פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1413)

בנות דוסיות, לרוב, לא אוהבות שמתחילים איתן.

לא אם להתחיל עם בנות.

לגופו של עניין, זה תלוי בהמון גורמים.

גיל, בגרות ובשלות נפשית, מקום בחיים ועוד.

נראה לי שאם תפרט יותר על עצמך התגובות יהיו יותר מועילות.

אני אישית לא רוצה להביע דעה כשאני לא יודע עליך כלום,

וככלל זה החלטה מאוד אישית והייתי ממליץ לך להתלבט בה לבד או מקסימום עם חברים קרובים ורבנים.

לא עם אנשים שלא מכירים אפילו את שמך האמיתי...

החלטות טובות!

בלי לחשוב יותר מידי זה סתם מכאיב את הראש...

כל ההתחבטיות האלו לא מועילות, פשוט תזרום עם עצמך.

שבת שלום צדיקים.!

תפונקו מפי עליון!

אפשר לומר אפילו מיד כשרושמים פה, זה הרי לא מוגבל מתי בין היום למוצ"ש לומר..

אבל יכולה שלא לקחת ופשוט אם את נזכרת- לשבת לומר כמה פרקים, לא משנה איזה תגידי.

אף פעם לא מזיק לומר תהילים, גם אם זה לא דווקא מהמסגרת הזאת..

יישר כח ושבת שלום

אם אני בפורומים פה אז יש לי זמן לקרוא פרק אחד... (לפחות)

אז אני פשוט פותח כרטיסיה במקביל וקורא את הפרק אונליין 

וב"ה במאמץ קטן אני חלק מדבר כ"כ גדול של כמה ספרים שנקראים כל שבוע בקביעות 

אז ישר כח לננשמה ולכל המשתתפים  

(אופס! חפרתי בשרשור תהילים...)

לא רואה שום בעיה. הוריי תמכו בי כספית כשהייתי סטודנט, ואני, אי"ה, אתמוך בילדיי.

לדעתי בסדר גמור.

נכון,

יש צורך לנסות לפתוח עצמאות כלכלית

אפילו אם זה דורש לרדת מעט ברמת חיים.

אבל זה לא להעזר בהורים זה בגדר יהרג ואל יעבור

אם הבחור/ה עושה השתדלות להתפרנס לבד

רק שהמצב כרגע לא מאפשר זאת 

אין בעיה שהוא יעזר בהוריו (כמובן אם זה בסדר מצידם)

לעתיד הרחוק כדאי שכל אחד יפתח לעצמו עצמאות כלכלית,

וההרגל להתמך כלכלית בהורים בדרך כלל עושה את ההפך. 

הייתי שמח לשמוע גם מה דעתכן..

וכמובן בא להם.. לדרוש זה לא בסדר..

הורים שמחים לתת וילדים שמחים לקבל...

אבל.. כמובן.. לא להיות עצלן,, ולנסות להסתדר כמה שאפשר עצמאית..זה גם מבגר, וגם נכון.

אגב, מה שאני עשיתי זה ככה: היה לי 2 כרטיסי אשראי, שלי ושל ההורים המקסימים שלי. מה שקשור למחיה השתמשתי בשלהם, ומה שקשור לפנאי ומותרות השתמשתי בשלי,, והשתדלתי לעבוד כמיטב היכולת הנפשית....

אבל זה מאוד אינדיבידואלי.. ברור!

בהצלחה אוראל, חיים יפים

מותק את בעצמך

שככה ה' ימשיך

לעזור לך בהמשך בכל משאלות ליבך...

"יש עניין שהכל מתהפך לטובה" (ר' נחמן מברסלב)

בעז"ה שהדבר הזה יתן לך כוחות ואמונה בה' להמשך הדרך! 

אני שמחה מאוד לשמוע!

(עכשיו אפשר לומר שהכל לטובה והבאסה רק העלתה אותך?)

"יש עניין שנתהפך הכל לטובה" (ר' נתן מברסלב)

בס"ד

שחיבר רבי נתן

בס"ד בר"ה

ר' נתן היה שומע תורה מרבינו, ומיד אח"כ היה הולך ומתפלל על עצמו שיזכה לקיים את אותה תורה...

בעצם, ליקוטי תפילות, מבוסס על ליקוטי מוהר"ן, וסבא ישראל המתוק, ערך ספר שנקרא: "כתבי ר' נחמן מברסלב, תורות ותפילות"

הספר כלול מ"קיצור ליקוטי מוהר"ן" ו"ליקוטי תפילות"

יש תורה מליקוטי מוהר"ן (מהקיצור) ואחריה תפילה השיכת לאותה תורה מ-"ליקוטי תפילות"

אז גם במקרה פה, כנראה שרבינו בדיוק לימד את הענין של "יש ענין שיתהפך הכל לטובה" ור' נתן התפלל על זה, שיזכה לקיים זאת

אשריך צדיק

אין כמו ההרגשה הזו,

לראות את השגחתו של ה' בדברים שקורים סביבך בבירור.

שיהיה בהצלחה!

ותמשיכי להרגיש כך.

זו תחושה שנותנת הרבה כח להמשך.

רק תזכורת לעומה להיות טיפה מציאותיים..

לק"י

כתבתי את זה בצורה הומוריסטית, אבל כוונתי רצינית לחלוטין!!

אנשים לפעמים מציעים הצעות

תלושות לגמרי...

רואים בחור דתי,בחורה דתיה,

יאללה חתונה!

הם שכחו שלא כל בחור עם איזושהיא כיפה

ובחורה עם איזשהיא חצאית מתאימים...

וזה בד"כ מגיע עסקת חבילה עם "שדכן" שלא ירד לך מהוריד עד שתתחתני עם מי שהוא ניסה לשדך לך

זה מראה כמה אנשים רוצים להטיב

מה לעשות שהם לא מכירים את העולם שלנו מצויין

מבחינתם אין הבדל גדול בין חרדי לסתם דתי (תתפלאו, היו איתי כמה חבר'ה בצבא שלא הבדילו)

וגם מי שמכיר את הציבור אבל לא חי בו 

לא יראה הבדל משמעותי בין מרכזניק לגושניק (והאמת, ההבדל הוא לא כזה גדול )

אנחנו צריכים לשמוע את הצעה, 

להאיר פנים למציע ולהודות לו על ההשתדלות והרצון הטוב

רק שאנחנו כרווקים צריכים לדעת שאם שומעים הצעה ממישהו שנשמע קצת מנותק

נצטרך לעשות קצת ש"ב לפני, לברר, לבדוק האם זה באמת מתאים

דרך אגב יעל,

טוב מאוד שהעלת את הנושא

זה דבר חשוב מאוד

אבל לדעתי זה שהעלת אותו כאן זה פחות רלוונטי

כולנו כאן מרגישים את כמה קצת שוני משנה לנו

ולכן, שנציע לחברינו, נציע בד"כ הצעות מכוונות

לק"י

נראה לי היא פשוט ניסתה לקחת עלי קצת אחריות (יתומה אומללה שכמוני ..).

היא גם ניסתה לשלוח אותי לאיזה שדכנית

היא הייתה באמת חביבה, ולכן הרגשתי בנוח לפסול את ההצעות שלה..

ואגב, נכון לעכשיו אני מפסיקה לעבוד שם- אז נראה שההצעות התלושות האלה ייעלמו..

לא כל מי שאנחנו מציעים לו אנחנו מכירים כזה טוב...

אולי אנחנו יכולים לדמיין ולשער, אבל מ-מש, רק החברים הכי טובים (אולי) ידעו...

(מדברת על עצמי, כן?)

אבל שאני מציע למישהו מישהי שאני מכיר לא מספיק טוב

אני אומר לו במפורש שאני לא מכיר אותה מספיק טוב!

אנחנו אומנם לא מכירים מספיק טוב

אבל אני מאמין שכל אחד משתדל כמה שיכול לשההצעות שהוא מציע לא יהיו הזויות

כך גם האנשים ההם, רק שבשבילם כנאמר, אין כ"כ הבדלים בין מרכזניק וגושניק.

טרי מהשבוע..

הייתי בדרכי לקבר רחל, בהמתנה לאוטובוס, ותוך כדי עמדה לידי אישה חביבה בגיל העמידה. התחלנו לדבר, עמדנו ופטפטנו ותוך כדי שיחה וזיהוי כפי שמחייב חוק הדתיים השלובים היא שאלה לגילי, וכשנענתי- השיבה שיש לה בן, ממש קרוב אלי בגיל, בחור טוב, לא עושה שטויות, לומד ועובד, מחפש גם בחורה טובה..

ותוך כדי היא הוסיפה- אולי אפשר לשדך ביניכם..

חייכתי ובקשתי שתספר לי קצת יותר, ותוך כדי שיחה היא אמרה לי- תראי, אנחנו עושים קידוש והכל, בית דתי, החתנים שלי מישיבות של בנ"ע, אבל הבן שלי לא חובש כיפה.. הוא מאד מכבד ואפשר בקלות להשפיע עליו, אבל אני חייבת להגיד לך את זה.. את בטח מחפשת משהו דתי..

ואז עניתי לה בחיוך- תראי, הרי שתינו רוצות שלזוג המשודך יהיה טוב. ולכל אחד מתאים משהו כפי שהוא מחפש.. אז אם המטרה שלשנינו יהיה טוב-  ממילא נחפש ונחבר בין שני אנשים מתאימים.. 

היא הבינה וחייכה אף היא..

לאחר מכן- הוספתי ואמרתי שיש אתרים מעולים באינטרנט להכרות, ואני מכירה לפחות 2 מחברותי שהתחתנו דרכם. יש שם אנשים טובים- ונתתי לה את שמות האתרים (שניים שהם אחד, ושליש גן עדן, למי שמתעקש לדעת ) וכמובן- צריך להזהר והכל, אבל כדאי לנסות, יש שם סגנונות רבים.. ובע"ה מקווה שיצא מזה משהו טוב..

כך המשכנו את השיחה בנחת, בלי להתפדח או להכנס למתח..

אז מה רציתי להגיד בזה?

לענד"י- אני נוטה לדעתו של נפשי תערוג. אנשים רוצים להיטיב, ולא תמיד יודעים איך ומה ולמה. ועם כל הקושי- לפעמים דווקא מדברים כאלו קמו ועלו בתים לתפארת.. מי יודע?? ומי שיודע שבטוח לא- תמיד אפשר להגיב בצורה שמעריכה את ההצעה ואת החשיבה ובכל זאת לא ממשיכה בכוון..

עדיפות לעדינה ולבבית - "בת מלך פנימה".

ברור שיש דברים בסיסיים שאשה יותר טובה בהם

ותמיד אפשר גם יחד

הייתי חייבת...

אז לא,

אני לא רואה ככה אותי בתור אישה...

לא חושבת שמישהי (בימינו) דמיינה את עצמה ככה כשהיא היתה צעירה.. זה בא באופן טבעי עם היותך אמא ואשה לבעלך כמדומני (:
ומעריצה של אבא, למה לא שאלת גם את הבחורות? יש מצב שאני רוצה בעל כזה (לא לא, לא באמת =))

שממש כן רואות את עצמן ככה..

וגם "בלבוסטה" זה לא סותר..

בס"ד בר"ה

הולכת לעבוד שיפוצים, חוזרת מותשת, שותה בירה וסיגריה, והולכת לישון???

אימא שלי היא בלבוסטה למופת ובשלנית בחסד עליון. כשהתחתנתי עם אשתי, ראיתי שבישולים זה לא הצד החזק שלה, אך מאידך הרגשתי שאני כן יכול להשתלם ולהצליח בתחום. בעזרת ספרי בישול, אינטרנט ועצות מאימא לאט לאט נכנסתי לעניינים, ועכשיו אני זה שמבשל את הכול בבית.

אבל כן, אומרים שדרך אל ליבו של גבר עוברת דרך הקיבה שלו.

אבל אני מניח שיהיה אפשר להסתדר גם בלי זה (לפחות כל עוד זה לא קיצוני).

אינלי עניין באשה מושלמת, אשמח כמובן שיהו בה מעלות טובות וכו אבל לא בקטע של יודעת הכל.

אשה לא חייבת לדעת הכל, אבל היא כן חייבת, או ליתר דיוק הבית והמשפחה חייבים, שהיא תהיה אחת שיודעת להתארגן עם המשימות.

לדוגמא: אם היא לא יודעת לתפור, זה בסדר אם היא זוכרת להעביר את הבגד הדורש תיקון לתופרת תיקונים.

אם היא לא אוהבת, או אינה יודעת לאפות, אבל יש בבית עוגה קנויה, זה גם בסדר.

לניקיון היסודי אחראית העוזרת - העובדת לפי הוראות האשה (שאולי נשארה לעובד עוד שעה במשרד כדי לממן את העוזרת) - אבל עדיין המושכת בחוטים זו האשה!

אבל כשאשה אינה מצליחה להתארגן עם המשימות, ופתאום הגיעה שבת - והיא לא התארגנה, פסח נפל עליה ממש בהפתעה, היא חשבה שיש עוד שבוע עד בדיקת חמץ והמטבח עדיין לא מוכשר וכו' וכו',

אז אפשר לחשוב על עוד דוגמאות, אבל זהו מתכון בטוח לקשיים בשלום בית, בגידול הילדים ועוד ועוד.

גם כשיש לאשה הרבה מאד מעלות ברמה האישית, המקצועית וכו' - הן אינן יכולות לחפות על כך שהיא לא מצליחה לשלוח את הילדים בבוקר בזמן, עם בגדים נקיים, סנדוויץ וכו'. או על כך שאין בארון חולצות נקיות, ארוחות צהרים מוכנות וכו'.

אני יודעת שיהיו כעת כאלה שיקפצו ויגידו שזה לא התפקיד ההכרחי שלה, וגם הבעל יכול לבצע חלק גדול מעבודות הבית,

ואף על פי כן, כאשר האשה מאורגנת ושולט במצב - גם העזרה של הבעל יעילה יותר, וממוקדת יותר.

ומה לעשות - עדיין עיקר התפקידים בבית הם של האשה, והבעל מושיט יד ועוזר - אבל עקרת הבית זו האשה.

אפשר לדפדף בכל מיני שרשורים בפורום השכן (נשואים טריים) ולראות את המצוקה שנוצרת כשהאשה אינה מצליחה להתארגן.

כיום, אין שום מניעה לחלק את המשימות הללו,

אני לא רואה בשום משימה שהזכרת:

משימה נשית

פשוט לא.

אני רואה בכל המשימות לעיל - משימות קודש! משימות נשיות!

ב"ה

מסכימה עם כל מילה

אם היית שואלת אותי לפני שהתחתנתי- הייתי עונה תשובה נאיבית, שצריך לחלק את התפקידים, שגם שגבר צריך לעזור בבישול ונקיון (כמו אבא שלי למשל), שאנחנו לא חיים במאה ה18.

אבל היום, אחרי 5 שנות נישואין- אני בהחלט מבינה דברים אחרת:

1. מאוד חשוב שאישה תדע לבשל, שהבית יהיה מסודר, בכדי שהבית יהיה מקום שנעים לחזור אליו. עם כל הכבוד לקידמה ולשוויון בבית- עלולות להתפתח מריבות בין בני הזוג על רקע הנושאים הללו- ואכן, רוב המריבות שלנו הן בנושא הסדר בבית. כבר שנים.

2. והרי תובנה של השנה האחרונה: אני מגיעה ממנטליות מסוימת, ובעלי מגיע ממקום אחר. הוא מצפה מאשתו לדברים שהוא התרגל אליהם בבית.

אפשר לזלזל בכך ולחשוב שהמודל המשפחתי שבבית הוריו פרימיטיבי, ואפשר לבוא לקראת הבעל ולכבד את משפחתו ולמצוא את הדברים שטובים שיש אצלם.

אני מאוד מתרשמת מכך שאחותו הקטנה של בעלי עוזרת לאחים הגדולים בטיפול בילדיהם ,מאז שהכרתי אותה לראשונה כשהייתה בכיתה ט'! (מקלחות ביוזמתה, מאכילה ומלבישה, מגיעה בחופשות לעזור). ברור שהיא למדה בבית איך להיות "בעלבוסטה" שכזו, ואני לא הייתי כזו אפילו בתור אחות גדולה!

בקיצור,

מניסיון- צריך להתגבר על האגו, ולהפוך את הבית למקום שכיף לשהות בו, ולא לסוג של דירת שירות.  ו... זו לא בושה להיות אחראית לצרכים החומריים בבית, זו זכות להשרות בו אווירה נעימה.

גם אם הבעל עוזר מאוד וזה רצוי- האחריות על הבית היא על האשה והיא זו שהופכת אותו למקום חם ונעים. והאחריות על הפרנסה והחוץ על הבעל- גם אם אשתו מרויחה יותר ממנו.

במצרים עבודת פרך נחשבה גם עבודת נשים שהכריחו גברים לעשות.

אחרי שאמרתי לו שחשוב לי שעול הכלכלה והפרנסה יהיה על הבעל, שגם אם אני אעבוד- שהאחריות הכבדה יותר תהיה עליו, הוא ענה:

תראי, אני מתכוון ללמוד אבל אני אהיה אחראי להחליט מה עושים עם הכסף שתרוויחי.

?????????

יש שיגידו שאני פרימיטיבית מיושנת וכו' (אעפ"י שזה לא איזה מודל שראיתי אצלנו בבית)

לי חשוב שבעלי יקום מוקדם בבוקר יתפלל ילמד תורה וילך לקיים את מה שהוא התחייב בכתובה, לזון, לכלכל ולפרנס ולדאוג לרווחת הבית..

ש"העול" הזה יהיה עליו.

ומבחינתי שהתואר שלי יעלה אבק ולא אעשה בו שימוש..

שאני אוכל לגדל את הילדים שבע"ה יהיו ולדאוג לבעלי ולילדים לאוכל טרי כל יום..

ולבית נקים שכיף לחזור אליו ולשהות בו.

לחיות חיים פשוטים ושמחים..

לא יודעת כמה אני "בלבוסטה" כמה אני יודעת טוב לבשל לכבס ולנקות..

אבל אני יודעת שיותר חשוב לי להיות אמא טובה ואישה טובה..

להיות עיקר הבית.. נראה לי שזהו תפקידה של האישה 

גם עם כל השיוויון וכו' וכו' שקיים היום 

אומרים כל כבודה בת מלך פנימה..

כך שהכל צריך להיות מתוך צניעות וענווה!

---------

רק איפה מוצאים בחורים כאלה?? 

שהיפה, המוכשרת, החכמה והזריזה לא בטוח היו בוחרות בגבר חסר הכשרונות הזה

אישה שעובדת עד מאוחר או שהיא סטודנטית- אי אפשר לצפות ממנה להגיע הביתה ב6 ולהתחיל לתקתק.

מקסיממום זה להכין כמויות אוכל בשבת ולהקפיא...

באותה המידה שחשוב לי שאני אהיה מסוגל (במידת הצורך כמובן,לא בהכרח) להיות מפרנס יחיד ולפרנס בכבוד,לדאוג לתחזוקת הבית וכו'.

או כמו שאומר הרב אלייקים "האשה שר הפנים, הגבר שר החוץ".

אני מכבס ותולה, מבשל, ומרגיש נהדר עם זה.

יש לרעייתי מספיק דברים לעשות.

ואני כן חושבת שזה תפקידה של אישה לדעת את כל הנ"ל.

זה לא אומר שמישהי לא בסדר אם היא לא - 

אבל זה נושא שבעיני מעצים אישה ומאדיר אותה!

בס"ד בר"ה

וכמו שכתב  a-a-a

כל מילה!

תקנו אותי אם אני טועה אבל מסתמא כל בחורה ממוצעת יש לה את היכולות והרצון לנהל בית משלה

אז לא כולן פרפקציוניסטיות אבל בגדול כולן נשות חיל כל אחת בדרכה ובייחודיות שלה .

תודה רבה!

מבחן האמונה.. אחד המבחנים היותר קשים והבלתי נגמרים לעולם.. בייחוד כשלעיתים קרובות מדי לא מבינים מספיק את השאלות.. בע"ה, בתקווה לעבור אותו ברגע הבא בציון ראוי שיעזור להתקרב יותר אל אבא שבשמים 

סתם, בכללי, דייטים טובים הם דייטים זורמים, תשתדלי שזה יזרום לך הדייט.

1. באולינג

2. משחקי קלפים

3. מפגש עם האחים שלו

4. שבת יחד במקום נייטרלי

5. לדוג דגים

6. החלקה על קרח

7. ארץ עיר חי צומח..

8. לבנות מגדל קלפים (ולהפנים את המסר שלוקח הרבה מאוד זמן לבנות משהו וששניה אחת יכולה להרוס הכל)

9. ללכת לשיעור במכון מאיר

10. ללמוד יחד חפץ חיים/מסילת ישירם

בהצלחה לכם!!

עוד יהיה טוב...

משתתף!

בס"ד בר"ה

אבל אפשר את זה>>>>>

הלוואי ותמיד רק תחייכי...

(אבל אם הבכי הזה הוא מלב נשבר, אז סבבה )

בבהירות איך הכל - לטובתך!

|חיבוק|

לי היתה בעיה הפוכה בגיל 18, אבא שלי נורא רצה שאתחתן ואני משכתי את זה עד היום לא יצאתי יותר מידי

התקשרתי אליהם ו"קבעתי" איתם שיחה (אמרתי: "שלום אמא, מה שלומך? תקשיבי, אני צריכה לדבר איתך ועם אבא על איזה עניין. אז אם אתם בבית - אקפוץ הערב..."). וככה אחרי שאחיי הקטנים הלכו לישון, שוחחנו לנו. לגבי שאלותיך הנוספות:

א. כן. זה נראה לי בעייתי להתחיל לפני שאומרים להם, לפחות בגילך. מצד הכרת הטוב נראה לי שזה פשיטא שצריך ליידע אותם כשמחילים "להזיז עניינים" בכיוון. לא צריך להודיע על כל יציאה ויציאה ולתת להם דו"ח, אבל כשמתחילים, בפרט בגיל צעיר, צריך ליידע. אני גם חושבת שעצם הדיבור, שמיעת חוות דעתם וכו' חשובה בגיל הזה.

ב. היו קצת חששות. איך יגיבו? האם יתמכו/ ינסו לשכנע אותי לא לעשות את הצעד הזה וכו'.

בנוסף את צריכה לחשוב אם את באה אליהם ב"בקשה" ש"יאשרו" לך את תחילת התהליך, או ב"הודעה". כי אם את "מודיעה" וההורים מתנגדים באופן קיצוני, לא תהיה לך ה"זכות" לבקש/ לדרוש מהם דברים מסוימים. אין לי כח להרחיב, אולי מאוחר יותר.

זו דעתי האישית בלבד. יש שיחלקו עליה.

עד לפני לא מזמן...

השאלה היא את שנה ראשונה או שנייה.

כשאני הייתי שנה שניה, האמת שהתקשרו אליי להציע וזה די נפל עליי בבום.  אמא שלי כאילו כן ידעה מזה שהם הציעו כי קודם התקשרו אלייה. חשבתי על מלא והחלטתי שעכשיו לא... אמרתי לאמא שלי שהחלטתי שלא וזהו.. לא משנה שהיא לא ממש קיבלה את זה אבל בסדר... אחרי איזה חצי שנה, החלטתי שכן והתקשרתי לזאתי שהציעה, אמא שלי לא ידעה שהחלטתי לחזור לזה.. וסיפרתי לה רק אחרי שהייתה הפגישה השנייה {האמת שזה יצא ממש שחתחנו אבל זה לא קשור כ"כ..}

נכון.. זה קצת מסובך והייתי {ועדיין} צריכה להמציא סיפורים כל פעם כי לא רציתי {וגם עכשיו אני לא רוצה..} שהיא תדע... אבל לפי איך שנראלי זה שווה...

תחשבי איך תיהיה התגובה שלהם ואם את רוצה אותם בתהליך הזה שלך... זה האמת תלוי גם בהורים.. יכול להיות הורים שלא יציקו וירצו לדעת כל דבר אבל יכול להיות שכן.. את מכירה אותם...

זה מה שיש לי להגיד בנתיים.. כמובן שאת מוזמנת תמיד לאישי או לשיחה אישית...

בהצלחה!!!

בעיתו ובזמנו בעז"ה...

רק כשהיתה הפגישה אמרתי לאמא שלי שאני הולכת לפגישה. ואז היא התלהבה ורצתה לדעת פרטים

ההורים שלי הציעו לי, בגיל 19, להתחיל לצאת, אבל אני ממש לא הייתי בראש... (בסוף כמובן נכנעתי והסכמתי לשמוע את ההצעה שעמדה על הפרק. ה' מכוון הכל בצורה הטובה ביותר עבורנו => כנראה שהיה לי טוב להתחיל לצאת אז... עדיין לא מבינה עד הסוף את התועלת, אבל אני מאמינה שהכל לטובה).

אז כמו שאת מבינה - לא ממש התנסיתי במה שאת מדברת.

מה שלי נראה: חכי קודם להצעה מתאימה, ואז דברי עם ההורים שלך (כי אם הם לא בעד - חבל שתלחיצי אותם סתם בעוד שאין הצעה בינתיים ומי יודע מתי יתחילו לזרום אלייך הצעות. בעז"ה בקרוב!!! אבל את לא יודעת מתי בדיוק, ואם ניתן לאפשר להם "לישון בשקט" עוד לילה/שניים/שבוע/שבועיים וכו' - למה לא?).

בעז"ה כשתעמוד הצעה מתאימה על הפרק - ספרי להורים שלך (בלי לחץ!!! ) על החלטתך (שאת רוצה להתחיל לצאת) ותשתפי אותם (כמה שתרצי) בהצעה הנוכחית (שיהיו רגועים שאת לא יוצאת סתם עם בחור מהרחוב, אלא קיבלת הצעה ממקור נאמן והצעה מתאימה, ואת שקולה וכו').

אני חושבת שכן חשוב שההורים ידעו על החלטתך (א. הם ההורים שלך. לעניות דעתי, מינימום הכרת הטוב זה לשתף אותם בצעד המשמעותי שאת בוחרת לעשות. למצוא חתן זה לא כמו למצוא חצאית ליום חול. זה לא אומר שאת חייבת לשתף בהכל. ממש ממש לא! אבל לשתף שאת מתחילה לשמוע הצעות, ואולי גם אח"כ לעדכן מדי פעם אם את יוצאת או לא, אם טוב לך בגדול או לא וכיוצ"ב, ב. בשביל השקט הנפשי שלך. ההרגשה שאנחנו מחביאים סוד מפני אנשים הקרובים אלינו - מעיקה, מטרידה).

אני לא חושבת שיש לך מה לחשוש מתגובות הורייך.

גם אם לא ימצא חן בעיניהם שאת מתחילה לצאת - ישמחו על כך ששיתפת אותם.

בסופו של דבר, ההחלטה אם לצאת או לא - תלויה אך ורק בך!!

(אבל אל תשכחי בהמשך הדרך לשמוע את דעות ההורים. לשמוע, ולאו דווקא לקבל. למה לשמוע? כי הם מכירים אותך מאוד, אוהבים אותך, רוצים בטובתך, בעלי ניסיון ו-כי זה חלק ממצוות הורים שאנחנו חייבים בה).

שיהיה ב"הצלחה רבה!!!

אל תשכחי לעדכן איך היה 

"אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' (תהלים קכה, ג) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף. שנאמר: (תהלים סח, ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: איני(האם באמת כך הדבר?)? והא (והרי) אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני?! לא קשיא- הא בזוג ראשון הא בזוג שני."   (סוטה ב.)

רש"י: זוג ראשון: לפי המזל.

        זוג שני: לפי מעשיו. וקשה לזווגן, לפי שאינה בת זוגו. 

אז זו לא רק הרגשה שלך..

 באמת בכל בית כל ההורים לחוצים מכיוון שילדיהם עדיין רווקים?!

נדמה כאילו זה תלוי בנו , ואנחנו פשוט לא רוצים..

ספתא שלי. (שם שם) 

"נו... מה שלומך??" (מלווה במבט דרוך)...

רק תבינו איזה סיוט מההורים

לא ממש חושבים שזה אשמתנו אבל לראות את הצער זה אפילו יותר קשה.

אוף.

אם הייתי רווקה בלי לראות את זה נראה לי שבאמת רוב הקושי היה נעלם.

בס"ד בר"ה

"יש לך חברה?"

היא כזאת תמימה וצדיקה, היא לא יודעת כ"כ עברית, אז היא שואלת את זה חצי בעברית חצי בערבית, בשיא הפשטות 

"יש לך" (בערבית) "חברה" (בעברית)

הלוואי ואזכה לרבע מהתמימות שלה

אפילו לפעמים אומרים אמרות כמו "אל תדאג, אתה לא צריך להלחץ להתחתן בקרוב, אתה ב"ה עדיין צעיר"

אין על ההורים שלי 

(שכמעט) כולם מתחתנים... 

"ללא ידיעת המועמד!"

תמיד עולה לי בראש ההורים החרדים שבוחרים לילדים שלהם את השידוך בלי להתייעץ איתם יותר מדי 

(זה היה בשביל הצחוק, באו לא נדון אם זה נכון או לא)

נראלי נסחפת נשמה צפתית (אין ככ הרבה שדכנים!!!)

אכן מעוניינת,

את יכולה לשאול אם יש לו ענין לנסות להכיר "בצורה רצינית, למטרה רצינית"..

ואם את מתביישת ישירות - אפשר שחברה תשאל, לאו דווקא "בשמך".

אח"כ - זה כבר המשך "רגיל".

באמת אין ענין "למשוך" יותר מידי במצב לא ברור. התחיל יפה, כעת צריך לראות לאיפה הענין..

לשאול אותו איך נראה לו,

בלי להגיד שאת שלחת. כאילו מיוזמתה..

זה דבר מקובל.

ומן הסתם הוא ישמח.

[אם בהמשך תחליטו להתחתן - אז כבר תוכלי לספר שהיה לך לא נעים לשאול אם הבנת נכון את "רמזיו" ולכן שלחת באופן אנונימי...]

לרפואה שלמה בקרוב בימנו -

אודליה נחמה בת מיכל

ציפורה בת פרידה

חנה הדסה בת זהבה

יהונתן בן נאוה

נועם אברהם בן רויטל

יעקב חיים בן אורית

אלישע בן מרב

תודה רבה-רבה והמונמון מזל טוב!!

אז איך זה שליש גן-עדן?

איזה כיף זה לראות את זה,

לדעת שאתה שותף בהקמת בית 

לדעת שבזכותך (עם הרבה ס"ד) לחבר שלך להיות מאושר

הרגשה ממש מרוממת!

שיהיה להם בעז"ה הרבה מזל טוב

ולכם מגיע יישר כוח גדול!

בוודאי שהסיפור איננו אמיתי

אני לא מאמינה שיש כזו אהבה עצמתית.

שקיים כזה ניתוח מתקדם של השתלת עיניים בשלמותן...

אבל באמת מסר חשוב

יש הרבה מאוד עצבים לחבר

הרפואה כיום עדיין לא יודעת לעשות את זה!

אבל בעל מסר עצום. או בעצם הרבה מסרים וכל אחד יחשוב לעצמו את הלקח

"אורות הכרך"

גם שם היתה עיוורת, (מוכרת פרחים) וגם שם צ'רלי צ'פלין עזר לה להשיג כסף לניתוח, וגם נכנס לכלא בגלל זה,

כשהיא ראתה אותו אח"כ, כשיצא מהכלא, היא ראתה שמדובר בקבצן עלוב והשפילה אותו, הציעה לו פרח...

בסוף היא מגלה שזה הוא (היא זיהתה את מגע ידו בידה)

ואז יש את הסצינה שנחשבת הכי מרגשת בתולדות הקולנוע

נראה לי שהסיפור משם...

ואגב, לא קלטתי את המסר, אפשר הסבר?

לשמוח!

1. הקב"ה נתן לכם בינה לדעת שזה לא זיווגכם.

2. עברת עוד תחנה במסע לעבר האביר

3. למדת על עצמך במהלך הקשר

לשמוח על כל אלו

להתעצב כי זה כואב

אז כנראה שזה תלוי בך! יאלללללללללללה תשמחי!!!!! ב"ה שהגעתם למסקנא הזו עכשיו, לפני שיהיה מעט מאוחר!!!!!!!!! (וזה לא אומר שזה לא קשה וכואב..)

אבל שהשמחה בעז"ה לא תעבור!

אבל אני ממש מבין אותך

הכאב הזה ממש חזק

הדברים שכתבתי מעט מעדנים בשכל את הכאב

ברגש? זה עדיין יהיה קשה

לאט לאט ה' ישלח רפואה לרגש 

יש לו דרכים מיוחדות לעזור לנו!

תודה