פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1413)

אלף עד שלושת אלפים, עוד לא החלטתי..

(גם על הבחור עוד לא החלטתי, אבל בקטנה...)

המנהג הרווח הוא לשלם סכום כסף הנע בין 1000 ש"ח ל2500 בערך.. תלוי במנהג המקום וכן במצב השדכן. (למשל- לאברך בד"כ משתדלים קצת יותר, לאדם מבוגר ומבוסס אולי קצת פחות...)

יש שדכן 

ויש שדכן מכיר.

יש ענין לתת כסף  כדמי שדכונות, ולתת לחבר טוב שהיה השדכן אפשר לתת בשמחה .

באיך אתה מרגיש...

אין כללים לדבר כזה אתה צריך לבדוק עם עצמך

מתי אתה מוכן לקשר חדש

אם אתה עדיין בתהליך של להתנתק ממנה-תן לזה לעבור

אל תכנס לקשר חדש רק כדי לשכוח את הקודם-מנסיון,

זה לא עובד...

שיהיה הרבה הצלחה

ושתמצא את הזיווג שלך בקרוב!

דייט ראשון זה הכי קל.

כי מספרים כזה על עצמך, על המשפחה, כלמיני כאלה..

ההמשך יותר בעייתי, איך מעבירים אתזה מהכרות בסיסית לקשר אמיתי.

[דייט שלישי במוצ"ש, עם הבחור הראשון שלי וזה וזה..]

באמת בדייט הראשון יש הכי הרבה על מה לדבר ולספר.. וזה זורם בד"כ!

בהצלחה רבה!!

רק להתפלל ולא לזרוק על שטויות!!

אם זה קורה - לדבר על זה!

על דיבורים ושתיקות בדייטים

על הלחץ והפחד..

אולי לפתוח דיון האם וכמה צריך לדבר, ועל מה. ואז גם אפשר לצחוק על זה..

ב"הצלחה

אבל את צריכה לזכור שאת לא צריכה להחליט עוד בשניה הראשונה אם הוא בעלך או לא

וגם הוא לא צריך להחליט את זה

את הדייטים הראשונים מקדישים בעיקר להכרות בסיסית

מה הוא עושה, למה הוא עושה וכו'

את יכולה וגם כדאי שתספרי על עצמך

את מפחדת שהשיחה תתקע?

אני אשאל אותך שאלה,

ואם היא תתקע, אז מה?? 

זוג נשוי מדבר כל הזמן בלי סוף?

כמובן שלא

כולנו בני אדם, לכולנו מותר מדי פעם לחשוב.

ושחושבים, בד"כ לא מדברים תוך כדי.

מותר לשיחה להתקע, ולא צריך להתרגש מזה!

שאת מדברת עם חברה אין לפעמים רגעי שקט?

כמובן שיש!

אני יכול להבין היטב למה את כ"כ לוחצה, בכל זאת, זאת התחלה

יהי רצון שהתקופה הזאת תהיה מתוקה 

הרבה בהצלחה

בעזהי"ת.

גם בשלבים מתקדמים יותר בקשר השיחה לא תמיד קולחת... וזה לא אומר כלום על טיב הקשר.

ב"הצלחה רבה! דייט ראשון זה בהחלט מרגש...

דייט ראשון? 

הלחץ וההתרגשות טבעיים לחלוטין!

אל תנסי להסתיר את זה.

את גם יכולה להגיד לו את זה דוגרי - זה הדייט הראשון שלי! אני מתרגשת!

אני בטוחה שהוא יבין

אם תנסי להסתיר את זה, זה יכול רק להיראות גרוע יותר...

הרבה הצלחה!

לק"י

מותר לך להתרגש, את פשוט בחורה נורמלית לחלוטין.

ואני גם חששתי- לא ידעתי איך אני אתנהג? אתבייש או לא?.. וב"ה היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.. אומנם היו הרבה שתיקות, אבל הבנתי מעוד אנשים שזה קורה.

מה שכן, תנסי לחשוב על נושאים שאפשר לדבר עליהם, ובדייט עצמו תנסי לפתח את נושאי השיחה. (נגיד מדברים על הלימודים, אז תספרי סיפורים, תתני דוגמאות..- לא יודעת כמה לחפור בכל דבר, את זה אולי מנוסים ממני יוכלו להגיד לך).

שיהיה בהצלחה ובשמחה!

לכולם היה דייט ראשון.. את יודעת.. ותאמרי לו שזה הראשון שלך..

זה בסדר לפחד,

רק לא לחשוש ולפחד מהפחד. לקבל את זה שמותר לך לפחד, מותר לחשוש,

מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה - כי זה מה שאת מרגישה.

הפלונטר הוא - הפחד מהפחד.

(וכן - הכעס על עצם זה שאני כועס,

העצבות - על זה שבכלל אני עצוב..

וזה מה שתוקע אותנו. צריך להרגיש, ואז זה עובר)

ככה הרגשתי שאני מוכנה

כמה פעולות לפני היציאה לדייט ראשון.

1. לשתות מים קרים

2. לשמוע שיר מרגיע

3. לעשות הרפיה

4. ממש כמה רגעים לפני שאת רואה אותו, קחי נשימה עמוקה.

בהצלחהההה!!!!!!!!!!!!!

עיצות מחכימות...

ב"ה היה דייט טוב אבל קצת מוזר.אנחנו נפגשים פעם שניה.

אנחנו נפגשים פעם שניה כדי לבחון; כי בפעם הראשונה באמת התרשמתי ממנו, הוא בחור על רמה, בעל מידות איכותיות, חכם, אני יכולה לגמור עליו את ההלל מהרבה בחינות.

היתה רק בעיה אחת, או בעצם שתיים. יש לנו שאיפות דומות, אבל הרגשנו (שנינו סבורים כך) שאני יותר קרובה אליהן. הוא גם טוען שאני יותר בוגרת (אני ממש לא סבורה ככה, אבל לא משנה..). אפשר להגיד שאנחנו עומדים בנקודות שונות מבחינת התקדמות / עבודה אישית בחיים, ואנחנו מרגישים שלכל אחד עדיף מישהו שיהיה באותה רמה שלו כרגע.

הבעיה השניה, שאני לא יודעת עד כמה היא משמעותית, היא שאני טיפוס כזה סוער, דברן, אנרגטי (לפעמים מידי הרבה...), והוא שקט, רגוע, קצת רוחני כזה, בקיצור הפכים. מצד אחד, יש נטייה להתחבר דווקא להפכים, מצד שני אם זה מישהו לגמרי הפוך, זה מאד מקשה על הקשר; אני בטוחה שזה יכול להיות רקע לאי הבנות ולסכסוכים.

בגלל (או בזכות) כל הנ"ל החלטנו להיפגש פעם שניה, ולבחון האם בכלל ההתרשמות הראשונית שלנו אחד על השני היתה נכונה, או נכונה חלקית, או אולי לא מדוייקת בכלל. למען האמת, אף פעם לא הרגשתי התלבטות חזקה כל כך. זה היה ממש 50% 50% (ובד"כ גם בהתלבטויות הכי קשות שלי תמיד זה 51% 49%).

תודה רבה לכולכם על העיצות המחכימות תבורכו. אשמח לשמוע (או ליתר דיוק לקרוא) את דעתכם פעם נוספת. שבוע טוב!!

אני מכיר אותו טוב,צדיק ועניו

ולגבי האובייקטיביות שלדעתך עוזרת יותר בלהציע הצעה מתאימה יותר-

לדעתי, זה נכון באופן חלקי.

לעיתים קיבלתי הצעות הזויות מאנשים שלא כ"כ מכירים אותי,

ולעיתים דווקא הצעות קשורות..

ב"ה זכיתי לשדך 2 חברות טובות ומנגד- הצעתי בחורים לעוד כמה חברות טובות והם לא התחתנו איתם..

אני לא חושבת שזה כלל שממנו אפשר להסיק מסקנה.

לדעתי ה' הוא זה שבוחר מי יהיה השליח שלו פה למטה-

לעיתים מחליט לבחור חבר/ה טוב/ה או קרוב/ת משפחה,

ולעיתים את השדכן/נית או את הגברת מהמכולת..

למה מחליט כך? אין לי מושג. ולא נראלי שלמישהו יש. 

באמת שאני מבינה אותך וחשבתי על זה הרבה!

זה נכון.. מרגיש חשיפה.. ואני זוכרת שמישהי כתבה פה בפורום מזמן שהיא מרגישה מחולקת ל20 כבר..

אבל אותי מחזיק זה שדווקא בגלל שעוברים הרבה, ה' עוזר לנו לשכוח אותו/ה ושיישאר רק מה שלמדנו מהקשרים...

בהצלחה!!

בוודאי שצריך להמשיך לשמור על צניעות ונקיות.

וכדאי להשתדל לזכור בכל היכרות, שזו לא מטרה בפני עצמה - אלא כבירור האם אח"כ יהיה שייך, בנישואין.

ואז - גם כשמשוחחים לעומק, ומנסים לחוש אם מרגישים את הזולת ואם הוא מרגיש אותנו - זה הכל בתוך ה"תחום" הזה של ניסיון הבדיקה עם מישהו שהוא עדיין "אחֵר". דומני שזה גם נותן איזו אינטואיציה, עד איזה רובד שייך בכל זמן.

כששני נשמות נפגשות בכוונה טהורה לנישואין גם אם הם לא מתאימות זה גם עבודה בפני עצמה בשבילהנשמה לברר עוד כמה בירוירם ע"י זה ולקרב אותה לזיווג האמיתי.

שמעתי את זה בשיעורים של הרב יצחק ערד

לכולם בכ"כ הרבה פגישות עם בחורים\ות לשמור על עצמם ולשמור מרחק.. זה בדיוק היישום של אותו חינוך!! ושמגיע האחד באמת הכל מופנה אליו בעזרת ה'

כל כך הרבה דברים שהחמרתי על עצמי (לפחות יחסית לסביבה בה אני נמצאת) ושהתאמצתי לשמור עליהם בחירוף נפש... אני מרגישה שהכל ירד לטמיון. לדוגמא, בעבר - כשקולי היה זך וצלול היו לא מעט שירים שנמנעתי מלפרסמם במקומות מסוימים כדי לא לחשוף את נפשי* לאף בן, גם אם לא מקפיד על קול אישה כאשר נשמע דרך מכשיר ו/או שאינו מכיר. לא יודעת, כל כך נזהרתי בזה - אבל מה ההבדל בין לחשוף את הנפש דרך השירה, לבין לחשוף אותה דרך הפגישות? אני פשוט מרגישה שעבדתי לחינם.

* שהרי שירה היא דבר מאד רוחני שיש בו בכדי לחשוף מן הנפש.

ומכאן טמון ההבדל..

לעניות דעתי, הרבה פעמים בחיינו אנחנו מרגישים כמין קוטביות כזו

שבבת אחת צריך להיות משהו אחד, ובהזדמנות האחרת שנקרית לנו- להיות אחרים לחלוטין..

כפי שאת תיארת. וכפי שקורה עוד במהלך החיים..

ולעניות דעתי כדתיים זה אפילו מתחדד הרבה יותר.

לעניין שאלתך- זה אכן קשה ולא פשוט, אבל מצד אחר צריך לזכור שזה שלב שלעיתים בלתי נמנע

כדי לאפשר לנו להגיע למקום של לקראת נישואין..

צריך להשקיע בתפילות שה' יכוון דרכנו נכונה

ושאת הנתון לנו נצליח לשמר, ולשתף רק במקום הנכון ולאדם הנכון..

הצלחה רבה רבה!

אך ישנן דעות שונות בהלכה (שמיעה דרך מכשיר גם אישה שהאדם מכיר, שמיעה דרך מכשיר רק אם אינו מכיר, שמיעת שירי קודש, שמיעת כמה נשים ביחד וכו' וכו'... עשיתי על זה דוקטורט בכיתה ח' ) אני הקפדתי מאד גם על דברים מותרים. הדוגמא לעיל לא מפורטת מספיק, אך האמיני לי שמבחינת ההלכה הייתי יכולה לפרסם במקומות מסוימים ובתנאים מסוימים - ולא עשיתי את זה. אפילו מורל בסניף או שירי שבת על יד השולחן בנוכחות חברים של אחי לא התרתי לעצמי.

ותודה על מה שכתבת.

ואני בטוחה שאת יותר מבסדר בקטע הזה

אלא היה נשמע ששאלת: מה ההבדל בין חשיפה בשירה (שאסורה)

לבין חשיפה בפגישות?

הרי בשני המצבים הנפש נחשפת.

אז כתבתי שזה לא חשיפת הנפש בשירה שאסורה, אלא יש עניין אחר.. כך שההשוואה לא מדויקת

בשמחה, ומקווה שהואלתי.

בהצלחה רבה בכל אשר תפני

וגם כאן - כמו שכבר כתבתי - בהדרגה ובזהירות, ובתור "בדיקה".

לא צריך להגזים ב"חשיפה", ולאידך - כאן זה לא בשביל הענין בפני עצמו, אלא כחלק מהתהליך, לשם שמיים. בדיקת היכרות. כמו שהרמבם אומר שאסור לשאת אשה עד שיראנה, ועם זה סתם כך אין "להסתכל". אז מישהו יגיד, עד שנזהרתי..  נזהרת בצדק, וגם פה - זה מוכוון-מטרה, כדי לבדוק משום "ואהבת לרעך כמוך", שלא תתגנה בעיניו. וגם ה"עד שיראנה" מבחינה רוחנית, זה לאותו צורך. וכמו שגם שם כתוב "לא יסתכל דרך זנות", כלומר: סתם בצורה מופקרת, אלא באופן עדין, כדי לבדוק את נשיאת החן - מסתבר שגם ב"עד שיראנה" הרוחני, יש הבדל בין גישוש עדין של האפשרות לקשר נפשי עמוק, ע"י ניסיון ההיכרות ההדדי, לבין סתם בשביל הנאת ההיחשפות הנפשית ההדדית.  כל זמן שהדברים לשם שמיים, מתברר מתוכם מה מתאים ומה לא, והולכים ומתקרבים אל המטרה.

והרגישות הזו עצמה, היא דבר יפה, וכנראה מראה שלא איבדת אותה...

היו לשם שמים (שירי קודש וכאלה) וראה תגובתי ל"לעולם חסדו".

ה"היחשפות" שמנעתי מעצמי לא הייתה כבישה של איזה רצון כלשהו שנבע ממקום לא טהור. אדרבה! אבל לא כאן המקום להרחיב...

מה שכן, לא בא לי לפתח את הדיון על הדוגמא הספציפית הזו. אני מדברת בכללי - קשה להיחשף בפגישות. ונכון שהכל בהדרגה ובמינון וכו', אבל עדיין. במיוחד אחרי שנים של נתק ושמירה על עצמי, כל דיבור עם בן כלשהו יוצר אצלי תחושה שהנה, חשפתי מעצמי...

עד שיגיע...

והראיה:

את לא כזה מחשיבה את מה שאחרים חשפו

כך גם הם , אם מטריד אותם, זה מה שהם חשפו ולא מה שנחשפו אליהם

כי תכלס בסופו של דבר כל אחד באמת באמת רק עם מה ששלו

יש משפט כזה: אל תהיה טרוד ממה שחושבים עליך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם...

בקיצור : מחשבות-רגשות-תחושות לא נעימות, אינן האמת..

אבל....

אני חושבת שהיום שאני נשואה זה ממש עזר לי ליצור קשר פתוח עם בעלי עוד בתקופה הדייטים (אני הייתי אדם מאד סגור).

ההתמודדות שלי הייתה המחשבה שאי"ה אולי יותר אני לא אפגוש את האדם הזה.....

בנושא חינוך תורני שמתבטאת בעיקר בצניעות אבל לא רק.

קשה מאד למחנכים לשים את הגבול בין חינוך להחמרה מיותרת ואסורה שגורמת רק לנזקים

לבין עשייה חיובית מבורכת שנובעת מהבנת רוח ההלכה.

לדוגמא: בנושא הצניעות, נרצה שנערה תלך בבגדים צנועים עפ"י דרישת ההלכה,

אבל אם זה מגיע למצב שבו בת נראית מוזנחת,כפופה וחסרת שמחת חיים

בגלל מסרים מוגזמים של צניעות, הרי שהחינוך כשל בתפקידו.

או למשל בנושא ארץ ישראל,

אם יש נוער אכפתי, שמוכן להשקיע זמן ומאמץ במאחזים הרי שהמסר הועבר.

אבל אם הנוער נסחף לפעולות 'תג מחיר' או אלימות מיותרת נגד ערבים הרי שהחינוך לא"י כשל.

לדעתי, בגלל הבעייתיות הזאת, כל אחד צריך לדעת מה ההלכה בדיוק אומרת, ולעשות כך בצורה יבשה.

ולא לערב הסברים רגשיים בעניין.

למשל בנושא צניעות: מי אמר שהתורה נגד היחשפות נפשית של נשים?

אולי היא בכלל בעד? ושירת נשים לא קשור?

למה להיכנס לסרטים ותסביכים בגלל הסבר מטופש של מצווה כלשהיא?

מי אמר שצריך להגיע לחתונה 'נקיים'?

זה לא כתוב בשום מקום במקורות

אלו הסברים 'נפשיים' כביכול, מאד מאוחרים, 

שנועדו לספק תירוצים מול תרבות המערב המתפתחת

ולא מחזיקים מים במבחן המציאות.

(כדי לסבר את האוזן: התורה התירה ביגמיה, וגם פילגש, וגם אשת יפת תואר, וכל אלו לא ממש מסתדרים עם מושג ה'נקיות')

לסיכום:

צריך לקיים את ההלכה היבשה, לדעת שזה רצון ה'

ולא לנסות להסביר לעצמנו קשקושים

כמו שלא כל קולא עדיפה. יש חומרות שאין הציבור יכול לעמוד בהן, ויש קולות שאין הציבור יכול לעמוד בהן.

בכל אופן לא כל מי שמחמירה על עצמה בנושאי צניעות מגיעה למצב של מראה מוזנח וכד'. לפעמים ישנה בעיה הפוכה דווקא, שבחורה הולכת ע"פ גדרי הצניעות, כביכול, אך בגדיה מנקרי עיניים ומושכי תשומת לב. וודאי אתה מכיר את הקטע של אורי אורבך, "הולכת צנוע"... כמו כן, לא כל מי ש"שרוף" על א"י הולך לשרוף כפרים ערביים. ודאי שכל עניין וכל מצווה צריכה לתפוס את מקומה בצורה ראויה וטובה, ולא להביא את האדם למעשים שאין דעת התורה נוחה מהם.

כך למשל, ת"ח שנמצא רבב על בגדו כאילו מתחייב מיתה (שבת קיד, ע"א). למה? כי אדם שנברא בצלם, במיוחד אם הוא יהודי ובפרט אם הוא תלמיד חכם - מייצג משהו. במקרה הזה את התורה. לכן הופעתו צריכה להיות מכובדת, שלא יזלזלו אנשים בו ויגידו: "ככה הם אנשי תורה. מוזנחים הם ומרושלים כ"כ... אל יהא חלקי עמהם". וכך גם בעוד עניינים. אדם צריך לשים לב שכל ערך וכל מצווה עליה הוא מקפיד, יעשו בצורה ראויה ולא יפגעו בערכים ובמצוות אחרות ולא יביאו לחילול ה'. ודאי שלא פעם יש קונפליקטים, (לחיצת יד לאישה - צניעות מול ואהבת לרעך כמוך), אבל אדם צריך לכוון כמה שיותר לרצון ה', לראות באיזה אופן ינהג כך שיוכל לעשותו בצורה הטובה ביותר.

לגבי מה שאמרת על הסברים רגשיים ומטופשים למצוות - אני לא מסכימה. כבר אמר הרמב"ם שתפקיד האדם להשיג המושכלות. חלק מהשגת המושכלות היא דעת ענייני המצוות. אדם לא יכול לעשות את המצוות בלי רגש, בלי חיבור. זאת אומרת, הוא יכול, אבל זה קשה. ודאי שהבסיס הוא לעשות כל מצווה קודם כל כי היא רצון ה', גם אם לא מבינים את משמעותה (ויש לזה מעלה גדולה שבזאת כובש אדם את יצרו מפני רצון יוצרו). אך כל אדם מתקשה לעשות כל כך הרבה פעולות מבלי להבינן, מבלי לתת להם טעם כלשהו. אחרי הכל, אנחנו לא רובוטים, בטח לא לגבי ענייני צניעות, שמטבעם מצריכים המון כח רצון וכבישת היצר והרגשות. אז ודאי שקודם כל עושים הכל, כיוון שא"א לחכות עד שילמד אדם את טעמי המצוות כולן (וכפי שביאר רס"ג בספרו "אמונות ודעות" את מגבלות החקירה השכלית) - אבל כן מנסים אח"כ להבין ולמצוא הסברים.

קודם כל ...לא באתי מתוך רגש של חיבה...באמת מתוך כבוד...וגם לא היתי יושב איתה בשחנ"ש...

פשוט היא הייתה כ"כ עם לבד גדול ורצתה לעזור{ועזרה המון}

שהחלטתי לפחות לבוא לשחרור שלה ולהגיד לה תודה על הכל מתוך הכרת הטוב...

הבחנתי שיש לה תכונות באמת מיוחדות....

אני רוצה בעל בייני"ש!!

זה פשוט תאווה יכולת להסתפק בהודעה ולמנוע מעצמך לעבור על הלכה אין אפוטרופוס לאריות ואני משער שגם היא אינה הייתה לבושה בלבוש צנוע איזה מיתרנות להבא תשתדל ליהיות גיבור כארי ולשבר את תאוותיך

וגם קשה לי שלא להסכים..

אני חושבת שזה ממש תלוי באדם ובכוחות שלו.

אם הוא מסוגל להביע מחווה כל כך יפה בידיעה שהוא חזק מספיק שלא להיכשל.. אני לא רואה כאן בעיה.

כן- יש עיניים מעבר לחיצוניות.

עניים שמביטות לעדינות וליופי הפנימי..

פריצת דרך- אהבת ישראל גדולה, לכל אדם ואדם. בלי קשר למקום ממנו הוא בא ו/או ללבושו

מעבר לזה.. הוא צין שאם היא היתה דתיה, הוא היה יוצא איתה.. משמע שהדת היא משהו עיקרי

במידות ובדרך החיים.

ומשהו שהבחור שואף אליו.. 

באמת יש אנשים שאצלם זה בא מתוך תאווה. זה מה שמעסיק אותם, וזאת ההתמודדות שלהם.

במקרים כאלה, באמת כדאי להם לא לעשות את הנ"ל..

אבל זה אינדבדואלי, וגם אם בנאדם מרגיש שאצלו זה מתוך תאווה, שישמור את זה לעצמו, ולא יחשוב שגם אצל אחרים  זה אותה תופעה, ולא ינסה לחנך אותם על פי דרכו.

ממש מרגיש את זה.

לפעמים יש קשיים, לפעמים יש קושיות, לא תמיד מבינים למה זה כך.

אבל בסופו של דבר, אני מאמין ומרגיש שהכל לטובה (וזו ההדרכה של היהדות "כל דעביד רחמנא לטב עביד").

האם "הסוף יהיה טוב"? לא נביא, אבל מאמין שכן

בהתחלה זה היה לי מאוד קשה, ואני יכולה להעיד על עצמי שזה נבע בעקבות מחסור בקשר בריא איתו (עם הקב"ה הכוונה) את יודעת כמו תפילות, ש"א וכאלו וב"ה יותר התחברתי והיום אני מרגישה עד כמה אין עוד מלבדו, כאילו ברור לי שכל מה שהוא עושה לטובתי, כן ואני אומרת את זה לעצמי כל הזמן!

ועוד שלאחרונה התחלתי לומר את תפילת התודה לה' (משהו קצר כזה) וכשמגיעות לי הספיקות כי בכל זאת אני בנאדם עם קשיים ורצונות אז אני אומרת את זה בקול ובכוונה רבה (את תפילת התודה), וזה משפיע עליי מאוד.

העולם הפוך.

באמת באמת בפנים אנחנו מאמינים

ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"

שהוא "מימני בל אמוט"

שהוא רוצה להגשים לנו את הרצונות, שהם בעצם שלו. הרי מי אנחנו בכלל?!

ומה עם הסבל שלו מכך? ומה עם הישועה שלו?

אלא ש

מה שמסיט משם זה העולם בחוץ

והשכל, או יותר נכון - דפוסי החשיבה, המחשבות שלנו, שמסתירות את אור ה', את הנשמה והאמונה הבטוחה והשלוה.

אז מה עושים?

מה שעשה רבי יהודה הנשיא כשסבל יסורין

האמין שרחמיו על כל מעשיו. והיסורין נגמרו.

או מה שעשה דוד המלך - "שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט" - הוא תמיד שם לימיננו. השאלה אם אנו "שם"..

כי מה שנראה לנו ותופס אותנו, זה לא בהכרח האמת.. וכשהאמונה עולה - המציאות אחרת.

הגיוני שהוא "זרק" אותנו לעולם בשביל לסבול?! בשביל "להסתדר"?! זה האלהים שמאמינים בו?!

אנחנו בני אדם..וכמובן עם עליות וירידות...יש "עליות" ויש "ירידות" שלפעמים גורמים לנו לפקפק בזה

אני אישית חושב...שעד שאדם לא עבר חויה מסוימת {לטוב ולצערי גם לרע..ולרע זה הרבה יותר כואב} הוא לא יבין מזה משבר{ומשבר יכול להוצר מ100 סיבותבכל אופציה בכל מצב נתון בחיים}

האידיאל הוא שבכל הזמן נדע להבין שהכל מה'...גם בדברים הכי טובים שקרו לנו{בתור כלל-עמ"י}

וכמובן בדברים הקשים והכואבים{מהדבר הכי פעוטועד למשבר גדולים}

צריכים הרבה זכויות ורצון ועבודה עצמית ותפילה בשביל לעבור משברים גדולים...

בע"ה נזכה לעבוד את ה' רק בעליה 

ב"ה

"למה ה' סומך עלינו?"

יש יותר מידי ירידות בסוף העליות האלו..

וקשה לא להתיאש מזה..

אין לי כח להוסיף/לפרט אז תוסיפו כאוות נפשכם..

כל מילה

כמו שכתבו יש עליות וירידות בחיים, אבל אני יודעת שיש לי אבא שדואג לי שם למעלה,שרואה את כל מה שמתרחש לי בתוך הלב,והוא דואג באמת,יש לו אין סוף רחמים.ומצד שני ה' הוא המלך,הוא כל יכול ואין עוד מלבדו אז למה שאני לא אשען עליו ואבטח בו?אני באמת מאמינה שהכל לטובה,.(וזה לא עוד סתם ציטוט בשבילי אלא אני מאמינה בזה בכל ליבי)גם כשקשה לי ויש דברים שאני לא מבינה למה זה קרה ככה וככה?למה דווקא בדרך הזאת?אני חושבת שאני באמת קטנה מלנסות להבין את דרכי הבורא ובסוף נגיע אל האור והישועה.ראיתי הרבה פעמים מקרים בהם התחזקתי באמונה ,התפללתי או התבודדתי וה' עזר לי בהרבה דברים.אז איך אפשר שלא לסמוך עליו?זה לא פשוט,לכולם יש רגעי יאוש בחיים,אבל כל פעם מחדש זאת עבודה לא ליפול לתוך הייאוש והעצבות ולהתחזק באמונה שלמה.

וכן אני אישית מאמינה שיש סוף טוב,הזורעים בדימעה ברינה יקצורו.

כשאני לא-

אז אני קוראת בגן האמונה של הרב ארוש...

"הקב"ה לא ברא אפשרות לרע שאין לו תקנה. "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה,ז)- כמו שהקדים יצירת האור לבריאת החושך, כך הקדים עשיית שלום לבריאת הרע. הקב"ה הקדים רפואה למכה, הקדים דך יציאה לכל רע שבעולם."

(עלי שור ח"ב)

ומצאו אחד את השני

אם זה לא נס גלוי אז מה זה?????

מה הסיכוי שבחורה תצא עם 2-3-6 בחורים ותתחתן מתוך מאגר של איזה חצי מיליון אפשרויות אם לא שה' מסדר ומכוון ומגלגל הכל לכל אחד בזמן המתאים לו ביותר?!!?....

אך לא עושה לעצמי חיים קלים

עושה את ההשתדלות המקסימלית בכדי שתהיה לברכה על מה לחול

לעיתים קצת קשה לי לראות מהנק' הרגעית את כל התמונה הגדולה ולמה זה טוב לי

בד"כ ככל שעובר הזמן אני רק מודה לו יותר ויותר כי אני מבין כמה המהלך שלו מדוייק.

אבל כבר כתבו חז"ל שהגאולה באה אלא אחרי שמתייאשים ממנה.. אז אולי זה תהליך טבעי ואפילו הוא בעצמו  טוב.

אמנם אני לא עמוק בתוך ביצת הרווקוּת והדייטים, אבל ממקומות והתמודדויות אחרות- אני גם מרגישה לפעמים שקשה לי לסמוך על ה'. 
זאת אולי אמירה קשה, אבל נראה לי שממש חשוב, עם כל השאיפה (החשובה מאוד!!) לסמוך בעיניים עצומות וכל זה, כשיש קושי- לתת לו מקום. 
אני חושבת ומאמינה שאם לא ניתן לקושי הזה מקום, ונשכנע את עצמנו שהוא לא קיים- או שהוא יגדל או שלא, אבל הוא בטוח יישאר שם. 

אולי כעס וחוסר ביטחון הם דברים שונים, אבל פעם שאלו את הרב עמיטל זצ"ל, אם מותר לכעוס על ה'. והוא ענה- שצריך כנות בעבודת ה'. כנות זה לא אומר לזרוק את הכל לפח והיום לא לקיים מצוות כי היום אני לא סומך על ה', אבל זה כן אומר לדעת להגיד לעצמי ולה', שוואלה, היום קשה לי, אני לא במקום הזה של לעצום עיניים, לשלב ידיים וליפול אחורה בביטחון מלא שהוא יתפוס אותי. זאת כן שאיפה, זאת כן מטרה, זה כן אידיאל. קל לנופף בכנות ובשמה להצדיק את ההתבוססות בביצת הכעס,הרחמים העצמיים וחוסר האמון. וזה ממש לא מקום טוב או נכון. אבל כן מותר, ולענ"ד צריך, לתת לזה מקום, להיות מודעים לזה, ולנסות תוך כדי לחפש תשובות, וגם כשהחיפוש ארוך, לנסות לשמור על האיזון שבין לתת למצב הנוכחי מקום ובין לא להפוך אותו לאידיאל.. 

זה קשה. 
שיהיה בהצלחה! 

יש מצבים שקשה וכועסים על ה' ,

אבל עמוק בפנים ואני תמיד אדע את זה- אני סומכת על ה' בכל כולי.

וזה מה שמעודד אותי.

וכמה שיש אנשים טובים בדרך,

אנשים שאוהבים ומעודדים

עצם הידיעה שהכל מה' היא המעודדת מכולם.

זה אני.

למרות שיש ירידות ועליות תמיד צריך לבטוח ב ה' ולדעת שהכל לטובה .

ואני חושבת שזה מה שנותן לי את הכוחות להמשיך לקום כל יום ולהתמודד עם מה שלא יהיה!!

ברגע שמבינים שהכל מאת ה', ומשליכים על ה' את עצמנו, לי לפחות, הכל נהיה קל יותר כי אני יודעת בוודאות

שיש מי שמסדר לי את העניינים.

מבקשת ומתפללת לה' תמיד.

וזוכרת אותו בכל רגע ורגע שהוא המושיע העיקרי שיוכל לעזור לי בכל תחום בחיים.

רק ה'! 

או אם יש לך אקדח, אם התשובה לשתי השאלות האלה שלילית אז אני מציע לך למצוא מקום אחר.

נשק

שאני בת

נשק אין לי.. וגם לו..

לא ממש מכירה את עיר דוד, הייתי שם אולי פעמיים..

מהכניסה לעיר דוד (איפה שהכינור הזה) עד לשילוח נגיד..זה סבבה?

אני פשוט דיי אוהבת את האזור.. ולא בא לי ללכת לאיזה גן או משהו..

אותי בעיקרון זה לא מפחיד.. (מקווה שגם אותו)

פעם אחי היה שם עם חבר'ה מהמכינה וערבים תקפו אותם עד שאחד הרבים ירה באויר עם הנשק האישי שלו.

גם אותי תקף פעם ערבי ליד השילוח עם מקל (עלוב...), אבל הייתי שם אולי עשרות פעמים ולא קרה כלום.

תעשי חשבון.

אבדוק אותו במצבי לחץ..

מעיר דוד (איפה שהכינור) לשילוח (למים בסוף) לא דרך הנקבה (שהיא בתשלום) יש דרך ברורה עם בתים וקבוצות יהודיות בדרך.

יש שם אפילו שילוט עד כמה שזכור לי,לא?

העיקר שאת מאושרת מיזה

שיהיה בהצלחה רבה!!

שיצא מיזה הכי טוב שיכול להיות..

אבל לא להיסחף יותר מדי!!!! ולא לפתח תקוות!!!

ביעסתי? סורי

מה תגידו על זה

שבסוף זה לא ילך ואין לי כח לאכזבות

יש לך 2 אפשרויות

אפשרות א'- תתבונן בעבר, תשקע באכזבות שהיו עד כה,

תשער ותצייר בראשך שכנראה גם הפגישה הזאת תסתיים כמו כל הפגישות שהיו עד היום.

עזוב, אל תלך לעוד דייט.. חבל על זמנך היקר! למה אתה צריך את זה?! מה הסיכוי שכבר תמצא מישהי נורמלית?!

אפשרות ב'- תתבונן בהווה, בהצעה שעכשיו ה' זימן לך, ביכולת לגאול את עצמך, ביכולת לבחור להתחיל מחדש ולקוות.

נכון, אולי שוב פעם תאלץ להיפגש עם מישהי שלא מיועדת לך, אבל אולי כן?! אולי היא תציע לך את אשתך?!

אולי היא תקדם מדרגה בנפשך שתקרב למציאת המיועדת באמת?!

קום על הרגליים, תאהב את עצמך ואת מי שאתה ותלך בשמחה ובתפילה לפגוש נשמה יקרה שאולי היא בעצם אשתך...

מאחלת שתצא כ"כ מחוזק ומואר מהפגישה הזאת, גם אם זה לא יוביל בסוף לחתונה.

וגם המעודדים האחרים - כל הכבוד! (גם אצלכם כמובן בקרוב. ממש..)

תדע, שזה עצמו עלול לגרום לך להרגיש לא טוב עם הענין..

תצא מה"ראש" הזה.

תגיד לעצמך: בוודאי שצריך להשתדל. זאת ההשתדלות שלי.

ותעשה את זה בשמחה.

יצליח - יצליח. ואם לא - אל תסתכל ככישלון. תגיד לעצמך שמהשמיים היית צריך לעבור גם את הבירור הזה. מכל פגישה לומדים משהו ומשתכללים במשהו.

לכן, תבוא נינוח לחלוטין, בביטחון עצמי. תדע שאתה טוב. ותתענין בבחורה, באמיתיות. אל תצפה ל"ניצוצות" ברגע אחד. תזכור שגם היא חוששת. אולי גם לה היו אכזבות. תשתדל לפחות לתת הרגשה טובה. אם כך- כבר הירווחת מצווה..

ומי שמתכוין לשם שמיים, גם יצליח בעז"ה.

לא להתייאש כלל ולא להחליש את עצמך.

חזק ואמץ.

הבעיה היא כזאת-

דייט ראשון עם מישהי, שנפגשים באיפה שהיא עובדת- זה בדיוק באמצע בין ת"א ההגנה לת"א השלום.

ואני לא מכיר את ת"א. והיא גם לא. אבל יש מפה.

אז איפה??

סכנת נפשות האיזור הזה, ביום ועוד יותר בלילה.

תסעו למקומות יותר סימפטיים, לא דרום ת"א...

אפילו עזריאלי אם אתם בעניין (זה רכבת השלום).

לא מומלץ בלילה.

אני הייתי מציעה שתלכו לכיוון שכונת יד אליהו, יותר נעים להסתובב שם- תלכו על רחוב ההגנה ותפנו שמאלה ליגאל אלון,

תוכלו למצוא שם ספסלים ברחובות, יש גם איזה גינה נחמדה בשדרות החי"ל אאל"ט (טיפה יותר בפנים).

נראלי שאפשר גם להגיע לשם מלה-גווארדיה אם קבעתם יותר באזור ההוא.

יש ליד רכבת השלום במרחק הליכה קצר דשא גדול עם ספסלים

נחמד שם..

אפשר אולי לבדוק את האופציה הזו.

יש שם דשא נחמד למדיי שאפשר למצוא בו פינה  נחמדה.

קטעים שקוראים לרחוב "על פרשת הדרכים" ואני אישית לא שמעתי בחיים מישהו מציין זאת...

אפשר להסתובב בטיילת/באלנבי/לשבת או לטייל באחד המלונות

מספיק רחוק משם.. אני אומרת מנסיון- לא כדאי להסתובב שם! בכלל! אף-פעם!

אני מצטערת לומר את זה ככה.. אבל זה מסוכן מאוד בעיניי...

בעזהי"ת.

מומלץ בחום תבדוק במפה איך אתה מגיע לשם, זה אמור להיות באיזור..

טועה) זו נסיעה של כמה ד' ברכבת ומקום ממש מומלץ.

הקב"ה לא שוכח אף אחד.

שמת כאן קישור לתמונה ממייל שלך

ומכיוון שאין לנו הרשאות להכנס אליו,

אנחנו לא יכולים לראות את התמונה

לא ברור למה זה לא מצליח.

אבל הנה לכם מה שהיה בה...:

כמה עולה קילו אורז?

בערך 16 שח במכולת הקרובה לביתך.

כמה קילו אורז אתה מוכר ביום?

אם אני אמכור קילו אורז בכל החיים שלי אני כבר לא צריך להיות פה

מה בעשרים שקל אני קונה 3 קילו אורז!

אחלה ושיהיה לך בתאבון.

איזה אורז זה? יסמין/פרסי/בסמטי/הודי?

ארוך וגדול

אתם כותבים גם על חומוס'/פול/עדשים/שעועית?

בינתיים לא. אבל אם אתה כ"כ רעב יש אחלה מסעדה ממש פה קרוב.

אתה יודע שיש אורז יותר גדול מזה?

בפעם הבאה שאתה מגיע תביא לי קילו... אני אעשה אותך שותף.

(שמעת את המשפט הזה מאות פעמים במהלך חייך אבל אף פעם לא יצא לך לראות אותו במו עיניך)

ואם אני אביא את האורז מהבית זה יהיה בחינם?

ממממממ... אתה גם יכול לכתוב עליו אצלך בבית ולחסוך את הטיול המיותר הזה.

מי כותב על האורז? אתה?

לא... אני סתם יושב פה... מי שכותב על האורז זה גמד קטן שיושב לנו מתחת לשולחן... תזמין את מה שאתה רוצה. אני אקרא לו בינתיים...

אתה יכול לכתוב על אורז 'אנציקלופדיה'?

כן. ובצד השני לכתוב ויקידפדיה.

אתם יכולים לכתוב את השם שלי גם אם הוא ארוך כמו אלכסנדר רבינוביץ'?

כן... גם אם השם שלך הוא ארנולד שוורצנגר

יש לך מכונה מיוחדת שכותבת על אורז?

לא, יש לי עט מיוחד וידיים... אבל אם תמציא אחת כזו, אני אהיה הראשון שאקנה אותה.

ואם אני אבשל את האורז הזה מה יקרה?

תהיה לך מג'דרה ממש מוצלחת ברוטב דיו שחור.

יש לך זכוכית מגדלת במשקפיים?

לא, יש לי צילינדר.

ממה עשויים הפרחים הקטנים האלה?

מפרחים קטנים.

מה זה? זה קטן!!! אני לא רואה כלום!

(זו לא בדיוק שאלה. יותר קריאה לעזרה) אדוני/גבירתי... כאן זה לא אופטיקה...

אני לא יודעת מה המספר שלך אבל אתה חייב משקפיים

כעיקרון יש את ארגון 'ישפה' שמתמחה בייעוץ

בעניני שידוכים וכו', מומלץ אולי לדבר איתם.

ועכשיו ברצינות - אי אפשר להתחתן בלי חיבה ומשיכה.

זה שאת עדיין לא מרגישה את זה זה לא אומר כלום. את עדיין בשלבים מוקדמים של הקשר וייתכן שזה יגיע.

תני לזה עוד קצת הזדמנות ותראי מה יהיה בהמשך. לא חייבים להחליט אחרי X פגישות. כל אחד והקצב שלו.

ושבעז"ה תבשרי לנ"ו בשורות טובות בקרוב

אם לא... ממש לא.. 2 פגישות זה כלום

עדין לא הכרת את האופי את המידות, אולי בחור נשמה זהב, מתאים לך וכו'.

להרגיש חתונה?אחרי פגישה שנייה? ממש ממש לא..

נגיד את רגע הולכת לשירותים בדייט,, בא לך לצאת או להישאר שם? זה יכול להיות מבחן מה האינטואיציה שלך אומרת..

שזה המון..

לדעתי, כאי לנסות יותר לחשוב בכיוון של "האם נחמד לי איתו, הייתי רוצה להפגש שוב..."

ולא "האם אני מתחתנת איתו". חתונה זה קשר עמוק, קרוב ופנימי הרבה יותר. בשלבים ראשונים זה עלול להלחיץ לחשוב על זה ככה.

קשר זה דבר שנבנה....

ברכת ה' עלייך!

א. המראה לא ממש ממש דוחה אותי, אבל הוא כן מבאסס...

ב. מצג אחד בא לי לראות אותו מצד שני לא כ"כ... אוף. אני פשוט לא יודעת.

אוליי גם כל ההרגשה הזאת סתם באה לי מלחץ  כי זה בכ"ז הבנאדם הראשון שאני יוצאת איתו!

נראה לי אני ימשיך עוד כמה פגישות ונראה מה ה' יסדר לי...  

חודש טוב לכולכם!! 

לא חייבים רגש כבר על ההתחלה,

לגבי המראה- לפעמים כשמכירים יותר לעומק הבן אדם נראה אחרת.

שפמפמה לנו בשכל את הדבר הבלתי מושג (כמעט) שנקרא "אהבה ממבט ראשון".

או לפחות את מה שאנחנו מגדירים היום ככזה...

השכל, בניגוד לרגש, יודע להחליט ברגע אחד - כן או לא.

לרגש לוקח זמן להיכנס לקשר, וגם זמו לצאת ממנו (ע"ע לא פנוי/ה רגשית).

עברת בסה"כ שתי פגישות, לפני פגישה 5-6 אין על מה לדבר עדיין...

צאו חודש, ועד אז אני מקווה שלא תצטרכי לשאול את השאלה הזו שוב כי תהיי מאוהבת בו עד מעל לראש .

כל טוב ובהצלחה.

שתמצאי את זיווגך במהרה!!

חודש טוב מלא בשמחה והצלחה ושתזכי לבשר לנו פה בשורות טובות מהרה!!!

אני חושבת שבכי כזה- זה הרבה יותר ממים מלוחים.. כמו ניקוי של הרבדים היותר עמוקים בנשמה..

אל תתייאשי, המשיכי לבטוח בה' ובע"ה גם תראי ישועות!!

שתזכו להמון שמחה בריאות שפע ואושר.

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל..!!

ומי ניגן?

מסכימה ורוצה להוסיף:

אנשים יקרים, דעו לכם שהשאלות שלנו חשובות, באמת. הן באות בדרך-כלל ממקום של חוסר ידע או נסיון כושל בעבר.

בעיניי, זה מעולה שאנחנו רוצים ללמוד ולדעת, כי המטרה נעלה. (במיוחד שבמקרים מסויימים לומדים -לפחות קצת- על הצד השני, שאנחנו נוטים לא להבין עד הסוף)..

אנחנו נתקלים בלי-סוף עם מצבים חדשים ולרוב לא יודעים איך להתמודד עם זה (סבבה, יש לנו חבר/ה עם מצב דומה אבל איתו/ה אני לא צריך/ה לחיות כל חיי..)

אבל אולי בכ"ז תשאלו אחרת? ואבהיר:

כבר כתבו בשירשור שנמחק- הגיוני לשאול על מידע ותוכן עבור מצב מסויים.. (איך זה לגור בירושלים?)

אבל לשאול מה אנחנו היינו עושים, זה נראה לא רלוונטי בכלל *עבורך*! ("היית מתחתנת עם בחור מישיבה בי-ם שרוצה לגור שם אחרי החתונה לפחות שנה?")

לא אומרת לאף-אחד איך להתנסח.. זה פורום, והגיוני שתרצו לשאול מה שעולה ברוחכם. אבל המלצה חמה- אל תשוו ואל תחשבו שאתם צריכים לחשוב כמו הרוב פה... תיהיו אתם, וזה משהו שר-ק אתם יכולים לעשות...

ב"הצלחה לכולנ"ו! ובעז"ה שה' ישלח לכולנו את ההכוונה לעשות את רצונו בשמחה ובאמונה!

לא ברור למה לא ביקשתי שימחקו...

גם אף בן אדם לא מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל איך שהוא נראה.

גם אף בן אדם לא  מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל שהוריו גרושים.

גם אף בן אדם לא מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל שהוא צולע.

גם אף בן אדם לא מעוניין לשמוע שלא רוצים אותו בגלל שלא מספיק מעריכים אותו.

אז מה???????

אנשים באים ושואלים שאלות בפורום ורוצים לשמוע דעות מגוונות.

וכל בן אדם שקורא פה לא צריך לקחת אישית כל דבר שנכתב.

יש לבן אדם זכות בחירה למה הוא מתייחס ולמה לא.

כל אחד והחבילה שלו, לא צריך להיעלב.

ומי שלא רוצה אותי בגלל משהו מסויים שיש לי-

שלא ירצה.....אני יזכה בבן אדם אחר שירצה אותי בזכות מה שאני עם החסרונות.

לבין סרטן. יש קווים אדומים ומן הראוי לכבד אותם.

כי זה נכון שלכל אחד נכון משהו אחר - אבל יש דברים שלא תמיד חושבים עליהם

למשל: מישהו יכול היה בזכות השרשור לא לפסול מיד מי שחל\ת\ה בסרטן בעבר, אלא הוא ידע שיש סוגים שונים ושווה להתיעץ ולבדוק.

ואני לא חושבת שזה שונה ממי שההורים שלו גרושים או כל שאלה אחרת בסגנון...

ובכל מקרה - אני מאמינה שלכל אחד יש את מי שהקב"ה רשם לו, ואם מישהו פוסל מסיבה זו או אחרת - כך הקב"ה רצה שיקרה בלי קשר לסיבה עצמה...

[ולצערי יש לי עבר די עשיר בדייטים עם כל סוגי הפסילות...]

אם תרצו להבנות יחד תצטרכו לשוחח על הכל בעדינות ובאמונה. זה אפשרי ויכול להיות גם כיף.

ו..אל תאמיני לכל מילה. תביני אותו שיתכן ויש לו חוסר אמונה ואם באמת תרצו להמשיך וגם לא להכנס לסטטיסטיקות למיניהם אז צריך עבודה כנל, עבודת המידות והדעות.

-כל הכבוד שהתייעצת!

המציאות שלו שונה משלך וזה ממש טבעי שתרתעי מזה..

-יום יבוא והוא יבין אותך..

תגידי לו שבתור בן להורים גרושים אתה צריך לדעת את החסרונות של לטאטא דברים בין בני זוג..

אל תמהרי להתאבד..זה יעבור..

את תראי שאם הזמן הוא ישתחרר ויספר בעצמו..

כמובן שאת יכולה ללכת ולבקש ממנו סליחה ולהסביר לו שדווקא מתוך זה שהקשר רציני בינכם והוא חשוב לך רצית להיות שלמה. הוא לא מעדיף להתחתן עם מישהי שלא שלמה עם עצמה נכון?

"סליחה היא ההבנה שמה שחשבת שקרה - לא באמת קרה" [ביירון קייטי]

שלום.

לפני כמה שנים התפרסם באתר זה מחקר שעשו באוניברסיטת בן גוריון שילדים בוגרים של זוגות ישראלים שהתגרשו נוטים לחפש זוגיות, מכבדים את מוסד הנישואים, ומנסים לבנות חיי משפחה אידיאליים.

תקראי ושיהיה בהצלחה.

יחשוב פעמים ויעריך הרבה יותר חיי זוגיות תקינים..

היא בכלל לא חייבת לספר לו שהיא התייעצה וזה יפה מאוד שיא האמון שהיא מספרת לו..

 סליחה שאני אומרת..

 אולי אני מגזימה ושופטת מהר..

 אבל זה נשמע כמו מישו אלים..

 למה לכעוס על כזה דבר? 

זכותה להתלבט על כל דבר..

 ובמיוחד על כזה דבר..

 שהוא משמעותי..

אולי ההורים שלו התגרשו מאלימות.. ולכן זה סוד שהם גרושים. ולכן הוא מגיב ככה?

זה נשמע לא טוב! אמנם דברי הסנגוריה שלכם מחממי לב בתמימותם,אך תגובה כה נחרצת, פגועה ואנוכית מדליקה לי נורות אדומות מהבהבות במרץ. קחי פסק זמן,צעד לאחור ופני ליועץ אמין. בכל אופן, שנה זה לא שבוע והמעורבות הרגשית עלולה לפגום בשיפוט. מאחלת לכם כל טוב. 

בס"ד

קודם כל אני רוצה להקדים שאני בן להורים גרושים ,וגם אני עד גיל מסיום מאוד התביישתי בזה, עד כדי כך שאף אחד בכיתה לא ידע מזה, וגם לא חברים קורבים, הבושה ולפעמים הרגשות שאתה לא מוצלח מונעים ממך לספר את זה לאחרים, וגם החשש שאיך התיחסו אליך, פתאום תראה באור שונה בחברה, ולכן  אני לא ספרתי,(יכולה לראות זאת בפורום בין שני בתים שיש כאלה שמסתירים ויש אלה שלא).

בקשר לחבר את צריכה להבין אותו מאיפה זה בא כמו שכתבתי, אך את צריכה לבדוק אם זה תגובה פרטנית לגבי זה או שהוא לא אוהב שאת מתיעצת עם אחרים על הזוגיות שלכם(אני יודע  שיש סיכוי  רב שהוא לא כזה ואני סתם מגזים אך עדין שווה בדיקה).

אני מאמין שהזמן יעשה את שלו והוא יבין למה עשית זאת.

ממליץ שעם הזמן לכוון אותו שהשתחרר מזה כי זה לא אשמתו... 

ב"ה

לעיתים כשצריך לשמור את הסוד של בן הזוג, זה ענק מידי,ובטח בשלב שלכם-יוצר מחויבות וקשר לא ממקום בריא ואוהב.

זכותו להפגע, אך זכותך אף יותר לחפש תמיכה, עזרה ועצה.כל עוד בצורה מכבדת ולא חשפנית.

אני ממליצה להתנות המשך קשר רציני (נישואין-האם בכיוון??) בטיפול זוגי \אישי שלו לקראת נשואין על מנת לברר למה כל כך חשובה לו הסודיות.

אילו משאות הוא נושא על לא עוול בכפו.

רק בשמחה..

אל תתאבדי לנו, את יותר מידי חשובה להרבה אנשים אז אל תשתמשי בכלל במושג הזה.

שנית,  מגיע לך ח"ח על זה ששיתפת חברה טובה בנוגע לחששות שלך, זה מאוד טבעי ומובן וטוב שעשית זאת ולא שמרת את זה עמוק לבד בבטן ואח"כ ח"ו היית מתחרטת על כך וחבל.

דבר שלישי, אולי כן היה כדאי לספר לו על המהלך שאת מתכננת לעשות, אולי להסביר לו שאת קצת חוששת וקשה לך להכיל את כל המורכבות הזו  שבקשר לבד ואת צריכה לשתף בזה מישהו ואז לספר לו על זה שחשבת לדבר עם חברתך הטובה על כך שהיא מאוד קשורה אלייך ואת מאמינה שהיא תשמור זאת בסוד ואז באמת לראות את התגובה שלו.

אבל, לא בוכים על חלב שנשפך  ובטוח שהכל הוא מאת ה' וכך הוא רצה שיקרה, אולי על מנת לפקוח את עינייך. וגם אם כבר סיפרת לה לפני שדיברת איתו על זה והוא כועס ומרגיש פגוע ובצדק, (תחשבי למשל על משהיא שבקשר עם משהו והולך להם טוב, אבל היא ספרה לו שיש לה איזה פצע בגב שמאוד מכאיב לה אבל זה סוד, והוא מרוב שהיא חשובה לו הלך להתייעץ עם חברו הטוב שמבין בנושא ללא התייעצות מוקדמת איתה, נכון שזה מעליב ופוגע?? אז אני יכולה להבין את הכעס שלו)

אבל אל חשש יקרה, את יכולה לנסות לפייס אותו, במילים כמובן, להסביר לו עד כמה הקשר ביניכם חשוב לך, עד כמה הוא חשוב לך, עד כמה חשוב לך שתשתפו אחד את השני בקושי ושתגלו הבנה כלפי האחר.

אולי אחרי שתראי לו עד כמה הוא חשוב לך ושעשית את המהלך הזה בשבילכם הוא יבין אותך ולא ירגיש פגוע ונבגד.

הוא ירגיש שאם את מרגישה עם המהלך הזה טוב ושאת יותר בטוחה בקשר אז כנראה שזה היה טוב גם בשבילו.

אז אוליי תתני לו קצת זמן (כמה ימים אם צריך) להבין את מה שקרה לאחר ההסבר מצדך כמובן.

לאחר תגובתו להסבר שלך תראי עד כמה חשובה לו הפרטיות שלו או הקשר שלכם ואז תוכלי להיות יותר החלטית מה לעשות

(הכוונה היא עד כמה הוא שקוע בעצמו ולא אכפת לא מכלום אפילו לא מהקשר ורק שנושא גירושי הואיו לא יתגלה, זה גם מעיד על בגרות אבל כל דבר לגופו).

בהצלחה

ושה' יהיה בעזרכם!

תגובתו של הבחור אינה בוגרת.

נראה שיש לו בעית התמודדות עם מה שקרה במשפחתו והוא חושב שהוא יכול להמשיך לברוח מזה ולהדחיק, וכביכול הדבר לא היה ולא נברא. לכן הוא לא מספר על זה ולוקח קשה את זה שאת סיפרת.

הוא נמצא בשלב בחיים שמאד כדאי שהוא יתמודד עם זה. אולי יש לו קושי רגשי בנושא.

כמו שכתבו, גם בנושא של הבנה ונתינת מקום לבת הזוג יש לו מה ללמוד. גם המשפט "אני לא חושב שאני אבין אותך יום אחד" מחייב בירור, אם כך הוא חושב אז קצת קשה להמשיך הלאה.

בהצלחה.
 

אפשר להבין את רגשותיו של הבחור, ובע"ה כשיתבגר, ימצא דרך בוגרת להתמודד עם הרגשות הללו.

מכיוון שאת נהגת כשורה: התייעצת עם חברות בנוגע למשהו שהטריד אותך. לא עשית שום דבר רע.

אני מאמינה שתגובתו של החבר נבעה מסעת הרגשות שלו בלבד, ובכל זאת, חשוב להזכיר שנסיון של גבר לבודד חברתית את האישה, הינו אחד מסימני ההתראה לזוגיות מתעללת, חלילה.

שוב - אני לא אומרת שזה המצב. אין ספק שהבחור היה נסער, וכל אחד עלול למעוד בזמן של סערת רגשות.

מאחלת שכל משאלות הלב יתגשמו לטובה!

יכול להיות שזה לא בסדר שהוא דורש ממנה לשמור את זה בסוד, ויכול להיות שהתגובה שלו לא בוגרת וחסרת פרופורציות, אבל אמון זה אמון. אם הוא סיפר לה סוד שלו, אז אין לה זכות לספר את זה למישהי בלי רשותו. היא צריכה להתיעץ? היא צריכה לדבר על זה? שתבקש את רשותו! וגם לו יצוייר שהוא לא היה מסכים, אז היא היתה צריכה להחליט לבד אם להמשיך בקשר או לא, אבל אין זה זכות לקחת את האמון שהוא נתן בה ולהפר אותו. 

אפשר להבין אותך, היית מפוחדת, זה אולי לא אשמתך שנכשלת, אבל נכשלת, וצריך לבקש סליחה. 

והיית צריכה לבקש רשותו.
 

מצד שני - את מרצונך (הטוב..) סיפרת לו שסיפרת לחברה, אז זה לזכותך.

לדעתי מה שאת אמורה לעשות זה לחכות שהכעס יעבור, כמה ימים ואז לבקש סליחה - ולהקשיב לכעס שלו, למה עובר עליו, ולא להצדיק את עצמך! לא בשלב הזה! קודם כל להבין כמה הוא נפגע, מה זה בשבילו ה"סוד" הזה שהוא סוחב איתו. שוב - לא להתנצל ולהסביר את עצמך!

רק אחרי משך זמן - לדבר על כך ביניכם יחד, שיחה "זוגית", ולראות אם ניתן להחזיר את האמון שלו בך, או שהוא יבין אותך שלא הייתה פה שבירת אמון. או שכל אחד יבוא לקראת השני. האמון הוא הא"ב בבנית משפחה.

בכל מקרה זו שיחה שצריכה להיעשות ביניכם מתישהו - איך הוא מתמודד או יתמודד עם בניית בית חדש לאור ה"רקע" שלו, איך הוא חווה את הדברים, האם הוא רוצה/צריך טיפול בנושא, איך הוא בונה את עצמו מעל גבי המשבר המשפחתי של הוריו, ואיזה מודל של זוגיות נכון ובריא הוא רואה. על פניו כרגע - זה נשמע נושא לא פתור אצלו לאור החשש מהסוד הזה ולאור ההתפרצות. אז כדאי וחשוב - לדבר על זה!!!

במיוחד אחרי מה שקרה לבחור עם ההורים שלו הם צריכים לדבר על זה ולשתף רגשות ובמקום זה הוא מגיב באגרסיביות במקום לכבד אותה ולשמוע את מה שהיא מרגישה. יש לו תגובה של חוסר ביטחון ופחד. הוא כועס שהיא מספרת לחברה טובה שלה כאשר מה שהיא עשתה טבעי ונכון לגמרי.

איזה הצדקה היתה לה לגלות אותו? מצוקה? פחד? זה בדיוק הרעיון של אמון, לשמור אותו גם כשקשה. 

אולי מבחינת מערכת זוגית תקינה הוא היה צריך להרשות לה להתיעץ על זה עם חברה שלה, אבל היא היתה צריכה לבקש רשות קודם.

מה הוא למד מזה? שאם הוא מספר לה סוד, והיא מרגישה צורך לחשוף את הסוד שלו - היא תעשה את זה. אז בפעם הבאה הוא ילמד לא לספר לה סודות שלו. 

יכול להיות שהוא הגיב בצורה לא נכונה (אני לא חושב ככה, אבל זה לא הנושא כרגע), זה לא מצדיק את זה שמלכתחילה היא הפרה את האמון שלו. 

רוב הילדים בעולם לא מסתירים את זה... כי זה לא אשמתם.. וזה לא בגללם.

אז למה הוא כן? אולי זה יושב על משהו?

ולמה את מתייעצת בדבר כזה חשוב איתנו? לכי ליועצת נישואין שמבינה בכל הדברים האלה!

ממש חשוב!!

הזו, שאולי יכולה להקשות יותר, בלעדי תגובות אחרות כאן שממש תוקפות את הבחור.

אני באופן אישי הסתרתי בחיי דברים מסויימים (ב"ה, לא מה שהוא מסתיר), ומאוד מזדהה עם התגובה שלו, וההרגשה של המעילה באימון. מבחינתי, להחזיר אימון זה אחד הדברים הקשים. (גם בפגיעה באימון של אי שמירת סוד, וכן בעוד דברים).

אבל בכל זאת, אשתדל להוסיף משהו שיכול להיות יותר מועיל -

תגובה שהיה לה סיכוי להשיב אימון אצלי, גם אם לא באופן מוחלט ומיידי, היא הודאה בטעות, (משהו בסגנון הדברים של י.צ.ב) באופן שיבהיר שהדבר לא יחזור על עצמו.

נ.ב. עם זאת, איני יכול לטעון בוודאות שהאזהרות שנאמרו חסרות בסיס.

יש הרבה מאוד ילדים להורים גרושים, ואני לא חושבת שכולם יתגרשו...זה לא ממש סביר. מה שכן, שיעורי הגירושים הולכים ועולים, ויש הרבה מאוד גרושים, בין אם הוריהם גרושים ובין אם לא. מה שכן יכול להיות הגיוני בעניין הזה, הוא שילדים להורים גרושים פעמים רבות ראו מערכת יחסים לא תקינה בבית. הם עשויים להעביר את זה הלאה לבית שלהם, כי זה מה שהם מכירים. התוצאה תהיה אותה תוצאה - גירושין. אבל זה לא עובד כך אצל כולם. יש כאלה שמאסו בדרכי הוריהם והם מחליטים להיות שונים ואצלם זה לא קורה.

אני חושבת שעשית בחוכמה שהתייעצת עם חברה. דבר כזה לא טוב להשאיר בבטן ואח"כ זה עלול ח"ו לצאת מפרופורציות.

ברור שהוא עכשיו כועס אבל אם תסבירי לו את המקום שלך, אין לי כל ספק שהוא יבין אותך.

ממש ב"הצלחה!

מה אסור לך להתייעץ עם חברה קרובה?

איזה מין דבר זה שבחורה לא יכולה לפרוק את אשר על ליבה?

מה  הוא ציפה, שתשמרי הכל בבטן?

סליחה אבל אני לא מבין.

הוא בטח בה שהיא תשמור את הסוד שלו, הוא בטח בה, ולשווא, היא לא שמרה את הסוד. 

נכון שזו בקשה מוזרה וקשה, ואולי בכלל אם היא היתה מספרת לו את המצוקה שלה ומבקשת לספר לחברה טובה הוא היה מסכים, אבל בכל מקרה, יש לו את הזכות להחליט מי ידע מזה ומי לא. 

כי בסופו של דבר זה יתגלה. וחוצמיזה שאדם לא יכול לחיות כך. אני חושב שעשית משו לגיטימי ונכון. תני לו את הזמן להירגע. אם הוא בחור חכם הוא יבין אותך ואם לא,אז תפני למישו חכם עם נסיון חיים שיגיד לך איך להמשיך הלאה. בהצלחההה!!!