פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1337)

 

הייתי יוצאת עם חייל! (גם אם לא משתחרר בקרוב...)

אני חושבת שיש בזה ערך עליון וחשוב, לשרת את מדינת ישראל!!

 

מבחינתי זו נק' זכות!

 

ב"הצלחה ממש 

אולי דרך אבל לא אותה..

(סתם הפריע לי קצת בעין..)

זה לא משהו "באויר"..

 

הכוונה את עם ישראל ששולט בארצו.

 

להגן על עם ישראל בארצו.

התכוונת אולי ל"מדינת ישראל" אבל היום מדינתנו היא "מדינת ישראל".

הכוונה פה היא המדינה גרידא כפי שהיא כיום,

וכמו שכתבתי היא לא מדינה של עמ"י..

בארץ ישראל. לא הכול מושלם, זה עדיין לא מבטל

באמת!

צריך לעודד בחורים טובים ללכת על זה... אחרת מה יהיה? הם יוותרו על זה כשיבינו שבגיל 50 הם יהיו כמו טל רוסו?

 

וחוצמזה זה אחלה משכורת, בעיקר קצינים, קרבי בקבע+ תואר ראשון.

 

בנוגע לחיילים, פחות קריטי, מקס' שיתחילו לצאת אחרי 3 שנים...

להתחתן עם אנשים כצ'ופר נשמע לי טיפשי. שיעשו

את השיקול שלהם והבנות יעשו את השיקולים שלהן.

הערכה לא צריכה להגיע עד כדי כך. זה כבר מוגזם.

 

ואם כבר מזכירים אנשי קבע, רוב הקצינים במטה

הכללי הם לא טל רוסו. זה לא שייך להזכיר שמות.

 

קצת פחות ברצינות.

 

 

באמת,

 

לא יזיק

כולם אופציה?

ברור שכן....

 

 

[חייל? לא רואה סיבה ממי שזה מתאים לה להימנע]

 

אא"כ הוא חוזר כל יום הביתה.

מה צריך שיסתובב לך כל היום בין הרגליים

 

 

באמת!

כן גם כאלה שלא בבית,

 

או כל מקצוע תובעני אחר שבו לא בבית רוב הזמן

 

תטפלי בהם לבד? ומה עם לימודים ועבודה מצידך?

אשמח לשמוע.

 

מכיוון שזה כולל פירוט על חיי האישיים אוכל לדבר איתך בשיחה אישית ולהסביר לך איך זה לא סותר...

 בטח שהייתי יוצאת.

 

ואם הוא חוזר הביתה כל יום אז אין הבדל. זה כמו עבודה.

(ממורמרת כרגע, כי כבר יממה לא ראיתי/ דיברתי עם בעלי. והוא אמור לחזור יומיות)

חייל בצבא שייך לצבא. א"א לדעת מרגע לרגע איפה הוא יהיה ומתי. פתאום מקפיצים אותו. פתאום אומרים לו שאולי מחר יהיה בחיפה. משנים את זה לאשדוד. מבטלים. מחדשים בשעות לילה. בקיצור- אין לו עצמאות, ולא כ"כ אכפת למערכת הנוראית של הצבא מהחייל הקטן הזה והתוכניות שלו. וחצי מהזמן הוא לא זמין בטלפון, כי הוא במקומות שא"א.

זה אמנם פחות נורא מקורס קצינים (הכל פחות נורא מקורס קצינים!), אבל ממש לא כמו עבודה רגילה...

 

ולשאלה הראשונית- אם הייתי יודעת מלכתחילה כמה קשה זה יהיה לצאת עם מישהו בצבא (במיוחד התקופה של הקורס קצינים), אם הייתי מבינה את ההשלכות- נראה לי שמראש לא הייתי עומדת בזה. למזלי, לא ידעתי ותמיד אמרתי בטח להצעות של בחורים בצבא....

שהתחתן בצבא 4 חודשים לפני השחרור, והוא אמר לי שזה היה אחד הדברים הקשים בחיים שלו..

לא יודע, נראה לי מאוד שטחי..

 

בס"ד

 

בשרשור שכבר נפתח בנושא

כלומר- רוצה לוודא שזאת לא עוד הצעה מונפצת!!

 

היא ממש לא מעוניינת להיפגש עם כל עם ישראל במסגרת דייטים..

 

 

 

 

תודה לכולם על העזרה...

 

 

רק אם מותר שלאול- מה זאת ההגדרה הצעה מונפצת?

לק"י

 

<צ>

ובשביל לחסוך את אותם מקרים-תמונה בהחלט יכולה לסייע! 

 

כשאני רואה תמונה של בחור שנראה "ערס",

בזמן שאני מחפשת בחור תורני-

אני מבינה שזאת הצעה מונפצת!

 

כשאני מחפשת בחור "זורם",קליל, מחובר לארץ, לטבע,

ובתמונה אני רואה בחור "אלגנטי", "עירוניסטי", בלבוש מחוייט ורשמי, עם עניבה וכו'

וזה מסתדר נפלא יחד עם התיאור של האופי אחרי שביררתי-

אני מבינה שזאת הצעה מונפצת! 

 

אולי מבחינתך זו שפיטה חיצונית מדיי,

אבל אני מאמינה שהחוץ מעיד על הפְנים, על דרך חיים, על השקפה, על סגנון.

וכן, זה קשור גם למציאת חן.. 

 

 

 

 

בס"ד

 

למרות שזה גם לא תמיד כך... אבל בסדר

ותוכלו לראות את הפייס שלו בפייס..

 

 

|מקיא|

לכמה האדם הוא תורני או לא. אם הוא עשה לייק על שחקן הוליוודי, זה אומר שהוא טוחן סרטים כל היום? הוא חייב לעשות לייק לרב קוק כדי שייחשב דוס?

אמנם אם לאדם אין פייסבוק, אני מסכים שהוא (בפוטנציאל, כן?) יהיה תורני יותר.

לק"י

 

תנסה לחשוב על דברים שחשוב לך לדעת, על סיטואציות שקרו לך (תספר ותשאל מה דעתה).

ובכלל לנסות לפתח כל דבר שנאמר- לשאול, להתעניין.

(בכ"ז, מנעלת...)

 

(ומוסיפה שאם אתה מרגיש חסום משום מה,

אתה יכול להכין משחקון בסגנון שליפות של פתקים עם קטגוריות שהצד השני צריך לענות עליהם כדוג':

>אדם מוערך

>מה הדבר הראשון שראיתי הבוקר

>שיחה טלפון פדחנית/הזויה

>טיול אחרון

>מה עשית ביום הולדת האחרון

וכן על זו הדרך)

 

הצלחה רבה!

מדברים על זה לפני..]

אם מצידך לא מתחשק לך, אז לא.

אם אתה חושש מהתגובה שלה, אפשר לומר באלגנטיות מה שהכנת משחקון ואם מתחשק לה..

(דרך לבדוק אם היא זורמת..)

 

תראה, זה לא כזה הזוי, סך הכל- דרך שונה להכיר ולשבור את הקרח.

פעם הבא יהיה טוב בעז"ה

ב"ה שזה קרה עכשיו ולא יותר מאוחר.

אני שמחה לשמוע שאת בסדר עם זה ושלא את היית צריכה להגיד את הלא הידוע לשמצה .

 

בע"ה האדון עוד יגיע...

(אולי נתקע לו הוויז אז זה לוקח קצת זמן  )

 

והרסת אותי עם הפחמן והחמצן... נראה לי הייתי  נקרעת מצחוק...

ב"ה הסתיים ללא נפגעים וללא נזק..

 

ב"ה שהבא בתור יהיה בעלך!

התקדמות,קרעת אותי עם התיאורים שלך

הזכרת לי עכשיו סיפור דומה שקרה לי...

לפחות אצלי,הוא הסתפק בלהיפרד ממני בשיחת טלפון

סיימנו לדבר,ניתקתי את השיחה

היה איזה רגע אחד של הלם

כמה שניות של שתיקה

ואז התחלתי לקפוץ משמחה בכל הבית (אל דאגה,לא היו עוד בני אנוש בסביבה..)

פתאום קלטתי כמה שלא התאמנו אחד לשני

 

שיהיה בהצלחה בהמשך החיפושים...

 

 

 

לפחות זה מסמל שאולי אתם באמת לא מתאימים...

בהצלחה לך ולכולם!!!!שהשנה הזאת כל חברי הפורום יהיו נשואים!!!!

 

 

סתם... בעז"ה

 

אה...לא התכוונת לזה...

 

לא כדאי להימנע מלפרט שיחות בפורום? (עם מילים מסוימות כמו פחמן וחמצן שהוא בטוח יזהה וייעלב..)

אבל סבבה.

אבל אני מניחה שלא פשוט לעשות את הצעד הזה, פשוט תראה אם היית רוצה אותה לידך כל החיים ובתור אימא לילדים שלך.

אבל אין ערובה להצלחה.. בגלל זה יש גירושים/ זוגות שרבים. אתה תעשה את ההשתדלות שלך להיות הבנאדם הכי טוב שאפשר.

ואז הכל יהיה ב"ה בסדר.

לא יודעים. מהמרים. וגם שלא ישלו אותכם שלהיות מאורסים זה כיף. זה סיוט!

אבל אח"כ זה שווה את זה. זה כ"כ כיף- שלא הבנתי ולא האמנתי עד כמה.

 

אני לא יודעת אם זה עצה טובה לבנים, כי נראה לי שבנים מחליטים שונה מבנות, אבל שאלת, אז...

כמישהי שהתלבטה המון, המון, זה באמת לא פשוט. ועד הרגע האחרון יש ספקות. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת זה להחליט רציונלית אם זה מתאים לך להיות איתה שארית חייך (לי זה היה ברור) ולהחליט רגשית אם בא לך להיות איתה יותר (ולאו דווקא לכל החיים. כאן קצת עזר לי הצבא- כשהוא סגר שבת כ"כ התגעגעתי שהחלטתי שאני רוצה להתחתן איתו רק כדי שאני אוכל לראות אותו (כמעט) כל לילה). כי להחליט שזה הוא זה האחד והיחיד- זה ממש מלחיץ. ולהחליט להתחתן באופן כללי זה צעד ענקי ורציני (אני כל הזמן אמרתי לו שזה לא שאני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן איתו, זה ברור לי, הבעיה שמפחיד אותי להתחתן באופן כללי. אבל בסוף סתם חששתי אדיר להיות נשואים). 

 

גם אני נורא התלבטתי ושאלתי המון אנשים, ואין כ"כ תשובה. אבל אני די טובה בהימורים, אז הלכתי על זה... ;)

וגם התקופה של האירוסין זה תקופת מבחן הכי גדולה שיכולה. אם תוכלו להרים חתונה שזה דבר כ"כ רגשי ומסובך ודורש התחשבות בכל העולם וכל המשפחה ולהשאר אוהבים ומעריכים אחד את השני- נראה לי שכל דבר אחר קטן עליכם.

 

ועוד קצת עצות שלא נראה לי מבטיחות שתרצו להתחתן, אבל נראה לי כן הכרחי- טוב לכם ביחד? אתם מעריכים אחד את השני? משלימים אחד את השני בדברים שחסרים? (ברור שלא בהכל. אף אחד לא כזה מושלם). יש לכם תקשורת טובה? כשמתקשרים תענו אחד לשני גם אם אתם במצב רוח שלאף אחד אחר לא הייתם עונים? אתם מתגעגעים אחד לשני?

 

מקווה שעזרתי במשהו!

פעם מישהי אמרה לנו בשיעור: לא "יודעים שזה זה" בוחרים שזה זה-

ולדעתי זה מאוד חשוב.

שלחו לי: בשעה 14:00 בדיוק כל אחד ממקומו. נאמר יחד את התיקון הכללי לרפואת
חברנו היקר הראל דוד בן יפעת (טל). שהקב"ה יתן לו ישועה גדולה ושלא תהיה שום
פגיעה מוחית! נא להפיץ. ולהרבות בתפילות

המצב של הראל דוד בן יפעת הי"ו: עדין בטיפול נמרץ, יצא מסכנת חיים ב"ה. מורדם ומונשם מחכים שיתעורר לראות שלא נפגע. בסיטי ראש יצא תקין אבל סיטי לא מראה בד"כ פגיעות קלות ודקויות. אנא הרבו בתפילות לרפואתו.

בס"ד

 

ומי יודע?

אולי מתוך כך תמצאי את בעלך? (מבחינת המחפש לחברו נענע בתחילה)

ללשדך דווקא לקרובים שאני מכירה אלא שמי שרוצה יתקשר ויספר לי על עצמו\עצמה או במייל -שדכנית ממש

ויש פה אפילו אירגון כזה שיש בו כמה וכמה רווקים ורווקות - שדכנים

צריך להתייעץ עם רב

סתם אולי התכוונ/ה שלא צנוע לראיין בחורים רווקים כשהיא גם רווקה.. 

כנשואה זה יותר "לא צנוע"

 

 

זה מצחיק איך הפכנו את רעיון הצניעות..

ואין לי כוח לחפור על זה..

כמובן על פי כל גדרי הצניעות וההלכה, והוא הדין לרווקים

אני מכירה מישהי שהייתה שדכנית כרווקה וככה היא מצאה את בעלה!

מה זה משנה מי השליח שלך לחבר אותך עם בן זוגך?

צריך סייעתא דשמייא וטביעת עין.

הנשים של היום |נאנח|

 

לא מאמינה

זה רציני?

מאיפה הבאת את זה?

בשביל ששני הנכדים שלו יתחתנו באותו יום של החתונה שלו?

 

 

 

פריק 

חקלאי עיראקי בן 92 מהכפר גובאן שמצפון לבגדד, התחתן בסוף השבוע באירוע מרגש ומיוחד עם אישה, הצעירה ממנו ב-70 שנים. למרבה ההפתעה, לא היה זה הדבר המרגש היחיד באותו מעמד עבור החקלאי הקשיש: חתונתנו של מוסאלי מוחמד אל-מוג'מאייה הייתה רק אחת מבין שלוש חתונות באירוע. שכן, לצד התקיימו עוד שתי חתונות – של שני נכדיו הנערים.

"אני כל כך שמח להתחתן באותו היום יחד עם הנכדים שלי", אמר החתן טרי, שלא ניסה להסתיר את השמחה הגדולה בה היה שרוי לאחר החתונה. לדבריו, "אני מרגיש כמו בחור בן 20".

 

החתן המאושר, מוסאלי מוחמד אל-מוג'מאייה, נשא לאישה ביום חמישי בערב באירוע גדול את מונה מוחליף אל-ג'ובורי, בת 22, ולצדו שניים מנכדיו, בני 16 ו-17, שגם הם התחתנו עם בחירת לבם. האירוע היה מרגש וטעון במיוחד גם משום שהוא נערך שלוש שנים בלבד לאחר מותה של אשתו הראשונה של אל-מוג'מאייה שהלכה לעולמה בגיל 58

 

אל-מוג'מאיייה אמר שהחתונה של שני הנכדים שלו, בני 16 ו-17, נדחתה שוב ושוב, בשל ההכנות הרבות לחתונתו שלו. כל זאת, כדי שהשמחה המשולשת, שכל כך חלם עליה, תוכל לצאת אל הפועל. האירוע המשמח של הבנים לשושלת אל-מוג'מאייה, בה נכחו כל מנהיגי הדת המקומיים, נמשכה ארבע שעות תמימות, וכללה הופעות, מוזיקה וריקודים, כמו גם יריות באוויר

נחמד לדעת.

תחזיק מעמד.

דבר טבעי שלא היה לך כח לגשת למבחנים - זה מראה שאתה בן אדם (זה התואר הראשון. חשוב).

 

אחרי הגל הראשון - והתגובה הטבעית, צריך לשקם את העניינים ואז אתה תצא מחוזק יותר מאשר היית מקודם.

 

 

אם היית מתחתן לא עם מי שמתאימה - היה גרוע יותר.

 

"הכנות", זה ענין טכני.

 

 

אתה לא חסר-כל, גם לא לא-יוצלח.

 

עם כל הכאב, אלו דברים שקורים.

 

תנסה אולי ללכת שלב-שלב:

 

קודם כל, "לעכל" את הביטול. לראות מה היה לא מתאים בשידוך הזה, איזה תובנות (בונות, לא הרסניות וייאושיות) לוקחים להמשך.

 

אח"כ - תחזיר את עצמך ללימודים. תראה מה ניתן להשלים השנה, מה צריך לדחות. לא קורה שום דבר אם דברים נדחים קצת. אתה בדרך למקצוע שרצית, ויהיה לך אותו. 

 

יעבור קצת זמן - תראה שאתה מוכן, תכיר מישהי מתאימה.

 

כשתגיע בסופו של דבר להינשא למי שאכן מתאימה, והלימודים יושלמו - אתה תראה שזה לטובה.

 

אין שום סיבה ל"תדמית עצמית שלילית". אתה לומד ולא נכשלת. הפסקת קצת, כדרכו של אדם שעובר משהו. ואם חלילה היתה תאונה, אז גם מפסיקים קצת וחוזרים. זה לא "שלילי" שלך.

 

וגם ה"ביטול" לא מראה כלום רע עליך. הרי רבים "חותכים" בשלב שמכירים. יש כאלה שרואים שלא מתאים קצת אח"כ, או סתם חוטפים "רגליים קרות". זה לא משהו לא בסדר אצלך, כמו שהחלטה בשלב הפגישות שלא-מתאים זה לא משהו לא בסדר אצל אחד הצדדים בדווקא. זה סובייקטיבי, עדיין אין בנין-בית מחייב.

 

ההרגשה מובנת - אבל אין לה צידוק אמיתי.

 

אלא מה? קשה... זה נכון. אנחנו איתך, מעומק הלב.  אתה תצא מזה, תן לעצמך להתאושש, תחליט חזק שאתה הולך-קדימה. כשתמצא את המתאימה - ואתה תמצא בעז"ה - תבין "על מה עשה ה' ככה"...

 

הצלחה רבה, תתחזק. תתאושש. תצליח. תשמח.

גם אני ביטלתי חתונה לפני 4 שנים..
החיפושים היו מתישים עד בלתי הגיוניים..
אבל ד' הוא מתכנן הכל בצורה מדוייקת שפשוט קשה לקלוט זאת בשכל אנושי והרבה דברים בדיעבד אתה רואה כמה הם היו טובים עבורך..

ואז גיליתי אחרי 4 שנים שישועת ד' היא כהרף עין.. גם אם אין לי וודאות מה באמת יהיה בסוף..
הייתי מאריכה עוד אבל אני מהפלאפון..

אשמח להוסיף במסר אישי מאוחר יותר!
תהיה חזק!
מותר לבכות והכי שווה לעשות את זה כשאוכלים גלידה קרה

|שולחת כוח|

באמת נשמע מצב לא קל

השילוב הזה של כל האכזבות ביחד

גם אכזבה שלך מעצמך

גם אכזבה מול הסביבה שתמיד מצפה להישגים

תמיד תובעת שנתקדם ונצליח

 

זה הזכיר לי משהו דומה שקרה לי פעם

תכננתי לגמרי מה אני הולכת לעשות בשנה מסוימת

כל התוכניות התנפצו לי מול העיניים

 ,קיצוצים בעבודה שגרמו להם לפטר אותי

מקצוע  שחלמתי ללמוד  ולא בדיוק קיבלו אותי אליו

ועוד המון דברים שאני מעדיפה שלא לפרט..

הרגשתי כשלון מוחלט,הרגשתי פשוט אפס

איזה אפס? פחות מזה!

עד שקלטתי שהערך העצמי שלי לא תלוי בהשגים,הצלחות וכו

הערך העצמי מגיע מהנשמה האלוקית

היא נשארת טהורה תמיד

ומאז שקלטתי את זה משהו התחיל להשתנות

ובסוף השנה (בעצם כבר באמצע...)

גיליתי שזו שנה כל כך מדהימה

ממש לא כמו שתכננתי-הרבה יותר טובה!

בדיוק כמו שה רצה

 

אז קודם כל ממליצה,לנשום נשימה עמוקה ולהרגיש את הערך העצמי

שזורח מהנשמה

עוד לפני שזזת בכלל,עוד לפני שעשית את הצעד הראשון

אחר כך ממילא מקבלים משמים כוח להתקדם,לטפס ולעלות

שיהיה מלא בהצלחה!

 

נ.ב.מצטערת על המגילות,הרגשתי חייבת לשתף..

 

אם אתה מבין שיש יסוד להבנה, והבעייה היא בתקשורת.

 

אזי פתרת את הבעייה ואתה מבין את בנות המין השני ברמה הגבוהה ביותר.

 

 

 

ההודעה נכתבה בלשון זכר אך מיועדת לגברים ונשים כאחד.

ובכל זאת,

שמעתי פעם בשם הרבנית לבנון (אבל זה היה מזמן אז ייתכן שאינני מדייקת) שהזמן המומלץ לפגישה ראשונה הוא כשעתיים.

לטענתה, אחרי שעתיים כבר קלטנו די פרטים ראשוניים שיעשו לנו סדר בראש ועכשיו צריך ללכת הביתה ולעכל את הפגישה ע"מ להחליט אם ממשיכים הלאה.

מטבע הדברים יש אוטובוס לתפוס/שעה מתאחרת וזה כבר יוצא ככה בכל מקרה.

חוץ מזה שאם ממש זורם והולך לכם טוב אל תסתכלו על השעון "אוי עברו שעתיים בוא נלך",

צריך לראות כל מקרה לגופו.

 

אני תמיד הייתי בודקת מתי האוטובוס האחרון/ שעה סבירה מבחינתי לחזור הביתה ומודיעה יחסית בהתחלה/אמצע כדי שלא אצטרך להעליב או שייישמע שאני רוצה ללכת.. שיקול שלך.

הבצלחה!

קשה להבין במדיוק מתי הצד השני מיצה את הדייט (אם בכלל;), במיוחד שאת לא מכירה אותו עדין!

 

לכן ההדרכה של הרבנים שבין שעתיים לשלוש נשמעת הגיונית ביותר, כשזה מוכרע לפי ההרגשה של אחד הצדדים או פרט טכני אחר (אוטובוס אחרון וכו').

 

 

אני חושבת שגם אם (ואפילו דווקא בגלל ש) יש הרגשה כיפית שרוצים עוד להמשיך בדייט- כדאי לדעת מתי זה מספיק ולתת טעם של עוד לפגישת המשך.. (אל תשכחו שאולי אתם חשים שזה הדדי אבל זה לא באמת כך... כי פשוט לא מכירים!)

 

הצלחה

אני לא מבין מה כלכך מפדח בזה.

גם אם זה נראה לי.

צריך לומר משהו בעדינות.

משהו כמו: טוב מציתי, יאללה עופי לי מהעניים!

 

של איך לגמור, פשוט מסדרים את זה שהפגישה תהיה לא בעיר/יישוב שלך, אלא במקום שממנו את צריכה נגיד לקחת אוטובוס, ואז את מסדרת את שעת הפגישה שתהיה, נניח שעתיים/שלוש לפני האוטובוס האחרון - לפי כמות הזמן שאת רוצה (זה לא כזה בעייה כי רוב הפגישות מתחילות אחר צהריים/ערב, ואוטובוסים אחרונים לרוב המקומות בארץ הם לא באחד בלילה... ).

 

ואז את פשוט מראש מזכירה לבחור כעובדה את העניין שאת צריכה עד ---- לעלות לאוטובוס האחרון שיש... וככה לא צריך אי נעימות ולא נסחפים ולא נמרחים...

 

כמובן שבמקרה שתיכננת כל זה, ובפועל, את מאוד נהנית בפגישה ורוצה להמשיך אותה הרבה יותר, אז את כבר בבעייה

 

ב"הצלחה!!!

גם אם היא לא רוצה לענות לך, סמס היא בטח תקרא, לא?

אני באמת רוצה לדעת למה היא עזבה את זה בכזאת מהירות.. ועוד בסמס..

שתרפי לכמה ימים, שבוע או אפילו שבועיים..

הבחורה קיבלה הצעה אחרת- תאפשרי לה להתמקד בבחור הנוכחי.

 

אם תגלי שחזרה להיות פנויה עוד זמן מה- נסי לתקשר איתה או להעזר בדמות משותפת נוספת (אם היא מסננת אותך),

ואז תבררי בדיוק מה הלך שם- מדוע חתכה וכו'.

 

ולגבי הבחורצ'יק שהצעת לה-

אני לא רוצה לשפוט מה היה נכון לעשות כי אני לא יודעת בדיוק מה המקרה וכמה זמן הוא לא הגיב לה, 

אבל סתם באופן כללי, אם מדובר בכמה ימים שהבחורה המתינה לו -

אני חושבת שמן הראוי לשלוח SMS עם עדכון המקרה והתנצלות על חוסר זמינות-

זה יכול לפתור הרבה תסכולים.. בכל זאת- יש שם מישהי שמחכה.. 

 

בשורות טובות לכולם.

היא אמרה לך שהיא כבר קיבלה הצעה אחרת?
חבל על הזמן שלך וזה גם לא נעים לה מן הסתם.

מה זה "חתכה" אחרי יומיים כי הציעו לה עוד מישהו וההוא לא ענה...

 

אחרי שתעשה תשובה גמורה, אם תעשה, ותסביר את עצמה - אז אולי יהיה על מה לדבר, אם הוא ירצה ומן הסתם שלא וכנראה בצדק (אלא אם כן יש לה הסבר שקשה להעלות על הדעת כרגע).

 

ומדוע את צריכה "לרוץ" אחריה?...

 

משהו כאן נראה תמוה לגמרי.

 

 

נ.ב. כעת ראיתי שכתבת שהם "לא כ"כ צעירים" - אז אולי היא פירשה את זה שלא ענה, כאילו חזר בו ממה שסיכמו להיפגש שוב..  ופחדה להפסיד הצעה נוספת.

ובכל זאת - אז מה שהיסטריה עושה, במקרה הטוב. מסכמים להיפגש ועברו יומיים.. אז כבר חותכים?.. אותו ס.מ.ס היתה יכולה לשלוח עם "אזהרה" שיש עוד הצעה ושיגיד אם הוא באמת מתכווין להמשיך..

אני גם לא ככ הבנתי את הקטע שלה.. הם קבעו פגישה והיא חתכה אחרי שהם כבר קבעו..

יכול להיות שזה באמת סוג של שחיקה כזאת, אבל באמת לא הבנתי מה נסגר איתה שהיא חתכה כי הציעו לה מישו אחר.. זה היה נשמע לי ממש מוזר אבל חשבתי שאולי כשמגיעים לגיל מסויים ככה עשים..

 

רציתי ל"רוץ" אחרי כי הרגשתי שהיא פיספסה..זה הכל..

ואני גם מרחמת עליו.. באותו יום שמישו נפטר, גם מישי נפרדת ממנו בסמס

המליצי לו לעלות לתורה בחמישי ולברך 'הגומל' על הצלתו.

 

ואותה ראוי להעמיד במקום, וכמה שיותר מהר יותר טוב!

שהיא חתכה אחרי שהם קבעו להיפגש.

 

כתבת את זה בהודעה הראשית, אבל אני מודה שלא קראתי אותה כנראה בעיון מספיק, כי בקריאה ראשונה ממש לא קלטתי נכון את הפרטים.

נשמע שהיא אכן היתה מאוד לא בסדר (ואולי שיש עוד דברים שאנחנו לא יודעים שגרמו לה לעשות זאת (גם אם זה לא מוצדק), כי זה מוזר.)

כי היא לא עונה לי

שהם קבעו להיפגש שוב, ואחכ ההתנהגות שלו חלא מצאה חן בעיניה, ואז היא חתכה, יתכן שדעתה עליו השתנתה בעקבות משו שקרה בין הדייטים..
זה לא כזהה מוזר..

מישהו אחר, והראשון לא ענה  (אחרי יומיים מהפגישה, כשכבר קבעו שוב).

 

מוזר לגמרי

לחתוך כי הציעו הצעה אחרת?

 

בעעע

תכלס, לא'ידעת. עוד בית בישראל, אולי זה כן שווה להמשיך.

החלטתי לעזוב אותם..

אם היא תרצה היא תתקשר אלי כי היא יודעת שחיפשתי אותה.

אז תודה רבה רבה!

ותבורכי על השדכנות!!

באופן כללי קשה לי לנהל שיחה במקום ציבורי בקול רם.

גם כי השיחה שלי היא העסק שלי וגם כי במקום ציבורי

אדם צריך לדעת את מקומו.

נשמע לי הזוי לגמרי.

אחרי שחותכים / מתחתנים אפשר להעיר על דברים כאלה...

 

אבל תוך כדי הפגישה - נראה לי ממש פוגע.

 

 

(אם זה ממש מוגזם אז פשוט תחתוך באמצע הדייט, ואז גם תוכל להעיר )

יש הערה ויש את צורת ההגשה שלה.

 

אני מאמינה שאפשר להבהיר איכשהו בעדינות אם זה *ממש* בלתי נסבל.

 

אבל בעדינות המקסימלית.

 

בנות רגישות, הן תוכלנה על פי רוב לקלוט רמזים דקים.

 

 

נראה שהיא לא ממש רגישה...

 

ורגע, אין מצב להגיד באמצע הדייט - ברגישות - "היי, נראה לי שזה לא זה"? |שואל בתמימות|

וזה חוסר טאקט

1. למה "להעיר"="לחתוך"? פשטני מדי.

2. התיאור של הבחורה הסתכם בשתי שורות, כמעט אפס נתונים.

 

3. למה להעיר לבחורה בעדינות על רעש זה חוסר טאקט ולחתוך

את הקשר בצורה שהצעת זה לגיטימי?

 

1. לא התכוונתי ש"להעיר" = "לחתוך". מה גרם לך להבין את זה מדברי?

 

2. מסכים, ועדיין, צריך להתייחס לדוגמא שפותח השרשור הציג: בחורה (או בחור) שכנראה לא מספיק רגישה לסביבה, ולכן עושה משהוא מביך שמפריע לך.

 

3. בכוונה לא השתמשתי במילה טאקט, בגלל שהיא מורכבת. 

לעניות דעתי יש דברים שאי אפשר להגיד לבחורה שיוצאים אותה. לדוגמא - הערות מסוג מסויים. ולכן עדיף להגיד לה את הדברים לאחר שתיפרד ממנה, בעיקר בשביל להסב את תשותמת ליבה לבעיה שהפריעה לך, כך שהיא תוכל (אם תרצה) לטפל בה.

 

לגבי להיפרד ממנה באמצע הדייט: בתור בן, אולי אני רואה את זה באופן שונה מאיך שבנות רואות את זה.

ואם את אומרת שזה ממש לא רגיש - קיבלתי.

1. "אם זה ממש מוגזם אז פשוט תחתוך באמצע הדייט, ואז גם תוכל להעיר".

   משמע שאי-אפשר להעיר בלי לחתוך, משום שלפני כן אי-אפשר.

 

2. משתנה מאירוע לאירוע, אבל יכול להיות.

 

3. נראה לי שדווקא אחרי שנפרדים כבר לא רלוונטי להעיר לה. הדבר הזה לא

   נחוץ משום שהוא יפסיק לפגוע בך.

 

 

אני בן. לא חושב שזה קשור לפרספקטיבה גברית/ נשית, אלא ליחסי אנוש.

1. א. זה נאמר עם , ב. שוב, לענ"ד יש דברים שאפשר להגיד רק אחרי שהקשר נחתך או מתחבר סופית.

 

2. מסכים. 

 

3. זה בשבילה, כדי לעזור לה בפגישות הבאות.

 

 

סבבה, אבל הנורמה של יחסי האנוש משתנים בין גברים לנשים.

 

ו... אופס ה'תהילה' התקיל אותי...

 

זו לא סיבה.

עדיף שקצת תתבייש מול זרים ולא תפגע במי שמולך. אינך בתפקיד של מחנך, ומקסימום תחליט אח'כ שאינך רוצה להמשיך.

אם זה משהו מוגזם או מאוד בולט ולא נעים והיא לא מפסיקה לבד אחרי כמה זמן..אז היתי מציעה פשוט לצאת לעשות סיבוב בחוץ ..או משהו בסגנון.

גם בתור נשואים חשוב לא להרגיש חופשי להעיר על כל דבר..
פתיחות זה מצוין. אבל אם בשמה בעלי יצטרך לספוג הערות על כל מה שלא מוצא חן בעיני..שנינו נהיה מסכנים מאוד.
צריך להיות סופר רגישים..
וברור שאם משהו מפריע ומעיק אז משתפים ברגישות ובכנות.
וגם אז משתפים. לא מעירים.

וכדאי להיות יצירתיים לנסות קודם דרכים אחרות..

למשל, דוגמא שיכולה לקרות בכל בית-

יש לכם אורחים. והגשת צלחת פירות מרכזית לשולחן. בעלך אוכל בלי לשים לב את רוב הפירות ולא מבחין שכמעט ולא נשאר לאורחים.
את יכולה להעיר,אבל זה כנראה יעשה לו צביטה בלב..ואם את אוהבת אותו הצביטה צריכה לצבוט גם לך..לא פחות מהאי נעימות הרגעית מהאורחים.

ואת יכולה במקום להעיר ,לשתוק רק הפעם. ופעם הבאה להגיש בצלחות אישיות ונפתרה הבעיה..

זו רק דוגמא אחת מיני רבות.
וזהירות בכבוד הזולת ורגישות זה נכון גם בפגישות וגם בחיים עצמם.

ולכל אחד יש רמת רגישות שונה-יש כאלו שגם הערה קטנה תפגע בהם..

האם לא כדאי להסב את תשומת לב הבעל להתנהגותו (לבד, בפרטיות ובנועם) על מנת שישתפר...?
בעיקר בשבילו, אפילו לא בשבילך.
אני יודעת שאם אני הייתי מתנהגת בחוסר רגישות או בצורה שמביכה את הצד השני הייתי רוצה לדעת על כך.

'אפשר לשתף, אבל לא להעיר'

לשתף זה בדיוק כמו שכתבת-לדבר בכנות וברגישות ברגע מתאים ולשתף במה שאת מרגישה ולבקש אם יוכל להשתדל ל..

את צודקת שאת רוצה לדעת ושבטח גם הוא.
הנקודה היא שבחיים משותפים ישנם הרבה מצבים שכאלו,אם על כל דבר תגידי לו..לא יהיה לכם טוב כ'כ..

הכלל לדעתי הוא כזה-
צריך לחזק כל הזמן את הרגישות והאהבה והרצון לתת לו ולשמח אותו.
ומתוך כך להיות סופר רגישים לרגשותיו.
א ב ל!
אם משהו יושב לך על הלב-בטח שתשתפי. רק לא בביקורת או ציניות או כעס..זה רק הורס ואף פעם לא בונה.

אני מבינה אותך,פשוט בתוך קשר קרוב אתה הרבה יותר פגיע ורגיש לכל הערה.
ולפעמים את תעירי לו משהו קטן והלב שלו יפרש את זה כהרבה יותר מזה..

הקיצר,להיות כנים,לשתף. אבל עם מלא רגישות, ולא להיות קטנוניים.

' יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך'

את מדהימה!!!

החוכמה זה לעשות את זה ברגישות אמיתית, כך שהיא בכלל לא תפגע ותרגיש עם זה טבעי לחלוטין

 

במידה ואי אפשר, יש לשקול טוב האם כדאי לפתוח את הנושא

לק"י

 

וגם אז בעדינות, אני לא מתכוונת לחנך אותו.

מתואר פה מצב שבחורה או בחורזה לא משנה שמעמידים את המדוייט במצב לא נעים בכלל

הייתם ממשיכים בדייט כרגיל בלי להעיר כלום?

לק"י

 

ואם זה ממש לא נראה לי- אני לא הולכת לשנות את הבנאדם, אלא פשוט למצוא מישהו שכן יתאים לי.

טיב הקשר, מקום האירוע, מספר הדייט,אפילו מצב הרוח יכול להיות גורם בעל משקל רציני.

אבל תכל'ס, זה המצב כמעט בכל שאלה בפורום הזה |מהורהר|.

 

אבל ממש מסכים.

שבגלל הלחץ אני מדברת בקול רם מדי או עושה תנועות עם הידיים

תלוי איך מתנהגים בכל שאר השיחה, לא?!

גם אני עושה המון תנועות עם הידיים

טבעי אולי גם בן זוגי לשיחה היה עושה זאת,תעשו ניסוי. זה עובד, ככה בלי להעיר ועם רמז שאולי כדאי לדבר יותר בשקט.

אפשר לעשות כזה ״ששש...״ מחוייך ועדין עם תנועת יד קלה של ״תנמיך את הקול״.

זה פוגע?
לא נראה לי.

כי זה בהחלט מצב מביך ותחשבו שזה קורה הפוך ואתן הולכות עם המדוייט ומבטים ננעצים בכם?

עכשיו מה אתן אומרות?

אבל כדאי לציין מראש: הסעה (בתשלום) בשעה זאת וזאת..

בס"ד

 

לגבי המחיר תלוי באורך הנסיעה וכמה עולה האוטובוס.

 

שיהיה במזל טוב!

אני לא יודע איפה החתונה

ולמי מיועדת ההסעה

אם ההסעה מיודעת לקהל מוזמנים רחב(ולא לחבר'ה מהישיבה או מהאולפנא/מדרשה וכו') אז לדעתי לא לדרוש כי גם ככה הם מביאים מתנות(מי בכסף ומי במתנה)

אבל אינלי מושג מה מקובל ומה אפשר..

בהצלחה. ומזל טוב !!

בישיבה שלי, לוקחים באופן קבוע עשרה שקלים לכיסוי חלקי של ההוצאות.

 

(יש הסעה לכל חתונה)

 

 

וחשוב להודיע על התשלום.

שבתוכם יש גם בחורי ישיבה וגם חניכים מהסניף של הכלה (שהיא היתה בו קומונרית).

וההסעה היא מהשומרון לצפון (לכרמיאל).

וכך ראוי לנהוג, מזמינים אנשים שישמחו ביום החשוב הזה, בנוסף למתנות גם להוציא מהם כסך להסעה? מאד מוגזם..

ובפרט בחורי ישיבה שבאים לשמח, ראוי שהמשפחה תדאג להם..

בחורי ישיבה לא שמים כסף או מתנה בדרך כלל.
ובכל מקרה לא מכסים את המנה שלהם.
לפחות שישלמו חלקית להסעה.

ב. השמחה של החברים שווה הרבה יותר לזוג מעוד 2000₪ תאמין לי..

בהחלט לא סביר גם לבקש כסף על הסעה וגם להאכיל את החבר'ה בלחמניות וחומוס.

(בלי קשר ישיר, המנות האלו לדעתי מזלזלות בחברים)

 

השמחה של החברים חשובה מאד לזוג,

אך האם היית רוצה שחבר שלא מוכן לשים עליך 15 ש"ח יגיע לחתונתך? 

 

לא יביאו כסף בכלל, וזה לא שיש לי עודף כסף, ממש לא, אבל ה-שמחה ביום הזה זה בעיקר בזכותם, וזה שווה הרבה יותר מכל מתנה אחרת..

יש מקומות שאני מת למנות משמחים

כי לפחות זה אוכל שאפשר לאכול

 

האוכל ה"אמיתי" אתה לא יודע מאיפה לגשת אליו

בעזהי"ת.

 

כשהתחתנו עשינו הסעות בחינם לחברים ולחברות (מירושלים ומהמרכז).

ככה זה כשחשוב שהחברים יגיעו. וזה בדיוק עוד השקעה של כמה? 2000 גג. חשוב לי שהחברים יגיעו, הם תכלס עושים את השמחה ואת האירוע. הרבה יותר קריטי שהם יגיעו מאשר איזה דודה זקנה ששמה 1000 ש"ח בצ'ק.

לא הכל בחיים נמדד בכסף..

מזמינים אנשים לחתונה - 

 

ובמקום להטריח, שולחים להם הסעה עד הדלת ולוקחים סכום פחות בהרבה מאשר אם היו צריכים להגיע באוטובוס..

 

מה גם שהוצאות החתונה גדולות בלאו הכי (מן הסתם זו סיבת השאלה)

אני גם משקיע, (חתונה מחוץ לעיר זה לפעמים חצי יום) גם מתנה, גם בא לשמח ובנוסף גם צריך לשלם על הסעה?

זה המינימום שהמשפחה יכולה לעשות למען האורחים..

בא לשמח? נו במ'ת..

יש סיבה אחת להגיע לחתונה של חבר והיא שאתה רוצה לקחת חלק בשמחה ובאירוע.

לקחת חלק זה אומר לרקוד, לשים מתנה או כסף, ולהשקיע את הזמן והאנרגיות.

והכל בכיף בלי חשבונות קטנוניים וציפיות מוגזמות.

(לכן כשמביאים מנת משמחים בעצם מראים לך שהחלק שלך פחות נחשב)

 

אם אתה חושב שהחתן מחכה רק לך באולם כדי שתוכל לקיים איתו מצוות הכנסת כלה בהידור רב וזיעה מרובה אז אולי לא בטוח שכדאי להשקיע.

כתבתי שהמשפחה היא זו שצריכה את האורחים-עובדה! וכשמארגנים הסעה הדבר המינימלי הוא שישלמו על זה, אולי אתה רוצה גם שהאורחים יפנו את הצלחות אחריהם, כדי לחסוך בעלויות של המלצרים, למה לא? אם כבר אז עד הסוף..

אתה לא חושב שזה מוגזם, שאתה גם טורח גם מביא כסף וגם צריך לממן את ההגעה לאולם?(אני לא מדבר כמובן על הגעה פרטית)

ואולי לי אישית הוא לא מחכה, אבל הוא כן מחכה לחב'רה תהיה בטוח בזה, אולי בשבילך הכסף יותר חשובים מהחברים, בשביל אחרים לא.

וזה ממש לא מוגזם לשלם על ההסעה.

 

עזוב, הויכוח ביננו נובע מהבדלים חברתייים וז'אנר חתונות שונה.

(אני ממש לא מצפה שחברים שלי יביאו כסף, ומצד שני לא חושב שחברים שבאים לרקוד הם עיקר הארוע)

לשלם 10-15 ש"ח לאוטובוס, זה ממש נהוג בקרב בחורי הישיבות...

 

גם ככה אם אתה מחשב 15*52 מקומות, יוצא רק 780, וכמעט כל חברת הסעות תבקש על נסיעה כזאת, של כמה שעות לכל כיוון+זמן המתנה של לפחות 3-4 שעות - כ1500 ש"ח, לא פחות... (מניסיון אישי) - ככה שגם אם לוקחים ממך 15 ש"ח, אתה מכסה אולי חצי מעלות הנסיעה...

 

מה שכן, בנוגע למתנות, ידוע שבחורי ישיבה חסרי אמצעים ולכן נותנים כמה שיכולים, (נהוג בהרבה מקומות להעביר מעטפה משותפת של כסף מכל חברי החתן, כך שאף אחד לא יתבייש כי לא יידעו כמה שם, ומצד שני החתן לא יצטרך להתחיל לעשות חשבונות הוא הביא לי ככה והוא ככה...רעיון מעולה לדעתי, לבחורים שבאמת אין להם כסף מיותר להוציא, ומוזמנים להרבה חתונות...)

 

וכמובן שצריך לזכור שבסופו של דבר מי שעושה את השמח והריקודים בחתונה - זה חברי החתן וחברות הכלה...

וגם ויתרנו על משהו שנחשב "בזבוז" כדי לשלם עלזה..הוצאה כדאית בעיניי וגם לא כזו גדולה ביחס לעלויות שמוציאים על חתונה..

 

והחברים של בעלי כולם הביאו כסף וזה ממש לא היה במקום בעינינו..

זה בין סכום סמלי לסכום שלא נעים לבקש/לשלם

אם הגעה בתחבורה ציבורית שווה פחות או יותר לסכום זה לגיטימי

ככה זה כשמתחתנים בחור מהמם..
והיא לוקחת 25 הלוך-חזור. (נראלי היא עושה הסעה ממוגנת. לא סגורה עלזה.)
וכולנו בנותשירות עניות/אברכיות טריות.
ונראלי כולנו נרשם להסעה..
מי שלא- או שתצא מוקדם מהחתוננ או שתסמוך על הנס ועל הטרמפים..
זה יוצא לנו כמעט אותו מחיר של אוטובוס (למרות שלחלקנו יהיה עדיין חינם..), ובזמנים יותר נוחים ונעימים.
ואני שמחה ומאושרת לשלם את הכסף הזה ולבוא לשמח אותה בצורה נוחה, וזה ממש מקל עליהם זה שמשלמים על ההסעה. לפחות זה יורד מהכסף של החתונה..
לגיטימי לחלוטין.

אם המשפחה לא אמידה זה נשמע לי סביר לגמרי לבקש השתתפות בהסעה. כמו שכתבו זה שירות עד הבית והמחיר שוה לכל נפש. לא מבין איך אפשר להתקמצן על 15 ש"ח.

 

אם למשפחה יש מלא נכסים וכסף והכל, אז שיממנו על חשבונם אבל אז מן הסתם לא היית שואלת את זה פה. 

 

בקיצור סביר למדי בעיני.

בעזהי"ת

 

חבר'ה בגיל המתאים בשיא 'תקופת החתונות' יכולים להגיע גם ל6-7 חתונות בחודש.. שזה מצטבר לכמעט 100 שקל [אם לוקחים 15], לא כולל המתנות וכו'..

רב החבר'ה הלא נשואים בגיל הזה לא ממש משופעים בכסף, וגמככה לכולם יש הצעות גדולות.

 

נשמע לי הגיוני בהחלט שהחתן והכלה ישלמו על ההסעה..

 

ושוב, זה תלוי בחברה.

בחברה של ארוסי הסעה זה מקובל ונהוג מאוד,

בחברה שלי- כ"א מגיע ברכב פרטי, למעט החברות שמצטרפות בטרמפים לאנשים מהיישוב.. ככה שכמעט ואין הסעות לחתונות מהיישוב [או לפחות לא ידוע לי על זה]

 

כנראה שכולנו ככה...

גם אני מקווה להתחתן כמה שיותר מהר (מי אמר שרק בנות בל"חיות???)

אבל כל זמן שלא יוצא אני משתדל להפיק את המירב מחיי הרווקות דשלא יחזרו על עצמם! 

תפסיקו לרחם על עצמכם, אם זה משו חד"פ דברו על זה עם חבר קרוב, ואם קבוע תסיחו מזה את הדעת,

ותנצלו את זה שאתם עדיין ציפור דרור בלי חובות!

יאאאאאלה בלאגן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שיפסיקו לרחם על עצמם, וירחמו עליך...

לי ב"ה סבבה,

אני עושה כל בוקר טיול בשדות מסביב לישוב שעה (הליכה...),

פעם בשבוע עושה טיול/ קופץ למעיין עם חבר או סתם הולך לבקר את הדודים..

בקיצור חיים משוגעים שלא יהיו אחרי החתונה (כמובן שיהיו הרבה מעלות אחרות, אבל אני משתדל להסתקל על חצי הכוס המלאה..

 

תכל'ס חיים חופשיים זה הכי טוב

לא לתת דין וחשבון לאפחד....רק לה'

מאחלת לך ולכל הרווקים שבעזרת ה' ,אי"ה בשנה הבאה כבר לא נהיה לבד בתאריך זה..ונחגוג יחד עם החצי השני שלנו!

השרשור הזה יהפוך לנחמה אחת גדולה,

יאללה תתפקדו בעז"ה שנה הבאה כל המתפקדים פה - נשואים בעז"ה!!!

באושר! בנחת! בטוב!!!
 

ה' יברך את כולנו!!!

 

|רוקע ברגל|

 

אתם לא רוצים לראות את השירשור הזה שנה הבאה ולומר, יוווווו זה היה ברגע של אמונה - 

והנה אני נשוי \ נשואה?

איזה כיף לראות את זהה??

 

 

תמצאי לי את השרשור הזה שנה הבאה??

בת דודה שלי

 

אל תגידו את זה, זה מסוכן

רק שבשונה ממך אני נוהג להסתכל על חצי הכוס המלאה

האמת, שלפי החתימה מאד מובן למה אתה חושב כך

ובע"ה היא תבוא (כמו ששלי יבוא..) בשמחה ובקלות.

תמשיך לעשות את עבודת ה' שלך, תמשיך לעבוד על המידות, תמשיך להתפלל עליה.

היא מחכה.

 

אנו מזכירים בזאת:

 

לכל עזרה ופנה בנידון,

 

כלפי ניק/ה כזה/את או אחר/ת,

 

ניתן לפנות אלינו ונעזור בשמחה רבה!!

 

על החתום:

 

הלליש ושדרותי

למה לא?

אחרי שהבנתי שבחברה מעורבת יש לזה עניין, לא אכפת לי אם ילך עם טבעת. אני לא רוצה בדווקא (נראה לי שאעדיף גם שלא), אבל אם הוא לומד\עובד במקום מעורב, ורוצה - בכבוד.

פעם היה נראה לי שברור, איך לא

ועכשיו לא משנה לי, לבחירתו.

הנאמנות שלו אלי לא חייבת להתבטא בטבעת

זה מיוחד כזה

 

.../בצחוק, פליטת פה/

יהיה מאד מאד הזוי ומוזר. אז ..לא.

 

אבל איפה שמקובל (אני חרדית..למען הסר ספק..! ) אז יש בזה משהו חמוד..

הוא כל הזמן רואה את זה וזוכר את המחויבות שלו

משו מעין ציצית..אבל כלפי האשה..

 

וגם..שידעו שהוא תפוס..

 

 

 

להיפגש עם חברה שלי...

 

התברר שהוא נשוי+

 

פדיחה.

פגשתי שלושה חברה, נראים צעירים ומשוחררים כאלה...

מסתבר ששלושתם נשואים (נשיים מהם אפילו + /++)

ואיך גיליתי שהם נשואים?? כשראיתי שהם מניחים טלית בבוקר

כך שהיה עוזר אם היו עונדים טבעת ומסירים צל ספק.

לגבי השאלה:
בהחלט כן.

לא!

אבל אחרי ששמעתי סיפור או שנים ממה שקורה לפעמים במקומות עבודה תמימים - זה לגמרי מובן לי.

 

עדיף לאדם שלא להכניס את עצמו לניסיון...

לא הייתי מבקשת מבעלי. למרות שהוא חתיך רצחח ;)
טבעת לגבר זה מרגיש לי כמו מכנסיים לאישה.
צנוע (מכנסיים רחבים, כן?), אבל עדיין זה שייך לצד השני..
אני מקווה בשבילו שהוא יזכור אותי ואת המחוייבות גם בלי הטבעת.
זה לא שהטבעת בשביל האישה זה זיכרון שהיא נשואה..
חלק מהעניין זה גם שהיא נקנתה בזה.. ועדיין לא שמעתי על בחורה שקנתה לה בעל o_O

אם הוא ירצה ללכת עם טבעת, או אם הוא יעבוד במקום באמת בעייתי- שישים.. אבל לבקש ממנו? נהה..

אחשל חברה שלי היה כמה פעמים מלווה נשק בטיולים של תיכוניסטיות, כשהוא רק גמר צבא..
אחרי שני טיולים הוא קנה לעצמו טבעת, וזה היה הפק"ל טיולים שלו- נשק, מים וטבעת. רציני לגמרי.

למלווה נשק של תיכוניסטיות - זה אכן ציוד הכרחי!

שאלו יהיו צרותינו.. |נאנח|
|העצמות חורקות|
<השעה עושה את שלה>

לענוד טבעת, זה מונע הרבה מכשולים ונפילות...

אז היא ניסתה ליזום משהו, או היגגה בענין...
מה קרה?

וזאת המציאות..

הבעיה שזה נראה מוזר מידי במחוזותינו

 

אז אכן בעלי לובש טבעת!

למרות שאני חייבת להגיד שכל החיים התנגדתי לזה! אבל כשהגיע הזמו לא היה לי ספק שזה מה שנכון!

לא יודע מה הדעה ההלכתית אבל בלי קשר זה מרגיש לי לא נוח להסתובב עם טבעת....

בס"ד

 

יש בזה בעיה הלכתית, ע"פ מה שידוע לי, מכיוון שזה בעיה של "לא ילבש גבר לבוש אישה.

 

דעת הגרי"ד ליאור שליט"א:

שאלה:
כידוע יש מושג כזה שנקרא טבעת נישואין לגבר. לאחרונה נראית תופעה שגם בני תורה שמתחתנים עונדים לאחר החתונה טבעת נישואין. האם זה מותר? אם מותר, האם ראוי לבן תורה-אברך לענוד טבעת?

תשובה:
לפי דעתי וודאי שזה לא ראוי. כל העניין הזה נלקח מהגויים ואין בזה שום דבר, לא טעם ולא ריח.

(מקור)

 

אז לאור תשובתו של מו"ר, לא אלבש אם היא תבקש, כי אני הולך ע"פ הגרי"ד ליאור שליט"א.

ואני מניח שאם היו אומרים לרב שיש סיבה למה הולכים עם טבעת הוא היה אומר שזה בסדר

טבעת נישואין- בחופה, הוא עונד לה טבעת והיא עודנת לו.

יש פה בעיה בקניין, זה כאילו הוא נותן לה והיא מחזירה לו.. 

 

 

טבעת 'רווקות תתרחקו'- הבעל הולך וקונה לעצמו טבעת. 

א. מיועדת לגברים אז אין בעיה של לא ילבש 

ב. הוא לא עונד אותה בתור תכשיט, זה רק שלט "אני נשוי" אז גם פה אין לא ילבש 

 

 

 

 

זאת דעתי ואני לא רב 

למעשה, הרב המחתן מבצע קניין לעיני העדים בשם הכלה (בדרך כלל עם העט או השעון שלו), אז למעשה אין בעיה שזאת תהיה דווקא טבעת וכמובן שזו יכולה להיות טבעת שקנתה הכלה (או משפחתה)

בן שלומד במקום מעורב שיחסוך לעצמו ולבנות שאיתו את הפאדיחה וילבש טבעת.

וכבר קרו מיקרים שבנות ניסו "להתחיל" (או לפחות רמזו שמעטניינות שיתחילו איתם) עם בנים נשואים...

(חבר שלי פעם ענה לכזו הצעה שצריך להתייעץ עם אישתו...)

למרות שיש לי בנדוד נשוי והוא קצין בקבע,

הוא אמר לי שהחיילות עצמן אמרו לו במפורשות שעבורן זה אפילו אתגר להתחיל עם נשוי... |מזועזע|

 

ואחד יותר הזוי- מרצה נשואה= כיסוי ראש מלא!!!

אחד הגברים בא אליה- את בעניין של לצאת?

היא- מה אתה לא רואה שאני נשואה???!! |כיסוי ראש כאילו|

הוא- אז מה? זה לא באופנה עכשיו?..

אויי...

אני היתי גורם לו להגיע לאיכילוב לכמה שבועות.

 

בשירות היה איתי בצוות מישו שהיה נראה ממש טוב!

יום אחד אחת הבנות שירות מהמוסד ליד ראתה אותו והחליטה שהיא רוצה לצאת, אבל היא לא ידעה שהוא נשוי ++...

היא ממש עקבה אחריו, בשירות, באוטובוס וכו'....

 

ויום אחד היא כבר הלכה לברר עליו ואמרו לה שהוא נשוי, והיא ממש הייתה בדיכאון מזה!

אם הוא היה שם טבעת, היה הרבה יותר פשוט...

 

באמת עדיף לגבר שיענוד טבעת..למען יראו ויראו.

 

אז הוא פשוא חייב (:

(למרות שגם היום אין בעיה להתחיל עם נשואים כמו שמתחילים עם נשואות..)