נכון שהתפקיד של הבעל הוא לפרנס, אבל כידוע במציאות של ימינו רוב מוחלט של הנשים שותפות בפרנסת הבית.

אפשר לחשוב שעדיף אחרת - שאישה תהיה עקרת בית בלבד.

אבל אם הוא שם לו כאידיאל שאשתו תהיה עקרת בית ולא תעבוד,

הוא זה שצריך להפסיק לצאת כל זמן שהוא סטודנט, כי אין לו איך להחזיק בית לבדו.

ואם הוא מחפש מישהי שאפשר להישען על ההורים שלה, העיקר שהיא לא תעבוד,

הוא צריך להפסיק לצאת עד שיתבגר ויבין שלא בונים מראש על ההורים.

ובכלל,

מי שחותך קשר בגלל צד כלכלי (אם זאת הסיבה היחידה),

הוא ילד שקצת חי בסרט.

כל זוג שמתחיל את חייו במדינת ישראל נאלץ לחיות כמה שנים בצמצום.

גם חילונים שמתחתנים בגיל 30 מגלים שזאת המציאות.

המצב הכלכלי במדינה לא מאפשר לזוגות צעירים חיים של רווחה כלכלית,

כי גם לאחר סיום הלימודים, המשכורות עדיין לא גבוהות במיוחד וקיימת סכנת הפיטורים.

אל תחשבי להפסיק לצאת ואל תחפשי רק בחורים בני 28.

הרצון לעשות הכל כדי שבבית לא יהיה חוסר הוא רצון טוב וחיובי.

זה רצון שמבין שבבית הדברים לא מתנהלים רק מתוך "מחוייבות" ו"תפקיד",

אלא בעיקר מתוך הרבה רצון טוב.

את רוצה לעזור בפרנסה למרות שזה לא "תפקידך", כי הבית הוא שחשוב לך.

מי שרצון כזה מפריע לו - צריך לעשות חשיבה מחודשת על הצורה שבה הוא תופס את בניית הבית.

כמו שכתבתי בהודעה הקודמת,

הוא יגלה שגם כשמתחילים לעבוד עדיין נאלצים לחיות בצמצום (אולי קצת יותר טוב מסטודנטים, אבל רק קצת...).

בכלל,

בעיני כל הנושא הכלכלי הוא נושא שאם כבר צריך לשאול עליו לכיוון השני:

אם מדובר בבחור שעומד להמציא סטארט אפ חדש ומלהיב ולעשות עליו אקזיט מטורף - שיהיה לו לבריאות.

אבל אם כמו רוב האנשים הוא יילך לעבוד במקצוע סטנדרטי ומכובד,

ויביא כל חודש משכורת טובה ונחמדה,

עדיין הוא יצטרך לעשות חישובים לגבי ההוצאות שלו.

עדיין יהיו דברים שהוא ירצה לקנות, אבל זה יהיה מעבר ליכולתו.

עדיין יהיה סוג מסויים של צמצום.

אז איך הוא רואה את הניהול הכלכלי של החיים שלו?

האם הוא חושב שבעוד עשר-חמש עשרה שנים הוא יוכל להפסיק להתחשבן?!

אם זה מה שהוא חושב,

הוא צריך לפנות עוד היום לפעמונים לקבל הדרכה מסודרת לחיים...

בין לחיות בריצה מטורפת בין בית-ילדים-לימודים-עבודת סטודנטים, לבין בית-עבודה כשכבר יש לך מקצוע.

ברור שהחיים הם לא גן של שושנים, ובכל זאת- אני רואה את האחים שלי שנישאו מוקדם מתזזים כל היום כדי להספיק הכל וגם להתקדם בחיים, ואני מבינה שלא כל אחד מסוגל לעול הזה.

ומי שלא מסוגל- עדיף שלא יכנס למחוייבות כל עוד הוא לא בשל, כי זה בטוח לא יביא אותו למקום טוב בחיי הנישואין.

אם הכל טוב ויפה, זאת לא סיבה לחתוך.

נראה לי שצריך לחשוב על העניינים הכספיים ברצינות..רק צריך לזכור שבכל מקרה רוב הסיכויים שלא תזכו בפיס, כך שזה לא ישנה יותר מדי. אלא אם כן תתחתנו כשתסיימו את הלימודים או משהו כזה, וזה לא משהו שאתם רוצים.

נראה לי בהחלט מוגזם שהוא חתך קשר כזה.. מה הוא ציפה כשהוא התחיל לצאת??

לדעתי

אני לא חושב שזה נכון להתחתן 

אם יודעים בבירור שאין איך להתפרנס

אצל רובנו יש איך להתפרנס

אבל צריך לדעת איך עושים את זה עוד לפני החתונה

ולא להכנס מתוך שכרון חושים לחתונה

כי מה שיקרה יום למחרת,

זה שהם יגלו פתאום שאין כסף,

ולהתחיל לשבור את הראש מאיפה משיגים

זה מתכון ללחצים וריבים 

וזה לא מה שאנחנו רוצים שיקרה!

גם לחיות בצמצום זה בסדר

רק צריך לדעת מראש שנכנסים למקום כזה

ולהיות מוכנים להכנס לזה ולחיות כך

לא כל אחד מוכן ויכול להכנס לחיים של צמצום

זה קשה

זה מלחיץ

וצריך הרבה כוחות ואמונה בה' כדי לעבור את החודש עם חיוך על הפנים.

במקרה של הבחור הנ"ל

כנראה שהוא חשב עם עצמו מעט

והחליט שחיים בצמצום לא מתאימים לו

זה לא עושה אותו בחור פחות טוב

לכל אחד יש סגנון אישיות שונה

ולו זה מעט מפריע

(שלא נדבר על זה שזה סוג של פגיעה באגו שאין לך כסף להביא הביתה)

בהצלחה בהמשך!

הוא לא יכל לחשוב על הנושא קודם?מה גרם לו פתאום להיגע למסקנות הנ"ל?

או שהוא חשב שהוא ייצא רק עם בנות שכבר עובדות ומפרנסות/מבתים עשירים?

לדעתי כנו שאני מאמין עוד יכתבו רבים אפשר להסתדר בהתחלה,מצטמצמים כמה שיותר,

עובדים בעבודות סטודנטים ומסתדרים בשנים הראשונות עד שמתייצבים.

כנראה הוא יודע עם עצמו שזה מספיק חשוב לו

ויכול להיות שיש עוד סיבות להפסקת הקשר שלא פורטו

וכמה אברכים שחיים טוב ובנחת.

אין מה לתכנן את החיים והפרנסה, זה באמת הכל משמיים.

שצעירם חושבים אחרת, אבל ככל שמתבגרים האמת הזאת עולה כ"כ הרבה.

כמו שנפשי כתב- כנראה שזה מה שנכון לו.

הוא כן קצת לא היה בסדר (והוא בטח מתחרט על כך) שהוא התחיל לצאת בלי לחשוב על זה לפני.

זה גרם לכך שאת עוד חושבת עליו כי היה בסיס להתאמה, ונפרדתם בגלל סיבה חיצונית.

אני יכולה להבין אותו, עניין הפרנסה הוא לא זניח- באמת אבל באמת שלא לכולם יהיה נורמלי לחיות בצמצום כ"כ גדול, במיוחד אם הם לא רגילים לכך.

כתבו כאן שבכל שלב בחיים זה קשה, אז למה לדחות. ובכן, נכון שתמיד זה קשה, גם לזוג בגיל 30.

אבל אין מה להשוות סטודנטים לאנשים עובדים, גם אם הם בהתחלה וגם אם הם מרוויחים גרושים.

אסור גם לשכוח שלא רק העניין הכספי- גם עניין הזמן הוא קשה. ישנם תארים כ"כ אבל כ"כ עמוסים- בהם להיות נשוי עם ילדים זה בלשון המאד מעטה, לא קל.

יש לי חברה נשואה, אמא, שלומדת איתי וממש ממש קשה לה.

היא בוכה לא פעם. אנחנו לומדות במוסד שלא ממש מתחשב במצבה, היא נכשלת כמעט בכל המבחנים.

עושה מועדי ב', נכשלת גם בהם. חוזרת על קורסים (ומדובר בבחורה חכמה מאד שמאד משתדלת).

המצב הכלכלי לא ממש מוסיף- לעבוד בעבודות זמניות היא בכלל לא יכולה עם כל העומס, אז בעלה עובד. אך עדיין... אני שומעת ממנה הרבה אך העייפות הכרונית שלה, הלילות ללא שינה, הצמצום הכלכלי, החיפוש אחר מעון זול מספיק, הרצון לקנות לעצמה בגד יפה כמו שפעם יכלה בלי בעיה ועכשיו לא,  החוסר זמן ללמוד ולעשות את העבודות וכו'.

אני לא כותבת את כל זה לא חלילה כדי לבאס ולהוריד מהחשק, אלא כי נראה לי שיש כמה שלא מודעים בכלל לכמה זה קשה.

אז מה עושים? זה כל העניין שכל אחד צריך לחשוב עם עצמו למה הוא מסוגל.

חברה שלי, אם כל מה שקשה לה- מאושרת. ה' לא היה שולח לה את הבעל שלה מוקדם כ"כ אם היא לא הייתה מוכנה לכך. 

יש כאלה שיכולים ישר בסוף השירות הלאומי/צבאי,יש כאלה שאולי באמצע התואר, יש שבסופו, ויש כאלה (מעטים כנראה אך בכל זאת) שכנראה יוכלו להסתדר רק אחרי שיהיו מבוססים כלכלית.

אני גם נמצאת במחשבות אם עצמי כמה אני יכולה. אני מאד מקווה שכן, כי אני מאד רוצה. ובע"ה מקווה שאסתדר.

ועוד דבר, אני מאד מקווה שרוב הבנים באמת יתחילו לצאת לפני שהם מסיימים תואר כי הם באמת מסיימים תואר סופר מאוחר... ובכל זאת יש משהו מעורר הערכה בבחור הזה. למרות שכיום גם האישה מפרנסת, אסור לשכוח שזה בכל זאת יותר אחריות של הבעל. וזה יפה שהוא לוקח את העניין הזה ברצינות (נראה לי שיש כמה בחורים שלא ממש חושבים על זה...)

אמנם הרמבם אומר שקודם נוטע כרם ובונה בית - ואח"כ נושא אשה,

אבל מסתבר שגם הוא לא התכוין שקודם עושה "תואר" בגיל כזה,

מה גם ש"מנהג העולם" שמסתדרים...  קצת עבודה צדדית מכאן וקצת משם וכו'.

הגישה שלך בריאה, לדעתי. 

קבלי השתתפותי...אבל אל תדאגי - כנראה הוא באמת לא התאים לך.

עכשיו. הפריע לי קצת משפט שאמרת, אתעכב עליו שנייה ונמשיך. אמרת: "הגעתי למסקנה שבתור בת למרות שאין לי מחוייבות לקטע הכלכלי" . - זה קצת הפריע, כי ממש לא הבנתי את זה. אז מה אם הבעל הוא החותם על הכתובה ומבחינת היהדות הוא צריך לפרנס את שתו. מבחינת המציאות כיום, ברור לכולם שהאישה בקטע הזה בעלת אחריות כלכלית לפחות כמו הגבר אם לא יותר במקרים מסוימים (כמו אברך...) - לכן צריך להגע בגישה של, גם אני וגם הוא נצטרך להתאמץ מאוד כמה שאפשר... כמובן שכתבת שתעשי את זה, אבל הגישה בהתחלה של: "אני לא חייבת אבל ברור שאעשה את זה..." היא לא נכונה לדעתי, אלא צריך לאמץ את הגישה השנייה, שכתבתי מעלה..."זה גם אחריות שלי, ויחד נעשה הכל כדי לעזור לעצמנו...".

עכשיו, בנוגע לבחור - לדעתי הוא מסכן, אלא אם כן הוא באמת באמת יודע על עצמו שבלי עבודה מסודרת הוא לא יחיה טוב ולכן הוא מפחד לקחת סיכון לעשות את ז עם אדם נוסף. אבל בגדול אני חושב שכל צעיר דתי היום שעומד להתחתן, עושה את זה בגיל צעיר מספיק כדי להבין שאין לא אפשרות להגיע ישר עם מקצוע ביד ותואר ראשון וכו'...זה כמעט בלתי אפשרי אלא אם כן דוחים מאוד את גיל החתונה, ופה נכנס השיקול של מה עדיף על מה. ולדעתי, אין ספק שנישאין בגיל צעיר בלי תואר ועבודה קבועה עדיפים לאין ערוך על נישואין בגיל מאוחר עם עבודה והכל...

עניין של שיקולים והעדפות.

והאמת - שכאשר נכנסים מראש במצב נפשי מוכן לידיעה שבשלב הראשון של החיים ביחד, חיים קצת יותר בצמצום מפעם, מאלתרים עבודות כל פעם מחדש ובעיקר לוקחים אחריות - במצב כזה, לדעתי, ועם הרבה אמונה וביטחון בה' - זה מצווה גדולה להתחתן בגיל צעיר יחסית (כמובן שלא 16/17, אבל העיקרון מובן...)

יכול מאוד להיות שהבחור שיצאת איתו עדיין לא נסגר על עצמו לגמרי.

וכשהתחלתם לדבר- מה שהיה נראה לו קודם אפשרי מבחינתו, פתאום עכשיו נראה לו גדול עליו.

זה לא אומר שכל הבחורים הם ככה, גם לא הצעירים.

מכירה זוגות רבים שהתחילו ככה וחיים בטוב ובשמחה,

אבל: להתחתן בגיל צעיר (וגם 21-22 זה צעיר יחסית) דורש מוכנות נפשית לעבודה קשה בשנים הראשונות, כשעוד אין מקצוע ביד וצריך ללמוד ולפרנס ולגדל ילדים וקצת ללמוד תורה...- ועדיף לך מאוד מאוד להתחיל חיים כאלה עם בחור שמודע למה הוא נכנס.

אם בחור מרגיש שזה גדול עליו, כנראה שהוא באמת עדיין לא בשל למחוייבות הזאת, ויפה שעה אחת קודם.

יש פה בעיה עקרונית כי אם יצאתם וסביר להניח שבדקתם עם מי אתם יוצאים

ומה מצבו בחיים ואם הוא לומד  או עובד או לא משנה מה. קיצר הוא היה אמור

לקחת את זה בחשבון לפני שהוא יצא איתך. אין קטע לצאת אם זה לא מתאים מבחינה כזאת.

ולכן אני חושבת שאולי יש עוד סיבה. כי חושבים על דברים כאלה לפני...

בהצלחה!!

אז - לך ומצא לך נערה כלבבך - ולא סוסה...
הסוסה נשארה בדימוי בלבד.

אפשר לומר שאני אלמן מהבחינה הזאת

נערה כלבבי יש לי מזמן, אלא שאנחנו רוכבים על פרה וזה לא רומנטי.

חוץ מהדרישה הגזענית שיהיה לבן?

אתה רוצה דווקא סוס אביר, או שזה יפריע לך, כי אתה רוצה להרגיש האביר?

תפרט קצת, שנוכל לעזור...

האחד:

והשני:

לבחירתך 

כמה מאות אלפי ירוקים והם יכולים להיות שלך

ועם השני כבר נפגשתי, לא הלך, ובטח שלא דהר.

אני דוקטור. אתה בסדר עם אקדמאים? שכותבים ספרי ילדים?

תגידו, יש טיפת שפיות עוד בעולם..??? כי אןם לבסס סטטיסטיקה לפי המצב פה בפורום, המצב בכלל לא מזהיר ואנחנו בדרכנו לעידן ללא שפיות.. |משלים עם המצב|

ואגב, אביר- ממש מסקרן- מה המקצוע שאתה לומד?!? זה אמיתי..??

חמור, רק שים עליך בגדי עני ואתה המשיח..

ירוק צה"לי!

(טוב אני משוחד, חזרתי לקבע)

תשאלי את הנהגי בט"ש המסכנים שמתמודדים איתו,

אהה... ואת מוסכי לנד-רובר שמרוויחים יופי עליו,

הוא ביקש סוס! איך הגעתם לרכבים הללו?!

הכי קשור שיש....

אני מניחה שאתה מדבר באופן ציני. אפשר הסבר בעברית פשוטה בבקשה?

שרשור היתולי.

הוא בעצם ניסה לבדוק אותך

ואולי שאלה שטפשי לשאול, מבחינת חוסר האינפורמטיביות שבה, במרבית הפעמים.

אישית לא הייתי מזדעזעת כלל.

מין הסתם הוא גם מבין שכל אחד לפעמים כועס, ומתכוון לברר האם זה נדיר\תדיר.

אל תשכחי שלא כולם עשו דוקטורט בבירורים אצל חברים/חברות...

הוא בטוח לא התכוון לשאול אם היא תהייה אישה מכה

כשיש הצעה שנשמעת טובה מדי...

פשוט הוא שאל את זה *קצת* בישירות

היא מיהרה להצהיר ש - אין לאותה בחורה כאלו!!

היא מושלמת!!!!

אז אמרתי שאני חברה מידי טובה שלה בשביל להתחיל למצוא בה חסרונות,

ואני גם לא מעוניינת.

ומן הסתם לא התכוין אם היא כועסת קצת אחת ל...

אחת המידות החשובות לבנין בית, לענ"ד.

בנים לא עומדים על הניסוח המדוקדק כמו בנות

מעשה שהיה

מישהי התייעצה איתי מה לשלוח לבחור

היא דנה איתי לא רק על מה לכתוב

אלא באיזה ניסוח

ואם זה לא מספיק

איזה סמיילים לשים ואיפה המיקום של הפסיקים והנקודות

בנים לא כאלה

הם לא שמים לב לניסוח (בד"כ)

אלא רק לתוכן

(בנות תזכרו את זה, אין עניין להתעקב שעות על הניסוח!)

במקרה כאן הניסוח היה כ"כ לא מוקפד

עד שנשמע צורם.

לענ"ד

הוא התכוון האם היא נוטה לכעוס הרבה

ואיך הכעס שלה מתבטא, בצורה איתנה או רגועה

כמאמר "אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו"

המ"ה

שתים אהובה, מקווה שאתמול מילאתי את מכסת העידודים

גברים זה עם, ובאמת אין להם משמעות וניתוחים כ"כ עמוקים כמו שאנחנו יוצרות.

אנחנו יוצרות סרטים ובונות הרים על איזו תלולית עפר קטנה

ובע"ה הכללל לטובה לומשנה מה יקרה בסוף. תזכרי מה סיפרתי לך. זה מראה שהזיווג יגיע לומשנה מה.

וה' נותן את המילים ומה שאמרת ואיך שאמרת היה מתאים בדיוק לו. גם אם זה לא הרגיש ככה

אוהבת!

אולי הוא התכוון לשאול באיזה מינון,

לראות לפי התגובה שלך עד כמה זה דומיננטי אצלה...

בעיני שיא הלגיטימי.

אני שאלתי את בעלי בשיחת טלפון הראשונה האם יש לו פתיל קצר. זה יותר טוב?  

ברור שמי ששואל כך, מתכוין אם זו "מידה" קבועה אצלה. לא אם קורה לעיתים נדירות שהיא כועסת באופן מתון.

וזה סיגנון של אדם שמן הסתם עוסק ב"עבודת המידות" ורגיל לדבר על "מידה" זו או מידה אחרת.

אז מבחינתו הוא שואל בצורה מעודנת - סיגנון "מוסרניקי" - "יש בה מידת הכעס"?.. יפה מאד. צריך להבין את הכוונה ולענות לפיה:

"כמעט שלא ראיתי אותה כועסת", "גם אם משהו מרגיז אותה - זה בעדינות", וכד'..  אשה כועסת - זה באמת דבר מרתיע במידה מסויימת. וכדאי לעבוד על זה. זה יעיל בהרבה מלכעוס על מי ש"מעז" לשאול על זה...

אף פעם לא ראו אותי כועסת בתור בחורה.

הכל בנחת רוח, בענוה, בנעימות.

עד שהתחתנתי והבעל שלי הרגיז אותי. בקטנות. וזה הלך והצטבר. ופתאום, כמו קומקום רותח כמו סיר לחץ כמו דוד מחומם -פיצוצים, כעס, מריבה, להט. איש לא היה מאמין וגם אני הייתי בזעזוע מעצמי.

אז,

חשוב לדעת מה המידות הניכרות של המיועד/ת.

עם זאת, רק עם מי שחיים 24/7 רואים על מה לעבוד. רק עם מי שחיים צפוף ובכל מצב. ורק עם מי שיכול לעורר את המידות הטובות והרעות.

נישואים הם נסיון.

דוקא מי שלא כועס וכל בעלי מידות טובות - נבחנים ויכולים לאמת ולהגדיל את המידות הטובות, כי יש מודל : אני טוב! עכשיו נפלתי כדי להיטיב באמת ולהעלות מדרגה.

בהצלחה.

יכול להיות שיש לו הסטוריה גרועה עם כעסים,

אולי הדייט האחרון שלו הייתה עצבנית במיוחד.

בקשר לניסוח, הייתי אומרת שהוא היה דווקא מעורפל מדי,

והיה צריך לשאול יותר בישירות, גם אולי היית מקבלת את זה טוב יותר אם הוא היה שואל:

"היא בחורה עצבנית?"

זה לא היה עוזר לו אם הוא באמת רוצה לברר את זה וזה חשוב לו..

חושב שכתבת - שאנשים יהיו ערניים לטפח את מידותיהם הטובות גם במצב החדש, ובשימת לב ל"מישתנים" שבו.

עם זה - כמובן זה לא פותר מלהשתדל להינשא לבעלי/ות מידות טובות ולהשתדל להיות כך.

ויפה הערת בסוף, לדעתי, שמי שיודע שבבסיסו הוא היה כך - יכול "לאפס" את עצמו אם חרג חלילה.

טוב שהזדעזעת מעצמך - ומן הסתם יישמת את העצה הטובה שנתת כדי לעלות "חזרה" עם כחות מחודשים.

כששואלים מה החסרונות של הצד השני..

הרי לאיזו תשובה מצפים?

האם מצפים שנפרט להם באמת מה לא טוב? אם כן- מדוע?

האם יש מישהו המוכן לומר בכנות שכאשר יפרטו לו את החסרונות של הצד השני, שעליהם הוא דווקא שואל, הוא יהיה בכל זאת מעוניין בקשר בלב שלם?

אם כן- מדוע לשאול...? האם המטרה היא לסרב לכתחילה?

ומה לעניין הסובייקטיביות?

ומה עם ההוגנות כלפי הצד שעמו מבררים? מדוע לדחוקו לקרן פינה?

הרצון לדעת מה פחות טוב, בהחלט יועיל. אך לא זו הדרך מבחן המציאות הוא היחידי שיתן מענה לשאלות מהסוג הזה

אני מצפה מאנשים להיות בוגרים ולראות את התמונה הכוללת.

כמובן שאני עושה את זה בחוכמה.

מתחילה מרשימה של דברים טובים, מסבירה את בחסרונות, ומסיימת בכמה הוא\היא בנ"א טוב.

אבל כן- אם אני יודעת שבחור מסויים רחפן מעל הממוצע- אני חושבת שזה דבר שכדאי שהיא תדע לפני, ותבוא מוכנה- או שתחליט שלא מתאים לה דבר כזה מראש ותחסוך לכולם עוגמת נפש..

או אם אני יודעת שבחורה מסויימת פחות רזה מהממוצע, אני מבררת מראש כמה דבר כזה מפריע לבחור. (בתור אחת שהגיעה לפגישה ורק שם גילתה שהבחור מאד מאד שמן, ולא אמרו לי כלום מראש. מזל שאני אחת שלא מסגירה רגשות הפתעה..)

עד עכשיו לא ראיתי שאנשים לקחו קשה שאמרתי להם חסרונות, והרוב גם הסכימו להפגש למרות החסרונות, ומי שלא- ב"ה. חסך פגישה מיותרת.

כי אם זה דבר שקריטי לבחור/ה, אולי בכלל אין טעם להציע..

עוד נקודה שלא הזכרתי: אני ממש לא בטוחה שבפשטות אפשר לומר את החסרונות,

לעניין לשון הרע.

כך שגם על זה צריך לחשוב..

זה לצורך.

כתוב במפורש בחפץ חיים שלצורך שידוכים מותר.

ואני לא יודעת מראש אם זה קריטי לבחורה או לא.. 

אבל ידוע לי שהוא קיים.  ולכן כתבתי את זה, כי כן חשובה שימת הלב לעניין..

א. השאלה אם זה באמת לצורך.

ואפשר להתפלמס על זה המון..

ב. מותר לדבר כשזה לתועלת, אבל לעניין שידוכים, ישנו סעיף ארוך על זה. זה לא כזה פשוט..

ג. אם לא יודעים אם זה קריטי לבחור/ה, למה לספר?..

א. לחסוך דייטים מראש זו תועלת עצומה.

ג. אם אני יודעת שיש הרבה בחורת שאכפת להן מדברים מסויימים, אבל אני לא יודעת אם לבחורה הספציפית הזו זה אכפת. אז אני אומרת לה " הוא X וY, עד כמה זה מפריע לך?"

בתור מי שהיתה בצד השני, וצרם לי מאד כל מני דברים שלא סיפרו לי, או שייפו אותם- זה מציק! כי אם הייתי יודעת מראש לדוג'- שהוא לא שומר נגיעה- לא הייתי יוצאת איתו בכלל!! או ששאלתי על האופי שלו ועד כמה הוא מרובע- ואמרו לי שהוא זורם כשהוא ממש לא!! ולא לכל אחת זה היה מפריע- לי כן.

א. אם אני לא יודעת בוודאות שזה מציק לבחורה, וקריטי- לא אספר. למה כן לספר? אני מונעת ממנו אופציה שיתכן תהא טובה לו, וגם ממנה- כי היא לא ציינה אחרת ואין זה מענייני מה מרגישות אחרות ביחס לזה..

ב. אם אומרים שהוא זורם, למרות שהוא לא כזה, זו כבר בעיה אחרת של אי אמירת האמת. אני דיברתי על סיטואציה של שלילת המעלות= אמירת החסרונות של הצד השני לכתחילה.

ג. מצאתי כאן תמצית לעניין לשון הרע. הדברים לא כאלה פשוטים כפי שאנו מציגים אותם

http://www.din.org.il/2013/04/07/32819/ - לשון הרע בשידוכים עת לדבר ועת לשתוק

זה כאילו אני כתבתי את זה.

לגמרי. פשוט שיקפת אותי.

בע"ה שנזכה!

שזה חובה, ויש אומרים [כמוני, עד היום} שויתור על כך זה לא יהרג ובל יעבור...

אין ספק שמגלים בפרספקטיבה שונה על הבחור/ה, רק ש.... המחשבה על להביא מישהו למשפחה שלי וזה לא יהיה הוא....

מחרידה אותי.

קרוב לאירוסין או מייד לאחר ההצעה..

אם כי אפשר גם לפני..

הכל תלוי בהרגשה.

עדיין לא נח? תחכי עם זה.

יהיה בסדר

אני רוצה להציע כדי להיות בטוח לראות שההורים מקבלים אותי

אבל לא רוצה שיחשבו שזה מהר מידי

מתי בד"כ בציבור שלנו הדת"ל נפגשים פגישת היכרות עם הורים?

באמת שזה לפי תחושתכם..

אולי תאמר לבחורה על ההתלבטות שלך? תחשבו על זה ביחד...

בסופו של דבר- זה גם החלטה שלה.

רק בלב ככה יודעים..

למרות שאני מכירה כמה וכמה בציבור שהחליטו ורק בוורט פגשו ת'הורים!

אמנם זה מסקרן מאוד וחשוב מאוד לפגוש ת'הורים אבל לא כדאי לעשות את זה אם יש סיכויי גדול שזה לא זה..

בהצלחה!

גם בשלב של הבירורים לפני הקשר וגם תוך כדי.

לדעת מה ההורים עובדים,מי ומה האחים, האם זה משפחה טובה או אנשים שמסוכסכים עם הסביבה ח"ו וכו' כדי למנוע הפתעות לא נעימות, וקרו מקרים מעולם.

זה דבר מאוד חשוב ובסיסי שמשום מה הרבה נוטים לזלזל בו.

יש דברים שלא עולים בבירורים,

והם מתגלים רק כשפוגשים אותם מול העיניים...

בירור זה דבר חשוב, אך צריך לקחת בחשבון שהוא לא תמיד מקיף וכולל.

אבל הנורמה לא מאפשרת.

בציבורינו - ביקור אצל ההורים בדר"כ נתפס כרצינות יתר של הקשר...

אין ספק שזה מבאס במקצת והייתי שמחה שתשתנה הגישה.

כאם, אני מעוניינת לפגוש מועמד/ת שיש סיכוי שהוא רציני לפני הוורט ואפילו לפני החלטה סופית של בני הזוג. לא בפגישה הראשונה... אלא כשיש תחושה שזה הולך לכיוון רציני. לא חייבים להביא הביתה ושזה יהיה נורא "רשמי". אפשר להיפגש בחוץ - רק להתרשם ושהוא/היא יתרשמו מאתנו. לדעתי זה יכול לעודד קשר כאשר שני הצדדים מתרשמים לטובה . ומצד שני לפעמים ההורים יראו משהו שהבן/בת לא ראו או המועמד/ת יגיד לעצמו/ה שלבית כזה הוא לא נכנס. 

כל כך הרבה דברים אנחנו מוכנים להיות מקוריים ולוותר על ה"נורמה" (מה זה?) אז הגיע הזמן גם בתחום הזה. 

ולשאלת חקל - משהו מרגש, לא מחויב שיהיה בומבסטי..

ההצעה חשובה מאוד, אני יודע שיגיבו לך בשרשור..

יאמרו לך וישאלו: "למה לך הצעה?"...

יפרטו לך חסרונות.

אז גבר,

ההצעה חשובה מאין כמותה, בתנאי שעושים אותה בזמנה הנכון.

כשאתה בטוח לחלוטין, 

הרי אסור לך למנוע ממנה לומר לך "לא" לצורותיו רק בגלל הבושה..

לצורותיו - גם "אני לא חושבת שעדיין" ו"אני צריכה לחשוב"

גם אלו בקשות נורמליות, ואוי לנו אם נעצור אותן סתם.

(הרי היא לא תאמר לך אותן כשתכרע ברך מול מפלי אש גועשים ותשאל את השאלה המתבקשת..נכון?..)

לכן, כשאתה בטוח לחלוטין,

תהייה גבר, תשאל, תציע.

תמצא רעיון חמוד, בתוך עוגה או בשוקולד, בים או במצפה..

ופשוט תשאל, השאר תפאורה.

לק"י

אלא אם כן יש סיבה חשובה לאחד הצדדים- שזה צריך להיות קרוב אליו.

אני משתדל שלא להיכנס לדיונים הקטנים האלה מי בא למי

אם אני מרגיש שזה יעשה לה טוב שאני מגיע, אז אני מגיע אליה

אחרת, אנחנו קובעים במקום שנוח לשנינו.

דרך אגב, (לא קשור בקשר ישיר)

יצא לי לנסוע גם יותר משעה וחצי לכל כיוון

רק שזה היה מאוד מבאס שאחרי חצי שעה היא נזכרה שיש מסיבת הפתעה לחברה שלה והיא חייבת ללכת

חשבתי שזה יהיה מיותר למדי להתקשר למחרת

הרי זה ברור שזה יגמר.

בכל זאת, בשביל לעשות את זה רשמי, התקשרתי

וצדקתי

בעזהי"ת

לא התכוונתי לקטנוניות הזו... השאלה הייתה יותר על הגבול בין השתדלות לעשייה בפועל.

עד כמה צריך להתאמץ וכמה כוחות צריך להשקיע בשביל פגישה?

סליחה אם לא הובנתי ...

ואת זה אומרת אחת מהדרום, שבטח סובלת לא מעט נסיעות למען המטרה המקודשת

לק"י

הנסיעה היחידה שלי למען המטרה המקודשת הייתה כבת 45 דקות..

אבל עקרונית נראה לי מוזר לא להפגש עם מישו בגלל המרחק.

למרות שאם יציעו לי מישו מהצפון או מאילת- יהיה לי קשה עם זה שזה רחוק..

והנסיעות להורים אחרי החתונה וכו'.

אבל אם ישמע טוב- אני מניחה שאני אסכים.

ולא לאמץ את עצמך יותר ממה שאת יכולה

אם תאמצי את עצמך יותר ממה שאת יכולה

לא תהני בפגישה

וכל הזמן התסריט הזה שהשקעת המון יעבור לך בראש

ותנסי לבדוק עם עצמך האם זה באמת היה שווה את זה

רק את יודעת מה הגבול שלך

את צריכה להפיק מעצמך את המקסימום שאת יכולה

אבל לא לעבור אותו

זה לא הכי נכון לעשות השוואה לאחרים

כי יש כאלה שמרחק נסיעה יהיה קשה להם

כאלה שדברים אחרים יהיו קשים להם

כל אחד עם הקושי והתמודדות שלו

מה שמי שמעליי כתב.

בסה"כ נראה חבל לפספס מישהו שיכול להתאים לך בגלל מרחק.

אין בזה כלל, הוא צריך לנסוע אליה, או "היא אליו. אמנם מקובל שבפגישה הראשונה הבחור יסע, אבל זה לא חייב להיות כך. אם המרחק גדול - נראה לי הגיוני לקבוע באמצע. אם יש למישהו סיבה טובה שאינו יכול לנסוע את המרחק - יש להתחשב בכך. אם אתם נפגשים כמה פעמים: הגיוני שפעם את תיסעי ופעם הוא.

כדאי גם לחשוב אם מישהו מכם צריך לנסוע בזמן הקרוב לקרבת מקום מגורי השני בלי קשר לפגישה ואז אפשר לנצל את זה, בלי להרגיש שזה "מדיי טרחה".

לא ראיתי את הודעת ההבהרה שלך לגבי כוונת השאלה.

אז לדעתי נסיעה כזו אינה מוגזמת, אם מדובר בבחור שנראה שיש פוטנציאל ממשי.

ומה שנפשי תערוג כתב.

בעזהי"ת.

ואם את רוצה פירוט אז בואי לאישי

ב"הצלחה בכל מקרה! הכל בא בזמן הנכון...

בעזהי"ת.

הציעו לי בחור שלומד מרחק של 3 שעות נסיעה בתחבורה ציבורית ממקום הלימודים שלי, ואותו זמן נסיעה מהבית של ההורים שלי להורים שלו. לפגישה הראשונה איתו אני נסעתי שעה בערך, והוא שעתיים.

היום אנחנו נשואים...

אני חושבת שזה לגמרי שווה את ההשקעה הזאת!

אבל שזה עוד כספק

זה ממש קשה לעשות את ההשתדלות הזאת

יש לי חבר ממרכז הארץ שהתחתן עם מישהי שגרה באילת

ובפעמים הראשונות הוא נסע עד עליה

אני מוריד את הכובע בפניו

אני לא בטוח שהייתי מצליח לעמוד בזה

למרות שעכשיו, אחרי שהוא נשוי, אין ספק שזה היה שווה

אבל במהלך הקשר, שהדברים לא ברורים, זה ממש קשה

גם כשזה בספק גדול.

וכן- נסעתי גם לצפת כמה פעמים (נראלי שזה היה המרחק הכי גדול עד כה),

זה לא היה פשוט, אבל כחלק מההשקעה, מהבירור ומהרצון להכיר ולהתחתן- צריך כנראה גם להתאמץ ברמה כזאת.

אם מותר לצאת מהארץ כדי למצוא את הזיווג,

אז - כל עוד הוא בגבולות של הארץ הקטנטנה שלנו- המצב מצוין ואסור לנו להתפנק.

(נקווה שהמיועד/ת לנו אכן חי בארץ ולא בחו"ל, כי לצאת מהארץ זה באמת מורכב )

מן הסתם - אם יהיה המשך - גם הוא ישקיע.

אולי פעם זה ופעם זה, או מקום באמצע - תתאמו לקראת הפגישה הבאה.

הרי ההתחשבות ההדדית, וההבנה זה לנסיבותיו של זה, הם חלק ממה ש"בודקים"...

כדי שיתפתח קשר רציני.

את הוליווד תשאירו היכן שהוא ממוקם בכדור הארץ...

אם אני רוצה להרגיש ככה.

אם אני מרגישה ממש טוב, האם יש לי יכולת לגרום לו להרגיש כמוני?

מה הוא רצה להביע?

אבל נראה לי שהוא פשוט רצה להגיד, שהיה נחמד ולא משהו נוסף לכך. 

את לא יכולה לגרום לו להרגיש את מה שאת מרגישה.

גם אם הוא נתפס בעינייך כבחור מושלם.

אהבה זה ממש לא עניין של נוסחה מתמטית או קסם טלפתיה שאת יכולה להעביר לו.

זה משהו פנימי, שה' מכוון אליו, כדי שתתחברו יחדיו זה אל זו..

אם הוא מרגיש ואת מרגישה- סימן שיש בסיס לחיבור ביניכם,

אך אם לא- סימן שיש צורך לבדוק במשך כמה פגישות. להשקיע. לנסות.

ואז לבחון בהמשך אם כבר מופיעה הדדיות, אהבה, רצון..

בהצלחה.

זה היה הנוסח של הבחור.

הרגשתי פעם פרפרים וזה לא היה הכי הכי בעולם! (פשוט כי הייתי בלחץ היסטרי וכמעט לא אכלתי איזה שבועיים)

אבל כן יש רצון להרגיש משהו טוב, טוב שהוא מעבר לנחמד.

משום מה בד"כ בנות נרתעות מכך שבחור מראה שהוא 'בעניין'.

אם תתני לו בטחון להרגיש שכיף לך לקבל ממנו, שאת נהנית מחברתו ורוצה לשמוע ממנו שטוב לו, זה כר פורח.

כמובן שהכל בצניעות המתבקשת, אבל יש טעם טוב בלפתח את האהבה והרגש והבטחון העצמי בקשר.

איך הגיע לשם המסמר בלי לעשות קצר?

ואם החשמל התקצר אז מה הבעיה בכלל?

לא מאמין לי?

אתה מוזמן לנסות

ולזרוק את המפתחות מעל..

אתה לא לא רואה שמדובר בשקע ביתי דהיינו בזרם חילופין??? מה קשור פה + או - ???

דירה ללא המנגנון הזה זה סכנת נפשות של ממש ולא ידוע לי על קיומה של דירה כזאת בארץ ואם היא קיימת היא בטח נבנתה בלי אישורי בניה.

"קצר" זה שם קוד בחשמל לכל מיני בעיות שלא היה לאף אחד כוח לתת להם שם אז קראו להם "קצר". (זה לא אני אמרתי זה משפט של אחד המרצים שלי לשעבר)

במקרה כזה לוח הבקרה מזהה שגיאה שחור אחד קיבל תקע וחור שני לא מה שלא יותיר לא ברירה אלא להקפיץ את הפיוז אם לא הראשי של כל היחידה אז לפחות את הפיוז האחראי על השקע הזה ספציפית.

מה שלא ברור הוא מה שיקרה קודם- קפיצת הפיוז או קפיצת האדם המבריג מעוצמת ההדף.

טוב, האמת שדי ברור שהאפשרות השניה תקדים את הראשונה, אבל בית ללא המנגנון הזה פשוט יעלה באש.

זה לא בדיוק נכון...כדי שיהיה זרם צריך שיהיה סגירת מעגל חשמלי...אם חוטי חשמל נקרעים אז יש "נתק"-אין זרם...לפעמים יש המון חוטים והזרם מתפצל ביניהם כמו מים שמתפצלים בנהר....בכל חוט יש מושג שנקרא "התנגדות"-למשל: סלעים בנהר שמפריעים למים לזרום...ולכן הזרם בדרך כלל מעדיף לזרום במקום שהתנגדות היא חלשה...

המושג "קצר"-זה כשלזרם יש אפשרות לסגור מעגל חשמלי במקום שאין התנגדות...וכך הוא מדלג בצמתים ועובר איפה שנוח לו...

קצת קשה להסביר פה בפורום מה קורה שמכנסים בורג רק לחור אחד....יש הרבה מושגים ותכונות שצריך ללמוד...אבל לעניות דעתי זה לא יגרום לקצר כי אין סגירת מעגל...

לא מומחה בענייני הארקה אך יכול להיות שתהיה קפיצת פיוז...(לא יודע..)

סתם קצת רקע כללי...

יש גם בעיות מסוג "נתק" וזו כנראה אחת מהן.

אני ממש לא מבינה בחשמל, אבל לפי התמונה נראה שהתקע לא מחובר להארקה (מנגנון שמעביר את החשמל לאדמה במקרה של קצר) כי יש רק שני חורים ואין את החור השלישי שקשור להארקה. אני יכולה להעיד על דירה (מאוד ישנה) בארץ, שלא הייתה בה הארקה עד שמישהי שגרה בה כמעט התחשמלה ורק אז גילו את זה.

לא שמתי לב לזה בכלל חח...תודה.

כמובן כאשר אין צרכן בדרך,

נגיעה בפאזה עלולה לגרום להתחשמלות, לא לקצר, נראה כי ה"מתקין" שם את הבורג הזה
ותלה את המפתחות עם פלאייר חשמלאים, לכן הוא לא התחשמל, מי שיתחשמל זה מי שיגע פיזית בבורג,

אל תנסו את זה בבית.

זה עשה רע?

ברוך ה' שזכיתי להורים כה אוהבים ודואגים

למה פסיכומטרי צריך להפריע ברמה כזאת. מוגזם לטעמי..

יש לי חברות שבתקופת הפסיכו' הן לא יצאו לשום מקום!!! ולא רצו שנעשה להן יומהולדת..

ויש אותי שעשיתי כמעט הכל חוץ מללמוד בתקופה הזאת

א. הייתי עדיין בקשר הקודם והיה לי קשה עם זה.

ב. היה לי חשוב להשקיע בזה. משקעים כסף וזמן ועדיף לנצל את זה..

וכן, יש את אלה שאומרים שלימודים לא צריכים להגביל ולדחות קשרים..

הבחור פשוט רצה ללמוד משהו שצריך פסיכו' ממש גבוה, ורצה להשקיע את כל כולו, למרות שיצאו כמה פעמים וממש זרם להם...

אחרי כמה חודשים זה כבר לא היה רלוונטי להמשיך, אבל הבחורה ממש התבאסה מהעניין.

בכל מקרה, פסיכומטרי זה לא כמו לימודים לתואר, קודם כל מדובר בסה"כ בתקופה של חודשיים-שלושה ולא קורה כלום אם דוחים את הדייטים קצת, בניגוד לתואר שמדובר בכמה שנים טובות. וחוץ מזה, הפסיכומטרי זה תקופה מאוד אינטנסיבית ובדרך כלל התואר יותר מאפשר שילוב של דברים נוספים. חוצמזה פסיכו' יכול ממש לקבוע את העתיד בצורה משמעותית, לא כמו בתואר שהחלוקה של נקודות הזכות מתחלקת להרבה מבחנים. זה יכול "לקבוע"(כמובן, עם הקב"ה;)) אם תתחיל ללמוד השנה או שנה הבאה, אם תלמד משהו שאתה רוצה ואיפה שאתה רוצה או שתתפשר על מקצוע סתמי או פשוט לאן שיקבלו אותך..וכו'.

אני הייתי מחכה קצת נראה לי, עדיף להתחיל קשר בנחת...

שיהיה בהצלחה!! 

פניות נפשית לדייטים וכו'. אפילו חבר'ה בצבא מצליחים לצאת בד"כ איכשהוא;)

אולי תארים מסוימים הם כאלה..

אם יש סטודנט משקיען במיוחד זה משהו אחר

בדרך כלל אפשר לשלב חיי חברה ברמה כזו או אחרת ועדין להוציא ממוצע גבוה. במיוחד שזה נמשך כמה שנים ואף אחד לא יעצרו את חייו בשביל התואר

במיוחד אם זה יבוא על חשבון המשפחה העתידית....

אפשר לצאת מזה...אני עצמי הייתי די מכור לפייסבוק בעבר...ועכשיו שנה וחודשיים אחרי שסגרתי אותו...מרגיש מעולה

ובתקופה שקבעתי עיתים לפורום זה היה דווקא כדי לצמצם את הפעילות בו.

לפני כל תגובה: אני.  מה בי יש מתפתה ומתמכר? כמה מקום זה תופס בחיי? כמה אני מסוגל להתגבר ולהשתנות? בכלל רוצה?  אולי אני שלם עם זה וטוב לי?

יש כאלה...

ואני מכירה אישית פה בפורום ובאחרים. יש מישהו שפעם נהגתי לשים לו פתיונות בפורומים (תחת שם אחר שלי) ולהנאתי הוא בלע אותם...די לגרות אותו בתוכן מסויים או בסגנון מסויים וישר הוא קופץ להביע את דעתו (הבלתי חשובה...  (-;   ). ממש שעשע אותי.

זה אדם מלא חשיבות עצמית ותודעת שליחות - בא להציל אץ כולנו. הוא לא ישן בלילות. מאחר ואני מכירה אותו אישית - ההתנהלות שלו בהתאם ביום - התמרחות...כל הזמן צד את מה שיש בפורומים ותמיד בעניינים.

כף זכות עליו - אין לו חיים אחרים. זה ממלא אותו ונותן לו מקום להתבטא ולשרת את הציבור.

אחרי דברי הרכילות הללו - צריך לשקול באמת כמה מקום זה תופס בחיים. ויותר מזה - בלב ובמחשבה.

ואיך זה מתקבל אצלי לא ככללים, אלא בנגיעה אישית. הייתי רוצה שיחדול?

הייתי רוצה להגביל ולתחום זמנים? - בלילה, פעם בשבוע, שעה.

מה מפריע לי - מה שהוא? חוסר תשומת לב אלי? אי מילוי חובות ומטלות? עיסוק בתחום שאני לא? - ע"פ התשובות -להתקדם הלאה.

נכון, יהיו כאלו שיתפדחו,

אבל היא פרסמה את עצמה אצל כאלו שיעזרו לה.

יתרונות וחסרונות.

אבל אני תמה מה העניין לעשות מכל אנקדוטה בבית כנסת כתבה...

שיבואו לבית-כנסת ספרדי, יהיו להם די אייטמים לנכדים שלהם. 

להיות אם חד-הורית..?

על זה לא מדברים?

אתם יודעים, כבר היה סיפור מפורסם כזה שהעיפו מתפקידה  מורה באולפנא כי הביאה שני ילדים לעולם ללא בעל, כיוון שלא מצאה את בחיר ליבה וחששה לחכות יותר מדי.

אולי אני מנצלש"ת, אבל לדעתי זה קשור ישירות לנושא.

האם מותר הלכתית להביא לעולם ילדים בצורה כזאת? זה מציאות אידיאלית?

האם אנחנו עומדים בפני עידן שבו כל מי שלא מוצאת לה בעל פשוט תתייאש ותגדל משפחה לבדה..?

מנהלים, אם לדעכם הדיון יתפתח בצורה לא ראויה, מוזמנים לנעול.

אבל לדעתי זה חשוב.

לשרשור שפתחת בצמ״ע

1. דת"ל תורני.

2. אין קשר לחסידות עצמה. הם הדגישו את התורה בזווית מסוימת שלא הרבה הדגישו באותה זווית וזה חשוב כמו כל דבר בתורה.

הגלידה על חשבונך

1. דתי תורני/ חרד"ל (אני לא מבינה ת'הבדל..)

2. אולי חבקו"ק, לא ברמת האורח חיים.

המ"ה

1. דת"ל תורני

2. לתורת החסידות (בעיקר ברסלב) שיעורים/ספרים. הייתי רוצה להיות מקושרת לרבי, הייתי רוצה לטוס לאומן

   אבל לא יוצאת מהארץ בע"ה בל"נ.

ואם הבנות הולכות עם גרביים וחצאית 3/4?

עושות שרות לאומי ונמנעות מסרטים?

הבנים עם כיפה גדולה ובלי פאות?

...

ואגב,

חרדיות לא הולכות עם חצאית ארוכה!

זה רחובי! (לדעתם)

ועם פאות???

מה, הם חסידים ח"ו???

1. דת"ל תורני. שיהיה.

2. לרוב היחס שלי לחסידות מסתכם בהכלה. וגם זה לא תמיד.

המשך יום טוב!

1. דת"ל תורני/חרד"ל (יש לך מושג מה ההבדל?)

2. לא במיוחד. אין לי בעיה ללמוד קטעים מתורתם, אבל לא מעבר.

משתדלים להקפיד מאוד על כל ההלכות

לא נראה לי אפשר לכתוב עלינו "ציונים" (אם זה הכוונה ב"לאומי")

2. בעלי מקושר יותר לחב"ד. אני יותר לברסלב.

אבל שנינו מחוברים מאוד לתנועת החסידות הכללית. (וגם חצרות כמו ויזניץ', בעלזא ותולדות..)
לא נסענו ל770.

אבל לאומן - הוא מאוד רוצה בראש השנה.. שייסע (על אף שהייתי מעדיפה יום אחר)

אני טסתי - וחבל שעשיתי זאת.

1- הבית של ההורים או שלי בע"ה?

של ההורים- נוטה לחרדי מבחינה הלכתית והשקפתית, אבל לומדים במוסדות ציוניים דתיים.

שלי- דתי לאומי, הלכתי במידת יכולתי אבל יחסית פתוח.

2- ההורים כן, גם חבד וגם ברסלב. אני פחות קשורה באופן מעשי, אבל כן מתחברת.

1. בית דתי לאומי\חרד"לי

2. אני ונפשי קשורה בכלל לחסידות - ב770 ביקרתי כשהייתי בארה"ב(למטרת אזרחות), אומן לא זכיתי להיות(אולי אהיה שם יום אחד) אבל בפולין הייתי וזכיתי להיות שם על הרבה קברות צדיקים(ובנוסף גם זכיתי להיות בלינעס'ק אצל ר' אלימלך ביום ההילולא שלו) - וכמובן לומדים את תורת החסידות בכלל. של חב"ד, גור(שפת אמת), ברסלב(ליקוטי מוהר"ן), סלונים(נתיבות שלום) וכו'
ואם אתה רוצה גם לומדים קצת תורת הרב קוק(עד היום לא כל כך התחברתי אבל נכנס לשיעור מעניין בישיבה ב"עולת ראיה")

1. לא מוצאת את עצמי ציבורית. חרדית אני ודאי שלא, ועם הציבור הדת"ל יש לי הרבה מחלוקות. אף פעם לא הבנתי מה ההבדל בין דתי לאומי תורני וחרד"ל. רוצה להקים בית שעובד את ה' בשמחה, באמת, בלי חיפופים בהלכה וביראת שמיים. יהודים של לכתחילה ולא של בדיעבד.

2. מחוברת לחסידות בכלליות ומקבלת מהרבה זרמים. ה-צינור שלי בעבודת ה' זה רבי נחמן מברסלב וגם זכיתי להיות אצלו באומן. אשמח מאוד אם הבעל שלי ירצה לטוס לאומן בר"ה.

אוהבת גם את חב"ד בכלל ואת הרבי בפרט (בדיוק עכשיו קוראת את "פדה בשלום" על סיפור המאסר של האדמו"ר הזקן...)

ראיתי שכתבו פה שלא יודעים מה ההבדל...

מבחינתי ברור שיש הבדל, לא? 

אנסה להסביר את מה שנראה לי רק עפ"י סממנים חיצוניים שכמובן שהם שטחיים ולא אומרים הרבה... פשוט פעם שאלו אותי איך אני מגדירה את עצמי, אמרתי שאני לא יודעת איך להגדיר, וזה מה שנאמר לי (מכמה מקורות):

דת"ל- כשאומרים דת"ל רגיל בדר"כ הכוונה לבאמצע כזה. לא לייטים , אבל לא ממש חזקים... למשל כיסוי ראש- עם קוקס בחוץ... בחורי ישיבות שלומדים ברצינות אבל גם הולכים לקולנוע... בדר"כ רוצים טלוויזיה בבית...

דת"ל תורני- כיסוי ראש מלא, שרוולים שמכסים את המרפק, לא רוצים טלוויזיה בבית- אבל כן רואים סדרות במחשב...

חרד"ל- זה כבר ממש מתקרב לחרדי, רק ביחד עם לאומיות. הבנות הולכות עם גרביים, רק חצאיות ארוכות, לעיתים גם לא עושות שירות לאומי, נמנעות מסרטים... הבחורים עם פיאות וכיפה סרוגה ענקית על הראש- ...

כמובן שזה עניין של הגדרה, יש אנשים שמגדירים את עצמם דת"ל וזה לא כך וכן הפוך (אני למשל חושבת שמה שרשמתי על דת"ל תורני- הם צריכים להיקרא דת"ל רגיל...)

מה שרשמתי זה למי מה שידוע לי איך שכלל המגזר רואה את ההגדרות הנ"ל, בערך...

אנחנו צריכים הגדרות, ברור לי.

אבל....

הידעתם שאם נבדוק עוד ועוד תתי-מגזר נגיע למספר האנשים שקיימים?!

.....

אבל ברצינות... לא נראה לי שזה יותר מידי קטנוני...

בחור דת"ל רגיל או בחור חרד"ל- לפי ההגדרות שרשמתי, רוב הסיכויים (אם כי אני לא פוסלת לגמרי) שלא יתאים לי.

כשחברות שלי מילאו את הטפסים של שכינה ביניהם ודברים כאלה, הן היו צריכות את ההגדרות האלה כדי לדעת מה לרשום, כדי שלא יכירו להן בחורים שלא קשורים אליהן.

אבל ברור שלהתחיל לחלק לתתי תתי מגזר לפי כל סנטימטר של אורך השרוול זה מוגזם...

הצלחתי לסדר את זה!

אבל לחרדיות - מושג שקשה להגדיר באופן חד משמעי (עד שיש שהגדירו אותו לפי לבוש בלבד), יש מאפיינים נוספים מלבד הקפדה במצוות. משמע, שחרדי-לאומי אינו רק מקפיד במצוות לאומי.

לדוגמא: פתיחות מול סגירות, יחס עקרוני ללימודים אקדמאים ובכלל לעיסוק שאינו תורני וכד'...

כמובן, איך מישהו בוחר לקרוא לעצמו יכול להיות מושפע מאיך שהוא רואה את ההגדרה, והדברים אינם מוחלטים.

רק הערה.

1- גם הבית הנוכחי וגם העתידי בע"ה- דת"ל תורני.

2- לא... לא קשורה לזה, אך מצד שני לא מסתייגת. אני רואה בזה הרבה דברים יפים ובהחלט מבינה את מי שכן מתחבר לזה.

רק מנקודת מבט שונה.

הביטוי תורני הוא חיובי, וחרד"ל לפעמים (לא תמיד) נאמר לשלילה, וכמשהו שהוא לא ממש חלק מהציבור הדת"ל.

2- לא מקושרים לשום חסידות.

אבל אפשר להגיד באופן טבעי שהוא היה הכי פחות בשוק כשהוא הודיע...

זה בחור זהב שאני עובד איתו כבר תשעה חודשים.

לא שאלנו מי ביטל ולמה כמובן אבל זה באמת אחד האחרונים שאמור לקרות לו כזה דבר.

טוב, העיקר שחזר לעבוד, יש לו הרבה במה להעסיק את עצמו עכשיו מהחופש שהוא לקח.

אבל זה פשוט לא מסתדר לי איתו.

עדיין קצת בשוק אני מניח.

המ"ה

אבל הם פשוט מסוג הזהב שלא מתאים אחד לשני.

זה לא אומר שעכשיו בגלל שהוא ביטל אירוסין הוא פחות טוב.

הכי טוב זה לא לחשוב על זה יותר מדי..

בשורות טובות!

לק"י

היום ב"ה היא נשואה (למישו אחר) ואמא