בכל הפרמטרים שכתבת - אני לא יודע לענות בסכומים או מספרים, אבל ברור שאלה פרמטרים רלוונטים לנושא.

לגבי החתונות,

עד לא מזמן הייתי אומר לך שכן, יש חריגה מוחלטת מפרופורציה בכל מה שקשור להוצאות חתונה.

אבל בזמן האחרון יוצא לי יותר ויותר לראות חתונות צנועות או ששואפות לשם.

לא מדובר על חתונה בחיק הטבע שהאורחים מביאים סנדוויצ'ים,

אלא על חתונות מושקעות שההוצאות עליהן גבוהות,

אבל יש בהן מגמה של הוזלת עלויות גם על חשבון הפאר וההדר.

אני לא חושב שצריך לשבור את המציאות הזו,

צריך לנסות ולשנות אותה בעדינות.

(כמו שאמר הרב'ה מקוצק: אם תשבור את יצר הרע, יהיו לך שני יצר הרע.)

לא הייתי מוכן להתחתן בחתונה זולה באופן קיצוני,

אבל בוודאי שאוותר על כל מיני דברים שייראו לי שוליים ומיותרים (בהידברות עם ההורים כמובן).

ולעניין הדייטים,

מכיוון שהמציאות שלנו היא מציאות כזו,

ממש לא יפריע לי אם היא תרצה משהו מפואר במיוחד,

כי ברור מאיפה זה מגיע.

זה לא יהיה שיקול לחתוך.

אם מדובר בבחורה שכל הזמן מחפשת את הפאר והרושם שזה עושה,

כנראה שניפרד לפני שנגיע לדבר על איך תיראה החתונה...

לשכור אולם בחור נידח בארץ.

גם המחיר ירד כי הביקוש מן הסתם לא גבוה וגם מי שלא באמת רוצה להגיע לחתונה לא באמת יגיע והחתונה תהיה מצומצמת- חברי אמת ומשפחה (וכשאני אומר משפחה אני לא מתכוון לבן דוד מדרגה שניה שאף אחד מיוצאי חלציהם של ההורים שלי לא מדבר איתו ולא ממש זוכר איך קוראים לו).

בפועל יוצא מזה שלא יקרה אסון גדול אם לא תגיעו לחתונות של האנשים בסוגריים לעייל כי הם לא הגיעו בכלל לחתונה שלכם.

הכי פשוט. הכי זול. לטווח הרחוק ולטווח הקרוב.

1. לא יודעת. לא העסיק אותי.

2. מספר מוזמנים. כמה שאפשר. כמה שמכירים. אני לא חושבת שארצה להצטמצם במיוחד.

3. לא יודעת. לא חשבתי.

4. או אולם מרוחק, או בטבע.

לק"י

רק לגבי ההצעות להתחתן באולם מרוחק- אני ממש לא אוהבת את זה..

גם לחתונה של חברה טובה שאני ממש ארצה להגיע- אם זה יהיה בחור שאין גישה נורמלית אליו, לא בטוח שאני אגיע.

לא מגיע עונש לאורחים, שהם צריכים למצוא דרך להגיע לאולם שאין אליו שום תחבורה ציבורית.

אני לא אומרת להתחתן במרכז הארץ, אבל מינימום התחשבות באורחים.

או לפחות לארגן הסעה לאותו חור.

אבל זו לא הנקודה, אם מחליטים שחוסכים אז חוסכים בכסף הגדול, לא בצלם.

ויש עוד דרכים לחסוך בגדול כמו להתחתן בחורף וביום אחר חוץ מיום חמישי בערב.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לסגור את האולם חודשים רבים מראש (מי שיסגור עכשיו אולם לט"ו באב הקרוב יקבל מחיר שפוי הרבה יותר ממי שיסגור אותו בסביבות פורים נניח.)

החתונות הצנועות ממש לא בהכרח זולות יותר.

וט"ו באב זה דוגמה בלבד, לרוב גם לא נוח ולא כדאי למשוך כל כך הרבה זמן אלא אם כן לחוצים בכסף או סיבה טכנית אחרת אבל זו אפשרות.

בס"ד

ככל שאתה סוגר לטווח ארוך יותר המחיר גבוה יותר.

למשל אם אתה סוגר מעכשיו תאריך לעוד חצי שנה זה הרבה יותר יקר אם אתה סוגר אולם לעוד חודשיים, כי הם מתים לסגור את החור שיש להם, מנסיון.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

חתונה צנועה זה קודם כל במס' המוזמנים. למרות שזה לא תמיד בחירי- מי שאבא שלו רב או מישהו שיש הרבה פוליטיקות בעניין- זה עוד משהו שצריך לקחת בחשבון.

מחיר מנה- פחות מ100. אבל שזה כולל אולם, עיצוב וכו'. לא רק האוכל..

מוזמנים- אין מה לעשות. זה תלוי מאד. בגדול- להזמין את מי שבאמת ישמח אותך לראות.

להקה עד 7000 (אין מה לעשות, זה משפיע מאד על החתונה ויחסית זה כסף קטן..)

צלם- שוב, מי שזה חשוב לו שישקיע. עוד 2000 פחות 2000 זה לא מה שיהרוג אותנו, וזה משהו שנשאר לאורך שנים..

שמלת כלה- אני השכרתי ב1300 כולל תיקונים וניקוי. ת'אמת? זה עדיין נשמע לי יקר להוציא כ"כ הרבה על שמלה שלבשתי לערב אחד,מצד שני- היא היתה מהממת ושימחה אותי מאד

בכללי, אני חושבת שהרף גבוה מדי. מטורף לחלוטין.

והוא גם עולה כל הזמן.

בציבור החילוני זה בכלל רעה חולה- אנשים לוקחים הלוואות במאות אלפי ש"חים ובונים על המתנות שיכסו..

המרוויחים העיקרים הם כמובן הספקים - בעלי האולמות, הצלמים וכו' שעושים קופה רצינית על העניין..

אנשים דוחים חתונה רק בגלל הכסף.

בציבור הדתי זה יותר מתון- אבל גם במגמת עליה. (ושוב תלוי מי, יש ויש)

בציבור החרדי יש חלק שאצלם זה גם רף לא נורמאלי, אבל הרוב דווקא עושים חתונות צנועות ופשוטות. ויש את החסידים שלרוב יש להם כללים ותקציב שעוזר שזה לא יקרה.

בכללי- בגלל שיש ביקוש יש היצע. יש ציבור חרדי שלא מוכן לעשות חתונות ביותר מ70-80 ש"ח למנה- אז יש להם אולמות שזה המחיר שלהם.

בגלל שבאיזור המרכז כולם מחפשים יוקרתי- אז רוב האומות מתחילים מ180 למנה..

כנ"ל בפריפריה- יש ביקוש לאולמות זולים- אז יש אולמות זולים.

אנחנו חיפשנו מראש אולם עד 120 ש"ח. והיו לנו כללים של הורים (לא בחור, במקום שיש תח"צ נוחה וזמינה עד שעות מאוחרות ונגישות, רמת אוכל סבירה+, מקום גדול לבנות לרקוד) וב"ה מצאנו.

בכללי השיטה שלנו היא קודם כל לקבוע רף מקסימום של תקציב- ולא לרדת ממנו. להתאים את המציאות אלינו ולא את עצמנו למציאות (כמובן בגבולות ההגיון..)

ולגבי הרעיון של לעשות חתונה בחור- בעיני זה לא פייר כלפי החברים. אז נכון שרק חברים טובים מאד יגיעו- אבל זה מקשה גם עליהם. כאחת שעשתה המון ג'סטות כדי להגיע לכל מני חורים בלי אוטו ובטרמפים. (כולל חתונה של חברים מאד מאד טובים, בחור עולם, עם הסעה רק מי-ם שהיה צריך להספיק להגיע בזמן, הגעתי בחודש תשיעי מתה מפחד שיהיו לי צירים ואיך אני אצא משם למען ה'..)

א. אני גם נגד חתונות בחור. ובעד חתונות במקומות נגישים לגמרי, לטובת החברים וחסרי הרכב. וגם לטובת הוצאות הדלק של בעלי הרכב.

ב. כמו שכתבו- בחורף יותר זול, אז אם מתחתנים בקיץ, אין מה לעשות. אנחנו התחתנו באוגוסט,במחיר של 100 ומשהו למנה וזה היה נחשב למאוד זול, לפני שש שנים.

ג. יש גם סדרי עדיפויות. למשל- אני תמיד חשבתי שלמה להשקיע בשמלת כלה, לערב אחד וכו'...

בסוף השקענו 3000 ש"ח, ככה יצא, מה לעשות...

אבל ראיתי שזה חשוב לי. וזה חשוב מאוד שהכלה תרגיש הכי יפה והכי נהדרת והכי מיוחדת. אני באמת חושבת שזה חשוב, זה מוסיף לשמחה.

אז אם כלה מוצאת שמלה שמשמחת אותה ב200 ש"ח- נהדר, אבל אם לא- אז זה דווקא משהו שכן שווה להשקיע בו. (טוב, לא 20 אלף...)

ד. עוד דרך לחסוך- במקום לשלם לאולם על עיצוב החופה- אפשר שחברות הכלה יעשו זאת. (ואפשר גם לוותר על העניין לגמרי)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לק"י

בקשר לאולם- טיב האוכל והשירות לא קשור בהכרח למחיר למנה.

אני כן חושבת ששווה לשלם מחיר סביר (ולא העיקר שיהיה זול) ולקבל שירות טוב ואוכל שאנשים נהנים ממנו

בקשר למספר המוזמנים- מה לעשות וגם ההורים הם חלק חשוב מהחתונה וגם להם יש את החברים שלהם.

בואו נגיד, שאני אשמח שהחתונה שלי לא תראה כמו הפגנה מבחינת מספר המוזמנים.

גם ככה אני לא מתלהבת מלהיות במרכז העניינים, ועוד יותר אם יש מליון אנשים.

תזמורת טובה מומלץ- זה בעיקר מה שעושה שמח.

לא להשתגע עם ההוצאות, אבל לא ללכת על דברים זולים גם אם הם לא מוצלחים..

ואני ממש לא אוהבת את זה שישיבות "מתערבות" בענייני חתונה- כל משפחה ומה שמתאים לה.

כן כדאי לחנך לחתונות צנועות יחסית, אבל לא לקבוע.

ערכתי, רק כדי שהיה קל יותר לקרוא.

החתונה הישראלית באופן כללי צנועה יותר מהחתונה בחו"ל, ויחסית גם זולה יותר.

הסיבה היא שישנן עלויות נלוות שלא קיימות ולא מוכרות לנו בארץ, כגון תלבושת אחידה תפורה במיוחד של שמלות לחברות הכלה או חליפות לחברי החתן - הוצאה אדירה לעתים בקרב החברה הלא-יהודית (או היהודית שמתנהגת כלא-יהודית) במדינות צפון אמריקה או האליטות החברתיות של דרום אמריקה.

או סידורי פרחים בגני אירועים מפוארים, שעלולים לעלות אלפי דולרים.

או מכוניות פאר או שפים בעלויות מזעזעות, או מסיבות ומשתאות נוסף על טקס החתונה עצמו (שזה דבר שאפילו יהודים אורתודוקסים עושים, במיוחד אם החופה עצמה היא בקהילה בבית הכנסת).

לכן, הגיע הזמן לעניות דעתי להפסיק גם מצידנו קצת עם כל הענווה וה"ראש באדמה" הזה שהגיעו גם לרמה מוגזמת כבר מצידם של מייסרי הציבור. חתונה לא חייבת להיראות כמו בית תמחוי בעיירה גאליציאנית של דלפונים.

אני כבר מזמן הפסקתי להגיע לאירועים שאני מוזמן להגיע אליהם, ומבין שאצטרך לחבוש מגפי איכרים בגלל הקש והבוץ והעקרבים בשדה, או שרוואל וגלבייה בגלל הרוחניקיות הגדולה שבחולות על הגבעה.

אם הסיבה ל"צניעות" היא בפשטות שאין כסף בחשבון הבנק - אפשר גם לקחת הלוואה צנועה. זה לא אסון, כל העולם חי על רמה מסויימת של אשראי.

שוב, גם ככה אנחנו לא מתיימרים להעלות אחרי החגיגה תמונות שחצניות של חברי החתן בלימוזינות או שהכלה והבנות התיישבו בבאר יוקרתי לטעימות של מאה דולר למשקה. אז גם כל ההטפה הבלתי-נגמרת הזאת "להוריד את המחיר" "ולהזמין פחות" "ולעשות פרצופים של תשעה באב" - אני חייב להודות שזה כבר די עלה לי על העצבים.

מי שהחתונה שלו היא ציציות בחוץ עם חולצות כותנה פרומות וחלילים ובלדות של אביתר בנאי (אחרי החזרה בתשובה) - וכל זאת מתוך אידיאולוגיה - אני שמח בשבילו וארקוד בחתונה גם. בתנאי, שהאוכל שניתן שם בושל במטבח מסודר עם כלים ולא בפויקה לאפיית גחלים של בני עקיבא, ושהחופה היא מבנה מכובד עם טליתות חגיגיות, ולא (ברשותכם) עשוי משאריות קני הסוף של התיבה של מוישה רבנו.

מספיק כבר קצת גם עם ה"ענווה" הזאת (המאוד יומרנית כ"עזות שבקדושה"), שיש בה הרבה חוסר כבוד לצערי כלפי אחרים והמון זילזול מתנשא של צדיקות וזחיחות.

לק"י

אבל, בסופו של דבר מי שצריך להנות הכי הרבה מהחתונה, אלה החתן והכלה.

ואם זה מה שטוב להם- אז שיהיה..

מה שכן, לא צריך לבייש את ההורים וראוי וצריך להתחשב גם בהם.

אני לא אתלונן על אוכל בחתונה של חברה אולי, אבל אני אשמח שבחתונה שלי- האנשים יהנו גם מהאוכל ומהמקום ולא יסבלו חלילה.

"הלוואה צנועה".

אסור לקחת הלוואה נושאת ריבית למטרות צרכניות. הן מבחינת ההלכה והן מבחינת השכל הישר.

יש הרבה רבנים שמתירים לקחת הלוואה גם למטרות צרכניות..

אבל אין ספק שלא כדאי לקחת הלוואות בלי כיסוי.

אני התחתנתי במקום מרכזי, ובאולם מכובד ונאה עם אוכל בסדר גמור (כך אמרו לי, בתור כלה לא נגעתי בכלום..) ולמרות זאת זה יצא אולם זול, 65 למנה (ולחברים 35) וגם האולם יצא יחסית זול (התחתנתי באולם חרדי בחודש לא מבוקש אצלם). גם שאר העלויות של החתונה יצאו זולות יחסית (הגענו לפחות מ2000 לצלם ופחות מ4000 לתזמורת, והיינו מרוצים מהם), ועדיין אמרו לנו שזו היתה חתונה ממש שמחה ויפה!

אפשר לנסות לחסוך, גם בגבולות השפיות.. וזה ממש לא חייב לבוא על חשבון היופי, השמחה והאוכל.

מצטער שאני עונה קצת בחדות לשון, אבל באמת אני חושב שזה קטנוני מצידך לספור ולמנות כאן עלויות כאילו שזה העניין. את יודעת היטב כנגד מה אדם כמוני מדבר. זה כנגד הטפת מוסר בלתי-פוסקת שיורדת לחייהם של אנשים. אם מצליחים להרים אירוע חגיגי ומרגש בכלום כסף, אין בכך כל רע וכל הכבוד להצלחתך. מצד שני, הנקודה שלי היתה - ואת זה לא הפרכת כמובן - שיש את אלו שבהיותם צעירים וחדורי אמונה, קל להשפיע עליהם ולמלאם ברגשות אשם. הם מביאים את זה לקיצוניות שאת כנראה מעצמך הבנת שלא היית מביאה את זה לשם.

לגבי בעיית ההלוואה - ומה עם משכנתא לדירה? נו באמת, כל קנייה בסופרמרקט נשענת על העיקרון המרקנטיליסטי. אלא אם עוברים ליישוב טבעוני ומגדלים לבד בחצר תרנגולות ותוצרת חקלאית. ואגב, גם אז אספקת המים ניתנת ע"י רשויות ויצרני תשתית שנשענים על אשראי וריביות. בקיצור - מופרך. להזכיר שיש היתרי עיסקא לבנקים, והם לא מותנים בכך שהאשראי יינתן רק תמורת קבלות על לחם וחלב.

יעל - הפיסקאות קצת מגזימות לצד השני...

אם תקרא היתרי עיסקא בחלק מהבנקים מתנים שההלוואה תושקע בדבר רווחי מכאן שכניסה לחוב לשלם לחתונה לא תהיה תקפה מבחינת היתר עיסקא. וגם מי שלא זה ממש לא פשוט שמועיל היתר עיסקא במצב שאין רווח ולכן בבנק בינלאומי בהיתר עיסקא מוזכר שהלווה מקנה רכוש לבנק וכך יש אופציה לרווח אך אם אין לך רכוש זו בעיה קשה.

אז שאנשים לא ייקחו הלוואות במקרה כזה אם זה לא נכון הלכתית. אני מדבר על נורמה חברתית והבעתי את דעתי - וגם את מחאתי, ואת הימנעותי מלהשתתף - כדי שנורמה מינימלית של כבוד לאירוע וצורה ומראה יישמרו. גם אם זה לא מוצא חן בעיני חלק ממורי הדור, מסיבותיהם הם. לציבור בהקשר הזה יש, ויהיה, ובהכרח יהיה, צד ושותפות בדיון. אי אפשר רק לקבל הכתבות, שהסברתי עד כמה הן מקשות ובחלקן חורגות מההיגיון.

ובכל זאת אפשר לחסוך...

אבל כמובן שהקיצוניות השניה גם גרועה

בס"ד

ואין לי שמץ של מושג כמה עלו החתונות של אחיותיי.

מה שכן, יודע שאצל שתיהן בהחלט היה צנוע ומכובד. 

מבחינת המוזמנים-חברים זה ברור, וכן, יש אנשים שמזמינים כי 'חייבים'. כי מה לעשות שאמא עובדת עם X אנשים שבא לה לשמור איתם על יחסים טובים? וכמובן, הם 'מחזירים' לה בשמחותיהם. ומה לעשות שלאבא יש משפחה ע-נ-ק-י-ת? יש מחוייבויות ולוקחים אותן בחשבון כחלק ממהלך החיים. 

אישית, להקה מאוד חשובה לי- היו חתונות שממש לא הצלחתי לרקוד כי לא התחברתי ללהקה בגרוש... כמובן שלא רואה ורך להגיע לעשרות אלפים, אבל קשה לי להאמין שאתחתן עם להקה של איזו ישיבה ב1000 ש"ח[אא"כ יפתיעו אותי באחת כזאת איכותית במיוחד]
אבל על צלם בכיף אני אתפשר כי לדעתי זה מגוחך לגמרי. בעוד X שנים אני ארצה להזכר איך נראתה החתונה שלי. לא איך נראתה החתונה מזווית של 30 מעלות מכוס היין של החופה, ולא איך החברות שלי הצליחו לנפנף בהינומה שלי...  כולה לראות שמחה, חיוכים וכו'. לגבי ההורים בנושא הזה- לא ידוע לי שהם דפדפו באלבומי החתונה של אחיותיי אי-פעם מאז שהם קיבלו את האלבומים...  [בנושא זה-אחות אחת שלי לא הסכימה לצלם בחתונה שלה בשום אופן, בסוף שכנעו אותה והם לקחו זוג חברים חובבניים(אפילו לא יודעת אם הם לקחו על זה כסף חוץ מהוצאות) ויצאו להם תמונות מדהימות!!]

שמלה-גם לא סוף העולם מבחינתי, להגיע לסכומים אסטרונומיים של אלפי שקלים על חתיכת בד[יפה ככל שתהיה] זה 'בל תשחית' בעיניי.

עד כאן לשאלותיך הספציפיות.

בכללי- אני לא אוהבת חתונות בטבע, בים ובחדר אוכל של הישיבה. לדעתי חתונה זה שעות חשובות מאוד בחיים, חוויה אדירה ששווה בגדול את הכסף שלה. אני בהחלט נגד הגזמות, ונגד הלוואות וכו', אבל בוא נאמר שבעה"י אני אשתדל לחסוך לילדים שלי מספיק כסף בשביל החתונה שלהם.

ממה שראיתי-הציבור הדתי בהחלט בסדר, אני לא מרגישה שיש איזשהו רף, אלא שכל אחד מכבד את מקומו של השני, אנשים מבינים שיש כאלה שיש להם יותר וכאלה שפחות ושזה מתבטא ברמת החתונה. 

אם מישהו שאצא איתו ירצה חתונה מטורפת אז הוא פשוט לא מתאים לי מבחינת החשיבה ואורח החיים שאני מאמינה בו. ולכן זה לא יהווה בעיה...

נראה לי שעניתי על הכל

למה חשוב שיהיו מליון מנות? מה רע בסעודה פרווה? או רק מנה עיקרית וסלטים?

גם יותר בריא- אנשים פחות יפוצצו את הקיבה בלילה,

ויותר חשוב זול לזוג וזול לאורחים. בכאב לב אני שומעת אנשים שמקבלים הזמנה לחתונה וטוענים ש"קיבלו רפורט"

אני שומעת על בנות שמתחתנות וחצי מהכיתה שלהן(במיוחד אם עברו מס שנים) לא באות- כי יקר..

שמעתי כבר על בחורה שכתבה לחברותיה" אל תביאו מתנה אבל אני מתחננת שתבואו ותשמחו"..

לא הגיע הזמן לשנות את הנורמות?

ל"מי האיש"- אני מניחה שאתה לא סובל מבעיות כלכליות, אבל אני מכירה משפחות ברוכות ילדים ולא משופעות בנכסים שנאלצו להוציא מאות אלפי שקלים בגלל שהצד השני לא היה מוכן להתפשר על האולם המפואר שבו תכננו לחתן את ילדיהם. אם כל חתונה עולה לכל צד למעלה מ- 200,000 ₪ אז איך יחתנו 7-8 ילדים בלי להתמוטט? (וזה אחרי שהם כבר לקחו הלוואות על האולפנות, הישיבות והאוניברסיטה).

אין לי מושג איך אנשים עושים את זה, ואיך הם יחתנו את כל ילדיהם בלי לחטוף התקף לב מהחובות. וכבר קרו מקרים של התמוטטות כלכלית והתמוטטות בריאותית כתוצאה מחיתון ילדים. אלינו לבית הגיעו כבר הרבה אנשים שקיבצו נדבות וסיפרו שהגיעו לפת לחם בגלל חתונות הילדים! זו לא הגזמה אלא מציאות שבה אתה בתור שבע לא מסוגל להבין את הרעב. אז אתה יכול להאשים אותם על כך שהגזימו בהוצאות, אבל זה סחרור שמתחיל בכך שחתונת הילד הגדול מפוארת (כי הצד השני לחץ על כך ולא היה נעים להראות קמצנים...) ואח"כ כל הילדים מצפים לעמידה בסטנדרט הגבוה. וגם  בתור הורה לא רוצים להפלות בין הילדים ובמיוחד שזה הסטנדרט, ויש אנשים שטוענים (כמוך) שצריך לקחת הלוואות וכל שאר הטיעונים שפרטת (בציניות רבה יש לומר).

עוד לא חיתנתי ילדים, אבל באולפנא של בנותי מקובל שהחברות מגיעות חלקן לחופה וכשהמוזמנים מתיישבים הן הולכות, וחלקן מגיעות בסיום הסעודה ואז רוקדות ומשמחות את הכלה, כך שהן לא אוכלות מהמנות של האולם (מניחים להן שולחן עם רוגלך, שתיה, בורקסים וכדומה). זו הנורמה המקובלת אצלן, וזה בסדר ורגיל בשבילן.

לדעתי ההוצאות הגיעו בימינו לממדים מטורפים וכשאני מקבלת הזמנה לחתונה אני נלחצת מההוצאה הבלתי צפויה שנחתה עלי, ומנסה לבדוק איך אוכל להתחמק ממנה. ולא הייתי ככה פעם.

וביחס למתנת חתונה- אני מכירה אישה חכמה שאומרת שלחתונות יקרות היא מביאה מתנה קטנה כי כנראה שלא חסר להם כסף, אבל כשמזמינים אותה לחתונה צנועה היא נותנת סכום גדול ומכובד כמתנה- כי הם באמת צריכים את הכסף.

מה לדעתך אדם כמוני חושב כשהוא שומע על חתונות שעלו מאות אלפי שקלים למי שאין לו את הכסף הזה? זה נשמע לך שאדם כמוני ימחא לזה כפיים, לחוכמה הזו? זה נשמע לך שאדם כמוני באמת מעוניין שאנשים יגיעו לפת לחם בגלל חתונות?

הטעות נמצאת אצלך, לצערי. אף-אחד לא מדבר כאן על כניסה לסחרור, ההיפך הוא הנכון. מה שמדובר עליו כאן הוא דרישה בלתי-מתפשרת מכל אדם לתכנן ולחשוב לפני שהוא פועל. למה לשאול אותי "איך יחתנו 7-8 ילדים" כדבריך במקום לשאול אותם?

מי שמשלם מאות אלפי שקלים שאין לו, רק כי הוא נמושה שלא יודע לומר "לצד השני" (שאפשר לחשוב מי הוא בדיוק, שושלת קנדי?) את המילה הלגיטימית "לא" - הבעיה נמצאת אצלו בראש ולא בכיס. אבל מי שחושב מצד שני "לחנך" דור שלם לכך שמגיעים בסיום הסעודה בשביל הריקודים ומקבלים שולחן של בורקסים וקולה, לדעתי עושה עבודה חינוכית לא-טובה.

ה"פטנט" לערוך אירוע שמבייש את הזוג או את האורחים רק כדי שכל האולפנא תגיע (אם להתייחס לקינה של "אוריין" על כך שרק חצי האולפנא מגיעה), הוא לא גאונות גדולה. אני לא מנהל על זה ויכוח, זו דעתי ובכך סיימתי.

רק לידיעתך, אין פה שום ציניות אלא דווקא כאב לב על איך שאנשים מתנהגים, מזיקים לעצמם ובסוף מצטערים. גם אנשים אמידים אינם בהכרח מוציאים את הסכומים שהזכרת, ומי שכן עושה זאת זה עקב התנהגות ארכאית ומצערת של מגזרים בחברה הישראלית שטרם למדו מהו טעם טוב ומהו סדר נכון בחיים. אז אם הם יערכו אירוע צנוע רק מפני שהרבנים קבעו וגזרו גזירות, אני מבטיח לך שהם ימצאו איך לשרוף את הכספים האלו במקום אחר.

זאת הבעייה. אתה בטוח שאם מנה עלתה 60 שקל ולא 180 שקל, זה אירוע שמבייש את הזוג.

יותר מזה אני אגיד - גם אם עושים חתונה עם 100 אנשים ומבשלים את האוכל בבית ועם שכנות - גם זה לא אירוע מבייש את הזוג.

אפילו אם מתחתנים ובחתונה יש בורקסים וקריסטל אבל הרבה שמחה - גם זה לא אירוע שמבייש את הזוג.

אירוע שמבייש את הזוג זה דווקא אירוע שבו מנה עולה 180 שקל והאורחים צריכים ליטול משכנתא על כל החתונות כמו גם ההורים.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שרק הבופה בו עולה כמו אוכל למשפחה ענייה לחודש שלם. 

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו שילמו 8000 שקל לשמלת כלה כשאחרי זה היא לא תלבש אותה שוב.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו בכלל מנה של סטייק די קטן+ תפוח אדמה, בליווי מנה ראשונה לעיתים קטנה יותר מהעיקרית, ועוד קינוחון קטן - מנה כזאת שהכנתה הגולמית מסתכמת בגג 50 שקל, גג (בתור עובד במשך שנה בקייטרינג אני יכול להעיד על כך שזה המצב פעמים רבות מאוד) - מנה כזאת עולה 180 שקל.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו כל מוזמן לפני שהוא מגיע לחתונה חושב ארבע וחמש פעמים, וגם כשהוא כבר מגיע יש לו לפעמים תחושה קטנה של צביטה בלב ובכיס.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו דווקא המוזמנים היחידים בערך שבאמת עושים את השמחה - חברי החתן וחברות הכלה, דווקא הם, צריכים להרגיש סוג ג' ולראות בעיניים שהם מקבלים הרבה פחות משאר האנשים, רק כי אין להם כסף.

(כן, לדעתי דווקא חברי החתן והכלה צריכים לקבל מנות לפחות בדיוק כמו שאר האנשים, עם הוראה מפורשת מצד החתן והכלה שאסור להם להביא מתנה.אני בעזרת ה' מתכוון לעשות את זה בחתונה שלי. מי שעושה לי את כל השמחה בחתונה שלי - אני זה שצריך לשלם לו, לא הוא לי... להזכירכם - הצלם והלהקה, אוכלים, ואתה עוד משלם להם, לא הם לך... אז כן, גם החברים עושים עבודה חשובה לא פחות מהצלם והלהקה ולכל הפחות ראוי להעריך אותם בכך שיקבלו מנות שוות לאחרים).

בקיצור - הכל עניין של מבט איזה אירוע הוא מבייש.

וכן - גם אנשים אמידים, צריכים ללמוד ערכה של צניעות. גם הם צריכים להיות חלק מהתיקון החברתי הכולל, ולהבין שגם אם יש להם אפשרות לערוך חתונה מ100 דולר מנה ואפילו לא לצפות למתנות שיכסו כי הם לא צריכים - אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות שנוצרות ואסור שהן יווצרו.

ותעשה לי טובה ואל תגיד שאין כוח לחברה ליצור נורמות, גם כלפי אנשים שאין להם ולוקחים הלוואות בחירוק שיניים.

מסופר על חסידות אחת שבה האדמו"ר הורה שאסור להזמין יותר מ300 מוזמנים לחתונה וכל מנה צריכה לעלות עד 120 ש"ח (אולי אני טועה טיפה במספרים אבל העיקרון מובן). אכן, החסידים שלו עמדו בזה, עד שהגיע חסיד אמיד ובעל נכסים רבים שלו בת יחידה (אין עוד סנים או בנות) - והוא עמד לחתן אותה. הגיע החסיד לרבי והסביר לו שזה חתונתו היחידה ויש לו את הממון הדרוש כדי לערוך חתונה מוארת כמו שהוא רוצה עם 700 מוזמנים ומנות יקרות, כי יש לו חברים רבים בעבודה, ובכלל - זאת ביתו היחידה והוא רוצה לעשות לה אירוע של פעם בחיים. "רבי, תתיר לי בבקשה לעשות חתונה מפוארת כזאת ואתרום בעזרת ה' סכום מכובד מאוד לחצר של הרב וליתומים ואלמנות...". חשב הרב כמה רגעים ואז סימן לחסיד להתקרב אליו, ולחש לאוזנו:

אם אתה רוצה לעשות חתונה כזאת...

מצא לך אדמו"ר אחר!"

זהו. זה הכל. 

חתונה יהודית אמיתית היא חתונה שבה כולם כולל כולם שמחים באמת ובתמים, ובעיקר החתן והכלה והוריהם - והשמחה לא תלויה באם יש בורקס או סטייק במנה. ממש לא. 

השמחה מתחילה מהראש, לא מהבטן.

שבת שלום.

כבר עניתי ל"אלמונית 0" קודם שהנקודה איננה סכומים קטנוניים. הנקודה היא חוש מידה. אתה חד-משמעית לא מדגים חוש מידה כשאתה חושב שאפשר להכתיב נורמות חברתיות קבועות במסמרים (ציטוט - "אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות").

לגבי הסיפור על האדמו"ר - ספר לי מי זה היה, אני אסע לשאול אותו אם זה באמת קרה.

אני מסכים איתך לגמרי על כך שהשמחה מתחילה מהראש ולא מהבטן. הנקודה היא שישנם את אותם אלו שעבורם הראש שמח רק כשהם שופכים לכוסות של המוזמנים ויסקי יקר שהם הוסיפו לבר המשקאות על חשבונם. זה מה שמתחיל את סחרורי ההוצאות, וזה המקום שבו למי שאין ולא הגיוני שיוציא את הכסף הזה, אפשר וצריך לומר מילה כדי שיעצור. מובן שלגזור מכך גזירה שווה לכל בני האדם זה מופרך.

הקיצוניות החברתית המהפכנית שאתה דוגל בה נוסתה באינספור צורות ודוגמאות בהיסטוריה ומנוגדת לגמרי לאופי האנושי ולניסיון העולמי בסוציולוגיה.

שבת שלום.

הכל. ואפילו לא פעם אחת.

הבעייה היא שאתה ממשיך באותה דרך בלי להבין מה אני אומר.

תתפלא - אבל עניין ה"סכומים" הוא ממש לא קטנוני. הוא קריטי מאוד להבנת גישת העולם.

כן, אני מודה  - יש לי גישה ודרך חיים שכיום קצת לא מקובלת, אבל זה רק בגלל שזה מה שנוצר כיום בעולם. שום חתונה סטנדרטית שאתה מכיר היום, לא הייתה לפני 150 שנה. שום חתונה.

למה? מה - החתונה הייתה פחות שמחה???

לא. 

אז איך הגיע הסטנדרט?

מנורמות חברתיות פסולות שכן, התקבעו כבר במסמרים בערך, כמה שקשה לך להאמין בזה.

ואני ברור לי ובטוח לי שזה נורמות חברתיות פסולות שצריך להלחם בהן בהחזרת הנורמות הערכיות האמיתיות שמחזירות לשפיות את החתונות ולא לדבר המפלצתי שהן הפכו כיום.

להוסיף וויסקי על חשבונך לבר המשקאות??? מי צריך בכלל בר משקאות??? (בלי לדבר על זה שבסוף גם מישהו צריך לנהוג הבייתה, אבל זה ניחא) - מי צריך את האלכוהול הרב הזה שזורם כמו מים בחתונות רק כדי לעשות שמח??? זה יהודי??? לא נראה לי. בקושי בפורים משתכרים וגם זה רק במסגרת ראויה ומכובדת ועדיף רק ברמה של "עד דלא ידע" - אבל סתם ככה פעמיים בחודש עד פעמיים בשבוע להשתכר רק כי יש חתונה ו"חייבים לשמוח"???

סלח לי - תבוא לשבת בישיבה שלי, לריקודים שיש שם, ותראה שיש שם הרבה יותר שמחה אפילו מחתונה שבה המזמין צירף וויסקי לבר המשקאות, וגם אם הוא לא צירף...

ז-ה, לדוגמא, דבר מיותר לחלוטין.

ולגבי מה שכתבת בסוף  - העובדה היא שעד לא מזמן החתונות היו שפויות ונורמאליות - בגלל העובדה הפשוטה שאנשים פשוט חיו במסגרת התקציב שלהם, וגם כי ככה היו כולם וזה לא היה בושה לערוך את החתונה בבית הכנסת השכונתי. היום כמובן זאת בושה גדולה מאוד כי מה יגידו החברים ומה יחשבו כולם <צ>.

הייתי בחתונה של זוג עולים מברית המועצות שעברו גיור לחומרה, אין להם הרבה חברים בארץ, והמשפחה שאימצה אותם בתהליך הגיור וכל המושב המארח היה זה שהרים את החתונה - תאמין לי, הישיבה שלי ואני שבאנו לשמח שם ראינו שגם המוזמנים לחתונה לא אכלו יותר מידי, זה היה בבית הכנסת המושבי - אבל השמחה, אוהו השמחה שנזלה שם כמו יין, האושר הצרוף על פני החתן והכלה והריקודים השמחים והנלהבים שלנו, שבכלל לא הכרנו אפילו את החתן והכלה - כל זה, היה שווה הרבה יותר מכל חתונה מפונפנת שאיזה זוג עושה רק כדי שיגידו שהייתה חתונה נורמאלית, לא עלובה ומבישה...

אז כן - לגזור גזירה שווה לכל היהודים לפחות, אני יכול לגזור - כמו שכל היהודים צריכים לשמור שבת, וכמו שכל היהודים צריכים לאכול כשר, ככה מבחינתי גם כל היהודים צריכים לשמור על צניעות. לא בושה להגיד את זה.

יותר מזה - אם הנורמות ירדו ויחזרו למצב שפוי הרבה יותר, אז םפתאום דווקא זה שיעשה חתונה ב180 שקל למנה במקום ב60 שקל שאז זה יהיה המחיר המקובל (ה60) - דווקא הוא ייחשב הסנוב הנפוך והפלצני שמבייש את עצמו ואת האורחים שלו.

שמעתי על חתונה שאחד מעשירי הארץ ערך לבן שלו, חתונה שבסך הכולל עלתה בערך 7 מליון שקל. אז כן, נגיד שלעשיר היה את הכסף (גם זה אגב לא בטוח, הוא נכנס לחובות וקשיים פחות מחצי שנה אחרי זה בערך) - זה עדיין לא מצדיק התפראות חסרת רסן שכזאת. גם אם יש לך 2000 מוזמנים עדיין חתונה לא צריכה לעלות ככה. 

אז כן - כולם צריכים ללמוד צניעות מהי, וכשנחזור לנורמות הצניעות, פתאום יישאר יותר כסף לתת לעניים במקום לערב מטופש אחד, פתאום כוחות ומשאבי הנפש שהושקעו בארגון כל כך קפדני ומוגזם של חתונה, יופנו לישיבה ביחד בספה בשבוע/שבועיים/שלוש שלפני החתונה ותיחזוק הזוגיות שזה עתה התחילה (או תחזוק זוגיו של ההורים, שגם זה כמובן חשוב, במיוחד לאור העובד שעוד גוזל עכשיו פורח מהקן).

חוש המידה הנכון הוא - השמחה מגיעה כשרוצים שהיא תגיע, ולא מגיעה כשלא רוצים שהיא תגיע, ואין לזה שום קשר אמיתי לסכומי כסף כאלו או אחרים. נקודה.

פעם כל רמת החיים היתה שונה וגם אז ההוצאה על חתונה היתה לא קטנה (נהגו להתחתן ביום שישי כדי לאחד את הסעודה של החתונה עם סעודת ליל שבת כדי לחסוך).

העניין הוא לאו דווקא השמחה אלא כבוד, אירוע חשוב צריך להיות מכובד ובחברה שאנשים אוכלים בשרי כל יום והלכים למסעדה מדי פעם סתם אירוע בביכ"נ הוא לא מכובד.

גם אני חושב שההוצאות לפעמים מוגזמות ואפשר לעשות חתונה ב60-80 אלף ולא ב100-120, אבל במקרה כזה אין עניין להכריח אנשים לצמצם אם הם לא מבינים בעצמם (חתונה ב60 אלף ל400 מוזמנים לא מביישת גם אם רגילים ל100 אלף).

לגבי האורחים זו נורמה פסולה בלי שום קשר לעניין, שאדם מנפח הוצאות על חשבון אנשים. הנורמה צריכה להיות שאדם לא מביא מעל היכולת שלו בלי קשר לעלות המנה.

ולגבי הישיבות שמגבילות, לגבי תורת החיים העלות שהם מרשים היא מאד נמוכה ונראה לי שזה לא נובע מרצון לחנך לצניעות אלא כיוון שהצורה הנוכחית של חתונה יש לה רף מינימלי של הוצאות מאד גבוה ויש אנשים שלא יוכלו לעמוד בזה, וכדי שהם לא יתביישו בעניותם מכריחים את כלם לרף נמוך מאד.           

נניח לרגע שאיכשהו המצב היום בארץ יתהפך וכל אורח יתחיל להביא בדיוק כמה שהוא יכול או חושב שצריך להביא ולא שקל יותר - או , שומו שמיים, יתחילו להביא מתנות כמוצרים ולא כצ'קים. לא ברור לך שתוך 3 חודשים רמת החתונות בארץ תשתנה ואנשים יתחילו להתאים את עצמם למציאות המשתנה כי יבינו שאין יותר מי שיממן את ההתפרעות המיותרת שלהם ויבינו שמעתה כל שקל מיותר שיוציאו יהיה אך ורק על חשבון ההורים והזוג גם יחד ולא על חשבון האורחים. במקרה הזה גם הזוג יספוג מכה קשה, גם ההורים, ורק האורחים יצאו עם הרגשה שהם הפעם באמת היו שלמים עם עצמם - וזה בסדר, כיא אחרי כמה וכמה פעמים כאלו שזה ייהפך לתופעה כוללת, גם הזוגות וההורים עצמם יבינו שחבל להם להרוס את תחילת הנישואין בגלל ערב אחד, ויורידו ברמה, ואז,, כן, הנורמות של פעם יחזרו - זה לא בושה, וגם אם האוכל יהיה בשרי, אבל לא יהיו שתי מנות אלא מנה אחת בלבד ולא יהיה בופה, ואפילו מלצרים לא יהיו אלא זה יהיה בדרך של הגשה עצמית או משהו בסגנון, עם מנות שעולות הרבה הרבה פחות - גם אז, החתונה תהיה לא פחות שמחה, והיא לא תהיה בושה, פשוט כי הנורמה כבר תרד.

אממה, בשביל להוריד את הנורמה, צריך את האמיצים הראשונים שיעשו את זה.

אז כן, אני טוען בלי להתבייש שאני בטוח במאה אחוזים שצריך להוריד את הנורמה, ואני גם מוכן להיות מהאמיצים הראשונים שעושים את זה. 

ויותר מזה - תתפלא לשמוע שברגע שהנורמה תרד בכ70 אחוד מהציבור הדתי אפילו, רק הוא - פתאום גם האולמות יתאזנו, יהיו קשובים לצרכי הציבור ויורידו מחירים. ותתפלא - בעלי האולמות גם אז לא ימותו מרעב. המלצר בכל מקרה קיבל לפני זה ויקבל אחרי זה שכר מינימום, כמו גם סעיד שוטף הכלים ושאר הסו שפים של השף הראשי...

המרוויחים היחידים מחתונה כזאת ללא ספק הם מספקי השירות - בעל האולם (ואולי שף האולם אם הוא באמת טוב מספיק כדי להציב תנאים לבעל האולם), מנהל האירוע, הצלם, והלהקה. הם המרוויחים מאירועים כאלו. לא החתן, לא הכלה, ולא ההורים שלהם. ובטח שלא המוזמנים.

ולגבי מה שכתבת על תורת החיים - זה בסדר גמור וזה מעולה, אבל זה גם כן כדי לחנך לצניעות. אבל גם מצב של להתחשב באנשים שאין להם - זה צב ראוי מאוד בחברה הדתית, וזכור את הסיפור על אותו אחד שנחש היה צריך להכיש אותו אבל לא הכיש כי כשיצא עם חבריו לחטוב עצים באותו יום, וכשישבו לאכול ועשו את הסיבוב הרגיל עם הקערה שכל אחד שם מה שיש לו ואז אוכלים ביחד, ראה שלאחד אין, ועשה עצמו כאילו הוא שם כשמגע אליו, כדי שלא ייתבייש - ושים לב שהצדיק פה זה לא רק אותו אחד שאסף את האוכל ופעל למען אותו עני, אלא גם החבורה כולה, המנהג שלה היה יפה מאוד - היא אספה את האוכל מכולם בלי לבדוק כמה בדיוק כל אחד שם, ואז חילקה את האוכל בין כולם. (לא זוכר מה המקור בגמרא לסיפור, מי שזוכר שיביא...).

הלוואי שנזכה להיות כאלה.

שתהיה "פגיעה קשה" וגם אמרתי קודם שאני מסכים שצריך עלויות נמוכות יותר (לא בצורה קיצונית כמוך). ובכ"מ הרבה פעמים ההורים ממנים והכסף הולך לזוג כך שאין קשר בין מימון החתונה למתנות.

ולגבי המקור בגמ' אכן זו מידה טובה אבל שם לא נפגע שום ערך אחר וכאן חתונה בשלושים אלף פוגעת בכבוד החתונה ופעמים גם בשלות הנפש של הזוג (בת דודה שלי התחתנה עם מישהו מ'תורת החיים'). לעומת זו כתוב בגמ' לגבי כתובה שלמרות שהיתה סברא שאי אפשר להוסיף כדי לא לבייש את מי שאין לו מותר להוסיף. ולדוגמא לגבי ביכורים שהעניים הביאו בסלי עץ והעשירים בשל כסף ולא חששו לבושה של העניים משום כבוד המקדש ולעומת זו לגבי טו באב שבנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש חששו כי אין פגיעה בערך אחר

לגבי מה שכתבת על אוריין ועל "שכל האולפנה תגיע" - דייק בדבריה, זה ממש לא מה שהיא כתבה. היא כתבה לגבי הכיתה, שחצי מהכיתה לא מגיעה... זה לא כל האולפנה... כיתה זה בין 30 - 40 איש. מספר הגיוני לחלוטין לחברות בשביל הכלה (ומספר דומה בשביל החתן) כדי לשמח אותו ביום חתונתו...

אז אל תמגג את המילים שמישהי אחרת כתבה ותערוך אותן כרצונך...

יש היגיון גדול מאוד בלהביא את כל הכיתה שלך ולפחות מספר מכובד של חברים/חברות קרובים/ות, כי תכל'ס בסופו של דבר הם/ן אלו שירקדו בשבילך בחתונה, לא דודה מרים שבקושי זזה מהכסא...

בנודע לסקר:

1. מחיר מנה: עד 80 ש"ח. כן, אני יודע שזה הזוי, אבל ככה אני מאמין, גם אם אין בנמצא כזה היום בארץ. המציאות יכולה להשתנות על פי רצונות של מספיק אנשים.

2. מספר מוזמנים - מלוי בגודל המשפחות של החתן כלה, אבל גם שם, אין צורך להזמין יותר מדרגת בני הדודים של ההורים, ויותר מזה רק כאלה שאתם באמת מכירים מהמשפחה ולא שמזמינים רק כי חייבים. תזרקו כבר את ה"חייבים" הזה לאלפי עזאזלים, נמאס כבר מהגישה הזאת. רציני. אז בגדול, אני מאמין שניתן לסגור את החתונה בעד 300-400 מוזמנים כולל חברי חתן כלה, ותהיה חתונה נחמדה מאוד. 

3. להקה: אולי הדבר שהכי שווה להשקיע בו כסף, אבל גם שם, דבר ראשון לבדוק מגוון רחב של להקות עד שאולי תמצא אחת שהיא גם זולה וגם יפה וטובה, ודבר שני - למצוא חבר שיודע להתמקח ויצליח להוריד בצורה יפה את המחיר (גם חיסכון של 500-1000 ש"ח זה חיסכון...). ודבר שלישי, וגם זה אופציה שצריכה להישקל ברצינות אבל מעולם לא נשקלה באמת בציבור הדתי - לשקול לוותר על להקה חייה, ולהסתפק בדיג'יי עם מבחר מרשים של דיסקים ושיריים של כל הזמרים החסידיים וכו' וכו'... כן, אין בזה את האפקט של הלהקה אומנם, אבל מצד שני - הרבה יותר זול הרבה הרבה יותר. חוס את שינוע הכלים, את הנגנים הנוספים. במקרה הזה הדיג'יי יכול להיות בעצמו איש ההגברה של עצמו, הסאונדמן - הכל. להקה של איש אחד. רק שהזמר הוא שוואקי ולא זמר של להקה... לא חייב להיות שזה נורא...

שמלת כלה: בנושא הזה אני לא מבין יותר מידי אבל אני מאמין שגם בגמ"חים ניתן למצוא לעיתים שמלות ממש יפות ובמחיר שפוי. חוץ מזה שאם אחת האמהות יודעת לתפור - חבר שלי סיפר לי שאת שמלת הכלה של  אחותו אמא שלו תפרה...

צלם: מצד אחד הגיוני שלא חובבן, מצד שני 4 מצלמות רחף ועוד שלושה עוזרי צלם כדי לצלם 34, 567 תמונות פלוס 234 קטעי ווידאו, לפני הקליפים והאלבומים הדיגיטליים - ז-ה מוגזם. מספיק צלם אחד שיהיה גם וידאו וגם סטילס, ועוד צמלת כנ"ל (צלמת זה חשוב מאוד. לצניעות הבנות ולצניעות הצלם. לצלמים גם כשהם עובדים, אין פטור מדיני צניעות. בחתונה שלי ברור שאתעקש על צלמת לבנות).

לגבי הדיון, קראו מה שכתבתי בשרשור מקביל שנפתח בעקבות שרשור זה, זה יסביר את עמדתי, למי שיהיה כח לצלוח הכל...

לילה טוב לכולם ושבת שלום!!!

מהרגע שראיתי את השרשור התלבטתי עם לכתוב על חתונה חרדית, אבל עם כזו תוצאה הייתי חייבת לכתוב.

א. רוב החתונות החרדיות הם באולמות של ארגוני חסד: גוטניק (כולל חב"ד) לחיים (יד אליעזר) ארמון חן (חסדי נעמי) וולף וכד' מחיר מנה שם בסיבות ה40 ₪ ויש כאלה שלא משלמים בכלל, נכון שזה קצת אבל האוכל שם סביר וכשזה נהיה נורמה להתחתן שם אז אין צפיה ליותר מזה.

ב. מספר המוזמנים: בערך כמו שכתבת, משפחה חברים וכד', חברות של הכלה רק הבנות שמוזמנות לחופה אוכלות (בערך 10 חברות קרובות)

ג. להקה: אשכנזים נוהגים שאין תזמורות בירושלים בכלל לכן זה בד"כ רק תופים או תקליטן.

שאר הדברים זה משתנה מאדם לאדם.

המסקנה: חתונה יכולה להיות הרבה יותר זולה אם רק רוצים בכך.

בהצלחה.

הוא מצב בו כולם אוכלים שפע של אוכל ורחבת הריקודים דלילה, כי יקר לחברים/רות

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.