בכל הפרמטרים שכתבת - אני לא יודע לענות בסכומים או מספרים, אבל ברור שאלה פרמטרים רלוונטים לנושא.

לגבי החתונות,

עד לא מזמן הייתי אומר לך שכן, יש חריגה מוחלטת מפרופורציה בכל מה שקשור להוצאות חתונה.

אבל בזמן האחרון יוצא לי יותר ויותר לראות חתונות צנועות או ששואפות לשם.

לא מדובר על חתונה בחיק הטבע שהאורחים מביאים סנדוויצ'ים,

אלא על חתונות מושקעות שההוצאות עליהן גבוהות,

אבל יש בהן מגמה של הוזלת עלויות גם על חשבון הפאר וההדר.

אני לא חושב שצריך לשבור את המציאות הזו,

צריך לנסות ולשנות אותה בעדינות.

(כמו שאמר הרב'ה מקוצק: אם תשבור את יצר הרע, יהיו לך שני יצר הרע.)

לא הייתי מוכן להתחתן בחתונה זולה באופן קיצוני,

אבל בוודאי שאוותר על כל מיני דברים שייראו לי שוליים ומיותרים (בהידברות עם ההורים כמובן).

ולעניין הדייטים,

מכיוון שהמציאות שלנו היא מציאות כזו,

ממש לא יפריע לי אם היא תרצה משהו מפואר במיוחד,

כי ברור מאיפה זה מגיע.

זה לא יהיה שיקול לחתוך.

אם מדובר בבחורה שכל הזמן מחפשת את הפאר והרושם שזה עושה,

כנראה שניפרד לפני שנגיע לדבר על איך תיראה החתונה...

לשכור אולם בחור נידח בארץ.

גם המחיר ירד כי הביקוש מן הסתם לא גבוה וגם מי שלא באמת רוצה להגיע לחתונה לא באמת יגיע והחתונה תהיה מצומצמת- חברי אמת ומשפחה (וכשאני אומר משפחה אני לא מתכוון לבן דוד מדרגה שניה שאף אחד מיוצאי חלציהם של ההורים שלי לא מדבר איתו ולא ממש זוכר איך קוראים לו).

בפועל יוצא מזה שלא יקרה אסון גדול אם לא תגיעו לחתונות של האנשים בסוגריים לעייל כי הם לא הגיעו בכלל לחתונה שלכם.

הכי פשוט. הכי זול. לטווח הרחוק ולטווח הקרוב.

1. לא יודעת. לא העסיק אותי.

2. מספר מוזמנים. כמה שאפשר. כמה שמכירים. אני לא חושבת שארצה להצטמצם במיוחד.

3. לא יודעת. לא חשבתי.

4. או אולם מרוחק, או בטבע.

לק"י

רק לגבי ההצעות להתחתן באולם מרוחק- אני ממש לא אוהבת את זה..

גם לחתונה של חברה טובה שאני ממש ארצה להגיע- אם זה יהיה בחור שאין גישה נורמלית אליו, לא בטוח שאני אגיע.

לא מגיע עונש לאורחים, שהם צריכים למצוא דרך להגיע לאולם שאין אליו שום תחבורה ציבורית.

אני לא אומרת להתחתן במרכז הארץ, אבל מינימום התחשבות באורחים.

או לפחות לארגן הסעה לאותו חור.

אבל זו לא הנקודה, אם מחליטים שחוסכים אז חוסכים בכסף הגדול, לא בצלם.

ויש עוד דרכים לחסוך בגדול כמו להתחתן בחורף וביום אחר חוץ מיום חמישי בערב.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לסגור את האולם חודשים רבים מראש (מי שיסגור עכשיו אולם לט"ו באב הקרוב יקבל מחיר שפוי הרבה יותר ממי שיסגור אותו בסביבות פורים נניח.)

החתונות הצנועות ממש לא בהכרח זולות יותר.

וט"ו באב זה דוגמה בלבד, לרוב גם לא נוח ולא כדאי למשוך כל כך הרבה זמן אלא אם כן לחוצים בכסף או סיבה טכנית אחרת אבל זו אפשרות.

בס"ד

ככל שאתה סוגר לטווח ארוך יותר המחיר גבוה יותר.

למשל אם אתה סוגר מעכשיו תאריך לעוד חצי שנה זה הרבה יותר יקר אם אתה סוגר אולם לעוד חודשיים, כי הם מתים לסגור את החור שיש להם, מנסיון.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

חתונה צנועה זה קודם כל במס' המוזמנים. למרות שזה לא תמיד בחירי- מי שאבא שלו רב או מישהו שיש הרבה פוליטיקות בעניין- זה עוד משהו שצריך לקחת בחשבון.

מחיר מנה- פחות מ100. אבל שזה כולל אולם, עיצוב וכו'. לא רק האוכל..

מוזמנים- אין מה לעשות. זה תלוי מאד. בגדול- להזמין את מי שבאמת ישמח אותך לראות.

להקה עד 7000 (אין מה לעשות, זה משפיע מאד על החתונה ויחסית זה כסף קטן..)

צלם- שוב, מי שזה חשוב לו שישקיע. עוד 2000 פחות 2000 זה לא מה שיהרוג אותנו, וזה משהו שנשאר לאורך שנים..

שמלת כלה- אני השכרתי ב1300 כולל תיקונים וניקוי. ת'אמת? זה עדיין נשמע לי יקר להוציא כ"כ הרבה על שמלה שלבשתי לערב אחד,מצד שני- היא היתה מהממת ושימחה אותי מאד

בכללי, אני חושבת שהרף גבוה מדי. מטורף לחלוטין.

והוא גם עולה כל הזמן.

בציבור החילוני זה בכלל רעה חולה- אנשים לוקחים הלוואות במאות אלפי ש"חים ובונים על המתנות שיכסו..

המרוויחים העיקרים הם כמובן הספקים - בעלי האולמות, הצלמים וכו' שעושים קופה רצינית על העניין..

אנשים דוחים חתונה רק בגלל הכסף.

בציבור הדתי זה יותר מתון- אבל גם במגמת עליה. (ושוב תלוי מי, יש ויש)

בציבור החרדי יש חלק שאצלם זה גם רף לא נורמאלי, אבל הרוב דווקא עושים חתונות צנועות ופשוטות. ויש את החסידים שלרוב יש להם כללים ותקציב שעוזר שזה לא יקרה.

בכללי- בגלל שיש ביקוש יש היצע. יש ציבור חרדי שלא מוכן לעשות חתונות ביותר מ70-80 ש"ח למנה- אז יש להם אולמות שזה המחיר שלהם.

בגלל שבאיזור המרכז כולם מחפשים יוקרתי- אז רוב האומות מתחילים מ180 למנה..

כנ"ל בפריפריה- יש ביקוש לאולמות זולים- אז יש אולמות זולים.

אנחנו חיפשנו מראש אולם עד 120 ש"ח. והיו לנו כללים של הורים (לא בחור, במקום שיש תח"צ נוחה וזמינה עד שעות מאוחרות ונגישות, רמת אוכל סבירה+, מקום גדול לבנות לרקוד) וב"ה מצאנו.

בכללי השיטה שלנו היא קודם כל לקבוע רף מקסימום של תקציב- ולא לרדת ממנו. להתאים את המציאות אלינו ולא את עצמנו למציאות (כמובן בגבולות ההגיון..)

ולגבי הרעיון של לעשות חתונה בחור- בעיני זה לא פייר כלפי החברים. אז נכון שרק חברים טובים מאד יגיעו- אבל זה מקשה גם עליהם. כאחת שעשתה המון ג'סטות כדי להגיע לכל מני חורים בלי אוטו ובטרמפים. (כולל חתונה של חברים מאד מאד טובים, בחור עולם, עם הסעה רק מי-ם שהיה צריך להספיק להגיע בזמן, הגעתי בחודש תשיעי מתה מפחד שיהיו לי צירים ואיך אני אצא משם למען ה'..)

א. אני גם נגד חתונות בחור. ובעד חתונות במקומות נגישים לגמרי, לטובת החברים וחסרי הרכב. וגם לטובת הוצאות הדלק של בעלי הרכב.

ב. כמו שכתבו- בחורף יותר זול, אז אם מתחתנים בקיץ, אין מה לעשות. אנחנו התחתנו באוגוסט,במחיר של 100 ומשהו למנה וזה היה נחשב למאוד זול, לפני שש שנים.

ג. יש גם סדרי עדיפויות. למשל- אני תמיד חשבתי שלמה להשקיע בשמלת כלה, לערב אחד וכו'...

בסוף השקענו 3000 ש"ח, ככה יצא, מה לעשות...

אבל ראיתי שזה חשוב לי. וזה חשוב מאוד שהכלה תרגיש הכי יפה והכי נהדרת והכי מיוחדת. אני באמת חושבת שזה חשוב, זה מוסיף לשמחה.

אז אם כלה מוצאת שמלה שמשמחת אותה ב200 ש"ח- נהדר, אבל אם לא- אז זה דווקא משהו שכן שווה להשקיע בו. (טוב, לא 20 אלף...)

ד. עוד דרך לחסוך- במקום לשלם לאולם על עיצוב החופה- אפשר שחברות הכלה יעשו זאת. (ואפשר גם לוותר על העניין לגמרי)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לק"י

בקשר לאולם- טיב האוכל והשירות לא קשור בהכרח למחיר למנה.

אני כן חושבת ששווה לשלם מחיר סביר (ולא העיקר שיהיה זול) ולקבל שירות טוב ואוכל שאנשים נהנים ממנו

בקשר למספר המוזמנים- מה לעשות וגם ההורים הם חלק חשוב מהחתונה וגם להם יש את החברים שלהם.

בואו נגיד, שאני אשמח שהחתונה שלי לא תראה כמו הפגנה מבחינת מספר המוזמנים.

גם ככה אני לא מתלהבת מלהיות במרכז העניינים, ועוד יותר אם יש מליון אנשים.

תזמורת טובה מומלץ- זה בעיקר מה שעושה שמח.

לא להשתגע עם ההוצאות, אבל לא ללכת על דברים זולים גם אם הם לא מוצלחים..

ואני ממש לא אוהבת את זה שישיבות "מתערבות" בענייני חתונה- כל משפחה ומה שמתאים לה.

כן כדאי לחנך לחתונות צנועות יחסית, אבל לא לקבוע.

ערכתי, רק כדי שהיה קל יותר לקרוא.

החתונה הישראלית באופן כללי צנועה יותר מהחתונה בחו"ל, ויחסית גם זולה יותר.

הסיבה היא שישנן עלויות נלוות שלא קיימות ולא מוכרות לנו בארץ, כגון תלבושת אחידה תפורה במיוחד של שמלות לחברות הכלה או חליפות לחברי החתן - הוצאה אדירה לעתים בקרב החברה הלא-יהודית (או היהודית שמתנהגת כלא-יהודית) במדינות צפון אמריקה או האליטות החברתיות של דרום אמריקה.

או סידורי פרחים בגני אירועים מפוארים, שעלולים לעלות אלפי דולרים.

או מכוניות פאר או שפים בעלויות מזעזעות, או מסיבות ומשתאות נוסף על טקס החתונה עצמו (שזה דבר שאפילו יהודים אורתודוקסים עושים, במיוחד אם החופה עצמה היא בקהילה בבית הכנסת).

לכן, הגיע הזמן לעניות דעתי להפסיק גם מצידנו קצת עם כל הענווה וה"ראש באדמה" הזה שהגיעו גם לרמה מוגזמת כבר מצידם של מייסרי הציבור. חתונה לא חייבת להיראות כמו בית תמחוי בעיירה גאליציאנית של דלפונים.

אני כבר מזמן הפסקתי להגיע לאירועים שאני מוזמן להגיע אליהם, ומבין שאצטרך לחבוש מגפי איכרים בגלל הקש והבוץ והעקרבים בשדה, או שרוואל וגלבייה בגלל הרוחניקיות הגדולה שבחולות על הגבעה.

אם הסיבה ל"צניעות" היא בפשטות שאין כסף בחשבון הבנק - אפשר גם לקחת הלוואה צנועה. זה לא אסון, כל העולם חי על רמה מסויימת של אשראי.

שוב, גם ככה אנחנו לא מתיימרים להעלות אחרי החגיגה תמונות שחצניות של חברי החתן בלימוזינות או שהכלה והבנות התיישבו בבאר יוקרתי לטעימות של מאה דולר למשקה. אז גם כל ההטפה הבלתי-נגמרת הזאת "להוריד את המחיר" "ולהזמין פחות" "ולעשות פרצופים של תשעה באב" - אני חייב להודות שזה כבר די עלה לי על העצבים.

מי שהחתונה שלו היא ציציות בחוץ עם חולצות כותנה פרומות וחלילים ובלדות של אביתר בנאי (אחרי החזרה בתשובה) - וכל זאת מתוך אידיאולוגיה - אני שמח בשבילו וארקוד בחתונה גם. בתנאי, שהאוכל שניתן שם בושל במטבח מסודר עם כלים ולא בפויקה לאפיית גחלים של בני עקיבא, ושהחופה היא מבנה מכובד עם טליתות חגיגיות, ולא (ברשותכם) עשוי משאריות קני הסוף של התיבה של מוישה רבנו.

מספיק כבר קצת גם עם ה"ענווה" הזאת (המאוד יומרנית כ"עזות שבקדושה"), שיש בה הרבה חוסר כבוד לצערי כלפי אחרים והמון זילזול מתנשא של צדיקות וזחיחות.

לק"י

אבל, בסופו של דבר מי שצריך להנות הכי הרבה מהחתונה, אלה החתן והכלה.

ואם זה מה שטוב להם- אז שיהיה..

מה שכן, לא צריך לבייש את ההורים וראוי וצריך להתחשב גם בהם.

אני לא אתלונן על אוכל בחתונה של חברה אולי, אבל אני אשמח שבחתונה שלי- האנשים יהנו גם מהאוכל ומהמקום ולא יסבלו חלילה.

"הלוואה צנועה".

אסור לקחת הלוואה נושאת ריבית למטרות צרכניות. הן מבחינת ההלכה והן מבחינת השכל הישר.

יש הרבה רבנים שמתירים לקחת הלוואה גם למטרות צרכניות..

אבל אין ספק שלא כדאי לקחת הלוואות בלי כיסוי.

אני התחתנתי במקום מרכזי, ובאולם מכובד ונאה עם אוכל בסדר גמור (כך אמרו לי, בתור כלה לא נגעתי בכלום..) ולמרות זאת זה יצא אולם זול, 65 למנה (ולחברים 35) וגם האולם יצא יחסית זול (התחתנתי באולם חרדי בחודש לא מבוקש אצלם). גם שאר העלויות של החתונה יצאו זולות יחסית (הגענו לפחות מ2000 לצלם ופחות מ4000 לתזמורת, והיינו מרוצים מהם), ועדיין אמרו לנו שזו היתה חתונה ממש שמחה ויפה!

אפשר לנסות לחסוך, גם בגבולות השפיות.. וזה ממש לא חייב לבוא על חשבון היופי, השמחה והאוכל.

מצטער שאני עונה קצת בחדות לשון, אבל באמת אני חושב שזה קטנוני מצידך לספור ולמנות כאן עלויות כאילו שזה העניין. את יודעת היטב כנגד מה אדם כמוני מדבר. זה כנגד הטפת מוסר בלתי-פוסקת שיורדת לחייהם של אנשים. אם מצליחים להרים אירוע חגיגי ומרגש בכלום כסף, אין בכך כל רע וכל הכבוד להצלחתך. מצד שני, הנקודה שלי היתה - ואת זה לא הפרכת כמובן - שיש את אלו שבהיותם צעירים וחדורי אמונה, קל להשפיע עליהם ולמלאם ברגשות אשם. הם מביאים את זה לקיצוניות שאת כנראה מעצמך הבנת שלא היית מביאה את זה לשם.

לגבי בעיית ההלוואה - ומה עם משכנתא לדירה? נו באמת, כל קנייה בסופרמרקט נשענת על העיקרון המרקנטיליסטי. אלא אם עוברים ליישוב טבעוני ומגדלים לבד בחצר תרנגולות ותוצרת חקלאית. ואגב, גם אז אספקת המים ניתנת ע"י רשויות ויצרני תשתית שנשענים על אשראי וריביות. בקיצור - מופרך. להזכיר שיש היתרי עיסקא לבנקים, והם לא מותנים בכך שהאשראי יינתן רק תמורת קבלות על לחם וחלב.

יעל - הפיסקאות קצת מגזימות לצד השני...

אם תקרא היתרי עיסקא בחלק מהבנקים מתנים שההלוואה תושקע בדבר רווחי מכאן שכניסה לחוב לשלם לחתונה לא תהיה תקפה מבחינת היתר עיסקא. וגם מי שלא זה ממש לא פשוט שמועיל היתר עיסקא במצב שאין רווח ולכן בבנק בינלאומי בהיתר עיסקא מוזכר שהלווה מקנה רכוש לבנק וכך יש אופציה לרווח אך אם אין לך רכוש זו בעיה קשה.

אז שאנשים לא ייקחו הלוואות במקרה כזה אם זה לא נכון הלכתית. אני מדבר על נורמה חברתית והבעתי את דעתי - וגם את מחאתי, ואת הימנעותי מלהשתתף - כדי שנורמה מינימלית של כבוד לאירוע וצורה ומראה יישמרו. גם אם זה לא מוצא חן בעיני חלק ממורי הדור, מסיבותיהם הם. לציבור בהקשר הזה יש, ויהיה, ובהכרח יהיה, צד ושותפות בדיון. אי אפשר רק לקבל הכתבות, שהסברתי עד כמה הן מקשות ובחלקן חורגות מההיגיון.

ובכל זאת אפשר לחסוך...

אבל כמובן שהקיצוניות השניה גם גרועה

בס"ד

ואין לי שמץ של מושג כמה עלו החתונות של אחיותיי.

מה שכן, יודע שאצל שתיהן בהחלט היה צנוע ומכובד. 

מבחינת המוזמנים-חברים זה ברור, וכן, יש אנשים שמזמינים כי 'חייבים'. כי מה לעשות שאמא עובדת עם X אנשים שבא לה לשמור איתם על יחסים טובים? וכמובן, הם 'מחזירים' לה בשמחותיהם. ומה לעשות שלאבא יש משפחה ע-נ-ק-י-ת? יש מחוייבויות ולוקחים אותן בחשבון כחלק ממהלך החיים. 

אישית, להקה מאוד חשובה לי- היו חתונות שממש לא הצלחתי לרקוד כי לא התחברתי ללהקה בגרוש... כמובן שלא רואה ורך להגיע לעשרות אלפים, אבל קשה לי להאמין שאתחתן עם להקה של איזו ישיבה ב1000 ש"ח[אא"כ יפתיעו אותי באחת כזאת איכותית במיוחד]
אבל על צלם בכיף אני אתפשר כי לדעתי זה מגוחך לגמרי. בעוד X שנים אני ארצה להזכר איך נראתה החתונה שלי. לא איך נראתה החתונה מזווית של 30 מעלות מכוס היין של החופה, ולא איך החברות שלי הצליחו לנפנף בהינומה שלי...  כולה לראות שמחה, חיוכים וכו'. לגבי ההורים בנושא הזה- לא ידוע לי שהם דפדפו באלבומי החתונה של אחיותיי אי-פעם מאז שהם קיבלו את האלבומים...  [בנושא זה-אחות אחת שלי לא הסכימה לצלם בחתונה שלה בשום אופן, בסוף שכנעו אותה והם לקחו זוג חברים חובבניים(אפילו לא יודעת אם הם לקחו על זה כסף חוץ מהוצאות) ויצאו להם תמונות מדהימות!!]

שמלה-גם לא סוף העולם מבחינתי, להגיע לסכומים אסטרונומיים של אלפי שקלים על חתיכת בד[יפה ככל שתהיה] זה 'בל תשחית' בעיניי.

עד כאן לשאלותיך הספציפיות.

בכללי- אני לא אוהבת חתונות בטבע, בים ובחדר אוכל של הישיבה. לדעתי חתונה זה שעות חשובות מאוד בחיים, חוויה אדירה ששווה בגדול את הכסף שלה. אני בהחלט נגד הגזמות, ונגד הלוואות וכו', אבל בוא נאמר שבעה"י אני אשתדל לחסוך לילדים שלי מספיק כסף בשביל החתונה שלהם.

ממה שראיתי-הציבור הדתי בהחלט בסדר, אני לא מרגישה שיש איזשהו רף, אלא שכל אחד מכבד את מקומו של השני, אנשים מבינים שיש כאלה שיש להם יותר וכאלה שפחות ושזה מתבטא ברמת החתונה. 

אם מישהו שאצא איתו ירצה חתונה מטורפת אז הוא פשוט לא מתאים לי מבחינת החשיבה ואורח החיים שאני מאמינה בו. ולכן זה לא יהווה בעיה...

נראה לי שעניתי על הכל

למה חשוב שיהיו מליון מנות? מה רע בסעודה פרווה? או רק מנה עיקרית וסלטים?

גם יותר בריא- אנשים פחות יפוצצו את הקיבה בלילה,

ויותר חשוב זול לזוג וזול לאורחים. בכאב לב אני שומעת אנשים שמקבלים הזמנה לחתונה וטוענים ש"קיבלו רפורט"

אני שומעת על בנות שמתחתנות וחצי מהכיתה שלהן(במיוחד אם עברו מס שנים) לא באות- כי יקר..

שמעתי כבר על בחורה שכתבה לחברותיה" אל תביאו מתנה אבל אני מתחננת שתבואו ותשמחו"..

לא הגיע הזמן לשנות את הנורמות?

ל"מי האיש"- אני מניחה שאתה לא סובל מבעיות כלכליות, אבל אני מכירה משפחות ברוכות ילדים ולא משופעות בנכסים שנאלצו להוציא מאות אלפי שקלים בגלל שהצד השני לא היה מוכן להתפשר על האולם המפואר שבו תכננו לחתן את ילדיהם. אם כל חתונה עולה לכל צד למעלה מ- 200,000 ₪ אז איך יחתנו 7-8 ילדים בלי להתמוטט? (וזה אחרי שהם כבר לקחו הלוואות על האולפנות, הישיבות והאוניברסיטה).

אין לי מושג איך אנשים עושים את זה, ואיך הם יחתנו את כל ילדיהם בלי לחטוף התקף לב מהחובות. וכבר קרו מקרים של התמוטטות כלכלית והתמוטטות בריאותית כתוצאה מחיתון ילדים. אלינו לבית הגיעו כבר הרבה אנשים שקיבצו נדבות וסיפרו שהגיעו לפת לחם בגלל חתונות הילדים! זו לא הגזמה אלא מציאות שבה אתה בתור שבע לא מסוגל להבין את הרעב. אז אתה יכול להאשים אותם על כך שהגזימו בהוצאות, אבל זה סחרור שמתחיל בכך שחתונת הילד הגדול מפוארת (כי הצד השני לחץ על כך ולא היה נעים להראות קמצנים...) ואח"כ כל הילדים מצפים לעמידה בסטנדרט הגבוה. וגם  בתור הורה לא רוצים להפלות בין הילדים ובמיוחד שזה הסטנדרט, ויש אנשים שטוענים (כמוך) שצריך לקחת הלוואות וכל שאר הטיעונים שפרטת (בציניות רבה יש לומר).

עוד לא חיתנתי ילדים, אבל באולפנא של בנותי מקובל שהחברות מגיעות חלקן לחופה וכשהמוזמנים מתיישבים הן הולכות, וחלקן מגיעות בסיום הסעודה ואז רוקדות ומשמחות את הכלה, כך שהן לא אוכלות מהמנות של האולם (מניחים להן שולחן עם רוגלך, שתיה, בורקסים וכדומה). זו הנורמה המקובלת אצלן, וזה בסדר ורגיל בשבילן.

לדעתי ההוצאות הגיעו בימינו לממדים מטורפים וכשאני מקבלת הזמנה לחתונה אני נלחצת מההוצאה הבלתי צפויה שנחתה עלי, ומנסה לבדוק איך אוכל להתחמק ממנה. ולא הייתי ככה פעם.

וביחס למתנת חתונה- אני מכירה אישה חכמה שאומרת שלחתונות יקרות היא מביאה מתנה קטנה כי כנראה שלא חסר להם כסף, אבל כשמזמינים אותה לחתונה צנועה היא נותנת סכום גדול ומכובד כמתנה- כי הם באמת צריכים את הכסף.

מה לדעתך אדם כמוני חושב כשהוא שומע על חתונות שעלו מאות אלפי שקלים למי שאין לו את הכסף הזה? זה נשמע לך שאדם כמוני ימחא לזה כפיים, לחוכמה הזו? זה נשמע לך שאדם כמוני באמת מעוניין שאנשים יגיעו לפת לחם בגלל חתונות?

הטעות נמצאת אצלך, לצערי. אף-אחד לא מדבר כאן על כניסה לסחרור, ההיפך הוא הנכון. מה שמדובר עליו כאן הוא דרישה בלתי-מתפשרת מכל אדם לתכנן ולחשוב לפני שהוא פועל. למה לשאול אותי "איך יחתנו 7-8 ילדים" כדבריך במקום לשאול אותם?

מי שמשלם מאות אלפי שקלים שאין לו, רק כי הוא נמושה שלא יודע לומר "לצד השני" (שאפשר לחשוב מי הוא בדיוק, שושלת קנדי?) את המילה הלגיטימית "לא" - הבעיה נמצאת אצלו בראש ולא בכיס. אבל מי שחושב מצד שני "לחנך" דור שלם לכך שמגיעים בסיום הסעודה בשביל הריקודים ומקבלים שולחן של בורקסים וקולה, לדעתי עושה עבודה חינוכית לא-טובה.

ה"פטנט" לערוך אירוע שמבייש את הזוג או את האורחים רק כדי שכל האולפנא תגיע (אם להתייחס לקינה של "אוריין" על כך שרק חצי האולפנא מגיעה), הוא לא גאונות גדולה. אני לא מנהל על זה ויכוח, זו דעתי ובכך סיימתי.

רק לידיעתך, אין פה שום ציניות אלא דווקא כאב לב על איך שאנשים מתנהגים, מזיקים לעצמם ובסוף מצטערים. גם אנשים אמידים אינם בהכרח מוציאים את הסכומים שהזכרת, ומי שכן עושה זאת זה עקב התנהגות ארכאית ומצערת של מגזרים בחברה הישראלית שטרם למדו מהו טעם טוב ומהו סדר נכון בחיים. אז אם הם יערכו אירוע צנוע רק מפני שהרבנים קבעו וגזרו גזירות, אני מבטיח לך שהם ימצאו איך לשרוף את הכספים האלו במקום אחר.

זאת הבעייה. אתה בטוח שאם מנה עלתה 60 שקל ולא 180 שקל, זה אירוע שמבייש את הזוג.

יותר מזה אני אגיד - גם אם עושים חתונה עם 100 אנשים ומבשלים את האוכל בבית ועם שכנות - גם זה לא אירוע מבייש את הזוג.

אפילו אם מתחתנים ובחתונה יש בורקסים וקריסטל אבל הרבה שמחה - גם זה לא אירוע שמבייש את הזוג.

אירוע שמבייש את הזוג זה דווקא אירוע שבו מנה עולה 180 שקל והאורחים צריכים ליטול משכנתא על כל החתונות כמו גם ההורים.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שרק הבופה בו עולה כמו אוכל למשפחה ענייה לחודש שלם. 

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו שילמו 8000 שקל לשמלת כלה כשאחרי זה היא לא תלבש אותה שוב.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו בכלל מנה של סטייק די קטן+ תפוח אדמה, בליווי מנה ראשונה לעיתים קטנה יותר מהעיקרית, ועוד קינוחון קטן - מנה כזאת שהכנתה הגולמית מסתכמת בגג 50 שקל, גג (בתור עובד במשך שנה בקייטרינג אני יכול להעיד על כך שזה המצב פעמים רבות מאוד) - מנה כזאת עולה 180 שקל.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו כל מוזמן לפני שהוא מגיע לחתונה חושב ארבע וחמש פעמים, וגם כשהוא כבר מגיע יש לו לפעמים תחושה קטנה של צביטה בלב ובכיס.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו דווקא המוזמנים היחידים בערך שבאמת עושים את השמחה - חברי החתן וחברות הכלה, דווקא הם, צריכים להרגיש סוג ג' ולראות בעיניים שהם מקבלים הרבה פחות משאר האנשים, רק כי אין להם כסף.

(כן, לדעתי דווקא חברי החתן והכלה צריכים לקבל מנות לפחות בדיוק כמו שאר האנשים, עם הוראה מפורשת מצד החתן והכלה שאסור להם להביא מתנה.אני בעזרת ה' מתכוון לעשות את זה בחתונה שלי. מי שעושה לי את כל השמחה בחתונה שלי - אני זה שצריך לשלם לו, לא הוא לי... להזכירכם - הצלם והלהקה, אוכלים, ואתה עוד משלם להם, לא הם לך... אז כן, גם החברים עושים עבודה חשובה לא פחות מהצלם והלהקה ולכל הפחות ראוי להעריך אותם בכך שיקבלו מנות שוות לאחרים).

בקיצור - הכל עניין של מבט איזה אירוע הוא מבייש.

וכן - גם אנשים אמידים, צריכים ללמוד ערכה של צניעות. גם הם צריכים להיות חלק מהתיקון החברתי הכולל, ולהבין שגם אם יש להם אפשרות לערוך חתונה מ100 דולר מנה ואפילו לא לצפות למתנות שיכסו כי הם לא צריכים - אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות שנוצרות ואסור שהן יווצרו.

ותעשה לי טובה ואל תגיד שאין כוח לחברה ליצור נורמות, גם כלפי אנשים שאין להם ולוקחים הלוואות בחירוק שיניים.

מסופר על חסידות אחת שבה האדמו"ר הורה שאסור להזמין יותר מ300 מוזמנים לחתונה וכל מנה צריכה לעלות עד 120 ש"ח (אולי אני טועה טיפה במספרים אבל העיקרון מובן). אכן, החסידים שלו עמדו בזה, עד שהגיע חסיד אמיד ובעל נכסים רבים שלו בת יחידה (אין עוד סנים או בנות) - והוא עמד לחתן אותה. הגיע החסיד לרבי והסביר לו שזה חתונתו היחידה ויש לו את הממון הדרוש כדי לערוך חתונה מוארת כמו שהוא רוצה עם 700 מוזמנים ומנות יקרות, כי יש לו חברים רבים בעבודה, ובכלל - זאת ביתו היחידה והוא רוצה לעשות לה אירוע של פעם בחיים. "רבי, תתיר לי בבקשה לעשות חתונה מפוארת כזאת ואתרום בעזרת ה' סכום מכובד מאוד לחצר של הרב וליתומים ואלמנות...". חשב הרב כמה רגעים ואז סימן לחסיד להתקרב אליו, ולחש לאוזנו:

אם אתה רוצה לעשות חתונה כזאת...

מצא לך אדמו"ר אחר!"

זהו. זה הכל. 

חתונה יהודית אמיתית היא חתונה שבה כולם כולל כולם שמחים באמת ובתמים, ובעיקר החתן והכלה והוריהם - והשמחה לא תלויה באם יש בורקס או סטייק במנה. ממש לא. 

השמחה מתחילה מהראש, לא מהבטן.

שבת שלום.

כבר עניתי ל"אלמונית 0" קודם שהנקודה איננה סכומים קטנוניים. הנקודה היא חוש מידה. אתה חד-משמעית לא מדגים חוש מידה כשאתה חושב שאפשר להכתיב נורמות חברתיות קבועות במסמרים (ציטוט - "אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות").

לגבי הסיפור על האדמו"ר - ספר לי מי זה היה, אני אסע לשאול אותו אם זה באמת קרה.

אני מסכים איתך לגמרי על כך שהשמחה מתחילה מהראש ולא מהבטן. הנקודה היא שישנם את אותם אלו שעבורם הראש שמח רק כשהם שופכים לכוסות של המוזמנים ויסקי יקר שהם הוסיפו לבר המשקאות על חשבונם. זה מה שמתחיל את סחרורי ההוצאות, וזה המקום שבו למי שאין ולא הגיוני שיוציא את הכסף הזה, אפשר וצריך לומר מילה כדי שיעצור. מובן שלגזור מכך גזירה שווה לכל בני האדם זה מופרך.

הקיצוניות החברתית המהפכנית שאתה דוגל בה נוסתה באינספור צורות ודוגמאות בהיסטוריה ומנוגדת לגמרי לאופי האנושי ולניסיון העולמי בסוציולוגיה.

שבת שלום.

הכל. ואפילו לא פעם אחת.

הבעייה היא שאתה ממשיך באותה דרך בלי להבין מה אני אומר.

תתפלא - אבל עניין ה"סכומים" הוא ממש לא קטנוני. הוא קריטי מאוד להבנת גישת העולם.

כן, אני מודה  - יש לי גישה ודרך חיים שכיום קצת לא מקובלת, אבל זה רק בגלל שזה מה שנוצר כיום בעולם. שום חתונה סטנדרטית שאתה מכיר היום, לא הייתה לפני 150 שנה. שום חתונה.

למה? מה - החתונה הייתה פחות שמחה???

לא. 

אז איך הגיע הסטנדרט?

מנורמות חברתיות פסולות שכן, התקבעו כבר במסמרים בערך, כמה שקשה לך להאמין בזה.

ואני ברור לי ובטוח לי שזה נורמות חברתיות פסולות שצריך להלחם בהן בהחזרת הנורמות הערכיות האמיתיות שמחזירות לשפיות את החתונות ולא לדבר המפלצתי שהן הפכו כיום.

להוסיף וויסקי על חשבונך לבר המשקאות??? מי צריך בכלל בר משקאות??? (בלי לדבר על זה שבסוף גם מישהו צריך לנהוג הבייתה, אבל זה ניחא) - מי צריך את האלכוהול הרב הזה שזורם כמו מים בחתונות רק כדי לעשות שמח??? זה יהודי??? לא נראה לי. בקושי בפורים משתכרים וגם זה רק במסגרת ראויה ומכובדת ועדיף רק ברמה של "עד דלא ידע" - אבל סתם ככה פעמיים בחודש עד פעמיים בשבוע להשתכר רק כי יש חתונה ו"חייבים לשמוח"???

סלח לי - תבוא לשבת בישיבה שלי, לריקודים שיש שם, ותראה שיש שם הרבה יותר שמחה אפילו מחתונה שבה המזמין צירף וויסקי לבר המשקאות, וגם אם הוא לא צירף...

ז-ה, לדוגמא, דבר מיותר לחלוטין.

ולגבי מה שכתבת בסוף  - העובדה היא שעד לא מזמן החתונות היו שפויות ונורמאליות - בגלל העובדה הפשוטה שאנשים פשוט חיו במסגרת התקציב שלהם, וגם כי ככה היו כולם וזה לא היה בושה לערוך את החתונה בבית הכנסת השכונתי. היום כמובן זאת בושה גדולה מאוד כי מה יגידו החברים ומה יחשבו כולם <צ>.

הייתי בחתונה של זוג עולים מברית המועצות שעברו גיור לחומרה, אין להם הרבה חברים בארץ, והמשפחה שאימצה אותם בתהליך הגיור וכל המושב המארח היה זה שהרים את החתונה - תאמין לי, הישיבה שלי ואני שבאנו לשמח שם ראינו שגם המוזמנים לחתונה לא אכלו יותר מידי, זה היה בבית הכנסת המושבי - אבל השמחה, אוהו השמחה שנזלה שם כמו יין, האושר הצרוף על פני החתן והכלה והריקודים השמחים והנלהבים שלנו, שבכלל לא הכרנו אפילו את החתן והכלה - כל זה, היה שווה הרבה יותר מכל חתונה מפונפנת שאיזה זוג עושה רק כדי שיגידו שהייתה חתונה נורמאלית, לא עלובה ומבישה...

אז כן - לגזור גזירה שווה לכל היהודים לפחות, אני יכול לגזור - כמו שכל היהודים צריכים לשמור שבת, וכמו שכל היהודים צריכים לאכול כשר, ככה מבחינתי גם כל היהודים צריכים לשמור על צניעות. לא בושה להגיד את זה.

יותר מזה - אם הנורמות ירדו ויחזרו למצב שפוי הרבה יותר, אז םפתאום דווקא זה שיעשה חתונה ב180 שקל למנה במקום ב60 שקל שאז זה יהיה המחיר המקובל (ה60) - דווקא הוא ייחשב הסנוב הנפוך והפלצני שמבייש את עצמו ואת האורחים שלו.

שמעתי על חתונה שאחד מעשירי הארץ ערך לבן שלו, חתונה שבסך הכולל עלתה בערך 7 מליון שקל. אז כן, נגיד שלעשיר היה את הכסף (גם זה אגב לא בטוח, הוא נכנס לחובות וקשיים פחות מחצי שנה אחרי זה בערך) - זה עדיין לא מצדיק התפראות חסרת רסן שכזאת. גם אם יש לך 2000 מוזמנים עדיין חתונה לא צריכה לעלות ככה. 

אז כן - כולם צריכים ללמוד צניעות מהי, וכשנחזור לנורמות הצניעות, פתאום יישאר יותר כסף לתת לעניים במקום לערב מטופש אחד, פתאום כוחות ומשאבי הנפש שהושקעו בארגון כל כך קפדני ומוגזם של חתונה, יופנו לישיבה ביחד בספה בשבוע/שבועיים/שלוש שלפני החתונה ותיחזוק הזוגיות שזה עתה התחילה (או תחזוק זוגיו של ההורים, שגם זה כמובן חשוב, במיוחד לאור העובד שעוד גוזל עכשיו פורח מהקן).

חוש המידה הנכון הוא - השמחה מגיעה כשרוצים שהיא תגיע, ולא מגיעה כשלא רוצים שהיא תגיע, ואין לזה שום קשר אמיתי לסכומי כסף כאלו או אחרים. נקודה.

פעם כל רמת החיים היתה שונה וגם אז ההוצאה על חתונה היתה לא קטנה (נהגו להתחתן ביום שישי כדי לאחד את הסעודה של החתונה עם סעודת ליל שבת כדי לחסוך).

העניין הוא לאו דווקא השמחה אלא כבוד, אירוע חשוב צריך להיות מכובד ובחברה שאנשים אוכלים בשרי כל יום והלכים למסעדה מדי פעם סתם אירוע בביכ"נ הוא לא מכובד.

גם אני חושב שההוצאות לפעמים מוגזמות ואפשר לעשות חתונה ב60-80 אלף ולא ב100-120, אבל במקרה כזה אין עניין להכריח אנשים לצמצם אם הם לא מבינים בעצמם (חתונה ב60 אלף ל400 מוזמנים לא מביישת גם אם רגילים ל100 אלף).

לגבי האורחים זו נורמה פסולה בלי שום קשר לעניין, שאדם מנפח הוצאות על חשבון אנשים. הנורמה צריכה להיות שאדם לא מביא מעל היכולת שלו בלי קשר לעלות המנה.

ולגבי הישיבות שמגבילות, לגבי תורת החיים העלות שהם מרשים היא מאד נמוכה ונראה לי שזה לא נובע מרצון לחנך לצניעות אלא כיוון שהצורה הנוכחית של חתונה יש לה רף מינימלי של הוצאות מאד גבוה ויש אנשים שלא יוכלו לעמוד בזה, וכדי שהם לא יתביישו בעניותם מכריחים את כלם לרף נמוך מאד.           

נניח לרגע שאיכשהו המצב היום בארץ יתהפך וכל אורח יתחיל להביא בדיוק כמה שהוא יכול או חושב שצריך להביא ולא שקל יותר - או , שומו שמיים, יתחילו להביא מתנות כמוצרים ולא כצ'קים. לא ברור לך שתוך 3 חודשים רמת החתונות בארץ תשתנה ואנשים יתחילו להתאים את עצמם למציאות המשתנה כי יבינו שאין יותר מי שיממן את ההתפרעות המיותרת שלהם ויבינו שמעתה כל שקל מיותר שיוציאו יהיה אך ורק על חשבון ההורים והזוג גם יחד ולא על חשבון האורחים. במקרה הזה גם הזוג יספוג מכה קשה, גם ההורים, ורק האורחים יצאו עם הרגשה שהם הפעם באמת היו שלמים עם עצמם - וזה בסדר, כיא אחרי כמה וכמה פעמים כאלו שזה ייהפך לתופעה כוללת, גם הזוגות וההורים עצמם יבינו שחבל להם להרוס את תחילת הנישואין בגלל ערב אחד, ויורידו ברמה, ואז,, כן, הנורמות של פעם יחזרו - זה לא בושה, וגם אם האוכל יהיה בשרי, אבל לא יהיו שתי מנות אלא מנה אחת בלבד ולא יהיה בופה, ואפילו מלצרים לא יהיו אלא זה יהיה בדרך של הגשה עצמית או משהו בסגנון, עם מנות שעולות הרבה הרבה פחות - גם אז, החתונה תהיה לא פחות שמחה, והיא לא תהיה בושה, פשוט כי הנורמה כבר תרד.

אממה, בשביל להוריד את הנורמה, צריך את האמיצים הראשונים שיעשו את זה.

אז כן, אני טוען בלי להתבייש שאני בטוח במאה אחוזים שצריך להוריד את הנורמה, ואני גם מוכן להיות מהאמיצים הראשונים שעושים את זה. 

ויותר מזה - תתפלא לשמוע שברגע שהנורמה תרד בכ70 אחוד מהציבור הדתי אפילו, רק הוא - פתאום גם האולמות יתאזנו, יהיו קשובים לצרכי הציבור ויורידו מחירים. ותתפלא - בעלי האולמות גם אז לא ימותו מרעב. המלצר בכל מקרה קיבל לפני זה ויקבל אחרי זה שכר מינימום, כמו גם סעיד שוטף הכלים ושאר הסו שפים של השף הראשי...

המרוויחים היחידים מחתונה כזאת ללא ספק הם מספקי השירות - בעל האולם (ואולי שף האולם אם הוא באמת טוב מספיק כדי להציב תנאים לבעל האולם), מנהל האירוע, הצלם, והלהקה. הם המרוויחים מאירועים כאלו. לא החתן, לא הכלה, ולא ההורים שלהם. ובטח שלא המוזמנים.

ולגבי מה שכתבת על תורת החיים - זה בסדר גמור וזה מעולה, אבל זה גם כן כדי לחנך לצניעות. אבל גם מצב של להתחשב באנשים שאין להם - זה צב ראוי מאוד בחברה הדתית, וזכור את הסיפור על אותו אחד שנחש היה צריך להכיש אותו אבל לא הכיש כי כשיצא עם חבריו לחטוב עצים באותו יום, וכשישבו לאכול ועשו את הסיבוב הרגיל עם הקערה שכל אחד שם מה שיש לו ואז אוכלים ביחד, ראה שלאחד אין, ועשה עצמו כאילו הוא שם כשמגע אליו, כדי שלא ייתבייש - ושים לב שהצדיק פה זה לא רק אותו אחד שאסף את האוכל ופעל למען אותו עני, אלא גם החבורה כולה, המנהג שלה היה יפה מאוד - היא אספה את האוכל מכולם בלי לבדוק כמה בדיוק כל אחד שם, ואז חילקה את האוכל בין כולם. (לא זוכר מה המקור בגמרא לסיפור, מי שזוכר שיביא...).

הלוואי שנזכה להיות כאלה.

שתהיה "פגיעה קשה" וגם אמרתי קודם שאני מסכים שצריך עלויות נמוכות יותר (לא בצורה קיצונית כמוך). ובכ"מ הרבה פעמים ההורים ממנים והכסף הולך לזוג כך שאין קשר בין מימון החתונה למתנות.

ולגבי המקור בגמ' אכן זו מידה טובה אבל שם לא נפגע שום ערך אחר וכאן חתונה בשלושים אלף פוגעת בכבוד החתונה ופעמים גם בשלות הנפש של הזוג (בת דודה שלי התחתנה עם מישהו מ'תורת החיים'). לעומת זו כתוב בגמ' לגבי כתובה שלמרות שהיתה סברא שאי אפשר להוסיף כדי לא לבייש את מי שאין לו מותר להוסיף. ולדוגמא לגבי ביכורים שהעניים הביאו בסלי עץ והעשירים בשל כסף ולא חששו לבושה של העניים משום כבוד המקדש ולעומת זו לגבי טו באב שבנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש חששו כי אין פגיעה בערך אחר

לגבי מה שכתבת על אוריין ועל "שכל האולפנה תגיע" - דייק בדבריה, זה ממש לא מה שהיא כתבה. היא כתבה לגבי הכיתה, שחצי מהכיתה לא מגיעה... זה לא כל האולפנה... כיתה זה בין 30 - 40 איש. מספר הגיוני לחלוטין לחברות בשביל הכלה (ומספר דומה בשביל החתן) כדי לשמח אותו ביום חתונתו...

אז אל תמגג את המילים שמישהי אחרת כתבה ותערוך אותן כרצונך...

יש היגיון גדול מאוד בלהביא את כל הכיתה שלך ולפחות מספר מכובד של חברים/חברות קרובים/ות, כי תכל'ס בסופו של דבר הם/ן אלו שירקדו בשבילך בחתונה, לא דודה מרים שבקושי זזה מהכסא...

בנודע לסקר:

1. מחיר מנה: עד 80 ש"ח. כן, אני יודע שזה הזוי, אבל ככה אני מאמין, גם אם אין בנמצא כזה היום בארץ. המציאות יכולה להשתנות על פי רצונות של מספיק אנשים.

2. מספר מוזמנים - מלוי בגודל המשפחות של החתן כלה, אבל גם שם, אין צורך להזמין יותר מדרגת בני הדודים של ההורים, ויותר מזה רק כאלה שאתם באמת מכירים מהמשפחה ולא שמזמינים רק כי חייבים. תזרקו כבר את ה"חייבים" הזה לאלפי עזאזלים, נמאס כבר מהגישה הזאת. רציני. אז בגדול, אני מאמין שניתן לסגור את החתונה בעד 300-400 מוזמנים כולל חברי חתן כלה, ותהיה חתונה נחמדה מאוד. 

3. להקה: אולי הדבר שהכי שווה להשקיע בו כסף, אבל גם שם, דבר ראשון לבדוק מגוון רחב של להקות עד שאולי תמצא אחת שהיא גם זולה וגם יפה וטובה, ודבר שני - למצוא חבר שיודע להתמקח ויצליח להוריד בצורה יפה את המחיר (גם חיסכון של 500-1000 ש"ח זה חיסכון...). ודבר שלישי, וגם זה אופציה שצריכה להישקל ברצינות אבל מעולם לא נשקלה באמת בציבור הדתי - לשקול לוותר על להקה חייה, ולהסתפק בדיג'יי עם מבחר מרשים של דיסקים ושיריים של כל הזמרים החסידיים וכו' וכו'... כן, אין בזה את האפקט של הלהקה אומנם, אבל מצד שני - הרבה יותר זול הרבה הרבה יותר. חוס את שינוע הכלים, את הנגנים הנוספים. במקרה הזה הדיג'יי יכול להיות בעצמו איש ההגברה של עצמו, הסאונדמן - הכל. להקה של איש אחד. רק שהזמר הוא שוואקי ולא זמר של להקה... לא חייב להיות שזה נורא...

שמלת כלה: בנושא הזה אני לא מבין יותר מידי אבל אני מאמין שגם בגמ"חים ניתן למצוא לעיתים שמלות ממש יפות ובמחיר שפוי. חוץ מזה שאם אחת האמהות יודעת לתפור - חבר שלי סיפר לי שאת שמלת הכלה של  אחותו אמא שלו תפרה...

צלם: מצד אחד הגיוני שלא חובבן, מצד שני 4 מצלמות רחף ועוד שלושה עוזרי צלם כדי לצלם 34, 567 תמונות פלוס 234 קטעי ווידאו, לפני הקליפים והאלבומים הדיגיטליים - ז-ה מוגזם. מספיק צלם אחד שיהיה גם וידאו וגם סטילס, ועוד צמלת כנ"ל (צלמת זה חשוב מאוד. לצניעות הבנות ולצניעות הצלם. לצלמים גם כשהם עובדים, אין פטור מדיני צניעות. בחתונה שלי ברור שאתעקש על צלמת לבנות).

לגבי הדיון, קראו מה שכתבתי בשרשור מקביל שנפתח בעקבות שרשור זה, זה יסביר את עמדתי, למי שיהיה כח לצלוח הכל...

לילה טוב לכולם ושבת שלום!!!

מהרגע שראיתי את השרשור התלבטתי עם לכתוב על חתונה חרדית, אבל עם כזו תוצאה הייתי חייבת לכתוב.

א. רוב החתונות החרדיות הם באולמות של ארגוני חסד: גוטניק (כולל חב"ד) לחיים (יד אליעזר) ארמון חן (חסדי נעמי) וולף וכד' מחיר מנה שם בסיבות ה40 ₪ ויש כאלה שלא משלמים בכלל, נכון שזה קצת אבל האוכל שם סביר וכשזה נהיה נורמה להתחתן שם אז אין צפיה ליותר מזה.

ב. מספר המוזמנים: בערך כמו שכתבת, משפחה חברים וכד', חברות של הכלה רק הבנות שמוזמנות לחופה אוכלות (בערך 10 חברות קרובות)

ג. להקה: אשכנזים נוהגים שאין תזמורות בירושלים בכלל לכן זה בד"כ רק תופים או תקליטן.

שאר הדברים זה משתנה מאדם לאדם.

המסקנה: חתונה יכולה להיות הרבה יותר זולה אם רק רוצים בכך.

בהצלחה.

הוא מצב בו כולם אוכלים שפע של אוכל ורחבת הריקודים דלילה, כי יקר לחברים/רות

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.