בכל הפרמטרים שכתבת - אני לא יודע לענות בסכומים או מספרים, אבל ברור שאלה פרמטרים רלוונטים לנושא.

לגבי החתונות,

עד לא מזמן הייתי אומר לך שכן, יש חריגה מוחלטת מפרופורציה בכל מה שקשור להוצאות חתונה.

אבל בזמן האחרון יוצא לי יותר ויותר לראות חתונות צנועות או ששואפות לשם.

לא מדובר על חתונה בחיק הטבע שהאורחים מביאים סנדוויצ'ים,

אלא על חתונות מושקעות שההוצאות עליהן גבוהות,

אבל יש בהן מגמה של הוזלת עלויות גם על חשבון הפאר וההדר.

אני לא חושב שצריך לשבור את המציאות הזו,

צריך לנסות ולשנות אותה בעדינות.

(כמו שאמר הרב'ה מקוצק: אם תשבור את יצר הרע, יהיו לך שני יצר הרע.)

לא הייתי מוכן להתחתן בחתונה זולה באופן קיצוני,

אבל בוודאי שאוותר על כל מיני דברים שייראו לי שוליים ומיותרים (בהידברות עם ההורים כמובן).

ולעניין הדייטים,

מכיוון שהמציאות שלנו היא מציאות כזו,

ממש לא יפריע לי אם היא תרצה משהו מפואר במיוחד,

כי ברור מאיפה זה מגיע.

זה לא יהיה שיקול לחתוך.

אם מדובר בבחורה שכל הזמן מחפשת את הפאר והרושם שזה עושה,

כנראה שניפרד לפני שנגיע לדבר על איך תיראה החתונה...

לשכור אולם בחור נידח בארץ.

גם המחיר ירד כי הביקוש מן הסתם לא גבוה וגם מי שלא באמת רוצה להגיע לחתונה לא באמת יגיע והחתונה תהיה מצומצמת- חברי אמת ומשפחה (וכשאני אומר משפחה אני לא מתכוון לבן דוד מדרגה שניה שאף אחד מיוצאי חלציהם של ההורים שלי לא מדבר איתו ולא ממש זוכר איך קוראים לו).

בפועל יוצא מזה שלא יקרה אסון גדול אם לא תגיעו לחתונות של האנשים בסוגריים לעייל כי הם לא הגיעו בכלל לחתונה שלכם.

הכי פשוט. הכי זול. לטווח הרחוק ולטווח הקרוב.

1. לא יודעת. לא העסיק אותי.

2. מספר מוזמנים. כמה שאפשר. כמה שמכירים. אני לא חושבת שארצה להצטמצם במיוחד.

3. לא יודעת. לא חשבתי.

4. או אולם מרוחק, או בטבע.

לק"י

רק לגבי ההצעות להתחתן באולם מרוחק- אני ממש לא אוהבת את זה..

גם לחתונה של חברה טובה שאני ממש ארצה להגיע- אם זה יהיה בחור שאין גישה נורמלית אליו, לא בטוח שאני אגיע.

לא מגיע עונש לאורחים, שהם צריכים למצוא דרך להגיע לאולם שאין אליו שום תחבורה ציבורית.

אני לא אומרת להתחתן במרכז הארץ, אבל מינימום התחשבות באורחים.

או לפחות לארגן הסעה לאותו חור.

אבל זו לא הנקודה, אם מחליטים שחוסכים אז חוסכים בכסף הגדול, לא בצלם.

ויש עוד דרכים לחסוך בגדול כמו להתחתן בחורף וביום אחר חוץ מיום חמישי בערב.

אז ככה:

אני ממש בעד חתונה צנועה ופשוטה, כמה שניתן, נראה לי ממש חבל להוציא כ"כ הרבה כסף על ערב שתוך 4-5 שעות נגמר...

העניין הוא, שתמיד צריך לזכור שיש גם צד שני.. ויש את ההורים של הצד השני..

ככה שאי אפשר לצאת בהכרזות..

אם במהלך הקשר יתברר לי שלבחור חשוב שונה/הפוך ממני, זה לא יגרום לי לחתוך או משהו, אני מבינה שזה עניין של הרגל, תרבות, נורמות.

אני חושבת שמנה מעל 110-120 ש"ח, זה כבר יותר מידי (ואני מודעת למחירים בארץ! אני פשוט חושבת שניתן לצמצם ולמצוא מקום פשוט, עם אוכל יותר פשוט/רק מנה אחת וכו'..) 

זה הפך למעמסה על הזוג, ההורים, והמוזמנים שמרגישים שהם קיבלו קנס במקום הזמנה לחתונה.

עצוב לי שהיום חתונה הפכה לעסק כלכלי- כמה "נרוויח" או "נפסיד" מחתונה...

אני יודעת שזה ממש לא פשוט לשנות ולצאת נגד, ולעשות חתונה פשוטה יותר (מבחינתי פשוט יותר זה עד 90 ש"ח למנה!)

אני כן חושבת שיש מקום לישיבות להגביל- למרות הבאסה, רק ככה כמעט ניתן להתחיל להחיל שינויים כ"כ מהותיים.

אני ממש משתדלת באופן אישי לא להשאב למקום של- כמה המנה עולה? כמה אני צריכה לשים כדי לכסות..?!

אני לא חושבת שזה נכון וראוי.

יש לי עוד מה לומר אבל זה לבינתיים

לסגור את האולם חודשים רבים מראש (מי שיסגור עכשיו אולם לט"ו באב הקרוב יקבל מחיר שפוי הרבה יותר ממי שיסגור אותו בסביבות פורים נניח.)

החתונות הצנועות ממש לא בהכרח זולות יותר.

וט"ו באב זה דוגמה בלבד, לרוב גם לא נוח ולא כדאי למשוך כל כך הרבה זמן אלא אם כן לחוצים בכסף או סיבה טכנית אחרת אבל זו אפשרות.

בס"ד

ככל שאתה סוגר לטווח ארוך יותר המחיר גבוה יותר.

למשל אם אתה סוגר מעכשיו תאריך לעוד חצי שנה זה הרבה יותר יקר אם אתה סוגר אולם לעוד חודשיים, כי הם מתים לסגור את החור שיש להם, מנסיון.

עד תחילת מרץ (סליחה על ההתייחסות לפי תאריכים לועזיים אבל ככה זה...) המחירים הם "מחירי חורף". ממרץ והלאה הם קופצים.

מסכימה עם כל המבקשים מקום נגיש. נכון שלפעמים יותר זול להתחתן באיזה חור מחוץ לעיר או באזור תעשייה, אבל בסוף זה חוסך בעיקר את האורחים... ויש גם מקומות נורמליים במיקומים נורמליים.

חתונה צנועה זה קודם כל במס' המוזמנים. למרות שזה לא תמיד בחירי- מי שאבא שלו רב או מישהו שיש הרבה פוליטיקות בעניין- זה עוד משהו שצריך לקחת בחשבון.

מחיר מנה- פחות מ100. אבל שזה כולל אולם, עיצוב וכו'. לא רק האוכל..

מוזמנים- אין מה לעשות. זה תלוי מאד. בגדול- להזמין את מי שבאמת ישמח אותך לראות.

להקה עד 7000 (אין מה לעשות, זה משפיע מאד על החתונה ויחסית זה כסף קטן..)

צלם- שוב, מי שזה חשוב לו שישקיע. עוד 2000 פחות 2000 זה לא מה שיהרוג אותנו, וזה משהו שנשאר לאורך שנים..

שמלת כלה- אני השכרתי ב1300 כולל תיקונים וניקוי. ת'אמת? זה עדיין נשמע לי יקר להוציא כ"כ הרבה על שמלה שלבשתי לערב אחד,מצד שני- היא היתה מהממת ושימחה אותי מאד

בכללי, אני חושבת שהרף גבוה מדי. מטורף לחלוטין.

והוא גם עולה כל הזמן.

בציבור החילוני זה בכלל רעה חולה- אנשים לוקחים הלוואות במאות אלפי ש"חים ובונים על המתנות שיכסו..

המרוויחים העיקרים הם כמובן הספקים - בעלי האולמות, הצלמים וכו' שעושים קופה רצינית על העניין..

אנשים דוחים חתונה רק בגלל הכסף.

בציבור הדתי זה יותר מתון- אבל גם במגמת עליה. (ושוב תלוי מי, יש ויש)

בציבור החרדי יש חלק שאצלם זה גם רף לא נורמאלי, אבל הרוב דווקא עושים חתונות צנועות ופשוטות. ויש את החסידים שלרוב יש להם כללים ותקציב שעוזר שזה לא יקרה.

בכללי- בגלל שיש ביקוש יש היצע. יש ציבור חרדי שלא מוכן לעשות חתונות ביותר מ70-80 ש"ח למנה- אז יש להם אולמות שזה המחיר שלהם.

בגלל שבאיזור המרכז כולם מחפשים יוקרתי- אז רוב האומות מתחילים מ180 למנה..

כנ"ל בפריפריה- יש ביקוש לאולמות זולים- אז יש אולמות זולים.

אנחנו חיפשנו מראש אולם עד 120 ש"ח. והיו לנו כללים של הורים (לא בחור, במקום שיש תח"צ נוחה וזמינה עד שעות מאוחרות ונגישות, רמת אוכל סבירה+, מקום גדול לבנות לרקוד) וב"ה מצאנו.

בכללי השיטה שלנו היא קודם כל לקבוע רף מקסימום של תקציב- ולא לרדת ממנו. להתאים את המציאות אלינו ולא את עצמנו למציאות (כמובן בגבולות ההגיון..)

ולגבי הרעיון של לעשות חתונה בחור- בעיני זה לא פייר כלפי החברים. אז נכון שרק חברים טובים מאד יגיעו- אבל זה מקשה גם עליהם. כאחת שעשתה המון ג'סטות כדי להגיע לכל מני חורים בלי אוטו ובטרמפים. (כולל חתונה של חברים מאד מאד טובים, בחור עולם, עם הסעה רק מי-ם שהיה צריך להספיק להגיע בזמן, הגעתי בחודש תשיעי מתה מפחד שיהיו לי צירים ואיך אני אצא משם למען ה'..)

א. אני גם נגד חתונות בחור. ובעד חתונות במקומות נגישים לגמרי, לטובת החברים וחסרי הרכב. וגם לטובת הוצאות הדלק של בעלי הרכב.

ב. כמו שכתבו- בחורף יותר זול, אז אם מתחתנים בקיץ, אין מה לעשות. אנחנו התחתנו באוגוסט,במחיר של 100 ומשהו למנה וזה היה נחשב למאוד זול, לפני שש שנים.

ג. יש גם סדרי עדיפויות. למשל- אני תמיד חשבתי שלמה להשקיע בשמלת כלה, לערב אחד וכו'...

בסוף השקענו 3000 ש"ח, ככה יצא, מה לעשות...

אבל ראיתי שזה חשוב לי. וזה חשוב מאוד שהכלה תרגיש הכי יפה והכי נהדרת והכי מיוחדת. אני באמת חושבת שזה חשוב, זה מוסיף לשמחה.

אז אם כלה מוצאת שמלה שמשמחת אותה ב200 ש"ח- נהדר, אבל אם לא- אז זה דווקא משהו שכן שווה להשקיע בו. (טוב, לא 20 אלף...)

ד. עוד דרך לחסוך- במקום לשלם לאולם על עיצוב החופה- אפשר שחברות הכלה יעשו זאת. (ואפשר גם לוותר על העניין לגמרי)

איך לומר את זה.... אההם, אני .... נורמאלית!! פשוט נורמאלית!

לא אתחתן בחור עם 50 מוזמנים ואבשל את האוכל לבד (מכירה כאלה...)

וגם לא אתחתן באולם מנקר עניים והזוי עם מנה שמתחילה לא ב100 ש״ח אלא דולר...

אבל כן אתחתן במקום מרכזי עם סביבות ה500 מוזמנים (משפחה גדולה מידי, סורי)

עם מנה שאנשים ישבעו בסוף הארוע ולא ישארו מורעבים או יקבלו קלקול קיבה וכן לא יצאו מ פ ו צ צ י ם מה11 מנות + בר מטורף.

(חוץ מיזה שלי יש שריטות כמו שאני ממש לא רוצה בר אלכוהול בארוע שלי מקסימום יין בשולחן או כל מיני דברים שהם לא בריאים בעליל)

בקיצור, הבנתם בערך את הסגנון אין צורך לפרט בקשר לשמלה, צלם, תזמורת וכו.

אני כן חושבת שיש עניין בסכומים שפויים לכסות את המנה...

אבל לדעתי אם המנה יותר מ150 ש״ח אין צורך לקחת את זה כשיקול כי מי שעשה ככ יקר... שישא בתוצאות!!!!

לחתונה האישית שלי אני לא מצפה שאנשים יחשבו כמה כסף/מתנה להביא לפי המנה אלא לפי כמה שמרגיש להם!!

שירגישו בנוח! העיקר שבאו זה מספיק ראוי להערכה!

בקשר למתנות: אצלנו בבית נהוג ( כבר 5 שהתחתנו לפני, אז הכל ברור)

שההורים נותנים לזוג סכום שאיתו הם עושים תחתונה, רהיטים וכו... והמתנות ללא שום ספק לזוג בלבד!

לא כי אני אומרת כי זה מה שההורים שלי החליטו... וכשהיה צד שני שחשב בטעות שהמתנות אולי ילכו להורים אז דיברנו איתם על זה, הם הבינו. המתנות לזוג.

ועוד דבר, אני לא מכירה כמעט משפחות שלוקחות את המתנות להורים...

לק"י

בקשר לאולם- טיב האוכל והשירות לא קשור בהכרח למחיר למנה.

אני כן חושבת ששווה לשלם מחיר סביר (ולא העיקר שיהיה זול) ולקבל שירות טוב ואוכל שאנשים נהנים ממנו

בקשר למספר המוזמנים- מה לעשות וגם ההורים הם חלק חשוב מהחתונה וגם להם יש את החברים שלהם.

בואו נגיד, שאני אשמח שהחתונה שלי לא תראה כמו הפגנה מבחינת מספר המוזמנים.

גם ככה אני לא מתלהבת מלהיות במרכז העניינים, ועוד יותר אם יש מליון אנשים.

תזמורת טובה מומלץ- זה בעיקר מה שעושה שמח.

לא להשתגע עם ההוצאות, אבל לא ללכת על דברים זולים גם אם הם לא מוצלחים..

ואני ממש לא אוהבת את זה שישיבות "מתערבות" בענייני חתונה- כל משפחה ומה שמתאים לה.

כן כדאי לחנך לחתונות צנועות יחסית, אבל לא לקבוע.

ערכתי, רק כדי שהיה קל יותר לקרוא.

החתונה הישראלית באופן כללי צנועה יותר מהחתונה בחו"ל, ויחסית גם זולה יותר.

הסיבה היא שישנן עלויות נלוות שלא קיימות ולא מוכרות לנו בארץ, כגון תלבושת אחידה תפורה במיוחד של שמלות לחברות הכלה או חליפות לחברי החתן - הוצאה אדירה לעתים בקרב החברה הלא-יהודית (או היהודית שמתנהגת כלא-יהודית) במדינות צפון אמריקה או האליטות החברתיות של דרום אמריקה.

או סידורי פרחים בגני אירועים מפוארים, שעלולים לעלות אלפי דולרים.

או מכוניות פאר או שפים בעלויות מזעזעות, או מסיבות ומשתאות נוסף על טקס החתונה עצמו (שזה דבר שאפילו יהודים אורתודוקסים עושים, במיוחד אם החופה עצמה היא בקהילה בבית הכנסת).

לכן, הגיע הזמן לעניות דעתי להפסיק גם מצידנו קצת עם כל הענווה וה"ראש באדמה" הזה שהגיעו גם לרמה מוגזמת כבר מצידם של מייסרי הציבור. חתונה לא חייבת להיראות כמו בית תמחוי בעיירה גאליציאנית של דלפונים.

אני כבר מזמן הפסקתי להגיע לאירועים שאני מוזמן להגיע אליהם, ומבין שאצטרך לחבוש מגפי איכרים בגלל הקש והבוץ והעקרבים בשדה, או שרוואל וגלבייה בגלל הרוחניקיות הגדולה שבחולות על הגבעה.

אם הסיבה ל"צניעות" היא בפשטות שאין כסף בחשבון הבנק - אפשר גם לקחת הלוואה צנועה. זה לא אסון, כל העולם חי על רמה מסויימת של אשראי.

שוב, גם ככה אנחנו לא מתיימרים להעלות אחרי החגיגה תמונות שחצניות של חברי החתן בלימוזינות או שהכלה והבנות התיישבו בבאר יוקרתי לטעימות של מאה דולר למשקה. אז גם כל ההטפה הבלתי-נגמרת הזאת "להוריד את המחיר" "ולהזמין פחות" "ולעשות פרצופים של תשעה באב" - אני חייב להודות שזה כבר די עלה לי על העצבים.

מי שהחתונה שלו היא ציציות בחוץ עם חולצות כותנה פרומות וחלילים ובלדות של אביתר בנאי (אחרי החזרה בתשובה) - וכל זאת מתוך אידיאולוגיה - אני שמח בשבילו וארקוד בחתונה גם. בתנאי, שהאוכל שניתן שם בושל במטבח מסודר עם כלים ולא בפויקה לאפיית גחלים של בני עקיבא, ושהחופה היא מבנה מכובד עם טליתות חגיגיות, ולא (ברשותכם) עשוי משאריות קני הסוף של התיבה של מוישה רבנו.

מספיק כבר קצת גם עם ה"ענווה" הזאת (המאוד יומרנית כ"עזות שבקדושה"), שיש בה הרבה חוסר כבוד לצערי כלפי אחרים והמון זילזול מתנשא של צדיקות וזחיחות.

לק"י

אבל, בסופו של דבר מי שצריך להנות הכי הרבה מהחתונה, אלה החתן והכלה.

ואם זה מה שטוב להם- אז שיהיה..

מה שכן, לא צריך לבייש את ההורים וראוי וצריך להתחשב גם בהם.

אני לא אתלונן על אוכל בחתונה של חברה אולי, אבל אני אשמח שבחתונה שלי- האנשים יהנו גם מהאוכל ומהמקום ולא יסבלו חלילה.

"הלוואה צנועה".

אסור לקחת הלוואה נושאת ריבית למטרות צרכניות. הן מבחינת ההלכה והן מבחינת השכל הישר.

יש הרבה רבנים שמתירים לקחת הלוואה גם למטרות צרכניות..

אבל אין ספק שלא כדאי לקחת הלוואות בלי כיסוי.

אני התחתנתי במקום מרכזי, ובאולם מכובד ונאה עם אוכל בסדר גמור (כך אמרו לי, בתור כלה לא נגעתי בכלום..) ולמרות זאת זה יצא אולם זול, 65 למנה (ולחברים 35) וגם האולם יצא יחסית זול (התחתנתי באולם חרדי בחודש לא מבוקש אצלם). גם שאר העלויות של החתונה יצאו זולות יחסית (הגענו לפחות מ2000 לצלם ופחות מ4000 לתזמורת, והיינו מרוצים מהם), ועדיין אמרו לנו שזו היתה חתונה ממש שמחה ויפה!

אפשר לנסות לחסוך, גם בגבולות השפיות.. וזה ממש לא חייב לבוא על חשבון היופי, השמחה והאוכל.

מצטער שאני עונה קצת בחדות לשון, אבל באמת אני חושב שזה קטנוני מצידך לספור ולמנות כאן עלויות כאילו שזה העניין. את יודעת היטב כנגד מה אדם כמוני מדבר. זה כנגד הטפת מוסר בלתי-פוסקת שיורדת לחייהם של אנשים. אם מצליחים להרים אירוע חגיגי ומרגש בכלום כסף, אין בכך כל רע וכל הכבוד להצלחתך. מצד שני, הנקודה שלי היתה - ואת זה לא הפרכת כמובן - שיש את אלו שבהיותם צעירים וחדורי אמונה, קל להשפיע עליהם ולמלאם ברגשות אשם. הם מביאים את זה לקיצוניות שאת כנראה מעצמך הבנת שלא היית מביאה את זה לשם.

לגבי בעיית ההלוואה - ומה עם משכנתא לדירה? נו באמת, כל קנייה בסופרמרקט נשענת על העיקרון המרקנטיליסטי. אלא אם עוברים ליישוב טבעוני ומגדלים לבד בחצר תרנגולות ותוצרת חקלאית. ואגב, גם אז אספקת המים ניתנת ע"י רשויות ויצרני תשתית שנשענים על אשראי וריביות. בקיצור - מופרך. להזכיר שיש היתרי עיסקא לבנקים, והם לא מותנים בכך שהאשראי יינתן רק תמורת קבלות על לחם וחלב.

יעל - הפיסקאות קצת מגזימות לצד השני...

אם תקרא היתרי עיסקא בחלק מהבנקים מתנים שההלוואה תושקע בדבר רווחי מכאן שכניסה לחוב לשלם לחתונה לא תהיה תקפה מבחינת היתר עיסקא. וגם מי שלא זה ממש לא פשוט שמועיל היתר עיסקא במצב שאין רווח ולכן בבנק בינלאומי בהיתר עיסקא מוזכר שהלווה מקנה רכוש לבנק וכך יש אופציה לרווח אך אם אין לך רכוש זו בעיה קשה.

אז שאנשים לא ייקחו הלוואות במקרה כזה אם זה לא נכון הלכתית. אני מדבר על נורמה חברתית והבעתי את דעתי - וגם את מחאתי, ואת הימנעותי מלהשתתף - כדי שנורמה מינימלית של כבוד לאירוע וצורה ומראה יישמרו. גם אם זה לא מוצא חן בעיני חלק ממורי הדור, מסיבותיהם הם. לציבור בהקשר הזה יש, ויהיה, ובהכרח יהיה, צד ושותפות בדיון. אי אפשר רק לקבל הכתבות, שהסברתי עד כמה הן מקשות ובחלקן חורגות מההיגיון.

ובכל זאת אפשר לחסוך...

אבל כמובן שהקיצוניות השניה גם גרועה

בס"ד

ואין לי שמץ של מושג כמה עלו החתונות של אחיותיי.

מה שכן, יודע שאצל שתיהן בהחלט היה צנוע ומכובד. 

מבחינת המוזמנים-חברים זה ברור, וכן, יש אנשים שמזמינים כי 'חייבים'. כי מה לעשות שאמא עובדת עם X אנשים שבא לה לשמור איתם על יחסים טובים? וכמובן, הם 'מחזירים' לה בשמחותיהם. ומה לעשות שלאבא יש משפחה ע-נ-ק-י-ת? יש מחוייבויות ולוקחים אותן בחשבון כחלק ממהלך החיים. 

אישית, להקה מאוד חשובה לי- היו חתונות שממש לא הצלחתי לרקוד כי לא התחברתי ללהקה בגרוש... כמובן שלא רואה ורך להגיע לעשרות אלפים, אבל קשה לי להאמין שאתחתן עם להקה של איזו ישיבה ב1000 ש"ח[אא"כ יפתיעו אותי באחת כזאת איכותית במיוחד]
אבל על צלם בכיף אני אתפשר כי לדעתי זה מגוחך לגמרי. בעוד X שנים אני ארצה להזכר איך נראתה החתונה שלי. לא איך נראתה החתונה מזווית של 30 מעלות מכוס היין של החופה, ולא איך החברות שלי הצליחו לנפנף בהינומה שלי...  כולה לראות שמחה, חיוכים וכו'. לגבי ההורים בנושא הזה- לא ידוע לי שהם דפדפו באלבומי החתונה של אחיותיי אי-פעם מאז שהם קיבלו את האלבומים...  [בנושא זה-אחות אחת שלי לא הסכימה לצלם בחתונה שלה בשום אופן, בסוף שכנעו אותה והם לקחו זוג חברים חובבניים(אפילו לא יודעת אם הם לקחו על זה כסף חוץ מהוצאות) ויצאו להם תמונות מדהימות!!]

שמלה-גם לא סוף העולם מבחינתי, להגיע לסכומים אסטרונומיים של אלפי שקלים על חתיכת בד[יפה ככל שתהיה] זה 'בל תשחית' בעיניי.

עד כאן לשאלותיך הספציפיות.

בכללי- אני לא אוהבת חתונות בטבע, בים ובחדר אוכל של הישיבה. לדעתי חתונה זה שעות חשובות מאוד בחיים, חוויה אדירה ששווה בגדול את הכסף שלה. אני בהחלט נגד הגזמות, ונגד הלוואות וכו', אבל בוא נאמר שבעה"י אני אשתדל לחסוך לילדים שלי מספיק כסף בשביל החתונה שלהם.

ממה שראיתי-הציבור הדתי בהחלט בסדר, אני לא מרגישה שיש איזשהו רף, אלא שכל אחד מכבד את מקומו של השני, אנשים מבינים שיש כאלה שיש להם יותר וכאלה שפחות ושזה מתבטא ברמת החתונה. 

אם מישהו שאצא איתו ירצה חתונה מטורפת אז הוא פשוט לא מתאים לי מבחינת החשיבה ואורח החיים שאני מאמינה בו. ולכן זה לא יהווה בעיה...

נראה לי שעניתי על הכל

למה חשוב שיהיו מליון מנות? מה רע בסעודה פרווה? או רק מנה עיקרית וסלטים?

גם יותר בריא- אנשים פחות יפוצצו את הקיבה בלילה,

ויותר חשוב זול לזוג וזול לאורחים. בכאב לב אני שומעת אנשים שמקבלים הזמנה לחתונה וטוענים ש"קיבלו רפורט"

אני שומעת על בנות שמתחתנות וחצי מהכיתה שלהן(במיוחד אם עברו מס שנים) לא באות- כי יקר..

שמעתי כבר על בחורה שכתבה לחברותיה" אל תביאו מתנה אבל אני מתחננת שתבואו ותשמחו"..

לא הגיע הזמן לשנות את הנורמות?

ל"מי האיש"- אני מניחה שאתה לא סובל מבעיות כלכליות, אבל אני מכירה משפחות ברוכות ילדים ולא משופעות בנכסים שנאלצו להוציא מאות אלפי שקלים בגלל שהצד השני לא היה מוכן להתפשר על האולם המפואר שבו תכננו לחתן את ילדיהם. אם כל חתונה עולה לכל צד למעלה מ- 200,000 ₪ אז איך יחתנו 7-8 ילדים בלי להתמוטט? (וזה אחרי שהם כבר לקחו הלוואות על האולפנות, הישיבות והאוניברסיטה).

אין לי מושג איך אנשים עושים את זה, ואיך הם יחתנו את כל ילדיהם בלי לחטוף התקף לב מהחובות. וכבר קרו מקרים של התמוטטות כלכלית והתמוטטות בריאותית כתוצאה מחיתון ילדים. אלינו לבית הגיעו כבר הרבה אנשים שקיבצו נדבות וסיפרו שהגיעו לפת לחם בגלל חתונות הילדים! זו לא הגזמה אלא מציאות שבה אתה בתור שבע לא מסוגל להבין את הרעב. אז אתה יכול להאשים אותם על כך שהגזימו בהוצאות, אבל זה סחרור שמתחיל בכך שחתונת הילד הגדול מפוארת (כי הצד השני לחץ על כך ולא היה נעים להראות קמצנים...) ואח"כ כל הילדים מצפים לעמידה בסטנדרט הגבוה. וגם  בתור הורה לא רוצים להפלות בין הילדים ובמיוחד שזה הסטנדרט, ויש אנשים שטוענים (כמוך) שצריך לקחת הלוואות וכל שאר הטיעונים שפרטת (בציניות רבה יש לומר).

עוד לא חיתנתי ילדים, אבל באולפנא של בנותי מקובל שהחברות מגיעות חלקן לחופה וכשהמוזמנים מתיישבים הן הולכות, וחלקן מגיעות בסיום הסעודה ואז רוקדות ומשמחות את הכלה, כך שהן לא אוכלות מהמנות של האולם (מניחים להן שולחן עם רוגלך, שתיה, בורקסים וכדומה). זו הנורמה המקובלת אצלן, וזה בסדר ורגיל בשבילן.

לדעתי ההוצאות הגיעו בימינו לממדים מטורפים וכשאני מקבלת הזמנה לחתונה אני נלחצת מההוצאה הבלתי צפויה שנחתה עלי, ומנסה לבדוק איך אוכל להתחמק ממנה. ולא הייתי ככה פעם.

וביחס למתנת חתונה- אני מכירה אישה חכמה שאומרת שלחתונות יקרות היא מביאה מתנה קטנה כי כנראה שלא חסר להם כסף, אבל כשמזמינים אותה לחתונה צנועה היא נותנת סכום גדול ומכובד כמתנה- כי הם באמת צריכים את הכסף.

מה לדעתך אדם כמוני חושב כשהוא שומע על חתונות שעלו מאות אלפי שקלים למי שאין לו את הכסף הזה? זה נשמע לך שאדם כמוני ימחא לזה כפיים, לחוכמה הזו? זה נשמע לך שאדם כמוני באמת מעוניין שאנשים יגיעו לפת לחם בגלל חתונות?

הטעות נמצאת אצלך, לצערי. אף-אחד לא מדבר כאן על כניסה לסחרור, ההיפך הוא הנכון. מה שמדובר עליו כאן הוא דרישה בלתי-מתפשרת מכל אדם לתכנן ולחשוב לפני שהוא פועל. למה לשאול אותי "איך יחתנו 7-8 ילדים" כדבריך במקום לשאול אותם?

מי שמשלם מאות אלפי שקלים שאין לו, רק כי הוא נמושה שלא יודע לומר "לצד השני" (שאפשר לחשוב מי הוא בדיוק, שושלת קנדי?) את המילה הלגיטימית "לא" - הבעיה נמצאת אצלו בראש ולא בכיס. אבל מי שחושב מצד שני "לחנך" דור שלם לכך שמגיעים בסיום הסעודה בשביל הריקודים ומקבלים שולחן של בורקסים וקולה, לדעתי עושה עבודה חינוכית לא-טובה.

ה"פטנט" לערוך אירוע שמבייש את הזוג או את האורחים רק כדי שכל האולפנא תגיע (אם להתייחס לקינה של "אוריין" על כך שרק חצי האולפנא מגיעה), הוא לא גאונות גדולה. אני לא מנהל על זה ויכוח, זו דעתי ובכך סיימתי.

רק לידיעתך, אין פה שום ציניות אלא דווקא כאב לב על איך שאנשים מתנהגים, מזיקים לעצמם ובסוף מצטערים. גם אנשים אמידים אינם בהכרח מוציאים את הסכומים שהזכרת, ומי שכן עושה זאת זה עקב התנהגות ארכאית ומצערת של מגזרים בחברה הישראלית שטרם למדו מהו טעם טוב ומהו סדר נכון בחיים. אז אם הם יערכו אירוע צנוע רק מפני שהרבנים קבעו וגזרו גזירות, אני מבטיח לך שהם ימצאו איך לשרוף את הכספים האלו במקום אחר.

זאת הבעייה. אתה בטוח שאם מנה עלתה 60 שקל ולא 180 שקל, זה אירוע שמבייש את הזוג.

יותר מזה אני אגיד - גם אם עושים חתונה עם 100 אנשים ומבשלים את האוכל בבית ועם שכנות - גם זה לא אירוע מבייש את הזוג.

אפילו אם מתחתנים ובחתונה יש בורקסים וקריסטל אבל הרבה שמחה - גם זה לא אירוע שמבייש את הזוג.

אירוע שמבייש את הזוג זה דווקא אירוע שבו מנה עולה 180 שקל והאורחים צריכים ליטול משכנתא על כל החתונות כמו גם ההורים.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שרק הבופה בו עולה כמו אוכל למשפחה ענייה לחודש שלם. 

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו שילמו 8000 שקל לשמלת כלה כשאחרי זה היא לא תלבש אותה שוב.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו בכלל מנה של סטייק די קטן+ תפוח אדמה, בליווי מנה ראשונה לעיתים קטנה יותר מהעיקרית, ועוד קינוחון קטן - מנה כזאת שהכנתה הגולמית מסתכמת בגג 50 שקל, גג (בתור עובד במשך שנה בקייטרינג אני יכול להעיד על כך שזה המצב פעמים רבות מאוד) - מנה כזאת עולה 180 שקל.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו כל מוזמן לפני שהוא מגיע לחתונה חושב ארבע וחמש פעמים, וגם כשהוא כבר מגיע יש לו לפעמים תחושה קטנה של צביטה בלב ובכיס.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו דווקא המוזמנים היחידים בערך שבאמת עושים את השמחה - חברי החתן וחברות הכלה, דווקא הם, צריכים להרגיש סוג ג' ולראות בעיניים שהם מקבלים הרבה פחות משאר האנשים, רק כי אין להם כסף.

(כן, לדעתי דווקא חברי החתן והכלה צריכים לקבל מנות לפחות בדיוק כמו שאר האנשים, עם הוראה מפורשת מצד החתן והכלה שאסור להם להביא מתנה.אני בעזרת ה' מתכוון לעשות את זה בחתונה שלי. מי שעושה לי את כל השמחה בחתונה שלי - אני זה שצריך לשלם לו, לא הוא לי... להזכירכם - הצלם והלהקה, אוכלים, ואתה עוד משלם להם, לא הם לך... אז כן, גם החברים עושים עבודה חשובה לא פחות מהצלם והלהקה ולכל הפחות ראוי להעריך אותם בכך שיקבלו מנות שוות לאחרים).

בקיצור - הכל עניין של מבט איזה אירוע הוא מבייש.

וכן - גם אנשים אמידים, צריכים ללמוד ערכה של צניעות. גם הם צריכים להיות חלק מהתיקון החברתי הכולל, ולהבין שגם אם יש להם אפשרות לערוך חתונה מ100 דולר מנה ואפילו לא לצפות למתנות שיכסו כי הם לא צריכים - אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות שנוצרות ואסור שהן יווצרו.

ותעשה לי טובה ואל תגיד שאין כוח לחברה ליצור נורמות, גם כלפי אנשים שאין להם ולוקחים הלוואות בחירוק שיניים.

מסופר על חסידות אחת שבה האדמו"ר הורה שאסור להזמין יותר מ300 מוזמנים לחתונה וכל מנה צריכה לעלות עד 120 ש"ח (אולי אני טועה טיפה במספרים אבל העיקרון מובן). אכן, החסידים שלו עמדו בזה, עד שהגיע חסיד אמיד ובעל נכסים רבים שלו בת יחידה (אין עוד סנים או בנות) - והוא עמד לחתן אותה. הגיע החסיד לרבי והסביר לו שזה חתונתו היחידה ויש לו את הממון הדרוש כדי לערוך חתונה מוארת כמו שהוא רוצה עם 700 מוזמנים ומנות יקרות, כי יש לו חברים רבים בעבודה, ובכלל - זאת ביתו היחידה והוא רוצה לעשות לה אירוע של פעם בחיים. "רבי, תתיר לי בבקשה לעשות חתונה מפוארת כזאת ואתרום בעזרת ה' סכום מכובד מאוד לחצר של הרב וליתומים ואלמנות...". חשב הרב כמה רגעים ואז סימן לחסיד להתקרב אליו, ולחש לאוזנו:

אם אתה רוצה לעשות חתונה כזאת...

מצא לך אדמו"ר אחר!"

זהו. זה הכל. 

חתונה יהודית אמיתית היא חתונה שבה כולם כולל כולם שמחים באמת ובתמים, ובעיקר החתן והכלה והוריהם - והשמחה לא תלויה באם יש בורקס או סטייק במנה. ממש לא. 

השמחה מתחילה מהראש, לא מהבטן.

שבת שלום.

כבר עניתי ל"אלמונית 0" קודם שהנקודה איננה סכומים קטנוניים. הנקודה היא חוש מידה. אתה חד-משמעית לא מדגים חוש מידה כשאתה חושב שאפשר להכתיב נורמות חברתיות קבועות במסמרים (ציטוט - "אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות").

לגבי הסיפור על האדמו"ר - ספר לי מי זה היה, אני אסע לשאול אותו אם זה באמת קרה.

אני מסכים איתך לגמרי על כך שהשמחה מתחילה מהראש ולא מהבטן. הנקודה היא שישנם את אותם אלו שעבורם הראש שמח רק כשהם שופכים לכוסות של המוזמנים ויסקי יקר שהם הוסיפו לבר המשקאות על חשבונם. זה מה שמתחיל את סחרורי ההוצאות, וזה המקום שבו למי שאין ולא הגיוני שיוציא את הכסף הזה, אפשר וצריך לומר מילה כדי שיעצור. מובן שלגזור מכך גזירה שווה לכל בני האדם זה מופרך.

הקיצוניות החברתית המהפכנית שאתה דוגל בה נוסתה באינספור צורות ודוגמאות בהיסטוריה ומנוגדת לגמרי לאופי האנושי ולניסיון העולמי בסוציולוגיה.

שבת שלום.

הכל. ואפילו לא פעם אחת.

הבעייה היא שאתה ממשיך באותה דרך בלי להבין מה אני אומר.

תתפלא - אבל עניין ה"סכומים" הוא ממש לא קטנוני. הוא קריטי מאוד להבנת גישת העולם.

כן, אני מודה  - יש לי גישה ודרך חיים שכיום קצת לא מקובלת, אבל זה רק בגלל שזה מה שנוצר כיום בעולם. שום חתונה סטנדרטית שאתה מכיר היום, לא הייתה לפני 150 שנה. שום חתונה.

למה? מה - החתונה הייתה פחות שמחה???

לא. 

אז איך הגיע הסטנדרט?

מנורמות חברתיות פסולות שכן, התקבעו כבר במסמרים בערך, כמה שקשה לך להאמין בזה.

ואני ברור לי ובטוח לי שזה נורמות חברתיות פסולות שצריך להלחם בהן בהחזרת הנורמות הערכיות האמיתיות שמחזירות לשפיות את החתונות ולא לדבר המפלצתי שהן הפכו כיום.

להוסיף וויסקי על חשבונך לבר המשקאות??? מי צריך בכלל בר משקאות??? (בלי לדבר על זה שבסוף גם מישהו צריך לנהוג הבייתה, אבל זה ניחא) - מי צריך את האלכוהול הרב הזה שזורם כמו מים בחתונות רק כדי לעשות שמח??? זה יהודי??? לא נראה לי. בקושי בפורים משתכרים וגם זה רק במסגרת ראויה ומכובדת ועדיף רק ברמה של "עד דלא ידע" - אבל סתם ככה פעמיים בחודש עד פעמיים בשבוע להשתכר רק כי יש חתונה ו"חייבים לשמוח"???

סלח לי - תבוא לשבת בישיבה שלי, לריקודים שיש שם, ותראה שיש שם הרבה יותר שמחה אפילו מחתונה שבה המזמין צירף וויסקי לבר המשקאות, וגם אם הוא לא צירף...

ז-ה, לדוגמא, דבר מיותר לחלוטין.

ולגבי מה שכתבת בסוף  - העובדה היא שעד לא מזמן החתונות היו שפויות ונורמאליות - בגלל העובדה הפשוטה שאנשים פשוט חיו במסגרת התקציב שלהם, וגם כי ככה היו כולם וזה לא היה בושה לערוך את החתונה בבית הכנסת השכונתי. היום כמובן זאת בושה גדולה מאוד כי מה יגידו החברים ומה יחשבו כולם <צ>.

הייתי בחתונה של זוג עולים מברית המועצות שעברו גיור לחומרה, אין להם הרבה חברים בארץ, והמשפחה שאימצה אותם בתהליך הגיור וכל המושב המארח היה זה שהרים את החתונה - תאמין לי, הישיבה שלי ואני שבאנו לשמח שם ראינו שגם המוזמנים לחתונה לא אכלו יותר מידי, זה היה בבית הכנסת המושבי - אבל השמחה, אוהו השמחה שנזלה שם כמו יין, האושר הצרוף על פני החתן והכלה והריקודים השמחים והנלהבים שלנו, שבכלל לא הכרנו אפילו את החתן והכלה - כל זה, היה שווה הרבה יותר מכל חתונה מפונפנת שאיזה זוג עושה רק כדי שיגידו שהייתה חתונה נורמאלית, לא עלובה ומבישה...

אז כן - לגזור גזירה שווה לכל היהודים לפחות, אני יכול לגזור - כמו שכל היהודים צריכים לשמור שבת, וכמו שכל היהודים צריכים לאכול כשר, ככה מבחינתי גם כל היהודים צריכים לשמור על צניעות. לא בושה להגיד את זה.

יותר מזה - אם הנורמות ירדו ויחזרו למצב שפוי הרבה יותר, אז םפתאום דווקא זה שיעשה חתונה ב180 שקל למנה במקום ב60 שקל שאז זה יהיה המחיר המקובל (ה60) - דווקא הוא ייחשב הסנוב הנפוך והפלצני שמבייש את עצמו ואת האורחים שלו.

שמעתי על חתונה שאחד מעשירי הארץ ערך לבן שלו, חתונה שבסך הכולל עלתה בערך 7 מליון שקל. אז כן, נגיד שלעשיר היה את הכסף (גם זה אגב לא בטוח, הוא נכנס לחובות וקשיים פחות מחצי שנה אחרי זה בערך) - זה עדיין לא מצדיק התפראות חסרת רסן שכזאת. גם אם יש לך 2000 מוזמנים עדיין חתונה לא צריכה לעלות ככה. 

אז כן - כולם צריכים ללמוד צניעות מהי, וכשנחזור לנורמות הצניעות, פתאום יישאר יותר כסף לתת לעניים במקום לערב מטופש אחד, פתאום כוחות ומשאבי הנפש שהושקעו בארגון כל כך קפדני ומוגזם של חתונה, יופנו לישיבה ביחד בספה בשבוע/שבועיים/שלוש שלפני החתונה ותיחזוק הזוגיות שזה עתה התחילה (או תחזוק זוגיו של ההורים, שגם זה כמובן חשוב, במיוחד לאור העובד שעוד גוזל עכשיו פורח מהקן).

חוש המידה הנכון הוא - השמחה מגיעה כשרוצים שהיא תגיע, ולא מגיעה כשלא רוצים שהיא תגיע, ואין לזה שום קשר אמיתי לסכומי כסף כאלו או אחרים. נקודה.

פעם כל רמת החיים היתה שונה וגם אז ההוצאה על חתונה היתה לא קטנה (נהגו להתחתן ביום שישי כדי לאחד את הסעודה של החתונה עם סעודת ליל שבת כדי לחסוך).

העניין הוא לאו דווקא השמחה אלא כבוד, אירוע חשוב צריך להיות מכובד ובחברה שאנשים אוכלים בשרי כל יום והלכים למסעדה מדי פעם סתם אירוע בביכ"נ הוא לא מכובד.

גם אני חושב שההוצאות לפעמים מוגזמות ואפשר לעשות חתונה ב60-80 אלף ולא ב100-120, אבל במקרה כזה אין עניין להכריח אנשים לצמצם אם הם לא מבינים בעצמם (חתונה ב60 אלף ל400 מוזמנים לא מביישת גם אם רגילים ל100 אלף).

לגבי האורחים זו נורמה פסולה בלי שום קשר לעניין, שאדם מנפח הוצאות על חשבון אנשים. הנורמה צריכה להיות שאדם לא מביא מעל היכולת שלו בלי קשר לעלות המנה.

ולגבי הישיבות שמגבילות, לגבי תורת החיים העלות שהם מרשים היא מאד נמוכה ונראה לי שזה לא נובע מרצון לחנך לצניעות אלא כיוון שהצורה הנוכחית של חתונה יש לה רף מינימלי של הוצאות מאד גבוה ויש אנשים שלא יוכלו לעמוד בזה, וכדי שהם לא יתביישו בעניותם מכריחים את כלם לרף נמוך מאד.           

נניח לרגע שאיכשהו המצב היום בארץ יתהפך וכל אורח יתחיל להביא בדיוק כמה שהוא יכול או חושב שצריך להביא ולא שקל יותר - או , שומו שמיים, יתחילו להביא מתנות כמוצרים ולא כצ'קים. לא ברור לך שתוך 3 חודשים רמת החתונות בארץ תשתנה ואנשים יתחילו להתאים את עצמם למציאות המשתנה כי יבינו שאין יותר מי שיממן את ההתפרעות המיותרת שלהם ויבינו שמעתה כל שקל מיותר שיוציאו יהיה אך ורק על חשבון ההורים והזוג גם יחד ולא על חשבון האורחים. במקרה הזה גם הזוג יספוג מכה קשה, גם ההורים, ורק האורחים יצאו עם הרגשה שהם הפעם באמת היו שלמים עם עצמם - וזה בסדר, כיא אחרי כמה וכמה פעמים כאלו שזה ייהפך לתופעה כוללת, גם הזוגות וההורים עצמם יבינו שחבל להם להרוס את תחילת הנישואין בגלל ערב אחד, ויורידו ברמה, ואז,, כן, הנורמות של פעם יחזרו - זה לא בושה, וגם אם האוכל יהיה בשרי, אבל לא יהיו שתי מנות אלא מנה אחת בלבד ולא יהיה בופה, ואפילו מלצרים לא יהיו אלא זה יהיה בדרך של הגשה עצמית או משהו בסגנון, עם מנות שעולות הרבה הרבה פחות - גם אז, החתונה תהיה לא פחות שמחה, והיא לא תהיה בושה, פשוט כי הנורמה כבר תרד.

אממה, בשביל להוריד את הנורמה, צריך את האמיצים הראשונים שיעשו את זה.

אז כן, אני טוען בלי להתבייש שאני בטוח במאה אחוזים שצריך להוריד את הנורמה, ואני גם מוכן להיות מהאמיצים הראשונים שעושים את זה. 

ויותר מזה - תתפלא לשמוע שברגע שהנורמה תרד בכ70 אחוד מהציבור הדתי אפילו, רק הוא - פתאום גם האולמות יתאזנו, יהיו קשובים לצרכי הציבור ויורידו מחירים. ותתפלא - בעלי האולמות גם אז לא ימותו מרעב. המלצר בכל מקרה קיבל לפני זה ויקבל אחרי זה שכר מינימום, כמו גם סעיד שוטף הכלים ושאר הסו שפים של השף הראשי...

המרוויחים היחידים מחתונה כזאת ללא ספק הם מספקי השירות - בעל האולם (ואולי שף האולם אם הוא באמת טוב מספיק כדי להציב תנאים לבעל האולם), מנהל האירוע, הצלם, והלהקה. הם המרוויחים מאירועים כאלו. לא החתן, לא הכלה, ולא ההורים שלהם. ובטח שלא המוזמנים.

ולגבי מה שכתבת על תורת החיים - זה בסדר גמור וזה מעולה, אבל זה גם כן כדי לחנך לצניעות. אבל גם מצב של להתחשב באנשים שאין להם - זה צב ראוי מאוד בחברה הדתית, וזכור את הסיפור על אותו אחד שנחש היה צריך להכיש אותו אבל לא הכיש כי כשיצא עם חבריו לחטוב עצים באותו יום, וכשישבו לאכול ועשו את הסיבוב הרגיל עם הקערה שכל אחד שם מה שיש לו ואז אוכלים ביחד, ראה שלאחד אין, ועשה עצמו כאילו הוא שם כשמגע אליו, כדי שלא ייתבייש - ושים לב שהצדיק פה זה לא רק אותו אחד שאסף את האוכל ופעל למען אותו עני, אלא גם החבורה כולה, המנהג שלה היה יפה מאוד - היא אספה את האוכל מכולם בלי לבדוק כמה בדיוק כל אחד שם, ואז חילקה את האוכל בין כולם. (לא זוכר מה המקור בגמרא לסיפור, מי שזוכר שיביא...).

הלוואי שנזכה להיות כאלה.

שתהיה "פגיעה קשה" וגם אמרתי קודם שאני מסכים שצריך עלויות נמוכות יותר (לא בצורה קיצונית כמוך). ובכ"מ הרבה פעמים ההורים ממנים והכסף הולך לזוג כך שאין קשר בין מימון החתונה למתנות.

ולגבי המקור בגמ' אכן זו מידה טובה אבל שם לא נפגע שום ערך אחר וכאן חתונה בשלושים אלף פוגעת בכבוד החתונה ופעמים גם בשלות הנפש של הזוג (בת דודה שלי התחתנה עם מישהו מ'תורת החיים'). לעומת זו כתוב בגמ' לגבי כתובה שלמרות שהיתה סברא שאי אפשר להוסיף כדי לא לבייש את מי שאין לו מותר להוסיף. ולדוגמא לגבי ביכורים שהעניים הביאו בסלי עץ והעשירים בשל כסף ולא חששו לבושה של העניים משום כבוד המקדש ולעומת זו לגבי טו באב שבנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש חששו כי אין פגיעה בערך אחר

לגבי מה שכתבת על אוריין ועל "שכל האולפנה תגיע" - דייק בדבריה, זה ממש לא מה שהיא כתבה. היא כתבה לגבי הכיתה, שחצי מהכיתה לא מגיעה... זה לא כל האולפנה... כיתה זה בין 30 - 40 איש. מספר הגיוני לחלוטין לחברות בשביל הכלה (ומספר דומה בשביל החתן) כדי לשמח אותו ביום חתונתו...

אז אל תמגג את המילים שמישהי אחרת כתבה ותערוך אותן כרצונך...

יש היגיון גדול מאוד בלהביא את כל הכיתה שלך ולפחות מספר מכובד של חברים/חברות קרובים/ות, כי תכל'ס בסופו של דבר הם/ן אלו שירקדו בשבילך בחתונה, לא דודה מרים שבקושי זזה מהכסא...

בנודע לסקר:

1. מחיר מנה: עד 80 ש"ח. כן, אני יודע שזה הזוי, אבל ככה אני מאמין, גם אם אין בנמצא כזה היום בארץ. המציאות יכולה להשתנות על פי רצונות של מספיק אנשים.

2. מספר מוזמנים - מלוי בגודל המשפחות של החתן כלה, אבל גם שם, אין צורך להזמין יותר מדרגת בני הדודים של ההורים, ויותר מזה רק כאלה שאתם באמת מכירים מהמשפחה ולא שמזמינים רק כי חייבים. תזרקו כבר את ה"חייבים" הזה לאלפי עזאזלים, נמאס כבר מהגישה הזאת. רציני. אז בגדול, אני מאמין שניתן לסגור את החתונה בעד 300-400 מוזמנים כולל חברי חתן כלה, ותהיה חתונה נחמדה מאוד. 

3. להקה: אולי הדבר שהכי שווה להשקיע בו כסף, אבל גם שם, דבר ראשון לבדוק מגוון רחב של להקות עד שאולי תמצא אחת שהיא גם זולה וגם יפה וטובה, ודבר שני - למצוא חבר שיודע להתמקח ויצליח להוריד בצורה יפה את המחיר (גם חיסכון של 500-1000 ש"ח זה חיסכון...). ודבר שלישי, וגם זה אופציה שצריכה להישקל ברצינות אבל מעולם לא נשקלה באמת בציבור הדתי - לשקול לוותר על להקה חייה, ולהסתפק בדיג'יי עם מבחר מרשים של דיסקים ושיריים של כל הזמרים החסידיים וכו' וכו'... כן, אין בזה את האפקט של הלהקה אומנם, אבל מצד שני - הרבה יותר זול הרבה הרבה יותר. חוס את שינוע הכלים, את הנגנים הנוספים. במקרה הזה הדיג'יי יכול להיות בעצמו איש ההגברה של עצמו, הסאונדמן - הכל. להקה של איש אחד. רק שהזמר הוא שוואקי ולא זמר של להקה... לא חייב להיות שזה נורא...

שמלת כלה: בנושא הזה אני לא מבין יותר מידי אבל אני מאמין שגם בגמ"חים ניתן למצוא לעיתים שמלות ממש יפות ובמחיר שפוי. חוץ מזה שאם אחת האמהות יודעת לתפור - חבר שלי סיפר לי שאת שמלת הכלה של  אחותו אמא שלו תפרה...

צלם: מצד אחד הגיוני שלא חובבן, מצד שני 4 מצלמות רחף ועוד שלושה עוזרי צלם כדי לצלם 34, 567 תמונות פלוס 234 קטעי ווידאו, לפני הקליפים והאלבומים הדיגיטליים - ז-ה מוגזם. מספיק צלם אחד שיהיה גם וידאו וגם סטילס, ועוד צמלת כנ"ל (צלמת זה חשוב מאוד. לצניעות הבנות ולצניעות הצלם. לצלמים גם כשהם עובדים, אין פטור מדיני צניעות. בחתונה שלי ברור שאתעקש על צלמת לבנות).

לגבי הדיון, קראו מה שכתבתי בשרשור מקביל שנפתח בעקבות שרשור זה, זה יסביר את עמדתי, למי שיהיה כח לצלוח הכל...

לילה טוב לכולם ושבת שלום!!!

מהרגע שראיתי את השרשור התלבטתי עם לכתוב על חתונה חרדית, אבל עם כזו תוצאה הייתי חייבת לכתוב.

א. רוב החתונות החרדיות הם באולמות של ארגוני חסד: גוטניק (כולל חב"ד) לחיים (יד אליעזר) ארמון חן (חסדי נעמי) וולף וכד' מחיר מנה שם בסיבות ה40 ₪ ויש כאלה שלא משלמים בכלל, נכון שזה קצת אבל האוכל שם סביר וכשזה נהיה נורמה להתחתן שם אז אין צפיה ליותר מזה.

ב. מספר המוזמנים: בערך כמו שכתבת, משפחה חברים וכד', חברות של הכלה רק הבנות שמוזמנות לחופה אוכלות (בערך 10 חברות קרובות)

ג. להקה: אשכנזים נוהגים שאין תזמורות בירושלים בכלל לכן זה בד"כ רק תופים או תקליטן.

שאר הדברים זה משתנה מאדם לאדם.

המסקנה: חתונה יכולה להיות הרבה יותר זולה אם רק רוצים בכך.

בהצלחה.

הוא מצב בו כולם אוכלים שפע של אוכל ורחבת הריקודים דלילה, כי יקר לחברים/רות

למשל לגבי הצלם- אפשר לוותר על סטילס או ווידיאו, אבל אי אפשר שבנאדם אחד יעשה את שניהם בצורה מקצועית וטובה.

לגבי האורחים- הייתה אפילו חברה טובה של ההורים של בעלי שלא הסכימה להגיע אם זה על חשבון חברים של החתן (בסוף היא הגיעה, כמובן, כי בעלי ביקש שתבוא). יש אנשים שאתה פשוט לא מצליח לחשוב על לא להזמין אותם, אבל זה כמו לסדר את הבית- מי באמת יעשה לך טוב כשהוא יבוא? עם מי באמת שמרת על קשר בזמן האחרון? ורשימת אורחים מסודרת, שיאשרו הגעה, זה מאוד מקל ומוזיל.

ונקודה עיקרית שהפריעה לי בדבריך- למה אתה חושב שאתה כזה קיצוני? אתה לא. אתה הגיוני וריאלי, וזה פשוט נראה בעיני אנשים שלא רגילים או לא מכירים מספיק מחירים כמוזר ולא סביר.

אנחנו למשל עשינו חתונה מאוד שמחה ונעימה, ולא יקרה במובנים של היום. אז נכון, כל האורחים כולל כולם קיבלו מנות משמחים, ואף אחד לא הרגיש מקופח או מזולזל. אפילו לקטרניות ביותר שבדודותיי הדבר היחיד שהיה להגיד על החתונה זה שהיא הייתה הכי שמחה שהיו בה אי פעם.

פדיחה זה למי שמתפדח, זלזול זה למי שמרגיש מזולזל. לדברים האלה יש שם מקצועי- "תחושת קיפוח יחסית". אתה חושב שמקפחים אותך, אבל אם באמת תסתכל פנימה תראה שאתה כנראה פשוט מצפה למשהו אחר, שאולי אתה אפילו לא צריך לקבל. כשאנשים מגיעים לחתונה ומצפים לקבל מנות גורמה קטנטנות ומופקעות במחיר אבל לא מקבלים את זה, כשמצפים לאולם עם יונים פורחות באוויר, מפיות משי וחתן יורד בהליקופטר אבל לא מקבלים...ומצד שני, אם הם מקבלים הם מרגישים צורך לממן את זה בעצמם שהרי זה לכבודם.

מחירים כאלה נוצרים לפי ביקוש, ואם נתחיל אנחנו לשנות את המצב הם פשוט יצטרכו להשתנות. גם על מהפכת הסלולר אמרו שתיכשל, אז מה?

השינוי מתחיל בתוכנו. קצת ענווה לא הזיקה לאף אחד, וכן, גם אם היא "ענווה מוגזמת" לפי מה שנאמר כאן כבר. כי כשהמצב נוטה לקיצוניות אחת, תנטה קצת לקיצוניות השנייה כדי להגיע לדרך המלך.

(ותן טל- מצטערת, ניצלתי את תגובתי אליך כדי להגיב את כל מה שכבר רציתי בשרשור הזה...לפחות פרקתי)

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.