מתקשרת בעצמי...

אבל זה מאוד תלוי בבחור ובמצב הרוח שלי באותו יום...

אני מבקש שתעשו טובה ותתקשרו להודיע,

זה ממש באסה ומפדח כשאתה מתקשר להציע להמשיך ואומרים לך לא.

אני מקווה שזה בסדר שנכנסתי לעזרת נשים...

אף פעם לא חשבתי על זה מנקודת המבט הזאת.

מספיק מתחשבים.

כמו"כ תשתדלו לדבר גם בדייטים הראשונים יותר (לאיפה נעלמו כל קבי השיחה שלכם?!)

למה זה אחריות רק של הבנים???

כמו"כ אם החלטתם לחתוך והבן שואל בכנות למה, תעזרו לו ותאמרו את האמת כדי שילמד לפעם הבאה.

בתומ"ר.

אני מניח שאף אחד לא ירצה לשמוע שזרקו אותו כי הוא לא הכי יפה, או כי יש לו איי קיו נמוך מאד.

להיסתובב במקום

נגיד שלדעת בחורה מסויימת, בחור בהיר/ שחום לא הסגנון ולכן היא פוסלת-

מה יעזור לבחור אם ידע שהבחורה הספציפית הזו פסלה אותו על עניין זה?

אדם דברן באופיו, אם יפגש עם דברנית שאוהבת מאוד לדבר, הגיוני שהיא תפסול אותו.

אבל זה לא שהוא בעייתי או צריך לתקן משהו. פשוט הוא נפגש עם בחורה מסויימת שאוהבת לדבר ומחפשת אדם שקט יותר.

יכולה להיות בחורה דברנית אחרת שמחפשת מישהו שיקשקש לא פחות ממנה.

לרוב פוסלים קשר לא כי אחד הצדדים לא בסדר, אלא כי סובייקטיבית זה לא מתאים לי.

אבל אני מסכימה איתך שלעיתים, דווקא בגלל שאנחנו לא אויבים ופשוט לא מתאימים, אפשר לתת איזו הערה בעדינות.

כמובן רק כשיודעים שהצד השני יקבל את ההערה בטוב.

לא הייתי לוקחת סיכון בלפגוע באדם, במיוחד אם דרכנו מתפצלות..

יותר מידי וזה הרתיע בנות, ואילולי שהיה לי אומץ לחשוב עם חבר ביחד

מה לא הולך הייתי אני ובני ובני בני בדייטים עד עצם היום הזה.

בעדינות.

סטטיסטית הגעתי למסקנה שכשבנות רוצות לחתוך אחרי הפגישה הראשונה..פשוט מתקשרות...!!

כשאתה מקבל הודעה מהבחורה באמצע היום בסגנון של "מתי אפשר להתקשר אליך?" או שסתם לפתע היא מתקשרת אתה כבר אמור לנחש שהיא מתכננת לחתוך..

אני בדר"כ מחכה עד הערב ואז מתקשר.

תודה שאתם מודיעות לפני, אבל עכשיו אסור לכם להתקשר סתם כשאתם לא רוצות לחתוך!!!

הדרוש לנו כזוג

ב.

כל זמן שאני ממשיך כי מבחינתי כרגע "זה זה" (כל זמן שלא נגלה דברים שיסתרו את זה)

אז אשמח לקבל סמס כגון בוקר טוב אפי' פעם ביום יומיים, אבל אם כבר נראה שלא, ומחליטים "לתת צ'אנס" אז כבר לא.

כנ"ל לגבי שליחת סמסים למדוייטת הייתי שמח לכתוב על קטע שקרה או סתם ד"ש פעם ביום,

אך מיכיוון שפעם גיליתי שכתוב לבנות על המצח "זהירות שביר" (ההדגשה במקור..) אני מעדיף לא לקחת סיכון...!

אתה יודע, לזה קוראים פליטת מקשים פרוידיאנית

לגבי האבא- באמת יצאת מצחיק. 

אבל לא נורא, ישנן צרות גדולות יותר, 

תשמח שזה "רק" מה שקרה ולא שכתבת לאבא שלך הודעה עליה ובטעות שלחת לה..  

קרו דברים מעולם!!! 

לי קרה שנפגשתי עם מישהו וההורים שלי היו בדיוק באותו מקום.

בהתחלה דימינו עצמנו כזרים. אבאמא זרמו איתי חבל"ז..

עד שאמא פלטה איזו פליטה: "יעלי, אנחנו נוסעים.. את באה?"

צריך לעשות משהו עם ההודעות האלה, כל פעם מחדש הם גורמות לפדיחות.

אולי לעשות כמו במחשב, שלפני שאתה שולח משהו, יצוץ לך חלון ויהיה כתוב: אתה בטוח שאתה רוצה לשלוח?

או כדאי לך לבדוק שוב את המס' לפני שאתה לוחץ שלח 

רק אין לי אחים..

רק שבמקרה הזה זה ממש לא מועיל...

רמז: הן לא התקבלו לישיבה שאני הייתי בה בשעת שליחת ההודעה...

אם מרכלים על מישהו..השם שלו צף באוויר..והרבה פעמים שולחים לו תהודעה בטעות!

פדיחה..חח

אבל לונורא...

אתה טוב אתה!!!

הרסת אותי מצחוק!!!

סתאם!

אני הייתי בת שירות במד"א, ויכולה רק להגיד שמי שרוצה להיות דוסית- תצליח גם במד"א להיות כזו.

ב"הצלחה {ואולי אני מכירה אותה..}

רק אז תדע האם אתה מדבר עם בחורה צדיקה ועקרונית,

כזאת שיכולה לשמש מגדלור ודוגמה אישי למופת,

או אם אחת המושפעת מסביבתה.

ובין זה לזה - שמיין וארץ.

היא תהיה חזקה.

ובטוחה שגם אתה..

ולא הייתי פוסל אם הייתי יודע שזה מה שאני רוצה ומחפש

אז לא להיתסכל מזה מדיי. לא רוצה לשמוע - לא נכריח...

לפעמים צומחת הרגשה שלא מכירים אותך באמת,

שרואים רק את ההתנהגות החיצונית

בלי להכיר את אופייך האמיתי

אין לי בדיוק פתרון מעשי, אולי פשוט להמשיך לחפש

מי שלא רוצה לתת הזדמנות לא שווה שתיתני לו אחת כזו!

למה אני קצת קיצונית. ככה.

מגיע לך מישהו שיעריך אותך יקבל אותך יכבד אותך ויאהב אותך בדיוק כמו שאת!

ואם לבחור יש ראיה צרה והוא לא מוכן לראות את המעבר..

שלום וביי!

מבטיחה לך,

הוא יגיע ברגע לא צפוי הבחור שלך.. והוא יגרום לך אושר ושמחה עצומה..

שבוע מבורך!

צריך לכבד את המקום הזה שלו

את הכתובת אפשר למצוא לפעמים בחיפוש בגוגל.

נ.ב. אל תשאלו איזה פאדיחה קרתה לי לפני שבוע.

הציעו לי מישהי וניסיתי למצוא פרטים עליה באינטרנט,

ומצאתי כתובת מייל שלא הייתי סגור אם שלה

(כי אם כן אפשר למצוא על הכתובת מידע)

אז שלחתי לה מייל האם מכירה את פלוני אלמוני (זה שהציע)

ושכחתי שתדע את השם שלי (חשבתי שרואה רק את הכתובת)

וניבהלה שאני מנסה להתחיל איתה לפני שהציעו לה אז ניתקה מגע...

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח...

למה הבנות כאלה פחדניות?

אלא שהיא ידעה שרוצים להציע את ההצעה,

ובמקרה כזה לא מקובל שהבחור יוצר קשר לפני שהבחורה מחזירה תשובה.

אני גם הייתי מנתקת מגע במקרה כזה...

זה מזכיר לי שפעם הציעו לי בחור וכמקובל- נתנו לי מס' טלפון לברר.

חלפו כמה שעות מאז שהציעו, עדיין לא קיבלתי החלטה כי החבר לא באמת מכיר אותו ויצאתי למסע חיפושים אחרי מישהו שבאמת יוכל לספר עליו בצורה נורמלית.

אבל הבחור היה "קצת" חסר סבלנות,

אז איכשהוא השיג את המס' נייד שלי ופשוט שלח לי הודעה-

שלום זה זבולון, מה שלומך? רוצה שנדבר? 

ואני עוד חשבתי שהשדכנית עשתה טעות ואמרה לו שהסכמתי.. 

הוא קיבל על הראש ממני וממנה!!

וברוך ה' עד עצם היום הזה לא נפגשנו.

התייחסתי להודעה שלו,הייתה התכתבות קצרה.

ואז אמרתי לו שאני לא מעוניינת. 

פשוט באמת לא היה חיבור מתאים, בלי קשר למעשה ההזוי שעשה. 

העניין שהיה לי מורכב: 

להגיד לו בפרצוף שאני לא מעוניינת, 

אין ספק שהייתי מעדיפה שיחסוך ממני את אי הנעימות הזאת ושתהיה לו קצת סבלנות.

בחור ששולח מייל לבחורה כשהיא מבררת עליו-

זה מצביע על עוד כמה דברים,

שלא בטוח שהייתי רוצה שיהיו בבעלי...

מה זה מסמל?

למה סתם להמציא תירוץ לרתיעה מאסרטיביות?

ילדה קורעת

אי-אפשר לדלג על זה:

"אני רוצה להתחתן איתך!"
"לאאא!!!" 

וואו איזה כישרון של מבטא!!!

וואהו,

חבר'ה, זה נדיר מאוד...

יש לי שכן כזה, מדבר ברמת המבטא שלי, אבל הוא בן 5...

מאיפה למען השם הם מפתחים את זה?!

הוא נולד וגדל בארץ, עם הורים חוצניקים,

וכנל גם אנחנו.

זה כישרון... זה לא יאומן.

כלומר, אפילו בגיל שלוש אין להם את ה"וואיש" הזו (הכוונה לר')...

עם העבודה.

תתחיל עם להפיץ את עצמך בין חבריך/מכריך (בקיצור, על מי שאתה סומך עליו!)

ואם תרצה, אפילו שדכנים.

ותוכל בו זמנית לבדוק באתרי היכרויות (ממליצה מאוד על האתר "מתאימים").

הצלחה!

תודה על האתר

בשביל להרשם לאתר צריך למסור גם את מספר תעודת הזהות?

אני מאמינה שזה נשמר במערכת.

אם אתה כבר נרשם לשם- ממליצה מאוד להשקיע בדף עם הפרטים; לחשוב טוב על התכונות וכו'...

שכויח ודרך צלחה!

מענין מאוד...

רק חבל  שהיא בגיל 8 כך שזה לא ממש מטריד אותה שנתפס  הכינוי

פפ

אולי זה כי בכללי יותר קל למצוא כשצעירים,

אבל גם בארגוני השידוכים[ישפה וכו] וגם באתרים אומרים שיש יותר הצלחה עם צעירים בני 20 וקצת...

א. לא אכפת.

ב. לא אכפת.

שיהיה הצעיר או לפחות באמצע
ושיהיו לו גם אחים בנים וגם אחיות

והורים מליונרים
ופנטאוז שקנו לו ולאישתו (ע"ע אני )
וMpv/ jeep/ hummer/ יגואר לכל ילד

ובעלי יישב בישיבה כמה שהוא רוצה..
פסדר?

הוא יהיה אברך בישיבה   והמלגה בקושי תכסה שכר דירה בת חדר שינה ושירותים מצומקים.

הבחור יהיה מספיק אסרטיבי לדעת לקבל מההורים ולא להיות תלוי בהם.. 

ע"מ שחלומו באמת יתגשם בנחת..

שהתחתן עם בת של חברת כנסת שבעלה גם עורך דין מאוד מאוד מפורסם, שמכניס די הרבה...

אולי לא מיליונרים, אבל עדיין בעלי ממון לא קטן (בואו רק נגיד שהאולם שלהם היה בין היקרים במדינה...).

אבל חס וחלילה צרות עין - כל אחד ומה שיועד לו מאת ה', ועל פי בחירותיו, וכמובן כמובן שהעושר לא בהכרח מצביע על האושר...

למה זה האידיאל?

האידיאל זה להיות אברך (בעיניי) ולהצליח לחיות במינימום... לא לצרוך כל מה שבא לי (נניח וניתנה לי האפשרות)..

*עובדת על זה קשה... שלא תחשבו...

חוץ מזה אם אפשר לחיות טוב למה לא?

פת במלח וכו' נאמר רק במצב שאין ברירה.

לפעמים גם דוחק בפרנסה יכול להפריע ללימוד

לא לחשוב על זה.... לכל דבר יתרון וחיסרון, וכמה אפשר להתבחבש בכל פרט?

(וזה פינת היבוש שלי להיום)

לחלק הראשון: 2-3

לחלק השני: 1 - 2

בסוף יצא שאנחנו יותר מכפול ילדים מהם..

את האמת שאין לי בעיה מ1-4 

וגם בן יחיד זה נחמד מאוד חוץ מהקטע שאמא שלו תצפה ממני להיות הסופר וומן של הבן שלה לפי הדרך שלה שזה יכול להעיק...

הקטע של המפגשים המשפחתיים- אנחנו מספיק הרבה בלע" ה.

וגם בחלק השני עם הכל.

קיצור, רק שיגיע, כל השאר..

בכורים הם אנשים אחראיים בוגרים חכמים ומוצלחים.

מממ.. מעניין איזה מקום אני במשפחה?

עפתי על עצמי כמו שצווית...

לגבי מספר אחים ע"ז נאמר שמחת זקנתי...

טוב בכל זאת עדיף שלא תהיה בת יחידה.

פעם פחדתי ממשפחה שלמה  של בנות. ואז הבנתי שבאיזשהוא שלב כל בת מביאה איתה גיס....

לק"י

עדיף שלא יהיה בן יחיד..

ושאם הוא הקטן- שלא יהיה תלותי וילדותי (דוקא יש הרבה קטנים שבגלל שהם גדלו עם גדולים- הם מאוד בוגרים).

ולגבי השאלה השניה- בתאוריה הייתי רוצה שיהיו לו הרבה אחיות (בתור אחת שיש לה רק אח בן אחד, מה שאומר שתהיה לי רק גיסה אחת).

בפועל- כל אלה שיצאתי איתם היו רק בנים בבית (אחד מהם גם היה יתום מאמא..)/ הרבה בנים ובת אחת.

אז שיהיה, מקסימום נחתן את האחים- שיהיו עוד בנות

שתהיה בחלק השני של המשפחה, אני לא רואה את עצמי עכשיו מתרגל לאחים קטנים מדי שחושבים שכל דבר שאתה אומר זה קדוש.  אבל מצד שני יותר זורם לי הורים צעירים.

שיהיו לה יותר אחיות שאם היא לא יודעת לסרוג אז לפחות אחת האחיות שלה תדע..

מקום במשפחה מראה הרבה פעמים על אופי.

אני הייתי רוצה שיהיה באמצע, ושיהיו לו גם אחיות וגם אחים (אחים פחות נורא אם לא יהיו).

כמו טיולים או נוג"ה או צמ"ע.

כאן זה לא ממש קשור.

בהצלחה

בחור טוב יר"ש מידות טובות. אשכנזי (סתם, יש  גם וגם)

את  בטוחה  שאת  רוצה לסחוב אותו (120 קילו)

אם את יזמת אותה ונראה לך שמר בחור לא מעוניין בה עוד את יכולה להפסיק. אין שום דבר קדוש במספר הימים שקבעתם. לי היו שתי הפסקות ושתיהן נשברו לפני הדד ליין.

שאת יכולה לסמס לו אם הוא צריך את העוד כמה ימים שקבעתם לכם או שגם לו זה כבר מספיק..

יכול להיות שהוא באותה תחושה(שרוצה שההפסקה תיגמר..) וגם לו לא כ"כ נעים להלחיץ אותך. 

אולי בזמן שאת שואלת תבהירי שממש לא צריך להיות בלחץ.

אך חשוב מאוד לא להגיד את דעתך עד שההפסקה נגמרת רשמית מצד שניכם...

(אני שמחה..)       בהצלחה  ..

אפילו שאת יזמת-

החלטתם שזה יהיה זמן לשניכם להתבונן ולהחליט? או שהוא כבר ממש בעניין ומחכה לך? 

אם הוא גם זקוק לזמן הזה- תמתיני יומיים.

זה נראה כמו נצח. אבל זה יעזור לשניכם לחזק את ההחלטה, להרגיש יותר שלימות.

אם הוא ממש סגור והוא מחכה רק לתשובתך- אני חושבת שאת רשאית לקצר את ההפסקה לפני הזמן שקבעתם.. 

בהצלוחי..

לא טוב לקחת צעדים אחורה או שממשיכים או שעוזבים לא משחקים ע"י הפסקות בקשר..

לפעמים צריך להתרחק כדי להתקרב.

לפעמים צריך להתרחק כדי לראות את הדברים בעיניים אחרות / בצורה כוללת / להרגיש עד כמה הקשר משמעותי איתו ובלעדיו.. 

משום מה כל הסיפורים ששמעתי

ההפסקה הייתה הקש שגרם לקשר להסגר לגמרי

אין בזה כלל, והאחוזי הצלחה לא באמת קריטריון...

לפי מה שאתה אומר בקצב הזה גם לא נצא יותר לדייטים.. 

כמה דייטים אתה מכיר שבאמת הובילו לחתונה??? 

וכן, אני מכירה זוגות שלהם זה עזר... ממה שהיא כתבה כשהיא התייעצה פה לגבי ההפסקה- זה היה נשמע שזה מה שיעזור להם... (אאל"ט זה היה בערך או זה או להפרד...)

כמובן שלא תצטרך ומתחילת הקשר תהיה בהירות.. אבל..

ואפילו לא יודע אם זה בריא למשוך קשר שגם ככה עומד להסתיים

ולמשוך עוד ועוד

זה מכביד על הרגש 

במקום זה ניתן לסיים בצורה מכובדת

אם רוצים בעתיד, אפשר לנסות שוב

זה המסר המתקבל.

איך זה מקדם?

אחרי שבועיים, טוב, הסכמתי להיות איתך..

לדעתי זה רק הורס.

מאשר למשוך את זה עוד להפסקה?

יש שמצליחים להחליט במהירות והכל פשוט וברור להם..

אך יש אנשים שצריכים לעכל דברים לאט לאט..

להתבונן מתוך יישוב הדעת ולא לקבל החלטה בפזיזות..

אולי זה שורש המחלוקת בינינו.

אבל לקיחת הפסקה בד"כ גוזרת דין מוות לקשר

שהיה אפשרי לסיים את הקשר מראש

מבלי לצאת להפסקה

מציאות של הפסקה זה כשיש התלבטות. יש ספק. 

דרך צד שלישי (נניח מי ששידך ביניכם).

אבל אל תתלה בזה מדיי ציפיות.

לבלאגן קצת? לענ"ד עדיף דרך צד שלישי.

הכי טוב לברר קודם אם היא פנויה, 

אם היא פנויה תשלח לה SMS.

אם זה מסובך לברר- תגיד "לשם יחוד" ותשלח לה. 

היא תהיה חזקה!

ואתה תוכל להיות שמח! (אין שמחה כהתרת הספקות..)

בעצם מה שכתבתי קצת מבולבל. העיקרון שהתכוונתי אליו - לאו דווקא צד שלישי, אלא לבדוק לפני אם בכלל היא פנויה. זאת-אומרת, אפשר בסמס, אבל קודם אחד שמברר אם פנויה בלי להסביר את הכוונה שמאחורי זה. היא יכולה לחשוב שאתה מעוניין להציע לה אחד ממכריך.

וגם כך נראה לי שעדיף צד שלישי. רוב הסיכויים שיש שדכן\ית - אפשר להסתייע בו\ה (אא"כ הכירו ספונטנית , או דרך אתר היכרויות, ועדיין פעמים רבות ניתן למצוא צד שלישי).

אולי קופסה מלאה עוגיות מפרי ידייך?

בעייני, גם כשלא בטוחים, כדאי להשקיע... כי ממילא אם לא תשקיעי זה כמו לומר בלי מילים שאת לא בקטע...

(בהשקעה התכוונתי לעוגיות שהיא תכין ולא עוגיות מהסופר...)

זה לא נראה שרשמת את זה בגלל זה.. 

של כוס כזאת עם ממתקים,

השאלה אם זה מתאים ואם לא מייבש ואם להגיד שזה כי נהוג להביא דברים מתכלים

[אני כן אשמח מאד שהקשר ימשיך, אני פשוט לא בטוחה לגבי זה וקצת יותר בנחת ממנו...]

תודה לכם

רק אל תגידי לו שזה בגלל שנהוג להביא דברים מתכלים...

הוא עלול לחשוב שאת מתכוונת שגם הקשר יתכלה

וגם, זה עלול להוריד מהטעם הטוב של ההפתעה...

שיחיה פחות בסרטים

אם אתם מדברים בפגישה על הקשר, אז כדאי להגיד בעדינות שאת לא סגורה עדיין על הענין אבל כן רוצה להמשיך עד שיתברר לך מה הכיוון.

לדעתי לנתק את ההתלבטות מהמתנה שאת רוצה להביא לו. ולכן משהו מתכלה, רצוי אכיל, זה בהחלט רעיון טוב.

שדכן לא יכול להסתפק רק בהצעת הרעיון המקורי

אלא גם בליווי הזוג תוך כדי.

כמובן פניה מהצד תעשה באופן נעים ולא מציק ודוחק,

כדי לא להרתיע עוד יותר את הבחור.

בהצלחה!

לא יקרה שום דבר..

אבל במקרה שהתערבות תעזור- יהיה ממש פיספוס לא לעזור לקשר להשתקם.

קודם כל ישר כח לכם ולכל מי שמנסה לעזור לכולנו.

לגבי השאלה האם אתם אובייקטיבים זה תלוי בכם האם אתם מנסים לעזור,

או שאתם רוצים שיתחתנו כדי שתוכלו להגיד שחיתנתם זוג או סתם בשביל ההרגשה.

לדעתי לגיטימי לשאול את הבן בעדינות למה לא מתאים

גם כדי שתוכלו פעם הבאה להציע משו יותר מתאים

וגם כי אולי יש אי הבנה (לדוג' אם מגיעה עם שמלות קצרות, ומתבייש לדבר איתה על זה,

או אם הבן לא נותן מספיק מחמאות (עולה לכם כסף???))

אבל אם אין משו ספציפי אלא שסתם נמרח זה יותר נשמע שאיכפת לך מחברה שלך מאשר שיש פוטנציאל...

בהצלחה!

לגבי השאלה עצמה-

יש פעמים שהתערבות יכולה לעזור ויש פעמים שהפוך, רק תעיק ותכביד.

קשה לקבוע עמדה מוחלטת לכל המקרים-

מתי, איך, כמה ולמה?

צריך בזה הרבה רגישות, הכלה, אובייקטיביות והזדהות עם המקום הנפשי של הרווק/ה..

תבורכו.

לק"י

אני בטוחה שלפחות חלקם מבינים שקיים איזשהו הבדל בין גברים לנשים.

ואז הם גם מסוגלים להבין לפחות שהם לא תמיד יבינו את הגברת..

וכדאי לנו להיות ברורות ולהגיד למה אנחנו זקוקות.

נקווה שהשנים ביחד יעשו טוב לשני בני הזוג, ותהיה היכולת להבין ממש אחד את השני.

הולך בשיטת השוקר החשמלי.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%98%D7%A1%D7%9C%D7%94

פחות מכור גרעיני אני לא אקלוט שום דבר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%9D

לפני הדיבור יש שלבים מקדימים;

להפנים לעצמי (שזה אומר לשנן מדי יום ביומו!) שהוא יצור אחר.

שאנחנו לא קולטים דברים אותו דבר, אפ' הסברים פשוטים ואובייקטיבים.

ואז ממילא *נרצה* שהשני יבין כמו שאנחנו מבינים, ונסביר את זה בצורה הטובה ביותר, מה שמביא אותי לשלב הבא:

לתכנן איך לומר (ואני לא מדברת על משפטים כמו "איזה חום היום").

לזכור את הדברים שיותר חשובים לו ולדבר איתו ב"שפה שלו".

הדיבור הוא התוצר של התיכנון הנ"ל. לא מספיקה כנות גרידא.

למרות שיש את המשפט, שמחילה- אנ'לא זוכרת מי אמר אותו: "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", שתמיד עושה לי טוב ברגעים שאני פורקת....

ואל נא תתיאשו נשמות!

חרף ולמרות העולם והיפוכו הזה שמתאחד לו בנישואין, יש מין הכיפיות בזה שאנחנו לא מבינים איך זה עובד, ונותנים לה' לנהל את העניינים.. בכ"ז, הוא החליט שאין טוב מזה להמשכיות הבריאה...

בעזהי"ת.

חשוב גם להכניס אותם לעולם שלנו. לשתף איך הראש עובד.

לומר משפטים כמו "כשאתה עושה ככה אני מרגישה X". וכדומה.

לתת להם לטעום קצת טעם אישה..

http://www.clickbook.co.il/WEB/8888/NSF/Web/3480/94081-d.pdf

כל מי שנכנס/ת למערכת יחסים/דייטים/"שומע"/שידוכים

חובה שיקרא את הספר...!

הוא עונה על המון אי הבנות ופותר המון תעלומות..

לפעמים הבחור לא מבין והבנות לרוב רומזות והולכות מסביב.אם אין שינוי פשוט לפתוח את זה ולהגיד ישיר ובעדינות.

בס"ד

אבל זה שוני מהותי..

זה קורה לאנשים[והרבה] גם[ובעיקר] אחרי הנישואים...

אני חושבת שיש אצל הגברים פגם בייצור 

נשים פשוט נוצרו אח"כ

אז הן יותר משוכללות

יותר מדי... 

תפסיקי להסתובב סחור סחור ברמזים.

כשאת רוצה משהו תבקשי בפשטות.

תני לי ספייס כשאני עצבני/ חושב / לא מגיב לך.

אין לי בקשות מוגזמות, ואני לא מבין למה צריך דמעות בשביל כל דבר!!

מה עושים עם זה!?

איך גורמים לבנות פשוט - להבין??!

[מתסכולם של גברים רבים]

ידיעת ההבדלים אמורה לשרת אותנו בהיכרות עולמו הפנימי של בן הזוג שלנו.

היא לא אמורה לשמש ככלי ניגוח.

ככל שמעמיקים בקשר, מבינים עד כמה היינו צריכים את ההבדלים האלו כדי להיקשר ולהשלים אחד את השני!

כדי להעניק! כדי לשמוח! כדי להימשך אחד אל השניה ואחת אל השני...

בקיצור - תשמחו בהם.

הפערים האלו הם המתנה!

איך גורמים להבין?

מתקשרים!! מנסים, בזמני החסד שניתנים לנו

בונים את הזמנים האלו בידיעת ההבדלים והצרכים של כל אחד מבני הזוג

ואז מגלים עולמות מדהימים, הטמונים בנפשו של האהוב/ה..

מתקרבים, אוהבים, ומעמיקים את הקשר עוד ועוד

שיהיה יציב ואיתן, מתוק ומחזק

מקום להשראת שכינה.

אלא נבין את היופי שבזה ונפתח יכולת אינטואיטיבית לתפקד בזוגיות עם זה.

וכנ"ל הפוך...

מה לעשות. אנחנו דוסים ולא כזה רגילים לבנות.

גם לא דוסים שכן רגילים לבנות מתוסכלים מזה,

וכנ"ל הפוך.

זה משהו שצריך לעבוד עליו,

והיופי זה שעובדים עליו רק עם בן/בת הזוג...

אבל מעולם לא עבד עליהם ופיתח תקשורת זוגית- הוא דווקא ב"עמדת פתיחה" גרועה יותר ממנו, הדוסים החשוכים, בבואו להקים בית.

הוא רגיל לקשרים קצרים ומזדמנים, ואם זה לא עובד ואין תקשורת טובה (מה שלא יכול להיות בלי עבודה ביניהם ועבודת המידות) אומרים שלום יפה ואיש איש לדרכו יפנה.

אנחנו אולי מתחילים מאפס*. הוא מתחיל ממינוס**.

* גם בזה אני לא בטוח. לתקשורת זוגית טובה צריך: 1. לדעת את השוני בינינו ולהכיר בו. 2. מידות טובות.

  על שני הדברים אפשר (וצריך) ללמוד ולעבוד עוד לפני שהקשר בכלל מתחיל.

** אולי צריך לפתוח קורסי זוגיות לחילונים (|מכליל|) שבהם ילמדו אותם לצרוח על בן-זוגם, כי מינוס כפול מינוס שווה פלוס

רוב החילונים שאני מכיר דווקא יודעים לתקשר עם המין הנשי טוב יותר בהשוואה לדוסים החשוכים שאני מכיר

מה לעשות, זה משהו שלומדים אותו (ברוב המקרים בתת מודע) באינטרקציה איתן

אז למה אחוזי הגירושים בציבור הדתי נמוכים יותר

מסיבות אחרות, אבל לא בגלל תקשורת טובה יותר

לא עשיתי מחקר על זה, אבל מתוך היכרות עם כמה וכמה מקרי גירושין בציבור בדתי ובציבור החילוני, אני יכול לומר כמה תובנות אישיות:

א. גירושין הם תוצאה של בעיות רבות שונות ומגוונות בזוגיות, ולא מקשה אחת;

ב. חלק מהבעיות האלו משותפות לשני הציבורים, ואין הבדל ביניהן, וחלק הן מגזריות: קיימות רק בציבור בדתי או רק בציבור החילוני.

ג. הטענה הנפוצה בקרב החילונים שמיעוט הגירושין בציבור הדתי מעיד על הדחקה ולא על זוגיות טובה - משולל כל יסוד, וסותר את טבע האדם. כולנו בני אדם. יכול להיות שהשיקול החברתי ידחוף לנסות עוד קצת להציל את הזוגיות, אבל בסופו של דבר כמעט תמיד הטבע האנושי ינצח. הדחקה ופחד מסטיגמות, ברוב ככל המקרים, לא יכפו על בני זוג שהזוגיות שלהם גיהנם להמשיך לחיות יחד בכוח. הטבע פשוט חזק מדי, וכמאמר חז"ל: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".

ד. מהגורמים לגירושין הנפוצים בעיקר אצל החילונים:

1. הפיכת הגירושין לנורמה חברתית מקובלת (היד קלה על ההדק);
2. נטיה של חילונים רבים לאינדיבידואליזם קיצוני, כתוצאה מהחינוך החילוני. ההשפעה היא גם בפן האישי, כשלכל אחד מבני הזוג אכפת בעיקר מהצרכים שלו, וגם בפן הקהילתי, כשבני הזוג חיים לעצמם ללא קהילה דתית תומכת;
3. חוסר במכנה משותף ערכי שיחבר את הזוג והמשפחה (בדמות קידוש וסעודות שבת וחג משפחתיות, שאיפה משותפת לעבודת השם ולחסד, תמיכת האישה בלימוד התורה של הבעל, לימוד תורה משותף וכו').

ה. המציאות מוכיחה שהגורמים היחודיים לחילונים גורמים להרבה יותר גירושין מאשר הגורמים המשותפים ואלו שיחודיים לדתיים (שלא אפרט אותם) גם יחד.

במילים אחרות: בגדול את צודקת, אבל לדעתי גם לנורמה החברתית יש השפעה, כי אנשים רגילים לתופעה ולא מתייחסים לזה כאל מוצא אחרון.

ולא מבחין בין שני תחומים ש(כמעט)אין קשר ביניהם. 1) צחוקים וזרימה. 2) תקשורת זוגית- יכולת לנהל שיח בונה ונעים על כל הנושאים שבעולם (גם כאובים וקשים!), תמיכה רגשית ונפשית, לדעת איך לריב ואיך להתפייס ועוד ועוד.

יפה מאוד שאותם חילונים שאתה מכיר (וגם אני מכיר כאלה) יודעים להריץ צחוקים עם בנות ולזרום איתן (בדרך כלל הזרימה היא כלפי מטה וד"ל).

השאלה אם אותם זרמנים ידעו גם לתקשר עם בת-זוגם בקשר מחייב ומורכב שמקיף חיים שלמים ולעיתים מסובכים.

במילה אחת: מסופקני...

כי התקשורת שאתה רואה שהחילוניים יותר מצליחים בה-

זו התקשורת הראשונית, היותר שטחית,

ובה הם מצליחים, כי הם טובים בזה, אכן.

אבל-

דוסים חשוכים, שאין להם את הידע הבסיסי בתקשורת עם בנות,

הם רוכשים אותו תוך כדי קשר עמוק ומבוסס יותר,

עם בת זוגם.

עלי אישית, הצידע בתקשורת בסיסית עם בנות אצל חילונים- 

לא מעלה רושם חיובי,

כי זה ידע שנרכש כתוצאה מחברה מעורבת.

האם זה מחייב שהם ידעו לבנות קשר יציב וטוב?

לא בהכרח....

אולי הגיע הזמן שנפסיק לכנות את עצמנו "דוסים חשוכים"?

כן,ברור לי שהכינוי הזה נאמר בסוג של ציניות

אבל בכל זאת, בכל צחוק יש קצת אמת

ולפחות לי, הכינוי הזה ממש מציק

בואו נחשוב על משהו חדש:

בלי רגשי נחיתות

בלי להתנצל על מה שאנחנו

כל רעיון לכינוי חדש יתקבל בברכה..

מתוך נסיון של כמה שנות נישואים (וניסויים...), ההבדלים לא צריכים להיות קושי, אלא דווקא אמצעי.

ההבדלים הללו הם לדעתי הכרחיים, גם ליצירת קשר משפחתי בריא, וגם לבניית אישיות בריאה של כל אחד מבני הזוג. הקשיים שיוצרים ההבדלים הללו הם דוקא סימן וקריאת כיוון לעבודה על הזוגיות. מה שכתבה "אני והוא" מציג כמעט באופן מובהק חלק מהקשיים של הצד הנשי.

אתמקד במה שהעלתה פותחת השירשור, וכל אחד יוכל לעשות היקש לגבי שאר ההבדלים. לגברים מטבעם יש פחות צורך לדבר מאשר הנשים (שקיבלו כידוע תישעה קבין של שיחה...), ופחות צורך לשתף, אבל זה לא אומר שזהו המצב התקין. בזכות הנישואין, האיש לומד להכיר את הצורך להקשיב (גם בלי לתת עצו), ומכיר את הצורך הנשי בשיחה עצמה, ולא כאמצעי. כישורי השיחה שהאיש רוכש מהקשר עם אשתו (וזה כשהוא עובד על עצמו, כמובן, ולא מזניח את הזוגיות), עוזרים לו מאוחר יותר להעניק תשומת לב לילדים, וגפ להיות קשוב יותר לאנשים אחרים מחוץ למשפחה.

לא לחינם אסרו חכמים על דיין שאיננו נשוי לדון דיני נפשות...

כמובן שהדברים נכונים גם לנשים. גם להן יש מה ללמוד מהנישואין.

אין לנו שום יכולות נבואיות,

וגם לא ממש חזקים ברמזים נסתרים.

תגידו ברור, זה נורא פשוט,

(מתסכולם של גברים רבים)