פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1358)

אז אין טעם

אני רק חושש שעם הזמן יתפתחו אצלה ציפיות בו בזמן שאני מרגיש שיש פה פער גדול מבחינת הסגנון...

לא נראה לי כדאי להמשיך אם הקשר יבש..
אבל התמונה בטח הרבה יותר גדולה מהודעה בפורום.
מה שעזר לי להחליט עם בעלי- היה אם טוב לי?
טוב לך? אתה נהנה? אתה מחכה לפגוש אותה, לשמוע ממנה?
תבחן את כל הפרמטרים וכך תחליט.

בהצלחה!

את החיבור בינהם...

אתה תצא לעוד דייטים רק כדי לאשש את השערותיך..
ואצלה יתפתחו צפיות..
קצת הקצנתי,אבל אני צודקת??
כי באמת במקרה הזה כדאי להפסיק.. חבל על הזמן והרגש של שניכם..

תבורך!

לטובת המעוניינים (וכבר יש התענינות.. ב"ה)

זה לא חדש, וזה היה ככה מאז ומתמיד.

 

 

ומכל מקום - הכוונה היא כמובן גם שהבנים ירוויחו מצד עצמם.. לא רק כדי להקל על הפניית-בנות (וכבר יש מישהו שהיא קבעה איתו.. זריזים מקדימים..).

הייתי אצלה לא מזמן, וההתרשמות שלי מאוד חיובית. וכן, מפלס הבנים שלה מגרד את הקו השחור.. (היתרון כולו שלנו, כמובן)

שהיא משדכת רק למי שגר באזור ירושלים.

 

בנות - מאיזור ירושלים ויו"ש.

 

בנים - מכל מקום.

 

 

ואם מישהו תושב הגולן ומעדיף מישהי משם או מהסביבה הקרובה

למה שהוא ילך לשדכנית כזאת שמראש אין לה בנות מהאיזור הזה

למה מראש היא מסננת בנות שאינם מהאיזורים האלה?

 

 

הפער הגדול בין המספרים שיש אצלה...

מספיק איכותיות כדי להכנס לרשימה כזאת?

 

 

שהם מעדיפים בחורות מירושלים ויו"ש,

 

כי "זה הסגנון שלהם"

 

 

ובגלל כמות הבנות היא היתה צריכה לעשות הגבלה כלשהי...

[היא מעופרה]

 

אז לקחה כפרוייקט את הבנות מהאיזור היותר-קרוב אליה, יחסית (באופן טבעי - הציבור העיקרי שמגיע לפגישה איתה, שם או בירושלים, זה מי שיותר קרוב לאיזור ירושלים).

 

אבל בגלל ה"מחסור בבנים", אז לגביהם זה לא רק משם.. כמובן גם לטובת הבנות שרשומות אצלה (כבר אמרתי, כנראה "מאגר" רציני..  ה' יזכה את כולם/ן להתחתן בשמחה בקרוב, עם מי שמתאים/ה..)

 

וב"ה - כבר כמה בנים מכאן אכן פנו. מדווחים שהיה טוב.

בס''ד

 

 

והמעבד (יואלי דיקמן) בשיר הזה הוא אחד המעבדים אם לא ה-מעבד שיש היום במוזיקה היהודית.. בהחלט ראוי להערכה עצומה..

 

 

שוב תודה על השיר! חג שמח!

http://www.inn.co.il/Radio/Stream.aspx/965

לפחות לא במבטא הזה...

 

בקושי הבנתי את המילים

"קומץ אלף או!"

"קומץ בייס בו!"

 

אוסו הבנתו אס זה, בורוך?

אבל הוא לא ממומש!!!!

גם אם הוא לא כבד

 

בלנ"ד אנחה את הזמר בחתונה שלי

לא לשיר שירים לועזיים (אולי מברוק כדי לכבד את ההורים שלי ועוד שיר כדי לכבד את ההורים שלה)

ולא לשיר במבטא אשכנזי/תמני וכו'

 

לך תדע, אולי את ההורים שלה זה לא בהכרח יכבד,

 

ואז יהיה לך רק שיר אחד כזה

כל עוד אין בעיה בתוכן

לק"י

 

למרות שיש שירים חסידיים שנשמעים מוזר בלי המבטא

לק"י

 

לא קשור בכלל..

|אוהבת פיוטים של שבת|

(לא הערב)

מאחורי האוזניים כבר סיבנת??
|פולניה|

זה ימנע ממך מלשפוך עלי גיגית של מים?!

זאת שיטה לבדוק עצבנות!

 

|מוסיף טקסט כדי שיבחינו שזוהי הודעה עם תוכן|

זהירות הוא יהיה בעל מכה!

 

 

את זה אני מגלה רק בסוף הדייט השלישי!

בשביל שתשקול טוב האם כדאי לה לחתוך?

אחרת אתה יכול...

תהפוך ליעד הבא שלי...

|שותק|

אני חושבת שאולי ניקית מאחורי האוזנים..

אבל את הפה בטוח לא ניקית..

 

אני לא מאמינה למה שאני שומעת |מכסה את האוזניים בזעזוע|

אמרת.. אמרת... שנפשי יהפוך ליעד הבא שלך?

|מתעלף|

 

לצחצח שינים מהרררר!!!

 

הקטע הפולני ברצינות |הצילווו|

אוי א ברוך..

 

ותיזהר. אם תמשיך ככה אני אקח את הקטע המרוקאי ברצינות

את לא מסוגלת גם אם מאוד תרצי

    

 

עכשיו אתה רואה את זה?

.

לא
כל מי שאני מכירה מרוקאי הוא אחלה בנאדם..
(כן. זו מחמאה. אבל לא לעוף רחוק מידי...) 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t539052#6045890

לומר לי לא לעוף זה כמו לומר לי לא לנשום 

אין סיכוי, מרוקאים מיוחדים מדי, בלתי ניתנים לחיקוי

זו המקלדת, ואותה לא לקחתי לדייט!

 

ולומר עלי שאני אהיה בעל מכה זה פשוט מופרך ומקומם. אני לא אכה את אשתי לעולם. השיטה שלי היא כזאת: בשביל הדוגמה, נקרא לאשתי "נפשיה תערוגה". על הדלת, ממש מעל השלט "כאן חיים מחוסר ברירה פסימי ונפשיה", אתלה שוט. בכל פעם שנפשיה תתנהג לא יפה, אני אומר: "נפשוש, נו נו נו..." ואצביע על השוט. אני בטוח שזה יספיק.

ככה--
את המקלדת תשטוף טוב במשחת שינים חריפה..

ובאשר לך- תעשה טובה לעצמך ותביא לי את אישתך לסדנת חינוך לפני החתונה..יהיו עוד כמה דברים שהיא תצטרך ללמוד ח-ו-ץ מהדרכת כלות..
הגנה עצמית למשל..
או בשיטה המיוחדת נוסח כמוצי- "איך להפוך את המחבת שלך לכלי נשק אימתני" מספר מפגשים קטן. הצלחה מובטחת ב90%. במידה והשיטה לא הצליחה אצלך הכסף יוחזר לך הישר להוצאות המשפט..

כל כך הייתי בטוחה שאינמצב לגשם!
אח, התמימות..
אתם חושבים שבגלל זה יזרוק אותי?? |מודאג|

כשאקרא את ספר התהילים בלי נדר.

(שדרותי, תערוך את הכותרת, שידעו שזה שירשור תהילים)

בשורות טובות אמן!

"אי יציבות נפשית".

 

וכדאי שיהיה לך כיוון כללי מה אתה רוצה לעשות,

 

לא קשור לאיפה בדיוק ללמוד.

מה הבעיה??
זה קורה להרבה.
ממש לא נורא.
השאלה מאיזה מקום זה מגיע..
שיהיה ב"הצלחה

בעזהי"ת.

 

לא דומה שיעור א' שעובר ישיבה, לבין שיעור ד-ה שחושבים על זה..

ומה הקשר אי יציבות נפשית?!? ה' ישמרנו..אתה בודאי אדם בריא בנפשך, שעוד לא ביסס לחלוטין את חייו. זה לגיטימי מאווד!
סתם כהערה, סוג של בעיה נפשית היא כשנתקעים במקום אחד בעקשנות לא הגיונית גם כשלא טוב שם..

אני רוצה לעבור מכמה סיבות-

הר"מ שאני מחובר אליו מאוד עוזב כנראה,

וגם כמה חברים ממש טובים עוזבים..

ועוד כמה סיבות לא קריטיות..

 

למה אני חושב שאולי זה משנה?

מכיוון שאם אני אצא עכשיו עם מישהי,

ונתחתן- אז איפה נגור?איפה שאני עכשיו?ואם אני אעבור ישיבה?וכו'..

 

הכיוון הכללי שלי האו בע"ה להמשיך ללמוד, השאלה היא איפה..

 

 

זה סיבות ש"נכפו עליך"

 

הדברים האלה לא מעידים כלום על יציבות נפשית

 

אנחנו לא נביאים

וגם מי שהתחיל ללמוד במקום אחד לא מחייב שאחרי שנה יאהב את המקום

 

יש לי כמה חברים שהתחילו ללמוד תואר אקדמי מסויים

ואחרי סמסטר הבינו שזה לא בשבילם ועברו לתואר אחר

הם לא יציבים נפשית?

 

בכלל לא קשור

פשוט נוסף להם מידע חדש

 

ועכשיו המצב שונה ממה שהיה

 

איפה תגורו

תאמין לי שזה הדבר האחרון שאמור להטריד אותך כרגע

 

מקום מגורים זה דבר כל כך משתנה

לדוג'

מכיר מישהו שלמד בישיבה בדרום, מאוד אהב אותה

אבל אישתו למדה לימודים אקדמים בצפון

ולא היה אפשרי לגור באמצע מבחינה כלכלית

 

אז הם גרים בצפון

היא לומדת את הלימודים האקדמים

והוא עבר ישיבה!

 

קודם תצא, תכיר את אשתך

תאמין לי שהשאלה איפה תגור תהיה כל כך זניחה לשאר

שיכול להיות שאפילו תשכח שששאלת את  זה עוד לפני שהתחלת לצאת

לגבי הישיבה ומקום הלימודים של האישה..

משתנה מאוד.. גם בנות מתחלות ללמוד מקצוע מסוים, ולפעמים עוברות למסלול אחר לגמרי כי הן לא מתחברות אליו..

ועכשיו שאלה שלי,

אם זה לגבי בנות, שגם הן עדיין לא החליטו מה הן עושות עם עצמן,

זה גם 'אי יציבות נפשית'??

יתכן וזה כמו שמקרוני אמרה ש'עדיין לא ביססו את חייהם '..

 

אם אתה בשלב בשל "לצאת",

 

אז מן הסתם יקח קצת זמן עד שתמצא ו"תחליטו" - 

 

ותוך כדי כך, גם תחשוב היכן אתה רוצה להיות [ואולי אדרבה - היכן שטוב לבחורה יעזור גם לך להחליט],

 

ועוד מעט ממילא נגמר "זמן קיץ"...

 

אז תוכלו להחליט בזמן מצוין...

 

וככלל - אנשים שעומדים להתחתן, לפעמים חושבים "היכן נגור", גם אם לא חשבו לפני כן לעבור. יש הרי עוד "צד" בעסק...

 

ב"ה שאתה חושב להמשיך ללמוד. זה בהחלט בסיס טוב לבית. בעז"ה (נו, כעת נשאר רק למצוא, להחליט, להתחתן...)

 

 

אלא לסיבת המעבר

לק"י

 

אם בן אדם כל תקופה עובר למקום עבודה/ לימודים אחר, כדאי לברר למה?

יכל להיות שהוא פשוט לא מצא עדיין את המקום המתאים,

ויכול להיות שזה באמת קשור לחוסר יציבות (אדם שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו וכו').

ברור יעל כתבה את זה

 

ו.. כן.. יכול להיות שאם זה הרבה פעמים זה כי הבן אדם עדיין לא מצא את המקום שלו בחיים.. ולכן עדיין לא יציב נפשית..

 

זה לא אומר שהוא לא ימצא בזמן הקרוב..

 

 

לק"י

 

אני חושבת שיכול להיות מצב, שבו מישו יודע מה הוא רוצה מעצמו, אבל הוא עוד לא מצא את המקום המתאים.

לעומת מישו שלא יודע בכלל מה הוא רוצה מעצמו..

אל תשאל על דברים כאלה אם זה יציבות נפשית.

אל תשאל אף פעם על יציבות נפשית, אלא אם כן יש לזה קשר לאי יציבות נפשית.

 

נ.ב

 

לא ברור אם אתה שואל בצחוק או ברצינות

ברצינות?

האר את עיני

אל תקרא לזה אי יציבות נפשית כל עוד אתה לא לוקח תרופות פסיכיאטריות או משהו כזה

אני חושבת שאת צודקת עקרונית בגישה. שכל עוד הפערים לא בלתי נסבלים, מה שחשוב הוא מה שאת מתארת שיש ביניכם, הכימיה, האינטימיות ,השיח המשותף. שזה בסופו של דבר מה שמחזיק זוגיות טובה.

אבל זה לא מה ששאלת, ועל השאלות שלך, האמת, אני מתקשה לתת תשובה.

 

אם אפשר להסתדר? אפשר, השאלה היא האם מה שמפריע לו זו רק ההתאמה השכלית, ובאמת מבחינה רגשית ותקשורת ביניכם אין בעיות. אם זה ככה, אני מאמינה שהגעגוע ותחושת המתיקות שיש בדייט מוצלח תחזיר אותו. השאלה היא, כאמור, אם זה רק זה.

 

אם הוא מתכוון לחתוך? קשה לדעת. ראיתי לא מעט מקרים שהפסקה היתה חיובית ומובילה לחיזוק הקשר, וגם מקרים הפוכים. את מכירה אותו, את דיברת איתו אז את תדעי.

 

ואם ליצור קשר? הייתי נזהרת, אבל כן הייתי שוקלת לכתוב מכתב, לא משתפך מידי, לא מלחיץ, אבל שתרגישי שמה שאת אומרת עובר בו. זה יכול להרגיע אותך ולהעביר את המסר בצורה טובה. וכן, לא אסון גם לשבור כדי לומר מילה.

 

 

שיהיה בהצלחה ויוביל להרבה אור. זה בטוח לא קל...

אנשי הפורום מתחילים את היום שלהם בערך בשעות כאלה.... למיטב זכרוני
חוצמזה, בקשר שלמטרת נישואים,

לעניות דעתי....

זה קודם כל שכל, שכל, שכל !

אם יש רגש לפני שאת  (או הוא) מתחילה לברר מי את ומה את רוצה מהבחור שאיתו בע"ה את הולכת להקים בית, זה לא טוב.

צריך רגש, אני לא אומרת שלא, אבל זה ה רק אחרי שאת יודעת ומבינה בשכל שהבחור הזה מתאים לך.

קורה שהוא ממש מתאים בשכל אבל אין רגש.... אבל ברגע שהרגש מופיע לפני שביררת ובדקת, את לא חושבת בצורה אובייקטיבית...

מה שמפריע לך, מה שאת "יודעת שזה לא מתאים בשכל לגמרי", תבדקי שוב... את תסתדרי עם זה? אולי לא?

תנצלי את ההפסקה הזו גם בשבילך. כדי לחשוב.

אני מבינה את הצד שלו, ומבינה גם אותך.

זה לא נעים להפרד או אפילו לקחת רק הפסקה, אבל לפעמים אם מבולבלים עדיף לקחת פסק זמן ולחשוב על זה וואז באמת יהיה יותר קשה... מנסיון... 

עכשיו לתשובות:

א. אז זה כמו שעניתי למעלה.... לדעתי כדי לחשוב בצורה אובייקטיבית לא מערבים רגש. אבל כן חשוב הכימיה שיש בינכם וכו'

ב. אני לא יודעת מה הוא מתכוון לעשות.. מנסיון (כמו שאמרתי) אישי הוא דיבר הרבה על פסק זמן, אחרי זה זה בא ממני... אחרי ארבעה ימים אני שלחתי הודעה כי כבר היה לי קשה, דיברנו, והוא החליט שזהו... לא רוצה להשלות או להבהיל אותך... בע"ה לך יהיה סוף טוב.. 

וזה לא העניין 'למשוך את הזמן' אלא לחשוב. אמרו לי פעם שכשמבולבלים, הזמן הזה נצרך... מי שמבולבל לא מרגיש בזמן שעובר... תני לו.. ומותר לך להתגעגע...

ג. אז כמו שהבנת, אני עשיתי את הצעד הזה  ושלחתי הודעה והתקשרתי אחרי 4 ימים... ונראלי שלא קבענו זמן מוגדר להפסקה.. אז אם את ממש מרגיש צורך שלחי לו הודעה... 'רציתי לשאול איך אתה מרגיש ואם אפשר להתקשר...' מה שעולה לך.. שיהיה קונקרטי ולא ארוך מאוד.. כמובן תני לו את הזמן... אחרי כמה ימים.. 

 

ונשמח לשמוע ממך

 

א. תלוי באילו גישות שונות מדובר, יש דברים שכן ויש דברים שיהיה מורכב יותר.. לא פירטת- אז קשה להתייחס..

 

ב. אין לנו מושג מה כוונתו,

אולי לעשות לך הכנה נפשית לקראת סיום הקשר (שזה עדיף מאשר להנחית עלייך בבום),

או שבסה"כ רוצה לבדוק כמה את חסרה לו בימים האלה, כמה הוא מתגעגע אלייך, כמה הוא מעריך אותך, כמה הקשר משמח אותו- שאלות שלפעמים ניתן לענות עליהם רק כשמתרחקים מעט..

 

אני חושבת שאת לא צריכה להיות עסוקה בדמיונות.

במקום זה תנצלי את הזמן לבירור מחודש, אפילו שמבחינתך הכל סגור. למצוא את הטוב שבו. להסתכל על הכל שוב מבחוץ.

 

ג. אין כללים. מותר הכל.

אבל אני חושבת שלמענך ולמענו- תכבדי את הבקשה שלו לקחת הפסקה, תני לו מרחב, תני לו את הזמן- הוא יעריך אותך יותר.

בסוף ההפסקה תסבירי את עצמך כמה שאת רוצה וכמה שיהיה מוכן להקשיב..

 

לגבי רגש/שכל וכל החפירות האלה- במועד צלול יותר..

א. ליבי ליבי!!! באמת!!

 

תשמעי... הכותרת היא שכל רגש ומה שבינהם..

צריל את שניהם..

 אי אפשר אדם לחיות לא בשכל לבדו,

 ולא ברגש לבדו.

 צריך שהשכל והרגש יהיו ממוזגים בחוברת"..(אורות הקודש)

 

ככ נכון!!!

 

אם נתבונן נראה, שלאנשים בריאים, זה מעורבב יחד..

 גם זה מה שאת תיארת..

 

לב בריא לוקח בחשבון גם את השכל.. לא נתאהב במישו סתם כך,, לדוגמה בסודאני.. 

 

ראש בריא לוקח לשיקול גם את הלב..

 

ראש לא יחליט החלטה המנוגדת ללב..

 

גם את נתת טיעונים של שכל..

 יקירתי..

 

"מאוד טוב וכיף לנו אחד עם השני"- יש בזה גם שכל!! את רואה שטוב לכם ביחד- אז למה להפסיק את זה?? זה אבסורד!

 

כתבת גם: "לדעתי יש דברים יותר חשובים כמו זרימה, חיבה".. לדעתך- זה בדיוק שכל!! ואת ככ צודקת!!!לא כתבת להרגשתי..

 

לכל אחד יש סגנון חשיבה אחר..

 

לפי סגנון החשיבה שלך האישיות היא הכי חשובה. והכימיה.. 

 

לפי סגנון החשיבה שלו סגנון החיים חשוב יותר..(ניחשתי כמובן.. אין לי מושג מה יש לכם בראש..)

 

אז.. קודם כל.. יתכן שזה שכל מול שכל...

 

את מודעת להבדלים בניכם.. וזה מצוין!

 

אם יודעים מראש את הפערים, מגדירים מראש כללי הסכמה.. ואפשר לחיות בשלום ובשלווה בעז"ה..

 

ב. ממש יש מצב שהוא אמר הפסקה כי לא רצה לחתוך.. וזה מה שרצה..

 

לצערי.. מנסיון..  אומרים הפסקה,, משאירים באשליות,, ונעלמים.. כי לא נעים.. ומכירה עוד חברות שככה עשו להן.. מקווה בשבילך שלא ככה..

 

ג. מותר לך לשבור את ההפסקה.. וודאי.. את גם איזשהו צד בהפסקה.. אבל תחשבי אם זה הזמן או לחכות עוד..

 

וכן. .זה טוב להסביר את עצמך.. אם את מבינה את עצמך..

 

וכמו שהציעו פה: מכתב,, זה יכול להיות נהדר.. אם נוח לך להתבטא בכתב.. 

 

אולי כדאי לך ללכת ליעוץ? איך ומה לעשות באופן נכון?

 

ב"הצלחה אחות!!!  תבשרי לנו טוב!!!

 

 

 

 

 

 

זה ממש עוזר לראות את המצב מבחוץ...תודה!

הבהרה קטנה:

כשאני אומרת "רגש" אני לא מתכוונת לרגש שהולך ובא, אלא לגישה שמאמינה בשכל שיש משמעות לרגש!

משמעות מספיק רצינית כדי לדעת שזה זה וללכת על זה עד הסוף גם על חשבון התאמה שכלית לפעמים..

הרי אף פעם אין מישהו שיתאים בדיוק, ועד כמה ללכת על זה בכל זאת- רק הרגש יכול לקבוע...

זאת הגישה שלי...

השאלה אם אפשר להסתדר עם מישהו שלא מאמין ככה...?

אבל כפי שאמת, לפי השכל- אף פעם אין התאמה מוחלטת..

 

וגם,, את שמה את הרגש- בשיקול שכלי כמו שאר הדברים, שאר התכונות .

 

(שאגב, התאמה בתכונות, בסגנון, יוצרת רגש, רגש יציב,, לדוגמה: אם הבחור שלך צוחק הרבה- זה תכונה שלו, ואם זו תכונה שאת אוהבת- זה מפתח את הרגש שלך כלפיו..)

 

נראה לי לענ"ד שאפשר להסתדר עם מישו שלא חושב ככה... למה? כי באמת, גם בשיקול שכלי יש רגש.. רגש נובע הרבה פעמים משכל, לא מהאויר, מהריק..

 

וגם.. מאוד היגיוני שיהיה הבדלי חשיבה,, את יודעת.. החשיבה הנשית שונה מהחשיבה הגברית, (חשיבה גברית- עומק, חשביה נשית- רוחבית)

 

לנו יש אינטואיציה ולכן אנחנו משתמשות יותר ברגש בחכמה, זה מכוון אותנו בחיים הרבה..

 

 

יש המלצה ידועה לערוך רשימה משוקללת של דברים טובים, ולא טובים,  (לרשום משו , ולתת לו ציון עד כמה טוב, או כמה לא טוב.. ובסוף לספור נקודות.)

 

אולי זה יעזור לך כדי לראות עד כמה יש התאמה בינכם.. 

 

כי התאמה מוחלטת- אף פעם אין..

 

 

תודה רבה על ההקשבה ועל העצות!!

שה' יעזור לכולנו..

אני מתארת לעצמי שלא קל לך עכשיו,

אבל אני חושבת שאם זה מה שהוא החליט, טוב שהוא עשה את זה עכשיו ולא כשהקשר היה נהיה עוד יותר חזק.

 

ובכל זאת- שה' ישלח לך כוחות וגם איש טוב ונכון לך.

למרות הקושי - 

 

יתכן שאח"כ מה שכעת נראה רק ב"שכל" לא מתאים - היה ממש יכול להפריע בחיים.

 

ומספיק לפעמים שצד אחד מרגיש שזה כך - בשביל שזה יוכל בסוף האמת להגיע גם למישור של הרגשת היחס.

 

 

ואם כך - אז מוטב כעת.

 

בהצלחה. הכל מהשמיים.

זה לא הגיל זה התרגיל תני לזה צאנס!

את שומעת שהוא התארס.

עושה לך משו?

מתוקה... פשוט חבל שבגלל סטיגמות תפסידי משו טוב.
אז אנשים אולי יפתחו קצת עיניים בהתחלה...
ואז יתרגלו. כמו לכל דבר בחיים.

מה שחשוב באמת זה מה שקורה ביניכם!

בהצלחה רבה

המ"ה

שהוא הספיק ועבר כבר דברים בחיים שאת עדיין לא ורוצה לעבור?
תחשבי שזה יותר מעשור..

אבל אולי בגילאים האלו 24 ו35 זה באמת לא הכי קריטי.

אם את רוצה בואי לאישי אני מכירה את זה מקרוב.

כשהייתי צעירה ויפה וחסרת כל ניסיון בדייטים יצאתי עם מישהו.

זה היה הבחור השני שיצאתי איתו אי פעם.

היתה פגישה מדהימה, מרתקת, קולחת, ארבע שעות שחלפו כמו רגע.

 

אבל הוא היה רחוק מלהיות לטעמי. גם מבחינת מראה, גם סגנון לבוש, גם מוצא (אמריקאי עם ספיחי מבטא)- לא הייתי מסוגלת וחתכתי.

ולקח לי כמה שנות דייטים שבהן לא חזרה על עצמה החוויה הזאת של דייט ראשון כל כך מוצלח.

ואז הבנתי כמה מיהרתי לחתוך, בלי לבדוק ברצינות, בלי לחשוב לעומק אם הסממניים החיצוניים האלו כל כך משמעותיים לי בסופו של דבר.

 

 

יכול להיות שהייתי חותכת אחרי חודש, אבל היום ברור לי שאם יש מישהו שכל כך נעימה לי השיחה איתו, זה הפרמטר הראשון.

אני לפחות אנסה, אבדוק כמה שאני יכולה אם הפער ניתן לגישור או לא.

 

שיהיה בהצלחה והחלטות נכונות!

"פחדתי מה יגידו כולם"..

 

זה לא שיקול לדעתי.

א. אני סבור שהבהלה היא מבפנים. מה מפחיד אותך? שאת ילדונת והוא סבא זקן?

ב. מקרה קלאסי שקרה לנו במשפחה  - פער של 14 שנים! ישר פסלה. ולא הפסיקו לחשוב זה אודות זה.ואז הוא פנה אליה והיה בטוח שתסרב והיא אמרה שאם לא היה מתקשר - היא היתה מתקשרת. והיה להם על מה לחשוב טוב טוב. בסוף סגרו צ'יק צ'ק והם נשואים באושר ועושר...וכשרואים אותם - רואים לבבות עפים וציפורים שרות מעליהם...

והילדים מתוקים כמו מילקי עם קצפת.

ומה כולם אמרו?- שהם זכו! הוא בילדונת מתוקה , טובה בעלת מידות וחכמה והיא באיש בשל וצעיר לגמרי ברוחו. גם בגופו-שומר על כושר ולא נראה סנילי עם תותבות.ואיפה הם היו כל השנים? ואיזה מזל נפל בחלקם  ואיזה זוג יפה.

ג. הייתי בחגיגת 57 שנות נישאוין של זוג בפער של 12- אז תארי לך. מה אומרים עליהם_ שהיא שומרת עליו צעיר ובריא והוא מדהים ומושלם וצעיר וחתיך - חבל על הזמן.

למה מה יגידו? - השתגעת? - סבבה. תשתגעי.עופי על זה! שאחרים ימשיכו לחפש ואת את שלך מצאת ב"ה. אם זה זה.

 

יאללה. צרוף מקרים. אני לא טוקבקיסט ולא פורומים . הצצתי ונפגעתי.

תתחתני עם אבא'לה ותגלי שאת האמא'לה של הג'נגו הזה בעטיפה  והוא כמו כולנו סה"כ ילד קטן.

ביי.

מזל טוב

 

ב"הצלחה!

אני מאוד מעריכה את התגובות המפורטות שלכם.. ובהחלט שיניתם את קו המחשבה שלי. בשורות טובות לכל עם ישראל בע"ה!!!

ומה יגידו כולם?

 

עלמה יקרה,,,, מה יגידו כולם.. כן זה מוזר וקשה לחשוב מה תהיינה התגובות.. אבל תזכרי שבחיים, ה"כולם" האלה לא נמצאים.. בבית זה את והוא.. ומה שחשוב זה מה הוא.. לא מה יגידו הכולם..

 

בעיתות שמחה, או קושי,, הכולם לא איתך לגמריי.. החיים הם שלך!!!!

 

ולכן חשוב בעיקר מה את אומרת.. לא מה ה"כולם" אומרים..

 

אה.. ושההורים שלך יקבלו את זה.. כי הורים  הם בתוכינו..

 

עד כאן דעתי הדלה..

 

ב"הצלחה אחות!!!
 

ואגב,, מכירה מישהי מהממת בת 22 שכבר יש לה ילד וחצי.. ובעלה בן 34!!!!

 

 

 

בס"ד

נשמה,

פתחתי שם משתמש במיוחד לכבודך.. (אני לא נוהגת להגיב בפורומים..)

ב"ה אני נשואה חצי שנה! אני בת 20, וההפרש ביני לבין בעלי 8 שנים.

אז נכון שנדרש ממני אומץ לצאת איתו, ובהתחלה חשבתי מה יגידו, ו.. איזה הזוי!

אבל באמת שה' הוא המזווג זיווגים, ואני מאושרת שהבנתי שזה כזה פרט חיצוני וחסר כל חשיבות!!

העיקר שטוב לכם ביחד ושאתם שמחים!

ה' ישלח לך ברכתו!!

אני מעריכה את זה.. ואני שמחה לשמוע על הדוגמא האישית שלך...
אני עדיין חושבת איך להתקדם אבל אין ספק שהתגובות כיוונו אותי לכיוון מחודש
כל טוב ושבת שלום!!!
ושוב תודה!

מבלי התייחסות למשתנים אחרים:

עניין ההסתכלות של הסביבה הוא משנה, כי למען האמת כן חשוב לנו מה אחרים חושבים עלינו

 

מדוע מדריכים אותנו שאם לא מרגישים בנח להיות בחברת אנשים עם הצד השני, כנראה שמשהו לא בסדר בקשר?

אם את חוששת שאחרים לא יסתכלו בעין יפה על ההפרש, ככל הנראה הדברים נובעים ממקום אישי שלך שלא שלם ביחס לזה. 

אדם שמרגיש בטוח במקומו, לא יעניין אותו מה יאמרו אחרים..

לטעמי, יש משהו בדעת הסביבה, כפי שאנו רואים אותה, שמייצג את התוך האישי שלנו.

 

כך שאם את חושבת לחזור, משהו בך צריך לעבור שינוי. ה"אחרים" לא ישתנו, ולדעתי- גם לא הם המשפיעים..

 

בהצלחה!

 

 

(כן, היו ימים...)

 

אני זוכר שהיא תמיד אמרה שאחד הפרמטרים לבדוק קשר הוא 

האם תתבייש להציג אותו בפני הסביבה הקרובה שלי/האם תהיה גאה להציג אותו.

בין להיות מובכת מלהציג אותו (ברמת המראה/התנהגות)

לבין להיות מובכת מהרכילות בגלל פער הגילאים.

אם מתביישים להציג את בן או בת הזוג אז כנראה שלא שלמים עם העניין או שיש איזה סוג של חוסר ביטחון ביחס לקשר.

והיה ותחליטי שזה האדם אתו את רוצה להקים משפחה, ותהיי בטוחה, את תקריני על הסביבה את הביטחון שיהיה לך, הסובבים אותך יושפעו ממך.

 

בכל מקרה, אני מניח שידעת על הפער הגילאים לפני שנפגשתם, ולא פסלת זאת מראש.

 

מעבר לזה, גם אם אין פער גילאים, ההחלטה עם מי להקים משפחה היא החלטה מאוד חשובה בחיים. וצריך לשקול אותה לעומק.  ובודאי גם במקרה זה.

 

בין אם יש פער גילאים או לא, קשה מאוד יהיה לצפות איך תהיה מערכת היחסים בעוד 10 ו 20 שנה..

 

דבר אחד שכן נראה לי שצריך לשים אליו לב. ככל שאדם מבוגר יותר, ההרגלים וההתנהגויות שלו יותר מגובשים. נישאין זה מקום שצריך שיהיו בו פשרות, אחרת זה לא יחזיק מעמד, ואיך תתמודדו עם זה.

שלא יהיה מצב שהוא המבוגר שיודע הכל, אלא שגם לך יהיה את המקום. בסופו של דבר מדובר בבעל ואשה ולא ובאבא ובת.

 

 

 

גם זה יהיה טוב לכמה שנים,

אחריהן הפערים יהיו עוד יותר מורגשים.

לק"י

 

אז כנראה שזה אפשרי.

זוג מהמם!!!

 

ולא רואים את זה בכלל בחיים הרגילים.

חיים טוב, ב"ה!

 

והם התחתנו כשהיא היתה בת 19 והוא בן 31...

כיום היא בת 32 והוא 44.

 

זוג מדהים!!

את פער הגילאים תרגישי בגילאי הששים, לא היום.   ואז הפער יהיה גדול.

תזכרי שנשים חיות יותר מגברים.

מכירה כמה זוגות כאלה שכרגע טוב להם.  

אבל זוג מבוגר יותר, האישה הציע בצורה ברורה שלא לעשות כמוה.

לא תלוי בגיל ביולוגי!

 

נראה לי שכל אחד מכיר זוג או שניים שהפער גדול וגם זוג בו היא נולדה לפניו.

אחד הזוגות שאני מכירה, עם הפרש של 11 שנים, הגיעו לשלב ה"נחת מהנכדים" וקרה שהיא נפטרה לפניו, למרות שהיא הצעירה ונשים חיות יותר.  סטטיסטיקה לחוד ומציאות לחוד.  

זוג אחר, שנפגשו בהתנדבות, היא 24, הוא 36.  היא אמנם נפגשה עם מי שהיא נפגשה, ואפילו התיעצה איתו לגבי הפגישות בתור "ידיד טוב, בוגר, עם עיצות מועילות".  בסופו של דבר החליטה שהוא שווה יותר מכולם, התיעצה עם ההורים (הגיל, הגיל) והם אמרו לה שאם הוא בחיר ליבה, הם ישמחו לרקוד בחתונתם.  ב"ה הם מאושרים ביניהם ועם ילדיהם.

 

אגכ, מרבית הזוגות המתגרשים, הם עם פערי גיל "מקובלים".  גם זו סטטיסטיקה!

 

אחרי שתעשי בירור עם השכל, תני לרגש להוביל אותך לחופה.  

בעז"ה, עד 120, תחגגו לפחות 70 שנות נישואין מאושרים ביחד, עם הילדים, הנכדים, הנינים, החימשים והשישאים.

 

זה שסטיסטית נשים חיות יותר מגברים אינו שיקול. רק ה' מחליט מי ימות מתי ואיך. תמיד יש את אלה שלא בסטיסטיקה. ואני לא עונה ספציפית למקרה מה להחליט אלה שזה לא השיקול.

בפורום זה חכמה גדולה לומר שהגיל לא משנה. ההורים שלך מכירים אותך ויכולים לומר האם את באמת בוגרת ומתאים לך להסתדר גם עם בחור מבוגר או שאולי את תמיד מחפשת מישהו גדול להשען עליו? ואולי גם זה בסדר? אני מאוד מאמינה שההורים יודעים מה טוב לך באמת, ובכזו החלטה זה פשוט פספוס לא לשאול אותם.

בהצלחה

 

יש כאלה בני 22 שהם כבדים ומרגישים בני 40. ויש בני 40 שמרגישים בני 22..

זה בכלל לא משנה!! וזה תלוי בן אדם..

 

ולגבי מי שכתבה מעלי, זה לא אומר שהיא צריכה להיות בוגרת יותר. הוא יכול להיות צעיר ברוחו.

מצחיק אותי שכשהתחתנו מי ששמע על ההפרש בינינו (8 שנים), יכל להגיד "טוב, אז בטח את מאד בוגרת".. 

 

ממש לא קשור!! שנינו ילדים, שמחים, עושים צחוקים וגם עמוקים.

הגיל זה פרט חיצוני.

 

וחשוב לי להוסיף שאם הייתם שואלים אותי בעבר אם הייתי מסכימה ומאמינה שאתחתן עם בחור שההפרש ביננו כזה, ממש לא הייתי מסכימה והייתי בעמדת חלק מכם. זה היה נשמע לי הזוי.. 

 

אבל כנראה שלוקח זמן להבין.. שהכל אפשרי והכל מצויין!! וזה תלוי זוג.

(וזה לא שעכשיו אני מנסה לשדך זוגות בהפרש גילאים גדול או משו כזה.. מבינה את המורכבות ושזה לא רגיל, אבל אחרי שמכירים?! זה שונה לגמרי!!  האומץ לדעתי, זה להתחיל לצאת.. ועל כך גם אני מעריצה את עצמי, ומאושרת היום! ב"ה!! ...)

 

שנזכה לרוב שמחות!! אמן.

ביני לבין בעלי יש שמונה שנים ודווקא הפער הוא כ"כ מדויק ויוצר חיבור בריא ונכון  עבורינו

אולי זה בגלל שהרבה פעמים נשים מחפשות את דמות הגבר הגדול שישמש לפעמים מעין "אבא"

אם הרגש שאת מרגישה כלפיו אכן הדדי (וכדאי לברר קודם את הנק' הזאת כדי לא להתאכזב) אז בוודאי ששוה להיפגש שוב ולשקול ברצינות. השיקול של "מה יגידו" הוא אף פעם לא רלוונטי בתחום השידוכים, ובכלל. חשבי מה נכון ביותר עבורך, בסופו של דבר הוא  יהיה בעלך, ולא בעלה של השכנה/הדודה/ האחות.

שמעתי פעם משפט: "לנשמות אין גיל" אני מתחברת לזה מאוד, לדעתי ברגע שהפנימיות מתאימה- הקריטריונים החיצוניים הופכים להיות שוליים

מאחלת לך שתמצאי את האחד שלך במהירות ובקלות, אין דבר יפה ומתוק מזה בעולם

בתור נשוי בן 35, לא רואה שום בעיה.

כמבון שיכול להיות פער בבשלות ועולם התכנים וכדומה, אבל את מתארת תחושות הפוכות לגמרי.

יש בנות בגיל 24 שבוגרות יותר מבני 35 ולהפך, לכן אם יש התאמה - אז למה לא ?

דודתי נשואה לדודי שגדול ממנה ב-11 שנים, והם זוג מצויין בהחלט כבר 40 שנה ..

בהצלחה.

לנשמה שלנו אין גיל, כולנו משורש אדם הראשון ולכולנו יש חלק אלוקא ממעלה,

יכול להיות שהוא החצי שלך, ופשוט הוא נולד 11 שנה לפנייך, אם לא תנסי לא תדעי,

עזבי אותך מה יאמרו ומה יגידו, לכי עם הלב שלך

 

אני לא רוצה לבלבל אבל הפער חייב להישקל.

הכותרת "מה יגידו כולם" כוללת הרבה שיקולים שרוב הציבור, כנראה, לוקח בחשבון ושואל את עצמו אם וכש-  הוא מזדמן לסיטואציה שכזו.

איך שאני רואה את זה, צריך לשבת ולחשוב, לא מה יגידו כולם, אלא למה אומרים כולם. יש הרבה סיבות טובות לשבת ולחשוב על פערי הגיל.

הגיל הוא לא צבע השיער, אלא מה שעברנו עד עכשיו, כל אחד לחוד כדי להיות החצי המושלם ביותר לחיי נישואים שלמים.

בד"כ התקופה הארוכה של הרווקות בונה את האדם, מעצבת אותו והופכת אותו להרבה יותר מבוסס מבחינה אישית.

יכול להיות שלבגרות והבשלות הזאת את נמשכת וזה מה שעה לך את זה. כדאי לחשוב על אותם דברים שאת עדיין לא עברת, שקלת, והגעת להבנה. אם את מוכנה לחשוב שיהיו דברים בחייך שתלכי אחריו כי הוא כבר- היה, חשב, הבין והחליט? או לחילופין- האם שניכם מוכנים להיכנס לתוך מערכת יחסים שיש בה ענווה שלו- כשהוא יצטרך לחזור אחורה על דברים שכבר עבר ולפעמים שלך לקפוץ קדימה?

החיים מלאים הפתעות והזדמנויות, קל בפורום שכזה לצדד בצד של "יאללה חתונה" אבל אם אנחנו רוצים את השלווה, שווה לברר עד הסוף ולהגיע או לא להגיע להחלטה של חתונה מתוך בירור.

בהצלחה....

מעבר דומה...

 

אנשים קובעים סטיגמות ואחרי זה בונים עליהן תיאוריות.

 

בן הזוג האהוב שלי (17.5 שנה יחד!) מבוגר ממני ב-9 שנים. כשהכרנו הייתי כל כך צעירה שהיינו צריכים לחכות כמה שנים עד שנוכל להנשא, דבר לא פשוט בכלל לאנשים שומרי מצוות. אבל הקליק בינינו היה כל כך מיידי ומושלם! הייתי מאד צעירה ולא ידעתי להעריך את ההתאמה המיידית הזו, רק ממרחק של שנים אני מבינה כמה זה היה מיוחד.

בשנים הראשונות הרגשנו את הפער, עדיין היייתי ה"ילדה" והוא ה"מבוגר", וגם אז היה לי המון מה לתת לו - כי האישיות שלנו מאד דומה ואנחנו מאד הרמונים ומשתלבים. אבל עם השנים הגיל הפך למום עובר, וכיום יש לנו קשר שרוב הזוגות יכולים רק לחלום עליו.

 

אז כן, היו כמה אנשים שהרימו גבה, היה מי שניסה לשים רגל, שמעתי התלחשויות מאחורי הגב, אבל היה לי טוב איתו והתעלמתי. בואי נגיד שרבים מהמתלחשים יכולים רק ללמוד מהנישואין שלי.

 

אם את מרגישה שזה זורם, תדמייני שהגיל שלו בתעודת הזהות הוא 8 שנים פחות, ורוצי על זה!

בין ההורים שלי יש 10 שנים.

הם התחתנו כשאמא שלי היתה בת 20 ואבא בן 30

אמא שלי אומרת שכשהיא נפגשה איתו היא פשוט התעלמה מהנתון של הגיל!! פשוט לא חשבה על זה בכלל!!!

והיה להם טוב, וזה לא הפריע בכלל!!

חוצמזה, ש"מה יגידו" מורגש לפני החתונה, אבל אח"כ מה שמשנה זה רק מה שביניכם!! אחרי שסוגרים את הדלת נמצאים רק שניכם!!בלי כל העולם!

גיל מעיד על משהו,

אנשים עוברים ומשתנים ועוברים שלבים מסויימים,

 

כמעט תמיד אפשר להצליח,

 

אבל זה לא לכתחילה!

באופן כללי , מהמציאות נראה שלכל אחד ואחת יש הסתכלות אחרת על פער גילאים [ סביבה משפחה וכו'...]
יש כאלו שיעדיפו הפרש ויש כאלו שיעדיפו בן גילם יש ויש ....

עם זאת אני חושב שראוי היה לפסול על גיל , למי שפוסל/ת , לפני שנפגשים , עוד כאשר ההצעה הגיעה לאוזנייך .

 

כאשר ידוע מראש לבחור/ה פרט בלתי ניתן לשינוי , שבעיניו/ה הוא מפריע ובעל חשיבות לקיום קשר

ולמרות זאת נפגשים ואף נוצר קשר פנימי משמעותי

ולאחר מכן נפרדים בגלל אותו פרט שכבר היה ידוע מראש יש כאן חשש של הונאת דברים .

 

לגבי המקרה שלך אני באמת מאחל לך שהקב"ה יתן לך עצה טובה

וינחה אותך בדרך שלך הטובה והנכונה .לטובתך ולטובת העלם .

 

 

בע"ה ברכה והצלחה !

 

 

הייתי מוסיף "חצאית" "בצע חבירה" ועוד כיד הדמיון הטובה..

שתזכו להקים בית נאמן בישראל בעז"ה 

בע"ה תזכו לבנות בית נאמן בישראל (ועוד אירוסין בתאריך הזה ‎‎)

כשתציצי, תראי

(הפעם אני דוקא זוכר )

מזל טוב!!!!

איזה מרגש!!!!

 

הודייי.. מתגעגעים!!

(גם אני זוכר)

אני זוכרת אותה...

יקרה שיהיה לכם בקלות ובשמחה, שתזכו להקים בית נאמן וכשר בישראל

הלוואי מתקפת האירוסין תדביק גם אותי

 

מניחה שהיא לא תראה את השרשור- אז כבר אמצא דרך לאחל לה.

נפשי- תודה על העדכון.

מי מוכן להיות החוקר?

השערת המחקר: מי שיוצא לחופשה מהפורום זוכה להתחתן..

איזו בשורה משמחת!!

 

בקרוב מאוד אצל כל מי שרוצים!

(מעניין אם היא תראה את זה בכלל...?)

איזה כיף זה היה לקבל את הקישור לשרשור המשמח
בשמחות של כולםםםם
אוהבת ממש. גם את אלה שאני פחות מכירה

המון מזל טוב מתוקה!

את מאוהבת?

 

לק"י

 

סתם..

אני מאוהבת באחיינית שלי- על זה שאלת?

 

|מאוהבת באחיין שלי|

|פשוש אמיתי|

 

אוווטינג!!!!!!!!!!!!

מבחינתי לאוכל אין טעם בלי מלח...

ולא, אני לא בקטגוריית המאוהבים

לא כי שתקשיבי לי אבל... אפשר לחנך את החך! תנסי להפחית כמויות... |פולניה|

הבנתי שזה לא בריא כ״כ ובזמן האחרון באמת הפחתתי. (הכל יחסי,כן?)

לק"י

 

אבל בזמן האחרון- קרה ששכחתי כמה פעמים..

אז תהיתי, האם זה אומר שאני מתחילה לשנוא אנשים?!

מוכר עד מאוד

בעזהי"ת.

 

זה מגיע ממקום שהיו יוצאים לאכול בדייטים, ואז מרוב שאתה מתעניין בצד השני אתה לא שם לב כמה מלח אתה מוסיף...

זה סימן של עופפות כזה

 

אז אם את שמה לבד זה לא קשור

היא יכולה לעופף כי היא חושבת על זה שהיא מכינה את האוכל בשבילו

ואז היא היא מתחילה לחשוב עליו....

 

 

 

ואז היא בכלל שוכחת לשים מלח

לפחות אני

לק"י

 

תוך כדי בישול- שישלח אותו אלי..

כמה פעמים אמרנו לו להתקשר אלייך!!

 

הבנים של היום. |נאנחת|

אבל לא מעבירות את המס'

"הוא לא נביא...."

הן גם משוכנעות שהן עשו את זה!

 

מה מאכילים אתכן בנוגה?!

את החוסר נימוס שלכם

כילו שמישו דיבר עליכם, באמת!!

 

איזה אחוות לוחמים, אה- בחורים |מתרשמת|

ומקדש את החומר ועו מלא מלא דברים אבל מאוחר...

 

אבל רציתי לענות על השאלה בסוגריים

האסוציאציה הראשונה היא כמובן שולחן שבת, אני ובעלי 5 ילדים ובעלי מלמד אותם תורה.....חמוד!!!!! 

כפרעלבעלי!!!

סתאאאאאאאאאם

 

בית שבו כשמחליטים החלטה מסוימת,

גדולה או קטנה,

לפחות אחד מבני הזוג עוצר לחשוב:

מה התורה אומרת במקרה כזה?

 

והנה דוגמה יפה שקראתי בספר על הרב מן ההר:

"כאשר עברנו לגור בעיר העתיקה, ואבא בא לבקרנו בפעם הראשונה,

ערכנו לו סיור בדירתנו החדשה.

בהגיענו למטבח, התבונן אבא סביבו, הביט בחרסינה החדשה,

'העליזה' מעט גם בעיני, הביט והביט ולא ידעתי מדוע.

אריחי החרסינה שלנו נבנו כך, שבכל שורה אופקית

משובצים שני אריחים לבנים, אחריהם אחד צבעוני וכן הלאה.

לבסוף שאל אותי אבא: מה יפה יותר - שורות שורות, שבכל אחת מהן

משחקות שתי דוגמאות לסירוגין, או שורה שלמה מכל דוגמה?

עניתי, שלדעתי יפה לשבץ בכל שורה שתי דוגמאות לסירוגין.

 

'לא כך אמרו חז"ל!' 

פסק אבא. בתארם את העבודה בבית המקדש בעת הקרבת

קרבן הפסח, נאמר שהכהנים 'היו עומדים שורות שורות ובידיהם 

בזיכי כסף ובזיכי זהב, שורה שכולה כסף כסף, ושורה שכולה זהב זהב'

(פסחים ה,ח) האם את יכולה לשוות מול עינייך, כמה יפה היה המראה:

שורה שלמה של בזיכי כסף ושורה שלמה של בזיכי זהב...

עיני אבא נצצו כמו תמיד כשאך הזכיר את העבודה בבית המקדש.

לפתע הבנתי עד כמה שגיתי בשיבוץ החרסינה במטבחנו החדש.

לא כך אמרו חז"ל! שורה שכולה כסף כסף, שורה שכולה זהב זהב."

(ההר הטוב הזה, עמ' 467)

 

הערה:

נא לא להיתפס לדוגמה הספציפית אם היא מפריעה לכם להתרשם מהסיפור.

הרעיון הוא, שכל מה שיש בעולם יש לתורה התייחסות אליו,

אם קטן ואם גדול, ואם חושבים על זה כשניגשים לזה,

אזי הבית ראוי להיקרא בית של תורה.

הרב יוסי רודריגז שליט"א

שבו מקפידים על קלה כבחמורה, לא מנסים כל הזמן לחפף ולהקל.

 

בית שבו התורה תופסת מקום מרכזי.

 

בית שבו הילדים רואים את אבא שלהם חוזר מיום עבודה מתיש ופותח את הגמרא ולומד.

 

בית שבו מעריכים את התורה ולומדיה.

 

בית שבו התורה היא חלק טבעי מהחיים.

 

בית שבו לומדים תורה בשמחה ובהתלהבות ולא כמי שכפאו שד.

 

בית שנותנים בו כבוד לתלמידי חכמים.

 

בית שבו הילדים אוהבים ללמוד תורה מרצונם הטוב.

שכחת את השורה הראשונה:

בית שבו עבודת ה' היא הבסיס להכל,

ומתוך ההבנה שה' רוצה שנלמד ונקיים את התורה אנחנו נותנים לה מקום מרכזי.

 

כל השאר כמו שכתבת.

על כל המשתמע!!

חלק מהמשתמע

בית ועד לחכמים





(*התוועדויות..)

כולל איזו מוזיקה שומעים,איזה חינוך נותנים לילדים,וכו'.

 

 

בעזהי"ת.

 

שמסתכלים על התורה במבט כיפי, ואוהבים את הקב"ה, ומבינים שלא צריך להחנק בשביל להיות עובד ה'.

וזה בעיקר עניין של אווירה...

כי... אם לא יודעים מהו בעצם בית של תורה - מי אמר שצריך לשאוף אליו?

 

כאילו... ברור שצריך "בית של תורה" - ואז מבררים מה זה אומר בעצם?

זה מעניין לראות מה זה בית של תורה בשביל כל אחד,

מה הקשר פה לשאוף לבית של תורה בלי לדעת מה זה??

כולם אומרים שהם רוצים "בית של תורה"

אבל אם לכל אחד יש פירוש אחר לזה.. ואף אחד לא באמת יודע מה זה אומר לאחר..

 

אז אולי אנחנו נתלים בביטוי הזה סתם. ולא יודעים מה הוא באמת אומר..

זה כמו לומר אני מחפשת בחור "בעל מידות"

ברור שהוא יהיה בעל מידות.. אבל איזה מידות? מה? מו? מי?

אז אולי אנחנו "מאוהבים" ברעיון של-- בעלי יהיה בעל מידות. ולא עוצרים לחשוב מה זה בעצם אומר..

 

אותו דבר..

הבית שלי יהיה בית של תורה..

אבל איזה בית של תורה? מה זה אומר? מה? מי? מו?

 

הבנת?

 

שמתנהל עפ"י תורה, ומרגישים בו את היראת שמיים.

|חובש תכובע של..|
בית ש:
תורה לשטוף,
תורה לבשל,
תורה לנקות,
תורה לקפל.
.

סתאם (שובניסט)

זה בית שמרגישים בו קדושה, נוהג ע"פ דרך התורה ויש יראת שמיים ואהבת ה' כזאת מיוחדת..

דעתי הלא מחייבת בעליל היא שב"רשימת מכולת" הפרטית שבאים איתה לדייטים לא צריכים להמצא יותר משני סעיפים שעליהם לא תתפשרי בשום אופן (חוץ מיהודי, בריאות פלוס-מינוס בסדר, מהמין הנכון- ושאר דברים שהם ברמה של פשיטא).

 

וכן, לכולם יש רשימת מכולת, גם אם הם מתכחשים לזה וגם אם הם קוראים לרשימה זו בשמות אחרים.

אם כי צריך לשים לב, שמה שרוצים זה דברים פנימים,

 

ושלא מתעקשים על דברים שהם סתמיים,

 

ולא אלו שבאמת חשובים- ויהיו חשובים גם בעוד 20 שנה...

למשל מים, הם מצרך חשוב לגוף, אך כבר קרה לי שהקאתי מים מירוב ששתיתי,

למשל כושר. יותר מידי כושר עלול לפגוע בגוף (היה עובד איתי פעם מישהו מרים משקולות שהיום
הפך לסוג של סמרטוט בגלל נזק שהוא גרם לעצמו באימונים)

 

מה אני בא לומר, בררנות זה טוב, גם אני מברר עם מי אני הולך לחיות בעשורים הקרובים,

אך אינני פוסל על דברים קטנים, כי אין מושלם, תבררי, תבדקי! אני לא אומר חלילה שלא!
אבל יש דברים שניתן להתפשר, פעם פסלה אותי מישהי בגלל שאני נוסע על רכב ענתיקה ומת על זה!

אולי היא פחדה שמרוב שזה ענתיקה תתקעו יום אחד באמצע אוטוסטרדה?!

 

אתה יודע שזה בגדר של פיקוח נפש, כן?!

לא!
מנוע 5.7 בנזין V8 עם 250 כ"ס 50 קג"מ, סרנים בתקן מחמיר, בודי חזק (יותר בטוח מרוב הפרייבטים של ימינו)
ובעיקר מתוחזק טוב (יחסית), מה שנתקע זה כל מיני מכוניות עם ים מחשבים וים מחשבים,
שחסר שרק חיישן בעל שם ארוך מהמיתולוגיה היוונית הולך, ואין לך רכב שמתפקד! לעומת המכוניות הישנות,
הכל ברזלים ואת הרוב ניתן לתקן בשטח עם סט כלים בסיסי וסט בוקסות אינצ'יות!

אני חולה על מכוניות קלאסיות, מחלה קשה, אבל טובה

הבעיה שאנשים במדינה כאן לא מתעסקים ברכבים כמו בחו"ל... באמת שאין על הרכבים של פעם (ובפרט רכבי ‏GM‏). היום נוסעים על מחשב בקופסת פלסטיק. מזל שהשאירו את הצמיגים ‎

אל תפנו אותי לשרשור הנעוץ כי יש שם בדיוק שני משחקים, ושיחקנו אותם כבר.. תודה!

לק"י

 

אבל זה דוקא מגניב, וגם מכירים את הבנאדם יותר מאשר אדם זר לגמרי...

וחוסכים מוזמנים לחתונה.

שלא!!!!!! 

 

 

אבל אני רוצה אחד שיושב ולומד.... ולא עומד ובוכה....

זה מתכון כמעט בטוח לבעיות גנטיות,

ואת זה אפילו דור ישרים לא יכול לבדוק.

 

 

טוב, הבנדוד היחיד שיש לי הוא גם מאומץ אז אחן בעיות גנטיות וגם לא מתאים לי בקצה של הזרת.. ככה שקל לי להגיד

אבל אני מכירה כמה וכמה שהתחתנו עם בנידודים, וגם מכירה מישהי שכמעט יצאה עם דוד שלה.. (הם לא יוצאים ולא יצאו, והיא מתפדחת ממנו עכשיו קצת..מחפשת לו מישי כדי שזה יפסיק להיות בראש..)

תכלס- אם יש סיכוי אז אפשר לצאת.. למה לא? מקסימום קצת פאדיחות אח"כ..
ועושים בדיקות גנטיות.. ולא בדור ישרים.. ובעז"ה הכל יוצא מעולה וטוב..

זה שאם יש במשפחה איזושהי מחלה גנטית ממש נדירה,

לא יכולים לבדוק את זה כי פשוט לא יודעים מה לחפש.

וא"א לבדוק הכל, כי זה פשוט לא מציאותי.

 

בשונה מזוג שאינם קרובים- שגם אם מישהו נשא של מחלה כזו, בגלל שהיא כ"כ נדירה הסבירות שגם השני נשא שואפת לאפס.

|סיפור עצוב....|