פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1414)

עושים מחקר שורשים עמוק לברר האם הוא באמת כהן.

לפעמים מגלים שהוא לא באמת כהן, שהיה איזה בלבול או משהו כזה.

אבל צריך לוודא בצורה ודאית שזה באמת כך.

זה יכול לעזור לחלק קטן מאד, כך שלא הייתי בונה על זה, אבל אולי...

בס"ד

אין לי מושג אם יש לכך התרים או לא, 

את ההלכה לכשעצמה כולנו יודעים, וכדאי שתשאלי רב פוסק הלכות.

אבל .......

את באמת מוכנה לחיות בידיעה שלא יהיו לך יותר ילדים?

אולי כעת כשאת כל כך מאוהבת את רואה רק את הרצון שלך להיות איתו, 

אבל קזה להאמין שזה בסיס רחב מספיק להניית זוגיות אמיתית לאורך שנים וימים טובים.

ובמידה ותדברי עם רב, והתשובה תהייה שלילית, זכרי:

יותר מכל אדם, ויותר ממך עצמך, הקב"ה הוא זה שרוצה שתהיי נשואה באושר.

אם זאת ההלכה -ברור מן הסתם שזה לא מתאים.

ואולי... אולי זה נסיון אחרון בדרך לזיווג האמיתי שלך.

המון הצלחה ובשורות טובות.

לק"י

אבל אני תוהה לעצמי למה להכניס את עצמך למצב כזה בלתי אפשרי?! לא עדיף לנתק את הקשר כמה שיותר מהר???

וסליחה אם הייתי בוטה ופגעתי או משו..

אין "פיתרון". וחבל להמשיך עם זה.

וכדאי לדעת, שאם זה אסור אז זה גם לא טוב. זה לא ש"ההלכה מפרידה"..  ההלכה מבררת מציאות יותר עמוקה ממה שאנחנו רואים כרגע בעיניים.  הרי ביחוד כגרושה, את יודעת שמה שרואים בתחילה בעיניים אינו ערובה בדווקא.

"לחיות ביחד כידועים" זה לא יותר טוב, זה אסור גם כן (מלבד מה שכמעט וודאי שדבר כזה היה מסתיים ב"פיצוץ", קרוב לוודאי מצד האיש. זולה בעיניו לשלחה אחר זמן..  וכבר ראינו תוצאות כאלו בדיוק ל"התחכמות" כזאת).

יש דברים שהם באמת קשים וכואבים למראית עין. כדאי להתנתק לגמרי, להתאושש, ולמצוא פיתרון כשר ולכתחילה. בסוף מן הסתם תשמחי על זה.

וכדאי לפנות לרב חשוב וידוע (אפשר להתקשר לרב המקומי אולי), ולדבר איתו בנחת על הנושא. לעיתים במציאות שמתוכה באות שאלות הלכתיות, יש דברים שצריכים בירור. וגם אם יתברר שאכן זו מציאות אסורה לגמרי - זו תמיכה טובה.

וידועים זה לא פתרון הלכתי, זה אסור

שנוגע בעניין הלכתי, מספיק אחד שיכתוב שיש לפנות למורה הלכה.

ואז אין צורך להגיב, ולהיפך ריבוי, התגובות גורם לחשוב שבדיון של הכותבים כאן נוכל להגיע לפסיקת הלכה...

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה לשואלת.

התגובות עוזרות ליכולת לקבל פסיקת הלכה בלב מיושב יותר..

האם תרצו ילדים? האם תרצו שילדכם  יחיו בחברה דתית? מה יגידו עליהם הילדים בשכונה/בבי"ס? "ההורים לא נשואים"... מה יגידו? איך יסתכלו? כל אלו שאלות שכדאי לכם לחשוב עליהם. נכון, זה מעצבן להתחשב בכל הסובב אבל יש לחשוב לא רק עליך שאת מחוסנת אולי מהסביבה, אלא גם על הדור שאת מתכוונת להביא בעז"ה, לאילו חיים את מכניסה אותם.

לדעתי משיקולים אלו ינבעו פסקי ההלכה שתקבלי ולכן תחשבי טוב טוב.

מנסיון אישי שלי, כשהייתי בפנים הייתי בתוכה שזה זה ! אבל כשהחלטתי מהסיבות שכתבתי למעלה שאני חייבת בשביל דור העתיד לעשות את הניתוק הכואב !!!   התברר שעשיתי את הדבר הנכון ביותר ומצאתי באמת את הבן זוג שמתאים לי!! בראיה לאחור, היה זה נסיון גדול ! 

אני עמדתי בו. 

בהצלחה גם לך.

פעם קראתי על זה שמבררים אם יש סיכוי שהוא לא כהן ...

אם יש סיכוי שכזה (חושבת שיתכן אפילו מזערי) אז מתירים... 

(היה כתוב על מישהו שאת ילדיו כן מברך בברכת כהנים רק לא עולה עם שאר הכהנים.) 

בכל אופן לא ממומלץ,  לפחות לא מלכתחילה לוותר על הכהונה (בהנחה שהוא באמת כהן ויש רק סיכוי שלא). 

ובכלל להגיע למצב שכזה. 

מצד שני לפעמים באמת מגלים שהבן אדם באמת בכלל לא כהן... 

בתור ילדה לקח לי הרבה שנים להבין למה זוג קרוב אליי לא באמת נשואים, עד שהבנתי שהוא כהן והיא גרושה.

ולמרות שהוא הוחרם מהכהונה הם לא יכולים להתחתן.

תסלחי לי על הבוטות, אבל להגיד ש"אנחנו זיווג מושלם ומה שמפריד בינינו היא הלכה"...לא נשמע לך טיפה מעוות?

הפיתרון היחיד חוץ מלהפרד הוא באמת לברר בשורשים שלו האם הוא באמת כהן (שהרי אפילו לא כל ה"כהן" כהנים באמת ולא כל ה"לוי" לויים...).

או במילים אחרות: אנשים פה לא רבנים, אין לכם מושג מי מגיב או מה מגיב וזה נושא רגיש ומבלבל. לפנות לרב וזהו בהצלחה...

בגלל שההודעה ועצם השאלה מכעיסה אותי מאוד.

הסבר נמק ופרש.

והזהר שאנשים לא ייפגעו מתשובות לא ברורות..

אכילה זו סתם תאווה טפשית. אין שום סיבה בעולם להתיר לבן אדם איסור קשה רק בגלל רגש בהמי נטו והנאה ללא תוחלת. לעומת זאת אהבה זה יסוד העולם וזוגיות זה הקשר (שאמור להיות) הכי גדול והכי נשגב. ואכן כן - זה המקום המתאים ביותר שבו צריכה להיעשות ההשתדלות הכי גדולה למצוא פתרונות. אני לא מחשיבה את זה כהתמודדות עם היצר ושלא תזכה להגיע לכזאת התמודדות. ואתה לא תקבע איזה זוג מתאים ואיזה לא ולא תכפה על אנשים להיפרד, בטח לא לפני שתהיה לך מומחיות בתחום ותכיר את המקרה לעומקו לפני שאתה קובע שאין פתרון. זה לא רציני, לא מקצועי, זו זילות ההלכה וזילות כבוד האדם. 

לא כל אחד מוסמך לדון בדיני נפשות. יש ללמוד רבות לפני שמגיעים למעמד שבו יש לך אפשרות להתעסק בכך. כדי להיות רופא אתה צריך ללמוד שנים רבות, כדי להיות שופט, גם כן, להיות פסיכולוג.... כל דבר שחורץ גורלות של אנשים אינו יכול להיעשות כלאחר יד ובידי כל אחד, אלא רק בידי מי שהוסמך לכך, שלמד ועסק בכך שנים ושיותר מכך - הוא מודע לרגישות שבעניין ולהשלכות שעלולות להיות לכל מעשיו והוראותיו על חיי אנשים. זה מזכיר לי שלא מעט פעמים תלמידים שמגיעים אלינו למכון לאבחון כשהמורות שלהם אומרות שמצבם חמור שהם שלא יקראו אף פעם או שלא ייצא מהם כלום בחיים ושהם טפשים וסתומים, ואז המאבחנת בודקת ומגלה שזה ממש לא כך, שהם חכמים ויכולים ללמוד, ושהם כן יקראו, ולאחר יישום הוראות המאבחנת הם לומדים לקרוא ומצליחים בלימודים. אז המורה ברוב חוצפתה הרשתה לעצמה להביע את דעתה בתחום שהיא בכלל לא מבינה בו ולא מוסמכת אליו, ותאר לך מה היה קורה אילו ההורים היו שומעים לעצתה של המורה (שהילד אבוד ואין מה לעשות) ולא היו מביאים את הילד למומחה.

כאן זה בדיוק אותו דבר. רקע של בוגר ישיבת הסדר או משהו אחר בסגנון איננו כמומחיות בתחום ולא מאפשר הכרעה בסוגיות, במיוחד לא קשות ורגישות שכאלה. לפעמים דווקא הגיל הצעיר וטפשות הנעורים הם שמביאים לתגובות נחרצות שפוגעות ומשאירות רושם עז, אף על פי שכאמור, לא עומד מאחוריהן מישהו מוסמך ולכן אין להן מקום. כמו שאנשים אינם מתירים לעצמם לעסוק ברפואה ולענות תשובות רפואיות ללא ידע, לעסוק בפסיכולוגיה ולהציע מענה לבעיות רגשיות ללא הבנה בתחום. כך לא מובן לי מדוע אנשים מרשים לעצמם לקחת את שרביט הפסיקה ואת כתר הרב, כאשר הם אינם כאלה ואין להם כל מומחיות והבנה בתחום.

והמשל - החשוב מוד לכשלעצמו שהבראת - אינו קשור לנושא. הוא דיבר בהנחה שכן מדובר בכוהן שהוא כהן, וגרושה.  אני מעריך שגישתו נובעת מכבור ההלכה והבנת משמעותה, לא פחות מאשר דברייך.

ואני לא ב"גיל כ"כ צעיר וטיפשות נעורים" (גם מה שהוא כתב אינו טיפשות נעורים..)...

ובוודאי שגם בנושא כזה (ביחס להודעתך הקודמת) יכולה להיות  מעורבות היצר.  וגם "אהבה" אינה נוצרת "פתאום" וכבוד ההלכה, והבנת משמעותה כמשקפת מציאות פנימית עמוקה ולא סתם "גזירה", מחייב להיזהר מראש שלא להתחיל קשרים כאלה.

זה לא סותר, שבדיעבד כשמישהי כבר נקלעה לבעיה כזו, יש להתייחס במלוא הרגישות - גם אם הפיתרון אכן יהיה כואב. 

יש אנשים ששכחו שהתנהגות ו"בין אדם לחברו" זה גם חלק מהדת. וש"כעס" ו"קטרוג" יכולים לבוא על אדם גם על עניינים כאלה, ובכלל - מי שאינו מכבד את הבריות, אינו מכובד ואינו דתי.

בעז"ה, תכירי אדם מקסים שאינו כהן..

זו שאלה מאוד רגישה. מי שהגיב בזלזול או בצחוק ופגע כאן בבן אדם - הוא פשוט אדם רע והייתי ממליצה לו לחשוב שוב על השאלה האם הוא באמת דתי, כי חוששני שהתשובה לשאלה הזאת היא לא.

לגבי השאלה של השואלת - היא מאוד רגישה והמצב מאוד מסובך. תמיד כאשר יש מצב מסובך לא מהפורים, מהשכנים או מהחברים תבוא הישועה. חברים, שכנים וחברי פורום יכולים רק לבלבל ולפעמים המידע שיש להם הוא חלקי ואינו מספיק. בעניין כזה צריך לפנות למומחים. כמו שיש בעיה רפואית מורכבת, פונים לייעוץ לרופא, כמו שיש בעיה לימודית קשה פונים לאבחון, ולא מתחילים לחשוב איך אני מרפא מחלה בעצמי או איך אני עוזר בעצמי לילד שכבר 10 שנים לא מצליח לקרוא, אלא יש מומחים לכך ולהם יש תשובות שאין לכל אחד. המומחה המתאים לבעיה מהסוג שלכם הוא רב. רק לו יש תשובות מקיפות בעניין ולא לחברי הפורום. 

שכן גם כוח ההיתר שלו חזק יותר והפתרונות שהוא יכול להציע טובים יותר. ולכל הצקצקנים - אלה שמסבירים היטב למה ההלכה לא מפרידה ולמה אם ההלכה אומרת לא אז זה לא טוב. אני רוצה לראות אם יש לכם משהו שאתם כל כך רוצים הכי רוצים בעולם (ומה יש בעולם הזה שהוא גדול יותר מאשר אהבה?) וההלכה לא מאפשרת - גם אם לא תעגלו פינות (וסביר שכן) לא תגידו לעצמכם, אז זה לא טוב, או זה מעוות לחשוב שההלכה מפרידה.. 

לכתוב יותר בדרך ארץ, ולא לכנות מי שלא סובר כדעתך "צקצקנים"...  הרי הסברת איך צריך להתייחס בין אדם לחבירו.

ולא כדאי "להחליט" ש"כולם" מעגלים פינות" כשמשהו לא נראה להם, קל וחומר איסור תורה..

[ולגבי החזרה כל הזמן על ה"אהבה" כהדבר הכי גדול בעולם - האהבה זה כח חשוב; אך הניסיון מראה שהנפנוף בה בצורה כזו (הכי גדול בעולם וכד'), הביא לא פעם את המדברים כך ללא-כלום, בגלל אשליות מה"סרטים"]

לגבי מה שכתבת שצריך לשאול רב חשוב - זה נכון.