פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1338)

בס"ד

 

2. מחכה אלא אם כן צצה הצעה אחרת שהיא מעולה בטירוף ואי אפשר לוותר עליה[כמובן-מעדכנת מראש שזה המצב מבחינתי].

 

 

ומשקיעה בלימודים בזמן הזה/בעיסוק אחר שמצריך פניות נפשית/טכנית

(מצחיק- זה מה שעניתי בעצמי-
עוד שלושה שבועות.
מפאת חובות לימודיות תובעניות לחלוטין )

ב"נשמע מעולה בשלב ההצעה".

 

זה בדרך כלל לא אינדיקציה. פשוט אנחנו תבניתיים, אז ברגע ששמענו נתונים מסוימים, אנחנו מדביקים על זה דמות מסוימת. המציאות ממש לא מחויבת לתכתיבים שלנו.

 

אז לא הייתי מחכה.

קיבלתם 2 הצעות:

אחת נראית לכם מתאימה 9,מ1-10

אחת נראית לכם מתאימה 7 מ1-10

 

הראשונה אמרה כן,אבל רק עוד שבועיים

השניה אמרה כן,ועכשיו..

 

הייתם יוצאים עם השניה בנתיים במקום לחכות?

 

או שני במקרה שלי.. =/

פסימי ראילי צודק, בשלב הזה אי אפשר לדעת כלום, יכול להיות שדווקא ה7 יותר מתאים.

אבל לא לצאת על תקן בנתיים, צריך לפנות לגמרי את הראש מההצעה השניה, לפעמים זה קשה..

ואם ח"ו לא ילך, אז לשניה

2 לא.

על שתי השאלות, בגדול כן אבל בלי התחייבות ממשית כלומר, מסכם איתה שנדבר עוד שבועיים/חודש אם זה יהיה עדיין רלוונטי מבחינתי.

 

הרי למאי נפקא מינה (אויש, אני יוצא מה זה בייני"ש עכשיו) - אם היא הזיווג שמיועד לך, מן הסתם גם אם תצא עם אחרת זה לא יתאים, ייגמר, ואז תוכל לחזור אליה, ואם היא לא הזיווג המיועד לך, אז חסכת כמה שקלים על קרואסון וקפה... . 

קיצור - לדעתי ברגע שפועלים ישר, באמונה בה', לא מתחכמים כל הזמן, אז עושים את הבחירות שלנו בלי להתחרט כל הזמן ולחשוב אולי ואולי זה היה יכול וזה היה יכול... אתה עושה השתדלות כל הזמן, ומאמין גם שאם היא זאת שמיועדת לך, אז זה יקרה בסוף. אתה לא שולל אותה ומצד שני גם לא מקפיא את הסטטוס שלך סתם ככה - אם תבוא הצעה אחרת שממש תשמע לך, אתה לא תידחה אותה בשתיי ידיים רק בשביל הסיכוי הערטילאי שהאחרת שעוד מעט מעט, תתאים לך...

 

כל האמור לעיל בתנאי שלך בעצמך אין שום עניין סתם ככה לעשות הפסקה קצרה/לחץ בעבודה/לימודים - אם אתה גם תשמח לעשות הפסקה קצרה כזאת, אז לך על זה כמובן, וחכה לה..

 

יום טוב!!!

מעדיפה לסמוך על זאת שמציעה לי

שהיא תציע משהו מתאים...

 

 

 

בעזהי"ת.

 

וכן היתה פעם שהיא בישרה לי רעות, ובכ"ז באתי לדייט, ובשניה הראשונה ידעתי שאני צריכה לברוח.

בעעע סיוט

 

ראית בתמונה שהוא אדם רע?

בס"ד

במיוחד עם זה כבר אחרי קביעת הפגישה
("תראי, בסוף זה לא מתאים לי"
"למה?"
אהה... מממ... כי... בגלל ש... התמונה")

ובהחלט לא משהו שלא אסכים לצאת בלעדיו

 

מצד שני, לא אתנגד אם הגברת תציע. אבל לא אבקש בעצמי אלא אם כן זה משדכן ונוהל רגיל אצלו...

תמונה הרבה פעמים חוטאת למציאות. מעדיף תיאור כללי מאדם אובייקטיבי. אם אין אדם כזה באמצע, לפעמים אבקש תמונה, שזה עדיף מבליינד.

בייחוד שעד כה זה חסך לי לא מעט עוגמות נפש עם הצעות לא קשורות בעליל!

 

כמובן תמונה מראש היא לא תנאי מחייב,

אבל אם אפשר אני מעדיפה- מסייע רבות!

 

 

חוששת שלא יראה לי,

ובגלל שלא נעים לפסול על מראה אבוא 'רק כדי לצאת ידי חובה',

ולא בראש פתוח.

עליו לא אבקש תמונה

הכוונה שאתה סומך עליו שיגיד לך אם הבחורה נניח בגובה\משקל חריגים? פיסחת\צולעת\גיבנת? (כדי שתחליט אם מתאים לך, או כדי למנוע "הפתעה" בפגישה) כי חוץ מדברים כאלה, הרוב עניין של טעם, לא?

שהכוונה היא שהוא לא יציע מישהי שהיא מידי חורגת מגבולות הטעם של הצד לו מציעים..

 

אם בכלל אפשר להגדיר "גבולות טעם"

 

כי מציאת חן זה הרכב של המון מימדים: מידות, דגשים באישיות, צורת דיבור וכו'.

והם בד"כ משתקפים  גם בחיצוניות הפיזית 

ברגע שמבינים פלוס מינוס את נטיית הלב של הצד השני, אזי גם מבינים למה הוא יתחבר פחות או יותר, ברוב המקרים

 

חיצוניות אינה מנותקת מהפנימיות, וזו משפיעה על זו..

מה אני אוהב ומה לא

אנשים עוד עלולים להפגע שוב.
אסתפק בלכתוב "לא".

שבמציאות נראים בסדר.

 

אבל לפעמים אני חוטאת ומחפשת בפייסבוק, לפעמים גם אחרי פגישה ראשונה

גם קרה שחברות הציעו לי אנשים ונתנו לי את העמוד פייסבוק שלהם להתרשם.

 

בפועל זה לא מאד עקרוני, במיוחד כשאני סומכת על המציעים.

והייתי צריכה לנקוט בבריחה כשניסו להכריח אותי לראות..

 

ובמקביל גם לא הייתי מסכימה לתת תמונה לפני פגישה. יש בעיניי משהו מאוד נקי בלראות בלייב בפעם הראשונה, וממש בלי קשר לחששות דחיה. במקרה שלי היה עדיף לקבל תמונה דוממת מאשר את אנכי החופרת

 

 

אבל מלחיץ אותי יותר לראות תמונה.

 

כי כבר יש מראה שנעול לך בראש.

 

אתה נטו מול מראה חיצוני בתמונה וזה מה שנחרט.

 

לעומת זאת, בפגישה זוכרים כל כך הרבה דברים מהרושם הראשוני בנוסף למראה,

 

וחוץ מזה, כשרואים תמונה והמראה החיצוני לא מוצא חן כלל, זו בעיה לחתוך. :-{

 

|לא נעים|

אם יש לי אפשרות לראות אולי אני אבדוק, תלוי במצב רוח 

פייסבוק משקף יותר טוב

אם היית שואל את השאלה הזו לפני מס׳ שנים.. היתה תשובה אחרת..
היום בעידן הפניספר השאלה קצת פחות רלוונטית כי כל מה שצריך זה את השם המלא, וניתן בקלות לראות את האדם שמציעים לך..
אם חשובה לך החיצוניות, ויש סיכוי יותר מגבוה שתפסול בגלל המראה, לפי דעתי עדיף שתראה תמונה לפני על מנת למנוע פסילה לאחר דייט אחד בגלל מראה..אך, אם לא חשובה לך החיצוניות בצורה קיצונית, תסמוך על מי שמציע לך ותתפלל להקב״ה שזו תהיה האחת שלך..

הפעם היחידה שראיתי תמונה(כי ממש הכריחו אותי) בלעתי רוק והסכמתי לצאת. בא נגיד שהוא היה נראה הכי פחות טוב מבין כולם..ולא יצאתי עם 3-4.
לדעתי לא כדאי לראות תמונה. אתה סתם תופס עליו רושם ראשוני מוטעה. צריך לסמוך על מי שמציע ואם זה ממש חשוב לך אז פשוט לשאול אותו על המראה שלה..

ב"הצלחה

תודה על השיתוף!!

אהבתי את ״בור עם הד״

הלוואי שתמצא אותה בקרוב!!

או ליד האולפנה, יש שם פארק כזה גדול..
ואפשר גם ליד הבנק איפה שהיציאה לחברון יש שם כמה חנויות,פיצה, ומאחורה יש גם דשא וצל..

אז אולי יש פה איזה שירשור עם רעיונות לשאלות וכו'? אני ממש חייבת דחוף

הזה

לעתים אנשים כותבים כאן טענות וטרוניות וכאלה.
וכשבא מישהו נשוי ומנסה ״להאיר את עיניו״ זה מתקבל עם צביטת מירמור בלב. כאילו- אתה מסודר. אתה כבר לא במקום שלי. אז בחייאת- צא בחוץ, ותן לי לדבר עם ״בני מיני״.

ואני תוהה אם זה שהתגובה תהיה כנה, חמה, לבבית ונטולת כל יוהרה- יעזור.

בכל אופן,
שים לב שבפורום נשואים טריים נכתבות הודעות ששיכות ללנ״ו לכאורה, חדשות לבקרים.
כך שכשרווק רוצה תגובת נשויים- הוא יודע לאן לפנות.

לחתולים

 

טוב לראותך

וגם אני כרווק מגיב מידי פעם בנשואים טריים.

אני דווקא לא חושב שצריך להיות בקטע של העלבות... כלומר, מה הטעם להיעלב מזה שהוא מנסה להיות נחמד ולעזור לך? לא רוצה, אל תקרא... נשוי/נשואה מקדיש/ה מזמנו/ה, לנסו לעזור - זה יפה מאוד!!!

 

ואחרי זה עוד אומרים שהנשואים שוכחים את חבריהם הרווקים... הנה, גם כשהם מנסים לתרום מניסיונם (לתרום = לא רק הצעות לשידוכים...), אנשים מתלוננים. נו, מה יהיה?

 

קיצור - כל עוד זה בטוב טעם ודעת, ובאמת הנשוי/ה לא מטיפים כאן בלהט ובגאווה מיוחדת, לדעתי סבבה לגמרי שהם יגיבו גם כאן...

 

יום טוב

כל דיעה ועוד של מישהו עם ניסיון... זה מחכים

מקסימום- הוא מבין את ה"מעמד" של הכותב הרווק, אם לא מבין אותו טוב יותר...

אותי היה מעצבן שחברות שלי, שהתחתנו עם החבר מהשמינית- היו נדחפות ומנסות לעזור.

אתן לא הייתן שם- אז שקט. 

(זאת דעתי האישית, כן?)

 

וגם היום כנשואה- אני משדלת לזכור מאד את המקום שהייתי בו, ולענות ממנו. 

ולא, אני לא חושבת שהתחתנתי כי הייתי טובה יותר ממי שלא או עשיתי דברים שהוא לא עשה.

היה לי מזל וס"ד. 

אני לא עונה "כנשואה" אלא כמישהי שגם היתה רוקה פעם ויצאה ללא מעט דייטים ועוד זוכרת מה זה.

אז נכון שהיום אני כן רואה את הדברים קצת שונה (לא מאד..) אבל דעותיי נשארו כשהיו.

היינו מגיבים כרווקים - דברינו היו מתקבלים בזרועות פתוחות.

 

אני מסכימה שהנשואים חייבים להיות זהירים בדבריהם, להיזכר ב"ימים ההם" כשבאים לייעץ לרווקים, להשתדל לייעץ ולא לקבוע - לא לנסות לגרום לרווקים לפעול כפי עצתם (א"א לשנות את הרגשות של הרווק שצפים בדילמות שלו, ועלינו להבין שייתכן שיפעל אחרת, אף אם בטוח שזה מעשה לא נכון, כי מזה הוא ילמד ויצמח.

 

אני אישית שמעתי הרבה חוכמות חיים בימי רווקותי, ולא הצלחתי נפשית להבין וליישם אותן. הייתי צריכה לטעות וללמוד מהטעויות של עצמי, כדי לשים לב שבעלי - זה החצי השני שלי, ולא לוותר עליו, למרות הקשיים שהיו).

 

אני בטוחה שגם אם התחתנו צ'יק צ'ק, יש לנו הרבה מה לתרום לכם!

אני לא אומרת שבהכרח כל זוג נשוי חי נכון, אבל בהחלט רואים דברים שמהצד שלכם א"א לעולם לראות (אתם יכולים לנחש, אבל לא תדעו עד שתתחתנו בקרוב אי"ה!! אני ח"ו לא מדברת ביוהרה!! זו פשוט האמת... למדתי אותה רק אחרי שהתחתנתי...).

 

שוב - אני לא קובעת בשבילכם "תבצעו מה שהנשואים אומרים לכם!".

ממש ממש לא!!

תבדקו מה נכון לגביכם, מה אתם מוכנים לנסות ולבדוק, מה שייך/לא שייך לדילמה הספציפית שלכם וכו'.

אבל אל תפסלו ישר!! אל תהפכו אותנו לחסרי רגשות ("הוא/היא שמחים שהם מסודרים, ולא באמת אכפת להם מה אנחנו חושבים/מרגישים. בטוחים שרק הם צודקים, כי הם הנשואים") וטיפשים לגבי דילמות של רווקים (הלו, גם אנחנו היינו פעם רווקים. יש לנו גם חברים ואחים רווקים שמשתפים אותנו בדילמות שלהם. אנחנו כן "קצת" יכולים להבין על מה אתם מדברים).

 

אוי... נשמע שאני כועסת או פגועה. ממש ממש לא

הרגשתי פשוט צורך לשרש מחשבות שישר קופצות לרווקים בראש.

תזכרו - "מכל מלמדיי השכלתי"

 

הערה חשובה: דבריי לא מכוונים על נשואים שבאמת חשים את עצמם

 

אני אסביר לך, להיות דתיה זה אומר ממש קצת דברים.. (לא לשיר ברחוב לדוגמה, דברים קלים לביצוע)

ולהיות דתי זה מצריך הרבה יותר השקעה...(להתפלל 3 פעמים ביום בבית כנסת, ללמוד תורה, וכו' שמירת המחשבות..)

אז יכול להיות שבאיזשהו שלב, חלק מהבנים לא מסיימים מסלול..

הה. לך אתה ותשקיע בקניות של בגדים צנועים, היום כשהחנויות מלאות בבגדים מזעזעים...

לך אתה ותשתוק כשממש יש לך רצון לשיר...

ויש עוד הרבה.

כבר פעם היה שרשור על זה, 

אין לי כוח לחזור על מה שכתבתי בעבר,

אם מישהו רוצה להביא קישור- בשמחה! 

 

רק שתדע שצרם לי מאוד לקרוא את דבריך!! 

לפי דעתי אתה פשוט לא מבין את מהות האישה..

 

מציעה לך לחשוב שוב על הדברים ולחזור בך! 

 

 

נראה לי מחפשת אותו "מחפשת אותי"..

תרתי משמע !!!

מה שכן שמעתי, שלבנים יש יותר הצעות מלבנות, מפני שמקובל לרוב שאצל זוג שמתחתן - הבן מבוגר מהבת, או למצער, הם באותו גיל. מכיוון שגודל השנתונים גדל עם הזמן, ובן מסתכל גם על השנתון שלו וגם שנתונים שמתחתיו - יש לו יותר היצע.

לבת יש הצעות גם משכבת הגיל שלה וגם מהשכבה של אלו שגדולים ממנה ;)

 

אגב, אני לא שמעתי על דבר כזה. כמו בכל חברה, היחס הוא 1:1, פחות או יותר

 

ככל שהזמן עובר

שהנוהג הוא להציע קודם לבן. ממילא, כל רעיון שהשדכן יחשוב עליו, הבן ישמע ממנו, אבל הבנות רק שומעות על ההצעות שאושרו מצד הבנים, שהוא מיעוט מכלל ההצעות.

גם אני לא כל-כך מצייתת לו (בנסיונותיי המועטים)

מוצלח. התכוונתי לכתוב שזה נכון לגבי "מועמדים פוטנציאליים להיות בן\בת-זוג", ולא באופן כללי (שאז נראה לי ברור שמתחלק בערך חצי-חצי).

לגבי "הצע" מה שכתבתי אולי נכון (שמעתי, לא יודעת עד כמה זה משמעותי), אבל גם כך יש היצע די גדול גם לבנים וגם לבנות, ואין סיכוי שכל הפוטנציאליים (מבחינת שיוך מגזרי וגיל) מגיעים לכדי הצעות גם כך. כלומר, לא נראה שמס' ההצעות הוא ביחס ישר ל"היצע" באוכלוסיה.

אני מניח שאתה לא מתכוון רק לרווקים ורווקות, כן? (לא ששם הנתון אמין...) - אלא לכלל הציבור?

 

אם כן, אז הרי זה פשוט - הכל תלוי בילודה, וככל שידוע לי כיום, אומנם נולדים יותר בנות מבנים אבל באחוז ממש מזערי בממוצע עולמי, וכנראה שגם בממוצע ארצי, ואין סיבה שבממוצע מגזרי זה לא יהיה דומה...

 

עריכה - מסתבר שטעיתי - בדקתי עכשיו והיחס בישראל הוא דווקא לטובת הבנים, בלידות הכוונה...

יחס של 105.6:100 לטובת הבנים (כלומר על כל 100 בנות, 105.6 בנים...).

 

מה שאמור להפריך את ההשערה הנ"ל שלך לגמרי... 

 

ככה שאני מהמר על יחס הרבה הרבה פחות גבוה...

 

אם אבדוק קצת ייתכן שאמצא את היחס המדויק של הממוצע העולמי, אני זוכר שראיתי אותו איפושהו פעם...

 

 

אלא אם כן דיברת על הרווקים והרווקות מגיל 20+ - אבל גם אז, אין סיכוי שיחס הבנות לבנים עומד על 1:2.

כך שאין הבדל בין ילודה לרווקות.
מה שכן יכול להיות ההבדל זה שבנים נהיים דתלשי"ם או נשרפים.
כן, גם לי נראה מונפץ רק רציתי לבדוק.

מה שכן,ידוע שיש יותר בנות שמחפשות ביינישי"ם,בחורים תורניים וכו',מאשר מספר הבחורים האלה.

הנחת יסוד: בת יוצאת רק עם גדול ממנה או בגיל שלה..

בן יוצא עם הגיל שלו או פחות מזה..

 

מקרה: ככל שהזמן עולה לבן יש יותר גילאים מתחתיו - ולכן יותר בנות לצאת איתן.

לבת - ככל שהיא גדולה הטווח שלה מצטמצם כי היא יוצאת רק עם מי שמעליה אז כל שנה יורד שנתון למאגר

ואצל הבן כל שנה נוסף עוד שנתון..

 

לכן זה נראה כך..

 

שמעתי את זה בשם מישהי מהפורום.. צודקת..

 

לק"י

 

ואז זאת תהיה החלטה כבר של הגברת- אם לחכות או לא.

הרבה חומר מחשבה

 

תודה!

ומזעזע.

נורא.

מצטערת שראיתי את זה

שכשהוא היה במחנה של בנ"ע שהיה ליד חיפה,

הוא וכמה חברים היו בורחים לשכונת דניה בחיפה,

מסתכלים על הבתים וחושבים אילו אנשים נמצאים

בפנים. עד שיצאה משם אישה על קביים... מאז

הם הפסיקו לקנא.

 

(ועוד כל מיני סיפורים דומים).

1. אם אתה רוצה להמשיך, או מתלבט, צריך לתת לה זמן לחשוב מצידה. מבחינה פרקטית, היא צריכה זמן. מעבר לכך, אם היא מתלבטת, אתה עשוי להבהיל אותה ולגרום לה להכריע לשלילה.

 

2. אם אתה רוצה לחתוך, יתכן שזה בסדר, כי זה לא משנה מה דעתה. אדרבה, עדיף שלא תפתח ציפיות. מצד שני, יתכן שהיא תיפגע מתשובה כל כך מהירה, כאילו היא כל כך גרועה שלא היית צריך אפילו לחשוב פעמיים. צריך לשקול גם את האפשרות הזאת.

 

ככה נראה לי...

 

 

הרי יצאת איתה שוב, משמע היא לא אובייקטיבית בעייתית..

היא אומרת שהיא בעניין ואז אתה חותך אותה?

לא יפה..

אם אתה מתלבט, לא בטוח בתשובה שלה אובעניין שלה- תשאל.

אם זה מנימוס- זה יותר מביך.

תהיה גבר, סליחה על הביטוי (וזה גם יכול להיות אישה- תהיי גברת)  ותחתוך/כי

אל תעמידו את השני במצב מביך שלהגיד שהוא מעוניין ואז את/ה אומר שלא..

בכל מקרה... גם לא דייט חמישי...

מה הסיפור לחכות לטלפון מחר?!?

דייט חמישי זה כבר סבבה לחלוטין....

 

לפעמים דייט חמישי זה עדיין בדיקות כאלה...

 

לפעמים דייט חמישי זה לפני אירוסין לוידעת...

 

בכ״מ אם זה עדיין בבדיקות, עדיף לשאול למחרת לעניות דעתי

לק"י

 

יש זמנים שבסוף הדייט כבר יודעים אם רוצים להמשיך או לא, ואין טעם למרוח עד יום למחרת.

זה נחמד לשאול, אבל מיד בסוף הדייט זה בעייתי בעיניי משתי סיבות:

 

א. כמעט בטוח שיש לה מה לעכל; נפשית ורגשית,. כך שהתשובה שתיתן לך לא תשקף את המציאות הטיפה יותר רחוקה.

ב. בגלל שזה פמ"פ וכבר בסוף הדייט- היא תענה תשובה כמו "היה נחמד מאוד!" עם חיוך שכמעט בטוח יהיה מאולץ.

אפילו שיכול להיות שנהנתה באמת!

 

זה פשוט לא הזמן לקבל תשובה כנה לשאלה זו.

בדיוק

ואם בעיניך נפלא ובעיניה לא? אתה חושב שיהיה נעים לה להגיד לך בפרצוף? 

זה קרה לי בעבר וממש לא רציתי לפגוע בבחור, ביקשתי ממנו כמה שעות של מחשבה.

 

 

גם אם אתה מאוד מסוקרן מה היא חושבת.

גם אם החוסר וודאות מחרפן אותך.

גם אם ברור לך שזה פשוט לא זה. 

 

אני חושבת שלכבודך ולכבודה- תן למוח וללב לעכל, לפחות כמה שעות.

 

אולי זה בגלל שהתלבטתי ...

 

הוא גם עשה את זה בצורה מצחיקה כזאת- "אמרו לי שכדאי לשאול את זה בסוף ולא לחכות למחר, אז מה את אומרת, ממשיכים?"

 

התפאדחתי אבל בכל זאת אמרתי לו שנראלי כדאי שנדבר מחר...

ויום למחרת חתכתי...

 

בקיצור, אני ממש חושבת שזה מפאדח... ולא כדאי לשאול..

יש דרך האמצע אולי, להתקשר שעה אחרי ולשאול.. בטלפון זה קצת אחרת..

 

ישאלו אותי ישר אחרי הדייט הראשון.
ופה אוסיף סיפור. היה איזה בחור שבסוף הדייט הוא שאל איך היה ומחילה מכבודו כבר שראיתי אותו ידעתי שזה לא קשור בגרוש!!!! אבל בכל זאת יצאתי איתו אז תמיד במצבים כאלה משתדלת להגיד שה׳ לא שלח לי אותו סתם ונכיר את הבנאדם, היינו באזור תחנה מרכזית בירושלים (ולא, לא בגן הוורדים!) אחרי איזה 45 דקות דיי סיימנו אבל מבחינתי היה פאדיחה לסיים ככה מהר אז אמרתי לו שאפשר לעשות עוד איזה סיבוב והלכנו כזה לכיוון קרית משה ואז מתחת לגשר המיתרים הוא שאל איך היה אז אמרתי לו, שתע אין לי מה למרוח ונראה לי שזה לא מתאים. אז הוא אמר לי, אפשר לשאול אותך שאלה?! אז אמרתי לו כן. אז הוא שאל אם ידעת שתחתכי אז למה המשכנו ועשינו עוד סיבוב?! אז כנראה שמזה שעשינו סיבוב הבחור הסיק שנחמד לי ושאני רוצה להמשיך, אז למנוע את הגמגום שהיה אח״כ זה היה נחמד שהיה מתקשר אפילו חצי שעה אח״כ אבל פנים מול פנים איתו זה לא היה נחמד. אבל בגדול נראה לי שאצא ממצב כזה בלי בעיה אבל עדין...

לק"י

 

אם כבר, אפשר בצורה יותר מעודנת- "את חושבת שיש לך איזה כיוון כבר עכשיו או שאת רוצה לחשוב על זה?"

אז כבר אמרנו את זה בפגישה וסלמאת..

 

פעם אחרת שבחור שאל אותי וממש לא רציתי להמשיך ממש הובכתי ואמרתי לו שאני חושבת שצריך לחשוב על זה לפני שעונים.. 

אבל קצת מלחיץ..
צריך לעכל. במיוחד בנות!

פעם אחת התארסתי וביטלתי חתונה..
פעם אחת יצאנו כמעט חודשיים..
ב2 המיקרים זה היה ברור כשמש לשנינו שזה ממשיך..
פעם אחת אחרי 3 דקות בדייט הבנו שזה לא קשור בעליל.. מה שמצחיק שהפגישה הייתה הרבה יותר מה"חצי" שעה של הנימוס כי הבנו שזה לא ימשיך אז דיברנו על מלא נושאים מעניינים שלא קשורים לדייטים.. אם כבר התאמצנו.. לפחות שיהיה נחמד..
אני לא יכולה להסיק מזה שזה נכון..
אני עדיין מעדיפה לחשוב על הדברים ואז לתת תשובה.. בעיקר כדי לא לפגוע בצד השני..

לדעתי כדאי לומר: היה לי ממש נחמד.. או משהו כזה.

ואז זה לא מחייב, אבל היא כבר "בנחת" להחליט מה שמתאים לה.

אם גם לה היה טוב- היא תגיד, גם לי, ואם לא, אז רק- תודה...

 

 

אז..שאלת אותה?

ולא נורא, בע"ה בקרוב.

אם אתם מתלבטים בנוגע להמשך קשר,

מה אתם אומרים למחרת בשיחה?

 

אם אומר שאני מתלבטת, זה סוף הקשר בדוק,

כי הבחור יאבד את החשק להמשיך (גם אם לפני כן ממש רצה..). לא נעים להפגש עם מישהו כשאתה יודע שהוא מתלבט לגביך.

 

אם אומר שאני מעוניינת להמשיך- זו עלולה להיות הטעיה..

 

את לא צריכה לפרט שאת מתלבטת ובכל זאת מעונינת להמשיך.

לק"י

 

אני חושבת שכדאי לנסות עוד פגישה.

זה נחשב כ"אני מתלבט" בהכרח?

כשלי עשו את זה זה ביאס אותי, ובכלל לא היה לי חשק.

הוא אמר שהוא מתלבט, ושהוא רוצה עוד קצת לחשוב על זה (אחרי פגישה שנייה)

וזה הוציא לי כל שביב חשק, ושהוא התקשר שוב והתחיל שוב להתלבט, אמרתי לו שגם לי כבר אין חשק ומוטב שנגמור עם זה.

 

לא יודעת מה זה אומר אצליך, יכולה לעודד שמכירה זוגות שאצלם זה התחיל ככה... אין לדעת!

מתחתנת איתו!

הרי ברור לשניכם שאתם בקשר על מנת לברר התאמה. זה שאת אומרת שאת מעוניינת להמשיך, זה לא שום התחייבות/הטעיה, זה בדיוק המטרה של הפגישות..

ומניסיון מר.. להגיד שאת מתלבטת אכן מוציא את כל החשק..

(בפגישה ראשונה-שניה, כן?, בקשר מתקדם יש מקום ממש לומר שיש התלבטויות ולברר דברים ביחד..)

אבל אולי כדאי שתחליטו על כמה נקודות שחשובות לכם,

 

ואת כל השאר תתנו להם לנהל-

 

ותאמרוו להם את זה, שזה בתחום שלהם, ואתם נותנים להם להחליט לבד.

 

מתוך כבוד והערכה- אבל פשוט אל תיכנסו למקומות האלו...

 

 

הכי חשוב, בשבילכם, זה מה שבראש שלכם:

 

את תשבי רגע עם עצמך, ואח"כ גם עם ארוסך היקר, ותחשבי ותפנימי היטב-היטב: כל ה"ערב" הזה, עניינו לשמוח בכך שאתם מקימים בית בישראל.

העיקר - זה שאתם מתחתנים. לא האולם, ולא "זיקוקים"...  זה קודם כל. אם לכם לא יהיה ברור לגמרי שזה העיקר, קשה להתקדם. החתונה היא באה לבטא את גודל השמחה וההודאה על כך שאתם זוכים להתחתן ולהקים בית.

 

אחרי שמבינים את זה לגמרי - תניחי רגע בצד את כל העניינים האחרים. תשמחי שאת מתחתנת איתו. מה הפרופורציה של כל מה שהיזכרת מול זה?!  כשתראי שאת מעלה חיוך מהתובנה הזו, ובהתעלמות מוחלטת מכל השאר - כאילו לא קיים - אפשר "להתקדם" קצת גם בדברים השוליים האחרים. אבל קודם כל, "להתנתק" מזה נפשית. המפגשים שלכם לא צריכים להתעסק בנושא הזה בתור דבר עיקרי. את וארוסך תדברו יותר על דברים מהותיים לכם, לעתידכם בעז"ה.

 

גם ההורים מן הסתם מבינים שאתם פה  העיקר, השמחה שלכם, ולא דברים אחרים.

 

מצד האמת - בוודאי שעל כשרות אי אפשר להתפשר. זה לא זיקוקים. אבל אפשר לחשוב על קייטרינג לאולם זול יותר (למשל, בצרעה אפשר להביא קייטרינג חיצוני, אפשר לשכור משגיח לכל הערב מ"כושרות" במחיר לא מופרז, וזה יחסית אולם זול. אתם יכולים לסייע בדבר כזה, אם תגידו, למשל, שדווקא המקום הזה או כיו"ב מאד מוצא חן בעיניכם..).

 

כמו כן, אפשר מאד להבין שהורייך מחכים לערב הזה, וצברו כסף. אבל אם לצד השני אין יכולת כלכלית כזו, אי אפשר לכוף עליהם.

 

את יכולה לדבר עם ההורים ולהגיד להם בעדינות, שאת מאד מעריכה את הרצון שלהם לחתונה מפוארת, אבל העיקר זה שאתם תשמחו, והשמחה שלכם בראש-וראשונה באה מהאוירה הטובה. וזו באמת השמחה האמיתית. ולכן כדאי לחשוב איך עושים חתונה שמחה ונאה, גם בלי פרטים צדדיים. הרי עיקר היופי תלוי בשמחה שתהיה, ושמחה תהיה מתוך אוירה טובה.

 

ואגב, כבר ראינו מקרים שדברים שצד אחד מאד רצה, ולצד השני לא היה כסף ומוטיווציה לכך, אז המעוניינים מימנו קצת יותר בשביל הפריטים שרצו (כל זמן שזה לא נוגד במהות את רצון הצד השני).

 

כמו כן, אתם לא חייבים להשתתף ב"מפגשים" כאלה. תגידו להורים מה חשוב לכם (נניח, רחבת ריקודים, תזמורת מסויימת..); ומעבר לכך - תאמרו להם שמבחינתכם השאר לא משנה. ותשאירו להם להתדיין ביניכם. למה לכם להצטער מזה? זה באמת לא נוגע לכם. אתם לא צריכים "תפאורה" ולא זיקוקים..  מן הסתם, אם יהיה אולם נאה, ומוזיקה טובה, והחברים יעשו שמח - אתם תהיו מרוצים לגמרי. אל תיכנסו לעניינים לא-לכם. כשתהיו הורים בעז"ה - תשתדלו לזכור את התובנות...

 

מזל טוב, בשמחה ובנחת.

 

 

 

כל ערב הארוס שלי שעתיים מנסה להרגיע אותי ובדר"כ בהצלחה מכל הבלאגן הזה,

גם התנתקות מכל הבעיות האלו זה רעיון טוב, אבל זה לא הטבע שלי, אני כן רוצה להיות שותפה! זה החתונה שלי!

וכשאני שותפה אני מתחרטת, 

 

וחוצמזה מה הכוונה ל"למשל, בצרעה אפשר להביא קייטרינג חיצוני, אפשר לשכור משגיח לכל הערב מ"כושרות" במחיר לא מופרז, וזה יחסית אולם זול."

  

איזה קייטרינג מומלץ? מה זה "כושרות"?

לי האולם סבבה , אבל הוא בלי מזגן למיטב זכרוני

בינתיים תירגול טוב לחיים...

 

ב. בוודאי שתהיי "שותפה". קודם כל, תחשבו ותודיעו מה חשוב לכם. דבר שני, אחרי שההורים יגמרו לסדר ביניהם מה שחשוב להם, את תחזרי לסדר את הפרטים כפי שנראה לך. גם תטילי "ווטו" על מה שלא. אם הם יסכמו על יריות שמחה באולם, את יכולה להגיד שאת לא מסכימה... וכיו"ב.  כמובן, יש אפשרות שבני הזוג אומרים להורים: אנחנו מבקשים כך וכך וכך, ולא דבר מעבר לכך (אני מניח שזה מה שהיה קורה אם רק הורי הצד השני היו בענין. כי אין להם "בקשות" מיוחדות משל עצמם בענין זה).  אבל במקרה שלא זו תמונת המצב, אלא הורייך מאד רוצים דברים שעבורך אינם חיוניים, והורי הצד השני לא רוצים/יכולים. אז זה לא בתחום שלכם. כמו שלא תתערבי לאמא שלך אם היא תזמין רק את הדודות שלה, או גם את הדודות של הסבתא של השכנה..

 

וה"התנתקות" שאמרתי, היא קודם כל התנתקות נפשית. לחזור אל עצמכם, לתפוס פרופורציות. אח"כ להחליט במה חשוב לך להיות מעורבת, ומה שלא - ומענין רק את ההורים - לא להשתתף בדיון.

 

ג. לגבי מה שהזכרתי כדוגמת צרעה. יש שם אולם ("אהל" גדול). אפשר להביא קייטרינג חיצוני לגמרי. דוגמה שנתקלתי בה - הזמינו את כל האוכל מ"מרבד הקסמים" בירושלים. בגלל מחיר, כשרות ועוד. כמראה גם איכות טובה. ויש עוד כאלה. אני לא בקיא כ"כ באולמות, זו דוגמה. אפשר להתקשר אליהם ולשאול אם יש מיזוג.. (את זה גם את יכולה לעשות..)

 

אירגון "כושרות" הוא גוף שעוסק בענייני כשרות. דומני בראשות הרב אליקים לבנון. הם מקצועיים מנוסים ואמינים. יש אפשרות להזמין אצלם משגיח לערב של החתונה, שילווה את כל התהליך של הכנת האוכל באולם (גם אם מביאים קייטרינג, צריך שימת לב באיזה כלים משתמשים וכד'). אפשר גם להתייעץ איתם על קייטרינג שרוצים להזמין, לגבי רמת כשרותו. תחפשו בגוגל ותמצאו מס' טלפון מן הסתם..

אולי פשוט תתיעצו ביניכם ותגיעו להחלטה איזה חתונה אתם רוצים. ואח"כ תנסו לשכנע את ההורים שזה החתונה שלכם וככה נוח לכם. ושצריכים להבין שיש שני צדדים בסיפור וכל אחד צריך ללכת לקראת השני...
‏(לי אישית קשה להבין למה צריך לבזבז כלכך הרבה כסף על ערב אחד. אבל זה לא משנה)
לי אין נסיון וגם אני לא יודע כמה תמצאי אנשים בפורום הזה עם נסיון. אולי כדאי שתלכי לפורום נשואים טריים...
ישועות ונקמות.

עמדתי בחופה

מימיני הרב, משמאלי אשתי, ומביטים כמה מאות אנשים.

לא זיהיתי אפילו לא רבע מהם.

 

חצי - הצד השני, המשפחה שלה וכו'

רבע - חברים של ההורים מהעבודה, בני דודים שניים של ההורים וכו'

רבע - משפחה, חברים, ....

 

ברגע שיודעים את זה,  ושמוסיפים את העובדה שהערב הזה הוא דבר שיהיה וישכח, אז מורידים את כמות הלחץ על הנושא.

 

 

השלב הבא זה ללכת לכיוון שהציע ד. לפניי.

 

 

 

________________________

בזמנו הכרנו זוג שהיו בדילמה הזו בדיוק: צד אחד ממשפחה של רבנים.

כתבתי להם לעזוב את הסיפור ושהחתונה תהיה נפרדת נגד כל מה שהם מאמינים בו.

אז הם היום מה שמוגדר לפעמים "דתיים לייט", אבל  הבעל סיפר  שחמיו ממשפחת הרבנית  למד להעריך אותו.

גם כן נקודה.

בעזהי"ת.

 

עשינו חתונה פשוטה מצד אחד, ומצד שני מושקעת. (אם את רוצה המלצות אפשר באישי)

וגם אנחנו מקפידים על כשרות מאוד, והבאנו משגיח של כושרות, עולה איזה 1000-2000 ש"ח... והוא נמצא שם כל הערב, ובודק שהכל לפי הסטנדרטים.

יש פתרונות לכל דבר! לא לדאוג

ואם יש משהו שצד אחד רוצה מאוד והשני לא, אז שמי שרוצה ישלם. אם זה זורם לכם כמובן. לא כולם מקבלים את זה טוב..

 

והמון המון מזל טוב!

בכל אופן שיהיה בהצלחה...

בס"ד

 

והאמת הוא לא שלי, שמעתי אותו פעם בשיעור של הרבנית לבנון, להינות מהדרך לא רק מהמטרה.

מהרגע שהתארסתם כל דבר שאתם עושים, חושבים, מהרהרים בו זו כבר החתונה. כל רגע אתם נמצאים בחתונה עצמה כבר.

החתונה היא לא האירוע שמתחיל ונגמר תוך 6 שעות. החתונה היא הדרך: השמחה שלכם אחד בשני, ההתרגשות שלכם, המחשבות שלכם, ההרגעה שלכם האחד את השני, חיזוק הזוגיות ביניכם>> כל זה זה כבר חתונה.

 

כשיוצאים מנקודת הנחה כזו כל הדברים נראים פתאום כשמחים יותר, פשוטים יותר, ניתנים ל"עיכול" יותר. הרי ידוע שככל שהדבר יותר גדול טוב ומרומם יש לו יותר מניעות.

תצאו מנק' הנחה של שמחה, של טוב, של עין טובה, זה תמיד מקל יותר....

 

שיהיה בהמון הצלחה שמחה ואמונה, מזל טוב איזה כיף!!!!!!!!

אבל מחתונות של קרובי משפחה וכו'.. 

אני חושב ש:

כדאי שתשבו ותחליטו מה החתונה שאתם רוצים. רמת כשרות, מפואר\צנוע וכו'. 

אחרי שהגעתם להחלטה על מה שאתם רוצים, תבדקו על מה אתם לא מוכנים לוותר וזה עקרוני לכם (לדומגא עקרוני שיהיה זיקוקים, או להפך עקרוני שיהיה פשוט, כנ"ל כשרות וכנ"ל הכל) ועל מה אפשר להתפשר.

אחרי שאתם יודעים מה אתם רוצים מצד אחד, ועל מה שווה לכם להתעקש, ומצד שני על מה אפשר וצריך "לוותר" להורים וכדי לרצות אותם הם בכל זאת ההורים שלכם. ברגע שתדעו מה אתם רוצים, מה קריטי ומה גמיש בשבילכם ותציגו את זה לשני הצדדים אני חושב שיוקל עליכם. מצד אחד ואולי לפני הכל: זה האירוע שלכם, השמחה שלכם, ואתם האחראים עליה. מצד שני וזה לא סותר, צריך לכבד את ההורים בדברים שעלולים להיות רגישים ולא שווה בשביל "קטנות" ליצור מהומה או אי נעימות, בכל זאת ההורים (ומן הסתם הם גם ממנים חלק). 

הקל?

בהצלחה ובמזל טוב

מה הכוונה "כושרות" מישהו מכיר אותם? עבד איתם?

בעזהי"ת.

 

גם בחתונה שלי וגם בחתונה של אחי ואחותי. אם את רוצה מספר של משגיח אפשר בכיף יותר מאוחר, אבקש מאמא.

דבר ראשון- מזל טוב כלה! שתזכו לבית מלא שמחה ואהבה!

אז ככה-

א. כתבת מה ההורים רוצים, לא כתבת מה אתם רוצים.
אתם כבר מעכשיו זוג, ולכל דבר ניגשים ביחד.
תשימו בצד לרגע את הרצונות של ההורים,
דברו בנחת מה הרצונות שלכם מהחתונה,מה אתם רוצים שיהיה. ומה הדברים העקרוניים לכם. ואלו דברים פחות.
ומתוך זה תבואו להורים .

ב. אני מאמינה בכנות. כל אחד מכם שימצא רגע של נחת עם ההורים. ויבוא רגוע ובלי כעס או ביקורת.
ותגידי להוריך בשיא הכנות ומהלב שאת אוהבת ומעריכה אותם ואת כל מה שעושים בשבילך עכשיו ומאז ומתמיד..תפרגני להם באמת ובכנות.
ותגידי שפשוט קשה לכם עם המצב שנוצר. שאת בטוחה שהכונות של שני הצדדים הם רק לטובה. ושבסופו של דבר את בטוחה שלא משנה איפה ואיך תהיה החתונה, אף אחד לא רוצה להגיע אליה מתוך מחלוקת ומתח וחתן וכלה עייפים ממריבות..
תגידי להם שכולם חיכו כ'כ להגיע לרגע הזה וחבל להגרר למחלוקות..
תגידי שאת מבינה אותם ואת רצונותיהם אבל תבקשי שימצאו דרך אמצע..שיעשו כל מה שביכולתם כדי שיהיה שלום ושמחה.
דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב.
כמובן כשנאמרים בעדינות וברגישות.

ג. ועוד הצעה- למה ההורים הם אלו שעושים את כל הברורים?
תעשו אתם ברורים על אולמות תנסו לברר על אולמות יפים ומכובדים ולא מדי יקרים. ותציבו בפני ההורים 4 אפשרויות וככה רוב הסיכוים ששני הצדדים יהיו מרוצים.

ולגבי תוספות הפרחים,זיקוקים וכו..
תסבירו שהתקציב של ההורים שלו הוא לא גדול. ולכן עדיף להתחיל בכל הדברים שאי אפשר בלעדיהם ואם בהמשך יתאפשר אז נדבר ונראה מה אפשר.
ככה לא יוצאים למלחמה.ונותנים תחושה שמכבדת את רצונותיהם.

ובכללי- בדר'כ לשכור אולם ולהזמין קיטרינג חיצוני זה יותר זול. ולא פחות טעים או מכובד.

ואם תרצי עוד עצות ,בשמחה גם באישי..התחתנו לא מזמן ואשמח לתרום מנסיוני.

ממליצה בחום שתלמדו יחד בתקופה הזאת, למשל 'אהבה' של הרב גינסבורג.
וכשאתם נפגשים אז אל תיגשו ישר לטכני,תתנו לעצמכם קודם זמן שכולו שלכם. זה הזמן לחלום ביחד,להתפלל ביחד...
והוא זמן כ'כ מיוחד. אל תתנו רק לאירגונים למלא את כולו.
זה נכון גם לאחרי שמתחתנים-לא לתת לענינים המעשיים להשתלט על הכל.
תעשו כל מה שצריך,אבל שהלב שלכם יהיה מונח בתכלית של הכל.
ותחזקו בזה אחד את השני.

בהצלחה!

קודם כל תודה לכולם!

 

כרגע החלום שלנו זה להתחתן בשקט,

באמת החלטנו שאנחנו מנתקים מגע במריבות ומנסים לחפש אולם טוב ברמה עם כשרות טובה.

 

ההורים מאוד מתנגדים לקייטרינג , כי האוכל קר וכו'

אם למישהו יש דוגמאות טובות אשמח.

 

גם אשמח להסבר טוב יותר על כושרות. מישהו מכיר מה הם עושים? זה מהדרין?

 

 

יש להם פלטות שעליהם האוכל יושב.
אבל אין בעיה כמובן גם באוכל של האולם.

תתקשרי לכושרות ותשאלי את כל שאלותיך

תודה

אתר כושרות: http://www.kosharot.co.il/mailus.asp

 

אפשר גם לשלוח שם פרטים ואמורים לחזור.

 

טל. 026569352

 

הזמנת פיקוח באירועים: 052-5665262

בעזהי"ת.

 

אם את מחפשת אולם בכשרות טובה, ומוצאת משגיח מטעם כושרות (הם המהדרין של המהדרין), הרווחת מכל העולמות.

גם אוכל טוב וטרי, גם פחות לוגיסטיקה מצידכם (אתם עובדים רק מול האולם. לא מול אולם+קייטרינג), וגם לא תוספת גדולה בתשלום.

האוכל לא "קר". מה פתאום?..

 

הם גם יכולים להשתמש בחלק מאמצעי החימום שיש לאולם. וגם מביאים בעצמם. כל מקום כעניינו.

 

אני הייתי בחתונה בצרעה שהזמינו אוכל מבחוץ. היה חם כרגיל לגמרי.

 

היתרון הוא, למקרה שיש אולם טוב ובמחיר טוב - אבל רוצים רמת כששרות טובה יותר. שהרי ציינת שלא מצאתם רמה כזו באולמות שתואמים למחיר שהוריו רוצים.

 

כושרות זה מהדרין לגמרי. דברי איתם, תסבירי את המצב, ויתנו לך רעיונות..

אנחנו במשפחה לא עורכים אירוע בלי להתייעץ איתם.

 

ואגב , הם לא מחפשים להשגיח, הם יכולים להפנות אותך למקומות טובים שלא צריך פיקוח שלהם, ואז הרווחת חבל"ז

 

בקיצור מומלץ בחום!

ישבתי אתמול עם הארוס שלי, והחלטנו - אנחנו מתחתנים - וההורים שיבחרו לעצמם את הדרך שהם רוצים לחיות,

אנחנו לא חיים כך!

לא מתווכחים, לא צועקים ולא מתעצבנים! זה הכי חשוב 

ושכל הכסף ישרף מבחינתנו!

 

חוצמזה - פנינו לכושרות, ממש עניינים , הפנו אותנו לכמה אולמות שלא צריך בכלל פיקוח, הסבירו גם עניינים נוספים של קייטרינגים וכשרויות ולמה לשים לב, נעשה סיבוב עם ההורים על האולמות הללו ומקסימום יבחרו אולם אחר נזמין כושרות שיפתרו את הבעיות.

 

העיקר !!!!  לשמחו!!!!  להפסיק להילחץ ולא לדאוג!!!! יש מישהו למעלה שמעביר אותנו תהליך , בואו ונעשה זאת כמו שצריך! באמת!

להיות רגועים ושלווים זו המשימה הגדולה של התקופה הזו, שגם ככה מלחיצה...

ולעבור את זה בשלום עם כל הצדדים זה תמיד מפתיע וקשה- וחשוב!! (מניסיון עצוב...)

 

אתם עכשיו בפתח של חיים חדשים, חיים עצמאיים, וזה ניסיון טוב איך לחיות את החיים לפי ההחלטות שלכם כזוג, וכשאפשר אז קצת להתגמש "תמורת שלום" עם האחרים, המשפחות החדשות-ישנות של שניכם.

 

ב"הצלחה! הכל ממנו^^^ גם החתן וגם החתונה

כאמור לעיל: העיקר מתחיל ממה שאצלכם בפנים.

 

וזה שיעור טוב לעוד דברים בחיים. הגישה החיובית מבפנים חשובה מאד. עליתם מדרגה..

 

[וכמובן, להמשיך לכבד לגמרי את ההורים. כל אחד עם העניינים שלו. זה לא סותר]

ולרוב כדאי ללכת עם השכל לדעתי.

לענ"ד רגש זה דבר שעולה ויורד לא יציב,עדיף שכל...

נכון שבאופן עקרוני צריך להיצמד לשכל יותר מאשר לרגש. אבל צריך לבדוק את כל הצדדים בכובד ראש. כמה השכל מפריע, כמה הרגש אמיתי, וכו' לכן ללכת להתייעץ, דאגה בלב איש ישחנה.

או משהו בסגנון.

אם השכל מאשר את עצמו... לחתוך, ולתת לעצמך קצת זמן לדכאון...

בייחוד שמדובר במראה..אבל אני לא יודעת על מה ההתלבטות שלך..

סתם חשבתי שזה באמת  לפעמים מבלבל הבחור שדמיינו שמתאים \יפה

בעיננו לבין זה שהבחור יכול להיות משהו שונה אבל לא רע בהכרח ..פשוט סתם דעה קדומה שלנו..

שב עם עצמך ותרשום את הצדדים....אחרי כמה זמן תסתכל על זה ותחליט....בהצלחה!!

מה הנימוקים של השכל ומה ה"נימוקים" של הרגש, כדי לענות על דבר כזה.

 

הרי זה לא "תיאורטי". 

 

יש הבדל, אם השכל אומר שלא כדאי להינשא למי שחלילה מכור לסמים קשים טרם גמילה.. והרגש אומר שאהבים אותו;

 

לבין אם ה"שכל" אומר שיש סבירות שאולי בסוף יתברר שדווקא פלוני לא היה מתאים, והרגש אומר שמרגישים מצוין אחד עם השני..

 

או, למשל, שה"שכל" אומר שמה פתאום להתחתן עם מישהו מרוקאי/אשכנזי/תימני וכו', ו"הרגש" אומר שהכל מאה אחוז...

ספרי המוסר הישנים והטובים יועילו  לזה מאוד מנסיון אישי!

שיעזור לך לשאול את עצמך שאלות שלא חשבת עליהן עדיין...

בהצלחה

תדמיין מצב שאתה חותך את הקשר

אתה מרגיש שמח? מרוצה? אז תחתוך ואם אתה מרגיש עצבות או פספוס אז לא נראה לי שתחתוך..

ככה אתה תוכל לדעת מה את באמת רוצה.. אח"כ תחשוב על שאר הדברים.. בהצלחה!!

"אי אפשר לאדם לחיות

לא בשכל לבדו

ןלא ברגש לבדו

תמיד צריך שהשכל והרגש יהיו ממוזגים בחוברת"

(אורות הקודש)

 

סתירה כזו מהותית זה מוזר..

 

הקשבת לעצמך טוב טוב?

 

כי שכל ישר לוקח בחשבון גם את הרגש.

ורגש מכוון לא מתפתח אם השכל מונע ממנו..

 

מה שכן, לשכל אנו יותר מודעים מאשר לרגש,, הרגש ערטילאי יותר..

 

אז אם אתה לא מצליח להקשיב לעצמך לגמריי..

 

אז רק שכל...

 

ב"הצלחה!!!

 

 

..

רק אז הם התוודעו אחד לשני?

לא השכן ירד למטה אלא החבר של השכן שלה ירד ודפק בדלת וכך הם הכירו

הבנת?

חברה שלי היתה בהפרשת חלה הזאת..

משהו מעבר למשפט האחרון שלה?

הנה משהו שכתב הרב נבון על סגולות, זה נראה לי המסר מכל הסיפור:

 

"1. סגולה לפרנסה: ללמוד מקצוע (בראשית ג', יט; קידושין כט ע"א). 

2. סגולה לרפואה: ללכת לרופא (בבא קמא מו ע"ב; ברכות ס ע"א). 

3. סגולה לאריכות ימים: לנהל אורח חיים בריא (רמב"ם, הלכות דעות ד', כ). 

4. סגולה לחתונה: לחפש בת זוג. (קידושין ב ע"ב). 

5. סגולות לשלום בית: אהבה, סבלנות וויתור (סנהדרין ז ע"א; בבא מציעא נט ע"א; ויקרא רבה ט', ט). 

6. סגולה לפרי בטן: להתפלל לה'. (שמואל א א'). 

7. סגולה ליראת שמים: ללמוד תורה. (אבות פ"ב מ"ה). 

8. סגולה להתעלות רוחנית: לעמול בתורה ובמצוות. (מגילה ו ע"ב). 

9. סגולה לתפילה בכוונה: לעמוד לתפילה בכובד ראש. (ברכות פ"ה מ"א). 

10. סגולה לאמונה טהורה: לא להאמין בסגולות, אלא בה'. (דברים י"ח, יג). "

 

מסכים?

לשים בולדוג שמן בכניסה

 "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" 

התכוונתי לקבצנים גויים. יהודים אני מארח ביד רחבה...

כאשר הם מכחישים בתוקף שהם הל"חים, סימן שהמצב ממש חמור...

כמה נכון...

אני:אבא,הלכתי לחבר!

אבא:למי?

אני: לX

אבא:עם מי אתה חוזר משם..?

אני:???

אבא:יש לו אחות?

אני:כן..אבל זה לא רלוונטי בכלל בכלל..

ואהו... 

בסך הכל זה נורמלי שהורים רוצים לראות את הילד/ה שלהם נשוי ומאושר!!לפעמים הם לוחצים קצת אבל הכל מאהבה!

אבל יש פעמים שזה גובל בפאדיחות וד"ל

בס"ד

עד שהם הבינו שאני (הגדול שבאחים) רציני בקטע של להתחיל לחפש ושאני רציני בדיבור על זה, אז הם נהיו אנטי הל"חים (אררר )

שבת אחת הם לא מפסיקים לדוש בענין של הם רוצים נכדים/אין מקום בבית לאגור יותר נדוניה/מתי העלם יבוא כבר...

ושבת אח״כ הם חופרים על כמה התואר חשוב וקודם להכל (הכוונה- ראשון, שני, דוקטורט *ו-א-ז* חתונה!), כמה אני צעירה, כמה הכל בסדר ככה וזהו...


(שיערב להם איתי הכל בסדר)

קודם כל קריירה והתבססות אקדמית-
אח״כ חתונה.

באמת אומרים את זה?

(אם את עדיין בתואר ראשון כמשתמע מהודעתך הקודמת, זה אומר להמתין עוד כשש שנים לפחות)

אל כשהם כן מעלים את הנושא, זה בקטע של לפחות עד לסיום התואר + (לפחות שנתיים)

וכשהבחור (אני) הוא ההפך מבל"ח-זה מתכון לפיצוצים חוזרים ונשנים..

 

טרי מהיום: אני "סיימתי חודש ראשון בעבודה,עוד כמה ימים משכורת ראשונה.."

 

               אבא:"או ,מצויין,עכשיו אתה יכול לפרנס משפחה-קדימה לעבודה"

 

               אני: " *************************** " 

הם מציעים לך כל הילדים של השכנים/חברים... כאילו מתישהו ביקשת עזרה בזה?

אבל לזכותם הם דואגים לך.

לק"י

 

הלחץ ירד אחרי שאחד האחים התחתן, וכשהתחלתי בכלל במסע- זה נראה לי רק הוריד את זה.

 

בכל מקרה, אני הפסקתי להתעצבן מהדיבורים בנושא- אז לפחות אני רגועה בדר"כ.

הורים שלחוצים מהילדים הבלחי"ם שלהם... כאילו, יש לי אחיות באולפנה שלא מספיקות לדבר על זה.

יש תופעה מוכרת נוספת אצלנו

סל"ח! - סבתא לחוצת חתונה.



זה מתיש..

זה הרבה יותר מתיש מהל"ח

עם בעיה קלה בזיכרון? היא יכולה לשאול אותי חמש פעמים בשיחה על זה!

כשהייתי באמצע הבגרויות בשמינית, אמא אמרה שכשאסיים עם הבגרויות, נחפש לי מישהו..
כל בחור שפוגשים בעיר/ אוטובוס ונראה דוס מחמד-הם מתחקרים בעדינות ובודקים וכמובן מעדכנים שהם פגשו מישהו אבל לא התאים לי.

אמא מנסה לשלוח אותי לרב מקובל..

סבתא שלי הגדילה לעשות ופנתה לרב היישוב שיסייע.

מה תגידי על זה:

 

"מעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה, וקפצה ונשבעה כל מי שיבא [להתחתן איתי] איני מחזירתו" (בבא קמא דף פ עמוד א).

 

ומה קורה כשמקבלים החלטות מתוך לחץ? - "וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין"...

 

אז אנא מכם, לוחצים יקרים...

אבל "תודה", "סליחה", "בבקשה" והערכה בסיסית- ברור שצריכות להופיע, 

כמו בכל מערכת יחסים עם בנ"א, בלי קשר לדייטים.

 

זו דרך ארץ אנושית ובסיסית.

האם למשל, תחמיאי לו על המאמצים שלו להגיע, תגידי לו מילה טובה על הודעה שהוא שלח וכו' - או שפשוט תראי את זה כדברים מובנים מאליהם, ולא תחמיאי לו על כך.

כי אני בן אדם מאוד כנה לטוב ולמוטב..

מניסיוני...

לפחות בהתחלה לא להגיד כל מה שחושבים זה מפחיד אתכם גם אם לא תודו בזה.. וגם אם זה מחמאות..

לכל היותר אתם רואים בחורה לחוצה לפניך.. גם אם היא פשוט אומרת מה שהיא חושבת וזה לא נובע מבלחיות רצח.. 

 

אם היא מחמיאה לך מן הסתם היא לא אומרת את זה סתם ככה....

דעתי לגבי מחמאות חשוב מאוד אבל בשלב יותר מתקדם...

מן מחווה אנושית שכזו,

 

גם אם הקשר לא נראלי- אבל הוא השקיע במשהו- אז להודות נראלי עניין פשוט...

 

* כמובן שמדובר במחמאות- של, הביא משהו/ זכר משהו שחשוב לי וכו'.

 

מחמאות מסוג אחר- כמובן שלא לתחילת קשר..

 

 

רוב הבנות מקבלות מחוות של הבנים כ'מובן מאליו'...

אני, כמו הלליש, גם לא חוסכת במילים טובות כאשר עושים לי טובה.

מבחינתי אף אחד לא חייב לי כלום. באופן כללי בחיים. גישה קיצונית.

לכן אני מופתעת כל פעם מחדש כאשר הבחור *כן* משקיע ומביא משהו או *כן* מגיע לאזור שלי..

 

אני מודה שממש לאחרונה העמדה שלי טיפה השתנתה, בעקבות שיחה עם שדכן יר"ש שאמר לי

שבהחלט ראוי שהבחור יבוא לקראת הבחורה בפגישה הראשונה לפחות אם לא גם בשניה.

ושזה ברור שהוא אמור להתקשר אליה יום למחרת ולא היא אליו.

וברור שראוי שביום חם הבחור ידאג למשו לשתות.

אח"כ, לאחר שתי הפגישות הראשונות, ראוי שגם הבחורה תבוא לקראתו ותתחשב.

(ותאמין לי שזה לא ממש פשוט להיות בעמדה של מקבל. בעע)

את זה אמר לי גבר. 

 

אני עדיין מודה ממש לבחורים כשהם מראים התחשבות, כי שוב, מבחינתי אף אחד בעולם לא חייב לי כלום,

אבל טיפה יותר ביקורתית כאשר הדברים לא מתנהלים כך- כיוון שדרך העולם שכך יהיו הדברים.

יש חובה לומר לו תודה.

 

כמו שאשה תבשל לבעלה והוא לא יאמר תודה כי זו חובתה.. (פמניסטיות לא עם המקל!!)

כן כשהקשר מצליח טיפה להתקדם.

 

לפעמים זה אפילו מלחיץ כשמחמיאים לך יותר מדי

על הפגישה הראשונה

זה יכול להתקבל כמחמאה מאולצת,

לא אמינה במיוחד

כן חשוב להחמיא אבל יותר בשלבים מתקדמים

הכל צריך להיות מרצון של שני הצדדים, אין חובה. לפחות בעיניי.

אני לא רוצה שמישהו יעשה משהו בשבילי כי הוא "חייב"

בעזהי"ת.

 

אבל לא הייתי קוראת לזה "להחמיא", אלא יותר שיקוף רגשות.

לדוגמא: הוא ליווה אותי לתחנה וחיכה איתי לאוטובוס, וזה היה לי ממש נעים והרגשתי שהוא דואג לי ושאני חשובה לו, אז שלחתי לו הודעה "איזה כיף שחיכית איתי". קוראים לזה מחמאה? לא בדיוק. אבל אין ספק שזה עושה טוב על הלב של המקבל.

מעבר לזה, יש דברים בסיסיים שעליהם לא הייתי משתחווה אפיים, כדוגמת זה שהוא בא אליי בפגישה הראשונה, שהוא עושה את הטלפונים הראשונים. אלה דברים טריוויאלים.

זה כמו שאני אגיד לו תודה שהוא בא בכלל לפגישה. תודה באמת!

 

מבין?

אבל לעשות מזה ׳טררם׳ וכל מה שהולך היום, זה איכס אחד גדול מבחינתי...

זה לא "חוקות הגויים" אבל יש הרבה רבנים שנגד זה..

אם תשאל אישה טיפוסית- היא מאוד בעד

הצעת נישואין, זה כאשר בחור שואל בחורה אם היא רוצה להתחתן איתו, לא? (או להיפך...)

איך אמורים להתחתן בלי להציע זאת קודם, באיזשהיא דרך? שמא הכוונה היא שזה יהיה דרך מישהו אחר?

בטח הוא צריך להציע (אם הוא רוצה..), אחרת איך היא תדע...

 

מן-הסתם, הוא התכוין לשאול על איזשהו "טקס-טררם"....

העניין שבו הגבר הוא המבקש והאשה נותנת את הסכמתה (לעומת "החלטה משותפת")

מזכיר לי מאד את "אין אשה מתקדשת אלא לרצונה"

 

ז"א-הבחור מבקש את הסכמת הבחורה להתחתן..

זאת מתישהוא בקול, לא?

תלוי איך עושים את זה..

אפשר לומר את זה באופן נחמד ומקורי, אבל לעשות מזה טקס שלם , זה קצת דומה לחוקתיהם.

 

 

אין עם זה חוקותיהם..

 

אני לפחות, לא מכירה שום מקור חיצוני

 

שמחייבם לעשות כך...

 

ואין שום מקור יהודי שאוסר זאת.

 

מי שאוהב טקסיות- שיהנה. (יש לי תיאוריה שלמה למה זה לא נכון ומהיכן זה נובע, אבל ניחא)

 

מי שלא אוהב- ואוהב שזה נעשה בשקט- שיציעו נישואי בשקט.

 

לא רואה למה זה קשור לחוקות הגויים...

לא מצינו כמוה בחז"ל וודאי שלא בתנ"ך, אלא כאשר מדובר במלכים גויים (אחשורוש, לדוגמא)

 

תחי הפרוטה!

ואחשוורוש, כידוע, לא נזקק ל"טבעת" בשביל קידושין.

איך אפשר להתחתן בלי הסכמה של הזוג? 

לדעתי אין בעיה בזה..

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=88294

 

 

רומנטי"?...

 

אולי זה רק מראה כמה "מחליטים על יפֶה" לפי סרטים?..

 

ואם הוא מציע בהר הבית, אז הוא צריך לגמרי להשתטח על הריצפה (עד שתגיע המשטרה)?...

להציע בהר הבית אסור לנידות לעלות

בעזהי"ת.

 

ולא נראלי גם שזה רומנטי

אנחנו החלטנו על הדשא בגן הלאומי עם פסטה בקופסאות..

בעזהי"ת.

 

הוא חייב לי טבעת יהלום החצוף

הוא היהלום, וטבעת מן הסתם יש כבר?

בעזהי"ת.

 

יהלום אפשר למכור, אותו לא

וכן טבעת יש לי, אבל אני רוצהטבעת יהלום מקשה אחת! מחכה ליום נישואים

כלומר, זה חייב להיות בצחוק

כי אם לא- זה יכול קצת לעורר גיחוך, לא?

 

 

לא נראה לי שיש בעיה, הלכתית? עוד יותר לא נראה לי...

תרבותית? יש דעות לכאן ולכאן. הזכירו כאן כבר- שאל את הרב...

צריך שתהיה לפעולה איזשהו קשר לעבודה זרה.

למחוא כפיים מותר, כמו הגויים.

להצדיע מותר, כמו הגויים.

לאכול במזלג מותר, כמו הגויים...

 

יפה ורומנטי זה כבר שיקול אחר, טעם אחר...

אם זה יהיה כך- המצב שלנו יהיה... אהמ...גם בגדים לא נוכל ללבוש...

לא משנה מאיפה זה התחיל, זו לא הסיבה שעושים את זה.

ברור שכמו כל דבר כמעט יש על זה מחלוקות אז זה פשוט תלוי את מי אתה שואל.

 

אני אישית כשקלטתי שזה מה שהולך לקרות אמרתי רגע לפני "חסר לך שאתה כורע ברך!"

אבל שמעתי שיש שאוהבות את זה...

משום "לא תהיה יותר מדי קיטשי" שם,שם

כן, זה בהחלט "קיטצ'י".