצ"ל למדת לפני ש"תייגת" אותו?....  לא יאומן באיזו שטחיות מתייחסים לדברים עמוקים ולגדולי עולם..

 

וחלק מהבורות, במחילה, בענין הזה, היא שאני כתבתי על הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ואת בכלל מצטטת דברים מאביו, שאמר בתקופה אחרת. וכמובן, גם הרב קוק זצ"ל לא צריך "הסכמה" של "בני הציבור הדת"ל"... לא יאומן.

 

ו"בנו לא זכור לך עם כיפה סרוגה"... אין קץ לשטחיות?..  דת חדשה.

 

והרב נריה, תלמידו של הרב קוק זצ"ל, כמו שכתבתי, היה עוסק בתורה, וכבר ציינתי שהקים את ישיבת בנ"ע הראשונה על-דעת שתהיה "ישבה קטנה". אח"כ, בלחץ הציבור, הוסיף לימודי חול (לא שזה גרוע לשם - אבל צריך להכיר את המציאות).

 

ואיפה ראית כתוב ש"כל הציבור" יהיו לומדי תורה באינטנסיביות לאורך זמן?.. כל אחד עם מה שמתאים לו, אע"פ שכולם חייבים לקבוע עיתים לתורה.

 

"רבני הציבור הדתי לאומי" כפופים לאותה תורה של ה"חרדים", והם בהחלט מעודדים "מציאות ישיבתית".. וכמובן גם "מציאות צבאית" וגם "מציאות של עמל כפיים" - כל אחד כעניינו. על אף שהם עצמם, עיקר עיסוקם הוא "ישיבתי לגמרי (רובם ראשי ישיבות וכו'...)

 

לעודד ללמוד תורה, זה חשוב מאד. ואל דאגה - זה לא "על חשבון צבא".. ו"לימודים" - זה קודם כל לימוד תורה; אח"כ - מה שמתאים למי שמתאים..

 

וכמה אני "אוהב" את הביטוי, "הדתי הלאומי השפוי.. כן, זה שהתחנך על בני עקיבא"....  כמה נחמד שאדם לוקח אפוטרופסות על ה"שפיות"... מה" ד' אמות המצומצמות" שאותן הוא מכיר מתקופה מסויימת, וזהו.

 

דווקא בענין הזה את יכולה להצטרף לכמה שוליים בציבור ה"חרדי" ,שגם בטוחים שהם ה"שפויים" היחידים..

התחילו לעזוב את הרמה המיקרו שמתרכזת רק בדת"ל.

ולצערי לא לימדו רפואה ביסודי,

אגב היום יש פרויקט של לימודי רפואה ביסודי והם יודעים מעולה, ועל הידע שלהם ניתן להסתמך בהרבה דברים....

 

בזמנו שמעתי את הרב לונדין מדבר על האופנה הזאת שכולם רצים להיות רבנים ואמר שזאת מציאות שמתאימה למציאות גלותית.

במציאות של היום אנחנו צריכים עוד מקצועות ולא רק לומדי תורה.

הוא גם דיבר על הציבור החרדי ששם באורח פלא כולם מוכשרים בלימוד תורה, וזהו בעיקר.

 

כשמקצינים משהו זה אף פעם לא שפוי.

בפסיכאטריה מדברים על זה שהלא שפוי זה היוצא מן הכלל, כעיקרון זה אנחנו שמחליטים מה שפוי ומה לא.

הקצנה זה לא בקטגוריה הזאת.....

 

"לענות" בלי סוף.. צריך לראות מתי זה לא שייך.

 

להגיד "לא שפוי" זה בזוי. נקודה.

 

ולציטוטים מהפסיכיאטריה אין כל קשר לזה. לא כל העולם בי"ס לאחיות...

 

לא "את" ("אנחנו") מחליטה מי "שפוי" ומי לא. ולקרוא "הקצנה" לכל מה שמחוץ לעוגה-הצרה של הסניף שאני גדלתי בו בבנ"ע, - זה רדוד מאד מאד.

 

[אגב, לפי ה"עיקרון" שיוצא מן הכלל הוא ה"לא שפוי", אז גם עם ישראל, גם הציבור הדת"ל שאת מתיימרת בו וכו'.. ולפי העיקרון ש"הקצנה" נכללת בכך - כדאי שתבדקי לאיזו קטגוריה משתייכת התבטאותך הקיצונית כלפי מי שאינו "מתיישר" בדתיותו-הלאומית לפי מה שאת מכירה ורגילה..]

 

מצער לראות איך אנשים חושבים שכל מי שיעלה מעבר לרדידות מסויימת שהורגלו בה - זה כבר "קיצוני"...

 

לגבי הציטוט מהר' לונדין - הנה, מלבד מה שהוא תלמיד תלמידי הרצי"ה, ולא שייך להביאו "כנגד", גם היה מתקומם נגד זה; הרי שהעובדות לא נכונות. בגלות לא "כולם רצו להיות רבנים", אלא מיעוט קטן. זה לא היה אפשרי כלכלית וגם רוב לומדי התורה לא עסקו ב"רבנות". "לומדי תורה" ורבנים" זה לא בהכרח חופף. וזה לא שייך ל"מציאות גלותית" - עיקר מקומה של תורה, כדברי חז"ל, הוא בארץ ישראל. ולקרוא לכך "אופנה" זה ביטוי לא ראוי, שהרצי"ה בוודאי לא היה מסכים לו - או  שלא ציטטת מדוייק, או שהוא נכשל בלשונו כי רצה להסביר איזה עיקרון. קורה.

 

ב"ה שמתרבים לומדי תורה בארצנו, בכמות ובאיכות. מה שנכון הוא, שבארץ יש גם למקצועות האחרים ערך לא רק של פרנסה, אלא כחלק ממצות ישוב הארץ, וזה חשוב. מן הסתם זה גם מה שהוא רצה לומר.

 

ו"לדבר על הציבור החרדי" - זה לא ראוי. יש להניח שהציטוטים לא מדוייקים. מכל מקום איננו דנים על איש ספציפי כרגע.

 

לא כתבתי שום דבר רע על הרב קוק חוץ מזה שתורתו אומצה ע"י הציבור הדת"ל.

 

והרבה יותר קל להיות דוס בחממת הישיבה, להפתעתי כאשר עוזבים אותה זה לא תמיד ואפילו לרוב לא נשאר ככה.

מי שנשאר דוס מחוץ לכותלי הישיבה זה מעיד המון.

 

ממתי אקדמיה סותרת לימוד תורה?

הפרטים היחידים שהיא יודעת עליו כרגע הם שהוא שרת 3 שנים ושהוא הולך ללמוד לתואר...

הפרטים האלה יכולים להתאים גם למישלמד לפני הצבא שנתיים ועודשנהאחרי,שימו לב..

אבל הם יכולים להתאים להמון בחורים, מכל מיני סוגים - כולל מה שאמרת (נוסף למה שציינה אכן שרוצה מישהו שעוסק בתורה).

 

אז לא מובן לי לחלוטין: ע"ס שני נתונים כאלה, פלוס זה שהאו אכן בחור, ופלוס זה שיש לו כיפה - "מתעניינים" בהצעה?..

 

מה היא אמרה לה בעצם - לפי התיאור (ומישהי לא-דתיה, שכנראה גם לא כ"כ יכולה להבין את ה"ראש" שלה): יש בחור. עשה 3 שנים צבא. ילמד אקדמי. יש לו כיפה. וכנראה היא גם לא בדיוק מכירה את מי שהציעה.

 

כבר עלו כאן שאלות כאלה בעבר: תשמעי, ראיתי בחור דתי, בגילך...  את יודעת עליו משהו? לא.. אבל הוא עשה צבא גם ילמד באוניברסיטה.. ויש לו כיפה.

 

אז מי שבגישה שכל "הצעה" שנוחתת זה סימן שצריך לבדוק - בסדר...  אם כי זו יכולה להיות עבודה קצת מתישה..

 

מי שלא - ובפרט שיש לה "נתוני בסיס" שרוצה, שעל-פניו אינם מה שכאן, "צריך עיון"...

 

 

[היא אפילו לא כתבה שההיא אמרה שיש לו "מידות זהב" והיא מכירה, והוא מתאים לה...  אם כי גם זה לא הכי אמין ממישהי שבאה מרקע מאד שונה]

צריך לזכור שלא תמיד הצעה היא אחת מכמה הצעות מעולות שרק צריך לבחור...

אתה התייחסת בדיוק לשאלה שלי...

ובאמת השאלה שלי האם כדאי לפסול כ"כ מהר הצעה רק כי אין לי כ"כ איך לברר עליו, או שכן כדאי לנסות לברר או לשוחח דרך הטלפון...

(למרות שלא הייתי ששה לבחור באפשרות של שיחה כי סתם פאדיחה אם אני אקלוט על החמש דקות הראשונות שזה לא זה...)

 

הבעיה היא שמי שמציעה לי אותו גם לא יודעת עליו כמעט כלום... ואין לה כ"כ גם איך לברר...

לק"י

 

אותו.

הדבר היחידי שיש פה,

 

זה שהיא "הציעה" מישהו, שהוא בחור (דתי) - ושכנראה גם הוא מוכן לשמוע על מישהי שהוא לא יודע עליה כלום, אבל היא בחורה (דתיה..).

 

כלומר: ההבדל בין זה לכל מישהו אחר מהרחוב, שאינך רואה אותו, הוא שפשוט אמרו שהוא מסכים לקבל שיחת טלפון..

 

 

אז אני לא רואה למה זה נקרא "לפסול הצעה".. זה יותר נראה שאלה אם בכלל זה נקרא "הצעה"...

 

 

 

אני מניח שרבות שמעוניינות בבחור עם נתוני פתיחה מסויימים כמו שאת, לא היו מתענינות כלל - כי אין סיבה לחשוב שכן, ויש סיבות לחשוב שזה לא מה שרצית.

 

אבל נניח שאת לא רוצה "לפספס" כי אין כ"כ הצעות, או שאת חושבת "מי יודע, אולי.." - אז לפחות לקבל שם של מי שמכיר היטב, ולשאול לפני כל שיחה איתו.

הוא מבין שדרך ארץ קדמה לתורה.

לימודים אקדמאים מראים שהוא מבין שאין זו דרך נאותה לחיות על מלגות, חשבון אחרים.

שהוא מבין את משמעות הכתובה העתידית שלו ויקיים אותה.

 

היש בן תורה כמו זה?

 

רוב הגינסים הם בערך נורמאלים{לא מדבר על x boy  וכל מיני חורים } גם אם זה משופשפף...זה לא כזה נורא...זה בסדר

 

אם הוא בא עם חולצה של פיטבול שחורה וגניס קצת קרוע אז פה קצת תחשדי

 

העיקר שלא יבוא כמו ביני"ש זרוק.....שישים משו על עצמו 

 

וכמובן מקלחת לפני!!! מסטיק מומלץ 

 

 

והמראה הכללי משדר עדינות ומכובדות - לא נראה לי שזה עקרוני כל-כך עבורי.

 

(אם כי... מנסה להיזכר אם מישהו מהבחורים שנפגשתי איתם הגיע בג'ינס... נראה לי שלא.)

ומה עם מדים?

 

(לא  מבינה בסוגי מכנסיים)

אלא אם כן את מחשיבה גם טרנינג כמכנסיים לגיטימיות ועצה שלי - זה לגיטימי רק בשלב שבו כבר יש לבחורה טבעת על האצבע

 

וכמובן שיש מדים - אבל מדברים על לבוש כללי, לא על לבוש שמיועד לאנשים מסויימים מאוד.

 

(בעצם, יש גם מכנסי שבת שהם לא ג'ינס ולא דגמ"ח...מצד שני אין לי שם מיוחד להם,ומצד שלישי, דת"לים בדרך כלל לא יגיעו עם מכנסיים כאלו לפגישה...בהשוואה, זה בערך כמו שבחורה תבוא לפגישה עם שמלת כלה אצל חרדים זה אחרת כמובן...).

 

 

בעיקר מכיוון שאני לא מכירה שמות לסוגי מכנסיים אחרים... אבל יש סוגים אחרים. גם מכנסי שבת, וגם אחרים, לדוגמא כאלה.

לק"י

 

המדוייט הקודם שלי בא עם מדים..מה לעשות הוא בא ישר מהעבודה (צבא קבע).

לא אחד הגיע עם מדים. זה אפילו טוב כדי לזהות את מר בחור, וגם נראה לא רע 

 

הבדיחה היא ההדגמה של עוד סוג מכנסיים ע"י מדים דווקא...

אסתפק בלהאמין לך כי הקישור נחסם...

 

בכל מקרה, אין ספק שהרוב הח=מוחלט ממה שרואים ביום יום ברחוב, ועוד יותר בעיקר את=צל דת"לים וכו' - זה הנ"ל שהזכרנו...

דגמ"ח זה המכנס שיש בו הרבה כיסים בכל מקום

 

מכנס רגיל זה אחד שיש בו רק את 2 הכיסים הרגילים,כמו של שבת.

מכירה לא מעט ביינישים שהולכים ככה. זה סגנון יותר סולידי. לא "מתנחל"

 

ולעניין השרשור- לא רואה בעיה בג'ינס. בכלל. 

ובכללי לא הייתי מחליטה שום דבר על סמך לבוש, בוודאי שלא לבוש של בנים..

לא צריך לתת משמעות עמוקה לכל דבר..

שפעם אחת בקשר מתקדם נכנסתי לבית ההורים  שלה ורק אחרי שהתיישבתי והתרווחתי שמתי לב שאני לובש ג'ינס משופשף, כזה שאני שומר בדרך כלל לניקיונות לפסח, לצביעת הבית וכד'.

נראה שבעלי הבית לא ממש שמו לב או לפחות לא העירו לי.

אבל בכללי אני לא כ"כ אוהבת ג'ינס..אז אולי מיותר שאני עונה

מה ז"א להגיע עם ג'ינס?

 

מצד שני, גם בלי קשר לפגישות זה לא נראה לי מתאים ללכת עם ג'ינס.

 

אבל כל אחת מחפשת משהו אחר.

 

בואי נגיד שזה לא הלבוש הקלאסי של בן תורה אבל מי יודע - אולי הוא יהיה גדול הדור הבא?

 

 

הייתי מתחילה להסתכל איך הבן אדם עצמו.

(אני מרגישה ממש מוזרה פה..)
אני בחיים לא אבין מה הבעיה בג'ינס..

אני מכיר כמה וכמה ביינישים טובים (לכל הדעות) שהולכים עם ג'ינסים

יתרה מזאת,

אני מכיר רבנים ידועים שהולכים מדי פעם בג'ינס (מי שממש רוצה לשמוע יכול לפנות אליי באישי.)

 

וגם אצל המין השני, אני מכיר עשרות בנות טובות שהולכות עם חצאית ג'ינס

 

 

ג'ינס הוא בגד יעיל

ולכן הרבה אוהבים להסתובב איתו

 

א. יחסית זול- אם יודעים איפה לקנות, הוא אפילו זול מאוד, כמובן שלא מחפשים מותגים ושטויות

 

ב. הוא חזק ולא נוטה להקרע מהר

 

ג. הוא לא נוטה להתלכלך מהר, יש לו מרקם מיוחד שאם אם ח"ו הוא מתלכלך, לא רואים את זה כ"כ

 

ד. הוא נפוץ מאוד לקניה

 

 

מי שמרגיש שהג'ינס זה מה שיגרום לו לפסול בחור/ה

כדאי שיבדוק טוב טוב שהוא לא סוחב איתו איזה סטיגמה על ג'ינס.

 

 

כמובן שאין מדובר על ג'ינסים קרועים, חתוכים, צבועים וכו'

בגד צריך להראות מכובד, 

כמו שמכנס רגיל צריך להיות מכובד, גם הג'ינס צריך להיות מוכבד.

 

חבל לפספס קשרים טובים על שטויות כמו אלה

ברוך ה' לא קרה לי שפסלו אותי על זה או ששמעתי מקרה כזה....

<צ>

מה זה משנה מה הוא לובש? גי'נס/מכנסי פלנאל/דגמ"ח או פיג'מה.
העיקר שיבוא בצורה מכובדת ומכבדת.

חוץ מזה, זה ידוע שאחרי החתונה האישה כבר תחליט ותקנה לו מה שהיא רוצה שילבש אז מה זה משנה?

(הפסקה האחרונה)

יאללה יאללה! אתם! אין לכם לרוב טעם בבגדים.

אז כשמתחתנים מתקנים את זה.

 

 

סתםםםםם חחח שכל אחד יעשה כרצונו.

כשאני אתחתן אני אסע עם בעלי לקנות בגדים והוא יצטרך להתחשב גם בדעתי, ירצה או לא.

בעזרת ה' כשאתחתן רק אישתי תקנה לי בגדים

לק"י

 

לא יהיה אכפת לי לקנות לו בגדים לפעמים, אבל לא בקטע של לשנות לו את הלבוש.

באותה מידה אני אשמח אם הוא יקנה לי נעליים ובגדים (עם הכוונה ספציפית מראש )

אבל אם הוא יקנה לך בגדים בסגנון מסויים כי הוא לא אוהב את איך שאת מתלבשת?

(בכל בדיחה יש קצת אמת אז..)

בנות! תפסיקו לחשוב שאתן יכולות לקבוע לבן זוג שלכן מה ללבוש.
אם הוא יגיד לך שהוא לא אוהב את איך שאת מתלבשת? לא תספרי אותו/ תגידי לו שהוא לא מבין/ תעלבי/ תבכי/ תברחי/ עוד משהו מפגר וכו׳..

אם גבר מתלבש זרוק זה בגלל שהוא מעדיף נוחות על יופי (ברוב המקרים) ואם בא לך בעל שמתלבש בסגנון מסויים אז תצאי מראש עם אחד כזה. כן, תשאלי איך הוא מתלבש עוד לפני שאת פוגשת אותו כי למרות שזה ״חיצוניות״ את הולכת לחיות עם הבנאדם ולא הגיוני שהכל טוב ויפה אבל אחרי הטבעת תתחיל לעשות דברים אחרת..
(לא מתכוון לפגוע וכו׳ אז סליחה מראש)

אמרתי לבעלי לעתיד, לא לבן הזוג

 

 

ועכשיו קצת יותר ברצינות.

אני חושבת שזה ממש כיף ללכת לקנות בגדים ביחד. אני דווקא אשמח שבעלי לעתיד יראה מעורבות במה שאני לובשת ויחווה את דעתו, לחיוב ולשלילה. ואם בעלי לעתיד יאמר לי על בגד מסויים שהוא לא יפה בעיניו רוב הסיכויים שלא אלבש אותו ולא ממקום נעלב, אלא כי אני חושבת שבעלי לעתיד ירצה שאהיה הכי יפה ומושלמת. ואם הוא מעיר, כנראה שזה לא הכי מחמיא.

ובאותו מידה אני חושבת שאראה מעורבות לגביו, בדיוק מהמקום הזה.

אז מה אכפת לי אם משופשף....

בחיים בחיים בחיים לא חשבתי להתחתן עם מישהו שלובש ג'ינס.

אין סיכוי.

זה היה בשבילי פשוט לא קשור. אצלנו במשפחה לא הלכו וגם ביישוב בקושי הלכו..

ואז- בפגישה השלישית אני רואה שהבחור בא עם ג'ינס. אמיתי. אפילו אולי עם שיפשופים.

הייתי בשוק. כל האדיאולוגיה שלי???

 

 אז בעלי היקר לובש ג'ינס. בייניש רציני באחת מהישיבות הגבוהות .

כי- נח לו!! ואני קונה ויקנה לו עוד. כי זה נח לו..

זה כ"כ שטויות. בסה"כ זה סוג של בד.

 

 

שהבחור יצטרך להתרגל לסגנון הלבוש של אשתו..

 

ככה שצריך לזכור מה עיקר ומה טפל