פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1339)

שיזכו לבית נאמן

מלא יר"ש

 

וגם את בעז"ה תזכי בקרוב

בקרוב אצל כל מי שצריך

בשעה טובה, שהכל יהיה בשמחה ונחת. בע"ה בשמחה ובקלות גם לך בקרוב או מתי שתרצי

בקרוב אצלך ואצל כולנו בעזרת ה' ובישועתו...

שאפשר לפרוק כאב ושמחה!! בקרוב אצל כולנ״ו!!!!

בעז"ה שנזכה כולנ"ו

בעזהי"ת.

 

אפשר לראות את זה חזק במכללה שלי (בין השאר).

כנראה הדוסיות יורדת עם הגיל וזה לא קשור למצב האישי.. אבל לא בדקתי את זה במספרים.

כאלה שרק עולות ברמה הרוחנית והדתית, וברצינות, עם השנים.

 

זה כנראה תלוי במשמעות של ה"דוסיות" שהיתה להן בהתחלה (ולא ש"דוסיות יורדת עם הגיל".. "זקני ת"ח דעתם מתיישבת עליהם").- עד כמה זה "להנאת עצמן", בשביל ה"חוויה" וכמה באמיתיות - וגם בתפיסה של משמעות הרמה הדתית בהמשך חייהן. עד כמה זה מובן ומכווין כחלק אינטגרלי בחיי המשפחה, גידול ילדים וכד', ולא רק במובנים של "מדרשה".

 

 

בעזהי"ת.

 

הוא טען שX הוא הסיבה לY

כאשר: X = רווקות מאוחרת, Y = ירידה בדוסיות, X' = ההפך של רווקות מאוחרת.

 

אז הראיתי לו שגם X' הוא יכול להיות הסיבה לY, ולכן ביטלתי את הטענה שלו.

הייתי אומר דעת יותר מיושבת, התבגרות, אולי אפילו קצת התברגנות.

 

אצל הרבה אנשים זה נעשה דווקא יותר כנה, ויותר פנימי - בינם לבין עצמם

בלי צורך להחצין...

 

בראשוניות יש איזה ניצוץ, אבל לאורך זמן זה אתגר לשמור עליו...

בנים גם אחרי הישיבה ממשיכים בקביעות 3 פעמים ביום תפילות שיעורים דף יומי וכו' ואצל בנות אחרי האולפנה/מדרשה די מתנתקות, כך שזה לא עניין של מצב משפחתי אלא של גיל.

אבל על בנים אני כן יכולה להגיד שנתקלתי בהרבה בחורים שהגיעו לגילאים גדולים יחסית וירדה מהם הרוחניות,

זה נובע מהרבה דברים עם זה (עזיבת הישיבה, רווקות מאוחרת וכו'.)

ככל שהם מתרחקים מהישיבה,רווקים או נשואים.אני גם לא חושב שזה דבר רע,

כל עוד רמת יראת השמיים נשארת (קצת בדומה למה שעוגי התכוון,נראה לי)

 

 

לא בטוח שבאחוזים רמת יראת השמיים של מי שמתבגר רווק יורדת ביתר מהירות.

 

וקשיי החיים גורמים לעיתים לחיפוש דרכים קלות יותר כדי להתמודד עם המסובכות

דווקא הרבה מתחזקים

לק"י

 

ולא בסטטוס שבו הוא נמצא (אולי לפעמים זה משפיע, אבל לא בהכרח).

בס"ד

 

 

בינתיים מבחינת העיסוק בחיים אני מתרחקת יותר ויותר עם הזמן מהאולפנא (לימודים\עבודה במקומות פחות ופחות דוסים עם הזמן...)

 

מקווה שבאמת לא התקלקלתי...

משתדלת להשפיע ולהיות מושפעת רק ממה שאפשר ורצוי (אישיות, מידות של אנשים וכו'..)

 

 

 

 

 

אבל לצערי יש לי הרגשה שיש בזה משהו...

 

מצד שני - אול ל"דוסיות" יש יותר כאלו שמתחתנות צעירות, כך שבעצם זה פועל בכיוון הפוך...

כבר הרבה פחות דוסות. היא בת 27

הישיבה המדרשה וכ"ו זה טבעי שתהיה היחלשות רוחנית....

גוועלד!

רוב הבנות הרווקות שאני מכירה- אכן פחות דוסיות מבעבר.

קורה גם לנשואות, אך פחות. נישואין  זה דבר ששומר. במיוחד כשיש ילדים לחנך- את לא מרשה לוותר ולחפף.

בס"ד

 

 

איך דואגים שזה לא יקרה???

שיעורים.

 

מחדשים מבפנים מפעם-לפעם את הערך של עבודת ה', מידות טובות, של חיים לפי ערכים; מתבוננים בזה, בזמנים מיוחדים, בחשיבותו ובשמחתו - שלא יישחק. למדוד לפי מה ה' אלוקיך שואל מעימך, לפי הטוב באמת. לא רק לפי "מראית עין" של תחושת רגע.

 

מתפללים מהלב, כולל על שמירת העליה הרוחנית.

 

מתבוננים איך מכניסים את הערכים והיראת-שמיים ביום-יום. איך הם מכווינים את האוירה בעבודה ובעיסוקים ולא להיפך. וגם איך זה מגדיל את המשמעותיות של היום-יום. ונזהרים מהיסחפות אחרי הווי של אנשים שלא מעוניינים באווירתם.. אפשר להתייחס בנועם, גם כשיש גבולות ברורים ממה מושפעים..

 

מדקדקים במצוות. לא "זלזולים קטנים" שהאדם מתרגל אליהם חלילה, ופתאום מוצא את עצמו "במקום אחר" הן ברמת ההתנהלות והן בעדינות-התחושה של זה.

 

משתדלים לשמוח בטוב. לא להסתפק בעמידה על המקום, אלא להוסיף טוב ועליה.

 

כך נראה לענ"ד.

האם תרגיש שהיא ממש לחוצה עליך וכנראה שאין לה הצעות בכלל וכל זה ילחיץ אותך וירחיק אותך?

 

או שתאמר שאיזה כיף לי שהמדוייטת שלי מחמיאה לי וכו??

מרגיש ממש טוב לקבל מחמאות- חוץ מזה שזה נותן רמז למה היא חושבת עליך.

כמובן כשזה בקשר קצת יותר מתקדם ולא בפגישה ראשונה.

ובוודאי שאעריך אותה

בטיב הקשר, בתוכן המחמאה ובטון של המחמאה.

לי

הגיוני שאנשים לא סגורים על עצמם ועל כיוון מקצועי בזמן הזה...

בדיעבד זה לא מעכב

 

יצאתי בייניש 

וגם עכשיו אני לא סגורה (סוף שנה ב'..)

אבל אולי אצל בנים זה אחרת.

 

נראה לי השאלה היא אם העובדה שאין לו מקצוע תמנע ממנו להתחתן, או איך תסתדרו כלכלית..

רצונות, מחשבות, כיוונים, חיבורים, אהבות, מודעות עצמית לכוחותיו וכו' וכו'.

לפחות מהידוע לי....

בימי ראשון ושלישי.. באזור המרכז הרביכול להגיע ולסדר קידושין וברביעי וחמישי באזור הצפון.. לא דוקא ירושלים וצפת.. אם תרצה פרטים.. אצלי באישי

בעזהי"ת.

 

הוא יוכל לסדר את הקידושין שלך ושל אשתך אני בטוחה שלא תרצה שהרב יקדש את אשתך, נכון?

רב מסדר הקידושין. החתן מקדש את הכלה. קצת סדר במושגים...

מסתובב סיפור בישיבה שלנו שבחור אחד התארס, ואז הגיע לראש הישיבה ואמר לו: "כבוד הרב, אני עומד להתחתן ואשמח אם הרב יקדש אותי", אז הרב עונה לו : "תשמע, אתה מאוד חמוד וצדיק, אבל זה לא פשוט, אני צריך קודם לשאול את אשתי אם היא מסכימה למהלך כזה..."

פשוט יותר (לעומתם)
זה ארמונות הוואי בק מלאכי יפה מאד, לא מפואר מידי .

אבל שניהם יקרים ברמה מטורפת... בא נאמר שלא תצא משם בזול בכלל..

יש בכנות הרבה אולמות וזה קרוב, גם בחפץ חיים יש את לילות קסומים.

תחשבו גם על זה..

 

לגבי ארמונות הוואי- סבבה ולא מעבר..

לק"י

 

אבל לא נראה לי שבאופן אישי הייתי מגיעה..

 

אין לי תשובה טובה למה לא..

לק"י

 

להכיר מיליון אנשים ולנסות לחשוב מי יכול להתאים לי.

 

או שזה לא הולך ככה?! אין לי מושג..

כמו שיעל כתבה, גם לי נראה מבלבל יותר מדיי אנשים יחד.

חוץ מזה, אני מעדיפה לעשות סינון ראשוני של פוטנציאל להתאמה לפני שאני פוגשת בן אדם פנים מול פנים.

אני אולי לא רואה את עצמי נמצאת כשיש איתי מלא בנים.. זה לא נעים וכבר עברתי את הגיל של הסניף עם הבנים בשבט... וב"ה אני כבר לא במקום הזה שנמצאת עם הרבה בנים..

אבל מי יודע? כזה יגיע- זה יגיע..

אז אם כבר העלתם את הנושא...
שבת הבאה, לפו"פ מגיל 25 ומעלה שבת מברכין חודש מנחם אב, הכנה לחודש הגאולה והאהבה במושב בית מאיר ליד ירושלים, נשארו מקומות אחרונים. לפרטים שלחו מסר!

אבל לא חושב שהייתי מגיע.

 

הייתי מתפדח כשאני שם, ועוד יותר אחר כך מהידיעה שהייתי שם... ברררר!

כולם איתך באותה פדיחה.

 

כשאתה חוזר לחברת בני האדם השפויים... ובמיוחד אם הם מתעניינים מאיפה הגעת..

שיש פה כמה לא שפויים

 

זה כבר סוג של אי שפיות. מסוג קשה הרבה יותר.

 

אבל למי אכפת, כל עוד זו אי שפיות אנונימית?

האנונימיות, מה שהיא גורמת לאנשים|נאנחת|

ממין נקבה בוחנות בערך כל תנועה שלך - זה מלחיץ...

 

ותכל'ס, זה גם מדביק תדמית נואשת. לא בהכרח מוצדק, אבל ממתי יש צדק בעולם?

פשוט לא נראה לי יעיל כ"כ.

אולי יש אנשים שירגישו לא בנוח, אבל מי שכן נמאס לו מכל השידוכים, זה יכול להיות תחליף מצויין.

סתם, עקרונית לא הייתי מתנגד.

א-שלא יהיה מפורסם ופתוח לציבור-אלא (לדוג') רק חברי פורום מוכרים וחברים מדרגה ראשונה.

 

ב-אדם בעל שיעור קומה תורני שפורש חסות (מעשית,לא "שולח את ברכתו") על העניין.

 

ג-מפגש שבו תהיה פעילות כלשהי ולא מפגש שהופך למין ספידייט.

 

במידה ויתארגן,ואתחיל לצאת עד אז,יש מצב שאגיע.

שאת באה, אוכלת, שומעת שיעורים, מרכלת עם חברות ואם את רואה בחור נחמד שמוצא חן בעינייך את לוקחת אותו הביתה למזכרת.

שאין מחסומים מסויימים שקיימים בשידוכים

כמה פעמים פתחתי שרשור מי ער בפורום שלא נוקב בשמנו?

למה נראה לך שאני זוכר דבר כזה?

זה היה בצחוק...

 

חכה, יום אחד כשיהיה משעמם (אם יבוא כזה) אני אשב ואקבץ את כל הכותרות הללו אל תוך הודעה אחת, ואגיש לכם על מגש של כסף... זה יהיה מצחיק. מבטיחה.

סתם, חותמת לך שכל ניק כאן לפחות כתב את הכותרת הזו, פעם אחת

 

זה הכל

שזה טבעי שיש לבנות את הצפייה הזאת שבתחילת הקשר לפחות, הגבר יהיה גבר ויזום.

ועם הזמן זה נהיה יותר הדדי

אחרי כמה זמן??וממה הציפיה הזאת?הרי שני הצדדים רוצים את הקשר?גם לגברים לפחות לחלקם או רובם ישמחו שגם הצד השני יזום/יעשה וכו'!!!

ואם זה נראה לך מוגזם, אולי תעלה את הנושא ותברר אצל הבחורה מאיפה זה נובע

הצפייה הזאת נובעת מהטבע שלנו, בנות צריכות להרגיש ביטחון, שרוצים אותן. גברים בטבע מובילים, אז יש צפייה שאם הבחור מעוניין בבחורה הוא יתנהג כמו גבר ויזום. 

מהי הרגשת הביטחון שאת מתארת??אם היוזמה היא חד צדדית כל הזמן זה לא מדרבן לעשות וכו...

אולי תפתח את הנושא הזה עם הבחורה, תגיד לה מה שאתה מרגיש, שזה גורם לך לתהות, מציק, מייאש

אולי תופתע לגלות שזה בא מחוסר מודעות ממש, והיא בכלל מאוד מעוניינת בך ולא שמה לב שהקשר תלוי גם בפעולות שלה.

אני חושב שזה צריך להיות הדדי ואם לא אז צריך לבוא לבן הזוג ולומר לו למה לא עשית ככה למה אתה לא מתקשר וכו' וכו' יש כאלה שהם ישר מנתקים קשר כי השני לא מגיב אבל צריך לדעת שלפעמים הוא לא מגיב כי הוא ביישן/ית או כי הוא לא יודע/ת לכן חשוב לדבר על הכל ואם זה לא עוזר בכל זאת אז יש לשקול סגירת העסק

ועם ההשקעה באים גם רגשות, לא?! ונראה לי יש זוגות שאצלם זה לא ככה,

בכל אופן- לא נעים לכם להיות המובילים?לפעמים לא נעים לקחת את הקשר לידיים, זה מרגיש שהצד השני פאסיבי.

ואם זה היה הפוך היתה עולה תשובה כמו:

אני חושב שזה צריך להיות הדדי ואם לא אז צריך לבוא לבת הזוג ולומר לה למה עשית ככה למה את כל הזמן מתקשרת למה את חופרת לי בשתיים בלילה, למה אני צריך לשמוע את כל הצרות שלך, בשביל זה את צריכה להתקשר, כן כן לילה טוב- אבל כבר אמרת לי את זה אתמול וכו' וכו' יש כאלה שהם ישר מנתקים קשר כי השני כל הזמן חופר אבל צריך לדעת שלפעמים היא  מגיבה ככה כי היא לחוצה או כי היא לא יודע/ת לכן חשוב לדבר על הכל ( אם עוד לא נגמר לכם על מה לדבר) ואם זה לא עוזר בכל זאת אז יש לשקול סגירת העסק

 

ותודה על התגובה "סתם פה", נהניתי להשתמש בה

זה כיף להוביל לעשות וכו' אבל יש פעמים שהצד שני לא יוזם לא משלם וכו....ליפעמים זה יכול להרגיש כאילו הוא לא רוצה אוו פחות מעוניין.הרבה יותר כיף ונוח שזה הדדי ככה זה מעודד יותר לעשות

ציפיתי ורציתי שהוא יוביל ויזום, התפדחתי, לא הרגשתי מספיק בטחון לקחת את המושכות, לא רציתי לשדר מהר מידי שאני מעוניינת עוד לפני שאני בכלל יודעת..

אבל זה הגיע עם הזמן.

 

אני מבינה שזה טיפה מתפנק ואפשר לתת תחושה טובה יותר אם נמנעים מזה, אבל מהסיבות הנל לא ידעתי לעשות אחרת.

וברור שלא צריך להגזים עד כדי כך שהצד השני יחשוב שאני לא מעוניינת.

ובכל אופן לדעתי מדובר רק על השתים-שלוש פגישות ראשונות,

אחרי זה כבר מכירים ואפשר לאמץ סגנון אחר.

ויש אנשים שיאמצו סגנון אחר כבר מההתחלה בגלל שזה לא מתאים להם, תלוי בזוג...

בכול הנוגע לדייטים זה תלוי..

אני אישית בתור בחורה שונאת טלפונים!! ברצינות!!

זה היה ממש מעצבן את האקס שלי.. 

אבל לא היה לי כ"כ כוח לדבר בטלפון.. 

אבל באיזה שלב כבר כול אחד שילם על עצמו... 

וגם היה קטעים שאני הבאתי לו דברים וכו'.. 

זה תלוי יכול להיות שהבחורה לא מנוסה ואין לה מוסג מה עושים בקשר 

יכול להיות הכול.. 

אני חושבת שאולי אתה יכול לעלות את זה בעדינות מה שמציק לך..

אולי היא תענה לך "מה באמת? לא היה לי מושג.." 

אני חושבת שהיא גם תתבייש אז תזהר איך אתה מעלה את כול הנושא תהיה עדין!!!

 

פשוט תשאל אותה למה היא לא מתקשרת?? 

תזכו למצוות

זה עתיק יומין.

מנהלת ביה"ס שלנו ספרה את זה לפני 24 שנים.

מוכר משהו...

העיקר זה אח״כ כשמצטלמים ביחד..

זה נראה לי קצת מוזר.

גם אם הוא לא אוהב להצטלם, שיתגבר.

לא מתים מזה!

כלומר- זו בטח לא הרגשה אישית, אלא עיקרון- שהוא לא כל כך משמעותי, ולכן נמצא רק אצל החתן, רו לחילופין רק אצל הכלה...

 

מה זאת אומרת "לא מתים מזה"?

אני מכירה חברה שלא התאפרה לחתונה, (מבחינתי זה אותו הקו...) "לא מתים מזה"- יכול להיות היה מאוד ריאלי, אילולא היא לא הייתה עושה זאת מעיקרון- אלא מהרגשה אישית...

כלומר ישנם כאלה עקרונות- אישיים, שאתה יודע שאחרים לא יפעלו כך, ואתה אפילו לא מנסה להעלות אותם על בדל שפתיך,

כי הם לא ראילים לאחרים, העניין של הצילום, נראה לי כמו האיפור...

לא רוצה? לא צריך...

החשיבה שהצילומים המייגעים הללו הם ללא טעם וריח- כלומר לא מועילים, סתם מתיפיפים... זו לא חשיבה כל כך מנותקת, אני יכולה בהחלט להבין אותה /בתור אחת ששונאת שמצלמים אותה/.

 

הוא לא יצטלם?

 

[בטח לא בכל מיני תנוחות ופוזות וכיוצא בהם..]

שנאתי את הפוזה והחיוכים המזויפים באירועים ואמרתי לעצמי כמה פעמים בחיים שלי שבחתונה שלי לא יהיה צלם סטילס! מי שירצה תמונות יוכל לשלוף מהוידאו.

היום אני עדיין לא סובל את זה אבל למדתי לחיות עם הנורמה המטומטמת הזאת בהשלמה, אין מה לעשות, אני לא אהפוך עולמות בשביל פרנציפט ילדותי של "לא נוח לי, אני לא אשחק אתכם."

לי יש תמונות מהממות מהיום של החתונה ולבעלי אין בכלל. הוא פשוט לא בעניין.

בהתחלה זה היה לי מוזר אבל זה עבר מאד מהר, הייתי גאה בו שהוא מעדיף לנצל את היום היקר הזה לדברים חשובים יותר.

בלובי.

 

כשתשבו, סביר להניח שיפנו אליכם ויבקשו שתזמינו שתייה כדי להמשיך לשבת.

 

זה לא יקר ושווה את זה.

איזה מקומות חשבת על בתשלום?

אנחנו לא בעניין של מקומות של אוכל.

ולא הצלחתי להבין באיזה סגנון את כן... אולי בכ"ז בגן סאקר? בירושלים בצל זה באמת סבבה (לעומת ת"א..........)

(אני יודעת איפה זה אבל מעולם לא ידעתי מה יש בתוכו)

 

ואם זה הסגנון, אז מה הבעיה בו?

למניעת מבוכה פומבית

תוכל גם לענות?

ממש לא מתאים לדייטים.

תמיד ידברו על "זה - ליד מרכז כלל" "זה- מול מרכז כלל". אף פעם לא " זה - בתוך מרכז כלל"!

אתה רק מוכיח שהבורות שלי לא נחשבת בורות (בהנחה שבורות נחשבת ביחס לסביבה).

 

 

יש שם גם פינת ליטוף לחיות שבה אפשר לשבת ולדבר.

(שים לב - היא בת!)

...

פעם, בנסיעה לצפון, אחייניתי בת השנה צרחה כל הדרך. ניסו הכל: בקבוק, בובה, קולות מטופשים שאמורים להרגיע צרחניות בגילה. נאדה. כלום.

 

באיזושהי עיירה צפונית עברנו ליד קניון, ואבא שלי ניסה בניסיון נואש אחרון: "נועה, תראי, יש כאן קניון!". מה אני אגיד לך? עיניה זרחו, היא סובבה בחדות את הראש (לכיוון הנכון!) ושתקה מאז עד סוף הנסיעה!

 

לכי לקניון וירווח לך!

רק שיש גם בחור בסיפור.

קניון לב תלפיות.

קניון רב שפע (יש שם רק חרדים..)

 

בנין העיריה

 

הקניון בפסגת זאב

[לא שאני כרגע גדול בהרבה]

אבל התחלתי לנקוט צעדים ממשיים בעניין רק שנתיים אחרי כן.

וגם אז לא כלכך הבנתי. כאילו, מאז שאני ילד אני חושב שיום אחד אני ירצה להתחתן. ובקשר לרצינות זה בא בשלבים לאט לאט אתה חושב על זה יותר.
נ"ב אחותי הקטנה בכיתה ב באמצע ש.ב. צעקה: נמאס לי מהלימודים האלה, בא לי כבר להתחתן!!!

בתנאי שהוא באמת חזר בתשובה הוא יציב ואיתן ולא נדנד..

בס"ד

 

דווקא אם זה קרה בגיל ההתבגרות עוד מילא, אבל מתוך חשיבה והחלטה מושכלת-קשה לי להאמין שבחור כזה יתאים לי...

מסכימה עם נקודה..

זה מי שהבן-אדם עכשיו.

אין ספק שלעבר יש תפקיד בחיים, אבל כמו תמיד- הבחירה אצלנו זה איך להסתכל

 

בהצלחה!

מה שכן הייתי בודקת זה קשר עם בנות לפניי, ואני לא מדברת על קשר רוחני... יש מצב שיפריע לי שאדע שאני לא הראשונה שלו במובן האינטימי.

גם הייתי בודקת שהוא יציב ולא כל שנתיים משנה את הגדרתו הדתית. הייתי שמחה שידבר על כל השינויים הללו כי הם מאוד משמעותיים.

אבל ב"ה אני נשואה אז זה רק בתיאוריה, כמובן.

כמו שכתבו למעלה זה מראה על אומץ, בגרות ואמיתות.

אני חושבת שאחרי שדתל''ש (לא אוהבת את המושג הזה בכלל) חוזר סוג של בתשובה הוא דתי במקום הרבה יותר אמיתי ונכון.

שלא מייצגת כלום!

שמעת, שורש? כלום!

 

נכון, לא קראתי הכל כי אני לא מבזבזת זמן על 'הוכחות' ממטומטמות שכאלה. (קיצוניות, אמרנו?)

אבל כן, הוא לא הכי ירא שמיים. והוא גם מתנסח בצורה מאד לא בהירה - בניגוד לנראה מהצד.

זה כבר ידוע כיום אני חושבת, הבעיה שמרוב שאומרים לבנות "אסור אסור אסור" הן מגיעות למצב מאד מבולבל שמצד אחד יש צורך, אבל מצד שני האסור יושב להם חזק מידי במח שגם כשכבר מותר הן לא מסוגלות וזה אפילו מחריד ומזעזע אותם (מה שנוגד לגמרי את האינסטינקט הגופני)
לפי מה ששמעתי מחברות, בדר"כ המדריכת כלות מצליחה לגבור מעל זה. אבל זה נכון שצריך לעדן את האסור הזה בהסברים ולא לשלול את הצורך בצורה חזקה כ"כ.

שורש אם נורא חשוב לך, תן למישהי לפרסם את זה בפורום בנות... נראלי יותר רלוונטי.

צריך לזכור!!!!!!!!!!!

היא לא מייצגת אף אחד אף דרך ואף שיטה.

גם אם כתוב שם איזהוא רמז לחינוך מסוים- תתעלמו.

סיפור מעניין ותו לא.

ברגע זה אטמת וחסמת כל מי שכן מרגישה ככה.

את עונה בכ"כ חוסר רגישות.

 

ההרגשה הזו, הפחד הזה, קיים. אם אצלך לא ואם לא נתקלת בו זה לא אומר שאת יכולה לבטל אותו כך בהנף יד.

את צריכה להבין שאת לא יחידה כאן בעולם ואין עוד מלבדך, יש עוד אנשים שונים עם רגשות שונים שהם לא פייגליניזית.

 

אני לא מדברת על מתן לגיטימציה למגע לפני החתונה, אבל א"א להתחתן בלי לרצון למגע.

 

שבת שלום.

 

שהמכתב הזה הוא אמיתי וכנה...

 

דברי קצת עם שורש ותביני

 

 

לגבי השורה האחרונה שלך- ברור שזה נכון, מישהו אמר אחרת?

זה מכתב אולי מאוד מרגש, ואלי אפילו מזיל דמעות.

צריך לזכור. חובה.

זה סיפור אישי ופרטי, ואם שורש, או המאמן שם- מתיימרים להביא ייצוג של מישהו, או משהו- צריך לזכור, שזה שיגעון וחולי נפש. לא יותר מזה. אין להאשים אף אחד, וודאי לא את החינוך הדתי שקיבלה... (היא יכולה הלאשים רק את עצמה, שלא הלכה לטיפול בגיל חמש עשרה, או שלא דבירה עם אבא שלה על ההלכה בגיל הזה, ראש בקיר, זהו זה.)

ולא, לא המצאתי אותו. 

הוא מייצג מציאות.

ואת פשוט מבטלת את המציאות הזו שהיא לא קיימת ואין לה מקום.

את יודעת מה את עושה למישי שכן מרגישה ככה וקוראת את זה ואומרת וואי זה ממש מה שאני מרגישה, אולי מצאתי פתרון.

ולפתע היא קוראת את ההודעות המזלזלות האלה שלך?

זה לא שיגעון ולא חולי נפש. זה פחד שהתפתח לחרדה או כל דבר אחר.

לא הולכים לגהה על דבר כזה.

(תפתחי ראש גם לשונים כאן בעולם, כאלה שלא עם אותו פס ייצור כמו שלך)

 

קצת (הרבה) רגישות לא תזיק.

 

וזה לא משנה שזה סיפור אישי ופרטי, לכל אחד יש סיפור אישי ופרטי ולפעמים יש סיפורים אישיים פרטיים דומים.

ולא תמיד צריך לחפש אשמים, רוב הפעמים זה לא עוזר ולא רלוונטי.

וואי ממש לא הבנתם מה רציתי לאמר ואני מאשימה את עצמי שלא הסברתי מספיק...

/וזה קורה לי לאחרונה הרבה, באשמת ה'צורך' להכנס לפורום, ובמקביל להקליד מאמרים ועבודות, זה פשוט לא הגיוני, אני רואה את התוצאות, חוסר הבנה, בגלל חוסר הסברה בגלל חוסר בזמן/

 

 

תראי, בגלל שבאמת אין לי זמן אני אנסה לענות לנקודה עצמה.

בתחילה באמת לא קראתי את כולו, מטעמים אישיים, שורש יודע למה, תוכלי לשאול אותו,(טוב בקצרה- דיברנו על הנושא הזה ובדיוק חמש דקות אחכ הוא העלה את זה:-/)

זה לא כל כך תמים כמו שזה נראה, וזה עלול לייצר קונוטציות מאוד מאוד מאוד שליליות אצל כולם.

'החינוך, והחינוך והחינוך, וראש האולפנא והסגירות שמובילה לחולי נפש הזה'....

הכל שטויות חברה. הכל. היא נטו משוגעת, ונטו בגלל זה היא הגיעה לחולי נפש ולחרדות הלא נורמאליות האלה, וזה לא קשור במאומה לחינוך שלה, ולאולפנה ולרב שלה ולסגירות שהיא חונכה בה אולי וכולי.

רק להבהיר.

 

רק טיפה הסתכלות של שורש על הענין: "אם היא הייתה נוגעת בגיל 15 בגבר- היום היא לא הייתה כך..."

אולי זה נכון- לנקודה הזאת ספציפית,אבל הייתה לה חרדה אחרת, אולי נראה יותר, (אם משהו יכול להיות נורא יותר

מזה:-/) אולי... משיכה חזקה מידי ואי אלו צרות אחרות...

 

כתבתם, את ומקרוני דברים יפים- אך לא קשורי םאלי... כי אני כתבתי נטו נגד הבחורה הזו, שהיא הזויה בגלל עצמה, והחרדות שהיא עצמה בלבד פיתחה- ולא אף אחד אחר. זהו.

נא כתבו אם הובנתי מספיק.

 

את מה שדיברת עם שורש באישי תשאירי באישי ואל תזרקי לכאן כל מני סיסמאות מהש"א שלכם.

או שתכתבי כאן את כל הלך הש"א שלכם.

 

זה לא משנה מה הגורם, החינוך או היא עצמה שחסמה את עצמה.

יש מצב נתון, לבחורה יש חרדה ממגע.

 

אני מכירה אישית סיפור של בחורה דתית נורמאלית לחלוטין ויראת שמיים ורוצה להקים בית, ויש לה רתיעה ממגע שיוצרת לה מעין מחסום.

 

אז לקרוא לה דבילית??

 

אין כאן דיון אם לשמור נגיעה או לא.

וגם הודעה כזו שהיא לבחורה מאוד ספציפית יכולה לפגוע באחת שמזדהה עם הקושי שלה ולאטום ולסגור אותה יותר.

 

אז בבקשה תפסיקי עם זה.

\שימי לב, אני עונה ענינית\ עשי זאת גם.\

 

מה זו הרתיעה הזו, שאת מדברת בה?

רתיעה פסיכולוגית שבהחלט נוצרה בגלל דביליזם(;)

או רתיעה- בגלל ההלכה- אני לא נוגעת בבנים, כי אסור. - זו רתיעה? אם יש לחברה שלך "רתיעה" כזו- אז הנה לך, שזו לא רתיעה, זה מצב מובן מאיליו ולגיטימי לבחורה שומרת מצוות.

 

 

 

לגבי 2 השורות האחרונות שלך- להיפך, אם את נותת תחושה שזו לא בעיה פסיכולוגית, אלא דתית-

את היא זו ש"אוטמת אותה יותר"..

אם תתני לה הרגשה שזו בעיה פסיכולוגית נטו, שניתן לפותרה- (לא כמו בעיה דתית, שהיא יותר מסובכת.)- דווקא תתני לה מין עידוד לפנות לטיפול.

 

ואני יכולה לחתום כאן:

אז בבקשה תפסיקי עם זה.

 

אבל נוותר על זה

אז בבקשה תפסיקי עם זה

רתיעה פסיכולוגית לא נוצרת בגלל דביליזם.

זו הנקודה.

 

ואני לא אמרתי שזו בעייה דתית ח"ו. ברור מאליו שהיא פסיכולוגית.

אבל ההשתלחות הזו "דבילית" ללא אומר ודברים פשוט נוראית.

 

לכל אדם יש בעיות, אין אחד כזה שהוא בלי בעיות. ואם זו לא הבעיה שלך (ב"ה) את לא יכולה להגיד לו "וואי איך יש לך ת'בעיה הזו? י'דביל" זה לא עובד ככה!!

 

צריך להבין שלכל אחד יש את הבעיות שלו וגם ככה קשה לו איתן. אז לקרוא לו דביל לא משפר את המצב.

רגישות זו מילת המפתח.

אני בדרך כלל מאוד מכבגת אותך. אבל הפעם אני מרגישה שאת מגזימה.
אני דווקה כן קראתי עד הסוף. הוא לא עזר לה לחטוא! הוא עזר לה להאמין בדרך דלה כדתיה ולראות את המגע מהצד הבריא סלו! הוא שלח אותה למקורות הלכתיים בין היתר. לא לפורנו, ל"ע!!
למה הקטילה הזאת?
"חולי נפש"?!????
אני דורשת ממך לחזור בך! ה' יסמורד רצון למגע עם אדם אהוב הוא לא מחלה נפשית!! זה אנושי כל כך!
את מפחידה אותי ומצערת אותי עם הגיעות דלך..
אינני יודעת מהיכן האמירות האלה נובעות, ואני מניחה שאני לא מבינה הכל..אבל תשתדלי להיזהר בבקשה.

שהיא חשבה שזה אסור...

 

לא הסברתי את עצמי מספיק, אולי כי הרשתי שאני מדברת אל שורש...והוא יודע על מה אני מדברת.

 

 

התוגבה שלך כנראה צריכה להישלח אל אותה חולת נפש שבמכתב- כי היא זו שחושבת שמגע הוא אסון, היא זו שחשבה כך לפחות.

 

אני לא חושבת כך ולעולם לא.

וזה אכן אסור.

אנשים, לפחות תקראו לפני שאתם מגיבים.

אני הבנתי- שמדובר על נגיעה כללית, כמו זו- שבנישואין- אצל הברנשית הנ"ל- לא תוכל להתקיים.

 

 

 

(איזה כיף לקבל כאלה מחמאות ביום בהיר אחד)

 

 

מישהו אמר שאפשר להתחתן בלי רצון למגע?

מישהו אמר שאין לי רצון למגע? (אצלי רצון למגע מתבטא ברצון לבעל, הבהרה משמעותית.)

 

אבל מותק, (אני מחזירה מחמאות, שלא תחשבי;) יש הלכה.

וההלכה- אם היא ברורה לך, ואת בטוחה בה- לא יוצרת לא פחד, לא חרדה, ולא אי אלו הרגשות כמו שהוצג לעיל.

היא הייתה כבולה- וחולה. זה הכל. והיא אכן הייתה צריכה טיפול פסיכולוגי, בלי קשר קטנטן להלכה.

היא עיוותה את היהדות, ואת המקום שהיא נותת לנגיעה- ובגלל איסור הנגיעה- היא הפכה את עצמה לרווקת עולם... פלוס שגעונות ותסביכים...

-זה לא זלזול, תקראי את תגובותי מטה- תביני על מה אני מדברת, אולי לא הסבתרי עצמי מספיק בתגובה שקראת)

אבל הבעיה של הבחורה לא באמת קשורה להלכה, עד כמה שהוא מנסה להציג זאת כך.

 

זה נכון שישנה בעיתיות במקומות מסוימים עם החינוך לצניעות,

 

ולא תמיד מחנכים בצורה נכונה.

 

אבל מהתיאור ההזוי הזה אני בטוחה שיש לה עוד כמה בעיות בחיים, שהיא לא קיבלה מגע אוהב בתור ילדה,

 

שמן הסתם כשהיא פוגשת חברה היא גם לא נותנת חיבוק/נשיקה,

 

שהיא מדחיקה עוד כמה דברים חוץ מזה.

 

עצם זה שהיא הלכה למטפל שהוא לא ירא שמים בעניין כזה, זה כבר מראה משהו

 

(ויש מטפלים כאלו יראי שמים, צריך לשאול במקומות הנכונים)

 

לתת יד/נשיקה לבחור שהיא יוצאת איתו- זה אכן אסור. 

 

לתת יד ללחיצה למטפל- זה אכן אסור.

 

לפי היהדות יש המון מקום למגע בין איש לאישה- כאשר זה נעשה בטהרה.

 

ואני חושבת, שאו שהיא לא למדה בצורה נכונה, או שבכל מקומות הלימוד שלה כולל הבית היתה בעיה בחינוך הזה,

 

או שפשוט יש לה משהו נגד היהדות.

 

את זה שיש למטפל- זה פשיטא.

 

אותי המכתב הזה לא ריגש, ולא, אני לא מרחמת עליה.

 

מי שבאמת נקלעת לכזו בעיה ורוצה לקבל תשובה שתואמת את היהדות-

 

ושוב, יש לכך תשובות ביהדות היראת- שמים,

 

הולכת לחפש עזרה במחוזות אחרים מאלו.

 

אגב- הרבה מחברותיי יצאו תמיד למטרת חתונה בלבד- וכשהן פגשו את בן זוגן-

 

הן רצו במגע הזה, ככה שאין קשר בין הדברים...

אבל אין לי כוח להסביר..

אולי מאוחר יותר..

 

והאמת חשבתי שזה לקוח מהספר של ד"ר יורם יובל מה זאת אהבה..

 

יש לה הרבה בעיות..

גם אני לא הבנתי את הקטע שלו כאן... 

בפרוטרוט...;)

כי הוא מנותק ממציאויות. לא מוכן לקבל דברים.

לצערי כמה שנים לא שמרתי נגיעה אז לא נכנסתי לתסביך כזה, אבל הייתי במדרשה הכי נורמאלית שיש השנה. לא של חוזרות בתשובה, בנות ממרכז הארץ שלמדו באולפנות הכי ידועות! ונכון שלא כולן, אבל לא אחת ולא שתיים נרתעו ברמה שחשבו שהם לא מסוגלות לעשות את זה בכלל - בגלל החינוך שהן גדלו עליו!
זה לא משנה אם המקרה אמיתי או לא, זה לא משנה אם הנוסח מדוייק, או אם זאת הדרך הכי טובה. זה משנה שיש מקרים כאלו שקיימים ואם יש אפילו אחת כאן בפורום שמזדהה וקוראת את התגובות החסרות אמפתיה שלכם... פשוט שללתם אותה.

ואתם יודעים מה הכי מציק לי? שמי שמגיב כאן מגיב מתוך מקום כ"כ מתנשא וצדיק. הוא ירא שמיים! הוא בסדר! כל מי שלא יכול לקפוץ לאלף עזאזל מצידו... תסלחו לי, זאת לא יראת שמיים. לכו תלמדו תורה קצת, תתחברו לעם שלכם.

בעזהי"ת.

 

קראתי עכשיו את ההודעה שלך. אחרי שהגבתי בעצמי.

ואני מסכימה איתך בגדול, אבל אני עדיין חושבת את מה שכתבתי...

ואוף, אני כבר אכתוב לך באישי את ההמשך. באמת שלא שייך כאן..

"כמה שנים לא שמרתי נגיעה אז לא נכנסתי לתסביך כזה,"

 

 

מאז ומעולם שמרתי נגיעה, ולא נכנסתי לתסביך הזה, מעולם ולעולם.

 

ואין לי קרניים.

 

בעזהי"ת.

 

אבל בהחלט עברתי תהליך עם עצמי כדי לברר את הנושא.

כל אחד ואחת מוזמן, אם לא לומר חייב לערוך את הבירור הזה לעצמו כדי להגיע מוכן ושלם לחתונה ולקשר פיזי.

תראו, מישהי כאן כתבה (לא מדויק) שמה שהבחורה ההיא עברה- זה היה תסביך ותהליך ובעיה בנפש, זו לא הייתה בעיה בהלכה,או משהו כזה.

אם ההלכה ברורה- לך- יופי. את גם יכולה לקרוא בנושא ממבט יהודי, והסתכלות רבנית כלשהי, אולי גם הלכתית, (רגשית)

אבל אם הכל ברור לך, ואין לך ספקות, כולל זה שאת בטוחה בעצמך ובמה שאת פועלת- אין לך לא בעיה ולא תסביך ולא כלום (במידה ואת לא חולת נפש כמובן;)

הבחורה ההיא- יש לה בעיה, והבעיה הזו מסתכמת רק בה ובעצמה, ולא בהלכה ולא ביהדות ולא בהשקפה ולא באיסורים והיתרים ושמירת נגיעה ולא שמירת נגיעה, זו בחורה שכבלה את עצמה, שזה הדבר הכי נורא שיש, כי המהות שלה זה חירות, ואם היא לא כזו- תראי לאן זה מוביל, היא הייתה כבולה, ולא חופשיה, כל חייה- באשמת מי? עצמה, בלבד. פסיכולוגית לגמרי, ולא הלכתית. צריך לחדד את זה חזק.

בעזהי"ת.

 

[אוי אני מרגישה רע שאני צריכה לתת להלכה "ציונים".. שויין.]

בכל אופן, הבעיה פה היא במפגש של נפש הבחורה המדוברת וההלכה. לפעמים הנפש לא מצליחה להכיל את הטוב הזה, ולפעמים אנחנו מוטים בגלל דעות קדומות או בגלל נורמות חיצוניות שסיגלנו לעצמנו כחברה וכפרטים, וזה מונע מאיתנו לראות את הטוב והאמת בצורה הנכונה ביותר.

 

הבעיה שמיוצגת בהודעה הראשית היא לא רק פרטית של אותה בחורה, אלא גם של ציבור רחב של בנות דתיות שהחינוך המיני שלהם שואף לאפס (מהצד של המינוס).

וזה קיים, וזה גרוע, ואכן גורם לתסביכים!

וטוב לקבול על זה, ולקרוא לילד בשמו, וכך בע"ה כשנבוא להיות מחנכים/הורים נדע איך להתייחס לדברים בצורה הנכונה ובטיימינג הטוב.

 

מקווה שהובנתי.

ב"הצלחה לכולנו

1- בת כמה את? יש הבדל גדול בין התחושה בנושא הזה כשאת בת 20, 30 או 40 (וגם אני שומרת נגיעה)

2- תסביכים תופסים כל אדם באופן שונה בתכלית. העובדה שאת שמרת ולך זה לא קרה לא מעידה הרבה, כמו גם המקרה ההפוך.

23. 

 (אגב, יש כאן שהופכים את השמירת נגיעה- שזה משהו כל כך בסיסי ביהדות- למין בועה סקטוריאלית הזויה... זה דבר בסיסי, וזה לא נותן שום תסביכים בנפש, תאמיני לי... אגב- יש לי מכר, בן 40 + רווק- שומר נגיעה, ואין לו שום תסביכים ושום בתיח. שוב- זו בעיה פסיכולוגית שלה- עצמה- בלבד.

לגבי נקודה 2- זהו, שאת מעידה שזה תסביכים...

אבל כותבת שזה יכול לקרות לכל אחד, ואני מסכימה איתך, אבל שימי לב, זה כמו שיכול לקרות לכל אחד שגעון כלשהו או מחלה נפשית פתאומית, או כל דבר אחר...

כלומר- מהם הסיכויים?

קראי את תגובתי אחת מעליך, ותראי מהו הענין שאותו רציתי לחדד.

וגם- מה זה תסביך בעינייך? כי יש לא מעט סוגים.

 

אני לא חושבת שבהכרח לכל אחד מאיתנו ששומר נגיעה יהיה תסביך בנושא בשלב כזה או אחר,

אבל אני בהחלט חושבת שזה שונה מהתפרצות של מחלת נפש.

 

הקב"ה ברא אותנו עם יצרים, ועם צורך בחום ואהבה- גם פיזיים, שאמורים להתממש במסגרת זוגית, וזה האידיאל, ולכן גם יש בנו את הצרכים האלו.

המציאות שבה יש רווקות מאוחרת היא מציאות מאוד מורכבת להתמודדות, שיכולה בשלב מסויים להוביל לכך שסביב הנושא הזה יש 'אישיו' מסויים שדורש התייחסות ומודעות, ככל שהוא קיים.

(לא אמרתי שהפתרון הוא לגעת)

הבחורה ההיא מהמכתב- הייתה בעלת חולי נפש, לא תסביך ושום בתיח, ואם את קוראת לזה תסביך- אז אחלה, אבל התסביך הזה הוא נדיר,

ושוב- אין משמעות ליצירת תסביכים כאלה אצל בריאים בנפשם- במסווה "קושי בהבנת ההלכה וקבלתה"-

או יותר חמור- "קושי במימוש ההלכה, או יותר- 'אם אני שומרת נגיעה- אז... זה יכול ליצור תיסבוכים...'"...אבסורד.

 

הובן? 

בעזהי"ת.

 

ובעיה חמורה!!!  טוב שהיא הלכה לטיפול.

בנאדם עם חולי נפשי יוציא אותו בכל תחום בחיים, וכן, גם בתחום הדתי.

 

מי שיש לו OCD יהיה לו את זה בהרבה תחומים.

מי שלחוץ על מצוות ולא סגור על עצמו אם עשה/לא עשה (באופן כרוני) ואם עשה טוב או לא מספיק, אין ספק שיש לו בעיה נפשית המצריכה טיפול, והביטוי של זה היה יכול להגיע גם בתחום הלימודי, לדוגמא. "למדתי את הקטע הזה או לא?", "פתרתי את כל התרגילים להגשה?", ברמות אובססיביות כמובן.

 

אגב, כולנו חולים ברמה כזאת או אחרת, אל תיבהלו אם זה נראה לכם שגם אתם בעלי OCD..

כל עוד זה לא מפריע לתפקוד היום-יומי- זה בסדר.