פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1360)

ההורים שלי בדרך כלל יודעים בדייט הראשון מחוץ לירושלים, זה מפני שאבא שלי עצמאי ועובד מהבית וזה הולך בערך ככה:

אני: יאללה אבא, יצאתי לתל אביב/ באר ששבע/ קרית ארבע.

אבא: מה איבדת שם?

אני: את הצלע שלי.

אבא: טוב...

כל פעם לדווח,

ואם החלטתי לפסול- "בטוח את לא רוצה לתת עוד סיכוי?" כשרואים שהם חושבים שאני טועה,

למרות שאני בטוחה במה שאני עושה.

וכו' וכו'...

הם נותנים לי חופש בענין הזה.

הם קולטים עוד לפני הפגישה הראשונה.

אבל הם לא אומרים כלום עד שאני "מספרת"...

כך שבדרך כלל אין להם דרך לדעת. לדעתי לא כדאי לשתף, בעיקר לא בשלבים מוקדמים. מעבר להעקות אפשריות מצידם, תחשבי גם על זה שכל הציפיות, ההתלבטויות והאכזבות שאת חווה, יעברו גם עליהם. מספיק קשה לנו עם זה. למה להקשות גם על ההורים?

הם עלולים להיפגע.

 

ומה במקרה שזה עבר דרכם?

(לפעמים פונים אליהם כדי שיעבירו לי את המידע)

בדיוק את מה שכתבתי, שזה ייצור עומס נפשי מיותר עליהם. את בטח יודעת שהורים מאד רגישים בנוגע לילדיהם, ואצלם זה גם יתנפח לחששות שאולי את לא מתנהגת נכון בדייטים, אולי את לא מספיק זורמת בשיחה, וכו'. ואין כמו הערות כאלה כדי לתרום לביטחון העצמי הנצרך בדברים האלה..

 

תבהירי שיש לך חברות להתייעץ איתן, ושאם תמצאי לנכון לשאול בעצתם, את לא תהססי. במקומות שנראה לך שייך, תתייעצי איתם. כך הם יבינו שדעתם חשובה לך, אבל לטובתם את מעדיפה שהם לא יהיו מעורבים מדי.

ממש ממהרת ואמא שלי קולטת ואז רק אומרת לי ב״הצלחה..

לק"י

 

לעניות דעתי כן חשוב לספר שיוצאים לדייט ולספר קצת אחרי אם בא לך..

כי לבוא להורים אחרי תקופה שיוצאים פתאום בהכרזה- "החלטנו להתחתן"- כשאין להם מושג על מה את מדברת, זה לא נכון ולא יפה.

חוץ מזה, שלהורים כמבוגרים יש הסתכלות אחרת והם יכולים לעזור (ואני לא מדברת על זה שהם יחפרו או משו, אלא עצות שלהם בתור מבוגרים שראו בחיים קצת יותר מאיתנו).

 

וגם אם לך באופן אישי פחות נוח להתייעץ עם ההורים- כדאי למצוא מבוגר אחר ולשתף אותו (והדגש הוא על מבוגר, בעיני לפחות).

וגם אז לשתף קצת את ההורים.

 

 

אם מדובר בהורים שיותר מידי מתערבים וכו'- אז באמת כדאי לשקול כמה ומתי לשתף.

פשוט אני מרגישה שהם מצפים שאשתף אותם,

ולפעמים זה ממש מעיק עלי.

 

בד"כ אני משתפת בלי בעיה, אבל לפעמים אני רוצה קצת פרטיות...

לק"י

 

ואני ממש מבינה את הצורך בפרטיות.

את לא חייבת לפרט ולספר על כל מה שהיה שם, ואם את צריכה קצת זמן לחשוב עם עצמך- תגיד להם: שאת תספרי אח"כ או משו.

במקום: ואני ממש מבינה את הצורך בפרטיות.

קראתי :ואני ממש לא מבינה את הצורך בפרטיות.

 

sory.

לק"י

 

מי שלא צריך פרטיות בכלל ז-ה מוזר..

כמו בכמעט כל דבר בחיים שלי.
זה כי א-נ-י רוצה.
וכי אני סומכת עליהם..

סוג של דבר שמשתפים, כמו שאני משתפת בעוד דברים בחיים שלי שהם מספיק משמעותיים. הם לא מעיקים ולא מתערבים. לפעמים הם יעד מועדף להתייעצות.

זה לדעתי תלוי בקשר של כל אחד עם ההורים שלו ועד כמה הוא משתף באופן כללי בדברים.

אבל אם אמא שלי מתקשרת באמצע פגישה ושואלת איפה אני

או כשהיא שואלת לאן אני הולכת אני אומרת

ואז מתחילים כל מיני שאלות שבדרך כלל אני עונה בקצרה ביותר שלא תתערב

הייתי קם בבוקר, עולה על מדים וחוזר בערב - מתישהו, אם היה או לא היה דייט, או פגישת עבודה, או מה זה משנה מה - לא עניינם.

מבחינתי זה הדבר הכי חשוב.

עם מי, מה היה, מה כדאי, הרגשות, עצות..

 

זה הכי בטוח והכי אמיתי.

 

אבל הגיוני שזה לא אצל כולם ככה,

תלוי בקשר עם ההורים ובפתיחות בד"כ.

וגם אם הסיפור תורם להרגשה טובה. חובה לספר אין. אם יש הורים שאפשר להתייעץ איתם זה מצויין. הורים כאלה לא יבקשו לשמוע על כל קשר באופן רציף. הם יתנו אמון בילדים שלהם. במצב של חוסר אמון או חוסר תקשורת, הסיפור מיותר ולעתים מזיק.

אני עדיין קטנה ואחיות שלי גרות לא כל כך בבית..

ואני יודעת הכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והיה לי ברור שהתשובה היא כן, שכן מספרים להורים, משתפים ומתייעצים.

אבל בנתיים עלה איזה עניין, וזה בא כ"כ מהר, שהם לא יודעים עליו, ופתאום הגיע השיקול דעת שמנחה מה נכון ולא נכון להגיד, ומתי וכמה.


אז מניחה שהכל תלוי בקשר עם ההורים, בסיטואציה ובתזמון. ובקב"ה. 
 

בסך הכל אמא לא מעיקה בנושא יודעת לתת ספייס בנושא בד"כ אני משתף......אם זה יותר מפעם פעמיים משתף מעבר אם לא אז לא תמיד.....
הרבה פעמים היא גם עוזרת בהתלבטויות למינהן עוזרת בהצעות למקומות, ברכב וכו' אז למה לא לנצל

בס"ד

 

 

אבל אנחנו לא יותר מדי משתפים גם בנושאים אחרים, יש מקום מאוד מאוד גדול לפרטיות אצלנו...

 

אם זה ממש מתקדם אני כן מספרת לאמא.

שולי רנד מתמחה בנושא...

 

שער הדמעות

 

אייכה

 

ואם את רוצה גם לא חסידיים,

יש לי רשימה שלמה...

איך אמא שלי אומרת לי כשקשר נגמר.. הלך אוטו, יבוא אוטו עם מזגן.. (במרוקאית יש פתגם כזה עם חרוז..)

 

בהצלחה..

 

באישי!! ומאד מזדהה הרבה שמחה והארה!!

שה' ייתן לך כוחות להתמודד ולצמוח מזה בקלות!!

 

מוזמנת לאישי בשמחה

אני חייבת לזוז, לא יכולה להגיב עכשיו..
אבל תדעי שכמו שכתבו פה, הנסיך שלך יגיע!
וזה יהיה שווה ה כ ל!!

הכל לטובה יקרה

בע"ה המלך שלך יגיע כי את מלכה!!

כל זמן שהוא מתייחס לאשתו כמו למלכה

לק"י

 

או לפרוספקטים של אולמות, מקומות מגורים, ושמות של חנויות לריהוט הבית..

שאחד שאל אותי שאלה דומה - אבל הוא הקדים ואמר: אני יודע שאומרים לא לשאול את זה, 

אבל בכל זאת אני אשאל" הייתי בטוחה שהוא צוחק, אבל הוא היה רציני לגמרי..

יש כאלה חסרי תקנה..

הבחורה הנבוכה עומדת להתעלף מהתרגשות ואז-

השאלות ההזויות האלה..

 

יקירה, את לא לבד

 

בחורה נבוכה עומדת להתעלף מהתרגשות? אם ככה, היא ההזויה

 

אני גם חושבת שהשאלה הזו לא מומלצת ולא במקום (משהו שקשה לענות עליו. או שזה אישי מדיי, או שזה מורכב מדיי, או שתקבל תשובות בססמאות שלא יתרמו מאומה לדיון). אבל זה לא עד כדי כך איום ונורא.

אפשר לדון לכף זכות

לק"י

 

|בורה ועמת הארץ בכלל הדייטים|

אבל באמת, זה כזה נורא לשאול את זה בדייט ראשון? הבחור שאל אז כנראה שלא.

חחח

אבל ת'אמת- אני חושבת שאם הבחור היה מוצא חן בעינייך וזה הדבר היחיד שלא היה נשמע לך, זה היה נסלח מבחינתך, לא?

 

האמת שלי זה לא נשמע כ-זה הזוי, בסדר, לא הייתי רוצה להישאל ולא הייתי שואלת, אבל אפשר לתת גם תשובה לא פלספנית- כזאת שמתאימה לדייט ראשון ולדפדף הלאה...

הייתי עונה לו שאני מוכנה לתכנן, את החדרים, אריחים, הכל.

 

אבל להקים את הבית..

 

זאת לא עבודה של בנות

אבל מה הבעיה בלשאול שאלה כזאת בדייט ראשון??

אני לא הייתי בדייט שלך ולא ממש יודע איך היתה האווירה...

אבל  נשמעת לי שאלה לגיטית לגמרי (במיוחד בימינו שיש כל כך הרבה תשובות לשאלה הזאת..).

 

סה"כ הדייטים נועדו להכיר אחד את השני...השאלה לא נשמעת לי אישית מידי מכיון שגם ככה היא תישאל מבן\בת הזוג זה גם אחד מהפרמטרים שצריך לבדוק... לדעת למה הוא שואף וכ"ו....

 

​אמנם זה דייט ראשון והכל...וכמובן לא צריך לקפוץ שלבים...אבל שאלה כזאת היא חשובה מאוד ולדעתי זה משהו שכן צריך לדעת על השני די מהתחלה...

שאין טעם לשאול אותה בכלל.

 

יאללה גם כן אתם כל דבר עושות סיפור.. גם אם זה נשמע לכם פאדיחה לשאול את זה תבינו את הכוונה ותקחו את זה למקום טוב בשיחה ומשהו שבאמת יעזור. אף אחד לא בא לשמוע הרצאות..

 

וחאלאס עם הצחוקים האלה על מי שאת יוצאת איתו!! את הבנת את הכוונה שלו?! את רואה את החיים מהמבט שלו?!

חאלאס חאלאס ועוד פעם חאלאס

 

 

צריך לעשות את זה לא בקטע ציני אלא אם רוצים באמת להבהיר לצד השני כיצד עדיף להתנהג בפגישה וכיצד עדיף לא להתנהג....

 

כדי שיהיה לתועלת כולם

 

(אפילו אשמח לרשימת ״עשי״ ו״אל תעשי״ בדייטים)

 

לצחוק זה סתם לא עוזר לכלום

"אז תגידי, איפה נגור כשנהיה כבר זקנים ולא נתפקד עצמאי לא עלינו? בבית אבות או אצל ביתנו הבכורה שיהיו לה כבר 10 ילדים?"

 

 

הזוי.

הבנים - מה הבעיה בשאלה? מה אתם עושות סיפור?

 

הבנות - איזה הזוי זה...

 

קיצור כנראה זה משקף את ההבדלים בנינו.

הבנות רוצות שיחה טבעית זורמת ולא שאלות ממוחזרות שמוכנות מראש,

הבנים קצת מתקשים בזה (הרוב..), אז הם נתלים בשאלות האלו ולכן זה לא נראה להם כזה הזוי...

אבל הבעיה מחריפה בגלל הכלל שדחפו לנו חזק לחינוך, ושחלק* מהבנות מיישמות באדיקות, והוא שהגבר צריך להוביל. נראה לי שאני מסכים עם הכלל הזה בחלק מהדברים ועם העיקרון שלו, אבל יש לו יוצא מן הכלל. דיבור.

 

עם הבנות זכה לפי 9 יכולת דיבור לעומת בני ישראל. תשתמשו בזה. אין מה לעשות- זה התחום שלכן

יש הרבה יותר בנים מבנות שמתקשים בהעלאת נושאיים "נורמליים" כהגדרתכן. ברגע שהועלה נושא שיחה הבחור מסוגל לנהל שיחה מעניינת ויתגלה כאיש שיחה זורם וכיפי. אבל כשנושא שיחה מתמצה- קשה לו לזרום הלאה או להעלות נושא אחר.

כאן נכנס התפקיד שלך, יצואתו- לעזור לו, ולקחת על עצמך את תפקיד ניהול השיחה.

בדיוק כמו שיכולת לקשקש אתמול עם החברה עד 2 בלילה. לא מסובך. בשבילך (תרתי משמע).

 

נראה לי שזו הסיבה לתופעה הזו, שבנות מתלוננות על נושאי שיחה הזויים שבנים מעלים. עד כאן עניות דעתי. ודו"ק ואכמ"ל וד"ל וק"ל.

 

 

* אני מדגיש: רק חלק, נא לא להרוג אותי. זה נכתב מניסיון אישי עם חלק נכבד מהבנות שיצאתי איתן.

כלומר.. שמראש את מחכה ל"מתי הדייט הזה יהפוך להזוי כמו קודמיו?"..

 

כי זאת נראית לי אחלה שאלה. |מתכנן לשאול אותה בדייט הראשון שלו|

 

תלוי איך זה נשאל..

 

הוא לא שאל דווקא עליך..

בכללי.. איך את חושבת שזה יהיה..

שאלה לגיטימית לגמרי..

 

אבל הכל תלוי סיטואציה כך ש...

זו לדעתי לא מאוד בעייתי, ולא הזוי ברמות מטורפות, אבל כן לא כל-כך לעניין, וכן עדיף להימנע משאלות כאלה.

הבעיה עם השאלה שהיא מדיי כללית ורחבה. כמו שקשה לפתח שיחה משאלה כמו: "אז ספרי לי על עצמך", "תארי לי את תפיסת עולמך". אלו שאלות כלליות, התשובה עליהן מורכבת, והרבה אנשים לא יוכלו לענות עליהן היטב, אפילו חלקית. הדרך להכיר את מי שמולך, על תפיסת עולמו ואורחות חייו, היא להכיר עוד ועוד פרטים לגיבוש תמונה יותר ברורה. לא לשאול אותו עצמו על התמונה הכללית. שאלות כאלו עדיף שיהיו הרבה יותר ממוקדות.

 

חוץ מעניין זה, בפגישה ראשונה בדרך כלל עדיפה שיחה יום-יומית יותר זורמת, להתרשמות כללית על האופי, התקשורת ביניכם וכו'.

בכלל לא, להפך!

שאלה חשובה מאוד..

מאמינה שהוא לא ידע למקד מספיק את עצמו.

 

אני רואה את עצמי שואל אותה... אולי בתור מן פתיחה, אולי מן פתיחה מבודחת, אולי בהקשר לנושאים מסויימים ספציפיים.

זה לא הזוי.

יצאתי עם מישהו בדייט ראשון.. ודיברנו על חינוך ילדים..

(האמת שזה באמת היה קשור למשהו שאמרתי.. אבל זה היה מבדר..)

וזה לא גרם לי לרצות לברוח..דווקא היה לי נחמד..

 

מה רע בשאלת בירור קטנה..?..

 

 

למה הדייט הראשון חייב להיות ללא שום סממן של קשר..?

 

 

רק לבוא, להתרשם, לצחוק, לחייך, לשלם...

 

אני מסכים עם הגישה שבדייט הראשון לא חושבים על חתונה,

 

באים בעיקר לחוש כימיה,

 

 

אבל בואו לא נגזים.

 

 

אל תצפי לטבעת בדייט הבא, הבחור שמולך שקול, ערני ואחראי.

 

בשביל מה נפגשים?

לשחק במשחקי "חבר-חברה"?

מה הבעיה בשאלה הזאת?

להפך! זה יעזור לי מאוד לדעת האם אני הולך להיפגש עוד כמה פעמים עד שאני יגלה שזה לחלוטין לא בכיוון או שאני יכול כבר בפגישה הראשונה להוציא את המרצע מן השק ולחסוך המון זמן, כסף, כאב ראש, שחיקה וכו' וכו'.

לעניות דעתי זו שאלה של אדם נורמלי לגמרי עם ראש על הכתפיים שמאוד אכפת לו מהקשר שלו עכשיו. מראה רצינות.

נפק"מ לכמה אנשים למשל אם התשובה שלה תהיה בית של סגולות וקמיעות של רבינו שמכסות את כל הקירות. זה פרט די חשוב שסתם באסה לגלות את זה רק בפגישה החמישית.

מה הבעיה בשאלה הזאת?

הרבה יותר מתאים לברוך...

אבל גם פה זה טוב

 

תודה!!

אבל משעשע.

וגם 3 לא נחמד כלל.

באופן כללי זה לא נחמד

אהבתי את 3 ואת 7

למרות שהקטע כולו שוביניסטי להפליא.

 

אגב זה הזכיר לי את זה:

 

תמיכה טכנית לנשואים

אל: שירותי התמיכה

מאת: מנוי נשוי

הנדון: בקשה לתמיכה טכנית עם התוכנה "נישואין"

 א"נ,

לפני כשנה שדרגתי מגרסה Girlfriend 7 לגרסה Wife 1 .

לא חלף זמן רב והתוכנה החלה להריץ תוכנת מישנה בשם Children 1 , אשר גוזלת זמן ומשאבים רבים. בנוסף, הדבר יוצר עומס רב על הכונן הקשיח.

בחוברת ההוראות של התוכנה לא תוארה התופעה, מה עוד שתוכנת Wife1 מתקינה עצמה באופן עצמאי כ-Resident בתוכנות אחרות, מנטרת אותן בעת האתחול שלהן ומנסה להשתלט על כל מערכת ההפעלה.

כך למשל, תוכנות ותיקות כגון Pickup-Bars 2.5; Beer-with-the-Guys 10.3 והתוכנה הוותיקה והמוצלחת Soccer_at_Saturday 5 , לא רק שהפסיקו לתפקד כלל, אלא שכל מערכת ההפעלה נתקעת בכל פעם שאני מנסה להפעילן.

 

מדי פעם מופעלת תוכנה סמויה (וירוס או תולעת?) בשם Mother-in-Law1 החבויה במקום כלשהו בזיכרון והגורמת לכל המערכת להיתקע, או לחילופין, גורמת לתוכנה Wife1 להתנהג בצורה בלתי צפויה לחלוטין, כאשר למשל היא מפסיקה לבצע פקודות כלשהן.

 

 

לא הצלחתי לבצע Uninstall של התוכנה, וכמו-כן איני מצליח לגרום ל- Wife 1 לעבוד ברקע, בזמן שאני מנסה להריץ תוכנות אחרות, האהובות עליי.

 

אני שוקל לחזור ל- Girlfriend 7, אך כאמור איני מצליח להפעיל את ה- Uninstall.

 

אודה לך על עזרתך,

 

בכבוד רב,

מנוי מודאג.

 

------------------

מענה התמיכה הטכנית :

משתמש יקר,

רבים עוברים מגרסת girlfriend X לגרסת Wife 1 , בחושבם כי זוהי עוד תוכנת בידור ועזרים.

תוכנת Wife 1 הנה תוכנת הפעלה מלאה לכל דבר, המתוכננת לנהל את המערכת כולה.

יתכן ותצליח למחוק מהמערכת את Wife 1 ולחזור לאחת מגרסאות girlfriend X

שים לב שקיימות תיקיות סמויות גם בתוכה הגורמות לה להשתנות, להתפתח ולעבור שינוי, וכך, בסופו של דבר, תהפוך גם היא ל-Wife 1 , וכך למעשה לא השגת דבר.

 

מהרגע שתיקיות התוכנה הותקנו, לא ניתן למחוק אותן, או לבטל אותן, או לעשות להן Uninstall .

אי-אפשר לחזור לגרסת girlfriend X, היות ומי שתיכן את התוכנה Wife 1 לא אִפשר מצב כזה כלל, והיא אינה בנויה לכך.

המצב זהה גם לגבי תכנת Mother-in-Law 1 , שהינה תוכנת תולעת סמויה, המתקינה עצמה במערכת בזמן ש-Wife 1 עובדת.

 

היו כאלה שניסו לפרמט את כל המערכת ולהתקין בה את

Girlfriend-Plus ,

או Wife 2 ,

אך בדרך-כלל הם נתקלו בבעיות הפעלה קשות אף יותר.

קרא בעיון בחוברת ההוראות, את פרק האזהרות, סעיפים – (1) "תשלומי מזונות"; (2) "תחזוקת צאצאים".

 

לתשומת ליבך מצורפת האזהרה הבאה שהגיעה אלינו מאלפי משתמשים מאוכזבים שניסו לעבור לגרסת Girlfriend 8 ואחר כך ניסו לעבור ל- Wife 2 .

הם מדווחים שהבעיות שנתגלו במערכת הפעלה זו הן קשות יותר מאלו שהיו להם במערכת Wife1 .

יש לציין, כי קיימות גם גרסאות של Wife 3 ואף של Wife 4 , אך הן שמורות לאנשי מקצוע מומחים ומיומנים בלבד.

בנוסף – מחירן גבוה ביותר. תוכנות אלו אינן מומלצות למשתמש הרגיל, בגלל הקושי הרב בהפעלתן.

 

אני ממליץ לך להישאר עם גרסת Wife1 , ולהשתדל לשרוד עִמה כמיטב יכולתך.

עליך להפנים שהתוכנה מניחה באופן אוטומטי, כי כל תקלה בה, נגרמת משגיאת משתמש, אותה אתה ביצעת.

 

במקרה של תקלות מעין אלו נסה להשתמש בפקודות הבאות שנמצאו לעיתים יעילות:

I AM SORRY.EXE = אותה יש להפעיל מיד בעת זיהוי השגיאה, או כאשר המערכת נתקעת.

הימנע משימוש יתר ב- Escape או ב- Ctrl-Alt-Del, הדבר עלול להביא לכך כי בפעם הבאה תצטרך לעשות שימוש ב- CI AM SORRY.EXE/flowers.

שקול התקנת תוכנות עזר כמו:

Flowers5 ,

Jewelry2.3 ,

וכמוצא אחרון, גם על Holiday-in-Europe3.2 .

 

תוכנות עזר נוספות שרצוי לשקול הנן

 Yes-my-Dear8

Whatever-you-say-Darling14

אלו הנן תוכנות חינמיות (shareware) , שניתן להוריד ולהתקין בקלות והמתפקדות היטב כ-residents בתוך המערכת.

 

לעולם אל תתקין את

 Good-Looking-Secretary 3.3

או את She-is-just-an-Old-Friend1.1.

 

תוכניות אלו אינן עובדות בסביבת Wife 1 , ועלולות לגרום לנזק בלתי הפיך למערכת ההפעלה כולה.

 

בהצלחה,

התמיכה הטכנית

חוקי הגברים –

תמיד אנחנו שומעים את החוקים מהצד הנשי, סוף סוף מישהו לקח את היוזמה להעלות על הכתב חוקים אלו מהצד הגברי.

אלו החוקים שלנו! – הם כולם ממוספרים בספרה 1 ב-כ-ו-ו-נ-ה.

1. גברים לא יודעים לקרוא מחשבות.

1. בכי זה סחטנות.

1. תבקשי מה שאת רוצה. בא נבהיר את העניין, רמזים לא עובדים! רמזים עבים לא עובדים! רמזים ברורים לא עובדים! פשוט תגידי!

1. 'כן' ו'לא' הן תשובות מאוד מתקבלות על רוב השאלות.

1. תגשי אלינו עם בעיה רק אם את רוצה שנפתור לך אותם, זה מה שאנחנו עושים, בשביל אמפתיה יש לך חברות.

1. כל מה שאמרנו לפני חצי שנה, הוא לא רלוונטי באמצע וויכוח, בעצם כל מה שאנחנו אומרים, פג תוקפם תוך שבוע.

1. אם את חושבת שאת שמנה, זה כנראה נכון. אל תשאלי אותנו.

1. אם משהו שאמרנו יכול להתפרש בשני דרכים, ואחד מהם גורם לך להיות עצובה או כועסת, התכוונו לפירוש השני.

1. את יכולה או לבקש מאיתנו לעשות משהו, או להגיד לנו איך את רוצה שזה ייעשה, לא שניהם. ואם את כבר יודעת איך הדרך הכי טובה לעשותה, תתכבדי ותעשי את זה לבד.

1. מתי שמתאפשר, תגידי את מה שיש לך להגיד בזמן הפרסומות.

1. קריסטופר קולומבוס לא היה צריך שיכוונו אותו בדרך, גם אנחנו לא.

1. אנחנו רואים רק 16 צבעים, כמו הברירת מחדל ווינדוס, אפרסק לדוגמה זה פרי, לא צבע, סלמון זה דג, ואין לנו מושג מה זה טורקיז.

1. אם אנחנו שואלים אותך מה הבעיה ואת עונה 'כלום', נתנהג כאילו כלום לא קרה, למרות שאנחנו יודעים שאת משקרת, זה פשוט לא שווה את הכאב ראש.

1. אם את שואלת שאלה שאת לא רוצה תשובה עליה, תצפי לתשובה שלא רצית לשמוע.

1. כשאנחנו צריכים לצאת, כל מה שתלבשי יהיה בסדר. ב-א-מ-ת!

1. אל תשאלי על מה אנחנו חושבים, אלא אם כן את רוצה לדבר על ספורט או על חלקים של רכב.

1. יש לך מספיק בגדים!

1. יש לך יותר מידי נעליים!

1. אני בגיזרה, עגול זה גם גיזרה.

 

זה מצחיק,

אפילו מאוד!

 

אבל נשאיר את זה בתור בדיחה.

כי אם ניכנס לרצינות יהיה לי הרבה מה להגיד..;)

<צ>

חיים בסרט...

מעניין מי כתב את זה

בשביל קשר בריא

שני הצדדים צריכים להשקיע.

(את זה אני אומרת מניסיון)

 

בהצלחה יקרה!!

בס"ד

 

אולי הוא לחוץ בזמן ואם זה לא יהיה קרוב אליו אז הוא לא יוכל להיפגש?

 

לא רואה בזה בעיה...

בס"ד

 

לפעמים עושים דברים בלי לחשוב-פשוט נוח לו ככה, לא תמיד אנחנו חושבים 'מה השני יחשוב'.

אם זה חשוב לך, אפשר לשאול אותו בעדינות 'למה ביקשת שנפגש כאן הפעם? יש לך משהו מיוחד?'

זה לגיטימי לגמרי. אני לא מצליח להבין מה מפריע לך.

 

ובכלל, שיפוטיות ברזולוציות כאלה זה ממש לא לעניין, אפילו אם היתה בעיה כלשהי בבקשה כזאת. אם אתן לא רוצות שנעשה לכן הצגות, תנסו לתת פרשנות פחות מעמיקה לכל דבר שאנחנו עושים!

 

בהצלחה!

לא איך אנחנו...

אבל עזרה בכיוון חשיבה - את מעדיפה אחד שרק כל הזמן מתחשב וילך לקראתך, או אחד שבגבולות מתאימים - לא פגישה ראשונה אבל אחרי זה יותר אפשרי - ידע לבקש בעדינות ובנימוס שתלכי גם קצת לקראתו?

 

זה יכול להשפיע על כל חיי הנישואים שלכם, הסגנון של הבחור, זה שאיתו תחליטי בסוף להתחתן...

את אומרת שזה כן יכול להראות על האופי שלו?

ומה את חושבת? זה דבר טוב?

וכן, זה יכול להראות על האופי שלו וזה מראה...

כנראה, שהוא בחור יותר פתוח, שיודע בנימוס וברגישות גם לבקש מהצד השני ללכת לקראתו קצת...

 

לגבי אם זה טוב או לא - זה לא הולך ככה. למישהו אחד זה טוב ולאחר פחות. לכן את צריכה להחליט לעצמך אם הכיוון הזה טוב לך...

 

בהצלחה!!!

ג'נדס שלנו- אחותה!! (:

 המצב 

זה אומר שתול ואתה עוד לא?

שהיא בחורה מיוחדת מאין כמותה!!

 

 

בוא נאמר שירוק זה מנהל לשעבר.

 

[או מישהו שרוצים שישימו לב לתגובותיו.

או בעל מקצוע.

או משהו כזה.]

עכשיו שהתפטרת מהתפקיד הנוכחי

את פנויה לקחת חלק במשרה בפורום מתחת

אבל יותר משנתתי, קיבלתי...

בע"ה, שנזכה לישועות בקרוב.

אבל צריך להקפיץ. אז גם אני מילאתי

בהצלחה!

תודה.

אז הנה, אני מודיע: מילאתי!

 

ויש לי תחושה שכולם כאן סימנו בדיוק את אותן תשובות..

כדאי לפורום נשואים טריים.

אבל ממש לא מסכים עם ו.
אבל ישר כח.

ואני מסכימה איתך!

במקרים מסוימים בהחלט ניתן לחתוך אחרי פגישה אחת,

אין מצווה לסבול..

בע"ה ובהשתדלותנו

 

יש רווקים ורווקות שאני מכירה אישית בגילאים כאלה ומעלה שעושים/עשו כ"כ הרבה השתדלות וממש, אבל ממש לא היו בררנים.

 

שחלק גדול ממי שהגיע לגיל כזה זה בגלל בררנות כזאת או אחרת?

 

 

שחלק גדול לא כולם

 

 זה מתיר לכל אחד שהתחתן בגיל 20 לכתוב רשימת טיפים וביקורת בצורה מתנשאת לאלה שלא זכו?

 הטיפים האלה זה מה שיגרום לרווקי ישראל להתחתן מחר? 

  

 כל אחד נהיה ד"ר לענייני זוגיות, 

 למה זה טוב?

 מי שכואב לו על המציאות הזו באמת ימצא את הדרכים לפעול,

 ולא, לכתוב טיפים כאלה ובצורה הזו- זה לא עוזר.

 

 

 

יש כמה טיפים שאת לא כ"כ מתחברת

אבל מטרתו היא לעשות טוב

אני מאמין שהוא פועל גם בתחום המעשי (שכחתם שהוא רכז בנ"ע? )

 

חבל סתם לראות את הרע בטוב

 

 תראה לי את הבנאדם שקרא את הטיפים האלה וזה גרם לו לשנות משהו,

 הוא לא כתב שום דבר חדש, זה כתוב בצורה מתנשאת,

 לא מחפשת את הרע בכוח, אבל זו נעשתה נורמה כזו להסביר לכולם למה לא הולך להם,

 החיים קצת יותר מורכבים מזה.

 

 באמת שיש דרכים טובות יותר לעזור...

 

 

 

לא נראלי שהיא אמרה שלא,

 

אבל שבחור צעיר כותב לרווקים מעל 30- זה מתנשא, וחסר כל רגישות.

 

אני מכירה מספיק רווקים, שחלקם כבר נישאו ב"ה- מעל 30, שעשו כל שביכולתם להגיע לחופה.

 

ככה שאם אנשים צעירים קוראים- זה נחמד, ועוזר. בהחלט.

 

אבל אם רווק/ה מעל 30 קורא/ת את זה, אז בשל הסעיף הזה,

 

זה יכול להיות חלק ממסכת האי נעימויות שעוברות עליו/ה בשנים הלא- קלות הללו.

לק"י

 

והכלה הייתה רק בת עשרים וחצי..

ככה שהוא לא יכל להתחתן הרבה יותר מוקדם, כי היא עוד הייתה ילדונת.

 

אז לפעמים זה לא קשור לאדם ולבחירה שלו, אלא נטו להחלטות של הקב"ה.

בעזהי"ת

 

כשאמא הייתה בת 21.

לק"י

 

כי אז אמא שלך עוד לא חגגה בת מצוה אפילו..

הוא היה מתחתן עם מישהי אחרת.

 

אני חושב שזה רק בחירה.

האמונה הטפלה הזו של אחד מיועד

למישהי מסוימת בלבד

מוסיפה רווקים ורווקות בישראל.

אך עדיין השגחה מלמעלה וההוא שמזווג זיווגים ומכוון את הדברים.

 

אנחנו לא צריכים להיכנס לחשבונות האלה מראש,

אבל במבט לאחור- אפשר לראות את הדברים האלה בבירור.

וככה אנשים שמושפעים מדוגמאות כאלה

מתחילים לפנטז במקום לחפש ברצינות.

 

אני מאמין שההוא למעלה מזווג זיווגים.

אני מאמין גם שרוב מוחלט מאלה שהתחתנו בגיל 30

יכלו להתחתן בגיל 23, עם מישהי אחרת,

וגם זה היה מלמעלה לגמרי.

 

אי אפשר להתחתן במבט לאחור.

וזה כבר פילסוף מיותר..

 

קיצור- לא סתרתי את מה שאמרת.

 

רק מה, אני לא מסכימה עם זה שרוב מוחלט מאלה שהתחתנו בגיל 30 יכלו להתחתן עם מישהי אחרת.

טכנית- נכון.

יהודית- כנראה שלא.

 

אבל שוב, זה רק פילוסופיה ושאלות של השגחה פרטית מהי.

אז נניח את זה ככה שהכל צריך להיות שקול באמת ולא לנסות להיכנס לחשבונות שמיים כשמדובר בתכלס..

כמו שאמרת.

לא העתקתי את כל הפוסט שהוא כתב.. כי זה אישי.. 

 

אבל בגדול הוא כתב על זה שבגלל שהרבה פונים אליו בזמן האחרון בענייני שידוכים אז הוא עכשיו נכנס לעסקים האלה.. וכהתחלה, הוא כתב כמה טיפים כלליים. אח"כ הוא גם יעזור לכל מי שצריך- זו היא כוונתו! 

 

הבחור צדיק ולא כתב מתוך התנשאות, הוא לא התחתן בגיל 20 ואין סתם מה לומר אם את לא מכירה אותו.

 

 

בסופו של דבר,

אף אחד לא צריך להתחתן עם מישהו שהוא לא מעוניין בו.

גם אם הסביבה חושבת שהם מתאימים.

אז לפי מה אתם מחליטים שהם בררנים?

 

עם כל הכבוד,

אם הברירה היא להינשא למישהו שאני לא מעוניינת בו,

גם אם לכאורה אנחנו מתאימים,

יכול להיות שעדיף כבר להישאר רווקה...

או גאווה, שגורמות לאדם לא להיות מעוניין במי שמתאימה לו.

 

וכמובן, המדד הוא לא הסביבה, (לשני הצדדים).

יכול להיות מישהו שבעיני הסביבה הוא בררן, אבל באמת הדברים שהוא פוסל עליהם הם מוצדקים, ונובעים מתוך ההכרות שלו עם עצמו.

ויכול להיות להיות מישהו בררן, שהסביבה היא מקור הבעיה שלו, כלומר, הוא פוסל בגלל ההסתכלות של הסביבה, למרות שהיא לא מוצדקת.

בע"ה ובהשתדלותנו

 

בגלל זה אני אומרת שאני מאוד מסתייגת מהסניף הנ"ל. אי אפשר להכליל ולומר כך.

יותר מזה, רבים ממורי ורבותיי אומרים שרווקות מאוחרת היום רוב הזמן אינה נובעת מבררנות, אלא מסיבות אחרות. רובנו גם מרגישים על בשרנו את העובדה שלעיתים עוברים חודשים ואין הצעה שנראית לעין, או שההצעות אינן קשורות בעליל והן נבעו ממצב של בן דתי+בת דתייה= אחלה שידוך.

אני רוצה לראות אותו מסתכל לבחורים או בחורות כ"כ מוצלחים/ות בעיניים אחרי חודשים ריקים מהצעות ואיחולים של "בקרוב אצלך" ואומר להם שהם בררנים.

הבעיה אצלנו היא בעיה מגזרית של חוסר הצעות ואם נתמיד ונשתדל בנושא, לא נצטרך לכתוב מאמרים כאלו תאמין לי!

אם כל זוג נשוי היה לוקח על עצמו חבר וחברה אחת ודואגים להם בראבק, אז המצב היה יכול להיראות אחרת. (ומחילה מהנשואים שמקדישים ממרצם וזמנם לנושא!)

במקום לחבק, לחזק, לעודד, לנחם-

אנחנו מתחילים להכניס בחורים ובחורות בגילאים מסוימים לתוך תוויות? לתוך תבניות?

למה זה נראה לך יועיל?

אתה יודע כמה רווקים המשפט הזה פשוט הרג אותם???

 

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!!

ו... מאוד מקווה בשבילך שלא תגיע למקומו.

עד אז- תתפלל עליו ותפנים שבסה"כ יש בך חלק אלו-ק ואתה ממש לא אלוקים,

אז חלאס עם ההצהרות- בררנים/לא בררנים?! מיעוט/רוב?!

באמת מה התועלת?????

 

אוף, כואב לי הלב

לק"י

 

ושוב, לפעמים זה פשוט לא כ"כ אפשרי להתחתן קודם.

אני מכירה מישי שהתחתנה בגיל 45 בערך- היא לא יכלה להתחתן כמה שנים קודם עם מי שהוא בעלה, כי הוא היה אז חילוני ונשוי.. (הוא התגרש וחזר בתשובה- ואז רק הם הכירו והתחתנו..).

 

אז בבקשה אל תשפטו ואל תכריחו אותם להתחתן כי העיקר זה להתחתן.

הם סובלים מספיק.

אני לא שופט אותך

ולא אף אחד שהגיע לגיל כזה או אחר

 

אין לי שום זכות לשפוט אף אחד כזה

אני יודע כמה זה קשה שבמקום שיקבלו אותך מטיפים לך מוסר

 

את גם חושבת שאני אומר שמישהו הוא בררן זה משהו שלילי

לאו דווקא

בררנות זה סינון

 

ואת מסכימה איתי שברוב המקרים כדאי מאוד לסנן את ההצעות/מדוייטים אחרת יהיה לא טוב

לא מתחתנים עם כל אחד סתם ככה

ברור שיש איזה צורך בסינון כלשהו

 

מי שבא ואומר

"תפסיקו עם הבררנות"

אומר בעצם, תקבלו כל אחד

וזה לא נכון מיסודו

אי אפשר להתחתן עם כל אדם

 

 

אבל לדעתי הכוונה היא קצת שונה

ושוב, אני לא שופט אף אחד, אני לא במקום ולא בזכות לשפוט

הכוונה היא להגיד לו,

 

אחי, אני אוהב אותך, אני דואג לך, אין לך מושג כמה אני רוצה לראות אותך מתחת לחופה

 

תעשה טובה לעצמך ולי

תעבור שוב על רשימות הסינון, תראה האם כל התכונות באמת הכרחיות לך להקמת בית

יכול להיות שחלקן לא

 

יכול להיות שאחרי שישבת ועברת על רשימת התכונות,

תמצא כמה שלא ממש הכרחיות לך

וזה יקל עלייך בהמשך

 

 

ויכול להיות שאחרי שתעבור,

תבין שעדיין כולם ממש הכרחיות

 

סבבה, מקובל לגמרי,

ואתה לא צריך להסביר לי למה בחרת בכל אחד

 

בכל זאת, אתה זה שהולך להתחתן איתה!

וזכותך המלאה לבחור עם מי להמשיך לחיות את המשך חייך

להזדקן איתה, לגדל איתה את הילדים

זאת החלטה גדולת משמעות!

 

אני מקבל את הבררנות שלך או יותר נכון, את ההחלטות שלך,

ואני גם סומך עלייך שאתה יודע מה אתה עושה

 

רק שאני מאמין שאנשים משתנים עם הזמן

וכמו שאנשים משתנים

גם הצרכים שלהם משתנים

אז כדאי שמדי פעם, תעביר בראש איזה סקירה

תבדוק מה למדת

ואיך זה יכול להשפיע לעתיד

(כל זה בהנחה שאתה לא עושה את זה,

אם אתה כבר עושה את זה,

אין צורך לעשות את זה יותר מדי)

 

אני לא בא להטיף למוסר מהי דרך המלך

גם אם התחתנתי, זה לא אומר שפיצחתי את השיטה

אלא שהקב"ה עשה איתי חסד!!

 

 

אחי,

רק תזכור

שאיפה שלא תהיה

ומה שלא יקרה לך

אני תמיד כאן לצידך

אוהב, מחבק, מבין

 

ובעיקר מתפלל שסוף סוף הקב"ה יעשה גם איתך חסד!

 

 

 

זהו,

זה לדעתי מה שאומרות המילים "תפסיק עם הבררנות"

אולי אני תמיד

ואולי אני נאיבי

 

אבל אני לא

רוצה לבוא להגיד על כל אחד שדואג לרווקי ישראל

שהוא רוצה ברעתם!

 

מקווה שהובנתי!

אך נפגעתי בשביל כל מי שנכנס לתוך קבוצת הגיל הזאת.

 

אין לך מספיק ניסיון?

אתה לא התמודדת עם כל מה שהם עברו?

אז תעשה טובה לעצמך ולהם-

ואל תבוא אליהם עם עצות, תובנות ודרכי פתרון,

גם אם נראה לך שיש לך מה להאיר ולבקר,

וגם אם אתה מאוד מאוד דואג להם.

 

אתה באמת רוצה לעזור?

תתפלל. תציע להם. תשמח אותם בדברים אחרים ולא תדרוך להם על הפצעים בנושא הכאוב.

 

וואו, אם בחורה בת 20 נשואה, תבוא ותתחיל להטיף לי מוסר,

ותתחיל להגיד לי להתבונן אחורה בזמן על הקשרים שהיו ומה לא היה סינון נכון-

אני חושבת שלא הייתי רוצה להתקרב אליה יותר.

הייתי פשוט נגעלת מעצם הגאווה, ההתנשאות, הביקורתיות.

היא בעצם לא חוותה כלום ממה שאני התמודדתי איתו כל השנים האלה,

שכמובן קרה מתוך גזירה אלוקית ולא מתוך בחירה,

אז באיזה זכות היא מסוגלת לבוא ובכלל לשפוט?! לייעץ?!

 

וזה לא בגלל שאני בטבעי לא מצליחה לקבל דברים מאנשים שצעירים ממני, להיפך- גיל זה ממש לא העניין,

ב"ה לומדת מכל מי שאפשר. אחיינים שלי לדוגמא מורים מצוינים.

אך ספציפית בנושא הזה-

קשה לי לקבל עצות ממי שלא עבר את מה שאני עברתי ולצערי עדיין עוברת..

 

שככה אני מפרש את המילים האלה

ולמקום הזה אני לוקח אותם

 

את רוצה להפגע מכל מי שאומר לך את זה

את יכולה

 

אני מעולם לא אמרתי לאדם שהוא בררן

לא נכנס לאף אחד לנעלים

סומך על כולם שיודעים במה לבחור

 

רק שאני בניגוד אלייך

מאמין שלאנשים האלה (אלה שאומרים את זה) יש כוונה טובה

ולא סתם לדרוך לאנשים על הפצעים

 

 

ואני כותבת מתוך מציאות.

זה עצוב-

אבל יש אנשים שנהנים מלדרוך על פצעים של אחרים,

יש אנשים שנהנים מלהפוך אנשים לבעייתיים,

יש אנשים שנהנים לחלק כל היום טיפים לאנשים בלי שהם בכלל חוו וניסו אותם,

אולי קראו עליהם באיזה פורום או ברשימת מכולת שטחית של רכז בני עקיבא..

 

 

אבל ב"ה גם יש אנשים טובים באמצע הדרך.

רגישים. מכילים.

שבאמת לא מבינים איך בכלל אפשר להתמודד עם המציאות הנוראית הזאת-

ותומכים מהצד, מתפללים, מחזקים, משמחים.

ולא עסוקים כל היום בלחלק תובנות חסרות ביסוס.

אין לי ספק שהדברים נבעו מרצון טוב, 

אני מאמינה שבודדים האנשים שנהנים לגרום רע או לדרוך לאחרים על יבלות,

אבל-

 

כשאדם כותב משהו ומפיץ אותו, בעיקר בעניינים רגישים כאלה, הוא צריך לחשוב מליון פעם לפני כן.

הוא צריך לראות בדמיון שלו את אותה בחורה (או בחור..) בת 30+ שעשתה את כל המאמצים למצוא את בן זוגה,

יצאה עם עשרות, גם עם ההזויים ביותר שהדודות והשכנות הציעו לה, הייתה פתוחה לשמוע ולקבל גם מי שלא עמד ברשימת מכולת, עשתה את כל הסגולות הקיימות, התפללה מכל הלב, ויושבת בבית כבר חצי שנה בלי לצאת אחרי שהיא לא שכחה ליידע את מכריה וחברותיה מה היא מחפשת.

(זו לא מציאות נדירה, זו מציאות נפוצה לצערנו, שלא נדע ושלא נגיע לזה).

אחרי שהוא חשב עליה/ו, אז יחליט אם הוא עדיין רוצה לכתוב את הדברים ובאיזה אופן.

מספיק שאחת כזו תפגע מהדברים- זה כבר לא שווה את זה.

 

לא דומה מצב שבו אדם יושב עם חבר שלו בענווה, בלי שיפוטיות, עם המון אמפתיה

ומעיר לתשומת ליבו שאולי במקרה X או Y היה כדאי לחשוב אחרת, לתת צ'אנס,

למצב שבו אדם מפרסם ברבים בהכללה כזו, ובצורה כזו, ביקורת על כ"כ הרבה אנשים,

בלי לדעת מי הם ומה הם עברו בדרך המתישה והכואבת הזו.

והיה כדאי להביא את זה לתשומת ליבו וליבם של נוספים שלא מספיק מודעים לרגישות של הנושא 

ולפגיעה שהם עלולים לפגוע בכוונותיהם הטובות.

 

 

כוונה טובה ממש לא מספיקה.

 

יש צורך לחשוב איך זה יתקבל אצל השני, האם זה באמת יועיל לו, גם נפשית, מה הוא צרך לשמוע.

 

אם האנשים הללו היו חושבים על זה- 90% מהאמירות הללו היו נכחדות מהעולם.

 

כי לא, זה לא עושה טוב לרב האנשים לשמוע את זה.

 

והלוואי שהאלו שאומרים את זה ולא נשואים- לא יכירו בקושי הזה, שילך להם הכי בקלות, ושיתחתנו בגיל 20

חברה של אמא שלי שהסבירה לה בלהט ש "כל מי שרווק זה בגלל שהוא לא רוצה להתחתן"

מזל (או חבל?) שהיא לא ראתה את הגבות שהרמנו זו לעבר זו נוכח דבריה  מלאי הטעם והטאקט.

לפי מה שאני רואה רוב מי שהתחתן מאוחר זה כי הוא לא העז להאמין באמת בעצמו וברצונות שלו שהם מה שה' רוצה עבורו.

רואה על עצמי כמה שנים בזבזתי על הצעות וקשרים ומחשבות על קשרים שנגמרו רק מתוך מחשבה של-
'' טוב..אולי זה מה שאני צריכה..אני לא יודעת מה ה' רוצה ממני..אולי בכל זאת..אולי אני צריכה לעבוד על עצמי..אולי כולם צודקים..אולי אני רוצה משהו לא אפשרי..אולי צריך להתפשר..אולי ..אולי..''

כל ה- 'אולי' האלו גרמו לי לעשרות פגישות מיותרות, לקשרים מתמשכים ותקועים ובעיקר-
להמון רגשי אשמה.
הרגשתי שמסביב לא מפסיקים לומר לי שאני כבר לא צעירה ,ושאני רוצה משהו שבלתי אפשרי למצוא ושהחיים זה עבודה ..
ותמיד הסתובבתי עם גוש בגרון של אשמה ופחד מבררנות ופחד מזה שאין לי מושג איך אוכל להיות שמחה בלי מה שהלב שלי רוצה וצריך.

אז נכון, איני מדברת על רצונות חיצונים כמו שיהיה מישיבה מסוימת או דוקא עם זקן ושעשה קרבי ושיודע לנגן ..וכו'..
מדברת על רצונות של מהות,של אישיות .
אם אני מרגישה שהלב נפתח ורוצה כשפוגש תכונות מסוימות- כנראה שזו הדרך של ה' לספר לי מה שיך אלי.
כן, גם אם הדודה תגיד שהיא נשואה 30 שנה וזה שטויות ולא חשוב בכלל.

אני רואה שרוב חברותי מסתובבות עם התסכול הזה בבטן..וזה בעצמו מחליש את האמונה שיש סכוי..

יש לי מלא מה לומר על זה.
זה כ'כ הכאיב לי במשך שנים.

והיום בא לי לדפוק על כל דלת ולב של כל מי שמחכה לזיווגו- ורק לחבק אותו ולומר לו שהוא בסדר!שהוא הכי טוב ורק טוב.

איני מתעלמת מהמציאות,
אני רואה שזה דוקא הפוך כשצעירים מחפשים דברים חיצונים הרבה יותר. ודוקא כשמתבגרים ולא מוצאים- אתה כל הזמן בודק ומתבונן בעצמך וברצונות שלך ומנסה לדייק אותם.

אז נכון חיכיתי הרבה שנים ונפגשתי עם עשרות רבות של בחורים טובים- אבל אף אחד מהם לא יכל להיות בעלי. אף אחד.
אולי הינו מתחתנים ומסתדרים איכשהו ולא רבים..אבל לעולם לא הינו שמחים באמת.

חלק מהסיפור זה לזכור שלא הכל זה בחירה שלנו- יש גם את מה שה' רוצה ממנו. וגם אם משהו מתעכב ואני לא מבין למה אז טוב שאבדוק את עצמי. אבל אסור לי להחליט שאם זה עוד לא קרה זו בטח אשמתי כי לא היתי בסדר.

כמה האשמתי את עצמי.
עד שאחרי 8 שנות חיפוש מצאתי את בעלי וראיתי בחוש
שכל מה שהלב רצה מבפנים- הוא לא רצה סתם.
ושרק הוא יכל להיות בעלי.
ושלמרות שאיני מבינה למה, עברתי את מה שעברתי כי זו הדרך שה' הועיד לי. והיא לא היתה עונש על מעשי הלא מתוקנים.

ודרך אגב-
גם אני גדולה מבעלי ב4 שנים כך שבאמת זה לא יכל לקרות לפני

כמה משפטים תפסו אותי חזק,

אך המשפט שהכי מדוייק לי בימים אלה במיוחד:

 

אולי היינו מתחתנים ומסתדרים איכשהו ולא רבים.. אבל לעולם לא הינו שמחים באמת..
 

כמה שאני מרגישה שזה נכון.

עד כה היו לי כמה קשרים ארוכים ועם כולם הסתדרתי בפשטות.

בדיוק כמו עם כל חברותיי, שמגיעות מרקע שונה וחלקן גם סגנון אחר וב"ה עם כולן אני מסתדרת נפלא.

 

אבל השאלה היא לא :

עם מי אסתדר והכל יהיה נחמד וזורם?

אלא: עם מי באמת אהיה שמחה ושלמה?

 

 

רממש מסכים עם סעיף א׳,אני לא מבין איך נלחצים מזה. באמת.

לאף נחמד ביותר  

אתה רוצה שהם יבואו בלי שיניים לדייט?

בלי השיניים, הם ייאלצו להיעזר קצת יותר בלשון...

לשם אוטובוסים), ציר המעיינות, נחלים באזור ים המלח, בריכת הנופרים + מקורות הירקון,

חוף הים...

מספיק?

היא טרחה וענתה לך.. קצת הכרת הטוב..

אבל אולי תפרטי מה לא טוב ברעיונות האלו,

שאוכל לכוון יותר למטרה?

אלא אם כן לשניכם לא אכפת שכל שניה מישהו מוכר יעבור ויגיד שלום

חוץ ממרכז העיר

 

אולי תוכלי יותר לפרט איזה סגנון של מקום?

כמו מה למשל? 

קודם כל, ברגע שתתחילי לצאת כדאי לך לדאוג שישדכו ביניכם.

מקסימום לא ילך ותדעי שזה לא מתאים.

אחרת סתם תהיי תקועה במחשבות עליו ויהיה לך קשה לרצות קשרים אחרים.

מניסיון.

 

חוץ מזה-

לא יודעת מה לומר לך

אפשר פשוט להסיח את הדעת ע"י התעסקות בדברים אחרים,

 

נניח כל פעם שאת מתחילה לחשוב עליו תעשי משהו שיפנה את המחשבות שלך למשהו אחר,

 

אל תתני לעצמך לשקוע במחשבות.

וכשיגיע הזמן- כדאי לה לנסות.

 

 

עם כל הפאדיחה שבעניין.

לפחות שהראש יהיה נקי.

אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני לא בליגה שלו בכלל. לא נראה לי שהוא יסתכל לכיוון שלי.

(הייתי יכולה להבהיר את זה בקלות אבל זה יגלוש לפרטים מזהים..)

ובשכל אני מניחה שאנחנו לא ממש מתאימים, אבל עובדה שזה תקוע, שוב- יותר משנה!

ואני גם מפחדת שכשאני כן אהיה בקטע של לצאת זה יפריע.

אמנם לא נעים, פדיחה, וכל זה,

אבל תמיד כדאי לנסות.

אם זה ילך- מצוין.

אם לא - לפחות תדעי זאת בוודאות.

               ו"אין שמחה כשמחת התרת הספקות".

 

בואי נסתכל על 2 האפשרויות:

 

1. את לא עושה עם זה כלום. מניחה שאתם לא מתאימים ומנסה להמשיך הלאה.

    לדעתי זה באמת יפריע. בכל קשר תשווי את הבחור אליו, תהיה לך תחושת החמצה ולא תהיי פנויה רגשית לקשר.

 

2. את מנסה לבדוק אולי זה בכל זאת מתאים.

    נניח ובסוף מתברר שלא. (יכול להיות שאפילו בלי להיפגש. רק הוא יגיד שלא)

    נכון, זה לא נעים ואולי אפילו פוגע.

    אבל את יודעת שזה לא מתאים. לא מניחה. והידיעה עושה את כל ההבדל.

    את יכולה להשאיר אותו מאחורייך, כי את יודעת שזה לא רלוונטי. בלי מחשבות של "אם" ו"אולי".

    לדעתי האכזבה שווה את זה.

אם יש לך שאלות, אתה מוזמן לשאול אותן כאן בפומבי.

נראלי גם שרוב הבנות בציבור שלנו ירגישו יותר בנוח אם תעשה את זה דרך צד ג'.

 

 

אם אתה ביישן תבקש מחבר טוב או אחות בסביבות הגיל שלך שיציעו לך בחורה שתואמת את האופי שלך. הכי טוב.