פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1325)

לק"י

 

אבל תלוי בקשר שיש בינכם ובמידת הפתיחות.

תחשבי- איך הוא ירגיש כשהוא יקרא את זה?

יזרום וישמח או יתפדח ויסמיק.

ורומנטי-מה

מבטא במידה גבוהה את עוצמת הקשר לפחות מצידך.

 

כשמדובר כבר בארוס - לדעתי זה ראוי ובסדר גמור, אלא אם מדובר באחד ממש ממש שמתפדח ברמות מטורפות מדברים כאלו...

 

אני אישית הייתי שמח לקבל משהו מעין זה מארוסתי, כשתהיה אחת כזאת...

 

ו...מזל טוב!!!

 

( אגב, המלצה - לא ספר תהילים עם פירושים. זה סתם מכביד. ספר תהילים נטו. לנשמה. )

אני חושבת שהוא ישמח עם זה. ויחייך. אין פה משהו מפדח..רק חטפתי על הראש בגלל שזה מלנכולי כזה..ופסימי לכאורה. .

 

מה שעשיתי זה במכתב המצורף..כתבתי לו שממש רציתי להקדיש ולכתוב משהו ..ואם הוא ירשה לי..אני אוסיף את זה. (כתבתי מה..) .  זה יאבד את אפקט ההפתעה החמודה. אבל נראה את התגובה שלו..ומקס' אני אוסיף..עוד לפני שבת אפילו..ותמיד יהיה לו את זה איתו..בעז"ה..

 

זה גם מפרק כ"ג..שזה התאריך שלנו..

 

תודה רבה..!!

במחשבה שנייה - חמוד

לייחס לבן אדם פסוק שמכוון לקב"ה... לא?

אם אין בעיה כזאת, לדעתי זה ממש חמוד!

אישית אני לא אוהבת פסוקים על א-לוקים, שיורדים לקרקע, אבל אולי אפשר לקחת את זה בתור משל, (או סוג של מודל לחיקוי) שהרי התורה מקודשת לנו כמו טבעת, ביננו לבינו.

 

{היה איזה משהו עם חב"ד, מודעה כשקיבלו את הרבי הייתה בעלת כותרת "צמאה לך נפשי", שלא כל כך אהבתי אותה. http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t545193#6103440)

 

 

בכל אופן, כאן יש מקור לדברים שניתן להסמיכם לקדוש ברוך הוא, כך שזה מוצלח

 

 

אני גם חושבת שעם כל האהבה והיופי של עכשיו...

 

כנראה שיהיו לך שלבים בנישואים שאת תהיי במצבים לא נעימים עם בעלך ואו שממש לא יעזור לך ״שהוא עימדך״

או שממש לא תירצי שבאותו רגע הוא יהיה עימדך....

 

אז אם כל היופי, לדעתי יש עניין לחשוב על משהו לטווח רחוק ולרשום אותו

 

בכ״מ בהצלחה!!!

לדעתי..לא ירדתי לסוף דעתך.

אני אגיד מה אני מבינה ..ואת מוזמנת לתקן-

 

אל תתחייבי..ואל תגידי שאת שמחה שתהיי איתו גם כשיהיו קשיים וכו'..כי יהיו זמנים שתריבו ולא תרצי אותו לידך וכו'

ועל אותו משקל- אולי..-אל תגידי למישהו אני בעז"ה תמיד אהיה שלך.../תמיד אהיה שם בשבילך.-כי אולי תתגרשו./ תריבו...אז למה למלכד את עצמך?

אולי לא להגיד יש לנו דרך ארוכה ואני תמיד אוהב אותך..- כי אולי לא תאהבי

אהמ..לא יודעת ..לא נראה לי שככה זה עובד..אם לזה התכוונת..

 

את אומרת ..יש עניין לחשוב לטווח הרחוק-

תמיד יש רגעי משבר..אבל בעז"ה.. יוצאים מהם ..(לפעמים -יוצאים חזקים יותר) . ז"א לטווח הארוך ברור שאני צופה ומתפללת ומקווה לטוב..ולזה שאני אשמח שהוא "עמדי"..-אחרת לא הייתי מתחתנת איתו...

ורגעי משבר..נו נו..הם לא המילה האחרונה הרי..הם יהיו..ככל הנראה..-אבל יש תמיד (בד"כ) טווח רחוק יותר. .אז למה נעצרת בהם ולא המשכת?

 

בקיצור. לא הבנתי למה זו בעיה לכתוב למישהו שאת מתחתנת איתו..שאת שמחה ..ושגם אם יהיה לך קשה אז..לפחות יהיה לך אותו..וזה מנחם וכו'..

 

לא אירע רע כי אתה עימדי.

 

זה נאמר על ה׳ ולא סתם.

רק ה׳ נמצא איתך בגיא צלמוות.

זו אמירה ממש ממש חזקה

שלא נראה לי שמתאים להגיד אותה על שום בנאדם...

 

אפשר להגיד לבן זוג ״אני תמיד איתך״ או כל מיני כאלה... זה הרבה יותר הגיוני

 

הגיא צלמוות פה..... זה חזק מידי לדעתי.

לוידעת...

 

 

אבל אולי כרגע אפילו היא מרגישה שהיא בגיא צלמוות והוא מציל אותה... אז לוידעת.

מהתגובה הראשונה שלך..או שפשוט לא הבנתי נכון

 

קיצר אוקי

שומעת.

נשמע אומלל משהו.

כי אני פוחדת....

כי זה מרגש לצאת כעשיו אבל אם חתונה תגיע נוקדם ב"ה האם אני מוכנה לזה או שאלה חששות רגילות??

לפספס??

או מרגישה לא בשלה.

תחשבי אם הקפיצה למים תעשה לך טוב, וקחי בחשבון שצריך להיכנס לקשר עם רצון אחרת סתם חבל על שניכם.

 

וזה נורמלי לגמרי!

בהצלחה ושנה טובה!

לומר 'כן' להצעות חדשות... אני רוצה מצד אחד... זה חסר לי...

אבל להתחיל שוב משהו חדש אחרי קשר שהיה מלווה ברגש....לא פשוט

מתחילים להריץ בראש פגישה אחרי פגישה

פוחדים שמשהו טוב יקרה

מהר מדי

 

בדר"כ כשאני מרגישה ככה

אז אני מנסה להרגיע את עצמי

שאני בסה"כ באה לפגישה אחת

וכשנגיע לגשר-נעבור אותו (יחד...)

 

מלא הצלחה

תכתבי באישי למנחם חפץ . הוא יועץ נישואין ויוכל לעזור לך בקבלת ההחלטה,,

לק"י

 

גם ככה יש לי נטיה לדחות הצעות, אז אם זה בא מהצד השני אז עוד יותר טוב

וכמה בא לי לתת לו צאנס...

למה להציע (בתור שדכנ/ית) מישהו/י שיכול לצאת רק בעוד שבועיים...?! אם הוא כזה עסוק.....

"אם עדיין אהיה פנויה, בסדר".

ואז אם עולה הצעה מתאימה נוספת אומרים "מצטערת, כרגע לא רלוונטי, תודה".

בדיוק גמרתי קשר מעיק וטיפה ארוך מבחינתי ורציתי לנשום בין לבין

 

אם יש עוד פגישות או לא. מקס' תגידי שאם תוכלי ותהיי פנויה אז בסדר ואם לא סימן שהקב"ה רצה אחרת .. ב"הצלחה

**ר"ה מתקרב... ממש מעבר לפינה!

**היתה שנה עמוסה מאוד ומלאה מאוד, עם הרבה בחירות קשות וטובות, ואני יכולה פחות-או-יותר להתבונן אחורה בסיפוק על השנה המקסימה הזו

**לא נשברתי ואני עדיין בלי פייסבוק

**השבוע אני מסיימת את העבודה, ומגיעה בשקט ובנחת לחגים

 

שנזכה לשנה של אור!

ב"ה

 

 

כמובן, קרו עוד דברים

טובים וטובים מאוד.

 

 

א. שבת כיפית ומרוממת עם חברות טובות. שבת אחרונה ומוצלחת לשנה זו..

ב. באותה שבת- שיעור מחזק של הרב מרדכי שטרנברג שליט"א. הייתי בטוחה שלא אבין מילה..

חבל שלא יכולתי לסכם בכתב.. איזו אישיות!

ג. התחלנו להגיד סליחות. פתיחה טואובה במקום טוב..

ד. השלמת הכנסה לא רעה בעבודה מזדמנת, בלע"ה וב"ה

ה. הסרתי את החלק המעיק מהחתימה=> אני זכאית להלוואה מותנית לשנת התשע"ג!!

ו. אמא ב"ה מרגישה יותר טוב.. פיווו..

ז. עדיין לא התחתנתי, ב"ה.

לק"י

 

עליהם השבוע.

זה נפתח בדר"כ כל מוצ"ש.

זאת נראית עוגה מבצק סוכר

מעניין מי הכינ/ה..

למישהו אומץ לאכול

מרוב שהיא הייתה יפה וסוג של יצירת אומנות ! 

יש לי חבר טוב שהתחתן עם מישהי שגבוהה ממנו בראש... וזה ממש לא מונע מהם זוגיות מצויינת.

אם זה מפריע לך-זה עקרוני
ואם לא-אז לא
בהצלחה!!!

אם לך לא. אז לכי על זה!

 

שנה טובה!

לק"י

 

רק לשים לב אם זאת הודעה ישנה, אז לחשב בן כמה הבנאדם עכשיו.

לק"י

 

לא הבנתי את הסיפור עם האוכל..

המוזמנים שילמו עליו?

לא, נכון?!

עלי אישית, זה גדול. יותר מידי יציאה מהשגרה ויצירתיות..

לק"י

 

נכון שיש משו משמח בלהיות שותף פעיל בהכנות לשמחות, אבל מצד שני אין לי עניין להעביד אנשים בגלל החתונה שלי.

בס"ד

 

זוג חילונים בני 30 בערך מירושלים[זה יותר הסגנון שלהם..]

הם התחתנו בגינה הציבורית של השכונה שלהם והיה ממש נחמד.

היה בופה כשר והיה בופה לא כשר. הם שלחו במייל הזמנה עם קובץ של אקסל וכל אחד רשם מה הוא מביא, זה היה מחולק לסוגי אוכל [סלטים, קינוחים וכד'] וזה היה ממש מגניב!! 

הבעיה שזה מתאים ואפשרי לאוכלוסיה מאוד מאוד מסויימת. בעיקר שאנטים מבוגרים קצת..

אני ממש נהנתי מהרעיון וזה היה ממש מגניב!!!

אך לצערי אני לא רואה את עצמי מתחתנת ככה...

או שהמשפחה של עוגי כבר מביאים את זה?! 

רק את עצמך

פשוט רעיון שטוה אני ישמח למשהו כזה.

.

ממש!

 

אבל אין מצב..

הכין את הסעודה.זה מקסים והדדי.לא רק חסכוני, זו ממש שותפות בשמחה.

אצלנומרוויחים מלא מחתונה

נערך לבקשת הכותב

 

את מרוויחה כמה עשרות אלפים בחתונה, רק כדי להוציא אותם בהמשך החיים (ואף יותר) על חתונות של אחרים...

 

האם הוגן שבני הזוג ירוויחו על גבם של האורחים? את הלהרוויח על חשבון ההורים אני עוד מבין - הם ההורים אחרי הכל - ולמרות זאת, אגב, אני עדיין חושב שהזוג יכול וצריך להתעקש להוזיל עלויות, גם בכדי להקל בכך על ההורים, כי אחרי הכל זה לא שהם מלייאנים או משהו, ותזכרו שלרוב גם יש להם עוד ילדים לחתן, וילדים להאכיל ולשלוח לישיבות וכו' וכו'...

 

כן, קצת הרבה מפריע לי שיש אנשים שמתייחסים לעזרה הזאת של ההורים כמובנת מאליה, וברור להם שבחתונה שלהם הכל יהיה בסטנדרט הרגיל ואולי קצת פחות, כי ברור מי ממן את זה בסופו של דבר, ולמי הולכות המתנות. 

 

תארו לעצמכם רק לרגע שההורים משני הצדדים באים ביושר לזוג ואומרים - אין לנו. מצטערים, אין לנו, ואין לנו אפשרות להכנס עכשיו להלוואות וחובות. עושים מסיבה צנועה או שאתם ממנים בעצמכם את העלויות של מסיבה סטנדרטית.

 

האם אז נראה לכם שהייתם עובדים שנה שלמה בשביל לכסות את העלויות של חתונה כזאת של ערב אחד, רק בשביל להגיד שגם לכם הייתה חתונה כזאת? 

 

אז לא, בציבור שלנו המצב הכלכלי הרבה פעמים לא פשוט, אבל רוב ההורים לא "יעשו את הבושות האלו" לילדים שלהם וגם אם ממש קשה יתאמצו ויקחו הלוואות ויצטמצמו בילדים האחרים בלימודים, באוכל וכו' - העיקר שהדודה מרים תוכל לשבת ב10 בלילה ולאכול סטייק עם חתיכת תפוח אדמה קטנה, ולשלם על כך 180 שקל למנה.

אבסורדי לחלוטין.

 

מה גם שעוד לא דיברנו על יוסי, החבר של אבא לעבודה בהיי טק שמעולם לא ראה אפילו תמונה של הבן שהתחתן כי הוא בכלל עובד במחלקה אחרת ולא ראה מעולם את שולחן העבודה של אבא של החתן - וגם הוא הוזמן לחתונה, נאלץ להגיע כדי לא לפגוע, ולהוציא מכיסו 200 שקל + בזבוז של ערב שבו הוא יכול לבלות עם אשתו ועם הילד הקטן שלו שכבר הרבה זמן רוצה שאב שלו יספר לו את כיפה אדומה אבל אי אפשר כי אבא או בעבודה, או הולך לחתונות של חברים מהעבודה כדי להוציא שם את הכסף שקיבל בעבודה.

 

חבר'ה - תתעוררו, המצב היום הגיע לבלתי נסבל. זה כבר לא עניין של סטנדרט, של להיות כמו כולם ואפילו לא של קמצנות מצידי או מצד כל אחד אחר - זה בסך הכל עניין של להיות עם עיניים אמיתיות פקוחות ולא משקרות לעצמנו, לחברה' שמסביבנו, או לבורא עולם שבוודאי לא התכוון לכך כאשר הכניס את מצוות הקידושין לתורה...

 

אז כן, אני מצהיר כאן - אני בעד לשבור את המוסכמות. גם אם זה אומר משהו מאוד לא רגיל ולא שגרתי. גם אם זה אומר שהמתנות שיביאו האורחים יהיו לו צ'קים שמנים, אלא קומקום לבית, מפה יפה לשולחן, או קישוט נחמד לבית מעשה ידי אשתו של החבר הטוב של החתן שהוזמן יחד עם אישתו, ולהכין קישוט יפה זה גם הרבה יותר זול בשבילם, וגם מבטא יצירתיות+ חיבור אמיתי לבעלי השמחה. וכמובן, ישנה אפשרות שהמתנה תהיה עצם הכנת החתונה עצמה ובזה באמת נהניתי לקרוא את מה שנכתב בראש השרשור על הזוג המיוחד הזה, ומה שעשה - זה דוגמא לזוג שמוכן לשבור מוסכמות למען אמת גדולה ומאירה. 

 

אז כן, אולי המודל הזה לא מתאים לכל מקום ולכל אחד בעיקר בגלל שהוא תלוי בהיענות מצד הקהל והמשתתפים עצמם - אבל זה לא אומר שאין מודלים אחרים שאי אפשר לאמץ. זה לא אומר שאי אפשר להתחתן במקום שהוא לא אולם אירועים שמשלמים בו טונות אלא בכל מרחב גדול מספיק אחר שלרוב מושבת בשעות האלו וישמח להשכיר את עצמו במחיר ממש זול לערב אחד, ולהביא קייטרינג במחיר שפוי, אפילו בלי מלצרים אלא בשיטת הבופה או משהו כזה, וככה להוזיל עלויות ברמה מטורפת. כן, זה לא יהיה כמו באולם.

 

וכן, גם במספר המוזמנים - מעבר למשפחה הקרובה והרחוקה, שבגדול מאוד צריכה להסתכם בכעד 300-400 איש לשני הצדדים גם יחד (וזה במשפחות גדולות... כי אני לא מדבר על להזמין את הבן דוד מדרגה חמישית שאפילו סבא שלך לא מכיר. אני מדבר עד דרגת בני דודים של הורים, הכי רחוק...) - מעבר לזה להזמין בעיקר את החברים והחברות של החתן והכלה (שהם המשמחים העיקריים בחתונה, ואם יש מישהו שלא צריך לקבל מנות משמחים ולא צריך להביא מתנה - זה הם, כי המתנה הכי גדולה שם מביאים זה "כיצד מרקדין לפני הכלה"  ו"כל המשמח חתן ביום חופתו...". וחוץ מזה, חברים ממש טובים של ההורים, בעדיפות לכך שיכירו גם את החתן/הכלה...

 

חברים רחוקים וכו' וכו' - תשמרו לשבע ברכות ודברים מהסוג הזה...

 

חתונה לא צריכה לצאת עם 700 מוזמנים. גם לא 600. 

 

אז אולי זה לא תהיה "חתונה סטנדרטית ורגילה פלוס מינוס" - אבל מבטיח לכם שהריקודים והשמחה שם יהיו לא פחות מועטים גם אם זה אומר שדודה מרים תאלץ לשלוח את אחד האחיינים שישים לה בצלחת מנת עוף יפה עם אורז וקוסקוס - ולא מנת סטייק כי סטייק לא נכנס לתפריט בשל מחירו. זה לא בושה. וגם אם זה אומר שלא תראו את יוסי החבר לעבודה של אבא בחתונה. זה לא בושה שהוא יילך להינות קצת עם אשתו בבית קפה/יסיים בפעם הראשונה זה 3 שנים את כיםה אדומה לבן הקטן שלו...

 

 

והלוואי שמי שאתחתן איתה, תסכים לחפש איתי מודל שיהיה שפוי יותר בהוצאותיו, גם למען החתן והכלה שבאמת הדבר האחרון שהם צריכים ביום השמח הזה זה אירוע כזה מפוצץ מסביבם, וגם למען הורי החתן והכלה ולמען חשבון הבנק שלהם + התקפי הלב העתידיים שפחות יגיעו... וכן, גם למען האורחים, שכעת יגיעו בלב יותר שלם לחתונה כאשר מראש מיידעים אותם על כך שזאת חתונה לא שגרתית, ועקב כך מתכננים גם את הוצאותיהם...

 

אני באמת מאמין בדרך הזאת, ולא רואה בכך סיבה לבושה או ל"צניעות מזוייפת" או לכל דבר מעין זה - אני רואה בכך מקור לגאווה, לידיעה שגם כשהאמת לא כזאת מסתדרת בתבנית המקובלת, בסופו של דבר אם המהפיכה שאני חולם עליה תקרה, היא תקרה בגלל בודדים שיתחילו אותה בהתחלה... בגלל משוגעים שהגיעו ליישב את הביצות במדינת ישראל כשכל אחיהם בגולה צחקו להם ואמרו להם שפה זה מדבר ושלא ייצא מפה כלום.

 

מסתבר שבמדבר הזה מנות אוכל עולות ממש ממש יקר...

 

[אגב, יש לי גם חלום, שאיש עסקים אמיד, דתי, או אפילו לא דתי, יפתח מיזם משותף שלו ושל עוד אנשי עסקים אמידים שירתום למיזם, של פתיחת אולמות אירועים נחמדים ומכובדים ממש, שכל מטרתם תהיה לקדש שם שמיים, והמחירים בהם יהיו לכיסוי ההוצאות בלבד ולא מעבר לזה. המיזם יתבסס גם כמובן על תרומות של אנשים כאלו ואחרים, אבל גם, בעיקר, על ההרצון לשנות וליצור תרבות אחרת, נעימה יותר].

 

 

זה לא מקובל, זה לא רגיל, זה לא השפה השולטת היום ברחוב - ואני אפילו מודה שלפי מה שאני רואה אני קיצוני בדעותיי יותר מאילו שכתבו את הדיעות הכי מקילות והכי מוזילות שכאן... ואני לא מתבייש בזה, ורק מתפלל שכאמור, גם האחת שאני אבחר בה והיא תבחר בי, תהיה כזאת שגם תהיה מוכנה לצעוד אל החלום הזה גם אם זה אומר להקריב חלק ממה שחלמה עליו מאז גיל 12. (ואגלה לכם סוד - גם אם ההורים קצת ילחצו בקטע הזה, אם תעמדו על שלכם ותסבירו בנועם שאתם לא רוצים ככה, בסוף הם ילכו איתכם בדרך שלכם ובסופו של דבר, גם אם לא יודו בזה בפרהסייה, הלב שלהם יישמח מהפחות טררם הזה).

 

סוף נאום ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה (במחיר של 70 שקל מנה גג  )

עכשיו ראיתי שהבנת שזה קריצה אז מחקתי.

עקרונית אני מסכימה. ואני לא נותנת ממה שאין לי.. ולא מחזירה כמו שהביאו.

אבל במקומות שזה נהוג, אני יכולה להבין את זה.
אדם שמחתן ילד, ועושה בר מצווה לשני.. צריך לקחת הלוואה. אז במקום הלוואה עם ריבית שמנה מהבנק, מלווים לו עד האירוע הבא שלנו...

זה לא ככ שלילי בעיני במקומות שזה מקובל.

שלא יצא חלילה שכל ההודעה למעלה שכתבתי כמשורשרת אלייך היא ספציפית אלייך...אני יודע שכתבת עם קריצה וזה בסדר ואני אבין, זה רק היה עילה בשבילי כדי לשפוך את כל אשר על ליבי בנושא, ואני מצהיר פה קבל עם ועדה שדבריי ממש לא היו מכוונים כלפייך, אלא בכללי כלפי כולם וגם כלפי עצמי..

דרסטי. אחד הרבנים כתב בהזמנה לחתונה של בתו: כיבוד קל יוגש. ואכן היה פיתות וסלטים ועוגות. מה רע?

האורחים ידעו שלא צריך להביא צ'קים מנופחים והסתפקו במתנה ולא נלחצו מההוצאה. היה שמח ואף אחד לא יצא רעב.

אבל.. רק אם יש בסיס איתן להמשך הקשר.. אם עדיין הכיוון לא ברור.. אז רק משהושמתכלה ...
כמו שוקולד ובלונים.. או הזמנה יחד למסעדה...

קחי אפילו יותר. כמה זמן שאת צריכה.

 

וכל מי שחושב שהוא יודע יותר טוב ממך על הלב שלך - אל תתייחסי אליו, הוא לא שווה את ההתייחסות.

 

ואכן - הבחור שהוא שלך, כנראה מחכה לך איפה שהוא, אולי יוצא גם בעצמו, וכשיגיע הזמן אתם תיפגשו ולא תוכלו להחמיץ את המפגש גם אם תרצו - ובעזרת ה' יהיה לכם טוב ביחד ותהיו מאושרים

בפעמים הנדירות שיצאתי עם שני בחורים באותו שבוע היה לי ממש קשה עם זה.

 

ואני זוכרת כמה הייתי בהלם כשחברה שלי חתכה עם מישהו בבוקר (מאתמול) ובערב כבר יצאה עם מישהו אחר.

לק"י

 

מתי הספיקו להציע לה את הבחור השני?..

(או שהיא חזרה למישהו שרצה להציע קודם)

וקבעו כבר לאותו ערב.

 

 

 

היינו שותפות באותה תקופה, ושוחחנו בערב הראשון על הבחור שהיא יצאה אותו.

יצא שלא ראיתי אותה עד אחרי יום וחצי (כלומר בבוקר שאחרי הדייט השני) אז שאלתי מה קורה עם הבחור בסוף, והיא ענתה שהיא כבר חושבת לחתוך עם הבחור הבא...

לק"י

 

כל אחד מרגיש אחרת.

 

אצלי נוצר מצב הפוך: נפגשתי עם מישו פעמיים באותה שבוע והוא לא רצה. במוצ"ש של אותו שבוע קיבלתי הצעה חדשה, וכנראה בגלל שכבר הייתי בשוונג של "לצאת" לא דחיתי כהרגלי את ההצעה..

ולמראה הפליאה להצעות יש נטיה להתכנס כולו לתקופת זמן אחת.

 

לינוי- תעשי מה שנוח לך! כל אחת שונה בצורת ההתמודדות שלה.

רק שימי לב שזה לא הופך להתקבעות (אמירה של אני תמיד לוקחת פסק זמן), כי יכול להיות שתפספסי משהו וגם כי יהיה לך אחר כך קשה לשנות את ההרגל. יכול להיות שמה שנוח לך עכשיו ישתנה בעוד כמה חודשים.

 

שנה טובה לכולם!

ככה את יכולה לבוא יותר פנויה לקשר הבא....

גם אצלי זה ככה לפעמים

כל עוד זה שבוע וחצי התאפסות בין לבין

ולא חודשיים-זה נשמע לי סביר

זה בסדר גמור!

זה מראה שאת לוקחת כל קשר ברצינות

כל קשר אצלך הוא באמת פוטנציאל להצלחה

ואת מודעת לךמשמעות מה הכוונה לצאת לדייט

 

לא סתם יוצאת ונהנת

בודקת באמת

מנסה להתחבר לאדם שמולך

ולבדוק סיוכי לבניית חיים משותפים

 

הדברים האלה צורכים המון נפשית

ולכן אחרי כל פעם את צריכה לקחת לעצמך זמן

 

זמן שאת יכולה להתאפס בו

לאפס את הרגש שהיה מהקשר הקודם (גם אם זה פעם-פעמיים)

לחדש את מאגר הכוחות

 

ולהגיע 100% לינוי

 

 

זה היה אדם שתיכננת להתחתן איתו, רציני.

 

זה לא "חבר" ככלל.

 

אני לא רואה מה מוגזם בזה.

כיצד אפשר לגשת לקשר ברצינות בעמקות ובאופטימיות,

כשמעבירים הצעות כמו עגבניות בשוק?

תמהני.

אני רואה שהחברה הוירטואלים
עוזרים יותר מהאמיתיים
עכשיו אני אדפיס ואתלה את השרשור

ובעצם הכי טוב להיות נזירים וזהו

לק"י

 

צניעות זה תמיד חשוב, ולכל שלב בחיים יש את מה שמותר ורצוי בו.

 

ולפותחת השרשור- נראה לי שככל שהקשר יותר מתקדם, אז יש מקום למחמאות (בגבול הנורמלי..).

חוץ מזה, שאני לא הייתי כ"כ שמחה לקבל מחמאות ממישו שבקושי מכיר אותי (לפעמים זאת סתם חנפנות או לא יודעת מה).

 

ומחמאה שבאה ממקום אמיתי והיא גם באמת נכונה והיא מתייחסת לפְּנים שלי תתקבל אצלי בברכה אני חושבת.

לעומת מחמאה על מראה- שמן הסתם תביך אותי ותרגיש לי לא שייך.

לא יודעת איפה עובר הגבול בדיוק, אבל צריך להיות רגישים ולשים לב שלא גולשים..

 

 

 

 

 

חסרת-טעם, במחילה.

 

[ומה את רוצה לומר? שלא צריך צניעות וטעם טוב?  מה קרה?.. הבחורה שאלה היכן עובר הגבול של "רמת המחמאה", וסייגה "לא בתקופת האירוסין" -  וקיבלה תשובה שבשניהם זה צריך להיות בצניעות ובטעם טוב, ואין חילוק הלכתי בין אחרי האירוסין ללפניהם... מי שמדמיין "צניעות" בתור דבר בעייתי - עניינו. בעיני צניעות רק משביחה ומעמיקה את דרך ההחמאה. ואם דעתך שונה, את יכולה לכתוב, למשל, "בחוסר צניעות ובלי טעם טוב". זכותך.

 

ואם את חושבת שסיגנון הערתך מוסיף לך זכויות לימים הבעל"ט, אני אינני בטוח בכך]

אין שום תוקף הלכתי.

אפשר להפרד בלי כתובה, וזה מגדיר את המעמד..

כי הוא כבר לא 'סתם' אדם שאולי תיפרד ממנו, אלא אדם שכבר החלטת על הקשר שלך עמו.

בשפה העברית יש הרבה מילים שאפשר להתאים אותן לכל צורך אפשרי.

 

מכבד/מעריך יקלט יותר טוב לעומת "אוהב" השחוק והמוצא-מהקשרו.

הזמן

לק"י

 

יש מילים ומחמאות שהן בגבול הצניעות ובעיני זה טוב להגיד אותן מידי פעם.

להעריך התנהגות במילים וכאלה.

 

אבל משהו שהחיים לימודו אותי זה ש:

 

"המחמאה הגדולה ביותר היא כזאת שאנחנו מרגישים אותה למרות שלא אמרנו אותה"

 

בכללי, מילים יכולות לברוא מציאות שהיא לא בהכרח קיימת ויש כאן סכנה.

מניסיון של כמה וכמה קשרים. עדיף להימנע ממחמאות לפני האירוסין, זה ממלכד אותך.

 

לקבל מחמאה זה תמיד כיף ולא משנה ממי אבל התחושה הלא נוחה מגיע ממקום לא בטוח וזה הגיוני.

אתם עדיין לא מאורסים הקשר עדיין לא סגור וזה מציף הרבה שאלות שגורמות לתחושה לא נוחה.

 

נראה לי שהגבול עובר כשאת מרגישה לא בנוח, ברגע שאת מרגישה שהמחמאה באה בשביל למלכד אותך.

לקלקל לך את השכל הישר ולהביא אותך למקום מסונוור. אז נראה לי שהגבול עובר.

 

הרבה הצלחה! שבוע טוב ובשורות טובות!!

 

אני לא רואה בזה דבר רע,

דווקא טוב שהאדם יודע לתת מחמאות.

כמובן כמו בכל דבר, לא צריך להגזים.

 

...קורה לפעמים שמקבל המחמאה מרגיש לא בנוח, לפעמים נותן המחמאה לא מודע לרגשות המקבל בנוגע לנושא או שיש בינהם פער בחשיבה (לדוגמא- מחמיא לך על שמלה שאת ממש לא אוהבת, הוא דווקא חושב שהיא יפה.)

 

שנה טובה!

 

רק שיש יותר ציפייה למחמאות כי באמת מחבבים זה את זה וזו תקופה מלאת לחץ שדורשת הרבה תמיכה.

קל וחומר אחרי החתונה, ובלידות- אז תחמיאו כמה שבא לכם וכל המרבה הרי זה משובח.

 

כמובן שאפשר להחמיא בהגזמה אבל עדיף להיות אמיתיים, כי תפיסה בשקר עלולה לפגוע באמינות אצל הצד השני.

(ככה הוא יעזור לי בגמילה)

 

לא היה אחד שאוהב כדורגל חחח

(ככה נראה לי לפחות)

זה מראה שהוא לא גבר אם הוא לא אוהב את זה

אם הוא אוהב לשחות הייתי יוצא איתו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לטיול מעיינות

הייתם יוצאים עם בחורה שלא
אוהבת לבשל?

כן רציני לגמרי אין לי בעיה להיות הבשלן בבית, אני אוהב את זה וזה נחמד...

היו בחורים שעשו כזה פרצוף
אומלל שהודעתי להם שאני לא מסוגלת
לגעת בבשר או דגים חיים...
אין לי בעיה להכין את הספגטי

לאף אחת אף פעם

סתם..

לא, זה לא משנה לי.

אבל אם הוא ספורטיבי מבחינתי זה ייתרון.

המ"ה

 

אבל אם הוא לא אוהב לשחק..

מי יקים איתי נבחרת?

אם כבר תשאל: "הייתן יוצאות עם בחור שלא אוהב מוזיקה". אז- כנראה שלא.

לא שאני לא אוהב, אני פשוט לא מוצא בזה צורך לרוב.

בס"ד

(הכל בציניות!)

יש לך כוונה לספק עוד פרטים על האירוע הזה? נראה לי שלא כולם קלטו מה הלך שם.
(הוספתי רק בגלל שזה ממש ממש מתבקש וכי מדובר בחיים ומוות.)

בעעעע

(לאחרונה גיליתי על כמה צולרים רציניים שתותחים בזה! ואם הם אוהבים ונהנים וטובים- כולם יכולים )

מה אכפת לי מהכדורגל?
לפחות הוא ידבר איתי בחמישי בערב ולא יבהה במחשב/טלוויזיה

מה זה יעזור בחיים הכדורגל?

בסופו של דבר, החתן והכלה צריכים לאהוב אחד את השני

 

אהבה לכדורגל\ שניצל\תרד- זה רק בונוס! 

אפילו יהיה לנו מכנה משותף;)