בכל הפרמטרים שכתבת - אני לא יודע לענות בסכומים או מספרים, אבל ברור שאלה פרמטרים רלוונטים לנושא.

לגבי החתונות,

עד לא מזמן הייתי אומר לך שכן, יש חריגה מוחלטת מפרופורציה בכל מה שקשור להוצאות חתונה.

אבל בזמן האחרון יוצא לי יותר ויותר לראות חתונות צנועות או ששואפות לשם.

לא מדובר על חתונה בחיק הטבע שהאורחים מביאים סנדוויצ'ים,

אלא על חתונות מושקעות שההוצאות עליהן גבוהות,

אבל יש בהן מגמה של הוזלת עלויות גם על חשבון הפאר וההדר.

אני לא חושב שצריך לשבור את המציאות הזו,

צריך לנסות ולשנות אותה בעדינות.

(כמו שאמר הרב'ה מקוצק: אם תשבור את יצר הרע, יהיו לך שני יצר הרע.)

לא הייתי מוכן להתחתן בחתונה זולה באופן קיצוני,

אבל בוודאי שאוותר על כל מיני דברים שייראו לי שוליים ומיותרים (בהידברות עם ההורים כמובן).

ולעניין הדייטים,

מכיוון שהמציאות שלנו היא מציאות כזו,

ממש לא יפריע לי אם היא תרצה משהו מפואר במיוחד,

כי ברור מאיפה זה מגיע.

זה לא יהיה שיקול לחתוך.

אם מדובר בבחורה שכל הזמן מחפשת את הפאר והרושם שזה עושה,

כנראה שניפרד לפני שנגיע לדבר על איך תיראה החתונה...

לשכור אולם בחור נידח בארץ.

גם המחיר ירד כי הביקוש מן הסתם לא גבוה וגם מי שלא באמת רוצה להגיע לחתונה לא באמת יגיע והחתונה תהיה מצומצמת- חברי אמת ומשפחה (וכשאני אומר משפחה אני לא מתכוון לבן דוד מדרגה שניה שאף אחד מיוצאי חלציהם של ההורים שלי לא מדבר איתו ולא ממש זוכר איך קוראים לו).

בפועל יוצא מזה שלא יקרה אסון גדול אם לא תגיעו לחתונות של האנשים בסוגריים לעייל כי הם לא הגיעו בכלל לחתונה שלכם.

הכי פשוט. הכי זול. לטווח הרחוק ולטווח הקרוב.

1. לא יודעת. לא העסיק אותי.

2. מספר מוזמנים. כמה שאפשר. כמה שמכירים. אני לא חושבת שארצה להצטמצם במיוחד.

3. לא יודעת. לא חשבתי.

4. או אולם מרוחק, או בטבע.

לק"י

רק לגבי ההצעות להתחתן באולם מרוחק- אני ממש לא אוהבת את זה..

גם לחתונה של חברה טובה שאני ממש ארצה להגיע- אם זה יהיה בחור שאין גישה נורמלית אליו, לא בטוח שאני אגיע.

לא מגיע עונש לאורחים, שהם צריכים למצוא דרך להגיע לאולם שאין אליו שום תחבורה ציבורית.

אני לא אומרת להתחתן במרכז הארץ, אבל מינימום התחשבות באורחים.

או לפחות לארגן הסעה לאותו חור.

אבל זו לא הנקודה, אם מחליטים שחוסכים אז חוסכים בכסף הגדול, לא בצלם.

ויש עוד דרכים לחסוך בגדול כמו להתחתן בחורף וביום אחר חוץ מיום חמישי בערב.

אז ככה:

אני ממש בעד חתונה צנועה ופשוטה, כמה שניתן, נראה לי ממש חבל להוציא כ"כ הרבה כסף על ערב שתוך 4-5 שעות נגמר...

העניין הוא, שתמיד צריך לזכור שיש גם צד שני.. ויש את ההורים של הצד השני..

ככה שאי אפשר לצאת בהכרזות..

אם במהלך הקשר יתברר לי שלבחור חשוב שונה/הפוך ממני, זה לא יגרום לי לחתוך או משהו, אני מבינה שזה עניין של הרגל, תרבות, נורמות.

אני חושבת שמנה מעל 110-120 ש"ח, זה כבר יותר מידי (ואני מודעת למחירים בארץ! אני פשוט חושבת שניתן לצמצם ולמצוא מקום פשוט, עם אוכל יותר פשוט/רק מנה אחת וכו'..) 

זה הפך למעמסה על הזוג, ההורים, והמוזמנים שמרגישים שהם קיבלו קנס במקום הזמנה לחתונה.

עצוב לי שהיום חתונה הפכה לעסק כלכלי- כמה "נרוויח" או "נפסיד" מחתונה...

אני יודעת שזה ממש לא פשוט לשנות ולצאת נגד, ולעשות חתונה פשוטה יותר (מבחינתי פשוט יותר זה עד 90 ש"ח למנה!)

אני כן חושבת שיש מקום לישיבות להגביל- למרות הבאסה, רק ככה כמעט ניתן להתחיל להחיל שינויים כ"כ מהותיים.

אני ממש משתדלת באופן אישי לא להשאב למקום של- כמה המנה עולה? כמה אני צריכה לשים כדי לכסות..?!

אני לא חושבת שזה נכון וראוי.

יש לי עוד מה לומר אבל זה לבינתיים

לסגור את האולם חודשים רבים מראש (מי שיסגור עכשיו אולם לט"ו באב הקרוב יקבל מחיר שפוי הרבה יותר ממי שיסגור אותו בסביבות פורים נניח.)

החתונות הצנועות ממש לא בהכרח זולות יותר.

וט"ו באב זה דוגמה בלבד, לרוב גם לא נוח ולא כדאי למשוך כל כך הרבה זמן אלא אם כן לחוצים בכסף או סיבה טכנית אחרת אבל זו אפשרות.

בס"ד

ככל שאתה סוגר לטווח ארוך יותר המחיר גבוה יותר.

למשל אם אתה סוגר מעכשיו תאריך לעוד חצי שנה זה הרבה יותר יקר אם אתה סוגר אולם לעוד חודשיים, כי הם מתים לסגור את החור שיש להם, מנסיון.

עד תחילת מרץ (סליחה על ההתייחסות לפי תאריכים לועזיים אבל ככה זה...) המחירים הם "מחירי חורף". ממרץ והלאה הם קופצים.

מסכימה עם כל המבקשים מקום נגיש. נכון שלפעמים יותר זול להתחתן באיזה חור מחוץ לעיר או באזור תעשייה, אבל בסוף זה חוסך בעיקר את האורחים... ויש גם מקומות נורמליים במיקומים נורמליים.

חתונה צנועה זה קודם כל במס' המוזמנים. למרות שזה לא תמיד בחירי- מי שאבא שלו רב או מישהו שיש הרבה פוליטיקות בעניין- זה עוד משהו שצריך לקחת בחשבון.

מחיר מנה- פחות מ100. אבל שזה כולל אולם, עיצוב וכו'. לא רק האוכל..

מוזמנים- אין מה לעשות. זה תלוי מאד. בגדול- להזמין את מי שבאמת ישמח אותך לראות.

להקה עד 7000 (אין מה לעשות, זה משפיע מאד על החתונה ויחסית זה כסף קטן..)

צלם- שוב, מי שזה חשוב לו שישקיע. עוד 2000 פחות 2000 זה לא מה שיהרוג אותנו, וזה משהו שנשאר לאורך שנים..

שמלת כלה- אני השכרתי ב1300 כולל תיקונים וניקוי. ת'אמת? זה עדיין נשמע לי יקר להוציא כ"כ הרבה על שמלה שלבשתי לערב אחד,מצד שני- היא היתה מהממת ושימחה אותי מאד

בכללי, אני חושבת שהרף גבוה מדי. מטורף לחלוטין.

והוא גם עולה כל הזמן.

בציבור החילוני זה בכלל רעה חולה- אנשים לוקחים הלוואות במאות אלפי ש"חים ובונים על המתנות שיכסו..

המרוויחים העיקרים הם כמובן הספקים - בעלי האולמות, הצלמים וכו' שעושים קופה רצינית על העניין..

אנשים דוחים חתונה רק בגלל הכסף.

בציבור הדתי זה יותר מתון- אבל גם במגמת עליה. (ושוב תלוי מי, יש ויש)

בציבור החרדי יש חלק שאצלם זה גם רף לא נורמאלי, אבל הרוב דווקא עושים חתונות צנועות ופשוטות. ויש את החסידים שלרוב יש להם כללים ותקציב שעוזר שזה לא יקרה.

בכללי- בגלל שיש ביקוש יש היצע. יש ציבור חרדי שלא מוכן לעשות חתונות ביותר מ70-80 ש"ח למנה- אז יש להם אולמות שזה המחיר שלהם.

בגלל שבאיזור המרכז כולם מחפשים יוקרתי- אז רוב האומות מתחילים מ180 למנה..

כנ"ל בפריפריה- יש ביקוש לאולמות זולים- אז יש אולמות זולים.

אנחנו חיפשנו מראש אולם עד 120 ש"ח. והיו לנו כללים של הורים (לא בחור, במקום שיש תח"צ נוחה וזמינה עד שעות מאוחרות ונגישות, רמת אוכל סבירה+, מקום גדול לבנות לרקוד) וב"ה מצאנו.

בכללי השיטה שלנו היא קודם כל לקבוע רף מקסימום של תקציב- ולא לרדת ממנו. להתאים את המציאות אלינו ולא את עצמנו למציאות (כמובן בגבולות ההגיון..)

ולגבי הרעיון של לעשות חתונה בחור- בעיני זה לא פייר כלפי החברים. אז נכון שרק חברים טובים מאד יגיעו- אבל זה מקשה גם עליהם. כאחת שעשתה המון ג'סטות כדי להגיע לכל מני חורים בלי אוטו ובטרמפים. (כולל חתונה של חברים מאד מאד טובים, בחור עולם, עם הסעה רק מי-ם שהיה צריך להספיק להגיע בזמן, הגעתי בחודש תשיעי מתה מפחד שיהיו לי צירים ואיך אני אצא משם למען ה'..)

א. אני גם נגד חתונות בחור. ובעד חתונות במקומות נגישים לגמרי, לטובת החברים וחסרי הרכב. וגם לטובת הוצאות הדלק של בעלי הרכב.

ב. כמו שכתבו- בחורף יותר זול, אז אם מתחתנים בקיץ, אין מה לעשות. אנחנו התחתנו באוגוסט,במחיר של 100 ומשהו למנה וזה היה נחשב למאוד זול, לפני שש שנים.

ג. יש גם סדרי עדיפויות. למשל- אני תמיד חשבתי שלמה להשקיע בשמלת כלה, לערב אחד וכו'...

בסוף השקענו 3000 ש"ח, ככה יצא, מה לעשות...

אבל ראיתי שזה חשוב לי. וזה חשוב מאוד שהכלה תרגיש הכי יפה והכי נהדרת והכי מיוחדת. אני באמת חושבת שזה חשוב, זה מוסיף לשמחה.

אז אם כלה מוצאת שמלה שמשמחת אותה ב200 ש"ח- נהדר, אבל אם לא- אז זה דווקא משהו שכן שווה להשקיע בו. (טוב, לא 20 אלף...)

ד. עוד דרך לחסוך- במקום לשלם לאולם על עיצוב החופה- אפשר שחברות הכלה יעשו זאת. (ואפשר גם לוותר על העניין לגמרי)

איך לומר את זה.... אההם, אני .... נורמאלית!! פשוט נורמאלית!

לא אתחתן בחור עם 50 מוזמנים ואבשל את האוכל לבד (מכירה כאלה...)

וגם לא אתחתן באולם מנקר עניים והזוי עם מנה שמתחילה לא ב100 ש״ח אלא דולר...

אבל כן אתחתן במקום מרכזי עם סביבות ה500 מוזמנים (משפחה גדולה מידי, סורי)

עם מנה שאנשים ישבעו בסוף הארוע ולא ישארו מורעבים או יקבלו קלקול קיבה וכן לא יצאו מ פ ו צ צ י ם מה11 מנות + בר מטורף.

(חוץ מיזה שלי יש שריטות כמו שאני ממש לא רוצה בר אלכוהול בארוע שלי מקסימום יין בשולחן או כל מיני דברים שהם לא בריאים בעליל)

בקיצור, הבנתם בערך את הסגנון אין צורך לפרט בקשר לשמלה, צלם, תזמורת וכו.

אני כן חושבת שיש עניין בסכומים שפויים לכסות את המנה...

אבל לדעתי אם המנה יותר מ150 ש״ח אין צורך לקחת את זה כשיקול כי מי שעשה ככ יקר... שישא בתוצאות!!!!

לחתונה האישית שלי אני לא מצפה שאנשים יחשבו כמה כסף/מתנה להביא לפי המנה אלא לפי כמה שמרגיש להם!!

שירגישו בנוח! העיקר שבאו זה מספיק ראוי להערכה!

בקשר למתנות: אצלנו בבית נהוג ( כבר 5 שהתחתנו לפני, אז הכל ברור)

שההורים נותנים לזוג סכום שאיתו הם עושים תחתונה, רהיטים וכו... והמתנות ללא שום ספק לזוג בלבד!

לא כי אני אומרת כי זה מה שההורים שלי החליטו... וכשהיה צד שני שחשב בטעות שהמתנות אולי ילכו להורים אז דיברנו איתם על זה, הם הבינו. המתנות לזוג.

ועוד דבר, אני לא מכירה כמעט משפחות שלוקחות את המתנות להורים...

לק"י

בקשר לאולם- טיב האוכל והשירות לא קשור בהכרח למחיר למנה.

אני כן חושבת ששווה לשלם מחיר סביר (ולא העיקר שיהיה זול) ולקבל שירות טוב ואוכל שאנשים נהנים ממנו

בקשר למספר המוזמנים- מה לעשות וגם ההורים הם חלק חשוב מהחתונה וגם להם יש את החברים שלהם.

בואו נגיד, שאני אשמח שהחתונה שלי לא תראה כמו הפגנה מבחינת מספר המוזמנים.

גם ככה אני לא מתלהבת מלהיות במרכז העניינים, ועוד יותר אם יש מליון אנשים.

תזמורת טובה מומלץ- זה בעיקר מה שעושה שמח.

לא להשתגע עם ההוצאות, אבל לא ללכת על דברים זולים גם אם הם לא מוצלחים..

ואני ממש לא אוהבת את זה שישיבות "מתערבות" בענייני חתונה- כל משפחה ומה שמתאים לה.

כן כדאי לחנך לחתונות צנועות יחסית, אבל לא לקבוע.

ערכתי, רק כדי שהיה קל יותר לקרוא.

החתונה הישראלית באופן כללי צנועה יותר מהחתונה בחו"ל, ויחסית גם זולה יותר.

הסיבה היא שישנן עלויות נלוות שלא קיימות ולא מוכרות לנו בארץ, כגון תלבושת אחידה תפורה במיוחד של שמלות לחברות הכלה או חליפות לחברי החתן - הוצאה אדירה לעתים בקרב החברה הלא-יהודית (או היהודית שמתנהגת כלא-יהודית) במדינות צפון אמריקה או האליטות החברתיות של דרום אמריקה.

או סידורי פרחים בגני אירועים מפוארים, שעלולים לעלות אלפי דולרים.

או מכוניות פאר או שפים בעלויות מזעזעות, או מסיבות ומשתאות נוסף על טקס החתונה עצמו (שזה דבר שאפילו יהודים אורתודוקסים עושים, במיוחד אם החופה עצמה היא בקהילה בבית הכנסת).

לכן, הגיע הזמן לעניות דעתי להפסיק גם מצידנו קצת עם כל הענווה וה"ראש באדמה" הזה שהגיעו גם לרמה מוגזמת כבר מצידם של מייסרי הציבור. חתונה לא חייבת להיראות כמו בית תמחוי בעיירה גאליציאנית של דלפונים.

אני כבר מזמן הפסקתי להגיע לאירועים שאני מוזמן להגיע אליהם, ומבין שאצטרך לחבוש מגפי איכרים בגלל הקש והבוץ והעקרבים בשדה, או שרוואל וגלבייה בגלל הרוחניקיות הגדולה שבחולות על הגבעה.

אם הסיבה ל"צניעות" היא בפשטות שאין כסף בחשבון הבנק - אפשר גם לקחת הלוואה צנועה. זה לא אסון, כל העולם חי על רמה מסויימת של אשראי.

שוב, גם ככה אנחנו לא מתיימרים להעלות אחרי החגיגה תמונות שחצניות של חברי החתן בלימוזינות או שהכלה והבנות התיישבו בבאר יוקרתי לטעימות של מאה דולר למשקה. אז גם כל ההטפה הבלתי-נגמרת הזאת "להוריד את המחיר" "ולהזמין פחות" "ולעשות פרצופים של תשעה באב" - אני חייב להודות שזה כבר די עלה לי על העצבים.

מי שהחתונה שלו היא ציציות בחוץ עם חולצות כותנה פרומות וחלילים ובלדות של אביתר בנאי (אחרי החזרה בתשובה) - וכל זאת מתוך אידיאולוגיה - אני שמח בשבילו וארקוד בחתונה גם. בתנאי, שהאוכל שניתן שם בושל במטבח מסודר עם כלים ולא בפויקה לאפיית גחלים של בני עקיבא, ושהחופה היא מבנה מכובד עם טליתות חגיגיות, ולא (ברשותכם) עשוי משאריות קני הסוף של התיבה של מוישה רבנו.

מספיק כבר קצת גם עם ה"ענווה" הזאת (המאוד יומרנית כ"עזות שבקדושה"), שיש בה הרבה חוסר כבוד לצערי כלפי אחרים והמון זילזול מתנשא של צדיקות וזחיחות.

לק"י

אבל, בסופו של דבר מי שצריך להנות הכי הרבה מהחתונה, אלה החתן והכלה.

ואם זה מה שטוב להם- אז שיהיה..

מה שכן, לא צריך לבייש את ההורים וראוי וצריך להתחשב גם בהם.

אני לא אתלונן על אוכל בחתונה של חברה אולי, אבל אני אשמח שבחתונה שלי- האנשים יהנו גם מהאוכל ומהמקום ולא יסבלו חלילה.

"הלוואה צנועה".

אסור לקחת הלוואה נושאת ריבית למטרות צרכניות. הן מבחינת ההלכה והן מבחינת השכל הישר.

יש הרבה רבנים שמתירים לקחת הלוואה גם למטרות צרכניות..

אבל אין ספק שלא כדאי לקחת הלוואות בלי כיסוי.

אני התחתנתי במקום מרכזי, ובאולם מכובד ונאה עם אוכל בסדר גמור (כך אמרו לי, בתור כלה לא נגעתי בכלום..) ולמרות זאת זה יצא אולם זול, 65 למנה (ולחברים 35) וגם האולם יצא יחסית זול (התחתנתי באולם חרדי בחודש לא מבוקש אצלם). גם שאר העלויות של החתונה יצאו זולות יחסית (הגענו לפחות מ2000 לצלם ופחות מ4000 לתזמורת, והיינו מרוצים מהם), ועדיין אמרו לנו שזו היתה חתונה ממש שמחה ויפה!

אפשר לנסות לחסוך, גם בגבולות השפיות.. וזה ממש לא חייב לבוא על חשבון היופי, השמחה והאוכל.

מצטער שאני עונה קצת בחדות לשון, אבל באמת אני חושב שזה קטנוני מצידך לספור ולמנות כאן עלויות כאילו שזה העניין. את יודעת היטב כנגד מה אדם כמוני מדבר. זה כנגד הטפת מוסר בלתי-פוסקת שיורדת לחייהם של אנשים. אם מצליחים להרים אירוע חגיגי ומרגש בכלום כסף, אין בכך כל רע וכל הכבוד להצלחתך. מצד שני, הנקודה שלי היתה - ואת זה לא הפרכת כמובן - שיש את אלו שבהיותם צעירים וחדורי אמונה, קל להשפיע עליהם ולמלאם ברגשות אשם. הם מביאים את זה לקיצוניות שאת כנראה מעצמך הבנת שלא היית מביאה את זה לשם.

לגבי בעיית ההלוואה - ומה עם משכנתא לדירה? נו באמת, כל קנייה בסופרמרקט נשענת על העיקרון המרקנטיליסטי. אלא אם עוברים ליישוב טבעוני ומגדלים לבד בחצר תרנגולות ותוצרת חקלאית. ואגב, גם אז אספקת המים ניתנת ע"י רשויות ויצרני תשתית שנשענים על אשראי וריביות. בקיצור - מופרך. להזכיר שיש היתרי עיסקא לבנקים, והם לא מותנים בכך שהאשראי יינתן רק תמורת קבלות על לחם וחלב.

יעל - הפיסקאות קצת מגזימות לצד השני...

אם תקרא היתרי עיסקא בחלק מהבנקים מתנים שההלוואה תושקע בדבר רווחי מכאן שכניסה לחוב לשלם לחתונה לא תהיה תקפה מבחינת היתר עיסקא. וגם מי שלא זה ממש לא פשוט שמועיל היתר עיסקא במצב שאין רווח ולכן בבנק בינלאומי בהיתר עיסקא מוזכר שהלווה מקנה רכוש לבנק וכך יש אופציה לרווח אך אם אין לך רכוש זו בעיה קשה.

אז שאנשים לא ייקחו הלוואות במקרה כזה אם זה לא נכון הלכתית. אני מדבר על נורמה חברתית והבעתי את דעתי - וגם את מחאתי, ואת הימנעותי מלהשתתף - כדי שנורמה מינימלית של כבוד לאירוע וצורה ומראה יישמרו. גם אם זה לא מוצא חן בעיני חלק ממורי הדור, מסיבותיהם הם. לציבור בהקשר הזה יש, ויהיה, ובהכרח יהיה, צד ושותפות בדיון. אי אפשר רק לקבל הכתבות, שהסברתי עד כמה הן מקשות ובחלקן חורגות מההיגיון.

ובכל זאת אפשר לחסוך...

אבל כמובן שהקיצוניות השניה גם גרועה

בס"ד

ואין לי שמץ של מושג כמה עלו החתונות של אחיותיי.

מה שכן, יודע שאצל שתיהן בהחלט היה צנוע ומכובד. 

מבחינת המוזמנים-חברים זה ברור, וכן, יש אנשים שמזמינים כי 'חייבים'. כי מה לעשות שאמא עובדת עם X אנשים שבא לה לשמור איתם על יחסים טובים? וכמובן, הם 'מחזירים' לה בשמחותיהם. ומה לעשות שלאבא יש משפחה ע-נ-ק-י-ת? יש מחוייבויות ולוקחים אותן בחשבון כחלק ממהלך החיים. 

אישית, להקה מאוד חשובה לי- היו חתונות שממש לא הצלחתי לרקוד כי לא התחברתי ללהקה בגרוש... כמובן שלא רואה ורך להגיע לעשרות אלפים, אבל קשה לי להאמין שאתחתן עם להקה של איזו ישיבה ב1000 ש"ח[אא"כ יפתיעו אותי באחת כזאת איכותית במיוחד]
אבל על צלם בכיף אני אתפשר כי לדעתי זה מגוחך לגמרי. בעוד X שנים אני ארצה להזכר איך נראתה החתונה שלי. לא איך נראתה החתונה מזווית של 30 מעלות מכוס היין של החופה, ולא איך החברות שלי הצליחו לנפנף בהינומה שלי...  כולה לראות שמחה, חיוכים וכו'. לגבי ההורים בנושא הזה- לא ידוע לי שהם דפדפו באלבומי החתונה של אחיותיי אי-פעם מאז שהם קיבלו את האלבומים...  [בנושא זה-אחות אחת שלי לא הסכימה לצלם בחתונה שלה בשום אופן, בסוף שכנעו אותה והם לקחו זוג חברים חובבניים(אפילו לא יודעת אם הם לקחו על זה כסף חוץ מהוצאות) ויצאו להם תמונות מדהימות!!]

שמלה-גם לא סוף העולם מבחינתי, להגיע לסכומים אסטרונומיים של אלפי שקלים על חתיכת בד[יפה ככל שתהיה] זה 'בל תשחית' בעיניי.

עד כאן לשאלותיך הספציפיות.

בכללי- אני לא אוהבת חתונות בטבע, בים ובחדר אוכל של הישיבה. לדעתי חתונה זה שעות חשובות מאוד בחיים, חוויה אדירה ששווה בגדול את הכסף שלה. אני בהחלט נגד הגזמות, ונגד הלוואות וכו', אבל בוא נאמר שבעה"י אני אשתדל לחסוך לילדים שלי מספיק כסף בשביל החתונה שלהם.

ממה שראיתי-הציבור הדתי בהחלט בסדר, אני לא מרגישה שיש איזשהו רף, אלא שכל אחד מכבד את מקומו של השני, אנשים מבינים שיש כאלה שיש להם יותר וכאלה שפחות ושזה מתבטא ברמת החתונה. 

אם מישהו שאצא איתו ירצה חתונה מטורפת אז הוא פשוט לא מתאים לי מבחינת החשיבה ואורח החיים שאני מאמינה בו. ולכן זה לא יהווה בעיה...

נראה לי שעניתי על הכל

למה חשוב שיהיו מליון מנות? מה רע בסעודה פרווה? או רק מנה עיקרית וסלטים?

גם יותר בריא- אנשים פחות יפוצצו את הקיבה בלילה,

ויותר חשוב זול לזוג וזול לאורחים. בכאב לב אני שומעת אנשים שמקבלים הזמנה לחתונה וטוענים ש"קיבלו רפורט"

אני שומעת על בנות שמתחתנות וחצי מהכיתה שלהן(במיוחד אם עברו מס שנים) לא באות- כי יקר..

שמעתי כבר על בחורה שכתבה לחברותיה" אל תביאו מתנה אבל אני מתחננת שתבואו ותשמחו"..

לא הגיע הזמן לשנות את הנורמות?

ל"מי האיש"- אני מניחה שאתה לא סובל מבעיות כלכליות, אבל אני מכירה משפחות ברוכות ילדים ולא משופעות בנכסים שנאלצו להוציא מאות אלפי שקלים בגלל שהצד השני לא היה מוכן להתפשר על האולם המפואר שבו תכננו לחתן את ילדיהם. אם כל חתונה עולה לכל צד למעלה מ- 200,000 ₪ אז איך יחתנו 7-8 ילדים בלי להתמוטט? (וזה אחרי שהם כבר לקחו הלוואות על האולפנות, הישיבות והאוניברסיטה).

אין לי מושג איך אנשים עושים את זה, ואיך הם יחתנו את כל ילדיהם בלי לחטוף התקף לב מהחובות. וכבר קרו מקרים של התמוטטות כלכלית והתמוטטות בריאותית כתוצאה מחיתון ילדים. אלינו לבית הגיעו כבר הרבה אנשים שקיבצו נדבות וסיפרו שהגיעו לפת לחם בגלל חתונות הילדים! זו לא הגזמה אלא מציאות שבה אתה בתור שבע לא מסוגל להבין את הרעב. אז אתה יכול להאשים אותם על כך שהגזימו בהוצאות, אבל זה סחרור שמתחיל בכך שחתונת הילד הגדול מפוארת (כי הצד השני לחץ על כך ולא היה נעים להראות קמצנים...) ואח"כ כל הילדים מצפים לעמידה בסטנדרט הגבוה. וגם  בתור הורה לא רוצים להפלות בין הילדים ובמיוחד שזה הסטנדרט, ויש אנשים שטוענים (כמוך) שצריך לקחת הלוואות וכל שאר הטיעונים שפרטת (בציניות רבה יש לומר).

עוד לא חיתנתי ילדים, אבל באולפנא של בנותי מקובל שהחברות מגיעות חלקן לחופה וכשהמוזמנים מתיישבים הן הולכות, וחלקן מגיעות בסיום הסעודה ואז רוקדות ומשמחות את הכלה, כך שהן לא אוכלות מהמנות של האולם (מניחים להן שולחן עם רוגלך, שתיה, בורקסים וכדומה). זו הנורמה המקובלת אצלן, וזה בסדר ורגיל בשבילן.

לדעתי ההוצאות הגיעו בימינו לממדים מטורפים וכשאני מקבלת הזמנה לחתונה אני נלחצת מההוצאה הבלתי צפויה שנחתה עלי, ומנסה לבדוק איך אוכל להתחמק ממנה. ולא הייתי ככה פעם.

וביחס למתנת חתונה- אני מכירה אישה חכמה שאומרת שלחתונות יקרות היא מביאה מתנה קטנה כי כנראה שלא חסר להם כסף, אבל כשמזמינים אותה לחתונה צנועה היא נותנת סכום גדול ומכובד כמתנה- כי הם באמת צריכים את הכסף.

מה לדעתך אדם כמוני חושב כשהוא שומע על חתונות שעלו מאות אלפי שקלים למי שאין לו את הכסף הזה? זה נשמע לך שאדם כמוני ימחא לזה כפיים, לחוכמה הזו? זה נשמע לך שאדם כמוני באמת מעוניין שאנשים יגיעו לפת לחם בגלל חתונות?

הטעות נמצאת אצלך, לצערי. אף-אחד לא מדבר כאן על כניסה לסחרור, ההיפך הוא הנכון. מה שמדובר עליו כאן הוא דרישה בלתי-מתפשרת מכל אדם לתכנן ולחשוב לפני שהוא פועל. למה לשאול אותי "איך יחתנו 7-8 ילדים" כדבריך במקום לשאול אותם?

מי שמשלם מאות אלפי שקלים שאין לו, רק כי הוא נמושה שלא יודע לומר "לצד השני" (שאפשר לחשוב מי הוא בדיוק, שושלת קנדי?) את המילה הלגיטימית "לא" - הבעיה נמצאת אצלו בראש ולא בכיס. אבל מי שחושב מצד שני "לחנך" דור שלם לכך שמגיעים בסיום הסעודה בשביל הריקודים ומקבלים שולחן של בורקסים וקולה, לדעתי עושה עבודה חינוכית לא-טובה.

ה"פטנט" לערוך אירוע שמבייש את הזוג או את האורחים רק כדי שכל האולפנא תגיע (אם להתייחס לקינה של "אוריין" על כך שרק חצי האולפנא מגיעה), הוא לא גאונות גדולה. אני לא מנהל על זה ויכוח, זו דעתי ובכך סיימתי.

רק לידיעתך, אין פה שום ציניות אלא דווקא כאב לב על איך שאנשים מתנהגים, מזיקים לעצמם ובסוף מצטערים. גם אנשים אמידים אינם בהכרח מוציאים את הסכומים שהזכרת, ומי שכן עושה זאת זה עקב התנהגות ארכאית ומצערת של מגזרים בחברה הישראלית שטרם למדו מהו טעם טוב ומהו סדר נכון בחיים. אז אם הם יערכו אירוע צנוע רק מפני שהרבנים קבעו וגזרו גזירות, אני מבטיח לך שהם ימצאו איך לשרוף את הכספים האלו במקום אחר.

זאת הבעייה. אתה בטוח שאם מנה עלתה 60 שקל ולא 180 שקל, זה אירוע שמבייש את הזוג.

יותר מזה אני אגיד - גם אם עושים חתונה עם 100 אנשים ומבשלים את האוכל בבית ועם שכנות - גם זה לא אירוע מבייש את הזוג.

אפילו אם מתחתנים ובחתונה יש בורקסים וקריסטל אבל הרבה שמחה - גם זה לא אירוע שמבייש את הזוג.

אירוע שמבייש את הזוג זה דווקא אירוע שבו מנה עולה 180 שקל והאורחים צריכים ליטול משכנתא על כל החתונות כמו גם ההורים.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שרק הבופה בו עולה כמו אוכל למשפחה ענייה לחודש שלם. 

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו שילמו 8000 שקל לשמלת כלה כשאחרי זה היא לא תלבש אותה שוב.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו בכלל מנה של סטייק די קטן+ תפוח אדמה, בליווי מנה ראשונה לעיתים קטנה יותר מהעיקרית, ועוד קינוחון קטן - מנה כזאת שהכנתה הגולמית מסתכמת בגג 50 שקל, גג (בתור עובד במשך שנה בקייטרינג אני יכול להעיד על כך שזה המצב פעמים רבות מאוד) - מנה כזאת עולה 180 שקל.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו כל מוזמן לפני שהוא מגיע לחתונה חושב ארבע וחמש פעמים, וגם כשהוא כבר מגיע יש לו לפעמים תחושה קטנה של צביטה בלב ובכיס.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו דווקא המוזמנים היחידים בערך שבאמת עושים את השמחה - חברי החתן וחברות הכלה, דווקא הם, צריכים להרגיש סוג ג' ולראות בעיניים שהם מקבלים הרבה פחות משאר האנשים, רק כי אין להם כסף.

(כן, לדעתי דווקא חברי החתן והכלה צריכים לקבל מנות לפחות בדיוק כמו שאר האנשים, עם הוראה מפורשת מצד החתן והכלה שאסור להם להביא מתנה.אני בעזרת ה' מתכוון לעשות את זה בחתונה שלי. מי שעושה לי את כל השמחה בחתונה שלי - אני זה שצריך לשלם לו, לא הוא לי... להזכירכם - הצלם והלהקה, אוכלים, ואתה עוד משלם להם, לא הם לך... אז כן, גם החברים עושים עבודה חשובה לא פחות מהצלם והלהקה ולכל הפחות ראוי להעריך אותם בכך שיקבלו מנות שוות לאחרים).

בקיצור - הכל עניין של מבט איזה אירוע הוא מבייש.

וכן - גם אנשים אמידים, צריכים ללמוד ערכה של צניעות. גם הם צריכים להיות חלק מהתיקון החברתי הכולל, ולהבין שגם אם יש להם אפשרות לערוך חתונה מ100 דולר מנה ואפילו לא לצפות למתנות שיכסו כי הם לא צריכים - אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות שנוצרות ואסור שהן יווצרו.

ותעשה לי טובה ואל תגיד שאין כוח לחברה ליצור נורמות, גם כלפי אנשים שאין להם ולוקחים הלוואות בחירוק שיניים.

מסופר על חסידות אחת שבה האדמו"ר הורה שאסור להזמין יותר מ300 מוזמנים לחתונה וכל מנה צריכה לעלות עד 120 ש"ח (אולי אני טועה טיפה במספרים אבל העיקרון מובן). אכן, החסידים שלו עמדו בזה, עד שהגיע חסיד אמיד ובעל נכסים רבים שלו בת יחידה (אין עוד סנים או בנות) - והוא עמד לחתן אותה. הגיע החסיד לרבי והסביר לו שזה חתונתו היחידה ויש לו את הממון הדרוש כדי לערוך חתונה מוארת כמו שהוא רוצה עם 700 מוזמנים ומנות יקרות, כי יש לו חברים רבים בעבודה, ובכלל - זאת ביתו היחידה והוא רוצה לעשות לה אירוע של פעם בחיים. "רבי, תתיר לי בבקשה לעשות חתונה מפוארת כזאת ואתרום בעזרת ה' סכום מכובד מאוד לחצר של הרב וליתומים ואלמנות...". חשב הרב כמה רגעים ואז סימן לחסיד להתקרב אליו, ולחש לאוזנו:

אם אתה רוצה לעשות חתונה כזאת...

מצא לך אדמו"ר אחר!"

זהו. זה הכל. 

חתונה יהודית אמיתית היא חתונה שבה כולם כולל כולם שמחים באמת ובתמים, ובעיקר החתן והכלה והוריהם - והשמחה לא תלויה באם יש בורקס או סטייק במנה. ממש לא. 

השמחה מתחילה מהראש, לא מהבטן.

שבת שלום.

כבר עניתי ל"אלמונית 0" קודם שהנקודה איננה סכומים קטנוניים. הנקודה היא חוש מידה. אתה חד-משמעית לא מדגים חוש מידה כשאתה חושב שאפשר להכתיב נורמות חברתיות קבועות במסמרים (ציטוט - "אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות").

לגבי הסיפור על האדמו"ר - ספר לי מי זה היה, אני אסע לשאול אותו אם זה באמת קרה.

אני מסכים איתך לגמרי על כך שהשמחה מתחילה מהראש ולא מהבטן. הנקודה היא שישנם את אותם אלו שעבורם הראש שמח רק כשהם שופכים לכוסות של המוזמנים ויסקי יקר שהם הוסיפו לבר המשקאות על חשבונם. זה מה שמתחיל את סחרורי ההוצאות, וזה המקום שבו למי שאין ולא הגיוני שיוציא את הכסף הזה, אפשר וצריך לומר מילה כדי שיעצור. מובן שלגזור מכך גזירה שווה לכל בני האדם זה מופרך.

הקיצוניות החברתית המהפכנית שאתה דוגל בה נוסתה באינספור צורות ודוגמאות בהיסטוריה ומנוגדת לגמרי לאופי האנושי ולניסיון העולמי בסוציולוגיה.

שבת שלום.

הכל. ואפילו לא פעם אחת.

הבעייה היא שאתה ממשיך באותה דרך בלי להבין מה אני אומר.

תתפלא - אבל עניין ה"סכומים" הוא ממש לא קטנוני. הוא קריטי מאוד להבנת גישת העולם.

כן, אני מודה  - יש לי גישה ודרך חיים שכיום קצת לא מקובלת, אבל זה רק בגלל שזה מה שנוצר כיום בעולם. שום חתונה סטנדרטית שאתה מכיר היום, לא הייתה לפני 150 שנה. שום חתונה.

למה? מה - החתונה הייתה פחות שמחה???

לא. 

אז איך הגיע הסטנדרט?

מנורמות חברתיות פסולות שכן, התקבעו כבר במסמרים בערך, כמה שקשה לך להאמין בזה.

ואני ברור לי ובטוח לי שזה נורמות חברתיות פסולות שצריך להלחם בהן בהחזרת הנורמות הערכיות האמיתיות שמחזירות לשפיות את החתונות ולא לדבר המפלצתי שהן הפכו כיום.

להוסיף וויסקי על חשבונך לבר המשקאות??? מי צריך בכלל בר משקאות??? (בלי לדבר על זה שבסוף גם מישהו צריך לנהוג הבייתה, אבל זה ניחא) - מי צריך את האלכוהול הרב הזה שזורם כמו מים בחתונות רק כדי לעשות שמח??? זה יהודי??? לא נראה לי. בקושי בפורים משתכרים וגם זה רק במסגרת ראויה ומכובדת ועדיף רק ברמה של "עד דלא ידע" - אבל סתם ככה פעמיים בחודש עד פעמיים בשבוע להשתכר רק כי יש חתונה ו"חייבים לשמוח"???

סלח לי - תבוא לשבת בישיבה שלי, לריקודים שיש שם, ותראה שיש שם הרבה יותר שמחה אפילו מחתונה שבה המזמין צירף וויסקי לבר המשקאות, וגם אם הוא לא צירף...

ז-ה, לדוגמא, דבר מיותר לחלוטין.

ולגבי מה שכתבת בסוף  - העובדה היא שעד לא מזמן החתונות היו שפויות ונורמאליות - בגלל העובדה הפשוטה שאנשים פשוט חיו במסגרת התקציב שלהם, וגם כי ככה היו כולם וזה לא היה בושה לערוך את החתונה בבית הכנסת השכונתי. היום כמובן זאת בושה גדולה מאוד כי מה יגידו החברים ומה יחשבו כולם <צ>.

הייתי בחתונה של זוג עולים מברית המועצות שעברו גיור לחומרה, אין להם הרבה חברים בארץ, והמשפחה שאימצה אותם בתהליך הגיור וכל המושב המארח היה זה שהרים את החתונה - תאמין לי, הישיבה שלי ואני שבאנו לשמח שם ראינו שגם המוזמנים לחתונה לא אכלו יותר מידי, זה היה בבית הכנסת המושבי - אבל השמחה, אוהו השמחה שנזלה שם כמו יין, האושר הצרוף על פני החתן והכלה והריקודים השמחים והנלהבים שלנו, שבכלל לא הכרנו אפילו את החתן והכלה - כל זה, היה שווה הרבה יותר מכל חתונה מפונפנת שאיזה זוג עושה רק כדי שיגידו שהייתה חתונה נורמאלית, לא עלובה ומבישה...

אז כן - לגזור גזירה שווה לכל היהודים לפחות, אני יכול לגזור - כמו שכל היהודים צריכים לשמור שבת, וכמו שכל היהודים צריכים לאכול כשר, ככה מבחינתי גם כל היהודים צריכים לשמור על צניעות. לא בושה להגיד את זה.

יותר מזה - אם הנורמות ירדו ויחזרו למצב שפוי הרבה יותר, אז םפתאום דווקא זה שיעשה חתונה ב180 שקל למנה במקום ב60 שקל שאז זה יהיה המחיר המקובל (ה60) - דווקא הוא ייחשב הסנוב הנפוך והפלצני שמבייש את עצמו ואת האורחים שלו.

שמעתי על חתונה שאחד מעשירי הארץ ערך לבן שלו, חתונה שבסך הכולל עלתה בערך 7 מליון שקל. אז כן, נגיד שלעשיר היה את הכסף (גם זה אגב לא בטוח, הוא נכנס לחובות וקשיים פחות מחצי שנה אחרי זה בערך) - זה עדיין לא מצדיק התפראות חסרת רסן שכזאת. גם אם יש לך 2000 מוזמנים עדיין חתונה לא צריכה לעלות ככה. 

אז כן - כולם צריכים ללמוד צניעות מהי, וכשנחזור לנורמות הצניעות, פתאום יישאר יותר כסף לתת לעניים במקום לערב מטופש אחד, פתאום כוחות ומשאבי הנפש שהושקעו בארגון כל כך קפדני ומוגזם של חתונה, יופנו לישיבה ביחד בספה בשבוע/שבועיים/שלוש שלפני החתונה ותיחזוק הזוגיות שזה עתה התחילה (או תחזוק זוגיו של ההורים, שגם זה כמובן חשוב, במיוחד לאור העובד שעוד גוזל עכשיו פורח מהקן).

חוש המידה הנכון הוא - השמחה מגיעה כשרוצים שהיא תגיע, ולא מגיעה כשלא רוצים שהיא תגיע, ואין לזה שום קשר אמיתי לסכומי כסף כאלו או אחרים. נקודה.

פעם כל רמת החיים היתה שונה וגם אז ההוצאה על חתונה היתה לא קטנה (נהגו להתחתן ביום שישי כדי לאחד את הסעודה של החתונה עם סעודת ליל שבת כדי לחסוך).

העניין הוא לאו דווקא השמחה אלא כבוד, אירוע חשוב צריך להיות מכובד ובחברה שאנשים אוכלים בשרי כל יום והלכים למסעדה מדי פעם סתם אירוע בביכ"נ הוא לא מכובד.

גם אני חושב שההוצאות לפעמים מוגזמות ואפשר לעשות חתונה ב60-80 אלף ולא ב100-120, אבל במקרה כזה אין עניין להכריח אנשים לצמצם אם הם לא מבינים בעצמם (חתונה ב60 אלף ל400 מוזמנים לא מביישת גם אם רגילים ל100 אלף).

לגבי האורחים זו נורמה פסולה בלי שום קשר לעניין, שאדם מנפח הוצאות על חשבון אנשים. הנורמה צריכה להיות שאדם לא מביא מעל היכולת שלו בלי קשר לעלות המנה.

ולגבי הישיבות שמגבילות, לגבי תורת החיים העלות שהם מרשים היא מאד נמוכה ונראה לי שזה לא נובע מרצון לחנך לצניעות אלא כיוון שהצורה הנוכחית של חתונה יש לה רף מינימלי של הוצאות מאד גבוה ויש אנשים שלא יוכלו לעמוד בזה, וכדי שהם לא יתביישו בעניותם מכריחים את כלם לרף נמוך מאד.           

נניח לרגע שאיכשהו המצב היום בארץ יתהפך וכל אורח יתחיל להביא בדיוק כמה שהוא יכול או חושב שצריך להביא ולא שקל יותר - או , שומו שמיים, יתחילו להביא מתנות כמוצרים ולא כצ'קים. לא ברור לך שתוך 3 חודשים רמת החתונות בארץ תשתנה ואנשים יתחילו להתאים את עצמם למציאות המשתנה כי יבינו שאין יותר מי שיממן את ההתפרעות המיותרת שלהם ויבינו שמעתה כל שקל מיותר שיוציאו יהיה אך ורק על חשבון ההורים והזוג גם יחד ולא על חשבון האורחים. במקרה הזה גם הזוג יספוג מכה קשה, גם ההורים, ורק האורחים יצאו עם הרגשה שהם הפעם באמת היו שלמים עם עצמם - וזה בסדר, כיא אחרי כמה וכמה פעמים כאלו שזה ייהפך לתופעה כוללת, גם הזוגות וההורים עצמם יבינו שחבל להם להרוס את תחילת הנישואין בגלל ערב אחד, ויורידו ברמה, ואז,, כן, הנורמות של פעם יחזרו - זה לא בושה, וגם אם האוכל יהיה בשרי, אבל לא יהיו שתי מנות אלא מנה אחת בלבד ולא יהיה בופה, ואפילו מלצרים לא יהיו אלא זה יהיה בדרך של הגשה עצמית או משהו בסגנון, עם מנות שעולות הרבה הרבה פחות - גם אז, החתונה תהיה לא פחות שמחה, והיא לא תהיה בושה, פשוט כי הנורמה כבר תרד.

אממה, בשביל להוריד את הנורמה, צריך את האמיצים הראשונים שיעשו את זה.

אז כן, אני טוען בלי להתבייש שאני בטוח במאה אחוזים שצריך להוריד את הנורמה, ואני גם מוכן להיות מהאמיצים הראשונים שעושים את זה. 

ויותר מזה - תתפלא לשמוע שברגע שהנורמה תרד בכ70 אחוד מהציבור הדתי אפילו, רק הוא - פתאום גם האולמות יתאזנו, יהיו קשובים לצרכי הציבור ויורידו מחירים. ותתפלא - בעלי האולמות גם אז לא ימותו מרעב. המלצר בכל מקרה קיבל לפני זה ויקבל אחרי זה שכר מינימום, כמו גם סעיד שוטף הכלים ושאר הסו שפים של השף הראשי...

המרוויחים היחידים מחתונה כזאת ללא ספק הם מספקי השירות - בעל האולם (ואולי שף האולם אם הוא באמת טוב מספיק כדי להציב תנאים לבעל האולם), מנהל האירוע, הצלם, והלהקה. הם המרוויחים מאירועים כאלו. לא החתן, לא הכלה, ולא ההורים שלהם. ובטח שלא המוזמנים.

ולגבי מה שכתבת על תורת החיים - זה בסדר גמור וזה מעולה, אבל זה גם כן כדי לחנך לצניעות. אבל גם מצב של להתחשב באנשים שאין להם - זה צב ראוי מאוד בחברה הדתית, וזכור את הסיפור על אותו אחד שנחש היה צריך להכיש אותו אבל לא הכיש כי כשיצא עם חבריו לחטוב עצים באותו יום, וכשישבו לאכול ועשו את הסיבוב הרגיל עם הקערה שכל אחד שם מה שיש לו ואז אוכלים ביחד, ראה שלאחד אין, ועשה עצמו כאילו הוא שם כשמגע אליו, כדי שלא ייתבייש - ושים לב שהצדיק פה זה לא רק אותו אחד שאסף את האוכל ופעל למען אותו עני, אלא גם החבורה כולה, המנהג שלה היה יפה מאוד - היא אספה את האוכל מכולם בלי לבדוק כמה בדיוק כל אחד שם, ואז חילקה את האוכל בין כולם. (לא זוכר מה המקור בגמרא לסיפור, מי שזוכר שיביא...).

הלוואי שנזכה להיות כאלה.

שתהיה "פגיעה קשה" וגם אמרתי קודם שאני מסכים שצריך עלויות נמוכות יותר (לא בצורה קיצונית כמוך). ובכ"מ הרבה פעמים ההורים ממנים והכסף הולך לזוג כך שאין קשר בין מימון החתונה למתנות.

ולגבי המקור בגמ' אכן זו מידה טובה אבל שם לא נפגע שום ערך אחר וכאן חתונה בשלושים אלף פוגעת בכבוד החתונה ופעמים גם בשלות הנפש של הזוג (בת דודה שלי התחתנה עם מישהו מ'תורת החיים'). לעומת זו כתוב בגמ' לגבי כתובה שלמרות שהיתה סברא שאי אפשר להוסיף כדי לא לבייש את מי שאין לו מותר להוסיף. ולדוגמא לגבי ביכורים שהעניים הביאו בסלי עץ והעשירים בשל כסף ולא חששו לבושה של העניים משום כבוד המקדש ולעומת זו לגבי טו באב שבנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש חששו כי אין פגיעה בערך אחר

לגבי מה שכתבת על אוריין ועל "שכל האולפנה תגיע" - דייק בדבריה, זה ממש לא מה שהיא כתבה. היא כתבה לגבי הכיתה, שחצי מהכיתה לא מגיעה... זה לא כל האולפנה... כיתה זה בין 30 - 40 איש. מספר הגיוני לחלוטין לחברות בשביל הכלה (ומספר דומה בשביל החתן) כדי לשמח אותו ביום חתונתו...

אז אל תמגג את המילים שמישהי אחרת כתבה ותערוך אותן כרצונך...

יש היגיון גדול מאוד בלהביא את כל הכיתה שלך ולפחות מספר מכובד של חברים/חברות קרובים/ות, כי תכל'ס בסופו של דבר הם/ן אלו שירקדו בשבילך בחתונה, לא דודה מרים שבקושי זזה מהכסא...

בנודע לסקר:

1. מחיר מנה: עד 80 ש"ח. כן, אני יודע שזה הזוי, אבל ככה אני מאמין, גם אם אין בנמצא כזה היום בארץ. המציאות יכולה להשתנות על פי רצונות של מספיק אנשים.

2. מספר מוזמנים - מלוי בגודל המשפחות של החתן כלה, אבל גם שם, אין צורך להזמין יותר מדרגת בני הדודים של ההורים, ויותר מזה רק כאלה שאתם באמת מכירים מהמשפחה ולא שמזמינים רק כי חייבים. תזרקו כבר את ה"חייבים" הזה לאלפי עזאזלים, נמאס כבר מהגישה הזאת. רציני. אז בגדול, אני מאמין שניתן לסגור את החתונה בעד 300-400 מוזמנים כולל חברי חתן כלה, ותהיה חתונה נחמדה מאוד. 

3. להקה: אולי הדבר שהכי שווה להשקיע בו כסף, אבל גם שם, דבר ראשון לבדוק מגוון רחב של להקות עד שאולי תמצא אחת שהיא גם זולה וגם יפה וטובה, ודבר שני - למצוא חבר שיודע להתמקח ויצליח להוריד בצורה יפה את המחיר (גם חיסכון של 500-1000 ש"ח זה חיסכון...). ודבר שלישי, וגם זה אופציה שצריכה להישקל ברצינות אבל מעולם לא נשקלה באמת בציבור הדתי - לשקול לוותר על להקה חייה, ולהסתפק בדיג'יי עם מבחר מרשים של דיסקים ושיריים של כל הזמרים החסידיים וכו' וכו'... כן, אין בזה את האפקט של הלהקה אומנם, אבל מצד שני - הרבה יותר זול הרבה הרבה יותר. חוס את שינוע הכלים, את הנגנים הנוספים. במקרה הזה הדיג'יי יכול להיות בעצמו איש ההגברה של עצמו, הסאונדמן - הכל. להקה של איש אחד. רק שהזמר הוא שוואקי ולא זמר של להקה... לא חייב להיות שזה נורא...

שמלת כלה: בנושא הזה אני לא מבין יותר מידי אבל אני מאמין שגם בגמ"חים ניתן למצוא לעיתים שמלות ממש יפות ובמחיר שפוי. חוץ מזה שאם אחת האמהות יודעת לתפור - חבר שלי סיפר לי שאת שמלת הכלה של  אחותו אמא שלו תפרה...

צלם: מצד אחד הגיוני שלא חובבן, מצד שני 4 מצלמות רחף ועוד שלושה עוזרי צלם כדי לצלם 34, 567 תמונות פלוס 234 קטעי ווידאו, לפני הקליפים והאלבומים הדיגיטליים - ז-ה מוגזם. מספיק צלם אחד שיהיה גם וידאו וגם סטילס, ועוד צמלת כנ"ל (צלמת זה חשוב מאוד. לצניעות הבנות ולצניעות הצלם. לצלמים גם כשהם עובדים, אין פטור מדיני צניעות. בחתונה שלי ברור שאתעקש על צלמת לבנות).

לגבי הדיון, קראו מה שכתבתי בשרשור מקביל שנפתח בעקבות שרשור זה, זה יסביר את עמדתי, למי שיהיה כח לצלוח הכל...

לילה טוב לכולם ושבת שלום!!!

מהרגע שראיתי את השרשור התלבטתי עם לכתוב על חתונה חרדית, אבל עם כזו תוצאה הייתי חייבת לכתוב.

א. רוב החתונות החרדיות הם באולמות של ארגוני חסד: גוטניק (כולל חב"ד) לחיים (יד אליעזר) ארמון חן (חסדי נעמי) וולף וכד' מחיר מנה שם בסיבות ה40 ₪ ויש כאלה שלא משלמים בכלל, נכון שזה קצת אבל האוכל שם סביר וכשזה נהיה נורמה להתחתן שם אז אין צפיה ליותר מזה.

ב. מספר המוזמנים: בערך כמו שכתבת, משפחה חברים וכד', חברות של הכלה רק הבנות שמוזמנות לחופה אוכלות (בערך 10 חברות קרובות)

ג. להקה: אשכנזים נוהגים שאין תזמורות בירושלים בכלל לכן זה בד"כ רק תופים או תקליטן.

שאר הדברים זה משתנה מאדם לאדם.

המסקנה: חתונה יכולה להיות הרבה יותר זולה אם רק רוצים בכך.

בהצלחה.

הוא מצב בו כולם אוכלים שפע של אוכל ורחבת הריקודים דלילה, כי יקר לחברים/רות

למשל לגבי הצלם- אפשר לוותר על סטילס או ווידיאו, אבל אי אפשר שבנאדם אחד יעשה את שניהם בצורה מקצועית וטובה.

לגבי האורחים- הייתה אפילו חברה טובה של ההורים של בעלי שלא הסכימה להגיע אם זה על חשבון חברים של החתן (בסוף היא הגיעה, כמובן, כי בעלי ביקש שתבוא). יש אנשים שאתה פשוט לא מצליח לחשוב על לא להזמין אותם, אבל זה כמו לסדר את הבית- מי באמת יעשה לך טוב כשהוא יבוא? עם מי באמת שמרת על קשר בזמן האחרון? ורשימת אורחים מסודרת, שיאשרו הגעה, זה מאוד מקל ומוזיל.

ונקודה עיקרית שהפריעה לי בדבריך- למה אתה חושב שאתה כזה קיצוני? אתה לא. אתה הגיוני וריאלי, וזה פשוט נראה בעיני אנשים שלא רגילים או לא מכירים מספיק מחירים כמוזר ולא סביר.

אנחנו למשל עשינו חתונה מאוד שמחה ונעימה, ולא יקרה במובנים של היום. אז נכון, כל האורחים כולל כולם קיבלו מנות משמחים, ואף אחד לא הרגיש מקופח או מזולזל. אפילו לקטרניות ביותר שבדודותיי הדבר היחיד שהיה להגיד על החתונה זה שהיא הייתה הכי שמחה שהיו בה אי פעם.

פדיחה זה למי שמתפדח, זלזול זה למי שמרגיש מזולזל. לדברים האלה יש שם מקצועי- "תחושת קיפוח יחסית". אתה חושב שמקפחים אותך, אבל אם באמת תסתכל פנימה תראה שאתה כנראה פשוט מצפה למשהו אחר, שאולי אתה אפילו לא צריך לקבל. כשאנשים מגיעים לחתונה ומצפים לקבל מנות גורמה קטנטנות ומופקעות במחיר אבל לא מקבלים את זה, כשמצפים לאולם עם יונים פורחות באוויר, מפיות משי וחתן יורד בהליקופטר אבל לא מקבלים...ומצד שני, אם הם מקבלים הם מרגישים צורך לממן את זה בעצמם שהרי זה לכבודם.

מחירים כאלה נוצרים לפי ביקוש, ואם נתחיל אנחנו לשנות את המצב הם פשוט יצטרכו להשתנות. גם על מהפכת הסלולר אמרו שתיכשל, אז מה?

השינוי מתחיל בתוכנו. קצת ענווה לא הזיקה לאף אחד, וכן, גם אם היא "ענווה מוגזמת" לפי מה שנאמר כאן כבר. כי כשהמצב נוטה לקיצוניות אחת, תנטה קצת לקיצוניות השנייה כדי להגיע לדרך המלך.

(ותן טל- מצטערת, ניצלתי את תגובתי אליך כדי להגיב את כל מה שכבר רציתי בשרשור הזה...לפחות פרקתי)

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

זה פשוט נשמע כמו צורך נשי בסיסי לא איזו גחמה של מישהי ספציפית

זה אומר שזה נכון ומדוייק במאה אחוז?

סטריאוטיפ לעיתים מרגיש נכון, אבל הרבה פעמים הוא ממש לא מדוייק וגם לא נכון.

אבל בשורש הדברים אמיתיים, גבר ואישה זה לא אותו יצור...

אתה חושב שיש כזה דבר (לא מבחינה חיצונית מי נראה יותר דומיננטי אלא מבחינה פנימית מי מוביל את הבית) זוגות שהפוכים בהקשר הזה?

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

הסינון חוסם לי את הסרטון (אימוג'י תוהה)

היהודי הזה מעביר תוכן עם יראת שמיים?

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ריגשת ועודדת אותי מאוד

יש בנות עם יותר חכמת לב שיצליחו להבין שגבר רגיש זה מתנה.

אחרי מעל עשרים שנות נישואין לגבר רגיש, שידעתי כמה זה טוב, אבל זה היה נראה פחות מגניב בהתחלה, והיום החברות אפילו קצת מקנאות בי.

הקליפה של המאצ'ו נחמדה בהתחלה. אחכ קצת יותר קשה לחיות חיים של נישואים ומשפחה, על שלל קשייהם עם מישהו שקשה לדבר איתו והוא לא מבין למה את מתרגשת מזה.

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

פתחתי את כל נושא הרגישות והיא אכן הגיבה כפי שחששתי...

דיברת איתה על הפחד לאכזב ספיצפית? או בכללי על הרגישות?

היא כאילו לא התייחסה לזה שאתה מפחד לאכזב אותה?

רק אמרה שהיא מרגישה שהיא צריכה בחור יותר חזק ויציב?

אם היית יודע שיותר מזה שחשוב לה מה או איך תעשה, חשוב לה שפשוט תעשה, זה היה משנה אצלך משהו? היית מצליח יותר ליזום ולהוביל?

כי בסוף יציבות ובטחון עצמי זה משהו משתנה מול אנשים וסביבות

אדם יכול להיות עם הרבה ביטחון עצמי בחוץ אבל בבית עם המשפחה לפחד ולחיות בלחץ, או להיפך, אדם שמרגיש שבבית ומשפחה מקבלים ואוהבים אותו אז הוא מרשה לעצמו להיפתח ולהיות עם בטחון, ובחוץ לא.

בטחון עצמי זה משהו שתלוי בסביבה...

אם אתה מרגיש בקשר/סביבה/אנשים מסוימים שיש לך מקום ומקבלים אותך ואוהבים ורוצים לשמוע אותך אז ממילא יתפתח לך ביטחון עצמי במרחב הזה

ברור שזה משהו שהוא תהליכי שנבנה לאט לאט

כי אם אדם רגיל להיות חסר ביטחון מול כולם, כי הוא רגיל שלא רוצים לשמוע אותו, אז זה באמת חתיכת שינוי בראש לעשות פתאום להפנים שיש מקום שרוצים לשמוע אותך בו ושמחים במה שאתה עושה גם אם אתה טועה ולא הכי הכי מדויק כל הזמן

אבל זה לגמרי אפשרי

אז השאלה היא קודם עליך

האם אתה מוכן להיפתח ולפתח ביטחון עצמי מול מישהי שמבינה אותך ומעריכה אותך?

להבין שיש פה מישהי שרוצה אותך ככה כמו שאתה, עם הטעויות וזה שאתה לא מושלם, אבל היא פשוט רוצה שתהיה אתה, שתרגיש בנוח להיפתח מולה מתוך הידיעה שהיא באמת רואה בך המון טוב והייתה שמחה שיפתח ותיזום יותר מתוך מי שאתה ולא לחקות איזה דמות אחרת שנראה שהיא תמיד בטוחה בעצמה אבל היא לא אתה

אם לא, אז אני חושב שאתה צריך לעבור תהליך בכל מקרה

כי בעיניי ביטחון עצמי זה לא משהו גברי דווקא, זה משהו טבעי של אדם שגדל בסביבה בריאה ומיטיבה

וזה צורך אנושי ביטחון, פשוט מתוך הפחד לטעות ושיבקרו אותנו על הטעויות שלנו אנחנו הרבה פעמים מעדיפים להיסגר ולא ליזום, כדי להרגיש מוגנים מהביקורת או הזלזול

אם ובתקווה שכן, אז אתה בסדר גמור

עכשיו השאלה זה על הצד השני (הבחורה המדוברת, ובכללי בחורות פוטנציאליות) האם הם מוכנים לעבור את התהליך הזה? או שהם רוצות לקבל מישהו שהוא כבר מושלם בהכל והוא גם וגם דוס אבל פתוח וכל החלומות הוורודים האלה

אני לא יודע כמה רלוונטי לגבי זאת שדיברת עליה לחזור ולנסות את זה, אבל גם לגבי בנות אחרות, זה משהו שצריך להיות מדובר ביניכם

אפשר גם לנסות לברר על זה מראש בבירורים, כמה זאת מישהי שמחפשת את האחד המושלם, וכמה היא מבינה שזוגיות טובה זה בעיקר עבודה ביחד

והיא מוכנה לעשות עבודה ולהשקיע ולעבור תהליך ביחד איתך כדי לקבל בן זוג טוב כמוך ולחיות בזוגיות טובה שהיא גם מאוד מכילה ורגשית וגם יש בה ביטחון ויציבות

יש בנות בוגרות ורציניות שישמחו מאוד להשקיע בתהליך כדי לקבל מישהו עם לב טוב ורגיש כמוך

ואלה שלא, אז באמת פשוט הרווחת סינון, אני לפחות לא הייתי רוצה לחיות עם מישהי שמחכה לאביר על הסוס הלבן ולא מבינה שזוגיות זו עבודה

סליחה על השיעור כללי 🙈

מקווה ממש שבכלל הבנתי נכון את המצב והסיטואציה ואני לא מבלבל סתם במוח

בדיוק כמו שה"תפקיד" של "גברים" זה להשפיע ולהוביל וליזום

ככה גם ה"תפקיד" של "נשים" זה לקבל ולהכיל ולתת מצידן את המרחב הבטוח והחומל שיש בו מקום לטעויות אבל לא ממקום של ייאוש וזלזול אלא דווקא מתוך הערכה

אם צד אחד לא מוכן לקחת את ה"תפקיד" שלו אז שלא יצפה מהצד השני

כמובן שזה נכון ל2 הצדדים, וגם גברים צריכים לדעת ליזום ולהוביל מתוך המקום המקבל מהצד הנשי

לא זוכר אם ירדתי לפרטים אבל כן אמרתי שהרבה מההתנהגות שלי נבעה מהפחד לאבד אותה (מה שגרם להפך הגמור ). היא לא כל כך התייחסה לזה רק אמרה שהיא לא מרגישה יציבות.

אני ממש שמח במה שכתבת בתגובה השניה כי זאת היתה נקודה שמאוד ניסיתי להדגיש לה. סדר האירועים היה כזה: פגישה בשלישי, שבה רק בסוף היא העלתה את נושא ההובלה וכל זה, פגישה בחמישי ששם היא הרגישה שאין שינוי מצידי, קבענו במוצש הפסקה של שבוע ומפה לשם אחרי יומיים היא הודיעה שההפסקה נצחית...

אני אמרתי כל הזמן הזה שלפי דעתי זוגיות אמיתית זו עבודה משותפת. וכמו שמצופה ממני להוביל, מצופה ממנה לתת לי את המקום הזה ולכוון אותי מדי פעם במה שמפריע לה. ולא הגיוני שבמהלך כל הפגישה בחמישי זה לא יעלה כשזה מורגש מבחינתה, והיא תשדר עסקים כרגיל, ואז בטלפון לפני שבת תנחית את זה שהיא לא יודעת אם היא בכלל רוצה להמשיך... הרגשתי שזה היה קצת לא הוגן כלפי שאחרי פגישה אחת היא החליטה שזה לא בר שינוי ועבודה. אני מאוד מאוד רוצה ומוכן להיפתח ולהיות אני באמת, ולעבוד ואם צריך גם להשתנות (בגבולות הסביר) בשביל לבנות זוגיות פורחת. פשוט בקשר הזה הרגשתי שאני כל הזמן במבחן ושמצידה היא צריכה לסמן עוד וי על איזו תכונה בשביל שתוכל להרשות לעצמה להרגיש בנוח ולתת לי להיפתח בלי להרגיש שיבקרו אותי על מי שאני.

אני קורא עכשיו את התגובה שלך וקצת מתלבט מה אני חושב

בכל מקרה אם אתה מרגיש בקשר שאתה כל הזמן במבחן אז זה ממש לא מקום נכון להיות בו ונראלי שטוב שזה נגמר

למרות שברור לי שזה קשה לך שאתה מרגיש שלא נותנים לך הזדמנות ואתה נשאר לבד

אני לא יכול לדעת אם ההרגשה הזאת שאתה תמיד במבחן זה באמת משהו שהיא משדרת לך או שזה משהו אצלך

נראלי כדאי לנסות להתייעץ עם איש מקצוע לברר טיפה את הנקודה הזאת

או אם אתה פחות מתחבר לזאנר אז אפשר מישהו מבוגר / מישהו עם נסיון וחוכמת חיים שמכיר אותך במציאות

התייעצתי עם אנשים חכמים על הנקודה הזאת, והאמת שגם היא הודתה פעם שקשה לה בכללי לתת אמון באנשים ושהיא יודעת שהיא משדרת מבחן. אז נראה לי שהיה פה איזה שילוב של שני אלמנטים בעיתיים שהתחברו- הזמן שלוקח לה לתת אמון והקושי שלי בלהביא לידי ביטוי את הביטחון והמקום הנוח. לכן (אחרי הרבה זמן של התבוננות) אני גם לא חושב שזה באמת היה מתאים מהבחינה הזאת, אבל הדברים שהיא אמרה בסוף התנחלו לי חזק בלב, ולכן אני עדיין קצת במחשבות על אישיותי באופן כללי...

שאתה ככה מודע לעצמך

אתה באמת אלוף

ואל תחליש את עצמך

אתה תמשיך להתקדם ובסוף הנסיכה תגיע

שאתה בחור מקסים ופשוט יש נקודה אחת שאתה צריך להשתפר בה, נקודה שגם ככה חשובה לך לחיים.

צא לדרך.

הכל לטובה...! מה שהיה היה תסתכל קדימה. מי ששלך תגיע אליך בזמן הנכון. 

זה מאד קשה להיות רגיש, מזדהה, אבל אפשר לעבוד על זה ולפתח חוסן רגשי.

לגבי המשפט שאמרת שהיית מצליח בתור בחורה- זה לא נכון. גם בנות צריכות חוסן רגשי. כל אדם צריך. אחרת הוא נטרף כמו ספינה בים.

לדעתי אתה צריך להשתנות קודם כל בשביל עצמך. תשמע שיעורים מחזקים באמונה ושיעורים שמלמדים איך גבר צריך להתנהג עם אשתו, ותקבל על עצמך ליישם, בלי פילטרים וסננים. זה אפשרי. האנשים הכי חזקים הם אלה שיודעים לבטל את עצמם בשביל מה שצריך. אני חושבת שברגע שתגיע לאיזון בתכונת הרגישות אשתך כל כך תרוויח. מעבר לרווח שלך בחיים יציבים ובריאים.

זה לא אני אלא זו היא שאמרה לי שאם הייתי בחורה היא היתה שמחה ממש להיות חברה שלי...

דבר שני- תודה על התגובה

ש-ה' נטע בך ברחמים נפלאים ודיוק רב.

דעה של בחורה שהכירה אותך לזמן מועט, לא צריך לשנות לך כל כך הרבה.

אתה מי שאתה, ותשמח ותעלוז בזה.

אם אתה חושב שיש בדבריה דברי טעם, ובחשבון נפש נוקב ואמתי, אתה מגיע למסקנה להשתנות בצורה מסויימת, אז תנסה להשתנות. אבל שזה ינבע מתוכך לכבוד ה'.

ה' קורא הדורות מראש בורא קצות הארץ, הכין לך מקדם זיווג אמתי משורש נשמתך. תבטח רק ב-ה'!

"כששוכחים את הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה... וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה."

אל תוותר עליה לעולם.

אנחנו לומדים גם מכל צדיקי האומה על רגישותם הרבה, על מה זה באמת גבר אמיתי.

כמו יוסף הצדיק בפרשתנו ובכלל, כמה רגיש הוא היה, כמה לא התבייש לבכות, כמה לא יכל להתאפק מלבכות,

כמה רגיש הוא היה לאחר ואפילו בבית הסוהר שאל את שר המשקים ושר האופים "מדוע פניכם רעים היום?" כי שם לב ברגישותו הרבה לדקויות הללו של הבעות הפנים.

וכמו דוד המלך שכונה עדינו העצני, הידוע בעדינותו וברגישותו הרבה לצד העוצמה הרבה שלו.

וכמו משה רבינו ע"ה הענו בכל אדם שהיה רגיש לזולתו, רועה ישראל.

וכמו עוד המוני אבותינו וגדולי האומה היהודית.

גם בך יש רגישות מופלאה! זו מתנה לחיים

ובטח מתנה לאשתך היקרה שתגיע בקרוב ב"ה

מתנה עצומה לכל חיי הנישואין

להורות

ובכלל.

ולא רק זאת,

הרגישות איננה צריכה לבוא בסתירה כלל וכלל לבקשה שתיארה המדויטת לשעבר:

"מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. "

אתה יכול להיות גם רגיש וגם חזק ויציב ושאפשר לסמוך עליך, בוודאי.

זה לא צריך להיות סותר כלל.

וב"ה עם אשתך שלך, גם בתקופת ההיכרות וגם בתקופת הנישואין,

כאשר הקשר עצמו יעמיק,

כאשר תרגיש *בבית*,

כאשר תרגיש הרבה יותר רוגע ושלווה וביטחון בביחד איתה ובמי שאתה בפני עצמך ובמי שאתה עבורה,

כאשר הקירבה תגדל ותאפשר גם את המקום שלך ושל שאר התכונות בך להתבטא יותר חזק,

כאשר גם היא מהצד שלה תביא את המקום שלה בקשר שמאפשר ומקבל את כל הטוב הזה,

וכאשר יתממש הרצון שלך להסב לה אושר, יציבות, חוזקה, שמירה, דאגה, עזרה, שותפות, יחד, רצון שהיא תוכל להישען עליך ולסמוך עליך - ודאי שכוחות אלו יוכלו גם לצאת ביתר שאת מתוכך ולהופיע בצורה יותר גבוהה ועמוקה ממך.

הנביעה הזו של כוחות הנפש והאוצרות הפנימיים שלך מתוכך החוצה לרעייתך, לאשתך שלך, תוכל להיות כ"כ עוצמתית אפילו דווקא בגלל הרגישות הרבה שלך.

וההוצאה מן הכוח אל הפועל במופע החיצוני גם של תוכנות אלה תהיה משמחת ומרגיעה את שניכם.

תתחבר רגע לעצמך פנימה ותשאל את עצמך - כשאני מדמיין אותי בבית שלי עם אשתי שלי - נכון שאני רוצה לתת לה להרגיש שהיא יכולה לסמוך עליי? שהיא יכולה להישען עליי? שאני אהיה המשענת, הסלע, החוזק והיציבות שלה?

ונכון שאני בהחלט גם מסוגל לעשות זאת?

ונכון שהרגישות שלי ושבי יכולה לתרום לה המון לאושר ולשמחה שלה באהבתי אותה?

לכן אל תחשוש מקשר משמעותי עם אישה שאותה תאהב שחלילה לא תוכל לספק לה את כל אלה

או שתצטרך לוותר על הרגישות שלך בשביל זה

אלא תתחזק שתוכל גם וגם

ולא או או

גם להיות רגיש.

ייחודי, אמפתי, קשוב, רגיש, אליה, אל עצמך, אל העולם

וגם להיות המשענת והיציבות והחוזק ומי שהיא יכולה לסמוך עליו

שניהם יכולים לעשות לך כ"כ טוב, וגם לה.

ב"הצלחה רבה ורק בשורות טובות לרוב ב"ה

רגישות היא תכונה עם יכולות מדהימות אבל גם מאוד מורכבת במערכות יחסים למינהן. לצערי במהלך הכרות ראשונית ביא צריכה ויסות כי היא עלולה להיות אסונית. בכל כך הרבה צורות.

ואפילו יכול לדייק עוד או להפרות עוד כאשר מבררים יותר לעומק.

רגישות, או רגישות יתר, בהחלט עלולה להביא לתוצאות שליליות ללא ויסות, אבל היא גם יכולה שלא. גם במהלך היכרות.

וויסות עצמי טוב תמיד ללמוד, לכל אדם, ובמיוחד לאדם רגיש מאוד.

אני רציתי להעביר את הנקודות עליהן כתבתי -

שהרגישות עצמה היא מופלאה ולא לוותר עליה

שגבר אמיתי יכול בהחלט להיות גם רגיש, ולא רק שזה לא סותר, אלא יש לנו את גדולי האומה ללמוד מהם

ושגם תכונות של יציבות, חוזק ולסמוך לא צריכות לבוא בסתירה כלל לרגישות, ובהחלט אפשר גם וגם.

ועל הרגישות (יתר?) עצמה במערכת יחסים, ובמיוחד בתחילתה, זה בהחלט לימוד בפני עצמו ומצריך עיון והעמקה. אבל גם שם עם המון אמונה ותקווה גם בכוח לצלוח זאת בטוב ולא רק החשש מהאסון. 

(כותבת גם בתור HSP (אדם רגיש מאוד לקוראים שטרם מכירים את קיצור האותיות הנ"ל) בעצמי, וכולל ההיכרות שלי אישית עם בעלי שיש מצב טוב שהוא גם אר"מ או לכל הפחות רגיש מאוד בלי להיות HSP... )

בעז"ה אקח יותר לתשומת ליבי את הדברים שכתבת. אני יודע שיש בי את הצדדים האלה של המוביל והמשענת, אני צריך רק לעבוד על איך לבטא את זה בצורה אופטימלית...

חוץ מזה ממש תודה וכל הכבוד על כל התגובות הארוכות שאת מרבה לכתוב בכללי! ניכר שיש בהן הרבה חכמה וניסיון, והדברים לפעמים, גם כצופה מן הצד בשרשור שלא קשור אלי בהכרח, כמים קרים על נפש עייפה. יישר כח ושבעז"ה יהיו לך עוד הרבה כוחות לחזק כאן אנשים!!!

לא הבנתי?

מה שהיא אומרת זה תורה מסיני?

אז תבוא אחת אחרת שתעוף עליך

אל תעז להוריד מעצמך

וגם אל תלך לשם לפירוש שלך של המילה רגיש.

שבחורה אומרת רגיש היא לא מתכוונת לרגיש לא יציב אלא לבחור בעל לב טוב עין טובה אינטליגנציה רגשית.

וגם יכלת להגיד לה בפנים אם אזום יותר ואחליט יותר זה משהו שלקשר יהיה עתיד??

אם אומרת לא

כנראה שלא היתה כנה ולא על זה נפל הקשר

אבל אתה לא אמור להרוס את האופי שלך בגלל בחורה

ממש לא 

1. ודאי שזו לא תורה מסיני אלו פשוט חששות שמצויים בתוכי תקופה, וכשבחורה אמרה לי את זה בקול זה גורם לי לחשוב שיש בזה אמת

2. את צודקת אבל זו לא פרשנות שלי אלא שלה...

3. הדברים נאמרו בפניה אבל לא ניתן לי צ'אנס אמיתי לעבוד על זה (יכולה להסתכל בשיחה הקצרה שלי עם פצל"פ כאן לעיל לפירוט נוסף)

4.

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.